באופן טבעי

במבט חטוף נראה לי ש.. וואו.. וואי וואי... כמה זמן עבר... איזה מוזר לי לקרוא את הדברים שכתבתי ב2008 לעומת מה שאני כותב בימינו
<אורי יורמן. אפריל 2010>

בהשראת הדפים להתפרנס מהתשוקה ו- להתפרנס מהתשוקה של קט קטית,
חשבתי לנסות את מזלי גם כן, במציאת עזרה בנושא מחברי הקהילה המחבקת הזאת.

המשך יבוא

אני הולך לכתוב בסיכום, דבר שמאוד לא מסודר אצלי בראש. אני גרוע בלתמצת, ולכן מתנצל מראש אם זה ייראה כמו בלגאן אחד גדול של מחשבות.

כיום אני חייל בצבע הקבע, עוסק במחשבים. בקרוב משתחרר מצה"ל.

בנוסף, עד לא מזמן ניהלתי מהצד, במשך כמה שנים, עסק קטן בשם index]כדורי אורי he[/po].htm . עסק אידאולוגי וטיפטיפה כלכלי למכירת כדורי ג'אגלינג איכותיים ונוחים במחיר עממי. העסק נסגר מסיבות אקולוגיות, אך אין מן הנמנע שארים אותו מחדש עם מוצר יותר ידידותי לסביבה.

בשנתיים האחרונות, מאז המעבר לתל אביב, עברתי הרבה שינויים מנטליים. מבחינת ההשקפה שלי על החיים, תחומי עניין, סדרי עדיפויות, מודעות כלכלית, חברתית וסביבתית. מודעות עצמית, מנטלית ופיסיולוגית.

אני לא אותו אדם שהייתי לפני שנתיים, ועם זאת נשארתי אני.

בכמה חודשים האחרונים השקעתי מחשבה בנושא - מה אעשה לאחר שאשתחרר מצה"ל.
איזה מן חיים אחייה, ממה אתפרנס (אם בכלל), איפה אגור (קשור מאוד לסוג הפרנסה), ועוד.

דברים שחשובים לי, ורלוונטיים לדף:

חשוב לי לעסוק במשהו שנעים לי, שמתחבר אליו, שטוב לי איתו, שאני אוהב לעשות'.
כיום, בישראל, מקובל לעסוק בעבודה לשם הפרנסה נטו. כאמצעי להרוויח כסף, כדבר שלא כלכך כיף לעשות, אבל עושים כי צריך. את הכיף עושים עם המשפחה, החברים, והתחביבים. בעבודה סובלים (או משתעממים), בבית נהנים.
עלי זה לא מקובל. לדעתי צורת החיים הזאת מביאה לסבל רב וביזבוז של החיים.
בהקשר הזה, העיסוק במחשבים הוא סביר. אני אוהב מחשבים ונהנה מהמקצוע (אם כי יש דברים שאני נהנה מהם יותר)

חשוב לי לשמור על הבריאות.
העיסוק במחשבים הרס לי את היציבה. ניסיתי לשקם את היציבה שלי בעזרת טכניקת אלכסנדר, וזה עוזר קצת, אבל בהחלט הייתי אומר שמה שהכי יעזור זה לפרוש מהמקצוע.
העיסוק במחשבים שם אותי במשרד חנוק עם פלורסנטים, במקום בחוץ, בשמש וברוח. גם זה דבר שדופק את הבריאות בטווח הבינוני והארוך.

חשוב לי לתמוך בכלכלה נכונה, צריכה נבונה ומווסתת, צריכה מקומית, וכדומה.
תעשיית ההייטק והטלקום, למרות שהיא מביאה והביאה הרבה טוב לעולם, גם גורמת לעידוד צריכה פסיכית לחלוטין.
תעשיית ההייטק לא רק מעודדת צריכה, אלא גם ממש מתמחה ב המצאת צרכים שלא היו לנו קודם.
מהבחינה הזאת, אין לי בעיה אולי להקים אתר אינטרנט לעסק מסויים, או לבנות לו תוכנה לבקשתו, כעצמאי. אבל ללא ספק אני לא מוכן לעבוד כשכיר בחברה שמפתחת את הראוטר או הפלאפון של הדור הבא.

חשוב לי לשמור על הסביבה.

חשוב לי להשאיר לעצמי זמן לפנאי, משפחה וחברים, ולא לקבור את עצמי בעבודה. גם אם היא מעניינת.

חשוב לי להתקיים כלכלית בעיקר ע"י צמצום ההוצאות, ולא ע"י הכנסה גבוהה.
אם לאחר השיחרור מצה"ל אמשיך לעסוק במחשבים, ארוויח כל חודש משכורת נאה מאוד מאוד.
אבל מי צריך את זה? האם אני צריך את זה?
שמתי לב שגם אנשים במקצוע הזה, בעלי ההכנסה הגבוהה, עדיין מתקשים כלכלית. מחקר מסויים הראה שהמשפחה הממוצעת בארץ מוציאה כל חודש 11000 ש"ח. סכום פסיכי לגמרי! וזה עוד המשפחה הממוצעת, כלומר משהו כמו משפחה מרחובות או חדרה, לא כמו משפחה מכפר שמריהו, וגם לא כמו משפחה ממרכז תל אביב. (אני מניח שכאן ההוצאות גבוהות הרבה יותר!)
אני חושב שאם המשפחה שמוציאה 11000 ש"ח בחודש, היתה מוציאה רק 4000 או 5000, מצבה היה טוב הרבה יותר.

אשמח, באופן ספציפי, לשאלות מכוונת על מנת להבין מה עוד חשוב לי.

הפרי המרכזי שהניבה המחשבה, לאחרונה, הוא המסקנה הבאה:
כדאי לי לעסוק במספר מקצועות במקביל.
מעבודות מזדמנות ועד משהו שאני עושה באופן קבוע ל- X שעות ביום/שבוע/חודש.
נניח שיש לי 6 מקצועות. מאחד אני מרוויח רק 200 ש"ח בחודש, מאחר אני מרוויח 2500 ש"ח בחודש, ומעוד אחד אני מרוויח בחודש חלש 100 ובחודשי השיא 5000.
לכל עיסוק התקופות החזקות יותר והחלשות יותר.
אני מקווה שבממוצע זה אמור להתאזן להכנסה חודשית יפה ומקיימת.

בנוסף, העיסוק במקצוע אחד יכול לגרום לכך שהוא יימאס עלי באיזשהו שלב (ראו סעיף 1 ברשימת הדברים שחשובים לי). לעומת זאת, העיסוק במספר מקצועות שומר על מגוון ועניין, וגם אפשר להחליף את אחד מהם בלי שזה ירגיש כבד כמו הסבה מקצועית.

בהנחה שאני ממשיך לגור בתל אביב, להלן רשימת עבודות בהן אני יכול לעסוק:

(הרשימה מתוכננת להתעדכן מדי פעם בהתאם להתפתחויות)

• משלוחים באופניים
• עבור הבודהה בורגרס.
• עבור חברת השליחויות באופניים.
• באופן עצמאי, ולהציע שירותים כמו לעשות לאנשים קניות בשוק הכרמל.
• ג'אגלינג
• הופעות רחוב (דורש למידה ותרגול, אבל אולי תוך כמה חודשים אוכל להתחיל לעסוק בזה)
• סדנאות ג'אגלינג חד פעמיות באירועים
• חוגי ג'אגלינג (פראקטי רק אם זה במקום שקל להגיע אליו באוטובוס)
• אפשר אולי להקים קבוצה באיזור ע"י פירסום, וקיום הפעילות במקום ציבורי כמו פארק או חוף הים.
• ימי הולדת
• את כל זה - אפשר באופן עצמאי (יותר כסף אבל פחות לקוחות), או ע"י חבירה למישהו (פחות כסף ויותר לקוחות), או ע"י חברת הפקות (הרבה פחות כסף אבל הרבה יותר לקוחות, עבודה קבועה של ממש)
• הכנת מזון בריא / קייטרינג
• מכירה ליחידים לפי הזמנה
• מכירה מדלת לדלת בצפון העיר (בשכונות של עשירים). דורש אולי תלת-אופן עם ארגז גדול.
• מכירה למסעדות וחנויות טבע.
• דורש אולי קניית מקרר לאיחסון כמות בינונית של מזון למכירה.
• טיפולי מגע
• למשל רייקי ועיסוי רפואי
• דורש למידה פורמאלית אבל אין לי בעיה עם זה, במיוחד כי נראה לי שהלמידה מעניינת
• אין לי מושג איך זה מתומחר, אבל נראה לי שזה משתלם

• בניית אתרים או תוכנות קטנות לפי הזמנה
• באופן עצמאי, לא כשכיר
• רק אם הלקוח נראה לי
• שיעורי עזר לתלמידים וסטודנטים למחשבים

לגבי מכירת מזון -
רשימת מוצרי מזון אטרקטיביים שאני יכול להכין ולמכור:

• דברים שנשמרים בפריזר בלבד (מכירה מהבית רק לפי הזמנה)
• גלידה חיה
• דברים בעלי זמן מדף נמוך (מכירה מהבית רק לפי הזמנה)
• אייריש קרים טבעוני (אולי אפילו חי)
• חלב שומשום/אגוזים
• חלב פרג (לא ניסיתי, אבל יש לי הרגשה שההמצאה הזאת תעבוד. בקרוב הניסוי)
• מיצים ממותקים על בסיס פירות יבשים
• דברים שאפשר לשמור במקרר/פריזר לכמה זמן (למכור במשלוחים או מדלת לדלת)
• ממתקים חיים
• ממרחים חיים
• רטבים ומטבלים חיים

כתבתי מספיק להיום

תגובות תגובות תגובות בבקשה!
אפשר תגובות מכל הסוגים - יידוי אבנים, חיבוקים, ברכות, ביקורות, הצעות מועילות, הצעות לא מועילות, רעיונות חכמים או טפשיים, והכי רצוי בדיחות קרש

מחזקת את ידיך !

קראתי.
נראה לי שלפחות חלק מהרעיונות שלך כן דורשים התייחסות במשרה מלאה, לפחות בתקופת ההקמה של העסק (בעיקר כל מה שקשור לאוכל). אבל האמת, נראה לי שתצליח בכל מה שתעשה !!

האמת היא שבאמת נראה שמתאים לך לעסוק במשהו פיזי, במקום פתוח. בנוסף, יש לך נטייה חזקה לעסוק בפרטי פרטים של הפרטי פרטים כולל תעוד וניתוח - כמו פה. כדאי לנכס את זה למשהו, כמו עיסוק במלאי של חנויות, קואופורטיב של חקלאות אורגנית (לקשר בין החקלאים אי שם לאיזה שוק קטן אצלך בת"א למוצרים האלה), עסק קטן לשיווק מוצרים אורגניים מהצפון למרכז, פרחים (שליחויות לכשעצמן ביחס להשקעה - לא נראות לי להיט גדול, בייחוד בפתחו של הקיץ. הרבה זיהום אוויר ברחובות, הרבה חשיפה לקרינה, בייחוד על אופניי, שוחק באופן בלתי רגיל לדעתי לאורך זמן).
אולי כדאי לחשוב על עיסוק חקלאי שכולל הכל. בעיסוק כזה אתה מקבל את כל האהבה שלך מהטבע והאורגני ואכות הסביבה וכו' - ומצד שני יש הרבה עבודה סיזיפית ופיזית שנראה שתתאים לך.

