סרבנות מוצקים

[קסם*]

בתי בת 8 חודשים וקצת, מסרבת למוצקים
מדי פעם מעט גרבר פה ושם טעימות.
שמתי לב שהיא ממש נרתעת מהסיטואציה של ישיבה לאכול.בתחילת הדרך הייתי אוכלת אצל אמי ומאפשרת לאמא שלי להאכיל אותה.
כל פעם כשהיינו יושבות לאכול התפתחו מריבות בנושא שהגיעו לטונים רמים ועצבים,משום שלא אהבתי את הדרך בה אמי מאכילה אותה, שזה כלל שלל משחקים והסחות דעת.
אמי היתה מפעילה עלי לחץ כביר כי בהתחלה הייתי רגועה ומאפשרת לבתי לאכול רק כשהיא פותחת פה מרצון ובלי הסחות.
״בחיים היא לא תאכל!״ כל פעם הפצירה בי אמי וגרמה לי לאבד ביטחון.
בתי מוציאה גם שיניים ולכן לפני זמן מה ירדה 40 גר (והעלתה אותם) ואמי האשימה אותי שזה בגלל שהיא לא אוכלת (ולמחרת כולם הבינו שהילדה היתה חולה כי היה לה חום) אך מאז הרגע שירדה במשקל והוטחו בי האשמות אני בהיסטריה על התזונה שלה.
אחרי כל הפתיח הארוך הזה רוצה לומר שאני בבעיה.
היא ממש מסרבת לאכול מוצק, רק מלראות את כסא האוכל היא מתחילה לקטר ואפילו לבכות...
ניסיתי לתת לה לאחוז באוכל והיא פשוט כמו נגעלת ממנו ומיד שומטת אותו מהיד...
המשקל שלה תקין לפחות עכשיו והיא מתפתחת בלי עין הרע יפה
אבל הנושא הה גומר אותי...

האם לדעתכם יש קשר לימים בהם האוכל סבב באווירת זעם לסרבנותה?
איך אני גורמת לה להתעניין באוכל?
אוכל פשוט לא מעניין אותה גם כשהוא מונח לפניה.
מציינת שבתי על הנקה מלאה
ושוקלת 7.706 (לפני כשבועיים השקילה האחרונה)

תודה

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

שלום קסם
קודם כל חיבוק, נשמע לא פשוט עם המשפחה ועם הלחץ שעבר אלייך בקשר לתזונה
יש פה שני נושאים שונים - ההתמודדות מול המשפחה והסרבנות מוצקים
הילדון שלי כרגע בן 1.5 ואוכל סביר, אבל ההתחלה הייתה תהליך איטי וגם עליי לחצו במשפחה (אמנם פחות ממה שאת מתארת)
אז לגבי המשפחה אני יכולה להציע לך קודם כל להשתדל לא להאכיל אותה לידם, לדבר פחות על הנושא איתם ובכלל להתרחק קצת מהם כדי שיחזור לך הביטחון בנושא
(והביטחון שלך גם כנראה ישפיע לטובה על האכילה של התינוקת)

בקשר לאכילה - אם היא נלחצת מכיסא האוכל ומלהחזיק אוכל - הייתי חוזרת כמה שלבים אחורה
לא מצפה ממנה בכלל לאכול כלום ! יופי שהיא עדיין יונקת, זה מזין ויש לה עוד זמן ללמוד לאכול
במקביל, לחשוף אותה לחוויות נעימות של אוכל - דרכך
כמה פעמים ביום כשאת יושבת לאכול, פשוט לשים אותה על הברכיים שלך (בלי לצפות שהיא תטעם, אבל אם תהיה התעניינות אז בכיף), לאכול בעצמך בהנאה ולא להציע לה במפורש
תרצה - תבקש
את הכסא אוכל לעזוב בינתיים, שיישאר במטבח אבל אל תושיבי אותה שם עד שהמצב יירגע, גם ככה היא לא אוכלת בו

היא מוכנה להחזיק גזר שלם מקולף? אני הייתי נותנת להחזיק גם מלפפון שלם שחתכתי לו טיפה את הקצוות ככה שהוא היה מלקק את החלק המקולף

[תמרוש_רוש]

מסכימה עם כל מה שניחוח אדמה אמרה

״בחיים היא לא תאכל!״ - זו נבואה שמגשימה את עצמה
לחץ, שידולים, ומריבות מביאים לתוצאה הפוכה מהרצוי.
יש ילדים שמתחילים מאוחר, אפילו בגיל 9 חודשים, וכל עוד הבריאות והמשקל בסדר - זה בסדר @}

האם לדעתכם יש קשר לימים בהם האוכל סבב באווירת זעם לסרבנותה?
סביר להניח. תארי לך שהיית מתחילה משהו חדש (נניח, נגינה באיזה כלי), וכל פעם שהיית מתיישבת לנגן, מישהו היה מתחיל לצעוק על מישהו אחר, לא לגמרי ברור למה, אבל ברור שזה היה קשור איכשהו אלייך.
בשאר הזמן - כמעט ולא היו צועקים.
איך זה היה משפיע עלייך?

ברור שאת כאמא יודעת מה טוב, ויכולה לסמוך על עצמך:
בהתחלה הייתי רגועה ומאפשרת לבתי לאכול רק כשהיא פותחת פה מרצון ובלי הסחות.
בדיוק!!
עכשיו נשאלת השאלה, איך את מחזירה לעצמך את האמון בעצמך - ובילדה - ומפחיתה את המושפעות שלך ללחץ מצד המשפחה.

הנה מאמר נעים שיכול לעזור לך: להקדים תקשדורת אסרטיבית לחיבוק הדוב המשפחתי
http://www.leida.co.il/page.asp?id=99015
@}

[קסם*]

תודה על התגובה המהירה והתומכת.
אמש חתכתי לה תפוח והיא אחזה בו המון זמן אבל לא אכלה,
נתתי לה גם חתיכת לחם ששמתי קצת באובן מרוח בחמאת בוטנים והיא אחזה בו וקצת נגסה ומצצה אותו,לא משהו מיוחד אבל הייתי מרוצה מהעניין.

הכסא אוכל גם מגושם והוא לא נשאר קבוע במטבח,כל פעם מביאים אותו במיוחד למטרת האכלה ונראה לי שהטקסיות הזו קצת מלחיצה אותה.

קיבלתי הודעה הבוקר מאמא שלי:
״לא רוצה להרגיז אותך,אבל אם לא הית עוצרת אותי היא כבר היתה אוכלת הכל ובלי שום פחד מבעיות אכילה״.

לא יודעת איך להרגיש כלפי זה.

אני חוששת לא להציע לה כלום אני ממש פוחדת שהיא תרזה:(

גזר שלם מקולף?
לא יודעת,אשמח לנסות.

היא כן אוכלת מדי פעם קצת גרבר(יודעת שזה לא פסגת השאיפות,אבל לגרבר היא לא מסרבת) גם יוגורט סויה עם מעט סילאן היא אוכלת, כנראה גם הקרירות של היוגורט נעימה לה בתקופה הזאת שהשיניים העליונות ממש בשלבי בקיעה מכאיבים.

אני מיואשת, אפילו הגעתי למצב שאני מתחרטת שבחרתי להניק כי ״ילדי הנקה קשים יותר״ כדברי הסביבה שמהרגע הראשון לא תמכה בהנקה ומצאה בה אשמה בכל דבר.

