חינוך לשוויון בין המינים

ראו גם לצנזר לשנות ולמכור אשליות
מה אתם עושים כדי לקדם את הנושא? נתקלתם בבעיות?

אני מלמדת אותם לקפל כביסה...זה נחשב?

זה נחשב מאוד...
טוב, אני אתן דוגמאות.
מי נוהג אצלכם בדרך כלל? כשהבכורה נולדה, הגענו להסכמה שנחלק בינינו את הנהיגה, בגלל המודל. אני הייתי נוהגת בהלוך והוא בחזור, נניח. אבל עם הזמן הפסקנו עם זה. אני לא כ"כ אוהבת לנהוג, והוא דווקא כן. וקשה לו לוותר על ההגה - זה לא עניין גברי-נשי, גם כשהוא במילואים הוא מתעקש להיות זה שנוהג. מה הילדים לומדים מזה? אמנם הם נוסעים איתי המון, אבל ברור שיש בזה מסר שכששני ההורים נמצאים, אמא לא נוהגת.

הבכורה חושבת שאני אוהבת יותר את הקטנצ'יק. ונראה לי שהיא חושבת שזה שהוא בן זו אחת הסיבות שבגללה אני אוהבת אותו יותר. בהרבה משחקי תפקידים היא היתה מבקשת, "בואי נשחק שהוא הילדה ואני הילד." איכשהו התגברנו על זה אחרי שבכל פעם הייתי מספרת לה כמה רציתי תינוקת/ילדה, כמה כמהתי לזה, כמה הייתי אומללה אם לא היתה לי ילדה (הכל נכון). ובכל זאת.

כאמור (בדפים אחרים) היא לא רוצה ללכת לחוג ג'ודו, כי זה חוג של בנים.

אבא שלה מלמד אותה כדורגל ושחמט. שני הילדים הולכים לחוג בבריכה. אני משתדלת להקפיד על שפה שוויונית. שניהם אצלי פרחחים או אפרוחים, לפי ההקשר. ואני מרגישה שזה לא מספיק, שבטח שלי יחימוביץ' או אילנה דיין או גיל הראבן עושות עוד דברים (-;

המ... אולי אני אהיה קצת פרקליט השטן (או מצד שני) :
שיוויון בין המינים לא צריך להיות זהות בין המינים. השיוויון צריך להיות בחלוקת התפקידים אלא בתפיסה וביחס ההדדיים, בחלוקת הכח במשפחה (מי מחליט?), ואין שום רע בזה שהאחד מעדיף לעשות את זה והשני את זה.
אם את המסעדה והוא האוטובוס (-; וזה היה בסדר גמור מצידכם עד שבאו הילדים אז למה פתאום לעשות הצגות?
ברוח ה חינוך ללא חינוך האמת הפשוטה היא שהם יקלטו את תפיסת השיוויון שאתם מרגישים ולא זו שאתם מנסים להציג. הם מספיק חכמים.
יותר מזה, בכל מקום שאתם מנסים לאזן הם יבינו שיש משהו להסתיר - הם יחשבו "למה אמא מתעקשת לנהוג?", "למה אבא מקפל מולנו דפוק ואמא מתקנת אח"כ"... ויגיעו למסקנות שונות ומשונות.

לקח לי הרבה שנים להפוך לנהגת טובה, מאחר שההורים שלי לא האמינו שנשים יכולות להיות נהגות טובות. היו שם מספיק דברים גלויים לעין כדי שישפיעו עלי, לא היה צורך בסמויים. זה לא צריך להיות עניין שאני אתעקש לנהוג. וכמובן שזה עוזר כשאני נוהגת איתם, וכשאני מראה להם טעויות של נהגים גברים בכביש... אבל אני מן התומכים בהעדפה מתקנת, במעשים שיחזקו את העקרונות ולא יחלישו אותם.
שתבין, אני מסכימה איתך בכל מלה. זה לא סותר.

הסתירה היחידה שאני רואה, זה שאת משרישה את ההקשר שבין "מי נוהג" ובין המין. אני לא חושב שעצם זה שאבא תמיד נוהג מתורגם אצלהם למשהו שקשור למין אם אנחנו לא מקשרים את זה, כמו שהבת שלי לא חושבת ששנאת מיונז זה משהו נשי בגלל שאמא לא אוהבת.

כמו שהבת שלי לא חושבת ששנאת מיונז זה משהו נשי בגלל שאמא לא אוהבת.
אבל אמא לא מתחילה לאכול מיונז ברגע שאבא מגיע הביתה, נכון? אז למה אמא עוברת לכיסא השני כשאבא מגיע?

השבוע לראשונה (אחרי שנתיים וארבעה חודשים, mind you), התגברתי על עכבות ישנות והוספתי למלתחה של הילד בגדים ורודים! וואו, כמה שהייתי גאה בעצמי וכמה לאחר מעשה זה נראה מובן מאליו ופשוט. באותו יום שהוא הלך לגן עם המכנסיים הורודים החדשים, גיליתי שעוד שני בנים בגן היו באותו יום עם מכנסיים ורודים. כל האויר יצא מהבלון הנפוח...

