בלוג המשפחתון שלי

כבר כמה זמן אני מסתובבת עם רצון לספר על מה שקורה אצלי בבית בבקרים
אני מרגישה שזה מיוחד ובעיקר מתקרב להגשמת הייעוד שלי בצעדים רציניים, והיום עלה בדעתי לכתוב על זה בבלוג אישי.
ובכן, שמי שרונה, למדתי בסמינר חינוך וולדורף, כשפגשתי את דרך האנתרופוסופיה בחינוך, הרגשתי שיש שם משהו שמאוד נכון בעיני
הגנים והאוירה הרשימו אותי מאוד והצטרפתי בהתרגשות לעבודה בגנים. אחרי ארבע שנים נולדה רוני שלי ורציתי להיות איתה כמה שיותר.
הייתי איתה עד גיל שלוש בבית, בינתיים נולדה גם שירה, וגם ארז, היום הוא בן שנה.
(שירה בת שלוש ורוני בת חמש). לפני כשנה, עברנו לגור באזור פ"ח במושב מאור, ופגשתי פה חברה שמיד היה קליק מדהים ביננו, לה שלושה ילדים - בן שנתיים (היום), בן 4 ובת 5. התחלנו עם החלפות, מה שאני מאוד אוהבת לעשות ועשיתי גם רבות עם רוני, פעם הילדים אצלי פעם אצלך, ואז היא ביקשה משהו יותר רציני, אני במיילה בבית, עם תינוק ופעוטה,(את רוני שלחתי לאנתרופוסופי בגבעת עדה) אז שאקח את הקטן שלה לארבעה בקרים. בתמורה הילדים שלי כולם היו אצלה מידי פעם אחה"צ.
ואז היא רצתה שגם הבינוני שלה ייצא מהגן במושב ויבוא אליי, שמחתי, הוא כזה מתוק, החיבור בינו ובין הבת שלי מ ד ה י ם, והם באו, לי היה סבבה, כמעט לא הרגשתי אותם, הם באו בבוקר, יצאו לחצר לשחק, תינוקי שלי או בין הרגליים או במנשא ואני מתקתקת את הבית, אני כל כך אוהבת את עבודות הבית, כן, אני יודעת שרוב האמהות משתגעות משהיה ממושכת בבית, אני מרגישה שהבית הוא הממלכה שלי, אני מנקה, מסדרת, אוהבת מידי פעם בפרץ אנרגיה להתלבש על מגרה שמזמן לא סודרה, או לקרצף את המקרר, מבשלת כל יום אוכל טעים ובריא, כשהקטנים היו בהתחלה, פשוט הייתי חופשיה לעשות את כל זה כאילו אין לי ילדים כמעט (למעט כמובן פה ניגוב אף ופה הנקה),
אחרי זמן מה חברתי שאלה בזהירות אם ארצה לקחת אליי גם את הגדולה שלה, בת החמש, אמרתי לה, תשמעי, ילדה בת חמש זה כבר סיפור אחר, תכנים, חגים, פעילויות... לא מתאים לי עכשיו. ואז היה זמן שהגדולה היתה חולה (חולה בשבל ללכת לגן לא ממש אנושה), והיא הביאה אותה אליי בבוקר, והיה לנו יום נפלא, הרגשתי רוח חדשה נושבת בביתי, אנרגיות שגייסו מתוכי את הגננת, פתאום חילחלה בי ההבנה שאני מתגעגעת להיות גננת. אז אמרתי לחברתי, שאני מסכימה שהיא תבוא והיא רקדה משימחה, והחלטנו על סידור של חלק החלפות חלק תשלום קטן, והיא הוציאה את הילדה מהגן.
