תפילה לאם

[דובה_קטנה*]

מצטערת אתך על סבתך, אשה במסע.

היכן אפשר לשמוע את השירים המולחנים של שר הטבעות?

[אישה_במסע*]

ביוטיוב כמובן...

השיר של נימרודל בביצוע של הלוויסה, זמרת שאני אוהבת (שלרוב שרה ברוסית):
https://www.youtube.com/watch?v=Yf2PALIm7U4
הקלטה מקונצרט: https://www.youtube.com/watch?v=[po]9CBq 84d yU[/po]
שיר של גלדריאל (מצאתי בחיפוש ביוטיוב): https://www.youtube.com/watch?v=F6BjomyvpTg
וזה השיר שהיא שרה באלפית: https://www.youtube.com/watch?v=E6XnzglBjxc
ושוב נימרודל, הפעם בביצוע של זמרת אקראית במצאתי ביוטיוב: https://www.youtube.com/watch?v=5XC3x3X5bBg
השיר של בורומיר: https://www.youtube.com/watch?v=ONMEwDdatSM

אפשר למצוא ביוטיוב את כל השירים, ובגרסאות רבות ושונות. וזה רק באנגלית...
ברגע שעוברים לרוסית יש גם תרגומים שונים, ויש את הספר השחור של ארדה, ושיר על האהבה הנכזבת של דארון לנימרודל, ועוד לא מעט שירים ויצירות על שר הטבעות.

<הסבתא היא של תפילה בכלל>

[תפילה_לאם*]

זו אותה הסבתא שהיית מבקרת אותה בקביעות?
אני משתדלת לבקר את שתיהן.
זאת הסבתא שהייתה מאושפזת באוגוסט.
כמה קלאסי היה לספר לה, שאזמרלדה שחלתה אתמול והעבירה את עצמה ואותי לילה מזעזע, מרגישה עכשיו טוב הרבה יותר. ובשבוע הבא - תור לטיפת חלב. מאז השקילות של התאומות נהגתי להתקשר אליה ולעדכן בעלייה היפה במשקל.

מיכל, אם את עדיין פה - מה התחדש ב{{}}יאללה בוא ? אינטרנט רימון על שיגיונותיו אסר עליי להתעדכן...

[לב_שומע*]

אישה במסע, אני מאוד אוהבת שיחות על ספרי פנטזיה. אם את עדיין במצב רוח של לשתף בהגיגים ומחשבות, את ממש מוזמנת לדף שלי ולכתוב שם כל מה שעולה בדעתך. האסוציאציה הראשונה שלי מלחשוב על רעיונות עומק בשר הטבעות היא תמיד הקשר שנדמה לי שקיים שם בין תכונה של יכולת הומור עצמי, שמישהו מסתכל על עצמו במבט קצת משועשע ולא רק הירואי ו"גבורתי", ובין מה שעושה את ההבדל בסופו של דבר בין הטובים והרעים, כשמדובר ברעים שהיה להם פוטנצייאל להיות בצד הטוב.

תפילה. ... משתתפת בצער.. מחכה שיהיה כבר איזה רגע לדבר, לשמוע טיפה יותר לעומק...

שולחת לך ענקי על לעומת זאת, הבוקר הספקתי לשלוח לכמה הוצאות לאור עותקים של כתבי יד של ספרי ילדים שחיברתי!!!
וואלה!! הייתי צריכה לקרוא כמה פעמים כדי להפסיק לשפשף עיניים בתדהמה. וואו!!

[תפילה_לאם*]

לב, תודה.

מחכה שיהיה כבר איזה רגע
אני מייחלת לזה! מתקרבת להשלמת פרופילי תלמיד ( ) לקראת ישיבת תל"א בגן בשבוע הבא. אולי אחר כך יהיה טיפה רגוע יותר. <אמן>

[אישה_במסע*]

אני חושבת שאכתוב על טולקין בדף שלי. כולן מוזמנות!

[פלוני_אלמונית*]

אמן!
את מדברת עם האדם הנכון - נדמה לי שאני יודעת עד כמה השלמת פרופילי תלמיד זה.. צעד לקראת הגאולה. או לפחות השקט. היחסי..

או בקיצור: כולכבוד לך
לב מהנייד

[תפילה_לאם*]

כולכבוד לך
תודה!
לשם ההתייעלות כתבנו בגוגל דוקס, והגננת ציינה אותי לשבח על פעלי.


אני חושבת שאכתוב על טולקין בדף שלי. כולן מוזמנות!
לא רואה את עצמי צוללת לזה עכשיו, אבל באמת אהבתי את כתיבתו כשקראתי לפני שנים. בעז"ה עוד אחזור ואקרא וגם מטא-אקרא.

[תפילה_לאם*]

טוב, יקירותיי, נראה לי שזה כבר עובר לבלוג...

[כינור_לשירייך*]

תודה על הפרגון יקירתי @}
לא שיש לי התנגדות להיקרא צדיקה (-: אבל מה שאני מציעה כרגע הוא בראש ובראשונה בשבילי. אם אני רוצה להתפרנס מדרכי ההוראה שגיבשתי לי, אני צריכה קודם לבדוק אם הן באמת עובדות. במחשבות שלי הן עובדות מצוין (-:
מי שירצה להשתתף יתבקש להגיע אליי למפגש אחד (ואני גרה רחוק...) וגם אחר כך להשקיע - בתקווה שיצא לו משהו מזה. זה ניסיון.
אם הוא בסופו של דבר יהיה מרוצה - הרווח כולו שלי. לקוח מרוצה זה הכלי השיווקי הכי טוב שיש.

[תפילה_לאם*]

אבל מה שאני מציעה כרגע הוא בראש ובראשונה בשבילי.
מבינה ובכל זאת... בטוחה שמי שישקיע בהגעה למקום מגורייך - יצא לו משהו מזה.
הלוואי שהיה לי פנאי לזה. התאור מסקרן ומפתה.
בהצלחה!

[פלוני_אלמונית*]

שוב תודה לך, מעומקא.

[כינור_לשירייך*]

אופס... זו אני.

[תפילה_לאם*]

@}

[בשמת_א*]

סבתא שלי נפטרה אתמול
אוי, משתתפת בצערך )-:
(סליחה על האיחור, רק עכשיו קראתי, כמעט לא נכנסת לדפים)

[תפילה_לאם*]

תודה, בשמת.
שיהיה שבוע טוב!

