פישלתי פישלתי עםבליעם חיתולים

הערה: דפי הבלי חיתולים מאוד לא פעילים (וגם מאוד ארוכים, אם כי כבר עברתי על כולם) - לכן החלטתי לפתוח דף חדש.

אז ככה-
כשהוא היה בן שנה וקצת ועומד והולך - והכרתי את הרעיון של בלי חיתולים לראשונה - הורדנו חיתולים. ההצלחה היתה מסחררת ומספקת, אפילו שגרנו בבית שכולו שטיחים מקיר לקיר (לא אנחנו בחרנו....) ואפילו שהיו פיספוסים. עם הזמן היו עליות ומורדות אבל בסך הכל, ושוב - תודות לעצות המנוסות מכאן, היה מספק ביותר.

ואז, הו אז...
עברנו מדינה, וכמובן בית ואריזות והכל, וגם ככה אנחנו בארצות הברית ולא היה מי שיעזור, וההזנחה היתה גדולה והרגרסיה, הו הרגרסיה!
מה אומר ומה אוסיף - פיפי בכל מקום. אין בכלל מה לדבר על זה שהוא יגיד "פיפי" וגם כשלוקחים אותו הוא צורח ומתנגד.
כל זה החל לפני כחודש, עברנו לפני כשבועיים, והוא עכשיו בן שנה ואחד-עשר חודשים ו.... אבוי לבושה - רוב היום מחותל.

תירוצים:
היינו עסוקים במעבר
הסביבה מאוד מאוד לא סובלנית לפספוסים. מאוד. אפילו לא במקום כמו פארק.
אני בתחילת הריון וגם כך עייפה ומובחלת קשות כל היום
אמא שלי היתה פה כשרק הגענו וכל כמה דקות היתה מציינת בפלצות, וכאילו מדובר בהצטרפות לארגון אנטישמי: "הוא עשה פיפי על הרצפה"
הוא מסרב לעשות קקי בשירותים החדשים
האב שמתקשה עם הפיפוסים: "בואי נשים לו חיתול כבר"

והתוצאה כאמור - חיתולים.
פישלתי.

וכיוון שכך הגיע הזמן שאקח את הנושא לידיים. אבל אני לא יודעת מאיפה להתחיל, עד כדי כך הבלאגן גדול.
מה לומר לו?
מה לעשות איתו?
האם בכלל אפשר לתקן? ההידרדרות כל כך גדולה.

א. אם תכתבי בדפי הבלי חיתולים, הם יחזרו להיות פעילים.
ב. לא פישלת. עברתם שינוי, וכרגע העומס, עליו וגם עלייך גדול, ולכן את מקילה על עצמך, ובעצם גם עליו - כי גם לו קשה, וזה מתבטא בהרטבות, וכי יזיק לו יותר, אם בגלל העייפות והקושי שלך, תגיבי בצורה חסרת סבלנות על ההרטבות. נשמע לי החלטה נבונה בהחלט.

מה עושים מכאן?
לדעתי - קודם כל מחכים קצת. שהמצוקה תשכך ותשכח קצת. שאת תרגישי יותר טוב ונוח מחדש. שהוא ירגיש יותר "בבית".
אחר כך - מתחילים שוב. לחלק מתאים לעשות את זה לאט לאט - להוריד בהתחלה בבית, ורק אח"כ בחוץ, במיוחד כשהסביבה לא סובלנית (ואת עוד לא בת-בית בה, שמרשה לעצמך להתעלם). חלק מעדיפים בבת אחת - ולספוג תגובות והרטבות במשך זמן מה.

הגירה היא מבצע מורכב ומסובך. טוענים שלוקח בערך שנה להתחיל להתאקלם. זה קשה גם לך וגם לו. נראה לי בהחלט נכון להוריד עומסים-לא-הכרחיים אם מרגישים שהם יותר מדי. כשתרגישי שאת מסוגלת להתמודד עם זה, תחזרי לזה.

גם אנחנו עברנו פעם דירה בין ארצות והילדה הגיבה, בין השאר, באדישות מוחלטת ליציאות שלה. ההיסטיניסטית הקטנה והמלכותית שלי, שנגמלה בגיל זערורי ומעולם (!) לא פספסה מאז, פתאום לא שמה לב בכלל מתי יוצא לה, ולא קישרה בין הנוזל המתנזל לגופה שלה. זה עבר מתישהו, כנראה מעצמו.

חשבתי גם - שאם אכתוב זה "יחייה" את הדף, אבל אז ראיתי כמה שאלות העלו שם בחודשיים האחרונים שנותרו ללא תשובה והחלטתי לפתוח דף חדש. אם יהיה מיותר - אשמח אם מישהו יעזור לי למחוק.

לגבי שאר הדברים - אחשוב ואענה בקרוב - תודה!!

הגירה היא מבצע מורכב ומסובך. טוענים שלוקח בערך שנה להתחיל להתאקלם.
בדגש על להתחיל.

