אחותי הולכת לחיות

שליחה על ידי איה* » 29 יוני 2005, 16:39

זהו דף בלוג .
יש לי אחות עם עיני שקד עצובות, חיוך כובש נסתר, יצירתיות מוחבאת בארון בגדים ( בפנים בפנים) והיא חולה בסרטן כבד. כן היא פשוט חולה . בסרטן . והיא צעירה , צעירה מאוד בשביל להיעלם לי מהחיים כרגע או בכלל . לוקח לי זמן לכתוב את המילים האלה . סרטן . צעירה. עיני שקד. ומולה גם אני מסתתרת.

דף בלוג
אין מילים.

מחזיקה לה אצבעות שתחלים.

אין מילים

((_))
בת כמה היא? את? יש עוד אחים?

כמה קשה, כמה עצוב, שולחת קרן אור מחממת....

אילו יכולתי לתת כוח בעזרת המחשבות שלי...

שליחה על ידי איה* » 30 יוני 2005, 14:57

החיים לימדו אותי שאנחנו מזמנים לעצמנו א ההתנסויות שלנו . שאנחנו בוחרים למרות שהרבה פעמים אני מוצאת שאני מתבלבלת בין הזכות לבחור בחירה חופשית לחובה להעדיף משהו אחד על פני האחר . החיים מדברים אלינו דרך אנשים ,טבע, מחלות, אירועים. החיים מקשיבים .אני מגלה שאני מתקשה לחלוק איתם את ההספד הזה שלי שהוא יכול להיות לא רלוונטי בכלל .אני מנסה לכבד א המחלה הזו . את אחותי , את הבחירה שלה לחלות דווקא בסרטן ולא במשהו אחר , את הבחירה שלה להתגרש דווקא בזמן הזה, להיות חזקה דווקא כשכולה מתמוטטת, א הבחירה לבחור לחיות בדרך שהורסת ואת הבחירה שלה לפתוח לי דלת קטנה קטנה קטנה שאני בקושי מצליחה להיכנס אליה בגלל המבוכה והפחד שלי מאינטימיות מולה ומול המחלה . אחותי הקטנה אילו רק היית קוראת את מה שאני לא מצליחה להגיד לך . לו רק הייתי מצליחה להקשיב למה שאת לא אומרת , לשפת הסימנים המיוחדת שלך ? אילו רק הכרתי אותך כמו שאת באמת ? אילו רק? והיא עדיין בחיים , מתפקדת כרגיל , יפה מתמיד, פחות נזקקת . טוב האמת היא שתמיד היא נזדקקה אבל אף פעם לא לקחתי את הליגיטימציה להיות באמת . גם עכשיו .היא לא מספרת . אנחנו לא באמת יודעים באיזה מצב המחלה . מידי פעם מופיעה בשיחה המילה מצאו עוד גרורה , גרורה אחרת ירדה. הטיפול עזר ועכשיו מגדילים את מינון הכימוטרפיה והכל בסדר . יהיה בסדר . איך אדם יכול להיות מעורב עם כזו חוסר וודאות , עם כזה חור בידיעה . עם דלת שנפתחת קצת ונסגרת בפתאומיות . אחותי בחרה אבל גם אני בחרתי . אותה . את הקשר של אחות לאחות . איך להסביר . יש לי תחושה עמוקה שהיא הולכת למות ) ' :

עירית_לוי

אחותי בחרה אבל גם אני בחרתי . אותה . את הקשר של אחות לאחות . איך להסביר
אז אולי את מוזמנת לא לוותר. למצוא דרך לאהבה שלך אליה, אהבה ללא תנאי. להגיד: אני אוהבת אותך, אני פוחדת לאבד אותך. איך אני יכולה לעזור לך? מה אני יכולה לעשות בשבילך עכשיו? מה את צריכה?

