איך מתחברים לאלוהים בלי דת

אנונימי

זהו דף שיצרתי לפני כ- 3 שנים (אז בשם לבנת כנף). ומחקתי אותו (סליחה ממי שכתבו כאן אז).
עכשיו אני מרגישה רצון להחזירו לחיים.

עברתי מאז הרבה תהליכים, ואני חושבת שכבר קיבלתי בחסד האל את הידיעה הפנימית איך מתחברים לאלוהים בלי דת.
אני מודה על כך כל יום....

אשמח להמשיך לשמוע שיתופים.

באהבה, סוסת פרא (23/1/08)

דודה שלי חולה בסרטן. זה כבר אחרי שעברה טיפולים כימותרפיים בשנה שעברה, ולכאורה 'יצאה מזה'. ועכשיו זה חזר.
החיים שלה גם ככה היו לא קלים בכלל. 22 (!) שנות עקרות. עד שבגיל 42 הצליחה סוף סוף ללדת. ולא הצליחה שוב. ואז עם הסרטן, כרתו לה את הרחם.
איבדה אמא, אח ועוד בני משפחה ממחלת הסרטן. ועוד ועוד.

דיברתי אתה היום בטלפון. לי לא היה אומץ להתקשר אליה. אבל היא התקשרה ברגע של הפוגה מהבחילות.
דודה שלי היא דתיה חרדית שלא הכירה מעולם מציאות אחרת.

הופתעתי מרמת האומץ שלה, והאמונה שלה. לא היה שום שמץ של רחמים עצמיים בקולה. לשאלתי, היא אמרה בפשטות שכשהיא מרגישה לא טוב היא נכנסת למיטה, וכשהיא קצת מתאוששת היא קמה על הרגליים, מנקה, מבשלת וכו'. ואפילו צוחקת.
ואני יודעת שכשהיא מרגישה לא טוב, אז היא באמת מרגישה לא טוב. היא לא מצליחה אפילו לדבר.

שאלתי אותה: "אבל אף פעם את לא מרגישה מסכנה, או משהו כמו 'למה זה מגיע לי?'"
היא ממש התפלאה לשאלה שלי, ואמרה "מה פתאום? למה שאני אשאל למה זה מגיע לי? מה, אני יותר טובה ממישהו אחר? כל מה שהשם עושה זה טוב. אין רע בעולם. הכול טוב."

הייתי קצת בהלם.
כי אמנם שמעתי את המשפטים האלה הרבה פעמים. שהכול לטובה. ושכל מה שאלוהים עושה זה טוב. וכו'. אך לא ראיתי הרבה אנשים שמצליחים לחיות כך. ממש. באמת. מבפנים. בלי שום פקפוקים. במיוחד כשזה ממש נוגע בהם. בבשרם. זה הרי קל להגיד את זה כשהכול יחסית בסדר. אבל במצבים קשים...
הרגשתי שאני ממש מעריצה אותה.
היא אישה כזאת טובה. ותמימה.
אבל אף פעם לא הכרתי אותה מקרוב. ועכשיו התגלה לי משהו מאוד חזק.

והרגשתי שאני מקנאה.
גם אני רוצה אמונה כזאת חזקה באלוהים. ביטחון כזה. סמיכה כזאת מוחלטת, ש'אני בטוחה שאם אתה בראת אותי, אז אתה יודע מה טוב בשבילי. ולכן אני מקבלת הכול באהבה'. הרגשה שהוא תמיד תמיד אתי. ולכן - חוסר פחד ממה שיקרה. מאובדן פרנסה. ממחלות. ממוות. תחושה של ביטחון מלא כמו שתינוק אהוב מרגיש בידיים של אמא שלו.

אבל, אני למדתי להתקשר עם אלוהים רק דרך הדת.
ואם אני פתאום לא מוצאת את עצמי בדת, האם בדרך אחרת יש לי סיכוי אי פעם להגיע לכזאת רמת קרבה אתו? לכזה ביטחון מלא?

רציתי לשאול אנשים כאן, האם אתם חושבים שאפשר להגיע לכזאת רמת קרבה, אמונה וביטחון לא דרך הדת?
האם אתם עצמכם חווים את זה? או אנשים שאתם מכירים?
איך מגיעים לזה?
האם זה ממש ברמה כזו כמו שתיארתי למעלה, של ביטחון מוחלט. בכל אספקט של החיים, ובכל רגע ממש.
האם אתם ממש מרגישים בכל רגע שהוא לגמרי אתכם? ואיך אתם מרגישים את זה?
האם אתם מצליחים לראות שבאמת 'הכול לטובה' בלי שום פקפוקים?
האם אתם מרגישים את האהבה שלו בבירור, בעוצמה?
איך מגיעים לכל זה?

אנא, עזרו לי.
אני מרגישה שקצת איבדתי את אלוהים שלי, ורוצה למצוא אותו מחדש.

(מזמינה רק אנשים שמאמינים באלוהים ויכולים לתרום לי בשאלות הנ"ל. דעות אתאיסטיות או דתיות לא מתאימות לי לכאן)

מציעה לך מאד לקרא את הספר לדרוש אלוהים של יאיר כספי. לי הוא עזר המון בנושא האלוהים...
<נועה גדלה בקיבוץ הכי אתאסיטי בעולם, אבל תמיד דיברה עם אלוהים כשאף אחד לא שמע>

מציעה לך מאד לקרא את הספר לדרוש אלוהים של יאיר כספי. לי הוא עזר המון בנושא האלוהים...
כמו שאת יודעת, לבנת כנף , זו גם ההמלצה שלי.
ובאשר אלי, אני רחוקה מלהיות במצב שאת מתארת (חוזק כזה של אמונה והודייה), ומצד שני, באופן יחסי, קרובה לשם יותר מפעם, ומתקרבת בכל יום, בכל רגע, קצת יותר.
נראה לי שהדרך אל מקום כזה של אמונה והגשמתה היא אישית, ובכל מקרה הדרגתית ואיטית, אבל האיטיות הזו תביא אותנו לשם הכי מהר. (באחד מהחלקים של ימימה כתוב- "ברוחני לא ממהרים").
יש כאלו שיגיעו דרך הדת הממוסדת, כמו דודתך, בדיוק כמו שיש כאלו שיגיעו בדרכים אחרות, אישיות יותר (והרי גם דודתך, למרות שמקיימת תורה ומצוות, עשתה את זה בדרכה האישית). נכון שזה פחות שכיח אבל זה הולך ומתרחש- אנשים שבונים את דרכם האישית אל האלוהים, גם אם זה תוך שימוש בכלים מתוך היהדות, או הבודהיזם, או בכל דרך אחרת. בשלב מסויים של חיי החלטתי שאם נולדתי יהודיה כנראה שזו הדרך שבה אני אמורה ללכת, אבל גם בדרך הזו יש שבילים רבים.
ממליצה מאוד גם על ספרו של רבי ארתור גרין- "דרשו פני, קראו בשמי", (הוצאת עם עובד) שמדבר על הפנים המיוחדות של היהדות שכל אחד מאיתנו מוסיף, על כך שהמורשת היהודית לא הפסיקה להתחדש לפני כך וכך שנים כי ככה החליטו פוסקי אותו הדור אלא נמשכת כל הזמן, ולכל אחד מאיתנו יש תפקיד בהתחדשות הזו.

האם בדרך אחרת יש לי סיכוי אי פעם להגיע לכזאת רמת קרבה אתו? לכזה ביטחון מלא?
יש סיכוי, דרך הגילוי וההבנה שאת ואלוהים בעצם עובדים ביחד, מתואמים, שותפים וערבים זה לזה.
ולי נראה שאת ממש בדרך לתגלית הזו

אלוהים שבשמים הוא רם ונישא בדיוק כשם שהאלוהים השוכן בתוכך על כס המלכות הוא אדיר ומופלא.
רובנו רוב הזמן שוכחים את העובדה הזו ונותנים למעטפות הכבדות והמסורבלות שלנו למעוך ולקמט לאלוהים שבתוכנו את הכנפיים.
כשמוצאים את זה רואים שאין מקום יותר לתפישה של שכר ועונש, ולומדים ש'הכל לטובה' זו לא רק עוד סיסמא שאנשים רגילים לומר אותה, אלא זוהי תופעת טבע אמיתית.

