מחפשת שינוי

אני בת 27 שגרה כרגע בחו"ל למטרת לימודים, יש לי זוגיות מאד לא פשוטה עם בחור מכאן כבר קרוב לשנתיים. אין לי ממש חברים קרובים ואני מאד זקוקה לשתף ולשמוע עצות מאנשים ולכן אני פה. יש לי בלוג במקום אחר באינטרנט כבר כמה שנים טובות אבל יש לי הרגשה שפה אוכל לקבל תמיכה ותגובות יותר פרודוקטיביות. אני צמחונית שלא אוכלת ביצים / חלב וקצת משוגעת בריאות, אוהבת מאד לבשל תבשילים בריאים ובכלל הראש של האתר הזה מאד מתאים לי.
אז אולי במקום לכתוב בבלוג שלי אתחיל לכתוב פה.. מקווה שזה יהיה שינוי חיובי בשבילי!

פתחתי גם את הדפים:
בן זוג קר
ו-דף תמיכה קנאת עבר אובססיבית.

היי גם פה וברוכה הבאה...

גם אני באירופה, בת 26 בקרוב וכמעט-צמחונית:)

מאחלת לך שלא תצטרכי עוד לריב ושתחיי בשלווה והרמוניה...
אם בא לך לדבר את מוזמנת לדף שלי.

מחפשת שינוי, מזל טוב על ה{{}}דף בית אישי!

אני גם באירופה, בהולנד. רציתי לומר לך שכשהייתי צריכה טיפול (אישי דווקא), מצאתי לי מטפלת דוברת אנגלית, זו לא הייתה בעייה גדולה אפילו בעיר הקטנה שאני חייה בה. אני מניחה שהאנגלית שלך טובה, אם את לומדת ויש לך בן זוג מקומי ואת לא ממש דוברת את השפה המקומית, אז אולי זו אופציה. כמובן, אם את גרה בעיר גדולה אולי גם תצליחי למצוא מטפלת ישראלית. שווה לחפש, אולי.

כל זה בתנאי שאת בכלל נשארת בקשר, אבל גם אם לא, אולי תרצי בעתיד לעצמך

רחל ברמן

תודה. לו היה לי כסף בטוח הייתי מסתדרת. אבל אני לומדת כאן על חשבון ההורים בינתיים ואין לי עבודה..

אני לא יודעת איפה את, אבל ברוב המדינות האירופאיות יש מרכזים ממשלתיים או עירוניים לבריאות הנפש. אם יש לך רופא משפחה, את יכולה לבקש הפנייה. כאן זה עלה לי 10 אירו לפגישה, שזה כסף, אבל אפשר להסתדר עם זה.

בכל אופן, המון בהצלחה, אני יודעת איך כל קושי יכול להתעצם פי 10 כשאין חברים קרובים ומשפחה באיזור...

רחל ברמן - עוד אין לי רופא, לא הלכתי פה אף פעם לרופא, נראה לי מוזר שזה כל כך זול? הביטוח שלי לא מכסה על זה אולי הביטוח שלך כן?
בכל אופן אני לא בטוחה שללכת לטיפול יהיה הדבר הנכון לעשות... אני חושבת שעדיף לחזק חלקים בריאים מאשר להתמקד על החולים.

זה באמת קשה לבד.. אבל האמת היא שדי ברחתי מן המשפחה שלי כי היא עשתה לי רע וממש טוב לי רחוק מהם (למרות שהשבוע הם בביקור וזה מאד מקשה) גם חברים לא היו לי ממש בארץ ככה שזה לא ממש שינוי.

תודה!

ענת ב פ אני גם לא ממש מבינה את ההבדל בין הדפים אני חדשה פה

אני גם לא ממש מבינה את ההבדל בין הדפים אני חדשה פה אין ממש חוקים לעניין. לפי מה שאני מבינה - בעיקרון דף הבית הוא בכדי להתכתב עם אנשים בעניינים שונים - שקשורים אליכם - ובדרך כלל לא משהו שכל הקהילה שותפה (אני מסייגת בבדרך כלל כי לפעמים זה גולש לשם) זה בשביל כל מיני דברים והגיגים בנושאים שונים. בשביל להגיד שלום - לקבוע, להעביר מסר.... את דף הבית אנשים נוטים מדי פעם למחוק ולרענן - כדי שיוכל לעלות מהר יותר וגם סתם כדי שיהיה מזמין ונעים... כל אחד כאוות נפשו - זה המרחב של כל אחד להתבטא.
בדרך כלל כשיש דף בנושא מסויים שכותבים - אז כל ההתכתבות שקשורה לנושא הזה היא באותו הדף (כך גם אנשים אחרים יכולים לדעת איפה זה נמצא ולחזור לשם ולעבור תהליכים, או למצוא חומרים שחיפשו לכל צורך שהוא יותר בקלות).

מחפשת שינוי, נהדר מה שאת עושה עם מיכל צמות בדף בן זוג קר !

הדיון כבר מזמן עבר הלאה, וגם נראה לי שאת לא בעניין כרגע, אבל ליתר בטחון אני בכל זאת אענה על מה ששאלת קודם כדי שתוכלי להשתמש במידע בעתיד אם תצטרכי (ואם הוא רלוונטי לך. אירופה מתאחדת, אבל עדיין יש מספיק הבדלים בין מדינות).

