_{ראו גם:
איך להקריא סיפור לילד
ספרי ילדים מעצבנים
לצנזר לשנות ולמכור אשליות}
~רגשות כבדים בספרות קלאסית לפעוטות
שפן או ארנבת~

מידי פעם אני נתקלת בשיר או סיפור שיש בו משפט או מילה שהייתי מעדיפה שהמסר שבהם לא יעבור לבן שלי (תכף אתן
דוגמאות).
וכך קורה שאני מוצאת את עצמי משכתבת מחדש שירים שאני שרה לבן שלי וסיפורים שאני מקריאה לו.
לפעמים אני תוהה אם זה בסדר לשנות (מובן שזה בסדר), לפעמים אני חושבת מה יהיה כאשר הוא יתקל בגירסה "האמיתית" של השיר, או שמישהו יקריא לו גם את המשפטים שאני לא מקריאה.
בדף זה אכתוב את השינויים שאני עושה (ולמה השינוי), ואשמח ללמוד ממי שעושה דברים דברים דומים.

היה כבר פעם דיון כזה, ויתכן שיעניין אותך.
רק שאינני מצליחה להיזכר בשם הדף.

אמא של יונת, גם לי היה נדמה שפעם קראתי משהו בכיוון אבל לא מצאתי.

דוגמא: האיש שלי ממש התחלחל כשהוא שמע את השיר על "פילפילון אפו ארוך".

הבית האחרון בשיר הולך כך:
"אך הסוף היה מבהיל, בא הביתה אבא פיל. פילפילון נבהל מאד, ומיד התחיל לצעוד".

אני שרה לבן שלי כך:
"אך הסוף היה מדהים בא הביתה אבא פיל. פילפילון שמח מאד ומיד התחיל לצעוד".

דוגמא נוספת:

בסיפור "מעשה בחמישה בלונים" כתוב "אהא אורי אל תצטער...", כאשר אורי מצטער על כך שהבלון שלו התפוצץ.

כשאני מקריאה את הסיפור אני אומרת "אורי מאד מצטער" או "הבלון התפוצץ - מאד מצער".

קצרה בזמן כרגע.
רק רציתי לומר אחלה דף, הנושא מעסיק מאוד גם אותי.

<תיכף אשוב>

ראיתי רק עכשיו את הדוגמאות:
בדיוק המקומות שמפריעים גם לי. יופי של תיקונים.

מוסיפה בשלוף:
יונתן הקטן.
עשר אצבעות לי יש (אצבע עושה נו נו נו ילד רע או משהו כזה)
אמא אמרה לי דני

ויש עוד...

אציין בקצרה שיש אפשרות לעשות קריאה ביקורתית יחד עם הילד: כלומר, כן לקרוא את הטקסט המקורי, לומר מה לא מוצא חן בעינינו, לדבר על זה ולחפש טקסט חליפי ביחד.
הבעיה היחידה שזה מתאים לגיל קצת יותר מתקדם מזה שנמצאת בו בתי (שנה ורבע).

אציין בקצרה שיש אפשרות לעשות קריאה ביקורתית יחד עם הילד

מסכימה, אבל כרגע הבן שלי בן שנתיים...

אני גם לא מתכוונת שתחסך ממנו הגירסה המקורית, הרי יש לו דודים, סבים וחברים והוא כבר יגיע לזה, אלא שהרושם הראשוניף הטביעה הראשונית של השיר או הסיפורים חשובים בעיני.

אלא שהרושם הראשוניף הטביעה הראשונית של השיר או הסיפורים חשובים בעיני.

כשהבת שלי היתה קטנטנה, מאד צינזרתי ושכתבתי לה סיפורים ושירים. לא ראיתי שום סיבה להקריא לה שיר על דודים שצובטים בלחיים, כשבחיים שלה אין שום דוד כזה. בשום אופן לא הייתי מקריאה לה סיפור או שיר עם המלים "ילד רע" בלי לשנות אותו.
אחת הטכניקות שהיו לי היתה למחוק בטיפקס את המלים שלא התאימו, ולכתוב גירסה אחרת (כדי לא להתבלבל, כדי שזה יהיה כל פעם אותו דבר וגם בגלל שאני לא המקריאה היחידה בחייה). בכמה ספרי שירים גם הדבקתי דפים עם שירים שהיו בעיני בעייתיים.

