מיה הוד הצטרפה לסדנה של שימי רף, כדי ללמוד את האומנות העתיקה של הליקוט, ונדהמה לגלות אילו פלאים אפשר למצוא ממש מתחת לבית. בחזרה לשורשים
פעם, לא היו הולכים לסופר או לשוק כדי לבשל, פשוט יצאו לחצר ומה שמצאו – היה הופך לסלט. ליקוט, מסורת עתיקה של איסוף צמחי בר, מאלה שיש לכל אחד מאיתנו בחצר, למאכל, ולא רק סלט.
שימי רף מעביר סדנאות ליקוט, כשהרעיון הוא לקבל מהטבע כל מה שאנחנו צריכים. רף: "יש סביבנו שפע רב מאוד, צריך רק לדעת איך לקבל אותו בלי לאלץ את העולם ובלי לפגוע בו".
רף, 30, מחיבת ציון, גר כבר שלוש שנים בטיפי שבנה בעצמו. זהו בית אינדיאני שעשוי מגזעים של ברושים ופקאנים, בכיסוי של עלי וושינגטוניה. רף מדריך ב"שומרי הגן", מעביר חוג מיומנויות אינדיאניות בפנימייה בקיבוץ בחן, מתעסק בחקלאות אורגנית, מפיק בעצמו ביו-דיזל ומעביר סדנאות יצור ביתיות.
הוא הגיע אל הליקוט מתוך ההכרה שזו אחת המיומנויות היסודיות של החיים, והתחיל ללמוד את התחום באופן אישי ועם חברים ומורים שונים. הוא שואף לקבל מהאדמה את כל מה שיש לה להציע, מבלי לפגוע בה. כיום הוא מעביר סדנאות בליקוט.
מה לומדים בסדנה?
"אם אינדיאני ייכנס לחדר שיהיה בו מקרר ענול הוא לא יוכל לפתוח אותו, כי הוא לא יודע איך משתמשים במפתח. כנ"ל בשבילנו הטבע. אני רוצה להכיר לאנשים את המפתח הנכון, שפותח את הדלת לשפע אינסופי שקיים סביבנו".
מתי התחלת לחפש את השפע בטבע?
"הגעתי דרך 'שומרי הגן'. העיסוק במיומנויות חיים של תרבויות אדמה, ציידים, לקטים, זו מיומנות בסיסית של השגת אוכל, כמו עוד מיומנויות בסיסיות: מחסה, מים. הדרך הכי פשוטה להשיג אוכל היא על ידי ליקוט. בניגוד לצייד, למשל, לא צריך להשקיע כל כך הרבה אנרגיה והכל נמצא קרוב לבית".
אבל לא משביע.
"הרעב שלנו הוא לרוב פסיכולוגי, גם בגלל חוסרים אחרים שיש לנו. תמיד שידרו לנו שמה שיש לא מספיק. מעבר לכך, התרגלנו לאכול בכמויות גדולות. הרבה בעיות בחברה המודרנית נובעות מעודף מזון – עודף שומן, מלח, קלוריות. לכן תחושה של רעב היא לא כי לא אוכלים מספיק, אלא מתוך הרגל או סיבה אחרת, שיעמום למשל.
"יש הרבה אנשים שמנים שנמצאים במצב של תת תזונה, כלומר חסר להם מרכיב כלשהו, והם מנסים לפצות על כך בלי לדעת בכלל מה הגורם החסר להם במערכת. פיתחנו גוף מאוד גדול, שצורך הרבה אנרגיה. למלקטים בעבר היה גוף יותר קטן וחסכוני".
אז איך שיטת הליקוט רלוונטית לחיינו כיום?
"אני לא אומר לאנשים תהיו לקטים וזהו, כי גם אני צורך מעבר לנדרש, אבל מהליקוט אפשר ללמוד הרבה מעבר".
מה למשל?
"זו חווית טבע פחות מקובלת. יש דרכים שונות להתחבר לטבע – אפשר ללמוד עליו באקדמיה או בסרט, או לעבור דרכו כמו בטיול. כשאנחנו מלקטים – אנחנו חלק מהטבע, חלק מהמערכת האקולוגית. אפילו מבחינה כימית ופיסית, אנחנו הופכים להיות חלק מהטבע כשאנחנו אוכלים, כי הצמחים הופכים לגוף שלנו. התהליך מאוד מוחשי, טבעי וישיר".
מה לגבי בריאות?
"העלים הירוקים, הפקעות והצמחים הם מזון חי, טרי, שמכיל המון חומרי הזנה, ויטמינים, מינרלים. זה מזון אורגני, מגוון מבחינת המינים, כשכל צמח מעניק לנו סגולות אחרות".
מה אפשר לבשל למשל?
"ליקטתי בגינה של חברה חרציות, אמיך (קוץ ) וכף אווז (ממשפחת הסלקיים), אידיתי במים, ערבבתי עם עיסה של חומוס והכנתי פלאפלים ירוקים. בסדנה האחרונה ליקטנו חובזה, אזוב ונבטים של חרדל, הכנו בצק ועשינו כיסונים ממולאים בירקות, סמבוסק צמחי. בסדנאות החורף יש המון פטריות ושורשים, לוף, גזר בר, ואז אפשר להכין מרק או תבשיל".
