דף תמיכה אבדן אמתי

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

לא הבנתי,אז הפרופסור חושב שזה מוות בעריסה? על סמך מה?

[יוטי_לונדון*]

הפרופסור קבע שזה מוות בעריסה ונתן גם מספרים שזה קורה כשהם נרדמים על האמא. יותר מוזר ממוזר.
הוא קבע את זה על סמך כ-ל התיק הרפואי של אמתי מיום הולדו ועד מסקנות הנתיחה שאחרי המוות.
מצד אחד קשה לקחת את זה ברצינות ומצד שני... בעצם... למה לא?

[יוטי_לונדון*]

שוב אני מתבוננת ורואה כמה התחזקתי וכמה נחלשתי מכל הסיפור הזה.

התחזקתי- אני חזקה ובטוחה בעצמי הרבה יותר מפעם. אני מרגישה את זה בשיחות עם אנשים, בניהול העסק שאני מקימה ובעצם כל הזמן- אני פשוט מרגישה בטחון עצמי שנכנס בי.
אולי כי התאכזבתי קצת מהעולם והחלטתי ש"נו מור מיסטר נייס גאי" ואולי זה פשוט מה שקורה כשנופלים לתהום ושוב עולים.

נחלשתי- אני מאוד רגישה למוות של ילדים. מאוד. כל פעם שאני שומעת משהו כזה זה שובר אותי מחדש.

[רסיסים_של_אור*]

קוראת אותך, והקריאה מעוררת, מחשבות רבות וגם כאב שמהדהד בחללי הלב

[יוטי_לונדון*]

רסיסים, תודה על החיבוק, הוא עוזר המון.

אני מוצאת את עצמי לא מתכננת כלום על הילד שיגיע. לא מתחיבת בפני עצמי שבאמת יהיה לי תינוק.
עדין, משהו בתינוק החדש נותן לי תחושת המשכיות, החיים לא נעצרו במותו של תינוק אחד ויגיעו עוד.
.
גם דריה (שהיא קצת ראי שלי כיון שהיא מדברת ומתרכזת בנושאים שאני מתרכזת בהם, גם אם אני לא מזכירה אותם במילים) מדברת הרבה יותר על תינוקות ותינוקות שבבטן מאשר על אמתי. היא כן מזכירה אותו אבל לעיתים רחוקות.

כל 4 שבועות אני רואה את התינוק שבבטן. בעלי ואני קוראים לו "ויקטור" ודריה קוראת לו "תינוקי".
מה שאני הולכת לכתוב ישמע קצת מצחיק- אני לא יכולה שלא לעשות השואות בין תמונות האולטרא סאונד שיש לי בראש של דריה, אמתי וויקטור.
דבר ראשון, הוא ממש לא נראה כמו אמתי. שזה היה שוק בשבילי בהתחלה כי הבנתי עמוק עוד יותר שזה בעצם תינוק אחר לגמרי.
דבר שני, הוא מזכיר לי את דריה (פה הקטע שצוחקים) שזה גם מדגיש לי את השוני בינו לבין אמתי כי דריה ואמתי היו תינוקות שונים בתכלית, גם באיך שנראו וגם באופי.
כולם אומרים לי שתמונות אולטרא סאונד נראות אותו דבר, אולי זה נכון והכל סתם בראש שלי אבל זה בא מהמקום שמבין שכמו שאמתי ודריה היו שונים גם התינוק הזה ואמתי יהיו שונים וזה עצוב לי. מדגיש לי את ההפסד. היה לי תינוק מקסים כמו אמתי ואף פעם לא יהיה לי אותו שוב.
הוא באמת היה חמוד ורגוע.
נשמה מיוחדת.

[יוטי_לונדון*]

איפה אני? כבר חשבתי לסגור את הדף הזה באופטימיות. לומר שהכל נפלא ואני מרגישה חזקה ונבונה מוכנה להמשיך עם החיים הלאה, ודוקא כשהלידה מתקרבת (6 שבועות לפני התאריך המצופה) אני מוצאת את עצמי מתנהגת "מצחיק".

1) אני מספרת לדריה שיהיה לה אח בקרוב ופתאום נבהלת מעצמי- איך אני יכולה לבטיח לה משהו כזה? איך אני יודעת שהוא יחיה?