אבל במקרה היתה לנו אתמול שיחה, שכבר התעמעמה בזכרוני, על מה אבא עושה בבית ומה אמא עושה. השתדלתי להדגיש את המלאכות ה"נשיות" של אבא (שדרך אגב, מאז שהפסקנו לגהץ, אין להן שום נגיעה לכביסה

)

מסעדה, מעניין, גם לי היו קשיים סביב נושא הנהיגה, עד שהכרתי את בעלי.
ואגב, גם אני הייתי בטוחה שאמא שלי מעדיפה את אחי הקטן יותר (בפחות משנתיים). נראה לי שזה לא קשור למין, אלא לזה שהוא היה פשוט קטן יותר ממני (טוב, ואולי גם יולד יותר נוח ממני, לא באלאגניסט, אלים, רוּשֶע וכו').
אני ממש מסכימה עם בועז חן נראה לי שחשוב פשוט שתהנהגו כפי שאתם אוהבים לנהוג (לא התכוונתי לנהיגה, אלא להתנהגות) ומשם הם כבר יקלטו את המסר, כפי שהם מסוגלים. נראה לי שבover מחשבה ותשומת לב למקומות שאולי יהיו בעייתיים, את יכולה להשיג דברים אחרים שיתקבעו במוחם (כמו, לדוג'-לא אומרת שאת כזאת- משהו כמו אמהות הן יותר מניפולטיביות מאבות, או יותר מתחכמות, או יותר מתאמצות להתוות דרך וכו').
אם תתעוררנה בעיות בעתיד, תֵעני להן אז. נראה לי לא כדאי לדאוג כבר מעכשיו איך זה ייראה, ישמע, יתפרש וכו'.
זו דעתי הצנועה

אצלינו, משום מה, עם ה-חינוך ללא חינוך שלנו, הם יצאו ממש "גבר", וממש "אשה". היא - עם קול מתבכיין לפעמים. הוא - עם עמידת מאצ'ו. הוא - כבר תופס כדור. היא - מרביצה "כמו בת". וזה ממשיך...
כל זה, למרות שאני לא סופר-נשית (או, על כל פנים, לא בעלת גינוני-נשיות-סטריאוטיפית), ואביהם אינו מאצ'ו גדול.

לגבי נהיגה - היום, התישבתי לנהוג, ודולב "אבא - תשב בכסא-אבא (יעני: מושב הנהג)". עניתי "עכשיו אני נוהגת", וזה עבר בסדר. הסיבה שבעלי נוהג בד"כ היא שאני עייפה יותר (כשקנינו אוטו, נהגתי הרבה יותר, בהצהרה - עד שאני ארגיש שאני נוהגת טוב כמוך. אז אפשר יהיה להתחלק איך שנרצה). מה הילדים ילמדו? שאמא עייפה יותר מאבא? זה נכון!
כלים-כביסה הן משימות של אבא. (כלים באופן מוחלט, כי כואב לי הגב במטבח שלנו, וכי ככה הוא בא מהבית - גם אבא שלו כזה).
בגדים - יש בהחלט בגדים שהם של הדס בלבד - בעיקר חולצות צמודות ושמלות (אם כי, כשדולב ביקש, הוא טייל ביישוב בשמלה - אבל היום, קנינו לו מכנסיים וחולצה, כשלהדס יש שמלה מסבתא לאותה מטרה). אבל גם פה - זו התנהגות דומה מאוד להתנהגות שלנו: אני לפעמים לוקחת לאבא מכנסיים/חולצה. הוא לוקח לי לפעמים סוודר. הוא אף פעם לא לוקח לי שמלה.
צעצועים ערמה משותפת. להדס יש מכונית אדומה, לדולב - כחולה. סקסיסטי? אולי.

או במילים אחרות - אנחנו לא מקדישים תשומת לב מיוחדת לנושא השיוויון, כשאני רואה חוסר שיוויון, אני מקבלת אותו (בעיקר כי אני חושבת שלא ניתן להמנע מזה - הדברים מולדים או מחלחלים מהסביבה הקצת-יותר-רחוקה).

> גילה שוקלת לשכור עוזר/בית או בייביסיטר-בן, זה יכול אולי לאזן באופן מודע, בכ"ז <

נהיגה - לפעמים הילדים מתבכיינים שהם רוצים שאני אנהג. יותר נוח לי כשאני נוהגת, ככה יותר נוח לי ליגוע בליבי, להגיש לה משהו שהיא רוצה ששביט, לא מסוגל גם אם הוא יושב מאחורה עם הילדים.הם גם מצהירים שאני נוהגת יותר טוב...
כלים - זה התפקיד המוצהר של שביט, אבל שנתיים כמעט שלא עשה כשעבדנו על הפרוייקט האחרון. עכשיו הוא עושה חופשי.
כביסה - עדיף שאני אעשה, למרות שכשהכרתי אותו הבגדים היו מקופלים יפה מאוד בארון והפשלות של העברת-צבע בכביסה עד היום היתה שלי...
תיקוני בית - אני עושה כשצריך ולא מפחדת מהחלפת נורה, חיבור חוטים לתקעים, קידוחים וכו'.

אבל בכל זאת, אני שומעת מהילדים כל מיני יציאות של: "זה של בנות".
ועוד אבל: לכל אחד מהם יש בובה אהובה, כך שברור שבובות הן לא נחלתם היחידה של הבנים...
ליבי כרגע מראה חיבה יתרה לבובות ה POWER RANGER שלהם ובכלל בובות פלסטיק, מכוניות ועוד.

