איך ומתי מפסיקים למצוץ אצבע

אנונימי

שליחה על ידי גלי* » 30 מרץ 2009, 13:52

אז בתי בת 9 וחצי.
הכניסה את אגודל ימין לפיה כשהייתה בת חודש, ומאז - זהו.
תמיד תיעבתי מוצצים, ולא הצעתי לה, ולא לאחותה שנולדה 3 שנים וחצי אחריה.
שתיהן ינקו באופן מלא בחצי השנה הראשונה לחייהן.
היא ינקה בסך הכל עד גיל שנה ושמונה חודשים, אחותה שנה וחצי.
מציצת האצבע תמיד הרגיעה אותה, עד היום.
אחותה הקטנה אף פעם לא מצצה אצבע.
היא, הגדולה שלי, המקסימה שלי, מוצצת אצבע לפני השינה - לא מסוגלת להירדם אחרת.
מוצצת אצבע כשהיא לא מרוכזת, עייפה, עצובה, כשאין לה משהו ספציפי לעשות - הרבה!
זה קצת מפריע לה חברתית, לא יותר מידיי, אז היא ממעטת למצוץ בכיתה.
המציצה עיקמה, מעקמת ותעקם לה את השיניים ואת הפה היפה והמתוק שלה, והיא יודעת שבקרוב, בעוד שנה, תצטרך להתחיל טיפול ליישור שיניים, ממושך ומעצבן, שיהיה כרוך כנראה גם בעקירת השיניים הקדמיות העליונות.
אבל היא לא ממש רוצה, ולא מסוגלת, לדבריה, להפסיק.
נשמח לרעיונות ולסיפורים אישיים!

שיהיה כרוך כנראה גם בעקירת השיניים הקדמיות העליונות.
???
למה?

שליחה על ידי מיכל* » 30 מרץ 2009, 14:55

ויש כאלה שלא מפסיקים גם בגיל חמישים
lhttp://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3689152,00.html

שליחה על ידי גלי* » 30 מרץ 2009, 15:57

שיהיה כרוך כנראה גם בעקירת השיניים הקדמיות העליונות.
???
למה?
לא יודעת למה - ככה אמרו שני אורתודנטים (רופאי שיניים מומחים ליישור שיניים) שהתייעצנו איתם.

שליחה על ידי גלי* » 30 מרץ 2009, 19:52

למיכל - אני יודעת
5% לפי הכתבה שבקישור שלך.
ואני לא רוצה שבתי תהיה אחת מהם!
פעם בטיסה ראיתי מישהי בת עשרים ומשהו נרדמת ככה.
זה היה מגעיל בעיניי.

לא כל-כך אוהבת לכתוב פה, אבל בעלת ניסיון אישי
אז אם תרצי אשמח לשתף אותך בחוויה אישית של גמילה- הפסקה שלי בגיל 10
ck e@walla.com
בהצלחה

שליחה על ידי דיצה* » 30 מרץ 2009, 20:39

הבן שלי נגמל בגיל 9 פלוס. קודם כל החלטנו שזה פשוט לא מתאים ולא לעניין, וגם הוא מתבייש בזה לפני חברים, אז כנראה שזה לא עושה לא טוב.
ואז הלכנו לקנות "מרה" (משחה מרה שמורחים על האצבע)
חזרנו הביתה וניהלנו איתו שיחה על כך שכפי שהוא יודע הוא כבר גדול וזה לא מתאים והגיע הזמן להפסיק. ואנחנו איתו. כשבאנו נחושים הוא להפתעתנו הסכים מיידית. מרחנו לו את המרה. היו כמה ימים של עצבנות מצידו עד שעבר.
עד היום מדי פעם כשהוא ממש עצבני האצבע נכנסת לפה, אבל זה כבר נדיר ביותר וכשאני מסבה את תשומת לבו הוא מפסיק.

לפני כן היתה תקופה שניסיתי להניח לו. להעיר לו כמה שפחות. לעבוד על עצמי. זה לא עזר, אבל אולי אפשר לו לא להיות אנטי כשהחלטנו להפסיק את זה.

אני יודעת שזה לא באופן טבעי לדעת חלק מהאנשים, וצריך לתת לו לזרום, וכו'. אבל אני לא הסכמתי להגיע למצב שהוא יגיע לחופה עם אצבע בפה גם אם זה הכי טבעי שיש.

ד"א הוא עכשיו לידי, אז שאלתי אותו איך הוא הפסיק בעצם, והוא אמר שכשדיברתי איתו על זה הוא הרגיש שזה פשוט מגוחך.

לא קראתי את הכתבה אבל מכירה בת 40 פלוס שלעיתים מוצצת אצבע, ועוד מבוגרת ממנה שאין לי מושג היום כשהיא סבתא, אבל כן יודעת שמצצה אצבע בגיל 30.

שליחה על ידי נורית* » 30 מרץ 2009, 21:30

אולי זה יכול לעזור לך - אני מצצתי אצבע לפני השינה באדיקות עד גיל 12 בערך והשיניים שלי ישרות להפליא. מעולם לא נזקקתי לשום טיפול אורטודנטי, והנזק היחידי שנשאר לי למזכרת מתקופת מציצת האצבע הוא שהאגודל השמאלי שלי קצת יותר קטן ופחוס מהשני.
זה הפסיק מעצמו, לא זכורה לי תקופת גמילה או החלטה כלשהי.
איכשהו זה הפסיק למצוא חן בעיניי.
הילדים שלי, לעומת זאת, לא מצצו אצבע אף פעם (הבן היה עם מוצץ, הבנות לא) ושלושתם קיבלו, מי יותר ומי פחות, את השיניים העקומות של אבא שלהם (שמעולם לא מצץ אצבע ו/או מוצץ) וכמובן עברו טיפולי יישור וזהו, התיישר.

אני רוצה להציע לך שני דברים :הראשון הוא לא לחפש "מי אשם". הדמוניזציה שאת עושה למציצת האצבע והשלכותיה, לדעתי רק מגדילה את המקום שלה והופכת אותה לקטע מאוד מרכזי בחיים בלי שום פרופורציה.
במקום סתם קטע ילדותי שחולף עם הזמן זה הופך להיות מקור נחמה אולטימטיבי וסוג של התרסה בתור תגובה.

