על ידי אישה_במסע* » 21 פברואר 2014, 17:18
תודה רבה על-כך שאת כותבת כאן בדף.
תודה לך רני, על הודעה שמזמינה לדיאלוג, לדיון ולא וויכוח. זה מצרך נדיר בימים אלו ואחד מהדברים המאפיינים את באוםן.
אני מתחבר אל דברייך דווקא בשל ה"לא אכפת לי מה יגידו לי על דבריי" משום שגם אני נמצא שם בנושאים אחרים [פעם יותר...], וזה דורש אומץ לעשות זאת אפילו בתוך הקהילה הסובלנית שלנו.
אכפת לי מה יגידו לי על דבריי. למרות שחוסר אכפתיו מוחלט הוא האידיאל שלי עוד לא הגעתי עליו. אבל לא אכפת לי מספיק כדי לשתוק. יצא שדעותי הן כאלו שיעוררו מחלקות ואף מתקפות לעיתים קרובות. מעשים הם תקשורת, ולכן הבחירה הייתה בין לחיות תוך הסתרה מתמדת של דעותי לבין הנכונות לספוג מתקפות. בחרתי באפשרות השנייה, ויש לי מספיק ניסיון כדי לחשוב מה התגובות השליליות שאני מצפה לקבל, ולהרים מגן כדי לא להיפגע מהן, או כמעט לא להיפגע.
במיוחד פה, היכן שיש סיכוי טוב שלפחות חלק מהאנשים יגיבו בצורה שהיא לא מתקפה.
אם תקראי היטב את דבריי בתחילת הדף, בסך הכל העלתי אפשרות להפוך את האתר לאנציקלופדיה. לא איימתי לסגור אותו, ואין לי כוונה/רצון/יכולת לעשות כן.
בתור אנצקלופדיה האתר מאבד את סיבת קיומו כמעט לחלוטין, בשבילי. פשוט כי אפשר להוריד אותו ולקרוא בזמני הפנוי. אומנם ארכיב-באופן, אנדרטה אינטרנטית לעברו, יכול להיות יפה, אבל האתר מבוסס על דיאלוג חיי. כך סגירתו לתגובות היא פשוט סגירתו. כמו שבתפוז לא מוחקים את החומר שנצבר בפורומים סגורים.
ואם קראת גם את הדפים הקודמים בנושא, היית רואה שאני רק מאיים ואף פעם לא באמת מממש משהו מהאיומים שלי, לכן לא צריך לקחת אותי ברצינות בנושא זה.
הניסוח שלך פה נשמע לי נחרץ יותר מפעם. יכול להיות שלא צריך לקחת ברצינות, אני לא מוצלחת בשקרים מקובלים, אני נוהגת להתייחס ברצינות למה שנכתב לי. יכול להיות שלפעמים זו טעות. אך האפשרות השנייה היא במהותה היא כבוד לנכתב ולכותב, ולכן לא מקובלת עליי בהקשר הנוכחי.
המודל של האתר התשלום לאתר מצליח כבר 14 או 15 שנה, ובתהפוכות הטכנולוגיה בשילוב תהפוכות חיינו, אני חושב שזה יפה. אני מניח שזה יקרה גם בעתיד משום שעלויות האחזקה יורדות כל הזמן וחשיבות האתר עולה, כך שהסיכוי או הסיבה לסגור אותו מתרחקות עוד יותר.
בנוגע לירידת עלויות התחזוקה בעקבות התפחות הטכנולוגיה - מסכימה. בנוגע לגדילת חשיבות האתר - לא בטוחה. משנה איך אתה רואה את חשיבותו, לדעתי המצב משתפר ויש יותר ויותר מקומות שחופפים חלקית לבאופן, ולכן הוא נחוץ פחות בתור מקור למידע מטלטל ויותר בתור פלטפורמה לתקשורת בין אנשים.
בנוגע להצלחת המודל - מה היא הצלחה מבחינתך? מבחינתי הצלחה היא המצב שבו באופן מחזיק את עצמו במחינה כלכלית, ומוטב עם שולי בטחון ותשלום משכורת למתחזקים.
