רוצה להתנתק
מתחילה לכתוב את הדילמה בחיי ומקווה למצוא הבנה וגם עצות למצב
קצת רקע עליי: אני גרושה עם שלוש בנות. לפני מספר חודשים הכרתי גבר שנכנס לחיי בסערה והוא חלק נכבד מחיי. מהר מאוד גיליתי שהוא נשוי עם ילדים אבל המשכתי את הקשר כי באותה תקופה זה היה לי נוח, וגם כי לא היה איכפת לי מצבו המשפחתי.

אירוני ביותר, אבל דווקא מתוך הקשר הלא-מושלם עם הגבר הנשוי "שלי" אני כמהה לחיי זוגיות, אחרי שנים שהרגשתי שחיי נישואין הם לא בשבילי ושנישואין ומונוגמיה בכלל הוא משהו שפס מן העולם מזמן.
אמשיך מאוחר יותר

קוראת

אז כמו שכבר הסברתי, דווקא בקשר הזה התחלתי להרגיש קשר לאדם. איך אפשר להסביר את זה? פתאום אני מרגישה שייכת, מרגישה אהובה. יודעת שאין סיכוי שהוא יתגרש מאישתו, ואני גם לא מעוניינת שהוא יעשה את זה, כי גם אם הוא יתגרש, לא רוצה בו. לא רוצה באדם שבוגד באישתו, שלא איכפת לו מאישתו ובמקום לנסות לתקן את הבעיות עם אישתו או להתגרש בצורה יפה, בוחר להמשיך לחיות איתה ומצד שני- לחיות עם מישהי אחרת "מהצד".
אז כן, אני רוצה להתנתק ממנו, אבל מוצאת את זה כל כך קשה לעשיה. איך עושים את זה?
טוב לי איתו וטוב לי במצב הזה כפי שהוא. מצד שני אני רוצה זוגיות, דבר שלא חשבתי שיהיה אפשרי אי פעם מבחינתי. קשה לי אפילו להסביר אבל הייתי ברורה מאוד בתחושה שחיי נישואין הם לא בשבילי. והנה אני מוצאת את עצמי חיה בכאילו חיי זוגיות ורוצה זוגיות.
אבל להפרד ממנו? איך אפשר?
אבל יודעת בתוך תוכי שכך אי אפשר להמשיך, שהיחסים ביננו לא רק שלא מובילים אותי לשום מקום אלא שהם מורידים אותי מטה מטה, למרות שאי אפשר לראות את זה

כתבתי ש טוב לי איתו וטוב לי במצב עהזה, אבל זה לא כל כך נכון. האמת היא שלא טוב לי, שהכל משחק. איזו אישה במצבי יכולה לומר שהיא מאושרת? אם היא אומרת את זה זה בטוח שקר אפילו לעצמה. כי אי אפשר להיות מאושרת במשהו שאי אפשר לבטוח בו, אי אפשר לתת בו אימון עד הסוף ובמצב שהאושר שלי גורם עצב למישהי אחרת ולמשבר במשפחה אחרת.

אותו דבר קרה לדודה שלי לפני כמה שנים. היא הייתה כמה שנים אחרי הגירושין. עם ילדה. לקח לה כמה זמן להבין שהוא נשוי.
עברה כשלוש שנים של ייסורי נפש כדי להצליח להתנתק.
ואז מצאה אחלה זוגיות.
אבל אלה היו שלוש שנים איומות ומכוננות עבורה ועבור בתה

אני לא יכולה לומר שאלו חודשים איומים. בכלל לא. אבל לומר שאני מאושרת. ממש לא. אם היה איום ונורא הייתי מנתקת מזמן. הבעיה היא שאני מרגישה שבויה. לא פה ולא שם. מצד אחד אני מקבלת יחס כפי שלא קיבלתי מימי, ומצד שני אני יודעת שזו רק אשליה. איך יוצאים מזה?