לכל אחד מהם יש חברות בנות, והם מתאימים את עצמם למשחק עם בנות (אבל הבנות הן קצת בנים בעצם...), משחקי תפקידים "בנותיים"...

ודוי!
החלטתי לנסות להרישם למלכת המדבר- טיול גי'פים בשטח, בחורף הקרוב (החורף קרוב?)
איך שהחלטתי התיחלו המחשבות...כתוב במידע שזה מסע "קורע" ו"קשה" ומאמץ וכו' ומעט שינה...
עם הכל נראה לי שהייתי מסתדרת , אבל לא מתאים לי כנראה להחליף האמצע שום מקום ובבוץ גלגל אחורי...(אני ל מאמינה שבנזוגי יבוא , אז מי יעשה את זה?) כלומר, גילית שאני כמעט נגד שהשיוויון המאולץ הזה. אני , למשל לא אוהבת מקדחות וכו' - בנזוגי יכול להיכנס לאייס ולשים על הפרצוף הבעה של ילד בטויס אר אס הסמוך. אני לא יודעת להחליף גלגל (טוב, אולי בתיאוריה כן...)ואני לא כל כך רוצה דעת. בפעם האחרונה גם התפוצץ גלגל לחברתי ולי, ועצרנו גבר שיחליף (מעניין אם המארגנים של מלכה במדבר גולשים בפורומים, זה מידע חסוי, העניין עם הגלגל). אני לא אוהבת להחליף נורה והכי אני שונאת לעשות טסט. אז מדברים אלי בשפה "גברית" -כל מיני מילים עם ג'אנטים וכו' ונותנים שמות של חלקים להחליף וכו' ואני מרגישה שתמיד עובדים עלי.
אני לא יודעת מה הבנים שלי ילמדו ממני על נשים. אבל למרות כל הנ"ל , עדיין אני לא חושבת שהם יחשבו על נשים בהקשר של נחותות.
פעם רציתי שיוין הזדמנויות (אם אי אפשר זכויות), היום אני יודעת שגם זה לא אפשרי . אנחנו לא מוותרות על הזכות לאמהות טובה (וזה אומר : הריון , לידה , הנקה , גידול ילדים ועוד ועוד...) ולכן אנחנו כן מוותרות על דברים אחרים
>לעדינה מאוד יש הרגשה שהיא מדברת על דף אחר אולי<

להיכנס לאייס ולשים על הפרצוף הבעה של ילד בטויס אר אס הסמוך. - זאת אני! אייס והומסנטר הן החנויות האהובות עלי. גן עדן.
המקדחה וכל שאר כלי העבודה בבית הם שלי, אבל כך גם הבלנדר והתנור...
בעלי מאוד גרוע בקידוח ומלאכות כאלה, אבל הרבה פעמים אני נזקקת לו כי צריך כוח - לקדוח בבטון למשל - וזה יש לו הרבה יותר מלי.

יונתן מאוד אוהב מכוניות וכלי רכב בכלל ובעיקר טרקטורים. בגן שלו יש כמה בנות מאוד אמהיות שכל הזמן מטפלות בבובות (לאחת נולד אח קטן לא מזמן). הוא דווקא מחקה אותן וגם מטפל בבובות, אבל טיפול "בני": לוקח אותן לסיבוב בטרקטור, או מטפל בהן טיפול רפואי.

יש גם נפילות - בפעם הראשונה שיונתן ביקש לשים לק מרחתי לו ושנינו חטפנו על הראש. מאז אני נאלצת לסרב לבקשות, אבא לא אוהב את זה. מצד שני, לק זה השריטה שלו ולא מעיד על תפיסת עולם כוללת.

אויש! טסט גם אני שונאת לעשות ("תלחצי חזק על הברקס. חזק!") - אני בקושי שומעת ומבינה מה הם רוצים ממני, לא מרגישה בנוח לנסוע מעל האיש הזה שמתחבא בבור בלי שאני יודעת איפה הגלגלים שלי - אבל אולי זה רק כי אני נמוכה, ושדה הראיה שלי לא משהו.
בכ"ז, זה תפקיד שלי - פשוט כי מהכפתלי לעשות סיבוב עם הילדים, אם אני בינכה בבית?

ההבדלים בין גברים לנשים עמוקים ונובעים מתהליך ההתפתחות האבולוציוני שלנו (או מזה שאתן בעצם צלע

). בכל מקרה זה משהו עמוק ויסודי מעבר לחיי הפרט ואפילו מעבר לתרבות הנוכחית שאנחנו חיים בה.

לכן לא צריך להתבייש, ובהחלט יש ברמת ההכללה או ההתנהגות הקולקטיבית דברים שהם "של בנים" ודברים שהם "של בנות". המינים שונים, הצרכים שלהם שונים, צורות המחשבה שלהם שונות ולכן גם ההזדמנויות (באופן מובנה) שונות.

הנקודה החשובה לדעתי, בחינוך ובכלל, זה לקבל את זה שהפרט יכול להתנהג בשונה מהכלל. כל בת זכאית לעשות "דברים של בנים" בלי להיות פחות נשית ולהפך. כמו שגפילטע פיש זה "דברים של אשכנזים" ואף אחד לא פחות מרוקאי אם זה טעים לא.