וככה התהווה לו בביתי משפחתון קטן ומקסים, של בן שנה, בן שנתיים, בת שלוש, בן ארבע ובת חמש. לא תכננתי כלום, נתתי לדברים לזרום, כי ראיתי שהרוח נעימה לי, הם באים בבוקר, אוכלים ביחד ארוחת בוקר שחברתי מביאה, אחר כך פיצית שלי ובניק שלה מיד רצים החוצה לשחק את המשחקים המקסימים שלהם, קטניק שלה פשוט מסתובב ומעסיק את עצמו לידם, לפעמים יש בינהם אינטרקציה, לפעמים אני צריכה להתערב, והגדולה בדרך כלל מאוד רוצה לעזור לי, ואני מאוד אוהבת לעבוד עם ילדים, מאוד נהנת לתת להם תחושה שהם יכולים, והעזרה שלהם רצינית ומשמעותית,
לפני פסח קירצפנו את כל הארונות, כיסאות, ואחר כך שטפנו ריצפה עם המון מים! איזה כיף! כולם, כולם, אתה עם המגב הזה את עם המגב הזה, אתה בנתיים מביא את המים ואתה קטני בוא חמוד, קח את המטטאה הקטן הזה ותקרצף איתו היטב פה מאחורי הספה.
במשך היום, מה שמדהים אותי ומרגש אותי מאוד זה שאני מוצאת את עצמי במצב של מאוד קשובה להם, כשהם בטוב ומשחקים ויש שקט, אני בענייני, ולפעמים רק עם גדולה, אני כל הזמן עירנית אליהם ומגיבה לכל מה שאני רואה, זה מרגיש לי מאוד נכון, ברגע שאינטרקציה מתחילה להיות לא נעימה למישהו, אני מופיעה וממללת להם, והנא משהו שלא למדתי באנתרופוסופיה, שדוגלת במיעוט דיבור עם ילדים, והעיקר הוא העשיה, אבל בהרגשה שלי הם צריכים להבין, פתאום חטפו לי פתאום צעקו עליי, אז אני אומרת - זה מאוד לא נעים לפיצית שצועקים עליה את יכולה לבקש, פיצית - גדולה מאוד רצתה את הטרקטור הזה דוקא עכשיו, את מסכימה להתחלף איתה עם המשאית? ואני רואה שזה עובד כמו קסם, הם נרגעים, הבינו אותם, ראו אותם, יש להם מקום.
כל היום אני באינסוף הקשבה לרצונות, לגחמות, זו אומרת משהו והשניה אומרת משהו וגם תינוק רוצה פתאום ידיים ולא ממש ברור מה עוד,
ואני לומדת שיעור מטריף בלתת לכל אחד מקום, "רגע גדולה פיצית רוצה לאמר לי משהו אני כבר אקשיב לך, כן פיצית? כן גדולה מה רצית לאמר? רק שניה אני אבדוק מה תינוקי רוצה אולי הוא עייף אני ארדים אותו ואבוא לקשור לך את הבדים לבית שאת בונה".
מה שעוד כיף לי בכל העניין הזה הוא השיחרור מאזשהיא צורה חיצונית שמוכתבת בגנים - בבוקר משחקים בעשר מסדרים, מעגל , ארוחת בוקר, יוצאים לחצר,
ואם בניק ממש רוצה לשחק באבנים בחוץ וגדולה ממש צריכה עכשיו לשבת על הספה עם ספר? אז אני נותנת, מקשיבה גם מה כל אחד צריך וגם מה הקבוצה,
היום ישבתי על הספה עם תינוקי, ולאט לאט הם התקבצו סביבי, ופתאום נראה לי מאוד מתאים עכשיו רגע של איסוף, "בואו נספר סיפור", בסוף מצאנו סיפור עם שירים ושרנו, וזה היה של דתיה בן דור על השובבים במיטה אז משם הצעתי להם לשחק שובבים במיטה והם כמובן מאוד שמחו והשתוללו והתגלגלו, ואחר כך רצו לשחק איתי שאני אמא זאבה והם הגורים והכינו להם מיטות ונתתי להם מים מקערות לשתות, ותו"כ זה לומדים את הדבר הכי חשוב בחיים בעיני - יחסים - להיות עם אחרים בצורה הרמונית, למצוא את מקומי בלי לדרוך על האחר.
טוב נראה לי בתור התחלה זה מספיק.