2) אני נפגשת עם אמא של אחד הילדים מהגן של דריה בחניה והיא מצביעה לי דרך החלון על התינוק שלה שישן. אני מסתכלת עליו וכעבור מספר שניות מתחילה להציק לי השאלה- הוא נושם? האוטו סגור, אני לא יכולה להתקרב ולבדוק.
נו, טוב, אם הוא לא היה נושם הרבה זמן הוא כבר היה צהוב...

3) אני מתחילה לקנן. זה לא קרה לי בצורה כזאת בשני ההריונות הקודמים והפעם אני ממש מארגנת את הבית, אבל מה? לא נוגעת בארגזים של הבגדים וכל החפצים של התינוק. לא מסוגלת. מארגנת כל דבר אחר בבית חוץ מדברים שקשורים לעובדה שהולך להיות פה תינוק.
אני ממש לא מה"אלה" שלא מסדרים כלום לפני הלידה לתינוק אבל הפעם... קשה לי לעשות את זה.

ועוד ועוד...
ההיסטריות הקטנות האלה, החששות האלה שמשהו לא יהיה בסדר...
לא לספר לי מה הסיכויים שדבר כזה יקרה, אני כבר יודעת איך זה להיות בצד של האחוזים הקטנים.

[יוטי_לונדון*]

מחר זו תהיה שנה שניתקנו אותו ממכשיר ההנשמה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

הי יוטי.
עם כל הכאב יש בך כל כך הרבה התרגשות כבושה (ככה אני לפחות מרגישה). רוצה להגיד לך שאני לפני לידתי הראשונה לא הכנתי כלום. אבל כלום. גם אם רציתי לא יכולתח כי הייתי בבי"ח שלושה חודשים לפני הלידה. אבל תכלס , מה כבר יש להכין??
גיסתי ובן זוגי הלכו ממש לפני הלידה וקנו כמה בגדים ראשונים,חיתולי בד אמבטיית תינוקות ואיזה שמפו, מספריים לתינוקות ולא יותר מזה.
ירשנו סלקל וזה הכל.
ילדתי המקסימה ישנה איתנו ואכלה המון ציצי . מה היא הייתה צריכה יותר מזה??

[אהבה_טהורה*]

יוטי, אני קוראת אותך, ומתפללת בשבילך
שההריון יעבור בשלום ועם הרבה שלווה @}
שתהיה לך לידה טובה וקלה @}
שהתינוק יוולד בריא ושלם @}
שהמשפחה המתוקה שלכם תרווה נחת @}
שיהיה לכם רק טוב @}
ועוד
שבת שלום

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_שההריון יעבור בשלום ועם הרבה שלווה
שתהיה לך לידה טובה וקלה
שהתינוק יוולד בריא ושלם_
@}
שיהיה לכם רק טוב

[רסיסים_של_אור*]

יוטי יקרה, כל התחושות שלך כל-כך מוכרות ומובנות.
איך אפשר שלא להיות בלחץ אטומי ? אפילו עם הרבה אמונה שהכל יסתדר לטובה אנחנו בני אדם והפחד הזה, אחרי משהו כל-כך יקר שאבדנו, כל-כך טבעי.
אני זוכרת שבחודש התשיעי של גלעד היינו מאד קרובים לאשפוז כפוי באחד מבתי החולים לבריאות הנפש בארץ...
האמת, שבסופו של דבר, כשהגיע התל"מ ועדיין לא ילדתי, התחושה שכל הבית מוטרף לגמרי היא זו שהובילה אותי סופית לחדר לידה, לזירוז ולנס הגדול והחי שזכינו בו.

חשוב לי לכתוב לך שכל מה שאת מרגישה הוא לגיטימי, ועוד, שהרבה אנשים שלא חוו אובדן שכזה מתקשים להבין לעומק את רמת החרדה והפחד, לפעמים עד כדי עצירת הנשימה וואיבוד העשתונות.

אני מתפללת יחד איתך ואתכם שתזכו בתינוק חי, בריא שיחיה אתכם שנים רבות וטובת

[אמא_של_בוטן*]

מצטרפת לכל הברכות,
שבת שלום

[יעלפו_מהמושב*]

קראתי עכשיו הכל, מההתחלה ועד הסוף. שולחת חיבוק גדול וחם כל הדרך עד אליך.

