תיקון הריון

[אלמונית*]

ההריון הראשון שלי היה קשה לי בצורה בלתי רגילה. הקאות בתי פוסקות עד השליש האחרון, בחילות, התעלפויות, דימומים..... חברה הציעה לי לעשות תיקון קטן לפני שאני נכנסת לפרויקט הבא..
אחד הדברים שהקשו עלי את המצב המורכב ממילא היתה חמותי וחמי שיבדלו לחיים ארוכים.... כל פעם שראו אותי , ואת פני הירוקים , או שוכבת בזמן שהייתי בשמירה, אמרו לי כמה חמותי היתה פורחת בהריונות שלה, וכמה כיף להיות בהריון. לא באופן מעודד, אלא באופן מרגיז. זתומרת תארו לכם אותי מקיאה בחודש שביעי ומרותקת למיטה ומישהו אחר מספר לכם כמה הוא נהנה מהחוויה הזו. ממש לא מקל. וכיוון שהסיפור המרתק חזר שוב ושוב ללא הרף בכל הזדמנות המשכתי להתנהג בנימוסאבל רתחתי מבנים.
כמו כן בן זוגי שיחיה לא הבין את מצוקתי ולא ניסה להקל עלי בכלום. חשתי בודדה ועייפה, מנותקת מהעולם.... אני חוששת שזה יקרה שוב. מה דעתכם? איך אפשר להתמודד עם זה?

[ורד_לב*]

תדאגי לעצמך היטב מבחינה תזונתית. דאגי למלא מצבורים ומחסנים בגופך. בדקי רמת ברזל, B-12. הייתי ממליצה על תכנית חיזוק טובה (לבד, או עם מטפל מתחום התזונה/ רפואה סינית).
את מוזמנת לקרוא גם ShowDoc]כאן Section Baby5[/po].asp?SectionID=22&DocID=282
חוצמזה, אולי כדאי גם לשוחח עם בעלך שיחה רצינית ומעמיקה על מה שהיה אז ולהסביר לו מה את צריכה ממנו...מהי תמיכה בשבילך... וכאלה.
מה שהיה בהריון הראשון ממש לא חייב לחזור על עצמו. בכוחך לשנות את המצב וליצור מצב המתאים ורצוי עבורך.
בהצלחה!
אגב, לא הבנתי אם את כבר בהריון, או רק מתכננת.

[טרה_רוסה*]

המשכתי להתנהג בנימוס אבל רתחתי מבפנים
למה?
אם לא נעים לך לשמוע, את יכולה לומר. אם קשה לך להגיד דברים כאלה בצורה ישירה, את יכולה להגיד את זה בקלילות או בבדיחות. מנסיוני אנשים קולטים את הרמז.

תפרגני לעצמך קצת. אני לדוגמה משלב כלשהו בהריון הלכתי כל שבועיים לעיסוי. פינוק שאני לא נותנת לעצמי בחיי היום יום. זה עזר לי מאוד, גם מבחינה פיסית וגם מבחינה נפשית.

[תבשיל_קדרה*]

מה עם לשתף את בעלך עכשיו, מראש, לפני שזה התחיל שוב?

[אלמונית*]

אני לא בהריון. יש לי עוד כמה חודשים לפי התכנון, אבל זה מתקרב. בעלי הוא אדם של תכל'ס. הוא ממש לא מבין את הקושי הוא אומר עשיתי כל מה שביקשת הוא לא מבין שכשאת מתעלפת בבוקר מקיאה כל היום ואין לך חשק לחיות בכלל, אין משהו ספציפי שאפשר לבקש.....
לגבי החמים: איך למשל אפשר להגיד להם??
מהי תוכנית חיזוק? מבחינה תזונתית לא היו חוסרים ונטלתי ויטאמינים. את יכולה יותר להסביר?
רעיון טוב ללכת לעיסוי. אבל כמובן שעכשיו יהיה קשה פי כמה שזה לא הילד הראשון....