לגבי המציצה גם בשעות היום, אולי ראית בתוכנית "האח הגדול" את שימי תבורי שסיפר איך אמא שלו ראתה בעין מאוד לא יפה את מציצת האצבע שלו והתוצאה היא גבר בן 56 שמסתובב כמו אידיוט עם אצבע בפה.
מצד שני גם שאננות יתר לא תתאים כאן - לאור הנסיונות שהוא חווה להפריד בינו לבין האצבע שלו הוא הניח לבתו למצוץ אצבע בשלווה, והתוצאה ילדה בת 18 שמוצצת אצבע מול הטלוויזיה.
כדי למנוע את זה אני חושבת שאפשר לתחום בעדינות את מציצת האצבע רק למיטה.
לא להירדמות - כי להירדם אפשר בכל מקום, אלא במיטה שלה בלבד. מה שבן אדם עושה בינו לבינו במיטה שלו זהו עניינו הפרטי.
בדרך זו המציצה כבר לא תהיה עניין כזה גדול שהיא צריכה להגן עליו בחירוף נפש ו"להוכיח" לך כל היום שאת לא תגידי לה מה לעשות.

שליחה על ידי גלי* » 31 מרץ 2009, 08:46

טוב.
תודה למגיבות!
בתי ואני קוראות וחושבות יחד על הדברים וזה כבר טוב.
אני לא חושבת שאני עושה דמוניזציה למציצה.
השיניים של בתי באמת התעקמו, ובמקרה הפרטי שלה זה באמת קרה בגלל המציצה.
אני יודעת שלא כל אחד דוחף כמוה עם האצבע את השיניים קדימה ומעקם אותן, יש כאלה שדוחפים את החך העליון ואז לא נוצר הנזק לשיניים.
עניין של מזל כנראה.
גם אבא של בתי מצץ אצבע עד גיל מאוחר, 7 נדמה לי, ללא נזק לשיניים.
במקרה שלה זה אחרת לצערי וזו עובדה.
אני זוכרת שכבר כשהייתה בת 4, אמרה לי רופאת השיניים להתחיל לחסוך כסף ליישור שיניים עתידי, כי אפשר היה לראות כבר אז את הנזק...
כשהייתי בת 7, בלי שמצצתי אצבע כלל, התבשרתי שאני צריכה יישור שיניים, ובמשך 5 שנים רעות הסתובבתי עם פלטות מגעילות למדי בתוך הפה, שגרמו לי סבל ואי נעימות גדולים.
אלה היו פלטות שצריך להוציא מהפה לפני האוכל.
המטרה שלהן הייתה, למיטב זכרוני, להרחיב את הלסת וזה לחץ והכאיב.
כמה פעמים איבדתי את הפלטה, אוף, זה מעצבן אפילו להיזכר!
אני גם זוכרת את האיזכורים התמידיים מצד הוריי על כמות הכסף שהם צריכים להוציא על הטיפול, מה שלא הקל עלי כלל.
זה היה מין עונש כזה, עוד עונש, שלא הבנתי למה הוא מגיע לי.
טוב, יוצאת להפסקה.

כל כך מוכר...אמא שלי מצצה אצבע עד הצבא (תמונה שלה התפרסמה בששת הימים עם האצבע בפה בחמ"ל של גולני ואז היא החליטה להפסיק), אני מצצתי אצבע עד גיל 10 וכשעברו בקיבוץ מלינה משותפת ללינה משפחתית הפסקתי ובתי הבכורה והאהובה מוצצת אצבע בגיל 5. כשאחיה זרק את המוצץ היא החליטה לנסות להיגמל והשתמשנו במרה, וגם אהבנו מאוד את הספר "אצבע בפה זה לא יפה" של נורית זרחי (אני חושבת). היו כמעט חודשיים בלי אבל זה חזר...החלטנו לא להציק בינתיים, אבל הגדרנו מקומות בהם זה מותר, כפי שלאחותה בת השנתיים וחצי מותר: מאחרי המקלחת בערב ועד אחרי התה של הבוקר. חוץ מזה, במהלך היום, רק במיטה. בהתחלה היא הייתה פורשת לשם לפעמים, היום ממש לא. לפני ארועים, כשהיא מאוד מתרגשת היא מבקשת לשים מרה. על להיגמל היא בכלל לא מדברת. אולי כשאחותה תזרוק את המוצץ...

שליחה על ידי טלי* » 01 אפריל 2009, 16:28

אני מצצתי אצבע (אצבע ולא אגודל) עד כיתה ה' בתוספת חיתול בד שיהיה נעים. בערך מכיתה ב' החיתול התחיל לקטון עד שהגיע לחתיכה בגודל כמה סנטימטרים. בערך באותה תקופה התחלתי לעשות את זה רק בבית ההורים ולא ליד חברים, הרגשתי לא נעים מאיך שהתייחסו אליי, אבל לא זוכרת שום טראומה מיחס הסביבה או לחץ של ההורים. יותר הפריע להורים החיתול ובעיקר שלא אהבתי שמכבסים אותו....(בגלל זה כל פעם חתכו לחצי עד שנעלם). חברת ילדות נגמלה באותו גיל עם 'מרה', אני זוכרת שפעם היא שמה לי על האצבע בשביל לנסות וממש לא הבנתי למה זה טוב. אני נגמלתי טבעית כשרציתי, אמנם שידרו לי שזה מומלץ אבל המשפחה הקרובה לא לחצה. עד היום אני אוהבת שיש משהו בפה ומשהו ביד, מציצת אצבע מספקת את שני הצרכים האלו וזה יותר בריא וזול מרוב התחליפים, שנים זה היה מסטיקים, לזמן קצר סיגריות והיום אוכל והידיים כל הזמן עסוקות. השיניים שלי ישרות עד היום ואחותי שמצצה אצבע לתקופה קצרה יחסית הייתה צריכה יישור. נראה לי שמה שמשפיע זה הגנטיקה יותר מהכל. מניסיון אישי שלי הייתי ממליצה לא ללחוץ, להציע את ה'מרה' רק אם הילדה רוצה וזה נועד לסייע לה בבחירה אישית ולא בגלל רצון ההורים.

למה מגעיל? מה כ'כ נורא בעצם? אולי פשוט טאבו חברתי? זוהי דרך להרגיע את עצמך סך הכל, כמו מדיטציה..... שמעתי על דרכים בעייתיות יותר. אם יש צורך עדיף שיסופק ככה באופן טבעי ולא יודחק וימצאו פיצויים בעייתים יותר אחר כך כמו עישון התמכרות לאוכל וכו'...או לנסות לרדת לשורש הענין ולהבין אם יש סיבה לצורך כזה ולטפל בסיבה ולא בתוצאה.