_עוד אין לי רופא, לא הלכתי פה אף פעם לרופא, נראה לי מוזר שזה כל כך זול? הביטוח שלי לא מכסה על זה אולי הביטוח שלך כן?
בכל אופן אני לא בטוחה שללכת לטיפול יהיה הדבר הנכון לעשות... אני חושבת שעדיף לחזק חלקים בריאים מאשר להתמקד על החולים._

אני מניחה שזה תלוי באיזה סוג ביטוח יש לך, כלומר מקומי או מין ביטוח מטיילים מוארך שכזה, אבל לפחות כאן צריך מקומי כדי ללמוד, אז אני אניח שאותו דבר אצלך. אז ככה:

ברור שהביטוח מכסה ביקורים אצל רופא משפחה.
הטיפול שאני עשיתי פה היה מסובסד ע"י המדינה, כלומר זה היה 10 אירו לכל מי שהגיע, לא משנה מה. יש ביטוחים משלימים שמכסים את ההשתתפות העצמית (שבינתיים עלתה קצת, נראה לי שזה בסביבות ה-12-13?).
המינוס הגדול של ללכת דרך המערכת הציבורית, ועד כמה שאני מבינה זה נכון במידה זו או אחרת בכל מדינות הרווחה, זה תורי ההמתנה והבירוקרטיה. מצד שני, אחרי שעברת אותם פעם אחת ואת בתוך המערכת, זה כמו לקבוע לכל פסיכולוג.
הפלוס הגדול הוא שאת הולכת למרכז גדול, שיש בו המון סוגי טיפולים: בתנועה, באומנות, קבוצות תמיכה, טיפול באור (מאד חשוב במדינות הצפון!) וכו' וכו'. את יכולה למצוא שם יחד עם המטפל העיקרי שלך את מה שיתאים לך והוא ירכז את הטיפול. זה עבד לי מצויין (הלכתי לטיפול באומנות כדי לעבוד על אובדן של אדם קרוב, ולקבוצת תמיכה/מידע כדי לשפר את ההתמודדות שלי מול העולם בתור מישהי שמאובחנת כ-ADD, ולעיתים פחות תכופות נפגשתי עם הפסיכולוגית למעקב ולעיבוד של מה שקורה בספירות השונות האלו).

שוב, נראה לי שברור שעכשיו זה לא הקטע שלך, אבל אם תצטרכי, שיהיה

רחל ברמן תודה על המידע! זה חשוב.

כן אני במדינת האיחוד. (שכנה שלך

)
יש לי ביטוח מקומי, אני אכן צריכה אותו בשביל ללמוד. אני יודעת שהוא מכסה ביקור אצל רופא משפחה, אבל במפורש רשום שם שהוא לא מכסה עניינים של בריאות הנפש.

שכנה שלך
רוצה לקפוץ לקפה? (-:

גם שלי לא מכסה עניינים של בריאות הנפש, אבל כל מה שזה אמר במקרה הזה זה שהייתי צריכה לשלם את ההשתתפות העצמית בעצמי... לא כ"כ נורא.

הבנתי. אחלה, תודה שאמרת לי! את יודעת אולי אם יש טיפולי זוגיות מסובסדים ככה? (גם לזוגות לא נשואים?)
אני לא עד כדי כך קרובה להולנד, אני יותר קרובה לשוויץ ולצרפת. נו כבר ניחשת איפה אני?

יש לי ניחוש... ויש לי גם אחות שגרה שם, אם אני צודקת (אבל יותר קרובה אולי לדנמרק, אם בכלל). ואני יודעת רק מה יש כאן - כמו שאמרתי הייתי מבקשת הפנייה מרופא ורואה מה אפשרי...

האם את רוצה שאנסה לערוך לך את הדפים, כך שכל מה שרלוונטי לדף השני אעביר לשם?

ה מערוך זה יהיה נחמד , תודה

אוקיי, ערכתי לך קודם כל את הדף בן זוג קר.
העברתי לשם כל מה שנראה לי רלוונטי.
השתדלתי להעביר את הדברים לפי סדר כרונולוגי. אך פה ושם חרגתי מזה, כשנראה לי שזה ייראה מחוץ להקשר.

אני מקווה שלא פספסתי כלום, וששילבתי את התכנים בצורה הגיונית.
כמו כן, את ההתכתבות עם רחל ברמן על חיפוש טיפול השארתי בדף זה, כי זה נראה לי יותר טכני. אם את רוצה אעביר לך את זה לשם.

את יכולה לעבור על הדף ההוא, ואם את רוצה לשנות משהו - את יכולה לשנות אם את יודעת איך, או לבקש ממני ואעשה זאת.
עכשיו אעבור לדף הזה ואמחק את כל מה שהעברתי לשם.

אז כל הדיון יכול לעבור לשם.

ברשותך, אני מוסיפה לך בראש דף זה הפניה לדף בן זוג קר.
האם את רוצה שאוסיף גם הפניה ל-דף תמיכה קנאת עבר אובססיבית?

הודעה לקוראים-הכותבים:

כל הדיון על בן זוג קר עבר לשם.

אנא המשיכו שם את הדיון.*

ה מערוך תודה רבה. כן אני רוצה שתוסיפי הפנייה לדף תמיכה קנאת עבר אובססיבית

תודה

אוקיי, אני מוסיפה לך עכשיו הפניה לדף.

הנה, כבר ערכתי גם את הדף הזה.
תקראי שוב את ההודעה הלפני אחרונה שכתבתי, על מה שהעברתי לשם ומה שהשארתי כאן, ותראי אם מתאים לך.

את יכולה לעבור על שני הדפים ולראות אם הם ערוכים לפי ראות עינייך.

ההתכתבות הזו מאוד חשובה בעיניי, לכן היה חשוב לי לאגד את הכול באותו דף.

אשמח להמשיך לקרוא אותך

בלי קשר ישיר לדף ההוא, גם אני מצטרפת להצעה להחליף את הניק שלך.