פעם קראתי למודל "משלמים בשמחה", ובמשך הרבה שנים החזקתי בדעה שיש כאן הזדמנות למודל כלכלי שונה מהמקובל (אם-כי כלל לא חדש). מודל בו האדם משלם ע"פ הערך שהוא נותן ל"מוצר" ולא על פי העלות האמיתי שלו.
אני לא יודעת כמה שונה מהמקובל היה המודל כשהאתר הוקם <ועניין הזמן משנה פה מאוד> אך כרגע במעגל ההכרויות שלי יש לא מעט בלוגים, סופרים, מוזיקאים וכל מיני פרוייקטים שמבוססים על גרסא של המודל הזה. והם מצליחים ומשגשגים.
זה בין היתר בגלל שאני לא רואה את העלות רק בכסף שהאתר דורש לאיחסונו בשרת.
מה עוד אתה כולל בה? את המשכורות שהיו משלמים למתכנתים ותחזוקה וארגון וכו' לו היו משלמים להם.
המשפחות המובילות (כשר/שפרון/שרון, ופעם גם שקולדנסון) אף פעם לא עשו את ענייני "באופן" כדי להרוויח כסף, אלא המשיכו במלאכתם למרות שלא הרוויחו אותו.
ברור שזה לא נעשה ממטרות רווח, אבל מודל כזה לדעתי פחות יציב ממודל בו האתר לפחות מממן את האחסון שלו, ובתקווה גם נניח משכורת למתכנת שלמשל יגדיל את היעילות או ישדרג את האתר בדרך אחרת.
נכון, בשנים האחרונות פעילותנו מעט ירדה. העלון נסגר ב-2006, כמות הכתיבה שלנו באתר ירדה, המפגשים שנותרו הם בעיקר היומיון והמפגש בפארק הירדן, אבל המקום ש"באופן" תופס בחיינו הוא עדיין גדול, וכל הזמן אני מקווה, ולעתים אפילו מנסה, להגדילו עוד יותר, משום שפה אני מרגיש שאני עושה באמת דברים חשובים (בניגוד למשל לפרנסה העיקרית שלי - דפוס וכריכיה - שם אני עובד לפרנסה בלבד).
אני לא הייתי פה בשנים שבהם פעילותכם ירדה, וגם לא השתתפתי במפגשים. הנוכחות שלי פה היא כרגע לחלוטין אינטרנטית.
כשאמרתי שלא יצא לי לקרוא את הודעותיך זה היה הסבר לסיבה שלא כתבתי באמפתיה. אמפתיה מגלים כלפי בני אנוש, ואני לא מכירה אותך מספיק כדי שאוכל להתייחס בתגובות שלי לאדם. אני עונה לגופו של ענין ולא לגופו של אדם, וזה משתנה כשאני כותבת הודעה לאדם שאני מכירה.
דווקא לאחר שהדיון על התשלום לאתר עולה, ותמיד עולות גם דעות כמו שלך, יש לא מעט אנשים שמשלמים, זורקים גם תודה כזאת או אחרת, ומאפשרים לנו להמשיך עוד כמה חודשים עם הרגשה טובה. [כך גם הפעם, ומבחינת הכסף כבר הצלחנו לקבל מספיק כדי לכסות את השלושה חודשים הקודמים והשלושה חודשים הבאים].
זה לא מפתיע אותי. אני חושבת שמבחינת דעותי בכלכלה אני במיעוט בבאופן
נסי לראות את ההזדמנות שלך כאן לבחון על מה את מוציאה את הכסף בחיים שלך
על שוקולד, תה, חלב, אגוזים, ירקות, לפעמים גבינות, קטניות, עלים ירוקים, קצת בגדים, לא מזמן כוס שנשברה, קערות וקרשי חיתוך, וגם עציצים שבתקווה יקיטנו או יעלימו את הצורך ללכת לחנות בשביל שיהיו לי עלים ירוקים.
בעתיד הקרוב אני מקווה להוסיף לרשימה הזו <שהיא לא שלמה אבל יחסית מדוייקת> גם מחשב חדש, בלנדר מוט, וקורס ראשון באוניברסיטה הפתוחה.
ובדקי היכן יש לך הזדמנויות "לשלם בשמחה" או לשלם על משהו יקר (ללב, לנפש) כשאת מתמחרת אותו לעצמך ולא מתמחרים אותו בשבילך.
