(הדיון נוגע לנשים, גברים, וטף, למרות שהתחיל בדף לרוקן את דם הוסת.)

3735]+ antique carved wood african fertility figure 2[/po].jpg

תחת - בחוץ,
בטן - בחוץ,
רקון על הראש

_ניסיתי לעמוד ככה, עם הישבן והבטן במשוחררים לגמרי לבלוט החוצה, ואז לעמוד רגיל עם ההידוק הספונטני של הישבן והבטן.
בדרך הראשונה אני מרגישה יציבה יותר, הרגליים מהודקות לרצפה, הגוף לא זז. בדרך השניה אני מרגישה שאני צריכה לייצב את עצמי כל הזמן, הגוף נוטה קצת קדימה והמשקל קצת יותר על כרית כף הרגל (כמו על עקבים נמוכים)._

שרון, זה מזכיר לי, שהנעליים האורטופדיות של הזקנות תמיד מוגבהות טיפה מאחורה.
וגם לקרובת משפחה שלי שסובלת מעודף משקל ובעיות ברגליים המליץ הרופא תמיד ללכת על עקב נמוך.
אולי עקב נמוך נועד "לתקן" את העיוות שאנחנו יוצרות בגוף ע"י יציבה גברית?

לגבי היציבה, זה בדיוק מה שאומרת אסתר גוקהלה (גם לגברים, אגב) שחקרה יציבה של כל מיני שבטים: http://www.youtube.com/watch?v=-yYJ4hEYudE
(מומלץ מאוד, כולל תרגילים שאפילו אני הצלחתי לעשות)

תודה על הלינק, יונת
בנות, מומלץ גם למי שלא מבינה אנגלית,
אחרי קצת דיבורים מגיעים לתרגילים שיש רק לראות ולבצע,
הדברים לגמרי לא בשמים
למי שרוצה לקבל עידוד,
יש תמונת בעלה של המרצה, "לפני" ו"אחרי", בדקה 33:30

שאלה אגב הרפיית הבטן (תרתי משמע (-:{{}}):
בשיטת פילאטיס מאוד מדגישים את כיווץ הבטן התחתונה "לכיוון הפופיק", כדי לשמור על היציבה דרך "שרירי היציבה העמוקים" (משתמשת במילים של מורה שהייתה לי), וכדי להגן על הגב התחתון מעומס יתר.
האם איסוף שרירי רצפת האגן מספיק לשם כך?

לגבי היציבה והשרירים המייצבים:
זה מאוד מורכב וקצת קשה להסביר על רגל אחת (למרות שלעמוד על רגל אחת יכול מאוד לחזק את השירירים המייצבים (-;)
אני אנסה לכתוב בקצרה ואם יש שאלות אענה עליהן כמיטב יכולתי וידיעותי.
השרירים המייצבים הם אלה שקרובים לליבת הגוף ואחראיים על הייצוב שלנו מבפנים, עליהם נמנים שרירי קרקעית האגן, שרירי הבטן העמוקים (שנמצאים מתחת לפופיק פחות או יותר) והשרירים הקרובים ביותר לעמוד השדרה.
למעשה, כדי לשמור על יציבה נכונה של עמוד השדרה, אנחנו צריכים לאסוף כלפי מעלה את שרירי קרקעית האגן (לא לכווץ את הנתרתיק, כי אם "למשוך" את איזור הפירנאום לכיוון צוואר הרחם), האיסוף הזה מצרף אליו באופן כמעט אוטומטי את השריר הרחב בטני ואלה נותנים תמיכה מלמטה, כשהשרירים הקרובים לעמוד השדרה לא מופעלים באופן רצוני אלא מתוך ההפעלה של האחרים.
האיסוף הזה שומר גם על כל איברי הבטן, בין השאר על הרחם וכל חבריו.
בעולמנו המוחצן והחושפני, רק השרירים החיצוניים של הגוף נחשבים, אלה שעובדים עליהם במכון כושר.
כולנו, ובמיוחד נשים, למדנו "להכניס את הבטן" כדי שתראה שטוחה וגם קיבלנו מידע מוטעה לגבי שמירה על הגב, כאילו חיזוק שרירי הבטן ישמור על הגב.
מה שקורה הוא בדיוק הפוך, כיווץ של שרירי הבטן החיצוניים ("הריבועים") דוחף את כל איברי הבטן אחרוה ומטה, לכיוון קרקעית האגן ויוצר נזקים גדולים בטווח הקצר והארוך. הרבה פעמים מי שסובלות הכי הרבה מבעיות גב וצניחות למיניהן אלה דווקא הספורטאיות והרקדניות שכל החיים עבדו קשה על השרירים החיצוניים וזנחו את השרירים הפנימיים.

תרגיל לזיהוי השרירים הנחוצים:
שבו בקצה הכיסא, כשהגב לא נשען אחורה.
הרחיקו את הישבנים אחד מהשני, כך שתרגישו את עצמות הישיבה במגע עם הכסא.
הצמידו את כפות הידיים אחת אל השניה לפני בית החזה.
בהוצאת אוויר לחצו את כפות הידיים אחת כנגד השניה.
בהכנסת אוויר הרפו את הלחיצה.
המשיכו כמה פעמים וכל הזמן שימו לב לתחושה בקרקעית האגן.
אתן צריכות לבדוק האם כשכפות הידיים נלחצות אתן מרגישות את פתח הנרתיק מתרחק מהמושב או נלחץ לתוכו.
פתח הנרתיק צריך לעלות למעלה, אם ההיפך קורה אז אתן דוחסות את הכל כלפי מטה.
אחרי שמזהים את השריר הנכון, מתחילים לתרגל הקשבה למקום הזה, בעמידה, בישיבה, בהליכה, בשכיבה, בפעילות גופנית, בשטיפת כלים, בהרמה של תינוק, בסקס, בשירותים- כל הזמן!
כשהקשר בין המוח לשרירים האלו מתחזק, אנחנו לומדים לרתום אותם לטובת הגוף ברגעים קריטיים: שניה לפני, שיעול, התעטשות, הרמה של משהו כבד. וכדי שההרפיה שלהם תהיה טובה (בהשתנה, חרבון, ריקון ווסת, לידה) הם צריכים להיות חזקים, שריר חלש הוא שריר מכווץ, שריר שאין בו תנועה.

וואוו, יצא לי ארוך, אני מקווה שמשהו מכל זה גם קצת מובן.
אשמח לענות על שאלות @}

חוחית יקרה.
מאוד מעריכה את המאמץ להסביר!!! מקסים!!!
אז, נסיתי ולא ממש הרגשתי. אנסה עוד ואשתף אותך. אני מהרקדניות (בעבר), שאספה חצי מהחיים שלה את הבטן (החיצונית).
בשלושה-ארבעה חודשים הבודדים שעשיתי יוגה, הייתה המורה אומרת כל הזמן מולבנדה סגור. האם זה מולבנדה סגור? מעולם לא הבנתי את זה אז וגם היום עוד לא הפנמתי.
האם שיטת פאולה קשורה לזה?
אם אני זוכרת טוב, אמיר קולבן (שהוא כיראוגרף פעיל נכון לשנים שאני רקדתי- לא יודעת מה איתו היום), פיתח שיעורי מחול שמבססים את היציבות של הגוף על השרירים הטבעתיים. מישהו יודע על זה משהו?
בכל אופן אני מבינה שזה משהו מאוד מהותי, מה שהסברת פה ובטח יתעוררו לי עוד שאלות.
האם לשאול פה או ביוגה לכל?

אצלי זה לא רק בטן בפנים, זה צלעות סגורות ונשימה שלא מבליטה את הבטן (גם רקדנית בת רקדנית..) איזו אשליה...

