האנטומיה של השלום

עודד_המחפש*
הודעות: 3030
הצטרפות: 19 יולי 2003, 21:25
דף אישי: הדף האישי של עודד_המחפש*

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי עודד_המחפש* »

תמונה


זהו דף על הספר The Anatony of Peace (האנטומיה של השלום) מאת מכון ארבינג'ר.

האם יכול להיות שכל הקונפליקטים שלנו – בבית, בעבודה ובעולם כולו - נובעים כולם מסיבה עמוקה אחת? האם יכול להיות שבאופן שיטתי כולנו, כיחידים וכקבוצות, לא מבינים את הסיבה הזו, ובלא יודעין מנציחים את אותן הבעיות שאנחנו חושבים שאנחנו מנסים לפתור?

דרך סיפור מרתק של הורים הנאבקים עם ילדיהם הבעייתיים ועם הבעיות האישיות שלהם עצמם, "האנטומיה של השלום" מראה לנו איך להתעלות מעבר לרעיונות המקובעים ולתגובות המצטדקות שמונעים מאיתנו לראות את העולם בבהירות ולהתמודד איתו ביעילות.

יוסוף אל-פלח ואבי רוזן שכלו כל אחד את אביו בידי בני עמו של השני. תוך כדי הסיפור, אנו מגלים איך הם חברו יחדיו, איך הם עוזרים להורים וילדים הנמצאים במאבק לחבור יחדיו, ואיך גם אנחנו יכולים לצלוח את המאבקים שמעיקים עלינו. הבחירה בין שלום למלחמה שוכנת בתוכנו. כפי שאומרת אחת הדמויות בספר: "פתרון למלחמה הפנימית מביא פתרון גם למלחמה החיצונית."

הספר מציע משהו שהוא מעבר לתקוה – הוא מראה איך אנחנו יכולים למנוע את הקונפליקטים שגורמים לכל-כך הרבה כאב בחיינו ובעולם.

את הספר ניתן לקנות בקישור הזה
עודד_המחפש*
הודעות: 3030
הצטרפות: 19 יולי 2003, 21:25
דף אישי: הדף האישי של עודד_המחפש*

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי עודד_המחפש* »

אני קראתי את הספר ב{{}}מפגש פארק הירדן 2013 בהמלצתה של אורנה שפרון.
קיימנו במהלך המפגש גם מעגל על הספר.

זהו אחד הספרים הטובים שקראתי, וללא ספק אחד המומלצים ביותר לכל אדם!

לטעמי צריך להפוך אותו לספר חובה לכל תלמיד, מורה, הורה, מנהיג, חבר כנסת, עיתונאי וכל אדם בעל השפעה (ולמי מאיתנו אין השפעה?).

הרעיון של הספר אולי אינו חדש: "השלום מתחיל בתוכנו".
מה שכל-כך אהבתי בספר הוא הדרך שבה הרעיון מוצג, ההתמקדות במהות ולא רק בפרקטיקה, והמודל שלהם להשגת השלום. תוך כדי הספר (הכתוב בצורת סיפור) אנחנו עוברים יחד עם אחת הדמויות "הקשוחות" את כל ההתנגדויות לרעיון, באופן שלמעשה לא משאיר לה אפשרות אחרת, חוץ מאשר לקבל את העובדה שהשינוי היחיד שיכול לקרות הוא שינוי בגישה שלנו כלפי אלה שמולם יש לנו קונפליקט.

לפי הגישה של הספר, הדבר החשוב ביותר הוא לא מה אתה עושה אלא מאיזו נקודת מוצא אתה עושה את זה.
אם אתה נמצא בנקודת מוצא של מלחמה ("לב של מלחמה"), אתה למעשה בוגד באינסטינקט הפנימי שלך להתייחס לכל אחד כאל אדם. כדי להתגבר על התחושה שבגדת באינסטינקט שלך, אתה מתחיל להתייחס לאותו אדם (או קבוצה) כאל אובייקט במקום אדם, ומתחיל לתרץ ולהצדיק את עצמך ואת מעשיך בשלל הצטדקויות שמכניסות אותך ל"קופסא" או תבנית מסויימת ("הוא/הם כל הזמן עושים לי רע", "מגיע לי יותר", "עד שהוא לא ישתנה לא נצליח לפתור את הבעיה" וכו'). מאותו רגע אתה למעשה מחזק את הקונפליקט במקום לפתור אותו, כי הקופסא הזו גורמת לך להמשיך להתנהג באותה צורה, ולצד השני להמשיך להתנהג באותה צורה שתצדיק את התגובה שלך אליו.