[קסם*]

תמרוש, תודה יקירה!
אני עדין לא יודעת להגיב כאן בשרשורים בדיוק מתחת להודעוצ, גם לא נוח לכתוב מסמארטפון, יש איזו אפליקציה שיכולה לסדר את העניין?

חיבוק❤

[כינור_לשירייך*]

להגיב כאן בשרשורים בדיוק מתחת להודעות
אין דרך (-:
מה שאת כן יכולה לעשות, זה לסמן משפט שאת רוצה להגיב אליו. תראי שבצד שמאל של הדף מופיעה לך תיבה 'צטט'. את לוחצת עליה, והמשפט שסימנת מופיע בתגובה שלך ב{{}}גופן נטוי{{}}. תכתבי את התגובה שלך מתחתיו, ויהיה ברור שהיא מתייחסת אליו.
מקווה שההסבר מובן, אם לא - תשאלי @}

[כינור_לשירייך*]

כי ״ילדי הנקה קשים יותר״ כדברי הסביבה שמהרגע הראשון לא תמכה בהנקה ומצאה בה אשמה בכל דבר
כמה קשה לחיות בסביבה כזאת )-:
בואי, תסתובבי קצת בסביבה שלנו, תשקמי את הביטחון העצמי שריסקו לך, תיזכרי בכל מה שאת בעצם יודעת (בטוח יודעת, אם הצלחת להחזיק הנקה עם מסרים כאלה מסביב).
הייתי רוצה לכתוב לך עוד הרבה דברים, אבל השעה דוחקת. קבלי תמיכה דוממת

[אישה_במסע*]

לא יודעת איך להרגיש כלפי זה.
אני, בתור מישהי שמאמינה מאוד באיזון, הייתי מעוררת ריב, אומרת לה שבגללה ובגלל ניסיונותה כפייה שלה שילדה התחילה לאכול, שלא היו לה בעיות עד שהיא התערבה. עכשיו, בגללה, את צריכה לתקן, ומזל שהספקת לפני שהיא גרמה לבת לפתח הפרעת אכילה. ומעכשיו מונעת ממנה להאכיל אותה, עוצרת אותה מייד בכל פעם שהיא מנסה, ואם היא ממשיכה עוזבת מייד את הבית שלה. עד שהיא תפסיק להתערב בחיים שלכם.

אני מאוד מאמינה בלבנות סביבה תומכת, וזה כולל לצאת מייד מסביבה מרעילה. בטח אם זו אישה שמנסה לגרום לנכדה שלה לפתח הפרעות אכילה.
וזה בדיוק מה שהיא עושה, והכוונות הטובות שלה הן לא תרוץ.

ברור לחלוטין שהכפייה והכעס גרמו לבעיות, הפתרון לאכילה הוא פשוט מאוד. לשחרר. לא לדאוג. לא לספור ולתעד מה היא אוכלת ומה לא. פשוט לעזוב את זה לכמה זמן. ילדים לא מתים מרעב בבית שיש בו אוכל.

[פלוני_אלמונית*]

"רוב מהומה על לא מאומה"
את מניקה והיא יונקת. ההתחלה הכי טובה לחיים! המשיכי כך!
את מציעה לה אוכל בנחת ונותנת לה לחוש ולשחק איתו. מעולה!
את אוהבת את התינוקת, מכירה אותה ומכבדת את הקצב שלה. זה בדיוק מה שהיא צריכה.
כל השאר הבלים גמורים.

[תמרוש_רוש]

_*את מניקה והיא יונקת. ההתחלה הכי טובה לחיים! המשיכי כך!
את מציעה לה אוכל בנחת ונותנת לה לחוש ולשחק איתו. מעולה!
את אוהבת את התינוקת, מכירה אותה ומכבדת את הקצב שלה. זה בדיוק מה שהיא צריכה.
כל השאר הבלים גמורים.*_
|Y||Y|
נכון, אמיתי וקולע.

קסם, לכל אחד היה קשה להתנהל עם תינוקת יונקת כנגד כל כך הרבה לחץ וחוסר פרגון (בלשון עדינה) מהסביבה.
להזכיר לך שהכל, אבל הכל עם הילדה ממש בסדר?
_אמש חתכתי לה תפוח והיא אחזה בו המון זמן אבל לא אכלה,
נתתי לה גם חתיכת לחם ששמתי קצת באובן מרוח בחמאת בוטנים והיא אחזה בו וקצת נגסה ומצצה אותו_
בדיוק כך! הכל טוב @}
לאחוז, ללוש, לנגוס, למצוץ, לירוק, למרוח וללקק - אלא מיומנויות האכילה שאנחנו רוצים לראות בגיל הזה. לא לחסל קעריות שלמות.

אני מיואשת, אפילו הגעתי למצב שאני מתחרטת שבחרתי להניק כי ״ילדי הנקה קשים יותר״ כדברי הסביבה שמהרגע הראשון לא תמכה בהנקה ומצאה בה אשמה בכל דבר.
זה מזכיר לי את שני שבאה לפה ממש לפנייך, עם סיטואציה של "סרבנות מוצקים" כדבריה, והדבר שהכי רציתי היה לעזור לה להסתכל על הדברים אחרת, ולראות שבעצם אין כאן סרבנות, ואולי בכלל אין כאן בעיה.
הולכת לעשות את אותו הדבר עם המשפט שלך - כותבת אותו מחדש, כדרך להסתכל מחדש על המציאות:

"אני מיואשת. המשפחה / סביבה שלי מתכחשת למאה-אלף יתרונות ההנקה, מסרבת להכיר בדפוסי יניקה ואכילה נורמליים, טופלת על ההנקה האשמות חסרות בסיס, גורמת לי להרגיש שאני לא בסדר או טועה כל פעם שאני מניקה, מתערבת בתהליכי האכילה הטובים והבריאים של הילדה שלי, מערערת על הסמכות והשיפוט שלי כאמא, וגורמת לתינוקת ולי ללחץ ועגמת נפש. ואחר כך עוד מאשימה אותי בתוצאות של כל זה!"


במילים אחרות, את לא מיואשת מההנקה או מתהליך החשיפה למוצקים, כי אלה בסדר גמור. את מיואשת מהחיים בסביבה עוינת ולא מפרגנת.
((-))((-))

גם לא נוח לכתוב מסמארטפון
לא יודעת אם יעזור, אבל אני בדיוק גיליתי באייפון שלי את הפונקציה של הקלטה. תסתכלי במקלדת הווירטואלית שלך: אם יש שם אייקון קטן של מיקרופון תלחצי עליו, זה אמור להעביר את המכשיר למצב הקלטה והוא יתרגם את הצלילים למילים שיופיעו על הצג. לא אידיאלי (אין סימני פיסוק... ויש שגיאות מדי פעם, ואצלי אישית קשה לתקן) אבל בהחלט עשוי לעזור.

[קסם*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סליחה שנעלמתי
קצת לא מסתדרת טכנית עם ההודעות

בתי עכשיו בת 10 חודשים
ושוב.. סרוב מוחלט.

[פלוני_אלמונית*]

זמן, סבלנות, מרחב ותמיכה. לשתיכן.
א. מה את מרגישה לגבי זה?
ב. מה את חושבת על זה?