טוב חשבתי על זה המון ביממה האחרונה והגעתי למסקנה שאני בכלל לא בדילמה. אני רוצה לגמור איתו, אבל לא רק שלא מסוגלת, אלא לא יודעת איך עושים את זה, כי בעשרת החודשים שאנחנו יחד ניסיתי להפרד ממנו אולי עשר פעמים אבל הוא תמיד משכנע אותי שלא כדאי לי, כי הוא ואני נשמות תאומות וכאלה, ושלאף אחד לא איכפת ממני כמו שלו איכפת שלתוגתי (החד הורית) זה נכון מאוד .
לכן שיניתי את שמי לזקוקה לעצה. כי אני מרגישה שיום רודף יום ואני נחנקת לי לאיטי. בבקשה עצות איך לעזוב אותו בצורה הנכונה, בלי דמעות מהצד שלי או שלו- שזה גם קרה כבר פעמיים או שלוש שהוא ממש בכה בדמעות והתחנן שנישאר.
איך עושים את זה חד וחלק, בלי רגשות אשמה ובלי פחד?
בבקשה אנשים עזרו לי

בעשרת החודשים שאנחנו יחד ניסיתי להפרד ממנו אולי עשר פעמים אבל הוא תמיד משכנע אותי שלא כדאי לי, כי הוא ואני נשמות תאומות וכאלה, ושלאף אחד לא איכפת ממני כמו שלו איכפת שלתוגתי (החד הורית) זה נכון מאוד
אויייי, זה הלופ. זה כמו לשמוע את דודה שלי מדברת, לפני 10 שנים.
מדכא.
גם היא לא חשבה שהיא בעיצומן של שנים איומות. אבל היא הלכה והתבלבלה לה מיום ליום. נוצר מאז קרע בינה ובין שאר העולם, וגם בינה ובין ילדתה. בהתחלה זה מיקרוסקופי, לא מורגש. אבל החיים בצל משהו והבושה, חוסר היכולת לדבר חופשי ליד אנשים על חייה, ליד בתה... ומי שאתה כבר פותח בפניו מבקר אותך(אני, לדוגמה) - כל זהמרחיק אותך אט אט מהיומיום. היא הרגישה חנוקה ופנתה לפורום של לנדמרק, ונהייתה אובססיבית לגביו. כמו גם לגבי הבחור המתעלל (זו התעללות בעיניי, כל השטויות הללו של "רק אני מבין אותך..." וכדו', כי זה כמובן לא נכון ועצם החזרה האינסופית על זה מערערת לך את תפיסת המציאות - שזה אלף בית בהתעללות למתחילים.)
קחי את עצמך בידיים. בלי להסביר לו, כי הוא לא צד.
החליפי מספר טלפון.
חשבי על עצמך. את שווה כל כך הרבה יותר מזה.
דודתי, כאמור מצאה לאחר מכן בן זוג מכבד ומקסים, ואני שמחה בשבילה, רק שהקרעים מאז מעולם לא אוחו, והיא במשבר מתמשך של שנים מאז, עם בתה ועם כל השאר. הבת היום בת 23. מתקשה לסלוח לה על ה"חינוך" הקלוקל והקורבני שהעניקה לה בהתנהגות הזאת. ומדובר בבת ואם שקודם לכן היו קשורות בצורה מדהימה. ומדובר באמא סופר משקיעה, ש"נתנה בשבילה הכל", הכל חוץ מדוגמה אישית.

המרגיעון מאוד חשוב: הפרטים לא חשובים, חשוב הפרט

הבחור המתעלל (זו התעללות בעיניי, כל השטויות הללו של "רק אני מבין אותך..." וכדו', כי זה כמובן לא נכון ועצם החזרה האינסופית על זה מערערת לך את תפיסת המציאות - שזה אלף בית בהתעללות למתחילים
קוראת צודקת לגמרי.
גם אני רוצה לכתוב לך: הוא מתעלל.
גם שיקר לך בהתחלה והסתיר ממך שהוא נשוי! זה לא עניין של מה בכך! זה דבר גדול!
גם מנסה כל שיטה נאלחת להשאיר אותך כבולה, אפילו שהוא יודע שהוא מזיק לך!
פיכס.
הגיע הזמן שאת תלמדי לכבד את עצמך. להעריך את עצמך. את ראויה לטוב. את ראויה לגבר אמיתי.
לא לפלקט שלא איכפת לו ממך, ושהכל הצגה כדי ללכוד אותך.

והגעתי למסקנה שאני בכלל לא בדילמה. אני רוצה לגמור איתו, אבל לא רק שלא מסוגלת, אלא לא יודעת איך עושים את זה,
עשית פעם דיאטה?
אם לא אז אשרייך. אם כן אז אותו דבר.
חותכים.
לא אוכלים יותר שוקולד..
אל תנסי לעשות את זה קל. אל תנסי לעשות את זה יפה. אל תנסי לעשות את זה נכון.
אתם לא עושים את זה נכון כרגע. החיים הכפולים שלו והבודדים שלך הם לא נכונים. אז זהו. משהו עלול להפגע. משהו עלול לכאוב. נכון. ככה זה בדיאטה. ככה זה כשעושים דברים לפעמים. צפי לזה מראש והיי שלמה עם ההחלטה.
במרחק של זמן תביני שזה היה הכי נכון שיכולת.