הספר מציע דרך לצאת מהקופסא ולפעול מתוך לב של שלום ולא לב של מלחמה. הם מציעים כמה שלבים שיכולים לעזור לעשות זאת.
בקיצור, הספר מעורר השראה ותקווה גדולות מאוד. אני החלטתי שאני רוצה לעשות משהו ולא רק לקרוא את הספר. יש בעיני חשיבות גדולה מאוד שכמה שיותר אנשים יקראו אותו. נכון להיום אין לו תרגום לעברית. אבל משיחות עם כמה אנשים העלינו את הרעיון ליצור פלטפורמה כלשהי שבה אפשר יהיה לתרגם את הספר לכל שפה ולהפיץ אותו בכל העולם.

הצעד הראשון שלי (מעבר למעגל בפארק הירדן) הוא לפתוח כאן את הדף הזה.
פ_רח*
הודעות: 211
הצטרפות: 18 יוני 2006, 12:00
דף אישי: הדף האישי של פ_רח*

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי פ_רח* »

תומכת מאוד.
הייתי ממש שמחה לקרוא את זה בעברית בקרוב :)
אהבת_עולם*
הודעות: 5866
הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי אהבת_עולם* »

האם יכול להיות שכל הקונפליקטים שלנו – בבית, בעבודה ובעולם כולו - נובעים כולם מסיבה עמוקה אחת?
ומהי אותה סיבה?
ציל_צול*
הודעות: 4588
הצטרפות: 19 יוני 2008, 11:17

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי ציל_צול* »

עודד, תודה.
הולכת לבדוק אם יש אותו בספריה, ואם לא - לבקש שיזמינו. כך יהיה גם לבאים אחריי.
אשוב לדף אחרי שאקרא.
עודד_המחפש*
הודעות: 3030
הצטרפות: 19 יולי 2003, 21:25
דף אישי: הדף האישי של עודד_המחפש*

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי עודד_המחפש* »

ומהי אותה סיבה?
כפי שכתבתי בהמשך, הסיבה היא בחירה שאנחנו עושים בשלב ראשוני. כשאנחנו בוחרים לבגוד באינסטינקט שלנו, ולהתייחס לצד השני כאל אובייקט ולא כאל אדם, אנחנו למעשה מונעים את מציאת הפתרון, ומנציחים את הקונפליקט. אנחנו עסוקים במציאת הצדקות למעשים שלנו, ובהאשמת הצד השני, ומתעלמים מהצרכים והקשיים של הצד השני. כדי להגביר את התחושה שאנחנו צודקים אנחנו מחפשים גם בני-ברית. אנחנו עושים זאת כדי להרגיש צודקים יותר וחזקים יותר, אך בכך אנחנו לא רק מחזקים את עצמנו ואת ההצטדקות שלנו, אלא בעיקר מחריפים את הקונפליקט והופכים אותו מקונפליקט בין שני אנשים לקונפליקט בין קבוצות.

העקרונות האלה מובנים בצורה הטובה ביותר כשהם מיושמים על דוגמאות, והסיפור מלא בדוגמאות כאלה, הן ברמה האישית, הן בנוגע למקומות עבודה, והן ברמת סכסוכים לאומיים.

מעבר לניתוח הבעיה, הספר גם מביא דרך לפתרון.

מאז שקראתי את הספר אני מנסה לזכור להתייחס לכל אחד כאל אדם ולא כאל אובייקט, גם בעת קונפליקט. זה מצליח לי הרבה יותר מאשר לפני קריאת הספר. וכשזה מצליח, זו כבר חצי דרך לפתרון.
עודד_המחפש*
הודעות: 3030
הצטרפות: 19 יולי 2003, 21:25
דף אישי: הדף האישי של עודד_המחפש*

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי עודד_המחפש* »

הולכת לבדוק אם יש אותו בספריה, ואם לא - לבקש שיזמינו. כך יהיה גם לבאים אחריי.
רעיון מצויין. גם אני ביקשתי בספריה שלנו, אבל הם לא כל-כך מביאים ספרי עיון באנגלית.
אין ברירה, חייבים לתרגם את הספר...
אהבת_עולם*
הודעות: 5866
הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי אהבת_עולם* »