שבת שלום
@}

<את שומרת שבת?>

נראה לי שהדרך אל מקום כזה של אמונה והגשמתה היא אישית, ובכל מקרה הדרגתית ואיטית, אבל האיטיות הזו תביא אותנו לשם הכי מהר
מאד מתחברת. העניין הזה, של אמונה, הוא תהליך. סוג של עבודה פנימית. לא קראתי את "לדרוש אלוהים", אבל קראתי ספרים אחרים שקירבו אותי כל אחד בדרכם לאמונה. אני לא דתית, אבל מאז שאני בת 12 אני שומעת "רק שלא תחזרי בתשובה". יש דברים בדת שמאד קוסמים לי ויש דברים שבכלל לא , אבל לעניין האמונה אני מתחברת חזק. בשנים האחרונות עשיתי שם דרך מאד רצינית עם עצמי. גיליתי את התפילה בתקופות שהיה לי מאד קשה, רגשית ובריאותית. גיליתי את ההודיה. גיליתי את התובנה שלא הכל אני מבינה, לא תמיד רואה את התמונה המלאה ולפעמים מה שאני רוצה הוא לא בהכרח לטובתי, ובעקבות זה גם את הרצון לוותר על שליטה, עדיין מנסה להבין ולהפנים שאני לא שולטת וקובעת בעולמי, שעליי לקבל את מה שקורה לטובה.
לא תמיד זה פשוט, יש תקופות בהן אני טובה בזה יותר ותקופת שפחות. למשל תפילה, זה משהו שהזדקקתי והשתמשתי בו בעיקר בזמנים קשים ובעיני יש צורך אדיר בתפילה גם בזמנים שטוב לי, לבקש טוב בריאות שלום ושלווה גם עבור אחרים ולא תמיד אני מסוגלת להיות שם.
אני לא חושבת שאני נמצאת במקום שדודתך נמצאת בו, אני בתחילת הדרך ויש לי עוד דרך ארוכה עד שאוכל לקבל בשלוה כל מה שקורה לי. הדף הזה למשל תופס אותי ברגע של כעס, חוסר אונים, רחמים עצמיים וקושי (בבלוג שלי מפורט למה, סיבה כביכול טיפשית, אבל הכניסה אותי לפינה).
אני כן יכולה לומר שזה תהליך ארוך ושאני שמחה להיות בו, תהליך שסיפוק וגדילה בצידו, לפעמים יותר שלוות נפש. את הדרך הזו אני עושה במשך השנים בעזרת ספרים, אנשים, כל מיני דברים שהתאימו לי בדרך. היו תקופות שזה היה "דרך האמן" (התנ"ך הפרטי שלי) או תקופות שלואיז היי עזרה לי לכמה דברים בדרך, היו תקופות שהשתתפות בפורומים מסויימים באינטרנט קידמה אותי. זה לא משנה מה, מי שנפתח אל דרך ומתחיל ללכת בה, יכול לעצור מדיי פעם, לבדוק שביל צדדי, אבל תמיד לחזור לכיוון הזה של התפתחות.

מה קורה לבנת כנף??
הייתי ממש ממש עסוק בזמן האחרון בהמון דברים וגם כי התחלתי ממש להרגיש בקרינת הפלאפון שלי ובכלל התנתקתי (או שלהגיד התחברתי?).

תלכי ותסתכלי למקומות בהם אפשר לחוש באלוהים חזק (והם לא בתי כנסת) כמו הים, השמיים, בילוי אם אנשים אהובים, מקומות מלאי מעשים טובים..
הדברים האלה מזכירים לי את האהבה ומשאירים אותה תקופה.
אני חייב אולם להטעין את עצמי כל כמה זמן מחדש.
בטח אפשר להשוות זאת ל"הטענות" שדתיים עושים בתפילות וקריאת פסוקים ופרשות.

רבים אומרים "הכל לטובה" מאופטימיות, מתוך הרגל, להוות מקור השראה ולא אמונה אמיתית.

גם אני רוצה אמונה כזאת חזקה באלוהים. ביטחון כזה. סמיכה כזאת מוחלטת, ש'אני בטוחה שאם אתה בראת אותי, אז אתה יודע מה טוב בשבילי. ולכן אני מקבלת הכול באהבה'.

יש שפוקחים עיניים וחושבים ש"אין ספק שיש ספק" שם אני ונראה לי ששם גם את.

לגבי מה נכון ומה לא נכון התשובה היא לדעתי דעה ולא עובדה.

אולי זו גישה שכדאי לך לפתח: כמו פרח שצומח ונובל - בא מאדמה חווה את החיים וחוזר לאדמה - החיים הם חוויה - מה שיהיה יהיה.

אולי דרך כאן תמצאי פיתרון
http://www.nes-shalom.co.il/
כי בקורס עוסק לא מעט באלוהים והדרך להתחבר אליו כלומר אל עצמך.

האם יש לך ספק ?

אימי, זכרונה לברכה, היתה ניצולת שואה וגדלה בבית יתומים.
כשהייתי ילדה קטנה, אמרה לי אימי, שאין אלוהים, כי אם היה אלוהים, הוא לא היה נותן שתהיה שואה.
היתה לי חברה וגם לה אמא ניצולת שואה שאיבדה את משפחתה.
אימה של החברה אמרה לי, שאין לה שום ספק שיש אלוהים ושרק בזכותו היא ניצלה.
כילדה קטנה, נדהמתי.

היום אני מפרידה בין "מעשי בני האדם" ל"התערבות האל"
בני אדם יכולים לעשות מעשים טובים ורעים, למרות שיש אלוהים.

איך אפשר להסביר שבבטן נוצר תינוק ואז כשהוא יוצא יש בציצי חלב
והחלב זה המזון שהכי מתאים לו לתינוק,
ושכמות החלב מותאמת לפי הדרישה,

אפשר אולי לנסות להסביר באמצעות המדעים: כימיה פיזיקה ביולוגיה וכו'

אבל עדיין, יש יותר מדי סדר בתהליך,
כאילו שיש פה מישהו שעשה תוכנית
והוא עובד לפי התוכנית

כשהייתי ילדה קטנה, אמרה לי אימי, שאין אלוהים,
ילדים 'יודעים' שיש אלוהים.
לפעמים יוצא להם לשמוע בסביבתם שיחות של מבוגרים או של ילדים בוגרים מהם, שמעלות בהם ספקות ראשונים לגבי ידיעה שקטה זו.
שמתי לב שילדים צעירים משיגים הרבה שקט ברגע שהם שואלים ומקבלים מהוריהם את האישור לכך שיש אלוהים, ומצד שני משהו נשבר בהם כשהם מגלים שלאמא ואבא אין אלוהים.

תודה רבה על כל התגובות.

אני רוצה להגיד שכוונת הדף הזה לא הייתה כ"כ לייעץ לי אישית, אלא יותר לשמוע שיתופים מכל מי שמרגיש שהגיע לאיזשהו קשר מיוחד עם אלוהים - שיתוף על הקשר הזה, איך הגיע לזה, איך זה מרגיש, במה זה מתבטא ביום יום, איך זה פועל במקרים של מצוקה (האם יש קבלה של המצב? ביטחון שהכל יסתדר? או אולי בכל זאת כעס על אלוהים?), כמה גדולה תחושת הקרבה ותחושת הביטחון, אם הוא מרגיש את זה ברמה של 'השגחה פרטית' בכל פרט קטן בחיים ובדרך של 'צירופי מקרים' מאוד ברורים, אם רואה 'ניסים', אם ממש מדבר עם אלוהים, אם מרגיש שאלוהים רוצה ממנו לחיות בדרך מסוימת ולעשות דברים מסוימים או שמרגיש שלאלוהים אין שום דרישות ממנו, אם מרגיש אהוב ומקובל בכל תנאי או שלעתים יש חשש שאלוהים כועס... וכו' וכו'.

אני אשמח מאוד על כל שיתוף שיש לכם.

רוצה לשמוע על דרכים שונות של אנשים להגיע לאלוהים.

(מתוך זה אני רוצה אולי לגלות איזה עוד דרכים יש שעדיין לא הכרתי...)

שליחה על ידי אדם_א* » 14 מרץ 2005, 21:38

לבנת יקרה, האמונה שלי באלהים התחילה תוך כדי לימוד והתבוננות בעצמי. האלוהים נמצא בי ואני בו. אני לומד ורואה שיש חוקים בעולם שקיימים בי ומתקיימים בכל קנה מידה. למדתי שההוויה שלנו כבני אדם היא שלב בהתפתחות שבו קיימת תמיד אפשרות ליותר. בתרגול מדיטציות ובהקשבה עמוקה לשקט, שמעתי את הקולות הפנימיים שלי שמובילים אותי קדימה באמונה, באהבה, בתקווה. אני מרגיש חלק ממשהו גדול יותר, עצום וחזק יותר. התחושה הזאת, הבראשיתית, של האור הגדול שאני רסיס ממנו, מעניקה לי את הבטחון ואת השמחה לחיים.

