משי עדין וחזק

דף בית אישי

שלום
בחרתי משי כי הוא רך, עדין נעים וחושני, וחזק!!!!
הרבה פעמים חשתי שאלה הן עיקר התכונות שמאפיינות אותי.
חוצמזה אני בת 34 אמא לילד קסום וזוהר, חיים יחד, אבא שלו בנפרד אבל שותף מלא לגידול.
גרה בצפון במקום שקט ויפה.
עובדת עם ילדים.
כבר כמה זמן שאני מטילת לי בין הדפים, חווה את הרעיונות והתדרים, ואזרתי אומץ להצטרף.

מאוד מאוד מאוד כמהה לפגוש את בן זוגי הנכון והאוהב.
בטח אשתף בהמשך .
ברוכים הנמצאים!!!

@}@} ברוכה הבאה! @}@}
תתחדשי על
דף בית אישי

_כי הוא רך, עדין נעים וחושני, וחזק!!!!
הרבה פעמים חשתי שאלה הן עיקר התכונות שמאפיינות אותי._

איזה יופי !
(מזכיר את שילוב המילים עוצמת הרכות)

תתחדשי

ותמצאי לך... (בן זוג כמובן

)

תודה סוסת פרא וכוכב נגה.
נרדמתי ליד בני המתוק , עשינו מיטת חורף בסלון מול האח...אח...
מתחברות בי מילות קריאה לאותו איש שמזמנת נשמתי לחיי. כשתבשלנה אכתוב.
יש חופש בלהיות לבד, יש עצמאות מאוד עוצמתית. אפשר לפתח הרבה חלומות אשליות וסיפורים. מאיפה אני רגילה להיות לבד?
מכמה וכמה חיים נראה לי. ממקדשי הנשים, מנזרים, שבטים , מלחמות.... היה שבר גדול שיצר בי נפרדות (הלינה המשותפת?).
לבד פחות מתערבבת, פחות נוגעת או נפגעת.
ילדי מלמד אותי המון קרבה. ואהבה.

ברוכה הבאה ותתחדשי @}
את כותבת מאד יפה ומסקרן.

איש
התבוא?
בוא.
אל חיקי השקט ותנועה סוערת בו
אל שאלות רבות עטופות בפשטות רבה
הכל ביחד בי.
בוא עדין וחזק, יודע לעצמך,
עוטף בחומך את שתיקתי.
מעיז. פשוט. נוגע.

המילים שלך יפות

כתבתי זאת בלי לדעת שכתבת לי, והנה פתאום אני רואה אותך גם בדף הבית שלי.

שמחתי לקרוא את דברייך אצלי. איזה יופי. וגם מרגש לגלות שהיוויתי השראה למישהו - ואפילו בלי לדעת. תודה.

שוב אני כאן.
ביומולדת שלי אני רוצה לפגוש את בן הזוג שלי.
(יום שני עוד שבועיים)
בינתיים, לנוכח הפגישה המיוחלת, נעים לי ונחמד לי בחיי. האח דולק הילד ישן, שבת מדהימה עם המשפחה (הורים, אחים, אחיינים - זה שבט קטן). טיילנו בנחל ציפורי - מקום מהאגדות!!!
יש בי משהו כל כך קשוח. הולך בקו ישר כזה, בכלל אני אוהבת קווים נקיים, הרמוניים. ומיד עולה לי שגם מציירת מופשט, מלכלך כזה, קווים וצבעים שנכנסים זה בזה..........עד
שמגיעים אל תחושת האיזון שמתבקשת.
אני יודעת שאני הולכת קדימה גם אם נפלתי וקמתי, כאבתי, התבלבלתי והתבהרתי, משהו יודע לקוות ולהמשיך קדימה,,,,בפעם האלף ואחת.

קצת על עצמי הארצית

תזונה - אומגה
חיתולים כשהיו - רב פעמיים ככל הניתן
חינוך - בגן המקומי,
תנועה, הבעה, מחול, יוגה, כתיבה, ציור,

הקשבה לאנשים ופגישתם באמת היא לי הנאה ואהבה גדולה.

דלי, עם אופק דגים- ירח בגדי ונוס- בדלי

זוהרת על הבמה, נבוכה וחוששת להיחשף. גם כאן.

