כלל אצבע טוב זה תמיד להגן על הגדול מפני הקטן (כי הנטיה הטבעית של רובנו היא להאשים את הגדול ולדרוש שיוותר) תוך כדי ניחום הקטן. ככה כששניהם מוגנים, יש מרחב ליצור פתרונות.
[po]יונת שרון[/po] צודקת נורא ואיזה באסה שזו הנטייה הטבעית מתוך [po]אמהות שואלות אמהות[/po]

אני הייתי רוצה לחיות בחברה שבה כל הילדים הם רצויים ואהובים על ידי הוריהם, ואם מישהי לא רוצה ילד - היא לא יולדת אותו. אני בטוחה שזו תהיה חברה טובה הרבה יותר, עם הרבה פחות סבל וכאב, לכולם.
[po]אישה במסע[/po] מתוך [po]קבלת הריון לא מתוכנן[/po]

חשבתי פתאום על זה שגם בהורות שלי, הרבה פעמים אני מרגישה שאני יכולה לעשות טובה עצומה לילדים שלי אם אני אצליח לא לראות.
למשל, אחרי שהילדה שוטפת כלים, ונשארה חתיכה של קליפת עגבנייה על אחת הצלחות, והנטייה הטבעית שלי היא בהחלט לראות אותה, היא ממש זועקת אליי: תשלחי יד ותסירי אותי. אם אני רואה אותה, זו פגיעה בבת שלי. אם אני מצליחה לא לראות, הילדה תרוויח.
מתנודבת מתוך [po]מתי להתערב לטובת ילד זר[/po]

יש לך בחירה בין כמה אפשרויות לא אידאליות. לא בגלל שעדיין לא מצאת את הפתרון המושלם, אלא כי אין כזה. בהתחייבות.
עכשיו, כשאת יודעת שבכל דרך שתבחרי יהיו חסרונות אמיתיים וכואבים, מה עדיף בעינייך?
[po]יונת שרון[/po] מתוך [po]רשמים מתוך הגן והתלבטות קשה[/po]

שבעקרון אני לא הולכת לקראתו, אני הולכת לקראתי.
אם.ילדה מתוך [po]טיפוח הזוגיות[/po]

לא כדאי בכלל להחליט אם הוא מתעלל או לא, והשאלה הכי חשובה היא: טוב לי או לא טוב לי?
ואם לא טוב, אז פשוט להגיד תודה ושלום, ולא להתבחבש בכלל ביחס אליו.
[po]בשמת א[/po] מתוך [po]מלים הורגות יומן קריאה[/po]

אני בתור ילדה "הסתדרתי בעצמי" כל הזמן. ומגיל מאוד צעיר. לא עשו בשבילי אלפית ממה שאני עושה בשביל הילדים שלי. אבל מה שאני רואה, זה שכשהם בשלים הם קוטפים לעצמם את העצמאות שלהם במקום, בנושא ובקצב שמתאים להם. וכשהם עושים את זה בעצמם, זה "יושב טוב". הם מוכנים לזה. לא כמוני, שהדברים בעצם הועמסו על כתפי הקטנות הרבה לפני שהייתי מוכנה, והיה רושם שאני מסתדרת יפה מאוד, אבל היום אני יודעת, שכל התיפקוד העצמאי כל כך היה רצוף פחדים. והפחדים נמצאים שם עד היום. כי זו לא היתה "עצמאות" אמיתית. זה היה כורח המציאות של ילדה שהשאירו אותה להתמודד בעצמה, לבד, אבל לא באמת היתה בשלה לזה
[po]בשמת א[/po] מתוך [po]לא הייקו[/po]

יש כאלה שטוענים שלאוטיסטים יש בעיה בפיתוח תיאוריית מיינד של אחרים.
יש כאלה שטוענים שלחוקרים מסוימים יש בעיה בפיתוח תיאוריית מיינד של אוטיסטים.
[po]יונת שרון[/po] מתוך [po]יש לילד שלי אספרגר[/po]

