האתר הוקם על ידי אנשים מקהילת החינוך הביתי בישראל בשנת 2000. הוא נועד לתמיכה הדדית, לשיתוף במידע ולימוד משותף וכבמה לדיונים בנושא חינוך ביתי, הורות טבעית, אקולוגיה, וכל נושא שעשוי להיות קשור לדרך חיים טבעית.
מנצלת את הפתיחה ומזמינה אותך לדף החדש שלי דינ אמית
(עוד לא התרגלתי לשינוי הניק למעלה)
לשאילת כל מה שרצית לשאול בנוגע לאיך אנחנו עושים את זה כאן בצפון הקררר
אגב, מי אתה?..
עולמם של בעלי-החיים ושל הצמחים נמצא תמיד בהרמוניה כשהם נמצאים בסביבתם הטבעית- כך שקיומו והימצאותו של כל יצור חי מסוג אחד תלוי בהימצאותו של יצור אחר.
"בשטחים הולכים וגדלים בא עתה האביב מבלי שבישרוהו תחילה ציפורים החוזרות מנדודיהן, ושעות הבוקר המוקדמות, שהיו רוויות פעם ביפי שירתן, דוממות עתה דממה מוזרה"
ברשותך, עוגיה- אני מנצל את עמוד הבית שפתחת בשמי- לשיתוף בקטע שחיברתי הערב - בנושא ההדברה הביולוגית
אופק אחשלי גיבור- אנחנו לא טבעונים ! אנחנו אנשים שרוצים לחיות ואוהבים את החיים
אנחנו לא צמחונים- לא טבעונים- לא אחרים ולא ירוקים- אנחנו רק רוצים לחייך- רק רוצים לאהוב-
רוצים להרגיש- לגעת- ולחוות- את הרגע הזה- את הרגע הבא ואת כל הרגעים כולם !
יש לנו זכות להיות כאן- יש לנו חופש להרגיש- חופש לאהוב- והאוכל (אנרגיה) - רק מאפשר לנו לעשות זאת על הצד הטוב ביותר- בשיתוף פעולה נהדר עם מערכת העיכול, ושאר מערכות הגוף.
האוכל הוא מרכיב תזונתי חיוני- אבל הוא חלק קטן ביותר מההוויה שלנו-
אוויר ופעילות גופנית חשובים הרבה יותר - 30% - וכך גם המים המטהרים - 30% - וכך גם השמש - 30% - והמזון בשלמותו חיוני ביותר- אך הוא המרכיב השולי- שמשלים את "פרמידת החיים החדשה" - רק כ-10%.
תודה לך על קבלת הפנים- ועל שהשארת אצלי את ה-זרע-ניצוץ- הקטן בביקור הקצר- ובזמן הנכון הוא מפציע ונובט למרום.
אני שמח לשתף אתכם בקטע מעניין נוסף שהוספתי בבלוג- שעוסק בשאלה-
האם גורדי שחקים ובהם גידולים חקלאיים וחיות משק יהוו חלק בלתי נפרד מן הנוף העירוני של הערים בעתיד ?
אנשים צמחוניים צריכים ויכולים להוות השראה של יופי, חיוניות, אור ושמחה- לא להיפך !
יש לזכור שכל בחירה וכל רגע בחיים הם סוף של דרך אחת ותחילתה של דרך חדשה.
כל רגע בחיים הוא כמו יצירה שאותה אנו מעצבים בהתאם לדרך ולאמת הייחודים לנו.
תזונה טבעית יוצרת בריאות ושלווה בגוף. היופי, החיוניות והאושר שנובעים מכך מאפשרים לנו לבטא ולהגשים את השאיפות והחלומות שלנו בחיים ? הם רצון הנפש ורוח האדם.
ערב טוב נעמה,
לא נפגשנו לבסוף, והחגיגה החלה בקטן, אך כבר מרגישים את ההשפעה החיובית של הצעד הראשון.
את מוזמנת לבקר ביום ראשון הקרוב, בשעות הבוקר המאוחרות יותר- לאחר שנקטוף את שלל הירוקים המוזהבים.
ובהזדמנות זו, גם לשבת ולטעום את האוויר הלח הזולג מהכנרת מטה, אל אדמתנו שם למעלה
בברכת המשך שבת נעימה וקרירה
אלירן
הי אלירן
באמת לא הגענו בסוף אבל שמענו דיווחים נלהבים מש'. אני גם יודעת שהיה דיבור על השוק שלכם בחוג של אמא שלי
הבאז כבר כאן. אם יש חומר פרסומי לחלוקה ביד (לוחות המודעות אצלנו עוברים אפילציה פעמיים ביום בידי גורמים עלומים) אשמח לקחת בביקורנו הקרוב (מקווה בראשון בצהרים) ולתת לקהל פוטנציאלי.
מה שעות קבלת הקהל?
אז אפשר קצת יותר פרטים?
השוק יציג לרווחה את שלל הירקות והפירות האורגניים שזמינים על-פי עונות השנה, בנוסף לגידולים העצמאיים אצלנו בחווה.
שמלבד לירקות החורפיים בעונה זו, ניתן למצוא גם נבטים מסוגים שונים, עשב חיטה ושאר מזונות חיים (Raw-Food) למי שמעוניין.
המחירים הם מאוד אטרקטיביים, ולרוב- הם הזולים ביותר שניתן למצוא ברוב החנויות והשווקים האורגניים בארץ.
אנו שמחים לשרת ולאפשר לאנשי האזור ליהנות מהשפע הטרי והצבעוני שראוי לכל אדם באשר הוא להתענג ממנו.
