קרן שמש צהובה

אני שמחה שאת מרגישה יותר טוב!

תודה @}

כל מיני עניינים אצלנו אבל שניים בוערים ממש,
אשמח לכל הפניה ו/או המלצה:

פטריה לאודי שלנו, סביב הפות, כבר 10 ימים.

הפעם חריפה מהקודמות, ממש עיגולים אדומים עם ראש ירוק.
הרופאה רשמה טבעקוטן
לא עוזר בכלל.
אני מפחדת שהפטריה הזו כבר מפתחת עמידות מפעם לפעם.

אני חייבת פתרון מהיר לעכשיו ופתרון מערכתי לפעם הבאה שלא תבוא.
ניסינו להקפיד על פרוביוטיקה ולא ראינו שינוי.
מה כן?

אצלי, מיום שישי, גרד מטורף בפות

לא ניראה סימנים אדומים או עיגולי פטריה
(מיד חשדתי שנדבקתי, אולי אכן, אך לא משהו שניכר בעין בלתי מזויינת)
מתלבטת האם לפנות לרופא נשים או עור.

גם כאן, חייבת עזרה בטווח הקצר ואחר כך חשיבה לטווח ארוך

חוצמזה שהקיץ פה ואני סובלת נורא משפשפת באיזור הרגליים (ניראה לי שאולי 3 קילו פחות יעזרו, בינתיים ללא הצלחה)

כל תרופת סבתא או הפניה תתקבלנה בברכה

היי,
רק לגרד שלך: לי מאוד עוזר לפתוח קפסולת פרוביוטיקה ולשפוך לתוך הפות ומסביב.
אם את בהתחלה של הפטריה - זה עוזר למגר אותה. זה גם עוזר למניעה בהמשך.
[סבלתי מאוד מפטריות - מאז השימוש בפרוביוטיקה הן לא חזרו].
אגב - פטריה לא תמיד נראית כאודם. אם היא בפנים תופיע (בפנים) מין גבינת קוטג' - זה סימן ברור לפטריה.
אבל אם הפטרייה כבר התיישבה אצלך חזק אני ממליצה על רופא נשים וכדור אחד לבליעה נגד פטריות - וזה יעבור. ובהמשך - תקפידי לשפוך שם פרוביוטיקה.

חוצמזה שהקיץ פה ואני סובלת נורא משפשפת באיזור הרגליים

לשים מכנסון קצר מעל התחתון, זה ממש הצלת נפשות ולא מהווה תוספת משמעותית שמעיקה בחום הכבד. חשוב לשים לב שהמכנסון הוא קצת יותר ארוך מהתחתון ובאמת מכסה את האיזור שמשתפשף.
יש משחה של חברת מורז (שפורפרת פלסטיק קטנה ירוקה שכתוב עליה skin saver) שקנו לי כשהתגייסתי לפני 10 שנים ואני עדיין משתמשת בה רק לשפשפות! היא ישר מקלה על הכאב ותוך כמה שעות זה עובר (בלילה לבד, ביום עם תוספת מכנסון).

לגבי הפטריות והגרד, אם את משתמשת בתחתוניות אז ממש כדאי להפסיק את השימוש בהן כי הן מאוד מעודדות שם באלגן, בעיקר אם לאחרונה החלפת סוג למשל.
ולגבי אודי, אני לא יודעת אם יש לך כוח ופנאי לזה כרגע אז רק אשים פה את ההמלצה - גמילה מטיטול! תחתוני כותנה הם סביבה יותר נעימה מטיטול סינטטי לח, בטח כשיש פטריות חוזרות.

בהצלחה לך יקרה אני קוראת אותך...

שליחה על ידי חבצלת* » 27 מאי 2018, 12:21

לי בזמנו עזר לעשות אמבטיה לאזור עם כמה טפות לוונדר וגרניום, ושן שום שלמה, טרייה, שקצצתי פנימה.
(השום קצת שורף על העור, אבל לא נורא)

הסתבכנו
הפטריה של הקטנה ממש הזדהמה
עכשיו היא עם חום גבוה ואנטיביוטיקה
פעם ראשונה שהבחורה שלי עם אנטיביוטיקה, בחיים, וזה נובע, איכשהו, מהזנחה.
לא מצליחה להרגיש לא אשמה:
למה לא גמלתי אותה כבר מטיטול?
למה לא התאקשתי עם הרופאה על משחה יותר חזקה?
למה לא ערכתי בירור מחוץ לכותלי קופ"ח?
למה לא נישארתי איתה בבית וודאתי שאנחנו מסיימים עם הפטריה הזו?

עכשיו אני בבית עם ידה עם חום גבוה, אנטיביוטיקה, והמון פחד ותפילות
שייגמר בטוב
לא רוצה להגיע לבית חולים ולעירוי עם הדבר הזה...

הפטריה שלי יחסית בסדר
השתמשתי בקצת חומץ תפוחים והרופאה אמרה שהיא בקושי רואה פטריה
נתנתה לי משפחה ואם לא משתפר גם כדורים לבליעה
בינתיים ניראה שכן משתפר
אבל אצל הילדה, אוי ואבוי, זה ניראה פשוט זוועה

מטפלת ביקום ירושלמית ואדיבה, איך מוצאים?

ממליצה להוריד לה חיתול מיד. אם היא בבית, אז אפשר למגן רהיטים עם בד, לנגב מה שיוצא, ולאוורר את העור המסכן. זה כולה קקי ופיפי, לא חומר רדיואקטיבי...

וחיבוק ענק לשתיכן.

קודם כל מה שכתבה יולי קו.
דבר שני, לא בטוחה שיש קשר, גם אם לא ברור מה קורה פה. התינוקת שלך מגיבה חזק מאוד למשהו. מתח, כעס, צורך שלא מתמלא.

חזרנו מבית חולים
זו לא הפטריה שהזדהמה אלא עקיצה
קיבלנו יחס מדהים בבית חולים, באמת, עוד אחזור לספר באריכות
ועכשיו אנחנו מחלימות ביחד בבית

משתדלת להוריד חיתול בבית כל זמן שאפשר, לצערי הקטנה לא מצליחה להרדם בלי וגם מתנגדת כשאני מנסה להוריד לה מתוך שינה
בגלל ששעות השינה אין כה מעטות זה משמעותי וחבל לי...

לא בטוחה שיש קשר, גם אם לא ברור מה קורה פה. התינוקת שלך מגיבה חזק מאוד למשהו. מתח, כעס, צורך שלא מתמלא
בשמת, אני ממש מעריכה את המילים שכתבת
יש לך אולי רעיון, פרקטי, מה אני יכולה לעשות עם זה (רגשות אשמה יש לי בשפע, אז אני לא זקוקה לתגבורת)
למיקרה שהאינטואציה לא עוברת פה ברור אני אנסה להסביר ביותר מילים: גם אני חושבת שיש פה תגובה, אולי ריגשית, למשהו. לאור דברים נוספים שכתבתי, איך לומר... יש לי אולי כיוון
אבל מעשית, אני לא יודעת איך להתקדם עם התובנות הללו. איך אפשר להעמיק בהן ולשחרר אותן...

