הריון מרוח הקודש

אנונימי

הצגתי את שאלתי אתמול בתחתית שני דפים באתר, ולעת-עתה לא נעניתי. אני פותחת את הדף הזה משום שבוער לי מאוד, ואני חשה שהגעתי למבוי סתום. אני כמעט בת שלושים ושתיים, ורוצה בכל מאודי להיות בהריון וללדת ילד. היה לי חלום מדויק שמוכרח מוכרח מוכרח היה להתגשם, והגשמתו לא היתה יכולה להיות אלא אושר צרוף ועמוק מני ים. הילד שבכל מאודי הייתי מוכרחה ללדת הוא ילדו של האדם היקר לי מכל, ורק למען האושר המדויק והצרוף הזה חייתי משך שנים ארוכות. זה מוכרח היה לקרות ולהתגשם, ולפני ימים אחדים נודע לי שזה לא יקרה בעתיד הנראה לעין, ובעצם נאמר לי שלעולם לא. חלומי התנפץ ולבי נשבר. אני יודעת עכשיו שלמרות התנפצות החלום לעולם לא אוותר על לידת ילד משלי, גם אם נגזר עלי שזה לא יהיה ילדו של מי שאני אוהבת יותר מכל. אבל אינני רואה שום אפשרות שמתקבלת על דעתי. הייתי רוצה להקיץ משנתי ולגלות שהריתי לרוח הקודש. כי אינני רואה שום אפשרות אחרת, ובוער לי כל כך להרות וללדת ילד, שאותו אני יודעת שאוהב בכל לבי. האפשרות להרות מבנק הזרע מרתיעה אותי בגלל ההתערבות הרפואית הכרוכה בה. והגעתי למבוי סתום. אני פותחת את הדף הזה מתוך תקווה מדממת שיהיה מי שיקרא את מלותי ויבין ללבי, ויוכל לספר לי על דרכים אחרות שבאמצעותן אפשר להרות - דרכים טבעיות ופרטיות שאינן כוללות התערבות רפואית - שאותן אינני מכירה.

מבינה ללבך.
עצות מעשיות אין לי.

הייתי רוצה להקיץ משנתי ולגלות שהריתי לרוח הקודש. כי אינני רואה שום אפשרות אחרת, ובוער לי כל כך להרות וללדת ילד, שאותו אני יודעת שאוהב בכל לבי. האפשרות להרות מבנק הזרע מרתיעה אותי בגלל ההתערבות הרפואית הכרוכה בה. והגעתי למבוי סתום.
לצערי, אין לך הרבה ברירות. כבר הפסקנו להאמין מזמן שתינוקות מגיעים מהחסידה או פשוט נמצאים בעלי הכרוב.
כדי להביא ילד עליך או למצוא גבר בעצמך או לפנות לבנק הזרע. אין המצאות אחרות ( או שאני לא בעניינים ).
יש לי שתי חברות שפנו לבנק הזרע. אחת כבר עם שני ילדים ( מאותו האב כמובן ), והשניה עכשיו בתחילת הריון.
בשלבים הראשונים ההתערבות היא לא מאוד בעייתית, ואם אין לך בעיות מיוחדות אין סיבה שתצטרכי מעבר לכך.
אולי הפחד הוא משום שאת לא מספיק יודעת על התהליכים "הלא טבעיים"?

חלומי התנפץ ולבי נשבר

האם יש אפשרות שאותו אדם יתן לך זרע, ואז לא תצטרכי את הבנק?

הילד שבכל מאודי הייתי מוכרחה ללדת הוא ילדו של האדם היקר לי מכל, ורק למען האושר המדויק והצרוף הזה חייתי משך שנים ארוכות
בשמת א כתבה פעם, לא זוכרת איפה, על התזמון של ההריונות שלה ועל השיעור שהיא למדה מהם על שליטה. אם מישהו יכול להביא את ההפניה זה יכול לעזור. אודה, גם אני הייתי מרגישה מוזר אם מישהו היה חושק בביציות שלי בצורה כל כך מדויקת. זה מחמיא, אבל יש בזה פוטנציאל אובססיבי.
אני מאחלת לך מאגי שתתאהבי מחדש, בגבר אחר, ותיצרי איתו משפחה. זה בהחלט יכול לקרות. גיל 32 זה לא סוף העולם. הילד שלך חכם, אולי הוא מחכה לאבא הנכון בזמן הנכון (:

תרגישי טוב

היה לי חלום מדויק שמוכרח מוכרח מוכרח היה להתגשם, והגשמתו לא היתה יכולה להיות אלא אושר צרוף ועמוק מני ים.
אובדנם של חלומות מהסוג הזה הוא אובדן גדול מאד, סוג של מוות ותחושתך הקשה והמדממת היא ממשית מאד.
איני יודעת מהי הסיבה שחלומך לא יתגשם והאם במקביל לאובדן הילד, את מאבדת גם את האיש שאת אוהבת...
במצבים כאלו, באופן מוזר, מה שאין, מה שחסר - הופך להיות ה"יש". המציאות מגישה לך ישות מסוג שונה ועליך להתאבל על מה שאבד מצד אחד ולחבק את מה שניתן מצד שני...
אז לפני שתפני לרוח הקודש, או לדרכים אחרות להרות, קחי את הזמן להתאבל על מה שרצית ולא יקרה. תני למציאות לדבר אליך ולהראות לך את מה שהיא חלמה עבורך ושונה כל כך ממה שאת רצית.
חיבוק ממני.

הילד שבכל מאודי הייתי מוכרחה ללדת הוא ילדו של האדם היקר לי מכל, ורק למען האושר המדויק והצרוף הזה חייתי משך שנים ארוכות. זה מוכרח היה לקרות ולהתגשם, ולפני ימים אחדים נודע לי שזה לא יקרה בעתיד הנראה לעין, ובעצם נאמר לי שלעולם לא.
לא הבנתי מה הסיבה שבגללה זה לא יתגשם, אבל אם מדובר בסיבה רפואית אז כדאי קודם כל ללכת לרופא נוסף ולשמוע דעה שניה.

את עמותת הורות אחרת את מכירה?

שליחה על ידי פרח* » 31 ינואר 2005, 23:36

בשמת א כתבה פעם, לא זוכרת איפה, על התזמון של ההריונות שלה ועל השיעור שהיא למדה מהם על שליטה.
ב: אלוהים אדירים
וחוץ מזה, אני גם בעמדה שחלומות מנופצים הם הזדמנות לתת למציאות להפתיע אותנו. לפעמים אנחנו לא יודעים מה הכי טוב ולמה. לפעמים הרצונות שלנו והחלומות שלנו מזייפים קצת, למרות ואולי בגלל הכוח שאנחנו מעניקים להם. המציאות היא דבר מאד מורכב. תני לה הזדמנות להפתיע אותך.