הבעיה עם "העדפה מתקנת" של חלוקת התפקידים היא לא רק המלאכותיות והחיזוק שזה יוצר לקישור של תפקיד ומין, הבעיה היא שבבסיס הניסיון "לתקן" ו"להשוות" עומדת התפיסה שחלוקת התפקידים קשורה לחלוקת הכח במשפחה (או בחברה).
מה זה משנה מי נוהג ומי מקפל כביסה? מה זה משנה מי קודח ומי מבשל עוגה? מה שחשוב זה איך מתקבלות ההחלטות, איזה חופש יש לכל אחד מבני הזוג ואיזה מחויבות, ועד כמה הקשר שיוויוני בתפיסת העצמי והאחר.

אני מרגישה שהאיש למטה מציץ לי לחצאית. באמת מביך...וזה לא קשור לנמיכות פיזית, גילה, זו נמיכות נפשית שיוצר המקום הזה בו האשה היחידה היא פקידה ארוכת ציפורניים ומשועממת שלוקחת כסף (כך צריך) תמורת שירות הדבקה (לא איידס, אלא מדבקת טסט (-; ).
לגבי ציפרניים- גם לי זה מפריע לראות לפעמים בנים עם לק
< בגלל ריבוי הבנים, לעדינה _מאוד יש אולי פחד מהומוסקסואליות>

לפני שנה בערך מור ביקש שאמרח לו לק. אדום. על הידיים והרגליים. מרחתי. שביט כמעט התעלף. בגן אחת המטפלות המחליפות שאלה אותו למה יש לו לק.
תשובתו: "אמא ואבא הכריחו אותי"...

שגית - גדול...
מזכיר לי שאני כבר שנה שנייה אומרת לגננות, "בואו נעשה עסק - אני לא אאמין ל כל מה שהיא מספרת שקורה בגן, ואת לא תאמיני ל כל מה שהיא מספרת שקורה בבית".
וגם, שלפני שסיפרנו את הקטנצ'יק, שמתי לו בוקר אחד, אחרי שאבא שלו כבר יצא, קוקייה ורודה כדי לאסוף בקצה הקודקוד את השיער המתארך, שלא ייכנס לעיניים. לקחתי את הדבר הראשון שמצאתי, מתוך המבחר של הבכורה. אבא שלו בא לאסוף אותו מהגן, ראה את הקוקו וחשב שזה מעשה ידיהן של המטפלות; אז הוא שאל אותן, ולא בטון הכי נחמד בעולם, "אולי גם תלבישו לו שמלה?"
אגב, הוא גם נכנס ללחץ בזמנו כשהסברתי לבכורה שהיא לא חייבת להתחתן בכלל, ואם כן, לאו דווקא עם גבר.

מסעדה , באמת, יש לי לב חלש....מה בער לדבר על חתונה עם הילדה? אנחנו עוד לא הגענו בכלל לנושא הזה גם עם הגדול.
<עדינה מאוד חושבת שהברבי כלה הזו משגעת את הבנות..>
<פאואר רינג'רס, אגב, לא מתחתנים ...>

כשאני מדברת על שריטה, אני מתכוונת שאחרי הרבה שנים הגענו ביננו לאיזון ומותר לי למרוח לק ורוד בהיר ועדיין לשהות בקרבתו.

עדינה מתוקה, נראה לך שאני יזמתי שיחה בנושא? (-:
בגיל חמש או קצת פחות, פתאום היא באה אלי ביציאה:
בכורה: אני עוד לא יודעת עם מי אני אתחתן, אבל אני כבר יודעת איפה אני אתחתן.
אני: איפה?
בכורה: בירושלים.

אין לנו ברבי כלה - למעשה, הברבי הראשונה שלנו הגיעה הביתה רק לפני חודש, כשבאמת הרגשתי שדי, היא לא יכולה להיות כ"כ שונה מכל החברות שלה. ואיכשהו בפעלול שנשגב מבינתי (מסיבת יום הולדת), מיד התרבו הברביות, ללא אף קן, ויש לנו קופסה להן, לבגדיהן ולאביזריהן השונים.

שני הילדים אוהבים לדפדף באלבומי החתונה שלנו ולראות את הווידיאו.

ותשמעי, אני חושבת שאפילו את תסכימי שעדיף שתתחתן עם בת מאשר עם האופציות הראשונות שעלו באותה שיחה - אבא שלה ואחיה (-:

הנכד שלי, בן ארבע, מבחין בין "שוקולד בנות" (שוקולד ממולא) ל"שוקולד בנים" (שוקולד חלב בלי תוספות)...

אז מה זה שוקולד מריר בלי תוספות?

> גילה תוהה אם היא בן או בת <

זה "שוקולד גדולים" או "שוקולד של אנשים" כמו שהזאטוט (2.8) היה אומר אם הייתם שואלים אותו.

אנחנו קיבלנו מתנה לחתונה ברבי וקן באריזות המקוריות עם אי אלו שטרות מגוגלים להם בכפות הידיים.
הבנים שיחקו מעט כל אחד בתורו, עם קן, או קני - כפי שיותר נוח לנו לקרוא לו. היו לוקחים אותו לאמבטיה וחופפים לו. או עושים ממנו סוג של פאוור ריינג'ר.
כמעט כל בת שמגיעה לבקר מפשיטה את ברבי.