כאשר שני רגשות מאוד חזקים סותרים נוכחים, יש משהו מאוד מועיל בעצם האישור וההדהוד שאכן זו המציאות ושזה ייתכן ושלא את לא ממציאה/מגזימה/מדמיינת/לא ריאלית ועוד
[po]לב שומע[/po] מתוך [po]אמא שאוהבת יותר[/po]

אולי במקום לנסות לחקות את הלחות הרכה, עדיף דווקא לחקות את השלג – אותם חודשים שבהם לא מצפים מהגינה לדבר. אצלם זה בחורף הקר והמושלג, ואצלנו – בקיץ החם, היבש, והצהוב. שלג צהוב
[po]יונת שרון[/po] מתוך [po]בלוג גינה גלילית[/po]

הילדה שעשו לה ואהבו אותה בו זמנית. היא זקוקה ממש לידיעה שאהבו אותה. אסור לי לגזול את זה ממנה.
[po]ציל צול[/po] מתוך [po]אמא שאוהבת יותר[/po]

כל מטפל מטה את הדברים לכיוון מסוים ולא אחר. ועדיף שההטייה הזאת תהיה על השולחן ושאפשר יהיה לדון בה.
[po]תמרוש רוש[/po] מתוך [po]טיפול פסיכולוגי בזול[/po]

רגשנות יתר זה דבר מתיש. לא בהכרח רע, אבל מתיש, את עצמך ואת הסובבים. זה כמו הפרעת קשב, אבל בלב
[po]כותב ת[/po] מתוך [po]לא הייקו[/po]

את הרי יכולה פשוט להיות שם ולעצור את זה – לשים יד ביניהם. לא צריך להכות אותה, רק למנוע מבנך לחטוף.
הרי כשיורד גשם אנחנו חוסמים אותו במטריה, לא משתינים חזרה על השמים.
[po]יונת שרון[/po] מתוך [po]אלימות בין ילדים[/po]

הכלה מבחינתי היא התהליך הרגשי- מנטלי שבו אני מסכימה להחזיק את המטענים של האחר. וגם עבורי זה כרוך באהבה נוכחת.
כשאני במצב קורבני, האהבה לא נוכחת, גם אם מדובר באדם שאני אוהבת. באינטראקציה קורבנית אני ממורמרת, חמוצה, ולא אוהבת.
תמי מתוך [po]מהי הכלה[/po]

אני מניחה שתמיד תיתכן גם דרך שלישית.
[po]לב שומע[/po] מתוך [po]לזוז הצידה[/po]

הדבר הלא מבולבל שיש לי להציע הוא לא לחפש פתרונות לכל המצבים. יש מצבים בהם עדיף לזוז הצידה, ויש כאלו שלא.
[po]אישה במסע[/po] בדיוקים דקים, מתוך [po]לזוז הצידה[/po]

פעם, לפני שהיחסים הכספיים החליפו יחסי אנוש פשוטים, זו הייתה הנורמה...
[po]אישה במסע[/po] מתוך [po]אמהות וקריירה[/po]

אני לא באמת יודעת מי שומר על האש בלילה באותן תרבויות ששומרים על אש בלילה. אולי באמת הנשים המבוגרות, ואולי לא. אבל זה לא עד כדי כך משנה לי. אני אוהבת את הסיפור הזה, את התחושה הזאת, את המונח ״שומרות הגחלת״.
אם זה מדבר אליך – תאמצי. אם לא – את יכולה להמציא הסבר/סיפור אחר.
[po]יונת שרון[/po] על התעוררות באמצע הלילה - מתוך [po]שינה באופן טבעי[/po]

איך כל הדברים קשורים זה לזה.
איך באורח החיים ה"מסורתי" לבני אדם יש כל כך הרבה פרטים קטנים שנראים לנו לא חשובים, שאנחנו לא מכירים בכלל, והם בונים בריאות לכל החיים.
[po]בשמת א[/po] מתוך [po]החיוניות שלי[/po] חלק תשיעי

בעולם שלנו התרגלנו, ההורים, שאנחנו יכולים לעשות כל כך הרבה עד שאנחנו קורסים, עד שהגדרת ה"צורך" שלנו נהייתה משובשת לגמרי. אנחנו דורשים רק מה שאנחנו כבר ממש ממש ממש לא יכולים לעשות.
גוגוס מתוך [po]החיוניות שלי[/po]