כל מה שאמרו בשמת ואורחאן. מילה במילה. אז בגלל שאת כרגע במציאות מתעתעת, אנא קראי אפילו שוב מה שהן אמרו
אל תנסי לעשות את זה קל. אל תנסי לעשות את זה יפה. אל תנסי לעשות את זה נכון.

במרחק של זמן תביני שזה היה הכי נכון שיכולת.

שלום לך.
ושלאף אחד לא איכפת ממני כמו שלו איכפת
לא! זה לא נכון! זה שקר! וזה השקר שגברים מהסוג הזה תמיד ישקרו. אל"ף - כי לא אכפת לו. אולי נדמה לו שאכפת לו; זה מפני שהוא לא מבין את המשמעות של "אכפת", או שהוא משקר גם לעצמו. זה במקרה הטוב. וכן מפני שאין שום סיבה שלמישהו אחר לא יהיה אכפת ממך. את יודעת מה? אני בטוחה שלמישהו אכפת ממך היום. יש לך שלוש בנות. אכפת להן ממך. כל מה שאמרו לפני - הוא מצליח לשנות את תפיסת המציאות שלך. הוא אומר לך גם שכל הגברים הנשואים הם כמוהו?

_קחי את עצמך בידיים. בלי להסביר לו, כי הוא לא צד.
החליפי מספר טלפון.
חשבי על עצמך. את שווה כל כך הרבה יותר מזה._
גם אני חושבת ככה. בואי לפה לקבל חיזוקים אם זה קשה לפעמים.

אז אתם אומרים שאני לא צריכה להסביר לו למה אני רוצה להתנתק ממנו? כי בכל פעם שניסיתי, הוא הופיע לשמוע את ההסבר. פעם אחת איפלו באמצע יום שבת כי לטענתו "זה יותר חשוב"
ואז הרגשתי כל כך מבולבלת מולו. כל כך מרחמת עליו ולא מסוגלת לעשות את הצד הזה.
אז איך פתאום לא לענות לו לטלפונים? ואיך ואיך? ומה אם הוא יופיע וידרוש הסברים? איך ומה לומר לו?
סליחה שאני נשמעת כל כך חלשה ילדותית ומפגרת, אבל אין לכם מושג כמה זה קשה לי.

אין לכם מושג כמה זה קשה לי.
אולי יש לנו...
אני סתם צוחקת. לא הייתי במצבך, ובכלל, אני לא את, ונכון שאין לי מושג, אבל יש לי דמיון מאד מפותח ואני יכולה לתאר לעצמי.
הנה התשובות האישיות שלי לשאלות שלך, יכולות להיות גם תשובות אחרות:
אז איך פתאום לא לענות לו לטלפונים? פשוט לא לענות, בלי ייסורי מצפון. אולי להגיד פעם אחת שהחלטת לנתק את הקשר. אם ישאל למה - תגידי שאת לא חייבת להסביר. אל תרגישי אשמה על זה. את באמת לא חייבת לו הסברים. והסיבה כל כך ברורה, שאם הוא באמת לא מבין למה, הוא בטח בהכחשה עמוקה מאד.
ומה אם הוא יופיע וידרוש הסברים? איך ומה לומר לו? אני לא חייבת לך הסברים. בבקשה לך מכאן. אם הוא מתעקש - אז שוב: אני לא חייבת לך הסברים, לך מכאן.
בקיצור, לדעתי, לכל היותר צריכה להיות שיחה אחת קצרה ועניינית שבה את מודיעה לו שנגמר, רצוי בטלפון, ואז "אני לא חייבת לך הסברים" ודי.

התנסיתי בדבר דומה, אם כי לא נשוי. מבינה אותך מאוד.
בעיניי ומניסיוני, אפילו לא שיחה, כי הוא יגרור אותך בלשון, ואז ירצה עוד הסבר קטן... וכך אפשר להעביר עשור.
הוא לא אוהב אותך!!!!!!! אל תרחמי עליו. אף אחד שאוהב לא מתנהג כך - משקר, ואז דוחף אותך לאיזו פנה קטנה וחשוכה בחיים שלו.
לא אוהב!!!
מנצל!!
קדימה, תני למישהו אוהב להיכנס לחייך.
הכל טמון בהחלטה שלך. כשתחליי הוא כבר יבין. לא תצטרכי להוסיף מילה.
עי לעצמך טובה והחליפי טלפון
אם יגיע - זו הטרדה. אמרי לו שתספרי לאשתו/תוציאי נגדו צו הרחקה/לא משנה מה, פשוט תני לו להריש שאינו רצוי
בהצלחה