[מ_י_כ_ל*]

המשכתי להתנהג בנימוס
לרוב, גם אני נוהגת בנימוס. אני בד"כ זקוקה לתירוץ חזק מאוד כדי להפר את החינוך לנימוסים שקיבלתי, בעיקר כשמדובר בחמים שלי. לכן, בזמן ההריון סיגלתי לי שיטה לעקוף את המעצורים של עצמי - כשמישהו עיצבן/העליב אותי אמרתי לעצמי שהוא פוגע בעקיפין גם בצאצא העתידי שלי (אם אני עצבנית גופי מתפקד פחות טוב והצאצא נפגע). ומשמדובר בהגנה על שלומו של הצאצא, אני הרבה יותר נכונה לשכוח מן הנימוסים שלי...
שנית, אם אין לך חשק או 'אומץ' לדיבור ישיר עם החמים - הפחיתי את כמות המפגשים. את תמיד יכולה להשתמש בתירוץ (האמיתי לחלוטין), שכשאת חשה ברע לא מתאים לך לקבל אורחים.

כמו כן בן זוגי שיחיה לא הבין את מצוקתי ולא ניסה להקל עלי בכלום.
כמו שאמרו ורד וגילה לפני - שיחה עם בן זוגך היא כנראה המפתח לפתרון הבעיה. כך, גם אם לא תצליחי לגרום לחמים, במישרין או בעקיפין, לחדול ממנהגם המעצבן, לפחות תזכי בתמיכה שלו.

[תבשיל_קדרה*]

הוא לא מבין שכשאת מתעלפת בבוקר מקיאה כל היום ואין לך חשק לחיות בכלל, אין משהו ספציפי שאפשר לבקש.....
הו! זה לא נכון! בטח שיש דברים ספציפיים, רק שמשום מה נדמה שכולם פינוק...
אפשר לבקש חיבוק (או שיעוף לך מה view, מה שאת מעדיפה).
אפשר לבקש כוס מים. חצי כוס מים.
אפשר לבקש שיקשיב לך כשאת מקטרת.
תוכלי לבקש שיקח את הילד הגדול החוצה, כדי שתוכלי לנוח.
ואפשר בהחלט לבקש שישתיק את אמא שלו עם הסיפורים המעצבנים שלה.
(אפשר לבקש שיקבל את הרגשות שלך כנתונים, גם אם הוא לא מרגיש כמוך).

לגבי החמים: איך למשל אפשר להגיד להם??
"שמעי, אני מבינה שאת ממש פרחת בהריונות שלך, הלואי והייתי כמוך. היה לי מאוד קשה לשמוע את הסיפורים הנהדרים שלך, כשבקושי יכולתי לזוז"
(אין פה שום "לא" שקשור אליה, אלא ק תיאור קושי שלך).
אם היא ממש ממש קשת תפיסה, תוכלי, בהמשך, לבקש "עשי לי טובה, תשמרי את התיאורים האופטימיים האלה לסוף ההריון" (את מבקשת ממנה טובה, ולא פוקדת עליה איך להתנהג).

[תבשיל_קדרה*]

הו, כמובן, שכחתי את סוג הבקשה הכי אלמנטרית -
אפשר לצפות ממנו שילמד מה את כן מסוגלת לאכול, ושילמד להכין לך את זה (הכל בהדרכה שלך. הוא לא צריך לנחש. זו באמת ציפיה מוגזמת).
אם את כבר כן מסוגלת להכניס לבטן איזה שני ביסים ממשהו, את לא חייבת גם לבשל את זה לעצמך.

[פלמונית_לצורך_העניין*]

לא תאמיני כמה אני מבינה אותך.
חמי וחמותי אמנם לא סיפרו לי כמה היא פרחה בהריון, אבל חמי לא היה מסוגל להבין חד וחלק מה זאת אומרת שיש לי בחילות ושריחות גורמים לי גועל עד כדי הקאה. תגובתו המלומדת: "לא יכול להיות!"