אני מוצאת שהתשובות שאנחנו מוצאים לשאלות קונקרטיות הן הרבה יותר קשורות לחיים ולמי שאנחנו ולא לאיזה רעיון שמישהו אי פעם הגה ואז לפני שנות דור האמנו בו ללא צל של ספק.
[po]אורנה שפרון[/po] מתוך [po]אורנה שפרון[/po]

אם הייתי צריכה לבחור הרגל עיקש אחד בלבד ולעבוד עליו, אישית אין לי ספק שזה היה ההרגל לתפוס את המציאות כמלחיצה ואת ההחלטות וההתנהלות שלי כגורליות.
זו נטייה מנטלית שגורמת המון סבל, מזיקה ומשתקת.
[po]נוסעת סמויה[/po] בתובנה פשוטה ומדהימה, מתוך [po]לזרוק פחות אוכל[/po]

היכולת להכיל את המסר יותר חשובה בשיחות כאלה מאשר מידת הדיוק והעומק שלו.
[po]ציל צול[/po] במסר שנכון לא רק לגבי [po]מלים הורגות יומן קריאה[/po]

בכלל, הודייה היא הרגל מצויין להכניס לחיים, הודייה על כל דבר ולכל אחד, אך במיוחד למי שחי איתנו באותו בית
[po]בשמת א[/po] מאווררת את ההסתכלות מתוך [po]רוצה להשתנות[/po]

אני מאמינה ששינויים פנימיים מתרחשים בדיאלוג בין הפנים לחוץ. כלומר, זה לא שאת חייבת קודם כל להשתנות לגמרי מבפנים כדי לייצר בחוץ מציאות אחרת. אלא – עושים תנועה קטנה, אפילו קטנטנה, פנימית, והיא מייצרת שינוי קטן בחוץ. השינוי הזה שמגיע מבחוץ, השינוי הזה עוזר לחזק את הפנים, שנע עוד צעד קטן קדימה, וכן הלאה. הפנים מחזק את החוץ שמחזק את הפנים וכו' וכו'.
[po]עירית לוי[/po] מתוך [po]רוצה להשתנות[/po]

אני, לעצמי, בשביל עצמי, רוצה את עצמי עם החיוך.
[po]בשמת א[/po] באמירה מעוררת מתוך [po]הלך רוח כנוע[/po]

אם לא מוכנים לקחת סיכונים מחושבים בחיים, אנו גוזרים על עצמנו חיים של צמצום, שיתוק והתאבנות.
[po]נוסעת סמויה[/po] מתוך [po]לזרוק פחות אוכל[/po]

נורא חשוב למצוא "מה לא עובד ככה" אצלנו. מה שלא עובד, ישר להפסיק. למה אנחנו ממשיכות שוב ושוב לנסות לעשות משהו שלא עובד?
[po]בשמת א[/po] מתוך [po]לזרוק פחות אוכל[/po]

ומה שנפלא, היה שלטישתי הידועה לשמצה היא פשוט מותרת שם. אף אחד לא שם חצי קצוץ על עיניך הנוברות בפרטיותו. מעניין את סבתא שלו הרומנייה עבת הירכיים ומוכתמת הסינר ואת עדת האווזים אשר סביבה, הלטישה שלך. הוא אוכל
[po]כותב ת[/po] מתוך [po]לא הייקו[/po]

הלא מודע הוא ביטוי קצר למורכבות גדולה ומפותלת. לא לשוא הלא מודע הוא לא מודע. הנפש שומרת על עצמה מתגוננת.
[b]פלוניתית[/b] מתוך [po]אחריות מול אשמה[/po]

אני מרגישה שהצורך "להרגיל" תינוקות נובע מהמלחמה המתמדת על הזמן ההורי.
[po]דוסית מצטרפת[/po] בתובנה מעוררת מחשבה מתוך [po]על הידיים[/po]