>שן-לוי בנתיים צופה מהצד בלי להביע שום דעה בנושא השוויון <

שליחה על ידי א_ילת* » 24 מאי 2003, 17:18

טסט זו באמת בעיה. הרכב של בןזוגי שייך לצבא. אסור לי לנהוג בו לבדי (מותר כשהוא ברכב. זה מן קטע כזה: כעיקרון, אסור לבנות הזוג לנהוג. אבל כשהקצין הקרבי חוזר מאחרי סופשבוע מייגע וללא שינה לא רוצים שהוא יירדם על ההגה. אז מותר לבת זוגו לנהוג. נו באמת). לכן, על הרכב שלי אני אחראית ואני עושה טסטים. לפחות מאוד נחמדים פה במכון. לפני מספר ימים נשבר המתקן של המגבת והגמדה אמרה: אבא יתקן. (מה את אומרת).
בנינו בית, ואת השיחות עם אנשי המקצוע העדפתי שהוא יעשה. "גבר אל גבר". "מילה של גבר" "לחיצת יד של גבר היא כמו הסכם כתוב". וזה נכון. אותי הם מנסים למרוח. אותו לא. (ואם יש בעיה, הוא הולך עם מדים ונשק. זה פותר הכל. ומאוד גברי כמובן). שנינו מכינים אוכל. שנינו שוטפים כלים. כביסה זה אני. לגברים מאוד קשה להכניס את הכביסה הנכונה (רק צבעוני, רק לבן, רק הרתחה) בטמפ' הנכונה. חוץ מזה, הם לא יודעים לקפל.
וזה לא עוזר לי. הם תאומים. הילדה היא בת. פשוט בת. החל מהקול הצפצפני, דרך הדאגה לאחיה (הוא לא רוצה) והדאגה לכולם (אבא, תהיה בשקט) ועד לניקיון (לוקחת מגבון ומנקה את עצמה, את הדלת ואת הסלון). וכמובן, גמולה מחיתולים מגיל שנתיים. לו יש יכולת מוטורית של ילדים המבוגרים ממנו בחצי שנה. הוא חזק. הוא מרים דברים כבדים. הוא מדבר פחות טוב ממנה. מצד שני, הוא סוחב את שקיות הסופר מהאוטו הביתה, מוציא המצרכים מהשקית ומסדר אותם על השיש.
אני חוששת שיש גנטיקה. זה לא רק חינוך.

אני חוששת שיש גנטיקה.
יש גנטיקה. רואים כשמחליפים חיתול... אל תחששי!

שליחה על ידי א_ילת* » 24 מאי 2003, 20:36

וואלה, צודק. זה באמת לא אותו הדבר.

מה טסט, איזה טסט, גם להחליף גלגל אני מסרבת ללמוד, בשביל מה, תמיד יש איזה גבר בסביבה שלהחליף לאשה תקועה מחזק את גבריותו, ואני נשארת עם ידיים נקיות, מה רע?;-)
גם בכורתי אומרת אני אתן לאבא להרכיב, אבא יתקן וכו', אבל לא נראה לי שהיא אומרת את זהבגלל שהיא חושבת שאמא לא מסוגלת, אלא שלאמא אין סבלנות לדברים האלו.
יש לה עדיפות ברורה למשחקי "בנות" אבל היא בקשה גם קופסת כלים כמו של אבא וקנינו לה.בבית אבא עושה הרבה מעבודות הבית כך שאין חלוקה ברורה של תפקידים, בעצם אני גם בכלל לא מבשלת, והוא ממש שף.
אני לא מתאמצת לטשטש את ההבדלים ביני לבין אבא, ההבדלים קיימים ובגדול, אבל אני לא חושבת שהיא מעלה על דעתה שיש משהו שהיא רוצה לעשות אבל היא לא מסוגלת מפני שהיא בת, המשפט הבא של בועז נכון בעיני (בועז, מסתמן כגורו החדש?) בכל מקום שאתם מנסים לאזן הם יבינו שיש משהו להסתיר.
בדיוק על הנושא הזה היתה כתבה לפני כמה שבועות בעיתון, טובי בראונינג כתבה ספר שנקרא "איך האשה הפכה לגבר" בגוף ובנשמה. לא קראתי, מישהו קרא? בכל אופן בכתבה טובי הזאת מתחשבנת עם המושג "שחרור האישה" היא מכנה אותו:"בלוף המאה".
היא לא אנטי פמינזם ההפך היא אומרת :"אני רוצה להמחיש את הפמיניזם הטהור, שתהיה לאישה אפשרות הבחירה לחיות את חייה כראות עיניה. הנשים יצאו למלחמה צודקת לחלוטין אבל בדרך הן בלבלו בין שוויון בין נשים לגברים לבין להיות כמו גברים. האם להיות שווה זה להיות זהה, או ששוה זה להיות מי שאני עם השוני שלי, אבל שוות ערך, שוות זכויות ושוות הזדמנויות."

בעלי אמר שהוא רוצה להתחיל לבשל- אבל אני עוד לא יכולה להחליט שאני מוכנה לאכול כל מיני דברים שהוא ממציא ...(עוף אפוי בקטשופ , פשידת פתיתים וכו'.)
<עדינה מאוד כותבת ומחייכת , הוא באמת חמוד , בעלה , רק שבמטבח בקיבוץ הדבר היחיד הוא האקונום..>

מעשה שהיה כך היה:
אני ובעלי הולכים ברחוב, מכונית נעצרת לידינו והנהג שואל, "איפה זה רחוב שדרות חן?". אמרתי לו שזה הרחוב המקביל. שוב, "איפה זה רחוב שדרות חן?", ושוב אני - זה הרחוב המקביל. ובשלישית, "איפה זה רחוב שדרות חן?". כאן בעלי נכנס לתמונה וענה לו, כמה מפתיע, שזה הרחוב המקביל. "תודה" ונסע.