[נקודות_וורודות_אגדיות*]

_יוטי, אני קוראת אותך, ומתפללת בשבילך
שההריון יעבור בשלום ועם הרבה שלווה
שתהיה לך לידה טובה וקלה
שהתינוק יוולד בריא ושלם
שהמשפחה המתוקה שלכם תרווה נחת
שיהיה לכם רק טוב
ועוד
שבת שלום_

[דנה_ה*]

יוטי היקרה
שולחת חיבוק חם והרבה חיזוק.
נשמע לי טבעי לגמרי מה שאת מרגישה וחושבת. אם זה לא היה מופיע זה היה מוזר...
מחכה לבשורות טובות.
ושבת שלום

[יוטי_לונדון*]

אני חולה, מאוד! שפעת, חום, צינון שכלום לא עוזר לו, דלקת גרון כואבת ואני לבד לבד לבד בארץ רחוקה.
עם כל זה נסעתי השבוע לראות רופא בבי"ח בענין בדיקת דם שהראתה Anti Kell בדם שלי.
הרופא שראיתי (לא אותה אחת שראיתי עד עכשיו) לא ידע בהתחלה שראו לי את זה בדם ואני ציינתי את זה בפניו. א"כ נכנס לוויקיפדיה להיזכר מה זה ואז לא ממש ידע להסביר לי רק אמר שצריך לעשות עוד אולטרא סאונד ושאני אראה רופא עוד שבועיים.
א"כ אמר שאני כבר לא הריון בסיכון כי הבדיקות שלי טובות אבל הוא עדין ממליץ על חדר לידה בסיכון עם מוניטור ורופא צמוד ושאני אשאר במחלקה 24 שעות א"כ (שזה בחדר עם עוד 7 נשים)- הוא רופא, מה הוא ימליץ על לידה טבעית ושחרור הביתה אחרי מספר שעות?

כשיצאתי משם פרצתי בבכי. כמה סמכתי עליהם שהם יודעים מה הם עושים וכל זה התמוטט מול עיני בפגישה עם הרופא הזה. כל אותו אי האמון שהיה לי במ"ע הרפואית באנגליה שנה שעברה חזר אלי מיד אחרי הפגישה רק שעכשיו זה מתערבב עם הפחדים מהלידה והחששות לבריאות העובר שלי.

אני מנסה לחשוב אולי זו המחלה גורמת לי לחשוב שלילי כל כך.
אולי הפחדים והחששות גורמים...

בכל מקרה, מחר בבקר אני אתקשר ואנסה להקדים את הפגישה עם הרופא בשבוע ואדרוש שיטפלו בזה או שיסבירו לי בפירוט מה הם מתכונים לעשות.

עכשיו רק נשאר לסדר סיור בחדרי לידה לראות כמה "גרועים" הם ולהחליט אם הולכים על זה או על המרכז לידה כמה דלתות ליד וכמובן לברר אם התינוק נשאר איתי באשפוז כ----ל הזמן.
לפחות אף אחד לא יכול להכריח אותי ללדת בחדרי לידה הרגילים ולא להשתחרר כמה שעות אחרי- זה עדין נתון לבחירתי.

אולי עיקר הבעסה זה ביקורים תכופים מידי בבית החולים, אני כבר מותשת מליסוע לשם כל הזמן.
יאללה, ללדת תינוק בריא ובפעם הבאה כבר לא יציקו לי יותר.

[יוטי_לונדון*]

רגע, האלו, איפה כל מי שאיבדה תינוק וילדה א"כ עוד פעם?
תגידו לי שזה בסדר להשתגע כמה שבועות לפני הלידה, שזה בסדר להרגיש שאף אחד לא מבין אותי ושאני לבד במערכה הזאת.
תגידו שזה עוד שום דבר לעומת אחרי הלידה...

[טליה_אלמתן*]

את יודעת, עולה בדעתי שייתכן שהם ממליצים לך ככה כי בדרך כלל נשים אחרי אובדן מאבדות ביטחון בגופן ועצמן וביכולתן ללדת תינוק בריא, ומרגישות יותר בטוחות עם כל הניטורים והרופאים. אולי לא עלה בדעתם שאת מרגישה אחרת, או שאפשרי בכלל להרגיש אחרת, או שאולי הם בכלל שכחו שזו הסיבה לכל הנהלים האלה ושלא באמת צריך אותם.