תמרוש רוש - להתחיל????? אוף.
היינו שנה בקליפורניה ועכשיו אנחנו בחוף המזרחי, ועוד רגע וזה הופך להיות דף קיטורי הגירה (אם כי אנחנו לא בדיוק מהגרים ולא נהיה גם כאן יותר משנתיים). אין ספק שאני רחוקה מלהתאקלם ולהרגיש פה נוח.

ועכשיו לענייני הנזילות:
כרמית - קראתי באחד הדפים שזה גורם נזק פסיכולוגי להחזיר חיתול לתינוק גמול. אז את הנזק כבר עשיתי אמנם, אבל הייתי שמחה לשמוע דעות של הורים שהחזירו חיתול לגבי איך מורידים שוב.
כהחזרתי את החיתול חשבתי כמוך "למה להעמיס", ועכשיו אני חוששת שדווקא בהחזרת החיתול יצרתי עומס נוסף ואולי אפילו מערכת שיפוטית סביב עניין הפיפי-קקי.

מהמערכת השיפוטית הזו אני רוצה להיפטר, ולכן שאלתי - איך מגיבים לפיפי שאינו במקומו, ולעיתים נראה לי שהוא ממש "דווקא"??

מחשבות - האם זה אומר שפשוט מעולם לא החזרת לה את החיתול?

איזה מזל שיש אתת האתר הזה, אה??!

לא, לא החזרתי.

שליחה על ידי Talila* » 20 אפריל 2006, 22:11

אמא נוסעת יקרה,
הבת שלי עברה תקופה כזאת לא מזמן, בלי קשר להגירה. נראה שאנחנו סופסוף בדרך החוצה מהשביתה שלה.
פתרון ביניים שמצאנו בין החיתול לתחתונים 'של גדולים' הוא שימוש בתחתונים מהסוג הזה:
http://www.theecstore.com/index.php?[po]main page[/po]=index&cPath=168 160
שהם תחתוני בד שמלבישים ומורידים רגיל (לא נפתחים מהצד). הם גם לא אטומים לנוזלים, כך שמיד יודעים עם הפעוטה עשתה בהם, אבל - הם עוצרים את הקקי מלנזול לרצפה, וגם הפיפי, אלא אם כן הכמות גדולה במיוחד, לא יוצר שלולית אלא רק מרטיב את הבגדים. היתרון הוא שמעבר להחלפת הבגדים לרוב לא צריך לנקות את הרצפה/רהיטים במקרה של פספוס, אבל בניגוד לחיתול, יודעים מיד מתי הפעוט עשה, וגם הפעוט מודע כי התחתונים רטובים לו.
פרט טכני - אבל יכול להקל.
בהצלחה,
טלילה

אמא נוסעת - גם אצלנו עם הגדולה היה משהו דומה, אם כי בגיל מאוחר יותר.
כדי לעזוב את השיפוטיות ואת ההסתבכות מבפנים (זה דווקא? זה בגלל ההריון? בגלל הגן החדש? וכו', וכו') חזרנו לחיתול.
שמעתי גם אני את הדיבורים על נזק פסיכולוגי שבהחזרת החיתול, אבל עזבתי אותם.
המתח ואי הנעימות שהיו סביב הפיפי גרמו יותר נזק, לתחושתי, וכשחזרנו לחיתול הצלחנו כולנו להרפא מהם במהירות. השתדלנו, ואני חושבת שהצלחנו, לא להעמיס על זה יותר מדי משמעויות של גדול וקטן וכישלון וכאלו. פשוט לא הולך אז מפסיקים וננסה פעם נוספת בעוד זמן.
אחרי שלושה-ארבעה חודשים, עם האביב שהגיע, נפרדנו מהחיתולים פעם נוספת, ובאותה פעם זה עבד בקלות מפתיעה.

מקווה שיש בסיפור שלנו כדי להקל במשהו..

טלילה - אני מכירה את התחתונים האלו אבל שכחתי מהם לגמרי! אני אחזור קצת לאתר שלהם.

רינצ'י - הי, תודה, בהחלט מקל. נראה לי שלי יותר קשה לחשוב על חזרה לחיתולים מאשר לו

תודה בינתיים!

יש גם את התחתונים המשובצים של גרבר שקונים בוולמארט - גם הם בולמים נזילות ושימושיים מאד וגם די זולים. חוץ מזה, באותה מידה אפשר אולי להדביק פד כזה עם כנפיים על התחתונים הרגילים? סליחה אם זה נשמע מוזר, לשיקולך

שמעתי גם אני את הדיבורים על נזק פסיכולוגי שבהחזרת החיתול, אבל עזבתי אותם
אני חושבת שיש הבדל בין החזרת חיתול לילד גמול, לשימת חיתול על ילד שגדל בלי חיתולים.

אני ממש לא בטוחה איזה מהם, אם בכלל, עושה נזק פסיכולוגי

אבל יש הבדל.

