סיפור ההנקה שלנו (נעמה ויובל וגם קצת רני)
יובל נולד בסוף שבוע 41 (או 40, תלוי את מי שואלים) במשקל היפה 3.910 לאמא שהיא מדריכת הנקה שרק סיימה את הקורס אצל בתיה דייויס. יובל נולד בלידה מקסימה מוקף במיילדת אביבה שהיתה גם הדולה שלנו, באביו ובשתי חברות טובות שלי ובלי נוכחות כמעט של צוות רפואי נוסף, בבית החולים האיטלקי בנצרת. הלידה היתה טבעית לגמרי ועל אף שלב שני ארוך יחסית לא היתה טראומטית לאף אחד מהצדדים. יובל ינק מיד אחרי שסיימו לתפור את החתך הקטן שהיה ולהזריק לי פיטוצין לשריר (בכל זאת בית החולים היה חייב להראות שגם לו יש חלק בלידה הזו).
החיבור היה טוב והוא ינק במרץ כשלושת רבעי השעה. לאחר מכן הוא הלך עם רני לסיבוב בתינוקיה וחזר אלי לביות מלא למשך היומיים הבאים. השהייה בבית החולים היתה נעימה בסה"כ. יובל היה איתי ואפילו ישן איתי במיטה חלק מהזמן וינק יפה. כבר ביום הראשון הוא עשה את המקוניום ומאז המשיך לחרבן יפה וביום הרביעי הגיע לקקי צהוב ונוזלי.
חזרנו הביתה בהתרגשות ועברו עלינו שבועיים של ירח דבש שכולנו היינו בעננים. יובל ינק במרץ ובסה"כ היה רגוע ומרוצה. ההנקות היו ארוכות ממש ולעתים נמשכו כמה שעות ברצף עם הפסקות של כ 20 דקות אבל לאחריהן היתה בד"כ שינה יפה של שעתיים עד ארבע שעות. לא היה לי פצעים וגם לא גודש. הפטמות היו יוצאות לפעמים טיפה מעוכות אבל לא נשארו סימנים. פעמיים נוצרה לנו שלפוחית חלב bleb על הפטמה וכתוצאה מנסיוני בלימודים פשוט פתחתי אותה עם קצה סיכה. בדיעבד אני יודעת שלא הרגשתי מספיק את ההתמלאות של השדיים בין הנקות אבל אז חשבתי שזה קשור להנקות הרבות והארוכות. כל פעם שיובל קצת התלונן חיברתי אותו אל השד והוא נרגע. לפעמים הוא התנתק בעצמו מהשד ולפעמים אחרי הנקה ארוכה כשהיה בשלב לא כל כך פעיל על השד הייתי מנתקת אותו בעצמי והוא היה נשאר רגוע. היה נראה לי שיש די מספיק בליעות, לא המון אבל סביר. לא הרגשתי צמא. היה לי מעט פעמים שטפטפו טיפות מהשד. בעיקר מצד ימין. הברית עברה בשלום כמעט בלי בכי ובלי סימן לכך שהוא סובל ממנה.
ביום שישי, שבוע אחרי הברית היה יום של הנקה אינטנסיבית במיוחד וחשבתי שזאת כנראה כבר קפיצת גדילה. בהדרגה במהלך השבועיים הלך ופחת הקקי והגיע פעם ביום ואז פעם ביומיים ואחרי שבוע וחצי נעלם. אני לא הייתי כל כך מודאגת כי ידעתי שההצמדה טובה והוא נראה לי רגוע ועשה פיפי (להערכתי מספיק פעמים אבל אולי בכל זאת זה היה קצת מעט). בכל זאת הייתי ערנית לסימנים ובדקתי שאכן עושה פיפי והאם יש עוד סימנים לבעיה. בסה"כ הייתי ממש רגועה ושמחה וכך גם רני ויובל.