אני מכירה את התחושה הזאת של לרצות נורא ילד עם מישהו מסויים. המציאות לימדה אותי עד כמה התחושה הזאת היתה מופרכת. אני יודעת היום איזה אושר עצום היה נחסך ממני אם באמת הייתי מגשימה את החלום ההוא. אין לי ספק שהסבל שהייתי סובלת הוא הוא זהה בגודלו לאושר שאני חווה עכשיו כי עשיתי את מה ש נועה ברקת הציעה לך לעשות: נתתי לעצמי זמן, לגדול, לצמוח, ללמוד להקשיב, לתת לחיים להוביל אותי בדרכים טובות, להביא אל דלתי את האיש נכון והמדוייק ביותר כדי לבנות איתו משפחה, כדי להביא איתו חיים חדשים לעולם. כמה טוב שחלומי הישן לא יכול היה להתגשם. |אייקון של שעון בלי מחוגים|

נועה ברקת, תודה לך על דברייך הנבונים, אבל אני חשה שאל לי להשתהות ולהתאבל. זהו אבל שאני לעולם לא אקום ממנו. אני חשה שלא אוכל להמשיך אלא אם יהיה לי ילד משלי בקרוב. ואני נקרעת היקרעות איומה, כי אני יודעת שנועדתי ללדת את ילדו של האדם היקר לי מכל, ושרק את ילדו שלו רציתי בכל מאודי ללדת, אבל זה לא יקרה. מכל מקום, לא בעתיד הנראה לעין. אני מנסה למצוא את התשובה בתוכי - להירדם ולגלות בחלומי איך זה צריך לקרות לי. ויחד עם זה חשה דחיפות איומה לקום ולעשות מעשה בניגוד לטבעי (כי אני מטבעי בעלת-חלומות ופסיבית מאוד), כי אני הולכת ונובלת בתוך חלום הבלהות של חיי, ומוכרחה שילבלבו בי חיים חדשים ויקרים, כי אחרת אין טעם להמשיך ולחיות.
ברונית ב, תודה גם לך על דברייך החמים, אבל אני לא אתאהב בגבר אחר. נתתי את כל לבי לאדם היקר לי מכל, וכשאת נותנת את כל לבך למישהו את אינך יכולה לקחת אותו בחזרה: הוא אבוד לעד.

יונת שרון, לא מדובר בסיבה רפואית, אלא בהחלטה של אדם מסויים. אינני נוהגת לפקוד רופאים.
חוה ש, קראתי רק עכשיו את מלותייך החמות, והן נוגעות בלבי עמוק ככל שרק אפשר עכשיו. תודה לך, אף שאני חוששת שגורלי לא יהיה כגורלך.

קראתי עכשיו את הסיפור של בשמת שאליו הופניתי, והוא נפלא וחכם כל כך. אולי אלמד ממנו משהו. אבל איך אוכל להרפות, ולומר לאלהים באמת שיעשה בי כרצונו, בעוד שאין לי ילד, ואינני יודעת באיזה אופן יהיה לי במציאות השחורה משחור שבה אני לכודה.

תודה לכל מי שכתבו לי פה מלים חכמות וחמות, ותודה שוב על הקישור לסיפורה המדהים של בשמת שמוסיף ומהדהד בי בחוכמתו העמוקה.
אני מקווה שארדם הלילה, וכשאישן - אראה בחלומי איך הילד שלי ייוולד לי.
לילה טוב

בכל זאת אני חושבת שעליך קצת להתאושש מהאבל.
רגשותייך כל כך עזים. כיצד תחושי כלפי הילד שיוולד לך מזרעו של גבר אחר? הרי הוא לא יהיה הילד לו ייחלת?

האם תהיי מוכנה לספר לנו מה קרה בינך לבין הגבר שאת אוהבת?

אוי מאגי מאגי, גם אני אהבתי גבר אחד בטירוף, וחיכיתי לו שנים אחרי שנפרדנו. הוא היה בשבילי יותר מאדם, הוא היה אמונה.
באחד המקטעים הריתי לו. יחד עם פרפורי האושר שההריון הזה הביא, ספונטניים וחיים, הגבר הזה טרק לי את הדלת בפרצוף.
הייתי בת 28 וזו היתה צומת בחירה חשובה מאוד עבורי. חשבתי על הילד, על זה שאני לא רוצה להביא אותו לתוך זוגיות כפויה, מאולצת, שבה אני כל כך תלויה רגשית בניד עפעף של אדם שלא באמת אוהב אותי. שהסינכרון בינינו מתקיים בספֶרות כל כך אסטרליות, כל כך נדיר במציאות הארצית.
עשיתי הפלה, ויחד איתה ריסטרט לעצמי. הבנתי שהאיש הזה הוא אני עצמי. פן בי. מערכת מקבילה של אמונה מתועתעת שמתקיימת בתוכי, ותודה לו.
אהבתי אותו עוד שנה אחרי ההפלה.
עכשיו עברו 5 שנים ואני לא חושבת עליו יותר, פרח לו. בפעמים הנדירות בהן אנחנו עוברים אחד על פני השני, בחלום או בערות, תמיד שוררת בינינו קירבה של אלפי שנים והבנה אינטואיטיבית. אבל חי נפשי, הזמן באמת מרפא!

תראי איזה יופי מאגי, שאת והילד שלך לא מגיעים למקום הזה של הפלה, שניתנה לך ההזדמנות להמתין.

> הילד שלי הגיע די מהר אחר כך, מגבר אחר. היה שווה לחכות <

ואינני יודעת באיזה אופן יהיה לי במציאות השחורה משחור שבה אני לכודה.
מאגי היקרה, מציאות שחורה משחור אינה זמן טוב כל כך להביא ילד. קודם התחזקי לך, ואז תראי.

כי אני הולכת ונובלת בתוך חלום הבלהות של חיי, ומוכרחה שילבלבו בי חיים חדשים ויקרים, כי אחרת אין טעם להמשיך ולחיות.

חיים חדשים ויקרים דורשים המון המון כוח. אם לא תמצאי טעם לחייך לפני שתהיי אמא החיים שלך רק יהיו קשים עוד יותר.
מאחלת לך המון ריפוי והתחזקות כדי שתוכלי לתת לחיים שלך להמשיך לזרום, במקום להיתפש להחלטות. החיים החדשים שצריכים ללבלב בתוכך צריכים להיות קודם כל חייך שלך, ורק אחר כך יוכל ללבלב בתוכך עובר.

מגי, שיר חדש שמתנגן ברדיו של זמרת חדשה. ועוד קלישאה: תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר..