לא נראה לי ייתכן ש'עייפה מלריב' זה מה שמאפיין אותך. זה מה שאת.
כלומר, זו אמירה שנכונה נקודתית לסיטואציה המדוברת, אך לא כדאי בעיניי שזה יהיה השם הקבוע שלך.

מציעה לך לחשוב על שם יותר נעים בשבילך, ושימלא אותך בהרגשה טובה.
מה את אומרת?

ה מערוך

אני סומכת עלייך שהעברת את מה שמתאים , וגם קצת מרוקנת מאנרגיות לעבור על זה שוב. תודה על המילים שלך, הן חשובות לי.

סוסת פרא אני סובלת מדכאון כל כך הרבה זמן שלצערי כל כינוי שאני ארגיש הזדהות איתו יהיה כינוי שלילי. עכשיו כשאני חושבת על זה, הכינוי לא חייב להיות שלילי ויחד עם זאת כן לתאר אותי כמו למשל מחפשת שלווה , אבל כל כך קשה לי לבחור כינוי כזה בדיוק כמו שנאמר למעלה. אולי זה קשור לייאוש שלי שאני מאוד מזדהה איתו ולעומת זאת כינוי כמו מחפשת שלווה הוא כינוי אופטימי..

זה בסדר גם להישאר עם הכינוי הזה, אם כך את מרגישה.

לא צריך לדחוק בכוח.

אני מרגישה נוח יותר לכתוב כאן מאשר שם: אני מציעה לך לקרוא את הדף תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות (ובמיוחד את הדוגמה שמובאת שם על אישה ובעלה המרוחק), ואת הספר שעליו הוא נכתב.

על פי ג'נסן, אנחנו בוחרים את בני זוגנו בצורה שמנציחה את המאבק מהילדות. המאבק היה לשנות את הורינו לאוהבים יותר, ואנחנו ממשיכים לבחור אנשים שדומים להם ואז מנסים לקבל מהם משהו שלא קיבלנו פעם. זה מאבק שנדון לכישלון מראש.

בינתיים, אני מצטרפת להמלצה לתת לעצמך להרגיש את הכאב במלואו. זה מרפא.

אני מקווה שתרגישי טוב יותר בקרוב.

טוב קראתי את שני הדפים שכתבת וגם שענית
אני סובלת מדכאון כל כך הרבה זמן שלצערי כל כינוי שאני ארגיש הזדהות איתו יהיה כינוי שלילי
ונראה לי שיש משהו שיכול לעזור לך
סוג של תרופה אם זה מעניין אותך תשאירי פה מייל ואני אכתוב לך בפרטיות על מה מדובר
(אני לא מוכרת אותה) סבלתי מבעיות דומות והיא עזרה לי אז אני ממליצה עליה

תמר גלילי תודה, אני אסתכל בדף.

א א
האם התרופה היא היפריקון?

אמייל: [email protected]

היפריקום זה מוכר באירופה כ- sint Johns root או Hypericum / זו תרופה טבעית שיכולה לעזור מעט.
אבל אם את רוצה משהו שבאמת באמת יעזור לך (ועדיף עכשיו כשעדיין אין לך חרדות ודכאון אמיתיים שמונעים תפקוד! ):
זו תרופה אמיתית לא אלטרנטיבית נוגדת דכאון בשם cipralex . אין לה תופעות לוואי בכלל, והיא מסדרת לך את הבטחון העצמי והחרדה החברתית והאובססיות כמו גדולה.

יש מצבים בהם חוסר איזון בכמיה של המוח גורם לתופעות התנהגותיות שקשה להאמין שכדור שקצת מעכב ספיגה של סרוטונין במרווח בין הסינפסות במוח, יכול לסדר.
יכול להיות שחוסר האיזון נובע מקשיים בילדות ובחסכים שונים, אבל תכלס- מאוד קשה לצאת ממצבים מסוימים רק ע"י אימון אישי.הכדור פשוט עוזר לך בתהליך בניית הבטחון מחדש.

קחי לך עיצה ממני (שעברה הרבה ויצאה מהכל: קחי לך כזה כדור לשנתיים ותעשי בד בבד הרבה עבודה עצמית. את תראי איך את לאט לאט הופכת להיות האדם שאת רוצה להיות.

את הכדור ניתן לקבל או מרופא משפחה (לפחות בארץ) או אצל פסיכיאטר.

st. john's wart
כך קוראים להיפריקום באנגלית

יש מצבים בהם חוסר איזון בכמיה של המוח גורם לתופעות התנהגותיות שקשה להאמין שכדור שקצת מעכב ספיגה של סרוטונין במרווח בין הסינפסות במוח, יכול לסדר. נכון...

אבל תכלס- מאוד קשה לצאת ממצבים מסוימים רק ע"י אימון אישי.הכדור פשוט עוזר לך בתהליך בניית הבטחון מחדש.
ממש לא נכון. מה זה קשה?
גם בקבוק וודקה רק עוזר לשכוח מהצרות קצת (-:
הכדור לא פשוט עוזר - יש לזה מחיר מסויים. הכדור עושה פשוט את העבודה הקשה קשה במקומך ומקצר את התהליך - ולקיצורי דרך יש מחיר.
מסתבר שלא ממש פשוט להשתחרר ממנו אח"כ. בזמן שאני עברתי בדם יזע ודמעות את התהליך שלי, מיטב חבריי קיבלו מרשמים לכדור ועד היום הם חיים איתו ב"אושר ועושר" (חס וחלילה לא בלעדיו), חוץ מהפעמים שצריך לשנות מינון ואז הם נכנסים לדכאונות קטנים, חוץ מכשהם שוכחים אותו ואז זה משפיע על מצב הרוח שלהם....
אני לא יודעת, אני חסידה גדולה של טיפולי שורש יסודיים ושל טיפול בבעיה ולא בסימפטומים שלה - ולמזלי הגדול אני עדות חיה שאפשר בלי כימיקלים סינתטיים ועם הרבה עבודה ואמונה לאזן את מאזן הכימיקלים בראש וללמד את הבלוטה להפריש סרטונין.

