שתי אמהות בית אחד

[הרהורי_פרידה*]

הגעתי למצב שאני איתו רק בגלל שאני מפחדת שלא אסתדר מבחינה כלכלית. אני יכולה כמובן ללכת לגור בחדר הפנוי בבית הורי עם שני הילדים שלי, אבל אני אמות מבחינה נפשית. אני לא רוצה לוותר על החינוך הביתי. אני עובדת מהבית אבל לא מרוויחה מספיק כדי להחזיק אותנו. אין לנו נכסים - דירה או אפילו רכב. (האם מובטל או מישהו שמרוויח פחות משכר מינימום חייב לשלם מזונות?)
ואז עלה במוחי הרעיון לחלוק בית עם אם חד הורית או גרושה (איזו מילה מפחידה) שמגדלת ילדים לבד, רצוי כמובן בחינוך ביתי. נניח שנגור בבית מספיק גדול, שלכל אחת יש את הספייס הפרטי לה ולילדיה, אבל המטבח והסלון משותפים, נוכל להתחלק במטלות הבית, בבישול ונקיון, נוכל לשמור על הילדים אחת של השניה ולהתחלק בתשלומים השונים. חסכון כלכלי ותמיכה נפשית - ממש שניים במחיר של אחד. ברור לי שזה יכול להוות גם פתח לצרות, לרכילות מבחוץ (נטייה מינית, למשל) ומריבות, אבל בגדול, נשמע לי קוסם. אני מרגישה שאני חייבת למצוא פתרון למצב הבעייתי שלי, ומהר, כי אני נובלת.

[מונו_נוקי*]

שלום לך
אין לי הרבה נסיון אבל אולי תפני לנעמת כדי לדעת את זכויותיך לגבי מה ששאלת. כמו כן אולי תמצאי אשה מבוגרת שזקוקה לעזרה או נקיון תמורת קורת גג(יש תמיד מודעות כאלו) או קיבוץ
בכל אופן שיהיה לך בהצלחה(())

[אמא_לשלושה*]

אין לי עצה לתת לך, רק רציתי שתדעי שקראתי את מה שכתבת ושולחת לך המון המון הצלחה.

[דליתוש_ב*]

לי זה נשמע פתרון מקסים...
ברור שיש פוטנציאל לקשיים, אבל גם ככה לא קל..
שיהיה בהצלחה! @} @}

[תבשיל_קדרה*]

לי זה נשמע פתרון מקסים...
גם לי.

[הרהורי_פרידה*]

תודה על התגובות והחיזוקים. מונו, לגור עם אשה שצריכה עזרה נראה לי לא מתאים עם שני ילדים. קיבוץ יכול לבוא בחשבון, אבל ממה שביררתי, כדי להתקבל צריך לעבור ועדה ומבדקים וזה לוקח זמן שאין לי. אם את מדברת על לשכור בית קטן בקיבוצים שמאפשרים את זה, זה לא כל כך זול לפי מה שידוע לי. אולי את יודעת משהו אחר?
אני אשמח אם החד הוריות שבאתר יוכלו להגיב (קומה ג? נאוה פרנס? ליאת טאוב?).

[פלוני_אלמונית*]

אני אשמח אם החד הוריות שבאתר יוכלו להגיב (קומה ג?? נאוה פרנס? ליאת טאוב?).
נסי לפנות לדפים האישיים שלהן. בהצלחה @}

[מונו_נוקי*]

אולי תתיעצי גם עם פורומים של חד הוריות. יש בתפוז וב YNET
פשוט איני יודעת בני כמה הילדים. האם הם בגיל שיכולים להשאר קצת לבד.?

[הרהורי_פרידה*]

השארתי הודעות בדפים האישיים, תודה.
הילדים קטנים, מתחת לשלוש.
אני אנסה בפורומים יותר מאוחר (האתרים הגדולים והתזזיתיים האלו מפחידים אותי...).

[תבשיל_קדרה*]

רגע, אבל אני רוצה להגיד לך משהו!