פתאום עלה לי רעיון לסטארט אפ משותף כי גם אני חושבת בימים אלו על עיסוק לנשמה במקביל לצמצום היקף העבודה האפרורית... כל הכישורים שציינת והרצונות שלך יכולים להתאים בדיוק למה שחסר אצלי להשלמת הפאזל של העסק הקטן התאורטי, אם תרצה אני אכתוב לך למייל ונמשיך משם.

• חקלאות
• גננות

ג'ינג'ית, בהחלט (אפילו סתם בשביל ההתקשקשות)

ואוסיף שני פרטים לגבי, שפוסלים חלק ממה שהצעת:
כדאי לנכס את זה למשהו, כמו עיסוק במלאי של חנויות
אני מנהל די גרוע, מכיוון שאני מאוד מפוזר / לא מסודר. זה טוב כשצריכים ליצור, אבל רע כשצריכים סדר ואירגון. לנהל מלאי זה לא בשבילי (מנסיון, ימצאו חסרים בכל ספירת מלאי)

עסק קטן לשיווק מוצרים אורגניים מהצפון למרכז
אין לי רשיון נהיגה, וכנראה גם שלא יהיה לי. ההתניידות היא רק ברגל, באופניים (או תלת אופן אם יהיה צורך), ותחבורה ציבורית כשממש חייבים.

מזדהה עם דבריך על הניתוק בין עבודה לבין סיפוק ומשמעות.
מה שאני מעריך במה שכתבת זה את היוזמה, האומץ לנסות, החופש מתבניות, הראייה הרחבה.
מאחל לך שתצליח במהלך הזה. הלמידה תהיה מתוך עשיה. וכל עוד יש לך את רשת הבטחון של המקצוע שלך, אתה לא נתון באיום כלכלי.
.

אני מכירה (מקרוב) מישהו שעסק במחשבים, היה בכלוב הזהב (בימי הבועה העליזים וגם אחרי)
עזב לטובת חיי משפחה (זאת אומרת - בשביל לראות את הילדים יותר מאשר בסופי שבוע)
חשב על חקלאות אורגנית כמקצוע
והיום, בפועל, החקלאות היא התחביב (ז"א - גינון לצריכה עצמית של ירקות ולסיפוק צרכי הגוף והנפש בעבודה בחוץ) והפרנסה מגיעה מתוכנה, אבל בתנאים שלו.

לך אין משפחה כך שהסכום שאתה צריך לחודש יכול להיות נמוך יחסית אבל גם במקרה כזה - הרווח הפוטנציאלי לשעת עבודה כשאתה מול מחשב (בהנחה שאתה מוכשר מאוד) גדול פי כמה מזה שבעבודה פיזית אחרת.
אז כשאתה משלב תעסוקות שונות - שילוב של עבודת היי טק יכול לאפשר לך להשיג את החלק הארי של המשכורת החודשית שלך בזמן קצר יחסית ולהשאיר לך הרבה זמן לנסיונות וניסויים.

חוץ מזה, אני מזכירה לך שהימים האלה, של חייך הם הימים בהם אתה יכול לחסוך הכי הרבה כסף כי כרגע ההוצאות שלך מינימליות והזמן הפנוי מקסימלי. מכאן זה רק ילך "ויחמיר" (הוצאות יגדלו, זמן פנוי יקטן. אני מתכוונת - כשיפרצו הילדים אם וכאשר). חסכון כזה יכול להועיל לך מאוד בעתיד, אל תזלזל בזה.

בהצלחה.

(שליחויות על אופניים נשמע לי כמו שליחות. תרתי משמע)

העוגיה,
לגבי רווח לשעת עבודה,
אני מזכיר לך שגם בהופעות ג'אגלינג הרווח לשעה הוא גבוה מאוד (כנראה גם גבוה יותר ממחשבים). הבעייה עם מקצועות כאלה היא שאין קביעות - יום אחד 3 הופעות, ואז חודש בלי הופעה.
הרעיון שלי היא לעסוק בכמה עבודות, שכל אחד מהן נותנת רווח יפה לפי שעה, אבל אי אפשר לייצר הרבה שעות עבודה.
דוגמאות למקצועות עם מעט עבודה אבל הרבה כסף לשעה - טיפולים, ייצור של מוצר עם מעט מכירות (כמו כדורי ג'אגלינג), הופעות/סדנאות של ג'אגלינג, בניית אתר אינטרנט.
אם בכל עבודה שכזאת אני עובד 3 שעות בשבוע, ויש לי 5 עבודות שונות, אז זה 15 שעות עבודה בשבוע, מה שמגיע לסכומים כמו 6000-8000 ש"ח הכנסה בחודש.

גם זמן לפנאי, וגם כסף - ועוד בלי לעסוק במחשבים.
אולי פיספסתי משהו, אבל זה נראה לי אחלה כיוון.

שילוב של עבודת היי טק יכול לאפשר לך להשיג את החלק הארי של המשכורת החודשית שלך בזמן קצר יחסית ולהשאיר לך הרבה זמן לנסיונות וניסויים.
גם אני מכירה מישהי שכבר שנים מצליחה להתפרנס ממחשבים ולהקדיש את רוב זמנה לאהבה האמיתית שלה (ממש, אבל ממש לא מחשבים).
אין לי מה להוסיף חוץ מזה שנראה לי שאשמח להיות לקוחה שלך ביותר ממקצוע אחד ואני לא חושבת שאני היחידה כאן

האמת, נראה לי שתצליח בכל מה שתעשה !!
עם רשימת אפשרויות כזאת - גם השמיים הם לא גבול.
מה עם סדנאות למזון נא ולקטות??

כן, בהופעות ג'אגלינג יש רווח גבוה לשעת עבודה אבל סביב השעה הזאת יש לך הרבה שעות של נסיעות, שיווק וכד'. אז תכלס זה לא ממש הרבה לשעת עבודה.
אם את עוסק בתוכנה ואתה טוב (אבל טוב) תוכל לעבוד כמה שעות שתרצה. יהיה ביקוש. תוכל לבחור פרויקטים. נכון שגם כאן יש שעות נטולות משכורת סביב השעות בהן אתה ממש מרויח אבל היחס אחר (בעיקר אם לא מתעסקים עם פרויקטים קטנים).
יש אנשים מתחום התוכנה שעובדים לפרקים ומצליחים לפרנס את עצמם יפה בשביל הפרקים שהם לא עובדים (אז הם מטיילים בעולם וכד').

נשמע שיש לך קצת בחילה ממחשבים כרגע אבל... דמיין רגע אותך, על ערסל, תחת עץ, עם לפטופ, מתפרנס.
מגניב, לא?

(לא מנסה לשכנע אותך לעבוד במחשבים. רק מעבירה לך קצת ניסיון של אחרים. האחרים האלה, אגב, לא עובדים מהערסל אבל בטח גם זה יגיע. אולי אחרי שעונת התות תעבור. מאוד מלכלך, תות)

בתור מישהו שהתפרנס בעבר במחשבים.. בעודי מטייל בעולם ועושה מה שאני רוצה.. אני דווקא מזהיר מזה. זה אמנם מאד נוח מבחינה חומרית, אבל יש רמת נוחות מסוימת שמשתקת. לא הרגשתי את זה עד שלא הפסקתי.. ולמרות שעבדתי רק יום אחד בשבוע בקושי.. ההבדל בין לעבוד או לא לעבוד היה מאד משמעותי.
מאד ממליץ למצוא דרך (ויש אינסוף דרכים) להתפרנס מהתשוקה בכבוד ולא להתפשר על זנות, גם זנות עם צווארון לבן.

לגבי הדיבור על עיסוק במחשבים.
אז כן, אני טוב בזה (ויש לי אפילו אופי של מתכנת) ולכן יכול, כנראה, לקבל הרבה כסף ותנאים טובים. למשל עבודה בחצי משרה. למשל לבחור באיזו חברה לעבוד ואיזו לא (סוג של לבחור פרוייקט). כל זה רק תיאורתית כמובן, כי עוד לא ניסיתי לעבוד בזה מחוץ לצבא.

אבל מה... העיסוק הזה ממש לא מסתדר לי אידאולוגית - חברתית וסביבתית. ראי סעיף ג' למעלה ברשימת הדברים שחשובים לי.
ולכן, מבחינתי, עבורי, זה באמת סוג של זנות.

נ.ב.
עשיתי שימוש במילה זנות מהביטוי "לרדת לזנות" - והכוונה היא "למכור את העקרונות שלי, את האנושיות שלי". בזה שהשתמשתי באופן זה במילה זנות, אני גורם כך לעוול לאלו שעובדים בכבוד במקצוע העתיק בעולם, שאינו בהכרח "יורד" מכל עבודה אחרת. אתכם הסליחה - הרגל לקוי שלי.

אל תידרדר לזנות. חלילה. אבל אם (סתם בתור דוגמא, ושלא יצא שאני מנסה לעודד אותך לעבוד בתוכנה. אני רק רוצה שלא יהיו לך כתמים בראיה) אתה בוחר שאתה מקים אתרים אך ורק לארגונים מסוג מסוים, כאלה שאתה מזדהה עם הערכים והמטרות שלהם (ואתה עוסק בתוכנה חופשית ותורם לקהילה ותורם להפחתת ההגמוניה של מיקרוסופט), איך אתה מזיק?

אופק, אשמח לשמוע מה הבעיה עם השיטה (לעבוד תוך כדי טיול) כי חשבתי שזאת תהיה דרך נחמדה לאפשר לעצמנו לעשות טיול משפחתי ארוווווך. לא חשבתי על יום בשבוע אלא על עבודה לפרקים (כמה שבועות כן, אח"כ כמה לא).

לא היה לי כול לקרוא הכל , אבל עלה לי רעיון - מה עם להתחבר לעמותה שקשורה בנושאים שאתה אוהב ומעריך כמו תזונה או אקולוגיה או נטחעת עצי פרי לטובת הכלל... להתחבר אליהם ולעבוד איתם, בקידום של הפרויקט , בדוברות, בבניית אתר, ובעוד דברים שאתה טוב בהם?
גם אני מנסה לחשוב איך לקדם את תשוקתי לפרנסה, והדף שלך בהחלט מאיר .

פתאום חשבתי על זה שתלת אופן עם ארגז גדול זה דבר שפותר כמה בעיות.
למשל פסלתי על הסף את האופציה של עבודה בגינון, כי צריך לשנע כלי עבודה וציוד כבד
ופתאום, עם תלת אופן, זה נשמע לי פראקטי לגמרי.