אם יש יותר מילים, כלים או הכוונה, אני ממש ממש אשמח

הממממ. אנסה לכתוב משהו, אבל רק שתדעי שאני כותבת לגמרי בתור אמא, ומספרת לך על מה שאני עושה, אין לי פה נקודת מבט נורא רחבה...
קודם כל, אם עולים רגשי אשמה - אפשר להגיד להם, "היי, אני רואה שאתם שוב כאן, קחו כוס קפה ותנוחו פה בצד, אל תדאגו, אני מטפלת בעניין". כי הם באמת מיותרים. אבל לגרש אותם אי אפשר. אז שיישבו להם בצד, תמיד הם צצים כשלא צריך אותם, כמו שכנות רכלניות P-:

אחרי שהזזנו את רגשי האשמה, שאף פעם לא עוזרים ותמיד רק מפריעים לפתור כל דבר,
לדעתי הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא המון המון חיבוקים/נשיקות/מגע גופני/הנקה, מגע, התערסלות ביחד, מנוחה ביחד, לנמנם ביחד, מחובקות.

למה?

זה מרגיע את המערכת של שתיכן בבת אחת. מגע אוהב. מרגיע אותה, נותן לה אמון ובטחון והרגעה, "אמא פה", "אמא אוהבת אותי", "אמא שומרת עלי". זה האולטימטיבי. תתפנקי עד הסוף (-:
לך זה נותן חיבור, להסניף אותה, לנשק אותה, כל המתיקות הזאת, כל הדבר הענוג והאהוב הזה, שמותר לאהוב עד אין קץ ובלי גבול, כי היא שלך, התינוקת האהובה שלך, ואת אמא שלה.
כי פשוט מגע, ולא פחות מזה - התענגות על המגע? העולם נכנס דרך החושים. הרגשות מקבלים מקום. הם מפסיקים להיות מעוכים. את השכל שמים בצד, ממש מתענגים על המגע, על הריח, על האהבה, על המתיקות. מחשבות? הצידה. הן לא עוזרות.
המגע והחושים והקרבה הפיזית מאפשרים מקום לאינטואיציה. אחרי התפנקות ממושכת את תוכלי לשאול את הגוף שלך: מה עובר על שתינו? איפה אנחנו מחוברות? למה היא מגיבה? ויעלה לך משהו. וכשיעלה, את רק תתני לו להיות. לא לרוץ לפתור את זה. לא לכל דבר יש פיתרון. אבל כשעולה משהו, אז לנשום אליו. להגיד לעצמך: "אההההה היא מחוברת אלי. אני הייתי במתח על X, והיא הרגישה את זה, המתוקה שלי, כל כך מרגישה את אמא, אז הנה אני אנשום והיא תנשום ונמשיך להיות קרובות ואני ארפה ואשחרר בשביל שתינו".

עוד דברים שמשחררים מתח, אחרי מגע רציף והתחבקות ממושכת והתפנקות ארוכה: ריקוד ביחד (כשהיא עלייך), שירה בקול רם, קפיצות ודילוגים, וכמובן האולטימטיבי: לצאת החוצה וללכת בטבע ולראות חתולים וציפורים, עצים ופרחים, "הנה כלב!" "הנה יונה!" תראי את טור הנמלים הזה, תראי את העצים היפים האלה, תראי את הים הטבע. מרפא.

אלה הרעיונות שיש לי כרגע

אם את משתמשת במגבונים לנקות את התינוקת אז זה יכול להיות תגובה לחומר של המגבונים (מניסיון).

רצוי לא להשתמש במגבונים בכלל משום סוג

סיפור בית חולים שלנו, בקצרה:

נסעתי לבית חולים חמושה בשינון כללים מתוך הלך רוח כנוע
הבנתי שאצטרך לאזן בין הלביאה שבתוכי שרוצה רק להגן על הילדה לבין אשת התרבות שרגילה להנן מול כל בקשה
הסתקרנתי איך אהיה
קיוויתי בכל מאודי שהקטנה שלי לא תיפגע
דאגתי לה נפשית יותר מפיזית
למרות שגם פיזית המצב היה בהחלט מעורר דאגה.

בכניסה למיון ילדים חיכתה בחורה עם חיוך מקסים
הסברתי לה מה קורה והיא הפנתה אותנו לפתוח תיק בקבלה ולחזור אליה
פניתי לאודי והסברתי לה שנלך לפתוח תיק בקבלה ונחזור לבחורה החמודה הזו, והיא תעזור לנו
הבחורה החמודה, להפתעתי, התכופפה לילדה, הסבירה בעוד משפט או שניים מה צריך לעשות
ונפרדה מאודי בנפנוף ובהבטחה להתראות בקרוב
איזו חמודה

ממש עשתה לנו הרגשה טובה

יצאתי ותוך שניה חזרתי - איפה זה הקבלה? שאלתי
הבחורה פשוט יצאה מהחדר, הלכה איתי 3-4 פסיעות, עד למקום שהיה אפשר לראות בבירור לאן אני צריכה ללכת
חיכיתי עם אודי בתור. 3 מזכירות עייפות ועצבניות שעסוקות בעיקר בלומר "אני באמצע משהו, לכי אליה"
לא החלק הכי כפי
אודי מאבדת סבלנות
קשישה טובת לב מנסה להצחיק אותה והיא משתפת פעולה
והנה אנחנו כבר הלאה משם, בחזרה במיון.

הבחורה המתוקה מקבלת אותנו מיד
אנחנו נכנסים לחדר הקבלה והיא שואלת שאלות, פרטים על המקרה
אני מתוחה ביותר: עוד רגע ישאלו כמה חום יש לה וירצו למדוד חום
אני לא מודדת לה חום (מרגישה בנשיקה) וגם לא רוצה שיממדו לה בטוסיק
בוא ניראה מה יהיה
האחות שואלת אותי כמה חום יש לה, ואני משיבה בשלווה: אני לא כל כך מודדת אבל ניראה לי פחות מ-39
היא, לתדהמתי, שולפת אקדח-קטנצ'יק, ומכוונת אותו מול הילדה, "עכשיו 38.5" היא אומרת לי
ואני, כולי הפתעה: איזה מדחום ואיפה הטוסיק? מודדים היום ללא מגע, בלייזר...

שולחת, אמשיך...

רגע מגיבה אליך, בשמת:
איזו אלופה שאת, ואיזו אלופה אני (זה בסדר לפרגן לנו ביחד;-) )

כניראה שמשהו קלטתי פה...

אני היום עם הקטנה בבית, וגם אתמול ומחר
הודעתי שאני אחזור לעבודה בראשון
זה מאוד לא אופייני לי, אין לי יתרת ימי מחלה צבורה כי אני בעבודה חדשה, ועדיין: הרגשתי שאחרי כל זה נאי פשוט רוצה להיות בבית עם הבת שלי
הפחתתי את הציפיות והמשימות למינימום, אתמול האיש אפיו דאג לארוחה מבושלת (כולל חימום הגשה והדחה...)
ואני פשוט מתרפקת עם הילדה: על הספה, במיטה, במקלחת, על הרצפה: קצת יוגה, קצת שירים, סיפורים, צחוקים, וחוזר חלילה.

אין ספק שיש לי לב אם, הוא קיים
אני רק צריכה למצוא את הדרך להקשיב לו בסבך נפתולי השגרה

ואגב, הבדיקה שלי חזרה עם CANDIDA ALBICANS
welcom to the clab

אני רק צריכה למצוא את הדרך להקשיב לו בסבך נפתולי השגרה
בדיוק

(בעדינות בעדינות)

רפואה שלמה במהרה לך ולקטנה

חוזרת לבית חולים, איפה אחזתי?
מדידת חום בלייזר, מועקה אחת פחות
ממש שחררתי אנחת רווחה...

