~ראו גם: ילדים וממתקים: האם להגביל אכילת ממתקים / לאכול ממתקים / שוקולד כן או לא / חינוך לאכילת ממתקים / לשכנע בנזקי תרבות הממתקים / סבים סבתות וממתקים / ילדים סוכר והיפראקטיביות
וגם: החלטתי להיגמל מסוכר / גמילה ביתית ממתוקים / להתנקות מסוכרים בהנקה מלאה
אפשרויות אחרות לסוכר: סוגי סוכר / תחליפי סוכר / נפלאות הסטיוויה
אפשרויות אחרות למאכלים טעימים: מתכונים מתוקים בלי סוכר / שוקולד חי / קינוחים חיים / גרסאות ביתיות לאוכל מוכן שילדים אוהבים / חטיף בריא / חטיף לא מועיל ולא מזיק / חטיפים בריאים לגן שעשועים~

בכורי בן כמעט 3, והמשפט הראשון שהוא אומר חצי מהבקרים, במיטה, ברגע שפקח את עיניו, הוא: "אמא/אבא, יש משהו מתוק?" או וריאציה כלשהי על זה.

כבר מהרגע שנחשף למוצקים היתה ברורה נהייתו אחרי המתוק, והוא אהב במיוחד פירות. בביתנו אין ממתקים. יש עוגות או עוגיות תוצרת בית, פירות טריים ומיובשים, ריבה עשויה 100% פרי. אצל הסבתות הוא חשוף לכל סוגי הג'אנק, ואצל אמא שלי לדעתי זה כל מה שהוא אוכל (היא נותנת לו עוגיות אוראוס עם חלב, בייגלה, צ'יריוס ממותקים בדבש ועוד קצת שוקולד, ואחר כך מתלוננת שלא אכל כלום בארוחה).

בכורי הוא אכלן מאד קטן, ולאחרונה הפך לילד אופייני בכל הנוגע למזון: בלי ירקות (רק עגבניות שרי) בכלל, לא יעלה על הדעת לטגן בצל עם האורז כי הוא פולה את החתיכות אחת אחת וכד'.

אני חושבת שהיתה נקודת מפנה מסוימת בראש השנה: התארחו אצלנו קרובי משפחה משווייץ לארוחת החג, והם הביאו לו במתנה שתי טבליות שוקולד שוויצרי משובח. אנחנו הקצבנו לו 2 קוביות ביום, אחת בבוקר ואחת אחה"צ. בסופו של דבר נגמר השוקולד. יום-יומיים אחר כך דודתו עשתה עליו בייביסיטר, והוא ביקש ממנה שוקולד (שכח שנגמר) והנחה אותו איפה הוא נמצא בארון. באמת היה שם שוקולד - מריר לבישול. בנזוגי ואני החלטנו להמשיך עם המנהג של 2 קוביות ביום.

אבל אז הוא התחיל להתעסק נונסטופ בשוקולד: מתי הוא יכול לקבל קוביה בבוקר, מתי אחה"צ, האם נגמרה המכסה והאם לא, ואולי אפשר עוד קוביה. זה היה נראה לנו לא בריא ופשוט הפסקנו עם השוקולד. נראה לי שאז צבר תאוצה משמעותית משפט המפתח "בא לי משהו מתוק". ובמקביל כל הנשנושים המתוקים הבריאים-יחסית שאנחנו נוהגים להצי, איבדו את קסמם ולא מספקים אותו. הוא רוצה שוקולד, או סוכריה (הוא מימיו לא אכל סוכריה למיטב ידיעתי) או לפחות גלידה.

יכול להיות שזו סתם חיבה נורמלית של פעוט לממתקים ושאני סתם עושה מזה אישיו? משהו בזה מרגיש לי לא בריא. על מה יכולה להעיד תשוקה כזו למתוק?

אני זוכרת את עצמי בתור ילדה קטנה, עם תשוקה תמידית למתוק.
אצלנו בבית היו רק חטיפים בריאים יחסית: בייגלה, עוגות בריאות של אמא, פירות, ומידי פעם שוקולד מוקצב בקפידה.
אמא שלי תמיד לימדה אותנו לאכול בריא, פירות, ירקות, וגם נתנה דוגמה אישית.
בתור ילדה, הייתי יושבת כשאף אחד לא ראה, עם צנצנת הסוכר ומלקקת משם.

היום, למרות שאני אוהבת מתוק, אני אוכלת בריא. עם הגיל, הגוף התחיל להרגיש שהמתוק כבר לא טוב לו (זה קרה מתי שהוא בסביבות גיל 26, אני חושבת).

עם הילדים שלי, אני מוצאת את עצמי מגבילה ,כמוך, אבל יותר מתוך אינסטינקט. אידיאלית נראה לי לתת לילדים יותר חופש ויותר מתוק, יחד עם הרבה דוגמה אישית והסברים לאכילה בריאה. אין לי את הביטחון בהם שהם ידעו מתי הגבול שלהם לגבי מתוק, (שהוא בוודאי מאד שונה מן הגבול שלי)

היי מיצי, באתי...

לפי הרפואה הסינית הטעם המתוק משוייך לאלמנט האדמה. אדם שיש לו מחסור או חוסר איזון באלמנט האדמה - ירצה הרבה מתוק. מצד שני, אכילת כמות מוגזמת של מתוקים - תזיק לאלמנט.
מה זה אלמנט האדמה?
מבחינת איברים - הטחול והקיבה, מערכת העיכול על כל המשתמע מכך - פיזית, רגשית ונפשית.
האדמה מהווה את המרכז שלנו, את הבית, המקום הבטוח ממנו אפשר לצמוח, הביטחון והיציבות המאפשרים שינוי (אם כי לא עושים את השינוי בכוחות עצמם).
האדמה היא זו הנותנת לגוף את הלחלוחית לה הוא זקוק. כשמאוזנת - הלחות הזו מזינה את האיברים הפנימיים, את הרקמות השונות בגוף וכו'. כשלא מאוזנת - הלחות הופכת לשומן.
מבחינה רגשית, כשהאדמה אינה מאוזנת נראה אדם שחושש משינויים, מחפש אחיזה בדברים אחרים כדי שיספקו לו סוג של יציבות, נראה גם דאגנות יתר.

כל זה כמובן מאד מאד כללי וסכמטי.

תזונתית - לחיזוק אלמנט האדמה רצוי לאכול בטטות, גזר, דלעת, תמרים, דבלים, אורז מלא, אפונה ועוד.
אני מבינה שירקות יהיו בעיתיים כרגע, אבל רצוי להקפיד מאד על פחמימות מורכבות. אלה מתפרקות לאט בגוף ולכן מספקות אנרגיה מאוזנת לאורך זמן, רמת הסוכר בדם נשארת פחות או יותר קבועה ככה, ואז התשוקה (הפיזית) למתוק פוחתת.
אולי את יכולה לנסות חטיפי גרנולה, הם מתוקים ומתפרקים לאט. רצויל הכין לבד בבית ללא סוכר, או לקנות כאלו שלא מכילים סוכר (לחברת קורני יש חטיפי גרנולה ללא סוכר).

ובנימה אישית - אולי יש מקום לחינוך מחדש של סבא-סבתא...
מוגלי שלי אוכלת אצל סבתא שוקולד (גם פה בבית אין מתוקים שכאלה), אבל סבתא יודעת שמותר רק אחד (אז היא נותנת שניים, אבל גם זה יחסית סביר בעיני). יש חטיפים שאסרתי באופן גורף (במבה, ביסלי ודומיהם), אבל בייגלה למשל, ואפילו גלידה, מותר אצל סבתא.
ככה צריכת הג'אנק מוגבלת לביקורים אצל סבתא. מוגלי יודעת את זה וחיה עם זה בשלום ובשלווה.

בתאבון

הי, תודה.
מתנצלת על העיכוב בתשובה שלי, הייתי חולה כל השבוע.

רחלי - למה את חושבת שעדיף לא להגביל? ואם את חושבת כך, למה את מגבילה? אני באמת רוצה לדעת. אצלנו התזונה לא כזאת מזהירה (קמח לבן, אורז לבן) - אפרופו דוגמא אישית, אבל לפחות איש מהמבוגרים בבית (כלומר אני ובנזוגי) אינו חובב של חטיפים וממתקים, כך שכחשקה נפשו של מישהו במשהו מלוח הוא אוכל קרקר, ואם במשהו מתוק הוא אוכל פרי או עוגה/עוגיה תוצרת בית.

לאפיס, תודה ענקית על התשובה המושקעת. תמרים ודבלים הוא יאכל בשמחה גדולה. כל יתר הכתומים שהזכרת - אני מניחה שהוא יאכל אותם במרק טחון, ואני בטוחה שהוא יאכל אותם במשחה בעוגה או מאפינס .
מה אם אני קצת מטגנת אותם? טופו, למשל, אני חותכת לאצבעות, מקמחת בקצת קמח מלא ומזהיבה במעט שמן זית, קוראת לזה בעוז "צ'יפס טופו" והוא אוכל בתאבון (עם קטשופ, מה את חושבת? ). אני יכולה להפעיל טריק דומה עם הירקות שציינת - עשיתי את זה פעם עם ירקות שורש וזה עבר יפה (צ'יפס לפת, שורש פטרוזיליה ושורש סלרי:-)).

חטיפי גרנולה - רעיון מצוין. בלי סוכר זה אומר גם בלי דבש/סילאן/מולסה?
היום החטיפים שלו, פרט לפירות העונה, הם פירות יבשים: תותים מיובשים, צימוקים, דובדבנים. אני מבינה שאלה פחות טובים? מקפיצים רמת סוכר?

בעניין הסבתות: אצל אמא של ר', כמות הג'אנק מינורית בעיניי, ותמיד תתלווה אליה גם תזונה יותר נורמלית (גם אם עתירת MSG ומרגרינה, אבל את זה מן הסתם אף אחד כבר לא ישנה). אצל אמא שלי, בהתחלה מחיתי המון וניסיתי "לחנך" אותה ולבסוף הפסקתי. היא פוגשת אותו בממוצע פעם בשבוע לכמה שעות מרוכזות (לפעמים חצי יום, לפעמים יום שלם), ואני מנסה לשחרר ככל האפשר לזמן הזה, גם אם לפעמים אני צריכה לנשוך את השפה, וממש לא רק בעניין האוכל. הם מאוהבים אחד בשני לגמרי, היא זאת לא אני והוא יודע זאת היטב, וזהו. מצד שני, אם תגידי לי שנראה לך שזה מאד מזיק, אני אשוחח איתה.

למיצי
גם אני זוכרת כילדה שהיתה לי תשוקה למתוק, אם כי היא היתה מאוד ממודרת והיו דברים רבים שהיו מחוץ לתחום.
גם בבית של ההורים מתוק לא היה זמין כל כך. סנביץ' עם שוקולד לבי"ס היה פינוק ששמור ליום שישי בלבד.
לגבי התזונה שלכם:
גם קמח לבן, אורז לבן ובכלל כמעט כל סוגי הדגנים ובמיוחד אלה המעובדים גורמים לעלייה חדה של הסוכר בדם וזה מה שמעורר עוד ועוד צורך במתוק. לכן חשובה ההקפדה על פחמימות מורכבות.
כשהילד מפתח יותר עצמאות הוא כבר יודע למצוא את המתוק לבד. אצל סבתא וסבא ואצל כל הדודים שלי, אח שלי כבר בגיל 5-6 ידע לטפס אל כל הארונות ולמצוא את כל המתוקים לבד. לכן כדאי להרגיל מגיל צעיר לתזונה נכונה ולנסות באמצעותה לרסן את ההשתגעות אחרי מתוק.
כל סוגי הסוכר דינם די דומה, מבחינה בריאותית ומבחינת התגובתיות של הגוף, כולל רוב הפירות המיובשים (אלה לרוב גם מכילים גופרית כחומר משמר), דבש, סילאן, סוכר חום וכו'.
ולגבי החטיפים ללא הסוכר, אני הייתי נזהרת, כי אלה לרוב מכילים תחליפי סוכר ממשפחת הסוכרזית וזה רעל די גרוע בפני עצמו.
לגבי סבתא, נראה לי טבעי שאצל סבתא עושים מה שאי אפשר לעשות אצל אמא ואבא. כי הרי היא זאת לא אני והוא יודע זאת היטב,
איך זה היה אצל אמא שלך כשאת היית ילדה? האם היה מתוק בבית? האם היא הסכימה שתאכלי הרבה מתוק?
אולי מהמקום הזה את יכולה להתחבר אליה לטובת הבן. אולי אפשר לדבר איתה לגבי המינונים, ולאו דווקא לגבי עצם מתן הממתקים?

מתוקה, תודה.

גם קמח לבן, אורז לבן ובכלל כמעט כל סוגי הדגנים ובמיוחד אלה המעובדים גורמים לעלייה חדה של הסוכר בדם יודעת, יודעת. אנחנו עובדים על זה .