להתחבר אליהם ולעבוד איתם, בקידום של הפרויקט , בדוברות, בבניית אתר, ובעוד דברים שאתה טוב בהם?
שזה לא נשמע לי כלכלי.
בעיקרון אני אשמח לתרום הרבה יותר ל- עץ בעיר מאשר אני תורם כרגע. אעשה את זה כנראה בזמני הפנוי, ללא מטרות רווח.
כי דברים כאלה בשביל כסף, נראה לי לא עובדים. (ואולי אני טועה)

אבל אם (סתם בתור דוגמא, ושלא יצא שאני מנסה לעודד אותך לעבוד בתוכנה. אני רק רוצה שלא יהיו לך כתמים בראיה) אתה בוחר שאתה מקים אתרים אך ורק לארגונים מסוג מסוים, כאלה שאתה מזדהה עם הערכים והמטרות שלהם (ואתה עוסק בתוכנה חופשית ותורם לקהילה ותורם להפחתת ההגמוניה של מיקרוסופט), איך אתה מזיק?
אני חושב שכתבתי את זה בתור אפשרות. אם יצוץ פרוייקט שאני מאוד מתחבר אליו, אז זה אפשרי.
אבל האמת שנשמע לי הרבה יותר כיף להסיע ירקות באופניים, או ללמד ילד בן 8 איך לעשות ג'אגלינג עם 3 כדורים.
אה, ואם אפשר, אז שיהיה בחוץ, עם קצת שמש ורוח. ותותי עץ!

אשמח לשמוע איך לדעתך אפשר לחיות כמשפחה עם הכנסה של 5000 ש"ח ולחיות טוב יותר.?

שרית, זה מחוץ ל- scope של הדף, במיוחד כי אין לי משפחה, ולכן כל דבר שאכתוב יהיה תיאורטי בלבד. רוצה לדבר על זה בדף פשטות מרצון ?

_אבל האמת שנשמע לי הרבה יותר כיף להסיע ירקות באופניים, או ללמד ילד בן 8 איך לעשות ג'אגלינג עם 3 כדורים.
אה, ואם אפשר, אז שיהיה בחוץ, עם קצת שמש ורוח. ותותי עץ!_

D-: זה נשמע כמו בית הספר לאומנויות הקרקס בכפר-יהושע.

<לא תלאביבית>

מה עם הדרכות ליקוט אישיות או סדנאות מצומצמות, בסביבת "הלקוח"?

אורי, לפי איך שאני תופסת אותך.... אני תופסת אותך בגדול.כזה שלוקח אנשים אחרים אחריו.(למרות הצניעות)
תחשוב בגדול בענק. אתה אדם מלא יצרתיות, שמחה , תעוזה....

ואני מאמינה מאוד ש : מה שיצא לי בגריין נכון :
אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך

חייבים להפגש

יש לי כמה רעיונות
יש לי הרבה רעיונות
טוב זו המחלה שלי D-:
רעיונות נראה לי יש גם לך המון
אבל הם קצת מצטלבים
אז...
חייבים להפגש !

בגדול, בקשר לכן מחשבים לא מחשבים
פעם הרווחתי פי 3 ממה ששנינו מרוויחים היום
(שנינו הכוונה בעלי ואני, לא אורי ואני )
מנסה להזכר מה עשיתי עם כ"כ הרבה כסף ו... אההה...
אין לי מושג
גם היום לא חסר דבר
לא חיים בעושר,
אבל כן באושר

אורי אני איתך - אפשר לעסוק במה שאוהבים
ככל שעוסקים יותר במה שאוהבים, כך קשה יותר לחזור למחשבה של העובד השכיר הקטן,
שבא לדפוק כרטיס.
יש לי צמרמרה רק מלחשוב על זה.

אני זוכרת כשעבדתי בהיי-טק הייתי חוזרת הביתה רק להתקלח ולישון,
ושוב לעבודה,
הרגשתי שמוכרת את החיים שלי לבועה,
שהיא סתם בועה, היא לא משהו מוחשי,
כלומר אין בעבודה הזו כלום מן הממשי -
רק תקשורת, להגביר את התקשורת, לתקשר עוד ועוד -
נו, ו... ומה בסוף?
מה התחליט? מה עשיתי בחיי? סבלתי והעברתי ביטים ממש מהר?

להאכיל אנשים, לטייל איתם ולשחק איתם בכדורים זה אמיתי - וגם מעניין
וגם נותן לך להביא את עצמך, כמו שאתה - ולא לממש תוכנית של מישהו.

בקשר לשליחויות על אופניים - נראה לך???
אולי רק בחודשים ממש קשים
עבודה סיזיפית משהו...

וגם סוג של מאמן אישי לטבעונאות

מה זה הראוטר ?
לעזור לאנשים או ליזום קבוצה או סדנה של גידול ירקות בבית בעיר - איך מתחילים, עזרה פיזית להעלות דברים לגג/מרפסת, החלפת זרעים
אפילו ממש להקים את הגינה ואחר כך לייעץ הלאה

סוג של מאמן אישי או קבוצתי גם לגידול ירקות בעיר (אתה לומד הכי טוב מה שאתה מלמד...)

פיתוח תוכנה הוא מלאכה. כמו כל המלאכות - העוסק בהן יכול להרגיש כמו בורג/עבד/שפוט (אם למשל הוא נגר בפס ייצור במפעל רהיטים ענקי, או מתכנת #5 בביטוח לאומי או ב"הייטק") או להיות אמן/יוצר/חופשי ולהפיק הרבה סיפוק מה"התפרנסות" ואף ל"הגשים את עצמו" (אם למשל הוא נגר / קדר בסדנה של עצמו)... להנות מהעבודה, לקום כל יום בשמחה לעוד יום של תכנות, ולחלום על פונקציות בלילה , (אם הוא, למשל, מתכנת עצמאי

תלוי אם באמת אוהבים תוכנה ותכנות, ותלוי איך מגשימים את התשוקה הזו. אפשר להתפרנס, ואפילו יפה, כמתכנת עצמאי/פרילאנסר. אפשר לבחור את הפרוייקטים והכמות. אפשר ליזום ולפתח תוכנה לפי הרעיונות שלך.

לטעמי (כמובן שבגלל שאני גיקית של תוכנה:) פיתוח תוכנה היא האומנות המושלמת של יצירת יש מאין.
אין דרישות, עלויות ומגבלות של חומרי גלם (מלאי, פחת, בזבוז), כלי עבודה (מחשב זה באמת טרויואלי כיום), מקום עבודה (אפשר לעבור דירה, לטייל), שעות עבודה (אפשר ביום, בלילה מתי וכמה שרוצים)
מה שצריך בעיקר זה מחשבה ודמיון, ומתוכם יוצא מוצר. לא יפה? לא יצירה?

נכון שזה לא בחוץ, לא בטבע, לא פיזי וכו'. בהקשר של הדף - בהחלט לא מתבקש שזו התשובה הנכונה עבורך, אורי.
רק רציתי לטשטש קצת את ההקבלה של תכנות = סבלתי והעברתי ביטים ממש מהר , ואולי להציג פנים אחרות של "הייטק".

אורי-

אני עובדת בהייטק, 20 שנה בכלוב הזהב. מה שהייתי עושה אם הייתי בשלב שלך, זה לעבוד במשרה מלאה במחשבים לכמה שנים ספורות, להמשיך באורח החיים הפשוט שלך, ואחרי כמה שנים להיות חופשי לתמיד, ולעסוק במה שבראש שלך, אפילו בהתנדבות. (רק חבל שלא חשבתי על זה כשהייתי בגילך)..

מה זה הראוטר ?
נתב. סוג של ציוד תקשורת שמנהל את התעבורה ברשת האינטרנט למשל (אבל לא רק).

פלוני אלמונית,
אני עובדת בהייטק, 20 שנה בכלוב הזהב. מה שהייתי עושה אם הייתי בשלב שלך, זה לעבוד במשרה מלאה במחשבים לכמה שנים ספורות
עבורי זה ירגיש כמו צביעות.
לא מתאים לי להתפרנס מזה, אידאולוגית. אז בוא נתפרנס מזה מהר מהר במשך כמה שנים, נצבור כסף, ואז נחייה כמו נווד.
משום מה זה מה שהמון אנשים מציעים לי.

פלוניצ -
החיוביות הזאת לגבי יצירת תוכנה, כמלאכה ואומנות יפהפיה - היא נכונה ואמיתית, אבל לא כשאתה מהנדס תוכנה בחברת טלקום.
שם, גם אם אתה נהנה מעבודתך, אתה עדיין תורם לכלכלה שמביאה עלינו חורבן.
זאת דעתי לפחות.
ואם כמתכנת עצמאי/פרילאנסר_, אז אני צריך למצוא משהו שאני באמת מאמין בו, וכפי שאמרתי, _נשמע לי הרבה יותר כיף להסיע ירקות באופניים, או ללמד ילד בן 8 איך לעשות ג'אגלינג עם 3 כדורים.

ועוד נקודה חשובה -
חשוב לי במשך שנה להתנסות בעצם הרעיון של לא לעבוד במחשבים. גם אם בסוף אחליט כן להתעסק בזה, חשוב לי לנסות קצת את האלטרנטיבה, לדעת מה יש שם בחוץ (מחוץ לאור הפלורסנט וחלונות הענק)

מה עם הדרכות ליקוט אישיות או סדנאות מצומצמות, בסביבת "הלקוח"?
בעיקרון סבבה, אבל יש בעיה אחת (ואולי סתם יש לי סטנדארטים גבוהים מדי של מקצוענות) -
לפי דעתי סדנת ליקוט, בתשלום, לקהל הרחב, צריכה להיות מועברת ע"י מישהו שיש לו ידע רב בצמחים.. מהאנשים האלה שיידעו את שמו של כל פרח שתצביעי עליו.
אני לא מכיר יותר מכמה עשרות צמחי בר.

סדנת ליקוט, בתשלום, לקהל הרחב, צריכה להיות מועברת ע"י מישהו שיש לו ידע רב בצמחים
טוף אתה לא חייב לקחת תשלום כמו שלהם
אפשר לתמחר בהתאם
ולהתנסות.
וללמוד.
ואז גם הכסף יגיע
בהדרגה
בהתאם
בכיף

בקיצור כל מי שהיום גדול התחיל פעם בקטן
או ירש מאבא

או התחיל בללמוד מגדולים.
בלקרוא ספר (מדריך / מגדיר צמחים).
בסיורים בטבע.

אני מניח שאחרי שאהיה היפי למשך שנה, יהיה לי הידע המתאים, אבל כרגע לא.

אה, בעצם, אם כך, אני בהחלט יכול להוסיף את זה לרשימה (בתור משהו שצריך ללמוד ואז אפשר לעסוק בו)
(שימי לב איך השתנתה דעתי תוך כדי כתיבת ההודעה)

שימי לב איך השתנתה דעתי תוך כדי כתיבת ההודעה

אין על ההתבוננות D-:

האפשרויות שלך רבות כל כך, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה,
עבדתי בקטיפים למינהם, גן ילדים, מכירות בחו"ל, גם הייתי הומלס כי נגמר הכסף
היום אני בסטארט-אפ עם משכורת מעולה, כשיתחשק, אעזוב,
אפשר להחליף מקצועות חופשי, כל הזמן לדברים אחרים שבאים טוב.