אחר כך סירטורציה ומדידת לחץ דם שיגרתית, והאחות מסבירה לילדה, בשפתה וברמתה, מה בדיוק קורא פה
היא מסבירה לה שהיא בודקת שהלב שלה בסדר
ואחרי שניה הוסיפי: ואני בטוחה שהוא לגמרי בסדר,
מתוקה

תוך כדי בדיקה ראשונית נכנסת לחדר מישהי נוספת מלווה בעוד אחת, ומבקשת לראות
אנחנו מפשילים טיטול, היא מאוד מתרשמת וזורקת כמה מילים לאחות שאיתנו
יוצאות השתיים
והאחות מסבירה לנו הכל בסבלנות
אני מבקשת גם הצגה של כל הדמויות והיא מסבירה שזו אחראית המשמרת הבכירה

בהמשך קיבלנו חדר אישפוז
הסברתי שאין צורך במיטת תינוק, ואנחנו נסתדר יופי עם מיטה רגילה
הם היו קצת בהלם אבל זרמו איתנו
בסוף הפיצית ישנה בעגלה ואנוכי במיטת האשפוז
קצת חששתי לישון איתה בה כי היא צרה, גבוה, ועם גלגלים,
למרות שאם היה ממש צורך הייתי ישנה איתה במזרון על הרצפה
(הרגישה לי שהעגלה זה אחלה מקום מוכר בשבילה, לא תיכננתי לרגע להניח אותה במיטת תינוק של בית חולים)

הצוות אמר שנחכה לכירוג, אבל על פניו ניראה שיצטרכו פורצדורה ניתוחית כדי לנקז את המוגלה
בינתיים, כך ביקשו, יש לשמור על הילדה בצום

עברה שעה, עברו שעתיים, היא מתעייפת וגם אנחנו
מבקשת לינוק
אנחנו שואלים מה קורה
הצוות מבקש שבינתיים תישאר בצום, מציעים לה טושים וחוברת צביעה
נחמד מצידם, היא מפסוטית מהטושים
ועדיין
מתעייפת, מבקשת לינוק

אנחנו מתלבטים אם להיענות או להעלים עין והרופא מומחה רץ לקראתנו
הוא מבין שלכירוג זה יכול עוד קצת לקחת זמן וחבל שהקטנה סובלת: תנו לה לאכול ולשתות, הוא ממליץ, ושתלך לישון
אני מניקה אותה, ואנחנו יוצאים לסיבוב בחוץ
קונים קצת ג'אנק פוד להעביר את הזמן והקטנטונת מפסוטית
מטיילים עוד קצת בחוץ והיא שוקעת בשינה בעגלה

חוזרים למיון כדי לגלות שכל 2 דקות מחרידים את השקט במערכת הכריזה
האיש רץ לבקש חדר שקט: יש אחד כזה בקצה המיון אך הוא מיועד למיקרים מיוחדים,
ואנחנו לא מוגדרים מיקרה מיוחד.
האיש מבקש לשבת שם על הכורסא ליד הזאטוטה בעגלה: בלי ללכלך מצעים ובלי 'לקבל' את החדר באופן רישמי
אנחנו מבטיחים לפנות תוך מסר דקות, במידה ויידרש.

מקבלים אישור ונכנסים
האיש יושב לידה אני על מיטת אישפוז, מנסה להכין כוחות ללילה שלפננו
בתוך עולם של רעש
אין סיכוי.

כהרגליף קוראת ברוורס...
איך אתן?
אני ירושלמית...אם עדיין רלוונטי לך
בתקופה האחרונה עושה ניסויים בכל האנשים סביבי בשימוש בשמנים אתריים - אז מציעה לך את השנקל שלי בעניין. אוכל לבדוק אם יש לי את הרכיבים לתערכובת "להוריד לחץ בעבודה", "טיפול פרופילקטי כדי שהמיגרנה תשכח לבוא" ותרסיס לאיזורי ההחתלות (אבל זה רק אחרי שהכל מחלים...)
בענייני מיגרנה, זה אולי לא רלוונטי לך אבל כבר נתקלתי במישהי שחשבה שזו מיגרנה ובעצם היה סיניסיטיס ללא נזלת...
אגב מגבונים - גיליתי את only wipes שהם מגבונים יבשים בלי שום חומר, שמכניסים לתוך פאוץ' ושופכים פנימה כוס מים. בינתיים אני מנסה אותם...נראה.

חזרתי. מקשיבה

קוראת כל מילה

קרן, באיחור אבל גם אני ירושלמית ושמחה להקשיב. גם לנו הייתה חוויה חיובית יחסית במיון ילדים. לאיזה בית חולים הלכתם?

הי,
לצערי לא מגיעה לכתוב נורמלי
ממש מכחה להזדמנות לשתף,
ותודה לכל הקוראות במרץ

הולכת והרוח בפני
באת לי ממש בטוב
אני ממש רוצה להשתמש בשמניים אתריים ואין לי מושג איך להתחיל
הלחץ בעבודה כרגע פחות רלוונטי לי - אני בעבודה אחרת כבר
אך עדיין עם מגרנות מפעם לפעם

אני ממש אשמח להכיר, ואם את ירושלמית עוד יותר טוב
איך אפשר ליצור קשר?
ואגב, באיזו מסגרת את מציעה את השמנים האתרים? טיפולית? תחביבית? רק שאבין מאיפה זה בא...

תודה גם אוליב, היינו בעין כרם
והמיון ילדים ממש בסדר גמור

שוב לילה במיון בעין כרם
אחותי הקטנה נפצעה בתאונה
חצתה בירוק בכביש עירוני סואן ורכב העיף אותה ועוד 2 בחורות
בניסי ניסים היא יצאה עם מכות ותפרים, אבל בלי פגיעה מערכתית
(התפרים בראש חששו לפגיעת ראש והבהילו אותה בנט"ן לחדר טראומה)

בכביש יש אנשים מטומטמים ואחרים משלמים את המחיר
אני בטראומה

היא צעירה ויפה,
ועכשיו הפרצוף שלה מקורקס
מקווה שלא יישארו לה צלקות איומות...

וואי איזה אנשים ממש מבאס...
ב"ה שזה נגמר רק בזה שיהייה לה ולבנות האחרות רפואה שלמה במהרה!
@}

אוי אוי מאחלת לאחותך רפואה שלמה במהרה, ואיזה נס שזה כל מה שקרה 0-:

אני עדיין רוצה להשלים את סיפור המיון עם אודי שלנו,
אבל לאור הנסיבות זה קצת ייקח זמן.