אוף. העצות שלכן נהדרות, אבל למה אין לי את הכוח לעשות את זה?
אני קצת חוששת. כן, נכון, אני חוששת ומפחדת מהתגובה שלו.
וגם פוחדת שהוא שוב ידחוק אותי לפינה עם אמירות כמו
את מוותרת על האהבה שלנו?
אבל אמרתי לך שאני אוהב אותך כל החיים
מי יאהב אותך כמוני?
לא יודעת. אני חושבת שאני צריכה קצת זמן כדי לחשוב על כל זה. היום אני מרגישה ממש חולה נשארתי בבית במיטה. חוזרת לישון

שלום.
קראתי את הדילמה, קראתי את כל העצות החכמות והכל כך נכונות שכתבו לך.
לי נדמה שאת כבר בתחילת הדרך החוצה. מעצם זה שאת כותבת פה ואפילו מתארת במילים כמה זה לא נכון- את בתחילת הדרך. את אוספת עכשיו כוחות לעמוד מול זה. אני בטוחה שכשהכל יהיה ברור מאוד- וכבר עכשיו ברור לך שזה לא מצב שיכול להימשך- אז חבל על כל רגע שאת גוררת עם זה.
צריך לחתוך ולהמשיך. כמו שמסירים פלסטר- מהר והחלטי.
האם יש לך בדמיון אפשרות שתבלי איתו את כל החים ככה? אם לא, מדוע להמשיך לצלוע?? למה לא לרוץ בשדות עם אהוב אמיתי? יכול להיות שאחרי שתשתחררי מזה - תרגישי הקלה?
איפה הבנות שלך בכל הסיפור? - את יכולה להתעלם מהשאלה , אם זה קשה לענות.

איכככככככככככככככככככככס. הוא מגעיל.
אלה המניפולציות שהוא מפעיל עלייך?
תשובות:
את מוותרת על האהבה שלנו?
אהבה??!!

אבל אמרתי לך שאני אוהב אותך כל החיים
מצוין, אז תמשיך. רק אל תתקשר אליי
מי יאהב אותך כמוני?
מקווה שאף אחד יותר אף פעם. אבל יהיה מי שיאהב אותי כל כך הרבה יותר.

לדעתי המפתח לתלות הזאת היא שאת לא מאמינה שיגיע משהו יותר טוב... שמגיע לך.
יגיע!!!!!!! ועוד איך יגיע.
אני לא מתחייבת על תוך יומיים, תצטרכי קודם לשחרר את מר וומנייזר מהסיסטם
אבל אז יגיע משהו מצוין
באחריות
מוכנה להתערב

והמרגיעון: כבד את עצמך!

אני רוצה להציע לך משהו קצת אחר.
אני מבינה את הקושי בלנתק בלי להסביר כלום וגם את הקושי לעמוד מול השאלות שלו.
(הייתי במצב דומה, לא עם גבר נשוי אך עם גבר שלא הבין שאני כבר לא רוצה קשר איתו ולמרות שהוא התנהג אלי מאד לא יפה כל פעם היה בא ועם מניפולציות מאד אכזריות משכנע אותי לא לנתק את הקשר, כך שיש לי מושג מה את מרגישה.)
מה שאני מציעה לך, מהנסיון שלי, הוא כך (כמובן שאם זה לא מתאים, תתעלמי):
לדמיין את הסיטואציה שבה את מולו, אומרת לו שהחלטת לנתק את הקשר.
לדמיין את כל התגובות שלו ואת כל השאלות שלו, אפילו לכתוב אותן על דף. אני מתארת לעצמי שאת יודעת מה הוא יגיד כי היית בסיטואציה הזו כבר מספר פעמים.
ואז תתחילי לענות על כל מה שהוא כאילו אומר ל וכך תנסחי לעצמך כמה שורות שמסבירות בצורה מתומצתת ולא מתנצלת את עמדתך. חשוב שזה יהיה תמציתי, עדיף קצר והכי חשוב לא להתנצל, לא להכנס לרגש, הסבר פשוט וברור של עמדתך.
אם הוא אומר
את מוותרת על האהבה שלנו?
כן, בצער רב כי היא גורמת לי לסבל ומגיע לי כל הטוב שבעולם.
הוא אומר:
אבל אמרתי לך שאני אוהב אותך כל החיים
כן, אבל זה לא מספיק, בפועל אלה חיי שקר הגורמים לי סבל, אני לא רוצה בכך יותר.
הוא אומר:
מי יאהב אותך כמוני?
אין שום סיבה שלא יאהבו אותי, אני שווה הרבה והאהבה שלך לא מספיקה לי כי היא גורמת לי סבל.
(אלה סתם דוגמאות כמובן, את תכתבי מה שנכון לך).