שליחה על ידי בשמת* » 25 מאי 2003, 19:12

עירית ל - אני המומה. יש בהמות בדמות אדם.

נהיגה - אני הייתי חולת הגה, וגם אופנוענית. מאוד אהבתי לשרוץ במוסכים, כולל טסטים, גם לאופנוע, גם לטוסטוס, גם לאלפא סוד וכן הלאה. אבל עכשיו אני לא אוהבת לנהוג. אני לא יכולה לטפל בתינוק, דעתי מוסחת, אני הופכת לנהגת שודים כשהתינוק צורח לי. כשהקטן יגדל קצת, אני אוהב לנהוג שוב.
בישול - אני אוהבת לבשל, אבל מאז שמירת ההריון אין לי זמן, כוח וכו'. אני מאוד שמחה שבנזוגי מבשל, אופה עוגות וכו'. חוץ מזה שהוא טבח גורמה, מבשל נהדר וכישרוני, ויש לו כוח להכין לנו אוכל שיהיה לי רק לחמם כל השבוע וכל בוקר וערב את ארוחת הבוקר והערב, אז אני שמחה שבתי גדלה עם הדוגמא של גבר מבשל.
כלים - אני מאוד אוהבת לרחוץ כלים, אבל זה הג'וב של בנזוגי כרגע. שוב, כשהילדים יגדלו יהיה שיוויון בבישול ובשטיפת הכלים.
ניקוי הבית - יש לנו מנקה גבר פעם בשבועיים, מאז שמירת ההריון, ובין לבין, הבכורה ואני מנקות. אבא לא אוהב לנקות את הבית, אבל סבא כן. שוב, יש מודלים משני המינים.
כביסה - בעיקר אני, ואני אוהבת את זה.

היתה לי שיחה עם הבכורה על צבעים. כמה שיחות, בעצם. בגן שלה יש עיסוק בעניין. אמרתי שלא אלביש את הינוקא בורוד, כי בתינוקות לא רואים אם זה בן או בת, וורוד אומר בת. אבל כשיגדל, אמרתי לה, הוא יוכל ללבוש ורוד. הנה, לאבא יש חולצה ורודה והיא מאוד יפה לו.
אני מאוד מודעת לדברים האלה, ומדברת איתה עליהם, כי חשוב לי שהיא תצא פתוחה ושיוויונית.

וואהו, בשמת, אופנוענית? i'm impressed !

איזה כיף לבשמת שהיא אוהבת את רוב עבודות הבית. אני עושה אמנם את כולן כל הזמן, אבל לא יכולה להגיד שאני אוהבת לטפל בכביסה...
<לעדינה מאוד יש במכונה כביסה שצריכה תליה, היא מחכה לבשמת עד 24:00 אח"F הולכת לישון...(-; >

עדינה - תצטרפי ל FLY LADY...
בשבילי הכביסה היא תרפיה... אני מקפלת את הכביסה בצורה מעוררת רחמים... (רחמים עליי שזה מה שאני עושה. קיפול שלא יבייש שום מגהץ, ובלעדיו). הילדים אוהבים לתלות איתי, וזה תמיד כיף ביחד. בקיץ זה גם קצת מצנן...

עדינה מאוד, נעשה עסק:
אני מתה על האוכל שלך.
בתמורה אטפל לך בכביסה D-:
אבל אנחנו צריכות להיות שכנות...

בשמת...שמעתי שאת מתקרבת ל-09...
כמו כן - גם לבשל איני אוהבת- אבל פולנים חייבים להאכיל (ואגב, גם לטפל בכביסה...)

אצלנו אין אבא.
הכל אמא עושה. כלים, כביסה, נהיגה, תיקונים, בישול, נקיונות.
יש מעט מאוד דברים שאני מבקשת מאבא שלי שיעשה, כמו תיקוני חשמל (הוא חשמלאי, בין היתר).

גם אם אלו רק סמלים, הם מייצגים בחירות שאנו מקבלות/ים על רקע התניות חברתיות. כולנו גדלנו (אני חוששת) בחברה בלתי שוויונית, גברים ונשים כאחת/ד וקשה מאוד לשנות דפוסים שהשתרשו עמוק כל כך.

אני עצמי רוצה לאפשר לבתי להיות, פשוט מאוד, מה שהיא בוחרת להיות ולפרגן לה על כך. גם אם היא תגדל ציפורניים ותמרח לק וורוד, גם אם תהיה לסבית עם מראה "גברי", גם אם תהיה אשת קריירה וגם אם תגדל שמונה ילדים בבית.
ואני רוצה שהיא תאהב את מה שהיא תהיה (בינתיים היא מתנשקת עם עצמה במראה...