תודה יונת, סרט מצויין,
בעקבות הסרט חשבתי על תנוחות נשיאה במנשא,
ובכלל איך אנחנו נושאים את הילדים עלינו בהשוואה למה שהיא מציגה, מעניין.
וזו היתה גם נקודת מבט חדשה ללמה התנוחה בסלקל ודומיו היא לא טובה.

האם זה מולבנדה סגור? זה בהחלט מולה בנדהה, לא צריך להוסיף את המילה סגור כיוון שהמושג כבר כולל בתוכו את המעשה,
בנדהה פירושו: אסוף, נעול, וגם מפתח, זוהי הסנסקריט המופלאה ואולי חברותי כאן יוכלו לתרום מידיעותיהן הנרחבות יותר משלי בשפה.
בכל אופן, הבנדהה היא האיסוף, מולה זה שורש, דהיינו איסוף השורש, כשמדובר במיקוד בצ'אקרה התחתונה, הלא היא צ'אקרת השורש- המולדהרה צ'אקרה. התרגול הזה דורש הקשבה לאורך זמן, לעיתים לוקח גם שנים להבין בדיוק במה מדובר, אני בקשב יום יום שעה שעה ועדיין לומדת את זה כל הזמן אז אל יאוש.
את אמיר קולבן אני לא מכירה אבל שמעתי שגם "זאזא" של אוהד נהרין עסק בהנעה מתוך מרכז הגוף.

עניתי לך בהרחבה בדף יוגה לכל

כשהקשר בין המוח לשרירים האלו מתחזק, אנחנו לומדים לרתום אותם לטובת הגוף ברגעים קריטיים: שניה לפני, שיעול, התעטשות, הרמה של משהו כבד
זה קטע מדהים. אני לא זוכרת מאיפה הבנתי את זה, אבל כשאני זוכרת לאסוף לפני הרמה של משקל (אפילו את הפעוטה) ההבדל הוא עצום - פשוט לא כבד לי!

_בשמת א
אנא ספרי מהו הדבר המדהים שקרה כשראיתי רק קטע פיצפון מהסרט שיונת שרון שלחה אליו
יש לך כבר כוח?_
טוב, גמרתי את החוג אז יש לי כוח...
בקטע הפיצפון שראיתי (עוד לא היה לי זמן לשבת כמו שצריך ולראות את כל הסרטון) היה קטע מהאמצע, הראו תנוחות של פסלים וילידים למיניהם, היא אמרה "לתת לאחוריים להיות מאחור", ואז נתנה תרגיל, אמרה לכולם לעמוד, והראתה איך לסדר את הכתפיים במקום הנכון, איך לסדר את עמוד השידרה, איך לשחרר את הבטן, ואיך "להבליט" כאילו את התוסיק, ודיברה על גמישות בברכיים, לכופף אותם, וגם את המפשעה. אה, ועקבים יציבים לתוך הרצפה. להרגיש איך עומדים יציב על העקבים.
גם אני עשיתי את התרגיל. עמדתי מול המחשב ועשיתי מה שהיא הראתה וכולם עשו. לא הרבה. שלושים שניות. אחר כך הלכתי לראי בחדר השני לראות איך זה נראה, כי מרגישים כאילו קצת נופלים קדימה (-: וזו טעות. בחיי שעמדתי כמו שהיא הראתה בסך הכל פחות מדקה, כולל.

ופתאום - הרגשתי בבת אחת איך התחתונים חונקים אותי!
הם ממש הפריעו לי. לא יכולתי לסבול אותם.
בפעם הראשונה הבנתי מה פירוש "התחתונים חוסמים את הצ'אקרה" או האנרגיות או מה שזה לא יהיה, באופן מוחשי ופיזי ולא מתוך הסבר בשכל.

רקע: זו אני שפתחתי את הדף נשים לבושות באופן טבעי, ובו בין היתר דיברתי על השמלה/החצאית כבגד לגוף הנשי, ועל סילוק התחתונים, על אי הטבעיות של התחתונים.
לפני שלוש שנים (בחודש הבא) איבדתי הריון בסוף חודש שלישי. הפלה ביתית שהסתיימה בפינוי לבית חולים, ניתוח חירום לעצור דימום שלא נפסק, ושתי מנות דם (איבדתי כמה ליטרים טובים, הגעתי להמוגלובין 4 למי שזה אומר לה משהו).
אחרי הדימום הנשפך הזה, חודשים פחדתי מדימום כבד במחזור. שוב הרגשתי איך כל הדם נשפך לי החוצה מהגוף. זה היה מבהיל.
החזקתי את הרחם.
שלוש שנים החזקתי אותו. לא יכולתי להיות בלי תחתונים כי הרגשתי חשופה ופגיעה ולא מוגנת.

ופתאום, שלושים שניות עמדתי בלי להחזיק חזק את הרחם. עמדתי כמו שהגוף שלי צריך לעמוד. כל האיברים נפלו באופן טבעי למקום שלהם, ואז בתגובה מיידית הרגשתי את התחתונים כחסימה והפרעה קשה מאוד.

לי זה אומר שאנחנו חייבות לרוץ לראות את הוידאו הזה - היא עלתה על משהו אמיתי, נכון וטבעי!

זהו, טקסט קשה קצת, שולחת בלי לקרוא שוב.

אוי בשמת, באמת טקסט קשה.
(איבדתי כמה ליטרים טובים, הגעתי להמוגלובין 4 למי שזה אומר לה משהו).
אומר משהו! אויש.

זה מאוד מעניין מה שסיפרת, אני דווקא מרגישה מאוד נוח ללא תחתונים, מבחינת השחרור והיציבה, אבל חוויית התחתונים שלי דווקא נעימה. אני לא מרגישה חסימה בצ'אקרה הזו. אני למעשה לא מרגישה שהתחתונים מחזיקים כלום. כלומר אפאחד מאיברי הגוף שלי לא תלוי בהם. כך שאני מאוד אוהבת את תחושת הבלי אבל גם תחושת העם נחווית כמעטפת נעימה. כמובן שתחתונים לא נוחים או לא מונחים היטב על הגוף היא בלתי נסבלת (-:

ווא! ראיתי את הסרט, ממש מעניין. איך אפשר לראות עוד שיעורים שלה?

אי אפשר (כבר חיפשתי) אבל אפשר להזמין את "הספר שלה" Amazon:0979303605.

ספרים כאלה הם גם ככה כל כך מייגעים, (כמו לנסות לעשות יוגה דרך הסברים בספר) אז עוד לקרוא אותם באנגלית?
(הגב כבר לא יכאב, אבל הראש - בטוח (-:)

אבל שמעתי שגם "זאזא" של אוהד נהרין עסק בהנעה מתוך מרכז הגוף.

גאגא. גם אני שמעתי מחברים שמתרגלים ומלמדים גאגא שיש תשומת לב ועבודה עם השרירים של רצפת אגן.

אני אף פעם לא רוקנתי וסת, זה גדול עלי בעשר מידות לפחות. אבל נורא מעניין מה כתוב כאן על יציבה, שרק הספקתי להציץ ולא להתעמק. כי יש לי מחשבות ואינטואיציות בימים האחרונים. אני דווקא מרגישה שבטן רפויה זה לא נכון. אני מרגישה שהאיסוף מלמטה, צריך להגיע עד לכתפיים מסובבות לאחור. ובדרך לאסוף עוד ועוד שרירים.

יונת, תודה שפתחת את הדף הזה
בעקבות ההמלצה שלך לגוקהל קניתי את הספר וחשבתי לכתוב רשמים בעקבות הקריאה, עוד לא הספקתי..

אני אשמח לשמוע רשמים! אני עובדת לפי הספר לאט-לאט, לוקחת לי כמה שבועות התרגלות בין פרק לפרק, ומגלה המון דברים חדשים על עצמי בדרך. מעניין אותי לשמוע אי זה אצל אחרים.