וכך, אחרי שתתחזקי קצת תוכלי לעמוד מולו ולהגיד לו את מה שהחלטת, אם את רוצה את יכולה פשוט ללמוד בעל פה את מה שכתבת או רק להשאיר לך את זה כרשת בטחון אם הוא יתחיל לבלבל אותך בכל מיני מניפולציות.
את יכולה אפילו שזה יהיה לך בכיס ותוך כדי הסיטואציה, אם את מרגישה שאת נחלשת מולו, ללכת לשירותים או לאיזה פינה ולקרוא את מה שכתבת וכך לחזור לעצמך (עשיתי את זה, בחיי שזה עוזר).
וזהו. להגיד את מה שהיה לך להגיד וללכת (עדיף שהפגישה איתו תהיה במקום נייטרלי ולא בבית שלך)
ואם הוא ממשיך להתקשר, כל פעם לחזור לטקסט הזה, לא להסחף למניפולציות שלו, בטקסט יש את כל התשובות, הוא מן הסתם כבר יודע בעצמו וממש אין אינפורמציה נוספת שהוא צריך לקבל ממך. להגיד את הטקסט הזה ולנתק.
כל פעם לחזור על הטקסט הזה גם בפני עצמך וגם מולו, עד שיהיה לך מספיק כוח לא לענות כבר לטלפונים ממנו.
הענין הזה עם הטקסט ממקד אותך במה שחשוב באמת ובעצמך ולא בו ובחולשה הרגשית שלך כלפיו.
הטקסט הזה גם גורם לך להרגיש שאת אקטיבית וסוגרת את הקשר הזה. יש חשיבות לסגירה, לפעמים ניתוק חד מדי לא מרגיש כסגירה ואז יש סכנה ליפול ברגעי משבר.
וגם הוא לא יוכל לשחק על המצפון שלך. את הסברת, נימקת, התיחסת אליו בצורה הוגנת, אין לו קייס מולך, הוא לא יכול להגיד לך כלום יותר.
את חזקה ואת אקטיבית ואת גורמת לשינוי בחייך, כי באמת שמגיע לך יותר!

המון בהצלחה.
תעדכני מה קורה אם בא לך.
@}

זה עדיין לא נגמר
וזה גם דף מוצנע
ניסיתי להתנתק אבל מה עושים כשההוא שממולי אומר לי "אני לא אוותר עלייך לעולם! מפחיד.
בעצם כל מה שאני רוצה הוא שהוא יניח לי לחיות בשקט את חיי.

אבל מה עושים כשההוא שממולי אומר לי "אני לא אוותר עלייך לעולם! מפחיד.
את כותבת שזה מפחיד ואת רוצה להגיד שאת אוהבת מישהו שאת פוחדת ממנו?????

בעצם כל מה שאני רוצה הוא שהוא יניח לי לחיות בשקט את חיי.
ומי שלא מניח לך לחיות בשקט אוהב אותך??

הוא לא אבי ילדייך, אין לך שום אחריות כלפיו
הוא מטריד אותך
יש אפשרות לצו הרחקה
יש אפשרות לספר לאשתו
תאמיני לי שהוא יעזוב אותך, כמו כלום
נשמע אגב, שהוא ממש לא אוהב אותך
פשוט מצא מישהי להשתלט עליה, ולא רוצה לאבד את זה