יש לי תחושה עמוקה שהיא הולכת למות ) ' :
מחשבה- אני ממשיכה את התחושה שלך- אם היא תמות אז בעצם אין יותר מה להפסיד. ז"א אם נלך עם הפחד שלך (ואני מקווה שאני לא מכאיבה מדי) אז את יכולה בעצם להגיד הכל. מתוך נקודת האל-חזור (לא עובדתית אלא בתחושה שלך) את יכולה להרשות לעצמך את הישירות.
יתכן שזה ישנה אצלה משהו (היא תפתח דלת) ויתכן שלא. אבל את תרגישי שעשית נסיון, צעד לשינוי.
אני מדגישה- זו מחשבה. והיא שלי, ואם היא לא מתאימה לך תשליכי אותה ממך הלאה. נועה, שאני מאוד אוהבת את דרך המחשבה שלה, העלתה כיוון אחר לגמרי.
נותנת לך

גדול
שולחת חיזוקים וגלים של רוגע

אין לי מילים.

גם לי עלה בראש מה שענת אמרה- שאין מה להפסיד, שכדאי עכשיו לומר את הדברים לאחותך, כדי שתדעי שניסית, בשבילך.

שליחה על ידי איה* » 02 יולי 2005, 23:16

אני מודה לכן על הנאמר ומברכת על הההזדמנות לקרוא נק' הסתכלות שונות ואחרות . בשבילי המחלה הזו היא שלנו לא רק של אחותי . כשאני מסתכלת על המשפחה שלי אני יכולה לראות את המקום שכל אחד מאיתנו בחר לקחת במארג הזה . אני יכולה לראות איך חוסר השיתוף שלה והפחד שלי משלימים אחד את השני (זו היתה תובנה ,תודה לך ענת), ואני יכולה להבין את הדחף לשבור את הכלים ולהגיד הכל כי מה יש להפסיד אבל זה עדיין לא במקום הזה. מבחינתי למעשה אין מקום יש רק את הידיעה שיש לנו לכולנו שיעור גדול מאוד לעבור, שזו הזדמנות כבירה לכולנו כמשפחה ולכל אחד לחוד להתחבר לפחד למות , לפחד לאבד מה שלכאורה לא היה קיים כלפי חוץ אבל מתחת לפני השטח כן , החיבור שלנו כאחים , הידיעה שמדובר במישהו קרוב קרוב מאוד , וחוסר האונים שהנה מר סרטן דופק לנו בדלת ומבקש שנתעורר .הייתי רוצה לעשות את ההפרדה ביני לבינה , הייתי רוצה לאפשר לה לראות שיש את בצד האחר של המטבע, שנוכל לצמוח מזה כולנו אבל האמת היא שהיא אחותי למסע הריפוי העצמי שלי . אז תודה לך אחות על הפנינה שהכנסת לחיי עם כל הכאב שבדבר.

היי למען האמת לא קראתי את כל הכתוב אבל שואלת האם אתם צריכים עזרה בהתיעצות עם רופאים בח"ול.
אם כן אשמח לעזור
ביי

אשמח לשמוע כיצד התגלתה המחלה.

את הבחירה שלה לחלות דווקא בסרטן
קשה לי קצת עם האמירה הזו. את בטח מתכוונת למשהו מיסטי תת-הכרתי עמוק מאוד. את מוזמנת להסביר.

ואני באמת מצטערת, מחבקת אותך.
מזכירה לך שזה הזמן לתת אהבה במילים בשירים ובמעשים, ואם קשה - צריך בעיקר להיות שם איתה, להחזיק את היד.
יש שיר מאוד מיוחד שנותן לי תמיד כוח, שרה אותו דין דין אביב בלהקה של עידן רייכל "יש בי עוד כוח" או משהו כזה.
אני מקדישה את השיר לך ולאחותך .... אופס אני לא מוצאת את המילים..... יש לי את זה איפה שהוא.......
כשאמצא את המילים אעלה אותם לדף שלך (הוא מתאים גם לפרידה וגם להתמודדות בכלל).

איה,
זה נשמע כואב ומבלבל מה שאת עוברת.. אז

קודם כל

אני לא יודעת אם מעניין אותך לשמוע הצעות, אם לא תמחקי או תשמרי למתישהו..

שאני בקושי מצליחה להיכנס אליה בגלל המבוכה והפחד שלי מאינטימיות מולה ומול המחלה
אולי להתחיל בלפוגג את הפחד והמבוכה מהמחלה..
להתחיל לברר לעצמך מה השקפותייך ואמונותייך בנוגע למחלות סופניות, מוות, גסיסה.
לברור את ההשקפות והאמונות שמשרתות אותך ולוותר על אלו שלא. (קל להגיד, אני יודעת..)
זו עבודה עצמית אישית, ללא קשר (ישיר) לאחותך...
אז אולי יהיה פשוט יותר להתחיל כאן?