אני בן 29. גיליתי לפני זמן מה שהצורך שלי למצוץ אצבע לא נעלם לשום מקום. פשוט הדה לגיטימציה חזקה מספיק כדי לגרום לי לא לעשות את זה בפועל כשאנשים רואים אותי.

ומתוך החויה שלי, אומר לך:
לצורך למצוץ אצבע יש סיבות עמוקות. "ולא מסוגלת, לדבריה, להפסיק." היא ראיה מצוינת לכך
סיכוי גבוה שבפועל אין אפשרות לתת מענה אחר לצורך הזה של הילדה שלך. אם תכפי עליה גמילה, אפילו אם לא ממש בכח, ורק מאד תשכנעי אותה, הצורך הזה ימצא דרכי ביטוי אחרות, או יעלה את רמות החרדה שלה בהיעדר ביטוי

את אומרת שהיא תצטרך לעבור טיפול שיניים שכולל עקירת השיניים הקדמיות. נשמע דרסטי מאד. מסיבות אסתטיות? למה אחרת לעקור שיניים שהתעקמו?

אני לא מכיר אותך בחיים, אבל אתן לך שיקוף על צליל שאני שומע בחוזקה לאורך ההודעה שלך כאן:

את_ תיעבת מוצצים, ולכן לא הצעת _לבת שלך מוצץ. אבל לה כן היה צורך במציצה, גם מעבר להנקות. והיא מצאה את הפתרון הזמין שמצאה, בדמות מציצת אצבע.

_ואני לא רוצה ש בתי תהיה אחת מהם!
פעם בטיסה ראיתי מישהי בת עשרים ומשהו נרדמת ככה.
זה היה מגעיל בעיניי ._
והיא, היא אכפת לה להיות אחת מ"הם"?

קראתי עכשיו שאת לא יודעת למה יהיה צורך לעקור את השיניים הקדמיות. את לא רוצה לשאול? את מתכננת פעילות "תיקון" חריפה מאד בגוף של הילדה שלך.

נשמע שאת יודעת מאד איך את רוצה שהילדה שלך תהיה. את אמא שלה, וגם בגיל הזה, אדם דומיננטי ביותר בחייה. אם לא תקשיבי הקשבה אמיתית לרצונות שלה, סביר להניח שהיא תוותר עליהם ותאמץ בסוף את הרצונות שלך. וזה הנזק הגדול ביותר שאת יכולה לגרום לבת שלך, גדול לאין ערוך משיניים עקומות. קשה לדעת מתוך שתי הודעות כמה הדפוס הזה מרכזי ביחסים שלכן, וגם לא עניני לקבוע. אבל במידה שדפוס כזה דומיננטי ביחסים של ילד עם ההורים שלו, בה במידה הילד גדל לאדם שלא יודע מה הוא רוצה, שמוותר על הצרכים האמיתיים שלו ומאפשר לאחרים לדרוך עליו בשביל למלא את הצרכים שלהם. אז אני לא יודע כמה הנקודה שאני מעלה רלוונטית למציאות שלך. אבל היא דבר לחשוש ממנו, הרבה הרבה יותר מאצבע בפה או אפילו שיניים עקומות. המתנה הגדולה ביותר שהורים יכולים לתת לילדים שלהם זה בריאות רגשית. וחלק מרכזי ביותר בגדילה של ילד בריא, זה ילד שהוריו מאפשרים לו למלא את הצרכים שלו ולא את שלהם, להיות הוא עצמו (ממש כפשוטו! )

דני יקר,
גם אני בסדר גיל כמו שלך ועדיין ביחסים מורכבים עם האצבע. מסכימה עם כל מילה. זר לא יבין! האם החברה הצליחה לגרום לך להרגיש פריק או שאתה שלם עם עצמך? האם הסוד בחוץ? מעניין אותי אם יש לך ילדים, אני אמא טרייה ומתלבטת איך להתמודד עם זה. אצלי זה עדיין עניין פרטי וברור לי שילד יוציא את האמת לאור. האם אתה מכיר עוד יצורים "כמונו"?

מה מורכב ביחסים האלה, הם ממש פשוטים

אני לא נשוי, אבל כך או כך זה לא אישיו בפועל. פשוט לא מוצץ אצבע בחברה, וכנראה שרוב הזמן הדחף לא חזק מספיק \ כן מדוכא מספיק, אז ממילא זה קורה רק חלק מהזמן, והחלק הזה מנותב לזמנים שאני לבד (יש הרבה כאלה).
לא מרגיש שיש כאן משהו מיוחד עם האצבע, שצריך לגלות או להסתיר. יש הרבה אנשים שמחטטים באף. רובם לא עושים את זה בחברה. ועוד כמה פעולות מהסוג הזה. את אומרת שילד יגלה את האמת? ומה יאמר לו שיש כאן משהו לשים אליו לב? את מגרדת בראש, נושמת, ומוצצת אצבע.
לא שלא אכפת לי מה אנשים יחשבו עלי. אכפת מאד. אבל הסיפור של הספציפי של האצבע לא יוצר תסביכים

והחברה הצליחה לגרום לי להרגיש פריק במגוון גדול של נושאים, כך שעוד אצבע פחות אצבע לא ממש משנה

כמו שראית בדף למעלה, אנשים רבים בחברה מתיחסים בסלידה ואף בגועל (? גלי....) לנושא. מודה שאם זה היה קצת יותר נורמטיבי זה היה קורה גם כשאני לא לבד (: ובכלל לא מעט, אלא מתי שאפשר ולכן, זה כן אישיו לצערי. הלואי שאצליח לאמץ את הגישה שוות הנפש שלך לנושא, מבטיחה לנסות. תודה!

אחיות ואחים יקרים, מבקשת את עצתכם להתמודדות עם נושא שמלווה אותי כל חיי ותמיד יחד עם בושה והסתרה.
אני בת 31, כיום אמא לנשמה אהובה שכאן כבר 4 חודשים.
אני עדיין מוצצת אצבע.
לא רק בלילה לפני השינה....אם זה היה נורמטיבי הייתי ככה כל היום מצידי. יש לי אפילו בד שאני מלטפת...
כן, ממש כמו תינוק, ככה כל חיי.
זוהי התמכרות קשה.
קשה להסביר את התחושה אבל בשנייה שהאצבע נכנסת לפה, זה כמו להיכנס למדיטציה, כולי נכנסת למן ספייס אחר.
כאילו אני "סוגרת מעגל" עם עצמי ומתכנסת.
אולי זו דרכי להתמודד עם העולם, דרך ילדותית כנראה, אך זה משהו שאני פשוט לא יכולה לעצור. כבר מזמן הפסקתי לנסות.
אני מסתירה את זה מרוב האנשים, אך מי שמכיר אותי היטב וקרוב אלי יודע, כי אי אפשר באמת להסתיר משהו כלכך מרכזי באישיות וביומיום שלך.