0

מקסים.

מקסים.

מקסים.

שליחה על ידי סאלוש* » 20 מאי 2009, 18:59

נשמע מדהים! יש לילדים האלה מזל...

איזה יופי.

מפעים ומרגש.
גם אני רוצה משפחתון כזה... נישמע ממש מעשיר, מלמד ובעיקר כיף.
יישר כח והמון אהבה.

רגע, והגדולה שלך לא איתכם? איך זה?

את יכולה לפרט יותר?
פשוט מקסים, כמובן.

נהדר, שיהיה בהצלחה לכולכם. במיוחד התרשמתי מהתמלול - אני חושב שאם היו עושים לי את זה בתור ילד, זה היה פותר לי הרבה בעיות כיום.

וואו. נשמע חלומי. אשמח לשמוע עוד...

שליחה על ידי רינה* » 21 מאי 2009, 21:59

שרונה יקירה,
אכן ילדי ברי מזל וגם אני על שהכרתי אותך בכזה תאום מושלם ומדויק..
אני שמחה ששהחלטת לשתף ולחלוק איתנו את האור המופלא שבך,אמן ואמן שיוספו לך עוד כמה גמדים למשפחה,ושהבלוג הזה יביא גדילה ושפע לכולם!!

תודה לכולם,
רוני שלי בגן שאני מאוד מאוד אוהבת, וגם היא כמובן.
בשנה הבאה אני רוצה לשלוח גם את שירה לגן וכך יישאר רק ארז, ואני מנסה לחשוב מה הלאה...
מה שמאפשר לי לעבוד עם הילדים בצורה כל כך מספקת ונפלאה בעיני הוא החופש, החופש להיות מי שאני וליצור מה שאני מאמינה
בגלל שאמא של הילדים היא חברתי הטובה, הכל מאוד פתוח ומקובל על שתינו, אנחנו מסכימות על דברים דומים, למשל, כל הנושא של בטיחות,
הילדים משחקים הרבה בחוץ בזמן שאני בבית, יוצאת מידי פעם להציץ, אבל אין שום היסטריה מהסוג המקובל (לפחות בקונוונציה), גם בנושא של מכניסים דברים לפה, משתמשים בסכין לחיתוך או במספריים, מתפשטים מתי שרוצים ומסתובבים ערומים (אם קר בחוץ אני אומרת שזה לא מתאים עכשיו כי קר),
אני מאוד מאמינה בעין פתוחה ושימת לב נקודתית, ולא בזהירות בגלל סטטיסטיקות, כמו למשל בעניין אגוזים לקטנטנים, אז אני משרה במים את השקדים הקשים, ומבקשת ללעוס היטב, אבל אוכלים, וגם בעניין התכנים , אין עליי שום לחץ להספיק הכנות לחג, פתאום שמתי לב כמה ימים לפני החג שמתקרב אז חשבתי מה כדאי ועשינו משהו קטן ושרתי כמה שירים ואולי אפילו סיפור מספר או בעל פה שקשור בחג, וזהו, ואני יודעת שגם אם לא אעשה, לא נורא.

גם העניין של הריתמוס - סדר היום שחוזר על עצמו הטריד אותי בהתחלה, כי מדברים על זה המון בוולדורף כמה זה חשוב, וגם אני חושבת כך,
אבל הקשב לרגע יותר חשוב בעיני מאשר לדרוש מצבים שלא מתחברים לרגע שבו הילדים נמצאים כמו עכשיו מסדרים או מתאספים כי זו השעה,
יש את הארוחות, בוקר ועשר אנחנו יושבים לצלחת פירות, וארוחת צהריים, שמתקיימת בערך מתי שאני מרגישה שהם כבר רעבים גם אם זה 11:30 בבוקר
יש את הדברים שאני מאוד אוהבת ומתחברת כמו ברכות לאוכל, שטיפת ידיים לפני האוכל, אזשהו סדר מסויים, שמסדרים יחד את השולחן שוטפים ידיים יושבים, כמה שירי אצבעות, ברכה ואוכלים. אני פשוט זוכרת מעבודתי בגן, כמה חוקים של הגן היו שאני אפילו לא ממש יודעת מאיפה הם הגיעו אבל מאוד הקפדנו עליהם, אולי מתוך אזושהיא מחשבה שכך נכון, ואלה יצרו המון דרישות והתנגדויות מצד הילדים, כשאני קשובה אליהם, ברורה ומסבירה כל דרישה,
הרבה יותר קל שהיא תקרה, וגם יש גמישות, טוב היום מתחשק לכולם ללבוש סינרים כמו תינוקות, או לשתות מבקבוק - ילה מה אכפת לי, שיתפנקו. בא להם לדבר שטויות? יש לי נטיה להלחץ מזה, כי ראיתי שרוח שטות כזו מביאה מהר מאוד לפגיעה בזולת, אז אני אומרת להם פשוט - תעשו איזה שטויות שאתם רוצים אבל שומרים על החברים. (משהו כזה)

עוד חופש שמתאפשר לי כי חברתי מכירה את כל הצדדים שלי גם הפחות קסומים (תודה רינה) וכשאני מתעצבנת אני לא תמיד נעימה, והיא יודעת ועדיין הילדים שלה אצלי, אני אדם שהאמת מאוד חשובה לו, ושקיפות לגבי מה שאני עושה גם חשובה לי, ההפך מהצורך לעשות איזה הצגה שהכל טוב פה,
אני לומדת גם לאמר לעצמי, שהרוב טוב פה, ולפעמים... קשה. ואני רואה שככל שאני עובדת כך כמו שאני עובדת, יכולת ההכלה שלי גדלה, ההבנה שלי, מה כל ילד צריך עכשיו, גם אם הוא לא אומר במפורש, גדלה.