ניסיתי להתנתק אבל מה עושים כשההוא שממולי אומר לי "אני לא אוותר עלייך לעולם! מפחיד.
את צריכה ליצור אצלך את המצב של הנתק.
ההתנתקות צריכה לבוא ממך. ברגע שתרגישי את זה בראש ובלב. זה לא ישנה מה הוא אומר.
עצם זה שאת מתייחסת לזה, זה סימן שאת עדיין לא ויתרת עליו.
לפני שאת מנסה שוב ושוב להתנתק מולו, מנסה להגיד לו את זה בכל מיני צורות.
לפני זה את צריכה להתחזק. להתחיל לדמיין את עצמך בלעדיו, להתחיל לדמיין את עצמך עם מישהו אחר.
להתחיל להרגיש את ה'מגיע לי טוב יותר'.
אני מאמינה שרק אחרי שזה ייקלט אצלך בראש ובלב, תוכלי לבוא ולהגיד לו, לא רוצה אותך יותר ולא להתערער מאמירות ההפחדה שלו (שברור שנובעות אצלו מלחץ ומזה שהוא רואה שאת חלשה).
קחי לעצמך כמה ימים להתחזקות, שבהם תשנני לעצמך את כל הסיבות בעולם למה את לא רוצה אותו יותר, דמייני לעצמך חיים אחרים, תראי ותרגישי שבאמת יהיה לך טוב יותר בלעדיו.
אחרי כל זה, רק אז תדברי איתו. ואז אם הוא אומר לך שהוא לא יוותר עליך, תגידי לו שאת מוותרת עליו, שזה לא נעים לך אבל אין לך ברירה. שאת מבקשת שהוא יכבד אותך ולא ייצור קשר (אם הוא באמת אוהב אותך הוא יכבד את זה, אם הוא ימשיך להגיד דברים כאלה זה אומר שהוא לא אוהב אותך באמת, וגם את זה את יכולה להגיד לו.).
ואחרי כל זה, זהו תנתקי, לא לענות לו יותר, לא להפגש איתו, נאמר כבר הכל...
אם את עדיין נפגשת איתו, סימן שבמשהו זה עוד משרת אותך. עוד לא נפרדת בעצמך לגמרי, עוד לא ויתרת עליו בעצמך.
לפעמים זה תהליך, ברור שזה לא קל.
עדיף לעשות את התהליך לבד עם עצמך ולהתחזק לפני שאומרים לו.
כי אם לא,זה שוב ושוב לחזור על אותם דברים והוא כבר לא יאמין שאת רצינית.
אני כותבת ממש מבולבל כי ממהרת.
וברור שאת לא צריכה לקבל את דברי אם זה לא מתאים (אני כותבת מנסיון דומה ומהרבה הזדהות).
בכל מקרה בהצלחה! @}

ניסיתי להתנתק אבל מה עושים כשההוא שממולי אומר לי "אני לא אוותר עלייך לעולם!
תקשיבי, אין דבר כזה. כדי להיות יחד, שניכם צריכים לרצות בזה. ברגע שאת לא רוצה, אתם לא יחד.

אוף. העצות שלכן נהדרות, אבל למה אין לי את הכוח לעשות את זה?
כי את לא מבינה שזו אך ורק החלטה שלך. את מחליטה. את מבצעת. את לא ניתנת להשפעה כי את מגובשת ויודעת מה את רוצה.

לא רק שזו את שמחליטה, ואת שמבצעת, ואת ששולטת בחיים שלך -
האם ניסית אפילו פעם אחת לומר לו:
"אם אני שומעת ממך עוד פעם אחת, בטלפון, או אצלי בדלת, או בכל מקום אחר - אני קודם כל מתקשרת לאשתך ומספרת לה הכל, ואחריה אני מתקשרת למשטרה. כבר התייעצתי עם עורכת דין והסבירו לי איך להגיש את התלונה במשטרה".
(התייעצתי בשבילך, מה זה משנה, את לא חייבת להתקשר בעצמך למשטרה או לעזרה משפטית אם את לא רוצה).

(אה, איך להגיש?
ניגשים לתחנת משטרה.
אומרים, פלוני אלמוני מטריד אותי, אני מפחדת ממנו כי הוא איים עלי 'אני לא אוותר עלייך לעולם' ואני מפחדת שהוא מתכוון שהוא ירצח אותי אם אני אסיים את הקשר בינינו. כשהקשר התחיל הוא שיקר לי ולא ידעתי שהוא נשוי, יש לי שלוש בנות ואני מבוהלת. מה לעשות?
השוטר ייקח אותו למעצר.)

אם את יודעת את שמו וכתובתו, את יכולה אולי לאתר את מספר הנייד של אשתו (בטוח יש לה נייד...).
תכניסי אותה לזיכרון של הנייד שלך.
תסמסי לה הודעה ריקה בזמן שאת מדברת איתו, ותגידי לו "הרגע סימסתי לה. היא בטוח תתקשר אלי תיכף לברר מי התקשר אליה. זה בידיים שלך אם אני אגיד לה שזו טעות במספר, או שאני אספר לה הכל".

גברים נשואים שבוגדים מפחדים שיגלו לאשה שלהם יותר משהם מפחדים מהמשטרה.
השליטה אצלך.