צחקתי כשקראתי את ההודעה שלך.לא מרוע או מחוסר הבנה, להיפך, מתוך הזדהות.
להתחיל מהסוף, אני בהריון.
אני אספר לך כאן את הסיפור שלי בתיקוה שהוא יעזור לך במשהו או יעודד אותך. חשבתי לכתוב אותו במקום אחר באתר, ולא כתבתי והנה הוא מתבקש פתאום.

כדי להרגיע אותך בעניין הגיל, אספר לך שלפני שנתיים כבר הייתי מבוגרת ממך. הייתי מאד מאוהבת במישהו, הרבה זמן. היתה לנו איזושהי מערכת יחסים שבדברים מסויימים היתה הדדית ובעניינים אחרים חד צדדית,כמו בעניין המאוהבות. באיזשהו שלב, הסיפור הזה התנפץ לי בפרצוף איכשהו, בכאב גדול, לפני קצת יותר משנה וחצי. לקח לי זמן להבין עד כמה הוא התנפץ. איבדתי את השמחה. נעשיתי חלשה וחולה. הסתבר שבנוסף לכל כאבי הגוף והנפש נדבקתי ממנו באיזו פטריה בעור שלא יכולתי להיפטר ממנה. הפכתי לסוג של צל מהלך. למזלי, באותה תקופה, נפלה עליי עבודה יחסית מעניינת ודורשנית, אבל כוחות פיזיים ונפשיים לא היו לי. המשכתי אז בדרך הרוחנית שלי- הרבה תפילות ובקשות, השתמשתי הרבה בדרך של לואיז היי, בכתב ובלב.
מצד אחד- הייתי חלשה מאד פיזית, ולחברות שהזמינו לצאת ולבלות או להיפגש שיש שני מקומות שאני הולכת אליהם: העבודה וקופת חולים. האמת היא שגם התחלתי לפקוד יותר בתכיפות את זו שעשתה לי דיקור ואחרי שזה לא עזר והטלפונים המבהילים מהרופאה שלי שנגעו למצב בדיקות הדם שלי, המשיכו להגיע, אז החלפתי את זו עם הדיקור למישהי אחרת, מטפלת בצמחים.
מצד שני- כל הזמן חשבתי על ילד. חשבתי שהגיע הזמן ואני מוכרחה. התחלתי לברר באינטרנט ומחוצה לו פרטים על בנק הזרע וכו' בידיעה שזו לא הדרך שלי, שאני חייבת שזה יהיה בדרך טבעית יותר. התפללתי לילד, להריון. כשחשבתי על מתי הזמן המדוייק שהייתי רוצה להרותחשבתי על חודש מסויים בשנה שאם אלד בו אוכל לקחת חופשה ארוכה יותר מהעבודה, בשל הסציכות של 12 השבועות לעונה המתה אצלנו בעבודה. היה לי תאריך בראש, היה לי רצון, והיה קצת מוקדם וחשבתי שאני חייבת להבריא, להרגיש חזקה יותר.
מצד שלישי- למרות שחשבתי על בנק הזרע, זו לא היתה אופציה שמתאימה לי. לא הדרך, לא התלות ברופאים, לא העובדה שדוחפים הורמונים די מייד לכל מי שמגיעה אליהם, לא הכסף שזה עולה. חשבתי שהיה יכול להיות נחמד אם זה "היה פשוט קורה לי".
מצד רביעי- באיזה שהוא מקום היה לי ברור שזה לא פשוט יקרה לי. לא יכולתי לתת לאף אחד להתקרב אלי, פיזית או רגשית. הגוף שלי הגעיל אותי עם הנגע ההוא בעור, לא היה לי כוח לאף אחד ויחסים הפחידו אותי. השתעשעתי במחשבה להיכנס איזה ערב לאיזה באר וללכת עם מישהו הביתה כשאני יודעת שאני בביוץ, אבל גם זה לא נראה רעיון טוב, היו לי בעיות גניקולוגיות וניסיתי לעקוב אחרי הביוץ שלי ונדמה היה לי שאני בכלל לא מבייצת, או שלפחות אני לא מצליחה לזהות אתהסימנים כמו לפני כן.
ניסיתי להבריא וזה היה חסר תקנה. התחזקתי ושוב נחלשתי. היה רגע שאמרתי לעצמי לעזוב את זה. לוותר. השנה זה לא יקרה. אני חלשה מדיי והגוף לא יעמוד בהריון. כל כך הרבה זמן של ניסיון להרגיש יותר טוב והריון צריך גוף חזק ובריאות, אמרתי לעצמי לשכוח מזה, לא להרים טלפון לבנק הזרע ופשוט לחשוב על זה שוב לקראת השנה הבאה, באותו תאריך...
ככה הזמן חלף עבר לו, היה איזה פריט בצואר הרחם שלי שהיה צריך להוציא, אבל כשבאתי להוציא הוא נעלם, אחרי כמה חודשים כשבאתי לבדוק הוא פתאום היה שם והוציאו. היתה לי וסת אחת אחריו. שנה לא הייתי עם גבר. ויום אחד, אחרי כל התקופה הקשה והלבד שעברתי, התיסכולים והכאב, בא אליי ידיד, מישהו שבעבר יצאנו תקופה קצרה, אחד שבכל הכמה שנים שעברו מאז שנפרדנו, תמיד אמר שהוא מוכן לסקס איתי. ומרוב חולשה וכניעות ורצון לוותר לעצמי ולעשות פעם אחת טוב, שכבנו. זו היתה הפעם היחידה שלי בכל 2004.... היא הספיקה לגוף שלי, שהיה נקי כבר שבועיים וחצי-שלושה מאינסטרומנטים מיותרים בצוואר הרחם, כדי להיכנס להריון.
בתחילת ההריון כל הזמן צחקתי שזה בעצם הריון מרוח הקודש. יותר מזה, הלידה הצפויה לי, היא בתאריכים בהם הייתי רוצה לתכנן לידה מלכתחילה, התאריכים עליהם חשבתי כשהכל עוד היה פנטזיה הזויה של אישה שבורה. מישהו למעלה הקשיב לי מאד, בכל רגעי הצער והכאב.
לא, לא קל להיות בהריון ראשון בגילי. לפעמים אני נחלשת ותוהה איך לא היה לי שכל להיכנס להריון בגיל 25 , אבל זה מה שהחיים זימנו לי.
בקשר לאיש שאהבתי, אני חושבת עליו לפעמים. יוצא לי אחת לכמה חודשים לפגוש אותו ויצא לי לראות אותו כשכבר הייתי בהריון והוא ידע, מחברה משותפת. לפעמים אני שואלת את עצמי אם עבר לי ואם ויתרתי עליו ולא תמיד התשובה ברורה לי. אבל עכשיו, יש לי משהו אחר להתעסק בו- הבריאות שלי השתפרה אבל אני עדיין עוקבת אחריה בדאגה כל הזמן, יודעת שיש נקודות חולשה שכדי לשים אליהן לב בעיקר בהריון. אני מאושרת כמו שלא הייתי מעולם, השפע חזר לחיים שלי.