@}

כשאני מסתכלת על המשפחה שלי אני יכולה לראות את המקום שכל אחד מאיתנו בחר לקחת במארג הזה .
תודה על המשפט הזה !

שליחה על ידי איה* » 03 יולי 2005, 23:00

סיימתי לדבר עם אחותי בטלפון כרגע . הו חברים כמה שאני מודה לכולכם . החלטתי שאני פשוט אומר לה את מה שאני חושבת: כמה שהיא יקרה לי , כמה שאני אוהבת אותה , כמה שאני מפחדת שהיא תמות, שאני לא רוצה שהיא תיעלם לי עכשיו ובכלל . ביקשתי ממנה ייפוי כוח לדעת באמת מה קורה איתה .היא אמרה לי שהיא רצתה לבשר לי ש4 גרורות ירדו שמצאו את המינון הנכון ושהטיפול החדשני עובד ( או אלוהים תודה לך על ההקשבה לתפילות שלי) מצאתי את עצמי בוכה . בכיתי בשבילה בשבילי בשביל כולנו . ואז היא אמרה לי שאי אפשר שהיא לא יכולה לת לי ייפוי כוח ושהיא אמרה לרופא שאין לה משפחה , ושכך היא מקבלת הנחה על הטיפול . שתקתי . אח"כ הוספתי אבל אנחנו לא יודעים מה יש לך , אנחנו רוצים לדעת אם יש דרך בה נוכל לעזור לך , "אין מה לעזור אני לא רוצה לקבל עזרה, אתם צריכים לכבד את ההחלטה שלי" ואני אמרתי לה , "תשמעי אנחנו לא יודעים את מבינה אנחנו כל הזמן חושבים מעלים השערות , אני מפחדת שפתאום יודיעו לנו שמשהו קרה לך" . " אני לא רוצה שתהיו שותפים לסבל שלי גם ככה זה קשה , אני רואה משפחות במחלקה שאני נמצאת בה בדיכאון , עדות לסבל היומיומי של אחים שלהם הורים , ילדים . אני לא רוצה שתיקחו את הסבל הזה , אני מעדיפה שתישמעו את הבשורות המשמחות , לא שתראו אותי קורסת, יש אנשים שיצאו מזה ויש כאלה שלא, אם אלוהים רוצה לקחת אותי זה ממש לא משנה מה המינון של התרופה והפרטים של המחלה או הטיפול" ואני מה אני יכולה לומר לה על זה , תודה שאת מתחשבת אבל... אמרתי לה את יודעת זה קשה לי אבל אני מכבדת את הבחירה שלך , אני רוצה שתבטיחי לי שאם משהו רע, באמת קורה את מודיעה לי . היא הבטיחה . אני מאמינה לה . ואז היא אמרה לי את יודעת זו הבחירה שלי לא לבקש עזרה, לעבור את זה לבד , תמיד הסתדרתי לבד בחיים ואני ימשיך , גם אני רוצה לחיות יש לי בשביל מה בשביל הילד שלי , בשביל המשפחה שלי , סלחתי לכולכם .ואני הוספתי אבל תיראי כולנו צריכים ללמוד על לבקש עזרה, על להיות ביחד , תראי מה קורה לך , את עושה את הכל לבד והיא הוסיפה אבל זה הכוח שלי וכשאני אחלים מהמחלה אני יוכל לעמוד מול כולם ולהגיד עשיתי את זה לבד ניצחתי .איזה פרדוקס אה .?! אז היא לימדה אותי האחות המופלאה הזו עוד שיעור היום בענווה . כי מה שאני חושבת שהיא צריכה ללמוד ממש לא משנה, לה יש את הדרך שלה , ולי יש את הלב שלי שמכיל כל כך הרבה רגשות שמה שנשאר לי זה לקבל אותם להעביר אותם הלאה ולסלוח בעיקר על הסיטואציה , על העקשנות שלה למנוע את הסבל שלנו ועל המקום שלי מולה .פשוט להיות מי שאני . תודה לך מלאך, עכשיו אני בטוחה שאלוהים לא יקח אותך אל שורותיו כל כך מהר, יש לך עוד מה ללמד אותי . את יקרה לי כל כך .!!!!!!!!!!!!