העניין הוא שעכשיו אני אמא ואני מרגישה לא נוח עם הנושא הזה מול קטינא שלי בגלל כמה דברים.
דבר ראשון- אני מהווה דוגמה ומודל לחיקוי. אני לא חושבת שזה מודל כ"כ מוצלח, אבל אין סיכוי שאפסיק.
דבר שני- ידוע שילדים חושפים הכל, גם את מה שאמא לא ממש רוצה....
אין לי דרך שהוא לא יראה אותי מוצצת אצבע כי אנחנו יחד כל היום.
אני גם לא חושבת שאני רוצה להסתיר ממנו את מי שאני וזה חלק ממני.
לא חושבת שנכון להעביר מסר (גם אם מתחת לפני השטח) של- צריך להיות מושלם, את מה שלא יפה/לא מקובל, צריך לשמור בפנים ורק את מה שיפה להוציא החוצה. (אם כבר הפוך לא? עדיף שהיופי ישאר בפנים (-: )
אשמח אם יש לכם תובנות ועצות איך להתמודד עם המצב הזה...

טרול,

כמו שאתה רואה מחקתי את ההודעות שלך.
מה שאתה מחפש לא שייך לאתר הזה.
אתה מתבקש לא להיכנס יותר לדף הזה.

שלום לך

אם כשבתך תהיה גדולה יותר ותראי שהיא מוצצת אצבע, תסבירי לה בנועם שלא תעשה את זה, תסיחי את דעתה, תתני לה איזה צעצוע לעיסה וכו'.
אם מדאיג אותך עניין ה"צביעות" כביכול,
ראיתי פה באתר הרבה דוגמאות לגידול ילדים אמיתי וכנה.
למשל, הילדה שכבר מספיק גדולה לזה, אומרת לך "אמא, למה את מוצצת אצבע ולי אסור?"
אז את אומרת לה בכנות ובפשטות - זה הרגל לא כל כך טוב שיש לי ואני לא מצליחה להפסיק אבל אני רוצה שלך לא יהיה את ההרגל הזה.

יומה,
קודם כל ממש תודה על התגובה! (אגב, יש לי בן (-: )
תראי, גם לי אמרו כל מני דברים...אצבע בפה זה לא יפה, איומים בשיניים שיתעקמו (מה שממש לא נכון אגב)..ומה לא....הסברים נעימים ולא נעימים על כך שלא כדאי, הסחות דעת...כשיש דחך כלכך חזק, האצבע מוצאת את דרכה שוב למקומה הטבעי ה-

בעיקרון מה שאת מציעה נשמע לי אידאלי אם זה יעבוד.
אני עדיין קצת נבוכה לחשוב שבתמימות של ילד הוא יחשוף אותי עם העניין הזה מבחינה חברתית...

ההודעה מעל היא כמובן אני ולא הסוטה המטרידן שכתב לפני (ומחקתי).

הדף שלך מעניין אותי מאוד.
האיש שלי מוצץ אצבע וזה פשוט מוציא אותי מדעתי. אני מבינה שזה לא ממש נשלט ברוב הזמן אבל כמו שאת ציינת שאת יודעת לא לעשות את זה בכל מקום כך גם הוא לעולם לא ימצוץ אצבע בעבודה למשל אבל בהחלט כן על הספה מול הטלויזיה.
בעיני זה כמו ללכת עם היד בתחתונים (יש גברים שעושים את זה גם בגיל ארבעים, לא הגבר שלי) זה סביר בערך עד גיל חמש.
אני אוהבת את בעלי בכל לבי, אבל כמה שאני לא מנסה לקבל אותו כמו שהוא אני לא מצליחה להתרגל להרגל הזה.

תודה שהגבת, אמא של תינוקת.
אני מבינה את התיסכול שלך....... /-:
אני מניחה שבתור גבר זה אפילו יותר קשה, פחות מתישב עם תדמית גברית. בבחורה תכונות כמו ילדותיות (= תום, בתוליות....)יותר נסלח.
תראי, זה לא בלתי נשלט אבל הצורך מאוד גדול וקשה לחיות בריסון בבית שלך עצמך. איך הוא מרגיש בנושא?
את רואה תכונות "ילדיות" אצל בעוד תחומים? הוא ינק כשהיה תינוק?
יש לכם ילדים? אם כן הם מוצצים אצבע? איך הם מגיבים לאבא כשרואים אותו, אם רואים אותו?
ספרי עוד.......
מחכה לשמוע ממך (-:

אני אמא לילדים בגיל ביה"ס, מוצצת אצבע מאז שאני זוכרת את עצמי.
מרגישה בנוח למצוץ אצבע ליד כל אדם שקרוב אלי, וכמובן ליד הילדים שלי.
ואף אחד מהילדים שלי לא ירש ממני את ההתמכרות הזאת.

פלונית

הם אי פעם "הלשינו" עלייך?
אגב, את מוצצת אצבע כל היום או שזה שמור ללפני השינה? יש לך בד? P-:

הם לא צריכים להלשין, כולם מסביבי יודעים. (אולי לחברים שלהם, אבל אין לי מושג)
אני מוצצת אצבע לפני השינה, כשאני קוראת, רואה סרט,או סתם יושבת במנוחה.
ואין לי בד, רק אצבע ימין וזהו.

אגב כשהייתי קטנה ההורים שלי התיעצו עם ההומאופטית שלי לגבי האצבע, והיא אמרה להם פשוט לא להתייחס, ודווקא החברות שלי ניסו לגמול אותי (מרה, תחבושת על האצבע) ולא הצליחו.
בדיעבד אני חושבת שהאצבע עזרה לי להתמודד עם הרבה קשיים בחיים.
כך שאני מכירה לה טובה.

מונולוג יפה מתפתח כאן
מתחיל להיות מעניין

אני נורא מעריכה את השיווון נפש שלך בעניין. כנראה אני יותר סגורה באופן כללי. או שאולי מסיבה אחרת? תמיד מרגישה שמסתכלים על זה בעין עקומה.
וכן, גם לי האצבע עזרה להתמודד הרבה בחיים ואני מודה לה (-:
אגב, בתור ילדה בטח שאין מה להתיחס, אבל השאלה היא מה היתה אומרת ההומאופתית שלך היום בנושא. את לא חושבת שלמצוץ אצבע בגיל כזה הוא סימפטום שמעיד על משהו?

