חינוך ביתי או חינוך משפחתי

אנונימי

בן זוגי ואני דנו היום בסוגיה של דימוי החינוך הביתי. מסתבר שאחת מהתגובות הראשונות לעובדה שאנחנו בחינוך ביתי היא "מה, והם לא משתגעים בבית כל היום?". גם הסבתות ושאר המשפחה חושבים ש"חבל שהילד לא רואה יותר ילדים. הוא צריך חברה. שעה שעתיים בשבוע זה לא נחשב..."
יש פער רציני בדימוי של מה שאנחנו עושים למה שאנחנו עושים בפועל. אנחנו הרבה שעות מחוץ לבית, במפגשים ומבקרים חברים וחברים מבקרים אותנו.
גם בגילאים גדולים יותר, אני רואה שהילדים מתחנכים בכל מיני מקומות, שהם לאו דווקא הבית וההורים.
לכן חשבנו שאולי היה ראוי יותר להגדיר את החינוך הביתי כחינוך משפחתי, כי המשותף לכל המתחנכים הוא לאו דווקא השהות בבית, אלא השהות בחיק המשפחה. זה גם עונה על העובדה שרוב ההורים מתחנכים לא פחות מהילדים.
אני חושבת גם שהמונח באנגלית - home מבטא את המשפחתיות של הבית, בניגוד ל house שהוא המבנה עצמו. בעברית ההבחנה הזו לא קיימת, ונוצר רושם של שהות אינטנסיבית בבית (אולי בגלל שמסגרות כמו גן ובי"ס באמת מוגבלות למבנה).

אנחנו דווקא ממש הרבה בבית עצמו.
למה זה רע? זה לא תלוי באיזה בית זה? אם הוא נעים ויש בו יצירה וצחוק ואהבה, ויש חצר גדולה עם ארגז חול ולוחות צביעה גדולים, וערסלים ושולחן פיקניק, וחיות מחמד ואחים והמשפחה באה לבקר והרבה חברים גם, אז מה כל כך רע בלהיות בבית? למה צריך כל הזמן לחפש דברים בחוץ?

אבל רוב הילדים מתחנכים במשפחה גם אלה שהולכים לבית הספר אז איך תבדיל את החינוך הביתי מכל השאר?

<תגובה מ-אהבת עולם:>

אבל רוב הילדים מתחנכים במשפחה גם אלה שהולכים לבית הספר אז איך תבדיל את החינוך הביתי מכל השאר?

רוב הילדים מתחנכים במשפחה ב'משרה חלקית'.
וילדי ה'חינוך הביתי' מתחנכים במשפחה ב'משרה מלאה'.

אהבת עולם,

אני מסכימה עם העיקרון שכמה שיותר זמן להיות עם המשפחה, בעיקר בגילאים הצעירים, זה יותר טוב, אבל לדעתי זה לא מגדיר את החינוך הביתי.

כמות הזמן שילד נמצא לא במסגרת המשפחה לא קשורה להאם עיקר החינוך הוא בידי המשפחה או בידי מישהו אחר.
רוב הילדים שאני מכירה (הם לא בחינוך ביתי) מושפעים בחינוכם מהמשפחה קודם כל. לטוב ולרע.
רוב המשפחות שאני מכירה רואים במשפחה את העיקר.

כך שלקרוא לחינוך ביתי חינוך משפחתי לא מעיד על הייחוד של החינוך הביתי.
אנחנו למשל לא בחינוך ביתי, במובן שכן שולחים את הילדים לגן ולבית הספר אבל לחלוטין החינוך הוא חינוך משפחתי.

אני מכירה היטב את הבעיה. אנשים חושבים שחינוך ביתי זה חינוך שמתבצע כל הזמן בבית.
אני גם מכירה הרבה משפחות ששולחות את ילדיהן למסגרות ועושות חינוך ביתי יוצא מן הכלל.
האמת, שכמה שנשנה את המונח, עדיין יחשבו מחשבות דומות, ועדיין, אם נרצה, תיהיה כאן הזדמנות לספר על מה שאנו עושים. גם לעצמנו:-]

היה על זה דיון כבר בדף אחר (לפחות אחד) אבל אין סיכוי שאני אזכור איזה...

