סוף שבוע עובר כל כך מהר. הנה הוא התחיל ואופס,,, הוא נעלם! וכמו תמיד, לא הספקתי לעשות כלווווום. היו לי תוכניות גדולות. לבלות עם הילדים, להכין ארוחת צהריים למחר, לסדר את הבית, לגמור את כל ערימת הכביסה שהצטברה (חייבים לנצל את הימים החמים לא??) לצאת לפיקניק בשבת, ללמוד (יש לי שלושה תרגלים להגיש 2 ביום ראשון ואחד ביום שני) ובקיצור...אין סוף דברים מועילים שיש לעשות ומה יצא מכל זה?
לא סתם נאמר הדרך לגהנום רצופה בכוונות טובות. הדרך שלי לשם תהיה סלולה וארוכה בהחלט. ילדים צפו בסרטים מצויירים, הבעל הכין את ארוחת הצהריים, עשיתי תרגיל וחצי, לא יצאתי לפיקניק (כי זה הזמן שבו הכנתי את התרגילים), הבית נשאר מבולגן (לא רואים את המאמץ שהשקענו בסידורו ביום שישי).
הזמן פשוט נעלם לו.
יש לי הסבר - לשם שינוי החלטתי לנוח. לשים פס על כל דברים שיש לעשות ולהירגע! אבל -
- עדיין אני צריכה להכין את יתרת התרגילים כי הם חלק מהציון.
- אני חייבת לסיים עם הכביסה כי בגשם שהובטח לנו במהלך השבוע זה לא יתייבש.
- הילדים זקיקים לזמן איכות עם אמא יותר מתמיד
- החברות שלי כועסות על זה שלא הצטרפתי לבילוי ביער ירושלים.
- המון נקיפות מצפון על כל ארבעת הסעיפים הקודמים
- ומחר בבוקר קמים מוקדם לעבודה

ואין לי זמן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (אני מקוה שזה לא נשמע כמו דודו טופז)
אז בתקוה שהסופ"ש שלך עבר באופן יותר יעיל וממצא אני מסיימת את זעקת החוסר אונים
החברה הבטלנית שלך