אני מרגישה שהייתי רוצה לדעת עוד ועוד ממנה ,מהאחות הזאת.
אני בטוחה לחלוטין שבבחירתה היא חוסכת ממך כאב שיכלה לראות מסביבה במחלקה אצל אנשים אחרים,משפחות.
אני מאחלת לך שתמשיכי בנסיונות ליצור איתה קשר,וכשאת מדברת איתה תוכלי לדבר בגוף ראשון,ולא בשם אף אחד אחר (משפחה למשל).

איה, מאד מרגש התהליך שאת עוברת.
המשפט הזה שאמרה אחותך
את יודעת זו הבחירה שלי לא לבקש עזרה, לעבור את זה לבד , תמיד הסתדרתי לבד בחיים ואני ימשיך
נשמע כמו משהו שהיא צריכה להוכיח לעצמה. וגם רוצה שיכבדו אותה על החלטתה.
היא גם אומרת סלחתי לכולכם זה משהו שכבר התברר? נפתח.....ונסגר?
הרבה אהבה

אני רואה את חוסר היכולת להיתמך ולהיעזר בשעת צרה כחולשה, ולא כחוזק.

אני לא רוצה שתהיו שותפים לסבל שלי גם ככה זה קשה
ואני מה אני יכולה לומר לה על זה
את יכולה לומר לה שהיא טעה חשוב / (מרמה את עצמה?!) כשהיא חושבת שאתם לא שותפים לסבל כשהיא לא משתפת בפרטים...
אני אמנם הייתי במרכז - זו שחלתה, אבל אין לי ספק שהסבל היה גם של מי שסביבי (לפעמים נדהמתי לגלות שלאחרים היה קשה יותר מאשר לי).

בתפוז יש פורום תמיכה לחולים ולמשפחותיהם (הוא נקרא: סרטן לא לבד) - אני הגעתי אליו רק אחרי ההחלמה והוא מאוד עזר לי. ואפשר לכתוב באופן אנונימי שמאוד מקל.
אם היא לא רוצה לשתף, הציעי לה (אפילו הייתי אומרת - דחקי בה) רק לקרוא, יש כל מיני מידע שמקבלים מחולים אחרים שהרופאים לא אומרים (למשל על הגנה על מערכת הרביה במהלך הטיפולים).
ובכל מקרה מאחלת לכן בריאות והתחזקות הקשר

איה יקרה,

יש הרבה מאד אפשרויות,
הנה אחת: http://www.elaisha.com/cgi-bin/chiq.pl?[po]מחלת הסרטן פרוייקט התנדבותי[/po]
ועוד: http://www.hosen.co.il/home.asp

ישנם גם ספרים שיכולים לעזור לשתיכן להתמודד: הסרטן כנקודת מפנה, מאת לה-שאן.

סליחה שאני כל-כך "קרה ועיניינית" לנוכח הכאב העצום הזה. זו אינה כוונתי, ואני מרגישה אותך מאד.
יחד עם זאת אני יודעת שמידע עינייני עוזר.
יש עוד - אם תרצי.......
המון אהבה,

אני רואה את חוסר היכולת להיתמך ולהיעזר בשעת צרה כחולשה, ולא כחוזק.
הרבה פעמים אנשים עם קושי מרגישים שבהתמודדות לבד מול הקושי הם מוכיחים לעצמם שהם חזקים "ולא נשברים". אין ספק שעדיף להתמודד לא לבד, אבל לפעמים התמיכה היחידה שאנו יכולים לתת היא לאהוב ולכבד.

יש לך עוד מה ללמד אותי .
חיבוק גדול לך על המשפט הזה. לדעתי הוא יעזור לך מאוד בהתמודדות בהמשך הדרך.
אני אוהבת את החשיבה שלך ומאחלת לך כוחות גדולים לקראת הבאות.

