אותה דמוקרטיה לא דואגת לצדק חלוקתי בין כל האוכלוסיה, אלא רק בקרב אותה קבוצת שלטון. כדי להנות מהשלל, יש להכנס אל תוך הצלחת, אל תוך הגילדה . - כאן אתה מדבר על הדמוקרטיה כפי שהיא היום.
לא חפרתי את הנושא לעומק, אך מהמעט רשמים שאספתי, ברוב הגדול מהמקרים, אותו מנגנון "דמוקרטי" חל רק על חלק מהאוכלוסיה, לרוב בעלי ההון, ובמקרה של מהפיכה, על האקטיביסטים, שגם אוכלים האחד את השני בלי מלח, עד לכדי הוצאה להורג הדדית (דנטון ורובספייר. במהפכה הבולשביקית אני לא מתמצא). כך שאותה "דמוקרטיה" התקיימה יותר ברובד האידאי מאשר במציאות. ביטוי מצויין לפער הזה בין תיאוריה לתכלס' ניתן לראות בצרפת שחיבקה חזרה את נפוליאון בונפרט והמליכה אותו, וזאת לאחר שאת המלך הקודם ומשפחתו היא שלחה לגיליוטינה. או את המשטר בבריה"מ שיישם דיכוי לא שונה בהרבה מהצאר המודח, ואף יעיל ודורסני יותר, וזאת כאשר רוממות "שלטון העם" על שפתי הקלגסים.
ה-Hyperdemocracy. היא תביא לכינונו של ממשל עולמי דמוקרטי ושל מכלול של רשויות לוקאליות ואזוריות. היא תאפשר לכל אחד... - כאן אתה מדבר על האוטופיה, על העתיד השלישי.
זה המודל שלו לאוטופיה. שילוב של זכויות אדם וארגון. בניגוד למה שנעשה עד עכשיו, שהארגון דורס את האדם. כאן, הוא מנסה לקדם את הרעיון של ארגון למען האדם.
איך, לדעת המחבר (ובלי שתתרגם את כל הספר..), יקרה השינוי, שיגרום לחברי הגילדה לחלוק את כוחם. רק באמצעות מהפכה, או היפר-קונפליקט? איך מעגל הכח יתרחב עוד שלב, ויכיל באמת כל אחד ? מה עוד יש שלא מגולם בשוק?
אוח... איזו התקלה... אני יושב עכשיו לענות, אך עדיין לא ברור לי. אנסה לנתח את קו החשיבה של המחבר, כפי שאני מבין, וזאת לאור ראיונות שראיתי איתו במהלך התקופה האחרונה, בצל המשבר הכלכלי (יש ראיונות איתו באנגלית ביו-טיוב).
אני חושב שהגישה שלו היא לזהות מגמות בפעילות האנושית, בפרספקטיבה היסטורית. בספר שאני סוקר כאן הוא מתחיל את הסקירה שלו עם תחילת האנושות, ומנסה לעקוב אחרי שלבי ההתפתחות מההיבט של ארגון חברתי-פוליטי-כלכלי. יש לציין שבקורות חייו יש לו תקופת לימודים במסגרת אסכולה של חקירת היסטוריה אינטגרטיבית [תזכורת: להביא מקורות], דהיינו, המשלבת היבטים שונים של המפעל האנושי על מנת לבנות תמונה קוהרנטית.
אחת המגמות שהוא מזהה, היא היכולת של האדם כן לעשות את הדבר הנכון, מבין כל האווילות. ועל זה הוא בונה. שבד בבד עם הדיכוי, תמיד פעלו אנשים שכיוונו אל עבר אוטופיה. הוא לא מתחייב על ניצחונם, אך טוען שהם כאן, ומתוקף זה, יש להם סבירות להצליח. אולי סבירות של שליש, כאשר עוד שליש הולך לאימפריה המסחרית והשליש האחרון לכוחות המזויינים (תרתי משמע
).
בעצם כתיבתו ופעלו בכלל (הוא משמש כיועץ כלכלי לממשלות צרפת כשלושים שנה) הוא מציב עצמו עם אותם כוחות אוטופיסטים, ומנסה להטות את הכף לכיוון הזה. ובכך, להניף גם את הדגל עבור האוטופיסטים האחרים.
אותם שוחרי אוטופיה לא יכבשו את השלטון בכוח הגיליוטינה, על שלל עדכוני הגרסה שלה, אלא פשוט ע"י פעילות הנוגדת את מפעל הדיכוי שמפעילים שתי הקבוצות האחרות (האימפריה והמזויינים), שהם כל הפעילות האקולוגית-חברתית-קהילתית, חקיקה המקדמת זכויות אדם, איכות סביבה, הנקה, בלי חיתולים וחיים באופן טבעי בכלל (;-)). אלו הם המפעלים שהוא מכנה Relationel (לא יודע איך לתרגם), מפעלים שיעודם הוא לתועלת הציבור ולא לרווחת תזרים המזומנים של הבעלים/בעלי המניות/המנהלים הבכירים. ההגדרה "עמותות ללא כוונת רווח" נכנסת לזה, רק שגם כאן יש להבדיל בין התיאוריה למעשה: לא כל מלכ"ר אכן משרת את המטרה שלשמה הוא קם. לעיתים אותם ארגונים נופלים לצד השני ומצטרפים לדיכוי (האגודה למלחמה בסרטן?). לכן ההבחנה היא ברמת העשייה בפועל ולא בפרוזה הנמלצת של המנהלים והיח"צנים בשכר (אלי גולשמיט?).
לפני שההיפר-אימפריה תושלם, אולי אפשר לדלג מעל הקונפליקט?
הוא לא מתאר תסריט מציאות לינארי-מתמטי-בלתי נמנע, אלא מציאות שהיא חומר ביד יוצר: ירצו - יצמחו. לא ירצו - ינבלו. גורלו של האדם בידיו. הוא זה שמקים מפעלים הרסניים, ולא כוחות מטפיזיים נסתרים, ידיים נעלמות. הידיים הן שלך ושלי. לכן, אם מספיק מביננו יבינו זאת, הם ידלגו מעל שלב הקונפליקט, ויפה שעה אחת קודם.
אזהרה אחרונה לקורא הציניקן או סתם שבע-הבטחות-שווא: המבוא מנוסח כחזון, מה שמסביר את הטון הקטסטרופלי מצד אחד, ואידילי עד מגוחך מהצד השני.
), שתייצג את חברי אותה תנועה בפרלמנט מול מפלגות אחרות, שמצידן יכולות להתנהל בכל צורה אנכרוניסטית שיבחרו, עד שיתפוגגו או יעברו דמוקרטיזציה (ופעם אחרונה), נניח.
.