שירים לא ברורים

[אנונימי]

_{דף דומה: למה התכוון המשורר
ראו גם: מדור ספרים וספרות; 'מוסיקה והופעות' ב מדור פנאי ותרבות}

אתר נהדר שמברר שאלות לגבי שירים ישראליים: www.mima.co.il

---

[רועי_שרון*]

מכירים את השיר "סליחות" של לאה גולדברג? (באת אלי את עיני לפקוח / וגופך לי מבט וחלון וראי / באת כלילה הבא אל האוח / להראות לו בחושך את כל הדברים...) אז אני מאד אוהב את השיר הזה, אבל אף פעם לא הבנתי מה הקשר שלו לסליחות. כלומר, בשורה האחרונה של השיר נאמר "תנני ללכת, תנני ללכת / לכרוע על חוף הסליחה", אבל אין לזה קשר לשום דבר שמופיע קודם לכן בשיר. אז מה קורה כאן? לאה גולדברג לא היתה משאירה את זה ככה סתם, נכון?

אז ככה הסתובבתי עד לגילי המופלג הנוכחי וחשבתי שמשהו השתבש אצל לאה. עד אתמול. אתמול השתתפתי באיזה מפגש שבו עלה הנושא, והסתברה לי התשובה: יש חלק נוסף לשיר, שפשוט לא שרים אותו אף פעם! אז הנה החלק הנוסף (אני מקוה שזה לא פוגע בזכויות יוצרים כלשהן):

החודש ניחש על טרפי הבבונג,
תלש את ימי וזרקם את התהום:
זוהר ועונש, צער ועונג,
דרך - פתרון החלום.

אז גחנתי, קשרתי שרוכי נעליך,
לויתיך דמומה עד סיפי הנמוך.
ובדרך אליה, בכל משעוליך
לבלב יגוני כחיוך.

ואדע כל נדרי הבגידה שנדרת,
ואגרתי לך את שלוות הימים.
והרכנתי ראשי הנכנע כשחָזרת
חָזרת קרוב ותמים.

עכשיו רק לצערי אני לא מבין את הבית הראשון בחלק השני.

[שלומית*]

הי רועי.
אני חושבת שהכוונה בבית הראשון בחלק ה"לא ידוע", היא משהו המזכיר משחק של תלישת עלי כותרת בסגנון "אוהב לא אוהב". בבונג הם ציפורני החתול. החודש הניחש יכול להיות גם זמן הפריחה של הבבונג, סתיו חורף, זמן סיום היחסים הקשים עם הבוגד השירי. יחסים המערבים זוהר ועונש, צער ועונג. אם כי רק לדעתי בשיר יש נסיון הינתקות. אחרים יגידו ודאי אחרת.
יש המון "שירים לא ברורים", כרגע אני לא זוכרת לצטט בדיוק ולכן אמנע מלהביאם בינתיים.
ובתגובה לחוזק שבחולשה המופגנת בשיר שהזכרת אפשר לפתוח דיון בחוזק שבחולשה ולהזכיר את "היי שקטה" / רחל שפירא.

היי שקטה
עכשיו הכל בסדר
אפילו המחנק עומד להשתחרר
זה לא הגהינום ובטח לא גן עדן
זה העולם הזה ואין עולם אחר...

היי שקטה
כאילו אין בך דופי
כאילו האויר נותן לך הגנה
כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
כאילו מעפר פורחת שושנה

היי שקטה
כמה אפשר לשטוח
את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה
כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כוח
כאילו השלווה היא חוף הבהלה

[רועי_שרון*]

הבנתי. אבל מה זה "דרך - פתרון החלום"?

ולגבי השיר "היי שקטה": אני לא רואה כאן חוזק שבחולשה. להפך, אני רואה כאן תקווה בטלה לחוזק שניתנת באמצעות "כאילו" -- כאילו אין בך דופי / כאילו האויר נותן לך הגנה / ... / כאילו הפגיעוּת עצמה היא סוג של כוח... הניחומים שמציע/ה המספר/ת (אני אצמד למספר זכר, אבל זה יכול להיות שניהם) לאשה השירית הם ניחומים תפלים, שאין בהם ממשות. זה אפילו שיר אכזרי במקצת במובן הזה שבעצם המספר אומר לה "זה מה שיש, אז בואי תברחי לעולם הדמיון. תחשבי שאת בסדר, שאת חזקה, כי אין אלטרנטיבה, ואין לך גם מה לצפות לאמפתיה."