ביום שישי. בגיל שבועיים בדיוק הלכנו לטיפת חלב והיינו די בשוק לגלות שהוא עדיין לא חזר למשקל לידה. השתחררנו מבית החולים במשקל3.650 שזה בערך ירידה של 6% במשקל- סביר לחלוטין. בשקילה בטיפת החלב היינו רק 3.800. עליה של 150 גרם. כעשרה גרם ביום. בהמשך היום הוא שוב ינק כמעט ברצף ואני התחלתי להיות מודאגת מהשילוב בין חוסר העליה להעדרות היציאות. בשבת התקשרתי לטל מגד (יועצת הנקה) וביקשתי להתייעץ. אני אמרתי שאני חוששת ממיעוט חלב, אולי עקב שחלות פוליציסטיות. האפשרות הזו היא אופציה אבל לא מאוד מובהקת כי חוץ ממחזור בלתי סדיר לא היו לי תופעות נוספות של הסינדרום (שיעור והשמנת יתר, בעיה בכניסה להריון, סוכרת). היא המליצה לי להגביל את ההנקות ל40 דקות, 10 דקות מכל צד בשני סבבים. לדאוג שההנקה תהיה פעילה: לעסות את השד ולעשות לחיצות תוך כדי ההנקה, לעשות נשימות עמוקות מדי פעם לעודד שחרור חלב ולדאוג שיובל יהיה ערני ופעיל ולא ירדם. חוץ מזה היא המליצה לנסות לשאוב או להוציא חלב לכפיות ולתת לו תוספת ובכל מקרה לקבוע שקילה בקרוב.
קבענו שקילה ליום שלישי. ביום ראשון הלכתי לשכור משאבה (ספקטרה) מיד שרה. השתדלתי מאוד עם ההנקות. הערתי אותו כדי לינוק, עשיתי עיסויים וכו'. עם המשאבה הצלחתי להוציא בקושי 10cc ב20 דקות של שאיבה (5,5,5,5). החלטתי להוציא לכפיות שזה היה לי יותר קל והשתדלתי לתת לו אחרי ההנקות. בשקילה הבאה (4 ימים מהשקילה הקודמת) הוא עלה ל 3.880. עליה של 20 גרם ליום שזה כבר לא רע. בסה"כ נרגענו וקבענו שקילה נוספת לשבוע לאחר מכן. טל אמרה שזה יופי אבל שצריך לשאוף ל 30 גרם ליום לשקילה הבאה. ביום רביעי הוא גם עשה שוב קקי (אחרי הפסקה של שבוע) ואח"כ המשיך לעשות קקי די יפה אבל אחרי כארבעה או חמישה ימים שוב הפסיק.
ביום ראשון של אותו השבוע הצטרפה עוד התנסות בבעיות הנקה לרפרטואר שלנו. אני הרגשתי לא טוב. עייפה וחלשה. בשד ימין היה לי גוש שלא הצלחתי לנקז ואחרי יום עם חום של 38.8 מעלות עשיתי 1+1 והבנתי שיש לי כנראה דלקת בשד. עיסיתי וחיממתי והשתדלתי להזיז דברים אבל הגוש לא זז. למחרת החום ירד אבל הגוש לא. חוץ מזה היינו שנינו חולים באיזה וירוס עם שיעולים והיה לא נעים. בסה"כ הרגשתי בשבוע הזה שוב רגועה יחסית והייתי בטוחה שהנה עלינו על דרך המלך. בשקילה הבאה התבדיתי. במקום להשתפר עלינו רק 70 גרם (10 גרם ליום) וזה היה כבר ממש מדאיג.
דיברתי שוב עם טל וקבענו יעוץ אצלה ביום חמישי (יומיים אחר כך).