כל מה שבשמת אמרה

הייתי שם גם (ייסורי בגידה). נשואה בעצמי, והוא נשוי עם ילדים. האמנתי בטיפשותי שהוא יעזוב הכל ונפליג אל האופק. נעלבתי עד עמקי נשמתי כשהבנתי שהוא לא יעשה את זה. בעלי גילה, עברנו תהליך מאוד קשה והייתי צריכה להחליט בין רגע אם אני נשארת איתו או הולכת. החלטתי להישאר והמשמעות הייתה לנתק את הקשר עם המאהב באותו הרגע. הוא ניסה הכל. טלפונים, מיילים, פגישות מקריות או פחות מקריות. התעקשתי, הייתי לא נחמדה למישהו שמאוד אהבתי. ההתחלה הייתה מייסרת. חשבתי עליו כל היום וכל הלילה. עברו מאז ארבע שנים. אני כבר כמעט ולא חושבת עליו. אפילו מאושרת בחלקי ועם בעלי. לא ראיתי אותו מאז ולא שמעתי ממנו. אני מניחה שהוא המשיך בדרך הזו. בבית יש לו אישה שהוא מעריך אבל לא אוהב ולא נמשך אליה והוא מפצה את עצמו בחוץ. אני יודעת היום שהייתי כלי בידיו, וגם אם זה הרגיש הכי נפלא ומחמיא בעולם - זה לא היה אמיתי. אני שמחה וגאה בעצמי שהיה לי את הכוח לחתוך את ההשפלה ומצב השוא, ומקווה בשבילך שתאזרי את הכוחות, תאמיני שמגיע לך משהו אמיתי ותיפרדי ממי שבעצם עושה לך רק רע.

איזה כיף שאתן כותבות לי ודואגות לי. שתדעו שקראתי הכל, רק שהייתי חולה. שבוע שעבר זה היה כמעט שלושה ימים של בחילות והקאות בלי סוף, כאילו שאני רוצה להקיא ולהוציא מתוכי את כל האיכסה והשבוע זה היה כאילו "סתם" שפעת שנגמרה ב...תצחקו: הוא זרק אותי!
אז הסיפור הוא ארוך. גמרתי איתו, חזרנו, גמרתי איתו, חזרנו. ואז הוא הציע לי לקחת אותי למקום כל שהוא בכרכרתו המהודרת, כי עניה שכמותי נוסעת רק בכרכרה ציבורית והרי רק אתמול עוד היה לי חום. הסכמתי, כי איך חולנית שכמותי יכולה לנסוע יחד עם כל פשוטי העם שיכולים להדביק אותי במחלות? (סתם אני כותבת שטויות. אני בכלל לא מפשוטי העם, דם כחול זורם בעורקי והוא לא מהאצולה, המכונית שלו גם לא משהו) בקיצור, נסענו.
מזמן היה לי חלום להצטרף למין חוג דרמה כזה למבוגרים, איזה חוג תיאטרון משהו. ואז לפני מספר שבועות נודע לי
מה נודע לי? חיפשתי בכוונה באינטרנט ומצאתי שיש בעיר שלי חוג כזה. התקשרתי ואמרו לי שברגע שיהיו מספיק פניות יתקשרו אליי. ומתי התקשרו? בדיוק כשאני ישובה במכונית שלו והוא מקשיב, שומע את שמחתי נשפכת מכל מילה ומילה שלי: פגישה עם הבמאי? בשבוע הבא? יופי! תודה רבה.
והוא מקשיח את גבו, מתעצבן. איך זה שאני רוצה ללכת לפגישה עם גבר זר (?) כשאני
^{נשואה לו?}
בקשר של אהבה איתו?!
ואז הוא מחליט שהוא "גומר" איתי.סופית! בדיוק הגענו למקום חפצי.
אני עדיין לא בדיוק מבינה מה קורה, יוצאת החוצה מודה לו על הטרמפ ויוצאת.
אחרי כמה שעות אני מרימה אליו טלפון וצועקת עליו: אתה לא נורמלי! אתה דפוק! אני אדון לעצמי ואני אחליט לעשות בחיי מה שאני רוצה ואתה לא תוכל להחליט בשבילי. וככה אני גומרת להוציא הכל וזהו. מנתקת.
ברור שגם הוא דיבר וניסה לדבר בצורה המפוייסת והמלאת אהבה שהוא רגיל לדבר בה איתי. הוא עדיין לא קלט שזהו, שזה באמת הסוף. אבל מצא אישה עזת-פנים ומחציפה שלא שוקלת אף מילה, לא עושה לו חשבון וזורקת לו בפרצוף שהיא לא צריכה מישהו שינהל לה את החיים בזמן שבעצם היא חופשיה!
אחרי דקה הוא מתקשר שוב. אני לא עונה. אין לי יותר מה לדבר איתו.
ואתם יודעים מה? המסר עבר בלי מילים. בדיוק כפי שתיארתם לי. שכאשר אני אהיה החלטית עם