אני בת 35, אם לשתיים: בת שבע ובת ארבע
אני מוצצת אצבע מאז שאני זוכרת את עצמי
זו אני
הן מקבלות אותי כפי שאני וכולם מסביבי יודעים
אני זו אני זו אני

אבל השאלה היא מה היתה אומרת ההומאופתית שלך היום בנושא. את לא חושבת שלמצוץ אצבע בגיל כזה הוא סימפטום שמעיד על משהו?
זה רק סימפטום על זה שגם על שום כלום יכול להתפתח דיון של אדם אחד

אולי זה אפילו לטובה שהילד שלך "יחשוף" את ההרגל הזה שלך, זה לא יהיה פשוט אבל אולי תגלי שאנשים מתייחסים לזה בשוויון נפש או אפילו באהדה.

גמדים יקרים שמוחקים דפים- בבקשה, יש כאן מישהו שמאוד משתדל שיהיה כאן לא נעים. בבקשה- דף_ למחיקה
תודה למי שכן השתתף ותרם בצורה מפרה וחיוביות.

מה פתאום דף למחיקה?
יש כאן נושא מעניין ולגיטימי כמו כל נושא אחר.

אם יש מישהו שמפריע - בגלל זה צריך למחוק את הדף?!

חוצמזה, הסתכלתי עכשיו בגרסאות קודמות, וראיתי שהיה רק מישהו אחד כזה פעם אחת בתחילת הדף. ומחקתם אותו.
אז לא יודעת למה את חושבת שהוא עדיין כאן.

זה רק סימפטום על זה שגם על שום כלום יכול להתפתח דיון של אדם אחד
אולי גם ההערה הזו היא לא הכי נעימה, אבל לא נראה לי שזה אותו אחד שכתב.
וגם זו עדיין לא סיבה למחוק את הדף.

הי אהבת עולם.
אולי אני רגישה מדי, אבל לא נעים לפתוח משהו שגם ככה אני מרגישה לא נוח איתו ולהתמודד עם כל מני אנשים לא רגישים והערות עוקצניות.
לצערי קצת לא אפשרי לעשות סינון.
הערה 1 לא נעימה ועוד 3 כאלו בהתחלה, גורמות לי להבין שכנראה לא ארגיש נוח להמשיך להיחשף בפורמט הזה. רגישויות שונות אצל אנשים שונים.
זה אולי לא סוף העולם אבל כנראה לא בשבילי. אלו בדיוק התגובות בגללם אני לא משתפת בד"כ בנושא. שלא לומר- באינטרנט.
אולי לא צריך למחוק את הדף ופשוט מי שלא יתאים לא לא ימשיך כאן. מה נראה לך?

אולי לא צריך למחוק את הדף ופשוט מי שלא יתאים לא לא ימשיך כאן. מה נראה לך?
אולי, אבל חבל.

בהתחלה לא היו 3 כאלו, היה אחד שכתב משהו, וכשענית לו כתב לך פעם אחת חזרה.
קראתי את זה, ונראה לי שלא בהכרח גבר סוטה כתב את זה. אני יכולה גם לדמיין ידיד מסוים שלי שקורא כאן באתר, שהיה יכול לכתוב כזה דבר, כי בעיניו זו אולי בדיחה.
גם זה לא נעים, אבל לא בהכרח סוטה.

מבינה שיש לך רגישות בנושא, אבל נראה לי שכמו לך בטח יש לעוד כמוך. ובשבילם זה דווקא חשוב שהעלית את זה.
אז אני מציעה לך להתעלם, ולכתוב רק למי שכותב לך לעניין.
ואם לא - אז לפחות להשאיר את הדף.

טוב, קיבלתי....תודה. אשתדל לגדל עור קצת יותר עבה (-:

איזה יופי ! אצבעונית - גם אני איתך . כן, מוצצת אצבע ומגדלת ילדים...
מאז ומעולם זו היתה דרכי ל"התנתק" מהעולם ולצאת להפסקה ...או כמו שכתבת - לסוג של מדיטציה.
בדרך כלל כשאני מאוד עיפה או לפני שנרדמת.עד עכשיו לא הפריע לי שהילדים רואים אותי אך כעת הם כבר יותר גדולים וזה באמת כבר לא ממש במקום ולכן אני ממש משתדלת לא לידם.
אני יכולה להזדהות עם החשש שלך פן יגידו משהו למישהו..אך בעצם - אז מה ?? יש דברים והרגלים כל כך הרבה יותר גרועים שאנשים לא חולמים להתנצל עליהם! אולי זה דווקא מעיד עלינו כטיפוסים עדינים, שמשמרים דבר ענוג כל כך ותינוקי שכזה?!
אולי לכל אחד הדרך שלו לתפוס שלווה . וכך אנחנו.
את הגבולות אפשר תמיד להגדיר מחדש , ובטוח שעם יסורי-מצפון לא נשתנה בצורה חיובית...נכון?
ימים טובים!

ההודעה מעל היא כמובן אני ולא הסוטה המטרידן שכתב לפני (ומחקתי).
אין מילים. אין עליך.
אם יש מישהו שמפריע - בגלל זה צריך למחוק את הדף?!
לא למחוק!
מאוד מעניין מה שמתפח כאן. טמבולינה. אצבעונית. יופי

טמבולינה את חמודית... תודה.
הילדים אמרו לך משהו?מה איתם- גם לנם האצבע בפה?
את יכולה לראות בעניין הזה סוג של פיצוי על חוסר משמעותי שהיה לך כתינוקת?
לדוגמה ביניקה וסוג היחסים או מידת הקרבה עם האמא?

כמו שאמרתי - לאחרונה אני מאוד מקפידה שלא לייד הילדים.אני הנקתי ואף אחד מהם לא עם מוצצים או אצבעות...!מעניין נכון ?!
פעם הייתה לי תאוריה כזאת שבה טענתי כי זה בגלל שלא ינקתי. אין לי מושג אם נבדק הקשר שבין הנקה ובין מציצת אצבע בגיל מאוחר.בטוח שכמו כל מחקר חברתי/אנושי בחינה אמפירית של קשר כזה היא בעייתית. בתוכי אני מרגישה שכן יש קשר בין שובע ,פיזי ואוראלי, בגיל הינקות ובין צרכים אורליים בגילאים מאוחרים .
שאלה - זה מפריע לך ביומיום? את מתביישת בזה?