להכיר המון תחומים בגילאים האלה זה מעולה לדעתי,
גם לדעת איך עושים את זה ואת זה ואת זה,
גם כדי לגלות מה נרצה לעשות "כשנהייה גדולים",
וגם זה כיף לשבור שגרה

אני עובדת בהייטק, 20 שנה בכלוב הזהב. מה שהייתי עושה אם הייתי בשלב שלך, זה לעבוד במשרה מלאה במחשבים לכמה שנים ספורות, להמשיך באורח החיים הפשוט שלך, ואחרי כמה שנים להיות חופשי לתמיד, ולעסוק במה שבראש שלך, אפילו בהתנדבות. (רק חבל שלא חשבתי על זה כשהייתי בגילך)..
יש בזה משהו, למרות שיש שמהו גם במה שאתה רוצה אורי.
אני חושבתש אחרי שעוברים כמה שנים טובות וצולחים את ה30 יורדים כמה אסימונים ומתיישבים כל כך טוב - רק חבל שההבנות הן בנוגע לעבר.
גם אני בראשית ה20 + שלי רציתי לחוות וכאלה מן, ועבדתי במלאנתלפים דברים (סלקטורית, אורזת במפעל ארטיקים וגלידות ->הכי שווה - סוקרת, מטפלת, מנקה, חובשת מלווה בטיולים, טלפנית, מתפעלת פס ייצור של כרטיסי ברכה ולוחות שנה, עורכת פרוטוקולים ודוחות חקירה של משרדי חקירות, מוכרת ירקות, מנהלת מרכז חרום, מורה, אשת יחסי ציבור, מנהלת תוכן באתר אינטרנט, ועוד עד ימינו אנו... כמעט והתקבלתי פעם לעבודה כטועמת במפעל עלית אבל משיקולי בריאות, אטרקטיביות חברתית וקילקולציית נטייה התמכרותית קשה לחום החום הזה - ויתרתי לאלתר ).

וקצת טיילתי וקצת למדתי. ואז החיים הוכיחו שאין מחר טוב יותר ושום מיליון ש"ח לא נופל עלייך מלמעלה, לעומת זאת הכלכלה הגלובלית ובפרט זו הפרטית הופכת יותר ויותר בעייתית. גם אם אתה חי בפשטות מרצון (ואני לא), החיים מתנהלים ככה שבהגדרה ככל שאתה גדל יותר- ההוצאות גדלות יותר (לימודים, דירה, בת זוג, משפחה, מחלות, אובדן כושר עבודה, סעד). לכן הכסף הוא אישיו גם עם האידיאלים שלך כרגע נוגעים בלהרוויח פחות ולצמצם הוצאות. יבואו עוד ימים שכמה שתבזבז פחות תצטרך עדיין להוציא יותר והרבה יותר ממה שאתה מוציא היום וזה עוד בתסריט הטוב, בלי הבלת"מים שהטבע ואלוהים מביאים לנו לעיתים קרובות (טיפולי שיניים למשל, פרוצדורה ניתוחית פרטית, אובדן כושר עבודה הכי פשוט שיש, למשל מפציעה בברך עקב נפילה מאופניים ועוד). הבלת"מים האלו לא מכוסים על ידי משכורות מינימום של שליחים וכיוצא בזה וכדאי לחשוב על זה כשמגיעים לגילאים של תשלומי שכר דירה וכל הווג'ארס.

לכן, אני מצטרפת גם להמלצה של האלמונית מלמעלה, אבל בהסתייגות שאולי לפני הכניסה לדרך לא פשוטה ותובענית, כדאי באמת לתחום את ההתנסויות לשנה - שנתיים לאו דווקא מתוך רצון להרוויח אלא נטו שחרור ורצון לממש הנאות. אחרי זה דברים יראו אחרת גם ככה.. אני חושבת שאחת הטעויות שרובנו עשינו זה נסיון לשלב הנאה עם כסף ולהלחיץ את עצמנו בלימודים שגם יספקו או אם לא יספקו עכשיו יספקו לאחר מכן וגם יהיו רווחיים, או אם לא- אז למצוא משהו ליתר בטחון.. המון קילקולציות שרצינו שיפגעו בול פגיעה כאן ועכשיו בכל הרצונות שלנו ואלו גורמות לזה שרוב הבחירות שעשינו הן גם לא הכי רווחיות שיכולנו ולא הכי מהנות שיכולנו. האמצע במקרה הזה - דפוק. רוב האנשים לא נהנים ו/או מסופקים מהעבודה שלהם וגם לא מרוויחים כראוי (כשאתה עובד בעבודה שהיא לא משהו מבחינתך אז גם השכר הכי סביר פלוס לא נראה ראוי, אבל לרוב גם השכר מדשדש, כי אין מתנות).
בדיעבד, הייתי מאפשרת לעצמי להשתגע לכל הכיווניםבגילך, לברר לבדוק, להקים עסק לסגור, מה בראש שלי. אחורי זה, במבט יותר מנוסה- להחליט על דרך שלרוב תצוץ מתוך עצמה. אם כבר מנסיוני לשיקולך - בדיעבד גם הייית גרה אצל ההורים עד גיל 25 לכל הפחות ולא יוצאת בגיל 20 ויומיים.

נראה לי שכל הקילקוצלציות שאתה עושה עכשיו רותמות את העגלה לפני הסוסים.. שהרי מאיר שלו התחיל להיות סופר בגיל 40 פלוס אבל עסק בכתיבה עיתונאית הרבה קודם. הוא לא ידע שזה מה שיביא לו את הכסף והפרסום, את אהבת הקהל הגדולה ואת כניסתו לתחום שכולו נטו יצירה. הוא הגיע לשם איכשהו.
מאיר אריאל עסק בעבודה משעממת בקיבוץ (נדמה לי שביטוח לא סגורה) ורק בגיל 35 פצח בקריירה מוזיקלית וכן הלאה. לעומת זאת יש את אלו שמגיל 22 כבר רצו לעסוק במחשבים/רפואה/גננות וכו' - ויופי להם. הנקודה היא שכשמתחבטיםהרבה, בעיניי זה בעיקר מאותת על כך שיש עוד דרך לעבור לפני שמגיע הצורך להחליט.
י

בדיעבד, הייתי מאפשרת לעצמי להשתגע לכל הכיווניםבגילך, לברר לבדוק, להקים עסק לסגור, מה בראש שלי. אחורי זה, במבט יותר מנוסה- להחליט על דרך שלרוב תצוץ מתוך עצמה

תודה

נראה לי שכל הקילקוצלציות שאתה עושה עכשיו רותמות את העגלה לפני הסוסים
לא הבנתי את המשפט, ולכן גם לא הבנתי בדיוק מה את מנסה לומר.
שאני לא צריך להחליט עכשיו לגבי כל החיים? נכון. אבל אני צריך להחליט עכשיו לגבי עכשיו.


גם אם אתה חי בפשטות מרצון (ואני לא), החיים מתנהלים ככה שבהגדרה ככל שאתה גדל יותר- ההוצאות גדלות יותר
כמה דברים לגבי זה.
דבר ראשון - יש בזה משהו.
ולכן אני מתכוון (ומקווה שזה יצליח) להרוויח באיזור ה8000 בחודש, ולהוציא כל חודש עד 4000. אחרת אין טעם. צריך לצבור קצת, ליתר ביטחון.

דבר שני, לגבי העניין של "פשטות מרצון זה טוב ויפה, אבל עם השנים ההוצאות יגדלו" -
יש כל מני החלטות שלקחתי על עצמי, שאמורות לאפשר לי את הלוקסוס של הוצאות נמוכות. למשל, אין אצלי תכנון ללימודים אקדמיים (אני במודע מורד במערכת האקדמית שאני מאוד לא מאמין באופן שבו היא מתנהלת (והכלכלה הזאת של תארים)). זה נושא לדף אחר.
אני גם משקיע מאוד חזק ברפואה מונעת. למעשה אפשר לומר שאני משקיע בזה גם זמן וגם לפחות כמה מאות שקלים בחודש - את ההפרש בין לאכול חי והרוב אורגני, לבין לאכול סנדוויצ'ים. לאכול בריא, ורפואה מונעת טבעית, זה סוג של ביטוח חיים מבחינתי.
אין רכב (ואין רשיון נהיגה) - פחות הוצאות.
להגיע לעבודה באופניים במקום באוטובוס - פחות הוצאות.
ועוד אינספור דוגמאות כאלה.
אני כבר כמה חודשים מתרגל את זה, והגעתי למצב שלמרות שאני גר בתל אביב ואוכל כמעט ורק פירות וירקות (והרוב אורגני), אני מוציא בערך 2500 ש"ח בחודש על הכל.

אתה מכוון מאוד נמוך. השאיפות שלך הן מלכתחילה קטנות. האם זה באמת מה שאתה רוצה? אתה מלכתחילה מחשב איך אתה מצטמצם, אני לא בטוחה שזו הדרך הנכונה להתחיל את חייך הבוגרים, זה קצת חסר השראה בעיני.

_בעיקרון סבבה, אבל יש בעיה אחת (ואולי סתם יש לי סטנדארטים גבוהים מדי של מקצוענות) -
לפי דעתי סדנת ליקוט, בתשלום, לקהל הרחב, צריכה להיות מועברת ע"י מישהו שיש לו ידע רב בצמחים.. מהאנשים האלה שיידעו את שמו של כל פרח שתצביעי עליו._

נכון מאד.
זה לא "סתם סטנדרטים גבוהים מדי".
זה מנוגד לחאפריות, שמשתלטת על כל תחום חדש שנהיה אופנתי, והרבה פעמים מזיקה לגדילתו.

זה מנוגד לחאפריות, שמשתלטת על כל תחום חדש שנהיה אופנתי, והרבה פעמים מזיקה לגדילתו.

טוף כאן בדיוק נכנס נושא האקדמיזציה.
מחר גם כדי להוציא טיול לטבע נצטרך תואר שני בצמחיית הבר.

כל היופי הוא בנגישות.
אורי מלמד מהבטן, ואומר את זה בגלוי,
זכותו לעשות את זה בחינם,
כמו שזכותו גם לקחת על זה כסף -
מה ההבדל?
כל עוד הוא לא נותן לי לאכול דטורה נראה לי שאעמוד בטיול כזה,
עם או בלי השמות בלטינית.
ואם זה טיול בטבע, בזול, עם ליקוט, קצר, עם הפעלה לילדים (ג'אגלינג) ובמחיר עממי -
אני הראשונה להרשם.
לא נראה לי שזה מה שיזיק לתרבות הלקטים.
אולי יתן לאנשים להחשף ולקבל תאבון להמשיך וללמוד על הנושא,
גם אצל מורים יותר "חזקים בתחום"

אני מוציא בערך 2500 ש"ח בחודש על הכל.
כולל שכר דירה, ארנונה וחשבון חשמל ומים?????? איך????


אני גם משקיע מאוד חזק ברפואה מונעת. למעשה אפשר לומר שאני משקיע בזה גם זמן וגם לפחות כמה מאות שקלים בחודש - את ההפרש בין לאכול חי והרוב אורגני, לבין לאכול סנדוויצ'ים. לאכול בריא, ורפואה מונעת טבעית, זה סוג של ביטוח חיים מבחינתי.
אוי, אוי, אורי, אתה צעיר.
במלים אחרות: אני מאחלת לך בריאות כל החיים, אבל זה לא ביטוח חיים. באמת שלא. יש עוד דברים שיכולים לקרות, שאני מרגישה שאתה לא לוקח אותם בחשבון בכלל. אין לך מבט לעתיד, אתה לא יכול לדמיין בכלל מצבים אחרים וצרכים אחרים. זה טבעי לבחור צעיר ורווק, זה רק מצומצם מדי.