אבל למה להרחיק כל כך עד חמי?
בעלי בכבודו ובעצמו אמר לי "אני לא מאמין לך" כששיתפתי אותו בהרגשתי.
ובהריון השלישי (שהיה יותר גרוע מהשני שהיה יותר גרוע מהראשון) אמר לי "לא יכול להיות! איך זה שכל הנשים מתפקדות יפה מאוד בהריון ורק לך יש בחילות כאלה!"
(מה אתה רוצה לומר? שאני ממציאה? שאתה מכיר באופן אינטימי את כל הנשים בעולם? שהן מספרות לך איך הן מרגישות? שאחד שלא קרא בחיים שלו חוויות הריון של אף אשה יש לו קנה מידה? )

וכשנסעתי באוטו של חמי, או באוטו שלנו עם בעלי, וכמעט מתתי מהבחילה ואו-טו-טו אני מקיאה, ואני מבקשת "תיסע בבקשה יותר לאט, יש לי בחילה מהמהירות", איזה תשובות קיבלתי!

• "אל תגידי לי איך לנהוג!"
• "אני נוסע במהירות החוקית!"
• "איך את יודעת שהעליתי את המהירות?" (חמי הוריד עשרה קמ"ש אחרי חצי שעה של תחנונים, ואחרי דקה וחצי שוב הגביר את המהירות, אבל פשוט לא האמין שאני באמת מרגישה שהמהירות עלתה)
• "אל תגידי לי מה לעשות!"
• "אי אפשר לנסוע יותר לאט!"
• "די כבר לנדנד לי!"
• "אז תקיאי!"

הסבל שלי לא תורגם להבנה של סבל ולתמיכה בסבל, אלא למסר ברור מאוד: "מה שאת עוברת לא קיים. זה רק בראש שלך. ההריון היחיד שאפשרי מבחינתנו הוא ההריון שאנחנו מכירים מעצמנו, במיוחד מפני שהוא לא דורש מאיתנו כלום. "

[תבשיל_קדרה*]

כמה נורא, איזו אטימות!

[אלמונית*]

הראתי לבעלי את הדף הזה בלי לומר שאני כתבתי אותו. הסיבה לכך היא שדיברנו היום על הנושא והוא אמר שוב את המשפט אבל עשיתי כל מה שביקשת . אז הראתי לו את הדף.....הוא אמר שהוא מזדעזע מהאטימות של בעלה של הפלונית, אבל לא מבין את האלמונית. רי בעלה עשה כל מה שבקשה.... עדיין לא מצאתי את הדרך להסביר עצמי. אולי אתן דוגמא: אם אשתך מקיאה, תכין לה תה ג'ינג'ר. אל תלך באמצע לעבודה.... אני לא מתכוונת להעביר 3 הריונות בלי להרגיש תמיכה. הריון זה דבר משותף.. מספיק שאנחנו סוחבות.. צריך להרגיש מינימום שיתוף, לא?

[תבשיל_קדרה*]

אולי אתן דוגמא: אם אשתך מקיאה, תכין לה תה ג'ינג'ר. אל תלך באמצע לעבודה.... אני לא מתכוונת להעביר 3 הריונות בלי להרגיש תמיכה. הריון זה דבר משותף.. מספיק שאנחנו סוחבות.. צריך להרגיש מינימום שיתוף, לא?
אמרת לו את זה?

[פלמונית_לצורך_העניין*]

אל תלך באמצע לעבודה....
תודה שהסברת.
גם לי היה קשה קצת להבין למה התכוונת, ולכן הדוגמאות הספציפיות חשובות.
גם בעלך בוודאי מרגיש חסר אונים, ואולי גם קצת אשם (הרי ההריון ממנו, ו"בגללו" את סובלת כל כך. איזה תיק!).