טמבולינוש,
כן, הבנתי שאת משתדלת שלא ליד הילדים, אבל הם כבר יודעים לא? הם מעולם לא העירו-שאלו על זה איכשהו?
ובקשר לתאוריה שלך- גם לי יש תאוריה כזו. גם אני לא ממש ינקתי והיחסים שלי עם אמא שלי היו רעועים משהו.
אגב, הבן שלי למרות שיכול לינוק מתי שרק רוצה, מעדיף מוצץ הרבה פעמים, למשל כשהוא רוצה להירדם. יכול לשכב על הציצי ולמצוץ מוצץ.
אולי זה קשור לזה שהיה או עדיין יש לי ייצור יתר של חלב, דבר שגורם לו להחנקויות וכו'... P-:
מההתחלה אפשר היה לראות שיש לו רפלקס מציצה חזק מאוד והוא לא הסתפק רק בציצי בשביל זה.
בגלל כל הסרט שלי עם למצוץ אצבע/ מוצץ/ יניקה כמה שיותר כקרבה אלי, לקח לי המון זמן לרדת מהפחדים והאידאולוגיות שלי ופשוט לתת לו מוצץ. ולא זה לא סותם פיות- באחריות! אם הוא רוצה להמשיך לצרוח, אין לו שום בעיה. /-:
אני אגב כתינוקת פשוט ירקתי את המוצץ והכנסתי את האצבע.

ולשאלתך- כן, זה מפריע לי ביום יום כי הצורך שלי בזה הוא מאוד חזק והייתי מסתובבת ככה כל היום אם היה אפשר.
אני מרגישה גם ככה חוסר שיכות פעמים רבות והרגל שכזה שהוא לא בדיוק נורמטיבי, גורם להרמת גבות ורק מוסיף שמן למדורה... .
אני שמה לב שכולם פה בגישה של- אז מה...ומה אכפת מהחברה והכל, אבל אני מרגישה שזה מעיד לפחות אצלי על חסך ריגשי מאוד גדול ולא בא לי לחשוף את המקום הזה בפני רוב האנשים.
אז כן, אפשר לומר בפשטות שאני מתבישת בזה (למרות שביני לבין עצמי השלמתי עם זה ואני לא מנסה יותר להיגמל), ובטח לא בא לי שכשהבן שלי יגדל הוא יחשוף את זה בלי שתהיה לי שליטה על זה.

האיש שלי מוצץ אצבע וזה פשוט מוציא אותי מדעתי.
כמה שאני לא מנסה לקבל אותו כמו שהוא אני לא מצליחה להתרגל להרגל הזה.
אני לגמרי מבינה את התגובה הזו, וזו גם תגובה מאוד שכיחה, אפשר לראות את זה בדף איך מפסיקים למצוץ אצבע בגיל 9
שם יש תגובות ממש של גועל מזה.
אז אולי זה יהיה תמוה בעיני כמה אנשים, אבל לא בא לי שיגעלו ממני. (לא שאני מבינה מה מגעיל בזה..)

אני הפלונית שהגבתי למעלה, (אחת מהפלוניות).
אני רואה שהדף חזר מסורו, אז ממשיכה לכתוב....

דברתי עם אמא שלי על מציצת האצבע (בעקבות הדיון כאן)
היא אמרה לי שזה מעיד על חסכים רגשיים.
היא סיפרה לי שהתחלתי עם האצבע רק בגיל שנתיים אחרי שלקחו לי את המוצץ.
אמא שלי הניקה אותי יחסית הרבה לאותה תקופה.
אבל היחסים ביננו לא היו קרובים במיוחד.

אף פעם לא נתקלתי בתגובות קיצוניות, הכי קיצוני היה מצד חמי וחמותי שהרימו גבה, אז אני משתדלת לא לידם, למרות שלפעמים אני לא מצליחה להתאפק

לי יותר מפריע הנזק שזה עושה לשיניים וללסת,
אך כנראה לא מספיק
בשביל להפסיק.

שובי,
תודה שאת עונה...
את יודעת להגיד אם הרבה יחסית לתקופה אומר הנקה לפי דרישה, או עד גיל יחסית מאוחר?
בקשר לתגובות- יכול להיות שלא מגיבים ככה ממש מולנו אבל מאחורי הגב כן? כי התחושה שצוחקים עלי היא מה שלא נעים ולא אם באמת אמרו או רק עשו פרצוף מתחת לשפמפם...
אגב, בקשר לשיניים- שלי ישרות לגמרי ואני עם האצבע כל החיים! נראה לי שזה בכלל קשור יותר לגנטיקה מאשר להפחדה של אצבע בפה=שיניים עקומות.

תגידו, יש כאן עוד מישהי שיש לה גם בד מלווה? |-:

לפי מה שאמא שלי סיפרה, הייתי צמודה לציצי שלה רוב הזמן, והיא אהבה להניק - זה היה החלק החיובי בגידול שלי.
והיא הניקה אותי קרוב לשנה.

אישית לא מפריעה לי משאומרים מאחורי הגב, אני מרדנית מטבעי ולא ממש אכפת לי מה חושבים עלי.
כשהייתי נערה, בחורים ש"ירדו" עלי בגלל זה, התרחקתי מהם.
והייתי נשארת בחברתם של אלה שחשדבו שזה נורא חמוד.
אני נחשבת ונחשבתי תמיד בחורה קשוחה וקצת טום בוי, ויכול להיות שמציצת האצבע שירדרה נינוחות ותינוקיות והשילוב הזה, יצר סימפטיה כלפיי.

ניתקלתי לא מעט בכאלה שמוצצים אצבע בשילוב של בד, את לא היחידה.

שלום! אני כבר בעוד 10 ימים אהיה בת 16..
וב"ה הפסקתי כבר למצוץ מזמן את האצבע.. (אז רק רציתי לספר לכם איך.. אם כבר מצאתי את זה..)
אצלנו בבית בעיקרון אפשר לעשות חורים באוזניים רק מגיל 12...
ואני ממש רציתי גם לפני.. (הייתי בת 11..)
ואז הצעתי משא ומתן עם ההורים שלי- אני אפסיק תוך חודשיים למצוץ אצבע והם בתמורה יתנו לי לעשות חורים בעוזניים..
מתברר שזה עבד.. תוך שבוע כבר לא מצצתי אצבע...
ועד היום כבר הספקתי לסיים אם התיפול (גשר..ל)שיניים, ויש לי שיניים ישרות וסבבה לגמרי.
לפי דעתי, המסכנה-
אין מה לדאוג (במקרה שהילדים גדולים..) ברגע שזה יפריע להם והם ירצו להפסיק-הם יפסיקו..
ככה זה כשילדים- הכוח רצון הרבה יותר חזק ומשמעותי.
בהצלחה!