לכן כדאי להרגיל מגיל צעיר לתזונה נכונה ולנסות באמצעותה לרסן את ההשתגעות אחרי מתוק. את צודקת, ואנחנו בהחלט מנסים.

כל סוגי הסוכר דינם די דומה שאלתי את לאפיס שאלה ספציפית, לגבי חטיפי גרנולה שהיא הציעה לי להכין בבית, שאמורים להוות תחליף מתוק לחטיף איכותי פחות. רציתי לדעת איך אני יכולה להמתיק אותו.

ולגבי החטיפים ללא הסוכר, אני הייתי נזהרת אנחנו לא צורכים חטיפים קנויים, ואם אנחנו כבר קונים אחד (לנו הגדולים, הכוונה), אין סיכוי שהוא יהיה ללא סוכר .

איך זה היה אצל אמא שלך כשאת היית ילדה? האם היה מתוק בבית? האם היא הסכימה שתאכלי הרבה מתוק? היה מתוק כל הזמן וגישה חופשית. כילדה נהגתי לרדת על 100 ג' שוקולד חלב על בסיס יומיומי וטחנתי בייגלה כאילו אין מחר. אין לי בעיה שהיא תתן לו שטויות, וכשניסיתי לדבר איתה זה אף פעם לא היה כדי שתפסיק לתת לו בכלל. אני גם מרוצה מזה שהוא יודע שפעם בשבוע אצל סבתא יש לו את המתוקים "המיוחדים" שאין בבית. זה תמיד היה עניין המינון: היא היתה מחזירה אותו מבילוי של אחה"צ, עם שקית צ'יפס, שקית במבה, חטיף מתוק כלשהו ובקבוק שוקו. אני הייתי תמיד מבקשת ממנה: דבר אחד, ולפני חמש וחצי אחה"צ, כדי שיהיה מקום לארוחת הערב (משום תמיד היתה לה נטיה לקנות לו את הכל בשש- שש וחצי, כדי שיגיע לארוחת ערב ממש מלא). זה לא עבד. סביר להניח שאם הייתי מתעקשת והופכת עולמות זה היה עובד, אבל החלטתי שעדיף לשחרר, במסגרת הרצון שלי לא להתערב בקשר שלהם.

עברתי ועוברת את הסרט,בוואריציות.
בכורי בן 4 ועד גיל 3 לא ממש נחשף לכמויות של ממתקים. מאד נזהרנו,מאד הגבלנו. אבל מה שמקבלים זה פעוט ש יודע שיש שוקולד וחברים אחרים(ראי דוגמת השוקולד בארון). ילדון שרואה ילדים אחרים שמקבלים(בהנחה שמוזמנים לימי הולדת ולחברים ומה לעשות שאנחנו לא חיים בעולם אידילי של ממתקי בריאות אצל כולם).מה שקורה זה לדעתי התוצאה ההפוכה;הוא נהיה אובססיבי לגבי זה ומשתמש בסוגייה הזו כזירת מאבקי שליטה."קיבלתי 2 קוביות או הצלחתי לקבל 4",וכאילו...
את בני השני כבר פחות הגבלתי ואני רואה את ההבדל בינו לבין הבכור.הוא הרבה יותר easy going בנושא המתוק.
אני מבשלת אוכל טרי ,בריא, מגוון ומאוזן. אני מציעה לילדים שני פירות ושלושה ירקות כל יום והם אוכלים ואוהבים,זה חלק בלתי נפרד מהתפריט שלהם. בגלל שאני כן מאזנת עם האוכל הבריא אני מרגישה היום שאין לי טעם להכנס למאבקי המתוקים הללו. מבחינתי כל זמן שהילדים אוכלים ארוחה בריאה ורוצים קינוח אחריה-שיאכלו. אני לא מכניסה הביתה גלידות וצבעי מאכל וטופי ומסטיקים. אבל אני כן קונה שוקולד,מרשמלו,חטיפים מלוחים. ואני אופה.ככה שיש ממה לךבחור,יש מספיק היצע. כמובן שאם אני רואה שילד רעב ומחפש פתרון לרעב במממתקים-אני מתערבת. אבל אם זה בנוסף לאוכל-שיאכל וירגיש שהוא בשליטה.

אצלנו יש הסלמה - הגענו למצב שבצהריים בכורי אומר: אני לא רוצה לאכול, רוצה קינוח. אני אומרת שהוא לא חייב לאכול, אבל מאשרת רק פרי טרי כתחליף, ולא יוגורט/פירות יבשים/פרוסת עוגה/עוגיה שזה מה שהוא היה רוצה.

קשה לי עם זה כי אני מאד נגד הגבלות בכלל, ובענייני מזון בפרט. מצד אחד, אני יודעת שאצלי משק האינסולין בגוף בעייתי (היתה לי סוכרת הריון בהריון השני) ואני מאד מבינה אותו. מצד שני, אני מרגישה שמתפקידי לשים לזה סוף ולא לעודד את זה. זה מאד מתסכל אותו. הוא לא מבין למה אני פתאום אומרת לו לא (לפני כן אמרתי נניח לא לשוקולד אבל כן לכל דבר אחר שיש בבית, ועכשיו אני פתאום מגבילה לפרי טרי בלבד), וזה הגיע גם לידי דמעות.

אני נקרעת בין רצון לשחרר ולתת לו לאכול מה שהוא רוצה (בגבולות של מה שיש בבית, לא שאני מתכוונת להתחיל לקנות לו חטיפי שוקולד ושוגי או משהו), לבין התחושה שהוא נכנס בעל-כרחו למעגל קסמים שלילי של מתוק-נפילת רמת הסוכר-שאיפה לעוד מתוק, שבגילו הוא לא יכול לצאת ממנו ללא עזרה.
היום הוא רצה לאכול לארוחת הצהריים צ'יריוס (לא ממותקים) עם חלב והטלתי וטו.

מה אתם אומרים?

באתי...
לא קראתי הכל, אבל כן את ההודעה הראשונה שלך ואת ההודעה האחרונה.

נראה לי שיקל עלייך במקום לשים הגבלות עליו לשים הגבלות על מה שאת מכניסה הביתה.
ואז - שייבחר מתוך מה שיש.
בכלל הייתי מרפה מכל התערבות בתפריט שלו.
הייתי מכינה אוכל, שמה אותו על השולחן, מודיעה שיש ארוחת צהריים, וזורמת עם מה שקורה.
אם הוא מבקש משהו שאין על השולחן ושלא דורש ממך עכשיו לעמול ולבשל, אז שיהיה לו לבריאות. גם אם זה צימוקים, או יוגורט. הוא כבר ימצא את האיזון לבד.
למעשה, נראה לי שחשוב שהוא ימצא את האיזון לבד.
ואז, הוא כבר יבקש לבד את האוכל - כלומר, ירקות, דגנים, קטניות וכ'ו - ולבד ידאג לבקש את הקינוח אחר כך.
הרי לאכול רק "קינוחים" (נגיד פירות יבשים או יוגורט) לא יחזיק. אני ממש מאמינה בזה. זה יתאזן.
(תבדקי על עצמך: כמה זמן את היית מוכנה לחיות רק על החטיפים שאת אוהבת?).

בכל מקרה, נראה לי שכדאי לא להטיל מגבלות עליו.
זה הגוף שלו, והכבוד שתתני לאוטנומיה הזו שלו - חשוב לדעתי יותר מכל דילמת ממתקים.

באופן מעשי, הייתי גם דואגת שלא יהיו עוגה או עוגיות מעשי ידייך בבית על בסיס יומיומי - אולי רק בסופי שבוע ואירועים חגיגיים או משהו כזה.
כך שהנישנושים שיהיו בבית: פירות יבשים, פירות העונה, יוגורט (אני מתכוונת ליוגורט טבעי, לא ממותק עם פרי).

היום הוא רצה לאכול לארוחת הצהריים צ'יריוס (לא ממותקים) עם חלב והטלתי וטו.
במקום צ'ריוס אולי תחזיקי דגני בוקר יותר מזינים?
אולי בכלל תרצי לעבור לדייסת קוואקר ולהיפרד מדגני בוקר?

כך או כך - לדעתי עדיף שהילד יאכל צ'ריוס עם חלב, מאשר יקבל וטו...
יש לכך השלכות משמעותיות עליו ועל מערכת היחסים ביניכם:

1. כאמור, פגיעה באוטונומיה שלו - בכבוד אליו.
2. מסר שלא ניתן לסמוך עליו לבחור מה שטוב לו לאכול.
3. זה יוביל למאבקי שליטה.
4. התערבות בבחירות הקולינריות שלו יכולה להביא לחוסר איזון בכלל בהתנהגות שלו בענייני אוכל. הוא יאכל "דווקא" דברים מסוימים, יפתח הרגלים לא בריאים.

בקיצור:
כמו בכל דבר כמעט כאן באתר - להרפות...

מה דעתך? @}

רציתי לדעת איך אני יכולה להמתיק אותו.
מולסה. סילאן. סטיוויה.
מתאים גם בנושא המתקה של עוגות או עוגיות מעשי ידייך.

אגב חלב, כמדומני, ואני לא מבינה גדולה בתזונה, אבל הלקטוז שבחלב נותן גם הוא תחושת מתיקות. גם הוא מעלה את רמת הסוכר בדם.
בכלל חלב זה לא משהו.
אולי תעדיפי לעבור לתחליפים?
(חלב אורז, חלב שקדים...)

בכלל הייתי מרפה מכל התערבות בתפריט שלו.
הוא כבר ימצא את האיזון לבד.
את חושבת? מצד אחד, כפי משתמע, אני מניחה, ממה שכתבתי, אני נוטה לתת לו לאכול מה שהוא רוצה בדיוק כי זה הגוף שלו. לי אף אחד לא אומר מה לאכול, מתי ואיך, ואוי ואבוי אם מישהו ינסה.
מצד שני, אני חוששת שאולי אין בידו למצוא את האיזון לבד ושזו אחריות שלי.

במקום צ'ריוס אולי תחזיקי דגני בוקר יותר מזינים? אני דווקא מחזיקה מהצ'יריוס מזינים יחסית, ואנחנו משתמשים בהם ובקורנפלייקס (גם לא ממותקים) לסירוגין, במקביל לדייסות ושות'.

_בכלל חלב זה לא משהו.
אולי תעדיפי לעבור לתחליפים?_ אנחנו מגוונים - פעם סויה, פעם פרה (חלב שקדים וחלב אורז לא טעימים לאף אחד מאיתנו).

תשמעי, זו בהחלט נשמעת תקופה שהוא עובר, אם כי בהחלט היה איזה build up לפי תאורייך!
נראה לי גם שזה קשור לתחום הגבולות- הגבלות- בדיקות שלו מולכם וכו'.

מסכימה עם סיגל ב בנושא שאם כבר להגביל משו, זה את מה שיש בבית, כך שהמבחר יהיה איכותי יותר.
יש בהחלט צ'יריוס מסוג "טוב" יותר (אם כי, כמובן, זה עדיין מעובד), יש בייגלה מקמח מלא, יש יוגורטים טבעיים וכו'.

האם ניסיתם לדבר איתו על הנושא לא בזמן אקוטי? אולי ליזום שיחה שחוזרת על עצמה במשך כמה ימים. בתי בת ה-3.5 עובדת ממש טוב עם חזרות על דברים, כשאיזשהו נושא נכנס לדיון בינינו ואנחנו מזכירים אותו שוב ושוב.
שווה לדבר איתו על למה את מרגישה שזה לא טוב עבורו לאכול את כל המאכלים הללו, מה עומד מאחורי האיסורים שלך, מה זה עושה לגוף, שאת חושבת על טובתו, להציע לו למצוא פתרונות- זה מפתיע עד כמה ילדים הם יצירתיים במציאת פתרונות כשמאפשרים להם... אולי תוכלו למצוא משו ש-2 הצדדים ירגישו איתו בנוח.
סתם, דוגמא מאצלנו- הבת שלי קרועה על ברד ויש עוד מקום או 2 שמוכרים ברד בתקופה זו של השנה.
אבל, היא יודעת שבימים שהם קרירים יותר, זה לא אפשרי. בבוקר מוקדם (כי מבחינתה אפשר דבר ראשון על הבוקר) ואחה"צ לקראת ערב, זה כבר לא אפשרי וכו'. היא ממש מבינה את זה ומסכימה עם זה. כמובן שחלק מהעניין הוא שהיא כן מקבלת כשזה מתאפשר ואז היא יודעת שזה הולך ל-2 הכיוונים.

דבר נוסף, הייתי חושבת על משהו חיצוני לאיזון- אולי דיקור או שיאצו כדי לאזן אותו. אולי פרחי באך או הומיאופטיה. חשבתם על משהו כזה? כי כתבת שזה משהו שמאפיין אותו מגיל מאד צעיר וזה רק מתעצם....