הרבה פעמים אנשים עם קושי מרגישים שבהתמודדות לבד מול הקושי הם מוכיחים לעצמם שהם חזקים "ולא נשברים". אין ספק שעדיף להתמודד לא לבד, אבל לפעמים התמיכה היחידה שאנו יכולים לתת היא לאהוב ולכבד.
מאוד מסכימה, ורוצה להוסיף שיש אנשים שקשה להם מאוד לחשוף את "החולשה" שלהם מול אנשים , ובעיקר הקרובים אליהם. הם "חזקים" יותר כשהם בעצם "לא מתמודדים" עם רגשותיהם הקשים. כך הם שומרים על היכולת שלהם להמשיך ולתפקד ( כמו "חיל טוב בשדה הקרב" ).
גם כאן המסקנה של חני מתאימה ביותר
לפעמים התמיכה היחידה שאנו יכולים לתת היא לאהוב ולכבד.

(())

לפעמים התמיכה היחידה שאנו יכולים לתת היא לאהוב ולכבד.
זה נכון.
יחד עם זה אני נזכרת שלי היתה נחוצה הרבה עזרה "טכנית", שילכו לסופר, יעשו כביסה, ינקו את הבית וכו' אבל אז (כמו עכשיו אחרי הלידה) היה לי לא נעים לבקש ומאוד שמחתי כשאנשים פשוט עשו את זה.
אם לא מתאימות לך עיצות טכניות יבשות את מוזמנת למחוק בלי להיות נבוכה.
כמו כן, האם ראית את הדף סרטן בלוטות הלימפה ? אולי יהיה בו מידע יעיל?

שליחה על ידי איה* » 07 יולי 2005, 02:18

"אני רואה את חוסר היכולת להיתמך ולהיעזר בשעת צרה כחולשה, ולא כחוזק. "
חשבתי הרבה על המשפט הזה . מה בעצם רצית לומר בו?מאיזה מקום בך הוא יצא?האם חשבת על מה שאני יכולה לקחת ממנו? על מה שאת יכולה לתת בו?תודה לך עליו טרה רוסה . בעקבותיו הבנתי משהו קצת יותר משמעותי עבורי . עם לוקחים את המילה קשב ומסדרים את האותיות קצת אחרת מקבלים בקש. במילה הקשבה חבויה המילה הבקשה.דרך ההקשבה שלי , דרך בחינת הקשב שלי אני מאפשרת לאחותי או לכל אדם אחר לבקש. מתוך המרחב הריק שאני עשויה לייצור ביננו היא תתחיל לדבר ( או שלא! וזה מתחיל להיות לי בסדר). זה ממש לא משנה מה אני חושבת על השיעורים שהיא צריכה לעבור בהתנסות הזו , קטונתי . וזה ממש לא משנה אם את חושבת שדווקא חוסר בקשת העזרה שלה היא חולשה , כי לא הקשבת ללחש של המילים , למה שהן מנסות להסתיר בכך סתמת את הגולל לשתינו. עבורי כמטפלת זהו אחד השיעורים הגדולים . להסכים להיות במקום של שקט , שלא אומר, שלא מנחה, שלא יודע את התשובות . מתוך האי ידיעה הזו צומחות ההבנות הגדולות ביותר . הבנתי שעלי להסיר ציפיות , ביקורת, ידענות בשביל לאפשר לה לחיות את הבחירה שלה , לבחון אותה באמת אם היא שלה , אם היא מתאימה לה , אם היא רוצה בה או שהיא מחליטה לבחור במשהו אחר. היא לא צריכה עוד מישהו שיגיד את מה שהוא חושב , היא צריכה שפשוט יהיה שם מישהו במלוא מובן המילה ועל זה אני בוחרת ללכת . לכבד את הבחירה המלאה שלה גם אם היא לא תואמת לחלוטין את הדרך שלי וזה קשה (כי איזה אגו יזניח מטרה נעלה שכזו?) .והבנתי גם שזה בסדר שכרגע היא לא רוצה עזרה , גם לא פיזית( למרות שאני כל הזמן מציעה ) אני רוצה שהיא תדע שאני שם נקודה. שם בשבילה עם כל המבוכה, הפחד, חוסר האינטימיות, הכאב. כולי שם . וזה מפחיד אבל אני הולכת על זה .תודה על ההקשבה. ועל ההזדמנות להוציא את מה שיושב לי על הלב.