זה הסיפור שלי, מאחלת לך שהוא יאיר את דרכך.

אני מודה לכל הכותבות התומכות והיקרות ומודה על קיומו של האתר המיוחד הזה הקרוב ללבי במידה רבה. חלק מהדברים שנכתבו פה מצליח להאיר את עיני לשברי רגעים. מה שסיפרת פה, פלונית על מונית, מרגש ומצמרר ובמובנים מסויימים קרוב מאוד ללבי. גם אני מרגישה חולה מאוד וחלשה מאוד מרוב שברון לב. בניגוד אלייך, אינני נוהגת לפנות לרופאים. יש לי רתיעה אינסטינקטיבית ובה-בעת גם הכרתית מהתערבות רפואית, ואני יודעת שרק אני יכולה לרפא את עצמי, מתוך אמונה, ושהתערבות רפואית מזיקה לי מאוד. התחושות שתארת לגבי פניה לבנק הזרע דומות לתחושותי שלי. אני נרתעת כל כך מהתערבות רפואית, ועוד פולשנית שכזאת, ובכל לבי מאמינה שתינוק צריך להיוולד מתוך אהבה. אני אוהבת בכל לבי אדם מסויים אחד. אני אוהבת רק אותו באופן עצום ומוחלט ועמוק מני ים כבר למעלה מעשר שנים, מיום שראיתי אותו לראשונה, וקשה לי לחשוב שהיה זמן בחיי לפני כן שבו לא הכרתי אותו. הקשר בינינו לא היה קשר זוגי בשום מובן מקובל, אבל זאת היתה קרבה שאינני יכולה לתאר לעצמי עמוקה ואמיצה ממנה. אני מקווה שאינני מספרת פה דברים שמוטב לכמוס, ושדברי אינם חושפים בשום אופן את זהותי או את זהותו. בלילה המאושר ביותר בחיי, לפני שנים, הוא הבטיח לי מרצונו שלו שיהיה לנו ילד (אם כי ביקש מראש שנחכה שנים רבות). ולמן אותו הרגע (וגם לפניו, כי זאת היתה משאלתי הכמוסה והשורפת ביותר כבר שנים לפני כן) חייתי רק כדי להגשים את האושר הצרוף הזה. בשנים האחרונות הוא הולך ומתרחק ממני, ואני מנסה להיאחז בו בכל כוחי. היתה בינינו קרבה ממשית ומוחשית מאוד שהיו בה גם טקסים פרטיים ואינטימיים משלנו, ובשנים האחרונות הוא הלך ופרם את כל הקשרים, וזה כואב לי כמו ורידים חתוכים ודם שפוך. והוא חזר ושבר את לבי שוב ושוב ושוב בשנים האחרונות, ואני הולכת ונחלשת והולכת ונובלת. לפני שנה ורבע עברנו משבר קשה שבמהלכו הוא כבר איים להפר את שהובטח בינינו, ולבסוף הודיע לי שהוא לא רוצה להתחייב אבל הכל פתוח. ועל כרעי התרנגולת האלה קרטעתי בשנה ורבע האחרונות, בעודו מתרחק והולך ממני, ובעודי נופלת ונופלת לתהום שחורה משחור. לפני קצת יותר משבוע אזרתי עוז והחלטתי לברר אם הוא רוצה וירצה בכלל להגשים את מה שהובטח בינינו, והוא הודיע לי לבסוף שלא, ואמר שהוא כבר אינו מי שהיה לפני כך וכך שנים בליל ההבטחה שלנו. אינני מאמינה שהוא באמת אינו רוצה בזה, אף שאני מאמינה שבהווה הוא אינו רוצה בזה. אבל הוא הודיע לי שהוא לא ירצה בזה שוב לעולם, והוא רחוק ומנוכר כל כך עכשיו, ואינו מאפשר לי לדבר אתו שיחה אמיתית ועמוקה כפי שהיתה בינינו תמיד. אולי בעוד עשר שנים או חמש-עשרה שנים הוא יחזור בו. אבל אני אהיה כבר בת ארבעים ושתיים או בת ארבעים ושבע, ואיך אוכל להיכנס להריון בגיל כזה? ודאי לא באופן טבעי. ואני נרתעת כל כך מהתערבות רפואית. גם אינני רוצה לכלות את ימי עד אז בנבילה ובהרקבות - בלעדיו ובלי ילד. אני ניצבת בפני מבוי סתום. הוא שבר את לבי כל כך. אני מוכרחה בכל מאודי ללדת רק את הילד שלו, מתוך האהבה העמוקה והמוחלטת ביותר, ורק לשם כך חייתי. אבל אני יודעת שאם נגזר עלי שלא כך יקרה, לעולם לא אהיה מוכנה לוותר על ילד משלי. ואני מרגישה שמוכרח להיות לי ילד בקרוב, כי אחרת לא נותר לי אלא למות מוות מוחלט וסופי. אני יודעת שאוהב כל תינוק שייוולד לי בכל לבי. ונכון, ענת שן לוי, שמציאות שחורה משחור אינה זמן טוב לילד. אבל את אינך מכירה אותי. את אינך יודעת כמה כוח יש לי בשביל מי שאני אוהבת, בכל מצב. וודאי לי שאוהב כל ילד שייוולד לי בכל לבי. ואהיה מסורה לו בכל מאודי. ואוכל להתחזק, אולי, אני מקווה, מתוך הידיעה שיהיה לי ילד משלי. אבל איך אוכל להיכנס להריון, אם רוח הקודש אינה רוצה לחולל בי פלאות? אני נרתעת אינסטינקטיבית מבנק הזרע בשל ההתערבות הרפואית, ואני נוטה להישמע לאינסטינקטים שלי ולפחד החכם שלי. נראה לי שלי, כמו לך, פלונית על מונית, זה פשוט לא מתאים. אינני מסוגלת וגם אינני רוצה לאהוב אדם אחר שאיננו מי שאני אוהבת בכל לבי. אני כותבת את המלים האלה וממשיכה לחלום שהוא יחזור אלי וירצה להגשים את מה שהובטח בינינו. אבל הוא שבר ושבר את לבי, וכולי מרוסקת, והוא אמר לי שהוא לעולם לא ירצה בזה. ואני מחכה לו כבר שנים ארוכות ארוכות וחשוכות והוא אינו חוזר אלי. ואני מוכרחה להבין שזה לא יקרה כפי שחלמתי וכפי שמוכרחה הייתי בכל מאודי. אבל לא אוכל להמשיך לחיות מבלי שיהיה לי ילד משלי. איך אוכל להיכנס להריון בעודי ניצבת בפני המבוי הסתום הזה? ובוער לי כל כך. אני מקווה שלא סיפרתי פה יותר מדי ושדברי אינם מסגירים.