[רסיסים_של_אור*]

תגידו לי שזה בסדר להשתגע כמה שבועות לפני הלידה, שזה בסדר להרגיש שאף אחד לא מבין אותי ושאני לבד במערכה הזאת.

יוטי, אני חוזרת וכותבת לך שאני אישית הייתי בדרך לאשפוז בבית חולים לבריאות הנפש ככל שמועד הלידה התקרב והלידה עוד לא התחילה. אין לי עוד מילים לתאר את הפחד המטורף שהיה בי במשך כל ההריון והתעצם כל-כך לקראת סופו. (ואם לאמר את האמת לקחה לי שנה בערך אחרי הלידה להפסיק לבדוק כל שניה אם הוא עדיין חי ונושם...)

שתינו יודעות שהרופאים מוגבלים, כמו כולנו. יש אלוהים בשמיים, נראה לי שזה זמן טוב להפנות אליו הרבה מהפחדים שלנו. לבקש, להתחנן, לבכות, לפרוק ובעיקר לקבל את עצמך עכשיו, כמו שאת. הסיוט של האובדן עוד כל-כך טרי ואת יכולה הרי לשחזר כל שניה ושניה בו ולכן הפחד גדול כל-כך. הלוואי והיינו יכולות להיות כמו "נחום איש גמזו" שהאמין בכל ליבו שכל מה שיקרה יקרה לטובה...

יעזור לך לדבר טלפונית ??

[פלוני_אלמונית*]

יש אלוהים בשמיים, נראה לי שזה זמן טוב להפנות אליו הרבה מהפחדים שלנו. לבקש, להתחנן, לבכות, לפרוק ובעיקר לקבל את עצמך עכשיו, כמו שאת.
(())(())(())

[אהבה_טהורה*]

החיבוקים ממני

[כוכב_נגה*]

גם ממני חיבוקים (נכנסתי הנה לראשונה)(())
שתתקבלנה תפילותייך!
@}

[דנה_ה*]

חיבוק

[פלוני_אלמונית*]

פורום בתפוז: הריון לאחר אובדן - תמיכה

[יוטי_לונדון*]

רסיסים, פרצתי בבכי כשקראתי את התגובה שלך. אני לא יכולה להסביר למה אבל זה פשוט הוציא את הדמעות החוצה.
אולי בגלל שאת יודעת על מה אני מדברת.
הנה אני, בודדה במערכה, מרגישה שכולם מסתכלים עלי במבט ה'מבין' הזה שזה בסדר שאני אשתגע אבל אף אחד לא באמת מבין .

לגבי תפילות- אני ממש לא מתחברת לתפילות אישיות באופן כללי אבל באמת לאחרונה התחלתי לבקש אחרי הדלקת נרות שיולד לי תינוק בריא ושהוא יחיה.

הפסיכולוגית שלי חושבת שחשוב לי להיות בשליטה. יש בזה משהו, אני לא סומכת על אנשים ומערכות מאז מותו של אמתי.
הבקר החלטתי שאולי איבדתי חלק מהשליטה על כל ענין הבדיקות הלידה עצמה והחלטתי להתחיל לארגן הכל שוב.
התקשרתי להקדים את התור לרופא בכונה להבהיר להם שאני מבקשת הסברים מפורטים על מצבי ומה הם מתכונים לעשות בנידון. א"כ נכנסתי לאתר של ביה"ח וקראתי קצת על נוהל הלידות שם והשחרורים שם כתוב שאם התינוק והאם בריאים הם יכולים להשתחרר כעבור 6 שעות (כמו בבי"ח בו ילדתי את אמתי) , א"כ התקשרתי וקבעתי תור לסיור הקרוב ביותר, גם אותם אני אציף בשאלות. אם חדרי הלידה הרגילים יראו לי מספיק נוחים אני אלד בהם אבל אם הם לא אלד במרכז הטבעי ליד.

נרגעתי, זה פחות גרוע ממה שתיארתי לעצמי כשדיברתי עם הרופא. עכשיו אני מבינה שכנראה זה רופא שלא מבין למה ללדת אחרת ולמה לא לתת לרופאים כמה שיותר להתערב. יש גם רופאים כאלה.