היום באנו לבקר את אחותי
הכנתי את אודי שאחותי קיבלה מכה כואבת, ואולי היא תהיה עצובה
ושאנחנו רק נחבק אותה ונגיד לה שאנחנו אוהבות אותה
כשהגענו, היא ממש נבהלה, זה היה ניכר
וממש לא רצה לחבק אותה
כמובן שזה היה בסדר גמור מבחינתי

היא חזרה ואמרה שוב ושוב ושוב, שיש לאחותי מכה, והתבוננה בה בהשתאות
התלבטתי איך להגיב

אחותי הגדולה ניסתה להסיח את דעתה לנושאים אחרים
זה די עבד
ואני המשכתי להתלבט
מצד אחד - אני קצת פחות מתחברת לגישה של להשיח את הדעת כשיש משהו מכאיב, גם עם רגשית
מצד שני - למען הכבוד של אחותי הקטנה אי חושבת שזה היה יותר מתאים
נכון שהיא פצפונת, אודי שלי, אבל זה לא היה מנומס, בלשון המעט: היא ממש בהתה בה, נחרדת
אז אולי בשבילה זה כן היה נכון להסיט את הנושא?

אני פשוט נשארתי שם, נוכחת אבל דוממת
נאלמת
מאוד קשה לי לראות את אחותי כך
מאוד מאוד

............................................................................................................................................................................................................................
במיטה, אודי התקשתה להירדם
היא ביקשה שוב ושוב שאשיר לה שיר,
וכל שיר שניסיתי היא אמרה בקול לאאאאאאאאא
לא בטוחה מה היא ניסתה להגיד לי
אחר כך היא קצת בכתה
לקחתי אותה עלי
היא פשוט נשכבה מעלי ונרדמה תוך כמה דקות

אני חושבת שעשיתי טוב
ניראה לי שהיא היתה צריכה גם את הבכי וגם את החיבוק כדי לעכל את כל זה
לא פשוט

גם אני צריכה בכי וחיבוק
כרגע אין הזדמנות, לא לזה ולא לזה
הבטחתי לעצמי לארגן לי בכי מאופשר בימים הקרובים
היום זה לא הסתדר
מקווה אולי בחמישי להכניס לי איזה חלון כזה
שולחת בינתיים אחד וירטואלי

:'(:'(

וחיבוקים ואיחולי החלמה לאחותי האמיצה

אוי.

חיבוקים ואיחולי החלמה לאחותך האמיצה וגם לך ולאודי.
באמת נס שזה נגמר בחיים.

אחד עצוב בגלל המצב ואחד מחייך לעודד
@}

אוי

בריאות שלימה לאחותך .
העברתי את כל מה שכתבתי בדף בעדינות בעדינות לדף עדינה מאד מאד.
משמח אותי שאת כותבת אצלי

תודה לכולכן
@}

אחותי מחלימה בקצב מסחרר, שזה פשוט מדהים

הפרצוף שלה היה ניראה בהתחלה כמו מעטפה קרועה, ועכשיו נישארו נקודות במקומות מסויימים
בסוף השבוע יוציאו את הסיכות וניראה מה אחר כך

פשוט מדהים לחושב על זה באיזו מהירות הגוף מייצר תאים חדשים
ולחשוב על זה שזה קורה כל הזמן ואנחנו בכלל לא מבחינים
מיום ליום היא ניאית ומרגישה הרבה יותר טוב
למרות שעוד מוקדם להעריך איזו השפעה תהיה לאירוע על חייה...

אתמול בערב היא טיגנה שניצלים
אז בסך הכל היא בטוב...

היי קרן, בקשר לשיחה בדף הפסקת הנקה לילית, אשמח לשלוח לך משהו הכתבתי פעם לבן שלי. וגם, רוצה לכתוב לך משהו על התהליך שעברתי. תשאירי לי את האימייל שלך בדף הבית שלי, ואני אשלח לך.
(הייתי משאירה לך את שלי, אבל את לא נכנסת לפה רציף, ואני לא אוהבת להשאיר אותו תלוי ברשת יותר מדי זמן)

הי תמרוש
נעים לי שאת חושבת עלי
תודה
@}

לא מתאים לי להשאיר פה מייל,

אפשר שתשאירי את שלך ואני אמחק בהקדם, אם מתאים לך (אני קוראת יותר מכותבת)
רעיון נוסף שעלה לי: דרך בשמת. יש לה את המייל שלי ומניחה שגם את שלך
מה ניראה לך?

וואללה, שכחתי לגמרי לגמרי שיש לי המייל שלך (-: אשלח לתמרוש.

הי,
תודה רבה

תשלחו לי נרות וחיבוקים ופרחים
קשה לי
הולכת לפתוח מחר אצל המטפלת פנדורה
מצפה וחוששת להתאכזב
מתקשה כבר לשאת בדי
חייבת לאוורר את הרגשות בהקשבה
חלקים כבר סיפרתי, חלק אפילו פה
יש חלקים שמעולם לא ראו אור
..............................................................................................................
האם יהיה לי האומץ לשחרר אותם?

מקווה שזה יוביל אותנו למקום טוב יותר
שולחת גם לעצמי

@}

@} |נר| @}

@}

@}

שליחה על ידי תמי* » 27 יוני 2018, 09:49

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שולחת לך פרחים וחיבוקים וחיזוקים.
בהצלחה רבה בתהליך, וכל הכבוד על האומץ.

מקווה שזה יוביל אותנו למקום טוב יותר
כל הכבוד לך על האומץ.

מקווה שזה יוביל אותנו למקום טוב יותר
אמן שמש יקרה
@}

מחזיקה לך אצבעות ושולחת אנרגיות חיוביות (-:

_תשלחו לי נרות וחיבוקים ופרחים
קשה לי
הולכת לפתוח מחר אצל המטפלת פנדורה_
@}@}@}@}@}@}@}

אני כל כך שמחה לשמוע.
הרבה זמן הכבידו עלייך דברים.
אני בטוחה שהיה לך האומץ.
אני בטוחה שלא היה קל.
ואני בטוחה שגם אם לא הלך כפי שקיווית, זה צעד ענק בדרך הנכונה.
אני אוהבת אותך ומחזיקה לך אצבעות.
תמשיכי. את בדרך הנכונה.

תודה לכולכן
היה טוב
והבוקר הרגשתי פתאום הרבה יותר יפה ופחות עיפה
משהו כבד בתוכי השתחרר
אני ממש שמחה על ההחלטה וגם על הדרך
וגם ממש ממש אוהבת את הצעדים שאני עושה: בקצב ובמינון שמתאים לי, בלי לחץ.
וחסי, זה הרבה בזכותך, כי קודם לא חשבתי על האופציה הזו: זה היה ניראה לי מאוד דיכוטומי - או טיפול רציף במפגש שבועי, או שלא.
והאפשרות הזו של כן אבל בקצב שלי עושה לי ממש נפלאות. ראשית, כי היא הזמנה ואפשרות אבל לא מטלה.

היא הקשיבה נפלא והיתה מאוד אופטימית בסך הכל
אני לא יודעת אם היא ניסתה להעביר מסר של 'נכון, עכשיו את כאן, אבל היציאה אם תירצי נמצאת שם, ולא רחוק'
אבל בסך הכל כן היתה מאוד מכילה למקום שבו אני נמצאת כרגע והדגישה שהיציאה היא רק אפשרות ויש עוד אפשריות שלגיטימיות באותה המידה. כולל להישאר במצב כפי שהוא עכשיו ככל שאני בוחרת בו.

אני שמחה שעשיתי את זה
וקבעתי פגישה נוספת לשבוע הבא, מה שלא עשיתי עד כה אף-פעם
הרגשתי שזה היה הרבה ורציתי לדעת כבר מעכשיו איפה נקודת הניקוז הבאה.