נועה ברקת ו-רונית סלע, בקשר להמלצה על הספר 'לדרוש אלוהים' - באמת קראתי אותו לפני מספר חודשים. והוא השפיע עליי הרבה.
אך באותו זמן הייתי ממש דתיה, וקצת היה לי קשה עם זה. הרגשתי שהוא אולי קצת לא מספיק דתי.
ובכל זאת התחברתי בו לדברים שהרגשתי שאחרים סביבי לא דיברו עליהם.
חוץ מזה שהוא כל הזמן מדבר על זה שאדם צריך למצוא את המצווה שלו, ולא הצלחתי להבין למה הוא מתכוון.
ולא הבנתי ממנו אם הוא גורס לשמור מצוות על פי ההלכה ובנוסף להיות עם ראש פתוח וגם לחפש את המצווה האישית שלי, או שהוא לא כ"כ בעניין המצוות לפי ההלכה.

ועכשיו, כשאני התרחקתי מהדת, אז יש דברים שמפריעים לי מהכיוון ההפוך.
הוא מדבר הרבה על להיות 'עבד אלוהים'.
ואני עכשיו במין מקום כזה שרק רוצה להיות אהובה על ידי אלוהים, ומקובלת ללא תנאי ובלי שום דרישות. מקום ילדותי אולי, אבל זה באמת המקום שלי.
מרוב שהתהלכתי רוב חיי עם תחושה שהוא שופט אותי על כל צעד ושעל, אני במין מקום מתנער כזה עכשיו שאומר 'די כבר. עכשיו תאהב אותי כמו שאני, ולא משנה מה אני עושה'.

אז לא מתאים לי עכשיו המושג של 'עבד' ושל 'מצוות' וכד'.
יותר ויותר מתחברת לתפיסת העולם שעליה מבוסס החינוך החופשי, שאומרת שכשיש חופש, דברים נוטים להגיע מעצמם לאיזון (מה שיונת שרון אומרת)
וכן, שטבע האדם מלכתחילה הוא להיות טוב, חברותי ומועיל (כפי שמופיע בעקרון הרצף).

כך שאני מאמינה, שעם גידול נכון, ואהבה ללא תנאי - אני אגיע למיצוי האישי שלי, ולתרומה שלי לחברה באופן טבעי, בלי שאני צריכה איזשהם חוקים נוקשים, ובלי צורך בעונשים או בפחד.
(לא מאמינה במושג של 'יצר הרע' ושאדם צריך לכפות את היצר שלו וכו'. או ש'יצר לב האדם רע מנעוריו'. לא מאמינה בזה).

מאמינה שאם אצליח להתחבר לצד האוהב ורק אוהב של אלוהים, החומל והמקבל ללא תנאי - אזכה לצמוח לאין שיעור מכל מה שידעתי אי פעם...

ול-שמים וארץ בקשר ל: ילדים 'יודעים' שיש אלוהים.

יצא לי להיתקל בילד אחד מדהים שאחותי 'שמרטפה' אותו. בן 3.5 עם מחשבות של בן 200.
שבמשפחה שלו בכלל לא מדברים על אלוהים וגם לא בגן שלו, אבל הוא לא הפסיק לשאול את אחותי שאלות על זה.
למשל: מאיפה באה האש?
אחותי מסבירה לו איך מדליקים אש וכו'.
ילד: לא, לא איך מדליקים אש, אבל מאיפה היא באה? איך יש אש?
אחותי: לא יודעת...
ילד: אה, בטח אלוהים עשה את זה...

או: את יודעת, אלוהים, זה לא מישהו שיושב על ענן ומסתכל עלינו מלמעלה. הוא נמצא בתוך העולם. בתוך, בתוך העולם. זה את ואני ואבא ואמא וכל השטחים שמסביב...
(וואו ! איזו תובנה מדהימה !)

ופעם אחרת:
ילד: היה לי קצת שלשול.
אחותי: למה, אכלת משהו לא טוב?
ילד: לא, אכלתי הכול בסדר. אבל אלוהים רצה שיהיה לי שלשול, אז מה אני אעשה?

ובנוסף, היו לו כל מיני אמירות ממש יפות, מטאפיזיות כאלה.
למשל אחותי סיפרה לו שמישהו נפטר. ושאל מה זה נפטר. והיא הסבירה שזה מת.
ילד: אה, אז כשאנחנו מתים אנחנו נפטרים מהעולם הזה ועולים למלאכים. ואח"כ אנחנו נפטרים מהמלאכים וחוזרים לכאן.

ופעם אחרת הוא רב עם אחותו מי יגיע ראשון לאוטו, וכשהיא השיגה אותו הוא התחיל לבכות מאוד חזק. ואז מתוך הבכי הוא פתאום אומר: נמאס לי כבר, אני לא יכול יותר.
ואחותי: מה אתה לא יכול יותר?
ילד: אני לא יכול יותר. שאנחנו כל הזמן חיים ומתים, חיים ומתים. נמאס לי כבר. זה משעמם אותי.

ילד כזה קטן, עם כאלה תפיסות גדולות. הייתי משתגעת מהאמירות שלו.

נראה לי שאפשר ללמוד מזה הרבה.

ילדתי מקשה שאלות בסגנון הביצה והתרנגולת :
בנושא מורה נהיגה : מי לימד אותו ? מורה אחר. ומי לימד אותו ? אחר . אז מי לימד את הראשון ? הוא למד בעצמו.

אלוהים בתוך העולם ובתוכנו, הוא ברא את העולם ואותנו,
האם הוא ברא את עצמו ?

מנסה לתת את התשובות שלי לשאלות של לבנת כנף
אני בלי דת, חוץ מכמה טקסים שאני מקיימת לא כל כך בשביל עצמי ואלהים אלא כדי להיות שייכת לשבט.
( קידוש בשישי, סדר בפסח, ברית מילה,...יסלחו לי בני וכמה אנשי באופן.. )

אין ביטוח ! יש בעולם איזה סדר שאני מנסה לזהות ומנסה להשתלב בו.
אבל יש בעולם הרבה סבל ולא תמיד קל להסביר אותו, כך שאי אפשר להבטיח שאם נהיה בסדר, לא נפגע.
כמובן שהכל תלוי גם באנשים הסובבים אותך, למזלי אני בין אנשים מאמינים חלק עם דת וחלק בלי דת.
ואני מודה לאלוהים, כי אני בסביבה תומכת, וזה נותן הרגשה טובה.

איך הגיע לזה,
על ידי ניסוי וטעיה והתבוננות
איך זה מרגיש,
זה לא משהו שנותן ביטחון שהכל יהיה בסדר, יותר בכיוון של : אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו, צריך רצון חזק ומשמעת עצמית וקצת מזל
יש לי הרבה ספקות ועדיין יש לי הרגשה טובה שלא הכל כאוס.

במה זה מתבטא ביום יום,
יש לי אחריות : ללמוד לחקור להבין ככל יכולתי ולשתף פעולה למען הסדר הטוב.
איך זה פועל במקרים של מצוקה (האם יש קבלה של המצב? ביטחון שהכל יסתדר? או אולי בכל זאת כעס על אלוהים?), כמה גדולה תחושת הקרבה ותחושת הביטחון, אם הוא מרגיש את זה ברמה של 'השגחה פרטית' בכל פרט קטן בחיים ובדרך של 'צירופי מקרים' מאוד ברורים, אם רואה 'ניסים', אם ממש מדבר עם אלוהים, אם מרגיש שאלוהים רוצה ממנו לחיות בדרך מסוימת ולעשות דברים מסוימים או שמרגיש שלאלוהים אין שום דרישות ממנו, אם מרגיש אהוב ומקובל בכל תנאי או שלעתים יש חשש שאלוהים כועס... וכו' וכו'.
אין ביטוח, אין טעם לכעוס, אם תכננתי תוכניות והצלחתי ב 80% אז לשמוח שאפשר לתכנן ( שלא הכל כאוס )
יש שיתוף פעולה, וזה תלוי גם בנו ביכולת שלנו במגבלות שלנו
כשמשהו מצליח למרות שהיה יכול להכשל - זה מזל או נס ?
אם תכננתי תוכנית ועשיתי כמיטב יכולתי ועדיין לא יכולתי לסגור את כל הפינות בגלל מגבלות שלי, כך שעדיין התוכנית יכלה
להכשל, ובכל זאת הצליח לי, אז אני מרגישה שזה נס.
ואם לא ממש התאמצתי ובכל זאת הצליח לי אז היה לי מזל.
אלוהים לא כועס, הוא מכין לנו סביבת עבודה, תנאי עבודה, סביבת למידה, אנחנו יכולים להשתלב או לא
לפעמים התנאים קשים מאוד. ואולי גם הוא עושה בנו ניסוי וטעיה ?