מאגי

כואב הלב.
סליחה על הישירות אבל מזל גדול, גדול, שזה לא מתגשם. לא חייתם כזוג, הסכמת להתענות כל השנים האלה בספקות, ולבנות תלי תקוות על סמך לילה אחד לפני שנים רבות שבעקבותיו אם אני מבינה נכון לא הגיעה זוגיות ואהבה הדדית גדולה ומפרה אלא עוד ועוד שברון לב. נשמע נורא. אני לא מכירה אותך אבל לשום אשה לא מגיע דבר כזה, סיוט כזה, והמציאות עכשיו מביאה לך מתנה גדולה.

את ראוייה לחיים זוגיים אמיתיים הדדיים מספקים מלאים מכבדים.

ובקשר לאדם הזה, איזה חוסר אחריות ורוע לב לגרור אותך ככה. על איזה צורך אצלו ענתה הנהייה שלך אחריו? איך העז לעולל לך את כל זה? מדוע לא היה איתך ביחסי זוג ובכל זאת המשיך להשלות אותך בתקווה ולענות אותך בפחד?

ואת בת שלושים ושתיים. את צעירה. את יכולה ללדת עוד הרבה ילדים לאדם שיאהב אותך ותאהבי אותו. מה שאת מתארת כאן הוא אמנם חזק מאד, אבל הוא לא דבר טוב.
לכי לטפל בעצמך, בשיטות שכן מדברות אלייך. לא רופאים.
רפאי את עצמך. חלית. ואת לא רואה כמה הכל יכול להיות טוב כי המחלה מסמאת אותך.
שום דבר לא מאוחר מדי, את רחוקה מאד מגיל הבלות, הכל אפשרי וחייך יהיו יפים.

מזל גדול, גדול, שזה לא מתגשם
מסכימה עם פלונית, בהקשר הזה. יותר טוב ככה. ומגיעה לך אהבה וזוגיות הדדית טובה, או כל דבר אחר שתבחרי.
אינני נוהגת לפנות לרופאים. יש לי רתיעה אינסטינקטיבית ובה-בעת גם הכרתית מהתערבות רפואית
גם לי. אבל כשמי שטיפלו בי בדרכים חלופיות ביקשו ממני לבצע את בדיקות הדם ולהביא להם תוצאות עשיתי זאת, וכאשר מטפלת בצמחים נוכחה שהדרך שלה עזרה לי רק בחלק מהבעיה אבל אמרה שאם לא אסלק את "האינסטרומנטים" מצואר הרחם שלי עכשיו יהיה גרוע יותר בהמשך (אחרי כמה חודשים של טיפול בצמחים) נכנעתי. לפעמים להתעקש על הדרך שלי היא להיכנס עם הראש בקיר. בדרך כלל, ללכת בדרכים החלופיות זה דבר טוב, לפעמים להתעקש עליהן זה לחיות יומיום עם סימפטומים שאינם מאפשרים לעבור הלאה ולהבריא. רופאים בשבילי זה בדרך כלל האנשים שאני באה ואומרת להם לאיזו בדיקה להפנות אותי, כי המטפל בצמחים או בדיקור ביקש ועכשיו גם כי המיילדת ביקשה.
נשמע שעברת שנים קשות וסוחטות רגשית עם האיש הזה. הגיע הזמן לשקם את עצמך. לנוח, לתת לעצמך להתאבל ו- לוותר, להיכנע. יש לי תחושה שיגיעו ימים שעוד תשמחי שזה נגמר. תני לעצמך את הזמן. תרשי לעצמך לכעוס. לי תפילות עוזרות בימים קשים ואמירות תודה- מנסה להיזכר מה הדברים הטובים יש לי בכל יום, זה עוזר להחזיק את הראש מעל המים.

אני מאמינה שכל המילים היפות והחכמות הנ"ל עוברות לך עכשיו ליד ה"אוזניים" ולא נכנסות
את נשמעת לי כל כך בטוחה ומשוכנעת בשייכות שלך ל אהוב שלך ואין מקום לשום דבר אחר להיכנס
זה כמו למזוג מים לכוס מלאה...
יש בזה משהו מתסכל לנסות לעזור למישהו במצב הזה שאת נמצאת בו עכשיו
שמודה בכאב ובסבל אבל עדיין לא מוכן להכיר בכך שכל זה מושתת על טעות...
מן "אשליה קוסמית" כזאת של סבל שקורא לעצמו אהבה.
לא יכול להיות שבנאדם שראוי להתמסרות הטוטלית שלך יתנהג כמו שהנ"ל התנהג כלפייך
מצד אחד את מדברת על אהבה זכה וטהורה, משהו טוטלי "משמיים"
ומצד שני, תכלס - יש כאן התנהגות מזלזלת, לא מכבדת ומאוד לא רוחנית
אבל עם זה תוכלי להסכים רק אחרי שתתעוררי, עד שיקרה משהו ב"ה שיפיל לך את האסימון..
אני מכירה את המלכודות האלה, מעצמי ומחברות. אמנם אף אחת מאיתנו לא הלכה עם זה כ"כ רחוק, אבל יש לזה ריח מוכר.
אני מאחלת לך מכל ליבי שהזמן ירפא את הפצעים ויפקח לך את העיניים ללכת הלאה,
משוחררת מכל הבלגן המיותר הזה

אני קוראת שוב את מילותייך העצובות ועולה לי רק דבר אחד: את מפחדת, כלומר את נמנעת מהכאב. את ממסגרת את עצמך בתוך כאבים מוכרים ויודעים ונסבלים כדי שלא תתקלי במשהו שאת לא יודעת האם יהיו בך את הכוחות להתמודד איתו. בגלל זה חשוב לך כל כך לבצר את הרצון לילד רק בתוך הקשר הבלתי אפשרי כי אז זה בטוח, בטוח שזה לא יקרה.לא הילד ולא הקשר וכך לא תהיי חשופה לכאבים שעלול האושר להביא עימו.
אבל האושר שם וכבר כתבו לך את זה כאן לפני. הוא מחכה שתסכימי להתמודד עימו. כי להיות מאושר זה מאוד מפחיד כי מה יהיה אם פתאום לא יהיה האושר ואני כבר לא יהיה כל הזמן בכוננות של הפחד?
אני כותבת את הדברים ממקום שמכיר אותם. אלו מקומות שהייתי בהם בעצמי. ממשיכה להקשיב ללבטיך.