חוזרת לחינוך הילד הפרטי שלי ( ויש אומרים הילד הפרטי שבי)

הרבה רגשות שמורים בו, ובי כנראה, שעוד לא מצאו מקום לצאת. ואני יודעת שהם שם.
צער וכעס על הפרידה ממני כל פעם שאבא לוקח אותו
על הצורך ללכת לגן, (אני יודעת שלא רע לו שם אבל גם לא מעורר השראה)
הוא מרבה להסתתר, להצניע את עצמו "שלא ייראו אותי " בעיקר מה שקשור לצרכים.
הוא לא יוזם שיחה עדיין על הפרידה של אבא שלו ושלי. אני מניחה שזה יבוא בדיוק כשאהיה מסוגלת להיות שם. גם לי זה קשה.
הרבה צער ואשמה ותחושת כישלון על המשפחה "המפורקת" שיצרתי ועל חוסר הצלחתי להביא זוגיות לחיי. להביא יחסים של אהבה.
יש שיתוף פעולה והדדיות עם אבא שלו עד כמה שניתן, תקשורת ותיאום, ואולי גם זה מקשה על ההכרה שלא נועדנו לזוגיות אלא ליצירה המופלאה שהיא בננו.
הילד האהוב והקשוב, האוהב ומלא התנועה והחיות, בעל טוב שכזה, ועדינות רבה שהיא היא אולי מה שמקשה עליו להביא החוצה מה שבתוכו.
אני כותבת מתוך מה שאני רואה עליו וכמובן מכירה ומזהה מעצמי.
היום אצל הורי הוא ישב באמבטיה וכשנכנסתי מצאתי אותו על סף דמעות שפרצו (תודה לאל!) כשהיה עטוף במגבת בזרועותי, הסביר לי שרצה לצאת וקרא לי אבל בשקט שלא ישמעו וכדי לא לעשות רעש - כי הוא יודע שלסבתא הרעש מפריע...ואני לא באתי.
בדרך כלל הוא יודע לקרוא לי ולצעוק, והיום....
טוב, כתמיד מקווה שהובנתי.

היום אצל הורי הוא ישב באמבטיה וכשנכנסתי מצאתי אותו על סף דמעות שפרצו (תודה לאל!) כשהיה עטוף במגבת בזרועותי, הסביר לי שרצה לצאת וקרא לי אבל בשקט שלא ישמעו וכדי לא לעשות רעש - כי הוא יודע שלסבתא הרעש מפריע...ואני לא באתי.

אוי, זה עשה לי דמעות.
וגם, איזה ילד מותק.
(מותר לשאול בן כמה?)

ביומולדת שלי אני רוצה לפגוש את בן הזוג שלי.
מזמינה לך ביחד איתך...

הוא בן ארבע וקצת, הנסיך שלי.

סוסת פרא יקרה, תודה על ההשתתפות והקריאה והתגובות. חיבוק בחזרה.
_

פגשתי היום את קו הקשיחות שלי. מין מקום כזה בתוכי, קשוח ולעיתים אכזרי, שנוטה לעיתים לבחור בתגובה הנוקשה יותר למצב.
שנהנה מאפשרות ההחלטה מתוך שליטה וקביעה בשביל אחר. ילד הרבה פעמים. (אני עובדת עם ילדים יומיום ומתמודדת עם החלטות התנהגיותיות ו"משמעתיות").
מתוך פחד לאבד שליטה אני מפעילה שליטת יתר. (לא, לא עכשיו, אסור, לא כדאי,)

פגשתי אותו במובן שחשתי את נוכחותו ומיקומו על מרחב בית החזה שלי, כנוכחות פיזית ממש.
כמו חתיכת מתכת כבדה ומקובעת היטב לאורך בית החזה, קצת באלכסון מעוגל כזה, מוטמע בצורתו בקוי הצלעות והסרעפת. קצת ישן וחלוד.אדמדם ירקרק.

הוא לא בא לידי ביטוי בתגובות שלי או בהתנהגות שלי. בעבודה הצלחתי להיות מאוזנת ובטוחה בשקט.

יש בי צדדים מחמירים, הפעלת כח מתוך פחד, מקומות שמתנתקים מהרכות, ההקשבה והחמלה ונוגעים בניכור. יש בי משמעת והפנמה גדולה של המערכת שאני בתוכה. של התפקיד כביכול שיש עלי. לא דווקא מתוך אמונה אלא כתבנית.
המסגרת מגינה עלי ובתוכה אני יכולה להשתגע ולחרוג מהנורמה.
בקיצור, דיאלוגים של ביטחון ואהבה עם מלחמת קיום של משהו.

ואם המקום הזה הופיע ברור כל כך - כנראה שזמנו להתמוסס ולהימוג כי אפשר בלעדיו.
אמן

_
זכיתי להיות אשה נאהבת. לשעות מספר התגלתה לי התחושה המופלאה הזו במלואה,
לפני כחודש.
מעולם לפני זה לא בצורה כזו. אפילו לא בערך.
ואפילו זה בסדר שהוא חזר לחייו הפרטיים מלאי כל הם שהם מלאים. אולי זה אפילו יותר נכון ככה מלמרוח תקוות וציפיות.
תיקון לכל כך הרבה כאב.
זכיתי לחוש ולהיות אשה נאהבת.

זכיתי לחוש ולהיות אשה נאהבת.

מכירה את התחושה. את החוויה - שגם אם היא קצרה היא ממלאת ומתקנת.
אשרייך.