ציפרלקס זה תרופה ממשפחה שנקראת SSRI. כבר לקחתי מהמשפחה הזו שתי תרופות וזה לא עזר לי. תרופות כאלו עוזרות ל-65% - 70% מהאנשים ולא לכולם. נוסיף לזה את העובדה שאני לא מתלהבת מלקחת תרופות. וכן יש לזה תופעות לוואי. אני לא חושבת שיש תרופה שאין לה תופעות לוואי.

ועם הרבה עבודה ואמונה לאזן את מאזן הכימיקלים בראש וללמד את הבלוטה להפריש סרטונין.

מה שנכון - נכון! יכול להיות שאם הייתי מודעת בזמנו לבעיתיות שבי והייתי מתחילה לעבוד על עצמי לפני שהתחילו הבעיות האמיתיות (חרדות), הייתי מצליחה להגיע לתוצאות מכובדות בלעדי הכדורים.

אבל כמו שאמרתי כבר- אני ממש מקנאה בעייפה מלריב בעצות המדהימות שהיא קיבלה בעשרה ימים. מה שנסיון חיים שלמים לא יתנו לאדם אחד, לפני עידן האנטרנט.

ובכל זאת: ישנם מקרים קשים שבהם אנשים חייבים להעזר בכדורים כדי לצאת ממעגל מסוים ולהתחיל לעבוד על מעגל חדש וישנם מקרים בהם לוקחים את התרופה במין קלות בלתי נסבלת, כמו שתארת את חברייך. לא צריך לשלול אותה בכל מקרה ולא להמליץ עליה בכל מקרה.

כבר לקחתי מהמשפחה הזו שתי תרופות וזה לא עזר לי.

לגבי כדורי SSRI : הציפרלקס ידוע במיעוט ניכר בתופעות הלוואי שלו. יש בו משהו בכל זאת שונה מהשאר. יכול להיות שכעת, כשאת מודעת יותר, התרופה כן תוכל להשרות עלייך רוגע מסויים, כדי שתוכלי להתרכז בעצמך במובנים חיוביים יותר ולא שליליים.

דרך אגב: אני חושבת שאת מדהימה, באיך שאת מתייחסת לכל העצות שאת מקבלת וביכולת שלך להכיל את כולן.
מי שיזכה בך טובה ונהדרת ובטוחה בעצמך- יהיה מאושר.

כבר לקחתי מהמשפחה הזו שתי תרופות וזה לא עזר לי
אז את צריכה לנסות את השלישית זה לעניות דעתי כי הבעיה שלך כמו שהיא נקראת היא אובססיביות דיכאון וחרדה כולם דברים שיושבים על המקום הזה שתרופות מהמשפחה הזאת יכולות לפתור . כן יש לפעמים תופעות לוואי . כן אפשר להתאמץ כל החיים ולפעמים גם להצליח לנצח בלי ואפשר סתם להשתגע תבחרי לעצמך מסלול

תרופות זה מוצא אחרון, זה אם שום דבר לא עוזר ואני עדיין בדכאון. אבל בטח שבן אדם יהיה בדכאון שהוא מנתק את עצמו מבני אנוש כמו שאני עושה במוכשרות. אז במקום לקפוץ על תרופות צריך לחשוב קודם מה אני יכולה לעשות כדי לצאת מן הדכאון שלי באופן ראציונלי, באופן הכי קומון סנס שיש. ואחד מהדברים החשובים שבן אדם צריך כדי לא להכנס לדיכאון זה קשרים חברתיים וחברים. ואת זה אין לי, אבל עכשיו אני אשים את הדגש שלי בחיים בדיוק על זה, כי אני רואה כמה שלדבר עם אנשים אחרים עוזר לי.

ולמזלי הגדול אני עדות חיה שאפשר בלי כימיקלים סינתטיים ועם הרבה עבודה ואמונה לאזן את מאזן הכימיקלים בראש וללמד את הבלוטה להפריש סרטונין
גמני..

את באמת עושה עבודה נהדרת,תמשיכי ככה בלי לוותר,את כלכך בכיוון הנכון,אני מאמינה בך.

תודה רבה!!!

אבל עכשיו אני אשים את הדגש שלי בחיים בדיוק על זה, כי אני רואה כמה שלדבר עם אנשים אחרים עוזר לי.
מצויין!
כי א א צודקת:
הבעיה שלך כמו שהיא נקראת היא אובססיביות דיכאון וחרדה
ולכן חשוב מאוד שתתחילי ליצור קשרים חברתיים אמיתיים (לא עם גבר, לא יחסי תלות של קורבן באהבה) עם חברים אמיתיים. מזה תחזקי את עצמך.