בסליחות באמת מצטייר סוג של כוח שעולה מהמצב הקורבני שהאשה השירית נמצאת בו: היא יודעת על בגידותיו, היא החליטה שהיא רוצה ללכת ממנו, היא אולי קורבן אבל לא שפופת רצון -- כאילו היא מחליטה להיות כנועה. אז אם היא מחליטה אז זה בעצם בא מעמדה של כוח, לא?

[ענת_גביש*]

כמה יפה. תודה רבה לשניכם. (וללאה גולדברג ורחל שפירא כמובן). אני חושבת שהבבונג (הקמומיל),הוא אחר מצפורני החתול (הקלנדולה), אבל לציפורני החתול באמת יש טפרים, (תרמילי הזרעים שלו ממש נראים כציפורניים ).תודה שלומית על הניתוח היפה.האם השיר השני גם מולחן?

[קרן_שמש*]

מעברי הקצר כמזכירתו של יו"ר אקו"ם, או שמא זה היה הפדרציה הישראלית ל.... טוב נו, זה היה מזמן ולא חיבבתי אותו, לא משנה, לגבי מוזיקה: אחרי 50 שנה היצירה הופכת למה שנקרא "נחלת הכלל" ואפשר להתעלל בה חופשי. לגבי מילים הדבר מורכב יותר ולפי מיטב זיכרוני דורש אישור מהיוצר או יורשיו, אם כי לגבי שימוש באינטרנט לא בטוח שהחוק הספיק לתעדכן, לפחות כשאני עבדתי שם. בכל אופן אני אנסה לברר ותשובה תקבלו מחר, לא נראה לי שאותו יו"ר לשעבר יאהב לישמוע את קולי בשעה כזאת. או בכלל לצורך העניין.

[יונת_שרון*]

רועי, אני דווקא חושבת שרחל שפירא תפסה כאן יפה מאוד את העוצמה שבאה מויתר על שימוש בכוח:

• היי שקטה / כאילו אין בך דופי - אתה לא יודע שאנחנו הכי נלחצים כשמאשימים אותנו במגרעות שאנחנו חוששים שאנחנו לוקים בהם באמת? לעומת זאת, כשתוקפים אותנו במשהו שלגביו אין בנו דופי, זה לא פוגע בנו.
• כאילו האויר נותן לך הגנה - אתה מכיר את התחושה הזאת? לוקחים נשימה עמוקה ומקבלים בטחון? שווה לנסות!
• כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כוח - אבל זה עובד! כשמציקים לילד שלך, מה תגיד לו - תחזיר או תתעלם? או אפילו "תגיד שזה לא נעים לך"? מה יותר אפקטיבי?

[רועי_שרון*]

המממ. יכול להיות. אז בעצם המספר לא כל כך מנחם אותה אלא יותר מתפלא "כמה את יכולה לחשוף את הפגיעוּת שלך?? זה לא משפיל אותך, אלא את בעצם מקבלת כוח מזה, נכון?".
ואז מה תפקידו של הבית הראשון המנחם? אולי להראות לנו את הכוח הזה בפעולה על המספר? אולי.

[אם_פי_3*]

לי זה נשמע שהיא מדברת לעצמה

[צפריר_שפרון*]

לאחר התלבטות קצרה אני מוסיף כאן עשרה שירים אשר "נחתו עלי" לפני כשמונה שנים כמדומני. בתוך כמה ימים אלה נכתבו ללא כל תיקון או שינוי. כאילו "מישהו" או משהו" מבפנים "הכתיב" לי אותם. מאז מעבר לקצב המתנגן של השירים האלה מידי פעם אני מבין אותם יותר ויותר.
אני מניח אותם כאן, על שולחן הניתוחים ואשמח לשמוע את דעת המנתחים.