[פלוני_אלמונית*]

תמרוש-רוש ממחשב אחר

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום, אשמח ממש לעזרה , תינורת בת 10 חודשים, מגיל 7 חודשים אוכלת יפה מאוד פירות מרוסקים, ומרקים באופן קבוע.. בשבועיים האחרונים ( עם גילוי יותר נרחב של מוצקים.. ) היא לא מוכנה לאכול שום דבר מרוסק ובהחלט לא מהכפית...יש לציין שאת הויטמינים היא נהנת לקבל מהכפית אך כך דבר אחר היא מעיפה ומתעצבנת... וכשאני שמה לה אוכל רך יש יותר התעניינות...אני מאוד שמחה מזה שהיא נעשית יותר עצמאית באכילה , אך מצד שני מרגיש לי שהיא אוכלת הרבה פחות ממה שהייתה אוכלת בעבר...כמובן שהמון מהאוכל נזרק על הרצפה... האם צריך להתעלם מזה שהיא זורקת את האוכל או לנסות למנוע את זה..? והאם להמשיך להתעקש על המרק
תודה

[תמרוש_רוש]

בשבועיים האחרונים ( עם גילוי יותר נרחב של מוצקים.. ) היא לא מוכנה לאכול שום דבר מרוסק ובהחלט לא מהכפית
מעולה. יש לך תינוקת שיודעת מה היא עושה.
הפתרון הפשוןט והאולטימטיבי: ללכת אחריה. כן לתת לה אוכל אצבעות, כן לתת לה אוכל במקרמים שונים ומשונים, במקרמים הטבעיים של האוכל, כולל חתיכות, ולהגיד "ברוך שפטרנו" שעברת את החלק המרוסק ועכשיו יהיה לך הרבה יותר קל להכין ולהגיש לה אוכל.

כמובן שמצד שני, עכשיו יש לך יותר עבודה בלנקות אותו

אז להתרכז בללמוד איך להסתדר עם העצמאות הגוברת שלה: להגיש לה אוכל על השולחן (עם כפית בצד מדי פעם, למה לא), לתת לה לאכול ולמרוח לבד, לתת לה ללבוש אותו ולהתעסק אתו, ולמצוא פתרונות יעילים שיקלו עלייך את הניקיון שאחרי. סינורים עם שרוולים, שעוונית מתחת לכסא, לתת לה לאכול כשהיא ערומה בכלל - מה שעובד לך.
תזכרי שכל הקטע הסנסורי של למרוח, למעוך, לצייר עם וללבוש אוכל מאוד חשוב וכיפי להתפתחות.

מצד שני מרגיש לי שהיא אוכלת הרבה פחות ממה שהייתה אוכלת בעבר
זה כנראה נכון, וזה מתבקש מהשלב ההתפתחותי שלה. אל תדאגי. אם היא באמת תהיה רעבה ומתוסכלת מזה שהאוכל לא נכנס מספיק מהר, היא תבקש ממך להאכיל אותה.

האם צריך להתעלם מזה שהיא זורקת את האוכל או לנסות למנוע את זה?
בשונה מכל הצורות האחרות לש התעסקות באוכל, מריחה ומשחק וכו', אני חושבת שזריקת אוכל על הרצפה זה משהו שאת כן יכולה להגביל. לא חובה, תלוי איך את מרגישה בעניין. אז אם לא אכפת לך שהיא תזרוק אוכל פה ושם, סבבה. אבל אם את מרגישהשזריקת אוכל נהיית דבר סיסתמטי וזה כבר מוגזם, את יכולה להבהיר לה שזה לא מקובל עלייך, שאם זורקים אוכל - לא ממשיכים לאכול יותר.

האם להמשיך להתעקש על המרק
שום צורך. את יכולה לתת לה את אותם ירקות טריים, מבושלים, מאודים או בתנור, בצורות אחרות שהיא אוהבת.

[מאמינה_ומבולבלת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכן, ומודה על האפשרות להתייעץ.
בני בן השנה וחודש יונק הרבה מאוד (מבקש הרבה פעמים ביום וכמה פעמים בלילה). הסכים לטעום מוצקים מגיל 8 חודשים בערך. כיום "אוכל" בדרכו שלו את כל מגוון המאכלים שאנחנו אוכלים. עם זאת, הוא מסרב לכפית, אוכל רק מידיו, ופעמים רבות הרוב אינו נכנס לפה. בחודשיים האחרונים הוא לא עולה במשקל ואף ירד במשקל. כיום הוא בערך 3 .8 קילו לאחר שהיה 8.600. לפעמים הוא נהנה מאוד מהאוכל ומפעולת האכילה אך הוא יכול לעבור ימים מבלי לאכול דבר (רק יונק). מסרב לשבת לאכול ומסתובב ואוכל בעמידה.. האכילה יכולה לקחת גם שעה...

כאשר אני בלימודים, הוא עם אביו וביום אחר עם המטפלת. בימים אלה הוא כמעט ואינו אוכל דבר. כאשר הוא היה בן 3 חודשים הייתי מאושפזת מספר פעמים והוא למזלנו הסכים לבקבוק. אני שאבתי כדי לאפשר המשך הנקה...

האם כיום כדאי שאתחיל לרווח את ההנקות? האם להתחיל להוריד הנקות יום או הנקות לילה?
מצד אחד, זה הזמן האינטימי שלנו והוא כל כך מרגיש את זה, מצד שני, האם הוא לא תלוי בכך יתר על המידה עד כדי הפסקת אכילה כשאני לא נמצאת?

בקיצור, אני רוצה להאמין שהכל בסדר אבל גם מודאגת שהוא מרזה. גם מפחדת שהוא מפתח אנטי ושנושא האוכל הופך לנושא...

אשמח לעזרה ולבהירות,
תודה!

[תמרוש_רוש]

היי מבולבלת,
באמת נשמע מצב מבלבל.
יש כאן שילוב של דברים שהם בסדר גמור, עם כמה דברים שאולי מרמזים על בעיה ואולי לא.

בן שנה וחודש, יונק הרבה מאוד, מוצקים מגיל 8 חודשים בערך, כיום "אוכל" את כל מגוון המאכלים שאנחנו אוכלים. מסרב לכפית, אוכל רק מידיו, ופעמים רבות הרוב אינו נכנס לפה
כל אלה הם נורמליים לחלוטין.

בחודשיים האחרונים הוא לא עולה במשקל ואף ירד במשקל. כיום הוא בערך 3 .8 קילו לאחר שהיה 8.600.
כמה הוא נולד?
בין גיל שנה לשנתיים תינוקות מתייצבים על המשקל שלהם ועולים מעט מאוד. את לא תראי אצלו עלייה במשקל חודשית כמו בשנה הראשונה, כך שלא לעלות במשקל עשוי להיות בסדר גמור.
לרדת במשקל - אם היה אירוע כמו בקיעת שיניים, מחלה כלשהי, תחילת הליכה, ירידה קלה וזמנית במשקל היא בסדר. מצד שני, הוא תינוק קטן, כך שזה עלול להיות סימן למשהו אחר.

הוא עם אביו וביום אחר עם המטפלת. בימים אלה הוא כמעט ואינו אוכל דבר.
זה בעצם הדבר היחיד שמדאיג אותי בפוטנציה. יכול להיות שהוא עדיין לא עשה את הסוויץ' למוצקים, ושהסוויץ' הזה יקרה אוטוטו (הייתי אומרת, בחודש הקרוב), אבל יכול להיות שיש לו איזושהי בעיה, קושי אמיתי לאכול מוצקים. וזה לא שההנקות הופכות אותו לתלוי מדי - זה שהמוצקים לא מצליחים להיות מספיק טובים בשבילו ובגלל זה הוא תלוי בהנקות.