אני ניסיתי להגיד את מה שלוטם אמרה בשורה התחתונה, רק שתמיד אני מתחכמת.
שורה תחתונה -
מה משנות ההגדרות? זה חשוב אם קוראים לזה ככה או אחרת ואם זה במיקום כזה או אחר? כל נסיון למסגר נדון לכישלון. הנה כבר - חינוך ביתי בבית, חינוך ביתי מחוץ לבית, חינוך משפחתי בבית או בבית הספר. הכל אפשרי.
לא פחות חשוב -
ממתי מה אנשים חושבים משנה לבחירת החינוך של הילדים ונמשפחה שלי? מן זמאן שהתפטרתי מעיסוקי כשר ההסברה של בחירות חיי. ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו. ירצו יבינו, לא ירצו, שידמיינו מה שהם רוצים. לא משנה כהוא זה.

ממתי מה אנשים חושבים משנה לבחירת החינוך של הילדים ונמשפחה שלי?
לי זה קצת משנה. חשוב לי שיותר אנשים יתקרבו לנושא של חינוך ביתי. שיהיו יותר משפחות, שתהיה לגיטימציה לנושא. לא רוצה להילחם כל הזמן.

למה צריך כל הזמן לחפש דברים בחוץ?

לא צריך, אבל אנחנו אוהבים לחפש דברים בחוץ.

חשוב לי שיותר אנשים יתקרבו לנושא של חינוך ביתי. שיהיו יותר משפחות, שתהיה לגיטימציה לנושא. לא רוצה להילחם כל הזמן.
ולמען זה הראיונות בתקשורת, הכתיבה בבלוגים, והנציגות הבאופן טבעית בתפוז ובוינט ובפורומים קונב' אחרים- חשובים.
בכדי שאנשים יחשפו לנושא, ושכ"א יכיר איזו משפחה שעושה את זה, אפילו מהטלויזיה.
שינוי המינוח לא ישפיע. אבל החשיפה התקשורתית (חכי חכי לראשון בספטמבר. תמיד מראיינים כמה ילדים שלא יעלו לכיתה אלף כי הם בחינוך ביתי) מאוד מקרבת.
לדעתי, כיום זה הרבה יותר לגיטימי ומוכר ממה שזה היה לפני 7 שנים. ואני מברכת על כך:-]

היה על זה דיון כבר בדף אחר (לפחות אחד) אבל אין סיכוי שאני אזכור איזה...

נו, אני כאן במיוחד בשביל זה.

אולי התכוונת ל-דיון על מושג הולם בעברית המקביל ל Unschooling?

רק ששָם הדיון היה יותר על מונח ל-אנסקולינג, ולא ל'חינוך ביתי' בכלל.
אלא אם כן התכוונת לדף אחר.

*************

אנשים חושבים שחינוך ביתי זה חינוך שמתבצע כל הזמן בבית.

שמעתי גם על המונח 'חינוך מהבית'. (שזה באמת יותר נותן את התחושה שהבסיס הוא החינוך הביתי, אבל לא בהכרח בתוך הבית).
האם זה יותר מדויק בעיניכם?

_למה צריך כל הזמן לחפש דברים בחוץ?
לא צריך, אבל אנחנו אוהבים לחפש דברים בחוץ._
אהבתי
< גם אנחנו. אוהבים לחפש דברים בחוץ. זה כיף (-: >

_ממתי מה אנשים חושבים משנה לבחירת החינוך של הילדים ונמשפחה שלי?
לי זה קצת משנה. חשוב לי שיותר אנשים יתקרבו לנושא של חינוך ביתי. שיהיו יותר משפחות, שתהיה לגיטימציה לנושא. לא רוצה להילחם כל הזמן._
בהקשר הזה רוצה להוסיף גם:
לי חשוב מה חושב המעגל הקרוב לי.
אלה אנשים שאני מעריכה אותם ואת דעתם.
נכון, הם רואים יותר מקרוב את החיים שלנו ולא "נופלים" להגדרות כמו אנשים שפחות מעורבים בחיינו.
אבל חשוב לי מה חושבת המשפחה, חשוב לי שיראו ויכירו את המצב לעומק.
וגם מולם עולות כל הזמן שאלות ותהיות, לא בשביל הצורך להצדיק אלא כתהיות שעולות גם אצלי, בפנים.