[פלוני_אלמונית*]

תפילה יקרה, אני נעה בין תשוקה עזה לשיחה, למשל איתך ועם מה שכתבת, לבין שמירה על הבלוג כמקום "ריק" שאפשר לתת לכתיבה לקלוח בו בצורת סיפורים. זה יוצר מצבים מעצבנים כי רוב המגיבות עושות חשק גדול להמשיך שיחה...אז רק משתפת אותך ומסבירה איך זה שלא מגיבה. בטח הבנת לבד. ותודה על מילותייך. כותב_ ת

[תפילה_לאם*]

היי כותב ת,
ראיתי את דברייך ולא התפניתי לכתוב יותר מזה, וכיוון שרציתי להגיב תגובה בעלת תוכן דחיתי ודחיתי את תגובתי, אלא שאני רואה שהאינטנסיביות של החנוכה הזה + הקושי שלי לחיות על מיעוט שעות שנה לאורך זמן בשונה ממה שיכולתי עד לפני שנה-שנתיים(!) + זמן המחשב ההולך ומתארך של הילדים ונוגס בשלי גורמים לזה שלא אוכל לכתוב כרצוני.
לכן בינתיים רק: תודה שהסברת. @}

[רק_מה*]

יום עיון...לא. לצערי אפילו לבאופן אני לא מגיעה ממש בימים עמוסים אלו.

רק צרות טובות

יש לצילי את המייל שלי ו/או תשאירי לי כתובת אם את רוצה שנדון בנושא, בשמחה רבה

[גוונים*]

תפילה, באתי לשאול אותך שאלה בענייני שפה.
אני רוצה לדעת איך הקטנטונת (שנתיים כבר...) ממוקמת בעניין ההתפתחות השפתית שלה. יש איזשהו מקום שמרכז את הפרמטרים המצופים בגיל הזה או שתוכלי להגיד לי את?
מדובר על קטנטונת ורבלית להפליא ואני בעיקר רוצה את זה לצרכי תיעוד, כי פשוט ברור לי שלא נאמין שהיא דיברה ככה בגיל הזה ולא נזכור כמו שצריך ואני רוצה כן לזכור.
ואני פשוט לא כל כך מתמצאת אז יש דברים שברור שהם יוצאי דופן (לדוגמה משתמשת המון ונכון במילים כמו בינתיים, עדיין, בגלל ש... מאז ש... וכד', להבנתי זה לא נפוץ בגיל הזה)
אבל יש גם דברים שהיו נראים לי מרשימים מאוד לגיל הזה (כמו לדעת צבעים או לזכור שורות מספרים, שירים וכד') ופתאום ראיתי שלא יוצא דופן בקרב ילדי הגן (שאמנם חלקם גדולים ממנה בכמה חודשים) ודווקא דברים שחשבתי שסטנדרטיים (כמו היכולת לתאר חוויה שקרתה לה ברצף של כמה משפטים) מאוד מרשימים כל מי שפוגש אותה.
בקיצור, הייתי שמחה לדעת מה יוצא דופן ביכולת השפתית שלה ומה מצופה לגילה ואז יהיה לי קל יותר לזכור:-)

[תפילה_לאם*]

גוונים יקרה,
קודם כול, מזל טוב לבכורה המקסימה! איך הזמן טס כשנהנים...
ולענייננו, מדובר על קטנטונת ורבלית להפליא - אכן כך התרשמתי מפעמים קודמות שדיווחת עליה.
לצערי, אני לא מספיק זוכרת נורמות, אבל יכולה להשוות לקטנתי שמבוגרת משלך בכחודשיים, ושלהתרשמותי השפה שלה מפותחת למדי, ובכל זאת נראה שלא מגרדת את קרסולי השפה של בתך.
מה עוד?
לדעת צבעים במובן של שיום נכון שלהם נראה לי דווקא מוקדם. אמנם המחברת שלי, שהצצתי בה לפני כמה חודשים בהקשר אחר וגורסת שרכישת הצבעים יכולה להמתין גם עד גיל 5 (!), התמיהה אותי מאוד, אבל בגיל שנתיים נראה לי סביר שבקושי יתחילו להגיד "אדום" על הכול. אזמרלדה התחילה ממש לאחרונה לשיים צהוב ווורוד, ואני לא בטוחה שבעקביות, וזה הרשים אותי.
לעומת זאת, לזכור שורות מספרים, שירים וכד' נראה לי קלאסי יותר, כמו ספירה אוטומטית, אבל כמובן תלוי באיזה אורך מדובר, מה גם שקטנתך לא התחילה בכך היום או שלשום. ומה שמרשים אצלה יותר הוא שהיא יודעת לקשר את המילה המצוטטת להקשר אחר, נכון?
לתאר חוויה שקרתה לה ברצף של כמה משפטים_ זו אכן מיומנות מורכבת (עובדת על זה עם בני חמש פלוס בגן שפתי...), ובבסיסה מונחת ההבנה והתפיסה של הרצף, שקיומן מסביר גם את היותה _משתמשת המון ונכון במילים כמו בינתיים, עדיין, בגלל ש... מאז ש... , שזה לגמרי מפיל מהכיסא.

בספר שבידי "ילד - מה הוא אומר?" מצאתי טבלה שמשווה בין התפתחות שפה בשנות החיים השנייה והשלישית לבין התפתחות מערכות אחרות. כדי לתת לך תחושה עד כמה בתך היא הרבה מעבר למצופה (נגיד, מדברת כמו בת 4?) אני מעתיקה לך את הנקודות המפורטות בשורה המתייחסת לגיל 24 חודשים:
הרכבת משפט בן 3-2 מילים; אוצר מילים של כ-300 מילים; שימוש בזמנים ללא אבחנה; הבנת המושג "מתחת"; שימוש ב-ה' היידוע מתוך הגזמה.
אני תוהה על שתי הנקודות האחרונות שנמנו - למה בחרו לציין אותן לצד תאורים כלליים הרבה יותר, ומה בכלל הקטע הזה עם ה' הידיעה? אבל לא משנה...
להבנתי, בתך מסוגלת לדבר בשטף והדיבור שלה מורכב ממשפטים תקינים ומורכבים. לעומת זאת, הציפייה היא שילד בגיל הזה יהיה מסוגל כבר לצרף כמה מילים ברצף, אבל עדיין צפויות שלל טעויות מורופלוגיות ותחביריות, כלומר, עדיין לא יידע להתאים את מין שם התואר לשם העצם או זמן הפועל וכד'.
כתבתי לך מתוך חשיבה אסוציאטיבית ואני מקווה שתלקטי מדבריי משהו ברור ורלוונטי. @}

[תפילה_לאם*]

דרך אגב, את מתכננת לבוא ליומיון?

