תגובות לגליון 42

[אנונימי]

תגובות לגליון באופן 42 שיצא בספטמבר 2002:
דף עלון

בדפים נפרדים:

• תגובות לחיים בדרך הטבעית מאת אילנה קליינר ובשמת אבן-זהר
• דיון על קשר של קהילת באופן עם עולי אתיופיה כפי שהציעה ציפורי דורון
• תגובות לרשימה למה אתה עוד לא יודע את לוח הכפל? מאת דני לסרי.

[רועי_שרון*]

עוד לא קראתי את כל הגליון החדש, אבל אני מוכרח להגיב שתי תגובות ראשוניות:

• הכתבה של בשמת ואילנה, ובכן, איך לומר, חזקה. אם לא הייתי יודע את נסיבות כתיבתה (כלומר, בסוף שמירת הריון מסיבית במיוחד), הייתי חושב שהיא מעידה על הפרעה קלה . אבל תמיד טענתי שחבורת באופן היא חבורה של משוגעים לא מזיקים -- ואני בתוכה. אז אני שמח על הכתבה הזו! וכמובן אי-אפשר להגזים בתיאור יכולת ההתנסחות ובהומור של אילנה ובשמת. כה לחי! [שאר התגובות לכתבה עברו לדף תגובות לחיים בדרך הטבעית]
• הסיפור של צפריר ממש מדהים בעיני. מבחינתי זה לא נופל (ואולי אף עולה על הרבה) מסיפורים קצרים טובים אחרים של אתגר קרת, עוזי וייל, גדי טאוב, ואחרים. ממש מרתק! תודה.

מבחינתי שני הקטעים הללו, כל אחד בדרכו, מוכיחים שוב כמה שונה המדיום הזה של המגזין מהאתר כאן באינטרנט, וכמה חשוב שהמגזין קיים.

[יונת_שרון*]

גם אני, כמו ענת (תגובות לגליון 41), תמיד קוראת את המודעות בעניין. הפעם משכה את תשומת לבי במיוחד המודעה של אורנה שפרון על "מהות ואמהות". המממ. אימהות = אי-מהות?

[צפריר_שפרון*]

רועי,
תלית אותי על אילנות גבוהים.
זה אולי "סיפור קצר", בשבילי זה היה.... מה זה ארוך....
תודה.

[ענת_גביש*]

יונת אפשר גם אי של מהות. (-: ואני כבר סקרנית לקבל את העיתון! (מי שגר קרוב זה בדיוק הפוך למי שקרוב לצלחת ! אנחנו נשארים רעבים עד שנבוא לקחת.)

[נורית_מ*]

אני רוצה לאמר שהרשימה של צפריר מאוד ריגשה אותי.
להודות על ילדות לא פשוטה בכלל. לסלוח. לא לשפוט. לראות את הטוב שהגיע בזכות הקושי שהיה.
התמלאתי אופטימיות.

[נעה_גל*]

יסוד הסוד - צפריר, נגעת לליבי. הזדהתי עם התחושת הבדידות ונטישה בילדות, לצערי, גם אני גדלתי כך (למרות נסיבות חיים שונות).

השלקט - שמחתי לראות את הסיפור מאת יורם עבר הדני שהיה ידיד שלי בתקופת התיכון ומאז לא ראיתי אותו. צפו ועלו זכרונות נעימים.

את השאר עדין לא קראתי. לאט לאט

[יפעת_גת*]

היי צפריר
סחתיין,
וגם אמיר וייסמן
וגם
קרן שמש
סחתיין לכולכם,
אחלה עיתון

[אביב_חדש*]

היום קיבלתי את העיתון, ומיד קראתי את כולו.

אמיר וייסמן - אני יודעת שאתה לא מגיע לפורום, אבל בכל זאת נהניתי לקרוא.

צפריר - אחרי שקוראים את מה שכתבת, מבינים כל מיני דברים שעולים כאן בפורום, ומסבירים (אני לא מתיימרת לגמרי) מי אתה. זה יפה שעברת דרך כזו ארוכה, בעבודה מאומצת (לא אמרת, אבל אני בטוחה).

[מיכל_דנקנר*]

צפריר,
גם אני התמלאתי אופטימיות. איזה סיפור חיים קשה ואיך אפשר לצמוח מתוכו, לתקן, להגיע לאן שהגעת.
תודה ששיתפת אותנו (אותי).
למדתי שיעור חשוב

[מיץ_פטל*]

צפריר ,חייבת לציין שתמיד נראת לי מיסתורי ( במיוחד מאחורי הזקן המפואר) והכתבה שלך מרגשת , כנה חושפת ואמיתית.
אני יכולה להבין ולהתחבר אל הרגישות הגבוהה שלך כלפי הסובב אותך. את היכולת הגדולה שלך לתת בין אם למטופלים ובין אם לילדיך ולבת זוגתך.
אני יכולה גם להבין יותר את החספוס והציניות שבך שמגנה עליך מחד ומעצבנת אחרים מאידך.
אני מלאת הערכה על הדרך שעברת לאן שהגעת ולמי שאתה היום (לפחות זה שאני פוגשת ,באתר ובעיתון ).

תודה על סודך....

[מור*]

צפריר, אני הייתי לגמרי נסערת אחרי שקראתי את סיפורך.... וקראתי שוב ושוב...
קודם כל על האומץ שבהיחשפות כזאת......
דבר שני על מה שעשית עם כל הנתונים הכואבים האלו... וואו! ממש מעורר הערצה....
הלוואי והייתי מצליחה ולו במעט להתחבר למעינות הסליחה, אי השפיטה והגדילה האלו...... אני מרגישה שאני רק הולכת ומתרחקת מהם, לצערי
ולי אין כאלו סודות באמתחתי....

אמיר ויסמן גם ריגש אותי מאד

והלידה של אורית.... רציתי באותה שניה לכרוע ללדת שוב ושוב ושוב ושוב.... נפלא! (נפלאה...)

יש פה אנשים שמלבישים את החויות שלהם במילים בצורה כזאת מופלאה, שזה מדהים אותי כל פעם מחדש....
תודה לכולם!

[צפריר_שפרון*]

מור,
תודה.
צפריר.

[ענת_שן_לוי*]

צפריר, תודה על ששתפת אותנו בכאבי הלב ובתיקוני הלב.
נגעת בליבי.

[הראל_סטנטון*]

יצאתי בערב לחצר, לקחתי את העיתון לדפדוף קצרצר ולא יכולתי להוריד אותו. נלחמתי עם העניים הנסגרות והמרותקות. דבר שלא קרה לי מאז ספרי החמישיה הסודית בכיתה ו'