נשות המטרונום הקטנות

-
בבקרים הבאים עלי לטובה שוב ושוב יקפצו עיני בקצב נשות המטרונום
הקטנות המהלכות אחוזות קצף מטורף.

בכל בוקר מתלבט דון האם עיניו מחוברות מספיק חזק לחוריהן
כשלמראה המטרונומיות לבו מנתר ומאיים להוציאן מרחקים מארובותיהן.

אגלי הטל מרצדים ומהלכים בקצב מטורף אופפים בלהיטות של מי
רבים מראות לנשות המטרונום מנוחתן החוטאת בלובן בהיר.

-
נשות
המטרונום
פתאום
אומרות: במידותינו המדויקות הננו
מוגדרות היטב, למרחוק, חליפות הזמן
תופרות לנו חליפות ללא מידה, הננו
נותרנו
כאן לכרוע ברך. להכוות בקצוות,
תמצית
כוחנו המתנפץ רבוא סליחות.

-
לן בית מלאכה ריחות וצבעים
גלימות
קלות נושקות שירה
נוקשות נשות המטרונום הקטנות
נוקשות המטרונומיות עקבותיהן, עקביהן
המחודדים באדמה נושקות
כתרים, מפזזות בין קני הסוף
אשר בטעם רב וברב טובם
מלחשים שיח רוחות אוטמים
צללי נקישתן.

-
נשות המטרונום הקטנה אמרה לי תסרוקות ועגילים
לוחשת כמי שממתין דברי רכילים
ואני הרמתי תמיהות גבותיה בהלם התופים
מהגן מעגן מאגן ירכיה
רחפתי בקצב נשות המטרונום טיק טיק
טק טק ... שרות ומזמרות.

-
אומרות לי נשות באישון מרומז של לילה
אתה רושם לך מילים גבוהות, רבות חשיבות
אתה חושב לך חרדות מתוך תוכי
מבין פתאום את לב ליבו של הענין
אתה סובל כמדומה
מעודף של סימפטיה
אתה בכלל אתה...
ומתרפקת אל מקום אחר
מפנה לי שערך הרך
ומחכה.

-
יושב לו דון בבית הדין ומפרש פעמונים,
רוחו מרחרחת בנשימה עצורה
רוחפת מדפי ספרים אל על שלבים שלבים,
סולמות בבית הדין יושב תועה מילים
תוהה פשרות נשות המטרונום.

-
אי אפשר לן לשיר בשני קולות, אחת הן
אי אפשר לן לצעוד בחול הרך
להתאהב גל גדול באמת
גועשות ומכות עד לובן הקצף החי
אחת הן עד חטא
הדממה
הבלתי נסלחת המכה רכות ברקות
אחת הן
מרבד עקבותיהן בסלעים החשופים
לעין כל עירומות עקבותיהן
רוקדות ומחוללות תופים
מהדהדים בתוך ראשן הקט
מהדהדים רחוק
רחוק.

-
אילו יכולנו לספור את נשות המטרונום הקטנות,
היינו מעמידים אותן בשורה ארוכה
ומסמנים אותן בלשון עגולה ורטובה, אלא
רבים מאתנו פוחדים
פחד בהיר ולבן שמא כל העסק יתפתח
לא כצפוי
ונמצא מסיימים הרבה לפני
הספירה הראשונה הרבה מעל הספירה העליונה
משאירים מטרונומיות קטנות לבד
ולא ספורות.

-
צעדים מדודים לאורך חומה מובנת,
פוסעת בנקישות נשות
צעדים מדודים לאורך חומה
כתפיה
זוהרות מבעד בד
נהרות מבטים
דוממים אליה
אל ירכיה
אל הד שדיה

נשות
זוהרת בכתפיה
רוחפת אט אל על
בנקישות מדודות
מכה רקיע.

-
עלמים חסונים זהובים
נגשים ונושקים את ידה
נוגעים בה לדעת יודעים בה לגעת, לטעת ניצן.
שורה
ארוכה ארוכה של פסי מסילה
סוללת שורות
ארוכות של שורה ארוכה
ארוכה
של פסי מסילה
מסתלסלת שורות ארוכות
של שורה
ארוכה
ארוכה
ארוכה של פסי מסילה.

