סיפור הלידה והפוסטפארטום של אהרניאיה

[אהרניאיה*]

אוריה הגיח לאוויר העולם ב-11/11/02 יום שני בשעה 20:36 לתוך בריכת ילדים מלאה במים חמימים ואני נולדתי יחד איתו ברגע שאילנה (המיילדת) הניחה את כל כולו על חזי. המילה הגיח יכולה להישמע לוחמנית או כוחנית מידי אבל הבחור הקטן פילס לו את הדרך במשך 6 שעות מרגע תחילת הצירים ועד שיצא. " יופי , את עושה עבודה טובה, מצוין, תמשיכי כך, מצוין, או הנה הראש, מתחילים לראות משהו, כל הכבוד. . . . . . . ", אלה היו מילותיה של אילנה לקראת היציאה שלב ההכתרה השלב שבו חשבתי שאני משתגעת או לא יכולה יותר.
אוריה התווסף לחיי כבר מהשבוע ה-6 לאחר שחלמתי עליו וקיבלתי את שמו, הוא לימד אותי לסמוך על עצמי, להכיר בכוח של הגוף שלי, ובעוצמת הרצון והנחישות שבי, הוא הראה לי כיצד עלי ללכת בקצב שלי ולהתאים את יציאתו לרצונו שלו, הוא לימד אותי צניעות בכך שלא יצא בזמן שתכננתי לו, הוא בחן את מידת הנכונות שלי להתמודד עם כל מה שיגיע, הוא עזר לי להתמודד עם פחדי והאמת היא שהוא היה החבר הכי טוב שלי במהלך התקופה הזו. אני יודעת שבדרך כלל מרבים לדבר על הלידה על משך הצירים, על התג' שלי ושל דרור, על הסיבוכים האפשריים, על התוצאה, ועל מה שקורה בעצם במהלך הלידה ובסופה ( יציאת השיליה ) אני ארגיע אתכם ואומר שהלידה של אוריה היתה נפלאה אבל אני בוחרת לספר לכם על לידה אחרת - הלידה שלי כי אוריה נולד בסדר אתם יודעים 3, 600 ק"ג, אפגר 9/10, היו צירים, היה כאב טוב שקידם את אוריה החוצה כל פעם מחדש, הפקק הרירי, מי השפיר כולם יצאו השתחררו ממש בסמוך ללידה, היתה מינימום התערבות, אם בכלל, הרבה מאוד אהבה מצד הנוכחים קלטת וידיאו שתיעדה כל שלב ושלב בלי תפרים או חתכים וכו' ואז אוריה יצא והונח עלי ומאז למעשה אני עדיין תקועה בתעלת הלידה, מנסה לדחוף את חיי החוצה /קדימה, להסתגל כמוהו לעולם החדש, לבכי שיכול לפעמים להיות צורם ומלחיץ, לכאב פטמות שיכול להיות מקפיא וחסר רגישות, לתשישות מתסכלת, להתבוננות במראה של אני לא אני ( מה זה הבגדים האלה שמוכתמים בשומן חלב ובפליטות/קיא), היי תתעוררי אני אומרת לעצמי זה כבר לא חלום, זו כאן המציאות !!!