דרך אחת להבחין בין השתיים היא להפריד בין כל מה שקשור לעבר לבין כל מה שקשור לעתיד. אשמה מתייחסת אך ורק לעבר. כדי לעשות את המעבר ממנה לאחריות אפשר להביט קדימה: מה את יכולה לעשות עכשיו או בהמשך ביחס לזה?
[po]עירית לוי[/po] מתוך [po]אחריות מול אשמה[/po]

מצב של עצבים, זה מצב שבו פספסת משהו שאירע קודם.
[po]בשמת א[/po] מתוך [po]עקביות והצבת גבולות[/po]

תמיכה בילד שואג זה לא להגיד לו ״תשאג חופשי״ אלא לנסות להבין למה הוא שאג, למצוא מה יכול לעזור לו להסתדר בלי לשאוג.
[po]יונת שרון[/po] מתוך [po]עקביות והצבת גבולות[/po]

מלכתחילה עדיף לא להיכנס לחיים של כוחניות, כי מתישהו הילד הופך להיות יותר חזק ממך. ואז עדיף לך שהוא ירצה לסחוב לך את התיק ולא להתנקם
[po]תפוח אדמה[/po] מתוך [po]עקביות והצבת גבולות[/po]

וגם כשנתקלים בשני סוגי ההשתקות, אז הניסיון הרע עם השתקות מכוונות מעיב על היכולת להתבטא גם מול השתקות לא מכוונת.
והנה, זה מקום נהדר לדעתי שבו הורה יכול לתת דוגמה אישית ולהדגים איך מתנהלים מול ניסיונות להשתיק, מסוגים שונים וגם להראות שזה לגיטימי לעשות את זה.
[po]טלי ב[/po] מתוך [po]טלי ב[/po]

הבנתי, שפה באתר זה אנשים מחינוך ביתי
אז אין פה מורה שתזמין אותי
ואם אני רוצה להרגיש חלק, אני מוזמנת
לשתף, להשתתף, ליזום ולענות
ואם דברי ימצאו מעניינים ומתאימים,
הם גם ייזכו להדים.
[po]קרן שמש צהובה[/po] מתוך [po]רוצה להשתנות[/po]

איש לא שיער בנפשו. איש לא חשד. איש לא אמר אל לבו "הנה נכנסת לכאן אשה לא קוראת"
[po]כותב ת[/po], באחת הפינות היפהפיות של "באופן" מתוך [po]לא הייקו[/po]

אני נגד לאפשר ולתת ולשחרר. אני בעד לעזור ולתמוך ולהדריך.
אני לא ״מאפשרת״ לילדים לשחק באש, אלא עוזרת להם ושומרת עליהם.
האלטרנטיבה לגבולות אינה הזנחה והתעלמות, אלא נוכחות ומעורבות בלי יריבות
[po]יונת שרון[/po]. כל התורה כולה על רגל אחת. מתוך [po]אמהות שואלות אמהות[/po]

תזכרי שאת המטפלת הראשית של עצמך והאפיטרופוס של עצמך, ואת יודעת מה טוב לך בכל רגע נתון
[po]תמרוש רוש[/po] במילים מעצימות בדיוק ברגע הנכון, מתוך [po]מידע ושיתוף בענייני צניחת רצפת אגן[/po]

יש פה מרבד שלם של משחק שאי אפשר להעלים אותו עם המילה "אפגניסטן". זאת אומרת אפשר, אבל אנחנו לא עושות את זה עכשיו. אוקיי? לשניה.
[po]כותב ת[/po] מתוך [po]לא הייקו[/po]

אז אני לא שואלת את עצמי "בא לי לשטוף כלים עכשיו?" אלא ברור לי שגמרנו לאכול אז שוטפים כלים... אבל אם אני קשובה לעצמי, ומבינה ששטיפת כלים היא נקודת תורפה שלי, אני אשאל את עצמי: כיצד אני יכולה להפוך את שטיפת הכלים למשהו קל וכיפי בשבילי? יותר ממה שהוא היום?
[po]בשמת א[/po] מתוך [po]מהי עצלנות[/po]