ותודה לכולכן על שאתן כאן
איתי
ממש מרגישה את האנרגיות ומקבלת מהן כוחות
@}

יופי, נשמע טוב.

חיבוק.

שליחה על ידי תמי* » 29 יוני 2018, 14:30

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל הכבוד ובהצלחה!

תודה חברות, לכל אחת ואחת מכן על שאתן פה ומקשיבות @}

ניראה לי שכבר סיפרתי פה באיזשהו דף שאני נוקטת בדרך לא משהו כדי להפסיק שיחות עם הזוג שהולכות למקום שאני לא רוצה להיות בו.
בעבר זה היה משהו כמו 'תשתוק'
ואחר כך עבר למין שששש ארוך כזה
לא יפה ולא חברי ולא מכבד
אני יודעת
אבל כרגע, זה מה שיש
לטעמי זה לא משהו אבל פחות גרוע מחילופי צרחות שהיינו מגיעים אליהם בלי קושי מיוחד.
(למען הסר ספק מדגישה: אני לא אוהבת את המצב הקיים, אבל מודעת שזה מה שיש כרגע).
.................................................................
יורשת העצר שוב סובלת מעקיצה מכוערת במיוחד. בפעם הקודמת הגענו עם זה למיון וניקזו את המוגלה בהרדמה.
אני ממש לא רוצה להגיע לשם שוב, הפעם.
אז היתה לה פטריה וחששנו שהזיהום קשור אליה איכשהו, עכשיו הכל נקי וברור שזו עקיצה
למה התגובה ההיסטרית הזו של הגוף - זה החלק הלא ברור: אלרגיה או שזו עקיצה של עכביש כלשהו
מתמיהה ומאוד מאוד מוזר.

כדי שהמוגלה לא תתפתח לממדים מדאיגים, הבת הושרתה באמבטיה מלאה במים חמים ומעט סבון
ובסופה, בלחיצה קלושה על האזור - יצא גוש של מוגלה במהירות.
הסברתי לה רגע לפני מה הולך לקרות, היא שיתפה פעולה, והמוגלה היתה בחוץ.

בפעם השניה זה היה יותר מורכב, לקטנטונת כבר היה ברור מה הולך לקרות ושזה עומד לכאוב, מאוד
אז היא לא שיתפה פעולה, בכל דרך העומדת לרשותה.
הבנתי אותה
ועדיין עמדתי על דעתי לבצע עת הניקוז החשוב

כשפתחתי את פי בשנית, להסביר בסבלנות, שאני מבינה שזה יכאב אך זה חשוב
היא נתנה בי מבט חמור, הניחה אצבע על השפתיים וסיננה ברוגז ששש.... ששש... ששש....
אחלה דוגמא אישית נתתי לה

ועכשיו שוב התלבטות קורעת על המסגרת החינוכית לשנה הבאה.

בינתיים, אודי נמצאת בגן עד השעה 1:30. זה גן שלא הכי מלהיב אותי אבל הרגשתי שהילדה פשוט היתה צמאה לחברה, אז התפשרתי.
הגננת מקסימה: סבלנית ורגועה, אין שם הרמת קול וכמעט אין אלימות בין הילדים. המון עצמאות לילדים: אודי אוכלת כמעט לבד. מה כן: המון ילדים בבית שכלל לא מותאם להם, והצפיפות אוכלת לי את הראש. יש שם כ-15 ילדים בגילאי שנה עד שלוש עם מטפלת אחת בסלון ומרפסת לא גדולים.
אני כן מרוצה בעקרון מהיחס של הגננת ובוטחת בה לחלוטין, אל לא אחת מתברר שהילדה לא אכלה כמעט ואפילו שהאוכל נשאר בשלמותו בתיק. היא לא מצליחה לעקוב אחרי כולם.
מה גם שהיא מספרת להם סיפורים ארוכים ומשעממים (אותי, לא ניראה שאותם ;ׂ) וכמעט לא שרה איתם שירים או עושה איתם יצירות.

ב13:30 אוספת אותה המטפחת והיא שם עד 16:30. אני מאוד רגועה לגבי החלק הזה של היום: המטפלת מבשלת אוכלת טרי כל יום והיא לרוב מאוד שמחה ואוכלת עם הבנות שלה שחוזרות מבית הספר לקראת 2. אפילו שלפעמים המטפלת פורשת לשנ"צ והבת נשארת עם בנות ה-8 וה-10 אני רגועה כי אני יודעת שהילדה ממש אוהבת אותן והן אוהבות לשחק איתה. היא לא נשארת ללא השגחה ובכל מיקרה המטפלת מאוד ערנית (גם בשנתה. לא ידעתי אבל מסתבר שיש דבר כזה).

האופציה היא להמשיך בשנה הבאה במתכונת הזו. או
או לשלוח את הילדה למעון.
אני מרגישה שמעון זה משהו אחר לחלוטין מכל מה שהיא מכירה: גם מבחינת המרחב וגם מבחינת כמות הילדים. הלכנו ביחד (אני והילדה) להירשם ולהתרשם. היא נהנתה מהמרחב בצורה שלא היה צורך להסתיר: היא התרוצצה מהבימבות לספות ונהנתה מכל רגע. והספיקה גם לחוות אלימות מילד גדול אחד שחטף לה... יש במעון ארוחות מושקעות, סדר יום עשיר ותעסוקה מאוד מאוד מגוונת.
מה שאני פחות מתחברת אליו במעון זה סדר היום המוכתב והמדוקדק: באותה שעה כל יום אוכלים, ישנים, משחקים בחוץ או בפנים, הולכים לג'ימבורי, ו... יש אפילו זמן צפיה.
מצד שני, המעון מפוקח ומצולם וברקע האירועים האחרונים זה לא ניראה מיותר.

אני חושבת שההסתייגות הגורפת שהיתה לי מהמעון בגיל קטן יותר, נעשית קצת פחות רלוונטית, ככל שהילדה גדלה. היא עכשיו בת שנתיים והגילמה היא לגבי השנה הבאה.
בשנה שלאחריה היא תלך ככל הניראה לגן עיריה עם קרוב ל-30 ילדות ו-2 אנשי צוות. מקסימום סייעת שלישית לסירוגין.

אולי דווקא המסגרת של המעון כתחנה בדרך לשם היא נכונה יותר: 24 ילדים עם 4 גננות.

המעון גם יכול מאוד לעזור לנו בסדר יום: נכון להיום, לפעמים, היא ישנה בבוקר עם אבא עד 10 או אחרי. את השנצ בגן בין 12 ל1 היא מפספסת, ואז היא נירדמת אצל המטפלת בין 3 ל4. זה כבר ממש מאוחר ובלילה היא מתקשה לישון, וחוזר חלילה. ניסיתי לבקש מהאיש להשתדל כן להעיר אותה בסביבות 9 לכל המאוחר, אך בינתיים זה לא קורה. במעון לא מקבלים אחרי 9 וזו עשויה להיות תרומה משמעותית בשבילי. מצד שני היום אני די גמישה באיסוף בצהריים וזה נוח לי, במעון גם אני אצטרך להתייצב בשעה היעודה מידי יום

ממש התלבטות קשה, לא יודעת מה עולה על מה
החסרונות והיתרונות ממש שונים, קשה לי לשקול אותם זה מול זה

אה, לא כתבתי חסרון בולט במעון שממש מקשה עלי לקבל החלטה: המטפלות. כעקרון, אין לי בחירה מי תהיה המטפלת של הילדה. ממה שהתרשמתי, ראיתי אחת ממש נחמדה, שתיים בסדר גמור, ואחת שהיתה ניראית לי באופן אישי לא משהו. צריכה לקפוץ לשם שוב, להתרשם. לנסות לדבר קצת עם הורים מהשנה הקודמת ואז לבקש את מי שהכי ניראית לי. ולקוות שאקבל. ולחשוב מה לעשות עם לא. לא אוהבת את זה. הייתי מעדיפה שבחירת המטפלת תהיה לב הענין. כרגע זה לא.