שתזכי תמיד.

דווקא לא זכור לי שראיתי בירכא. אני מכירה שם טיפה. איפה בערך ?

תודה סוסת פרא - הקוראת הפתוחה והמגיבה מהלב.
חשבתי היום - למי אני כותבת בעצם? רוצה להאמין שהמקום אליו מגיעות מילותי
מכיל אותן באהבה וקבלה.
"הכל בתואם מושלם" כתוב פה בצהוב (עוד לא עליתי על זה אם זה מחכימון מרגיעון או קופידון...אבל זה טוב)

השבר הגדול.
כתבתי עליו קצת בהתחלה.
נראה לי שגורשתי. לא מגן עדן אבל ממקדש או מסדר כלשהו, של חכמה עתיקה. הייתי שייכת ונזרקתי החוצה. חצי מבחירה. אולי לגמרי מבחירה.
הבחירה בהיות בת אנוש?
נודדת לבד גילגולים רבים, חכמה שלמדתי נותנת לבני האדם סביבי, שקט , חום ואהבה לא מוצאת לנפשי.
שנים בצד המעגל. לוויין . לא באמת שייכת.
במונגוליה(בחיים האלה) הורידו אותי פעם באיזה מנזר להתארח כמה ימים. קיבלתי ביקתה קטנה וקצת בשר מיובש למרק.
לא הייתי בשלה להיות בכלום המופלא הזה. הייתי שם 2 לילות בערך.
עיתונאי שעבר שם הציע לי טרמפ חזרה לעיר הגדולה (מסע של כמה ימים).
ראש המנזר, נער טיבטי נדמה לי ממש צעיר, אמר לי - כבר? רק הגעת
אני נסעתי.
אחרי 10 דקות נסיעה הייתה לנו תאונה עם הג'יפ.
חזרנו לקבל טיפול מהרופא במנזר (רטיות תה שחור עם מלח והמלצות לשים שתן על המכות).
הבנתי בתוכי שטעיתי כשנסעתי ובכל זאת נסעתי איתם.
שוב עזבתי את המנזר.
זה היה לי כל כך ברור.
לא הייתי בשלה לחזור.

לפני כחודש במעין חלימה, פגשתי את ראש המסדר שלי, נשמה עתיקה בפשטות החכמה והאהבה, והוא מושיט לי את ידו מתוך מדרגות האבן של המקדש. מקבל אותי אליו חזרה. באהבה. אדום בורדו לבושו היה, של נזיר טיבטי או בישוף,.

גילגולים, מזלות ושאר תמונות מהמימד האסטרלי - הן הכלי שלי לראות ולשקף את עצמי. אין זה משנה אם זה היה באמת או לא.
זה סיפור בתוכי שמראה אותי.

כתבת לי מאוד מרגש בבלוג. תודה עמוקה.

אוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בא לי לפוצץ משהו!!!!!!!!!!!!!כמה שהכאבים שלנו הופכים לכעס לפני שאפשר לבכות אותם!!!!!!!!!!!!!
ררררררררררררפפפפפפפפפפפצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצמבבבבבבבבב!!!!!!!

הבן שלי אמר לי שהוא החליט שאבא ואני נגור ביחד. אמרתי לו שאנחנו העדפנו לחיות בנפרד ושזה עצוב גם לנו.
" אבל אני החלטתי שאתם תגורו ביחד!"
המשך יבוא

הגענו לגן. אני צריכה לצאת לעבוד עוד מעט.
לפני היציאה כשכתבתי קודם את אותיות הכעס, זה היה פשוט....הוא מרח את הזמן , נשכב על הריצפה, "אני לא יכול לקום", לא יכול זה וזה.....ואני עצבנית, צועקת רואה את הכעס ממלא אותי. כל ההלבשה, רחיצת ידיים והליכה לגן הייתה בעצבנות כמעט בברוגז. שלי. הנסיך משייט לו מדלג על ענייני הכעס. לא רלוונטי. אני מחכה להתפרצות שלו או לכל פורקן אחר. שיגיעו בדיוק כשתהיה הכלה לכך. לא מילימטר קודם.
הוא בציפייה לסבתא שתגיע בצהריים עם הדוד לביקור. סבתא אהובה ויקרה מאוד שהאהבה בניהם מדהימה.
הגננת קלטה אותי נסערת ואחרי תחקיר קצר פשוט פרצתי בבכי. סיפרתי לה מה שהוא אמר בבוקר על אבא שלו ושנגור יחד.
זה כל כך שחרר לבכות רגע, לקבל חיבוק תומך.
זהו.
לעבודה.
יום טוב!!!

תודה.

איזה כיף לי - מחר יש לי יומולדת!!!
איחולים לעצמי:

בריאות ושמחה
זוגיות ואהבה
איזון ושלווה.