יער ה השאילה לי את הספר שלה @} אז אני יכולה לכתוב רשמים

בשיעורים של הישיבה והשכיבה שעברתי עליהם היטב אני מרגישה שיפור גדול... אני כל הזמן מודעת ליציבה שלי
ועכשיו כשאני יודעת בדיוק איך "לשבת זקוף" אני גם עושה את זה הרבה יותר.
אני מרגישה שכדאי לגבות את היציבה בתרגילים שמחזקים את השרירים של הגב בעיקר, תרגילי יוגה במקרה שלי.

עוד לא לגמרי הצלחתי להרגיש/להבין את הקטע של ה-inner corset

התחלתי לקרוא את פרק 5 אותו ניתן להוריד מהאתר שלה לאחר הרשמה.
אני לא מבינה את עניין המחוך הפנימי אבל היא מציינת שם משהו שעורר בי תהייה לגבי כל העניין.
היא מציינת שם שאם אתה רגיל לנשום עם הבטן אתה עלול להרגיש קושי בנשימה בזמן שאתה מיישם את עניין המחוך ואז היא ממליצה על דרך לנשום באמצעות שרירי החזה.
העניין הזה מוזר מאוד. נשימה סרעפתית (שבה הבטן מתרחבת בזמן השאיפה) נחשבת לנשימה נכונה יותר מנשימת חזה, מיחסים לנשימה הזו תכונות של הרגעה וחימצון טוב יותר (נשימה סרעפתית גם נקראת נשימה עמוקה ונשימת חזה נקראת נשימה רדודה).
כך שלא ברור למה היא ממליצה על החזקת גוף שמגבילה את הנשימה הסרעפתית ואפילו מעודדת במפורש נשימת חזה.

ניחוח, ראית את התרגילים בנספח?

אגב, יש חלקים מהספר שאפשר לקרוא אונליין:
ההתחלה -- הקדמה, יסודות, ישיבה בהארכה
פרק 5 -- המחוך הפנימי

נורית,
היא ממליצה על דרך לנשום באמצעות שרירי החזה.
כן, היא אומרת את זה בפירוש גם בספר וגם בהרצאה, והיא מודעת לחלוטין שזה נוגד מה שחלק מהמומחים האחרים ממליצים, בדיוק כמו שלהעביר את האחוריים לאחור נוגד מה שממליצים רבים. אני כבר שנים נושמת לבטן ומאוד קשה לי להתרגל לנשום לחזה, אבל לתחושתי זה עדיף בהרבה -- אני מרגישה שהגוף שלי "מסתדר" טוב יותר כשאני נושמת יותר לחזה מאשר לבטן.
אגב, גוקהלה לא אומרת שאסור אף פעם לנשום לבטן, אלא שנשימה לבטן היא רק למצבים מיוחדים שבהם צריך הרבה אוויר במיוחד (למשל שירה).

יונת,
טוב אני לא יודעת על מה היא מבססת את ההמלצה הזו.
שרירי בטן מכווצים תמידית מפריעים לא רק לנשימה סרעפתית אלא למגוון תנועות אחרות שמבקשות משרירי הבטן מגוון מצבים.
אפשר למשל לשבת על קצה כיסא (לשבת על עצמות המושב על כיסא שמאפשר להניח את כל כף הרגל על הרצפה) ולסובב את הראש לאחד הצדדים כאילו כדי לראות משהו שנמצא קצת מעבר לכתף. לאחר מכן להחזיק חזק את שרירי הבטן ולהביט שוב מעבר לכתף ולנסות להעריך האם שרירי בטן מוחזקים מועילים לתנועה או מגבילים אותה (טווח תנועה, כאב, נוחות, נשימה). אפשר לבדוק לסרוגין פעם עם שרירים מוחזקים ופעם במצב רגיל.

אגב, גוקהלה לא אומרת שאסור אף פעם לנשום לבטן, אלא שנשימה לבטן היא רק למצבים מיוחדים שבהם צריך הרבה אוויר במיוחד (למשל שירה).
איך היא מציעה להתנהג בהליכה ארוכה/ מהירה או ריצה או כל פעילות גופנית שצריך בה הרבה חמצן? מה לעשות במצבים כאלה עם שרירי הבטן שלשיטתה צריכים להיות מוחזקים ולא מאפשרים נשימה עמוקה?

לסובב את הראש לאחד הצדדים כאילו כדי לראות משהו שנמצא קצת מעבר לכתף.
ניסיתי ולא מצאתי הבדל בין שלושת המצבים הבאים:

1. לא להחזיק שום דבר בבטן בכלל.
2. להחזיק את תחתית הבטן, ככה שהקשת בגב תתיישר (מה שגוקהלה אומרת לעשות).
3. להחזיק את כל "המחוך הפנימי" כמו שהיא אומרת לעשות כשרוצים להרים משהו כבד.

איך היא מציעה להתנהג בהליכה ארוכה/ מהירה או ריצה או כל פעילות גופנית שצריך בה הרבה חמצן?
אני לא יודעת. היא כן אומרת שמשתמשים בנשימה גם כלפי הבטן בפעילות גופנית מאומצת, אבל מצד שני כשקופצים היא אומרת להפעיל את המחוך הפנימי כדי להגן על עמוד השדרה ממכות. אני לא בטוחה איך שני הדברים האלה מסתדרים.

אני מצאתי הבדל בטווח התנועה. עצמתי עיניים סיבבתי את הראש וכשזה נעצר פתחתי עיניים ובדקתי מה אני רואה ולאן מכוון האף (רואה את המלח על השולחן) וסימנתי. כיווצתי את שרירי הבטן (שאבתי הכל פנימה כאילו אני רוצה לסגור מכנסיים שקטנות עליי במספר מידות) עצמתי עיניים סיבבתי את הראש וכשפתחתי אותן בדקתי מה ראיתי (את הטלפון על הקיר). ומדובר בסיבוב קטן יותר עם שרירים מכווצים. ובכלל בלי לכווץ את שרירי הבטן היתה תנועה עדינה ומדורגת בכל הגב, האגן הסתובב וברך אחת החליקה לפנים ושניה לאחור. עם החזקה של הבטן הכל נעלם ונשארה רק תנועה קטנטונת בחזה ותחושה של מאמץ.

בדקתי גם איך זה בישיבה להסתכל על התקרה ספונטני ועם שרירי בטן מוחזקים. ספונטני: הקשתה קלה של כל הגב, בטן בולטת החוצה, עצמות המושב הולכות אחורה ולמעלה בית החזה מלפנים נפתח ומתרומם קלות. עם שרירי בטן מוחזקים: שום תנועה בגב, באגן ובחזה, כל התנועה מצטמצמת לצוואר, תחושה של מתח בצוואר וטווח תנועה קטן יותר.

לא ניסיתי אבל אני כבר יכולה לאמר שזה קשה מאוד מאוד לשכב על הבטן ולהרים את הראש עם שרירי בטן מכווצים. זו למשל יכולה להיות אחת הסיבות לכך שתינוקות מתקשים להרים ראש, שרירי בטן שמסרבים להפסיק לעבוד כשמנסים להרים את הראש.