כשהילדה גדלה ולמדה לקרוא, ועד היום - כמה שנים מאוחר יותר - היא מאד מתקוממת על הצנזורה הזו, שגילתה אותה כשקראה בעצמה. היא חושבת שהייתי צריכה לכבד את הספרים שלה ולא לקשקש עליהם... למרות שהסברתי בדיוק למה עשיתי זאת, הענין לא סגור לדעתי בינינו.

רק שתדעו. אני לא יודעת מה מוסר ההשכל, כי אני שלמה עם הפעולה שעשיתי - אבל לה זה מפריע.

מצד שני, לנו אמא שלי היתה שרה את השיר של אלתרמן "לילה לילה", ושנים לא העזתי לומר לה כמה הפחידו אותי המלים "אחד היה טרף, שני מת בחרב". אחותי לעומת זאת היתה הרבה יותר אסרטיבית ולא הסכימה שישירו לה את זה. כך שהעובדה שהילד לא אומר כלום לא בהכרח אומרת שהכל בסדר...

גם אני חושבת להדביק את הגירסה שלי על הספרים.

לגבי תגובתו העתידית של הילד, באמת אי אפשר לדעת מה יהיה. אני זוכרת מילדותי ויכוח נוקב האם המשחק הוא "הרצל אמר" (יש מושג על מה אני מדברת?) או "דוד המלך אמר". מסתבר שהיו הורים שלימדו את ילדיהם לומר "דוד המלך אמר" במקום "הרצל", כי הם לא אהבו את זה שהרצל היה מתבולל (בבקשה בבקשה לא לפתח על זה דיון עכשיו ולהסיט את הנושא, טוב?).
לי זכור שכל אחד מאיתנו, הילדים שהתווכחו, היה גאה במורשת שלו, ולא התקומם על כך שלימדו אותו משהו שונה.

אבל זה משחק בע"פ ולא ספר כתוב.

<נחיה ונראה>

גם אני חושבת להדביק את הגירסה שלי על הספרים.
אני חשבתי לכתוב את הגרסה שלי ליד הגרסה המקורית (לאחר קיווקוו עדין על הגרסה המקורית או משהו כזה) ולנהל על זה דיון עם הילדה כשהיא תגיע לגיל המתאים (3-4?).
ככה גם סיננתי מסרים, אך לא צינזרתי.

היה כבר פעם דיון כזה, ויתכן שיעניין אותך. :
איך להקריא סיפור לילד

והיה גם דף נוסף, ממנו אימצתי את הנוסח (של אם פי 3 נדמה לי), המתוקן ל-"חנה'לה אופה קטנה":
במקום -
"וכששמה בתנור, הכול נהפך לפחם"
תוקן ל-
"וכששמה בתנור, טופחים לה על השכם..."

שכתוב להורים ימנים-קיצונים-סהרוריים:
"האוטו שלנו גדול וירוק... מוביל ירקות ובייצים וחלב" (כדי לא להזכיר את תנובה - טפו! )

טליה, השכתוב שלך הוא גם להורים שלא סומכים על מונופולים .


<אצל נמרה אין מוצרי חלב, קרניבורים>

תודה, נמרה!

אוי - נזכרתי ב"אריה שאהב תות":
"והוא כבר לא בוכה, ולא מתנהג כמו טיפש" - חותכת את כל המשפט, מטעמים ברורים.
ויצא לכן לקרוא לאחרונה את "הדובון לא-לא"? איזה פחד! ברח מהבית, היה "דובון רע", האנשים צעקו עליו, דחפו אותו, זרקו עליו חפצים (!)... אין דרך לערוך, נראה לי!

ואחרון, של בעלי, בשיר "אני רוחץ ידיים, טילילי לילי, בסבון ומים...." של נירה רבינוביץ. הפזמון:
"והלכלוך מהר-מהר בורח, וטוב לי, טוב עכשיו, וגם שמח!" הופך ל: "והלכלוך מהר-מהר בורח, וטוב לי, טוב עכשיו, וגם אין ריח!" סתם ככה, בשביל הבידור.

"האריה שאהב תות" היה הפרוייקט הבא שרציתי להציע כאן, יופי שהתחלת, טליה.

"דובון לא לא" - איכשהו נכנס אלינו הביתה, וכעת מתלבטת למי לתת אותו .

אני מרגישה שהבעיתיות בספרי ילדים ופעוטות היא שהם תמיד מנסים לחנך, תמיד יש איזה לקח או מסר חבוי. מה עם ספרים סתם בשביל הכיף? למשל של סילברסטיין, ספרי נונסנס, החולד שהלך לחפש מי עשה לו על הראש, ונעים לחטט באף (או משהו כזה, לא זוכרת בדיוק)

אני הייתי מתקנת בעצמי כשהייתי ילדה.