פצ'ה את נקראתלי נעימה וקשובה
גם לי יש בבית שלוה תינוקות בני כשנה
והתאור שלך את מה שקורה נשמע מוכר (-:
ממשיכה לקרוא

קמנו הבוקר אחרי לילה שרוני שוב השתעלה נורא והיינו עייפים, ואני הרגשתי שאני לא במיטבי, גם דואגת מאוד גם עייפה...
אתגר לא קטן להיות מנהיגה בדרך שאני מאמינה בה, בשיא העירנות והרגישות, ומה קורה כשאני לא בשיאי?
כמו שאני מסתכלת על הילדים בתשומת לב רבה ומגיבה לכל נואנס כדי למנוע התפתחויות לא נעימות, כך אני לומדת
גם להביט בתוכי ולתת תשובה למקומות החלשים. הבנתי משהו מאוד חזק בעיני השבוע - במקום השאלה הנטועה במוחי מילדות,
מה עשיתי והאם זה בסדר, שאני מוצאת את עצמי מתבוננת כך בעצמי, אני הופכת את השאלה ל - מה שלומי ואיך אפשר לעזור?
כמובן שזה בהשלכה ישירה עם הילדים, במקום לראות מה הוא עשה ומיד לתייג אם זה משהו שאני מרשה או לא, ראייה, שבמצבים
שיותר קשה לי תוליד את התגובה הנרגזת, אני לומדת לחשוב דבר ראשון - מה קורה לו? למה הוא מתנהג כך? הוא עייף? מרוגז?
ומשם כמובן, גם בשיתוף החברים, בואו נראה איך אנחנו עוזרים לו.
אם ראיתי שאני לא בשיא הדיוק ולא כל הזמן מצליח לי איתם, אני מחייכת לעצמי, רואה שניסיתי, רואה שעשיתי הרבה טוב, ופה, לא כל כך הלך...
למחשבות הסולחות במוחי יש השפעה מהממת על הילדים, אני יותר רכה, משחררת מרפה, והם באים לקראתי.

אחת הסיבות שחשבתי בגללן לפתוח את הבלוג הזה היא הצורך שלי להציג את מה שקורה כאן בביתי, ולהצליח לנסח זאת בקצרה
לקראת שנה הבאה, כדי שאוכל לבנות לי קבוצה כזו חדשה.
הגדולה של חברתי תלך כבר לגן אחר, לגבי הבינוני אמרה לי חברתי שאם יתאים - היא תשאיר לי אותו, אם לא - לא.
מאוד הייתי רוצה קבוצה כמו זו - רב גילאית כלשהיא, או לא אבל לפחות כמה יותר גדולים מתינוקות,
הכי קל שיגיעו תינוקות, כי זה הגיל שמחפשים משפחתון, אבל אני רוצה לעבוד עם ילדים, לפחות כאלה שהולכים ומתחילים לפחות לדבר.

והנא מה שהצלחתי לנסח, ואשמח אם מי שקורא ייתן את דעתו או רעיונותיו להוסיף.

"משפחתון ייחודי לגילאי 2-4

לקראת שנה הבאה, מתגבשת בביתי שבמאור, קבצוה של עד שישה ילדים
למשפחתון שהוא בית, שהאמא היא גם גננת (לשעבר בחינוך האנתרופוסופי), והאווירה היא של שקט,
המאפשר חופש לילדים להביא את עצמם ולהיות ילדים.
תמימות, משחק חופשי ויחסי חברות מתחשבים הם הבסיס והעיקר,
ולהם מלווה שירה נעימה, משחקים מכוונים ומומצאים, יצירות פשוטות, סיפורים, וערכים שמועברים בין השורות
של כבוד לאדם לרוח ולחומר.
אם כל זה מדבר אליכם אשמח אם תיצרו איתי קשר.

שלום פצ'ה פצ'ה..
אני ממש שמחה לקרוא מהתנסויותייך במשפחתון בבית. כמוך גם אני בוגרת סמינר חינוך וולדורף, גננת לשעבר, וכרגע נמצאת עם בני בן השנה וחצי בבית. אני מזדהה עם הרבה דברים שכתבת לגבי השחרור שעשית מדרך ההתנהלות בגן לעומת הבית. והייתי שמחה לשמוע עוד איך את מתנהלת. (לדוגמה, שנת צהריים?)

אני שוקלת לנסות לצרף אלינו עוד ילד, אבל יש לי שאלה: מה לגבי הצעצועים? כלומר איך הילד, שגר בבית, שיודע שצעצוע מסוים הוא שלו, מתייחס לזה שכל בוקר מגיע ילד נוסף והוא צריך לשחרר את הצעצועים שלו? הם כבר לא שלו? האם זה פשוט הסתדר לכם עם הזמן?