קודם כל תחליטי אם את רוצה להתגרש.
אולי אפשר לשקם, ובכל אופן - את צריכה לפרק חבילה רק אחרי שאת שלמה עם זה (ולא להתנות את זה בסידור נוח לעתיד).
אל תתני לתכניות לעתיד להוביל אותך להחלטה לגבי המשך (או אי המשך) הנישואין!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

תודה על ההצעה שלך. הרעיון הזה לא רלוונטי לגבי אישית כרגע (כבולה לקומה שלי על העמודים) - אבל מבחינה עקרונית הוא נהדר. ממליצה גם כן להציב מודעה בפורומים של חד הוריות / משפחות מורכבות (ככה קוראים לפורום בתפוז..). אפשרות נוספת היא ללכת באופן חד פעמי לקבוצות של חד הוריות בדיאדה/מתנ"ס ולשאול שם את המשתתפות שמוצאות חן בעיניך, פנים אל פנים. כשיראו ויכירו אותך, אולי גם יפנו אותך הלאה למישהי שצריכה.

לגבי שכירות בקיבוצים - מניסיון של חברים זה אפשרי בהחלט וגם לא כ"כ יקר, תלוי באיזה קיבוץ. הדירות די קטנות, אבל הטבות קיבוציות כמו כביסה משותפת למשל, יכולות להוריד ממך עול.

שיהיה בהצלחה

[הרהורי_פרידה*]

גילה, הלוואי שהיה מה לשקם. עשיתי את כל המאמצים, הלכתי לבד לטיפול זוגי, קראתי, תירגלתי, יישמתי, השתדלתי - לא הלך. אני אוהבת אותו מאוד ושונאת אותו נורא. הוא לא משתף פעולה כבר תקופה ארוכה ועכשיו אני מרגישה שאני חייבת לצאת מכאן, פשוט לשים קץ לייסורים שלי. אולי יש לנו עתיד משותף, מי יודע. אבל כרגע זה לא לא לא לא. לא טוב לי, לא טוב לו, לא טוב לילדים.
אני לא מתנה את היחסים שלנו בכלום, אני רק יודעת דבר אחד:
ל צ א ת ע כ ש י ו.

קומה- תודה. אולי תוכלי לפרט עוד קצת על הקיבוץ של החברים שלך? גודל הדירה לא משנה לי כל עוד אפשר להכניס לחדר השינה מזרון זוגי.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ובכן, שאלתי: החברים שלי גרו בקיבוץ אור הנר (בדרום) ושילמו 350 דולר לחודש. המחיר הזה כלל כבלים, מים חמים, ארנונה וגם הנחה לארוחות בחדר האוכל.
הבנתי שכל עוד הקיבוץ לא במרכז המטורף (או בשפיים... ), המחירים תמיד יהיו זולים יחסית לעיר.

[הרהורי_פרידה*]

ומה עם חשמל? כבלים לא מעניינים אותי והמחיר עדין נשמע יקר יותר ממה שאני יכולה לשלם. אבל לפחות קיבלתי כיוון ואני אבדוק הלאה.

[מחשבות*]

שלום לך הרהורי פרידה
האם ראית את הדף הרהורי פרידה ?
אני מניחה שלא את פתחת אותו. קצת מבלבל (שלא באשמתך כמובן) - נראה כאילו זה דף הבית שלך.

[חוה_ש*]

דפים בנושא כאן באתר:
חינוך ביתי לעניים
קומונה של אמהות

[נאוה_פרנס*]

רק עכשיו ראיתי ויום ארוך ועמוס לפני - אקרא בלילה או מחר ואגיב.

את מוזמנת גם לטלפון -- שלחי לי מספר בזק לאחד המיילים בדף הבית שלי

או לחילופין, שלחי לי מייל ואשלח לך את המספרים שלי

עד אז,
שחררי נשימה וכנסי לשקט שלך
לכל בעיה יש פתרון, זה רק עניין של להבין את התהליך ולהיות יצירתי ונכון לשינוי

נדבר...