הכל לעשות מתוך שקט וביטחון, ולהקשיב - תמיד להקשיב.

לדעת את דרכי באמת.

לזכות בחסדי האהבה האישית, לקיים אותה במישור הזוגי, המשפחתי ועם כל הסובבים אותי, בעיקר החברים והילדים שאני מלמדת.

להנות מהשפע הקיים בעולם, ולהיות אמיצה מספיק להאמין ב"יש".

בית נקי ומסודר
סוודר ירוק
ספר שניים חדשים לקרוא
לראות מופעים והצגות
לרקוד כמה פעמים
ארוחה מפנקת במסעדה
ג'ינס אחד רך מהסטרצ'ים האלה
2 נרות ריחניים
חיבוקים חיבוקים חיבוקים

זוגיות והריון מבחירה ושמחה ואהבה. לא איכפת לי גם מסיבת חתונה על הדרך.

סטגדם!!!!!!!!!!

וסקס.
טוב ומפנק ומספק.

הייתה לי תמונה , ציור סיני, של אישה אצילה ועדינה עומדת מתחת לעץ משתפך, כמו ערבה, ומביטה בו בהרהור הגותי.
לבדה עם הרוח.
כזו אני.
לבד עם הרוח.
כי פה הכי בטוח.
ומה עם המיים בעיני?
האש שבבטני?
הא? יקירי?
תבוא לחיות איתי?
בוא.
לחיות איתי.

קראתי פה ...
למזלך אני לא באה לחיות איתך
רק קפצתי לבקר ולהביא

ו|בלונים| ליומולדת
מאחלת לך הרבה סקס טוב מספק משכר מרפא ומפרה
את גדי?

וגם באתי להגיד שגם חשתי על ההודעה שלך ב ילדים ומיניות ושום הברקה לא הגיעה,
יחד עם זאת כן יש מחשבות ...
רוצה שאשתף או שכבר אין צורך?

או תודה משי. אני גרה ליד טבעון. אתם מגיעים לאיזור הזה? ביום שבת אנחנו נוסעים לגליל העליון. איך יותר נוח?
יש לנו שני כיסאות באוטו. אבל אחד מהם הוא ממש בלתי נסבל. מאוד לא נוח, החגורות שלו מאוד לא בטוחיתיות.
לגבי החגורות, התכוונתי שהאבזם שאיתו מקטינים ומגדילים את החגורה יהיה מאחור.(במקרה של תאונה חס וחלילה זה רע מאוד האבזם הזה...)
הגדולה שלי בת 3. באיזה גיל אני אמורה להעביר אותה לבוסטר??

אני דווקא כן באה לבקר, רק לא באה לחיות איתך,
וזה מזלך כי אני אוכלת הרבה וגם תופסת את המחשב.
עניתי בילדים ומיניות

אולי בכיוון אולי לא בואי להתהרהר

משי שוב שלום
לאן השכן יכול להגיע? אלון הגליל אופציה שניה בפרט שבנזוגי גומר לעבוד בשעה הזו פחות או יותר, אבל אם לא מסתדר השכן, אעשה מאמץ.
מחכה לתשובתך. תודה רבה

גיליתי את הדף שלך עכשיו.
מאד נהניתי לקרוא.
מאחלת לך הרבה אהבה וסקס טוב וכל השאר.

אגב, ראיתי את ההתכתבות שלך עם נקודות ואני לא יודעת אם פתרתן את עניין הכיסא או לא, וגם לא מאיפה את, אבל אני בדרך כלל כפעמיים בשבוע בגליל המערבי ומתגוררת מאד בסמוך לנקודות, מה גם שהיא יודעת את הדרך אלי... אז אם יש צורך ואפשר להקפיץ אלי לעבודה או שאאסוף בדרך, אני אשמח לעזור.

ממשיכה לשתף.
הגרון שלי שבוע וחצי כואב עם טיפולים ועזרות.
זה קורה לו פעם בשנה.
מה אני לא אומרת?

נראה לי שבעיקר את הג'יפה. לא ממש למדתי איך. הצדדים שאני מזהה כלא ראויים שיתקיימו בי בכלל.
כעסים
צרות עין וקנאה,
מרירות
חוסר אונים
ב י ק ו ר ת
תאוות "אסורות"
יצרים אלימים
המון די! די! די!

אין לי כח רוצה להפיל הכל מהידיים.

תסמונת האם החד הורית העובדת והרגישה?

לא ממש כדאי להשליך את זה על סיטואציית החיים שלי.
זה בי בכל מקרה איתו או בלעדיו....(בן זוגי העתיד להופיע בקרוב אמן ואמן באהבה וחסד)
מקום במרכז החזה שמלא ודחוס מדי. כבד וחסום. אסור.
אסור. אסור אסור אסור ואסור.
כבלים.
להמיס, לגזור, להתיר לפתוח ולשחררררר.