מה שבינתיים הכנסתי למודעות שלי זה כמה דברים:

• אופן הישיבה, לשים לב לכיסאות מתאימים יותר ופחות. מסתבר שבאוטובוס בד"כ הכיסאות גרועים! אני משתדלת יותר לשבת לפי ההנחיות שלה (גב תחתון צמוד למשענת, כתפיים מסובבות לאחור, להאריך את כל הגב) אבל יש לזה תחושה מעט נוקשה כך שקשה לי להחזיק בזה הרבה זמן.
• החזקה של צוואר - שמתי לב שהרבה פעמים אני עושה תנועה של הצוואר כלפי מעלה, "שבירה" של הקו הטבעי, ואני מנסה לראות איך אפשר לעשות את אותה התנועה שרציתי אבל בלי ה"שבירה" הזו.
• הליכה בקו ישר יותר.
• לגבי שימוש ב"מחוך פנימי" (אין מילה מתאימה יותר?) - ניסיתי כמה פעמים לעשות את הכיווץ בלי קשר להרמת דברים כבדים והרגשתי הבדל בגוף, יותר מכיוון שרירי הרגליים - איזו מתיחה של השרירים בירכיים כלפי מעלה. לא כ"כ יוצא לי להרים דברים כבדים אבל אולי אני אנסה, רק בשביל להרגיש את התחושה.

ועוד משהו: גוקהל כותבת שיציבה נכונה זה משהו חברתי ומתארת את התהליך שהתחיל בשנות ה20-30 בחברה המערבית, שללכת עקום זה יפה. אבל מעבר לאופנות יש גם את העניין שביום יום, אנחנו פוגשים מודלים לחיקוי לא מוצלחים בעליל.
חשבתי עכשיו על דרך למנף את זה - אם למשל רואים מישהו שהולך בגב כפוף, כתפיים שמוטות לפנים, אז חוץ מלחשוב "אין לו יציבה נכונה" אז אני יכולה גם לשים לב לתנוחה של הגוף שלי ולתקן את מה שדורש תיקון.

ניחוח, ראית את התרגילים בנספח?
ראיתי את התרגילים בסוף אבל עוד לא הגעתי אליהם. אני באמת צריכה לעשות אותם כבר.

יציבה נכונה זה משהו חברתי.
כשאני יושבת בצורה הנכונה,
אני מרגישה מאוד בולטת בסביבה (כנראה תחושה סובייקטיבית אבל אני ממש שמה לב ש-95 אחוז מהאנשים עם כתפיים מעוגלות, גב כפוף וכו')
ואני חושבת שאני יושבת קצת "מלכותי" מדי , פתאום באמצע האוטובוס אני יושבת כמו מלכת אנגליה.
אז זה גרם לי לחשוב שחלק מהעניין החברתי הוא שיש מין לעג כזה לישיבה "נוקשה"
ומצד שני יש בי (ואולי בעוד נשים) מן חוסר נוחות כזאת עם להחזיק את עצמי בצורה בולטת ו"מלכותית".
כאילו אני רגילה להקטין את עצמי.

אבל אני עובדת על זה ועכשיו אני די נהנית להרגיש מלכותית.
אני לא צריכה לשבת בצורה גרועה רק כי כולם מסביבי רגילים שזה מה שנורמלי.

ניחוח, באמת יש משהו מלכותי ביציבה הזו. זה מזכיר לי את התיאור של הנשים שהולכות להביא מים מהנהר בספר עקרון הרצף, כאילו כל אחת מהן היא דוגמנית מסלול בהופעה. (וגם את ההליכה של חלק מהנשים האתיופיות שאני רואה, במיוחד זכורות לי כמה נערות בטיול שהלכו עם בקבוק מים על הראש.)

יערה, גם אני משתגעת מהכסאות באוטובוסים מאז שהבנתי איך הם מקפלים אותנו. בפעם האחרונה שנסעתי באוטובוס דחפתי את התרמיל מאחורי הגב בסוף...

נורית, ניסיתי גם את הרמת הראש למעלה ולא מצאתי הבדל בנקודה שאני מגיעה אליה עם החזקת הבטן ובלעדיה. אני חושבת שאני צריכה לראות אותך ואת צריכה לראות אותי כדי שנראה למה אצלך יש הבדל ואצלי לא.

בינתיים הצצתי בספר לראות מה גוקהלה כותבת על נשימה. היא אומרת שאצל רובנו שרירי הגב עובדים כל הזמן, והכתפיים שמוטות לכיוון החזה, ככה שכשמכניסים אוויר לריאות הכיוון שבו הן יכולות להתנפח זה הבטן, כי הגב והחזה חסומים. אבל אם פותחים את הכתפיים ומיישרים את הגב ככה ששרירי הגב לא צריכים לעבוד, הריאות יכולות להתנפח לכיוון החזה והגב (שזוכה ככה לעיסוי עדין) ולא צריכות לדחוף את אברי הבטן.

יונת,
מעניין. המחוך הזה מנטרל אצלי לגמרי את תנועת האגן ובמידה לא מועטה גם את בית החזה.

לגבי הנשימה. אם כך אז לשיטתה רובנו נושמים נכון כי מעטים בעצם נושמים נשימה סרעפתית והרוב אכן נושמים בעיקר לחזה (למרות הישיבה השפופה הנפוצה שלדבריה מעודדת דווקא נשימה סרעפתית).
אגב בישיבה זקופה ועמידה זקופה אי אפשר לאמר ששרירי הגב לא צריכים לעבוד. נהפוך הוא. יש שם שרירים שאפילו קוראים להם זוקפי הגב.

עוד אגב אחד. בתמונות היפות שהיא מביאה של נשים אפריקאיות אין זכר למחוך הזה. הבטן שלהן מעוגלת ובולטת וישנה תחושה של נינוחות וזרימה בעוד בתמונות שלה עצמה אני מקבלת תחושה של נוקשות.

אני אסתכל היום על הוידאו אולי זה יבהיר משהו.

נורית, נראה לי שאנחנו מדברות על דברים שונים. אני לא מדברת על איזושהי חסימה של הבטן, אלא על החזקה ככה שלא תיווצר קשת בגב. בדיוק כמו בתמונה שקטקטית הביאה בהתחלה:
3735]+ antique carved wood african fertility figure 2[/po].jpg
אפשר לראות שהגב ישר, מלבד האחוריים שבולטים לאחור. כמו gbs]בתמונה מהספר של גוקהלה selected pages[/po]&cad=0 1 -- הבטן מוחזקת, אבל אין חסימה או לחץ -- רק תמיכה. מה שאני מרגישה אצלי זה שאם הבטן תומכת בגב ומיישרת אותו, זה משחרר את שאר השרירים והם יכולים לנוח.

מרתק הדיון כאן ומחכים!
תודה.

<מתכננת לקרוא את הספר בעצמי.>

רוצה להוסיף כאן לדברים של יונת / גוקהלה, כאשר הבטן בולטת החוצה התוצאה היא קשת בעמוד השידרה ודחיסה של החוליות . ולהיפך, כאשר הבטן מוכנסת פנימה אז יש ריווח של החוליות בגב.. זה מנגנון שקשור אחד בשני .. אי אפשר בטן בולטת החוצה בלי דחיסה של חוליות עמוד השדרה כתוצאה מכך..
הדבר הנכון לעשות הוא להחזיק את הבטן , ולא לתת לה להישפך החוצה.. אין הכוונה להחזיק את הבטן עד כיווצה..בשום אופן לא.
זה עובד טבעי. כמו תרגיל הכתפיים, מספיק לסובב אותם אחורה והן כבר מוצאות את מקומן הטבעי, אין צורך לחשוב על כך יותר. אותו דבר עם הבטן.

מתי קשה לעשות זאת? כאשר אכלנו מעבר למה שהגוף דרש... ונגרמת עייפות קיצונית..

ניסיתי למשש את הבטן ולראות איזה שרירים עובדים ואיזה שרירים רפויים. מה שאני מרגישה זה שמעל הפופיק וסביבו השרירים די רפויים (אבל לא לחלוטין), ורק במרחק מה מתחתיו השרירים ממש עובדים.