[קרן_שמש*]

תשובות לגבי זכויות יוצרים:

1. יצירה הופכת לנחלת הכלל אחרי 70 שנה!
2. מותר לצטט חלקי שירים לצורך דיון או מאמר אך לא שיר שלם.

זהו.

[יונת_שרון*]

אם לחזור ל"היי שקטה", אני מסכימה עם כרמית - נראה לי שהיא מדברת אל עצמה. ובגדול, היא אומרת לעצמה "תזרמי עם זה".

[שלומית*]

ריקי גל מקדישה את השיר לארץ, ארץ ישראל. לי באופן אישי היי שקטה לא כל כך מתחבר דווקא לשם. אני חושבת שזה נכון שבחולשה יש כוח. במיוחד נשים יודעות לנצל סוג כזה של כוח, הכוח הטמון בלוותר. (תסלחו לי אם זה נשמע קצת שובניסטי).
הצרות המתגבשות ליופי,מתקשרות אצלי עם היצירה האומנותית שיודעת ליטול את העוקץ גם מהנורא ולהפוך אותו ליפה.

לגבי זכויות יוצרים, נראה לי שאפשר להשתמש בחלקים משיר לצורך דיון, ואני לצורך הדיון, השמטתי ביית שלם, דווקא ביית מעניין, במיוחד לאנשים שמרגישים חריגים וקשה להם עם זה.

צפריר שלומות
אם כבר מדברים על שירים לא מובנים, ניצחת בגדול. לא להעלב אבל חלק ממש לא הבנתי. אם כי אהבתי את הרעיון של תקתוק שעובר שם בשירים.

[איתי_שרון*]

אגב חווה אלברשטיין - אחת המתנות היותר מוצלחות שקיבלנו ללידת אור היתה חבילת דיסקים של כל התקליטים לילדים שלה. מלבד הזכרונות שעלו בנו (אלו שירים מימי ילדותנו, כמו "קרוסלה" והשיר על האישה שגרה בתוך אבטיח ), היא באמת זמרת טובה והשירים פשוט יפים. מומלץ.

[דוּש*]

לידיעתך, רועי שרון, "סליחות" המלא כולל ארבעה חלקים.
הנה הם כאן לפניך:

סליחות/לאה גולדברג


א.
בָּאתָ אֵלַי אֶת עֵינַי לִפְקֹחַ,
וְגוּפְךָ לִי מַבָּט וְחַלּוֹן וּרְאִי,
בָּאתָ כְּלַּיְלָה הַבָּא אֶל הָאֹחַ
לְהַרְאוֹת לוֹ בַּחֹשֶׁךְ אֶת כָּל הַדְּבָרִים.

וְלָמַדְתִּי: שֵׁם לְכָל רִיס וְצִפֹּרֶן
וּלְכָל שַׂעֲרָה בַּבָּשָׂר הֶחָשׂוּף,
וְרֵיחַ יַלְדוּת-רֵיח דֶּבֶק וָאֹרֶן
הוּא נִיחוֹחַ לֵילוֹ שֶׁל הַגּוּף.

אִם הָיוּ עִנּוּיִים – הֵם הִפְלִיגוּ אֵלֶיךָ
מִפְרָשִׂי הַלָּבָן אֶל הָאֹפֶל שֶׁלְּךָ.
תְּנֵנִי לָלֶכֶת, תְּנֵנִי לָלֶכֶת
לִכְרֹעַ עַל חוֹף הַסְּלִיחָה.

ב.
אָשַׁמְתִּי מְאֹד, כּי עוֹדֶנִּי זוֹכֶרֶת
אֶת חֹם צְעָדֶיךָ בִּשְׁחוֹר הַדְּמָמָה,
הָיְתָה סְלִיחָתִי נְבוֹנָה וְאַחֶרֶת,
עַכְשָׁו הִיא פְּשׁוּטָה כְּדִמְעָה.