האובדן הזה שלי, לפני ההריון, שלי בהריון, של הגוף שלי, האובדן של החיבור האדיר הזה עם אוריה כשהוא בפנים, הביחד הזה משתנה לביחד בנפרד הוא בחוץ, הוגינה שלי עדין פצועה, הרחם שלי מסרב להתכווץ מהר כאילו לא מאמין שזהו, אין יותר מה להכיל שם בפנים כי אוריה והשליה וכל מה שכלל שם במהלך ה – 9 חודשים כבר לא נמצאים. אף אחד לא דיבר איתי על זה, דיברו איתי על מה הוא יצטרך, ואיך להכין את הבית, קראתי את כל הספרים האפשריים, ניסיתי להכין את עצמי, לדעת בדיוק מה, לתכנן, להיערך, אבל האמת היא שבערך באותו הזמן בדיעבד הייתי צריכה לעשות דברים אחרים, פחות שקשורים לו, יותר שקשורים אליי, אל מי שאני. אני זוכרת שאילנה ביקשה מאיתנו שבוע לפני התאריך לנסות ליהנות, ללכת לסרטים מסעדות, בפנים צחקתי. . . ('כאילו שלא נוכל לעשות זאת אח"כ') אילנה, צדקת, אני לא יכולה, הכל כל כך תובעני, אוריה דורש כאן ועכשיו, למי יש זמן להיכנס להתקלח, לחרבן, להכניס משהו לפה, הצילו. . . אני גם רוצה להיות ילדה, גם להתפנק, להתערסל, שמישהו ימלא אחר הצרכים שלי כעת. . . כלום לא קיים, עכשיו את מחוקה !!!
המפחיד הוא שאין לגיטימציה לדבר על הדברים האלה, מיתוסים רבים נשברים, אני רוצה להגיד " לא, הנקה זה לא הדבר הכי מקסים בעולם, זה כואב, מתסכל, לא מצליח, מעייף, מתיש ודורש בכל מקרה בהתחלה, אני רוצה להגיד, לא, לא מיד מתחברים לילד שיוצא לך ויש שמתאהבות לאחר חודשיים ואולי יותר, אני רוצה לזעוק מה קורה לחבר הכי טוב שלי, בן הזוג שלי לזמן האיכות שהיה לנו, אני תוהה על נושאי השיחה שיש לי היום עם אנשים בין שאני רוצה או לא " אז כמה הוא שוקל, ואיזה סוג טיטולים. . . . . . היי ומה איתי, אני. . . .
אני מניחה שלחלקכם זה יכול להישמע אגואיסטי, " מה היא חושבת על עצמה כשיש לה עכשיו את. . . .
אני רוצה להגיד לכם שעברו חודשיים ושבוע מאז שאוריה לוחם האור שלי נולד, ובכל רגע שעובר החבל שנחתך ( כ- 20 דק' אחרי הלידה ) מתחבר לו מחדש בדרך מיוחדת מאוד, מלאה בשמחה שיכולה לפעמים להיות מהולה בכאב, הקשר מתחזק וההכרות מעמיקה, לקח לי הזמן הזה להבין שזה בסדר להרגיש את מה שהרגשתי ואת מה שאני מרגישה, שהמצב שונה ונדרש גם לו הזמן. יש כאלה ששומעים שילדתי בבית ומצביעים עלי כאל מי שיש לה אומץ, בדיעבד האומץ הוא לא באיפה יולדים אלא בעד כמה מדברים על הדברים הכי פחות נעימים. תודה לאילנה על הזכות ללדת עם כל כך הרבה אהבה וביטחון, תודה לך שירלי שאפשרתי לי להרגיש נורמלית עד עכשיו ולך דרור אהוב יקר על הביחד. והכי-הכי תודה לך, אוריה אהוב, שאפשרת לי לעבור את המשוכה יחד איתך.