להתייחס לכל אחד כאל אדם ולא כאל אובייקט
איך אתה מבחין מתי אתה מתייחס אל מישהו כאל אדם ומתי כאל אובייקט? מה הסימנים?
חלוקית_נחל*
הודעות: 1626
הצטרפות: 15 אוגוסט 2007, 08:01
דף אישי: הדף האישי של חלוקית_נחל*

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי חלוקית_נחל* »

איך אתה מבחין מתי אתה מתייחס אל מישהו כאל אדם ומתי כאל אובייקט? מה הסימנים?

אני חווה את זה כשאני מכלילה ומתייחסת לפרט ברבים או כשאני משטיחה ומאפיינת את האדם בתכונה אחת, בדרך כלל שלילית ומתעלמת מהמלאות והמכלול שלו,

בדרך כלל, זה סוג של מראה בעבורי שמשקפת לי שכך אני מתייחסת גם לעצמי. לכן אני משתדלת לפעול גם בתיקון החיצוני הנסיבתי ובעיקר ברובד הפנימי, מול עצמי, לקבל את עצמי במלואי, על כול תכונותי גם אלו שאני תופסת כשליליות, לדבר אל עצמי יפה, לאהוב את עצמי, להעריך את עצמי וכו'.
טנא_מלא_כוכבים*
הודעות: 621
הצטרפות: 03 דצמבר 2007, 18:12
דף אישי: הדף האישי של טנא_מלא_כוכבים*

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי טנא_מלא_כוכבים* »

תודה על ההמלצה ועל התמצית, שרק מהן התמלאתי השראה, תקוה וחשק.
נכנס לרשימת הספרים-על-המדף.
עודד_המחפש*
הודעות: 3030
הצטרפות: 19 יולי 2003, 21:25
דף אישי: הדף האישי של עודד_המחפש*

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי עודד_המחפש* »

איך אתה מבחין מתי אתה מתייחס אל מישהו כאל אדם ומתי כאל אובייקט? מה הסימנים?
שאלה מצויינת. התשובה של חלוקית נחל טובה.

כשאני מתייחס למישהו כאל אובייקט אני למעשה מתייחס רק לתכונות או להתנהגויות שלו שמפריעות לי ("הוא תמיד לוקח לי את הדברים בלי רשות", "אם הם רק היו לוקחים פחות הפסקות, היינו גומרים את הפרוייקט בזמן", "הערבים מבינים רק כח" וכדומה). זה הכי נוח וקל לי, כי זה מצדיק את ההתנהגות שלי ומטיל את כל האחריות עליו.

כשאני מתייחס למישהו כאל אדם, אני רואה שהמצב תמיד יותר מורכב מזה, ושיש לאותו אדם בעיות ואתגרים משלו (שלחלקם אני אחראי!) וצרכים משלו.

בדרך כלל, זה סוג של מראה בעבורי שמשקפת לי שכך אני מתייחסת גם לעצמי.
זה משהו שהספר באמת לא עוסק בו, אבל הוא לגמרי נכון. גם לעצמנו אנחנו יכולים להתייחס כאל אובייקטים. אני חושב שזה משהו יותר עמוק ומורכב (ומתאים יותר לקהילת "באופן" מאשר לאנשים שנחשפו פחות לסוג כזה של רעיון) ואולי זה טוב שהספר לא עוסק בזה כי זה יכול לגרוע מיכולתו לדבר לקהל רחב.
שלום*
הודעות: 31
הצטרפות: 26 נובמבר 2002, 22:55

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי שלום* »

שלחלקם אני אחראי
אינך אחראי על בעיה של אף אחד. ברגע שאתה אחראי לבעיות שלי אתה הופך את עצמך לאובייקט.
עודד_המחפש*
הודעות: 3030
הצטרפות: 19 יולי 2003, 21:25
דף אישי: הדף האישי של עודד_המחפש*

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי עודד_המחפש* »

אינך אחראי על בעיה של אף אחד. ברגע שאתה אחראי לבעיות שלי אתה הופך את עצמך לאובייקט.
נכון. צודק/ת. זה רק מראה לנו כמה קל ליפול כאן, בכל הכיוונים.