אני מניחה שראית את הדף שלי? נדמה לי שהדף הזה הוא תשובה מהכיוון ההפוך או משהו כזה..
בכל אופן, אני חושבת שאפשר להתחבר לאלוהים גם דרך הדת
את שואלת איך מגיעים לזה והאם באמת מרגישים את זה, אלו עדיין השאלות שלך?
אני זוכרת את עצמי עושה ספק מדיטציה ספק רייקי, ביער, ויש בי הרגשת אחדות ושלווה מאוד עמוקות.
עכשיו כשאני חושבת על זה, נראה לי שיש משהו במוח שגורם לך, אם כבר הרגשת את זה פעם, למצוא את זה יותר בקלות. כמו נגיד שאם ראית תעתוע ראייה פעם אחת, פעם הבאה שתסתכלי על התמונה תראי אותו שוב יותר בקלות - אז ככה גם כאן - הרגשתי את האחדות והשלווה האלה והצלחתי למצוא אותן אח"כ בעוד מקומות, גם אם הן היו בעוצמה נמוכה יותר. (אבל זה רק איזה סוג של הסבר פסאודו-מדעי...)

אני אשמח אם תמקדי את השאלות שלך

הספר: מר אל, כאן אנה מאת פין בהוצאת ספרי מופת לילדים ונוער.
קוראת עכשיו.
אותי הוא גם מלמד איך ללמוד מהילדים, להיות קשובים אליהם ולאפשר להם תנאים ללמידה.

לבנת כנף שלום.

אני לפעמים שואלת את עצמי איך מתחברים לאלוהים עם דת?
כלומר אני דתית ונדמה לי לפעמים שזה רק מפריע להתקרב לאל.
המסטיקן בחיפוש האל מגיע לדרגות איחוד גבוהות עם הבורא. בדרגות כאלה הוא פוגש אנשים רבים שאינם בדת שלו. הוא פוגש סופים אינדיאנים נוצרים יוגים וכו'. כלומר אין כל צורך ביהדות כדי להתחבר לה'.
דיקדוקי המצוות הם נראים לי לפעמים מיותרים לחלוטין וחוצצים. מצד שני אני מאוד אוהבת את היהדות ויופיה הנחבא.
אז איך אני מחברת את היותי אישה דתית עם הכמיהה להתיר את החבלים הקושרים אותי?
איני יודעת. אבל אני מחפשת תמיד. בקטע הזה נדמה לי שאנחנו דומות. כל רגע אפשרי לשיח אלוהי, באוטו, בשטיפת ריצפה ובשיחה עם האינסטלטור.

_האם אתם ממש מרגישים בכל רגע שהוא לגמרי אתכם? ואיך אתם מרגישים את זה?
האם אתם מצליחים לראות שבאמת 'הכול לטובה' בלי שום פקפוקים?
האם אתם מרגישים את האהבה שלו בבירור, בעוצמה?
איך מגיעים לכל זה?_

להרגיש שהוא איתי זה לא כ"כ קשה הבעיה להרגיש שאני איתו, שאני מחוברת אליו. כשזה קורה הגוף מגיב בהתרגשות ובשימחה גדולה שקשה לפספס את זה. העצים משוחחים, האדמה מהדהדת תחת לרגליים, הטבע והעולם שרים.

האם הכל לטובה? זו שאלה מאוד קשה לי. הטבע שלי אומר שכן. בכל נקודה אני מחפשת למה זה קרה לי? או מה השיעור שלי? ההרגשה שהדברים באים כדי להעלות אותי עוד ועוד. אבל מצד שני אני שומעת על כוחות רוע בעולם הרוחני. אישית אני מדחיקה את זה, ומתרכזת באהבה שמחכה לי כאני מצלחה להתחבר.
אני מצליחה להתחבר דרך יציאה לשדה, ציור אינטואיטיבי, שיח ישיר, ובעיקר דרך הדברים שקורים לי ביום יום.
כלומר די קשה לי להקדיש רגע תפילה מיוחד או מדיטציה, אבל קל לי יותר לחפש משמעות ושיעור של אהבה בתקלות שקורות לי: אוטו שהרסתי בתאונה קטנה, צינור שהתפוצץ, מחלה שזימנתי לי, מפגש עם אנשים קשים, או לחילופים עם אנשים מדהימים וכו'.
או כמו שאומרת המדריכה שלי: "הצל הוא עדות לאור".

חיפוש שמח
בלהה

נ.ב. אני ממליצה על הספר "התקדשות" של אליזבת הייך.

מבינה לגמרי את שם הדף, ובלי לקרוא יותר מידי חושבת שזו שאלה זהה ל- "איך מאירים את הבית בלי נורות חשמל???"

מה שאני מנסה לןמר זה שעל אף שהדת היום נראית אחוזה בקליפות קשות ביותר- מהותה בעיני- היא כלי,
אי אפשר להחזיק אור ללא כלי, נר ללא פתילה- אבל הפתילה מכוערת ושחורה- למה שלא נדליק רק אש???

על כמות הוואט יש מקום לנוע, על הנורה- בעולמנו זה- כנראה שלא ממש.....

היכולת להתרחב- היא ע"י גבולות.....

מבאס אה?? בעולם הבא כנראה שנשתכלל, בנתיים אנחנו צריכים בטן אם על מנת להתעבר, גוף על מנת לפעול- וכלים על מנת להוריד את הרוח לתוך החומר....

שנזכה.....

אסתר

איך מתחברים לאלוהים בלי דת?
פשוט
נותנים לו מקום !
אם הוא לא קיים בעולמנו זה פשוט כי לא פינינו לו מקום להכנס !
לפנות לו מקום

לא להיות כל הזמן בשליטה

לפנות מרחב של זמן וחלל = להיות ברגע.
ואז זה באמת כ"כ פשוט אנחנו ואלוהים ביחד
וממש לא צריך דת לצורך כך.
הדת נועדה למצב ששכנו איך לעשות את זה. איך להיות. והיא אמורה להזכיא לנו, אבל ברוב המקרים גורמת לנו -לצערי-לשכוח עוד יותר.

התחלתי לענות, והצצתי לתשובה של אסתר ובלהה, ונפעמת...מה שרציתי לומר רק בצורה הרבה יותר עילגת

_פשוט
נותנים לו מקום !_
פשוט?!?!

הלוואי והיתה לי דודה כמו שלך, אני נאלצת לגלות מחדש את הדרך לאלוקים בעצמי.
<אני לא דתית

>

דווקא יש לי תשובה שכלתנית ולא רגשית.
כשחושבים על זה, יש הרי רק שתי אופציות לגבי קיומו של אלוהים (וכדי שזה יהיה יותר כללי ולא יטריד אף אחד, בוא נקרא לאלוהים מעכשיו- עקרון מארגן ביקום. כי אני, למשל, חושבת שלעשות האנשה לגורם כזה זה די מצחיק). שתי האופצות הן: או שיש עקרון מארגן ביקום, או שאין.
עכשיו, ברור לכולם שיש בנמצא ביקום שאנחנו מכירים הן סדר והן בלגן. כלומר, יש מקומות שבהם עובד עקרון מארגן (נניח, זריחת השמש כל בוקר, הפלחים בתפוז וכולי) וגם עקרון הבלאגן נוכח (נניח- צדיק ורע לו, רשע וטוב לו). לכן יש שתי אופציות:
או שהסדר הוא מקרה פרטי בתוך הבלגן הכללי, לדוגמא, מתוך כל האי-סדר קרה במקרה שנוצר כדור הארץ, ובמקרה נוצרו עליו חיים וכולי, או שמה שנתפס בעינינו כבלגן הוא בעצם רק חלק קטן מתוך העקרון המארגן הגדול של היקום (נניח, הדינאוזרים נכחדו, והם בטח חשבו לעצמם שזה תוהו ובוהו, אבל אלמלא הם היו נכחדים בני האדם לא היו נוצרים- אז ייתכן שזה היה חלק מארגון מסויים).
אני חושבת שאני נוטה להצביע בעד האופציה השנייה- שקיים ביקום איזה עקרון פיזיקלי מארגן, ומה שנתפס בעינינו כבלגן הוא דווקא חלק קטן מתוך הסדר שביקום, כמו שקשר מסובך אחד יוצר, נניח, מקרמה שלם ומסודר.
הסיבה היחידה שלי היא, ששתי האופציות הגיוניות באותה המידה, אבל הרעיון שקיים עקרון מסדר הוא מרגיע, ונחמד יותר.

שתי האופציות הגיוניות באותה המידה

לא רוצה לפתוח קן צרעות

אבל איך האופציה הזאת: במקרה שנוצר כדור הארץ, ובמקרה נוצרו עליו חיים -- יכולה להיות הגיונית? זו המחשבה הכי הזויה שיכולה להיות, בעיניי.