[גרושה*]

לא בטוחה שזה רעיון טוב.

אני מניחה שאם אפגוש בן זוג, אני אכיר אותו לילדי רק אחרי שאחשוב שרבים הסיכויים שהוא איתנו לתמיד, וכמובן שלא אכניס אותו לגור איתנו בבית לפני כן. היציאה של אבא מהבית היא כל כך קשה לילדים, שאני אעשה כל מאמץ בעולם שהם לא יעברו זאת שוב.

אני חושבת שהסידור שאת מציעה אופיו הוא זמני, עד שמי מכן תמצא בן זוג אחר או במקרה יהיה לה הרבה כסף. לא הייתי מכניסה בשום אופן ילדי גירושים, בטח לא טריים, למצב שהוא באופיו זמני. מספיק חוסר ודאות יש להם בחיים גם בלי זה.

[לוונדר_סגול*]

גרושה,
לדעתי צריך להסתכל על התמונה המלאה
אם המצב הזמני הזה הוא נעים, קל, שמח
לחיות באוירה טובה ונעימה של זרימה וחיים
(וככה משום מה אני מדמיינת את המצב הזה, של שותפות בין שתי אמהות שמסתדרות טוב בינהן, עם ילדיהן בבית אחד)
גם אם זה זמני, כתקופת מעבר,
זה עדיף על חיים של קושי ולחץ ומועקה ומצוקה. במיוחד אם הם לא זמניים...
ברור שהיה עדיף שיהיה להם בית קבוע ומרווח משלהם, אבל זו לא אופציה כרגע.
והאמת, שזה גם לא כל כך ברור...
אם תמצאי לך פרטנרית מתאימה, זה יכול להיות אפילו יותר כיף מלחיות לבד.
וזו יכולה להיות תקופה מרפאת, אחרי הקושי והחוסר באהבה הנוכחי.

[הרהורי_פרידה*]

חוה ש, תודה על ההפניות לדפים המרתקים. הרבה מהדברים שם אני כבר עושה ממילא כדי להכניס עוד כסף, לכן אני יודעת שאני אוכל לעבוד עם הילדים, אבל הייתי שמחה לעזרה (כיום אין לי).
נאוה פרנס, אני מחכה. אני לא יכולה לדבר מהבית ואין לי נייד, לכן אני מעדיפה אימייל.
גרושה, לוונדר כתבה כל כך יפה וכל כך נכון בעיני. אני לא יכולה לחשוב על בן זוג אחר, אולי בעתיד הרחוק מאוד זה יקרה אבל אני לא עוזבת כדי למצוא מישהו יותר טוב, אני עוזבת כי לא טוב לי איפה שאני עכשיו.

[ליאת_טאוב*]

הרהורי פרידה,
דבר ראשון אני ממליצה להחליף את השם, כדי שלא יזהו אותך עם מי שפתחה את הדף הרהורי פרידה (אלא אם כן זו את, כמובן).

אני חושבת שהסידור שאת מציעה אופיו הוא זמני
גם לגור לבד עם הילדים יכול להיות סידור זמני, אם היא תפגוש בן זוג חדש.

לפני שנה וחצי חיפשתי מקום לגור עם אב חד הורי (לא היינו זוג) ועוד חבר רווק. זה נפל מסיבות טכניות.
אני חושבת שא/נשים עם ילדים ובלי ילדים שאוהבים להיות בחברה, לא צריכים לחיות לבד רק מפני שאין להם בן/בת זוג.
הסיטואציה יכולה להיות מורכבת והתנאים הפיסיים של הבית צריכים לספק הרבה מרחב והרבה פרטיות. גם לילדים.
אם תשאלי שאלות, יהיה לי קל יותר לחשוב איתך.
(מתנצלת על הקצרנות, עומס, עבודה, לימודים....)

[גרושה*]

יכול להיות שאני טועה, ושאני מסתכלת על זה מנקודת ראותי הפרטית שלא מתאימה לכולם.