).
כדי שהבחירה שלה תהיה חופשית ככל האפשר אני מרגישה שעליי לשדר באופן ברור שאני מקבלת כל סוג של אדם, כל עוד אינו פוגע/ת באחרות/ים ומדכא אותן/ם. כמובן שעליי גם לאהוב את עצמי ואת מי שהנני, לקבל את הנשיות שלי ושל כל אישה אחרת.
אני חושבת שהיא לא זוכה לייצוג הקלאסי של הנשיות בבית וזה טוב, כי את זה היא עוד תפגוש לא מעט בחייה. למפגשים הללו היא תגיע מצויידת בידיעה שאפשר להיות אישה עם שערות ברגליים ובבית השחי, בלי לשים בושם ולהתאפר וכן הלאה.
וייצוגים גבריים? יש כל מיני מסביב. סטרייטים והומואים, יהודים, ערבים וגויים אחרים. אולי בעתיד נמצא לנו איזה ייצוג גברי לבית... (כשאני אהיה קצת פחות עייפה).

וגם: אני מדברת איתה רק בלשון נקבה, גם בפעלים כלליים, כמו "הולכות לישון" ולא "הולכים לישון".

קראתי וחשבתי על כל מה שכתבתם כאן, נראה לי שאין צורך שבנות יצטרכו לעשות דברים של בנים וההיפך כדי לצור שוויון.
אני באתי מבית שהאמא מאוד נשית, כשהיה לנו פנצ'ר באוטו היא היתה עומדת מחוץ לאוטו ואני זוכרת שיירה של גברים עם מכוניות גדולות רבים מי יתקן את הפנצ'ר. ואבא מאוד גברי,עבודת כפיים, כדורגל וכו'.
אני כנראה כמו הרבה בנות לא רציתי להיות כמו אימי, אז הייתי רוכבת על אופנועים מגיל 16 ואח'כ אופנועים כבדים, אני מדריכת סנפלינג ומטפסת צוקים. נסעתי על ג'פים ועוד כל מני דברים "גבריים".
מה יצא לי מזה? לא יודעת. חוץ מצלקת שעפתי מהאופנוע וצלקת שנפלתי 6 מ' כשטיפסתי על צוק. רציתי שוויון...
אבל בשנים האחרונות גיליתי את העוצמה שבנשיות את היופי שבנשיות, אני לא רוצה להיות שום דבר אחר. אני לא ארצה ללמד את הבת שלי (כשתהייה אני מקווה) כמה היא יכולה לעשות דברים שבנים עושים, אני חושבת שאעודד את הנשיות שבה וכל מה שמשתמע מכך. ואת הבן שלי לא אלמד את ההפך.
אני חושבת ששיוויון זה ביחס הכבוד והערכה שנותנים שני המינים אחד לשני. שלא יקרה מצב כמו ש עירית ל כתבה,

אסנת,
אני מסכימה אתך ששוויון אין פירושו שנשים יעשו כל מה שמקובל כ"גברי", ושגברים יעשו כל מה שמקובל כ"נשי". לדעתי יש הבדלים בין גברים לנשים, באישיות, באופן החשיבה, וכנראה גם בתחומי התעניינות, אבל ההבדל איננו של כן ולא. אלה הבדלים על רצף.
שוויון בין המינים פירושו שוויון כלפי החוק (גם בארץ אין עדיין שוויון מלא, ולא אפרט), שוויון הזדמנויות (למשל משכורת שווה בעד עבודה שווה), ושוויון ערך בעיני החברה (כפי שציינת לגבי המקרה של עירית ל).
מצד שני, אם אשה אוהבת עיסוק המקובל כגברי - לא כדי להוכיח שהיא שווה לגבר אלא מפני שזה מתאים לה ולנטיות שלה - שיקבלו אותה כפי שהיא.
אני חושבת שהתאור של בשמת ממצה את הנקודה.

אמא של יונת ,
את צודקת , אני מודעת לכל הדברים הללו וזה נורא העציב אותי מאז ומתמיד.
כדי שאישה תעשה "תפקיד של גבר" היא צריכה להיות יותר טובה ממנו. ומשיחות שלי עם נשים פמניסטיות שאני מכירה ממש מקרוב, הן כן עושות תפקידים כאלה כדי להוכיח ולקדם את מעמד האישה,הן עושות תפקיד מאוד חשוב לטעמי אבל זה בא על חשבון הנשיות שלהן, כמו חוסר חיבור לתינוק שלהם (משהי שאני מכירה ממש מקרוב) וזה עצוב.
אני הרגשתי צורך להיות פעם בין הנשים הללו (לא שאי פעם החשבתי את עצמי פמניסטית) אהבתי לעבוד בכל הדברים הללו והרגשתי שאני פורצת דרך. למשל כשהייתי בת 17 אני וידיד שלי רצינו לעבוד בתור שליחים, עברנו חברה חברה שאותו קיבלה ואותי לא בגלל שאני בחורה אמרו לי את זה בפנים והציעו לי עבודה משרדית, בסוף מצאנו חברה שהסכימה, אנשים היו המומים כשהיו רואים אותי כך ברחוב, היום יש הרבה נשים שליחות וזה נפלא ואף אחד לא מתפלא כשהוא רואה אישה על וספה. גם כמדריכת סנפלינג כשהתחלתי היו חוץ ממני עוד שתי בנות שעסקו בזה, היום יש די הרבה.
אבל אני עדיין חושבת שזו לא הדרך של שיוויון, אם את יורדת לסוף דעתי, וזה חבל שזה כך.