הי מאגי
לפי מה שאת כותבת, לא רק אבדת את הילד שחלמת עליו ואיתו את האימהות שרצית, אלא בעצם גם את האיש שאת מרגישה קשורה אליו בעבותות אהבה. אני דווקא מאמינה לך שזו אהבה אמיתית ושמה שהרגשת כלפיו היה אמת לאמיתה. האופן שבו נשברו חייך כרגע ואת עומדת לפני התהום הוא באמת קשה מנשוא.
מכובע היועצת הביוגרפית שאני חובשת, אני רוצה להאיר כמה דברים על הגיל שבו כל זה קורה לך, רק אולי כדי לתת קונטקסט רחב לאובדן הזה שלך. בשנים בין גיל 30 לגיל 33 הזהות שהיתה לנו עד כה עוברת מעין מוות, מעין משבר. לא אצל כולם זה כל כך גלוי לעין כמו אצלך, שהרי זהותך בעשר השנים האחרונות היתה קשורה עם האדם ועם הילד שלו והיא מתה ואבדה לך. אבל כולנו עוברים אירוע כזה או אחר שמרסק, מפרק, שובר או בעדינות יותר, מרחיב את מי שאנחנו.
מכאן והלאה מתחילה בנייה של זהות חדשה, שיכולה להבשיל לכלל הכרה עם ישותנו הרוחנית הנצחית ומתוך כך גם מתגלה לנו מקומנו בתוך העולם שמסביבנו בצורה אחרת ממה שראינו עד כה.
את עוברת את אותם רגעים שבהם את מאבדת את כל מי שחשבת שתהיי ושאת, ומה תעשי מכאן אינו ברור. קיים רק הרצון הבוער ללדת ילד, להיות לאם, לתת מהאהבה שלך למישהו אחר. גם המלים שלך להרות לרוח הקודש, מרמזות במובן מסויים שההריון שאת מבקשת לעצמך באמת, הישות שאת הרה כעת, היא ישותך הרוחנית המבקשת לבוא אל העולם.
מי שעובר כמוך, בצורה כה חותכת את הגילאים האלו, מעיד על עצמו, דרך גורלו כי את הרוח הוא מבקש.
אני מאמינה כי האדם שאהבת היה קשור אליך בקשר גורל עמוק, אבל כזה שהיה שייך לעבר, שהגיע מהעבר ועכשיו שחרר אותך כדי שתוכלי לצעוד לעבר העתיד שלך.
אני מבינה את הכאב. באמת מבינה. זהו סוג של מוות. זהו מוות. החזיקי חזק במשאלתך, היי נכונה לכך שהעתיד יביא לך את משאלתך בדרכים שלא חלמת עליהן. לכי בעקבות הבקשה שלך לאהוב ולהעניק את האהבה שלך ותני לזמן להבשיל.
בגיל 42, תוכלי להתבונן אחורה על התקופה הזו ולקטוף את פירות המאמצים שלך.

נועה, יפות לך הכנפיים החדשות שצמחו לך ביומיים האחרונות (-:
כתבת יפה ומעורר השראה.

הי מאגי

אני קוראת רק עכשיו את הדף הזה. כאשה וכאמא אני מאוד מבינה את הכמיהה העזה שלך לילד.

שתי מחשבות עלו לי בראש, והן מצטרפות לדברים הנפלאים שכתבו לך קודמותיי:

את ראויה ליותר טוב. להרבה יותר טוב. וזה גם יגיע - אם תכירי שמה שהיה לך לא עשה לך טוב, ושמגיע לך שיהיה לך טוב. כי את ראויה לכל טוב.

אבל לא אוכל להמשיך לחיות מבלי שיהיה לי ילד משלי._ אני מתנצלת אם מה שאכתוב כעת יישמע בוטה, אך נראה לי חשוב להשמיע את קולו של הילד שטרם נולד: ילד - שאושרה של אימו תלוי בקיומו - נושא על כתפיו הזעירות נטל ענק. נטל ענק ולא בריא לטעמי. וזה לא שאני לרגע מזלזלת בדברייך: _וודאי לי שאוהב כל ילד שייוולד לי בכל לבי. אין לי ספק שתאהביהו בכל לבך. זו לא שאלה של אהבה. זה שאלה של מטען שיועמס כל כתפיו עקב הסיטואציה שבה את נמצאת. אני לא בטוחה שאני מצליחה להבהיר למה אני מתכוונת...

לדעתי ילד זקוק לאמא שאושרה הוא עצמאי. ילד זקוק לאמא שאינה זקוקה לו, שקיומה (הנפשי) אינו תלוי בו, בקיומו. היא אוהבת אותו, אך אינה זקוקה לו. בעיניי זה קריטי. הדרך היחידה שהמטען הזה לא יועמס על ילדך העתידי (ואני מאחלת לך בכל לבי שאמהותך תתגשם) היא שתתפני לטפל בעצמך, להכיר את עצמך לעומק, ללמוד את עצמך ולראות מי את. כאדם שלם. אני ממליצה לך לטפל בעצמך בכל דרך שתתאים לך (לי יש ניסיון טוב עם טיפול פסיכולוגי).
למרות שזה כרגע יישמע לך בלתי אפשרי ולא סביר בעליל, יש דרך שבה את תוכלי להביט על התקופה הזו בחייך - אחרת. יש דרך שבה תתפשי את הדברים אחרת. יש אפשרות שתפישותייך ישתנו. שרגשותייך ישתנו. אני מקווה בשבילך שתתני לזה סיכוי.

בהצלחה. @}

סיגל ב, שלום, ותודה על מילותייך הרכות. אני מבינה למה את מתכוונת, וודאי שלא ארצה שהילד שייוולד לי יחוש אחראי לאושרי. ולא אסכים בשום אופן להעמיס עליו עול כלשהו.
לא חזרתי וקראתי את הדברים שכתבתי פה לפני יותר מחודשיים, אבל הם נכתבו בשעת שברון קשה ומדממת כל-כך, ואולי נראה מתוכם שאני רוצה ללדת ילד כדי שהוא ירפא אותי או יחבוש את לבי השבור או יביא לי את אושרי. אני יודעת שאהיה מאושרת בילד שייוולד לי, אבל אינני רוצה שהוא ייוולד כדי להיות, חלילה, אחראי לאושרי. פשוט אינני מוכנה לוותר על כך שייולד לי ילד.
באשר לטיפול בעצמי - אני עוברת פסיכואנליזה מזה כבר יותר משנה, ונפגשת עם הפסיכואנליטיקאית שלי הנפלאה והיקרה לי מאוד (ארבע ולפעמים גם חמש) פעמים בשבוע. אין לי ספק שרק משום כך אני מחזיקה מעמד עכשיו.
אני מודה לך שוב על שכתבת לי באופן רך וחם ולא-ביקורתי.