אני שואלת את עצמי (באמת, לא בקנטרנות) כמה מכן ראו מקרוב את המשבר שעובר על ילדים בזמן גירושים, ולפיכך יכולות באמת להעריך את המצב. אני יודעת, שלמרות שניסיתי להכין את עצמי, לא תיארתי לעצמי עד כמה זה יהיה להם קשה. וכמה הם צמודים היום לכל דבר שנותן להם בטחון וודאות.

מצד אחד אולי זו שאלה לשאול בפורום גרושים, שם יש בעלי נסיון במצב הזה. מצד שני אלה בדר"כ פורומים מאוד מיינסטרימיים.

אני לא עוזבת כדי למצוא מישהו יותר טוב, אני עוזבת כי לא טוב לי איפה שאני עכשיו.
גם אני באותה גישה ומאמינה שזה נכון.

[לוונדר_סגול*]

כמה מכן ראו מקרוב את המשבר שעובר על ילדים בזמן גירושים
אני, כשהייתי בת שבע.
וחייתי בבית עם אמא קשת יום ועצבנית ואח שספג ממנה שלא נדע וגם אני ספגתי משניהם.
זה היה ממש לא טוב לחיות בתוך הקושי הזה.
לכן כל ההגדרות לא משנות, אין לנו מושג לאן דברים מובילים.
אם יש אפשרות לסיטואציה טובה, אז כדאי ללכת עליה.
גם אם זה זמני, מי אמר שהפרידה מה"משפחה" תהיה כואבת?
אולי זה יהיה לסיטואציה טובה אחרת?
אולי הקשר עם ה"משפחה" הזמנית יימשך אח"כ כל החיים, רק לא באותו בית
החיים כל כך מגוונים והכל יכול לקרות.

[גרושה_נוספת*]

אני חושבת שא/נשים עם ילדים ובלי ילדים שאוהבים להיות בחברה, לא צריכים לחיות לבד רק מפני שאין להם בן/בת זוג.
מסכימה מאד.

לא הייתי מכניסה בשום אופן ילדי גירושים, בטח לא טריים, למצב שהוא באופיו זמני. מספיק חוסר ודאות יש להם בחיים גם בלי זה. זה נכון, ומעורר רגשות רבים, אבל אי אפשר לתכנן ככה את החיים. הרי המצב בו אנו מצויות מדגיש עד כמה הכל זמני, ובעצם, כל בחירה שהרהורי פרידה תיקח, אין בטחון שלא תהיה זמנית. אם היא כמהה לחברה ושיתוף כרגע, כי זה מה שיעשה לה טוב, אז זה גם מה שיהיה לילדים טוב. להימנע עכשיו בגלל מה שאולי יבוא אחר כך, נראה שגוי. נראה לא לחיות באמת אלא לחיות בפחד מהבאות.

[לוונדר_סגול*]

להימנע עכשיו בגלל מה שאולי יבוא אחר כך, נראה שגוי. נראה לא לחיות באמת אלא לחיות בפחד מהבאות.
בדיוק מה שהתכוונתי.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

נסי לפנות ל מיה גל.
היא לא גרושה, אבל חד הורית, ולאחרונה שכרה בית ביחד עם זוג נשוי+ילדה.
נסי לפנות אליה כאן באתר, לא יודעת אם היא עדיין נמצאת כאן.
אם לא תיכנס, אשתדל להפנות אותה לדף הזה.

[נאוה_פרנס*]

היי,
סליחה שלוקח כל כך הרבה זמן, הבן שלי השתלט לי על המחשב

כמה מילים...
אני עוזבת עכשיו בית שיכול היה להתאים לחיבור שכזה, לטובת בית שלא מתאים. אבל...

אני עוברת לכרמיאל.
יש בחורה חד הורית ששוקלת עכשיו לעבור לכרמיאל עם ילד בן 4.
היא גם רוצה חינוך ביתי וגם חייבת לעבוד וגם חסרת אמצעים.
אעלה בפניה את הרעיון - אולי יתאים גם לה שתקחו בית גדול יחד, תעבדו בתאום זמנים וכדומה.