[רסיסים_של_אור*]

הפסיכולוגית שלי חושבת שחשוב לי להיות בשליטה.
קוראת את זה וצוחקת צחוק מקאברי. לא יודעת אפילו איך להסביר. כאילו, תראי לי מישהו שככה לקחו ממנה את פרי בטנה ושלא תרצה להיות בשליטה ? זה בכלל לא דומה לסוגיות של קונטורל-פריק וכו', זה פשוט כל-כך הישרדותי, כל-כך בסיסי.
אני הגעתי לבית חולים בשבוע 37 וביקשתי שרק יוציאו אותו כבר, חי ובריא ונושם ודי כבר ללילות ולימים ההזויים האלה... בסוף מצאתי את עצמי חוזרת שוב בשבוע 40 והפעם זה הצליח. ואת יודעת מה, מה זה משנה איך ומתי, אני רציתי אותו חי והרגשתי שבדיעבד, אולי יכולתי להמתין ללידה הטבעית אבל אם חס וחלילה היה קורה משהו... ופה נכנס הקטע של אלוהים, שאני מרגישה שאז לא הצלחתי להפנים אותו. הרי ידעתי שאם חס וחלילה היה אמור להלקח היה יכול להלקח בכל רגע, אפילו בעודי שוכבת בחדר לידה... ובכל זאת, אמונתי לא הצליחה לאפשר לי לחכות מערב לתל"מ...

אני לא יודעת שוב באיזה מילים להשתמש כדי לנסות להסביר את המקום הרגשי הזה. אני זוכרת מאד חזק שגם אני הרגשתי שאיבדתי שליטה, שאני כבר לא יודעת מה לעשות, שאיבדתי את הקול הפנימי שניווט אותי תמיד ועכשיו, הכל נצבע פחד אימתני וגדול ולא נשאר מקום לשומדבר אחר...

אנ ישולחת לך ולדריה ולאיש שלך ולעובר שלך הרבה אהבה ואור ומאחלת שבעזרת ה' יוולד בקרוב, בבריאות, בשלום ובהרבה בטחון

[יוטי_לונדון*]

כאילו, תראי לי מישהו שככה לקחו ממנה את פרי בטנה ושלא תרצה להיות בשליטה ? זה בכלל לא דומה לסוגיות של קונטורל-פריק וכו', זה פשוט כל-כך הישרדותי, כל-כך בסיסי.
נכון!
אני חושבת שגם לזה היא התכונה או לפחות ניסתה להראות לי את התהליך הזה שאני עוברת.

זה קצת שונה אצלנו, רסיסים, את איבדת אותה בלידה וזה החלק שיותר מפחיד אצלך. אני דוקא מאוד מפחדת שהוא יולד לפני הזמן בעיקר בגלל הנשימה שלו, שמשהו שם יהיה חס וחלילה לא בסדר.
מצד שני אני בלי הפסקה בודקת אם הוא זז. לא הרגשתי אותו? אז אני אוכלת משהו מתוק שיגרום לו לזוז או שוכבת מיד בלי תזוזה.
'למזלי' יש לי תינוק פעיל שאני מרגישה רוב היום כך שאני לא נכנסת יותר מידי להסטריה, אבל בודקת- יד על הדופק, כמו שאומרים, בודקת שיש חיים שם בפנים.

היום היה יום הורים בגן.
דריה מתנהגת קצת מוזר בזמן האחרון אבל לדעתי זה קשור ללידה המתקרבת, היא התנהגה ככה גם שנה שעברה- רוצה רק אותי, לא מוכנה להיפרד ממני.
בדרך לגן היא אמרה לי שהיא לא רוצה ללכת לגן והיא רוצה להיות איתי (ובאמת אחרי השיחה שהיתה עליה חזרנו ביחד הביתה). מכיון ששנה שעברה עברנו משהו דומה אני לא מוטרדת מזה יותר מידי.
בשיחה (אמרו רק דברים טובים ) סיפרתי להם שדריה יודעת כבר מה זה אמא בהריון שא"כ מביאה תינוק הביתה. השתדלתי מאוד שזה לא ישמע דרמטי וקשה, אני לא מתמודדת עם התגובות הקשות של האנשים ששומעים על זה פעם ראשונה, אבל היה לי חשוב שהגננות ידעו ויבינו קצת מה עובר על דריה. שידעו לתמוך בה.
אני בטוחה שמה שעובר עלי משפיע עליה, מגיע לה גם יחס סבלני ומתחשב.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