אז השאלה היא: איך הוא נראה לך באופן כללי? האם הוא עושה רושם של ילד בריא, מרופד (גם אם קטן) וחיוני? האם יש לו לחיים אדומות? האם מדי פעם הוא כן אוכל הרבה מוצקים (למשל, במסיבה או אירוע מיוחד, או סתם ככה פעם בחודשיים) ומרגיש טוב עם זה? האם יש לך תחושה, ולו מעורפלת, שהוא נהיה ירוד לאחרונה?

אם באופן כללי הוא נראה בריא וחיוני אז לא הייתי דואגת, ונותנת לו עוד חודש לראות אם יש סוויץ' למוצקים, לכל הפחות בימים שהוא לא אתך.
ברגע שהוא אוכל היטב כשאין לו ציצי זמין - לא הייתי דואגת כמעט בכלל על דפוסי האכילה שלו בימים עם אמא.
כמובן, אם את רוצה להוריד כמה הנקות כי ההנקה מתחילה להעיק עלייך, לכי על זה - אבל אחרי שאת יודעת שהוא יכול לחיות טוב על מוצקים. אם יש חשד לבעיה אמיתית עם צריכהת מזון מוצק, אז ממש חראם עליו לקחת ממנו את ההנקה שכרגע מחזיקה אותו במצב טוב. צריך לטפל בבעיה קודם, ורק אז להוריד הנקות.
אם אין בעיה עם מוצקים, תורידי הנקות כמה שמרגיש לך נכון, מבחינת היחסים ביניכם והצרכים והרצונות שלך, בלי לדאוג יות רמדי על האוכל.

אם משהו מרגיש לך לא בסדר, או אם הוא לא עושה את הסוויץ' בקרוב, הייתי מחפשת רופא ילדים שמבין בהנקה-עד-גיל-שנתיים, או יועצת הנקה שהיא גם רופאה, ומתייעצת. הדבר הראשון שאני חושבת עליו הוא בדיקה של רמת הברזל. אולי יש עוד דברים.
נשמע שאין לו בעיה סנסורית עם אוכל, כי הוא שמח לטעום ולהתקשקש עם מגוון רחב של מאכלים.

מה דעתך?

[תמרוש_רוש]

שאלה: בימים שאת לומדת, לכמה זמן את נעדרת מהבית?

[בשמת_א*]

כמובן שהמון מהאוכל נזרק על הרצפה... האם צריך להתעלם מזה שהיא זורקת את האוכל או לנסות למנוע את זה..?
תוספת קטנה: אמהות רבות גילו שכשמגיע השלב הזה, הכי נוח להושיב את התינוקות על הרצפה לאכול... אוכל שנזרק מגבוה יוצר יותר לכלוך והזריקה מלהיבה יותר...
כמו כן, ברגע שהם זורקים זה סימן מובהק שנגמר התיאבון לאכול, וזה סימן לסלק את האוכל ואת כלי האוכל ולעבור לשלב הניקוי (-:

בגיל 10 חודשים עדיין ההנקה היא עיקר התזונה, ולא בכדי. זה מפני שהמזון המוצק שייך למחלקת ה"התנסות וטעימות" ולהתרגלות לפעילות החדשה, לא אמור להחליף הנקה ולא נותן בסיס קלורי אפילו מינימלי לרוב התינוקות (הרי מדובר במזון מאוד "דיאטתי" ומאוד חסר לעומת חלב האם).


האם הוא לא תלוי בכך יתר על המידה עד כדי הפסקת אכילה כשאני לא נמצאת?
ראשית אני מסכימה עם תמרוש רוש:
יכול להיות שהוא עדיין לא עשה את הסוויץ' למוצקים, ושהסוויץ' הזה יקרה אוטוטו (הייתי אומרת, בחודש הקרוב), אבל יכול להיות שיש לו איזושהי בעיה, קושי אמיתי לאכול מוצקים. וזה לא שההנקות הופכות אותו לתלוי מדי - זה שהמוצקים לא מצליחים להיות מספיק טובים בשבילו ובגלל זה הוא תלוי בהנקות.

שנית מסכימה עם ההערה של תמרוש רוש בנושא הברזל - האם בדקת לו ברזל בגיל 10 חודשים או לאחרונה? מה שאת מתארת עלול גם להיגרם כתוצאה מאנמיה, ובמקרה כזה כדאי לתת תוסף ברזל שיעודד את התיאבון למוצקים.
מזכירה שבבדיקת הדם חשוב לבדוק: מאגרי ברזל (Iron), פריטין, טרנספרין, B12, ובשום אופן לא להרשות לרופא/ה לבדוק רק המוגלובין כי זה לא חושף כלום ויצטרכו לדקור אותו פעמיים. מניסיון, תעמדי על זה שיציינו במפורש בבדיקה לבדוק גם את אלה, ותבדקי את טופס הבדיקה בעצמך לפני שהאחות דוקרת אותו (כי הרבה פעמים הרופאה שולחת את הטופס ישירות לאחות דרך המערכת הממוחשבת ואת לא תקבלי שום נייר ביד, אז חשוב לבקש מהאחות לבדוק מה רשום בטופס לפני שהיא לוקחת דם).

שלישית רוצה לציין, שתינוק שלא אוכל כלום כשאת אינך, זה לא מפני שחסר לו "החלב שלך". זה מפני שחסרה לו את.
איך הוא מרגיש עם מי שמטפל בו כשאת אינך?
האם מנסים "לדחוף" לו אוכל בצורה לא נעימה? האם זה הפך ל"סיפור" איתם? יכול להיות שהוא מרגיש לחץ וכעס במצבים האלה, שמתווסף על הקושי שלו בפרידה מאמא בגילו, שהוא הגיל (בה"א הידיעה) של חרדת הנטישה.

לא הייתי נוגעת בהנקה בשלב זה - זה העוגן שלו, וזה כנראה התזונה היחידה שהוא באמת מקבל כרגע, נוסף על הקשר לאמא שכל כך חשוב לו (ובמיוחד להתחבר מחדש אחרי פרידה - בגילו אין לו תפיסת זמן ולכן הוא לא יודע אף פעם שגם תחזרי אליו).

מסרב לשבת לאכול ומסתובב ואוכל בעמידה.. האכילה יכולה לקחת גם שעה...
מהניסוח שלך אני ככה שומעת שאתם מוטרדים מזה (-:
ואולי אפילו מנסים "לחנך" אותו ומתנגדים לדרך שלו...
אז אני רוצה להרגיע אותך שזה לגמרי נורמלי וטבעי בגילו, והדרך היחידה להמנע מהפרעות אכילה היא פשוט לזרום איתו ולהפוך את זה למשחק. אין שום דבר רע בזה שמעבירים את השעות בלעדייך בשורה ארוכה של נשנושים בריאים (קצת בננה ואז קצת בטטה ואז קצת מרק וכן הלאה וכן הלאה, ככה הוא אוכל כל פעם קצת, כל פעם משהו מעניין אחר בפה, כל פעם משחק חדש, עיסוק חדש, והנה עברו 4 שעות של משחקי-אוכל והבטן הקטנה יותר מלאה).
וחוץ מזה, לאכול לאט הרבה יותר בריא.
לנו המבוגרים מטיפים כל הזמן לאכול לאט וללעוס היטב ולא בחיפזון (-: אז הנה יש לך ילד שאוכל נכון מההתחלה וזה נהדר.
ככה הוא גם קשוב לבטן שלו, מזהה מה הוא אוהב ומה לא, מרגיש מתי הוא שבע, וככה הוא משמר את החיבור הטבעי המדוייק למידת השובע והרעב שהרבה מאיתנו איבדו בילדותם (החיישן התקלקל והרבה מאיתנו אוכלים עד שמתפקעים ואחר כך מרגישים רע, משמינים ומצטערים).