<מתחדשת הבטיחה לעצמה פעם לא לערבב דיונים על אמונה ודיונים על הגיון

עוד הבטחה עצמית שהופרה P-:>

אלמונית על מונית, אני מבינה שאת חושבת שלעשות האנשה לגורם כזה זה די מצחיק אבל אני לא חושבת שזה הכרח המציאות. יש הרבה אנשים שרואים את אלוהים בתור אבא/סבא שבשמיים שמסתכל עליך ורואה מה את עושה (או נוזף בך במקרה הגרוע) אבל זה ממש לא חייב להיות ככה
כלומר שתינו יכולות לראות את אלוהים בתור אותו רעיון, אבל אני אקרא לו אלוהים ואת תקראי לו עקרון מארגן ביקום, העיקר ששתינו מדברות על אותו דבר.
ולתוכן דבריך, לא ירדתי לסוף דעתך - מהו מה שנתפס בעינינו כבלגן? אני בהחלט רואה את הכל כקשור להכל וכחלק מהכל, ובכל יש סדר קוסמי מופלא, הן ברמה הגבוהה ביותר, הן ברמה הנמוכה ביותר.

הבהרה אישית: כתוב בתורה "בנים אתם לה' אלוקיכם", ולפי ההבנה והניסיון שלי להתייחס אליו בתור אב זה מחייב אותי הרבה יותר, וזה אישי הרבה יותר. לקרוא לו עיקרון מארגן, או אקזיסטנס או כל מיני כאלה זה מטשטש את היחס שלי אליו, זה לא קשור אלי ממש.
הוא אבא כי הוא אוהב והאהבה המקסימלית שאני מכירה ושהכי דומה לאהבה שלו אותי היא אהבה של הורה לבנו. היחס שלי אליו יכול להיות קרוב ואינטימי, תלותי (במובן היפני למי שמכיר - amae ) וכן וישיר, לעומת זאת גם מכבד ומלא יראה.
ונכון שאסור להתייחס אליו בתור דמות, ולהאניש אותו, אבל המוח האנושי עושה את זה כמעט אוטומטית גם אם מדברים על עיקרון מארגן. הלב צריך איזה דימוי, והמח צריך לזכור לבטל כל דימוי.
באשר לשאלה של הדף: השאלה האמיתית היא מה מגדירים בתור דת, וגם מה מגדירים בתור אלוקים, כלומר למה בדיוק רוצים להתחבר.
אם רוצים להתחבר לאלוקי ישראל אפשר פשוט לדבר איתו ולהשתמש בקו הישיר: ישר-א-ל. כמובן שיש עוד עזרים להתחבר אליו, אבל זה לא הכרחי. רצוי אבל לא הכרחי. אבל אם לא יודעים בדיוק למה רוצים להתחבר אפשר בטעות להגיע לכל מיני דברים "אחרים".

משהו שעלה לי :
כתוב "אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב"
נשאלת השאלה - למה לא כתוב אלוהי אברהם יצחק ויעקב?
והתשובה שניתנה (ואיני זוכרת מי נתן אותה - סליחה) : כי כל אחד מהאבות היה צריך למצוא את האלוהים בעצמו.
אי אפשר לקבל את אלוהים בירושה . רק כי אבא או אמא שלי האמינו. האמונה היא אישית.
ואחרי הרבה שנות לימוד בחוג לפילוסופיה של הדת אני יכולה לספר שאין קשר ראוי ,לוגי ושאינו ניתן להפרכה על מציאות האל.
מציאות האל היא קפיצה תודעתית שאינה לוגית ! ולא נכנס כאן לכל ההוכחות המתישות בדבר מציאותו או אי מציאותו של האל בעולמנו.
אפשר פשוט כן אני אומרת פשוט להקשיב למוקי - "אני לא פוחד ממך" ....."אלוהים"....כ"כ רוצה לפגוש אותך....
אתה בי ואני בך...." או לכל שיר אחר ולהרגיש את זה קורה
אלוהים הוא מעבר לחלל ולזמן והוא בתוך החלל והזמן. הוא "אהיה אשר אהיה"
אנחנו בני האדם בתוך החלל ובתוך הזמן אבל יש לנו את הרגע
הרגע הוא מחוץ לגבולות הזמן והוא המחובר לאינסוף לנצח לאלוהים
כאשר אנחנו חווים את הרגע וזה קורה לכל אחד מאיתנו זוהי חוויה שאנחנו נזכור לנצח.
כמו התאהבות כמו פתאום להרגיש את כל עוצמת הקיום....... כמו פתאום להרגיש חיות שונה...
הרי כל הדתות והכתות בעולם ניסו למסד את הדרך לחוות את אותו הרגע - בתפילה במדיטציה בריקוד
והרי כל האנשים בעולם יודעים שיש להם את הרגעים האלו של החסד, שבו הם מרגישים את כוח הבריאה
והנס שבה.
לכן אמרתי קודם "לתת לכך מקום". אם אנו מאפשרים לעצמנו את המרחב והשקט מרעשי רקע מיותרים אם מבקשים מאלוהים להפגש, אני מאמינה שכל אחד יכול להזכר במפגש ולחוות אותו שוב.(אני אומרת להזכר כי המפגשים האלו ניצחיים ואינם ראשוניים)
לא כולנו רוצים . ולעיתים המפגש מכה בעוצמתו.
כמו חוויה מיסטית עצומה בחוזקה המטלטלת את האדם מחיי היומיום ומותירה אותו נדהם ואחר.
ואחריה הוא יודע שאלוהים קיים והוא לא צריך הוכחות. אולי הוא כן צריך דת אבל זה מטעמים אחרים.

אמא של אאא - אהבתי מה שכתבת ואיך שניסחת. בהיר ופשוט.

ליערה- לא רואה את המחלוקת שיש בינינו. אני חוששת שאנחנו מסכימות ;O)
למתחדשת- אני יכולה להבין את נקודת המבט שלך, אבל עצם העובדה שלנו כבדי אדם קשה להעלות את זה על הדעת לא נראית לי סיבה מספיקה לומר שזו אופציה בלתי הגיונית.
לכוכב נוגה- אני בהחלט לא נגד האופן שבו את החלטת להגדיר את הדברים עבור עצמך, אני רק רוצה להדגיש שזו דרך מאוד סובייקטיבית שלך לראות את הדברים, לו רק מפני שעבור הרבה אנשים "אב" לא מייצג את הדברים שהמלה מייצגת עבורך.
אמא של אאא- גם אני אמרתי שאי אפשר להוכיח או להפריך, ובסופו של דבר הגעתי למסקנה שאני בוחרת להאמין, כי זה הופך את החיים שלי לטובים יותר. זה אגב תחום מאוד מעניין! יש לך מאמרים מומלצים בנושא פילוסופיה של הדת?

עצם העובדה שלנו כבדי אדם קשה להעלות את זה על הדעת לא נראית לי סיבה מספיקה לומר שזו אופציה בלתי הגיונית

:-\ ואני חשבתי שרעיון הגיוני הוא רעיון שמתקבל על הדעת...

לא בהכרח. הרבה פעמים בגלל חינוך שקיבלנו או דרכי החשיבה המקובלות סביבנו רעיון מסויים נראה לנו בלתי מתקבל על הדעת, אף על פי שהוא הגיוני.
גלילאו, למשל, נוכח לצערו בהבדל הזה בין ההגיוני למתקבל על הדעת...

אלמונית על מונית -
אני צריכה לחפש חומר בנושא (סגור בארגזים מזמן הלימודים)
אבל כשכתבתי למעלה נזכרתי בדקארט ובאפלטון.
דאקרט ב'הגיונות' מנסה להוכיח את קיום האל בדרך לוגית - זה נקרא ההוכחה הראשונה לקיום האל.
ובאפלטון הוא מדבר על ההזכרות ........
ויש את הספר של רחל שיחור - פרקים בפילוסופיה של הדת- שבו היא סוקרת בויש קצר את ההיסטוריה של הפילוסופיה הזו ומראה בקווים כלליים וראשוניים את המחשבה הפילוסופית אודות האל והדת.והנה על המדף אני מוצאת עוד :
דיויד יום - דיאלוגים על הדת הטבעית
עמנואל קאנט
שפינוזה - מאמר תאולוגי מדיני
פאסקאל - הגיונות
ויליאם ג'יימס - החוויה הדתית לסוגיה
קירקגור
ויטגנשטיין -טראקטאטוס לוגי -פילוסופי- מנסה לאפיין את החוויה המיסטית - את אותה ידיעה שדיברתי עליה למעלה.
והוא זה שכותב - מה שלא ניתן לדבר אודותיו יש לעבור עליו בשתיקה.
בובר - סיפורי חסידים - האור הגנוז - מאוד ממליצה עליו.

כשאמצא מאמרים ספציפיים ארשום כאן יותר במה מדובר.