[רק_מה*]

גוונים, הכי טוב לתעד בהקלטה לדעתי. בכל טלפון יש תאריך, וכך ניתן לשמור פנינים.
(רקמה, שכבר כחצי שנה מקבלת דיווח שוטף באמצע הלילה: אמא אני רוצה חלבי, לא זה, צד שני אחר, זה לא עובד.)

[גוונים*]

הי תפילה, תודה רבה! בהחלט עוזר למקד.

בגיל שנתיים נראה לי סביר שבקושי יתחילו להגיד "אדום" על הכול
היא כבר יודעת את רוב רובם של הצבעים בבירור (אולי חום, אפור וכתום עדיין מתבלבלת לפעמים...) כמה שבועות, אבל ראיתי שכך גם שלושת חבריה בגן. יש לה כבר אפילו צבע מועדף (ורוד! לא עלינו... ממש לא קיבלה את זה מהבית...)

ספירה אוטומטית
אכן סופרת אוטומטית, אביה חובב המספרים מתלהב אבל אמרתי לו שאין לזה כל משמעות (הבנה מספרית) צדקתי?

באיזה אורך מדובר
ציטוטים מסיפורים היא אומרת לא יותר ממשפט אחד. אבל שירים יודעת המון, כולל בתים שלמים או שירים קצרים שלמים (ומתקנת אותי כשאני מתבלבלת, שזה הכי הורס...)

ומה שמרשים אצלה יותר הוא שהיא יודעת לקשר את המילה המצוטטת להקשר אחר, נכון?
כן. אני לא אגיד שזה קורה המון, אבל קרה כמה וכמה פעמים שנאמרה מילה בשיחה והיא התחילה לשיר את השורה הרלוונטית בשיר.

שזה לגמרי מפיל מהכיסא.
אכן:-) אם אני מצליחה להבין נכון, זה כנראה הדבר הבולט ביותר בייחודו (דוגמה מהבוקר, סתם לצורך השווצה: שואלת את אחותה הקטנה משהו, ואז באה אלי ואומרת: 'כשהיא תגדל היא תוכל לענות לי, עכשיו היא עדיין קטנה':-))

הרכבת משפט בן 3-2 מילים
עשתה את זה בגיל שנה וחמישה חודשים, רשמתי אז אני זוכרת.
לצערי אנחנו לא מצליחים לתעד כמו שצריך ובדיוק בגלל זה שאלתי אותך, כי הנה, מה שכן כותבים, גם נחרט יותר בזיכרון וגם מגובה בהוכחה בכתב:-)
אז עכשיו אני יודעת שבגדול היא בערך ברמה של גיל ארבע, מצוין, נתון כזה סביר שיהיה קל יותר לזכור, גם אם נתקשה להאמין (אמא שלי מתעקשת על כמה דברים, דוקא מתחום המוטוריקה הגסה, שלטענתה אני ואחיי עשינו בגילאים מסוימים, צעירים הרבה מהמצופה והיא טוענת שדווקא בגלל זה היא זוכרת את זה כל כך, כי היא אמרה לעצמה שבטח אף אחד לא יאמין לה, עכשיו אני מבינה סוף סוף למה היא מספרת לנו את זה ככה כל השנים)
וזה מוביל אותי להצעה של רקמה, אכן הכי טוב להקליט, אבל אנחנו לא מצליחים כל כך, איך שהיא רואה את המכשיר היא מפסיקה לעשות מה שעושה באותו רגע ומתחילה להתעניין בו ולרצות לשחק בו, ומרחוק לא שומעים אותה טוב מספיק בשביל להבין. אבל אין ספק שאנחנו צריכים להשקיע בזה יותר...

ומצאתי עכשיו את הספר שציינת באתר כותר, נראה מעניין מאוד ובדיוק בנושאים הרלוונטיים לי (גם לגבי אחותה הקטנה שכבר מתחילה להשמיע קולות ובדיוק תהיתי לגביהם ועניין אותי לדעת קצת יותר) מקווה שאמצא זמן לעיין בו. שוב תודה!

[פלוני_אלמונית*]

בעניין רגישות פיזית שאולי קיימת ומקשה על הילדה להתמודד עם חלק מהמאכלים, אני חושבת שגם ל{{}}תמרוש רוש יהיו מילים חכמות להגיד. ומי יודע, אולי היא תכיר גם אנשי מקצוע בארץ להפנות אליהם.
<{{}}כינור לשירייך{{}}>

[תפילה_לאם*]

רפרפתי. יוצאים לחופשה עם המשפחה של בעלי.
אשוב.
תודה!

[תפילה_לאם*]

תודה. אחזור.

[ציל_צול*]

מסרתי לה והיא חייכה בעיניים בורקות
תפסת אותי בבטן הרכה עם המשפט הזה.
העיניים הבורקות שלה זה הדבר הראשון שנקלט ממנה כשפוגשים אותה בפעם הראשונה.
איזו ילדה מתוקה יצאה לך...
משמח אותי שהיא עוד זוכרת אותי.

[ציל_צול*]

אוי, רפרפת לפני שכתבתי את הכי חשוב
חופשה נעימה מאוד שתהיה לכם.

[טליה_אלמתן*]

תודה רבה אשאל אותה!

[במעבה_הפרדסים*]

באיחור: תודה!
אולי אאמץ לי את העצים כסמל

[במעבה_הפרדסים*]

רק רציתי, בקצרצרה, בריצה, על רגל אחת, להציע לך הזדהות ותמיכה מלב אל לב - גם אני עוד נטולת מכשיר חכם, גם אני תוהה כמה זמן עוד אוכל לעמוד בפרץ, גם אני מתלבטת על המחירים של מצב ה"אין" לעומת המחירים של מצב ה"יש" (בינתיים עוד בוחרת באין, לא סגורה לגבי העתיד). וגם אני חוששת שהמאמצים לא להפוך את המכשיר למלכודת עלולים לגזול ממני אנרגיות מעל ומעבר לאלה שבמאגר... מאוד מאוד מבינה אותך.

[תפילה_לאם*]

תודה רבה.