מה שכן, אני מסכימה שהמינוח וההגדרה פחות משנים.

מה שכן, אני מסכימה שהמינוח וההגדרה פחות משנים.
אני חושבת שמינוח והגדרה יוצרים דימוי. ואנשים נתפסים אליו וקשה להם להשתחרר.

_למה צריך כל הזמן לחפש דברים בחוץ?
לא צריך, אבל אנחנו אוהבים לחפש דברים בחוץ._
או, בדיוק! הדגש הוא על "צריך" ועל מילוי ציפיות. כשעושים מה שאוהבים אז מה משנה מראית העין? בחוץ, בפנים, הכל בסדר.

עשייה ציבורית היא עשייה ציבורית. זה לא היינו הך כמו עשייה משפחתית ועשייה ביתית. רוצה לומר, שכשיש תקשורת סבירה ולא ביקורתית אז לא משנה הלך הרוח הציבורי (לסבתות)

כשעושים מה שאוהבים אז מה משנה מראית העין? בחוץ, בפנים, הכל בסדר.
זה קצת פשטני בעיני. כמו להגיד למישהו שמן "אז פשוט תפסיק לאכול!". זה נכון בבסיס אבל בסופו של דבר חסר משמעות.

מה אכפת לאנשים מה אנחנו עושים? אני מחטטת להם בחיים? למה רק בגלל שזה חינוך ביתי ולא מה שרגילים אני צריכה להסביר למישהו או להתנצל על האם אנחנו יותר בחוץ או בפנים וכמה שעות שבועיות של חברה יש לנו והאם הילדים כבר יודעים קרוא וכתוב ומה עם חשבון בסיסי? הדף הזה נגע לי כרגע בנקודה רגישה. סליחה.

בכלל, המילה הזו "חינוך" - אני מגלה לאחרונה שהיא בעייתית. כשאנשים שומעים "חינוך (ביתי)" הם ישר מקשרים את זה, נו, אין לי מילים להסביר את זה.. למשהו מאוד שונה ממה שהתכוון המשורר.

זה לא חינוך. זה בית גידול, זו אכסניה שאנחנו הנוף שלה כי אלינו הם נולדו. מה, אני מחנכת אותם?

מה אכפת לאנשים מה אנחנו עושים? אני מחטטת להם בחיים?

כשעושים מה שאוהבים אז מה משנה מראית העין?

אני חושבת שלא זו הייתה הכוונה.
אני גם מסכימה שמה שחשוב זה איך אנחנו מרגישים עם הבחירה ולא מה אחרים חושבים,
אבל לא כל הזמן אני רוצה לחיות בבועה.
אני כן רוצה לקיים דיאלוג על הבחירות שלי,
אני כן רוצה שאחרים (מסוימים) יבינו מה זה חינוך ביתי, איך ולמה.
אני חושבת שאולי הכוונה בפתיחת הדף הייתה על דיאלוג רצוי עם הסביבה,
ולא על התגוננות מפניה.

דניאלה,

יש אנשים שפונים כשבפיהם בשורת הדיאלוג הרצוי, אבל את יודעת מה? אני נתקלת רוב הזמן באנשים שבפיהם חיצי הביקורת על הדרך. עכשיו בחופש הגדול זה פחות מורגש
ומבחינה זו בקיץ אני מרגישה שחרור, אבל מרגע שמתחילה שנת הלימודים מקהלת הילדים שלי נראית בכל מקום חריגה אפילו בגני שעשועים, שלא לדבר על סידורים בבנק, קניות בסופר הלא מקומי וכיו'.