אורי, כל הכבוד לך!

כולל שכר דירה, ארנונה וחשבון חשמל ומים?????? איך????
די בקלות (מבחינת הפראקטיקה), אבל זה דרש הרבה התרגלות וקצת מחשבה בהתחלה. בכל מקרה, זה מחוץ לנושא של הדף, ואשמח לדבר על זה בדף פשטות מרצון.


יש עוד דברים שיכולים לקרות, שאני מרגישה שאתה לא לוקח אותם בחשבון בכלל
מה למשל? כי בעיקרון יש הרבה דברים שאני לוקח בחשבון גם אם זה לא נראה ככה, והפתרון שלי הוא פשוט א. לא לפחד, ב. לצבור קצת כסף (לא המון, קצת).

אין לך מבט לעתיד, אתה לא יכול לדמיין בכלל מצבים אחרים וצרכים אחרים
אני מקווה שאת טועה. לא מאשים אותך בזה שאת מכפישה או מזלזלת, כי אני יודע שזה אכן הרושם שאני יוצר.

קטקטית,
אני אכן מסכים עם הצורך לא להיות חאפר (בניגוד למקובל בארץ בכמה וכמה מקצועות), ומצד שני, אני נגד אקדמיזציה והוכחת יכולת/ידע באמצעות "תעודה" או "תואר", במקום להוכיחם באמצעות האמת.

במלים אחרות: אני מאחלת לך בריאות כל החיים, אבל זה לא ביטוח חיים. באמת שלא. יש עוד דברים שיכולים לקרות, שאני מרגישה שאתה לא לוקח אותם בחשבון בכלל. אין לך מבט לעתיד, אתה לא יכול לדמיין בכלל מצבים אחרים וצרכים אחרים. זה טבעי לבחור צעיר ורווק, זה רק מצומצם מדי.

נכון, והאמירה שלך שההשקעה שלך ברפואה מונעת היא סוג של הגנה מפני פרעות.. טוב, אני מקווה שאתה לא באמת מאמין בזה.. זה יותר טוב מהרסנות עצמית אבל זה לחלוטין לא מונע שבע מאות מיליארד זוועות שמתרחשות כל הזמן גם במשפחות הכי טובות.
סתם דוגמאות.. גניבה (החל מהארנק, עובר באופניים החביבות וכלה בפריצה לדירה על רוב תכולתה), שריפה (כנל), תאונה, קטסטרופה רפואית רצינית, טיפולי שיניים, קוצר ראייה, מדרסים... טיפולים אלטרנטיביים (נורא נורא יקר), ייעוץ אצל רופאים פרטיים (גם למשהו מינורי אבל מטריד ולא פתיר בשרותי הקופה), תרופות כרוניות, עליית מחירי השכירויות/משכנתא, עליית תעריפי החשמל (אציל זו הוצאה אדירה לא משנה כמה חוסכים, המחירים גבוהים), פיטורים*, מלחמה (במלחמה הכל נפגע, מקומות עבודה, ניידות, הבית, או הבטחון בו וכו') ועוד.
גם הדברים הטובים עולים כסף../ טיולים לארצות רחוקות, ביטוחים, זוגיות, וכמו שציינתי משפחה, ילדים וכו'. אתה גם מתבגר עם הזמן והטעם שלך והסקרנות מקרבים אותך להנאות שלא תמיד ניתן לקבל אותן ללא כסף - כמו שהקצבת לעצמך כיום (מוזיקה טובה, הופעות, הצגות, סדנאות, ועוד).

כל הדברים האלו קיימים כל הזמן ואין אחד שלא חווה הרבה מזה ואפילו בו זמנית - בחיים שלו.

אני חושבת שמה שניסיתי לומר (וגם בשמת) זה שהמציאות חזקה מכל תיאוריה, דמיון, פנטזיה ואידאה (4 דרכים לומר אותודבר- ככה מצליחים באקדמיה אורי, ודופקים את השיטה ).
תחשוב הפוך- היום כשאתה בשיאך (טאצ' ווד) אלו הן ההוצאות שלך (מה שציינת למעלה). מכאן ההוצאות רק יכולות לעלות.

בנוגע להצעתה של אלמונית לעבוד מס' שנים בהיי טק ואחורי זה לחיות קצת בשלווה, אני יכולה לומר שכל מי שהיה חכם לעשות זאת (ולחסוך ולכלכל צעדיו בהמשך) חי באופן כזה שמספר שנים לאחר מכן - הוא קוצר פירות בריבית דריבית מהחכמה הקטנה של פעם, בעוד רובינו עובדים קשה ולא ממש מצליחים להתגבר על העלייה התלולה של יוקר המחייה.
יש לי מכרה שמגיל 226 עסקה באפילציה (הורדת שיער במכשיר כואב אבל יעיל) וקוסמטיקה. היא עבדה כמו חמור, מהבוקר עד הלילה בעבודה הממש לא סקסית הזו (12 שעות ליום כשלוש שנים) . עם הזמן חסכה ורכשה מכשיר משל עצמה (בכמה מאות דולרים) והתחילה להרוויח ממש יופי (150 שח לשעה בעוד שמתחרותיה קיבלו 300 שח לשעה, היא נטולת סטודיו מעוצב הורידה מחיר- וקיבלה זרם של לקוחות בלתי נגמר). עד גיל 30 היא הצליחה ליצור מאגר לקוחות כקוסמטיקאית ואפילטורית בהיקף כזה שהיא גלגלה רווחים נאים מ6 שעות ביום.. שאפשרו לה לעשות "מה בראש שלה" בשאר היום.
היום בת 33, יש לה מרתף קטן בבית מלא במכשור מתקדם, היא לא עובדת כלל, אלא מעסיקה שכירות. מגדלת 3 פעוטות(כולם עד גיל 3), יש לה בית ענק עם אופר צמודה ומרוויחה נטו כמ50,000 שח לחודש בשעה עבודה ליום (ניהול, חשבונות ופיקוח שהכל תקין). זה לא שלא היו מהמורות וכל הציוד, העבודה הקשה וכו' לא עלו הרבה(כסף ואנרגיה, השתלמויות וכו')אבל העובדה היא שהיא בת 33 וכל הזמן שלה לרשותה - 7 שנים בסך הכל לפרוייקט הזה שרק מניב עוד ועוד כסף. לדעתי זה החופש האמיתי. להגיע למצב שבמינימום זמן אתה מרוויח הרבה כסף ובשאר- עושה מה בראש שלך. שהרי גם המקצוע הכי נחשק בסופו של דבר הופך רוטיני או לא בטוח, או לא מתגמל , או שאתה משתנה ולא מתאים לך יותר. לדאוג לבטחון כלכלי בעיניי צריך להיות סוג של מטרה ואל רק "תופעת לוואי" של החיים בשם"הסיפוק החדוות העשייה".

היה חשוב לי לתת לך מראה מהצד לאיך שדברים יכולים להתנהל אחרת. היא היום יכולה גלדל את ילדיה כמו שהיא רוצה, היכן שהיא רוצה, ללמוד ולהתפתח, ולעבוד שעה ביום (בדוק) . היא לא חכמה במיוחד (למען האמת כמעט ולגמרי לא) או יזמית גדולה במיוחד. בחורה שעבדה קשה, ידעה לחסוך (בצורה שיטתית וחכמה, תוך הקצאת משאבים להתפתחות מקצועית) ולדחות סיפוקים- ויצרה יש מאין.

לא חייבים אגב ללכת על הי טק אם זה ממש לא נראה לך עקרונית, הבעיה היא שיש לך הרבה עקרונות (לא אקדמיה,לא תחבורה, לא היי טק לא ולא ולא) ולדעתי הם יותר מגבילים אותך ממקדמים אותך ואת הסביבה שכל כך חשובה לך.

כמו שכתבתי באיזה דף ביל גייטס הוא אולי לא מחזיק בתפקיד חברתי רשמי אבל כמויות הכסף שהוא תרם לארגונים מחקרים ואנשים - יכולות להפוך אותו רשמית לאמא תרזה בגרסה הפוסט מודרנית. אניב ספק אם אני אוכל אי פעם לתרום כך לאנשים רבים כל כך. וכסף, מה לעשות, יכול לפתור הרבה בעיות שחיוך לבד לא יכול להן. כלומר, כדאי להסתכל לדברים מעבר לרמה המיידית שלהם - שלא כל תרומה או נזק לחברה נובעים ישירות מכל יצירת קוד.. ולא כל השתתפות באקדמיהמשמעה נטילת חלק בשחיתות איומה ועוד. ואת זה אומרת שונאת מסגרות/ארגונים וכו' מושבעת.

רק שהדברים יותר מורכבים מטוב ורע ונראה לי מה-זה חשוב שתיפתח לזה כבר עכשיו. תחשוב על זה למשל שאם יהיה לך הרבה כסף מעיסוק בהיי טק- אפילו בתום חצי שנת עבודה תוכל להקדיש בכל סופשבוע שעתיים להקמת סדנת הכנת כדורי ג'אגלינג לילדיםממשפחות מצוקה ולערוך תחרויות במועדון נוער- בנושא, אולי ללמד מסחר הוגן או גננות אורגנית לנוער רחוב ועוד. יש בזה ערך מוסף גדול הרבה יותר מללמד ילד אחד ג'אגלינג.- אם בעקרונות ונתינה עסקינן ומבחינתה נאה- זה נראה ליה כי מהנה בעולם ליצור מטרה לנוער שאיבד כיוון. סתם דוגמאות, ובעיקר רצוןלפתוח את הראש יותר, כמו שביקשת בפתיחת הדף

נראה לי שכל הדיון הזה לא מתאים עכשיו.
אתה בקצהו של שירות צבאי שבא אחרי 12 שנות לימוד (אני מנחשת) ועוד כמה שנים בגן. זה אומר שבערך ב20 השנים האחרונות לא היו לך הרבה אפשרויות בחירה כשקמת בבוקר.
אז מה שאתה צריך לעשות עכשיו, ז"א אחרי שתשתחרר, זה באמת להיות בחופש שנה שלמה בלי לתכנן יותר מדי קדימה ואני מאמינה שבסוף אותה שנה אתה כבר תדע לבד.
יש לך חופש גדול לעשות את זה בגלל שאתה חי ברמת הוצאות נמוכה, אין לך משפחה לפרנס או משכנתא שמעיקה עליך.

אתה תדע.

אתה תדע
גם אני חושבת.
בהצלחה @}

_טוף כאן בדיוק נכנס נושא האקדמיזציה.
מחר גם כדי להוציא טיול לטבע נצטרך תואר שני בצמחיית הבר._
לא לזה התכוונתי בכלל.
אני, כמעט כל מה שאני יודעת על לקטות (זה מתחיל להיות הרבה) למדתי מ:
3 שכנות בדואיות ששתיים מהן לא יודעות לקרוא
אמא שלי בילדות, בטיולים
וחבר, שהיה בסדנה עם שימי.