תודה
<מרגיעון:החסרונות הם היתרונות>

שלום, נחמד לגלות שפתחת בלוג חדש בהתמלאות כזאת.

הזמנת אותי ובאתי. תודה.

לא רק הזמת אותי, אלא את כולם. ראיתי את המודעה החדשה.
תתחדשי על הבלוג החדש.

תודה.

נ.ב
אולי כדאי שתשני את שם הדף בשדה מאת?

[h=3]

פינת מחמד[/h]

אם תרצי להרחיב את תחום הפעילות

מציעה לך לעשות סיורים לימודיים לאמהות טריות. אני רצינית לחלוטין. התיאורים שלך מקסימים ומזכירים לי מאוד את אחת האמהות בבית הספר של הבנות שלי שגם לה יש משפחתון. אנחנו גרות ברחובות סמוכים ובדרך הביתה מליווי הבכורות שלנו לבית הספר אנחנו מפטפטות. היא באה עם שניים-שלושה-ארבעה קטנים, בני שנה ושנתיים ושלוש או ארבע. הם אוחזים יד ביד כשהם חוצים את הכביש. הם משחקים בגן השעשועים שליד בית הספר אם היום יפה. ובעיקר, היא מתנהלת איתם בכזו נעימות, בכזה רוגע וכבוד ועדיין מצליחה לארגן אותם, לשמור על בטיחות, להקפיד שלא תאבד אף נעל ושתמיד-תמיד תהיה לה בכיס חבילה גדולה של טישו. אחד מבני השנתיים או השלוש עשה איזה מעלל נועז על המגלשה. היא ניגשה אליו ואמרה לו: אתה יודע שהמגלשה הרבה יותר קשה מהראש שלך? הנה, תרגיש (היא חבטה במגלשה, הוא אחריה. היא ליטפה לו את הראש, הוא הסתכל עליה). אני לא רוצה שתיפול על המגלשה ותקבל מכה. והוא הבין, והתגלש בצורה קצת פחות מסוכנת עד כמה שפעוט פעלתן בן שנתיים מסוגל לכך.

הסתכלתי בה ורציתי להטיח את הראש במגלשה (הקשה) על כל המצבים שהייתי בהם כשהבנות שלי, ובעיקר הבכורה, היו בגיל הזה, לאיזה פינות אויליות נכנסתי, עד כמה ההתנהלות שלי היתה מבוהלת, כמה הרוגע שלה מרגיע את הילדים ומכוון אותם. ולי היו בסך הכל שתיים, והיא בכל יום נתון עם שניים עד חמישה ילדים. אמרתי לה שאילו הייתי יכולה לקחת אצלה קורסים כשהילדות שלי היו קטנות, הייתי נרשמת אליה בשמחה. אני משוכנעת שאילו היתה לי דמות מופת כזו ללמוד ממנה החיים שלנו היו הרבה יותר פשוטים. לא סופר נני, לא עצות מלומדות מכל מיני מומחים, אלא אמא שמתנהלת בצורה שהיית רוצה להתנהל בה בעצמך. מצאתי לי כמה אמהות-מופת כאלה, מכולן למדתי משהו.

_אם תרצי להרחיב את תחום הפעילות מציעה לך לעשות סיורים לימודיים לאמהות טריות. אני רצינית לחלוטין. התיאורים שלך מקסימים ומזכירים לי מאוד את אחת האמהות בבית הספר של הבנות שלי שגם לה יש משפחתון. אנחנו גרות ברחובות סמוכים ובדרך הביתה מליווי הבכורות שלנו לבית הספר אנחנו מפטפטות. היא באה עם שניים-שלושה-ארבעה קטנים, בני שנה ושנתיים ושלוש או ארבע. הם אוחזים יד ביד כשהם חוצים את הכביש. הם משחקים בגן השעשועים שליד בית הספר אם היום יפה. ובעיקר, היא מתנהלת איתם בכזו נעימות, בכזה רוגע וכבוד ועדיין מצליחה לארגן אותם, לשמור על בטיחות, להקפיד שלא תאבד אף נעל ושתמיד-תמיד תהיה לה בכיס חבילה גדולה של טישו. אחד מבני השנתיים או השלוש עשה איזה מעלל נועז על המגלשה. היא ניגשה אליו ואמרה לו: אתה יודע שהמגלשה הרבה יותר קשה מהראש שלך? הנה, תרגיש (היא חבטה במגלשה, הוא אחריה. היא ליטפה לו את הראש, הוא הסתכל עליה). אני לא רוצה שתיפול על המגלשה ותקבל מכה. והוא הבין, והתגלש בצורה קצת פחות מסוכנת עד כמה שפעוט פעלתן בן שנתיים מסוגל לכך.
הסתכלתי בה ורציתי להטיח את הראש במגלשה (הקשה) על כל המצבים שהייתי בהם כשהבנות שלי, ובעיקר הבכורה, היו בגיל הזה, לאיזה פינות אויליות נכנסתי, עד כמה ההתנהלות שלי היתה מבוהלת, כמה הרוגע שלה מרגיע את הילדים ומכוון אותם. ולי היו בסך הכל שתיים, והיא בכל יום נתון עם שניים עד חמישה ילדים. אמרתי לה שאילו הייתי יכולה לקחת אצלה קורסים כשהילדות שלי היו קטנות, הייתי נרשמת אליה בשמחה. אני משוכנעת שאילו היתה לי דמות מופת כזו ללמוד ממנה החיים שלנו היו הרבה יותר פשוטים. לא סופר נני, לא עצות מלומדות מכל מיני מומחים, אלא אמא שמתנהלת בצורה שהיית רוצה להתנהל בה בעצמך. מצאתי לי כמה אמהות-מופת כאלה, מכולן למדתי משהו._