יש בכרמיאל עוד משפחה בחינוך ביתי עם 3 ילדים. הקטנות בנות 4 ושנה וחצי.
ואם צריך, אולי הבן שלי יוכל לפעמים לעשות בייביסיטר במשך היום.

בכל מקרה, תני לי לברר כדי שנדע אם להמשיך בכיוון המחשבה הזה.

מעבר למקרה הפרטי, אני מחזקת את דבריה של קומה ג' על עמודים_: _הבנתי שכל עוד הקיבוץ לא במרכז המטורף (או בשפיים... ), המחירים תמיד יהיו זולים יחסית לעיר.

ככל שאת מתרחקת מהמרכז כך המחירים יורדים, גם בעיר וגם בקיבוץ.
בעיר כמו מעלות יש גם הטבות במיסים והקלות נוספות.

לגבי העזיבה,
הנזק של חיים בזוגיות גרועה הוא לא פחות קשה מהנזק של גירושין.
המיקוד שלך חייב להיות ליצור לעצמכם חיים טובים יותר בשילוב עם מערכת יחסים טובה עם האבא של הילדים.

אם את רוצה להיכנס לפסים אישיים יותר - שלחי לי במייל.
ואבדוק את עניין החד הורית השנייה.

החזיקי מעמד -

[נאוה_פרנס*]

דיברתי עם הבחורה והיא מעוניינת בקשר כדי לבדוק אפשרויות
שלחי לי את המייל שלך ו/או מספר טלפון (המייל שלי - בדף הבית) ואקשר ביניכן

[טובי_י*]

על פניו גם אני התלהבתי מהרעיון, ומקווה שיצליח לך אם זה מה שאת באמת רוצה.
אבל מרגישה צורך לומר כמה מילים לא בהכרח חיוביות לצערי, על הרעיון.


אני מכירה 2 משפחות גרושות. כלומר אב עם ילדיו ואם עם ילדיה , שניהם מנישואים קודמים, שחברו לגור יחד תחת קורת גג אחת. אצלם לא היתה דילמה, כי יש זוגיות שהתפתחה בין ההורים והמעבר הוא טבעי.
הם אנשים מקסימים, מודעים וכו'. המעבר גם אמור היה ליצור הוזלה במחייה לשניהם, הילדים הסתדרו מצויין ביניהם לפני המעבר, ואהבו את החבר של אמא או אחברה של אבא. גם המעבר הגיע אחרי הרבה מאוד זמן של היכרות בלי מגורים משותפים, והילדים שמחו לקראתו.
אממה,
הילדים...
עם כל הפתיחות והאהבה, והמודעות והעובדה ששני "ההורים" מאוד סובלניים, רגישים וכדומה. העובדה שהילדים משני הצדדים נאלצו גם לעזוב דירה, גם להתרגל לעובדה שאבא או אמא פתאום לא גרים בבית, גם להתרחק מהמיקום הטבעי של החברים, גם ללקק את הפצעים שנפתחו או שהתעמקו. נוסף על כל זה, איך שאני ראיתי את זה, פתאום נוצרים מאבקי כוח, ומריבות ומתחיויות וקנאה (הוא אכל לי, למה את תמיד לטובתם? לא רוצה לוותר! ) ומבוכה, ומאופקות כל זה בין הילדים. שלא לדבר על המבוגרים... שגם להם יש הרבה אינטריגות טבעיות. כמובן שיש גם הרבה טוב, משפחה גדולה, כיף, חיסכון כלכלי, אבל זה כל כך לא מה שהם, לדעתי צריכים בתקופה הרגישה של הפרידה. כל כך הרבה זעזועים ובמקום שהבית יהיה מקום בטוח ורגוע, יש צורך גם בבית להתכוונן מחדש ל ארק מול מיקום חדש וחיסרון של אחד ההורים אלא מול 3 + נפשות אחרות שגם הן עוברות תהליך לא קל.
תדמייני סיטואציות יומיומיות. לא את הסיטואציות הטובות, המתבקשות מאליהן, שברור שאין צורך לפרט כמה יופי הן (משחקים משותפים, ארוחות משותפות וכו/) אלא את הסיטואציות היותר מורכבות.
ושוב, חשוב לציין, המשפחה הזו היא לא רק מקרה קצה. זה טבעי, זה מה שקורה כשמפגישים שני עולמות יחד. רק אחרי המון המון המון שנים שהמשפחות הללו יחד הם הגיעו למצב נעים יחסית שיותר מפרה את השוכנים בו ופחות מעיק.
אבל במקרה שלהם זה התבקש, דובר על זוגיות עם הפנים קדימה. במקרה שאת מציעה מדובר מראש על מצב זמני, לפי הבנתי לכך התכוונו קודמותיי כשדיברו על מצב זמני (או קודמתי, הגרושה?). במקרה שציינתי אותו היה להם "שווה" להעביר את עצמם ואת הילדים את מסכת הייסורים הזו וזו אכן מסכת יסורים, כי אם בבית שלך לא טוב אז איפה כן? במקרה שאת מתארת, נראה לי שאני אישית לא הייתי עושה את זה רק בגלל הדחיפות של לצאת מהר משם או לחילופין בשביל שנה - 3 שנים (רק התהליך של ההסתגלות הוא ממושך וקשה).