אני מודה לך שוב על שכתבת לי באופן רך וחם ולא-ביקורתי.
פיו

<אנחת רווחה>
הייתי קצת לחוצה שאולי הייתי בוטה מדי...

אני עוברת פסיכואנליזה מזה כבר יותר משנה.

כמובן שזה משתנה מאדם לאדם, אין לי ספק שאת בדרך טובה וכל הכבוד לך שאת מעניקה לעצמך את זה!

אין לי ספק שרק משום כך אני מחזיקה מעמד עכשיו.
יעבור עוד זמן ופתאום זה כבר לא יהיה עניין של להחזיק מעמד. פתאום זה יהיה פשוט לחיות.

חזקי ואמצי - את בדרך הנכונה.
ושוב - ברוכה הבאה אלינו.

טוב, אם זה מרגיע אותך אני ניכנסתי להיריון טבעי לגמרי בגיל 40 פלוס וחברה שלי ניכנסה להיריון לגמרי טבעי אחרי ונולדו לה תאומים, בלי הפריה.

מאגי , את כאן? מה שלומך? @}

אני יודעת עכשיו שלמרות התנפצות החלום לעולם לא אוותר על לידת ילד משלי, גם אם נגזר עלי שזה לא יהיה ילדו של מי שאני אוהבת יותר מכל. אבל אינני רואה שום אפשרות שמתקבלת על דעתי. הייתי רוצה להקיץ משנתי ולגלות שהריתי לרוח הקודש. כי אינני רואה שום אפשרות אחרת, ובוער לי כל כך להרות וללדת ילד, שאותו אני יודעת שאוהב בכל לבי. האפשרות להרות מבנק הזרע מרתיעה אותי בגלל ההתערבות הרפואית הכרוכה בה. והגעתי למבוי סתום. אני פותחת את הדף הזה מתוך תקווה מדממת שיהיה מי שיקרא את מלותי ויבין ללבי, ויוכל לספר לי על דרכים אחרות שבאמצעותן אפשר להרות - דרכים טבעיות ופרטיות שאינן כוללות התערבות רפואית - שאותן אינני מכירה.

כואב לשמוע את הדברים.
ואת צודקת בהחלט שאת לא רוצה זרע מבנק הזרע. זה כבר ידוע שאמהות שלקחו תרומת זרע מבנק הזרע. כעבור השנים ועם גדילת הילד מתחרטות על כך מאוד גם אם לא כולן מוכנות להודות בכך כמובן ומסיבות ידועות.

אבל היום יש לנשים שהגיעו לגיל שהוא כבר גיל מדאיג אפשרות נוספת והיא למצוא שותף גבר לצורך הבאת ילד משותף. וזאת גם אם השניים לא מעוניינים להקים בית משותף.
תופעה זו הולכת ומתרחבת וכיום יש לא מעט נשים שאימצו שיטה זו אשר בנסיבות העניין לפחות אם אין בן זוג שזה משאת הנפש לפחות יהיה ילד או ילדה.
ולא לתת לזמן לחלוף עד שיהיה כבר מאוחר......
נראה לי שאם תלכי בכיוון זה תצליחי להביא ילד אשר תדעי מה ומי אביו וכמובן שהילד ידע.

נשים שהגיעו לגיל שהוא כבר גיל מדאיג
מהו הגיל הזה לדעתכם?

זה כבר ידוע שאמהות שלקחו תרומת זרע מבנק הזרע. כעבור השנים ועם גדילת הילד מתחרטות על כך מאוד גם אם לא כולן מוכנות להודות בכך כמובן ומסיבות ידועות.
פחחחח... מגוחך.

אי אפשר לדעת מה הגיל המדוייק, כי גם אין גיל כזה. כל אישה ומזלה...
פוריות האישה יורדת בצורה תלולה מגיל 35 לערך, לפי הגיניקולוג שלי.

_נשים שהגיעו לגיל שהוא כבר גיל מדאיג
מהו הגיל הזה לדעתכם?_

*********
גם לדעת רופאת הנשים שלי אישה בגיל 35 כבר רמת הפריון שלה יורדת מאוד.
ואם עדיין לא ילדה אז המצב עוד יותר קשה.
אבל לפי דעתי אם אישה הגיעה לגיל 30 ועדיין לא מצאה בן זוג מתאים אז עדיף לה לעשות מהר איזה ילד או ילדה
כי השנים חולפות ולא כדאי לפספס את הזמן.
זה נכון שגם אישה בת 40 יכולה ללדת אבל זה איך אומרים כבר יותר מסובך ואין טעם לחכות לגיל 40 אשר בהקשר של פוריות זה כבר הקצה של הקצה של הזמן
וגם המתח של אישה בת 40 שרוצה להרות לא משפיע לטובה. כך שהגיל המומלץ לדעתי זה גיל 30 .
יש לי חברה לסבית שעשתה את זה בגיל 28 וכעת יש לה ילד בן 3 .

אצלנו במשפחה הרינו וילדנו, אני ואחיותי, אחת בגיל 35 לראשונה ואז עוד לידה בגיל 38, אחת לראשונה בגיל34, שוב בגיל 37 ועכשיו בגיל 40 היא עומדת ללדת את ילדתה השלישית, ועוד אחות ילדה בגיל 37 ו-40.
כל ההריונות היו טבעיים, ברוך השם, וכל הלידות היו בבית.
אז באמת שאין אמת מוחלטת, רק סטטיסטיקות מעצבנות ומבלבלות. ובעיקר מלחיצות.

אם עדיין לא ילדה אז המצב עוד יותר קשה.
למה, אם היא ילדה אז הפוריות יורדת יותר לאט?

ילד זקוק לאמא שאינה זקוקה לו, שקיומה (הנפשי) אינו תלוי בו, בקיומו. היא אוהבת אותו, אך אינה זקוקה לו. בעיניי זה קריטי. הדרך היחידה שהמטען הזה לא יועמס על ילדך העתידי (ואני מאחלת לך בכל לבי שאמהותך תתגשם) היא שתתפני לטפל בעצמך, להכיר את עצמך לעומק, ללמוד את עצמך ולראות מי את. כאדם שלם. אני ממליצה לך לטפל בעצמך בכל דרך שתתאים לך (לי יש ניסיון טוב עם טיפול פסיכולוגי).

ווואווו, אורלי.. איזה דיוק. כשקראתי את מאגי זה הדבר הראשון שעלה במחשבתי אך היה לי ברור שאני לא כותבת את זה משום שזה היה יוצא בשורה תחתונה בוטה ומחוספס. את ניסחת את זה בעדינות ובכזו אהבה..

ולך מאגי - חיבוק גדול.