נסעתי לטל. היא אמרה שהתפיסה וההצמדה שלו אכן טובה אבל שהיא לא רואה מספיק בליעות. יש יותר בליעות כשאני לוחצת בעיקר בצד שמאל ועדיין מעט מאוד. החך היה נראה לה קצת גבוה ושנראה לה שהיניקה שלו לא אפקטיבית כל כך. ניסינו לשאוב וכמו שהיה לי בבית עם הספקטרה יצא בערך 10CC בשאיבה של 20 דקות. ההמלצה היתה לעשות הנקה של 40 דקות עם 4 החלפות צדדים תוך כדי עיסוי ואז לתת לו תוספת בבקבוק של חלב שאוב או פורמולה ולהשתדל לשאוב לפחות 4 פעמים ביום ולשקול אחרי 5 ימים וגם ללכת לבדוק את השיעולים שלו אצל רופא.
ביום חמישי בערב התחלנו לתת תוספות. הוא אכל המון מהתוספת (60CC כל ארוחה בערך) ובהתחלה נראה שזה הולך טוב אבל במהלך יום שישי הוא התחיל לינוק מאוד לא ביעילות. דגדג לי את הפטמה והלך לישון ולי נוצרו גושי גודש בצד ימין. היה לילה מאוד קשה, יובל עדיין סבל מאוד מהשיעולים ואני סבלתי מהגודש ומהמחשבה על זה שכך הולכת להעלם לה ההנקה צ'יק צ'ק.
ביום שבת דיברתי עם טל והחלטנו להשתמש ב s.n.s (בקבוק עם צינורית שמצמידים לפטמה וכך התינוק יונק פורמולה וזה מאפשר להמשיך להניק ומעודד את התינוק לינוק) וללכת לד"ר מירי ליבוביץ להמשך יעוץ.
ביום ראשון הגיע הs.n.s עם אבא שלי ועזר לנו מאוד, החזיר אותנו להנקה והייתי מאוד מרוצה. יובל ינק עוד כ 30-40 ccבהנקה פורמולה.
בצהריים הלכנו לרופאת ילדים שתשמע את השיעולים שלו. הרופאה הקשיבה ומדדה חום. במשקל שלה יובל שקל רק 3.900, פחות ממה ששקל בשקילה האחרונה בטיפת חלב (אם כי צריך לזכור שזה לא אותו המשקל). הרופאה אמרה שזה לא נשמע לה משהו מסוכן אבל בגלל חוסר העליה במשקל המליצה לנו ללכת לצילום ריאות. חוץ מזה היא אמרה שאם יש מחסור בחלב צריך לשתות הרבה תה עם חלב ולאכול הרבה חלבה (ממש מומחית להנקה, מה?). הלכנו בערב לבית החולים הצרפתי בנצרת שיש שם מחלקת תינוקות רצינית, שוב נמדד חום והקשיבו לו ואז הרופא שקל אותו והוא שקל 3.870 והרופא מאוד נבהל – בגיל 4 שבועות וטרם חזר למשקל לידה. מיד הוא לקח לו דם לבדיקות דם ואמר שהוא רוצה לאשפז אותו ללילה. החוויה היתה מאוד לא נעימה ודי מלחיצה ומיד אמרנו "מה פתאום" ולא חשבנו בכלל להתייחס להצהרה שלו. עשינו צילום ריאות וחיכינו לתוצאות. הרופא חזר עם תוצאות הבדיקות ואמר שהכל תקין אבל בכל זאת הוא רוצה לאשפז. ביקשנו הסבר והוא אמר שהוא חייב לבדוק למה לא עולה במשקל ולטפל בזה. ביקשנו שיתן גם לנו זמן להסביר ופרטנו את כל מה שעברנו עד עכשיו ואת זה שהוא מקבל פורמולה והרופא סוף סוף הבין מול מי הוא עומד. חתמנו על טופס שחרור והרופא אמר רק שהוא ממליץ לעשות עוד בדיקה אחת: תרחיף זיעה.
למחרת הלכנו לרופאת ילדים והיה שם מחליף, הוא ניסה לברר מה זה תרחיף זיעה ואיפה עושים את זה וגילה שלא עושים תרחיף זיעה לפני גיל שלושה חודשים. פווו, תחושת הקלה, די עם הבדיקות להיום. הלכנו הביתה.
