הפסקת הנקת לילה מטרתה לאפשר להורים המותשים לישון טוב יותר או לחדש את המחזור החודשי כדי להיכנס שוב להריון.

אם גומלים מהנקת לילה לפני גיל שנה (וגם אחרי גיל שנה אם הוא לא אוכל כמעט מזון מוצק) אז צריך לתת תמ"ל, וזאת לפי הוראות משרד הבריאות הישראלי וארגוני בריאות אחרים בעולם. חשוב ביותר להבין שהתינוק מתעורר בין השאר מרעב וחשוב לתת לו חלב. חשוב להיזהר לא להרעיב אותו!
לא ניתן לו מים או כל טריק אחר כדי "שילמד לא להתעורר".
חלב אורז אינו "חלב" אלא משקה אורז שהויטמינים והמינרלים בו אפסיים, וערכו התזונתי נופל בהרבה מתמ"ל ואינו מתאים לתינוק בן פחות משנה.
"תה" לתינוקות הוא אפילו לא משקה: מדובר בעיקר בסוכר עם מים. זהו משקה חסר ערך תזונתי לחלוטין, שיש בו רק סיכון לשיניים. (בשמת א).

ניתן לפנות למדריכת לָה לֶצֶ'ה לעזרה. יש כמה מדריכות באתר זה. קו תמיכה: 1-700-254-254. "אתר" www.LLLisrael.org.il. לליגת לה לצ'ה יש מפגשים מיוחדים שמוקדשים לנושא הגמילה, וגם ספרים וחומר נוסף, עם הרבה טיפים בנושא. אפשר לברר על המפגשים הקרובים אלייך בקו התמיכה.

ניתן גם למצוא מידע מידע באתר http://www.drjaygordon.com/ap/sleep.htm

• מידע נוסף בדף שיטות הרדמה
• מידע חשוב בדף הנקה ועששת

חשוב לשים לב, כי לפעמים התינוק לא נרגע בגלל שמשהו אחר מציק לו (שיניים, עיכול, טמפרטורה, נזלת...).

תרמו: רות, שירה1, בשמת א, עדי רן, עדי יותם, ענת ג, תבשיל קדרה, אלונה רוטר, דיאנה.
ערכה: יוחננ ית (יוני 2005)

---

אין פטנט מובטח ואין פתרון קסם. יש אנשים שהצליחו בקלות ובמהירות לגמול את ילדיהם מהנקה לילית. אך אצל רבים התהליך הוא ארוך וקשה, ומלווה בבכי ובצרחות במשך 3-4 שבועות. ובנוסף, גמילה מהנקה לילית אינה מבטיחה דווקא שינה רצופה במהלך הלילה!

להלן מספר דרכים להפסיק את הנקות הלילה:

להסביר לילד שבלילה הציצי הולך לישון:

• משהו שעבד אצל הילד שלי אבל מאוד הפתיע אותי שעבד...: כשנמאס לי אני אומרת לו, "טוב, צ'או קוקו (קוקו- מתחרז עם שוקו - זה הכינוי שלנו להנקה), קטנצ'יק (זה לא שמו האמיתי כמובן...) הולך לישון, וקוקו הולך לישון. הקטנצ'יק התחיל לומר "צ'או קוקו", להסתובב לצד השני ולהירדם - בתנאי שזה לא ממש-ממש חשוב לו. לפעמים ממש נמאס לי ואני מנתקת אותו בעזרת האצבע, ואם הוא מוחה אני חוזרת שוב על המנטרה, "צ'או קוקו, קטנצ'יק הולך לישון." אם הוא קולט שאני רצינית, הוא מפנים את המסר. (עדי יותם)
• אני הינקתי כל שעתיים בערך עד גיל שנה וארבע בערך (שלו לא שלי) ואז נשברתי סופית (וגם הייתי כבר בהריון ועייפה סחוטה) ופשוט החלטתי שאני מסבירה לו לפני השינה שבלילה לולי הולך לישון ואבא הולך לישון ואמא הולכת לישון וגם ציצי הולך לישון. הוא כבר הבין מילים כמו לילה ולישון.וככה התמדתי ולא נשברתי בלילה הראשון כשהוא התעורר לינוק למרות שהוא מחה די בתוקף ובצרחות. רק חיבקתי אותו וחזרתי על המנטרה ובעיקר נשמתי עמוק ולמחרת הילד כבר ישן 8 שעות רצוף בפעם הראשונה בחייו. זה אולי נשמע קצת דרסטי אבל חשבתי שעדיף בשבילי למתוח לו איזה גבול מאשר להיות זומבי איתו כל היום ודי עצבנית בלילה. (שגית רוסו)
• "ציצי ישן. ששש. לא להפריע" עובד רק לעיתים. בעיקר בשעות היום. בלילה זה לא מעניין אותם. ובבוקר (היום זה היה בחמש) ליעד יונקת או קמה. אין לחזור לישון. (א.ילת)
• דיברתי והסברתי לכל הילדים שלי. הכי טוב אחרי שהם נרדמים. באמת. תנסו את זה. אחרי שהם נרדמים הם מקשיבים הכי טוב (גם אנחנו ככה דרך אגב). (אילנה אילן).
• לפני חודש החלטתי להפסיק להניק בלילה לאחר שנתיים וחודשיים. יומיים לפני תחילת המבצע עשיתי "פרופגנדה" רצינית, כלומר דברתי הרבה על זה שעוד מעט ציצי ילך לישון כשיהיה חושך, ויקום כשתזרח השמש, בכל מיני ואריאציות. שני הלילות הראשונים היו קשים - הרבה התעורריות ובכי, אבל הייתי כל כך מוכנה לזה נפשית, וההחלטה היתה מאד פנימית, כך שממש לא נשברתי והייתי מאד חזקה. בכל פעם הזכרתי שציצי ישן עכשיו, הסתכלנו בחלון וראינו את החושך ואיך כל העצים ישנים, נתתי לו מים, שמענו מוזיקה, קראנו סיפור....וחזרנו לישון. אחרי יומיים, הוא הפסיק להתעורר עד קצת לפני הזריחה או קצת לאחריה, ואז או שמחכים שציצי יתעורר ואולי ממשיכים לישון, או שציצי כבר ער ואז הוא יונק לפעמים חוזרים לישון ולפעמים קמים ליום חדש. מומלץ ביותר, אך כמובן בתנאי שממש שלמים עם ההחלטה, אחרת נראה לי שזה נידון לכשלון. (דנה)
• אולי לכל ילד יש בשלות שונה וצריך להפסיק את ההנקה הלילית בהתאם לבשלות של הילד. רון ינק בלילות עד לפני חודש לפחות פעמיים-שלוש בלילה. היה לי קשה אבל לא נורא. לפני כחודש כשרון הגיע לגיל שנה וחצי היתה לי הרגשה שההנקה היא כבר מתוך הרגל, אולי אפילו שלי ולא שלו. כלומר, בכל פעם שהתהפך בשנתו והתעורר קצת, שלפתי שד (ישנים במיטה משפחתית). החלטנו לנסות להפסיק. הסברתי לרון שמעכשיו הציצי הולך לישון בלילה. בלילה הראשון רון בכה וכעס ושרנו שירים כדי להרגיע אותו במשך שעה. אז נרדם וקם רגוע בבוקר. בשלושת הלילות שלאחר מכן, רון התעורר לחמש-עשר דקות של מחאה מתונה וחזר לישון עם שיר ערש. זהו, מאז יש שנת לילה רצופה. היה הרבה יותר קל ממה שחשבתי. כנראה שבאמת הגיע פשוט לגיל מתאים... אגב, חשוב להחזיק מים לידו, לפעמים הוא מתעורר צמא, שותה שלוק וחוזר לישון. כמו כן חשוב לוודא שאכל ארוחת ערב טובה כשעה לפני השינה. אין אצלנו רוטינות שינה מורכבות. מצחצחים שיניים וכולם נכנסים למיטה ונרדמים כל אחד בזמנו. (אמא של רון)
• אני הנקתי מסביב לשעון עד גיל שנה ושמונה. הבנתי מרופאה שיותר קשה לגמול בלילה מפני שכשיונקים בלילה מתעוררים מההרגל, זאת אומרת מן רפלקס יניקה שמעיר אותה. לכן צריך פשוט להחליט שהנקת הלילה נגמרה, להיות שלמים עם ההחלטה, לנשום עמוק, להסביר באהבה אסרטיבית שמעכשיו אין יותר ציצי או רק ביום כי בלילה ישנים. כשהסברתי לבת שלי שאין יותר ציצי היא בכתה במשך חצי שעה. הסברתי לה שהיא כבר גדולה ונתתי דוגמאות מילדים אחרים שהיא מכירה שנרדמים עם מוצץ כשאמא יושבת לידם. מאותו לילה היא ישנה כל הלילה רצוף למעט התעוררות אחת למים. (לפני זה היתה מתעוררת קבוע כל שלוש שעות) (נעה)