כמותית, זה הסדר היורד שבו למדתי. ותרגול כמובן - שמאד נחוץ כדי לזהות את הצמחים בשלבי גדילתם השונים.
מקצוענות זה לאו דוקא ידע אקדמי.

לא נראה לי שזה מה שיזיק לתרבות הלקטים
השלושה הראשונים שיאכלו צמח רעיל ויגיעו לחדר מיון, יחסמו את התפתחות התחום (לא באופן בלתי הפיך, נכון - מה גם שדברים כאלה כבר קרו). אני לפחות לא רוצה להיות זו שתגרום לזה בהתנהלות לא אחראית.
אני לא מתכוונת שאני מלמדת את הנושא, רק מנסה לחדד את הנקודה - שאם רוצים לעשות משהו שמאמינים בו אידיאולוגית ורוצים לקדם את הופעתו בעולם - נורא חשוב לעשות זאת באופן שלא יזיק לקידום שלו.

די בקלות (מבחינת הפראקטיקה), אבל זה דרש הרבה התרגלות וקצת מחשבה בהתחלה. בכל מקרה, זה מחוץ לנושא של הדף, ואשמח לדבר על זה בדף פשטות מרצון.
וואו
אני אשמח לשמוע איך אתה חי משכר הדירה שאנחנו משלמים ... או איך לדעתך אפשר לחיות מ 5000 ש"ח כמשפחה.
מה שכתבת בראש הדף מאוד מצא חן בעיני אוהבת את התובנות.

שצריך לעבוד במה שאוהבים ולהשאיר מקום לדברי אחרים בחיים מסכימה איתך לגמרי

לא נראה לי כדאי למשכן את ההווה למען העתיד. העתיד הוא רלוונטי רק כאשר הוא מתחיל לקבל נוכחות בהווה. יש אינסוף התפצלויות של עתיד אפשרי, ולנסות להיות מוכן לכל אחת מהן.. די חסר הגיון.

מסכימה עם כל מילה.
החיים הם עכשיו .
אז נכון שחשוב להסתכל קדימה וצריך לקחת בחשבון את העתיד, אבל במידה .
כל כך הרבה אנשים עסוקים בלתכנן תכניות מכאן ועד פיזדילוך שהם שוכחים שבינתיים החיים הם כאן. עכשיו. הופ. עברה עוד שניה.
כמאמר הגאון מליברפול, ג'ון לנון: "החיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בלתכנן תכניות".
אני חושבת שהדברים שכתבו בשמת וג'ינג'ית באים מגישה של פחד , פחד מהלא-נודע, מהעתיד שכל הקטסטרופות הנוראיותביותר עלולות לתפוס אותנו לא מוכנים.
ווללה, שום דבר הוא לא סוף העולם ועם כל דבר אפשר להתמודד. אני מדברת מנסיון אישי שלי. כל דבר בזמנו.

אני חושבת שמה שניסיתי לומר (וגם בשמת) זה שהמציאות חזקה מכל תיאוריה, דמיון, פנטזיה ואידאה

זהו בדיוק! המציאות חזקה מכל תיאוריה ובמציאות אנשים עוברים דברים. ומשם צומחים וממשיכים הלאה.
העיקר לא לפחד כלל!

אני חושבת שהדברים שכתבו בשמת וג'ינג'ית באים מגישה של פחד
אולי כי את לא מכירה.
בשמת וג'ינג'ית באות מהמקום של אנשים בריאים, חיוניים, שדואגים לעצמם, שקרו להם דברים שהם לא ציפו להם והיה צריך בשבילם למשל הרבה כסף.
יש פשוט אנשים שמדברים מניסיון.
בטח שאפשר להתמודד, אבל לחיות בגיל עשרים ומשהו מהיד אל הפה מתוך תפיסה שזה יהיה מספיק טוב לתמיד כי אתה חי על תזונה טבעונאית וזה מה שיבטיח לך בריאות עד מאה ועשרים - מה אני אגיד, זה לדעתי קצת חוסר מחשבה וקצת קוצר ראות.

לחיות בגיל עשרים ומשהו מהיד אל הפה מתוך תפיסה שזה יהיה מספיק טוב לתמיד כי אתה חי על תזונה טבעונאית וזה מה שיבטיח לך בריאות עד מאה ועשרים - מה אני אגיד, זה לדעתי קצת חוסר מחשבה וקצת קוצר ראות

מבחינתי זו גישה לחיים
באמת בריא לעסוק במה שאתה אוהב (כלומר במה שאני אוהבת, אם לדבר על עצמי) וזה חוסך הרבה הוצאות על בריאות אח"כ.
אחד האסונות שאני חוויתי על בשרי, הייתה מהפכת שלטון בבריה"מ, כל החסכונות של כולם נשרפו.
כל הכסף נגנב ע"י מקורבים לצלחת הישנה, החדשה.
לי היה ביטוח חיים או משהו כזה, חיסכון שהיה אמור לסגור לי חתונה לימודים ואללה יודע מה עוד.
כל חודש סבתא שלי ז"ל שמה 10% מהמשכורת שלה לחיסכון הזה (נניח... 400-600 ש"ח במושגים שלנו).
במהפכה ביטלו את כל הסוכנויות ביטוח, את ההשקעות, ואת הכסף גם, על הדרך.
ציירו כסף חדש.

ולכן מבחינתי ביטוח - אינו הבטחה.
כסף - אינו שריון.
אין שום חפץ שיבטיח לי עתיד חלק.

כמו שאומרים המרוקאים: אני בריא, יש לי שתי ידיים, אני קם כל בוקר לעבודה. ב"ה - אני עשיר.
זה בקטע של כאן ועכשיו

באמת בריא לעסוק במה שאתה אוהב
זה בטח.
לזה אני מסכימה.
אבל מה אני אגיד לך, לא הייתי מסיקה מסקנות מרחיקות לכת ממה שכתבת על המהפכה בבריה"מ.
חשבתי על זה גם אגב הדף משבר המזון בעולם:
בינתיים, עד הרגע הזה שמי יודע מתי ואיך הוא יבוא, שגם בישראל לא יהיה אוכל ולא יהיה דלק והכסף בבנק לא יעזור, מי שיש לו כסף מסתדר יותר טוב. בזכות החסכנות של אמא שלי, החסכונות עשו הרבה דברים טובים.
זה שיכולה לפרוץ מחר בבוקר גם מלחמת עולם והשד יודע מה - זו לא סיבה לחיות כאילו אין מחר, היום. כי כבר היום אני יודעת שחיים לידי אנשים שלא חוסכים ושלא חושבים מראש ואת יודעת מה, גם זה לא בריא. כבר עכשיו.

אורי מניח שתמיד הוא יוכל לחיות מ-4000 ש"ח בחודש. אולי. ואולי ממש לא.
אורי מדבר כאילו הוא רק צריך סכום מספיק בשביל לשרוד, והיתר כבר יסתדר. אבל הוא צעיר ובריא ורווק נטול ילדים.

ואני כזכור מדברת לא מנקודת המוצא של עובדת ההייטק המקריבה את עצמה בעבודה למען המשכורת.
אני התפטרתי מעבודותי, לא מקבלת משכורת, בעלי מפרנס יחיד, כי אני לא רוצה לעבוד במשהו שגורם לי סבל, למשל...

אבל מה אני אגיד לך, לא הייתי מסיקה מסקנות מרחיקות לכת ממה שכתבת על המהפכה בבריה"מ
ברור
אבל זאת אני וזה מה ש{{}}חויתי
על משקל הדברים שלך קרו והבשלת להיות מי שאת.
זהו משחק הבחירות, משחק החיים


אורי מניח שתמיד הוא יוכל לחיות מ-4000 ש"ח בחודש. אולי. ואולי ממש לא.
לגמרי מסכימה


אורי מדבר כאילו הוא רק צריך סכום מספיק בשביל לשרוד
אני דווקא התרשמתי שהוא רוצה לעבוד מעט ולהרוויח הרבה,
לזה אני מאוד מתחברת
ראש טוב
וגם יש לו רעיונות בכיוונים שיכולים לממש את הרצון הזה
יכול להיות שבדיוק כשיפתח עסק יבוא המשיח ויקח את כולנו לעולם המשעמם שכולו טוב
אבל זה לא אומר שההתפתחות שלו הייתה חסרת משמעות
אני אוהבת את המעוף של אורי
מבחינתי שיעוף D-:
מנקודת הצרכן אני יכולה להתחבר למה שהוא מציע
וזה ירוק
מה רע?

אגב מאחורי הגב אמרתי על אורי שהוא "מחזיר בתשובה ירוק"
וזה משהו שאני לגמרי פרגנת לו
הוא עושה את זה בצורה כ"כ מכבדת ומדליקה,
שנעים להקשיב לו ו.. ללכת אחריו
כמו האנשים שמתחילים את השינויים למטה, בגובה העיניים,
כמו שבצבא החברים שלו התחילו לאכול בריא.
אני בעד לפתח את זה
בכל רמה

השראה (ואולי צריך לשים את זה בדף להתפרנס מהתשוקה, שמעולם לא נכנסתי אליו...)
http://www.youtube.com/watch?v=[po]JPL NjBjUWE[/po]
רבע שעה של צפייה ששווה הרבה!

תודה על התגובות ועל הדיון המרתק. אנסה להגיב לגופו של עניין.

השלושה הראשונים שיאכלו צמח רעיל ויגיעו לחדר מיון
אני מאמין, בלב שלם, שאף אחד שיעבור את הסדנה שלי (שכבר העברתי פעם אחת, אגב) לא יעשה לעצמו את זה. וזה קשור גם בתוכן של הסדנה. את מוזמנת לשאול אותי בדף הבית אם מעניין אותך למה אני כלכך בטוח לגבי זה. (שוב, זה קצת סטייה מנושא הדף)

מביא מבחר ציטוטים בהם כתבתם דברים, לא נכונים, לגבי מה אני חושב שאני יודע, או רוצה, או מצפה (או משהו).

אורי מניח שתמיד הוא יוכל לחיות מ-4000 ש"ח בחודש. אולי. ואולי ממש לא
כיום אני חי מ2500 ש"ח לחודש (האמת ש2600 אם להיות מדוייקים). מה כלכך הזוי במחשבה ש4000, ואולי אפילו 5000, זה כל מה שאני אצטרך בעוד כמה שנים?
מדובר בסה"כ על כמעט פי 2...

אורי מדבר כאילו הוא רק צריך סכום מספיק בשביל לשרוד
בהחלט לא.

לחיות בגיל עשרים ומשהו מהיד אל הפה מתוך תפיסה שזה יהיה מספיק טוב לתמיד כי אתה חי על תזונה טבעונאית וזה מה שיבטיח לך בריאות עד מאה ועשרים
בהחלט לא.

לגבי שני ה- "בהחלט לא" -
כתבתי במפורש במעלה הדף שאני רוצה להוציא 4000 בחודש, ולהכניס 8000 בחודש.
מפה, לדעתי, אפשר להסיק בבירור שברור לי שאדם צריך לחסוך משהו. השאלה היא כמה זה משהו.