פָּנֶיךָ שְׁלֵוִים - בִּשְׁתִיקַת מַבָּטַי הֵם.
גּוּפְךָ נִתְאַדָּה וְהָיָה לְמִזְמוֹר.
וּפֹה רַק הַמֶּלַח שֶׁל יָם עַל שְׂפָתַיִם,
וְרֵיחַ הַשֶׁמֶשׁ בְּשֶׁזֶף הָעוֹר.

וְשׁוּב לֹא אָבוֹא בְּיָדֶיךָ לִגְוֹעַ,
הַרְשֵׁנִי אֶת כָּל תְּפִלּוֹתֶיךָ לִשְׁתֹּק.
רַק רְאֵה וְקַדֵּשׁ: הַכְּחוֹל הַגָּבֹהַ
שׁוֹקֵעַ בַּכְּחוֹל הֶעָמֹק.

ג.
עוֹד זֹאת הַשָּׁעָה הַזּוֹרַחַת אֶל גַּל,
עוֹד תְּכֵלֶת בַּיָּם טוֹבֶלֶת.
הַלַּיְלָה יָרֵחַ יִקְצֹר בְּמַגָּל
אֶת זְהַב תּוּגָתִי הַנִּבְהֶלֶת.

אֶת זֵכֶר גּוּפְךָ בַּלִּטּוּף הַיַּמִּי,
אֶת הָאֹפֶק הַבָּא אֵלֶיךָ,
אוֹתְךָ הָעוֹזֵב אֶת חוֹפִי, כְּמִי
שֶׁאֵינֶנּוּ רוֹצֶה לָלֶכֶת.

אָז אֶגַּש לַחַלּוֹן לְבַקֵּשׁ פִּתְרוֹנִים,
וְהַלַּיְלָה יִפְתַּח לִי לֹעַ,
וְאֶרְאֶה, כִּי אֲנַחְנוּ נִהְיֶה אַחֲרוֹנִים,
אַחֲרוֹנִים הַיּוֹדְעִים לִסְלֹחַ.

ד.
הַחֹדֶש נִחֵשׁ עַל טַרְפֵּי הַבַּבּוֹנֶג
תָּלַשׁ אֶת יָמַי וּזְרָקָם אֶל הַתְּהוֹם:
זֹהַר וָעֹנֶשׁ, צַעַר וָעֹנֶג,
דֶּרֶך - פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם.

אָז גָּנַחְתִּי, קָשַׁרְתִּי שְׂרוֹכֵי נְעָלֶיךָ,
לִוִּיתִיךָ דְּמוּמָה עַד סִפִּי הַנָּמוּךְ.
וּבַדֶרֶךְ אֵלֶיהָ, בְּכָל מִשְׁעוֹלֶיךָ
לִבְלֵב יְגוֹנִי כְּחִיּוּךְ.

וָאֵדַע כָּל נִדְרֵי הַבְּגִידָה שֶׁנָּדַרְתָּ,
וְאָגַרְתִּי לְךָ אֶת שַׁלְוַת הַיָּמִים.
וְהִרְכַּנְתִי רֹאשִׁי הַנִּכְנָע כְּשֶׁחָזַרְתָּ
חָזַרְתָּ קָרוֹב וְתָמִים.



חוץ מזה, מה אתם חושבים על אפשרות שחלק משיריה של לאה גולדברג נכתבו בהשראת שיריו של אלתרמן, או אפילו כתשובה אליהם?
ובעצם, מה דעתכם על לראות את "סליחות" כפניה אל האהוב שמת, וחוזר, המת-החי או "הזר" בשיריו של אלתרמן?

[טובי_י*]

לגבי "היי שקטה" אני רוצה להוסיף קצת.
השיר לטעמי אומר היופי, האין דופי, האויר, הפחדים - הכל הם דברים של מה בכך, הם אשליה. מה שחשוב זה איך את מתייחסת אל עצמך, אליהם, אל העולם, אל החיים.
היי שקטה כאילו אין בך דופי, כלומר, שאבי כח מתוכך, כח שיגרום לך לחוש רוגעת כאילו את מושלמת. לא משנה שאת לא מושלמת, זה לא מה שחשוב, חשובה ההרגשה .