כתבת את זה למישהי אחרת?

יום טוב
הילדים הולכם הביתה בצהריים אז אין התמודדות עם שינה,
לעומת זאת, אם אני מרגישה שהם עייפים, קרה פעם אחת לקראת הצהריים, וכחלק מהאיסוף פנימה
(נכונה בעיני התנועה של הבפנים והבחוץ שקורית כל הזמן באופן טבעי), אז אנחנו פורסים מזרנים על הריצפה, מביאים כריות ונחים רגע,
או משחקים במשחק האהוב עליהם, שאני אמא חתולה/זאבה/כלבה והם הגורים ואני מטפלת בהם (משכיבה לישון)
הרעיון הוא שכל דבר הולך בקלות איתם אם הוא משחק. כשאנחנו יוצאים לטיול, אני חייבת להיהפך לאמא תרנגולת ולקרוא קוד קוד קוד בואו
כדי שהם ידביקו את הקצב אחרי..(-:
לגבי המשחקים, מצאתי פיתרון כזה: אמרתי לבנות שלי שיש להן קופסא שבה הן בוחרות לשים את כל הדברים שהן לא רוצות שישחקו להן בהם,
כל שאר הדברים, כשהחברים באים, הם יכולים לשחק, אותם חוקים שתקפים לכל אירוח של חברים, כשבאים אלינו משחקים בשלנו, כשאנחנו מתארחים
משחקים בשלהם. לשחרר את זה בטח קשור עוד גם באופי וגם בגיל הילד.

אמא אינקובטור
תודה, בעתיד היותר רחוק אני רואה את עצמי בתפקיד כזה, כרגע אני בונה את עצמי במקום הזה של להיות הכי קרובה למהות הטובה שלי
וזה הרבה עבודה. כמובן תמיד שמחה לחלק מנסיוני והבנותי לכל מי שפונה אליי.

היי פצ'ה פצ'ה
איזההה כיףף ישלך בלוג משפחתון מקסים.
ובאמתתתת יש לי כבר דףף וגם אני הייתי רוצה אחד כזה.

היום היו לנו אורחים, שתי אימהות עם ילדיהם. איזה המולה נוצרה בביתי, בחצרי
הדבר הקשה והמאתגר ביותר עבורי הוא חלוקת הקשב. מיילה בין מיליון ילדים, אבל כשלי יש עניין להקשיב לזו שמולי
ותוך כדי הילדים לא מפסיקים לדרוש הקשבה אליהם והתייחסות, וכשהם מגלים שהקשב שלי לא לגמרי איתם
הם מגבירים את הנסיונות להשיגו, גם בדרכים מפריעות. וכשאני לא מרוכזת, זה ממש אתגר עדיין להגיב בנינוחות ובשלוה.