גיליתי שכשהבת שלי רעבה. במקום לבקש חביתה היא מבקשת משו מתוק. הילדה בת 6

אני רואה את זה בגן שלי כל יום. הילדים אוכלים ארוחת צהריים מזינה מאוד, עשירה בקטניות ובדגנים, בבשר וירקות. בארוחת ארבע הם מקבלים כריכים ופירות/ירקות ואוכלים גם שם טוב, אבל כל הזמן יש את הציפייה לקינוח. איך שהם מתיישבים לשולחן בארוחת ארבע הם שואלים "מה יש לקינוח". את הקינוח אני מגישה בסוף. ברור לי שהם שבעו וזה לא נובע מרעב. ושאם לא אגיש את הקינוח הם בכלל לא יזדקקו לו, אבל הציפייה הזו שלהם והטירוף שמתחיל ברגע שמגיע הקינוח,גם אם אכלו ושבעו.

היתה תקופה שהפסקתי להגיש קינוח וראיתי שהם אכן שבעים, אבל מצד שני יש לי תחושה שהצורך הזה בקינוח מתוק הוא לא בהכרח צורך גופני כמו איזה מזון לנשמה איזו צידה לדרך רגע לפני שהם יוצאים הביתה
זה משהו שאני עסוקה בו על בסיס יומיומי, האם להגיש את המתוק? האם הם באמת זקוקים לזה? אם להגיש קינוח איזה מין קינוח להגיש? אני משתדלת שהוא יהיה מהזן הבריא אבל לא תמיד זה ממש כך. (אני למשל לא מוכנה להגיש לחם לבן עם שוקולד, מעדיפה פנקייק מקמח מלא, או לחם מרוח בטחינה ודבש)
בנוסף גם ברור לי שברגע שיוצאים מהגן הם מקבלים המון ממתקים מההורים
אשמח לשמוע מה אתן חושבות על כל העניין...

חוץ מזה
יש בייגלה מקמח מלא בדקתי גם את זה וכשקראתי את האותיות הקטנות (דהיינו מה הוא מכיל) גיליתי שנכון הוא אמנם עשוי מקמח מלא אבל יש בו המון חומרים אחרים לא ממש מוצלחים כולל כל מיני חומרים לא מזוהים.

אני אומרת שהוא לא חייב לאכול, אבל מאשרת רק פרי טרי כתחליף, ולא יוגורט/פירות יבשים/פרוסת עוגה/עוגיה שזה מה שהוא היה רוצה

לא רעיון חינוכי, סתם רעיון פרקטי - אפשר להפוך גם פרי טרי לקינוח טעים. למשל:

• תפוחים (דלישס או גרנד סמית) אפויים בתנור עם קינמון זה מעדן
• אבוקדו מעוך (אולי מעורב עם טיפת יוגורט מעודן) עם פלחי בננה בשלה ומעט תמצית וניל (שוס אצל יוצאי דרום אמריקה, יש אצלם גם גלידת אבוקדו)
• פרוסות תפוז ועליהן בזוקים שבבי שקדים קלופים
• קינוח ברוח הסבנטיז (זכור לי מילדותי): גזר מגורר ב"רוטב" מיץ תפוזים (ואולי גם כמה צימוקים בפנים)
• סלט פירות מתוחכם כלשהו: למשל תפוזים וגרגרי רימון (פצצת ברזל).
• בננות אפויות/מטוגנות מצופות בפירורים מרוסקים של בראנפלייקס או קורנפלייקס.

בטח יש עוד אפשרויות

פה אני תמיד מרגישה הכי מיינסטרימית שאפשר....

כן, אצלנו יש ממתקים. וכן, יש הגבלה של ממתק אחד ביום.
מגבלה נוספת - השעה הכי מוקדמת שאפשר לקבל את הממתק היומי היא בצהרים, בשום אופן לא בבוקר (ואני גם משתדלת לא קרוב מדי לשעת השינה) כי זה יוצר חוסר אישון של הסוכר בגוף לכל היום.
אני מחזיקה בבית ממתקים במנות קטנות, ככה שאם כבר ממתק זה לא המון. אצלנו לא היה עובד העניין של קוביה אחת מתוך חבילת שוקולד שלמה, אז יש חטיפי מיני.

אחרי שהחלטתי שאני נותנת ממתק אחד ביום, אני לא מתווכחת איתו מתי הוא רוצה אותו. אני משתדלת לשכנע שיחכה לאחרי האוכל, אבל לפעמים זה לא הולך, וכבר היו כמה פעמים שהוא ישב עם צלחת של פסטה, וחטיף, ואכל לסירוגין ביס מזה וביס מזה. להפתעתי זה לא השפיע על הכמות שהוא אכל בארוחה.

ברור שהבייגלה מקמח מלא אינו טוב. הוא רק עדיף מזה מהקמח הלבן.

ואצל אמא שלי לדעתי זה כל מה שהוא אוכל
אוי, כמה שאני הזדהיתי עם זה...
זה אחד הדברים שהורסים אותי. סבתא שלא מנסה להאכיל את הנכדים P-: אלא רק "קונה" אותם (ונפטרת מעניין המזון, שמעיק עליה וגורם לה חרדות) במתן עוגיות, ביצי קינדר וזבלים דומים.

אדם שיש לו מחסור או חוסר איזון באלמנט האדמה - ירצה הרבה מתוק. מצד שני, אכילת כמות מוגזמת של מתוקים - תזיק לאלמנט.
ותודה ענקית ללאפיס לאזולי שכתבה את הדבר העיקרי שרציתי לכתוב לך:
שהבעיה מעידה אצלו על חוסר איזון באלמנט האדמה, ושזה תהליך מסלים. כלומר, ככל שהוא אוכל יותר מתוק הוא רוצה יותר מתוק, זה גורם יותר "מינוס" ואז הוא רוצה עוד יותר מתוק. תהליך בלתי פוסק של הידרדרות שאחרי סוגיית המזון יתחיל להתבטא בעוד דברים שקשורים לאדמה מעורערת.
אני לא זוכרת את כולם, אבל בתור אחת עם אלמנט אדמה מעורער מאוד, שגרמה לו נזקים איומים במשך שנים, וילדה שני ילדים עם אלמנט אדמה מעורער - תאמיני לי שזה לא פיקניק, ולדעתי צריך בעדינות להתחיל לכוון את הספירלה כלפי מעלה.
עוד בהמשך.

אצלנו התזונה לא כזאת מזהירה (קמח לבן, אורז לבן)
זה כמו מתוק: מזון ריק, שגורם למינוס ביסוד האדמה.
אני מציעה שבתור תרופה ראשונה תחליפו את הקמח הלבן והאורז הלבן בקמח מלא ואורז מלא, ואם קשה לך עם אורז מלא, אז תפוחי אדמה (אין תפוחי אדמה ריקים...) ואיזה דגן אחר שאפשר מלא (נגיד, אין קינואה לבנה).
סוג המזון השני שעוצר את התשוקה למתוק הוא חלבונים. כדאי לדאוג להכניס חלבונים בכל ארוחה. ביצים, עוף, הודו, בשר, אגוזים ושקדים, קטניות. כמויות קטנות, גיוון, אבל בכל הזדמנות.

כילדה נהגתי לרדת על 100 ג' שוקולד חלב על בסיס יומיומי
גם אני, כנערה (כשהייתי ילדה לא היה כסף למותרות כאלה (-: ). הייתי מחסלת 3 חבילות שוקולד פרה ליום. הייתי תמיד רזה, זאת לא היתה בעיה, אבל איזה נזק... איזה נזק... חבל"ז.

אני יודעת שאצלי משק האינסולין בגוף בעייתי
זה, למשל, קשור בחולשה באלמנט אדמה.
ואני רוצה לחדד פה: את והילד שלך באים עם חולשה במקום הזה.
אין טעם לנהל פה דיון תיאורטי על "תשוקה למתוק אצל ילדים". זה תלוי בילד. לפי מה שאת מתארת, הילד שלך, כמוך, יש לו נקודת תורפה. לכן אין לו "מחסום טבעי" לגבי המתוק (במיוחד שזה מתוק מלאכותי, שמפניו המין האנושי אינו מוגן והתוצאות קשות ביותר). את עכשיו צריכה למנוע ממנו להגיע לסכרת בגיל 7 (הי, לא לפחד, לא בטוח שיהיה, אבל זה כדי שיהיה מושג לאן אפשר להידרדר).

נראה לי שיקל עלייך במקום לשים הגבלות עליו לשים הגבלות על מה שאת מכניסה הביתה.
מתחברת במאה אחוז לעצה הזאת של אפרסקים.

למעשה, נראה לי שחשוב שהוא ימצא את האיזון לבד.
לזה אני לא מסכימה, כי לפי מה שקראתי, הוא כבר עמוק בבור ויש כמה שדוחפים אותו לתוך הבור.
למשל, אמא שלך.
את צריכה לנסח את זה בשבילה ככה:
"אמא, לבכור יש בעיה עם מתוק, והוא נמצא בקבוצת סיכון לחלות בסכרת ילדים. אני מבקשת שתבחרי ממתק אחד הכי אהוב, שאותו הוא יקבל תמיד אצלך ורק אצלך, ורק אותו, ורק לפני השעה זאת-וזאת."
פגישה שבועית של כמה שעות היא תכיפות מאוד גבוהה למזון שמזיק לו. ואהבה גדולה לא צריכה להתבטא דווקא בכמויות של ממתקים. יש עוד דברים שמשמחים ילדים.

כך או כך - לדעתי עדיף שהילד יאכל צ'ריוס עם חלב, מאשר יקבל וטו...
עם זה אני מסכימה, אבל מציעה שזו תהיה הקופסא האחרונה שאת קונה.
"דגני בוקר" הן אחת התרמיות הגדולות בנושאי תזונה. מזון תעשייתי וממותק חסר כל ערך תזונתי, ומאוד מזיק, במיוחד לשיניים (יותר משוקולד! הידעת?). אפילו קורנפלקס אורגני מתירס ומלח בלבד (ללא סוכר או כל דבר אחר) הוא לא מזון בריא. זה סתם מזון מעובד מת שנדבק לשיניים.

אני חוששת שאולי אין בידו למצוא את האיזון לבד ושזו אחריות שלי.
מסכימה.
אז לגבי חלב אורז: ערך תזונתי נמוך.
חלב סויה: לא מומלץ.
חלב פרה: ממש לא מומלץ.
חלב שקדים: סתם שקדיה מעורבבת במים, לא? שקדיה היא מזון טעים ובריא בכל מקרה.

אצלנו החלב משמש בבית רק לקפה של בעלי. לא נותנת לילדים. מכל מוצרי החלב הכי פחות מזיקים הם היוגורט והלבנה. במיוחד של עיזים. אגב, בעלי מכין לילדים לפעמים פנקייק. מקמח אורגני מלא, סוכר אורגני מלא, יוגורט (לא חלב), ביצים אורגניות.


דבר נוסף, הייתי חושבת על משהו חיצוני לאיזון - אולי דיקור או שיאצו כדי לאזן אותו. אולי פרחי באך או הומיאופטיה. חשבתם על משהו כזה?
מסכימה מאוד עם ורד לב, וגם עם העצה לדבר איתו. אני בהחלט מנהלת עם ילדי שיחות רבות על תזונה, ומסבירה.

ובשורה התחתונה:
האתגר הוא לשבת עם בעלך ולקבוע מה נכנס הביתה ומה לא.
מה שלא בבית, ממילא לא הופך להיות מקור למריבה.
מה שיש - טוב בעיניכם, אז אפשר לאכול ממנו ללא הגבלה.

נכון, זה מגביל גם אתכם, אבל זה דווקא טוב שתהיו עם הילד באותה חוויה של "גמילה" מההתמכרות למתוק.

אחד הפטנטים שלי הוא, שאין אצלנו מלה כזאת "קינוח". כי זאת התנייה תרבותית לקבל "פרס" אחרי ה"אוכל שצריך לגמור".
בהחלט אתן מתוק לפני האוכל, אם מישהו רוצה, כי זה גם פחות מזיק לשיניים.
עוד פטנטים שלי להתמודדות עם הבעיה:

• כמה ארוחות קטנות ביום.
• פיצוחים בתור חטיפים - גרעינים לבנים, שחורים, גרעיני דלעת מקולפים, גרגרי חומוס מיובשים, פיסטוקים, שקדים, קשיו, אגוזים אחרים שהילד אוהב.

חלב סויה: לא מומלץ.
שמעתי כל מיני דיעות בנושא הזה. למה לא מומלץ?