יש לי לא מעט הזדמנויות כאלו. רשימה שלמה. זה מודל די נפוץ בימינו.
הרי את לא חייבת לשלם ואף אחד לא יכעס עלייך אם לא תעשי כן,
אתה בטוח? לי כמה תגובות בדף הזה נקראו בהחלט כועסות.
כך שזו רק את מול עצמך. אולי ה"איום" בשינוי האתר הקפיץ אותך, וזו גם הזדמנות לבחון האם את משקיעה מספיק בדברים המובנים מאליהם בחייך, אלו שבשל חוסר תשומת לב עלולים להעלם פתאום מבלי שהרגשת (כמו האוויר הנקי שאת נושמת, המים שאת שותה או הסולידריות של האנשים שסביבך...).
אני לא חושבת שבאופן יעלם, גם אם תסגור אותו. אני חושבת שהוא ימצא פלטפורמה אחרת וימשיך להתקיים. כמו שאמרתי, כבר היו דברים מעולם, וקהילות פחות יציבות מזו שרדו מעבר דירה. האוויר שאני נושמת לא נקי, לצערי, אך לעת עתה התרומה היחידה שלי היא באי זיהומו, וזה לא תרומה אלא פשוט הימנעות מגרימת נזק. המים שאני שותה בטוחים - הם עלולים להתייקר אך למיטב ידיעתי כבר עכשיו למדינת ישראל יש את היכולת לספק את כל צרכיי המים שלה ממים מותפלים, וזה אפילו בלי לוותר על חקלאות בזבזנית במים שהמדינה מסבסדת, ושתעלם ביום הבהיר בו המדינה תפסיק לסבסד אותה. סולידריות האנשים שמסביבי, לפחות בעולם האמיתי, קיימת בכמות עודפת, לצערי, ואני אשמח אם היא תקטן מעט.
לא מסכם את הדיון
מצפה להמשך,
אישה במסע
[u]תודה רבה על-כך שאת כותבת כאן בדף.[/u]
תודה לך רני, על הודעה שמזמינה לדיאלוג, לדיון ולא וויכוח. זה מצרך נדיר בימים אלו ואחד מהדברים המאפיינים את באוםן.
[u]אני מתחבר אל דברייך דווקא בשל ה"לא אכפת לי מה יגידו לי על דבריי" משום שגם אני נמצא שם בנושאים אחרים [פעם יותר...], וזה דורש אומץ לעשות זאת אפילו בתוך הקהילה הסובלנית שלנו.[/u]
אכפת לי מה יגידו לי על דבריי. למרות שחוסר אכפתיו מוחלט הוא האידיאל שלי עוד לא הגעתי עליו. אבל לא אכפת לי מספיק כדי לשתוק. יצא שדעותי הן כאלו שיעוררו מחלקות ואף מתקפות לעיתים קרובות. מעשים הם תקשורת, ולכן הבחירה הייתה בין לחיות תוך הסתרה מתמדת של דעותי לבין הנכונות לספוג מתקפות. בחרתי באפשרות השנייה, ויש לי מספיק ניסיון כדי לחשוב מה התגובות השליליות שאני מצפה לקבל, ולהרים מגן כדי לא להיפגע מהן, או כמעט לא להיפגע.
במיוחד פה, היכן שיש סיכוי טוב שלפחות חלק מהאנשים יגיבו בצורה שהיא לא מתקפה.
[u]אם תקראי היטב את דבריי בתחילת הדף, בסך הכל העלתי אפשרות להפוך את האתר לאנציקלופדיה. לא איימתי לסגור אותו, ואין לי כוונה/רצון/יכולת לעשות כן.[/u]
בתור אנצקלופדיה האתר מאבד את סיבת קיומו כמעט לחלוטין, בשבילי. פשוט כי אפשר להוריד אותו ולקרוא בזמני הפנוי. אומנם ארכיב-באופן, אנדרטה אינטרנטית לעברו, יכול להיות יפה, אבל האתר מבוסס על דיאלוג חיי. כך סגירתו לתגובות היא פשוט סגירתו. כמו שבתפוז לא מוחקים את החומר שנצבר בפורומים סגורים.