אגב, לא הייתי כותבת את זה אם לא הייתי רואה את אותו הדפוס שקרה במשפחה הזו קורה בעוד שתי משפחות אחרות , רק ששם אני פחות קרובה לחבריה, אז פחות יודעת לומר מה בדיוק היה. רק בודאות יכולה לומר שמהתרשמותי מדובר על סיטואציה שנשמעת רומנטית, מקסימה, פתוחה, אידיאלית כלכלית ורגשית, אפילו לאור מצבך ומצב נשים אחרות, בתכלס' היישום מאוד קשה.
אגב, מבחינה כלכלית יש חיסכון כלשהו, אבל לא כמו שנדמה מראש. מבחינת דיור, אם את נכנסת עם ילדייך לדירה אחת, את יכולה להתפשר על דירה קטנה יחסית. אם את נכנסת עם עוד אם וילדיה, יש צורך במרחב של ממש דווקא בכדי ליצור את ההפרדה הבכל זאת מתבקשת של הפרטיות בין המשפחות, דבר שכך או אחרת יעלה את שכר הדירה אפילו עד לכדי אותו המחיר שהיית משלמת בנפרד. לגבי שאר ההוצאות, משיחה אישית עם אחד ההורים בסיפור הנ"ל מתברר שמעבר לתשלומים הקבועים והבסיסיים של ועד, תשלום קבוע של חברת חשמל (בסעיךף הקבוע, לא של גובה החשבון) של תיקונים (רק כאלה שלא בעל הבית עושה, כמו צביעה אחת לשנה או הדברה) מעבר למספר הנ"ל כל שאר התשלומים עולים בהתאם למספר הנפשות ולא רק שאין חיסכון, אלא יש "התחשבנויות" מתחת לפני הקרקע.
לגבי החינוך הביתי, אולי שם יש יתרון משמעותי מבחינתך, כי באמת נדמה ששתי אמהות בבית עם 3+ ילדים מהוות סידור לא רע לכל הנוכחים מבחינה טכנית.