הי עייפה,
אפרופו סרטנין ותרופות - יש קשר ישיר לתזונה בעניין הזה.
יש מזונות שמעודדים הפרשת סרטונין וכאלה שמעכבים את הפרשתו.
בנוסף יש תוספי מזון, כמו אומגה 3, שנמכרים בכל סופר ותורמים רבות להמווון תפקודים בגוף ובין היתר מגרים את הבלוטה להפריש סרטונין ולכן משתמשים בהם באופן קבוע לטיפול בדכאונות ובאנשים הסובלים ממניה דיפרסיה. כשאני התמודדתי עם הבעיה שלי, קראתי הרבה חומר על תזונה שקשורה ישירות לעניין וזה חלק ממה שעשיתי כדי לעזור לעצמי. יתכן והתייעצות עם נטורופתית או תזונאית טבעית יכולים לעזור לך באופן פשוט וישיר. בנוסף יש את אתר הנטורופתיה הישראלי
טבע הריפוי שמו, ובו המון המון מאמרים הקשורים בעיות כרוניות, פיסיות ונפשיות, וביניהם גם דכאון והדרך לטפל בו באמצעות תזונה נכונה. יש בו מידע רב ופורום פעיל שמנהלת אותו נטורופתית מצויינת שעונה יומיום על שאלות - אני נעזרתי בו המון, קראתי, שאלתי שאלות וקיבלתי טיפים כשהייתי במצב ההוא.
שלחתי לך את האתר, נראה לי שיכול לעניין אותך @}

את באמת עושה עבודה נהדרת,תמשיכי ככה בלי לוותר,את כלכך בכיוון הנכון,אני מאמינה בך.

@}(())@}

מה את אוהבת או אהבת לעשות? מה עושה לך טוב??

הגבירה בחום
יש לך אולי מאמר/ אתר טוב שאני יכולה לקרוא על הקשר בין תזונה לדיכאון חוץ מהאתר שהבאת לי? אני תמיד התעניינתי בכיוון הזה, אבל נראה לי שאין עליו הרבה חומר. אני בהחלט אשקול לקחת אומגה 3. אולי אני יכולה פשוט לאכול הרבה זרעי פשתן טחונים אולי זה יעשה את העבודה. אני לא יודעת אם יש אומגה שלוש בכמוסות ממקור צמחי (אני צמחונית).

אני בהחלט אקרא באתר ואתעניין בנושא, תודה!!

תקישי בגוגל, אומגה 3 ודיכאון ותמצאי כמה מאמרים טובים יש כמה בעברית ואם את קוראת אנגלית טוב אז אני בטוחה שיש עשרות מאמרים ומחקרים בנושא.
גם באתר שנתתי לך יש מאמר ממש טוב בנושא הזה.
זרעי פשתן זה מעולה- אם זוכרים כל יום לטחון טרי ולהוסיף. לי אישית זה איכשהו לא הסתדר ולכן אני עושה את זה בכל פעם שאני זוכרת, מוסיפה לסלטים ויוגורט, אבל לוקחת אומגה פעם ביום עם הארוחה.
תבדקי יש המווון איפורמציה בעניין

אני אקנה היום זרעי פשתן ואטחן אותם במיני מג'ימיקס קטן שיש לי פה. מקווה שיעבוד טוב.

חשוב גם להבין, שפשתן או אומגה 3 אינם תרופות פלא, ואינם עובדים כמו אקמול. הן חלק ממערך שלם של דברים שצריך לעשות. התזונה היא חלק (חשוב) אינטגרלי.
באתר הנטורופתי עד כמה שזכור לי יש התייחסות לעוד מזונות שכדאי לאכול ולכאלה שכדאי להמנע מהם ומעבר לזה כמובן שכדאי מאוד להתחיל להתחזק מבפנים.
אני לא יודעת איפה בדיוק את נמצאת, ואני מבינה שמצבך הכלכלי אינו בשיאו, אבל אם היית יכולה להרשם לשעור יוגה למשל (שהיא הכלי החזק והעצום שהוציא אותי מהבוץ), זה דבר שפשוט יכול היה לחולל שינויים עצומים במצב הרוח ובמצב האנרגטי בכלל בזמן יחסית קצר (אפילו אחרי שעור אחד מרגישים בד"כ שינוי מקומי.... כמובן שצריך לתחזק את זה כל הזמן אבל זה לרוב מורגש בצורה מאוד ישירה)
תמשיכי לעדכן ואשמח לעזור אם אוכל פה או במייל ששלחתי לך.
צ'או בנתיים

פשתן אינו מקור טוב ל אומגה 3 - ראי בדף הרלוונטי את הסברו של גיא בן צבי.

תזונה ודיכאון אכן קשורים, אבל במצב של דיכאון חמור, ייתכן ששינוי בתזונה בלבד לא יעזור. את יכולה לקחת תוספים (אומגה 3 זה לא תוסף אלא אוכל), כמו 5-HTP, טריפטופן, מלטונין. כתבתי על זה בדף אני בלחץ .

יש גם שורה של בעיות רפואיות שיכולות לגרום לדיכאון ולעתים קרובות לא מאבחנים אותן כראוי. הנה הודעה של הבעל שלי על דיכאון .

עדכנתי בדף בן זוג קר אשמח אם תקראו לפני שישאב לחלל הסייבר

הי עייפה, בעקבות ההסבר שנתת לסוסת פרא אני מבינה יותר טוב למה הכינוי נשאר...
רציתי גם לומר- טוב שאת בוחרת ללכת עד הסוף עם מה שאת מרגישה ולא לכפות משהו על עצמך

אבל להוסיף בעצב שכל פעם שאני רואה אותך דוברת מאחורי השם הזה בא לי לבכות

(זו בטח ההזדהות מפעם כשהייתי במצב דומה...)
ואולי בכל זאת, סתם תוהה מה את חושבת על לנקוב לא באיזה שם אופטימי מפוצץ אבל אולי סתם, שמך הפרטי או שם דומה לו
(לא מתכוונת להציק

)

חיזוקים וחיבוקים!!