משי הי
אני ממש מתנצלת על האיטיות שלי..אני בימים האחרונים לא פוקדת את האתר, מאוד מאוד עסוקה.
כל הכבוד, על הנחישות, הרצון הטוב, המעשיות,בקיצור הרשמת אותי! את בטח אחלה אמא.
המון המון תודה בינתיים על הכל.
נו, זו הזדמנות נדירה להגיד שלום לשירית.
אצור קשר בהמשך.

יקרה, אני מצטערת שלא יצא לי לכתוב לך משהו אז כשהיה לך יומולדת (דווקא תכננתי, כשכתבת מראש שיש עוד שבועיים, אבל אח"כ היו לי כל מיני עיכובים פנימיים וחיצוניים).

אולי גם כתבת לי דברים שלא עניתי עליהם בבלוג או בדפבית. במיוחד לאחרונה היה לי קשה להקפיד על תגובות.
אבל תמיד שמחה לראות אותך אצלי.

אני ממשיכה לקרוא אותך, ומאוד הזדהיתי עם ההודעה האחרונה.

רעיון מעניין, אני אבדוק את זה. תודה!

הי
ראיתי שכתבת שחומץ עוזר לעובש במזרון.
איך עושים את זה ?

משי יקרה
נו, התקשרתי לשירית...החים הטבים בקיבוץ. הילד ענה, אבא ישן ואמא לא בבית..את מבינה את זה?
בכל אופן אנסה אליה מאוחר יותר ואולי אסע אליה מחר, אם יתאים לה.
שוב כל כך תודה.

משי, אנחנו קנינו באחד מאתרי יד שניה המוני חלקי לגו בכלום כסף (מזכרוני הדלוח: 7 ק"ג ב-250 ש"ח. בטוח יש פחות כמות בפחות כסף).

מחר שביתה.
זה מאיר את הערב באור אחר. אין לי את המתח שלפני יום עבודה.
מחר אוכל להיות בבית עם הנסיך הקטן, נעביר את הזמן, נבנה בלגו. נפגוש חברים.
זקוקה לפנאי הזה. הייתה תקופה אינטנסיבית וסיימתי אותה חולה עם גרון מלא מלא מלא. יצאתי מזה עכשיו ומתחזקת.
אני אוהבת להיות אשה עובדת. (לא את הדימוי...) באמת להיות אדם עם עיסוק שגם מפרנס אותי וגם, אחרי שנתיים של השתפשפות, מהנה ומספק יותר ויותר.
ועם זאת, מאחלת לי ליצור מסגרת שבה יש לי יותר פניות פיזית ופנימית לבית, לנסיכון שלי ולעצמי - שאנו הננו מהות הבית כמובן.

"כשבעלי יזהה את עצמו כבר... הכל ישתנה..."
ישתנה, מותק, כשתשני. בפנים. בתודעה ובתפיסה ובתחושה. באמון הפנימי שהחיים נותנים לך גב
ומחבקים אותך חיבוק אוהב.

השקדיה הנצה בחלוני.

בעקרון בכל פעם שלוקחים אנטיביוטיקה כדאי לתמוך בנטילת פרוביוטיקה (אסידופילוס וכו'). כדי להחיות את אוכלוסיית הבקטריות הידידותיות במעיים וכדי לנמוע נזקים למעיים ולהקל על ההחלמה.
במהלך האנטיביוטיקה אפשר לקחת 1-2 כמוסות ואחרי סיום הנטילה כדאי להגביר את המינון למשך כמה שבועות.
הרבה בריאות

בריאות שמחה בריאות שמחה בריאות שמחה בריאות שמחה בריאות שמחה

בריאות, שמחה, אהבה, ושפע...........................................................................
א מ ן .

כבר בריאה.
ומחוזקת.
כבר לפני המחלה ידעתי שתבוא. בתוכי הזמנתי אותה מתוך הצורך במנוחה והרפיה (מורה ליוגה...)
הלוואי שבפעם הבאה אזמין ישר את המנוחה וההרפיה. ללא המחלה.
_
רגעים של התבוננות.
רואה את החומרים שבי.
חסד.
_
אוהבת את החיים ברדיוס מצומצם,
העומק פנימה
מפגשים אישיים, נוגעים.
אפשרות לדייק בכמות ובאיכות.
אוהבת את החיים ברדיוס הזה, של המעגל
שבעינו אני נמצאת
וחיי סובבים אותי יפה.

חייבת לכתוב.
מישהו בכלל קורא? משיהו אי פעם קרא? האם זה משנה?
כן זה משנה אבל בחרתי עדיין לא לבלוט, ולכתוב "בלוג" בראש הדף.