מוסיפה תיקון שלנו:
תמחקנה המילים "מה את מקשקשת יעל?" (מדברי האם המכילה מ"הבית של יעל")

והדף שיש כבר הוא שירים שענת לא אוהבת במיוחד

"הברווזון המכוער" למשל סיפור מחריד. כולם מתעללים בו, ורק כשהוא נהיה יפה פתאום אוהבים אותו.
שלא לדבר על "כפה אדומה" ו"שלגיה" וכו'.
סיפורים שכנראה אין מה לשכתב בהם. עדיף להתעלם מהם.

משתדלת להימנע גם מלהקריא גידופים ומילות גנאי. (למשל, יש לי ספר 'אוזו ומוזו מכפר קקארוזו' שהרעיון שלו מאוד יפה - איך שנאה בין אנשים מתחילה ממריבה קטנה, אבל מאוד צורם לי לקרוא את הדיבורים ביניהם 'טיפש' 'משוגע' וכו').

בהחלט מתחברת לנושא הדף. ומתעניינת בפתרונות היצירתיים של אמא נמרה והשאר.

<שאלה בסוגריים, אולי יש על זה דף: שמעתי שילדים לא זקוקים לסיפורים שנכתבו במיוחד בשביל ילדים או שירים לילדים. הנכון הוא לחשוף אותם לאותו חומר שמבוגרים נחשפים אליו. (כמובן, חומר בריא). מה דעתכם?>

"דובון לא לא" - איכשהו נכנס אלינו הביתה, וכעת מתלבטת למי לתת אותו
לפח. לא מגיע לאף ילד.

לא יכולה לצטט (העכבר בורח ) אז אני כותבת ישר.

לגבי סיפורים ושירים שמיוחדים לילדים. גם אני חושבת על זה. בינתיים נראה לי שהספרים משמשים שעשוע (ולמה מבוגיםר קוראים ספרים שהם רומנים, מה הערך בזה? גם חומר למחשבה. מובן שיש לכך סיבות, אבל זה לא הדף המתאים כרגע). ספרים לילד שלי הם גם הרגל לקריאה ולשימוש בספר. הוא גם רואה את ההורים שלו קוראים כל הזמן, אז זה מאד מעניין אותו. ככה על קצה המזלג.
לגסי סיפורים לילדים בכלל - אני מספרת לילד שלי הרבה סיפורים בע"פ. סיפורים שאני ממציאה, סיפורים על מה שעישונו היום, ועל מה שנעשה, והוא מאד נהנה מזה.

רותם,
לגבי "דובון לא לא", את צודקת. החלטתי שנשתמש בתמונות "הסבירות" כחומר גלם להכנת פזלים תוצרת בית.

<מקסימום עיסת ניר >

נמרה, אשמח לקבל את דובון לא-לא. בשביל [po]ספרים מטופלים[/po] לא לפח בכל אופן, ואני ממילא לא אקריא אותו.

ומה עם "בייגלה" הזכור לטוב? מישהו יכול להסביר לי מה קרה שם?
הוא היה הכי יפה, וכולם העריצו אותו, חוץ מזו שאהב. אחר כך הוא ניסה לקנות את ליבה במתנות ובעוונתות,ואחר כך עקב אחריה (!!אמאלה!!). כשהציל אותה, היא פתאום נפלה שדודה לרגליו. מה המסר? "האורך כן קובע"

"אתה אופיר אתה חצוף" , אצלינו אופיר דווקא עצוב.

>בים בם תירס חם. שם,שם<

<שאלה בסוגריים, אולי יש על זה דף: שמעתי שילדים לא זקוקים לסיפורים שנכתבו במיוחד בשביל ילדים או שירים לילדים. הנכון הוא לחשוף אותם לאותו חומר שמבוגרים נחשפים אליו. (כמובן, חומר בריא). מה דעתכם?>

אנחנו מנויים לנשיונל גאוגרפיק, בן ה3 שלי כ"כ נהנה שלראות את התמונות ולמוד מהכתבות שיש שם, ואין שם שלט זה לילדים. אני בעד לחשוף ילד לנושאים בריאים שמעניינים אותו.

"אתה אופיר אתה חצוף" כל הספרים של מרים רות מבוססים על ילדים אמיתיים, אבל מקורות יודעי דבר טוענים שאופיר דווקא לא היה חצוף באופן מיוחד, כנראה שזה סתם התאים לחרוז...