אגב, גיליתי שיש לה פורום שהיא עונה בו על שאלות, אז אפשר לשאול אותה ישירות (אם כי ראוי לפחות לראות קודם את ההרצאה ו/או לקרוא את תחילת הספר
http://gokhalewellness.com/forum

נורית, נראה לי שאנחנו מדברות על דברים שונים. אני לא מדברת על איזושהי חסימה של הבטן, אלא על החזקה ככה שלא תיווצר קשת בגב.

יונת,
עדיין לא סיימתי לראות את הסרט כולו. ממה שראיתי עד עכשיו היא עושה אבחנה יפה שבו היא אומרת שחוליות המותניים צריכות להיות ישרות אבל צריכה להיות קשת בחוליות L5-S1. והקשת הזו היא ששולחת את התוסיק החוצה.
אני חייבת לאמר שזה נראה לי מאוד מאוד קשה לאדם הממוצע לשמור על גב תחתון ישר ולשלוח את התוסיק אחורה בו זמנית. אני חושבת שרוב האנשים יצטרכו לבחור בין תוסיק החוצה שמתקבל ע"י הקשתת כל הגב התחתון לבין גב תחתון ישר אבל שמכניס את התוסיק פנימה.

בשכיבה על הגב עם רגליים ישרות אפשר להבחין יחסית בקלות איך משטחים את הגב התחתון לרצפה ע"י עבודה עם שרירי הבטן אבל אז מרגישים שעצם הזנב נכנסת בין הרגליים כלומר התוסיק נכנס פנימה. ואם רוצים להוציא את התוסיק החוצה (להבליט את עצם הזנב) חוליות המותניים מתרוממות מהרצפה.

להבליט תוסיק ולהצמיד את החוליות לרצפה לדעתי קשה מאוד מאוד. אני לא מצליחה כרגע אבל אני לא אומרת שזה בלתי אפשר, אני אמשיך לבדוק את זה.

הייתי רוצה לציין שלמרות שזה מסקרן אותי אני לא בעד הגישה הזו שבה יש אידאל מבני שאנחנו צריכים כל הזמן לשאוף אליו ולכפות על עצמנו תיקונים שונים כדי להראות דומים יותר לאותו אידאל.

זה נראה לי מאוד מאוד קשה לאדם הממוצע לשמור על גב תחתון ישר ולשלוח את התוסיק אחורה בו זמנית.
נכון, לכן בספר היא נותנת שיטות לעשות את זה. אצלי אחרי כמה שבועות שעשיתי את זה מתוך כוונה תחילה, זה הסתדר מעצמו ועכשיו הישבן כבר יושב במקום (כלומר: מאחור).

בשכיבה על הגב עם רגליים ישרות אפשר להבחין יחסית בקלות איך משטחים את הגב התחתון לרצפה ע"י עבודה עם שרירי הבטן אבל אז מרגישים שעצם הזנב נכנסת בין הרגליים כלומר התוסיק נכנס פנימה.
נכון, לכן בספר היא מסבירה איך לשמור את הישבן הזוית גם כשמפעילים את שרירי הבטן. (בגדול: קודם דואגים לשים את הישבן בזוית הנכונה, אחרי זה מרפדים את הגב התחתון במגבת מקופלת, ורק אז מתחילים לעבוד עם שרירי הבטן. אבל אני משמיטה כאן הרבה פרטים חשובים, אז עדיף לראות את ההוראות בספר.)

אני לא בעד הגישה הזו שבה יש אידאל מבני שאנחנו צריכים כל הזמן לשאוף אליו ולכפות על עצמנו תיקונים שונים כדי להראות דומים יותר לאותו אידאל.
מה שאני מרגישה זה שכל צעד בתוכנית שלה דורש ממני כמה שבועות של מודעות לתנוחה, ואחרי זה הוא כבר הופך לחלק אוטומטי מהיציבה שלי. אם כי לא כל הדברים מתיישבים באותה מידה של קלות -- חלק מוטמעים די מהר, ואחרים דורשים יותר עבודה. צריך לזכור ש"האידיאל המבני" הוא לא משהו זר וחיצוני אלא היציבה הטבעית שלנו, ולכן הגוף מרגיש את ההתקרבות "לאידיאל" הזה כמעין חזרה הביתה, תחושה שכל מיני אברים חוזרים למקומם הטבעי אפילו אם הם היו שנים בגלות.

(הדיון הזה קצת מזכיר לי דיונים על עקרון הרצף וההתייחסות אליו כאידיאל שקשה להגיע אליו במקום כאל הזכרות בדברים שהם בתוכנו ממילא.)

תראי, לי אין בעיה להתעסק עם הנושא הזה בלי שזה יגרום לי להרגיש שמשהו בי או ביציבה שלי הוא לא בסדר למרות שאני לא מתאימה לאותו אידאל. ולא רק זה אלא שגם אין לי שום כוונה להתחיל לכפות על עצמי תיקונים מכניים כאלה או אחרים ולעסוק בחיקוי חיצוני של איזה מבנה יפה.
במקרה בתחום הזה אני לא רגישה לפער הזה בין הרצוי למצוי ואני יכולה לבדוק את זה מתוך סקרנות תמימה.

באופן ענייני אני מוצאת שיש לה תובנות יפות לגבי מהיא עמידה נכונה ומהי ישיבה נכונה אבל נראה לי שהיא בעצם מקפיאה רגעים מסויימים במרחב ומבקשת להחיל אותם גם על מצבים אחרים שבהם זה לא בהכרח נכון. למשל כשהיא מסבירה על גלגול הכתף היא מציינת שכשהכתף במיקום החדש הזה היד בעצם מתקצרת ולכן צריך לקרב אלינו את המקלדת או להתקרב עם הכסא להגה וכדומה. אני מבינה מזה שמבחינתה המיקום הזה של הכתף הוא סופי. כלומר אין מצבים שבהם לא רק שמותר אלא כדאי שכתף תלך קדימה. אלא צריך לארגן את הסביבה כדי לתתאים את עצמה למצב הסטטי הזה של הכתפיים. זה לא נראה לי.

נראה לי שלדאוג שהכתף תהיה במקום זה יותר רלוונטי למצבים שבהם יושבים למשך זמן ארוך באותה התנוחה, כמו בעבודה מול מחשב או בנהיגה. אם את רק מושיטה יד לרגע אז זה לא ממש משנה שהכתף תלך קדימה (בהנחה שאחרי זה היא תחזור למקום).

בכל מקרה, אם עושים שינוי אז עדיף להתרכז באותן תנוחות שמבלים בהן חלק ניכר מהזמן, ואני חושבת שזו הסיבה שהיא מתחילה מישיבה עם משענת ומשכיבה -- אנחנו מבלים ככה חלק ניכר של היום (והלילה). היא מנסה להתרכז במה שהכי חשוב, כי בסך הכל מדובר בכמות "חומר לימוד" מאוד קטנה: ישיבה עם ובלי משענת, שכיבה על הגב ועל הצד, עמידה, התכופות, הליכה. ברור שיש עוד דברים שאנחנו עושים בחיים, אבל היא לא מנסה לכסות הכל אלא להתרכז בעיקר.

ויחד עם זאת, אני מוצאת שאצלי השינויים של התנוחות משפיעים גם על התנועות. למשל, עוד לא הגעתי לפרק של ההליכה אבל אני מרגישה כבר עכשיו שינוי לטובה בהליכה שלי.

ברור לי שהשיטה הזו היא לא התשובה הסופית לכל בעיות היציבה והתנועה, והיא לא מבטלת את התועלת ב-שיטת פאולה או פלדנקרייז או יוגה או גישות אחרות. מצד שני, יש לה יתרונות גדולים מאוד בעיני, במיוחד זה שמגיעים לשיפור עצום במעט מאוד השקעה של זמן ומאמץ, ושהשיפורים האלה הופכים לחלק מהיומיום בלי השקעה של זמן נוסף.