[תפילה_לאם*]

והנה עברו 4 שעות של משחקי-אוכל והבטן הקטנה יותר מלאה
רוצה לשאול על זה:
האם לא מומלץ לתת לילד לחוות תחושה ברורה של שובע או של רעב? אולי רלוונטי רק בגיל מבוגר יותר?
כי התאור הזה של קצת בננה ואז קצת בטטה ואז קצת מרק וכן הלאה וכן הלאה, ככה הוא אוכל כל פעם קצת, כל פעם משהו מעניין אחר בפה דווקא מתחבר לי מאוד לאכילה לא נכונה. טוב לאכול לאט, אבל האם לא בעייתי לגרור ארוחה מתמשכת על פני שעות במקום להגדיר סוף לארוחה וארוחה חדשה בעוד שעתיים?

[אישה_במסע*]

דווקא מתחבר לי מאוד לאכילה לא נכונה
סימן שלא קראת מספיק את מה שכתבה ניצן אמ

אני לא יודעת מה תבנית האכילה הנכונה. אני אישית חושבת שאין תבנית אכילה נכונה, ושהאדם מותאים למספר לא קטן של תבניות שכאלו. אחת מהן היא התבנית שלי כרגע - שתי ארוחות גדולות ביום. אבל יש לא מעט אנשים שטוענים שהדבר הנכון הוא לאכול הרבה ארוחות קטנות. ואם הם באופניים, אז זה אומר בעצם לנשנש הרבה לאורך זמן.

תחשבי על לקטים מטיילים. האמא הולכת בחבורה של נשים ועליהן וסביבן הילדים הקטנים. הן אוכלות דברים כשהן מוצאות אותם...

ומניסיוני האישי, נשנשוש לאורך זמן לאו דווקא סותר תחושה של שובע, או של רעב.

<לא מבינה בתזונה של ילדים קטנים. אבל מכירה מספיק תיאוריות סותרות על תזונה כדי להיות זהירה מאוד כשאני קוראת למשהו "אכילה לא נכונה" - הרי אני מכירה לפחות תיאוריה אחת שעל פיה זו האכילה הנכונה. וגם את מכירה - צילי רשמה על זה באחד מדפי החיוניות הקודמים>

[בשמת_א*]

אבל האם לא בעייתי לגרור ארוחה מתמשכת על פני שעות במקום להגדיר סוף לארוחה וארוחה חדשה בעוד שעתיים?
כפי שכתבה אישה במסע, לא בעייתי.

יש לנו סיטואציה של תינוק שלא אוכל, שצריך להעסיק אותו בשעות בלי אמא, ושאנחנו רוצים לעניין אותו וליצור ההיפך מהפרעת אכילה.
לא אוכל פירושו גם שלא יאכל כמות גדולה משום דבר.
מנסיוני (שרובו תינוקות של אחרים כמובן), תינוקות כאלה יש סיכוי שיאכלו מנות פיצפוניות של מאכלים מגוונים, במיוחד אם כל העניין מתנהל כמשחק מעניין ולא ממוקד ב"אוכל".

עוד חשוב ללמד אותם אכילה חברתית - זה כשכל המשפחה יושבת ביחד ליד השולחן ואוכלת.
לא עובד כשיש מטפלת+תינוק...

[פלוני_אלמונית*]

הבת שלי תמיד היתה אכלנית גדולה ביותר, כך שאין לי באמת מה לתרום לשיחה. רק רוצה לספר שאצלינו זה ככה - הצלחת מארוחת הבוקר, באם אינה מתרוקנת כמובן, נשארת על השולחן עד אחר הצהריים. אליה מצטרפים במהלך היום בדרך כלל פירות חתוכים/מקולפים או אגוזים או יוגורט או כל מה שבא, וגם איזו כוסית מים או תה שהתקרר. אם אוכלים משהו חם בצהריים אז גם זה מצטרף...
אני שומרת על האיזור נקי ונעים, כך שזה לא הופך לאיזה ערימת ג'יפה.
אני לא יודעת אם זו הדרך הנכונה, או אולי בכלל טעות גדולה מצידי (כנאמר, הילדה אוהבת מאוד לאכול) כמו שאמא שלי ואחותי חושבות, אבל לי אישית מאוד נעים ככה.

[תפילה_לאם*]

קיבלתי.
תחשבי על לקטים מטיילים. נכון...
ובייחוד:
אין תבנית אכילה נכונה, ושהאדם מותאים למספר לא קטן של תבניות שכאלו.

[תמרוש_רוש]

אני כרגע נגד אכילה מנשנשת, כי עם מאכלים מסוימים וילדים מסוימים זה ייגמר בעששת - כמו שקרה עם הבן שלי (ואין טעם להעמיד פנים שאנחנו לא חיים בעידן של מאכלים מזרזי עששת, גם אם משתדלים...).
אבל מסכימה שעם תינוק בן שנה אי אפשר ואין טעם להתווכח. הגיוני בעיני לכוון בעדינות לעבר אכילה יותר "מסודרת" עם ישיבה ליד השולחן החל מגיל שנתיים בערך. אבל עד אז - גמיש. שיאכל בביסים.

דרך אגב, הפעוט שלי מעדיף לאכול בישיבה ליד שולחן הסלון, על שרפרף, שאז הכל בגובה שלו. אני בעד.

[אישה_במסע*]

אני כרגע נגד אכילה מנשנשת, כי עם מאכלים מסוימים וילדים מסוימים זה ייגמר בעששת
לי זה נשמע כמו להיות נגד פעילות גופנית, כי יכולים להפצע. לא עדיף להיות בעד אכילה מנשנשת עבור כל המאכלים וכל הילדים עבורם זה לא יגמר בעששת?
למשל, שהנשנוש יהיה רק של פירות וירקות. או אפילו, לכוון לאכילה מסודרת אבל לא להיות נגד אכילה מנשנשת, אלא להיות נגד אכילה מנשנשת של מאכלים מסויימים.

[תמרוש_רוש]

אשה, אני לא מעוניינת כרגע להיכנס לפרטים ולהגיד לאנשים אחרים (בנקודה הזאת) מה ככה ומה ככה, מה אפשר ומה אי אפשר.
אני רוצה רק להזכיר, בגלל הכיוון שהדיון תפס, שאכילה מנשנשת זה אולי נהדר בתנאים של תזונה פליאוליתית, אבל עם התזונה הנפוצה שלנו ואורח החיים שלנו, צריך לחשוב על זה פעמיים, ובעין פקוחה.
ואידך זיל גמור. שכל קורא יחשוב בעצמו על מה שקורה אצלו בבית, ומה רלוונטי לילדים שלו.

אני אישית בחרתי בדרך של להגביל אכילה מנשנשת בגדול (לילד בן שלוש. גיל שנה זה סיפור אחר), כי זה יותר פרקטי במשפחה שלי מאשר להתחיל להתבחבש במי האפסיים של "זה כן וזה לא וזה לפעמים וזה רק-היום לא בסדר כי כבר היו לנו שלושה היום..."
כלל מנחה, שקל להיצמד אליו בלי לחשוב ולדון ולהחליט על כל מיקרו-סעיף.
וגם בחרתי להוציא מהבית כמה מאכלים שהיו שם קודם, כדי שגם אם תהיה אכילה מנשנשת, היא לא תעלה לי את לחץ הדם, וכנראה גם תגרום פחות נזקים.