אגב, העובדה שהשיר חוזר ומדגיש את הרעיון הזה בכל מיני דוגמאות נותנת לי תחושה של מנטרה, היי כך כאילו את כך ושוב ושוב. קצת כמו מנטרה שחולפת בראש לפני ביצוע דבר קשה במיוחד. למשל, נניח ואני לפני משימה חשובה כלשהי, ולא התכוננתי אליה מספיק או לפני ראיון עבודה שלקראתו אני נתקפת חוסר בטחון אל מול שלל המתחרות, אני מגיעה כמו שאני, ומתחילה למנטר לי בראש, שאני טובה, שנכון העובדות הן שאין לי תואר כמו להיא ולזו, ושבעצם אין לי ממש ניסיון בתחום וכו' וכו', אבל זה מה אין. מה יש? יש אותי! ומה שחשוב זה שאני ארגיש שאנימסוגלת, שאנייכולה, ואם לא הייתי מרגישה כך לא הייתי מגיעה בכלל לראיון, התחושה הפניית והחיזוקים הפנימיים "היי שלווה כאילו את מאוד מאוד מנוסה בעולם בתחום הזה! היי שקטה כאילו את מומחית אמיתית" וכו'. שוב, העניין תקף לא רק לעניין פשטני כזה או אחר, אלא הרבה מעבר.
קצת כמו המפשט הזה שאומר, אהבי כאילו מעולם לא נפגעת, רקדי כאילו אף אחד לא מסתכל עליך ותאכלי כאילו לעולם לא תשמיני (סתתתם, האחרון משאלה שלי). כאילו, תחיי מעבר למוגבלויות של התפיסות שלך את עצמך, צאי מתוך עצמך.

השתדל/י לחיות בתחושה שאת יכולה, מושלמת, רגועה - גם אם את לא.
השיר בעצם מדבר על עוצמה ענקית, כי הוא מדבר על הכח לשלוט בדבר החשוב ביותר - ההרגשה שלנו לגבי הדברים ולא בהכרח על הדברים (בייחוד הללו שאין בהם שליטה).

[רותם*]

איזה כיף לחזור לנתח שירים, כמו פעם בתיכון. "היי שקטה" הוא שיר מרגש מרגש. יש בו פנייה של אשה בוגרת ומפוכחת, נטולת אשליות [...אין עולם אחר...] אל הילדה הפנימית המתקיימת בתוכה. הילדה הפגיעה, המבוהלת, החוששת. כולנו מכירים את החלק הזה שבנו. רובנו לא מוכנים לתת לו להתקיים- זה כואב מדי לחוש כמה אתה חשוף ופגיע מול העולם. הפתרון המקובל הוא לבנות שריון מסביב לילד הפנימי הרך הענוג והאותנטי שבנו, להקיף את עצמנו בחומות של הגנה ולאבד את הקשר עם הפנמיות שלנו. רחל שפירא מדגימה לנו בשיר נפלא זה אפשרות אחרת. היא מכירה בילדה שבה.היא מדברת אליה במילים רכות. היא מרגיעה ומנחמת אותה. עוברת בשיר ממש תחושה של ערסול רך, של מלמול רך לילד מבוהל - הנה, הצרות כבר הופכות ליופי, הנה, כבר שושנה, אל תבכה. אתה מוגן, תרגיש - האויר מקיף. הנה הכל בסדר. זו לא פניה אל החלקים הבוגרים שבה,הרציונליים והיודעים. זו פניה אל החלק הילדי הנתפש כחלש. אך שפירא משלימה עם חלקים אלו שבה, ומקבלת אותם באהבה. ממקום זה, פגיעות יכולה להיות גם "סוג של כח".

[בשמת_א*]

עוד עריכה שנחוצה פה: למחוק כוכביות שגורמות לטקסט שמן בטעות. לעשות הגהה קטנה. (שלומית, "אם כבר" ולא עם כבר).

[חדווה_רז*]

אוצר

[פלוני_אלמונית*]

מנסה כאן את מזלי, השיר "נפשי" של עמנואל הרומי,
בביצוע של חוה אלברשטיין ושאנן סטריט , אפשר לקבל עזרה בפירוש השיר?
תודה רבה