[תפילה_לאם*]

גן יער (ירושלים)
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq ... 0714154553

[קול_פעמונים*]

איזה יופי!
כל מאכל שהוא ממזון בריא שהוא באמת, אבל באמת, טעים ממלא אותי שמחה.
עד כמה יצא מתוק?
גם אני חשבתי לשחק עם המתכון הזה, רק יותר בכיוון של הוספת בננה.
אצלי ב"ה אוכלים ירקות גם כשהם לא "מתחבאים" בעוגה, אז יש לי פחות אינטרס להחביא אותם (-:
אני מתמקדת במציאת והמצאת עוגות וממתקים כדי שבחורציק ירגיש שגם לו יש, כשהוא עומד מול כל העולם וחטיפיו.
דרך אגב, מצאתי מתכון לעוגיות מעולות ממש על בסיס קמח שקדים, שקדיה וקמח קוקוס, שממותקות בדבש- מעניין אותך?

[פרח_בית*]

תפילה, יש לי מתכון לעוגיות פשוטות עם קמח כוסמין ושקדים טחונים, שמומתקות עם תמרים. מעניין?

[תפילה_לאם*]

מעניין!

[פרח_בית*]

עוגיות (יוצא בערך 20 עוגיות):
100 ג' קמח כוסמין
100 ג' שקדים טחונים
5-7 תמרים (תלוי כמה מתוק רוצים)
כפית אבקת אפייה
80 ג' שמן קוקוס או 90 ג' חמאה
גרידת לימון
תמצית וניל
אפשרי - בסוף להוסיף קצת אגוזים, צימוקים, חמוציות וכו'

לטחון את הכל יחד, להוסיף תוספות. להכניס למקפיא לחצי שעה בערך.
לגלגל לעוגיות.
לאפות 15-20 דקות ב-180 מעלות
אפשר להוסיף ולשנות כל מיני בשביל לגוון בטעם - אולי קצת קקאו במקום חלק מהקמח לעוגיות שוקולדיות, או קוקוס טחון/פרג במקום חלק מהשקדים. וגם קינמון/ג'ינג'ר או תבלינים נוספים.

לאחרונה היו אצלנו אורחים לארוחת שישי, והכנתי את העוגיות האלה שטוחות (רידדתי על תבנית אפיה, חתכתי לריבועים עם סכין, ואחרי האפיה הפרדתי ביניהן בזהירות).
על זה שמתי קצת קצפת (הקצפתי שמנת מתוקה והמתקתי ב-2 כפות תרכיז תפוחים טבעי),
ועל זה קוביות תפוחים מטוגנות - הקפצתי במחבת עם חמאה (אפשר שמן קוקוס), עד שהתרככו, עם קינמון, שקדים קצוצים ופקאנים. יצא ממש יפה ומרשים וטעים.
אפשר אולי גם להשתמש בבצק של העוגיות, ולעשות ממנו מעין מאפה ממולא תפוחים וקינמון. נראה לי ייצא ממש טעים. אני אנסה מזה מתישהו.

ועוגה בחושה פשוטה באותו סגנון:
2 ביצים
1/3 כוס שמן קוקוס
תמצית וניל
2/3 כוס מיץ תפוזים
5-7 תמרים
3/4 כוס קמח
כפית אבקת אפייה
1/2 כוס קוקוס טחון
1/4 כוס פרג

לטחון הכל יחד במיקסר, להעביר לתבנית אינגליש מרופדת ומשומנת (עשיתי בחד פעמית, קטנה יחסית. אפשר לעשות גם בתבניות מאפינס. אם עושים בתבנית גדולה יותר אז לעשות כמות וחצי מכל המרכיבים).
לאפות 20-25 דקות על 180 מעלות

[תפילה_לאם*]

תודה, פרח.
באמת נראה נחמד.
אבל קצת מפחיד אותי לאמץ מדי את הבלנדר, לא?

[פרח_בית*]

אני עושה במג'י מיקס, זאת קערה רחבה (כלומר לא הגבוהה כמו של בלנדר לשייקים).
זה יוצא בצק רך.
בעיקרון מה שבאמת צריך טחינה זה התמרים, אז אולי אפשר לעשות ניסיון לטחון תמרים עם השמן למשל, ואז לערבב אותם ידנית עם שאר המצרכים

[תפילה_לאם*]

אני עושה במג'י מיקס
אה, אין לי, אבל אני מניחה שאפשר לבצוע כמות מתוך אריזת וואקום של תמרים מגולענים.
טוב, כיוון שאני הצרכנית העיקרית המשוערת של העוגיות, סיכוי טוב שלא אאפה אותן בקרוב ממש, אבל שומרת את הרעיון. תודה!

[פרח_בית*]

היי תפילה, נראה לי שאבוא היום (עדיין צריכה קצת שכנועים עצמיים...)
תוכלי לשלוח לי מייל לכתובת שבראש דף הבית שלי? שנחליף פרטים מזהים

[אישה_במסע*]

התכוונתי לכתוב אצל על השיר, אבל ראית שזה ארוך ותופס נפח, אז כתבתי אצלי. מוזמנת לקרוא @}

בקצרה: אני ממש ממש שמחה שיש שירים כאלו, עם עומק, ותוכן, והכרה של טקסטים אחרים והתייחסות אליהם. חסרים נביאים בחברה שלנו, ואני שמחה שיש אנשים שאומרים "הנה ימים באים נאום ה' אלוהים".

אני לא מסכימה עם התוכן של השיר. זה נושא לדיון שלם, אם תרצי.

[תפילה_לאם*]

תודה!!! (הו, בזמן האחרון אני מסמסת יותר ויותר, והמילה "תודה" די שימושית, וכה (!!!!) מעצבן להקליד אותה בטלפון ישן!)
הגבתי אצלך.

[כותב_ת*]

http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq ... 1%F8%EB%E4
שיחות (17.11.2008 18:07):
(בעניין הגפת, ששאלת)

[ציל_צול*]

תודה על מה שהשארת אצלי!

[תפילה_לאם*]

כותבת,
תודה על ההפניה. נזכרת שכבר קראתי שם, אבל בכל זאת נחמד לחזור לקרוא.

ציל צול,
בדיוק חשבתי עלייך. אמש סיימתי לקרוא את "נערות חורף". נתקלת? קראת?

[ציל_צול*]

לא...
אני מודה שאני כבר שנים בעצם לא קוראת רומנים אלא רק ספרי עיון.
מה בזה הזכיר לך אותי?

[תפילה_לאם*]

ספר שמתאר בצורה מרתקת ומטלטלת את התמודדותה של נערה אנורקטית.
כמובן שהסוף אופטימי, ולטעמי לא מספיק מנומק, כאילו מעבר חד מדי לסיום מהיר וטוב לאחר הידרדרות מפורטת, אבל כל השאר היה אמין בעיניי (בלי להכיר מבפנים).