נכון יותר לומר שאני בעצמי מקשה עליו ומוסיף לאתגרים שלו. נכון שכל אחד בוחר איך להתייחס לקשיים שמערימים עליו ואם לראות בהם קשיים או לא, אבל יש פעולות שלי (למשל לגעור במישהו כי אני חושב שהוא לא בסדר, או לירות עליו טילים כדי להרוג את מנהיגיו) שלא עוזרות לו לראות אותי בתור אדם, אלא בתור אובייקט. בסופו של דבר הוא יבחר מאיזו נקודת מוצא הוא יוצא כשהוא מתייחס אלי. אבל אני יכול לעזור לו או להקשות עליו לראות אותי כאדם.
ציל_צול*
הודעות: 4588
הצטרפות: 19 יוני 2008, 11:17

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי ציל_צול* »

שלא עוזרות לו לראות אותי בתור אדם
עודד, אני חושבת שזה מעגלי ושבחרת ניסוח יותר נוח לעיכול אבל שמוביל לאותה תוצאה של לקיחת אחריות והפיכה לאובייקט.
בוודאי שאתה תמיד יכול להשתדל לא להקשות על אחרים, אבל נראה לי שמוטב לעשות זאת פשוט משום שבנקודה מסוימת בזמן זה הדבר הנכון לעשות, ולא משום הצורך להקל על השני לראות אותך כאדם.

ופה אני חוזרת לדברים היפים שכתבה חלוקית - כשאתה לוקח מאה אחוז אחריות על עצמך אתה מציב מודל חשוב ומעודד אחרים לנהוג כמוך. בעיניי זה כל מה שנדרש. וכל חריגה מזה, אפילו לכיוון של להקל/להקשות נופלת באותם דפוסים מוכרים. כי אתה אולי מקל עליו לראות בך אדם אבל בו זמנית מציב דוגמה מבלבלת שרק מקשה.
מה עדיף? לדעתי עדיף שהמבט יהיה רק על העצמי.

וגם... אולי זה לא נכון ספציפית לך, עודד, אבל הרבה פעמים כשאני מקלה על מישהו לראות אותי כאדם/אשה והוא בוחר שלא לראות אותי כך נוצרת אכזבה ולעתים גם תסכול. זה משום בפעולה מוכוונת החוצה נוצרת ציפייה.
כשאתה מוותר על יצירת הקלה אתה מוותר על הציפייה שהפעולה הזו תישא פרי. וציפיות, כידוע, הן לכריות בלבד.
שלום*
הודעות: 31
הצטרפות: 26 נובמבר 2002, 22:55

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי שלום* »

נכון יותר לומר שאני בעצמי מקשה עליו ומוסיף לאתגרים שלו.
כמה נוח להאמין שיש מי שמקשה עליך ומוסיף לך אתגרים, הא?
וזה עוד יותר נוח להפוך את זה כאילו אתה הוא זה שמעמיד בפני האחר אתגרים.

יש קושי גדול לקבל את הרעיון שגם אם נדמה לי שזה אתה שמעמיד לי אתגרים - זה בעצם אני שמשליך עליך את העמדת האתגרים ובכלל רואה בזה אתגר.
עשהאתגר היחידי שיש לנו בחיים זה לחיות.

יש גם קושי נוסף. כאשר אתה ואני מדברים על הבעיות של הגברים או הנשים בעולם ואנחנו חוזרים הביתה, הצד השני כבר לא האדם שאתו אנחנו חולקים את חיינו אלא הוא חלק מסטראוטיפ.
עכשיו לך תאהב סטראוטיפ...
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

אם למשל ג'רום אונס את ג'ודית. מול עיני.
מי האוביקט ומי האדם ?
שלום*
הודעות: 31
הצטרפות: 26 נובמבר 2002, 22:55

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי שלום* »

ומי זה ששואל את השאלה הזו? אדם או אדם שרואה בעצמו אובייקט?
שניהם בני אדם - אבל אפשר להבין את מי שרואה בג'רום אובייקט ולשכוח שגם הוא אדם.
ואם מדברים על אונס דווקא - הרי לך כמה דוגמאות של אונס שגם שם כולם בני אדם -
הרופא אונס את החולה לקבל טיפול כאובייקט.
המורה אונס את הילדים ללמוד בדרך מסוימת.
וכל זה גם נעשה מול עיניך.
חלוקית_נחל*
הודעות: 1626
הצטרפות: 15 אוגוסט 2007, 08:01
דף אישי: הדף האישי של חלוקית_נחל*