להסביר לילד שמתכננים להפסיק את ההנקות בלילה:

• אור שלנו היה נרדם רק ביניקה, וגם מתעורר 5-6 פעמים בלילה ונרדם מחדש רק ביניקה. בערך בגיל שנה ושמונה חודשים, ולקראת בואו לעולם בקרוב של צאצא חדש, החלטנו להפסיק לפחות את ההרדמות על הציצי. מה שעשינו היה לדבר אתו על זה במשך כמה ימים לפני, ולהסביר לו שהוא גדול ויכול כבר להרדם בעצמו כמו אבא ואמא (וסבא וסבתא וכו). בלילה המיועד הכרזנו "היום הולכים לישון בלי ציצי" וציפינו לשעות של בכי תמרורים; התוצאה היתה מדהימה: אחרי כ-40 דקות של הסתובבות, שיחות, שירים וכו, הילד פשוט שכב ונרדם! מאותו לילה, הילד פשוט עולה על יצועו, שוכב כמה דקות ונרדם בלי בעייה ובלי בכי. כתוצאת לוואי, כנראה, הנקות הלילה נפסקו גם הם והיום הילד ישן לילה שלם (עם התעוררויות קצרות פה ושם) בלי בעיה. הדגש הוא על הכנה מאסיבית והרבה סבלנות ואהבה: גיל שנה ושמונה זה כבר גיל שאפשר להסביר דברים, ואצלנו, לפחות, גם בדברים אחרים - ברגע שעושים הכנה כמו שצריך הדברים הולכים בצורה חלקה להפליא. אז נכון שלא אצל כל ילד זה יעבוד אותו דבר, אבל העיקרון של הכנה טובה לדעתי יקל מאוד על הילד להבין מה קורה. (איתי שרון).
• אנחנו עברנו גמילת לילה בגיל המופלג של שנתיים ו-7 חודשים. הכנה מסיבית ביותר- כלל ראשון! כמובן שהיא הייתה כבר בשלב בו היא הבינה ה-כ-ל! זה מאד עזר. במיוחד לשלב ההירדמות לבד. (ורד לב).

לבדוק האם הילד רעב:

• היות והשדיים שלי נעשו ממש רקים ואתמול היא חיסלה בננה שלמה, אני מתחילה לחשוב שיש מקום להכניס יותר מזון במשך היום.ולא רק טעימות. (מיץ פטל)

לישון בחדר נפרד חלק מהלילה:

• דווקא בגלל שהיא מעוררת בכל פעם שאני עוברת בחדר, אני משתדלת לא להיכנס לשם ולפעמים כשאני ממש עייפה אני נרדמת בחדר אחר עד שהיא מתעוררת ואז אני מצליחה לישון שלוש שעות רצוף לפעמים. (מיץ פטל)

לתת מוצץ:

• במידה והילד מסכים. יכול לשפר את איכות הלילות של שני הצדדים. (רותי)

לתת בקבוק או לרקוד או לטייל עם הילד על הידיים:

• לנענע, לרקוד סטפס, לשים מוסיקה (מומלצת קלסית קלה או ג'אז).
• ג קיבל במקום ציצי בקבוק עם מים או עם חלב סויה וזה עבד איתו מצויין. לקח לנו שבועיים שבהם הוא קיבל את הבקבוק או שקמתי כשהוא על הכתף ואז הוא היה נרדם לי על הזרוע (אחר כך היתה גמילה גם מזה... היזהרו מלהחליף התמכרות אחת באחרת). באמצע הגמילה עם נגה היא חלתה או השיניים הציקו. אז אחרי שאני מרפה קצת מההחלטה לטובת תמיכה בנוגה שבמצב לא רגיל, יש איזה יומיים שלושה שבהם היא מנסה שוב לקבל את שלה היא מבינה שזה לא יעזור. אז מים, חיבוק, מילים מרגיעות ואוהבות, לפעמים צריך לקום וקצת לטייל ולרוב דרושה הרבה עבודה עצמית של לא להתרגז מזה שהתעוררתי ולחשוב מחשבות מרפות ולא מלחיצות. יש לזה חלק חשוב ביותר בתהליך. (אילנה אילן)
• אחרי תאונת דרכים שלמזלנו נפגע רק הפח,בשל תשישות וחוסר ריכוז חמור, החלטנו פה אחד (של ההורים) על הפסקת היניקה הלילית. היו שניים שלוש לילות לא קלים , אך עמדנו בהם. עכשיו היא מתעוררת פעם אחת עד פעמיים, ולמרות קריאות ה"ציצי", היא מתנחמת בשלוקים של מים, חיבוק מאבא, ואם צריך סיבוב בבית. (מיץ פטל)

להיות שלמים עם ההחלטה לגמול והגמילה תגיע בעצמה:

• היתה לי תקופה שיפתח היה בערך בגל שנתיים שממש נשבר לי מהנקות לילות. ואז בדיוק היה לי כנס של לילה אחד באילת, ופעם ראשונה נפרדתי ממנו ללילה. בכנס היה לי מיטה זוגית במלון מפואר ולבד. אבל בבוקר אמרתי לעצמי ששינה עם המשפחה שלי שווה הכל, גם את ההנקה. וברגע שגמלה ההחלטה בליבי כי לא יהיה מאבק על הנקת הלילה שזה יגמר לבד, היא בעצם נגמרה לבד מצד יפתח. אולי ניתן להגיד שכבר עשיתי את עבודת ההכנה קודם, אבל יש לי תחושה שברגע שזה לא היה מאבק כוחות, זה פשוט נגמר לבד. (ש צברי)

להפוך את התינוק מהגב לבטן:

• הפסקתי הנקה לילית ממש במקרה: לילה אחד הקטן התעורר (בן ארבעה חודשים, ולא ציפיתי ממנו להיגמל מהנקה לילית). מתוך שרעפי היה נדמה לי שהוא התעורר, אבל אולי הוא לא באמת רעב. לפני שהרמתי אותו כדי שנלך לינוק בסלון, החלטתי לעשות ניסוי: ו.. הפכתי אותו, שישן על הבטן במקום על הגב. שקט. נרדם לי הילד. לא רוצה לאכול. רוצה לישון. מאז ישן כל הלילה! (אמא נמרה).

לבחור עונה מתאימה לגמילה:

• הסתיו זו תקופה קשה -- שינויי אור וחושך, קריר יותר, הרבה מחלות -- בתקופה הזאת הרבה ילדים יונקים יותר ו/או נצמדים יותר. עם כל כך הרבה שינויים בעולם שמסביב, נראה לי שעדיף לדחות את השינויים שאנחנו יוזמים לזמן אחר. (יונת שרון).

להיעזר באבא:

• לגייס את אבא לתת בקבוק מים (ראו: מעבר לאוכל מוצק)
• האב ישן עם הילד בחדר נפרד מהאמא. אלונה רוטר מספרת שהיום היא מתחרטת על שיטה זו.

---

האם כדאי לגמול מהנקת לילה?