[במעבה_הפרדסים*]

כבר כשכתבת על רופא הנשים בעבר רציתי להגיד לך: לפי תיאורך את האדם נראה לי שגם אני הייתי מטופלת אצלו איזו תקופה, וגם עליי הוא עשה את אותו טריק. בזמנו יצאתי קצת מבולבלת, לא היה ברור לי מה קרה ואיך קרה, חשבתי שזו הייתה אי הבנה. כשאת סיפרת ירד לי אסימון שזה היה מכוון. הזדהיתי עם הקונפליקט שלך ביחס לתעלול הזה. אני די בטוחה שזה אכן הקל עליי, אבל זה באמת משאיר גם הרגשה מוקטנת מעט...
ניחוש: רוב הנשים היו כן מעדיפות שיפעילו עליהן רמאות כזאת.
(וזה עדיין לא אומר שזה לגיטימי.)

[אישה_במסע*]

ניחוש: רוב הנשים היו כן מעדיפות שיפעילו עליהן רמאות כזאת.
ניחוש: יש המון נשים שנפגעו מינית בצורה זו או אחרת, והתנהלות כזו יכולה ממש לפגוע בהן. גם אם אניח לרגע שרק הן יפגעו, זה עדיין קבוצה גדולה. וזה תוך התעלמות מזה שבסביבה שאני מכירה רוב הנשים לא ירצו רמאות כזו.

אני חושבת שהנזק הפוטנציאלי כאן עצום.

וזה אפילו אם להתעלם מהנזק ארוך הטווח שיש בגלל פגיעה באמון, שהוא הסיבה שלא משתמשים בפלסבו.

[תפילה_לאם*]

תודה על ההזדהות, במעבה. @}

אישה, את עוזרת לי למקד את הקונפליקט, אבל לא לפתור אותו...

[אישה_במסע*]

אבל לא לפתור אותו
כנראה כי אני חושבת שלהעלות את הקונפליקט בצורה ברורה זה הדרך לפתרון. לא תמיד, אבל בהרבה מקרים זה עובד ככה בשבילי. ולהצליח לפתור קונפליקט כשהקונפליקט מעורפל ולא ברור מה כל צד רוצה זה קרוב לבלתי אפשרי בניסיון האישי שלי. אולי אנשים שמוכשרים בדברים שונים ממני יכולים לעשות את זה, לי זה לא עובד.

[תפילה_לאם*]

להצליח לפתור קונפליקט כשהקונפליקט מעורפל ולא ברור מה כל צד רוצה זה קרוב לבלתי אפשרי
בוודאי. אני אומרת שאפילו שעזרת לי להבהיר את הקונפליקט, עדיין לא ברור לי מה נכון לעשות.

[גוונים*]

טוב, כותבת לך פה, כי הבנתי פתאום ששם זה לא הדף בית (אם זה בכלל משנה בימינו ההגדרות האלו).
הקטנטונת בת אוטוטו שנה ועשרה חודשים התחילה לגמגם. אבל ממש.
רקע: מתוקנות שמדברת מעולה, מרכיבה משפטים של שלוש-ארבע-חמש מילים. אמנם הדיבור די משובש ולא ברור אבל מבנה המשפט נכון לגמרי. כולל הטיות (אני, את, אתם) זמנים (עבר, הווה, לא זוכרת לגבי עתיד)ואוצר מילים גדול.
שרה בתים שלמים משירים וזוכרת המוני שירים. לא בשטף מושלם אבל הי היא פצפונת...
ופתאום לפני כשבועיים שלושה, התחיל גמגום עדין, מן חזרה על הברה פעם או פעמיים. מאז זה רק הולך ומחמיר. כרגע יש משפטים שבהן תחזור על כל הברה כמה וכמה פעמים מה שיגרום לה לפעמים להתייאש ולהפסיק להגיד את המשפט, אולי שוכחת מה היא רצתה או שפשוט מתייאשת. ומה שיקשה מאוד על הבנת המשפט.
אז קראתי הרבה והבנתי שזה שכיח יחסית וברוב המקרים עובר לבד ושצריך פשוט לא להתייחס ולהמשיך לדבר איתה רגיל לגמרי, להתייחס לתוכן ולא לאופן בו הדברים הנאמרים ובכלל להתייחס לכל הדבר הזה באדישות מוחלטת.
אנחנו מיישמים לגמרי.
אבל כמה דברים:
בכל זאת יש רגעים שדאגה מתגנבת לליבי... בעיקר כשיש רצפים ממש 'כבדים'... גם אצלנו, כמו שקראתי שלרוב קורה, זה לא אחיד, כן יש מקרים שאומרת משפטים שלמים ללא גמגום, זה מושפע גם מעייפות ואולי מעוד פרמטרים שלא עליתי עליהם. יש אולי מאפיינים מסוימים שעוזרים להגדיר אם זאת התופעה השכיחה המוכרת אצל פעוטות שחולפת מעצמה או שזה משהו אחר שמצריך יחס אחר, בדיקה, טיפול וכד'?
עוד משהו, אחותה הגדולה (בת שלוש ושבעה חודשים) ורבלית בטירוף, מדברת כמו בת שבע בערך, יש הרבה מלל בבית.. כל הזמן התחושה שלי היא שהקטנטונת שמנסה לחקות את אחותה בהכל מנסה להיות כמוה גם בדיבור, שיש לה יכולות קוגניטיביות אבל המערכת עוד לא בשלה והניסיון לדבר ברמה גבוהה יותר מהיכולת שלה גרם לגמגום ואז זה כבר נתקע... (הסבר הגיוני?) והשאלה אם יש מה לעשות מבחינה סביבתית, אולי איכשהו לדבר פחות בסביבתה יעזור? לדבר פחות אליה? כל הזמן אני מדברת אליה כמו שאני מדברת אל אחותה כי בגדול אני די מאמינה בלדבר לתינוקות וילדים קטנים רגיל יחסית (לא לפשט מדי, כמובן שלא בטון תינוקי וכד') אולי זה מכביד עליה?
ודבר אחרון, אנחנו אמנם לא מתייחסים לגמגום אבל הגדולה לפעמים כן. חוזרת אחריה או משלימה לה את המילה, הבנתי שזה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות, אבל לא יודעת כל כך איך להסביר לגדולה שתימנע מלעשות את זה כי לא רוצה לייצר אצלה בראש שיש בעיה. בינתיים היא מתייחסת לכל העניין בטבעיות וגם כשהיא מתייחסת לגמגום זה נעשה בטבעיות מוחלטת לא כמו שמבוגר יתייחס לזה.
טוב בעצם עוד משהו, באמת אחרון (אמא'לה איזה אורך...) מה שהכי מדאיג אותי בעצם... יש לי מן הרגשה שמאז שהתופעה התחילה היא מדברת פחות. יותר משתמשת ב'זה' כדי לתאר מה היא רוצה (נגיד היום רצתה שאתן לה עוד דף ציור ובפירוש זכור לי שבעבר היתה אומרת עוד דף אמא והיום רק אמרה זה או את זה). יותר בוכה כשלא מקבלת מה שהיא רוצה במקום להגיד וכד'. היא עדיין מדברת לא מעט וכאמור מרכיבה משפטים יפים מאוד אבל יש לי הרגשה שעכשיו זה פחות.
אז... מה את אומרת?