הנסיכון שלי חולה חום גבוה מעולף לגמרי, כשהלכתי לעבודה אבא שלו היה פה איתו. הרבה הוא בא להיות איתו כשצריך. באמת שהוא יותר מבסדר ביחס לאבות ובעיקר לפרודים מבניהם שאני מכירה.
מחר אני עובדת וכל היום חיפשתי מי ישמור עליו כי דווקא מחר האבא לא יכול.
אחרי הצהריים הוחלט שניסע להורים שלי. כשאני אורזת, אמא של אבא שלו מתקשרת ומודיעה שתבוא (מירושלים כפרה עליה - ) אם צריך.
אני כבר במוד של נסיעה, אבל הנסיך שמע שסבתא תבוא ורצה אותה!!!
נו, כמובן שהיא זינקה ואחרי מסע של 4 שעות נחתה פה. סבתא מדהימה!!!

ואני כל הזמן רוצה להורים שלי.
ממש מתגעגעת אליהם.
מצד אחד עדיף לא לטלטל אותו אם אפשר.
מצד שני, רציתי.....
מצד שלישי הסבתא הזו זו עזרה נהדרת והיא באמת אישה כזו מיוחדת.
הקשר איתה חזק גם אחרי הפרידה.
מצד רביעי - רציתי....
מצד חמישי כל היום רציתי שיגיע מישהו שיהיה איתו מחר כל היום בבית בלי הצורך להוציא אותו החוצה. מה יותר אידיאלי?

אבל משהו בכניסה הזאת לתוך הבית והחים והתכנית שהתאימה לי - חותך לי באיזור ההכרה העצמית.

לאילו קולות אני מקשיבה?
מה נכון ואיך לדעת?
המציאות משקפת פה בחירות. תמיד משקפת בחירות.

משהו בחיבור הזה לבן זוג לשעבר-אבא-של-הילד קשה לי עדיין להשלים איתו.
מפחיד אותי להודות בקיומו המלא ברקמת חיי.
כי אולי לא יהיה לי בן זוג אחר?
לא תהיה לי אהבה?
האם אזכה למופלאות שבקשר זוגי עם גבר אוהב או שאסתפק במה שהיה לי?
יש את מה שיש.
זה מונע ממשהו אחר , חדש ונפלא להיות?

לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

דעי כי מגיע לך וכי את ראויה לקבל כל שתבחרי.

אני איתך.

היי,
היה לי כיף לקרוא את מה שכתבת לי

ראיתי את המודעה בכיכר השוק ונכנסתי לקרוא. אין לי מידע ספציפי על דירות אבל יש בכברי עצמה, יש בנתיב השירה, בבן עמי, גם בעמקה אפשר למצוא.
האמת היא שאני בהתלבטות בין כברי לנהריה.
בכברי אין כרגע דירות פנויות למשפחות, ואני לא רוצה להכנס לדירונת של שני חדרים.
וכברי גם יקרה יותר. עשיתי חישוב של הוצאות והכנסות צפויות לאחר שניפרד, וגם ככה אני על הגבול של האיזון.
אז כרגע אני מחפשת גם בנהריה, ושומרת עין ואוזן פתוחות על כברי. ומה שיבוא, יבוא

כברי היא בחירה מתאימה מבחינת הילדה (בת 4, בגן בכברי).
אני לא יודעת כמה אני באמת רוצה מקום קטן אחר.
היתרון העיקרי הוא הנוחות של הקרבה לגן, מבחינה פיזית של נסיעות, ומבחינת חברה לילדה.
מעבר לזה, היא גם יקרה יותר, וכמובן עם מנטליות של מקום קטן. יש יתרונות ויש חסרונות.

תודה ששיתפת, עשית לי טוב @}

קראתי את כל הדף שלך ומאוד את הכתיבה שלך, ואת ההרהורים.

התכוונתי לרשום שאהבתי את הכתיבה שלך

עולה בי הרצון לפתוח דף על מצבה של משפחה בפירוד, הילדים ותגובותיהם, אנחנו המבוגרים בסיטואציה
יש ב מדור הורות ומשפחה כמה דפים בנושא של גירושין
דעתי ? נשמע מעניין

ימי אביב מאירים!
היה היום מזג אוויר מדהים
הבנתי שנגמר החורף
ואצלי מתחיל האביב הפרטי שלי

תודה! אכן דהרתי לכפר השעשועים לרכוש את סמי הכבאי היקר בטירוף (אבל סבתא החזירה את הכסף) שהגיע רק אתמול ובתחילת השבוע עוד לא היה.
ותבוא עלייך ברכה נחבר לילד צינור כמו שהציע קט קטית ונצא מיזה.

אהבתי לקרוא אותך, את כותבת כל כך נקי ומדוייק @}

_יושבת לי העובדה שאולי את יודעת מי אני, ואולי התראינו כי אני מדריכה יוגה בגנים בכברי (היו פעילויות הורים לא מזמן),
אם אכן הבת שלך באחד מהגנים האלה._
כן, היא באחד מהגנים האלה.
ואני זוכרת שהיו פעילויות, אבא שלה היה איתה כי אני לומדת בימי שישי בבוקר.