אמא של אאא - אהבתי מה שכתבת ואיך שניסחת. בהיר ופשוט.
גם אני.
חברה ניסתה להסביר למה יש לי כשלים לוגיים כשאני מדברת על אלוהים ולא הבינה שויתרתי על כל ניסיון להיות הגיונית - באמת יש שם קפיצה!

פילוסופיה של הדת - יש גם את הרמב"ם ועוד כמה, אני אוכל להגיד לכן מה הם אומרים בדיוק עוד חצי שנה (לוקחת קורס על פילוסופיה יהודית)

איזה דברים יפים נכתבו כאן.
אני שמחה שחידשתי את הדף.

בשבילי אלוהים זה משהו רגשי לחלוטין. אהבה שופעת ומתפרצת. תחושה מאוד ממשית ונוכחת. ברמה של החוויה ממש.
אז איזה הסברים הגיוניים אני צריכה?
רגש זה דבר מאוד הגיוני !

ממליץ מאד לקרוא בעיון שלושה ספרים : 1. "דת ללא אשליה" עבודת דוקטורנט של נילי זיוון הוצ' מכון שכטר והמחלקה למשפטים אונ' בר אילן . 2. "אתגר השיבה אל המסורת" של אבי שגיא גם כן הוצ' מכון שכטר ואונ' בר אילן.

"אהבה ואימה במפגש עם אלוהים" של דוד הרטמן.

תודה

נראה לי שבלנסות להתחבר לקסם של החיים - מגלים את אלוהים.
אצלי זו בכלל לא שאלה, מאז שאני זוכרת את עצמי, מנהלת שיחות ארוכות
עם בורא עולם.
וסיפור קטן -
לפני יומיים אחרי ימים בבית רויי גשמים וחסרי פעילות בחוץ, הוזמנו לחברים.
נכנסנו ולא הצלחתי לכבות את האזעקה...
ניסיתי מיליון פעם...ולא נדלק.
הקטנה כבר התחילה לבכות והגדולה התייאשה מזה שנהיה עוד יום בבית...
"מה נעשה " היא שאלה.
"בקשי מאלוהים שיעזור לנו" - אני אומרת לה...
"אלוהים!!!" היא צועקת.."תעזור לנו עם האוטו!!!"
"אמא" - היא אומרת לי " תעזרי לי".
"תעזור לנו..." אנחנו צועקת מה שנקרא מ"עומקא דה ליבה" (מעומק הלב)
ו....כמו קסם, זה עבד.
"אמא" - אומרת לי הגדולה..."אלוהים הביא לנו כבלים לאוטו"...
ככה גם הבת שלי גדלה בתודעת אלוהים.
פשוט מהחיים.

אמא של אאא,
תודה על ההמלצות. הרבה אני כבר מכירה, אבל תמיד נעים לחזור אליהם :O)

_או: את יודעת, אלוהים, זה לא מישהו שיושב על ענן ומסתכל עלינו מלמעלה. הוא נמצא בתוך העולם. בתוך, בתוך העולם. זה את ואני ואבא ואמא וכל השטחים שמסביב...
(וואו ! איזו תובנה מדהימה !)_

....." וכדי שלא אצטרך מכאן ואילך להביא את ב' הלשונות הללו, דהיינו, טבע ומשגיח, אשר אין שום חילוק בקיום החוקים כמו שהוכחתי, ע"כ מוטב לנו לבוא לעמק השווה ולקבל את דברי המקובלים, אשר "הטבע" עולה בחשבון "אלהים", דהיינו, במספר פ"ו, ואז אוכל לקרות את חוקי אלקים בשם מצות הטבע?, או להיפך, כי היינו הך הם, ולא נאריך במלות על לא דבר.".... מתוך מאמר השלום של המקובל רבי יהודה אשלג זצוק"ל.

או במילים אחרות טבע ואלוהים זה היינו- הך גם לפי הקבלה. וזה לא קשור לדת.

לפלא בעיני שאשכול זה נעדר כל תגובה של בשמת א...

דף מקסים. תודה על החידודים והתובנות.

סוסת פרא יקרה, אפשר להתחבר לאלוקים "גם בלי דת", אבל השאלה היא מה קורה מבפנים....
איך שזה היה אצלי בהתחלה, תראי, תמיד היה לי חיבור לאלוקים, באמת! גם כשיצאתי עם הנס בזמנו, אני זוכרת יום אחד שהוא נסע ואחר לבוא. הייתי די הסטרית כי הייתי בטוחה שקרה לו משהו רע. התחלתי לבכות ולהתפלל לאלוקים שישמור עליו.
כל שנות ילדותי עברו עלי בשיחות לאלוקים, בכל הזדמנות. רק כשבגרתי יותר, התחלתי לשאול שאלות ואז התובנות שלי לגבי אלוקים היו שונות. אני חושבת שאף פעם כמעט לא היה מצב שלא האמנתי באלוקים, אולי תקופה מסוימת עם הנס לא האמנתי, אבל חוץ מזה תמיד כן.
נכון שכאשר התחלתי לחזור בתשובה הופתעתי לגלות שיש אלוקים. אבל הגילוי הזה היה שונה מאוד מהידיעה שקדמה לכך. קשה לי להסביר את זה, אולי אחשוב על זה ואכתוב על כך בבלוג שלי.
מה שרציתי לומר זה שאצלי, בהתחלה, כאשר הבנתי שיש אלוקים באמת, קרה לי משהו מבפנים. ה"משהו" הזה נקרא "הכרת הטוב" או "לא להיות כפוית טובה". כלומר, בעודי מתפללת לאלוקים, אומרת תהילים, מבקשת בקשות ועוד, אני שומעת קול פנימי בתוכי שאומר "איך את מתפללת לאלוקים ולא מברכת על האוכל שאת אוכלת?". אחר כך זה היה קול שאמר לי "איך זה שאת מברכת ולא אוכלת כשר?", אחר כך זה היה קול שאמר לי "איך את מתפללת ולא שומרת שבת?" וכן הלאה וכן הלאה. זה היה תהליך ארוך, אבל בסופו הגעתי לשמירת מצוות.
לכן, מה שאני מנסה לומר הוא, שבוודאי שאפשר להתחבר לאלוקים בלי לשמור כלום. אבל... האם אינך חשה כפוית טובה כלפיו בעודך מתפללת ולא שומרת?? בחינת "טובל ושרץ בידו"?
זאת לא ביקורת, זו תמיהה. אני מאמינה שיהיו כאלה שיאמרו שכן, אין להם עם זה בעיה. אישית לא מצליחה להבין את זה, אבל אני יודעת שזה קיים.

יש אלוהים.
ואז:
המאמינים בדת היהודית מתנהגים בצורה אחת.
המאמינים בדת הנוצרית מתנהגים בצורה אחרת.
המאמינים בדת המוסלמית מתנהגים בצורה אחרת.
המאמינים בדת הראסטאפרית מתנהגים בצורה אחרת.
המאמינים בקצת מכל דת מתנהגים בצורה אחרת.
הלא מאמינים בשום דת מתנהגים בצורה אחרת.

פשוט אלון כתבת יפה @}

האם אינך חשה כפוית טובה כלפיו בעודך מתפללת ולא שומרת??

איזה יופי לך שיש לך את האופציה לקיים מצוות כדי להרגיש טוב ולא כפויית טובה.
אלוהים אוהב את כולם בדיוק באותה מידה את אלה שמקיימים ואת אלה שלא מקיימים מיצוות.
המיצוות הן עבור בני האדם. לא בשביל אלוהים.

האם אינך חשה כפוית טובה כלפיו בעודך מתפללת ולא שומרת??

אבל זה הרי כשאת יוצאת מתוך הנחה שזה מה שאלוהים רוצה שתעשי. שתלכי לפי התורה, שתשמרי מצוות.
אני תופסת את אלוהים כמשהו שונה מהאלוהים המוצג ביהדות, לכן בתפיסת העולם שלי הוא בכלל לא מבקש את זה ממני.
אז איך אהיה כפויית טובה אם איני אוכלת כשר, כאשר בכלל אין שום אלוהים כזה שמבקש ממני לאכול כשר?

וזו בדיוק הייתה השאלה של הדף הזה - איך מתחברים לאלוהים בלי דת?
כלומר, איך אפשר להכיר לו תודה, להתפלל אליו, להרגיש אליו חיבור עמוק - ולא מתוך שמירת חוקי דת כלשהי.

זאת כיוון שאני, באופן אישי, לא מאמינה בדת כלשהי.

איך שהצגת את זה, משתמע כאילו אני מאמינה שאלוהים רוצה ממני לשמור מצוות - ואני מחפשת את הדרך הקלה להתחבר אליו, מבלי לעשות את מה שהוא רוצה ממני.
אבל אני לא מאמינה שאלוהים רוצה ממני לשמור מצוות.