[אף_חצוף*]

[חגית_ל*]

[פלוני_אלמונית*]

חזרתי לא מזמן מבי"ח, תחילת שבוע 36 ואני חוטפת צירים קלים בצהריים.
איזה סיוט! אני לא רוצה ללדת שם. חדרי הלידה הקטנים, אורות הפלורסנט שהם התאורה היחידה בחדר, אפילו כרית שביקשתי לא היה להם להביא לי.
היו צירים בהתחלה אבל הפסיקו, רק מהעצבים להיות שם, הרגשתי חולה, ניתקתי עצמי מהמוניטור וביקשתי להשתחרר.
איך אוכל לבוא לשם שוב ללדת? אני כל כך לא רוצה! יש לי עוד 3 פגישות בביה"ח מתוכננות שאני לא יודעת איך אגיע אליהן, אני לא יכולה לראות את המקום הזה יותר!
אני כבר שוקלת להתחיל את הלידה בבית ולהזעיק אמבולנס בסוף...
נו, שיולד לי תינוק בריא והכל יחזור לקדמותו, אני רוצה לחזור להיחשב בריאה.

[יוטי_לונדון*]

זאת אני מעלי.

[חגית_ל*]

אני עשיתי הליכות עם המון מחשבות חיוביות על הטבע. נשימות ל-7 הצ'אקרות עם צבעים. כל הזמן לחשוב חיובי. הכל לטובה.

[יוטי_לונדון*]

כל הזמן לחשוב חיובי. הכל לטובה
תודה! זה נחמד שמישהו מזכיר לי את זה .

היום נרגעתי. הכנתי ליד התיק שהוכן לביה"ח (אתמול) כריות ורשמתי לי לקנות שמן אתרי ריחני למקרה ששוב אסבול מהריח בבי"ח.
לגבי התאורה- שקלתי ברצינות לקחת משקפי שמש איתי. אולי אני אקנה בהזדמנות איזה זוג משקפים זול (מהאלה שמוכרים בדוכנים בשוק) בצבע ורוד.
פשוט הבנתי אתמול שעם תיק מעקב רפואי כמו שיש לי אף birth centre לא יקבל אותי, אני בספק אם איזה בי"ח אחר מלבד ה-UCLH ירצה להתעסק איתי, אז זה מה יש ועם זה אני אלד.
טוב שהגעתי לשם אתמול וראיתי מה עלי להכין, גם נפשית, ללידה.
על מה אני בכלל מתלוננת? אני חושבת על כל הנשים שעברו לנל"ק וחלק אפילו בלידה ביתית- כמה בטחון בגוף שיכול לעבור את זה בקלות. איך 'הצליחו' לערער לי את הביטחון הזה? הרי נולד לי תינוק בריא וההריון שלי בסדר גמור.
חוץ מזה, על מה אני בוכה? על זה שבסך הכל מילדים אותי בחדר לידה עם פלורסנט? אני אעמוד בזה, אני אהיה חזקה, באמת! אני מבטיחה לעצמי!

עלי להשלים עם זה שלידה מושלמת כמו שהיתה לי עם אמתי לא תחזור (כנראה) הפעם (אולי, כי אם אני אצא מהבית מאוחר אולי בכלל אני אלד במונית ועם כל הכריות שאני לוקחת לבי"ח יתכן שזו תהיה חויה נעימה יותר ).
זה כמו לטוס לארץ בטיסה נהדרת- לא שוכחים לי את האוכל הכשר, דריה מיד נרדמת, יש סרט טוב וכדומה ואז לחזור בטיסה צפופה וסיוטית חזרה לאנגליה. החויה הטובה של הפעם הקודמת שגוררת ציפיות לפעם אחריה.
עלי לקבל ולהשלים עם העובדות- זה תינוק אחר, הריון אחר ומן הסתם- לידה אחרת.