למה לא מומלץ?
האם סויה טובה לבריאות

_בכלל הייתי מרפה מכל התערבות בתפריט שלו.
הוא כבר ימצא את האיזון לבד._
את חושבת?
אני חוששת שאולי אין בידו למצוא את האיזון לבד ושזו אחריות שלי.

_למעשה, נראה לי שחשוב שהוא ימצא את האיזון לבד.
לזה אני לא מסכימה, כי לפי מה שקראתי, הוא כבר עמוק בבור ויש כמה שדוחפים אותו לתוך הבור._

כנראה שניסחתי את זה לא טוב.
התכוונתי - שאחרי שהגבלת את מה שנכנס אלייך הביתה - אז, ורק אז - להרפות מהתערבות בתפריט. כלומר: אם הוא רוצה לאכול יוגורט או דבלים לפני ארוחת צהריים - שיהיה לו לבריאות.
התכוונתי לאיזון בין המתוק (זה המותר, הבריא, המזין והטוב שעבר סינון קפדני שלך), לבין האוכל: ירקות, דגנים, קטניות, בשר. איזון בין "הקינוח" לבין הארוחה עצמה. בזה לא הייתי מתערבת.

סוכר אורגני מלא
לאיזה סוכר מלא את מתכוונת בשמת?
לא מכירה "מלא". מכירה חום. ומולסה.
סוכר קנים אולי?

ובהקשר הזה, ראיתם את הכתבה על כך שסוכר חום אינו בריא יותר מסוכר לבן ?

התכוונתי - שאחרי שהגבלת את מה שנכנס אלייך הביתה - אז, ורק אז - להרפות מהתערבות בתפריט
אז מסכימה לחלוטין.


סוכר קנים אולי?
כן.

את הכתבה לא ראיתי, עדיין, אבל סוכר קנים אורגני הוא בעיקרון חומר טבעי שמופק מקני הסוכר. בילדותי עוד מכרו קנים ממש, ללעיסה. זה לא משהו בריא בכל מקרה, אבל לא מזיק כל כך כמו סוכר לבן, שהוא משהו מזוקק ריק.

יש בשוק הרבה "סוכר חום" שאינו אלא רמאות. סתם סוכר צבוע וכאלה זוועות.

תודה לכולכם על התשובות. כאמור, בביתנו אין כדרך קבע ממתקים וחטיפים - לא כדי למנוע מהבכור, פשוט כי אנחנו לא נוהגים לצרוך כאלה. מדי פעם בגינה הוא מבקש בייגלה, ואנחנו הולכים במיוחד למכולת לקנות.

אני מנסה למצוא את האיזון - אם יש אחד - בין תגובתה הראשונה של סיגל ב לבין התגובה של בשמת - בהנחה שכל דברי המתיקה בביתנו הם בריאים וטבעיים (פירות יבשים וטריים, ולעתים עוגות ועוגיות מאפה בית מקמח מלא), למיטב ידיעתי הממש-לא-מקצועית, כמות הסוכר בדם עשויה לנסוק גם מאכילת צימוקים, ואז בכל מקרה אחרי שעה-שעתיים יש צניחה של רמת הסוכר בדם ותשוקה מחודשת למתוק, לא?
כי אין לי בעיה לשחרר - אני ממש לא מתרגשת מילד שאוכל קודם את הקינוח ואחר כך את הארוחה - למעשה, הרבה יותר קל יהיה לי לשחרר, ולדעת שבמסגרת המזון שנכנס הביתה אני יכולה לתת לו לאכול כאוות נפשו, בדיוק כפי שאני אוכלת כאוות נפשי.

קראתי את הכתבה. ואז תפסתי, שאצלנו באמת אין בכלל סוכר לבן, ויש רק סוכר קנים אורגני, אבל אנחנו באמת כמעט לא משתמשים בסוכר.
לא שותים משקאות ממותקים (קפה בלי סוכר, תה - בעצם חליטת עלים - בלי סוכר, מים).
לא שמים סוכר בתבשילים.
המתוק אצלנו הוא בדרך כלל פירות, דבש, שקדיה או מעדן פרי (מין קונפיטורה מפרי בלי סוכר).
פשוט, אם אני מכינה עוגה אחת לכמה חודשים, או לביבות, אז אני משתמשת בסוכר חום במתכון. אבל אני חושבת שבבית שלנו משתמשים בקילו סוכר בחצי שנה או יותר.
לעומת זאת, דבש הולך אצלנו בערך שלושה קילו בחצי שנה.

לעומת זאת, בילדותי אכלתי המון דייסת סולת (עם סוכר כמובן), כל בוקר שתיתי קקאו (עם סוכר כמובן), המתקתי את הלבן בסוכר, אכלנו סלט פירות עם סוכר, שתינו מיצים ממותקים מסירופ שמערבבים במים, אכלנו ג'לי, פודינגים ומאכלים אחרים עם סוכר.

פירות יבשים וטריים, ולעתים עוגות ועוגיות מאפה בית מקמח מלא
יופי.
אבל שוקולד, צ'יריוס וכדומה - שלא יהיו בבית.

קראתי את כל מה שנכתב פה והכל מאוד דיבר אלי
אני אמא לילד בן שנתיים שבבית אוכל דברים בריאים ומזינים .(לא קיים במבה וסוכריות ומעדנים וכו כו )
הבעיה התחילה שהוא התחיל ללכת לגן ונחשף למושג עוגה (של יום הולדת) וגלידה כנל
ומאז כל הדברים שאני מציעה לו והוא אהב אותתם מאוד (פריכית אורז עם טחינה ודבש למשל)כבר לא נחשבים עוגה !!
מה שמטריד אותי הוא כשאנחנו הולכים להתארח הוא מתנפל על העוגות וכל הזמן רק רוצה עוגה עוגה -כשהוא היה קטן יותר לא הרשתי לאנשים לתת לו עוגה אבל עכשיו זה נהיה בלתי אפשרי.
הוא הולך לשכנה שש לה תמד עוגה בבית ופשוט מתחנן לעוגה !!בגן השעשועים הוא עט על הממתקים שלילדים תמיד יש בכמויות מסחריות -והאמהות תמיד מחנכות להתחלק אז כמובן שהוא לוקח!!
מה לעשות?להתחיל לתת לו עוגות בבית כדי לא לפתח מן אובססיה או להמשיך עם ההאוכל הבריא בבית ולתת לו להתפרע בבתים אחרים?
יש את כל העולם שם בחוץ שפשוט מת ומתחנן להאכיל את הילד שלי במני מתיקה ואני ממש מרגישה שאני מפסידה במערכה....ולא אוהבת את זה

מרמור, אולי עד שההתקפה תעבור, כדאי ללכת לגני שעשועים בשעות יותר ריקות...

לגבי העוגות: אני מבינה שיש כאן קומבינציה של חשיפה למזון חדש שמצא חן בעיניו, עם העובדה שאת משדרת "אנטי" למזון החדש הזה, עם העובדה שבגן המזון הזה קיבל דווקא תווית של "הכי טוב והכי נחשק" (בגן, ההתייחסות לממתקים ולעוגות היא כזאת, שהופכת אותם למשהו מעניין יותר, משמח יותר, פרס על התנהגות טובה, האוכל של "הימים המיוחדים" וכו'. כלומר: יוצא שבלי כוונה דווקא מטפחים את הממתקים והופכים אותם, ולא את האוכל הנורמלי, למזון הכי אהוב על הילדים).

אם כן, הייתי הולכת על if you can't beat them, join them.
כלומר, תתחילי לאפות בבית עוגות, אבל עוגות שיש בהן קמח מלא, אולי דבש או מולסה או סירופ מייפל במקום סוכר, ביצים אורגניות ומזון בריא אחר. אבל עוגות טעימות. ותדאגי שכל הזמן תהיה בבית עוגה שלך, בלי הגבלה. יש אגב מתכונים טעימים משהו-משהו לעוגות גזר, עוגות בננה, עוגות תפוחים וכו'.
ככה לפחות תחסכי את הריצה לעוגות וממתקים אצל אחרים,
ואולי במהלך הזמן הוא ירווה מזה, ומאובססיה "לקבל משהו שאין לו" זה יהפוך לסתם עוד טעם. ויחזור לו בחזרה החשק לפריכית ודברים אחרים.
אין פה "רעיון אחד שיתאים לכל הילדים".
כל ילד והסיטואציה שלו, כל אחד והרעיון שיטפל בזוית הספציפית שמתאימה לילד שלו.
אז ההצעה שלי מבוססת על שני חלקים (תימצות):

• עוגות בריאות, בבית
• גישה בלי הגבלה

הסיבה היא שלפי מה שאת מספרת, יש לי תחושה שלהגבלה יש תפקיד חשוב באובססיה.
זה כמובן רק רעיון, את יכולה לקחת או לזרוק, כרצונך.

יש בשוק הרבה "סוכר חום" שאינו אלא רמאות. סתם סוכר צבוע וכאלה זוועות.
אנחנו קונים את האורגני של הרדוף - האם גם הוא לא מומלץ?
פיצוחים בתור חטיפים - גרעינים לבנים, שחורים, גרעיני דלעת מקולפים, גרגרי חומוס מיובשים, פיסטוקים, שקדים, קשיו, אגוזים אחרים שהילד אוהב.
יש כאלו שוודאי הולכים עם ההמלצה לא לתת אותם עד גיל 5 , אלו ירימו שתי גבות
אני מצטרפת לשאלה בנוגע לסוכר הפירות - הטריים או היבשים
כמות הסוכר בדם עשויה לנסוק גם מאכילת צימוקים, ואז בכל מקרה אחרי שעה-שעתיים יש צניחה של רמת הסוכר בדם ותשוקה מחודשת למתוק, לא?

גם אצלנו עלה לאחרונה הביקוש למתוק. ממליצה על חלבה, יש בבתי טבע כזו מטחינה מלאה ודבש, ואני אפילו מצליחה להגביל את הכמות ( למרות שזה בא בצורה של חטיף = bar ) הצלחנו שתינו לאכול אחד כזה במשך כמה ימים. אני נותנת בפירורים... כל פעם קצת וזה עובד יופי.
מצטרפת להמלצה של בשמת - ארוחות קטנות! העניין הוא שכאילו כל הזמן את מציעה אוכל ( או כמעט כל הזמן ) וכך "מנשנשים" אוכל אמיתי, כל פעם קצת, אך לא מגיעים למצב של רעב.
לא יודעת אם זה הכי בריא כל הזמן לאכול משהו, אבל בפועל זה גם לא שכל הזמן אוכלים אלא שהאוכל מוצע, זמין ונלקח לפי הצורך וכך כששבעים לא ממש חייבים את המתוק ( או לפחות בתחושה לא חייבים ).

אנחנו קונים את האורגני של הרדוף
גם אני.

יש כאלו שוודאי הולכים עם ההמלצה לא לתת אותם עד גיל 5
זה תלוי איך גידלתם. ראית את המאמר של יונת שרון בנושא דברים קטנים בפה של תינוקות? שלי לא נחנקו מעולם.

חלבה, יש בבתי טבע כזו מטחינה מלאה ודבש
אני מכינה בבית מעירבוב של טחינה מלאה אורגנית עם דבש של משק לין, מעונת האביב (כי אז זה בטוח מפרחים), ולא מגבילה בכמות בכלל. להיפך, כמה שיותר טחינה יותר טוב, והדבש לא מזיק.

הכי בריא כל הזמן לאכול משהו
זה לא כל הזמן, זה בהפסקות קטנות. נגיד כל שעה?
העובדה היא שלילדים מסוימים - לא הילדים האלה שאוכלים היטב ארוחות חמות מלאות, לא בררנים ולא משוגעים למתוק - עדיף לתת ארוחות קטנות לעתים תכופות.
אם תשימו לב, יש ילדים רבים שזה גם דפוס ההנקה שלהם.

אני שמתי לב גם, שלא כדאי להציע, אלא פשוט לאכול.
למשל, אני מתחילה לקלף קלמנטינה, ופשוט נותנת לכל אחד פלחים. ברוב המקרים, הם אוכלים עוד ועוד. וזו רק דוגמא.
הבעיה היחידה שלי היא, שזה דורש ממני תשומת לב לעניין, גיוון, יצירתיות, והרבה דגש על מניעה (להציע משהו קטן לפני שהם רעבים מדי, להציע אוכל בריא לפני שלא מתחשק להם כבר "אוכל בריא" והם רק רוצים "מתוק ומייד").
הבעיה היא מפני שלי, באופן אישי, יש נטייה לשכוח לאכול, ויש המון דברים שמפריעים (למשל, אם אנחנו במפגש של החינוך הביתי וחוזרים כבר בשעה מאוחרת, ורק אז מתחילים להכין אוכל - אז אני כבר נכנסת לאיזור האדום שהם רעבים מדי).