מי שבשורת הדיאלוג בפיו - מאוד נעים וקל ונוח ומרגיע ואפילו מלהיב לספר לו על הדרך ולענות לשאלות ולפתח איתו דיון.

_דניאלה,
יש אנשים שפונים כשבפיהם בשורת הדיאלוג הרצוי, אבל את יודעת מה? אני נתקלת רוב הזמן באנשים שבפיהם חיצי הביקורת על הדרך._

ברור. אני חושבת שכולנו מרגישים את זה לא?
אני מדברת על הרצון שלנו לפתח דיאלוג,
עם מי שאנחנו בוחרים לעשות זאת.
דפים על תשובות להרחקת נודניקים ועל תגובות מעצבנות של הסביבה כבר יש מספיק

מה שלי מציק זה הדיאלוג עם המשפחה המורחבת. אני אישית חושבת שמשפחה מורחבת זה חשוב וחיובי, אבל קשה לי עם הביקורת והפולניות.
_אני גם מסכימה שמה שחשוב זה איך אנחנו מרגישים עם הבחירה ולא מה אחרים חושבים,
אבל לא כל הזמן אני רוצה לחיות בבועה.
אני כן רוצה לקיים דיאלוג על הבחירות שלי,
אני כן רוצה שאחרים (מסוימים) יבינו מה זה חינוך ביתי, איך ולמה.
אני חושבת שאולי הכוונה בפתיחת הדף הייתה על דיאלוג רצוי עם הסביבה,
ולא על התגוננות מפניה._
אין לי בעיה עם הסופר, הבנק, הזקנות מהספסל ברחוב וגני שעשועים. למה שיהיה לי אכפת מאנשים מזדמנים?

מצד שני יש אנשים שהם בחינוך ביתי אבל מרוב ריבוי מסגרת (חוגים סיורים מפגשים) אין כמעט זמן משפחתי בבית, אז גם חינוך משפחתי לא הולם אותם

למה שיהיה לי אכפת מאנשים מזדמנים?

כי ברצף החיים לא מתאים לי לעתים שיחטטו לי בחיים או יזרקו לי ביקורת בוטה למשמע חינוך ביתי או אנחנו בבית. במיוחד לא ליד הילדים.

(אני סתם מוציאה כאן קיטור, אפשר למחוק אותי אח"כ, אין לי שום דבר נגד הדף, דוקא בעד).

יש אנשים שהם בחינוך ביתי אבל מרוב ריבוי מסגרת (חוגים סיורים מפגשים) אין כמעט זמן משפחתי בבית, אז גם חינוך משפחתי לא הולם אותם

מה שאני לא מבינה זה למה הביקורת הכל כך לא מקבלת הזאת? דווקא במקום הזה, שבו אנחנו מצפים שאנשים יקבלו ויבינו ויכילו, מכאן מגיעה הביקורת הלא הוגנת הזאת? הנה יש לנו דף נחמד עם הגיגים על החינוך הביתי / משפחתי, ודיון נחמד ופורה, ובאה פלוני אלמונית ויורה איזה משפט לא ברור לאוויר... שמטרתו מה? לבקר? להגיד שיש אנשים שסוג החינוך שלהם לא לרוחך? מה בדיוק?

סליחה, ראיתי שיש כבר כינוי כזה...

מה שאני לא מבינה זה למה הביקורת הכל כך לא מקבלת הזאת? דווקא במקום הזה, שבו אנחנו מצפים שאנשים יקבלו ויבינו ויכילו, מכאן מגיעה הביקורת הלא הוגנת הזאת? הנה יש לנו דף נחמד עם הגיגים על החינוך הביתי / משפחתי, ודיון נחמד ופורה, ובאה פלוני אלמונית ויורה איזה משפט לא ברור לאוויר... שמטרתו מה? לבקר? להגיד שיש אנשים שסוג החינוך שלהם לא לרוחך? מה בדיוק?

הרגשתי ככה בדיוק. באמת לא נעים.