[u]ואם קראת גם את הדפים הקודמים בנושא, היית רואה שאני רק מאיים ואף פעם לא באמת מממש משהו מהאיומים שלי, לכן לא צריך לקחת אותי ברצינות בנושא זה.[/u]
הניסוח שלך פה נשמע לי נחרץ יותר מפעם. יכול להיות שלא צריך לקחת ברצינות, אני לא מוצלחת בשקרים מקובלים, אני נוהגת להתייחס ברצינות למה שנכתב לי. יכול להיות שלפעמים זו טעות. אך האפשרות השנייה היא במהותה היא כבוד לנכתב ולכותב, ולכן לא מקובלת עליי בהקשר הנוכחי.
[u]המודל של האתר התשלום לאתר מצליח כבר 14 או 15 שנה, ובתהפוכות הטכנולוגיה בשילוב תהפוכות חיינו, אני חושב שזה יפה. אני מניח שזה יקרה גם בעתיד משום שעלויות האחזקה יורדות כל הזמן וחשיבות האתר עולה, כך שהסיכוי או הסיבה לסגור אותו מתרחקות עוד יותר.[/u]
בנוגע לירידת עלויות התחזוקה בעקבות התפחות הטכנולוגיה - מסכימה. בנוגע לגדילת חשיבות האתר - לא בטוחה. משנה איך אתה רואה את חשיבותו, לדעתי המצב משתפר ויש יותר ויותר מקומות שחופפים חלקית לבאופן, ולכן הוא נחוץ פחות בתור מקור למידע מטלטל ויותר בתור פלטפורמה לתקשורת בין אנשים.
בנוגע להצלחת המודל - מה היא הצלחה מבחינתך? מבחינתי הצלחה היא המצב שבו באופן מחזיק את עצמו במחינה כלכלית, ומוטב עם שולי בטחון ותשלום משכורת למתחזקים.
[u]פעם קראתי למודל "משלמים בשמחה", ובמשך הרבה שנים החזקתי בדעה שיש כאן הזדמנות למודל כלכלי שונה מהמקובל (אם-כי כלל לא חדש). מודל בו האדם משלם ע"פ הערך שהוא נותן ל"מוצר" ולא על פי העלות האמיתי שלו.[/u]
אני לא יודעת כמה שונה מהמקובל היה המודל כשהאתר הוקם <ועניין הזמן משנה פה מאוד> אך כרגע במעגל ההכרויות שלי יש לא מעט בלוגים, סופרים, מוזיקאים וכל מיני פרוייקטים שמבוססים על גרסא של המודל הזה. והם מצליחים ומשגשגים.
[u]זה בין היתר בגלל שאני לא רואה את העלות רק בכסף שהאתר דורש לאיחסונו בשרת.[/u]
מה עוד אתה כולל בה? את המשכורות שהיו משלמים למתכנתים ותחזוקה וארגון וכו' לו היו משלמים להם.
[u]המשפחות המובילות (כשר/שפרון/שרון, ופעם גם שקולדנסון) אף פעם לא עשו את ענייני "באופן" כדי להרוויח כסף, אלא המשיכו במלאכתם למרות שלא הרוויחו אותו.[/u]
ברור שזה לא נעשה ממטרות רווח, אבל מודל כזה לדעתי פחות יציב ממודל בו האתר לפחות מממן את האחסון שלו, ובתקווה גם נניח משכורת למתכנת שלמשל יגדיל את היעילות או ישדרג את האתר בדרך אחרת.
[u]נכון, בשנים האחרונות פעילותנו מעט ירדה. העלון נסגר ב-2006, כמות הכתיבה שלנו באתר ירדה, המפגשים שנותרו הם בעיקר היומיון והמפגש בפארק הירדן, אבל המקום ש"באופן" תופס בחיינו הוא עדיין גדול, וכל הזמן אני מקווה, ולעתים אפילו מנסה, להגדילו עוד יותר, משום שפה אני מרגיש שאני עושה באמת דברים חשובים (בניגוד למשל לפרנסה העיקרית שלי - דפוס וכריכיה - שם אני עובד לפרנסה בלבד).[/u]
אני לא הייתי פה בשנים שבהם פעילותכם ירדה, וגם לא השתתפתי במפגשים. הנוכחות שלי פה היא כרגע לחלוטין אינטרנטית.
