משחקי דמיון אלימים של ילדים

[יש_מקום_לדאגה*]

שלום,

בני בן שלוש וארבעה חודשים. מפותח מאוד, בכל מישור, וורבלי ביותר, חד חושים ורגיש מאוד. לפני כשלושה שבועות שחק עם פליימוביל (פעם ראשונה שפנה לשחק במשחק זה) שמורכב מחוות סוסים. הוא בא והראה לי דמות איתה שחק ובידו השנייה החזיק קילשון. הוא שאל אותי מה זה, ואמרתי לו שזה קילשון והוא מיועד לאיסוף החציר. הילד חזר לחדר ושחק שם, ונגש אלי לסלון כעבור מספר רגעים וספר לי שהאישה הרגה את שני הסוסים הקטנים. הוא חזר לחדרו וכעבור עוד רגע שב אלי וספר שהאישה הרגה גם את האמא (הסוסה). לשאלתי איפה האבא הוא אמר שהוא חי. הוא חזר לחדר וכששב אלי שוב, ספר לי שהאישה הרגה
גם את האבא (הסוס) ועכשיו קוברים אותם.

עד הימים האחרונים לא חשבתי על הסיטואציה יותר מדי, אבל בימים האחרונים היא שבה ועולה אצלי וגם מטרידה אותי. אני יודעת שזה גיל שבו משחקי הדמיון הם חלק נרחב מאוד מחיי הילדים, אבל אני תוהה אם הסיפור הזה לא תוקפני מדי, ועשוי להעיד על מצוקה שבה בני עשוי להמצא בה.

אודה לשמוע את תגובותייכם.

[יפהלה*]

ייתכן ששמע את המושג להרוג או מוות בסיטואציה מסויימת והוא ממחיש את זה דרך המשחק. אולי שמע בדרך זו או אחרת חדשות הקשורות לנושא רצח במשפחה.... תעקבי בסבלנות בימים הקרובים ותקשיבי למשחקיו ותראי אם זה ממשיך. שולחת אנרגיה חיובית....

[ב_עילום*]

קשה לאמר כי אין את כל התמונה כולה.
איך הילד בד"כ, חיוני, שמח, מתבודד, תוקפני, נינוח, וכד'

אם זה אאוט אוף זה בלו- גם לבת שלי היו משחקים מוזרים שההסבר ההגיוני היחידי שמצאתי להם היה- זכרונות מגלגול קודם.
הייתי מאד עיניינית עם הסיפור:
שאלתי איך היא הרגישה, ומה עשתה... וזהו.

זה היה תקופה ואח"כ נעלם.

בכל מקרה- אם זה מטריד אותך- שווה להיפגש עם מישהו מקצועי ואוביקטיבי ועם ניסיון ....

[יש_מקום_לדאגה*]

תודה על התגובות שלכן.
הבוקר שאלתי אותו אם הוא זוכר את הסיפור שספר לי, על ההרג והקבורה. הוא אמר שהאישה לא הרגה את הסוסים, אלא רק הרדימה אותם כדי שהיא תוכל ללטף אותם. לאחרונה התחלנו לספר לו סיפורי אגדות, כולל שלגיה והיפהפיה הנרדמת, אולי זה קשור. חוץ מזה שגם הבוקר וגם שלשום הוא התעורר רטוב מפיפי, והוא כבר גמול יותר משנה וחצי.
אני חושבת שב"כ הוא ילד חיוני ושמח, אבל מעין "הוגה דיעות" כזה, פילוסוף קטן, שכבר ספר לי לפני כמה זמן שהוא דבר עם אלוהים לפני השינה. חוץ מזה שהיחסים בבית בין בן זוגי לביני לא ממש טובים, בעיקר לאחרונה, המון מתחים ומריבות, וכמובן שזה מחלחל אל נפשו העדינה. כמו גם אחות בת עשרה חודשים שהולכת וגדלה ותופסת יותר ויותר "נפח" בכל המובנים.
האם יש לכן המלצה על מישהו מקצועי? (מה מחפשים?..)
תודה רבה.