[רעות_וצליל*]

מזדהה עם כל מילה

חבל שאין קורס הכנה לאחרי לידה...

[תבשיל_קדרה*]

מה לומר?
אנחנו, בהתחלה (לפחות חצי שנה), היינו בכזו מערבולת, שבכלל לא היה לי זמן לחשוב מחשבות כאלה על עצמי.
לדעתי - זה מצוין שאת כן מרגישה, מגיעה לעצמך, ואומרת את הדברים!

[ורד_לב*]

מקווה שעכשיו את מרגישה כבר הרבה יותר טוב (עברו כבר איזה 10 חודשים לא?)

[אהרניאיה*]

ורד האמת היא שאני מרגישה נפלא , אוריה אדם מקסים ואני שמחה שנפלה בחלקי הזכות ללוות אותו. אני תוהה לגבי רגשות מהסוג הפחות נפלא , האם את חושבת שכשאדם מרגיש אחרת בהכרח יש צורך לנחם אותו ? או שפשוט לאפשר לו להיות ולחוות?!

[אנהאטה_א*]

אוריה אדם מקסים ואני שמחה שנפלה בחלקי הזכות ללוות אותו
איזה משפט מקסים. הלוואי וכל האימהות (והסבתות בייחוד) יבינו שהתינוק שלהן הוא לא איזה צידפה שמטלטלים ועושים איתו מה שמתחשק, בלי לשים לב מה הם הצרכים שלו כאדם!
טוב, נשאר רק לגריין.

[תבשיל_קדרה*]

אוריה אדם מקסים
מצטרפת לאנהאטה. איזה יופי!

האם את חושבת שכשאדם מרגיש אחרת בהכרח יש צורך לנחם אותו ? או שפשוט לאפשר לו להיות ולחוות?!
לתמוך. לא לנחם. לאפשר לחוות, עם רשת בטחון/חיבוק.

[אהרניאיה*]

גילה ואנהאטה א אני שמחה על אחדות הדעים בינינו, אני נושאת תפילה שמתי שהוא לאחרים ירד האסימון. לצערי אני נפגשת יום יום בפארק המשחקים עם הורים שלא מכבדים, שממטירים את הזוהמה שצברו על הילדים, שלא מאפשרים לצאצאים הקטנים פשוט להיות מי שהם חופשיים, חושבים, חקרנים, בני אדם עם שיעורים כאלו או אחרים. אני תוהה למה אנחנו המבוגרים לא פעם צריכים לחכות לאיזה אסון שיזעזע כדי להבין את הדברים אחרת וכשהכל פשוט טוב רובנו רק מפרקים. נראה לי שלהרוס קל מאוד אבל לבנות דינמיקה, לייצור דיאלוג, לכבד את מי שאנחנו את ילדינו הרבה יותר קשה כי זה מצריך כנות ונכונות להתמודד עם החיים שהם די גדולים עלינו אה?

[ורד_לב*]

נראה לי שלהרוס קל מאוד אבל לבנות דינמיקה , לייצור דיאלוג , לכבד את מי שאנחנו את ילדנו הרבה יותר קשה כי זה מצריך כנות ונכונות להתמודד עם החיים שהם די גדולים עלינו אה?
אני חושבת שבזה עלית על הקושי של רוב האנשים.
לבנות דברים, לפתח תקשורת, להתבונן, להקשיב, לראות באמת, לאפשר ועוד - אלו דברים שקשה לאנשים ליישם על עצמם, אז על אחת כמה וכמה יהיה להם קשה לעשות זאת עם ילדיהם. ברגע שהשפה הזו לא שגורה אצלם, אין הם יכולים לתרגם אותה למעשים, לחינוך, להעצמה.
גם אני מקווה לראות יותר ויותר אנשים ערים ומתבוננים, המאפשרים קודם לעצמם להיות מי שהם. השאר יבוא כבר לבד.
ברוכה הבאה, אהרניאיה, עם מחשבותייך המעניינות.
אגב, זהו שמך? מה פירושו ואיך מבטאים?

[אהרניאיה*]

ורד , ברוכה הנמצאת, זהו שמי השני הביטוי שלו ע"פ סדר התנועות הבא :פתח בא',שווא בר',חיריק בנ', צרה בא' וקמץ בי' ופירושו עבורי : מהות. שיהיה לך יום נפלא!! אָהרנִיאֵיָה

[תבשיל_קדרה*]

לא יאמן...
כ"כ הייתי בטוחה שזה איה (ש"פ) אהרני (ש"מ), שחשבתי לענות בעצמי לורד, ושתקתי רק מתוך נימוס.

> גילה לומדת משהו חדש כל יום <

[אנונימי]

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידת בית, דף סיפור לידה במים}

[מאמא_מאוהבת*]