כנראה שבכל מקום תהיה נתון לחיצים מורעלים של ביקורת. הזכרתי למעלה את הביקורת של הזרם המרכזי בענייני חנ"ב ואיך יכולתי לשכוח את הביקורת העוקצנית והרעילה שיש הרבה פעמים בתוך הקהילה..

_כשעושים מה שאוהבים אז מה משנה מראית העין? בחוץ, בפנים, הכל בסדר.
זה קצת פשטני בעיני. כמו להגיד למישהו שמן "אז פשוט תפסיק לאכול!". זה נכון בבסיס אבל בסופו של דבר חסר משמעות._
וואו. תצטרכי להסביר את האנאלוגיה מרחיקת הלכת ואולי אני אוכל להבין את המסקנה (חוסר משמעות)

מה שאני מנסה להגיד זה, שברור שהכי נכון זה להיות שלמה עם עצמך, ואז לא אכפת לך מה אומרות הסבתות, הזקנות מהספסל והירקן. באותה צורה, ברור שמי שאוכל יותר מדי ושמן וזה מפריע לו צריך להיות פחות שמן. אבל לא פשוט לאנשים לעשות את זה, מכל מיני סיבות. זה להגיד לאנשים את המובן מאליו, אבל זה לא עוזר להם, כי הם יודעים את המובן מאליו, ועדיין לא מצליחים ליישם.
מעבר לזה, לי כן חשוב הדיאלוג עם הסבתות ושאר העולם, ולא בא לי פשוט להיות שלמה עם עצמי ושיקפצו. אני רוצה שגם הם יהיו שמחים בבחירות שלנו, לא רק אני.

לי כן חשוב הדיאלוג עם הסבתות ושאר העולם, ולא בא לי פשוט להיות שלמה עם עצמי ושיקפצו. אני רוצה שגם הם יהיו שמחים בבחירות שלנו, לא רק אני.

קשה, קשה. למה שמישהו אחר יהיה שמח בבחירות שלך? לרוב האנשים כל כך קשה להיות שמחים בבחירות של אחרים..

ברור שמי שאוכל יותר מדי ושמן וזה מפריע לו צריך להיות פחות שמן.
טעות בידייך.
מי ששמן ומרגיש עם זה רע ורוצה לעשות עם זה משהו, המשהו הזה ממש לא צריך להיות "להיות פחות שמן" מוטב בהרבה שיהיה "להיות מבסוט עם מה שאני" וזו האנאלוגיה.
מהדברים שלי ממש לא השתמע שמישהו צריך לשנות את דרכיו. אבל לקבל את עצמו בכיף ובאהבה??? ועקב כך שגם לא ממש יזיז מה הנשמות הטובות חושבות? רק בריאות.

לא בא לי פשוט להיות שלמה עם עצמי ושיקפצו.
גם כאן, את יכולה לעשות עוד כמה דברים.
למשל, להשאר לא שלמה עם עצמך, וגם שיקפצו.

_כשעושים מה שאוהבים אז מה משנה מראית העין? בחוץ, בפנים, הכל בסדר.
זה קצת פשטני בעיני. כמו להגיד למישהו שמן "אז פשוט תפסיק לאכול!"._

באתי להגיד את מה שניצן אמרה לקראת הסוף -
לדעתי האנלוגיה היא לא זו, אלא שזה כמו להגיד למישהו שמן 'אז תקבל את עצמך כמו שאתה'.

אבל גם באנלוגיה הראשונה וגם בשנייה אני מסכימה עם תפוח אדמה.
זה להגיד את המובן מאליו, אבל זה לא עוזר.

אם למישהו שמן קשה לקבל את עצמו כפי שהוא - זה גם לא עוזר הרבה שהוא יודע שזה טוב שיקבל את עצמו כפי שהוא.
זה עדיין קשה מאוד.
למה שמישהו שמן יחשוב שזה נהדר להיות שמן, כשהתרבות מוכיחה שוב ושוב את ההפך?
בתרבות שכל הזמן מאדירה את הרזון, ומוצאת אנשים שמנים כפחות מושכים, פחות אטרקטיביים, פחות ראויים -
הסוגסטיות החיוביות האלה בטלות בשישים (או בשש מאות או בשישים אלף).