מאז שהבנתי שכל הקטע בחיים הוא התחזוקה היומיומית של מצב האנרגיות, ושהמטרה היא א. להזרים את השמחה בגוף וב. לסיים כל יום עם מאגר אנרגיות קצת יותר מלא ממה שהתחלנו איתו בבוקר, אם אפשר, אז אני מבינה שאחת המטרות שלי בכל יום היא למלא את עצמי בפעילויות מטעינות
[po]בשמת א[/po] מתוך [po]מהי עצלנות[/po]

לא: "איך אני מכריחה את עצמי להפוך להיות מישהי שאני לא, ולתפקד כמו מישהי אחרת?"
אלא: "איך אני מקבלת באהבה ובשלום את כל הקשיים שלי ומתארגנת סביבם ככה שיהיה לי הכי הכי קל?
[po]בשמת א[/po] מתוך [po]מהי עצלנות[/po]

לדעתי, גם כאשר אשה כותבת או אומרת אלף מילים אני עדיין לא יודעת עליה כלום כלום כלום, גם אם היא ממש מזכירה לי את כל אלף המקרים שפגשתי לפניה והיו ממש מאותו טקסט בוק. אם אני רוצה לסייע בגובה העיניים ובלי לשים את עצמי במרכז אני צריכה לשלוח את המסר שהיא חשובה, שאני רוצה לדעת עליה עוד, שבטח היא אשה שלמה בתוך המון הקשרים וחוויות, שהיא מגוונת ולא רק הפגיעה שלה.
[po]ציל צול[/po] מתוך [po]עזרה וסיוע[/po]

נגיד שאת עצלנית, ונגיד שזה פוגע בך – זה החץ הראשון. הפגיעה של העצלנות היא כמו פציעת חץ שפגע בך.
אבל תחושת האשמה, ההרגשה שזה לא בסדר – זה החץ השני. את החץ הזה את לא חייבת לירות בעצמך.
[po]יונת שרון[/po] מתוך [po]מהי עצלנות[/po]

אנחנו מניחים בטעות שהעצב, או הכאב, יימשכו לנצח אם ניתן להם להיות
[po]ציל צול[/po] מתוך [po]המדריך לכועס המתחיל[/po]

ופתאום כשנתתן לזה שֶם אני רואה שזה שָם
ורוצה לחשוב ולהתבונן, בסקרנות ובענין, בנוף החדש שגיליתי בתוכי
[po]קרן שמש צהובה[/po] מתוך [po]למה ללכלך על איך שהוא מלכלך[/po]

חשוב מאוד לבדוק אם המאגרים שלנו מתמלאים. אם אנחנו מקפידים לטעון את הסוללה שלנו בדברים שממלאים אותנו באנרגיות חיוביות, בכוחות ובשמחת חיים - לפחות כמו שאנחנו מקפידים לטעון את הנייד?
[po]בשמת א[/po] מתוך [po]למה ללכלך על איך שהוא מלכלך[/po]

אולי אם היינו בוכים קצת יותר, היינו כועסים פחות...
[po]אישה במסע[/po] מתוך [po]המדריך לכועס המתחיל[/po]

יש ילדים שהם פשוט יותר דרמטיים.
באותו הבית, עם אותם הורים, באותן נסיבות, וילדה אחת פשוט דרמטית ברמות.
תמי מתוך [po]המדריך לכועס המתחיל[/po]

אֵם הנכנסת לפאניקה ולחרדות היסטריות מכל אירוע קטן נחשבת ל"אחראית" כשלמעשה המניע שלה הוא הפחד מאשמה. לעומתה אֵם שלווה היודעת כיצד לטפל במצב, ברגיעה ובבטחון עצמי תיראה לעיני רבים כאדישה ו"מפקירה" את ילדיה.
[po]צפריר שפרון[/po] מתוך [po]רגשות אשם[/po]

כשאנחנו נרגעות, דברים פחות נוטים להשתנות. לכעס יש כוח חשוב להניע אותנו ולכן צריך להיזהר מלהסיק בטעות שכעס הוא דבר שצריך בכל מקרה לרכך או להתמיר.
[po]ציל צול[/po] מתוך [po]המדריך לכועס המתחיל[/po]

חלק מה-[po]גריינים בצ'יק צ'ק[/po].