החשק האדיר למתוק קשור בהחלט באיחור לאכול, ולכן ארוחות קטנות בריאות לעתים קרובות עוזרות.
שמתי לב שזה גם אצלי. כשאני כבר מאוד מאוד רעבה, אז לעתים קרובות אני בעצמי רוצה מתוק. כנראה קשור לצורך להעלות את רמת הסוכר שכבר נפלה יותר מדי.

ועוד דבר:
חלק מההתמודדות היא עם ילדים בררנים. מצאתי, שחשוב להציע מנות פיצפוניות חמודות ויפות. אז, הם מוכנים יותר לטעום גם דברים שלא ירצו לאכול עוד מהם. אבל לפחות אכלו טיפה של משהו אחר, חדש.

_חלבה, יש בבתי טבע כזו מטחינה מלאה ודבש
אני מכינה בבית מעירבוב של טחינה מלאה אורגנית עם דבש_
גם אני, רק שאלו שקונים אותם הם קשים כך שנוח מאוד לסחוב איתך בתיק מחוץ לבית, ואז אפשר לנשנש קצת בדרך מתוק, וגם בריא (ואפשר גם לפני או אחרי ארוחה)

אני ממשיכה להתעקש על תשובה בנוגע לסוכר של הפירות, בנתיים הולכת לבדוק בספרים.... אולי אחזור חכמה.

תודה על התגובות ולבשמת
לפני שקראתי את התגובה שלך כבר פעלתי כך ויש בבית עוגיות מקואקר וסוכר חום שהן ממש לא מתוקות וכל פעם שהוא הוגה את המילה עוגה הוא מקבל אחת בשמחה ואז אני שמה לב שהוא אפילו לא גומר אותה..
והיןם בגינה היתה ילדה עם עוגת שוקולד והוא מיד שלח ידיים ואמרתי לו שהולכים הביתה לאכול ולא היה מאבק גדול אבל חבל שלא חשבתי להביא לגינה את העוגיות שלו.זוהי סיטואציה טעונה עבורי ואני מאוד משתדלת להמנע ממנה.גם כדי לא להעביר לו את הלחץ וגם כדי לא להכנע בגלל שלא נעים מהאמא האחרת שכמובן ברוחב לב הציעה לו עוגיה .
ובענין הגן זה באמת שטות אבל שם אני ממש לבד בנושא הזה.
תודה

בעניין הסוכר קנים, הוא רק מעט פחות גרוע מכל סוכר אחר (אני בכל זאת ממשיכה להתעלם ולהשלות את עצמי שהוא עדיף בהרבה)
מולסה למשל עדיפה בהרבה(כמובן אם מתעלמים מהטעם המזעזע)

מולסה למשל עדיפה בהרבה(כמובן אם מתעלמים מהטעם המזעזע)
זה מדהים כמה הטעם של המולסה משתנה מחברה לחברה. שווה לנסות כמה סוגים. יש אחת ממש ממש טעימה (של מורג).

מולסה למשל עדיפה בהרבה(כמובן אם מתעלמים מהטעם המזעזע)

אני מכינה להם הרבה פעמים לחם עם "טחינה וריבה" שזה בעצם לחם עם חמאת שומשום/ טחינה ומולסה/ סילאן. הם אהבים את זה מאוד ואני לא זוכרת איך השתרש המיתוג של "טחינה וריבה". מה שכן, לפעמים אם קןראים למשהו בשם אטרקטיבי זה עוזר (למשל - צ'יפס מירקות שורש זה הרבה יותר אטרקטיבי מסתם ירקות שורש... אני לפעמים נותנת שמות כיפיים שעושים להם חשק).

הבת שלי קיבלה סוכריה על מקל (היה לזה בילד-אפ מטורף והילדה כל היום דיברה על ה"סוכריה מקל" שהיא תקבל עוד מעט...). משהו מזעזע ברמות שיא - ענק. בדמות מיקי מאוס, מחומר דמוי פלסטיק מוקצף או אולי מרשמלו, לאיודעת. אני רק נגעתי בזה ורציתי להקיא. עכשיו הקטע הוא שזה לא היה ממש טעים לה, אבל זה היה נורא אטרקטיבי בצורה ובשם, אז היא כל פעם טעמה קצת וביקשה לשמור בצד. וככה, למרות שהיה בבית את הדבר הביזארי הזה, היא בקושי אכלה ממנו. אתמול אמרנו לה שזה מקולקל (כל האיפור של המיקי מאוס נמרח והוא היה נראה ביום רע במיוחד) והיא אמרה "אז בואו נזרוק לפח".

מצד שני, נחשפתי לשוקולד הכי טעים בעולם (ואני לא בנאדם של שוקולד) - מריר, עם חתיכות של פולי קקאו (ספלנדיד), ממש לא משהו שילדים אמורים לאהוב. נתתי לילדים לטעום, הם התלהבו. ממש שמחתי ונהניתי לראות שיש להם יכולת ליהנות מטעמים שונים ומשונים (ועדיין, הכי אטרקטיבי זה ביצת הפתעה). אני מנסה לחשוף אותם לטעמים ובאיזשהו מקום כן סומכת עליהם שידעו לאזן (כמו שאני גדלתי. מצד שני אם הייתי רואה שזה ממש לא עובד, אז בטח הייתי משנה טקטיקה).

מתחברת מאוד לקטע של להחזיק בבית מגוון של דברים בריאים יחסית ומודה שאני בחוץ נותנת גם במבה, אבל לא מחזיקה בבית, ולפעמים מביאה הפתעות (ביצות שוקולד כאלה). הגעתי למסקנה שהמינון הזה עובד בשבילנו טוב.

היום עשיתי נסיון בגן להגיש ארוחת ארבע ללא מתוק. הכנתי ארוחה מאוד מושקעת שהיה בה הרבה לנשנש אבל לא הכילה שום דבר מתוק ורציתי לראות איך הילדים יגיבו. האם יחפשו את המתוק או יהנו מארוחה מלוחה.
הכנתי קעריות קטנות עם לבנה, טחינה,קוביות גבינה מלוחה, מלפפונים חתוכים, זיתים, גזר, פלפל אדום, לחם קלוי עם שמן זית ואורגנו (שיהיה עם מה לנגב), נשארה מארוחת הצהריים פשטידת אטריות וגם גרגירי חומוס. הילדים מאוד נהנו וטרפו הכל. מלבד שני ילדים שלא מצאו מה לאכול והכנתי להם אחר כך כריך עם גבינה לבנה. מה שגרם לי להבין שלפעמים המתוק זה צורך שלנו לתת להם ולא מפני שהם באמת זקוקים לו.
אני מתכוונת להמשיך לשלב מתוק בארוחות האלה אבל ממש לא תמיד ולא בהכרח, וגם אם כן לעולם לא אהיה מסוגלת להגיש לארוחת ארבע לחם עם ממרח שוקולד (כי זה ממש כלום עם כלום)

אני מקווה שאני לא פותחת פה לשטן, אבל נראה לי שאצלנו העניינים השתפרו. אני משתדלת לאפות רק לסופ"ש (מאד אוהבת לאפות), ורק דברים בריאים (לא עוד בראוניז שלוש שכבות ). יש פירות, פירות יבשים, ממרח חלבה (ככה אנחנו קוראים לטחינה עם ריבה של במבי), יוגורט עם ריבה ללא סוכר. אצלנו הבנזוג מאד רחוק מלהיפרד מאורז לבן, אבל אני משתדלת לדאוג שבמקביל תמיד תהיה תוספת פחמימתית בריאה (אורז מלא, קטניות, תפו"א וכאלה), וזה מה שאנחנו אוכלים בצהריים. בימים האחרונים להפתעתי הוא מבקש בצהריים לאכול רק חלבון - את הבשר - ונמנע לחלוטין מהתוספת. אולי זה סימן טוב? אורז (לא משנה לו הצבע) הוא המאכל האהוב עליו בד"כ (לא כולל צ'יפס ושוקולד, כמובן ).

הוא עדיין יכול לרדת על קערית מלאה בצימוקים ולבקש תוספת, והיום הוא אכל לארוחת בוקר לחם (לחם שאור, משאור של במבי ק ומקמח מלא, עם קימל) עם קטשופ (?! - כנראה שלא תהיה לי ברירה אלא להכין קטשופ בבית).

יש חילוקי דעות ביני לבין בנזוגי בעניין הצ'יריוס. אני בעד לא לקנות יותר כשתיגמר הקופסא, והוא גורס שאפשר לקנות ולהגביל את הצריכה לארוחת הבוקר בלבד.

אצלנו הטחינה+דבש נקרא "חלבה מִנִמְרח"

כנראה שלא תהיה לי ברירה אלא להכין קטשופ בבית
אפשר לקנות קטשופ אורגני (אבל אם את רוצה להכין בבית אני כמעט בטוחה שיש מתכון של אביב חדש איפשהו ב-מדור מתכונים).

וואלה, לא חשבתי על קטשופ אורגני. כן חשבתי על הקטשופ של אביב חדש, המתכון נדמה לי ב מתנות מתכלות.
האמת שממה שאני זוכרת המרכיבים בקטשופ היינץ הם לא נוראיים, ככל הזכור לי אין כל מיני E חשודים ואין צבעי מאכל או חומרים משמרים, אבל יש סירופ גלוקוזה ואולי עוד סוגי סוכר, ויש "חומרי טעם טבעיים". מה ההבדל בין חומרי טעם טבעיים לתבלינים? האם רשימת המרכיבים של הקטשופ האורגני היא פחות מסתורית?

יהיה נחמד לעשות בבית (כלומר התחושה תהיה נעימה), אבל זה בטח יחזיק פחות זמן מעמד. מצד שני, תצרוכת הקטשופ שלנו עלתה פלאים בשנה האחרונה, מאז שהגור למד מה זה קטשופ. אז אולי זה בכלל לא יספיק להתקלקל.
<מיצי זוכרת את הימים שבקבוק קטשופ של היינץ היה מחזיק יותר משנה במקרר>.

_אני מכינה בבית מעירבוב של טחינה מלאה אורגנית עם דבש
גם אני, רק שאלו שקונים אותם הם קשים כך שנוח מאוד לסחוב איתך בתיק מחוץ לבית_
אני שמה בתוך קופסת פלסטיק קטנה רב-פעמית, שבה אני גם מערבבת, ולוקחת איתי עם כפית.
באמת מזמן לא עשיתי את זה... הגיע הזמן לעשות שוב!

פיצוחים בתור חטיפים - גרעינים לבנים, שחורים, גרעיני דלעת מקולפים, גרגרי חומוס מיובשים, פיסטוקים, שקדים, קשיו, אגוזים אחרים שהילד אוהב.
למי שלא רוצה לתת אותם שלמים - ל טללית עבור יש פטנט נהדר: מגררים בפומפיה ואוכלים בכפית. כיף לאללה.
ועוד יותר כיף להוסיף לזה קצת סילאן וליצור כדורים קטנים ומתוקים.

כנראה שלא תהיה לי ברירה אלא להכין קטשופ בבית
אולי תכיני ממרח אחר שכולל עגבניות? למשל סלסה (עגבניות ופלפלים, בנוסח הלא חריף כמובן). או אפילו מטבוחה

גרעינים לבנים, שחורים, גרעיני דלעת מקולפים, גרגרי חומוס מיובשים, פיסטוקים, שקדים, קשיו, אגוזים אחרים
האם יש כאלו אורגניים?

נועה, אתמול קניתי בסופר גרעיני חמניה אורגניים, של הרדוף .

אני שוב מעדכנת. מצד אחד, אני ממשיכה להקפיד שכל מה שנכנס הביתה יהיה בריא, ואפילו עברנו לפירות יבשים אורגניים, כי נראה לי שתצרוכת הצימוקים המגופרתים פה היא מוגזמת. מצד שני, החלטתי להקשיב לתחושת ההתנגדות החזקה שעלתה בי בכל פעם שניסיתי להגביל, נניח בבית הסבתות, או בסיטואציות שבהן יש גישה חופשית לממתקים. אמנם במקביל, כשאני רואה אותו אצל הוריי אוכל שתי ביצי קינדר ומקנח בכוס חלב, גם יש תחושת התנגדות , אבל היא חלשה יותר. החלטנו גם, שכאשר יש בבית משהו מתוק, אם זה משהו שאנחנו אפינו או איזו חפיסת שוקולד שהוא קיבל במתנה, לא נגביל אותו. הוא יבחר אם הוא רוצה לחסל את הכבודה ביומיים או בשבוע.

יש ימים שנראה שכל מה שהוא אוכל זה ממרח חלבה, לחם עם ריבה (סן-דלפור), צימוקים וקרקרים, ואני צריכה לנשוך את השפה כדי לא להגיד כלום, אבל מצד שני, יש ימים שהוא יכול לאכול כרע עוף שלמה בצהריים (טובעת בקטשופ, מה אתם חושבים? ) ולבקש עוד. כלומר, זה מתאזן.