לא יודעת אם זה רלוונטי עדיין, אך אני שמחה להסכים עם אצבעונית ודני בנושא, וכן לגלות שאכן קיימים עוד "יצורים" כמוני כהגדרת אצבעונית.
אני אישית בת 35, נשואה +4, מוצצת אצבע ביום ובלילה, אמנם לא ליד אנשים זרים אך בהחלט כן ליד בנותיי שהגדולה בהן בת 12.
הבנות וגם בעלי היקר לא רואים שום בעיה בכך שאיני נרדמת בלי אצבע בפה או שכיף לי יותר לראות טלוויזיה כשאני מוצצת אצבע. איני רואה בהתנהגות הזאת שום פסול, ואני חושבת שלא יפה להגדיר תחביב של אדם אחר "מגעיל".
אם מישהו קרא והחכים, מצויין.

הפסקתי בגיל 18 בגלל הצבא, פשוט ישנתי עם כפפה.
מעולם לא ישרתי או עקרו לי שיניים ומי שינסה יהיה לו רע מאד!
אני נראית ממש ממש מצויין, הלסת מתרחבת עם השנים וכל שן מוצאת את מקומה, גם אלו הלא מושלמות. מבטיחה לך שהחיוך שלי מקסים.
בבקשה אל תכניסו לה עובדות מעוותות למח (על העקירות והישור) את זה אי אפשר יהיה להוציא או לישר- וזה עלול לגרום לה להרגיש שלא טוב עד סוף חייה! זהירות!
כשמפסיקים התמכרות מתעורר הדפוס שבגללו אי אפשר היה להתמודד. מהו?

הי, אני כבר בת 30+ מוצצת אצבע כל חיי.
מעבר לשאלות בצד הנפשי והפילוסופי אני חייבת לומר שהשיניים שלי פיקס!! לא רווחים לא עקימות, שיניים ישרות וחזקות כמו שכל אחד היה מאחל לעצמו. לאחותי ואחי אין כאלה.
אז לצערי (או לא) זה פשוט בעיקר ענין של גנטיקה.
האצבע אשמה בכל מני ענינים אבל לא בזה.

על מה מכסים?
משהו שלא אומרים, אולי כי אסור לגלות, או אין עם מי לדבר?
מפני מה מכסים?
מי שיראה פה לא יפה? מחשבות שאסור שישפריצו החוצה?
וכשמכסים?
נסגרים התריסים וכל הרגישים בעצמם מתרכזים ולא באחרים, כשכבר מוצפים- בשקט מתחבאים, בעצמם מתנחמים, כמו מאא יונקים ובשלוה נרדמים

איך מספיקים?
אני כמעט בת 30, והחלטתי שאני רוצה להפסיק.
אני מוצצת אצבע כבר יותר מ20 שנה, התחלתי יחסית מאוחר, בעקבות טראומה.
השיניים שלי היו עקומות- אבל כל האחים שלי עברו ישור שיניים, אז אני לא יודעת אם זה קשור או לא.
עברתי טיפול שיניים לפני 10 שנים, אבל מעולם לא סיימתי אותו.
ועכשיו החלטתי שאני רוצה לסיים אותו- בעיקר כי כשאני רואה אנשים עם שיניים עקומות- זה מוריד לי קצת מערכם- בהקשר של הזנחה.
אני מוצצת אצבע רק ליד אנשים שמכירים אותי, ולצערי אני יודעת שיש אנשים קרובים אליי וזה מגעיל אותם.
את בן זוגי זה לא מגעיל, אבל הוא מרגיש שהוא מתחרה עם האצבע של נשיקות ממני.
אין לי מושג איך להפסיק, אני רק זוכרת שבאחת הפעמים שההורים שלי ניסו שאפסיק- הם שמו לי משחת מרה על האצבע, ובגלל שהיה לי כל כך קשה- הייתי מוצצת עם המרה, וזה היה פשוט נורא.
למישהו יש רעיונות?

אגודלית,
אני עצמי בת 30+ ועדיין עם האצבע, אך אני מאז ומעולם כך. בגדול אני חושבת שלהיגמל בגיל הזה הוא לא כ"כ אפשרי...
אבל דוקא בגלל שאצלך זה התחיל בעקבותך טראומה אני חושבת ואף כמעט בטוחה שכאשר תטפלי בטראומה באופן יסודי ועמוק, תוכלי להיפרד מהפיצוי עליה, מהדרך בה בחרת להתמודד עימה.
הייתי מאוד ממליצה לך בשביל דבר כזה לפנות להומאופתיה קלאסית.
אם תרצי, תגידי איפה את ואגיד לך אם אני מכירה משם מטפלים טובים.
בנתיים, תהני.... (-;
ובהצלחה.

ירושלים והסביבה....
תודה!

מיכל יקיר.
חפשי את הטלפון שלה באגודה להומאופטיה קלאסית. יש שם רשימת מטפלים בכל הארץ. אם תראי עוד מישהו שיראה לך אופציה, את מוזמנת לשאול ואולי אכיר.
המון בהצלחה!!

שלום!
ראיתי שהנושא הזה פתוח כאן אז הייתי רוצה לפנות בעיקר לאלה עם הנסיון האישי בעניין.
בתי בת 21, עומדת להתחתן ועדיין עם האצבע בפה. אני יודעת שלה זה לא מפריע במיוחד אבל היא כן יודעת שזה הרגל לא משהו ואני חושבת שהיא הייתה רוצה להפסיק.
בכל אופן, אותי זה משגע, והייתי רוצה לדעת אם למישהי מכן יש רעיונות איך לעזור לה להיגמל. מה שמפחיד אותי במיוחד זה שהיא תהפוך לאמא לפני שתוציא את האצבע. אשמח לשמוע רעיונות, עצות והערות.
תודה.