[יוטי_לונדון*]

אני עומדת 'לסגור' את הבלוג הזה לאחר לידת ילדי ה-3 שהגיח לעולם לפני 9 ימים.
9 ימים בהם בדקתי ללא הפסקה אם הוא נושם, במיוחד ביומיים האחרונים. למרות שלא עבר ברית זה "היום ה-8" שמאים עלי כל כך.
הרבה נחמה יש בתינוק המקסים הזה והרבה דמעות שמזכירות לי את אמתי.
אין לי ספק שאת ה'שריטה' כבר יש לי ומידי פעם זה יעלה ויפחיד או יעציב מאד מאד. עם זאת, אני נמצאת במקום מאד חזק ויציב והמבט שלי על כל הסיפור שהיה מגיע ממקום של השלמה וקבלה.
אני רוצה עכשיו להמשיך הלאה, לגדל את דריה ואת התינוק החדש, להביא עוד ילדים בזמן שגופי יהיה מוכן וליצור כמה שיותר לתוך החיים שלנו.

אני מודה מקרב לב לכל מי שהיה לצידי ותמך בי, אם זה לידי ממש או בכתב ואפילו רק בלב, כל תמיכה עזרה לי המון.

מצחיק שאני אומרת את זה, אבל גם כל ההשמצות שיצאו נגדי עזרו לי המון ובעיקר לימדו אותי הרבה דברים- הפורום בתפוז, העיתונות האנגלית ודומיהם לימדו אותי, ביגרו אותי ואין לי ספק שחיזקו בי הרבה דברים. אין בי טיפת כעס כלפי המשמיצים (והיה בי פעם), יצא מזה רק טוב בסופו של דבר.

את סיפור הלידה אני אכתוב בדפים אחרים שלי באתר, אני רק אצין שזו היתה לידה ארוכה מאד וכואבת, בניגוד מוחלט ללידת אמתי, ובבדיחות דעת אני אומרת לעצמי שזה בא לי בהפוכה כדי להדגיש כמה התינוק הזה שונה מאמתי ושהוא אישיות בפני עצמו .

שנדע רק בשורות טובות

[רסיסים_של_אור*]

שנדע רק בשורות טובות אמן ואמן

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

שנדע רק בשורות טובות אמן ואמן @} @} @}

[דרך_עפר_שם_זמני*]

[אימוץ*]

קוראת אותך... מזל טוב מקרב לב. מאחלת לך המשך צמיחה וגידול מאושר של ילדייך בנחת בבריאות ובטוב

[טליה_אלמתן*]

אושר ונחת וניחותא לכל המשפחה

[אום_אל_קיצקיצ*]

מזל טוב ואיחולי אושר רב

[חגית_ל*]

רק בשורות טובות @} החיים חזקים יותר מהכל שתהיו תמיד בריאים ושמחים @}

[אהבה_טהורה*]

מזל טוב, איזה מסע, יורדות לי דמעות של שמחה, תהיו בריאים תתתתתתמידדדדדדדד.
((())(())(())

[גלית_ועמרי*]

המון המון מזל טוב והרבה בריאות ואושר

[עדי_ל*]

מזל טוב

[תמרול_ה*]

מזל טוב!!
שיהיה במזל טוב!!
מאחלת הרבה בריאות וחוזק, גדילה וצמיחה ושמחה.

[דלית_ב*]

מזל טוב! @}

[מנסה_לעזור*]

שנדע רק בשורות טובות
המון מזל טוב, רבה הרבה אושר ורק טוב בפתיחת הדף (הפרק) החדש בחייך ובחיי המשפחה כולה.

בא לי בהפוכה כדי להדגיש כמה התינוק הזה שונה מאמתי ושהוא אישיות בפני עצמו
התחלה חדשה ועתיד ורוד.

[אף_חצוף*]

שנדע רק בשורות טובות
אמן ואמן. @}

מאחלת המון בריאות ואושר.

[טליה_טקאוקה*]

מזל טוב!@}

[פיצה_והתוספות*]

מזל טוב, שפע של חלב והמשך הורות מלאת אושר ושיעמום
הרבה אהבה וגעגועים מאיתנו

[אמא_נמרה*]

הרבה הרבה מזל-טוב (נושמת אתך לרווחה עכשיו).

מאחלת לכם שתגדלו את התינוק החדש בשמחה, בנחת והמשך הורות מלאת אושר ושיעמום

רק בשורות טובות.

נמרה

[פלוני_אלמונית*]

מזל טוב,
שתדעו רק שמחה ואושר
(אמא של בוטן ממחשב אחר)

[רוצים_לשמוח*]

מזל טוב.
כבר הרבה זמן עוקבת, חיכיתי לבשורה המשמחת.
גידול נעים והרבה אושר.