[אישה_במסע*]

אבל עם התזונה הנפוצה שלנו ואורח החיים שלנו
מזכיר לי את הדיון שהיה על עששת בהנקה מלאה ועל מה שקורה אם יש כבר לילד עששת.

הניסוח שלך לרגע הפריע - למה להיות נגד אכילה מנשנשת, אם זה לא מתאים לחלק מהאנשים והמשפחות. ההודעה הזו שלך מנוסחת אחרת לחלוטין.

[תמרוש_רוש]

אני כרגע נגד אכילה מנשנשת
הנה הניסוח המקורי, שימי לב למילה השניה
(ואם את היית צריכה לעבור את מה שאני עברתי עם רופאת השיניים הסיוטית של הקטן, מבטיחה לך שגם לך היה רגע כזה)

[אישה_במסע*]

שמתי לה, וזה ממש לא טריבילאי להבין מהניסוח הזה שזה רק כרגע ואחר כל יעבור. גם אני הייתי יכולה להגיד שכרגע אני בעד אכילה מנשנשת, והכוונה היא רק לכך שהייתה לי דעה אחרת בעבר, אולי תהיינה לי דעות אחרות בעתיד, ולכן זו דעתי בהווה בלבד.
<פרזנט סימל, פרזנט פרוגרסיב>

[מיכלוש*]

אני אמא לתינוקת בת שבעה חודשים, הנקה מלאה, שוקלת 6.90 קילו. בחודשיים האחרונים עלתה מעט מאוד גם במשקל גם בגובה וגם בהיקף ראש, הגברת מסרבת לאוכל מוצק, ואני ממש חוששת, מה עושים?

[פלוני_אלמונית*]

6.90 קילו

1. 900 (שישה קילו ותשע מאות גרם) או 6.090 (שישה קילו ותשעים גרם)?

[מיכלוש*]

1. 090

[דפנה*]

מיכלוש יקרה, אני לא מומחית, אבל עד שיבואו המומחיות, כדי שהן יוכלו באמת לעזור לך, ממליצה לכתוב פה יותר פרטים. למשל, משקל לידה, עוד כמה שקילות אחרונות, אולי גם נתוני גובה והיקף ראש אם הם מדאיגים אותך, האם הייתה חולה לאחרונה, וכל נתון נוסף שנראה לך יכול להיות רלוונטי. שתהיה תמונה שלמה.
מבינה את החשש שלך
למיטב ידיעתי הדלה, שילוב מוצקים בגיל הזה הוא לא למטרת תוספת קלורית (להפך - המוצקים הראשונים הם די דיאטטיים) אלא למטרת התנסות וחשיפה. מבחינה קלורית מה שהכי חשוב לה כרגע זה חלב אם, שמלא בשומנים טובים.
זה שהתחלת המוצקים איטית זה לגמרי נורמלי ולא מלחיץ. העיקר שתקבל רוב חלב.
האם העלייה במשקל תקינה או משקפת בעיה? את זה אני אשאיר למומחיות (+נתוני שקילות שכדאי שתוסיפי).

[דפנה*]

ועוד לבינתיים - ממליצה לך מאוד לקרוא הודעות במעלה הדף.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, אשמח לעזרתכן.
תינוקת בת 8 חודשים. סרבנית מוחלטת של טחונים (מרק/פירות) נסיתי את כל המרקמים בכל הטמפ'.. ללא הצלחה. ברגע שרואה את הכפית סוגרת את הפה ומסובבת את הראש לצד. אנטי מוחלט. לפני חודשיים כן היתה פותחת את הפה, אך שומרת בפה כמה שניות ומיד יורקת את המרק החוצה. היום אני מצליחה לתת לה 2 כפיות - בולעת. אבל מיד אחכ נועלת את הפה.
כשאני נותנת לה בייבי ביס - נראה כי מגרדת אותו על החניכיים (עכשיו יצאה לה שן ראשונה) כשהוא נמס הכל מתפורר עליה, בולעת ממש ממש טיפה.
לעומת זאת, סימילאק אוכלת באהבה רבה.
שוקלת 7 וחצי. בחודש האחרון עלתה רק מאה גרם.
מה עלי לעשות לגבי אכילת המוצקים????

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא נראה לי מדאיג. רק בת שמונה חודשים...... יש תינוקות שלוקח להם יותר זמן לזה וזה הגיוני ונורמאלי. המשיכי להציע לה עד שהיא תתחיל לרצות.

[אישה_במסע*]

מה עלי לעשות לגבי אכילת המוצקים????
לשחרר.

אני כמובן עלולה לטעות אבל...

לי נשמע שאת יצרת התנגדות בגלל שאת לוחצת עליה לאכול. הפתרון הוא להניח לה. סימני המוכנות למזון מוצק מאופן כללי כוללים לא רק סימנים פיזיים כמו יכולת ישיבה, אלא גם התעניינות במזון. את לא אמורה "להצליח" לתת לה. אם את צריכה להצליח סימן שמשהו פה לא בסדר. את אמורה להציע לה לאכול - ולל לה את האפשרות לסרב! ליצור מצב בו היא מובילה את התהליך, לא את.

מכיוון שלא עשית את זה, אני הייתי עוזבת את הנושא לכמה זמן, ומחכה ליוזמה שלה. שהיא תהיה זו שתיזום ותרצה.

אגב, זה נכון עוד יותר לעתיד. לרדוף אחרי ילדים כדי שיאכלו זו הדרך הבטוחה ליצור מאבק כוחות, וילדים שצריך לרדוף אחריהם. שלא לדבר על הפוטנציאל להפרעות אכילה בגילאים מאוחרים יותר.

הורים אמורים להציע לילדים שלהם אוכל (ולבדוק אם יש איזשהי בעיה שמונעת מהם לאכול - בעית ויסות חושי, אלרגיה למאכל מסוים, מחסור בברזל שיוצר חוסר תאבון). זה הכל. כל הדרכים ללחוץ על ילדים לאכול יוצרות אנטי. בעוד שאם לא לוחצים, אז באופן טבעי, כל היצורים החיים רוצים לאכול!

אני לא באמת יודעת מה לעשות עם העלייה במשקל. אבל מנקודת המבט שלי הלחץ לאכול הוא הסיבה לחוסר העלייה, ואם את יכולה הייתי משחררת לכמה זמן ובודקת מה קורה. אם חוסר העלייה במשקל מלחיץ מידיי, אז עוד יותר הייתי משחררת את הלחץ, ואולי עושה משהוא אחר במקביל.

בכל מקרה, בגיל הזה מוצקים לא אמורים להוות חלק משמעותי מהתזונה. אלו רק טעימות. וההנקה, או במקרה הזה תמ"ל, זה עיקר האוכל עד גיל שנה בערך. וגם אחר כך זה בסדר ולאו דווקא סיבה לדאגה.

[יהודית*]

לי נשמע שאת יצרת התנגדות בגלל שאת לוחצת עליה לאכול
שתי הנחות שממש לא משתמעות לי מהתיאור.. אני מציעה אפשרות אחרת - אולי מה שמפריע לה זה הכפית, ועדיף לתת לה להחזיק ביד חתיכת אבוקדו, מקל מלפפון או בננה, ואז היא תוכל לבדוק, למעוך, ללקק, להכיר את המרקם ואולי גם להכניס לפה

[אישה_במסע*]

שתי הנחות שממש לא משתמעות לי מהתיאור

ברגע שרואה את הכפית סוגרת את הפה ומסובבת את הראש לצד
היום אני מצליחה לתת לה 2 כפיות

לי נשמע שלתת אוכל למי שנועלת את הכפית ומסובבת את הראש זה כפייה. מישהי (תמרוש? אהבת עולם ?מישהי אחרת?) תיארה איפשהו איך כשהיא נותנת כפית לילד היא מחכה שהוא ינוע לכיוונה. הילד בתיאור שיתף איתה פעולה. לא ניסה להתנגד בחומה כפולה.