למחרת נסענו בסובארו ישנה ביום גשם מטורף דרך ואדי ערה וכל השלוליות שבו והרגשנו בטיול גונדולות עד למושב אודים למירי ליבוביץ. איזה מזל שהילד רגוע בנסיעות.
מירי בדקה אותנו ותחקרה. היא אמרה שכנראה שיש איזשהי בעיה עם כמות החלב אבל יותר מזה היא חושבת שיש בעיה עם היניקה של יובל, שקלה אותו (4.020 סוף סוף עברנו את משקל הלידה) ובדקה אותו ואמרה שנראה לה שיש לו חך קצת גבוה וגם לשון קצרה או קשורה אחורית. זה אומר שקשה לזהות את זה אבל זה יכול להפריע לעשות תנועה גלית תקינה עם הלשון והמליצה לנו ללכת לד"ר רועי פורר בירושלים שמאבחן בדברים כאלה ומטפל בהם.
חוץ מזה אמרה שהיא ציפתה לראות עליה יותר גדולה במשקל וכנראה לא מצליח לינוק טוב גם עם ה s.n.s ושצריך לתת גם בקבוק. חוץ מזה נתנה לי מרשם לכדורי מוטיליום שאמורים להעלות כמות חלב. המליצה לי להניק רק חצי שעה (רבע מכל צד) ואז לתת למישהו לתת לו תוספת בבקבוק וללכת לשאוב, עדיף אחרי כל הנקה.
כל העניין הפך למבצע עם מליון משימות שצריך לעמוד בכולן ואז, אולי, יהיה יותר חלב.
ביום רביעי הלכנו פעם ראשונה לעשות דיקור כדי להגביר את החלב – הולכים על כל החזיתות בכל הכח.
ביום חמישי הלכנו לשקילה ושמחנו לראות קפיצה גדולה – 4.190 בגיל חודש ויומיים.
המשכנו ככה עם השתדלות לשאוב כל הזמן, מתיש וגם די מייאש, כל פעם בשאיבה של 20 דקות 10-15 cc. השאלנו לקטינה – משאבה מקצועית לשואבות מתמידות. משאבה שאפשר לשאוב בה בשני צדדים במקביל. זה היה עוד יותר מתסכל, גילינו שבלי מסג' בזמן השאיבה פשוט לא יוצא כמעט כלום וזה מוריד את האפשרות לשאוב במקביל – חזרנו ל"סווינג" של מדלה שהגיע במשלוח בדואר.
אחרי עוד חמישה ימים עלינו במשקל כבר ל4.460, משלימים פערים במלוא המרץ.
מטרה מס' 1 הושגה! הילד כבר לא רעב, עולה טוב במשקל ומתפתח יפה ופתאום ראיתי שגם יש הבדל ברמת הרגיעה שלו. לא שהוא לא היה רגוע קודם, אבל יש שינוי שניתן להבחין בו.
מטרה מס' שתיים טרם הושגה, כמות החלב לא נראית כאילו היא מתקדמת בכלל. הוספנו למאמצים גם תה מתערובת של זרעי קימל, אניס, שומר ועלי סרפד פעמיים ביום.
נשארה עוד אופציה אחת לשיפור –ד"ר פורר. קבענו תור ל 29/11 יום חמישי, עשינו התארגנות: רני, בעלי, יסע בבוקר לעבודה בבית השיטה. ב10:30 נצא שנינו באוטובוסים ממקום המצאנו (אני ויובל בנצרת עילית ורני בבית השיטה) לכיוון עפולה. בעפולה עלינו על האוטובוס הישיר לירושלים. נסחבים עם סל קל (באוטובוס אי אפשר להשתמש אבל במונית שהתכוונו לקחת בירושלים יצטרכו אותו, תיק עם דברים שלנו ותיק עם דברים של יובל: מים מטוהרים, קופסת פורמולה, בקבוקים נקיים, s.n.s, חיתולים, מגבונים, בגדים להחלפה, שמיכה, חיתולי טטרה, מנשא, משאבה עם בטריות וכו'. הנסיעה היתה נעימה וזמן איכות משותף, יובל בעיקר ישן. נראה לנו יותר נוח באוטובוס, כך שאפשר להחזיק ולהניק אותו בזמן נסיעה, מאשר בסלקל באוטו וגם הרבה יותר זול. כשהגענו כמעט למחלף הראל הפלאפון מצלצל
הפלאפון:"מדברת המזכירה של ד"ר פורר, אני מאוד מצטערת אבל הוא לא יוכל לקבל טיפולים היום."