יעל

את לא מציקה בכלל. דווקא חשבתי על זה ורציתי לשנות (ל: מחפשת שינוי) , אבל יש בי משהו שלא רוצה לשנות הרבה מאז ש'נפרדנו' (עוד לא מעיזה לכתוב את זה נטו, משאירה מקום להפתעות..) למשל אני ממש לא מרגישה בנוח לנקות ולסדר את החדר שלי למרות שאני צריכה, לא רוצה לעשות כביסה וכו'.. אני חושבת שזה מגיע מתוך רצון להשאיר את הדברים קצת כמו שהיו. זה קצת כמו שמישהו מת ומשאירים את החדר שלו כמו שהיה.. דרך התמודדות.. אז מאותה סיבה אני לא רוצה לשנות את השם בזמן הקרוב.

אני שמחה (לא ממש שמחה אבל הרגשה מנחמת) שיש אנשים שחוו את מה שאני ולכן מרגישים חמלה עלי במצבים האלה, אני שמחה בגלל שלא קיבלתי את החמלה הזו מאף אחד. חברים אין לי וחבר שלי ממש לא הרגיש חמלה עלי ברגעים כאלה ועם המשפחה אני לא קרובה. כך שממש לא היה לי אף אחד וזה חסר לי. (תהייה: אנשים בכלל מסוגלים להרגיש חמלה כלפי עצמם במצב שאף אחד אחר לא מרגיש חמלה כלפיהם?)

תודה!!

תפרגני לעצמך את תהליך האבל שאת צריכה לעבור. תפנקי את עצמך בדברים קטנים ומנחמים (אוכל נוסטלגי? תה חם? סוודר ישן ומוכר?) ובמוזיקה מלנכולית. מותר לך.

תהייה: אנשים בכלל מסוגלים להרגיש חמלה כלפי עצמם במצב שאף אחד אחר לא מרגיש חמלה כלפיהם?
לא יודעת. זה בטוח קשה.

קחי לך תזמן, את באבל
(אולי ינחם אותך לדעת שמה שאת עוברת הוגדר רשמית כ"אבל" על ידי רבים וחכמים?)
וזה הרבה יותר קשה בחו"ל (אני יודעת, גם אני בחו"ל)

מה אבל? אני לא רוצה להיות באבל. עוד לא לפחות. בדיוק קראתי סיפור של ברכט על ספתא שכאשר בעלה נפטר היא פתחה חיים שניים שכוללים ללכת לסרטים (זה היה בשנת 39) , ללכת לבתי קפה, לשתות כוס יין אדום מפעם לפעם, להכיר אנשים חדשים ומעניינים וכו'. היא לא הייתה באבל, וזה נשמע מצוין.

זה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר קל בחו"ל. אני מאוד אוהבת להיות פה והרבה יותר קל פה (אין לחץ, אין חטטנות, לא שופטים אותך - בת 33 לא נשואה ולא רוצה אף פעם ילדים? זה לגימטימי לגמרי...)

עדכון.

טוב עכשיו זה בא. חור בלב. אני מרגישה חלשה מאד, מרגישה רע מאוד. מתגעגעת אליו. מתגעגעת לפרורי האהבה שהוא נתן לי. מתגעגעת בעיקר למילים ולהבטחות. אמר כל הזמן אני אוהב אותך את הבן אדם הכי חשוב לי. אבל לא נהג כך. הוא לא בן אדם רע או שקרן ממה שאני מכירה לא יודעת למה אמר לי את זה. אני מכינה שיעורים לאט לאט ... מה שאני חייבת רק. חוץ מזה יושבת פה במחשב לא עושה כמעט כלום. אוכלת קצת יותר.. זה בא לי בבום החור הזה בנשמה, המועקה. אני מכירה את ההרגשה הזו. זה קורה כל פעם שאנחנו רבים.. רק שהפעם אנחנו לא רבנו.. אנחנו כנראה נפרד. מה שפוגע בי שהוא "חזק" יותר ממני, מסוגל לא לכתוב לי שום דבר, מסוגל להתעלם מהכל. לא להתקשר לא לשלוח SMS. תמיד זו אני שנשברת. ויודעת שזה לא יעזור אם אשבר, שהכל פשוט יחזור על עצמו ואני סתם אכניס את עצמי למעגל של עצב. עצוב לי, עצוב לי מאוד שכל הפנטזיות נגדעו. שבאמת האמנתי שאתחתן איתו כמו שבאמת האמנתי שאתחתן עם האקס שלי.. אין לי עם אף אחד לדבר. אין לי חברים. השותפים נחמדים אבל הם לא חברים שלי והם עסוקים בחיים שלהם אני לא רוצה להתעלק. הם לא מתעניינים במצבי, אולי מתוך נימוס לא רוצים לחטט, אבל גם לא מראים רצון להתקרב. אני לא מאשימה אותם. יש להם את החיים שלהם, את האהבה שלהם, לא חסר להם אותי. אני כן מנסה להתקרב לאנשים, מחר אני הולכת אחרי הלימודים למישהי שאני לומדת איתה. האמת היא שזו לא מישהי שאני ממש מתחברת אליה או אתחבר אליה אבל אולי להסתובב קצת בחוץ להיות אצל מישהו אחר לדבר עם מישהו אולי זה יעזור... אני אמורה גם להפגש בסו"ש עם שני אנשים שאני מאד מצפה להפגש איתם.. לפחות יש קצת תקווה.