[יהודית*]

כן זה יכול להישמע ככה, וזה יכול גם להישמע אחרת כשהילדים שלי היו פעוטות, האחת היתה מיד פוערת פה ענק מול הכפית, והשני היה מהרהר בעניין ואז מרים את שפתו העליונה ומואיל לאפשר לי להחליק פנימה את הכפית, ושניהם מאוד אהבו לאכול

[יהודית*]

דפנה - אולי תספרי לנו איך היא מסכימה לאכול את שתי הכפיות? האם לפעמים היא לא מסרבת אלא מביעה רצון לאכול? או שזה קורה אחרת?

[אישה_במסע*]

יהודית, השאלה שלך טובה ותאיר אור על העניין.
אבל אני לא יכולה להמנע מלראות את סגירת הפה וסיבוב הראש בתור "לא" ו"לא!". חוץ מזה, האמא אמרה בעצמה שגישת התינוקת היא אנטי מוחלט_ ו _נסיתי את כל המרקמים בכל הטמפ'.. ללא הצלחה.

באופן כללי, הרבה פעמים לשחרר זו התשובה לאנטי.

[יונת_שרון*]

אני עם יהודית: לתת לה אוכל לא מעובד ולא טחון, להחזיק בידיים, לשחק, להתלכלך יפה יפה. אוכל זה לא רק אוכל, זה גם למידה חושית באמצעות מחקר ומשחק. חשוב לתת לה לשחק באוכל.

[פלוני_חנהאלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הנכדה שלי בת שישה חדשים אני מנסה לת לה מרק מקיא מנסה פירות גם מקיא אני מדברת רק על ביס מה עושים אשמח לתשובה

[יונת_שרון*]

להפסיק לתת לה את הדברים האלה. לאפשר לה לשחק עם אוכל בלי לנסות לגרום לה לאכול אותו.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רק בת חצי שנה.... גם שלי לא גלתה עניין בגיל הזה ועשתה פרצוף מקיא. רק בגיל שנה התחילה לאכול כמה כפיות בודדות.
היום בת שלוש אוכלת הכל...

[אמא_128515*]

בת שנה הייתה אוכלת פירות טחונים ומרקים טחונים עד לפני חודשיים-שלוש ופתאום הפסיקה לחלוטין. עכשיו היא מסכימה לגרברים תעשייתיים וסקוויזים אבל אוכלת מהם כמות קטנה בסביבות 50 גרם ולא מוכנה לפתוח את הפה לשום מאכל אחר ואם מאופן נדיר היא פתחה את הפה אז היא ישר יורקת את זה בגועל. יש לה כבר 13 שיניים ותאורטית אין סיבה שלא תירצה לאכול אבל היא ממש מסרבת וניזונה רק מתמ"ל.
האחות בטיפת חלב ישר הלחיצה ואמרה לגשת לקלינאית תקשורת ואני לא יודעת אם באמת יש לה בעיה של אכילה או סיבה אחרת.
אציין ש כל מה שאינו אוכל נכנס בשמחה לפה (כפיות, צעצועים, מכסים, ספרים...כל דבר שהיא נוגעת בו נלעס בהנאה)

[קרן_שמש_צהובה*]

לא נשמע מלחיץ
הייתי מנסה אולי להרפות
לנשום עמוק
תציעי לה אולי לשבת עליך כשאת אוכלת בצורה שתהיה לה גישה נוחה לצלחת
אולי כך תיראי מה מעניין, מגרה או מסקרן אותה
ניראה לי שבשלב הזה אוכל מוצק הוא עדיין חצי מחקר חצי משחק
החלק של תזונה ממש עוד קצת לוקח זמן
לא?

[אמא_128515*]

כשאנחנו אוכלים היא מראה סקרנות ורוצה להכניס ידיים אבל אם מציעים לה היא בורחת או מסובבת את הראש ואם לקחה משהו היא זורקת או מורחת אותו.. מתסכל במיוחד כשרואים ילדים אחרים בגילה ומטה שאוכלים כבר הכל כמו גדולים וחלקם בלי שיניים בכלל והיא כלום.
למרות שאני יודעת שלא צריך להשוות וכל אחד בקצב שלו.

[דפנה*]

אם מציעים לה היא בורחת או מסובבת את הראש
אז כנראה שעדיף לא להציע. לאפשר לה לקחת לבד מה שרוצה וזהו.
ואם לקחה משהו היא זורקת או מורחת אותו
זה בסדר גמור ככה, זה שלבי התיידדות נורמליים עם אוכל. יש כמה הסברים מצוינים על זה במעלה הדף (את יכולה להריץ חיפוש על המילה 'שלבים').

[תמרוש_רוש]

אמא, יש לי שאלה:
בת שנה הייתה אוכלת פירות טחונים ומרקים טחונים עד לפני חודשיים-שלושה ופתאום הפסיקה לחלוטין.
מה עם מאכלים אחרים, לא טחונים? פירות וירקות בחתיכות, לחם, ביצה, בשר? מה היא אכלה עד אז? איך היא מתייחסת אליהם עכשיו?


אני לא חושבת שצריך להלחיץ או להילחץ, אבל בגלל שהיא אכלה דברים מסוימים ופתאום הפסיקה, יש מצב ללכת לקלינאית תקשורת שמתמחית באכילה ולשמוע מה יש לה להגיד. אולי היא רק תגיד שהכל בסדר, אולי היא תתן כמה טיפים מועילים, ואולי היא תאתר בעיה קיימת שגרמה לה להפסיק לאכול.

[יונת_שרון*]

את יכולה לתת לה לקחת מהצלחת שלך, אולי גם לשבת עליך בזמן שאת אוכלת. בלי לחץ שהיא תאכל, בלי לחץ מהלכלוך. פשוט לתת לה להתנסות באוכל שלך, ואחרי שהספיק לה לנקות.

[אמא_128515*]

היא הייתה אוכלת בזמנו רק פירות טחונים ומרק טחון. כשניסיתי לשלב מרקם טיפה יותר גס כמו קוסקוס/אורז/מעיכה במזלג היא הייתה טועמת כפיות בודדות ומפסיקה. אוכל מוצק בכלל לא נוגעת ואם בטעות נתנה ביס הייתה ישר מפילה מהפה לריצפה.
נכון להיום היא כבר לא אוכלת יותר מרקים בכלל אלא רק כמות קטנה של עד 50 גרם גרבר פירות תעשייתי או שבכלל לא והיתר תמ"ל.
התייעצתי היום שוב פעם עם האחות בטיפת חלב והיא משוכנעת ב 99% שקלינאית תקשורת תפתור את הבעיה. אז כנראה שננסה לפנות אלייה ונראה במה מדובר.
בהצלחה לנו ותודה רבה לכל מי שענתה ועזרה

[יונת_שרון*]

כתבת שהיא מתעניינת באוכל שלך, ומנסה להכניס ידיים. אז אפשר פשוט לתת לה להכניס ידיים, להתלכלך יפה יפה, ואולי חלק גם יגיע לפה בסוף. נסי ותהני!

[תמרוש_רוש]

כנראה שננסה לפנות אליה ונראה במה מדובר.
נשמע שאת על הדרך הנכונה.
בהצלחה! @}
תעדכני אם בא לך... תמיד מעניין לשמוע על תהליכים כאלה, וזה עוזר גם להורים אחרים.