אכן גם בעלי פשוט הלך לעבודה... או עשה משהו שביקשתי, ואחרי זה יצא לענייניו (הלך לעשות ספורט, התיישב לראות טלביזיה וכדומה). מילוי בקשה אחת שלי הרגיש לו כאילו "מילא את חובתו" ועכשיו הוא "פטור".

בקשות נוספות הכעיסו אותו.
לכן הוא הסתלק מהשטח ודאג להיות לא זמין (או לא בבית, או שקוע בטלויזיה רועשת ולא שומע שאני קוראת לו).

[אלמונית*]

אז מה גרם לך בכל זאת להיכנס להריונות נוספים? אותי זה ממש מפחיד........
לגבי הבקשות מבעלי, הוא עובד לפי פקודות קצרות וספציפיות ואני בהריון לא הייתי מסוגלת לתת כאלו. ........
אגב, עדיין לא ברר לי איך להבהיר את הנקודה עם החמים, כדי לא לשמוע מהם הערות מעצבנות אך מבלי לפגוע בהם.תודה!

[פלמונית_לצורך_העניין*]

מה גרם לך בכל זאת להיכנס להריונות נוספים?
רציתי עוד ילדים.
כל פעם האמנתי שהוא יבין יותר. צדקתי. הוא הבין יותר. הוא היה פחות ... אמרתם אטום? באמת אין לי כינוי לזוועה הזאת, אבל הוא היה פחות זוועה מהריון להריון.
נעזרתי בחברות תומכות.

הוא עובד לפי פקודות קצרות וספציפיות ואני בהריון לא הייתי מסוגלת
יופי. תכיני לך לפני ההריון תוכנית "מה יעזור לי עכשיו, כשאני מרגישה כל כך רע שאני לא מסוגלת לבקש".
תתלי את הדף על המקרר או במקום מרכזי אחר:

• אני צריכה שתשאל אותי כל חצי שעה אם אני רוצה לשתות א ב ג ד (פירוט מה שעוזר לך בהריון) או לאכול א ב ג ד (כנ"ל)"
• "אני צריכה שתהיה זמין, כדי שתוכל לעזור לי"
• "אני צריכה שתציע עזרה, כי בהריון כשאני מתמוטטת אין לי כוח להסביר לך"
• "הנה רשימת הדברים שעוזרים לי. כל כך וכך זמן (לרשום לו) אני צריכה שתקריא לי את הרשימה ואני אוכל רק להגיד "כן" על מה שצריך".
• מה צריך לעשות עם הילד הנוכחי ומתי
• רשימת טלפונים חשובים
• הוראות כביסה וניקוי שחשובים לך (מה שלא חשוב - לוותר, או לבקש מאמא או ממישהו אחר).

זה נותן לך רעיונות איך להתכונן לפני ההריון?
תעשי מראש רשימת בדיקות שאת רוצה לעשות, עם הוראות מה עושים ואיך עוזרים לך ("אני צריכה שתעזור לי לצאת מהאוטו כדי שלא אתעלף").

עם החמים:
חבל שאת לא יכולה לפרוץ בבכי ברגע שחמותך/חמך מתחילים לספר על ההריון המופלא שלה...
לגילה היו הצעות מצויינות. איך הן נראו לך?

[טרה_רוסה*]

החמים מתחילים עם הסיפור, את קוטעת אותם בחיוך ואומרת: "אה, כן, אני זוכרת את הסיפורים האלה עוד מההריון הקודם. איך אני מקנאה בך. אני מקווה שהפעם לא תזרו לי מלח על הפצעים..." והכל בחיוך (מאולץ).

[אלמונית*]

קטעים איתך טרה רוסה! פרצתי בצחוק רם ......... ותודה לפלמונית.
אף אחד לא אמר אם לדעתו יש דבר כזה תיקון הריון, ואם אפשר להתגבר על מה שקרה בפעם הקודמת?