בית בקיבוץ וכו' נשמע לי לאור מה שאני מכירה וכמובן שזה רק מהיכרותי שלי ומדעתי הרבה יותר הגיוני ברמה של לחשוף את הילדים למשהו רגוע יחסית בבית ולא לצורך להתכוונן על עוד משפחה בתקופה כל כך רגישה שלהם ועוד לתקופה זמנית.
בכל מקרה שיהיה בהצלחה

[ענ_בל*]

_תקופה ארוכה ועכשיו אני מרגישה שאני חייבת לצאת מכאן, פשוט לשים קץ לייסורים שלי. אולי יש לנו עתיד משותף, מי יודע. אבל כרגע זה לא לא לא לא. לא טוב לי, לא טוב לו, לא טוב לילדים.
אני לא מתנה את היחסים שלנו בכלום, אני רק יודעת דבר אחד:
ל צ א ת ע כ ש י ו._

אם זו התחושה והיא חזקה ועמוקה תקופה ארוכה, את תמצאי את הדרך לעשות את מה שנכון עבורך.

באופן משונה מה שטוב עבורך טוב גם עבור ילדיך.
אני גרושה וחייתי בנפרד תקופה ארוכה לפני הגירושין. גם אני חשתי תחושות שנמשכו הרבה זמן. לעזוב עכשיו . הלכתי עם זה.
יש משבר עבור כולם ובטח עבור הילדים, אבל זה הטוב ביותר שיכול להיות. גרוע יותר להשאר ביחד במצב הזה.

וביחד עם זה לנקות כמה שיותר את המקום הריגשי. לנקות את המחשבות על בן הזוג הקודם. לתת לו מקום מכובד כאבא של הילדים המשותפים שלכם. מדהים ואפשרי.

והכל פתוח עבורך, את יודעת.

[רוקדת_לאור_ירח*]

לא קראתי את כל הדף, אבל לדעתי זה רעיון טוב. גם לפני ההריון והילדה חשבתי שלגור עם עוד אנשים ולהתחלק איתם זה רעיון לא רע בכלל. אצלי זה ירד מהפרק בינתיים כי נוח לי כאן, בדירה שצמודה להורי, כלכלית ומאז שפרצה הזערורית לחיי אז גם מעוד בחינות.
אחותי נפרדה עכשיו מבן זוגה והיא מתכננת לעבור לסביבה וחשבתי על האפשרות להציע לה לקחת משהו ביחד אבל לא נראה לי שהיא תרצה וחץ מזה משיקולי טכניים זה נראה לי לא לעניין.
בכל אופן הרעיון הוא רעיון נפלא, גם אם לא פשוט לביצוע. אבל מי אמר שהחיים פשוטים.

[ממה_מיה*]

יקרה, הפנתה אותי אליך חברה ששמעה אותי מחפשת סידור דומה.
אני באמת חושבת שאם יש קליק טוב ביננו זה יכול להיות נפלא.
גם לילדים שיהיו עם עוד סביבם.
חשוב כמובן למצוא מבנה שיאפשר לכל אחת את הפרטיות שלה אך אין סיבה להוצאות הכפולות ואין כמו חברה נעימה ותומכת (כשרוצים בה).
אגב גם לו יש מאהבים או אבות שבאים לביקור, אין בעיה אמיתית כל עוד יש פרטיות.
עדין עולה כסף, מתייחסת להערה ש 350 דולר זה הרבה...
ברור שמה שאפשר לעשות יחד ב700 זה ממש הרבה יותר ובכל זאת..
אשמח לשמוע איך את מציעה ליצור קשר ונראה משם

[הרהורי_פרידה*]

נאוה, שלחתי לך מייל אתמול או שלשום.
ממה מיה, כתבתי לך בדף הבית שלך.
תודה לכולכן, אני לא יכולה להגיב עכשיו.

[גירפה*]

אני נמצאת במצב דומה . אנא התקשרי אלי 03 9698966 בקשי את קרן. אולי נוכל לעשות משהו ביחד.

[ברונית_ב*]

מה נהיה?

> קראתי עכשיו את שתי משפחות גג אחד , סיבה לאופטימיות! <

[לוונדר_סגול*]

מה נהיה? באמת?

[פלוני_אלמונית*]

עכשיו כבר 8/2011 איך האתר הזה לא פעיל מ2006 ? זה פשוט רעיון מצויין , החלק הנשי של החיים הוא החלק הבוגר והעוצמתי יותר....