איך מבחינים בצמחים שהם רעילים?
"אין דרך, צריך לחקור ולדעת. המלקט המתחיל צריך לדעת שמה שלא מכירים לא אוכלים".
איך מתחילים ללקט?
"שואלים אנשים, מסתכלים בספרים, גולשים באינטרנט. יש הרבה ידע שאנחנו לא יודעים שהוא רלוונטי, כמו שחרציות אפשר לשים בסלט ירוק . אפשר לשאול את סבתא, לפעמים היא זוכרת. כל אחד יודע קצת ואפשר ללמד זה את זה".
היקום הסמוי מן העין
כשאני שואלת מה קורה בסדנא עצמה, שימי רף מוריד אותנו לאדמה, רוצה להעביר תחושה, חוויה.
הוא חופר באצבעות באדמה ומראה לי את רקמת החיים של כדור הארץ – שלושת סנטימטר העליונים של האדמה, הוא מסביר, המקום בו צומחים עשבים, מושרשים שורשים, גדלות פקעות. כאן, בנקודת המפגש בין אוויר, אדמה, שמש ומים, נוצרת השכבה שהיא החיים של כל כדור הארץ. זהו הגנרטור שמחבר את האלמנטים ויוצר חיים. שכבה שיש לשמור עליה, כי החיים על פני כדור הארץ תלויים בה".
מה לומדים בסדנה?
"עושים 'זום אין' על מה שנראה כמו דשא. מסתכלים על פרפרים, דבורים, חרקים. מגלים שכל מקום מלא בחיים, נקודות צבעוניות שזזות או כאלה שלא רואים, יקום מופלא הסמוי מן העין. עולם חדש של חיים שלא צריך לנסוע לאפריקה כדי לראות, רק לשכב על האדמה ולצפות בסרטי טבע שלמים. אפשר להעביר ערוץ אפילו בלי ללחוץ על כפתור, רק מלהזיז את המבט לצד השני".
המיומנות בליקוט היא ההתבוננות. הזיהוי, ההבדלה, הכרת התכונות והטעמים. כדי לגלות ידע חדש יש לפתח את ההתבוננות. אחת המשימות בסדנה היא לשבת על הרצפה ולמצוא עשרה דברים שאף פעם לא ראית. לשם כך צריך לחפש את הבלתי מוכר, להביט במשהו לראשונה. גם בפעם המאה נצליח לראות דברים חדשים. תרגול מדהים.
תרגיל נוסף – לאתר צמח לא מוכר ובעזרת הספרים לחקור אותו, למצוא את כל החומר עליו, לדעת אותו לתוכו. בעבודה קבוצתית יוצאים עם המון מידע על כמה צמחים, שאף פעם לא שוכחים, כי איסוף המידע נעשה באופן אישי. בכל סדנא 6-12 משתתפים, בגילאים מגוונים מאוד, ילדים ומבוגרים.
מי מגיע לסדנאות כאלה?
"אנשים שבאים מהצד האקולוגי והבריאותי, וגם מהצד הרוחני של חיבור לאדמה, לטבע, לסביבה בה אנחנו חיים. הסדנה מעניקה את האפשרות להיות בטבע כל הזמן, גם אם חיים בבנין דירות בעיר, לראות את הטבע גם מהאדנית על החלון. זה כלי המאפשר חיבור לטבע בכל מקום ובכל מצב".
עד במה הליקוט תורם מעבר להיכרות, לחיבור לטבע ולבישול?
"הליקוט נותן תחושה של ביטחון. הסיכוי שאני אצטרך ללקט לצורך הישרדות הוא מאוד נמוך, יש שפע בסופר, אבל הכישור נותן לי ביטחון ביקום, שלא משנה מה יקרה – תמיד יהיה לי. אם אני יודע שאני יכול להדליק אש ללא גפרורים, או לבנות מחסה מינימלי בפני גשם, להכין בעצמי את הכלים שאני צריך ולמצוא אוכל ומים, אני תמיד מוגן, ותמיד יהיה לי את המינימום לו אני זקוק. זו תחושה של חופש וביטחון. אתה לומד לסמוך על היקום, שייסדר מה שצריך, וזה מחזק את האמון בצורה פיסית ומוחשית".
אז גם היום אפשר. שימי רף מאמין בלימוד מתוך שפע. שפע של זמן, אוכל, רווחה. לכן אף אחד לא יוצא מהסדנה רעב. כאשר הבטן שלי מתחילה לפעות, הוא מפשיל שרוולים, מסתכל סביבו וקוטף. אנחנו מכינים חביתה עם בן חרדל, רגלת הגינה וסירפדים. לא אי שם, אלא בפתח הבית, בין הבלטות ברחוב שלכם, ממש על הדרך, מתחת לאף, מבעבע מטבח שופע מלא בכל טוב. ליקוט נעים.
תודה למיה הוד, סופרת ועיתונאית
http://www.hodmaya.com/hodmaya.html
שימי רף
כל העולם כולו שולחן גדול מאוד - כתבה בהארץ