[ברונית_ב*]

"אז תקיאי!"
אז תקיאי. אצלו באוטו. על השטיח והריפודים. יש לך אישור ממני D-:

[רייצ'ל*]

ברונית - הוצאת לי את המילים מהאצבעות - ואני אוסיף ואכתוב - ותקיאי גם עליו (בעלך או חמך, whatever), ועם כמה שיותר ריקושטים !

[פלמונית_לצורך_העניין*]

_"אז תקיאי!"
אז תקיאי. אצלו באוטו. על השטיח_
את זה רק בעלי אמר. באוטו שלנו .
שתי חמודות, אני שמחה שאתן לא יודעות על מה אתן מדברות.
בתוך אוטו, מה שאני לא אעשה, ייצא שאני אקיא בעיקר עלי.

ואחרי שהתאמצתי כל כך כדי לאכול, אני לא רוצה להקיא ולאבד את הכל.
חוץ מזה שאני לא יודעת איך בולימיות מצליחות לחיות - ההקאה כואבת, הגרון נהרס, זה עושה צרבת, לא מבינה את הבנות שעושות את זה לעצמן.

אף אחד לא אמר אם לדעתו יש דבר כזה תיקון הריון
בעצם לא לגמרי הבנתי מה את מחפשת.
אם את רוצה בסך הכל שההריון הבא לא יהיה כזה קשה, אז אם אני לא טועה תיארת שלוש חזיתות: חמך וחמותך, בעלך, וההריון הקשה. לחמים ולבעל נדמה לי שיש לך הצעות. האם אפשר לדאוג שההריון הבא יהיה פחות קשה? אפשר, אבל אי אפשר להבטיח כלום. יש עניין של הגוף שלך והחולשות שלו, יש עניין של התינוק, ויש מקום לשיפור. אני מאוד מאמינה ברפואה סינית, כי ראיתי שזה עובד: אפשר להכין את הגוף מראש להריון, בעזרת טיפול סיני של שלושה חודשים לפחות וכולל תזונה שמתאימה במיוחד לגוף שלך. תשאלי את ורד לב , היא מתמצאת. את הטיפול הסיני להמשיך אפילו פעמיים בשבוע כשאת כבר בהריון (כן, כל שלושה ימים!), כי אפשר כל הזמן לדקור אותך ולהקטין את הבחילות, לחזק את הגוף, להעמיד אותך על הרגליים, אבל הדיקור במצב של חולשה מבנית יעזור לך לכמה ימים ואחרי זה שוב תידרדרי, בגלל זה אני אומרת כל שלושה ימים שזה פעמיים בשבוע.

[שרה_ק*]

when I had to throw up, I prepared a cup of water. I would drink from the cup, then throw up until it stopped, then drank again, then trow up again until it stopped. the water helped me to prevent from burning the throat

[אלמונית*]

פתאום נזכרתי בדף הזה שפתחתי מזמן ובאתי לסגור מעגל.
החלטתי שההריון הבא יהיה אחר. להגיע יותר מוכנה ולהבין שזכותי לדאוג שיהיה לי טוב ואני לא צריכה להתנצל או להרגיש אשמה אם אני מרגישה אחרת מהמקובל.
הלכתי לעשות עיסויים ולמדתי ךהבין שזכותי להרגיש מה שקורה אצלי בגוף ולהיות קשובה.
למשל :

• "תאכלי ,תאכלי"
• "אני לא רוצה,תודה, זה גורם לי להקיא"
• "זה? אני הייתי בהריון עם חמישה ילדים ואכלתי את זה כל הזמן"
• "טוב לשמוע שזה עשה לך טוב. לי זה גורם להקיא"

אחרי שאת עומדת על שלך, כבר פחות מציקים לך. כנראה שצריך ללמוד בדרך הקשה לפעמים;-)

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

מה עם היפנוזה? מישהי שאני מכירה הקיאה בהריון האחרון ללא הפסקה במשך לפחות ארבעה או חמישה חודשים. לקראת ההריון הבא היא פנתה למהפנט, והבנתי שזה מאוד מומלץ, מה דעתך?