בדיוק ראיתי סרט אינדי מתוק מאוד בשם thumbsucker

לפני 5 חודשים כתבתי פה שאני רוצה להפסיק...
לפני חודש הייתי בסיטואציה שלא יכולתי למצוץ אצבע 4 ימים..
כשכבר יכולתי למצוץ שוב החלטתי לשמור על המומנטום ולנסות להפסיק לגמרי.
הימים הראשונים היו מאוד קשים, האצבע הייתה מוצאת את דרכה לפה לבד, במיוחד כשהייתי מתכרבלת על הספה, או נכנסת למיטה.
בהתחלה בן זוגי היה מעיר לי, וגיליתי שזה מאוד מעצבן אותי ורק גורם לי לרצות עוד יותר.
ברגעים קשים הייתי מבקשת שפשוט יחזיק איתי ידיים בעדינות.
וככה עוברים הימים, ואני לא מוצצת אצבע.
יש רגעים קשים מאוד! ויש שעות שלמות שאני לא חושבת על זה בכלל...
לצערי נשארה מן יבלת מציצה מגעילה שלא נראה שניא עוברת, ושתמיד גרמה לי להתבייש שיראו את האצבע, אבל אולי יום אחד היא תעבור.
הציפורן באגודל חזרה לצמוח בקצב נורמלי (עד עכשיו היא בקושי צמחה), והציפורן ממש חזקה ובריאה.
ודבר אחרון וקצת משונה, אני כל הזמן חוטפת מכות ונפצעת באותה האגודל המדוברת, כנראה שהיא צריכה תשומת לב... גם לה קשה להיפרד..

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בת 13.5 ואני לא יכולה להפסיק למצוץ את האצבע אפילו שאני מאוד רוצה כי אני מתחילה יישור שיניים ,מה אני יעשה?

איפה קונים את משחת "מרה " ? בכל בית מרקחת ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבת שלי בת חמש והיא התחילה למצוץ אצבע בגיל שנתיים. ניסינו מרה, מתנות, הורדת האצבע בכל פעם, שיחות ומה לא. כולם אומרים לנו להניח לה. זה היה אפשרי אם לא מרבית המריבות עם אחיה ששונא שהיא מכניסה אצבע לפה.

שלום לך @}
כולם אומרים לנו להניח לה. זה היה אפשרי אם לא מרבית המריבות עם אחיה ששונא שהיא מכניסה אצבע לפה.
האם נראה לך סביר שהאח יקבע אם היא מוצצת אצבע או לא? האם לא עדיף להפנות את האנרגיה "להוריד אותו מזה"?
אני משתמשת בכינוי אנונימי בשביל הפרטיות של הבת שלי. מצצה אצבע עד גיל 6 או 7, אני כבר לא זוכרת. בשנה שנתיים האחרונות זה היה מעט, בעיקר לפני השינה. הנחתי לה וגם לא הרשיתי לאף אחד להציק לה. זה עבר לבד.
בהצלחה @}

האם נראה לך סביר שהאח יקבע אם היא מוצצת אצבע או לא? האם לא עדיף להפנות את האנרגיה "להוריד אותו מזה"?
מצטרפת. זה לא עניינו של האח. מעצבן אותו? שלא יסתכל. הייתי מפנה את המאמצים לכוון האח, שיפסיק להציק לאחותו.

הי לכם, מקסים לקרוא את הדיון ולראות שכל כך הרבה מכם חווים את הנושא. אני מצצתי אצבע בגיל קטן, בילדות מוזנחת. הייתי מדביקה מדבקה על הלחי, מלטפת אותה ביד אחת ומוצצת בשנייה... איני זוכרת מתי הפסקתי, אבל לא זהור לי נדנודים מצד ההורים. אחי הקטן המשיך למצוץ עד גיל מבוגר יותר ולתלוש את שערו תוך כדי ולכן הורי מרחו לו מרה וסיפור ארוך וקשה עד שנגמל.. (גם מהרכב. במיטה באותו זמן). ביתי בתה7 מוצצתאאצבע. עוד באולטרסאונד ראינו אותה עם אצבע בפה!! חמותי דחקה בי לתת לה מוצף אך היא סרבה לכל סוגי המוצצים ופשוט השאירה את האצבע. היא מוצצת בעיקר בלילות ובזמנים שהיא במצב חולמני. החברות מכירות אותה כך ויש לה מספיק בטחון בשביל זה. אבל השן הקדמית שלה עקומה לגמרי, וכבר צמחה מאחוריה שן חדשה שלא מתאפשר לה לגדול נורמלי בגלל השן השניה שלא נופלת עדיין... וכן האצבע רכה והציפורן לא גדלה. ניסינו מרה, פרסים וכפפת אצבע, אבל כלום לא עוזר. היא רוצה להפסיק אבל שוכחת.. אחותה הקטנה הכרחנו למוצץ מגיל אפס ומגמלה בגיל 3. היא עם האצבע לא מצליחה להשתחרר. אני מבינה שרובכם דוגלים לעזוב אותה לנפשה, אך אני חוששת לשן ולא בה.... אקווה שיש כן עיצה מעשית למישהו.. תודה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי,
הפורום הזה מאד ישן!! אבל כ"כ מתאים לי.
אני מחפשת מידע בגוגל איך לעזור לעצמי להפסיק למצוץ אצבע!
ולא כי אני רוצה!
בעלי מבקש. (יש לנו ילדים קטנים והוא לא רוצה שהם ילמדו)
אני מאד נהנית למצוץ אצבע, זה מרגיע אותי מאד!! אני עובדת במשרד, ומוצאת את עצמי גם תוך כדי עבודה לפעמים מוצת אצבע (כשאני לא עסוקה במיוחד)
אולי מי מכם הצליח להיפרד מהאצבע, ויוכל לתת לי טיפים?? הבנתי שבגיל הזה זה ממש קשה אני כבר 25 שנה עם אצבע בפה. הצלחתי להפסיק כמה פעמים. אבל עכשיו זה נעשה קשה
אשמח לכל עזרה

לדעתי אי אפשר להיגמל מהרגל שאת אוהבת רק כי מישהו אחר מבקש. הרצון צריך לבוא ממך אחרת זה יותר מדי קשה.
חוץ מזה אני לא מבינה מה הבעיה שתמשיכי למצוץ אצבע והילדים שלך יעשו מה שהם רוצים. לא בטוח שהם יחקו אותך וגם אם כן אז מה?
זה אולי גורם לך להיראות ילדותית וזה לא מקובל אבל זה הרגל לא מזיק. בניגוד להרבה הרגלים אחרים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בן 25+
מוצץ אצבע מגיל אפס
בילדות היה קטע גם להביא יד לאחי שישן לידי לפני שנרדם
בתוספת ליטוף עם תווית של בגד(לא כל תווית...)
כל הבגדים שלידי עברו טיפול
זה פשוט מרגיע אותי ברמה לא נורמלית
מרה לא מועיל... עם זה ממשיך
הפסקתי כ4 שנים וחזרתי