תשתלחו לי כוחות ואם יש גם תובנות ועצות
אני מתעייפת מידי. מרגישה שהחיים קצת כבדים. כל החלטה ענקית עלי כהר.
לאיפה זולגות האנרגיות שלי?

שמש יקרה,
בהיותי סטודנטית עבדתי במשפחתון פרטי (12-14 ילדים עם 2 מטפלות או בימי שישי הייתי לבד עם 6 ילדים) אז אני כותבת לך מנסיוני הדל בתחום.

לא לא לא למטפלת אחת עם 15 ילדים!
זה חסר אחריות ורשלני.
אני לא רוצה להלחיץ אותך אבל תאמיני לי שלהורים אין מושג מה קורה עם הילדים, הגננות תמיד יגידו שהכל טוב או הרוב.
אין סיכוי בעולם שגננת אחת מסתדרת היטב עם כזאת כמות של ילדים, בעיני אפילו עדיף כבר מטפלת שנראית פחות נחמדה אבל יש לה פחות ילדים.
אני אפילו לא מצליחה להבין איך אפשר ברמה הכי בסיסית לטפל בכל כך הרבה ילדים, אני אפילו לא מדברת על יחס אישי ומשהו מעבר לטיפול הטכני.
איך מושיבים 15 ילדים לאכול? מוזגים להם אוכל? שוטפים להם פנים וידיים? ועוד חלקם צריכים עזרה באכילה!

לדעתי חד משמעית עדיף פה המעון.

אמא של מוש
מודה על תשובתך
אחזור לזה מאוחר יותר

יש עוד מה לעשות עם מוגלה?
שוב הרופא מפנה אותנו למיון
ואני כל כך לא רציתי להגיע לזה ואל רוצה
יש מעוד משהו שאני יכולה לעזור לידיה שלי כדי להתגבר
רוצה לתת עוד כמה שעות ולראות...

מדובר בעקיצה שמזדהמת. אנחנו לא יודעים למה. האם בגלל סוג העקיצה? המיקום?
הפעם אני די בטוחה שהטיפול מצידנו היה הכי טוב שאני יכולה
יש עוד משהו שאפשר לנסות?

שליחה על ידי תמי* » 01 יולי 2018, 12:00

היא נתנה בי מבט חמור, הניחה אצבע על השפתיים וסיננה ברוגז ששש.... ששש... ששש....

ענק.
תמיד אני אומרת שמי שדחף אותי לעבור שינויים משמעותיים בחיי, כולל שינוי דפוסים בסיסיים מאוד, היה הבנות.
בהצלחה (:

הי קרן,

_לא לא לא למטפלת אחת עם 15 ילדים!
זה חסר אחריות ורשלני_
מצטרפת ומוסיפה עוד איזה חמישה - שישה לאא.
אצלנו עולה אפשרות שנה הבאה שהגננת תהיה בחלק מהזמן לבדה עם חמישה ילדים והם כבר בני שנתיים וחצי עד שלוש וחצי (כלומר עצמאיים באכילה והרוב גם מסוגלים ללכת לשירותים כמעט לבד לגמרי) ועדיין אני משקשקת מזה ומאוד לא מרוצה מהמצב ושוקלת אותו רק בגלל שמדובר על שעות ספורות בימים ספורים...

לגבי העקיצה אין לי עצות ואני גם מאוד חוששת מעצות באינטרנט כשלא יודעים את התמונה כולה.
אני בוודאות הייתי הולכת למיון, לא מרגישה מספיק בטוחה בעצמי להתעסק עם התחום הרפואי. אבל זו כמובן רק דעתי האישית הבודדת ואין לה שום משמעות לכאן או לכאן.

_לא לא לא למטפלת אחת עם 15 ילדים!
זה חסר אחריות ורשלני
מצטרפת ומוסיפה עוד איזה חמישה - שישה לאא_
כבר הבעתי את דעתי כששאלת בעבר, ומוסיפה שוב עכשיו. אני מהתחום ויש לי הרבה נסיון. זה כל כך הזוי שאין לי מילים. זה ברמת ההזנחה הפושעת - פיזית ורגשית.
[טוב, האמת שאני גם מזדעזעת מ יש אפילו זמן צפיה

]

מדובר בעקיצה שמזדהמת. אנחנו לא יודעים למה. האם בגלל סוג העקיצה? המיקום?
אני רוצה רק להגיד, שתינוקת כל כך קטנה שמגיבה בזיהום חמור על עקיצה, מחשיד בעיני מבחינת המערכת החיסונית.
יכול להיות שהתינוקת שלך נמצאת בסטרס לא נורמלי?
זה באמת חיוני והכרחי שתינוקת כל כך פיצית תהיה כל כך הרבה שעות ביום בטיפולם של זרים ובלי אמא שלה?
ובתור התחלה, בשעות הכי טובות שלה, בגן עם 15 ילדים? סליחה, שכחתי מה בדיוק הסיפור שלך, אבל האמת, לדעתי גם את וגם הבת שלך פשוט חיות בסטרס מטורף, שתיכן. וההשפעה די ניכרת, על שתיכן. ואני בדיוק בדיוק צופה בהרצאה של ד"ר ג'ון ברגמן
https://www.youtube.com/watch?v=4xgkouoNZB0
והוא מסביר שהסטרס הוא האלמנט המשותף בין כל המחלות שפוגעות בנשים באחוזים מטורפים, והוא מסביר את המנגנון בגוף. והדבר הראשון שהסטרס גורם הוא השבתה של מערכת העיכול והשבתה של המערכת החיסונית. לדוגמא, אצל תינוקת בת שנה ומשהו (עכשיו היא בת שנתיים אבל היא במוסד הזה עם הגננת מגיל שנה ומשהו?), זה יכול לגרום א. לאובדן תיאבון וב. לזה שדברים פשוטים מתפתחים לזיהומים שדורשים מיון.
מה דעתך?

הי קרן מה שלומך ומה שלום אודי?
@}

שליחה על ידי תמי* » 03 יולי 2018, 13:08

מקווה ששיש שיפור והקטנה מתאוששת!

אני עם כל מה שכתבו לך לפני

קודם כל, חיבוקים לך ואיחולים לקטנה @}@}@}

_אני מתעייפת מידי. מרגישה שהחיים קצת כבדים. כל החלטה ענקית עלי כהר.
לאיפה זולגות האנרגיות שלי?_
נו, באמת

גברת מושלמת מתמודדת עם גידול ילדה בת שנתיים, פלוס עבודה במשרה מלאה (אצלי בלקסיקון, כל מה שמעל ל- 30 ש"ש זה משרה מלאה. בשביל הורים בטח), פלוס עבודת עומק רגשית רצינית ומחויבת, פלוס בעיות שינה מתמשכות של התינוקת שפוגעות בזמן המנוחה היקר שלך. שלא לדבר על צרות רפואיות שהיו לכן לא-מעט בזמן האחרון.
ואז היא מתפלאת לאן הולכות האנרגיות....