כשאמרתי שלא יצא לי לקרוא את הודעותיך זה היה הסבר לסיבה שלא כתבתי באמפתיה. אמפתיה מגלים כלפי בני אנוש, ואני לא מכירה אותך מספיק כדי שאוכל להתייחס בתגובות שלי לאדם. אני עונה לגופו של ענין ולא לגופו של אדם, וזה משתנה כשאני כותבת הודעה לאדם שאני מכירה.
[u]דווקא לאחר שהדיון על התשלום לאתר עולה, ותמיד עולות גם דעות כמו שלך, יש לא מעט אנשים שמשלמים, זורקים גם תודה כזאת או אחרת, ומאפשרים לנו להמשיך עוד כמה חודשים עם הרגשה טובה. [כך גם הפעם, ומבחינת הכסף כבר הצלחנו לקבל מספיק כדי לכסות את השלושה חודשים הקודמים והשלושה חודשים הבאים].[/u]
זה לא מפתיע אותי. אני חושבת שמבחינת דעותי בכלכלה אני במיעוט בבאופן
[u]נסי לראות את ההזדמנות שלך כאן לבחון על מה את מוציאה את הכסף בחיים שלך[/u]
על שוקולד, תה, חלב, אגוזים, ירקות, לפעמים גבינות, קטניות, עלים ירוקים, קצת בגדים, לא מזמן כוס שנשברה, קערות וקרשי חיתוך, וגם עציצים שבתקווה יקיטנו או יעלימו את הצורך ללכת לחנות בשביל שיהיו לי עלים ירוקים.
בעתיד הקרוב אני מקווה להוסיף לרשימה הזו <שהיא לא שלמה אבל יחסית מדוייקת> גם מחשב חדש, בלנדר מוט, וקורס ראשון באוניברסיטה הפתוחה.
[u]ובדקי היכן יש לך הזדמנויות "לשלם בשמחה" או לשלם על משהו יקר (ללב, לנפש) כשאת מתמחרת אותו לעצמך ולא מתמחרים אותו בשבילך.[/u]
יש לי לא מעט הזדמנויות כאלו. רשימה שלמה. זה מודל די נפוץ בימינו.
[u]הרי את לא חייבת לשלם ואף אחד לא יכעס עלייך אם לא תעשי כן,[/u]
אתה בטוח? לי כמה תגובות בדף הזה נקראו בהחלט כועסות.
[u]כך שזו רק את מול עצמך. אולי ה"איום" בשינוי האתר הקפיץ אותך, וזו גם הזדמנות לבחון האם את משקיעה מספיק בדברים המובנים מאליהם בחייך, אלו שבשל חוסר תשומת לב עלולים להעלם פתאום מבלי שהרגשת (כמו האוויר הנקי שאת נושמת, המים שאת שותה או הסולידריות של האנשים שסביבך...).[/u]
אני לא חושבת שבאופן יעלם, גם אם תסגור אותו. אני חושבת שהוא ימצא פלטפורמה אחרת וימשיך להתקיים. כמו שאמרתי, כבר היו דברים מעולם, וקהילות פחות יציבות מזו שרדו מעבר דירה. האוויר שאני נושמת לא נקי, לצערי, אך לעת עתה התרומה היחידה שלי היא באי זיהומו, וזה לא תרומה אלא פשוט הימנעות מגרימת נזק. המים שאני שותה בטוחים - הם עלולים להתייקר אך למיטב ידיעתי כבר עכשיו למדינת ישראל יש את היכולת לספק את כל צרכיי המים שלה ממים מותפלים, וזה אפילו בלי לוותר על חקלאות בזבזנית במים שהמדינה מסבסדת, ושתעלם ביום הבהיר בו המדינה תפסיק לסבסד אותה. סולידריות האנשים שמסביבי, לפחות בעולם האמיתי, קיימת בכמות עודפת, לצערי, ואני אשמח אם היא תקטן מעט.
[u]לא מסכם את הדיון[/u]
מצפה להמשך, [po]אישה במסע[/po]