מה שכן, יש נקודה אחת שאני לא מצליחה לפתור: ארוחת הבוקר. כבר חודש, שאין צ'יריוס בבית (כאמור, נהגנו לרכוש את הסוג הכמעט-לא-ממותק). אני מרוצה מזה שתצרוכת החלב שלו ירדה פלאים, אבל הוא פשוט הפסיק לאכול ארוחת בוקר. ניסיתי דייסות, פירות, יוגורט עם גרנולה ודבש, לחם עם ממרח - שום דבר לא נאכל. ניסיתי להכין לעצמי מנות כפולות של ארוחת בוקר, כדי שהוא יצטרף, אבל גם זה לא ממש עובד. ואנחנו מדברים על ילד שנהג לאכול בד"כ מנה יפה של דגני בוקר מדי בוקר.
ומכיוון שאין ארוחת בוקר, שעות הבוקר הן מצעד בלתי פוסק של חטיפים: פירות טריים ויבשים, קרקרים, פריכיות. מצד אחד, שום דבר מהרשימה הזו לא מזיק, מצד שני, נראה לי לא בריא לא לאכול ארוחת בוקר, ואני שוקלת ברצינות לחזור לדגני-הבוקר.

ואני שוקלת ברצינות לחזור לדגני-הבוקר.
כשמתחשק לנו לגוון ולא לאכול דייסה בבוקר, אנחנו לפעמים אוכלים דגני בוקר מלאים אורגניים. הם לחלוטין לא ממותקים ועשויים מכוסמת, קינואה, קמוט ודוחן. אנחנו אוכלים אותם עם יוגורט עיזים. זה נראה לי פתרון לא רע (אמנם אוכל מעובד, אבל עשוי מחומרים מעולים).
^{(זה נקרא Heritage flakes - Multigrain Cereal של Nature's Path).}

סיגל ב, תודה, ננסה את זה. זה טעים?
<לא שהצ'יריוס היו טעימים בעיני. אף פעם לא הבנתי למה הקטנטנים כל כך הרוסים על הקלקר הזה>.

זה טעים?
אני אוהבת את זה.
אבל זה בפירוש לא בכיוון של מתוק ולא מתיימר להיות כזה. זה קטע אחר לגמרי.
שווה בדיקה.

הקטן שלי מכור למתוק...
תמיד ידעתי את זה, מאז גיל שנה/שנתיים, הפשרה שלי היא שאני קונה לו קוקוס ופאפיה שהבטיחו לי בחנות הטבע שהם בלי סוכר, והוא אוכל את זה לאורך היום כל פעם שבא לו מתוק.

לאחרונה אני לא מצליחה להגיע לחנות הטבע ויצא ששבועיים הוא נשאר בלי.
מסתבר שבמשך אותם שבועיים הוא היה הולך באמצע הלילה ולוקח כפית מהמגירה ולוקח לו כפית סוכר לבן (שנמצא שם בשביל אורחים בלבד).
(גילינו בטעות כשבעלי היה בדרך לפיפי ושמע רעש מהמטבח, ואני לא קלטתי שהכפית עם הסוכר עליה זה לא משהו שבעלי משאיר כבר שבועיים על השיש, ובעלי לא קלט שהפירורים של הסוכר/מלח על הרצפה זה לא משהו שאני מפזרת בטעות כבר שבועיים...)

למחרת העליתי למעלה את הסוכר הזה וגם את הקנים ליתר ביטחון ומהר מהר קניתי לו שוב סטוק של קוקוס ופאפיה.
אבל זה חידד לי את העובדה שיש לו בעיה, צורך אמיתי במתוק שאולי צריך לטפל בו בדרך אחרת חוץ מלספק לו את זה במתוק בריא.

קראתי את כל הדף הזה, אז קניתי בחנות טבע גם אגוזי פקאן (כל כך יקר...) שזה האגוז היחיד שהוא אוהב ואני מניחה לו עכשיו כל ערב על השולחן צלחת עם שקדים אגוזי פאקן וגרעיני חמניה קלויים, הוא עדיין הולך קודם כל לקוקוס.

שווה לעשות לו בדיקת דם? אולי חסר לו איזה ויטמין או משהו שגורם לזה?

הוא בטיפול הומיאופתי כרגע על שיעולים חוזרים (אולי זה קשור לסוכר הלבן הזה בדיעבד?), אולי הטיפול יכול לעזור גם לזה?

בשמת - בהמשך למה שכתבת -
_שהבעיה מעידה אצלו על חוסר איזון באלמנט האדמה, ושזה תהליך מסלים. כלומר, ככל שהוא אוכל יותר מתוק הוא רוצה יותר מתוק, זה גורם יותר "מינוס" ואז הוא רוצה עוד יותר מתוק. תהליך בלתי פוסק של הידרדרות שאחרי סוגיית המזון יתחיל להתבטא בעוד דברים שקשורים לאדמה מעורערת.
אני לא זוכרת את כולם, אבל בתור אחת עם אלמנט אדמה מעורער מאוד, שגרמה לו נזקים איומים במשך שנים, וילדה שני ילדים עם אלמנט אדמה מעורער - תאמיני לי שזה לא פיקניק, ולדעתי צריך בעדינות להתחיל לכוון את הספירלה כלפי מעלה.
עוד בהמשך._
אני יודעת שאת בחופשה מכאן... אבל יש מצב שאת ממשיכה?

אני אגב גם לגמרי מכורה למתוק וזה עושה אותי חולה (שבועיים עם סינוסיטיס שלא עובר לעזאזל) אז אני בהחלט מבינה למה צריך לטפל בזה.
הטיפול היחיד שעוזר לי זה גמילה מוחלטת כולל קריז בדרך.
אני לא רואה איך הוא עובר כזה טיפול כרגע.

יש למישהי/ו עיצות? רעיונות?

אין לי תשובות, אבל בינתיים ואיחולי רפואה שלמה.
וגם אני לא מצליחה להגיע לחנויות טבע על בסיס קבוע, אבל מצטרפת להזמנה מרוכזת, שמארגנת מכרה בקרבתי. אולי יתאפשר לך משהו כזה?

אני לא זוכרת באיזה דף אחר בשמת כתבה לא כ"כ מזמן, שמחקרים חדשים על חיידקים הראו שהדחף למתוק נובע במידה רבה מהרכב אוכלוסיית החיידקים במעיים שלנו (הרכב מקולקל בגלל התזונה המודרנית, גם אם היא טובה יחסית לרוב החברה מסביב). אלה חיידקים שמשגשגים על סוכר וצריכים כל הזמן עוד סוכר כדי להמשיך לשגשג. מכאן שאחת הדרכים היעילות לחזק את הגוף ולהקל עליו את הגמילה מסוכר, היא לחזק אוכלוסייה אחרת ובריאה של חיידקים במעיים, על ידי אכילה יומיומית של חמוצים מכבישה ביתית + פרוביוטיקה חזקה מאוד. יום-יום, אפילו כל החיים.

או.קי פרוביוטיקה יש לי לתינוקת יכולה לתת גם לו, חמוצים מ.... לשכנה יש מתכון, אולי אשכנע אותה למכור לי?
תודה יעל.

פרוביוטיקה כדאי לקנות איכותית ביותר, מהסוג ששומרים בקירור בלבד. צריך להיות נדמה לי 10,000 חיידקים לכך וכך משהו...

חמוצים נורא קל להכין לבד. ממש שטויות.
נגיד מלפפונים -
את מעקרת צנצנת בגודל הרצוי (מבשלת אותה כמה דקות בסיר גדול)
לוקחת מלפפונים טריים טריים יפים יפים, אבל ממש.
מכניסה לצנצנת יחד עם שום, פלפל חריף ושמיר.
מכסה במי מלח ומעמידה בשמש כמה ימים עד שהמים מקבלים צבע של מוכן.
אז את פותחת וטועמת את המים. אם מלוח מדי, תדללי. אם לא מלוח מספיק, תוסיפי מלח.
תסגרי לעוד איזה 24-48 שעות, ואז זה מוכן לגמרי.

בטוח יש פה באתר דפים שלמים רק בנושא הזה...

מצאתי את הפוסט הרלוונטי והפוקח-עיניים של בשמת:
האם דיאטות מצליחות (2014-01-18T15:16:20)

והדף על מחמצים הוא כמובן הכנת מחמצים

@}

תודה על ההשקעה בחיפוש יעל!
משיקולי נוחות מסתבר שקניתי פרוביוטיקה איכותית, היא של 5 מיליארד חיידקים, פשוט צריך לשים רק רבע כפית, ומכיוון שהתינוקת שלי אוכלת ממש קמצוץ של דברים עם כפית, היה לי חשוב שתהיה כמה שפחות אבקה לפזר.
ובאמת צריך לשמור אותה בקירור, הבעיה היא שראיתי את זה רק כרגע!
היא שבועיים כבר פתוחה בחוץ, מה לעשות? לזרוק? היא הייתה בארון קריר, ומזג האוויר כאן לא חם או משהו כזה, אני כל הזמן עם פליז בבית. (עלתה לי יותר מ150 ש"ח לזכרוני)
גם רשום עליה שלא צריך לפזר אותה על אוכל חם, אין לי ממש רעיון על איזה אוכל קר אני יכולה לפזר אבקה לבנה כדי שהיא תשתלב באוכל ואני אוכל לתת אותה לתינוקת שבדר"כ אחרי שתי כפיות גג כבר שבעה.
לקטן שמכור למתוק פשוט אפזר אותה ברבע כוס מים או משהו כזה.

עברתי על הדף של הכבושים, הוא ממש אוהב כרוב מבושל, אז אולי יאהב גם כבוש? עוד פרוייקט יוצא לדרך... רק צריכה להשיג צנצנות, כולן תפוסות.

אבל מצטרפת להזמנה מרוכזת, שמארגנת מכרה בקרבתי. אולי יתאפשר לך משהו כזה?
תפילה - נתת לי רעיון, הזמנה מרוכזת לא יארגנו כאן, אבל יש לי כמה חברות שקופצות לחנות כזו מידי פעם, ואולי אני רק צריכה לבקש שיחדשו לי ספציפית את המלאי הזה כשהן קופצות לשם.

הי דנדי, לגבי המתוק שאת נותנת, הייתי מציעה לשלב אותו בשומן. ככה זה יותר משביע וממתן קצת את ההשפעה הממכרת. לקחתי מורד לב רעיון של כדורי חמאת קוקוס עם תמרים. אני מתה על זה.
לגבי הפרוביוטיקה מחוץ למקרר - תתקשרי לשאול את היצרן.

כדורי חמאת קוקוס עם תמרים

חמאת קוקוס זה נורא מתוק גם בלי תמרים. אני יוצקת חמאת קוקוס, כשהיא עוד נוזלית, לתבנית סיליקון של פרלינים. זה אחלה ממתק.

אתקשר.
חמאת קוקוס אתן מתכוונות שמן קוקוס?
אני אוהבת למרוח אותו על לחם, אבל הוא לא אהב אותו כשטעם.

אני מנסה לשלב עם שקדים אבל בדר"כ הוא מסתפק בקוקוס.

קוקוס גם טוב. חמאת קוקוס זה לא שמן קוקוס אלא מה שמתקבל כשטוחנים הרבה זמן את הפתיתים (כלומר לא רק השמן אלא גם הסיבים/סוכר). תחפשי הסברים בבלוג של ורד.
נראה לי שקוקוס עדיף על שקדים מבחינת הסוכר (ומבחינות אחרות גם).
בכלל תנסי לתת לו יותר שומן.

לגבי חמאת קוקוס - מה שמיכל אמרה.
כמו שחמאת שקדים זה לא שמן שקדים, וטחינה זה לא שמן שומשום, ככה חמאת קוקוס זה לא שמן קוקוס אלא הקוקוס עצמו, טחון בטירוף.
מתקבלת מעין טחינה לבנה ומהממת, מתוקה מאוד יחסית (וגם שמנה מאוד), שמתקשה מהר בטמפרטורת החדר (בחורף).

וגם מצטרפת ל-תנסי לתת לו יותר שומן, בתנאי כמובן שמדובר בשומנים טובים (ומניחה שאין צורך לפרט).

נראה לי שקוקוס עדיף על שקדים מבחינת הסוכר (ומבחינות אחרות גם).
או. קיי. אנסה לבדוק בחנות טבע איפה יש חמאת קוקוס, נשמע מעניין.
רוצה להיות בטוחה שהבנתי את המשפט הזה - בשקדים יש יותר סוכר מאשר בקוקוס? אני מתכוונת לפסים הדקיקים של קוקוס שנמצאים ליד הפירות היבשים.
ובקוקוס יש יותר שומן משקדים?