אני: "מה?!!!! אנחנו על אוטובוס במחלף הראל, בעלי ביטל יום עבודה, נסענו מנצרת עילית עד כאן בשביל הרופא ועכשיו את מתקשרת להגיד שהוא לא יכול לפגוש אותנו היום??!!!"
הפלאפון: "אני נורא מתנצלת, לא ידעתי שאתם מגיעים מנצרת עילית, אני אברר אולי בכל זאת הוא יכול"
אני חושבת: איזה דפוקה. ראשית, אמרתי לה כשקבענו תור שאני מנצרת עילית. שנית, גם אם היינו מתל אביב כבר היינו מתארגנים ליציאה וכבר היינו מבטלים את יום העבודה.
הפלאפון: "אני מצטערת אבל הוא פשוט לא יכול, הוא נסע לצפון לסוף השבוע"
אני: "טוב, גם אנחנו נוסעים לצפון, הוא יצטרך לראות אותנו שם"
העצבים כבר קצת נרגעו, השתעשעתי מהמחשבה שאנחנו נוסעים עם תינוק בין חודש ושבוע לירושלים רק בשביל לאכול במק'דונלדס באזור מזון מהיר ולחזור הביתה (מזל שיש לי כזה מזג טוב... וגם לרני וליובל).
התקשרנו ישירות לדוקטור והוא ממש התנצל ואמר לנו שביקש מהמזכירה כבר אתמול בערב לבטל את הפגישות והיא משום מה חיכתה עד עכשיו והבטיח לעבור דרכנו בדרך חזרה מהצפון ביום שישי או ביום ראשון.
עשינו בילוי משפחתי מטופש שכלל כשמונה שעות באוטובוסים ובתחנות מרכזיות וחזרנו לנצרת עילית עייפים אבל די מרוצים. חשבנו להפוך את זה למנהג ופעם בחודש לנסוע לתחנה מרכזית אחרת כדי לאכול פלאפל או שווארמה ולחזור הביתה.
ביום ראשון דוקטור פורר בא אלינו, הסביר לנו הסברים מאוד מעניינים על ההשפעות האפשריות של לשון קצרה וקשורה (בעיות דיבור, בעיות נשימה, נחירות, טיפולים אורטודנטיים וכו'), דברים שהוא חוקר עכשיו בעצמו ושעוד אין עליהם מידע מדעי בדוק מספיק. הרופא תחקר אותי קצת והסתכל על יובל, עשה ניתוח בתנאי שטח( לא לדאוג, יותר פשוט מברית מילה). יובל שכב על שמיכה על השולחן, ניב, ידיד, האיר את האזור בפנס משטרתי, הרופא חתך קצת מתחל ללשון וקצת את הפרנולום של השפה העליונה בעזרת מספרי צפורניים ארוכות שקנה במיוחד ונעזר בכפית חד פעמית שחתך בצורת לב כדי להרים את הלשון. הניתוח עבר בהצלחה, דימם קצת, בכה קצת, ינק ונרדם ומאז לא נראה שהוא זוכר שמשהו קרה. איזו שמחה!