[פלוני_אלמונית*]

גם אצלנו (בן 2.5) יש התקדמות בדמיון ולאחר השריפה בכרמל הוא כל היום מכבה שריפות בבית ומשחק כל היום בכבאים כי כל הבית "עולה באש".
לגבי הפיפי במיטה - אני הייתי מקשרת זאת דווקא לבואו של החורף הקר. כשקר בד"כ הפיפי בורח יותר בקלות מאשר בקיץ.
לא הייתי רצה לחפש צרות איפה שאין. תני לזמן לעשות את שלו. חפשי מוטיב חוזר אחרי הרבה רמזים ויותר זמן. (מישהו "מקצועי" ימצא מיד מה "לא בסדר" וימליץ דחוף לטפל... לדעתי)

לגבי מתחים בבית + אחות קטנה - ארגני לעצמך זמן איתו רק לשניכם. אפילו סתם להתכרבל יחד עם ספר למשך חצי שעה. זהמחזק מאד. ( בכל גיל. בכל עת. )

גילי חן (ממחשב אחר)

[יש_מקום_לדאגה*]

גילי חן, תודה רבה על המילים. נראה לי שבעיקר חפשתי להרגע ולכנס לפרופורציות. כמובן שאמשיך להיות קשובה, אבל כמו שאת אומרת, לא צריך לחפש צרות איפה שאין. ואכן שמתי לב לאחרונה כמה הזמן הפרטי, שלו ושלי נטו לבד, חשוב מאוד, גם לו וגם לי.

[רוקדת_לאור_ירח*]

בקשר לסיפורי אגדות כגון שלגיה והאחים גרים: לפי האנתרופוסופיה הילדים בשלים לאלה סביב גיל שבע, לא קודם. אישית אני רואה שהסיפורים מפחידים את בת החמש וחצי שלי והיא לא אוהבת אותם בכלל, מעדיפה סיפורים רכים יותר. ככה שחשיפה לסיפורים כאלה בהחלט יכולה להכניס למצוקה ופחדים.
מעבר לכך, לא ציינת בן כמה הילד, אבל יש גילאים ושלבים בהם ילדים במיוחד עוסקים במוות, אם שואלים עליו ואם מדמיינים לגביו.

[יש_מקום_לדאגה*]

בקשר לסיפורי אגדות כגון שלגיה והאחים גרים: לפי האנתרופוסופיה הילדים בשלים לאלה סביב גיל שבע

מה שמעניין אצלנו, שהילד דווקא מבקש שוב ושוב לשמוע את הסיפורים האלה. כפי שציינתי בראשית שאלותיי, הוא בן שלוש וארבעה חודשים. גם לי יש תחושה שהנושאים קצת אגרסיביים מדי, יחד עם זאת, אני שומעת את השאלות ששואל ואת ההתייחסות שלו לסיפורים, ותוהה שאולי הוא בוחר את מה שבאמת מתאים לו. אולי לא?...

[רוני.של.4*]

מה שמעניין אצלנו, שהילד דווקא מבקש שוב ושוב לשמוע את הסיפורים האלה
בלי להכיר את הילד המדובר ובלי לדעת שום רקע, רציתי רק לציין שאצל הרבה ילדים זה ככה. הם צריכים למצוא איזשהוא מפלט לתחושות שליליות שיש להם, כלפי כל מיני דברים, או לדברים שהם שומעים. לפעמים זה יוצא בחלומות (ואז יש להם חלומות מפחידים/רעים), לפעמים דרך משחק או סיפורים... אני חושבת שהרבה פעמים אנחנו מונעים מהם להוציא את הרגשות האלה החוצה, אומרים להם למשל לא להגיד דברים שליליים על התינוק/החבר/אבא, לא מאפשרים להם להוציא את התחושות הקשות החוצה. לפעמים לא קל בבית, כמו שאת מתארת, ויש אחות קטנה שגוזלת תשומת לב... אני לא יודעת אם הוא בגן או לא, אבל גם בגן שומעים לפעמים דברים מילדים אחרים. אני למדתי לאפשר להם להוציא את התחושות האלה החוצה, בצורה שלא פוגעת באחרים. אסור למשל להרביץ לאחים או להעליב אותם, אבל אם הבת שלי משחקת בשקט בפינה ומזמזמת לעצמה שיר על אחיה "X הוא מגעיל, מגעיל מגעיל, אני רוצה לנשוך אותו..." אני כבר לא עוצרת אותה. אף אחד לא נפגע מזה, ונתתי לגיטימציה לתחושות השליליות שלה. כנ"ל אם אחת הילדות באה אליי ומספרת לי על התחושות שלה כלפי אחת האחיות האחרות, אני אקשיב בתשומת לב ואתן לזה לגיטימציה, גם אם התחושות הללו לא נעימות ("הלואי שהיא היתה מתה!" או "אוף, הייתי רוצה שהיא תגור בבית אחר" למשל). אני כן שמה לב שאף אחד לא ייעלב ושלא יהיו כינויי גנאי והעלבות מכוונות, אלא יותר כשהן מדברות איתי באופן אישי בלי שהאחרים בסביבה.

