בחיי נתקלתי בשני סוגים של מפגשים חברתיים:
- מפגשים עם אהבה - אנשים מביאים למפגש את האהבה שבתוכם לעולם ולאחרים, הם משדרים אותה לסובבים אותם, הם מכבדים אותם, מקשיבים להם, מתבוננים בהם, מחייכים אליהם, מברכים אותם, מחבקים אותם (לא בהכרח חיבוק פיזי), משתדלים לתת לאחר תחושה שהוא רצוי, טוב ומוצלח בדיוק כמות שהוא. הם מאמינים זה בזה.
- מפגשים שחסרה בהם אהבה - אנשים מביאים למפגש מטענים שליליים, ומשדרים אותם לסביבה. אלו מפגשים שבהם אנשים שופטים זה את זה, מתעלמים זה מי זה, פוסלים זה את זה, מבטלים זה את קיומו של זה, מתנשאים זה כלפי זה, פוחדים זה מזה, מפגינים התנהגות עצורה, לא איכפתית, קרה ודוקרת. הם חשדניים.
לאחרונה הייתי במפגש שחסרה בו אהבה, זה עשה לי כל-כך עצוב כי זה היה מפגש של אנשים שחושבים, שחושבים אחרת ועושים אחרת בהרבה תחומים בחייהם - אז למה לא בתחום הזה. איך נלמד את הילדים שלנו אהבה לזולת אם אנחנו מראים להם בדיוק את ההפך.
אסיים בברכת אהבה רבה לכולכם.