אפשר פשוט לתת לה להכניס ידיים, להתלכלך יפה יפה, ואולי חלק גם יגיע לפה בסוף.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום,
הבת שלי בת 11 חודשים.
בגיל 7 חודשים בערך המטפלת ניסתה להאכיל אותה והיא אכלה קצת תפוח, בננה, מרק והכל מרוסק. גילינו שהיא אלרגית לבננה, אגס ועגבניה. כמו כן, היא אוכלת מאז גיל 4 חודשים איזומיל צמחי של סימילאק כי כנראה היא רגישה ללקטוז (עשה לה שלשולים). אני לא הצלחתי להניק אחרי ניסיונות רבים ובכי של חודשיים.
מאז היא עברה שלוש מסגרות של מטפלת ולא מצליחים להאכיל אותה מוצקים.
היא חלתה בגיל 9 חודשים בחצבת, וגם לאחרונה הייתה חולה בוירוס שבוע.
בקיצור, היא לא אוכלת כרגע כלום חוץ מבמבה. ובשבוע האחרון גם מסרבת לסימילאק.
היה שבוע מאוד קשה כי היא צורחת מרוב רעב, ומצד שני היא לא מסכימה לאכול כלום. כרגע היא נמצאת איתי בבית.
היומיום ממש קשה, היא נמצאת בחוסר שקט משווע.
יש לכם רעיון מה לעשות?? תודה רבה!

[בשמת_א*]

לפנות לייעוץ רפואי. בדחיפות.

[תמרוש_רוש]

לפנות לייעוץ רפואי. בדחיפות.

אחרי שתעשי את זה ותקבלי טיפול מיידי טוב, ומצבה יתייצב, תוכלי לחזור לפה. ואז נוכל לדבר בנחת ולעזור לך עם המוצקים לטווח הארוך.
רפואה שלמה!

[פלוני_אלמונית*]

היי:) תינוקת שלי בת 9 חודשים, היא קטנה במשקל 6500 (אחוזון 2) וגבוהה (אחוזון 50). כרגע אנחנו בשלב טעימות בלבד.. לא מכניסה אוכל או כל חפץ לפה, בימים האחרונים התחילה להכניס קצת לפה צעצועים.. אוכל עדיין לא מכניסה לפה (בייבי לד לא עבד) אבל כן לוקחת טיפטיפה בכפית. חשתי אותה לבננה, אבוקדו, תפוז, אפרסמון, תפוח, אגס, מלפפון ובטטה. היום הרופאה ממש יצאה עליי על זה שאני לא מאכילה אותה והיא קטנה.. מרגישה קצת מתוסכלת מצד אחד שמנסים להפחיד אותי ומצד שני אני רוצה להקשיב לילדה שלי ולמה שהיא צריכה.. הפחד שלי שאולי אני לא מציעה לה מספיק אוכל או שאני לא פועלת נכון או לא מכוונת בדרך הנכונה.. אני מרגישה מבולבלת ולא יודעת איך לפעול איתה. האם להמשיך להציע פירות? כמה פעמים להציע? זה מצב תקין בכלל שהיא רק כמעט על הנקה? זה מספיק מזין אותה?

[אחלמה*]

יקרה, אני לא ממש יודעת לענות לשאלה שלך, אבל כן רוצה להציע אהדה. חבל מאוד שהרופאה יצאה עלייך. לא מתאים ולא במקום. הקשב שלך לקטנה נפלא, נהדר שאת מטפלת בה בעדינות וברגישות. מבחינה תזונתית אני די בטוחה שחלב מספיק בגיל זה, אבל אולי מבחינה התפתחותית כן יש מה לבחון כאן. אני לגמרי לא בטוחה בזה, אני כבר לא עמוק בעניינים. ייתכן שגם מבחינה התפתחותית זה עדיין לגמרי סבבה ובתקן. השאלה אם יש מישהי שאת סומכת עליה ותוכלי להתייעץ איתה. איך האחות בטיפת חלב? אם היא לא אחת כזאת שתצא עלייך ותדחף אותך לאובדן ביטחון עצמי, אם היא מתייחסת אלייך ברגיל בכבוד כראוי, כדאי לשאול אותה ולשמוע מה יש לה להגיד בנושא.

[תפילה*]

היום הרופאה ממש יצאה עליי על זה שאני לא מאכילה אותה והיא קטנה..
להבנתי, כמובן שחשוב להיכנס בהדרגה לאכילת המוצקים, אבל הגדילה של התינוקת שלך בשלב הזה מבוססת על חלב האם, שנותן לה (בין השאר) קלוריות חשובות, כי גם אם היא תאכל כמה כפות גדושות של תפוח מרוסק או של מרק ירקות טחון, לא זה מה שיוסיף לה קלוריות משמעותיות!
אם הקטנה התחילה רק לאחרונה להכניס דברים לפה, נראה שנכון לאפשר לה להבשיל יותר לקראת אכילה, כמו שעשית, וכמו שאחלמה עודדה אותך להמשיך לעשות.
אני חושבת שעצות - כמו שהופיעו כמה פעמים במעלה הדף - של לתת לה להשתעשע באוכל יכולות להתאים גם במקרה הזה:
לתת לה אוכל לא מעובד ולא טחון, להחזיק בידיים, לשחק, להתלכלך יפה יפה. אוכל זה לא רק אוכל, זה גם למידה חושית באמצעות מחקר ומשחק. חשוב לתת לה לשחק באוכל.

[תמרוש_רוש]

האם להמשיך להציע פירות? כמה פעמים להציע? זה מצב תקין בכלל שהיא רק כמעט על הנקה? זה מספיק מזין אותה?
א. בהחלט להמשיך להציע פירות, כמה פעמים ביום. אבל בלי לחץ ... לעשות את זה כמשחק. לתת לה זמן להריח, ללקק, למעוך בכפית...
אולי יועיל לעשות את זה על בישיבה הרצפה, בישיבה עלייך, ולא בכסא אוכל גבוה.
ממליצה לך לאכול גם, תוך כדי. ככה את מדגימה לה לא רק איך אוכלים, אלא גם שזה טעים וסבבה.
אם בא לה להאכיל אותך - בכלל טוב.
כרגע הייתי נותנת עדיפות לבננה, אבוקדו ובטטות, במקביל לדברים חדשים, עד שהיא תראה חיבה לדברים מסוימים.
לנסות מרקמים שונים, כולל חתיכות וגושים.
אם היא מראה עדיפות לכפית, אז בהחלט להשתמש בכפית. יש ילדים שלא אוהבים לגעת באוכל בידיים.
(ויש ילדים אחרים ששונאים כפיות )

ב. כן, המון המון תינוקות חיים כמעט רק על הנקה עד גיל שנה, ומנשנשים מוצקים פירור פה ופירור שם בתור עדיפות שלישית או רביעית. הרבה מהם עושים את הסוויץ' למוצקים בסביבות גיל 12-13 חודש. נורמלי. וכן, ההנקה בהחלט מזינה.

היא קטנה במשקל 6500 (אחוזון 2) וגבוהה (אחוזון 50).
זה נתון חשוב, אבל לא מספיק.
איך היו האחוזונים שלה עד עכשיו? האם היה שינוי באחוזונים (או ביחס ביניהם) מאז הלידה?
ובכלל, איך ההתפתחות שלה? האם יש סימנים אחרים לדאגה, כמו חיוורון או עייפות?