תשמחי לדעת שהיא מדי פעם מראה לנו את הדברים שנשארים אצלה משיעורי היוגה
למשל, את הצב היא מאוד אוהבת

ולגבי חשיפה, אני מניחה שזה יגיע בזמן המתאים @}

תהליך שבו את מפסיקה לאט לאט ובהדרגה לראות את עצמך כקורבן של הנסיבות, ומתחילה לאט לאט לראות את עצמך כמובילה של החיים שלך
(בשמת א מתוך אחריות מול אשמה)

זה מה שהיה כתוב לי בראש הדף. מתאים בול.

חוויתי לפני כמה ימים מפגש עם בחור, שהגעתי אליו עם נכונות והתרשמות משיחות הטלפון, לפגוש אדם נעים, קשוב וחכם.
פגשתי את הסיטואציה המוכרת ממזמן, של גבר שלא קשוב לאישה, שמביא את הציפיות של עצמו וסימני ההדיפה והבקשה שלי להתחשבות בקצב שלי לא היו קיימים. בגוף ובתקשורת.
פגשתי אותי בדמותי הנמחקת לתוך עצמי. אישה שפועלת מתוך אוטומט של ריצוי ו"וואלה! לא נורא. לא קרה משהו נורא ל לגופי ונשמתי . הרי אני חזקה ושורדת הרבה." את עדינותי פיספסתי.
בסוף חתכתי את הסיטואציה אבל לא מוקדם מספיק לטעמי.
בחדות שהובנה על ידו בבירור כדיי!!!
חשתי גועל ברור מעצמי ומגופי. כעס שפחדתי להביע.

גם אז, בגיל 16 לא ידעתי להגיד לא. פשוט לא ידעתי. אילמות הבעתית, חוסר רשות פנימית לבטא. אז כאב.
משהו בי ידע אז בבירור שזה בידיי - לקח לי מליון שנה לקחת את זה לידיי.

המפגש האחרון הזה היה שיקוף של מה שהיה בי, ויש בי רשות לכעוס, להיגעל, ולדעת שהכל בסדר. הלב שלך פועם וצוחק ואוהב וראוי להיות נאהב ומקורב.

שוב קוראת לך אישי היקר - צור קשר ומהר!!
הכנס באהבה לרקמת חיי. הלב פתוח.

תודה

הי,
עניתי לך אצלי.

הי משי,
לגבי הטעם- זה עבר מעצמו אחרי כמה ימים, ידיד שלי שמטפל בסוג'וק ועוד טכניקות ייחס את זה לתנועה רגשית רבה במיוחד שאני חווה בזמן האחרון, בכל אופן זה השתחרר, יחד עם האמוציות והכל, איזה כיף!
כן, אני מסתובבת בגליל המערבי, וכנראה עוברת ללוטם, אבל גם כברי בתמונה, ואולי בכלל זה יהיה בסוף ישוב אחר. את מהאזור?
אני קוראת אחורה ומגלה שכן, וגם שמפרידים בין יום ההולדת שלנו 4 ימים (וכמה שנים אבל מי סופר),
שתהיה שבת מבורכת!!

היי משי,
את לא מחטטת בכלל, אני סינגלית, בת 28, ומחפשת לשכור בישוב שאמצא בו גם בית ותחושה של קהילה ולא רק מקום לגור, כפי שהיה בזמן האחרון.
כרגע הרוחות נושבות לכיוון לוטם, קצת רחוק מהעבודה (עכו- עם בני נוער) אבל בקצב השינויים הנוכחי יכול להיות שגם זה ישתנה (העבודה? לוטם?).
ראיתי משהו מאוד חמוד בכברי, אבל אני פשוט לא מכירה שם אף אחד, ושבעתי ממעברים כאלו.
מה את אומרת?
נועה

אלף בטח שזה בסדר בשביל זה אני פה לענות לאנשים על שאלות

וגם להתבדר מתשובות שאנשים אחרים ענו
לדעתי הרעיון של תספורת לכל שיער שמציק באורכו הוא רעיון טוב (יכול להיות בית שחי וגם שיער ערווה)
ובעצם הדרך הנכונה לטפל ב"הפרעה"
לגבי מיקום השאלה והתשובההייתי מעבירה לדף על שערות למרות שזה דף שנוא עלי

משי- ההיה בן זוג ואיתו תבוא האהבה. ומופלאות תביאי על עצמך... סבתא אמרה שאם בישלתי אני גם אוכל. אז בחרתי את הירקות הכי יפים וקניתי רק תבלינים טריים. בישלתי לאט ובסבלנות.האזנתי בעדינות ובחשתי בלי לאות.
ופתאום הגיעו נוודים, יצקתי וחילקתי המנות . הם אכלו שתו ואז הלכו.
חוסי על התוכניות לבחור ולזוגיות. תעשי עצמך זורחת, טפלי בילד כך שתהיו מאושרים... אנחנו הגברים נזהה את ניחוח הכנות

את כותבת מופלאה
המון של אהבה.