האם ישנם דברים שאתן אוהבות לעשות ביחד? שלא קשורים בכלל למחלה? ללכת לסרט? לים? אולי אפשר להתחיל ליצור יחסים שיש בהם עשייה משותפת. לא קשור למחלה, שהיא כרגע, מרחב פרטי סגור שלה, שבו היא קובעת את החוקים. מה הביטוי של היחסים ביניכם? איך אפשר לשפר אותם? אולי תהיי שגרירת הבריאות שלה, האדם שאיתו עושים דברים בריאים, מהנים, הרחק מכתלי בית החולים?

איה, לא קראתי את כל הדף. רק חלק ובמיוחד את ההודעה האחרונה שלך.
אני חליתי בסרטן לפני כ-10 שנים (היום אני בריאה לגמרי) ורואה את הסיפור שלך ושל אחותך באופן פרטי, סובייקטיבי.
אני חושבת שאת מצפה בעצם מאחותך שתתן לך מעצמה. שתשתף אותך, שתנחם אותך שתחלק אתך את הפחדים שלך על אובדנה הצפוי, שתדבר אתך על הפחדים שלה .... שתוכלו בעצם "לבכות ביחד".
אני חושבת שזה מאד מעיק עליה ובמידה רבה גם לא הוגן.

היא כרגע מרוכזת בעצמה , ואני דווקא מקוה שהיא מסוגלת לעשות זאת למרות שקשיים שאת מערימה עליה ואני יודעת , באמת מאמינה, שהכל מכוונותיך הטהורות.
אבל את טועה, לדעתי.

זה לאו דווקא לרעתה, לא לשתף אותך, להיות לבדה (לא תמיד לבד זה בודד) , לשתף מישהו אחר, למנוע ממשפחתה ידיעות על בריאותה. אותי מאד חיזק בתקופה בה הייתי בטיפולי כימותרפיה והקרנות שיהיה לי מישהו אחד (בעלי) או שניים (עוד חברה טובה) לשתף או להתיעץ. הם ידעו לתמוך בי נכון, בלי לבכות על מר גורלי, עם להכיל את כעס של "למה דווקא אני" עם החולשות שלי שיכולתי לחשוף בפניהם.
המפשחה שלי אמי ואחי, עד כמה שהיא אהובה עלי וקרובה, לא נתנה לי הרגשה כה נוחה באלה.

הם פחדו שאמות וזה הפחיד אותי, הם שאלו על כל שערה שנפלה לי או הקאה שהיתה לי - וזה עצבן אותי כי זה היה שולי בעיני מהן השערות לעומת האפשרות לחיות אחרי הטיפול, הם לא נודניקים - אל תביני לא נכון אבל הם אנשים הרבה הרבה פחות חזקים ממני וממילא הרגשתי שאני אצטרך לתמוך בהם ושהפחד שלהם רק מחליש אותי כי אם אמא שלי ואחותי פוחדים שאמות... בטח יש בזה משהו, לא?
אם אמא שלי שעברה הרבה דברים קשים בחיים עכשיו מיבבת לי בטלפון - אז סימן שהמצב באמת קשה מאד
אני הצלתי להתמך רק באנשים ששמרו על פרטיותי מחד והיו אופטימיים וחזקים לפחות כמוני.
למשפחתי הסברתי ש:

אני אוהבת פרטיות (תמיד אהבתי, וזה לא סותר את העובדה שלא הסתרתי מאיש את מחלתי ושאני אדם חברותי ופתוח)
אני זקוקה רק לאנשים שאני בוחרת להתמך בהם, שאני רואה שהם מחזקים אותי
סעיף 2 לא אמור להעליב אותם, אם הם באמת רוצים בטובתי.

הם הבינו והיו לי אתם יחסים נפלאים גם אם זה היה לא כפי שהם תכננו "לתמוך בי"
עליך להפריד בין הצרכים שלך לאלה של אחותך ולתמוך בה ללכת בדרך שבה היא רוצה לילך.