זה הבדל גדול !

(כמובן שאיני פוסלת את הדרך של מי שכן מאמין שהמצוות זו הדרך להתקשר עם אלוהים. אני בהחלט מכבדת גם את הדרך הזו.
ומובן, שאין כל צורך בדף הזה לנסות להוכיח אם אלוהים רוצה את זה מאיתנו או לא. כל אחד באמונותיו.
מטרת הדף הייתה כדי לגלות, עבור מי שלא תופס את המצוות כחלק מהקשר עם אלוהים - אילו דרכים נוספות יש ליצירת קשר איתו.)

אבל אני לא מאמינה שאלוהים רוצה ממני לשמור מצוות.
אז מה הוא כן רוצה?

מטרת הדף הייתה כדי לגלות, עבור מי שלא תופס את המצוות כחלק מהקשר עם אלוהים - אילו דרכים נוספות יש ליצירת קשר איתו.)
קיים בכל הדתות - להתפלל. אבל המצוות לא נועדו רק כדי ליצור קשר איתו, יש להם המון המון מטרות וכל כך מקטין להתייחס לפן כזה או אחר, יש אנשים דתיים רבים שמקיימים את המצוות כטכנוקרטים, ומתקרבים (או לא) לבורא בדרכם שלהם. זה כתגובה לענין שהעלית כי באמת אין ענין לשכנע מישהו שחובה לקיים מצוות, מה גם שדובר על היהדות כמכלול אז קשה להתייחס לטענה הזו שהשם לא רוצה שנקיים מצוות.
הוא לא רוצה שלא נרצח? לא רוצה שלא נגנוב? לא רוצה שנכבד את הורינו? שלא ננאף? טענה פשטנית - ולכן גם התגובה כזו.

עד היום את מסבירה מה הוא בטח לא רוצה. אבל מה הוא כן רוצה/מבקש?
חינם יש רק במלכודת עכברים. גם אהבת בסיסית וטבעית כמו אהבת אם לבנה מושפעת ממערכת של נתינה וקבלה.

אבל מה הוא כן רוצה/מבקש?
הוא לא רוצה כלום. כל המהות של אלוהים זו אהבה, חמלה ונתינה.
גם אהבת בסיסית וטבעית כמו אהבת אם לבנה מושפעת ממערכת של נתינה וקבלה
מסכימה עם ההשוואה של אהבת אם לבנה. זוהי אהבה שאינה תלוייה בשום דבר.
אני אוהבת ואוהב את בנותי בלי קשר לשום דבר. ממני הן מקבלות. הן לא צריכות לתת. הנתינה שלהן קשורה אליהן ונתונה לבחירתן.

מסכימה עם דברי פלונית, זו גם התשובה שלי.

ואם כבר יש משהו שאלוהים רוצה ממני - הרי זה שאממש את המהות שלי בעולם הזה. שאביא לידי ביטוי את המתנות שנתן לי.
אבל זה לא שהוא מצווה או דורש את זה, או יעניש אם לא - פשוט זו השאיפה שלו בשבילי.

שוב, כמו אמא שנהנית לראות את הילד שלה מממש את עצמו. מתענג על היכולות שלו. ואז גם היא מתענגת על זה.
היא רוצה שהוא כמה שיותר יצליח לשאוב ממנה כוחות למימוש הזה, שלכן היא רוצה שיהיה בחיבור איתה - כמה שהוא צריך.
היא רוצה שיממש את עצמו - כי אז יהיה לו טוב וגם לסובבים אותו יהיה טוב.
היא רוצה שיהיה לו טוב.
אלה הרצונות שלה ממנו.

וזה מה שאלוהים רוצה ממני.

כמובן שכל דיבור על אלוהים ועל מה שהוא 'רוצה' יהיה פשטני, אבל באופן כללי, כך אני רואה את הדברים.

בכל מקרה, הגישה של 'אם את מאמינה באלוהים אז את צריכה לשמור מצוות' - נראית לי מאוד לא קשורה לשום דבר.
ולא, לא דיברתי על מצוות ספציפיות כמו 'לא תרצח' וכדומה. דיברתי על דת וכל מה שכרוך בכך, ובפרט - הדת היהודית.
אני לא רואה את הקשר של אלוהים לדת.
כלשהי.
וגם לא ליהדות.

על כל פנים, לא נראה לי שאני אממש את עצמי אם ארצח.
לכן אני לא צריכה שאלוהים יזהיר אותי ש'אסור לרצוח', שהוא מסתכל מלמעלה, או מעניש - כדי שאגיע למסקנה שלא כדאי לי לרצוח.

זה הגיוני שגם מי שלא מאמין בדת, אבל מחפש מה באמת המתנות שאלוהים נתן לו כדי לממש אותן - יילך בדרך שמיטיבה עם הסביבה, ואינה פוגענית.

סוסת פרא יקרה, לא התכוונתי להתווכח איתך ולא עם אף אחד על שום דבר. כתבתי מה קרה אצלי.
מה שכן, אני מוכרחה לציין שבאופן אישי עברתי תהליך מעניין, כלומר, עכשיו את מחדדת לי משהו. כאשר האמנתי באלוקים לפני שחזרתי בתשובה, לא קישרתי ולא שייכתי את זה לשום דבר שקשור למצוות, לשבת, לתורה. זו היתה אמונה בסיסית, אמונה שיש לכל ילד, שנולדים איתה כמעט, שהרי גדלתי בבית חילוני.
אבל המפנה התחיל כאשר התחלתי להתפלל מתוך ספר תהילים. אז פתאום הבנתי שאלוקים כן קשור לשמירת תורה ומצוות. איך הבנתי? אומר לך את האמת ל א י ו ד ע ת זו תמיהה בשבילי ממש ברגעים אלו. אני באמת שואלת את עצמי מהיכן היתה לי התובנה העמוקה הזאת להבין שלשמור תורה ומצוות זו האמת. וזה היה עוד הרבה לפני שבכלל חלמתי לחזור בתשובה, ואם את קראת את הבלוג שלי, בוודאי גם קראת על כך שבכלל לא רציתי לחזור בתשובה.
בכל אופן, דיברתי על הנסיון שלי ולא נתתי פה הוראות לאף אחד.
וכמובן שאני חושבת שעניתי לך, אמרתי לך שהיה לי חיבור לאלוקים בלי קשר לתורה ומצוות, וזה היה חיבור בסיסי לחלוטין. אם אינך מאמינה בכלום, עלייך להתחבר לילדה שבך ולנתב את האמונה שלך לאמונה שיש לילדים. לא נראה לך?
(לי באופן אישי קשה לחשוב על להתחבר לאלוקים בלי לשמור תורה ומצוות, אבל אני יודעת שזה אפשרי).

פתאום הבנתי שאלוקים כן קשור לשמירת תורה ומצוות

ניצה, יכול להיות שאת צודקת. אולי אני טועה. באמת מה אני יודעת.
אבל אני לא מרגישה את מה שאת מתארת.
אז אני חיה איך שמרגיש לי נכון יותר.
וכמובן פתוחה לשינויים, באשר הם באים מתוכי.

בכל מקרה, נראה לי חשוב מאוד ללמוד איך לחזק את הקשר עם אלוהים.

והאמת, שאפילו בתקופה שחזרתי בתשובה, אחרי שכבר למדתי ליצור קשר עם אלוהים בלי דת, פתאום הרגשתי שאלוהים הלך לי לאיבוד בתוך כל המצוות האלה.
ואז הייתי צריכה למצוא אותו מחדש בעזרת הרבה התבודדויות שעשיתי.
אז כשהייתי דתיה, אמנם לא חיפשתי איך מתחברים לאלוהים בלי דת, אבל הייתי צריכה למצוא איך מתחברים לאלוהים למרות הדת. גם זה לא כ"כ פשוט.

כתבתי מה קרה אצלי.
תודה. רק אחרי שכתבתי את תגובתי אמרתי לעצמי:
ואולי זו לא הייתה ביקורת? אלא זה מה שהיא הרגישה....
תודה שהבהרת....

פתאום הרגשתי שאלוהים הלך לי לאיבוד בתוך כל המצוות האלה.
האם כתבת איפשהו על התהליך שעברת?
כי אצלי למשל, כל תהליך החזרה בתשובה היה דרך התפילה, דרך החיבור לאלוקים.
אני מאמינה שיש שני סוגים (וכמובן כל מה שבין לבין) של בעלי תשובה.
אלו שהולכים עם זה לאט, כמוני, ואלו שבזבנג וגמרנו. אתמול הייתי חילוני, והיום אני דוס ממוצע...
יש כאלו שזה יתאים להם, יש כאלו שזה יהרוס אותם.
אני בקשר עם כמה וכמה חילונים שבדרך לעשות תשובה, ואני תמיד מעודדת אותם מצד אחד לא למהר, מצד שני כאשר מגיע זמן שהם בשלים לכך, לקחת החלטות ולישמן.
ייתכן שעברת תהליך מהיר מדי?
כך או כך, שולחת לך חיבוקים וחיזוקים. ה' אוהב אותך, ה' אוהב את כולנו.