חשבתי שבוע הבא ללכת לאוניברסיטה ולהתחיל לשמוע הרצאות (שבוע הבא יש לי חופש). אני צריכה להכנס לאתר של האוניברסיטה ולבדוק את זה, איפה יש הרצאות ושל מה.. אפילו לזה אין לי כוח. אבל אוכל לעשות את זה בסוף שבוע.. אף אחד לא מנסה לדבר איתי במסנג'ר או בסקייפ או שולח לי הודעות בטלפון. אני כל הזמן מסתכלת בסקייפ לראות אם הוא אונליין. ממש כל הזמן.. כל הזמן מסתכלת בפלאפון אולי שלח לי סוף סוף הודעה, אני אוהב אותך. אני מתגעגע אלייך... משהו. איך אפשר לסיים ככה מערכת יחסים של כמעט שנתיים? בSMS זועם של פרידה? אני מנסה להדחיק את כל הטוב שהיה בו כי אני פשוט אשבר. היה בו המון טוב לצד המון רע.

מה שנותן לי כוח זה האין בררה. גם אם נחזור יהיה לי רע ולכן זה לא הגיוני לחזור. אני לא יכולה לעשות משהו שכל כך מנוגד להגיון. אני מרגישה כאילו העולם דוחף אותי להפרד ממנו ולהמשיך הלאה, כאילו אין לי דרך אחרת. אם רק היה לי מישהו אחד לדבר איתו שממש איכפת לו ממני ורוצה לשמוע מה קורה לי. רק פה באתר מצאתי כמה אנשים כאלה. אבל חוץ מזה אין לי כלום.

היום בלימודים פגשתי מכר מהלימודים שלומד בקורס מקביל. בהפסקה. אמרתי לו למה אתה לא בא לבקר אותי בהפסקה יותר? הוא אמר לי שחשב שהוא מציק לי. אמרתי לו לא מה פתאום... אח"כ הוא אמר לי שאני תמיד עצובה, הוא בא בהפסקה ואני לא מדברת עם אף אחד. מה יכולתי להגיד לו? אני יודעת את זה. אני רק לא ידעתי שכל כך רואים את זה מבחוץ.. אמרתי לו "לכל אחד יש את הבעיות שלו" לא ידעתי מה להגיד. אני לא רוצה להיות עצובה ומרוחקת. אבל אני כזו עכשיו. אמרתי לו שמחר אני הולכת למישהי מן הלימודים הוא אמר יופי. המישהי הזו מן הלימודים פגשתי גם את בעלה. אני יודעת שטוב להם ביחד. והיא בהריון. איך אני יודעת? רואים את זה מרגישים את זה. היא מחייכת וצוחקת ופתוחה ורגועה וגם בעלה. לא יכול להיות שהקשר בינהם רע או מתוח כששניהם מתנהלים כל כך משוחרר וטוב.. זו שיושבת לידי בשיעור נשואה ועובדת בעבודה מרתקת. צוחקת כל הזמן... כל האנשים סביבי כל כך מאושרים זה קורע אותי. למה אני לא יכולה להיות מאושרת? כבר שבע שנים ארורות שאני בדיכאון. כבר שבע שנים ארורות שאני פוגשת את הגברים הכי לא נכונים שפוגעים בי הכי הרבה. למה אני צריכה ללמוד להגן על עצמי? למה לא יכולתי לפגוש בחור טוב, חם שאוהב אותי וזהו ואני לא צריכה ללמוד להגן על עצמי מפניו?

לא רוצה להחליף כל הזמן קשרים. קשרים זמניים , פרידה, דייטים. לא רוצה את זה. רציתי כבר מלפני שנתיים קשר יציב, קשר עמוק ארוך עד לחתונה, לנצח. פינטזתי כבר מלפני שנתיים על בית משלי, על ילדים. ועכשיו להתחיל הכל מהתחלה כמו בת 20? אבל אני לא בת 20.

אני כבר לא עייפה מלריב. אני עייפה מלחיות.

קוראת אותך וחושבת שאת עושה יופי של עבודה עם עצמך,עצם הכתיבה פה יש בה מרפא,את עושה תהליך יפה ובריא ונכון,אני לא חושבת שאת צריכה להשתיק את הכאב עם כדורים,או עם חבר,תני לכאב מקום,משהו בתוכך מבקש שתיראי אותו ,פצע,אל תיבהלי ממנו,הוא לא יבלע אותך,את חזקה,מי שמסכימה לכאוב כלכך ולהיסתכל לכאב בעיניים היא חזקה. הדיכאון שם כי הנשמה שלך רוצה תשומת לב.
טפלי בעצמך,לכי לטיפול מכל סוג שנראה לך יש כל כך הרבה שיטות טובות -וזה לא חיב לעלות יותר מיכולתך! בקשי מהיקום שישלח אלייך את הטיפול המתאים בחינם. זה לא חייב להיות טיפול עם הרבה דיבורים.לי עזר אייפק.יש המון אפשרויות אחרות,המון.תתני לעצמך במקום לצפות לקבל מאחרים,וגם התזונה מאד חשובה,אני מצטרפת להמלצה לקחת תוספים מתאימים.את בדרך לחיים חדשים וטובים יותר !

אני מדברת מתוך ניסיון אישי טרי,לגמרי.

גבעה ירוקה

הדיכאון שם כי הנשמה שלך רוצה תשומת לב. המשפט הזה תפס אותי

תודה לך על התגובה.

אגב, מה זה אייפק?

שיניתי לך את הניק. אהבתי את הבחירה שלך.

יעלי לה

תודה

תתחדשי!!@}

שלום יקרה
נכנסתי, יצאתי ונכנסתי לדף שלך פתאום הרגיש לי נכון לשאול אותך אם יצא להכיר את התורה של ביירון קייטי?
יש לה ספר מצויין שנקרא "לאהוב את מה שיש".
וזה הלינק לאתר שלה - http://www.thework.com/index.asp.
יש לה גם אתר ישראלי - http://www.thework.co.il/
כל התורה על רגל אחת זה לחקור כל מחשבה באמצעות ארבע שאלות :
ארבע השאלות וההיפוך

האם זאת האמת?
האם את יכולה לדעת בוודאות שזאת האמת?
איך את מגיבה כשעולה בך המחשבה הזאת?
מי תהיי בלי המחשבה הזאת?