ואם למישהו קשה להיות שלם עם עצמו באופן כללי, או קשה לו שלא להיות מושפע מדעות או מביקורת של אחרים - זה ממ-ש לא עוזר להגיד 'אז תהיה שלם עם עצמך. אז אל תהיה מושפע. אז מה אכפת לך?'
זה אפילו מעצבן כמה שזה לא עוזר, ורק מגביר את התיסכול.

(את כל הנ"ל אני כותבת מניסיון אישי

.
טוב, לא שמנה, אבל עדיין.... דימוי גוף....)

***********

לרוב האנשים כל כך קשה להיות שמחים בבחירות של אחרים..

ומה עם 'לרוב האנשים כלכך קשה להיות שמחים בבחירות של עצמם?'

_בתרבות שכל הזמן מאדירה את הרזון, ומוצאת אנשים שמנים כפחות מושכים, פחות אטרקטיביים, פחות ראויים -
הסוגסטיות החיוביות האלה בטלות בשישים_

רק להבהרה:
זה לא שאני חושבת שבגלל שהתרבות כלכך משפיעה צריך ללכת בדרכה.
בטח שצריך לנסות למצוא את הדרך האישית.
אבל אני יודעת שגם כשלא הולכים בדרכה מבחינה מעשית, זה לא אומר שקל להרגיש שלמים ובטוחים מבפנים.

אני חושבת שיש הבדל גדול בין בחירות לייפסטייל ובין להיות שמן.
וזה לא שאני פוטרת את הבעיה ב"תהיי שלמה עם עצמך" אלא רק מניחה את אצבע על כך שהבעיה היא לא אצל המלעיזים והמציקים ולכן פתרונה לעולם לא יבוא משם.

ושוב, רק כדי לסבר את האוזן, אני לא חתמתי על האנלוגיה המוזרה לשמנים. מבחינתי האנלוגיה היא לא שמן שלא מרוצה משמנותו, אלא שמן שמנסה לשנות את הסביבה שלו או את יחסי הציבור התרבותיים שעושים לשומן, כדי שיפסיק להיות לו לא נעים שמדי פעם מצביעים עליו.
ולו אני אומרת - הבעיה היא לא באחרים, ולא בתרבות, ולא ביחסי הציבור.
איך אני יודעת? כי ישנם גם שמנים שחיים באותם תנאים בדיוק, ומרוצים מהחיים שלהם.

להסיק מזה את המסקנות הבאות -

לדעת ניצן הפתרון לבעיה הוא להפסיק להיות שמן.
לדעת ניצן הפתרון לבעיה הוא להפסיק שיהיה אכפת.

זה מרחיק לכת משהו. אבל אפשר כן להגיד שלדעת ניצן הבעיה היא בעיה של תפיסת מציאות.

_גם כאן, את יכולה לעשות עוד כמה דברים.
למשל, להשאר לא שלמה עם עצמך, וגם שיקפצו._
או, פעם בשנתיים בערך את כותבת משהו שאני פתאום קולטת כמה הוא נכון, והנה הגיעה השעה

לא כולנו חכמי זן, ואי אפשר להיות שלמים עם עצמנו ועם פגמינו, לא בכל מישור ולא כל הזמן. אבל אז מה, ככה אנחנו, וזה יהיה אחלה אם נצליח להרגיש טוב גם עם חוסר השלמות הזה ואפילו חוסר הביטחון

ולא ניתן לאחרים להיכנס לנו מתחת לעור (שהרי ידוע שאנשים "חופרים" ומציקים בדיוק איפה שמצאו איזה סדק) גם אם אין לנו תשובת מעלית בשבילם.

או, פעם בשנתיים בערך את כותבת משהו שאני פתאום קולטת כמה הוא נכון, והנה הגיעה השעה
עכשיו נשאלת השאלה אם זה כי בשאר הזמן אני מדברת שטויות או בגלל שיש לך קשיי קליטה.

Dohhhhhhhhh