אני מחזירה רגע את הדיון לחינוך...קודם כל חינוך לשוויון??????????
חינוך לכבוד, למה אני כן והוא לא ולהיפך הם משפטים נדירים אצלינו, שויון - אותה כמות קוביות שוקולד, ספר לכל ילד - כאלה
אבל אני מנסה לכבד את האחרות (עם שורוק ב וו ) לראות את השני.
אין שוויון בין מה שילד בן 12 יכול לעומת אחותו בת ה7 אבל יש משימה עבורו ומשימה עבורה, חשוב לי שלא יביטו "בצלחת של השני" אלא יבררו אם מה שיש להם בצלחת מתאים להם, מזין ומשביע, הכבוד לאחר הוא בעיני פלטפורמה שויונית שמאפשרת לילדים לקבל את עצמם ואת הזולת מתוך נפרדות (לעומת ערבוב- כשאני עסוק בהשוואה ולא בהתבוננות עצמית -למרות שההשוואה טבעית והכרחית לפעמים...) מתוך ראית מגוון אנושי
בענין המינים בכל זאת, הטבע חזק עינו אבל לבן שלי היתה בובה ולבת מכוניות וההעדפה ברורה...
הבת ממודרת, היא יודעת ומשחקת עם בנים במשחקי בנים ועם החברות - לכל אחת "מחלקה" מחלקת פליי מוביל, בבות חרסינה, חיות וחצר וכו...

אסנת - אני לא מבין סבלת כשהיית מדריכת סנפלינג?
היום את מצטערת על זה?
כי נשמע לי שיש בעייה באיך שאת מתארת את זה.
אז רציתי להיות מדריכת סנפלינג "אבל" היום אני רוצה להיות מחוברת לתינוק שלי.
ה"אבל" הוא לא גזירה משמיים. האם קשה לחשוב על מדריכת סנפלינג שמחוברת לתינוק שלה?
בעצם החלוקה של או אופנוענית או אשה נשית את נכנעת לחלוקה המגדרית.
כל הכיף זה לבחור את מה שמתאים לך משני העולמות. כי לא באמת קיימים שני עולמות נפרדים,נבדלים ואחרים. זה המצאה של החברה האנושית.
ולכל אחד מאיתנו מתאימים דברים מפה ומשם.

אני תופסת טרמפ על הדברים של הד ומוסיפה, שהאופנוע מעולם לא נתן לי תחושה גברית.
גם האופניים לא.
אני פשוט אוהבת את זה. שתי ידיים על הכידון, הרגליים על הפדלים, חופשייה וזריזה ובתנועה.
כיף, חופש, יעילות, שליטה, זריזות בתנועה, קלות בחניה, לא מסורבלת וסגורה ותקועה במכונית, בתוך העולם, מביטה על הכל.
איפה נכנסים פה נשיות וגבריות?
לא אצלי.

הד, ה"אבל" הזה לא בא כנגד חיבור לתינוק, אלא כנגד חיבור לנשיות.
לא. לא סבלתי כשהייתי מדריכה, ולא מטפסת צוקים. עד היום כשאני רואה קיר טיפוס מדגדג לי בקצות האצבעות. והנעלי טיפוס עוד מחכות לי בארון. כנראה לא ירדת לסוף דעתי. או שאולי לא הסברתי את עצמי טוב.
מצחיק אותי כשאתה אומר שאני נכנעת לחלוקה המגדרית, כל הדיון כאן הוא כזה, אם תשים לב, מי נוהג, מי מקפל כביסה וכו'. אני התייחסתי לדיון.
מה שרציתי לציין אם זה לא היה מובן בין כל הפרטים הקטנים, שאישה שתתאמץ לעשות דברים שהיא לא וההיפך לא ייצור שיויון, כי כל זה שולי. מה שחשוב זה כמו שאמרתי ששיויון זה ביחס הכבוד והערכה שנותנים שני המינים אחד לשני וזה מה שצריך לדעתי ללמד את הילדים.
ובשמת, האופנוע לא נתן לי תחושה גברית, אלא באמת תחושה של חופש, אבל אבישלום שונא אופנועים ואני כיבדתי את זה.

כן, אסנת, אני מרגישה כמוך.
אני עזבתי את האופנועים זמנית כי זה לא הולך עם ילדים קטנים יונקים ובמנשא...
כשהם יגדלו אולי אחזור. או שאלך על אופני הרים לכל המשפחה. כי בעלי לא רוצה לעשות רשיון על אופנוע.

צודקת אסנת.
לא הבנתי אותך.
רציתי להביע התנגדות לסיפור שאני שומע לעיתים:
פעם הייתי עושה דברים של גברים והייתי פמיניסטית. אבל מאז ילדתי והבנתי שאני אישה ומאז אני לא פמיניסטית.
סיפור שתמיד מעצבן אותי. כאילו להיות בבית ולגדל ילדים הוא דבר שאינו פמיניסטי או שלגדל ילדים אומר שאת לא יכולה להנות מטיפוס חופשי
כי זה או או.
בקיצור שמעתי מה שרציתי.

D-:
מאז שילדתי אני עוד יותר פמיניסטית.
ואני גם אומרת לסטודנטים שלי, שאם יש לי הטייה אז היא פמיניסטית.
בקורס "אהבת האם: מיתוס או ביולוגיה".

אוי בשמת.
איזה תיאור של אופנוע!
רוצה גם.

מה זה, גילה, בסוף עוד תצא ממני סופרת...