תודה אורי,
אילו מילים טריות ומרעננות. מרגישה את הצבע והחיים מהן, ומקבלת את עצתך, לשחרר את התכניות ואת התבניות הטבועות בי.
עמוק עמוק , כך הבחנתי, נטעה בי ה"משימה " למצוא זוגיות, שמהלכת במקביל עם דחיה עמוקה ממערכות כובלות.
ולאט לאט אני משחררת את המשא הזה מעל כתפי ומתפנה לרקוד באמת את ריקוד חיי.
אז תודה על האמון בדרכי, החיזוק ועצת הסבתא.
שבת שלום

חלום מלפני כמה שנים

אני מהלכת בשדה ענק וירוק, עשב נמך ורך, ובו נטועות רקדניות נעות בתנועה זורמת כמו שושני מיים,
תנועה חופשית, כיאוטית והרמונית, כמו תנועותי אני בריקוד.
אני הולכת על שביל ישר וארוך, מתפעלת מכל הרקדניות האלה, משתאה ליופי תחושת ההרמוניה,
וממשיכה ללכת. אני נושאת את אבא שלי על הגב....

מיום ליום אני משחררת את משאו הנפשי מעלי, ומוקירה את מתנות הרוח שנתן לי.
נראה לי שהיום אני כבר בשדה, משחזרת את תנועותי הזורמות בתוכי.

למעלה זו אני ממחשב שלמד לזהות אותי.

איזה חלום מדהים.
יכולתי ממש לראותו בדמיוני.כמו ציור.

איזה יופי של דרך עברת..

סתם לספר שסמי הכבאי שלי היה מדהים בחג, ואחותו הגדולה גם מצאה בשבילו קסדה במבצע
ומהשמים שמעו תפילתו - כי אין כתפילת ילד קטן בן 3.5, ולכן תחנת כיבוי האש לידינו, פתחה שעריה בפורים למבקרים הקטנים והמעריצים המחופשים לכבאים, והילד מוטרף הכבאיות שלי היה הילד המאושר בילדים.
הוא עבר מכבאית לכבאית ואמר: "אני אוהב כבאיות" "כבאית חברה שלי" "אני רוצה לתת חיבוק לכבאית!"!
לא יכולה להעלות תמונות אז לא יכולה להראות לך אבל הוא כאמור היה מדהים.

מתוקה, בטח שאני עדיין שומרת את ההצעה שלך. אבל זה עדיין לא הסתדר לי מבחינת אזורים.

תודה.

נ.ב. איזה תיאור יפה של החלום...

ידי אור הזכירה לי את המקור למשי - הזחלים.
מכירה את התהליך. גידלנו בגן כשהייתי ילדה.
אכזרי.
מחבר אותי שוב ושוב לסין, מכורתי בגלגולים אחרים. תרבות בעלת אכזריות אדירה ואיכויות גבוהות של אמנות, פילוסופיה, ריפוי,יצירה, משטר...
תהליך אכזרי שיוצר בד עדין וחזק, מרהיב וענוג.
התעלמות מהאישי, האנושי, ושימת דגש על תוצאה וערכים כללים "נעלים".
יש בי את זה למרות שלא בעולם הערכים אלא כדפוסי מבנה.

"הכלל הוא הפרט" כתוב פה בצהוב. ... (כל כך סיני...)

בטיול בסין, הלכתי לי בשבילי ארמון קיץ של הקיסרית (נדמה לי) וברורה הייתה לי התחושה המוכרת, היודעת.
הייתי עשירה, חייתי בתנאים מעולים, עטופה במשרתים, חמרים מעודנים ושפע.
ידעתי גם שהייתי כלואה. כלא של תפקיד ומעמד חברתי שאין מנוס ממנו.
בובה של תרבות.
"אל תקנאו בי" חשבתי "לא כיף בכלל לחיות ככה"
נסיכה כלשהי בעלת חשיבות לסביבתה, ללא רשות להיות היא.
ובכל זאת שייכת לכח אדיר של מערכת.

אני זוכרת שעניני האנשים בסין היו כבויות וחסרות חופש בחירה.
אז הבנתי את הערך הרב של לחיות בארץ כמו שלנו, עם חופש להחליט על סגנון חיים ומחשבה, מקצוע, מספר ילדים (!!!)
לבחור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בכל מקרה הארץ הזו מעלה בי לחלוחית סנטימנטלית.

שלום מתוקה. שלחתי לך מייל וגם הודעה קולית. אנא בדקי שקיבלת, והשיבי לי מוקדם ככל שתוכלי.