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי חלוקית_נחל* »

כמו שאני חווה את זה מדובר ברצף של התנהגויות. השאיפה שלי היא לראות את עצמי במלאותי על כול גווני וכך את האחרים, לפעמים אני מצליחה ולפעמים באופן חלקי. כול אפשרויות התגובה מתקיימות בתוכי ואני יכולה לבחור כיצד לפעול. לעיתים אני מגיבה מתוך אוטומט, לעיתים פועלת מתוך מודעות, ערות וכנות. זו הקבלה העצמית המלאה.

מתקיימת הסכמה. מוצעת פה אפשרות לפעולה "חדשה" שניתן לאמץ, לתרגל, ללמוד. מומלץ לפעול גם ברובד הפנימי הראשוני יותר שאחראי לזימון סיטואציות כאלה או אחרות ולגבות פנימית את אופיין העבודה המוצע. אם לדוג' אני חווה המון חיכוכים, קונפליקטים, אי הסכמות, מריבות, מתוך לב של שלום אני אסתכל גם על עצמי ואבדוק מדוע אני מייצרת בעבורי סביבה שכזו.

ככול שיותר פרטים ינהגו באופן דומה בחיי היום יום שלהם יתאפשר שינוי ברמת הקבוצה וברמת סכסוכים קבוצתיים גדולים יותר. הרי כול קבוצה מורכבת מפרטים. זה שינוי שיגיע מ"למטה", דרך המימוש. ככול שנבחר יותר בדרך הזו, כך ישתנו דברים גם ברמה הגבוהה יותר, הכוללת יותר. זו בחירה שמייצרת רווחה בעבורנו באופן אישי וגם בעבור הכלל.

_יש קושי גדול לקבל את הרעיון שגם אם נדמה לי שזה אתה שמעמיד לי אתגרים - זה בעצם אני שמשליך עליך את העמדת האתגרים ובכלל רואה בזה אתגר.
שהאתגר היחידי שיש לנו בחיים זה לחיות._ מסכימה שהכול מתחיל בתוכנו, בתפיסתנו הפנימית והסביבה החיצונית רק משקפת לנו את זה, מאירה פינות חשוכות, מזמינה אותנו לשינוי פנימי. החיים בעבורי הם רצף של בחירות. זה יכול להעשות בקלות, פשטות ומתוך חיוניות ושמחה. אין אילוץ באתגרים וקשיים. זו בחירה.

כאשר מתרחשת אי הסכמה, מחלוקת יש כמה אפשרויות לנהל אותה. באופן אישי אני מצויה כעת בתהליך של מחלוקת ואי הסכמה מול ארגון כלשהו. לא בטוח שעמדתי או דעתי תתקבל. השוני הוא באיך שהדברים משפיעים עלי ובמידת האקטיביות שלי בתוך התהליך. אני תוחמת אותה ולא מאפשרת לה לזלוג לחיי היום יום שלי. הפוך מהאוטומט. המחשבות שחולפות הן, "היחסים לא יהיו אותו דבר", "איך אמשיך להיות חברה של משהי שבחרה להצביע נגדי, שמוכנה לפגוע בזכויותי?" וכו'. ברגע שאני יוצאת לפעולה ממקום אחר אני מצליחה לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת, לא להתרגש, לא לחשוש משום החלטה שתתקבל. זכות הבחירה והפעולה שלי לא תלויה בשום דבר חיצוני. אני יכולה להבין את מערך השיקולים של מי שעומד מולי. חלקתי עם שותפי לתהליך שמבחינתי לא מדובר במלחמה אלא במשא ומתן, דיאלוג, ניהול אי הסכמה. אפילו השינוי הקטן הזה בנקודת המבט, בהתייחסות, בהגדרה, הוביל לשינוי משמעותי בהתנהלות.

_יש גם קושי נוסף. כאשר אתה ואני מדברים על הבעיות של הגברים או הנשים בעולם ואנחנו חוזרים הביתה, הצד השני כבר לא האדם שאתו אנחנו חולקים את חיינו אלא הוא חלק מסטראוטיפ.
עכשיו לך תאהב סטראוטיפ..._ לא מסכימה. זו בחירה אישית. זה בדיוק התייחסות כאוביקט בעיני. כשאני רואה את הקבוצה מנקודת מבט מכלילה וסטריאוטיפית במקום לראות את הפרטים שמרכיבים אותה. הזליגה הזו מהכאן ועכשיו תוך הסתמכות על מה שהיה או מה שחושבים שיהיה.