[גוונים*]

ודבר אחר ולא קשור בכלל, זכור לי במעומעם שבעבר ניסית (או הצלחת??) להתמודד עם בעיה (משפחתית?) של תולעים באמצעים טבעיים.
אם אכן כך מה מסקנותיך?

[מיכל_בז*]

גוונים, גם לעלמה זה היה קורה. בכל קפיצת דיבור משמעותית, היא הייתה חוטפת איזה גמגום שלא היה לנו פשוט לראות כי זה תסכל אותה. זה עבר כלא היה בקפיצה האחרונה ונראה לי שזה מאחורינו.

[גוונים*]

העניין הוא שנראה שזה ממש נתקע, זה כבר שבועיים או יותר וזה מאוד חזק. זה לא איזה גמגום עדין כמו שהיה קורה לה מדי פעם גם קודם. והיא מוותרת על הדיבור שזה הכי כואב לראות. מתייאשת באמצע משפטים..
אני מאוד מקווה שזה אכן שלב בהתפתחות הדיבור..

[תפילה_לאם*]

היי גוונים ומיכל,

למען האמת, אין לי הרבה ידע מעבר למה שבוודאי קראתן או חוויתן.
כן מנסה לענות מתוך שילוב של ידיעותיי ושל איזה ניסיון לאינטואיציה מושכלת.

בראש ובראשונה, גוונים, אני שולחת אותך ללוח השנה הביתי. סמני בבקשה כוכבית בראש חודש אדר (אפשר וכיף בפורים במקום זה).
בעז"ה בתאריך הזה תיכנסי הנה שוב ותכתבי שהכול חלף-הלך ונשכח!
<העצה הזאת כבר עבדה לי לא פעם!>

כרגע יש משפטים שבהן תחזור על כל הברה כמה וכמה פעמים מה שיגרום לה לפעמים להתייאש ולהפסיק להגיד את המשפט
הנקודה הזאת כן חשובה בעיניי. לא הייתי משנה שום דבר בהתנהלות שתיארת, אבל כן הייתי מנסה לשים לב אם זה קורה הרבה, ואם כן - אולי מנסה לפעמים לעודד אותה בעדינות להמשיך ("ו...?", "כן...?"). אבל קחי בחשבון שאולי הפרשנות שלך של "ייאוש" מנותקת ממה שהילדונת מרגישה, ואולי זה יותר שוכחת מה היא רצתה , שאז נראה לי שלא נורא - בעז"ה כל החיים לפניה להיזכר ולומר מחדש.

יש אולי מאפיינים מסוימים שעוזרים להגדיר אם זאת התופעה השכיחה המוכרת אצל פעוטות שחולפת מעצמה או שזה משהו אחר שמצריך יחס אחר, בדיקה, טיפול וכד'?
הדברים היחידים שעולים בדעתי הם גמגום במשפחה או מצב סטרס.
אם קביעת תור לקלינאית - לעוד חודשיים-שלושה (סביר שלא יהיה תור מוקדם יותר גם ככה... P-:) - תשקיט את דאגתך - לכי על זה. תמיד אפשר לבטל.
<גם זאת עצה שאני אוהבת לתת...>

המערכת עוד לא בשלה והניסיון לדבר ברמה גבוהה יותר מהיכולת שלה גרם לגמגום ואז זה כבר נתקע... (הסבר הגיוני?)
אני חושבת שזה ההסבר הרשמי!
הייתי ממשיכה לדבר אליה כמו שנהגתם, בדרך הטבעית שלכם (שגם נשמעת לי נכונה ומעשירה), ובאמת בלי ידע מקצועי בנושא אבל מתוך מחשבה נראה לי שבסדר גם שהגדולה תנהג בדרכה התמימה והטבעית, כל עוד זה לא נעשה בדרך מלחיצה או ביקורתית, זה נראה לי... זורם, והרי זה מה שאתם מחפשים: דיבור זורם.

היא עדיין מדברת לא מעט וכאמור מרכיבה משפטים יפים מאוד אבל יש לי הרגשה שעכשיו זה פחות.
כל עוד לא מדדת, זה נשאר בגדר תחושה. כל אחד יכול לפעמים לשיים פריט ספציפי ולפעמים לקרוא לו "זה".
אבל אני דווקא לא פוסלת את ההתרשמות שלך.
כיוון שהילדה אינטליגנטית כל כך, נראה לי הגיוני, שהיא תחוש בקושי שלה ובצורה בלתי מודעת תקל על עצמה. כל עוד זה זמני זה נראה לי בסדר ואפילו יפה, כמו שלא היינו מודאגים ממישהו שכואב לו הגרון ומעדיף לדבר פחות.

[תפילה_לאם*]

בעבר ניסית (או הצלחת??) להתמודד עם בעיה (משפחתית?) של תולעים באמצעים טבעיים.
היה משהו אבל לא חד-משמעי.
בהריון עם אזמרלדה היה פה איזה סבב ורמוקס לילדים והיה לי חשד שגם לי יש תולעים.
אולי אכלתי קצת שום וגרעיני דלעת, אבל בטח לא בכמויות שמשפיעות.
מה שכן עזר כנראה (כי למעשה לא ידעתי בוודאות שיש לי ולא ידעתי גם שהן מוגרו...) היה למרוח בערב וזלין סביב פי הטבעת ולנגב אותו בבוקר. ממה שהבנתי, התולעים יוצאות בלילות להטיל שם, וברגע שאוספים את הביצים כך, אין דור המשך.
לא יודעת אם הייתה לי סבלנות לנסות את זה, לו הייתי רואה שמי מילדיי סובל מתולעים...