דובון לא לא- דווקא שיכתבתי אותו. היה מאתגר, אבל הצלחתי.
כתבתי את התחליפים בתוך הספר כדי שאני לא יתבלבל.
לא אהבתי את איך שהוא כתוב אבל את הסיפור כן אהבתי, במיוחד בגלל שיש לי ילדה לאלא

_והיה גם דף נוסף, ממנו אימצתי את הנוסח (של אם פי 3 נדמה לי), המתוקן ל-"חנה'לה אופה קטנה":
במקום -
"וכששמה בתנור, הכול נהפך לפחם"
תוקן ל-
"וכששמה בתנור, טופחים לה על השכם..."_
אני מכירה: וכששמה בתנור הכל נהפך לקסם!

מחפשת חלופה ל"יש לנו תיש..במקל בסרגל מה שבא ליד.." מה זאת ההתנהגות הזאת כלפי תיש?
אגב, עוד סיפור שדורש שכתוב רציני הוא "היה היה ופטריה". חוסר הרצון לעזור אחד לשני שם הוא ממש מזעזע בעיני..


_שאלה בסוגריים, אולי יש על זה דף: שמעתי שילדים לא זקוקים לסיפורים שנכתבו במיוחד בשביל ילדים או שירים לילדים. הנכון הוא לחשוף אותם לאותו חומר שמבוגרים נחשפים אליו. (כמובן, חומר בריא). מה דעתכם?>

אנחנו מנויים לנשיונל גאוגרפיק, בן ה3 שלי כ"כ נהנה שלראות את התמונות ולמוד מהכתבות שיש שם, ואין שם שלט זה לילדים. אני בעד לחשוף ילד לנושאים בריאים שמעניינים אותו._
אצלנו בת ה3 הכי אוהבת את מגדירי הפרחים, ציפורים, עצים, ג'וקים (את זה אבא שלה לא מוכן לקרוא לה..מגעיל אותו..), יונקים ושאר הספרים "של אמא". מזהה תנשמות וחוגלות בלי למצמץ בכלל...

דף מרנין.

• לשיר "חנה'לה אופה קטנה..." אני שרה לילדים את מה שנראה לי הכי טבעי ומתחרז נפלא עם מילות השיר "וכששמה בתנור הכל נהפך ללחם" ואת ה-אוי אוי אוי שמגיע אחר כך ב"אי אי אי" במקצב שמח.

• וסתם עצה- ספרים ושירים שלא מתאימים לערכים שאנחנו רוצים להעביר לקטנטנים אפשר לא לשיר אותם, אפשר לא להקריא ספרות פוגענית. אני עד היום זוכרת את "ספורי האחים גרים" וסיפורים אחרים כספרים שהיו טראומתיים עבורי. זוכרת שהייתי חולמת על עמי ותמי, ואני בטוחה שרבים מאיתנו חוו את זה, אז נכון שאלו קלסיקות אבל מי אמר שקלסיקות פוגעניות חייבות לעבור לדורות הבאים?

אני שרה לילדים את מה שנראה לי הכי טבעי ומתחרז נפלא עם מילות השיר "וכששמה בתנור הכל נהפך ללחם"
אבל זה לא הגיוני. הרי היא אופה "עוגות, חלות, לחמניות ולחם", לא? אז מה קורה עם כל השאר? העוגה הופכת ללחם במטה קסם?
והאמת היא שגם לחרוז "לחם" עם "לחם" לא ממש "מסתדר" מבחינה אסתטית. כי זה "לא חוכמה".
>אבל אני מוכנה לקחת את דברי בחזרה אם טעיתי ומילות השיר הן אחרות<

>סמדר נ ממחשב אחר<

אבל מה עם "יש לנו תיש"? יש רעיון? קיבלתי כאן רעיון לסיום השיר על הפילפילון (
אך הסוף היה מדהים בא הביתה אבא פיל. פילפילון שמח מאד ומיד התחיל לצעוד" לא מתחרז הכי טוב, אבל עדיף ככה.

גם- יונתן הקטן, מסכן. טיפס על העץ ו"מן העץ התגלגל את עונשו קיבל". לא הבנתי למה מגיע לו עונש. בגלל הטיפוס? בגלל שהציץ בקן? בכל אופן אשמח לחלופות נעימות יותר...