איזה יופי פצ'ה פצ'ה
את כותבת כמו שאני חושבת ומרגישה
לרגע שאלתי את עצמי איך זה שכתובות כאן מחשבותי?
גם לי יש שלושה בני שנה שאני מטפלת בהם בביתי...........
אני עייפה עכשיו אבל אחזור לבלוג שלך
את גם מוזמנת (-:

פצ'ה פצ'ה יקרה,
אני קוראת את הבלוג הנפלא הזה שלך ומבינה כמה התגעגעתי...
איזה יופי, את "נשמעת" כל כך טוב, שמצאת לך את המקום שלך, ואני מאוד מאוד שמחה בשבילך.
כבר עבר הרבה הרבה זמן מאז שדיברנו או נפגשנו, ואני שמחה לקרוא בין השורות שטוב לך ולילדים,
ושבניתם לכם בית מקסים ואוהב.
אני מסכימה עם אמא אינקובטור - גם אני הייתי שמחה ללמוד אצלך איך להיות (אמא) כל כך רגועה...
ואני רוצה להודות לך על המשפט הנפלא שלך, שרשמתי אותו לעצמי ביומן:
במקום השאלה הנטועה במוחי מילדות, מה עשיתי והאם זה בסדר, שאני מוצאת את עצמי מתבוננת כך בעצמי, אני הופכת את השאלה ל - מה שלומי ואיך אפשר לעזור?
זה כל כך נכון לא רק ביחס לילדים אלא לעצמנו, ובכלל אחד לשני... פשוט משפט נפלא.

כיף לקרוא, אבל מעניין מי היא הפלונית שהתגעגעה אליי...

אוי, איזו מצחיקה אני, זו ענבר...
(לא שמתי לב בכלל)

הייייי! שלום רב לך מה שלומכם?
אין לך דף בית?

טוב, הרבה משתנה כל הזמן
הילדים החמודים כבר באים אליי מעט מאוד
אני עם הפנים קדימה לשנה הבאה
חלמתי שיהיה לי דבר דומה שנה הבאה רק שאוכל גם להתפרנס מזה
אז כתבתי את ההודעה ההיא, תליתי במושב ולא פנו אליי
יכולתי להתעקש ולתלות עוד, אבל בחרתי בדרך הקלה
הזמנתי שני תינוקות בגיל של בני הצעיר - שנה לבוא אלינו
אחד כבר מגיע פעמיים שלוש בשבוע

והנא התמודדות חדשה - אני כל כך אוהבת את החופש שלי, לעשות מה שמתחשק לי מתי שמתחשק לי
עם התינווקת האישיים שלי זרמתי, הקשבתי מתי רעבים (או לא בטוח אבל בוכים וציצי עוזר), או רוצים לישון, או לאמא מתאים עכשיו לצאת...
ותמיד כשהיה חוסר שקט בלתי מוסבר, האשמתי את עצמי שאני לא מקפידה על סדר יום, שאם היה ברור לתינוק מתי אוכלים מתי ישנים זה לא היה
מגיע למצב כזה, שהוא עייף אבל לא נרדם בוכה ולא ברור מה, חסר שקט
וכל הזמן הרגשתי שנורא נורא קשה לעשות סדר יום, בטח ובטח עם עוד ילדים גדולים.
ועכשיו אני מבינה, שאני חייבת סדר יום
עוד לא התנסיתי לראות שזה מה שיציל מהבכי וחוסר האונים המתסכל אבל אני יותר ויותר חושבת את המחשבה הזו
אז התחלנו
בבוקר יוצאים לטיול קטן, אחר כך פירות ונכנסים הביתה (כבר חם) משחקים, ולקראת הצהריים לישון
אם אצליח יום יום להחזיק כך עם הסדר הזה יש לי ציפייות גדולות על כמה טוב זה עשויי לעשות
אולי גם שיעור בשבילי..
סוף סוף לראות אם צדקתי וזה מה שמביא את השקט
כל כך כל כך קשה עם תינוק לא רגוע במשך זמן ממושך
אני מוציאה כל כך הרבה אנרגיות כדי להנעים את זמנו, לשעשע אותו, להרגיע אותו, להרים אותו, ויש גם את ארז שלי, שגם הוא דורוש לפעמים
ואני מחכה להגיע ליום שאתחיל להנות

מאוד הייתי רוצה לשמוע מנסיונם של בעלי נסיון
איך מצליחות אלה שיש להן מספר תינוקות,
האם השיטה של להרים כשהוא בוכה, להרדים על הידיים, ללכת איתו על הידיים או על המנשא
לזרום איתו, האם זה כל זה לא אפשרי במשפחתון
זה כבר מעלה לי שאלות אז מה נכון? לא מנסיון אבל שמעתי הרבה שסדר עושה להם שקט
אבל אז אני לא משכיבה תינוק לישון כשהוא מודיע לי שהוא עייף אלא רק יותר מאוחר
וגם לא יכולה לקחת יותר מתינוק אחד, ואם כן אז לא לזמן ארוך, על הידיים, ואז אני שואלת את עצמי שאלות על הרגלים...
האם הם מתרגלים שאני מרימה ואז אני בקושי מטורף כל היום להרים,,,
האם זה רק תקופה עד שהם יתרגלו לסדר ואז יהיו עייפים בשעה של השנה ולכל צורך יהיה מענה בזמנו וזה יאפשר שקט
תולה בזה הרבה תקוות, כי אני מאוד רוצה להנות איתים...