אם את רק מושיטה יד לרגע אז זה לא ממש משנה שהכתף תלך קדימה (בהנחה שאחרי זה היא תחזור למקום).
אני חושבת שזה לא סתם בסדר שהיא תלך קדימה אלא שרצוי שהיא תלך קדימה כשמושיטים את היד. וזה בסדר להושיט את היד לא כל העולם צריך לבוא אלינו. אם המסקנה היא שזה לא בסדר שהכתף תלך קדימה אז מי שמחפף יגיד לעצמו "לא נורא זה רק לרגע ואני מייד מחזיר את הכתף למקום" ומי שבעל מוטיבציה חזקה עלול לקחת את ההבנה הזו ולמנוע מעצמו כל תנועה בכתף, גם כשצריך.

קראתי קצת בפורום שאליו נתת קישור וזה חיזק את ההתרשמות שלי שהיא מקפיאה את הגוף בארגון "הנכון" גם בתנוחות אחרות. היתה שם שאלה על ישיבה עם רגליים צלובות והיא אמרה שזה בסדר בתנאי שמצליחים לשמור על גב נייטרלי (ישר) גם במצב הזה ואם הגב מסתובב (twisting) אז זה לא רצוי. ואני לא מבינה את המחשבה הזו. מה הבעיה בסיבוב הגב? האם זה לא טוב רק למי שסובל מכאבים או לכל בני האנוש? למה התנועה הזו אפשרית לנו אם היא לא בריאה?

אני אמשיך היום לראות את הסרטון. מעניין אותי לשמוע מה היא אומרת על הליכה כי בהליכה יש הרבה twisting של הגב. הכתפיים והאגן מסתובבים בכיוונים הפכוים אחד לשני ויש הרבה רוטציה בעמוד השדרה.

ברור לי שהשיטה הזו היא לא התשובה הסופית לכל בעיות היציבה והתנועה, והיא לא מבטלת את התועלת ב-שיטת פאולה או פלדנקרייז או יוגה או גישות אחרות
אני לא משתתפת בדיון הזה מתוך חיפוש פתרון לבעיות יציבה או תנועה. אמנם אני גם מורה לפלדנקרייז אבל מקווה שלא השתרבב לדברים שלי שום נימה סמכותית או שמתיימרת לדעם יותר ממישהו אחר (כי אני לא).
אני כאן מסקרנות אישית בלבד. למשל התחלתי ללכת בערבים עם בעלי וגיליתי שאני משתמשת בכף רגל ימין באופן שונה מכף רגל שמאל. אז פניתי לאיטרנט לברר מה אומרים לגבי הליכה נכונה. גיליתי שכנראה כף רגל ימין עושה את זה "נכון" ושמאל לא. אבל אני לא מכריחה את עצמי לעשות בשמאל כמו בימין. אני יותר עסוקה בלהבין למה יש הבדל (עדיין לא פיצחתי את זה, נראה לי שהאגן עובד גם הוא שונה לימין ולשמאל ואולי זה משפיע על כפות הרגליים. יכול להיות שאני לא יספיק לגלות למה כי זה כבר מתחיל להשתנות מעצמו).

זה נהדר שזה עוזר לך. אני מניחה שזה הכי חשוב בסופו של דבר.

היא אמרה שזה בסדר בתנאי שמצליחים לשמור על גב נייטרלי (ישר) גם במצב הזה ואם הגב מסתובב (twisting) אז זה לא רצוי.
אני הבנתי את המלה twisting בתור מתעוות, לא מסתובב.

לגבי הליכה -- היא לא מדברת על זה בהרצאה, ובספר זה הפרק האחרון (ומהצצה שטחית זה נראה די מורכב).

אני הבנתי את המלה twisting בתור מתעוות, לא מסתובב.
זו מילה מקובלת לרוטציה/סיבוב.

למשל, עוד לא הגעתי לפרק של ההליכה אבל אני מרגישה כבר עכשיו שינוי לטובה בהליכה שלי.
יונת - מעניין אותי באמת אם את מבחינה אצלך בהשפעות נרחבות יותר (כלומר שלא קשורות ישירות ליציבה, כמו עיפות, חיוניות, ריכוז..) של השינוי ביציבה..אם אפשר לשאול..

לא שמתי לב למשהו מיוחד. אבל פיזית אני מרגישה הרבה יותר טוב.

ולעסוק בחיקוי חיצוני של איזה מבנה יפה.
לא קראתי הכל, אבל למיטב הבנתי גוקלה לא מתעסקת ביופי, להפך, זה ממש לא מטריד אותה. מה שחשובה לה זו הבריאות.

נחל לבן, בעצם כן שמתי לב להשפעה של קשורה ישירות ליציבה: פחות קר לי. התחלתי עם גוקהלה בחורף ומהר מאוד מצאתי את עצמי עם גרביים דקות וקרוקס במקום שני זוגות גרביים ונעליים חמות כמו שהייתי רגילה. היום במסיבת ל"ג בעומר הסתכלתי שמתי לב שאני לבושה בפחות שכבות (למעשה רק אחת) מאשר חברותי שפעם הייתי מתלבשת חם לפחות כמותן אם לא יותר.

אולי כי זרימת הדם טובה יותר?
מעניין..
אני מתחממת לקראת התחלת תירגול השיטה בעצמי.

לא רק השרירים נהנים מהסידור הזה. גם כלי הדם מקבלים מן הסתם חופש לאפשר זרימה טובה יותר -> פחות קר.

סמבל

הא!
ורק עכשיו שמתי לב.
טוב, זה מעלה את הסיכוי שאנחנו צודקות?

יונת, (או מישהו אחר שהתעמק בסרט או בספר):
אולי תוכלי לסכם את הדברים העיקריים והחשובים בכל מצב של הגוף (עמידה, ישיבה, שכיבה וכו')?
מבחינת 1. מה הפוזיציה הרצויה ו-2. איך נכנסים אליה.

אם קשה, אז לפחות על מצב של עמידה... (יש כמה הסברים פה בדף, אך לא במרוכז, וזה לא הכי ברור)

<הסרט קצת מייגע (בתוספת האנגלית), ולא הצלחתי לעקוב >
<דווקא משהו שבטח היה עוזר לגבי הדואב>

אני מציעה להסתכל בסרט בכל זאת. תתעלמי מהאנגלית ותתרכזי בתמונות ובהדגמות.

הנקודה המרכזית שלה הוא שהאחוריים צריכים להיות מאחור, ושאר הגב צריך להיות ישר בקירוב. במלים אחרות: לא להכניס את הישבן, ולא ליצור קשת בגב וגם לא בצוואר. בדיוק כמו בתמונה שהביאה קטקטית:
3735]+ antique carved wood african fertility figure 2[/po].jpg
אם את מדמיינת שיש לך זנב (ובעצם יש לנו התחלה של זנב) אז אל תשבי עליו ואל תכניסי את הזנב בין הרגליים.

יש עוד הרבה פרטים והסברים איך ליישם את זה בתכל'ס, אבל זו הנקודה המרכזית.

יונת אני לא מסכימה... התמונה הזאת ממש לא משקפת את התורה של גוקהלה...הבטן בתמונה לגמרי שפוכה החוצה ואילו היא מדברת על החזקת הבטן בכדי שלא יווצר כיווץ של עמוד השידרה שקורה כתוצאה מהבטן השפוכה החוצה..תדמייני חץ וקשת.. בלי החץ...הגוף של הקשת.. הקשת תלויה בעמוד שתומך בה והפוך... במילים אחרת לא ייתכן קימור בלי קיעור... אהה...?