עברנו לפני כשבועיים, והוא עכשיו בן שנה ואחד-עשר חודשים ו.... אבוי לבושה - רוב היום מחותל.
זו כבר גמילה מוקדמת, לא?

מחשבות - כמה צחקתי... בהחלט מעורר מחשבה

. ואין, אין על וולמארט... (למעט עניין השמועות על ההתעללות בעובדים, אוף)

קומה ג' - אוי לא, מאיפה שאני עכשיו - הכל נשמע כמו נזק פסיכולוגי....

מבטיחה לדווח בעוד 16 שנים....

ודיווח מבינתיים - הוא עם חיתולים כל היום, לפעמים מבקש להוריד (פעם לא היה מוכן לשמוע על חיתול בכלל) ואז עושה איפה שרק יוצא ולשירותים לא מסכים ללכת בכלל.
אני הפסקתי לחלוטין להתייחס לנושא ומחתלת אותו כאילו זה מה שעשיתי תמיד (איזה באסה זה לחזור לנקות קקי מחיתול

) ועכשיו אני מחכה לאיתות שהוא מוכן לחזור לקחת אחריות בעניין.
הוא עדיין מודיע כשהוא עושה פיפי לפעמים, וקקי תמיד אבל אני לא יודעת מה אמור לסמן לי שהגיע הזמן להוריד חיתול שוב.
רעיונות???

אה רגע, ועל מנת לסבך את המצב - אנחנו אמורים לנסוע לביקור בארץ ביוני, ומה אז?? האם הוא יהיה עם חיתולים עד אז??

<אמא נוסעת מרגישה קווץ' וכבר צריכה חופשה בארץ>

מחכה לאיתות שהוא מוכן לחזור לקחת אחריות בעניין
אני לא יודעת מה אמור לסמן לי שהגיע הזמן להוריד חיתול שוב

היי רגע, אני מומחית קטנה מאוד, אבל "לקחת אחריות" ו"לחכות לבשלות של הילד" זה דיבור של גמילה, לא של בלי חיתולים...
במשקפיים של "בלי חיתולים" זו בעצם שביתת פשפושים ארוכה .

וחוץ מזה, אולי תשאלי את בשמת מה דעתה?

לדעתי הורדת חיתול לבן שנה פלוס אינה נחשבת בקטגוריית שיטת בלי החיתולים אלא גמילה מוקדמת , כי בשיטת בלי חיתולים אין כוונה להעביר את האחריות לילד אלא לקרא את סימוניו הלא מילוליים ולפי התיאורים שלך אצלכם הכוונה היא להעביר את האחריות אליו , כלומר - גמילה .
אני רוצה להזכיר לך שרוב ילדי העולם המערבי מתחילים רק להגמל בגיל שנתיים , בן השכנים שלי נמנים לפחות ארבעה ילידם בין גיל שנתיים לשלוש , כולם עדיין עם חיתול , ההורים מחכים לקיץ , מחכים שהילד ייזום וכו...

לגבי החזרת חיתולים - בתי הבכורה נגמלה לפני גיל שנתיים אך המשיכה להרטיב בלילה.
כששמעה שאני בהריון אמרה שצריך לשמור את החיתולים לתינוק והפסיקה להרטיב בלילה ,לאחר שלושה חודשים חזרה להרטיב בלילות, ראיתי שהמיטה הרטובה מכניסה מתח רב מדי , כי אני מעירה אותה לעשות פיפי , או להחליף סדין ויש בכך אי נוחות רבה ,החזרתי חיתולים בהסכמתה עד ששוב קמה במשך מספר שבועות רצופים יבשה והחליטה על דעת עצמה שלא בא לה חיתול , ההורדה הסופית של חיתולי הלילה הייתה קרובה לגיל שלוש יותר מאשר לגיל שנתיים , מאז לא היו לה לעולם פיספוסים (היא בת ארבע וחצי עכשיו)
בעיני כל עניין הגמילה צריך להיות בקשב גדול לילד למידת מוכנותו , בשלותו ובעיקר רצונו , כל מתח רק מפריע לעניין ומעכב אותו , אם אפשר לחסוך את זה על ידי החתלה , אז זה עדיף , הילד הרי מאותת בכל דרך אפשרית שאין לו עניין כרגע להתעסק בזה, אז למה לא להקשיב לו ?

אגב בשיטת בלי החיתולים כשהילד לא מרגיש טוב בגלל חולי או כל דבר אחר הוא מיד מפסיק לשתף פעולה , מעבר לארץ אחרת הוא מספיק בעייתי , והביקור בארץ בעיקר הראשון הוא מקור סטרס גדול לכל המשפחה מנסיוני

אמא נוסעת , מה שלומך?
מה לעשות בדף? (לתקן את השם זה בטוח).

אמא נוסעת? , מה שלומך?
את עוד פה?
כתבי לי!

באופן טבעי

באופן טבעי