שליחה על ידי mp5* » 01 ספטמבר 2009, 22:23

אולי בגלל שאני גיורת קשה לי לאבין אותכם. עם יש ה" נראה לכם שהוא ברא עולם (מסדר מהוד) ואחרי זה אמר תעשו מה שבא לכם? או שהוא אמר לנו (אורות עפלה)איך אנחנו צרכים להתנהג בעולם שלו. ועם אתם שואלים גם למה יהדות דבקה? אתם מקירים עוד דת שהתחיל בהתגלות למיליוני אנשים!

איך מתחברים לאלוהים ללא דת?
מדברים איתו

פשוט ככה
מדברים ומבקשים ומודים ומשתפים
כמו שמדברים עם חבר טוב או עם מישהו מהמשפחה שמאוד אוהבים

רבי נחמן מלמד אותנו שזהו השיעור החשוב ביותר
הוא קורא לו התבודדות

ומעיד בכתביו
שהוא הגיע לתורה כל כך גבוהה
שגם אם היו זורקים אותו במדבר ללא בגדים ומזון וללא שידע איזה יום זה בשבוע היה מצליח לקיים את כל התורה כולה

אולי זה נותן משהו לכל הדנים בנושא המצוות בהערות למעלה
זה יופי מצוות
אם זה מביא אותך לשמחה ואהבה ושלום שהם סימני דרך לכך שאתה אצלו
ואם אתה לא
אז תבכה ותתפלל ותבקש להגיע

הוא כל כך מתוק -אלוהים
הוא אוהב אותנו - הוא מחובר אלינו תמיד- והשאלה היא איך מרגישים את זה שאלוהים מחובר אלינו באהבה?

אני התחברתי לאלוהים על ידי כך שהפסקתי לחטט באף בשבת. כי חיטוט באף בשבת מפריע למנוחת השבת של אלוהים, (ואז אין לו כוח לחזור לעבודה ביום ראשון).

איך מרגישים את זה שאלוהים מחובר אלינו באהבה?
באמצעות המחלות, הצרות, אסונות טבע....

הוא כל כך מתוק -אלוהים
דבש הכל דבש

הוא כל כך מתוק -אלוהים
אלוהים זה לא הוא, זו היא! רק הנקיבה בוראת חיים

<תגובה מ-אהבה עולם:>

אלוהים זה לא הוא, זו היא! רק הנקיבה בוראת חיים

קודם כל, הנקבה צריכה זכר כדי שייווצרו חיים.

שנית, הנקבה לא בוראת חיים.
החיים נבראים בתוכה.
אני עדיין לא הכרתי אף אדם שיודע לברוא חיים.

(ברמת הנשמה כן. אבל לא ברמת בשר ודם).

שלישית, אפשר רק לנחש מי ומה הוא אלוהים.
אי אפשר לדעת בוודאות.
אז זה מוזר להגיד בנחרצות 'זה הוא'. 'לא, זה היא'.

רביעית, זה גם לא הגיוני שהוא יהיה רק 'הוא' או רק 'היא'.
כי אז זה אומר שחסר לו צד אחד משמעותי.
ולפחות לתפיסתי, אלוהים הוא הכל.

חמישית, לדעתי זה גם הרבה מעבר ל'הוא' ו'היא'.
אפשר להגיד גם 'זה'.

וגם אז זה עדיין יהיה רחוק מלהיות מדויק.

ובגדול, אני משערת,
שהמונחים 'הוא' או 'היא' הם רק בשבילנו. כדי שיהיה לנו יותר קל להתחבר.
והם לא באמת מעידים על מהותו/ה.

כולכם חכמים יפים וחלק בלתי נפרד מתפארת הבריאה, כל אחד ודרכו הוא בנבדלותו מקדש את האחדות כולה. מי שרוצה להתחבר יתחבר לעצמו או לנמלה קטנה, הכל חלק ממנו. אל יהיה חשש, כי מה יש לו לחשוש לבורג המכונף במכונת חסד הנצח:)

Religion is to spirituality what porn is to sex.

הקשר האמיתי לאלוהים. ....
אם תאהב את אלוקים הכי הכי חזק שאתה יכול הוא יאהב אותך גם הכי חזק !!!!
וגם אם לא תאהב אותו בכלל הוא יאהב אותך מאוד !!!
העניין הוא שלפעמים הוא יאהב אותך על ידי מתנות. פרנסה בשפע בריאות ילדים טובים וכו ולפעמים על ידי כאפה בפרצוף ...
לכל דבר שקורה לך ושמתרחש בעולם יש איזושהי תאורייה שרק אבל רק אתה בעצמך תחליט לאיזה כיוון לקחת את זה .
לדוגמה : יכול להיות לך רע!! ותחליט לעצמך שבעצם במהות הפנימית של העניין הפנימי (ברמה שבחיים לא תצליח להבין ) זהו טוב.. וכן להיפך. תלוי איך אתה רוצה להתמודד עם העניין . ולכן מבחינה אנוכית ואגואיסטית נטו (לא בהכרח ברמה המוסרית והאמיתית שבעניין ) שווה ואפילו נחמד להאמין ולתלות את הכל!!! במשהו ובמישהו נעלה יותר ואצילי שאין לנו שום אחיזה ותפיסה בו.
כך אתה חוסך מעצמך כל מיני עצבים וכאיבי ראש ומאפשר לעצמך להשתחרר על ידע ההרגשה ש "מה אתה דואג הכל! תחת השגחה מכוונת וכך הכי טוב בשבילך".
ואם בדת עסקינן יש לזה עוד משמעות הרבה יותר עמוקה . משמעות עמוקה לא אומר שהיא בהכרח גם מובנת אבל היא כמובן יותר משחררת מאיתנו כל צורך לשאת בעול .
התובנה בזה : מה לך כי תישא בעול יש מישהו שסוחב בשבילך.
קראתי פעם על זה משל מעניין :אדם הלך במדבר נושא על כתפיו חבילה כבדה וחשב לעצמו אי אי אי כמה נחמד היה אם הייתה עוברת כאן עכשיו כרכרה , כל כך כבד לי כשל כוחי. תוך כדי שהוא חושב כך הוא שומע לידו חריקת בלמים. עוצרת לידו כרכרהרתומה לשני סוסים שואל אותו הרכב "לאן מועדות פניך?" עונה לו מיודענו "לעיירה פולנית " מפה לשם הוא מתיישב לו בעגלה מתרווח . באמצע הנסיעה פונה אליו העגלון בשאלה " למה אינך מוריד את המשא הכבד מגבך הדואב ? הלא הכרכרה מספיק מרווחת יש די והותר מקום להניח את החבילה ?" עונה לו החכם מה לא תבין גם ככה לא נעים לי עם הטובה הזאת ואתה לוקח אותי ככה בחינם חשבתי לפחות אני אקל מהסוס לקחת גם אותי וגם את החבילה". עונה לו העגלון "טיפש מטופש כשאתה נושא את המשא על גבך אין הסוס לוקח את זה גם? ?" .
אדם שמאמין שהוא מובל זה עוזר לו בחיי היום יום לא לקבל דברים קשה אפילו אם לאדם מהצד זו ניראת "חבילה כבידה מאוד"....
הצלחה לכולם ותודה רבה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דתות ואלוהים

הידע, הלמידה על שנים רבות פרוסה.
את פרותיה,את ביכוריה צריך להביא
עם הצניעות הראויה, עם התובנות שהם שלך
הברכה שניתנה להחזיר לחיים, גם לו גרגיר,של הארה

שהאלוהים בתוכנו נימצא,לא בבתי התפילה.
עליו הדתות לקחו חזקה,ללא הבנת הבריאה.
במלחמות,ברושע, הם לסבל האנושי מראים.
כל אחד בדרכו, שהם האמת, האור, השכינה.

עזבו את הדתות,את המסורת אפשר לשמר.
את אלוהיך תרצה, האמונה בנפשך שורה.
תנחה את חיינו על פני זו האדמה שלכולנו ניתנה.
לשמוע את רחשי ליבה את עוצמת, בשקט בליבך.

נחזור להיות חלק ולא בשליטה של עולמנו המופלא.
גם עץ התיאנה אליך ידבר,יעזור לכסות את ערוותך.
יתן לך תחושה מופלאה שכולנו שווים בפני הבריאה
ללא שייכות אם אדם או בהמה,כי כך אלוהינו רצה.

יו יו
17 ספטמבר 2016
בבית בדייזי