התמונה מראה אשה בהריון, והגב שלה דווקא ישר לחלוטין. אני בטוחה שאילו גוקהלה היתה רואה אותה היא היתה גאה בה.

אהה ,אז התמונה כן רלווטית,... שעה.!..שעה אני מסתובב ,מחפש את הים ...מה יש, לא יכלו לשים שלט..? ים?

שעה.!..שעה אני מסתובב ,מחפש את הים ...מה יש, לא יכלו לשים שלט..? ים?
גריינו את זה כבר באיזה סרט, לא?

כאן זה על משקל... מה יש לא יכלו לשים שלט? אישה בהריון בתמונה ??
שייקה -סרט גבעת חלפון אינה עונה

האמת שגם לי זה לא היה ברור שזו אישה בהריון

יער ה

לגבי הנשימה לחזה או לבטן:
בימים האחרונים אני מנסה לשים לב יותר לנשימה, לראות איך זה משפיע על שאר הגוף ועל התחושה שלי בכלל.
מה שאני מרגישה כשאני נושמת לחזה זה שהגוף מזדקף, כאילו מתגאה, מפגין את עצמו. לא סתם מדברים על "חזה נפוח"...
לעומת זאת כשאני נושמת לבטן הגוף יותר מתקפל למטה, אותה התחושה כשמכניסים את הישבן: ללכת עם הזנב בין הרגלים...

אני לא בטוחה שצריך לבחור בין נשימה לחזה לבין נשימה לבטן. אפשר בו זמנית גם וגם.
אני רוב הזמן נושמת לחזה אבל כשאני מזהה נשימה לבטן היא אף פעם לא נגמרת בבטן. זה מתחיל בבטן וממשיך לחזה.

בכל מקרה כל סיטואציה והנשימה המתאימה לה.

לגבי התגובה של הגוף לנשימה, האם את מרגישה שכשאת נושמת לחזה הוא מתרחב בעיקר לפנים או לכל הכיוונים (מתרחב לפנים, לאחור לגב, לצדדים ולמעלה לכתפיים)?
תחושה של "חזה נפוח" מתקבלת אצלי רק אם אני מגבילה את תנועת החזה לפנים בלבד ואז זה גורם לתנועת הקשתה קלה בגב העליון (בדקתי בישיבה בלבד) והחזה בולט החוצה. אם אני מאפשרת לחזה להתרחב בכל הכיוונים שהוא יכול אני לא מרגישה "חזה נפוח".
בנשימה לבטן אני לא מרגישה שהגוף מתקפל אבל כשחיפשתי דרך לעשות את זה כך שהוא יתקפל כדי להבין למה את מתכוונת מה שעשיתי זה לדחוף את הבטן החוצה ואז טיפה הרגשתי שהחזה מתקפל. את יכולה להבחין האם את דוחפת את הבטן או רק מאפשרת לה להתרחב?

כשאני חושבת על זה, "להכניס אויר לבטן" מתחבר לי עם שני מצבים בחיים שלי - כשלמדתי יוגה ופעם פעם, כשלמדתי זימרה.
באמת, ביומיום, איזו סיבה יש לנו "לנשום לבטן" ולא לבית החזה??

מה שאת אומרת, יונת, על הנשימה, מתחבר לי עם התחושה המלכותית של היציבה הזאת. ומתחזקת אצלי המחשבה שמה שהביא לאיבוד היציבה הזאת ולאימוץ היציבה הכפופה-סגורה - תחת בפנים-חזה מוצנע אלה סיבות חברתיות - תרבותיות.

האם את מרגישה שכשאת נושמת לחזה הוא מתרחב בעיקר לפנים או לכל הכיוונים
לכל הכיוונים. אבל מה שמעניין זו ההשפעה על שאר הגוף: הכתפיים מתרחבות, הגב העליון מזדקף, הצוואר מתיישר, אפילו הראש קצת מתרומם.

[לגבי נשימה לבטן:]
את יכולה להבחין האם את דוחפת את הבטן או רק מאפשרת לה להתרחב?
אני לא מרגישה שאני דוחפת אותה (או שום דבר אחר) אבל כשאני נושמת לבטן אני מרגישה שהגב העליון נסוג טיפה קדימה עם כל נשימה. לזה התכוונתי כשאמרתי שהגוף מתקפל למטה.
אבל כנראה שבאמת מה שאני קוראת נשימה לבטן שונה ממה שאת עושה, כי אצלי זה כמעט לא ממשיך לחזה אלא נשאר בעיקר בבטן.

אבל מה שמעניין זו ההשפעה על שאר הגוף: הכתפיים מתרחבות, הגב העליון מזדקף, הצוואר מתיישר, אפילו הראש קצת מתרומם.
כן את זה גם אני מרגישה. אבל כאמור רק כשהחזה מתרחב לכל הכיוונים. אם החזה מתרחב רק קדימה זו תחושה אחרת לגמרי.

בקשר לנשימה לבטן. גם שם יש הבדל בין התרחבות רק קדימה לבין לכל הכיוונים (כולל אחורה, כולל בטן תחתונה ולא רק בגובה הטבור). אצלי זה מתחיל בבטן ואז החזה מצטרף ובדרך חזרה (נשיפה) קודם הבטן יורדת ואח"כ החזה (אני כמובן לא מתארת כאן איזו נשימה אופטימלית רק את שלי). אבל אני נושמת לבטן רק כשאני שקטה מאוד ולרוב בשכיבה על הגב. בישיבה עמידה וסתם ביום יום אני לרוב לא מרגישה נשימה לבטן. הנשימה שלי היא לרוב גם קצרה (נשיפה אפילו קצרה יותר מהשאיפה) ובנשימה שכוללת את הבטן כל התהליך ארוך יותר. אצל ילדים קטנים אני רואה הרבה פעמים נשימה שכוללת גם את הבטן (בעיקר כשהם ישנים זו ממש תחושה כאילו כל הגוף שלהם נושם).

שמתי לב שיש הבדל די משמעותי אם מחזיקים את הבטן או לא. לאו דווקא במצבים בהם מרימים משאות כבדים אלא גם במצבים בהם מאמצים את פלג הגוף העליון - למשל לחתוך משהו קשה - יש יותר יציבות וחוזק אם מחזיקים את הבטן.

למיטב הבנתי מבטאים את שמה של האשה המצויינת - גוקלה (מנוקד כמו מוטקה).
היא אומרת את זה באיזה מקום רק שאיני מצליחה להיזכר איפה.

אורה - היא כותבת את זה בספר, בשוליים הפנימיים בהתחלה או בסוף (אין לי את הספר מולי כרגע..)

היה מועיל מאוד אם הייתה מגיעה ומעבירה סדנה בארצנו. יש דברים שצריך בהם את העין המיומנת והיד המדויקת כדי להבין בדיוק כיצד לעבוד על הגוף האישי...אני מבינה שהיא מעבירה גם סדנאות בזק של כמה ימים.

ואכן, יער ה, צדקת.
כתוב שם שיש לבטא כך:
Esther Gokhale = Go-clay
אז זה אפילו לא כמו מוטקה אלא מוטקיי בצירה.

אם היא הייתה מגיעה לארץ, יש כאן מעוניינים בסדנה כזו?

מצאתי תגובה של אסתר גוקליי באתר שלה:
יונת - האם את מנסה לארגן כזה דבר באמת?
אם כן - אנא הודיעיני! זה יהיה נפלא ואשמח לסייע.

It takes 16 people (two groups of eight) to facilitate our teaching away from home. When we're teaching away from home, we offer the intensive version of the course over three days. We'd love to come to Israel!