כי הן אמורות להישאר במקום ולתדלק אותך לעוד מרתון-יומיומי כזה, לא?

לא.

לא.

אה, כן, שכחתי את הניואנס: ממש ממש לא.

(())

ועכשיו ברצינות.

קודם כל, תודה על החתיכה החסרה בפאזל שאיכשהו

הצלחת לא להסגיר בדף על גמילה מהנקה לילית:
לפעמים, היא ישנה בבוקר עם אבא עד 10 או אחרי. את השנצ בגן בין 12 ל1 היא מפספסת, ואז היא נירדמת אצל המטפלת בין 3 ל4. זה כבר ממש מאוחר ובלילה היא מתקשה לישון, וחוזר חלילה.
אלמנטרי, ווטסון.
מנגנון עירות-שינה הוא כמו נדנדה. אי אפשר לטפל בקצה אחד שלו בלי להתייחס לקצה השני...
אז קודם כל, את צריכה אפשרות לנוח, כל יממה.
ובשביל זה היא צריכה לקום מוקדם בבוקר, בשעה 8 לכל המאוחר, כדי ששתיכן תוכלנה לישון בשעה נורמלית בלילה ולהרוויח את השעות המוקדמות לשינה טובה ואמיתית.

עכשיו:
כשמחברים את כל חתיכות הפאזל ביחד, יוצא - לדעתי - שמעון זה הדבר הכי נכון עכשיו.

כי:
א. במעון יש הרבה פחות ילדים מאשר בגן הנוכחי שלה.

אני לא טועה ואני לא צוחקת עלייך. מבחינה תפקודית (ואצל מרפאה בעיסוק אובססיבית כמוני, רק הבחינה התפקודית תופסת) מספר הילדים בגן איננו אבסולוטי, אלא הוא היחס המספרי בין הילדים, הצוות והמרחב.
בגן הנוכחי שלה יש מאסה של 15 ילדים על מינימום מטפלת ומינימום מרחב.
צפוף מאוד, ומעט מאוד ויסות של מבוגרים, מעט מאוד מאוד תשומת לב אישית.
במעון יהיו 24 ילדים על, אני מנחשת, פי שלוש מרחב ופי 4 מבוגרים.
שזה אומר, שלעתים נדירות היא תצטרך להתמודד עם עוד 14 ילדים אף-באף כמו שהיא צריכה עכשיו, כי לפחות חלק מהם יהיו בפינה אחרת, או מווסתים על ידי מבוגרים אחרים.

ב. עם מעון יש לה הרבה יותר סיכוי להתעורר בשעה נורמלית וכפועל יוצא גם ללכת לישון בשעה נורמלית, לישון טוב יותר בשעות המוקדמות של הלילה, לקום בבוקר בראש טוב, יותר מווסתת ויותר מוכנה להתמודד עם האתגרים של גן (כל גן), ולתת לך את הלילה שלך.

כלומר, המעון יצמצם שני גורמי סטרס מאסיביים.
יכול להיות שהוא יוסיף גורם אחר. למשל, את הנקשות בלוח הזמנים. או גננת לא סימפטית. המעון הזה לא אידיאלי. אבל לדעתי, בהינתן שאת תלכי לעוד ביקור או שניים שם, תקבלי תחושה טובה יותר של הצוות, ואז תבקשי את מי שמוצאות חן בעינייך הכי (עדיפות א' ועדיפות ב', אולי נבון לבקש שתיים), הוא יעזור לך לטפל בשני גורמי לחץ גדולים ומכריעים יותר.
דרך אגב, גננת טובה יכולה מאוד לעזור לילדים להתכונן למעבר משלב לשלב, להחליק את המעברים האלה בנעימות, ולנהל את סדר היום השרירותי בצורה שתרגיש לילדים הרבה פחות שרירותית. זה לא בשמיים.

עזרה ראשונה:
יש לך עוד ימי מחלה שאת יכולה לנצל? אז תנצלי אותם. זיהום בעקיצה זו סיבה מוצדקת לחלוטין ליום מחלה, בסיטואציה שלך.
קשה לך, קשה לה, קשה לכולכם.
וכמובן, לגייס עזרה ממקור אחר כדי לאזן את המערכת: זשעתיים של ניקיון בית, מיקוד-חוץ לבישולים לשבועיים הקרובים, משלוחים מהסופרמרקט, כל דבר שעובד לכם.

אני רוצה להדגיש משהו.

כרגע את עובדת בשלוש משמרות סביב השעון:
א. משמרת עבודה-בשכר
ב. משמרת אמהות
ב. משמרת רגשית: התייחסות עומק לקשיים ברובד הבסיסי של החיים שלך, ובנוסף התמודדות רגשית עם הצרות האחרונות, שלא היו קלות בכלל.

בהינתן זה, כמה לא-עייפה ולא-מותשת את אמורה להיות?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי
הילדה תלך למעון בשנה הבאה
ותודה על כל ההתייחסות המפורטת

מתחילת השבוע אנחנו באשפוז שמרגיש כשיו כמו סאגה בלתי נגמרת
מסתר שמדובר בחידק עמיד הגורם להצטברות של מוגלה: לא עקיצה ולא נעליים
ניקזו את המוגלה מהפצע, שוטפים אותה באנטיביוטיקה דרך הוריד, כבר חשבנו שנלך הביתה לשבת עם אנטיביוטיקה פומית אבל הבוקר שוב החזירו אותה לוריד
סיוט

וקשיי הירדמות בבית זה כלום לעומת להרדים אותה בבית חולים. בשעה 3 היא נופלת שדודה וב-8 לכל המאוחר מעירים אותה. הבוקר הצלחתי לגונן עליה עד 9 וחצי
שתישן ותאסוף כוחות הילדה
מסכנה של אמא

מפחיד אותי לחשוב על כמויות האנטיביוטיקה שהיא סופגת. המערכה הזיהומית הזו זו הפעם הראשונה בחייה שהיא נחשפת לאנטייבוטיקה
איך היא פיתחה חיידק עמיד?
לאלוקים פתרונים...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ויש גם נקודות של אור: המהממת שלנו מסרבת לבדיקת חום (בבית השחי, למדתי משהו בחיי וב'באופן' ;ׁׂ)
הבאנו לה את הבובה מהבית והצענו לה למדוד לה חום
היא ביצעה את הפעולה בשמחה ובאגרסיביות, וכששאלנו אותה מה היא עושה היא אמרה 'איה'.
הבנו אותה
היא מפרשת את כל המגע סביבה כפגיעה והכאבה
צודקת מנקודת מבטה

ואז אני רואה אותה מלטפת את הבובה ואומרת לה: הכל בסדר, הכל בסדר
בטון מרגיע ועוטף

התרגשתי כל כך @}

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

<זו אני, קרן, ממחשב אחר...>

שולחת לכם כוחות, חזקו ואמצו

וגם

קרן, כוחות וחיבוקים גם ממני. החלמה מהירה ושלמה!

שליחה על ידי תמי* » 05 יולי 2018, 20:49

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

החלמה מהירה!