[רוני.של.4*]

אגב, גם אצלנו זה בערך היה הגיל שהמוות התחיל להעסיק את הילדות - הן היו שואלות אותי שאלות על מוות, מה יכול ומה לא יכול להרוג (אותן, אותי, בע"ח... הכל), מתי אני אמות, משחקות משחקי דמיון שההורים מתו והילדים נשארו לבד... הם מוציאים את הפחדים שלהם החוצה ככה. לפחות זה מה שהרגשתי שקורה אצלנו.

[אביבה*]

נראה לי נפלא שבמשחקים מותר "לדבר על הכל". הילדים שלי מקסימים ושמחים ואחלה. לא אלימים בכלל. אבל אצל הילדה כל הזמן הדמויות מתגרשות זו מזו וכל הזמן יש בגידות וכאלה (טלנובלות יעני) ואצל הבן כל הזמן קרבות ורציחות. ערוץ נפלא להוצאת כל האיחסה שגם ככה טמון אצל כולנו. אני רחוקה מלדאוג.

[יפהלה*]

אני חושבת שזה גיל קטן מדי לתת לגיטימציה למשחקי טלנובלות קרבות או רציחות. כולה גיל 3 , לדעתי כן עדיף לעודד משחק דמיון חיובי. פחדים יכולים לצאת דרך חלומות, בכי, כעסים, או סתם מצב רוח . לשמור על יחסים של כבוד בין בני הבית, ואם אין כאלה אז בוודאי שהילד ישתמש בזה במשחק דמיוני בו לעיתים מחקה דמויות מוכרות מחיי היומיום או ממחיש את תחושותיו כלפי חפצים שונים בהם הוא משחק. להמנע מלתת לילד לצפות בחדשות . כן, האני מאמין שלי שכדאי לשמור עליו ב"צמר גפן" יהיה לו עוד הרבה זמן לגדול ולהווכח לצד האפל של העולם.

[אביבה*]

אבל יפהלה, זה מה שהוא בפועל משחק... האם היית אוסרת עליו לעשות זאת? או שהכוונה היא לעשות בירור האם יש בעיה? ונניח שעשית בירור וגילית שאין בעיה, והוא ילד שמח ומאושר, אבל במשחקים שלו יש אלימות. מה תעשי? אני חושבת שכל מה שאנו עושים עם ילדינו הוא במטרה אחת: להביא לאושר ושמחה. אז אם יש כבר אושר ושמחה, אני לא מתערבת אצל הילדים משלי. מתערבת רק כשהם מבואסים.

[אביבה*]

ובהחלט נכון שחשוב מאד לשמור על יחס של כבוד בין בני הבית, על מנת שיהיה כמה שפחות לחקות. אבל אני מכירה ילד שחי במשפחה סופר רגועה ונעימה, ולא חשוף כלל לטלויזיה אלימה, ובכל זאת משחק במלחמות. נראה לי שאלה דברים שטבועים בנו, וכל עוד זה רק משחק, זה אפילו מצוין.

[ניצן_אמ*]

אני מסכימה עם כל מילה של אביבה ויפהלה! שפתיים יישקו. ממש. אני בעד לעשות בירורים, ומכות רצח לסירוגין.
(צריך להקשיב להן ברצינות. טרולים יודעים הכי-הטוב משחקי דמיון אלימים.)

[אביבה*]

אני טרולית? ואוו, זאת פעם ראשונה
אני משתתפת באתר כבר כמה חודשים, ואת יכולה לראות בדפים אחרים.
זאת דעתי האמיתית.
מה, זה כזה מוזר?
מה רע בזה שהם מחזיקים ביד בובה של קאובוי ובובה של אינדיאני ועושים "בום! בום! אני יורה בך"?

[יפהלה*]

מכיוון שהבת שלי אוטוטו נכנסת לגיל שלוש אני חושבת שהדיון הזה חשוב לי והדעה שלך (ניצן אמ) ממש לא עושה לי חשק להכנס לאתר הזה. אביבה למרות דעותינו השונות אני לומדת ומכבדת אותך עף על פי שאני לא מכירה אותך .

[אביבה*]

אני שמחה יפהלה והאמת? כנ"ל