אבל מה... שום דבר לא השתנה, לא נראה שזה השפיע בכלל על ההנקה. למען האמת עם הזמן (עוד לפני הטיפול) נראה שיש קצת נסיגה, יש הרבה יותר קולות "קלאקים" בזמן המציצה וזה קצת יותר כואב. עדיין מופיעות מדי פעם שלפוחיות של קצה צינורית סתום על קצה הפטמה, תוצאה כנראה של שפשוף של החלק העליון שלה ושל מציצה לא יעילה. את הסתימות אני פותחת עם סיכה קטנה ומיד מתחיל לטפטף משם חלב שחיכה. הבנתי שעם כמה שהרופא נחמד הוא כנראה מעדיף תמיד לחתוך בעניין של "לא יעיל, לא יזיק" וזה לא בהכרח אומר שממש היה מה לחתוך או שזה באמת הולך לעזור. אם כי אני בטוחה שיש הרבה תינוקות שבאמת יש להם לשון קשורה/קצרה וזה עוזר להם.
כמויות החלב עלו קצת בהדרגה לכיוון ה 20-30 cc לשאיבה, לא המון אבל יותר נחמד מאשר קודם. לשמחתי באו לעזרתי גם שתי חברות טובות עם תינוקות קצת יותר גדולים והן משתדלות לתרום לי מדי פעם קצת חלב שאוב שלהן. מוסיף לו עוד ויטמין, מינרלים חיוניים, חומר חיסוני וכו' וגם עוזר מאוד ביציאות : - )
נכון להיום אני ממשיכה להניק עם הs.n.s, שואבת בין שלוש לארבע פעמים ביום, כמעט לא נותנת בקבוק – כנראה שילוב של השתפרות בכוח היניקה שלו עם זה שעברתי לצינוריות הרחבות יותר של הs.n.s. יובל בשקילה האחרונה (שבועיים אחרי השקילה הקודמת) עלה ל 5.250 ואז הפסקנו לשקול עד לגיל שלושה חודשים (אנחנו עכשיו חודשיים ועשרה ימים).
אני אמשיך להניק כמה שאפשר אבל אני חושבת שאצטרך להוריד בכמות השאיבות כשאתחיל לחזור לעבוד אפילו חלקית (היום אני ציצי במשרה כמעט מלאה אם מחשיבים את זה שגם אני צריכה לישון, לאכול ולהסתרק מדי פעם אם כי זה הולך ומשתפר ובשבוע האחרון הספקתי לעשות עוד כל מיני דברים). אני חוששת שכשאוריד בשאיבות, חוץ מזה שזה יגרום באופן ישיר לכך שהוא יקבל פחות חלב אם, זה יגרום לירידה בכמות החלב בגלל שיהיה פחות ריקון של השד ובשלב מסוים לא ברור אם יהיה טעם להמשיך להניק עם ה s.n.s אם בכל מקרה הוא מקבל רק פורמולה ולא יוצא חלב.
לסיכום:
- כרגיל, הסנדלר (במקרה הזה מדריכת ההנקה) הולך יחף.
- למדנו המון על בשרנו על בעיות בייצור חלב, בעיות ביניקה, לשון קצרה, milk bleb (שלפוחיות חלב), דלקות וצינורות סתומים.
- הכרנו הרבה אנשי מקצוע חשובים בתחום ההנקה באופן אישי.
- למדנו שבפעם הבאה חשוב לשקול את התינוק מיד כשיוצאים מבית החולים גם אם הכל נראה בסדר. היינו חוסכים לו תקופה של רעב וחוסר גדילה, היינו יכולים אולי להעלות את כמות החלב על ידי הוספת גירוי בשבועיים הראשונים הקריטיים שאותם פספסנו.
- אנחנו מקווים שהתינוק/ת הבאים ידעו לינוק יותר טוב.
- אומרים שרקמת השד ממשיכה להתפתח עם כל מחזור ובמיוחד בכל הריון נוסף ויש סיכוי שתהיה יותר רקמת שד בפעם הבאה.
את זה עוד לא שמעתי. (וכשכן אכלתי חלבה, כנראה שהסוכר עשה כאלה גזים ליונקת שלא התקרבתי לזה מאז).