רפואה שלמה במהרה!

איך היא פיתחה חיידק עמיד?
היא חיה בשנת 2018.
זה לא רק היא. זה החיידק שהתפתח איפשהו, התעמד בניסיונות קודמים עם אנשים אחרים, ותפס אותה.
ברוכה הבאה לעידן הפוסט-אנטיביוטיקה.

הבוקר הצלחתי לגונן עליה עד 9 וחצי
תשמעי, את גדולה. הערצתי אותך כאן. ממש הערצתי.
@}@}@}

אל תדאגי, היא תהיה בסדר

_היא מפרשת את כל המגע סביבה כפגיעה והכאבה
צודקת מנקודת מבטה
ואז אני רואה אותה מלטפת את הבובה ואומרת לה: הכל בסדר, הכל בסדר
בטון מרגיע ועוטף_
אין לך מושג איזה מעולה זה. את רואה אותה. את שומעת אותה. את נותנת לה אופציה לעבד את החווייה, והיא לוקחת אותה בשתי הידיים.
אני כל כך מתרגשת שאין לך מושג.

קשה קשה קשה
היום ממש רבתי עם הרופא
אמרתי לו שאנחנו רוצים כבר הביתה
זה היום התשיעי של האשפוז
אני כבר ממש מאבדת את זה
ובפרט שאני לא רואה סיבה לכך שמשאירים אותה שם
סתם סחבת על גבי סחבת מעצבנת

לא ממש ממש סתם אבל בערך.

אז אמרתי לו שאנחנו רוצים היום הביתה
ואז, בהמשך השיחה, אמרתי את זה שוב
הוא קטע את דברי ואמר בציניות: שמעתי בפעם הראשונה ואין לי קשיים בהבנה
רק את אשתי אני שומע פעמיים, וגם איתה אני מבהיר אחרי הפעם השניה ששמעתי
זה היה משפיל
היו סביבו מלא מתמחות שהמשיכו בסבב כרגיל
אני נאלמתי עם דמעות בעיניים...

וזה אחרי שהוא מדבר עלינו עם המתמחות באריכות ולא מפנה אלינו מבט בכלל
מגעיל
הילדה, בת שנתיים, קראה לכיוון הצוות איזה 7 פעמים 'היי, היי,היי'
אבל אף אחד לא טרח להסתכל עליה בחזרה
ממש מגעילים

שוקלת לכתוב לו משהו
או עליו לממונים

קודם רוצה לראות את הילדה שלי בבית
אין לי כבר כוחות...

צודקת צודקת צודקת!!!
ואני בעד שתכתבי ועליו.

ומותר לך לבכות ומותר גם לצעוק.
לפעמים זה עוזר..

מה שלב כתבה.
וגם - אם זה באמת מיותר, מותר גם להודיע שאת משתחררת על דעת עצמך.
אם נשארו עוד בדיקות ומעקבים לפעמים אפשר גם לבצע אותם דרך הקופה או עם הפניה.

ו... זה ייגמר. בקרוב תהיו בבית @}

גם - אם זה באמת מיותר, מותר גם להודיע שאת משתחררת על דעת עצמך.
בדיוק.
את לא שבויה שלהם.
תגידי שאת רוצה להמשיך את הטיפול בבית, היחס פה מזעזע והאישפוז כבר מיותר.
תנו לי ניירת לחתום שזה על אחריותי ואנחנו מסתלקות מפה.

זה לא דבר רע לומר גם אם משכנעים אותך לא להסתלק אלא להישאר עוד יום... אין צורך לשתף פעולה ולהיות קורבן שלהם.

עשיתי את זה לא פעם.
ברגע שהתחילו עם האיומים וההפחדות שלהם, פשוט הסתכלתי להם בעיניים ואמרתי: "הבנתי. על מה אני צריכה לחתום?" ולא התייחסתי לאף מלה שלהם. היית צריכה לראות איזה איומים וניבויי זעם רשמו לנו בשחרור... כמובן שום דבר מזה לא התגשם, הם היו רק חייבים להוציא את העצבים שלהם על זה שסירבתי לשטויות שלהם. חושבים שהם אלוהים.

קרן קודם כל החלמה מלאה לקטנה.
בתור עובדת במערכת הרפואית, כמה מחשבות:

להתלונן על הרופא הנ"ל. ועוד איך להתלונן. במייל קצר וענייני להנהלת ביה"ח עם העתק לשירות הלקוחות שיש כיום בכל בית חולים. אין לכן מושג כמה זה משפיע
כמו שאמרו מעליי, את לא אסירה. אם למיטב הבנתך האשפוז מיותר תחתמי על סירוב אשפוז ותשתחררו. מציעה בחום כן להמשיך להיות במעקב אצל רופא/ת משפחה שאת סומכת עליו לגבי המשך הטיפול
טיפולים משלימים לחיזוק הקטנה ולחיזוק שלך-דיקור, ביו פידבק, מה שמדבר אלייך.

רפואה שלמה!!

רפואה שלמה!
בדיוק מה שאמרו טלי, לב, תמרוש,בשמת ומיץ. את לא חייבת לאכול את כל ה427537422 שמנסים להאכיל אתכן. יש גבול, והאמת היא שאת יכולה לקבוע אותו. עד כאן.
חיבוק ענק לשתיכן.

קרן, הסיפור על הרופא הוא מחריד. מחזקת את ידייך!!

צאי משם.
שיקול הדעת שלך לא פחות חשוב ולא פחות נכון ולא פחות מדויק משלהם. את האפוטרופסות, ובסבירות גבוהה שאת יודעת מה שאת עושה.

אם הטיפול לא יעיל ולא אפקטיבי-החוצה.
גם שינה רציפה זה טיפול תומך חשוב.

חבל שלא כתבתי לך את זה לפני יומיים… עוד לפני הפוסט האחרון רציתי לכתוב לך, אם נראה לך שטיפול לא אפקטיבי, עדיף להיות מחוץ לבית חולים אשר בתוכו

בדיוק.

ואני חושבת שיש לרופא הזה קשיים רבים בהבנה. ושמסכנה אשתו. אם כך הוא אכן מתנהג אליה, אז היא סובלת מאלימות מילולית.
אם שמעת והבנת, למה לא הגבת?
אם שמעת ולא הגבת, כנראה פספסת משהו מהמסר. או שאתה אדם שלא ראוי לתקשר איתו בכלל.
אני חושבת שרופאים הם בין היצורים היחידים בעולם שעדיין מרשים לעצמם לתקשר איתנו בכזו שפה שוביניסטית.
וראוי, לגמרי ראוי, שזה ייפסק.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אנחנו בבית
מליל אמש
הודענו שאנחנו משתחררים והתארגנו
והצענו להם שיתארגנו גם

עכשיו זה נשמע קליל אבל למעשה זה היה קשה קשה קשה
יש לי עוד איזה מיליון חוויות לספר מהאשפוז הזה
ועדיין לא סיימתי לספר על הפעם הקודמת במיון...

ממש הרגשתי שהלמידה משמעותית ואפשרית לי לישום
אספר מה שיוצא, לא לפי הסדר...

ותודה ענקית לכל אחת שליותה אותי כאן
נתתן לי המון כוח!

(())(())(())(())(())

והצענו להם שיתארגנו גם

קרעת אותי.