[ציל_צול*]

גוונים
אצלנו היתה התמודדות מעולה עם תולעים שלקחה 24 שעות בדיוק. אכילה של כמויות גדולות של גרעיני דלעת לא קלויים ומריחה של שמן עץ התה בפי הטבעת.
הגרעינים יוצרים סביבה לא רצויה לתולעים במעיים, ואלו שעוד באות להטיל מוצאות משהו שכנראה לא מתאים להן מבחינת ריח ומרקם.
נדהמתי בעצמי מכמה מהר זה נגמר. אבל זה דרש המון גרעיני דלעת

[גוונים*]

_אני שולחת אותך ללוח השנה הביתי. סמני בבקשה כוכבית בראש חודש אדר (אפשר וכיף בפורים במקום זה).
בעז"ה בתאריך הזה תיכנסי הנה שוב ותכתבי שהכול חלף-הלך ונשכח!_
באמת? כמה פשוט, ידעתי למה אני פונה אליך:-)
הנקודה הזאת כן חשובה בעיניי. לא הייתי משנה שום דבר בהתנהלות שתיארת, אבל כן הייתי מנסה לשים לב אם זה קורה הרבה, ואם כן - אולי מנסה לפעמים לעודד אותה בעדינות להמשיך ("ו...?", "כן...?").
אוקיי, לוקחת לתשומת ליבי.

תודה רבה רבה! היה לי ממש כיף ונעים לקרוא את התגובה שלך (פרופורציות זה כל כך חשוב:-))

[גוונים*]

אבל זה דרש המון גרעיני דלעת
כמה זה המון?
התחלנו לבלוס כאן היום....

[תפילה_לאם*]

[ציל_צול*]

כמה זה המון? כמה שאפשר בלי שהילד ממש מתעצבן
חופנים בכל ארוחה

[גוונים*]

פה כולם ממש אוהבים גרעיני דלעת אז זה לא בעיה:-)
נראה לי שגם אנחנו עברנו את זה בשלום(?) ובמהירות!

[במעבה_הפרדסים*]

_אני יודעת שכדאי להתאמץ בלהעביר עוד מטלות לאחריות הילדים, שבסופו של דבר יהיה לי קל יותר, ושגם הם יכולים להרוויח מזה (ידע, הרגלים, תחושת שייכות), אבל ההשקעה בהנחלת ההרגלים ובאכיפתם נראית לי מאמץ גדול מכפי כוחותיי בימים אלה, כך שאני כבר מעדיפה לעשות דברים בעצמי או לוותר עליהם, אפילו שהיה נעים יותר אם כן היו נעשים.
אני בטוחה שהטקסט הטרי של בשמת בבלוג של תמרוש (1. נחישות + התמדה, 2. הנאה) מבהיר את הבסיס החשוב לקידום הרעיון הזה, אבל אני מרגישה שזה גדול עליי לעשות את זה באופן גורף, אפילו שאני יודעת שאני מכניסה לעצמי גולים עצמיים_
קראתי והזדהיתי עד מאוד...
אם יורשה לי... הבנה שהגעתי אליה לאחרונה ועוזרת לי להתמודד עם תחושת החלושס הזאת: אנחנו נספיק הכול. גם אם היום אני עורכת שולחן לבד כי לא מצאתי בי את הכוחות להביא את הילדים לערוך איתי, גם אם היום אני עדיין מנעילה לילד כי אין לי סבלנות ללמד אותו לנעול לבד, גם אם היום אני לא שמה אף אגורה בצד לחיסכון לטווח ארוך כי אני זקוקה לכל אגורה ואגורה שיש לי כדי לשרוד את היום הזה - היום הוא רק יום אחד, ויש לנו המוני ימים ביחד. זה ממש בסדר. אפשר (וכדאי!) לעשות בכל יום את החישוב של אותו יום - מה אני יכולה ומה לא. גם כששמים אגורה בצד פעם בשבוע זה מצטבר. מכל הימים הרבים האלה, בטוח שיהיו מספיק שבהם כן יתאים לי ויהיה לי אפילו ממש כיף להדריך אותם לשלב הבא.
אז אני ממש בעד לשנות טרמינולוגיה. זה לא גול עצמי, זו התנהלות חכמה וקשובה לעצמך שמזהה את הזמנים שבהם לא מתאים לך להיות חינוכית. אני בטוחה שיש די והותר זמנים אחרם. תרשי לעצמך @}

<אני לא כאן>

[תפילה_לאם*]

תודה! @}

[במעבה_הפרדסים*]

כי הן משקפות לי ב{{}}עָצמה{{}}

חוסר ארגון של תָכנית הקבוצות המשותפות

אח, הדברים הקטנים שגורמים לי עונג...

שבת שלום ומבורך @}

[תפילה_לאם*]

תודה, יקירתי.
אני מוצאת את עצמי מבולבלת ונבוכה מאז שינוי כללי הכתיב חסר הניקוד.
לא נראה לי שאי פעם אכתוב "אימא"...

שבת שלום!
ובהשראתך נראה שאבשל מטבוחה למשלוחי המנות. |

[במעבה_הפרדסים*]

ובהשראתך נראה שאבשל מטבוחה למשלוחי המנות
הידד! ואני בהשראתך כתבתי את שיר הקישוא (-:

היותר לי לשאול מאיפה ההיכרות עם הניקוד ושות'? חלק מתָכנית הלימודים לקלינאות? או שבאופן פרטי את מגלה עניין ולומדת (מה קרוי בעגה המקומית 'חינוך ביתי')?

[תפילה_לאם*]

איפה ההיכרות עם הניקוד ושות'?
לפני כאחת עשרה שנים סיימתי לימודי עריכה שונית באוניברסיטת תל אביב...

שיר הקישוא
מגניב!!! אולי מתישהו תשתפי...

[במעבה_הפרדסים*]

וואללה 0-:
גמני השלמתי את הלימודים לפני אחת עשרה שנים (ועוד כמה חודשים), אבל בעברית.

מניחה את השיר ובורחת להתחבא...
קָשֶׁה יֵשׁ רַק בְּלֶחֶם,
הַקַּשׁ יִסְעַד פָּרוֹת,
קוּשָׁאן אִשּׁוּר לְמֶכֶר -
קִשּׁוּא הוּא בְּחִיר פֵּרוֹת.

מִקּוֹל תְּשׁוּאוֹת הֵידָד,
שָׁמַיִם רָעֲשׁוּ.
הֵרִיעַ כָּל הַגַּן -
לָעַד יְחִי קִשּׁוּא!