נראה לי שקוקוס עדיף על שקדים מבחינת הסוכר (ומבחינות אחרות גם).
אני לא יודעת למה מיכל ע התכוונה,
ואני לא מכירה את הנתונים (אולי גוגל יודע),
אבל נראה לי שבקוקוס יש יותר סוכר מבשקדים.
_{אני מדברת על קוקוס טבעי כמובן. לגבי ה{{}}פסים הדקיקים של קוקוס שנמצאים ליד הפירות היבשים - אני לא מכירה את זה, אם זה קוקוס טבעי מיובש אז סבבה (ואכן נראה לי שיש בו יותר סוכר מבשקדים), אבל הייתי נזהרת ובודקת ושואלת בחנות אם אין בזה במקרה תוספת סוכר. כי בהרבה פירות יבשים יש, אע"פ שהם אורגניים והכל.}

אז לגבי הסוכר אני לא בטוחה, אבל מבחינת השומן, למיטב ידיעתי בקוקוס יש יותר שומן מבשקדים, וזה גם שומן בריא יותר (לא שיש משהו רק בשומן של שקדים...).

נתקלתי בזה וחשבתי עליך (לא ניסיתי בעצמי). בשביל הבן שלך הייתי מנסה את גרסת הקקאו..
http://empoweredsustenance.com/stop-sugar-cravings/
זה ממש אותו רעיון כמו שהצעתי קודם: שומן בריא עם סוכר.

וכן, בשקדים יש יותר סוכר. בקוקוס יש יותר שומן, והוא יותר בריא.
לגבי הפסים האלה, אני ממש מתקשה להאמין שהם בלי סוכר. איפה את קונה?

לגבי החמאת קוקוס, אין להשיג בארץ וגם אין צורך. ממש קל להכין לבד, תבדקי בבלוג של ורד...

http://nutritiondata.self.com/
למעלה בצד ימין את יכולה לחפש את הערכים התזונתיים של כל דבר שעולה בדעתך..

וואו, מפתיע. קוקוס הרבה יותר מתוק לי.

ממש קל להכין לבד
כן אבל צריך מעבד מזון טוב יחסית, לא ישן ועייף מדי.

הייתי נזהרת ובודקת ושואלת בחנות אם אין בזה במקרה תוספת סוכר. כי בהרבה פירות יבשים יש, אע"פ שהם אורגניים והכל.
אני יודעת. שאלתי כמה פעמים. אמרו שאין, אבל לא רשום על זה משהו וזה בתפזורת.

וכן, בשקדים יש יותר סוכר. בקוקוס יש יותר שומן, והוא יותר בריא.
אז אם הוא אוכל רק קוקוס זה בעצם נהדר? ואמור לאזן את הצורך במתוק?

לגבי הפסים האלה, אני ממש מתקשה להאמין שהם בלי סוכר. איפה את קונה?
ניצת הדובדבן

וואו, מפתיע. קוקוס הרבה יותר מתוק לי.
גם לי, ממש קשה לי לאכול אותו מרוב שהוא מתוק, רק מרוח על לחם.

הולכת לקרוא את הקישורים שצרפתן

הי מיכל,
עיינתי באתר המגניב הזה שצירפת אותו כאן - הוא ממכר אגב, זה גם נחמד להזכר בכל השמות של מוצרי האוכל באנגלית.

לגבי השומן לא הבנתי.
ראיתי שבשקדים יש
47 ג' שומן מתוכם 18 ג' רווי
ולקוקוס יש
18 ג' שומן מתוכם 16 ג' רווי
(לגרעיני חמניה יש 24 ג' שומן)
למה התכוונת, על מה להסתכל שם ברשימה כדי לראות את ההבדל בשומן בינהם?
מה הכוונה יותר בריא, הכוונה ל2 ג' הבדל בשומן הרווי?

ולגבי הסוכר, אני מבינה למה את מתכוונת, השאלה אם יש הבדל בין 2 ג' סוכר בקוקוס ל4 ג' סוכר בשקדים, או שזה פשוט מעט וזהו.
בתמר מג'הול ובאננס משומר לדוגמא יש 18 ג' סוכר. בבננה יש 28 ג' . (אמרתי כבר שהאתר הזה ממכר?)


איך אני יכולה עוד לברר האם יש סוכר על הקוקוס שאני קונה?

אני לא מאמינה.
יצרתי קשר עם שירות הלקוחות של ניצת הדובדבן -
התשובה היא שהקוקוס מקלות אכן כוללים סוכר!
שאלתי בסניף כמה פעמים אנשים שונים ואמרו שרק לקוביות יש סוכר.
הבן שלי מכור למתוק ועם בעיות קשות בשיניים! וזה היווה תחליף בריא! עכשיו אני מבינה למה הוא עדיין מכור,
טעות של 3 שנים!
במקום משהו בריא הוא אוכל כמויות של סוכר לבן – מבאס כל כך


איך לבשר לו את הבשורה?
מישהו יודע איפה יש קוקוס נוח לאכילה בלי סוכר?
למרות שיש סיכוי שהוא לא יאהב אותו טבעי...

_טעות של 3 שנים!
במקום משהו בריא הוא אוכל כמויות של סוכר לבן – מבאס כל כך_
וואי! באמת מבאס.

אוי!!!! כמה הייתי מתרגזת אם היה קורה לי משהו כזה

איך לבשר לו את הבשורה?
בן כמה הוא?
אני הייתי פשוט אומרת לו. משהו בסגנון: יש לנו בעיה. נראה לנו שאתה מכור לסוכר. סוכר מעובד שמוסיפים למאכלים מאוד לא טוב בשבילך, ונוצר מצב שאתה כל הזמן מחפש ומחפש עוד מתוק, וזו התמכרות. עכשיו גילינו שגם הקוקוס שאתה אוהב - הוסיפו לו המון סוכר מעובד. לכן אין ברירה אלא להפסיק לקנות את זה.

ואז לשבת אתו ולהסביר לו שאולי יהיו לו כמה ימים של הסתגלות למצב החדש, שהוא עשוי להרגיש עצבני ומסכן, אבל זה יעבור כשהגוף יתנקה מהסוכר, ולעשות רשימה של כל המאכלים שהוא אוהב, עם ערך תזונתי גבוה, ושמכילים הרבה סיבים ושומן (באופן טבעי), ולדאוג שיהיו הרבה מהם בבית, וגם לעשות רשימה של פעילויות כיפיות באופן מיוחד, שיוכלו להעסיק אותו בימים האלה, ו - ללכת על זה.

ולנקות את הבית מסוכר לבן. לגמרי. למה מה, האורחים שלכם כאלה לא נחמדים שהם צריכים לסבול את הרעל הזה?

(שווה לשקול להוציא מהבית גם דבש וסוכר חום, עד שהוא יבסס מטאבוליזם בריא יותר, ולהכניס שפע של פירות ומידה סבירה של פירות יבשים מיובשים בשמש)

ממכורה למכורה

ואני מניחה לו עכשיו כל ערב על השולחן צלחת עם שקדים אגוזי פאקן וגרעיני חמניה קלויים
מעולה! תמשיכי ככה, ואולי אפילו בסוף כל ארוחה, לא רק ארוחת ערב.

וגם: להוסיף שמן זית למאכלים.

הוא בטיפול הומיאופתי כרגע על שיעולים חוזרים (אולי זה קשור לסוכר הלבן הזה בדיעבד?), אולי הטיפול יכול לעזור גם לזה?
תשמעי, הומאופתיה פוט לא עומדת מבחן המחקר...
הרבה אנשים אומרים שהיא עוזרת להם, כנראה בגלל שהיא מפעילה באופן אפקטיבי מנגנונים של פלאסבו. אין לי שום בעיה עם זה (אני עצמי חסידה גדולה של פלאסבו, כשהוא עובד, והפלאסבו שעובד בשבילי בייחוד זה פרחי באך), אבל שווה לדעת.

תמרוש, אני לא חסידה גדולה של הומיאופטיה כי יש בעיני דרכים אנרגטיות חזקות ממנה, אבל היא בהחלט פועלת גם לא כפלסבו. כשסבלתי מבעית הנקה איומה עם הבוציק היו לי כאבי תופת במשך 4 חודשים. טופלתי בכל תרופה אפשרית ( חודשיים של אנטיביוטיקה, כדורים נגד פטריה ועוד...). ד"ר לייבוביץ' הנפלאה נתנה לי לקרא מאמר על נשים שחוות כאבים כאל בהנקה, ורק אחרי חודשים על גבי חודשים של אנטיביוטיקה יש לפעמים הקלה. פניתי להומאופטית ואחרי שבועיים לא היה זכר לכאב. איך ייתכן שאנטיביוטיקה לא הוותה פלסבו עבורי והומאופטיה כן?

תודה על החיבוקים חברות.

אני זוכרת שהייתי נערה והומאופט אחד אמר לי לא לאכול שוקולד יותר.
פשוט נחרדתי. נלחצתי. לא הסכמתי לוותר על השוקו, ואת יתר השוקולד המרתי בכמויות אדירות של מתוק מסוג אחר.
כשהחלטתי בגיל 30 ומשהו להיפרד מהמתוק על כל סוגיו, זה נעשה בשלבים, בהדרגתיות, עם הרבה נסיגות ובריחות חזרה למתוק ולמוכר. (ולממכר...)
אני לא בטוחה שלהנחית גמילה על ילד בן 5 זה רעיון טוב. גם לא אם מסבירים לו את הסיבה.
אני מעדיפה לעשות את זה בהדרגה.
כרגע שטפתי את כל הקוקוס וייבשתי חזרה בשמש. לא הרגיש הבדל.
קניתי קוקוס שלם ואני אנסה לחתוך אותו לאותן רצועות ולערבב עם המתוק.
אברר איפה קונים קוקוס לא ממותק, אם יש כזה בכלל.

למה מה, האורחים שלכם כאלה לא נחמדים שהם צריכים לסבול את הרעל הזה?

כשהמשפחה באה לקפה הם מוודאים טלפונית שיש סוכר וחלב לנס - אחרת הם מביאים איתם.
וגם בעלי עדיין שותה את התה שלו עם סוכר רגיל. זה קורה אחרי שהילדים הולכים לישון אז אף אחד לא ממש יודע מזה, אבל הוא גם משתמש בסוכר הלבן.

יש לו עוד אחים שמאוד אוהבים לאכול לפעמים- עוגיות מאפה בית עם קצת סוכר קנים, לטבול תפוח בדבש או למרוח על לחם, לשתות שוקו מומתק בדבש.

נצטרך למצוא דרך אחרת לגמול אותו, כבדרך אגב. לא מתאים כרגע לקונסטלציה המשפחתית להעלים את כל הסוכר מהבית.
עדיין לא נכנסתי למתכונת קבועה של פרוביוטיקה, (צריכה לזכור לפזר לו על האוכל לפני שמתחיל לאכול, והוא כבר גדול - לוקח לעצמו לבד...)
ועדיין לא הכנתי חמוצים ביתיים.
אלה שתי נקודות טובות להתחלה מבחינתי.

מעולה! תמשיכי ככה, ואולי אפילו בסוף כל ארוחה, לא רק ארוחת ערב.
האמת ששמתי לו את זה בערב כדי שיהיה לו בבוקר כשהוא קם. רעיון טוב לשים את זה אחרי כל ארוחה. תודה.
גם על הרעיון של שמן הזית.

לגבי ההומיאופתיה -
אתה אף פעם לא יכול לדעת מה היה קורה אם היית עושה אחרת, או לא היית עושה.
אבל...
הוא היה עם התקף שיעול יבש כזה כל כמה דקות. אמרתי להומיאופתית שיש לו סטרידו.
ההומיאופתית נתנה לו רמדי מסויים באופן מסויים ועד הערב לא היה שינוי. הוא כבר היה אומלל מרוב שיעול.
התקשרתי שוב, והיא שמעה אותו משתעל דרך הטלפון ואמרה שזה בכלל לא סטרידו והיא נתנה לו רמדי אחר במקום.
מבחינתו לא היה שינוי, מהבוקר הוא קיבל תרופה לשיעול, וזה לא עזר, אפילו לא אמרתי לו שהחלפנו תרופה.
אחרי 20 דקות השיעול פסק לגמרי.

וגם - מה לגבי טיפול לתינוקות שלא מבינים מה המשמעות של מה שנותנים להם, איך זה עובד אז?
ילד אחר שלי קיבל טיפול כשהיה תינוק וזה עבד.
לתינוקת שלי עכשיו נתתי את הטיפות ההומיאופתיות לנזלת והנזלת נעצרה סוף סוף.

ייתכן שהכל היה עובר גם אם לא היינו עושים כלום - את זה אי אפשר לדעת.