ועכשיו
הִפכי את ההצהרות.
לקחתי ממה שכתבת משפט שנראה לי יחסית פחות טעון -
"השותפים נחמדים אבל הם לא חברים שלי..."
ניראה לי שיהיה לך מרתק לתרגל את העבודה על המשפט הזה.

הלוואי ותמצאי את האושר האמיתי
הלוואי ותמצאי נירוונה
רק טוב
אהוד

תודה רבה אהוד הווה זה באמת מאד מעניין. אנסה לעשות את התרגיל הזה.

מחפשת שינוי

אין לי עצה או מילה להציע לך...
אבל מה עם חיבוק וירטואלי?

סקאלד מודרני

הווו זה המון , תודה עכשיו אלך לישון עם חיוך

רוצה לכתוב פה שוב. אבל בניק אחר, עברו הרבה מים בנהר, אני בזוגיות נהדרת. הדכאון עדיין כאן אבל מצבי הרבה יותר טוב. יש פה אנשים נהדרים ואני מאד מתחברת לחשיבה הטבעית של האתר (גם אני "פריקית" של טבעי ושל בריאות).

שליחה על ידי ע_ע_ע* » 29 מרץ 2011, 08:28

ברוכה השבה @} זוכרת אותך.

לא רואה פה שום שאלה שלי...

קראתי את הדילמה שהתחבטת בה ב-2007 ואני ממש סקרנית לדעת - האם נשארת באותה זוגיות או שאת בזוגיות אחרת היום?
חיפשתי דרך לכתוב לך בפרטי אבל לא מצאתי איך...
תודה!

לוונדר סגול מזאת אומרת? לא הבנתי.

פלוני אלמונית - דווקא כתבתי בדף בן זוג קר שעזבתי את הבחור. אני כבר שלוש וחצי שנים עם בחור אחר, שמראה אהבה והרבה הרבה יותר טוב לי איתו. אני לא חושבת שצריך להשלים עם בן זוג שנמנע ממגע, אלא אם כמובן זה לא מפריע לבת זוג.

מחפשת שינוי יקרה

הגעתי רק עכשיו לעמוד שלך, בנוגע לבן זוג קר משנת 2007
הזדהיתי איתך במאת האחוזים. עד רמה שזה הפחיד אותי.
אני בת 27, סטודנטית במדינה אירופאית, נמצאת עם בן זוג כבר שלוש שנים..
ובסיטואציה דיי דומה לשלך. בעניין הבדידות, הכאב, האו סי די.
הזדהיתי עם כל המצבים שתיארת, ציטוט ממך:
כאשר אני מרגישה "אשה מוכה" זה בעיקר כשאני מתפרקת לגמרי ובוכה עד חוסר חמצן והוא נהיה יותר קר ומסתגר ואף מזלזל. הוא טוען בדיעבד שהוא פשוט לא יודע מה לעשות במצבים כאלה. וגם שהוא כועס שאני עושה פיל מזבוב.. שאני הורסת את ה"שלווה" שהייתה במערכת היחסים שלנו. אה וכמובן שאני מאשימה אותו, כי אם סתם הייתי בוכה ומתפרקת בגלל משהו חיצוני (נגיד אימא שלי) אז הוא כן היה תומך בי ורגיש אלי אבל בגלל שזה מופנה אליו ואני בעצם מאשימה אותו אז הוא לא יכול להיות אמפתי.

פשוט מזדהה לחלוטין.תיארת את התחושה שלי באופן מדויק. הוא אמנם לא בנאדם קר באופיו. אך כאשר מדובר במריבה קשה, או שעצבים אשר יוצאים עליו, אני מקבלת ממנו גל קור השותף אותי ומכאיב לי בעצמות.
כמובן שכאשר הדמעות והכאב מגיע ממקור אחר, הלא קשור אליו, כגון בעיות עם משפחתי, אני מקבלת ממנו תמיכה מלאה.
אנחנו נמצאים כיום בסיטואציה לא פשוטה, על סף פרידה. זה בא מהכיוון שלו. בטענה שנמאס לו מהריבים, העצבים, וכעס ותסכול שיוצא עליו תמיד. הוא מיואש, ונשמע כאילו וויתר.
אני קוראת את המילים שאת כותבת היום. עם בן זוג אחר, מאושרת. בטוחה. יודעת שזה היה צריך להגמר.
ואני נמצאת בצומת דרכים, האם עליי להלחם על החבר הכי טוב שלי, האהבה שלי בשלוש שנים האחרונות? או פשוט להמשיך הלאה..
אני משותקת מפחד ומרגישה שאין לי אין הכוחות והכלים להתמודד עם פרידה ממנו. לא אחרי דיבורים על חתונה, על עתיד משותף.
איך יודעים היכן עובר הגבול, וישנם דברים אשר באמת לא שווה להלחם עבורם? מתי זה כואב מידי?

מצטערת שלא ראיתי את התגובה כל כך הרבה זמן ובטח לא תחזרי לקרוא וכבר החלטת. בעיני היום מערכת יחסים שיש בה כל כך הרבה בעיות בהתחלה (אחרי 3 שנים זו ממש התחלה אנחנו רוצים להשאר עם בנזוגנו כל החיים) היא מערכת יחסים שלא צריך להשאר בה. בני זוג צריכים לחזק ולתמוך אחת בשני ולא להוריד אחד את השניה..