ומכאן עולים שני עקרונות שחשוב לי להבהיר:

1. אני מאמין, שמכיוון שההוצאות שלי נמוכות, אז אני לא צריך לחסוך 10000 כל חודש (כמו עובד הייטק), אלא רק 4000. במיוחד כשאין לי שאיפה לקנות לעצמי בית אי פעם. וגם לא לקנות מסך פלאזמה.
2. אני מאמין שלהרוויח 13000 ולהוציא 11000 (חוסכים 2000) זה הרבה יותר גרוע מלהרוויח 8000 ולהוציא 4000 (חוסכים 4000). למעשה אני יוצא פה החסכן, לא?

ושוב אני שואל,
למה זה הזוי לחשוב שאוציא כל חודש פחות מפי 2 ממה שאני מוציא היום?

למה זה הזוי לחשוב שאוציא כל חודש פחות מפי 2 ממה שאני מוציא היום?
כי ילדים מעלים את ההוצאות המשפחתיות בטור הנדסי...
האמת היא שילדים משנים את תפיסת העולם ונוצרים צרכים חדשים שעולים כסף. למשל בוחרים איזור מגורים שיותר מתאים למה שאתה רוצה בשבילם והופ הנה שכ"ד גדל.
או יש אירועי בריאות שתזונה טובה לא פותרת ואתה רוצה רופא פרטי (וגם הציבורי לא חינם)
ואני מדברת בתור אחת שקונה מעט מאוד חפצים לילדים והרוב יד שניה
אבל הוצאות הביביסיטר שלנו הם מה שמקיים אותך חודש שלם ... {ואנחנו משלמים מעט לביביסיטר ולא 30-35 ש"ח כנהוג במקומותינו)

ואח"כ הילדים גדלים ומתחילים לרצות ואני (אולי גם אתה בעתיד) לא רוצה למנוע מהם כל מה שהם רוצים בגלל עקרונותי אז פתאום יש הוצאות כאלו ואחרות שהן לא חיוניות חומרית אבל בהחלט חיוניות למניעת תחושה "שאין לי"

קוטעים אותי

למה זה הזוי לחשוב שאוציא כל חודש פחות מפי 2 ממה שאני מוציא היום?
כי אי אפשר לדעת
לך תדע מה יתחשק לך עוד 16 שנה, ומה יהיה מחירם של הדברים.
ומה עוד 30 שנה? לקנות חללית שנוסעת על מיץ גזר / הילד חולם ללמוד אסטרונומיה באוניברסיטה על הירח אז רוצים לסדר לו אישורים גלקטיים וכרטיס שיגור..
בעולמנו המשתנה אי אפשר לדעת,
יכול להיות שההכנסה תספיק, יכול להיות שלא תספיק, יכול להיות שיום אחד ההכנסה כבר לא תהיה רלוונטית למציאות, והמציאות עולה על כל דמיון...

אני מאמין שלהרוויח 13000 ולהוציא 11000 (חוסכים 2000) זה הרבה יותר גרוע מלהרוויח 8000 ולהוציא 4000 (חוסכים 4000). למעשה אני יוצא פה החסכן, לא?
קצת קשה לי להבין את המשפט הזה.
בעיקר, כי בעיני יש משמעות ל"על מה מוציאים".
כלומר, אם ה- 11K כוללות רכישת פלזמה, מנוי לכבלים וג'יפ 4X4 אז אני מסכימה שעדיף להוציא פחות.
אבל אם ה- 11K כוללות הוצאות שמשפרות איכות חיים (למשל מגורים וחינוך בסביבה איכותית) אז מה גרוע בזה ? אולי חוסכים פחות, אבל בינתיים נהנים מהחיים...
לדעתי, עדיף להיות עשיר ובריא מעני וחולה.
כמו שעדיף (שיש אפשרות) להוציא הרבה וגם לחסוך הרבה מאשר להוציא מעט ולחסוך מעט.

ההוצאות הגדולות על ילדים תלויות גם באם ילדיך העתידית.
אם יהיו צרות בהריון - זה יכול להיות יקר. למשל, בשביל 9 חודשים של שמירת הריון, נאלצנו להוציא הרבה מאוד כסף על עזרה בבית. הון.
בדיקות בהריון - אולי היא תרצה בדיקות אצל מומחים, ואולי גם תהיה סיבה רפואית לבדיקות אצל מומחים (טפו טפו טפו חמסה חמסה הכל יהיה בסדר). כסף.
אם תרצו לידת בית - זה עולה הרבה כסף.
אם היא לא תרצה או לא תוכל (לך תדע מה יהיה) להניק - הכסף שלך יילך על תמ"ל, בקבוקים וכדומה. הרבה כסף.
אם לא תגדלו בלי חיתולים - הרבה כסף על חיתולים.
אם המיטה המשפחתית לא בשבילכם - מיטת תינוק עולה כסף.
אם לא תרצו לגדל בבית - גן עולה הרבה כסף. בוודאי מטפלת, בוודאי בייביסיטר.
ואני לא מדברת על ילדים יותר גדולים, שאולי רוצים חוג שחמט, או אולי ללמוד נגינה (-:

סוף מעגל,
את בוודאי צודקת,
אבל הכוונה שלי היתה להדגיש שאפשר לחסוך כסף גם בלי הכנסה אסטרונומית, אלא דוקא ע"י צמצום ההוצאות.

אלון,
אני טוען שזה לא הזוי לחשוב שאני אוציא עוד כמה שנים פחות מפי 2 ממה שאני מוציא היום. כלומר, אני טוען שזה סה"כ אפשרות סבירה.
אני לא חושב שזה אבסולוטי, ובהחלט יכול להיות שההוצאות שלי יקפצו גם פי 3.

באופן לייט -
כרגע אין ילדים בתיכנון (שוב, דבר שיכול להשתנות עם הזמן, אבל לפחות כרגע זה המצב).
ובכל זאת, אני עדיין חושב שאפשר לצמצם הוצאות גם עם ילדים. אמנם זה יותר קשה, ואמנם אין לי נסיון בכך ויכול להיות שאני טועה, אבל עדיין כך נראה לי.
וגם ראיתי משפחות שעושות את זה ובכבוד רב.

בשמת, גם את צודקת, אבל יש דברים, ברמת הכוונה והאידאולוגיה (כלומר, ברמת התכנון), שחשובים לי גם כשאני בוחר את האם העתידית. למשל שהיא תתמוך ברעיונות כמו:
חיתול רב פעמי (או אפילו בלי חיתולים), הנקה, שלא קונים דברים כמו מיטת תינוק, אלא משיגים אחת. על אנסקולינג אוכל להתפשר, אבל זאת תהיה בהחלט פשרה בעיני.

אגב, בעולם שאני מכיר (ובאמת הכרתי אנשים כאלה), מישהו מלמד את הילד שלי גיטרה או שחמט, ואני מלמד את המורה והילד שלו ג'אגלינג או גננות (או דברים אחרים. או סתם מגדל להם ירקות או כל בארטר אחר). כלומר אפשר גם את זה בלי כסף.

_חשובים לי גם כשאני בוחר את האם העתידית. למשל שהיא תתמוך ברעיונות כמו:
חיתול רב פעמי (או אפילו בלי חיתולים), הנקה, שלא קונים דברים כמו מיטת תינוק, אלא משיגים אחת. על אנסקולינג אוכל להתפשר, אבל זאת תהיה בהחלט פשרה בעיני._

אורי, ברגע זה הפכת לרווק מס' 1 בבאופן.
כלומר, אחרי שתתחיל לחסוך 4 אלף בחודש

רק דבר אחד ...

לא קונים דברים כמו מיטת תינוק, אלא משיגים אחת
אמא שתפשפש ותניק לא תקום בלילה למיטת תינוק חח חח חח
הוא ישן איתכם וישתין עליך תדירות.
הציצים של אשתך יעברו לרשות הבלעדית של התינוק
עד גיל 2
מקסימום 4
טוב... 4.5
ואז יבוא עוד אחד
זה הצד האפל של עקרון הרצף
אבל! בכיף, כן?

כרגע אין ילדים בתיכנון (שוב, דבר שיכול להשתנות עם הזמן, אבל לפחות כרגע זה המצב).
גם אני תכננתי בלי ילדים והנה תרא אותי היום
אמנם זה יותר קשה, ואמנם אין לי נסיון בכך ויכול להיות שאני טועה, אבל עדיין כך נראה לי..
לא טועה.. פשוט עוד קטן, לא מבין

ובשמת כתבה כה נכון
אבל אין פה סיבה לקלקל לך את התמונה ואולי דווקא דבקות בתמונה תוביל למימוש
ועדיין אני תוהה איך אתה חי בת"T מ 2500 ש"ח מה, אין לך שכ"ד- חשמל - ארנונה - ועדבית - הוצאות אקראיות?

ועדיין אני תוהה איך אתה חי בת"T מ 2500 ש"ח מה, אין לך שכ"ד- חשמל - ארנונה - ועדבית - הוצאות אקראיות?
הוא חי בקומונה
כידוע זה הכי זול D-:

אני מסכימה עם באופן ובשמת - אתה מאוד צעיר. לא בגיל, במחשבה. נאמר אם היית אחי הקטן, הייתי נותנת לך את רשימת הדברים שהלוואי שהייתי יודעת כשהייתי בגילך, ואז משלחת אותך לעשות מה שבא לך כי לא משנה מה יהיה אתה תהייה בסדר, ולא משנה מה יקרה, אתה תלמד מהנסיון של עצמך, לא מהנסיון של בשמת או של באופן או שלי. כי זה טבעם של כל האנשים.
אז מה חבל שלא ידעתי בשנות העשרים?

1. כוחה של ריבית דריבית שגדל עם הזמן (כסף שתחסוך בשנות העשרים שווה יותר מכסף שתחסוך בשנות השלושים והארבעים והחמישים).
2. ששהייה באינטרנט בקריאת עצות של אחרים היא בזבוז זמן כי בינכה אתה יודע עמוק בפנים מה נכון בשבילך.
3. שמעשים יקחו אותך רחוק יותר מדיבורים.
4. שמי שאתה בטוח שאתה עכשיו ותהיה לנצח נצחים, יעורר גיחוך קל אצל מי שתהיה עוד עשר שנים.
5. שמי שאתה בטוח שאתה עכשיו ותהיה לנצח נצחים, יעורר גיחוך קל אצל מי שתהיה עוד עשר שנים.
6. שמי שאתה בטוח שאתה עכשיו ותהיה לנצח נצחים, יעורר גיחוך קל אצל מי שתהיה עוד עשר שנים.
7. שמי שאתה בטוח שאתה עכשיו ותהיה לנצח נצחים, יעורר גיחוך קל אצל מי שתהיה עוד עשר שנים.
8. שמי שאתה בטוח שאתה עכשיו ותהיה לנצח נצחים, יעורר גיחוך קל אצל מי שתהיה עוד עשר שנים.
9. שמי שאתה בטוח שאתה עכשיו ותהיה לנצח נצחים, יעורר גיחוך קל אצל מי שתהיה עוד עשר שנים.

חיבוק ל{{}}פלוני אלמוני מלפני עשר שנים

פלוני אלמוני מלפני עשר שנים עדיין פה, אז תודה.