(ניסיתי בסגנון של שירי הענתיקה האחרים...)

[אישה_במסע*]

מניחה את השיר ובורחת להתחבא...
למה להתחבא? השיר כל כך מגניב!

[תפילה_לאם*]

ניסיתי בסגנון של שירי הענתיקה האחרים...
ניסית? הצלחת בגדול!
אהבתי את הקשר הצלילי בין כל המילים הראשונות בבית הראשון.
אהבתי את הניסוח ואת בחירת הפועל של "הקש יסעד..."
ואהבתי הכול!
השיר כל כך מגניב!

[במעבה_הפרדסים*]

יו, תודה רבה לכן.
לגמרי לא הייתי בטוחה אם התוצר שווה משהו. שימחתן.

[תפילה_לאם*]

כן! כן! כן!
והיה לי חשוב לפרט חלק מהדברים שאהבתי ולא רק לכתוב בכלליות שהשיר יפה.

[אישה_במסע*]

כן! כן! כן!
הייתי שמחה לפרט מה אהבתי, אבל אהבתי בעיקר את התחושה מהשיר, ואני לא יודעת להסביר מה יצר את התחושה הזו. באמת יש בזה משהו ישן כזה, ואני אוהבת את זה.

[יולי_קו]

מאוד יפה מושך ומיוחד. מושך למחשבה.

[גוונים*]

באמת לא ראיתי ששאלת! (העומס לא מאפשר לי להתעדכן כאן ברצף כבעבר) תודה על ההתעניינות!!
חשבתי עליך המון בהקשר הזה, כי נתקע לי בראש שאמרת שעד ר"ח אדר הכל יהיה מאחורינו. אז התאריך הזה נהיה הנקודה בזמן שעליה חשבתי בהקשר הזה:)
מה שקרה בפועל זה שעוד לפני ר"ח שבט עבר לגמרי הגל ההוא, שהיה הכי חזק. היו כמה שבועות שהכל היה בסדר אבל מאז היו עוד כמה גלים קטנים כאלה, שזה קצת חזר. לא בדיוק הגמגום הכבד שהיה בהתחלה אבל מעט ממנו כן וגם תופעות של משיכת הברות מסויימות, או נטיה לא לסיים מילים שהסתבכו לה וכד'. וזה בא והלך כל התקופה וממש לפני כמה ימים קלטתי שכבר זמן מה יש התייצבות יחסית.
עדיין נראה לי הרבה פעמים שהיא היתה רוצה להגיד הרבה יותר ממה שהיא מצליחה. זאת ילדה שפשוט מבינה איך העולם עובד, קולטת הכל, מזהה ומבינה רגשות ותחושות בצורה מדהימה (אני מתגעגעת לאבא, אני לא מרגישה טוב, קודם כעסתי ועכשיו נרגעתי וכד') ונראה לי שהקושי הזה בדיבור נובע מהפער בין ההבנה שלה את הדברים ליכולת גם לבטא אותם (וזה לא שהיא לא מצליחה לדבר, היא מדברת יפה מאוד, ביחס לילדים אחרים בגן שלה שכולם גדולים ממנה, היא מדברת הכי טוב אז אני מניחה שהיא לגמרי בנורמה, פשוט ביחס לעצמה... הדיבור לא מדביק את קצב המוח...)

[תפילה_לאם*]

גם אני נוטה לחשוב שהקושי הזה בדיבור נובע מהפער בין ההבנה שלה את הדברים ליכולת גם לבטא אותם
איזה כיף שיש שיפור והתייצבות!
המשך צמיחה ופריחה בכיף! @}

[קול_פעמונים*]

מועדים לשמחה תפילה יקרה!
שמחה לשמוע
אני אפיתי (אזהרה: קטניות) עוגת תפוזים על בסיס כוסמת של אבא גיל
יצא סבבה בשבילי, אני נמנעת מגלוטן כל השנה.
אולי תנסי גם (-:

http://abagil.co.il/he/%D7%9E%D7%AA%D7% ... 7%99%D7%9D

מקווה לפגוש אותך שוב השנה ביומיון שיבוא עלינו לטובה!

[גוונים*]

עלית במחשבותיי מספר פעמים...
מה שלומך?

[עדינה_מאד_מאד*]

את חסרה לי כאן..

[יולי_קו]

שלום יקרה,
ראיתי שמחקת דפים, ומאוד קיוויתי שגיבית אותם אצלך. למדתי המון מהדיונים, השאלות וההגיגים ששחו באקווריום שלך.
תודה!

[בשמת_א*]

לא ראיתי שמחקת דפים )-: עכשיו התבאסתי. מחקת דפים שלמים שגם אחרים השתתפו בהם בלי לתת לאף אחד צ'אנס להוריד משם דברים שהיו יקרים לליבו?

[זו_שיודעת*]

בלי לתת לאף אחד צ'אנס להוריד משם דברים שהיו יקרים לליבו?
אני נכנסתי לדפים המחוקים, עברתי למצב עריכה, ושמרתי לי אותם. לשלוח לך אותם במייל?

[בשמת_א*]

כן, תודה, אשמח!
איך אפשר להיכנס לדף אחרי שנמחק לגמרי?

[זו_שיודעת*]

לוחצים על הקישור לדף, למשל, תפילת לחש ונכנסים למצב עריכה. משנים את הגרסא לגרסא הקודמת, ושומרים.
זה נשמר במצב עריכה, כך שפחות נוח לקרוא את זה, אבל אפשר להעתיק את הטקסט לוורד, ולקרוא אותו שם.

את רוצה את חמשת הבלוגים של תפילה או עוד משהו?

אגב, זו רק הדרך הכי פשוטה לשחזר אותם. אפשר גם לחפש במטמון של גוגל ואתרי חיפוש אחרים, ב-webarchive ובאתרים אחרים שמנסים לשמור תיעוד של האינטרנט על פני זמן, ואני בטוחה שיש עוד דרכים שאני לא יודעת עליהן.

כל מי שכותבת משהו באינטרנט, שתזהר ותדע שקשה מאוד, על גבול הבלתי אפשרי, למחוק משהו מהאינטרנט כך שאדם נחוש בדעתו לא יוכל למצוא אותו. בוודאי אם הנכתב נשאר באינטרנט זמן רב ולא נמחק מייד לאחר הכתיבה.

[בשמת_א*]

את רוצה את חמשת הבלוגים של תפילה או עוד משהו?
רק אותם. תודה.