היי פצ'ה,
אני עם שלושה , התחלתי כשהיו בסביבות עשר חדשים- שנה
כריות סיני, מזרון ,פוף, הם מקומות אהובים עליהם, אני לוקחת במנשא
ולא פוחדת שיתרגלו כי אני נושאת אותם לפרקי זמן ומשחררת למטה,
ילד שמרגיש בטוח מספיק יאהב לבדוק את הרצפה,ואם לא בטוח אז כל מה שבונה בטחון,מגע מנשא שירה והמהום
אם נרדמים במנשא אני מעבירה למזרון,לפעמים אפשרתי לילד לישון עלי אם הייתי לבד איתו אבל אם יש עוד ילדים
שצריכים אותי אני מוצאת פתרונות, עגלה כפולה +מנשא משרתים אותנו היטב
ובקשר לסדר יום, הוא קיים אך אינני מקפידה להיות מאד מדויקת כך שמה שברור זה שאוכלים בבוקר ביחד
אחכך פיפיקקי שעת עירום או ללא, ותוך כדי מוסיקה ומשחק ובצק וכלי נגינה וחיות ושירים ,ואיסוף פיפיקקי וניקוי ופרידה מפיפיקקי וחיתול
ואז סיפור או ציור או לא ואז לגינה ושם פירות (כל ילד מביא מהבית ואנחנו פותחים בסטה)
ומתקנים וחול או חלק נרדם וחלק פעיל ואחכך מתחלפים ושטיפה והתכנסות לעגלה ולמנשא ובדרך הביתה הם נשפכים
ומעבירה למזרנים עד שההורים באים או ילד אחד עוד מספיק לאכול צהריים אחרי שהתעורר לפעמים כן ולפעמים לא
הכל זורם אך יש תכנית פעולה בסיסית שאפשר ואף רצוי לסטות ממנה לפעמים וללמד גמישות .

יש לי דף חדש, הוא לא כל כך פעיל..

אני מאוד נהנית לקרוא ולהתעדכן פה, ההתלבטויות שלך לא שונות מהתלבטויות של כל אמא/הורה, אבל זה אחרת ופי כמה כשיש יותר ילדים ובטח ובטח שחלקם לא "שלך"...
מצד שני, אין לי ספק שכאמא הייתי שמחה לראות שהמטפלת של הילדים שלי מתלבטת ובודקת, ולא "קבועה" בהכרח על איזה משהו שאי אפשר לזוז ממנו...
ואני מסכימה איתך - בסופו של דבר יש חשיבות לסדר יום, לא רק אצל הקטנים - גם אצלנו! אני עבדת על זה הרבה בזמן האחרון, במסגרת הנסיונות לייעל יותר את הזמן שלי...

בהצלחה!

העצוב והשמח עם האנשים הקטנים האלה- זה שהם כל הזמן גדלים. אז יהיו קשיים אחרים, אבל לך כאמא מנוסה לילדה יותר גדולה- יש את הפרספקטיבה המקצועית. לפעמים עיניינים אישיים מקשים בזמנים מסוימים (לי למשל בימים שלפני הוסת יש פחות סבלנות, ובשביל מקרים כאלו יש לי את טלטול איתי). כשהם יהיו יותר ורבליים יהיה לך יותר קל. לדעתי ברגע שהבנות תהינה במקום שאת והן שלמות איתו (איפה רונן בכל הסיפור הזה?) יבואו לגמרי במקרה ילדים. ככה זה היה אצלי. רק שתדעי לך שכל מי שראה אותן בא להגיד לי איזה נהדרות הן ואמרתי שזה ברור בגאוה כזאתי. בהצלחה. הייתי שולחת אליך את נעמה בעיניים עצומות!

פשוט מקסים,בהצלחה בהמשך...שנה טובה!

שנה טובה ויצירתית לכולם,
שבעזרת היצירתיות שלנו, נדע תמיד להביא את הטוב מכל סיטואציה,
שלא נאמין ל"יועצים הרעים" (בראש בעיקר), אלא שמסתבכים עם כל שיטות החינוך למיניהם (כותבת מהגיגי נפשי)
פשוט לב טוב. רק לב טוב.
מהות הלב (לפי ימימה) - נתינה
שנה של נתינה מדוייקת
אמן

מקסים כאן
שנה טובה ופרנסה טובה ועניין ושמחה והרבה יצירתיות,(-:,
באהבה@}