אבל הם אנשים הרבה הרבה פחות חזקים ממני וממילא הרגשתי שאני אצטרך לתמוך בהם ושהפחד שלהם רק מחליש אותי כי אם אמא שלי ואחותי פוחדים שאמות
אוי אבל תסנין חיובי, אצלי החוויה בדיוק הפוכה... זה שאחרים היו יותר מודאגים דווקא הרגיע אותי |-: כאילו היתה חלוקת תפקידים ריגשית - הם מודאגים וחושבים שזה נורא ואני חושבת שזו שפעת קשה במיוחד - במובן מסויים הייתי צריכה את הדאגה שלהם בשביל לא לדאוג...
עליך להפריד בין הצרכים שלך לאלה של אחותך ולתמוך בה ללכת בדרך שבה היא רוצה לילך.
עם זה אני לגמרי מסכימה, ומוסיפה: לא תמיד קל לדעת מה היא הדרך בה היא רוצה

היא לא צריכה עוד מישהו שיגיד את מה שהוא חושב , היא צריכה שפשוט יהיה שם מישהו במלוא מובן המילה ועל זה אני בוחרת ללכת . לכבד את הבחירה המלאה שלה
את כל כך שם בשבילה, כל כך מקבלת אותה, שזה פשוט מקסים.

כשהייתי חולה, מאוד מאוד נזקקתי לתמיכה של המשפחה, אבל לא בטוח שזו היתה בחירה מודעת שלי, לא הספקתי לחשוב מה רציתי ולבקש, הדברים פשוט קרו מעצמם. אין ספק שזה היה תהליך משפחתי, שבו לכל אחד היה תפקיד מוגדר.

אוי אבל תסנין חיובי, אצלי החוויה בדיוק הפוכה... זה שאחרים היו יותר מודאגים דווקא הרגיע אותי כאילו היתה חלוקת תפקידים ריגשית - הם מודאגים וחושבים שזה נורא ואני חושבת שזו שפעת קשה במיוחד - במובן מסויים הייתי צריכה את הדאגה שלהם בשביל לא לדאוג... בדיוק אבל בדיוק כך,
אני גם לא עקבתי אחרי תוצאות של בדיקות, ידעתי שיש מי שעוקב ודואג.

אני חושבת שאחותך הקטנה לא רוצה לשדר "מסכנות" אלא כח, בריאות, עוצמה תני לה לשדר את זה.
זה בטח עוזר לה להרגיש כך מבפנים.
כמה יפה וחשוב שאת מקבלת את דרכה נוכחת שקטה מוכנה אליה
יכול להיות באמת שקשה לה להיות חלשה, יכול להיות שזו חולשה כמו שכתבו לך, עכשיו זה הזמן לאפשר לה להיות בתוך החולשה הזאת, (אם אכן זו חולשה) עכשיו אולי זה לא הזמן להתעקש לקחת אותה למקומות שקשה לה...

הרבה כח לכולכם

את כותבת יפה, אני ממש יכולה לדמיין את אחותך עם עיני שקד עצובות שקטות.
רוצה לשלוח כוחות ותפילות לבריאותה

מה בעצם רצית לומר בו?
מה שרציתי לומר בו הוא דבר די פשוט וידוע שלפעמים אנשים המנסים להסתדר לבד ולהתמודד לבד עושים זאת לא בגלל שהם כל כך חזקים וגיבורים, אלא בגלל שהם אינם מסוגלים לבקש או לקבל עזרה. לפעמים הדבר אפילו עלול לפגוע בהם, כי אם היו יכולים לקבל עזרה, אולי מצבם היה משתפר. כמו שציינה פלוני אלמונית, ששמחה כשקיבלה עזרה בלי לבקש. הבקשה הייתה לה קשה, אבל העזרה הייתה נחוצה.

מעניין למה המשפט הזה הקפיץ אותך ככה.

אוי כמה כואב.
גם לאחי גילו את המחלה הנוראה וכבר כמה ימים ליבי בוכה ולא נרגע, אנו מקווים שיעבור את זה, מחר נקבל תשובה מה החומרה.
ואני מאחלת לך המון כח ובריאות לאחותך..