המורה אונס את הילדים ללמוד בדרך מסוימת. לא אפשרי בעיני. אי אפשר לכפות למידה. אפשר להציע אפשרויות למידה מצומצמות. גם אז למי שעומד מולי יש אפשרות בחירה לא לקבל את הדרך שאני מנסה לכפות. מנסיון אישי מול בת ה 7.5 שעדיין לא קוראת P-:
למבנים באשר הם יש נטיה לנוקשות. בני האנוש מגמישים אותם, מרחיבים את האפשרויות המוצעות בתוכם. יש סיטואציות בהן מובנית סמכות. כשאני בעלת הסמכות והכוח אני אחראית על אופן הפעולה שלי. אני יכולה לקבל החלטה שתשפיע על הסביבה החיצונית של אחרים שתלויים בי, נתונים לסמכותי וכו'. אני לא מתעלמת מזה. ככול שההחלטה הזו תתבצע ממקום פנימי שלם, של שלום, מתוך רצון אישי מזוקק ופחות בגלל השפעות חיצוניות, כך תוצאותיה יהיו הרמוניות יותר ויתקבלו בהבנה. זה הנסיון שלי |L| @}
עודד_המחפש*
הודעות: 3030
הצטרפות: 19 יולי 2003, 21:25
דף אישי: הדף האישי של עודד_המחפש*

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי עודד_המחפש* »

אני קצר בזמן כרגע ואתייחס מאוחר יותר, אבל רציתי רק לכתוב משהו קצר בקשר לזה:

_אם למשל ג'רום אונס את ג'ודית. מול עיני.
מי האוביקט ומי האדם ?_

זו בכלל אל השאלה. אין כאן מישהו שהוא אובייקט ומישהו שהוא אדם. שלושתכם בני אדם. השאלה היא איך כל אחד רואה את האחר. ברוב המקרים, במצב כזה שלושתכם תראו אחד את השני כאובייקטים. אבל זה לא חייב להיות כך.

ועל זה שמעתי את הסיפור הבא:
מישהו תפס אישה והתכוון לאנוס אותה. אז היא אמרה לו: "טוב, בוא נעשה את זה מהר ונגמור עם זה, כי עוד חצי שעה אני צריכה לאסוף את הילד שלי מהגן". הוא עזב אותה וברח.

מה שקרה זה שהאנס חיפש אובייקט. הדברים שלה הפכו אותה לאדם בעיניי האנס, במקום אובייקט. אז זה כבר לא היה מה שהוא חיפש.
אהבת_עולם*
הודעות: 5866
הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי אהבת_עולם* »

אני חווה את זה כשאני מכלילה ומתייחסת לפרט ברבים

פעם נסעתי במונית עם אחותי. היא ישבה ליד הנהג. כל הדרך הנהג דיבר איתה על זה שגברים מעדיפים בחורות רזות, והיה מאוד נחוש שזה כך, גם כשאחותי אמרה לו שזה לא נכון לגבי כל אחד.
שוב ושוב הוא חזר ופתח משפטים ב- 'אנחנו הגברים... אנחנו הגברים...'
באיזה שלב אחותי אמרה לו: 'אתה שם לב שאתה כל הזמן מדבר בהכללות?'
ענה הנהג החביב כלאחר יד: 'ככה אנחנו'.
עודד_המחפש*
הודעות: 3030
הצטרפות: 19 יולי 2003, 21:25
דף אישי: הדף האישי של עודד_המחפש*

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי עודד_המחפש* »

ענה הנהג החביב כלאחר יד: 'ככה אנחנו'.
גדול! הוא בטח לא הבחין באירוניה...
ואולי היה יותר מצחיק אם היא היתה אומרת לו: "אתם הגברים כל הזמן מדברים בהכללות..."
אני*
הודעות: 809
הצטרפות: 04 אוקטובר 2001, 17:25

האנטומיה של השלום

שליחה על ידי אני* »

הספר רק באנגלית?
שליחת תגובה

חזור אל “אודות החינוך הביתי”