_אני שרה לילדים את מה שנראה לי הכי טבעי ומתחרז נפלא עם מילות השיר "וכששמה בתנור הכל נהפך ללחם"
אבל זה לא הגיוני. הרי היא אופה "עוגות, חלות, לחמניות ולחם", לא? אז מה קורה עם כל השאר? העוגה הופכת ללחם במטה קסם?_
למעלה הוצע:
וכששמה בתנור, טופחים לה על השכם..."

עוד דורש שיפוץ: חיפושית לי קטנטנה, הוי כמה היא מסכנה, היא כ"כ רוצה לברוח, אבל אין לה, אין לה כוח".
מילא שזה לא מדויק- חיפושית פרת-משה-רבנו יכולה הרי לעוף בכל רגע נתון- למה החיפושית מסכנה?
הגירסה העכשוית: "....הוי כמה היא חמודה, יש לה שבע נקודות שחורות על שתי כנפיים אדומות".

גם אני הייתי בהלם שהתחלתי לשיר את השירים האלה עוד לאחיינית שלי.
קודם כל "יש לנו תיש", הייתי בהלם מזה.
מה עם "נו מי נומי ילדתי ... אבא הלך לעבודה... יחזור עם צאת הכוכבים..."
שטיפת מוח מגיל צעיר שזה הגיוני שאת רוב היום מבלים בעבודה.
"יביא לך מתנה" אני משנה את זה לנשיקה.
יהונתן גפן - אני כ"כ אוהבת את הכבש הששה עשר חוץ מ - "אני לא מבינה איך אפשר להיות עצובה כשאת הילדה הכי יפה בגן"
ואני חייבת להזכיר ספר אחד שגם הייתי בהלם ממנו "הביצה שהתחפשה"
ביצה שמשנה את עצמה רק בשביל שיקבלו אותה, והמוסר ההשכל שלו הוא שאפשר להתחבר רק לדומים לך - רק עם ביצים היא הסתדרה. בקיצור הספר הזה גם לא נכנס אלי הביתה. ספר שמעודד גם גזענות וגם ביטול היחודיות של הילד.
לא הבנתי איך כ"כ הרבה הורים לא שמו לב לזה...כ"כ שמחתי למצוא את הדף הזה

יש לנו תיש נכתב ע'י הצברים כסתלבט על המלמדים ה'סבונים'בחיידר שעלו לארץ אחרי מלחמת העולם השניה....ככה שמעתי בכל אופן,לא בטוחה שזה נכון

יש לנו תיש היה פעם יש לנו רבי ולכן יש לו מקל וסרגל ומה שבא ליד כדי להרביץ תורה
אצלנו פילפילון שמח מאוד ומיד החל לרקוד - מתחרז יותר טוב
ספרים קשים לא נחנסים ולגבי שינויים קטנים הם הולכים בדרך כלל באלתור .אבל אני גם חושבת שיום אחד היא תתעקש על גרסאות מקוריות...
אשמח לשמוע איך עוד ילדים שגדלו הגיבו לעריכה הקפדנית

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_שכתוב להורים ימנים-קיצונים-סהרוריים:
"האוטו שלנו גדול וירוק... מוביל ירקות ובייצים וחלב" (כדי לא להזכיר את תנובה - טפו! )_

ומה עם שכתוב טבעוני ברוח התקופה? רעיונות??

_ומה עם "בייגלה" הזכור לטוב? מישהו יכול להסביר לי מה קרה שם?
הוא היה הכי יפה, וכולם העריצו אותו, חוץ מזו שאהב. אחר כך הוא ניסה לקנות את ליבה במתנות ובעוונתות,ואחר כך עקב אחריה (!!אמאלה!!). כשהציל אותה, היא פתאום נפלה שדודה לרגליו. מה המסר? "האורך כן קובע"_

מעניין, תמיד כשאני קוראת את זה אני מתעצבנת דווקא על זהובה, הכלבה מושא החיזורים, שהיא סנובית אש וזה גם לא מסר חינוכי במיוחד שהוא הופך את עצמו לסמרטוט בשביל מישהי שלא שווה את זה. פחות התרשמתי שבייגלה הוא מסוג הסטוקרים המאיימים, למרות שכאמור, הוא לא מצטייר כמבריק במיוחד, וגם פועל על פי הדפוס הבזוי של לרדוף אחרי הבלתי מושג/ת. הספר נגמר אחרי החתונה והלידה הראשונה שהיתה כנראה לידת בזק, מי יודע אם היה ספר המשך אולי היינו מוצאים אותו מחזר במרץ אחרי פודלית צעירה יותר.