אהלן אורי,
אתה מוזמן להגיע מתי שתרצה,
אני מאוד שמח על השיתוף פעולה העתידי מול עמותת אנונימוס, שייתכן ויגיעו אלינו בקרוב לסיור והרצאה.
אני רואה בכך חשיבות עליונה- בהעברת החשיבות של צריכת מזון צמחוני-חי, ולא מבושל, במעבר לתזונה צמחונית.
צמחונים רבים שעשו את המעבר מטעמי מוסריות (ואני מכבד אותם על-כך), גרמו לעצמם נזק בריאותי, מתוך חוסר מודעות והבנה בנוגע לחשיבותו של המזון-החי בדיאטה החדשה.
אנונימוס, שייתכן ויגיעו אלינו בקרוב לסיור והרצאה
חברה שלי, שהיא חברת ועד באנונימוס (שזה פחות או יותר ה3-4 אנשים שמנהלים את העמותה), הציע לי שאצטרף אליה ונעשה ביחד את הסיור מטעם אנונימוס. לזה התכוונתי למקרה שלא היה ברור
(ואם היה ברור אז סתם הסברתי פעמיים ). אמרתי לה שאני ממש רוצה לבוא. יש מקום לישון, אם נרצה להישאר שם לילה?
אשמח לשמוע ממך כמה זמן אתה אוכל מזון חי, איך הגעת לזה ומאיזה סיבות, וקצת על הרקע שלך
אני אוכל מזון צמחוני לא מבושל, קרוב ל-5 שנים.
הסיבות ? רבות וטובות, החל מהרצון לחיות בגוף שיש בו נינוחות ושלווה, בריאות וחיוניות, שמהווים מקור ליצירה והגשמה של כל חלום ומטרה.
המטרה באכילה של מזון חי, אינה דווקא להיות בריאים ויפים יותר, אלא הכוונה האמיתית מאחורי זה, היא הגשמתם של כל החלומות בחיינו.
בריאות, ואנרגית חיים = הגשמת חלומות . חולי, וחולשה, מהווים סוג של מחסום להגשמה, ויצירה- לעומת בריאות וחיוניות, שמהווים מקור להשראה.
כמובן שמזון חי, הוא שינוי אחד מתוך רבים אחרים שעשיתי בחיי, וכמו כל אדם, השאיפה היא תמיד להשתנות ולחפש את הטוב ביותר.
תזונה היא חלק משמעותי מחיים בריאים (פיסית, נפשית ורוחנית), אך היא רק חלק קטן מהם.
חשיפה מספקת לאור שמש, חשובה לא פחות מכל מיץ ירוק או ליקוט של צמחי-בר, פעילות גופנית גם היא חיוניות ביותר, וכמו-כן, גם האדם שמגדיר את עצמו כ"בריא ביותר", האוכל רק מזון-חי אורגני, ניזון מאור השמש, ומתרגל פעילות גופנית- גם הוא, אם לא יקפיד לשמור על מנוחה מספקת ושינה טובה, לא יאפשר לעצמו לחוות מה שמוגדר "כבריאות מושלמת", והרגשה טובה באמת בגופו.
את דרכי התחלתי דרך הקשבה לאינטואיציה, ולאורך הדרך באמצעות מחקר מתמשך של שלל המידע הקיים בנושאים העוסקים בתזונה וגוף האדם.
לא חליתי במחלה כלשהי שהובילה אותי לשם, למרות שבהשוואה למצבי הקודם, אין ספק שניתן להגדיר אותו כחולי ברמה מסוימת.
אחת התובנות החשובות ביותר שלמדתי לאורך הדרך היא: אותה תובנה שהובילה אותי בתחילת הדרך, והיא ללכת עם הלב, להיות קשוב לגוף ולאינטואיציה.
יש היום כל-כך הרבה מידע, גישות, דרכים, ואנשים שמפיצים את דרכם, שלא משנה באיזו דרך כל אחד מאיתנו יחליט ללכת בה, הוא תמיד ימצא לאורכה את אלו שיגידו את ההיפך הגמור, וימצאו את כל הסיבות להפריך ולאיים על הדרך בה אנו צועדים.
מסיבה זו, אני תמיד ממשיך ללמוד ולהקשיב, אך בסופו של דבר, מה שמנחה את דרכי היא האמת הפנימית שבתוכי, אחרת אני לא מוצא משמעות אמיתית לחיי.
כך לגבי עניינים העוסקים בתזונה, וכך גם לגבי שאר הבחירות בחיי.
היום- אני לומד לעבוד מול אנשים שמחפשים את הבריאות והחיוניות שקיימת בגופם ובנפשם, המגיעים לבקר ולהתארח במצפה אלומות.
אני אחראי על הגידולים האורגניים שבחווה, ובין השאר גידולי הנבטים ועשב החיטה.
אני שמח להפעיל את השוק האורגני שפועל במתחם החווה ופתוח לכל תושבי האזור, שבו אנו מוכרים במחירים נוחים במיוחד, את הגידולים שלנו, ואת כל המגוון של התוצרת האורגנית בישראל.
אין דבר שמעורר בי יותר השראה, מלהביט בעיניים של האנשים ביום הראשון שהם מגיעים אלינו, במבט מעט מהוסס, מפוחד, וחסר ביטחון-
ובשבוע לאחר מכן, לחבק אותם לשלום, כשעיניהם קורנות מאושר, אהבה והרגשה טובה כפי שלא הרגישו זמן רב בגופם.