_שהחלטתי בגיל 30 ומשהו להיפרד מהמתוק על כל סוגיו, זה נעשה בשלבים, בהדרגתיות, עם הרבה נסיגות ובריחות חזרה למתוק ולמוכר. (ולממכר...)
אני לא בטוחה שלהנחית גמילה על ילד בן 5 זה רעיון טוב. גם לא אם מסבירים לו את הסיבה.
אני מעדיפה לעשות את זה בהדרגה._

אני גם עשיתי את אותו מסלול, ומסכימה אתך בקטע של ההדרגה.
אבל גם בהדרגה יש מדרגות.... זה לא שיפוע אחיד. בכל מקרה בכל מדרגה מוותרים חד-וחלק על משהו (אחד) מתוק, לטובת דברים יותר מזינים ופחות מתוקים.
לא יודעת איך המצב התזונתי שלו בכללי, אבל אני לא בטוחה שלערבב את הקוקוס עם סוכר זה פתרון - אולי הוא יכול להתמודד עם מדרגה גדולה יותר?
מאוד משנה, לדעתי, מה נמצא בסוף המדרגה, כלומר מה ה"תחליף".
וגם מה נמצא מסביב (למשל, קמח לבן שמדרבן את ההתמכרות)

לצערי יש קמח לבן בתמונה.
הוא לא ממש אוהב לחם, מאז שהוא בגן הוא כן לוקח כריך כי זה מה שכולם מביאים, למרות שהוא היה מעדיף תפוח אדמה או שעועית מבושלים. רק לפעמים הוא מוכן להביא משהו אחר.
הממרחים על הכריך הזה הם רק מתוקים - דבש, חרובים, שוקולד. ולכן הרבה פעמים הלחם הזה מגיע לגן בלי כלום (אני מרשה מתוק פעמיים בשבוע בערך)
הוא לא אוהב לחם מקמח מלא - וניסיתי מלא סוגים ומינים.
אז הוא לוקח לחם שחור רגיל.
פעם ניסיתי להסביר לו שלחם לבן זה לא אוכל, זה סוג של ממתק, והוא ממש התמרד נגד הרעיון, הרי הגננות תמיד מעבירות את המסר שקודם אוכלים את הכריך ורק לקינוח הפרי... ושהכריך זה אוכל ממש חשוב.

חוץ מהכריך היומי הזה קמח לבן לא נכנס לתפריט. קמח כוסמין לפעמים, רוב הזמן הדגן שלו זה קוואקר.

המתוקים שלו זה עוגיה שלי (טיפה סוכר קנים, הרוב סירופ תפוחים וקמח כוסמין וקוואקר, אחת ליומיים בערך), תמרים ושזיפים אורגניים, אננס ופאפאיה מיובשים בלי סוכר (אני מקווה...) וקוקוס. הא, גם מסטיק ללא סוכר אחד ליום. לפעמים כשחם אז ארטיק אחד.

באמת שמתי לב שלאחרונה נהיה בבית יותר דיבור סביב ה - אפשר מסטיק, אפשר עוגיה, אפשר ארטיק וכו' וכו'. אולי צריכה לאפות פחות עוגיות ולקנות פחות מסטיקים.
מצד שני אלה הן הפשרות שלי לכמויות המטורפות של שוקולד סוכריות וחטיפים שכל החברים שלהם מקבלים כל הזמן.

הקוקוס היה בעצמו עליית מדרגה כי פעם כדי לפנק אותם בעלי ארגן להם שוקולדים קטנים וחמודים כאלה שיהיה להם בבוקר, אני ישר קלטתי כמה הבן שלי חשב רק על השוקולדים האלה כל הזמן,
האחים שלו פשוט אכלו שניים כאלה כל בוקר ובזאת נגמר העניין של המתוק, לא ביקשו יותר מתוק כל היום. והוא סבב סביב זה.
אז החלטנו להודיע לכולם שאין יותר שוקולדים כאלו (המצאנו סיבה שלא תלויה בנו), וזה נגמר.
במקום זה התחלנו לקנות את הקוקוס.

אני בשאיפה למצוא קוקוס בלי סוכר, צריכה לברר איפה יש. ואז בהדרגתיות, בהתחלה לערבב, ואח"כ באופן מוחלט שיאכל רק את הקוקוס בלי הסוכר - לזה התכוונתי.

הבנתי.
באמת מצב לא פשוט

יש מצב לדבר עם הגננות? כלומר להסביר להן מה הבעיה של הבן שלך, ואולי הן יוכלו לעודד אותו להביא דברים אחרים (שהוא אוהב!) במקום הלחם הלבן?
(הבן שלי אוהב מדי פעם לקחת לביה"ס קלח תירס מבושל. זה אחלה בעיני)
או אולי אפשר לארוז לו את הלא-לחם בצורה מושכת יותר, מגניבה, כזאת שתעשה חשק גם לילדים

מצחיק, חשבתי שאצליח לעשות את זה כך, אבל בפועל ברגע שהבנתי שלקוקוס יש סוכר לבן לא הצלחתי לאפשר לו לאכול את זה.
אז פשוט אמרתי לו את זה, הוא היה לגמרי מופתע ואמר - מה? אבל אמרנו שזה במקום סוכר! טוב אז אני אוכל רק פאפאיה ואננס, בהם גם יש סוכר?
אמרתי לו שאני מחפשת קוקוס בלי סוכר, אז הגאון אומר לי - אמא, תקני קצת, כדי שאני אטעם, אולי זה לא יהיה לי טעים...
הייתי ממש בהלם מהבגרות שלו...
זרקנו את הקוקוס לפח.
בדיעבד קלטתי כמה הוא נהיה עצבני בימים שבהם הוא לא מקבל מתוק כל כמה זמן.
הוא ממש צריך את זה!
אני ממש מקווה שעכשיו כשהוא לא אוכל כל כמה שעות סוכר לבן נצליח להיפתר מההתמכרות הזאת.

ולגבי הגננות - דיברתי איתן כבר, אנסה לדבר איתן שוב.
קלח תירס הוא לוקח לפעמים, וגם תפוא אפוי. אם יש לכן עוד רעיונות אשמח.

הרי הגננות תמיד מעבירות את המסר שקודם אוכלים את הכריך ורק לקינוח הפרי... ושהכריך זה אוכל ממש חשוב.
זה בדיוק ככה. קשה לי להאמין שתצליחי לשנות את ההתבטאויות ואת הנהלים שלהן, אבל... שיהיה לך בהצלחה...

הייתי ממש בהלם מהבגרות שלו...
כל הכבוד! איזה חמוד!

קלח תירס הוא לוקח לפעמים, וגם תפוא אפוי. אם יש לכן עוד רעיונות אשמח.
פריכיות אורז? יש גם פריכיות אחרות: תירס, כוסמת. אפשר גם פופקורן ביתי, אף שכתבת שניסית ולא הצליח. אולי תנסי שוב, נגיד, בחמאה. ואולי שקית עם פצפוצי אורז מלא. זה יכול להיראות ממש "שווה" - כמו איזה קורנפלייקס.

_בדיעבד קלטתי כמה הוא נהיה עצבני בימים שבהם הוא לא מקבל מתוק כל כמה זמן.
הוא ממש צריך את זה!_
מוכר

נ

אנחנו קנינו קוקוס שלם בסופר המקומי. האחראי על הירקות היה נחמד וחתך לי חלק מהסיבים שעוטפים אותו, בבית לקחנו פטיש גדול, שברנו והתחלנו להתענג על הבפנוכו... גם חוויה וגם מעדן !!

איזה ילד מקסים.

_בדיעבד קלטתי כמה הוא נהיה עצבני בימים שבהם הוא לא מקבל מתוק כל כמה זמן.
הוא ממש צריך את זה!_
אני מקווה שאמרת לו את זה
חשוב שהוא יתחיל, לאט לאט, לזהות את ההתנהגויות האלה שלו, לחבר אותן לאיך שהוא מרגיש מבפנים, ולהבין את מקורן.
חשוב גם שתגלו ביחד מה מרגיע את זה. בשמת מדברת הרבה על מזון עשיר בשומנים (אבוקדו, אגוזים, טחינה, שמן זית) כמייצב ומרגיע תשוקה לסוכר. אני גיליתי שבנוסף, ירק טרי שאני אוהבת שובר לי את מעגל ההתמכרות (לטווח הקצר) ועוזר לי לחזור לפוקוס.

רעיונות לאוכל?
אני נגד פריכיות כי הן גם נורא מתועשות (אצלי, כל אוכל מתועש-מדי גורר תשוקה למתוק).
מה בקשר לכדורי אורז? פגשתי פעם ילדה חצי-יפנית שהיתה מביאה לגן כדורי אורז מבושל עם שומשום וקצת אצות. יש הרבה מתכונים ברשת לכדורי אורז - חלק מטוגנים, חלק לא, חלק יפניים וחלק לא... שווה להציץ.

ביצה קשה? אפשר לבשל עם סטופר (בערך ארבע דקות), ואז הצהוב עדיין צהוב ורך במקצת, והרבה יותר טעים מאשר אם מבשלים אותו עד שהוא מתייבש ומאפיר.

לחם שיפון? לי יש ניסיון חיובי אתו, ואין בו את גרגרי הקליפה המעצבנים שיש בדרך כלל בלחם מחיטה מלאה. המרקם דומה ללחם מקמח לבן, אבל התגובה הפיזית (שלי) "רגועה" ויציבה.

עוד אופציה: לזנוח את הניסיון לארוחה מבוססת-דגנים, ולתת במקום זה קומבינציה של, נניח, בננה, גרגרי חומוס קלוי (מזין ומשביע) שתי עגבניות שרי (או ירק אחר שחביב עליו) ותערובת אגוזים ושקדים. אפשר גם יוגורט באריזה אישית (בלי תוספת סוכר), או עוד פרי "קל" יותר לקינוח.

לחם שיפון? לי יש ניסיון חיובי אתו, ואין בו את גרגרי הקליפה המעצבנים שיש בדרך כלל בלחם מחיטה מלאה. המרקם דומה ללחם מקמח לבן,
תמרוש,
לחם שמזכיר במרקמו לחם מקמח לבן לא יכול להיות 100% שיפון מלא, ממש אין סיכוי. חשוד לגמרי. אם כל הקמח הוא שיפון מלא, אז בטוח בטוח הוסיפו לזה גלוטן והרבה.

(בשיפון עצמו גם יש גלוטן)

נכון, אבל לחם שעשוי משיפון ללא חיטה וללא תוספת גלוטן יהיה בעל מרקם דחוס וכבד.

אני תמיד בסתירה בין להגיד דברים כאלו או לא.
אולי דווקא אם אגיד לו זה יהפוך לעובדה בעיניו.
בסוף אומרת הכל, את כל המחשבות בקול רם.
לא מצליחה אחרת.
אז הוא יודע.
אפילו הצעתי לו קופסא עם מתוקים בריאים לנשנוש בגן. אולי ככה הוא לא יחזור על קצה כל יום.

תודה על הרעיונות.
שמן זית התחלתי להוסיף לתפו"א אחרי שמוכן והוא ממש התלהב. צריכה לחשוב איפה עוד. במרק? בדיסה? באורז? איפה עוד זה טעים?
טחינה הוא באמת אוהב וצריכה לזכור להכין
ירקות טריים הוא פחות אוהב, רק מלפפון מקולף, אולי אנסה גם את זה ככה סתם לאורך היום.

גם אצלינו פריכיות זה סוג של צ'ופר וממתק, אני קונה את אלה עם האורז והקינואה, הם מתלהבים סוף הדרך, וזה במקום שקית צ'יפס שכולם מביאים.

כדורי אורז... אבדוק מה זה. מעניין. אולי יאהב.

לא אוהב ביצים בשום פורמט, לדעתי כי כשהוא היה קטן בקושי הכנתי ביצים כי לא היה לי מאיפה להשיג אורגניות וריחמתי על התרנגולות.
עד שהתאפסתי על עצמי הוא היה בן 3 בערך וכבר עניין הביצים נסגר ונחתם אצלו.
הוא רק אוהב שאני אכין ביצת עין והוא יתבול לחם לבן בתוך העין וישאיר את היתר.

לחם שיפון אני אוכלת, וזה טעים לי ממש כמו עוגה (כנראה הוסיפו לו גלוטן ומי יודע מה עוד...), הרבה יותר מלחם לבן. אבל הוא לא אוהב גם את זה.

גרגרי חומוס קלוי - מגניב, לקנות או להכין? זה לא מלא במלח?

הוא אוהב שקדים ואגוזי פאקן (מעדיף לטבול אותם בדבש או לשים אותם בתמר...) ואם יש דבש/תמר נלווה אוכל מהם הרבה.
אבל לא בגן, לא רוצה שאני אביא לו אותם לגן.
הוא פשוט רוצה להיות כמו כולם. מוכן להיות חריג לפעמים, אבל רוב הזמן מעדיף את זה כך

תודה על הרעיונות!

_טחינה הוא באמת אוהב וצריכה לזכור להכין
ירקות טריים הוא פחות אוהב_
אולי ירקות טריים שיטבול בטחינה.