אורה, כן, אני רוצה לארגן כאן קורס שלה. רק שזה עולה 450$ לכל אחד, אז צריך למצוא מספיק אנשים שיהיו מוכנים לשלם. מי עוד רוצה? בואו ננסה לארגן קבוצה -- תכתבו כאן או "בדואל" [email protected] ונזמין אותה!

לגבי השם: אני די בטוחה שזה כמו מוטקה ולא מוטקיי -- פשוט אמריקאים לא יודעים לסיים מלה בצירה.

הי יונת,
זה אמנם די יקר, אבל נדמה לי שזה משתלם - בהתחשב בשינוי לחיים שלמים שזה עשוי לעשות.

אז כן. אני רוצה ללא ספק ואתחיל לספר לאנשים ולנסות לאתר מעוניינים נוספים.
את יודעת אם המחיר כבר מכסה שכירת סטודיו וכדומה?

לגבי מוטקה או מוטקיי, גוקלה או גוקליי - לדעתי זה תלוי מאיפה האמריקאים - משום שאת המילה clay למשל (חימר) מבטאים לדעתי אמריקאים רבים בצייריי עסיסי למדי כמו את המילה play וכן הלאה.

אני יודעת, מה שאני אומרת זה שהם לא מסוגלים לסיים את המלה בצירה, הם חייבים להוסיף אחריו יי. למשל, במקום כסא הם אומרים כיסיי, ובמקום מוטקה הם יגידו מוטקיי. ולכן, מאחר שהם לא מסוגלים להגיד גוקלה, היא מוותרת ואומרת גוקליי.

סביר מאוד שאת צודקת.
נדמה לי שהייתי מטושטשת קצת קודם ולא הבנתי נכון את דבריך.

בכל אופן, אני ובן זוגי מעוניינים - אבל זה חייב להיות מתואם די הרבה זמן מראש כדי שנשריין את הימים הרלוונטיים.
אז דומה שאנחנו כבר לפחות 3...

הייתי שמחה להשתתף בסדנה ואני יכולה לחשוב על עוד אחרים אבל זה יקר
כנ''ל.
בשבילי זה מחיר מטורף לחלוטין, אפילו שזו סדנא מאוד מאוד מאוד חשובה בעיני.

ניסיתי והרגשתי ששרירים באמצע הגב אצלי מאוד תפוסים וכואבים.האם יציבה כזאת משחררת אותם?

נכון לשער הדולר כרגע, זה פחות מ-2000 ש"ח שאני מניחה שאפשר יהיה לשלם בתשלומים באמצעות כרטיס אשראי בינלאומי.

יש לי הרגשה שזה שווה כל שקל.

אני אני.
תרשמי אותי.

אולי צריך לעניין אנשים שעוסקים באופן מיוחד בתנועה.
ואחר כך שיסעו אליה, שיהפכו מורים מעולים ויחזרו אלינו לשפר את יציבותינו הנלוזות...

אחשוב, אתייעץ.

אני גם רוצה. איזה כיף.
(אני מקווה שבסופו של דבר המחיר קצת יוזל P-: )

גם אני בעניין, ואשמח אם המחיר יירד

מעניין אם ישנה גם התיחסות לנעליים, או יותר מדוייק לסוג הנעלים. בעיני יציבה נכונה כרוכה גם בהליכה נכונה, והאם הן מתאפשרות כאשר הרגל איננה מוחזקת היטב, כמו בקרוקס למשל.
כמובן שהאידאל הוא יחפנות, אך היתרונות מתקזזים עקב ההליכה על משטחים יצוקים.

כן, היא מתייחסת גם לנעליים וגם לצורת כף הרגל: היא אומרת לעשות בכף הרגל צורת כ' -- להניח קודם את האצבעות, ואז לסובב דרך החלק החיצוני עד לעקב. (מקווה שיצא מובן מספיק, נראה לי שזה יותר ברור כשיש ציור.) בנוסף היא מסבירה שאצל רובנו חשוב לחזק את הקשת (ומראה איך).

לגבי נעליים, אם הבנתי נכון היא בעד תמיכה בקשת למי שאין לו קשת מספיק חזקה. גם שאלו אותה לגבי עקבים והיא אמרה שזה תלוי איזה שרירים ארוכים ואיזה קצרים אצל כל אחד (בירכיים, אם אני לא טועה) -- יש כאלה שיותר טוב להם עקבים קצת מוגבהים ויש כאלה שלא.

מעניין, ואני תמיד חשבתי שנכון להניח קודם את העקב ואז לגלגל את שאר הכף עד לאצבעות.

כשהולכים מניחים קודם את העקב, ברור.
הרעיון של לעשות צורת כ' הוא בשביל לתקן את צורת כף הרגל (וזווית הברכיים). זה לא משהו שעושים בכל צעד; זה משהו שעושים כשלומדים לעמוד בצורה טובה. נסי ותהני!

האם קורה משהו בקשר להבאתה של גוקלה לארץ?
המרגיעון טוען "אפשר להזמין הזדמנויות" אז אני מזמינה.

לפי הגישה של פלדנקרייז המתחקה אחר ההתפתחות האנושית ,אין דרך אחת נכונה ללכת וגם אם היתה כזו הרי שאי אפשר ללמוד אותה פשוט על ידי אימוץ התנועה מתוך חיקוי .
הליכה נוחה ומאורגנת כמו כל פעולה אנושית , דורשת למידה תחושתית מעמיקה ולמידה הזו נעשית מניסיוני מתוך תהליך של הקשבה וגירויים המכוונים לכך.
איני מכיר את האישה עליה אתן מדברות, אבל בשיטת פלדנקרייז בה אני עוסק שנים זה מה שאנחנו עושים - ליצור תנאים בהם המוח -הגוף ,אנחנו- יכולים ללמוד ולהתארגן תנועתית ותפקודית בצורה קלה ומשופרת.
יציבה טובה משמעה שהגוף נע מנקודה לנקודה במרחב במסלול שמאפשר לו לנוע ללא התנגשות בין מחלקות שרירים יריבים ובצורה שמנצלת את כח המשיכה ולא נלחמת בו (על ידי כיווץ שרירים כרוני והחזקות אחרות).
בשיטת פלדנקרייז לאחר שלומדים להיות מודעים לעצמנו ואופן הליכתנו נלמד למשל ללכת בצורות שונות ולחוש מה זה עושה בשאר הגוף. כיצד תנועות כף הרגל מתקשרות לארגון התנועתי בגב ,בצלעות,הראש ועמוד השדרה.
למשל נסו ללכת בכף רגל מרושלת כשהתנועה מגיעה יותר ממפרק הירך כשכל כף הרגל נוחתת רכות על הרצפה , ואז לכו קצת כשהבהונות וכריות הבהונות נוגעות ראשונות ברצפה ומשם לגלגל את התנועה אל העקב.לכו אחורנית לאט ושימו לב מה דורך ראשון בכף הרגל ואז לכו קדימה כמו שהולכים אחורה ולהיפך.
כמובן שקודם לכל זה נדרש תהליך של הפחתת מאמצים מיותרים בגוף ושיפור המודעות אבל אם תנסו אפילו את זה תגלו שהליכתכן משתפרת פלאים.
יתכן שתרגישו קלות ונינוחות יותר,תחושו את הרגל נוחה יותר במגעה עם הרצפה ואת האגן והגב נחים באופן מלא יותר ועוד ועוד.

אין דרך אחת נכונה ללכת וגם אם היתה כזו הרי שאי אפשר ללמוד אותה פשוט על ידי אימוץ התנועה מתוך חיקוי .
אם לא מנסים לא יודעים.

למה את מתכוונת יונת שאם לא מנסים לא יודעים?אשמח לשמוע יותר כיצד היא מלמדת ללכת .

אני מבינה שלא קורה בינתיים משהו עם הזמנתה לארץ, נכון?