עצמי

אז הוא יקלוט את המסר. וזהו. כל כך פשוט.
ואני? ביומיים האלו כאילו יש פה אישה אחרת לגמרי. עם חיוך מאושר על הפנים במשך כל היום. כאילו סרה מעליי קללה, או שאולי הייתי נתונה תחת כישוף שהוסר פתאום? לא יודעת. שמחה ומאושרת, שרה (שרה? מתי פעם אחרונה שרתי בבית?!) והילדות? מתמוגגות: האמא השרה, השחקנית, השופעת אהבה, ה"קצת משוגעת" שלהם חזרה סוף סוף! זו שמעמידה פנים ששתי הרגליים של הקטנה הם בעצם כלבלבים קטנים וחמודים שמפנקים אותם לפני השינה אחרי המקלחת. (אלה רגליים! רגליים! לא כלבים- מתעצבנת הגדולה) או פתאום פונה באהבה למישהו שיושב לו על הספה השניה, הקטנה יותר ומחבבת לו חיבובים. אבל מי זה שם? אף אחד לא יושב שם? זה החתול? לא! אמא פונה לשמיכת הפוך שמישהו שכח שם בטעות ומחבקת אותה באהבה. איזה צחוקים מוטרפים.
איפה האישה הזאת הייתה במשך שבעת החודשים הללו? (סתם כתבתי עשרה. אלה היו רק שבעה רק לא רציתי שבטעות מישהו שמכיר אותי בחיים האמיתיים יבין שזו אני) אני לא מכירה את עצמי. זה היה דיכאון ארוך במקום סיפור של אהבה. איזה אהבה ואיזה נעליים. צואה של כלבים עוורים!
זהו. עכשיו אני יודעת.
לא מצטערת על הניסיון הזה אבל הו, אלוהים. איך יצאתי מזה בשלום?!
והדיכאון? הרי כבר למדת שתמיד הוא מופיע אחריי ההיי הנהדר שבא אחרי שאת מעשנת איתו. אז בשביל מה?
ואני עכשיו, לראשונה מזה חצי שנה בהיי ענקי ואמיתי של החיים. לוקחת לגימה אמיתית של של חמצן מהחיים האמיתיים, יחד עם כל מה שמצער ומעצבן ולוקחת את זה בכיף שלי. בצורה שאני מנהלת כבר כמה שנים את החיים. איזה כיף!
בא לי לפרוץ עכשיו החוצה בשירה וריקודים:

אני חופשיה! אני חופשיה!

{סוף סצנה, מסך}

יה, עשיתי סוגריים כאלה { ויצא לי פס ירוק. טוב נשאיר את זה ככה.
רק רציתי לומר תודה לכל אלו שכתבו לי: לקוראת העדינה, ל בשמת א הישירה, לאחת, לאלטר אגו, לנקודות, ליול המפורטת, לאור חאן.
אין לכן מושג כמה עזרתן לי! וכמה טוב עשיתי שפתחתי את הדף הזה!!!
אם הייתי יודעת שדווקא באתר הזה אמצא תשובות כל כך בהירות, כל כך עמוקות וכל כך בלי הטפת-מוסר ובלי שיפוטיות, הייתי עושה את זה מזמן מזמן!
אז תודה תודה תודה לכולכן מקסימות! אוהבת אתכן המון.

איזה כיף!!!
עשית לי את השבת!
יש לי חיוך ענק על הפרצוף והקלה בלב
איתך תמיד

<אני עדינה?!? חשבתי שכתבתי כמו בולדוג... חחח>

רק אל תתפתי לחזור אליו!
תכתבי פה כדי לקבל חיזוקים.

_איזה כיף!!!
עשית לי את השבת!
יש לי חיוך ענק על הפרצוף והקלה בלב
איתך תמיד_
בדיוק גם ממני!
איזה יופי! (-:

האישיות האמיתית שלך נשמעת נהדרת D-:

האישיות האמיתית שלך נשמעת נהדרת

וואלה צודקת

אלופה!