שנים חלפו, ומתהום הנשיה העליתם אלי את הדף הזה. במרוצת השנים והמאורעות, הספקתי לשכוח מקיומו.
אני היום אמא לילדה קטנה בת שנתיים וחצי, והיא תמצית אושרי.
בסופו של דבר, הריתי באמצעות תרומת זרע, ואני מברכת בכל לבי על האפשרות הזאת שניתנה לי.
אני שמחה כל-כך שזה קרה לי בדיוק כפי שקרה.

לילה טוב.

אם היא ילדה אז הפוריות יורדת יותר לאט?
כן

_אני היום אמא לילדה קטנה בת שנתיים וחצי, והיא תמצית אושרי.
בסופו של דבר, הריתי באמצעות תרומת זרע, ואני מברכת בכל לבי על האפשרות הזאת שניתנה לי.
אני שמחה כל-כך שזה קרה לי בדיוק כפי שקרה._
כמה משמח לקרוא!

איזה קטע, בכלל לא שמתי לב לתאריכים... הייתי בטוחה שזה דף חדש.

אני היום אמא לילדה קטנה בת שנתיים וחצי, והיא תמצית אושרי.
יופי! המון מזל טוב! ותודה שסיפרת.

רישגלית ולי אורה, תודה!

http://gobaby.co.il

היי מאגי
כל כך משמח לשמוע את הבשורה המשמחת. קודם כלטוב עשית שהלכת על הפתרון של ההריון בגיל יחסית צעיר וטוב .
אבל אם מותר לשאול מגי מדוע לא הלכת על פתרון של שותף הורי ?
אם זה לא נוח לך לענות אז תמחקי את ההודעה
הרבה ברכות וחיבוקים

האם זה לא מובן?
הילד שבכל מאודי הייתי מוכרחה ללדת הוא ילדו של האדם היקר לי מכל, ורק למען האושר המדויק והצרוף הזה חייתי משך שנים ארוכות. זה מוכרח היה לקרות ולהתגשם, ולפני ימים אחדים נודע לי שזה לא יקרה בעתיד הנראה לעין.

היא קיוותה ללדת את ילדו של אדם מאוד מסוים. אני לא רואה במה "שותף הורי" (גבר אחר ולא מוכר) היה עוזר כאן.

מאגי - המון מזל טוב! ותודה שסיפרת.

אני לא רואה במה "שותף הורי" (גבר אחר ולא מוכר) היה עוזר כאן.
פלוני אלמוני
אני חושבת שבודאי חלק גדול מאוד מהנשים היו מעדיפות שהילד יוכל להכיר את אביו זה חלק מהותי וחשוב מאוד לדעתי אני יצא לי לראות את הכתבה על ילדי בנק הזרע. ואם תראי את הכתבה ואת הבעיה שהי מעלה אז אולי תביני למה שאלתיאת השאלה.
אבל בכל מקרה מגיע למאגי הרבה תמיכה וכבוד על שעשתה את הצעד החשוב הזה בגיל צעיר יחסית ולא חיכתה לגיל 40 שאז זה הרבה יותר מסובך. ואני מאוד שמחה שהיא מאושרת מאוד.

אני חושבת שבודאי חלק גדול מאוד מהנשים היו מעדיפות שהילד יוכל להכיר את אביו זה חלק מהותי וחשוב מאוד לדעתי.
חלק גדול - אולי. לא כולן, וגם לא רובן ככולן. עובדה שיש יותר ויותר אמהות מבנק הזרע.
גם לשותף להורות יש מחיר לא מבוטל.

יצא לי לראות את הכתבה על ילדי בנק הזרע. ואם תראי את הכתבה ואת הבעיה שהי מעלה אז אולי תביני למה שאלתיאת השאלה.
תתפלאי: ראיתי, ולא השתכנעתי.

_יצא לי לראות את הכתבה על ילדי בנק הזרע. ואם תראי את הכתבה ואת הבעיה שהי מעלה אז אולי תביני למה שאלתיאת השאלה.
תתפלאי: ראיתי, ולא השתכנעתי._
אני שואלת את השאלה כי חברה טובה שלי רוקה רוצה להוליד ילד והי כבר בת 39 ואין לה הרבה זמן והי מחפשת עכשיו שותף לאבהות על הילד. הי מאוד מפחדת ללכת על בנק הזרע בגלל זה אני שאלתי את מאגי את השאלה כי הי היתה צעירה כשעשתה את זה.
ואת פלוני אלמונית גם עשית ילד מבנק הזרע? לא חייבת לענות. אני שואלת בגלל החברה שלי שמאוד מתלבטת והיא לא מצליחה למצוא שותף הורי ורק אם לא תהיה לה ברירה אז הי הולכת על בנק הזרע.

ואת פלוני אלמונית גם עשית ילד מבנק הזרע?
כן.
את יכולה לקרוא שיתוף של מספר אמהות (שהרו בכל מיני דרכים) בדף איפה האבא

בכל מקרה לא התכוונתי "להתנפל" עליך @} אם כך נראה.

תודה אלמונית
אלך מיד לקרוא

ממש דף מענין אלמונית יש דעות לשתי הצדדים וחלק גדול זה השאלה של זהות האב שחשובה מאוד. הנה אני מביאה דוגמה ממה שכתבו שם.

הי קרוטונית, אני ממש חדורית לגמרי. בלי בתי משפט, בלי תביעת מזונות, בלי לנג'ס לאבא. אבל מצד שני - אני לפחות יודעת מיהו, יש לי צילומים להראות לילד שלי ובכלל לא מזיק לדעת שגם הבן שלי יצא חתיך ושרנמטי כמו אבא שלו. יש לי 100% מידע על האבא, שזה הרבה יותר ממה שהייתי משיגה מבנק הזרע. ולעומת זה, 100% אחריות ללא שום מאבקים או עימותים עם האבא. ואולי לאיפה האבא? תהיה הזדמנות למצוא גם אבא פעיל ומעורב ומשלם ותומך. ואם הוא בסוף יבריז - אז לפחות היא תדע מיהו. כי הסקרנות זה החלק הכי קשה בתרומת זרע אנונימית.
ממש תודה לך אלמונית מה שאני אעשה זה שאני אגיד לחברה שלי שהי תכנס לקרוא מה כתוב בדף הזה.
תודה

אחריות ללא שום מאבקים או עימותים עם האבא.
היא בת מזל...

היי מאגי, אני לא יודעת אם את קוראת, אבל אני ממש שמחה בשבילך. שמחה איתך.

שמחה שלצד לידת בתך הצלחת ללדת באופן כל שהוא את עצמך, מאותן מחשבות שכבלו, קיבעו וסגרו אותך במעגלי קסמים סחור סחור.

נפתחה לך דרך חדשה .