שליחה על ידי איה* » 10 יולי 2005, 00:56

נועה בר, נועה ברקת, תסנין חיובי,פלונית אחרת,רוח על המים וטרה רוסה, רציתי להודות לכן על הכתיבה ועל ההתייחסות.תסנין חיובי הדברים שכתבת הביאו אותי לחשוב, להרהר קצת , על מה באמת אני רוצה מאחותי .התחזקה אצלי התחושה שאני למעשה לא נותנת לה מספיק הזדמנות ובהתייחסות שלי היא לא תשרוד מראש, מה שלגמרי לא נכון כי היא שורדת ומנסה לנהל את המלחמה שלה בדרכיה היא . ושאולי יקל על שתינו אם אשנה את ההתייחסות, לאחותי הולכת לחיות או אחותי מבריאה מסרטן ( אני מבקשת מהגמדים הקטנים לשנות את השם של הדף , לאחותי הולכת לחיות). הייתי מעדיפה להיכנס לדף עם נימה אופטימית מאשר חקיקה מובהקת של מצב נתון שמשקף את הפחד שלי. הבנתי שהעשייה המשותפת שלנו לא צריכה באמת להיות סביב "כדאי שאבלה איתה כמה שיותר זמן כי היא הולכת למות " אלא מתוך רצון כן להכיר את אחותי ולנצל את המקום ששתינו נמצאות בו ללמידה , מי היא באמת האישה הזו ? מי אני מולה ? והאמת היא שזה יוצר סוג של קלילות ושחרור גדולים יותר והמפגש הופך להיות מהנה יותר ( ניסיתי את זה השבוע שהלכנו ביחד עם הילדים לסרט .)לפעמים קשה לי לעשות את ההפרדה הכנה בין הצרכים שלי ושל מישהו אחר במיוחד כי אני מתקשה לקבל. לאורך כל התהליך אני נכונה (כך אני חושבת לפחות) להיפגש באמת עם הפחדים שלי , להכיר אותם דרך המחלה שלה, להבין יותר את המניפיסט של חיי. אני רוצה לחיות, יש לי מה לתת לעולם ולא הייתי רוצה שאלה ילקחו ממני.וזה הולך ונהיה קשה יותר כשאני מבינה שמה שנותר לי הוא לעשות את המקסימום שאני יכולה ברגע נתון , כי אין לי שליטה על משך הזמן שאחיה(יש לי שליטה על איכות החיים שלי וזה בטוח!)והיא , אחותי שעיני השקד שלה נראו לי עצובות כל כך עוזרת לי בדרכה שלה להראות לי את יופיין של החיים למרות הקושי, ולחזק את כוח החיים שלי שלא מפסיק לבחון את העצבות שנראית פחות מאיימת ויותר אנושית.

אני מבקשת מהגמדים הקטנים לשנות את השם של הדף , לאחותי הולכת לחיות
מאתמול שקראתי את הפיסקה הזו היא אצלי בלב ובאמת כדאי לדעתי לשנות בשביל למלאות אנרגיה חיובית שיהיה לך רק טוב(())

0099

שליחה על ידי איה* » 10 יולי 2005, 22:48

תודה לכם גמדים. אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב.

איה,
כמישהי שבמשפחתה היו חולים מאוד במקביל האם(סרטן) והאב(לא סרטן) והבן דוד(סרטן)
רציתי להוסיף מעומק ליבי, העובדה שדיברת עם אחותך מלב אל לב הוא אחד מהדברים הכי חשובים (קשים) ואמיצים שיכולת לעשות.

בקשר לעזרה שהיא דוחה על הסף, לעיתים אנשים סגורים מאפשרים לעזור דרך הילדים. (כי אם אחותך שוקלת גירושים, גם לא תהיה לה תמיכה של בן זוג.)
בזמן הטיפולים יש בחילות והקאות כה חזקות ובכלל חולשה כזו, שישנם ימים שממש אין אפשרות לטפל בילדים.
בזמן הבחילות אי אפשר לבשל או לטפל בבית.
אולי אפשר לדעת מי עוזר בזמנים הקשים עם הילדים והאוכל, יש מטפלת צמודה? אולי חברות? ואם חברות קרובות שלה תומכות בה, אולי הן תשמחנה שעוד מישהו ישלח בישולים?
ובזמנים של הבחילות והחולשה הקשה, מי מסיע את הילד/ים לבית ספר, לחוגים, לחברים, או סתם נמצא עם הילד, או לוקח אותו לכמה שעות?
אם זה רק הבעל אז הוא לא יעמוד בזה לבדו.
לעיתים דווקא דרך ה"דברים הטכנים" סביב הילדים, מתאפשר צוהר לעבור בו.

מה קורה איתך? מה שלומך?