אורי, אל תתן לאחרים לבלבל אותך.
לך עם מה שאתה מאמין בו. זה הדבר היחיד ששווה משהו.
ראית כבר את הקישור ששמתי למעלה?
|| || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || ||

ולכל האחרים: מאיפה לכם הידע שמה שאורי אומר ועושה לא יכול להצליח, ואפילו מעל ומעבר לכל ציפיותיכם? איפה ההיא שסיפרה על הבחורה שעבדה קשה כמה שנים בתור קומטיקאית ועכשיו נחה על זרי הדפנה? אולי זה בדיוק מה שאורי עושה עכשיו? אולי התובנות ואורח החיים של אורי היום, יהיו שווים מליונים בעתיד הכל-כך לא ברור שיהיה בעולמנו (סתם תסריט אחד מתוך אלפים אפשריים)? ואולי הוא באמת עלה על משהו שכולנו עוד לא מבינים?
כל עוד הוא מחובר לזה וטוב לו עם זה - מה הבעיה?
מישהו באמת יודע מה יהיה בעתיד?

ראית כבר את הקישור ששמתי למעלה?
אכן מעורר השראה הסטיב ג'ובס הזה

אורי
קודם כל הרבה הצלחה לך, ושתמצא את דרכך שלך. רב השיח כאן מרתק מאחר והוא מעלה התלבטויות רבות בתוכי בנוגע לפרנסה וליכולת להתפרנס מהתשוקה. אני אגב מפרנסת משפחה של 6 נפשות כך שהבחירות שלי כפופות למספר אילוצים שאתה חופשי מהן כרגע. אני בניגוד לך מאמינה שצריך לחשוב כמו אבא עשיר ולבנות עסק שיאפשר יציאה מוקדמת לפנסיה (ולשמור במקביל על חיים של פשטות מרצון, אין סתירה בין חיים פשוטים להכנסה גבוהה). אבל לא כדי להתפלמס בנושא אני עונה לך אלא כדי להציע משהו פרקטי.
אני רוצה להציע לך דרך ביניים שעובדת בשבילי. גם לי יש מקצוע "טוב" שמאפשר פרנסה מעולה. גם אני שונאת פלורסצנטים. בחרתי לעבוד כפרי לנסרית בתחום. אני מגבילה את שעות העבודה לכ- 120 בחודש (ואתה יכול לעבוד אפילו פחות, פרויקט אחד יספיק לך). חלק גדול מהעבודה היא בבית בטרנינג ונעלי בית (ואז גם הוצאות הבית מוכרות כמשרד). יש לי זמן בשפע לטיולים עם הכלב, לשנת צהרים, לבישול ארוחה מזינה לילדים בצהרים (הלאה מאמה עוף). יש תקופות לחוצות, יש תקופות ללא עבודה. צריך לדעת לסגור סכומי כסף שמגיעים בפק"מ ליום גשום, אבל ממה שאני מבינה אתה חי מתקציב ויודע לשמור עליו, אז לא יהיה לך קשה לנהל את זה. תוכל במקביל לפתח משהו נוסף שאתה אוהב או להתנדב או להסתלבט.
בהצלחה אחרי השחרור, תקופה מדהימה שבה באמת הכל פתוח.

היי אורי,
כמו בדרך כלל כיף לי מאוד לקרוא אותך.

גם אני בדיוק חושבת על הדברים האלו בתקופה הזו- אני עובדת ככתבת כלכלית וההשכלה שלי היא בתחום הפסיכולוגיה. אני רוצה להמשיך לתואר שני בפסיכולוגיה (אני דווקא אוהבת את האקדמיה, אל תסקול אותי! P: ) ובעבודה מציעים לממן לי תואר שני במנהל עסקים.

אני מאוד מאמינה שאם אני אדמיין את עצמי במקום מסויים בעוד שנתיים, לשם אני אגיע (ואני מאמינה בזה כי ככה עבדו הדברים עד לנקודה הנוכחית בחיי), ולכן אני לא ממעיטה בכוח של לחשוב איפה אני אהיה בעוד שנתיים.

מה שכן, נתת לי השראה ומיד ממשתי אותה באיזו פעולה קטנה- אז תודה!

וואו איזה עמוד פורה!
אורי, דבר ראשון- בהצלחה לך ולי ולכל המתלבטים.

גם אני בימים אלו מגבשת או מתגבשת מחדש מסביב לערכים הקשורים בכסף/פרנסה/מימוש והקשר ביניהם.
מה שאני מגלה זה שהמון שאלות על איך זה הולך לקרות שמות אותי "שם בחוץ" ובתחושה שהמימוש שלי קשור ותלוי בדיוק באדם או בהזדמנות או ברעיון הנכון שיגיע ויכה אותי בזוית המתאימה בדיוק. תחושה לא כל כך נעימה.
אני גם מרגישה שהמעבר המהיר לאופנים ולצורות שבהם יקרו הדברים נובע מראש (לפחות אצלי) מקצת חוסר סבלנות או אי-שקט, וגם כמובן מגדיל אותם. ובעצם- שכשאנחנו מחפשים, אז אנחנו עוד ועוד מחפשים. וכשאנחנו נמצאים, אנחנו פשוט נמצאים.
אני בהחלט חושבת שיש זמן לקרקע דברים ולהתייחס אליהם בצורה מאוד פרקטית, אבל עם רגישות כפי שיש בידך, ובכלל זמינה לנו היום, אנחנו יכולים להיות ערים לעיתוי שבו זה נכון ואז רוב השאלות מקבלות מענה מעצמן ובלי הפער שבלחפש תשובה.
אולי דרוש עוד זמן בישול בשלב המופשט יותר, קרי- לברר מה באמת חשוב לי לחוות, איזה אורח חיים אני רוצה, מה יהיה מימוש אמיתי מבחינתי. כל ה'מה כן'. אפילו מופשט לגמרי וברמת התחושה, דימוי מוצק יותר יקרום עור וגידים מתוך התחושות האלו בקצב שלו.
וגם-לא פחות חשוב- איזה אמונות יש לי על הדבר הזה שנקרא כסף, על מימוש, על מי אני אהיה אם יהיה לי מה שאני רוצה, ומה אם לא. כתיבה כזו יכולה לבדה להעלות מראש הרבה התנגדויות ולאפשר להתבונן ולשחרר אותן, לא משנה באיזו טכניקה, במקום שיעלו אחר כך באופן בלתי מודע ויהפכו למקל שתקוע בגלגלים.
(אני למשל מצאתי שאני מאמינה (האמנתי) שהדברים שאני מחשיבה כבעלי ערך עבורי הם לא כאלו ש"ראויים" לתמורה כלכלית- כאילו שאלו שני עולמות שלא נפגשים, עכשיו כשזה בחוץ אני מקווה ששיחררתי את עצמי מהמאבק הפנימי שנובע מהאמונה הזו, בניסיון להפוך אותם לאחד).

דברים באמת קורים בסופו של דבר באופן בלתי צפוי, זה כל הכיף, הדברים שאנחנו לומדים בהליכה בדרך משנים אותה בזמן אמת,
לכן לדעתי עדיף להקדיש יותר תשומת לב לתשתית פנימית לפיה אנחנו בטוחים ומסוגלים ושהדרך היא טובה, גם כשקורים לנו דברים לחלוטין בלתי צפויים.
גמישות, שקט, יכולת הסתגלות זה חלק מהעניין.

• עוד מילה בעניין הוצאה מהכוח לפועל- התחושה בימים אלו היא שהזמן כמו מתקצר, כך שככל שיש לנו דימוי בהיר, נקי מהגבלות ומדויק יותר של הדבר, כך הוא יתגשם, במציאות, עם פחות מאמץ מצידנו.

בהקשר של ההערה האחרונה שלי, שמחה להמליץ על תחזיות על פי לוח השנה של המאיה ב- www.mayazone.co.il

נועה, תודה על ההשקעה בכתיבת ההודעה, מקווה שזה יעזור לי להתכוונן ולהבין עוד דברים עמוק בפנים.

שמתי לב שההצעות שאני מקבל מאנשים תלויות מאוד במקום שלהם בחיים, הנסיון והעבר שלהם, המקצוע שלהם ועוד.
למשל רוב האנשים שאיתי בצבא כרגע, חושבים שזאת טעות לפרוש מהמקצוע שלי.

בינתיים התאמנתי קצת על לעשות הופעת ג'אגלינג לילדים,
וגם סיכמתי עם אריה מהבודהה בורגרס על עבודה במשלוחים אחרי שאחזור מחו"ל (ספטמבר כנראה).

_שמתי לב שההצעות שאני מקבל מאנשים תלויות מאוד במקום שלהם בחיים, הנסיון והעבר שלהם, המקצוע שלהם ועוד.
למשל רוב האנשים שאיתי בצבא כרגע, חושבים שזאת טעות לפרוש מהמקצוע שלי._

וגם סיכמתי עם אריה מהבודהה בורגרס על עבודה במשלוחים אחרי שאחזור מחו"ל (ספטמבר כנראה).
אני אתערב בצורה בוטה בחייך - אלא אם כן אתה מתכוון לפתוח מסעדה או חברת שליחויות בעתיד, זה חלומך ואלה שאיפותייך, לא הייתי ממליצה על עבודה בתחום. עבודה בתחום האוכל היא לאלה שרוצים להתקדם בה ואז לקפוץ למיים העצמאיים, או עבודה זמנית להרוויח כסף. אם אתה חושב על משהו זמני להרוויח כסף עדיף שתחפש משהו שילמד אותך כישור חדש בכיוון אליו אתה הולך, כי אחרת שליחויות הן בזבוז של זמן. ומה שמני הופך לקבוע (הכסף נוח, אתה מכיר את האנשים ומתקבע לסוג הזה של החיים).
בקיצור - חפש משהו שהוא צעד ראשון (או שני או שלישי) בסולם שמגיע לפסגת שאיפותייך.
מצד שני - הכל בעיני המתבונן.

פלוני אלמונית - חשבתי על זה בתור משהו קטן שיבטיח לי הכנסה בזמן שאני בונה לעצמי קריירה אחרת.

פלוני אלמונית - חשבתי על זה בתור משהו קטן שיבטיח לי הכנסה בזמן שאני בונה לעצמי קריירה אחרת.
לזמני יש נטייה להפוך לקבוע - כולנו יצורים שמתרגלים להרגל. אני חושבת שעדיף למצוא משהו קטן בתחום שבו אתה רוצה לבנות לך קריירה אחרת, בזמן שאתה מוצא לך קריירה אחרת (סליחה על ההתפלפלות). ככה אתה רוכש מימד נוסף של הקריירה שלך.
נניח שאתה רוצה להיות שחקן. אז אתה יכול למלצר את דרכך דרך בית הספר למשחק "בינתיים" או שאתה יכול להיות עוזר אישי של סוכן שחקנים "בינתיים" ובדרך ללמוד על התחום ולרכוש חברים מהתחום.
תמיד זה בינתיים. בינתיים הם בעצם כל החיים שלנו. אל תבזבז את עצמך על מה שלא ייקח אותך לאן שאתה רוצה להגיע.