על ידי לוטם_מרווני* » 29 ספטמבר 2009, 19:41
בת, היום נוסעים לציפורי לטיול.
חיוכים ועיניים מנצנצות.
אורזת בבוקר ארבע ביצים קשות מקולפות, מלפפונים וגזר פרוסים, תפוחים חתוכים, סנוויצי'ים, תמרים ואגוזים ושקדים ושני בקבוקי מים.
נפגשים בגן לאומי ציפורי.
אני בבית.
כאן הדרכתי מ1995 עד 2003. הדרכתי, הצגתי, שיחקתי, סיפרתי. בקרב פניהם של העובדים במקום אני מרגישה כאילו רק אתמול עזבתי (חודש שמיני עם ליה עוד הדרכתי) והם מצידם מעירים שמזמן לא הייתי.
נכנסים להגיד שלום במשרד והולכים לראות תמונות על הקיר. הנה אני לפני 10 שנים, אולי יותר. הנה תמונה באמצע הדרכה. הפנים שלי נוהרים כפי שהרגשתי לפני שבוע ביומולדת של הצעיר.
10 קילוגרמים יותר ועם שני ילדים בחינוך ביתי, אני פחות שם יותר פה והנה אני בכל זאת בציפורי, מספרת סיפורים על פסיפסים ורחובות קדומים לדור הצעיר שאיתי. איזה כייף.
כייף להם, כייף לנו כאן בציפורי. השמש מסנוורת ומעוורת את העיניים מתוך הלבן של אבני הקארדו והדקומנוס ובצל באה הרוח האוהבת של ציפורי ומנגנת לי מנגינות.
אחרי המאגר (הבטחתי שכל ביקור נסיים במאגר המים) נסענו אל המעיין, רק להתרענן. במזל גדול היינו שם לגמרי לבדנו, והרשתי לנו לטבול במים הצוננים, הצלולים, הקרים בצהרי יום סתיו.
בדרך הביתה הם כבר שאלו מתי שוב ציפורי. נדמה לי שפעם בחודש יהיה נחמד, הם מצידם מוכנים כל יום.
חוגים ומפגשים וספריה וחברים מעגנים לנו את השבוע בנקודות ציון.
הגדולה חוקרת את עולם הקריאה, ואני נהנית ומתמוגגת ומשתדלת לא לקלקל.
הצעיר חוקר את עולם הכתיבה, כותב אותיות למילים ולמספרים, כותב מפות אוצר לשודדי ים.
שניהם ביחד התחילו להקריא לי בדרך שלטים.
אני מתמוגגת אבל ממש משתדלת להשאר שלווה. גילויי הקריאה והכתיבה הם המשך ישיר של למידת הדיבור והשפה של גיל הינקות, ולהפוך את זה לשיעורים משמימים מוטבע בי חזק. אני משתדלת מאוד לא לתת "שיעורים" אלא להקשיב ולתת להם את המרחבים שהם לגילויים, לפתוח בפניהם את האפשרויות ולאפשר להם להסתקרן.
בת, היום נוסעים לציפורי לטיול.
חיוכים ועיניים מנצנצות.
אורזת בבוקר ארבע ביצים קשות מקולפות, מלפפונים וגזר פרוסים, תפוחים חתוכים, סנוויצי'ים, תמרים ואגוזים ושקדים ושני בקבוקי מים.
נפגשים בגן לאומי ציפורי.
אני בבית.
כאן הדרכתי מ1995 עד 2003. הדרכתי, הצגתי, שיחקתי, סיפרתי. בקרב פניהם של העובדים במקום אני מרגישה כאילו רק אתמול עזבתי (חודש שמיני עם ליה עוד הדרכתי) והם מצידם מעירים שמזמן לא הייתי.
נכנסים להגיד שלום במשרד והולכים לראות תמונות על הקיר. הנה אני לפני 10 שנים, אולי יותר. הנה תמונה באמצע הדרכה. הפנים שלי נוהרים כפי שהרגשתי לפני שבוע ביומולדת של הצעיר.
10 קילוגרמים יותר ועם שני ילדים בחינוך ביתי, אני פחות שם יותר פה והנה אני בכל זאת בציפורי, מספרת סיפורים על פסיפסים ורחובות קדומים לדור הצעיר שאיתי. איזה כייף.
כייף להם, כייף לנו כאן בציפורי. השמש מסנוורת ומעוורת את העיניים מתוך הלבן של אבני הקארדו והדקומנוס ובצל באה הרוח האוהבת של ציפורי ומנגנת לי מנגינות.
אחרי המאגר (הבטחתי שכל ביקור נסיים במאגר המים) נסענו אל המעיין, רק להתרענן. במזל גדול היינו שם לגמרי לבדנו, והרשתי לנו לטבול במים הצוננים, הצלולים, הקרים בצהרי יום סתיו.
בדרך הביתה הם כבר שאלו מתי שוב ציפורי. נדמה לי שפעם בחודש יהיה נחמד, הם מצידם מוכנים כל יום.
חוגים ומפגשים וספריה וחברים מעגנים לנו את השבוע בנקודות ציון.
הגדולה חוקרת את עולם הקריאה, ואני נהנית ומתמוגגת ומשתדלת לא לקלקל.
הצעיר חוקר את עולם הכתיבה, כותב אותיות למילים ולמספרים, כותב מפות אוצר לשודדי ים.
שניהם ביחד התחילו להקריא לי בדרך שלטים.
אני מתמוגגת אבל ממש משתדלת להשאר שלווה. גילויי הקריאה והכתיבה הם המשך ישיר של למידת הדיבור והשפה של גיל הינקות, ולהפוך את זה לשיעורים משמימים מוטבע בי חזק. אני משתדלת מאוד לא לתת "שיעורים" אלא להקשיב ולתת להם את המרחבים שהם לגילויים, לפתוח בפניהם את האפשרויות ולאפשר להם להסתקרן.
אנו נרגשות להציג לכן.ם את האתר החדש של הקהילה!
דפים_באקראי חזר לתפקוד מלא אם אתן מרגישות מזל בואו למצוא את הדף הכי מעניין דפים_באקראי 
אנו נרגשות להציג לכן.ם את האתר החדש של הקהילה!
דפים_באקראי חזר לתפקוד מלא אם אתן מרגישות מזל בואו למצוא את הדף הכי מעניין דפים_באקראי 