(בשמת א)
מבחינת מידע - אפשר לגמול מהנקה בלילה, אבל לא בטוח שכדאי. תינוקות רבים יונקים בלילה חלק נכבד מתזונתם (עד שליש!). בגיל שבין חצי שנה לשנה ההתפתחות המוטורית גדולה, ולעתים קרובות הם עסוקים במשך היום מכדי לינוק מספיק, כך שהם משלימים בלילה.
מבחינת ניסיונם של הורים רבים - גמילה בלילה בגיל הזה היא עבודה קשה, עם הרבה לילות ללא שינה. אי-אפשר להכריח את התינוק לא להתעורר, ואם מסרבים להניק אותו, מישהו צריך לרקוד איתו, לקפוץ איתו, לשיר לו, להסתובב איתו ועוד כל מיני דברים כאלה, כדי להרדים אותו בלי להניק. וגם לרוב מצליח רק באופן חלקי, ולא מצליח בכלל אם התינוק פשוט רעב. אמהות רבות מצאו שהמאמץ היה כרוך בהמון ניסויים שנכשלו, בהמון בכי של התינוק, ובהרבה יותר עייפות.
אפשר כמובן לתת חלב שאוב בלילה, אבל בחשבון פשוט זה יותר עבודה מאשר פשוט להניק... ולא חוסך בכלל את הקימה בלילה. ואם אבא של התינוק יכול לקום לתת בקבוק, הוא יכול באותה מידה לקום כדי להביא את התינוק אליך להנקה ולהחזיר אותו אחר כך (או לא להחזיר).
הזוית האישית שלי אומרת, שלתינוקות קטנים יש צרכים ביולוגיים, שצריך לספק אותם. התינוק לא מתעורר כדי "לעשות דווקא". הוא צריך משהו.
הוא מבקש לינוק ונרדם חזרה? סימן שהוא צריך לינוק.
אולי מרעב - אז מה? נרעיב אותו ולא ניתן לו אוכל בלילה כי אנחנו המבוגרים רוצים לישון?
אולי הוא צריך להרגיש את אמא בלילה - אז מה? נדחה אותו ונגיד לו "לא רוצים לתת לך חיבוק עכשיו, כי אנחנו עייפים"?
יש הורים שמצליחים לגמול בלילה בגיל הזה, בעזרת שימוש בשיטות שלדעתי הן אכזריות: לתת לתינוק לבכות ולבכות ולהרגיש שהוא נטוש לבדו בחושך בלילה ואף אחד לא בא להציל אותו.
הורים רבים הגיעו למסקנה, שבמקום לנסות לשנות את התינוק, צריך למצוא שיטה לחיות יותר טוב עם הנקות הלילה.

הנה כמה פתרונות שעזרו לאמהות לישון טוב עם תינוק שיונק:

• טיפול סיני או הומיאופתי או אחר שעזר לאמא לאזן אצלה את הגורם לשינה הקלה ואי-הנוחות בלילה (לאמהות שמתאים להן לנסות רפואות משלימות).
• ללכת לישון מוקדם, כמו שמונה-תשע בערב, כי מתברר שהשינה האיכותית לאמא טרייה ומיניקה עם תינוק קטן היא בשעות המוקדמות, ולא אחרי חצות. ברפואה הסינית למשל טוענים שחשוב לישון לפני 11 בלילה, כי אם ערים אחרי זה יש איברי גוף שאמורים לנוח ולא זוכים במנוחה, ואז הם יוצאים מאיזון וגם משפיעים על איברים אחרים לצאת מאיזון, ונכנסים למעגל של עייפות שקשה לצאת ממנו.
• תזונה טובה לאם, כולל ויטמינים (ברזל, פרנטל) התבררה כבעלת השפעה הן על איכות השינה של האם והן על הכוחות שלה.
• לגבי התחושה ש"הציצי מרוט" אמהות רבות דיווחו ששתיית מים מספקת במשך היום פתרה את הבעיה (לשים לב כשצמאים ולשתות כל הזמן. להחזיק בקבוק מים צמוד). שתייה ואכילה לא מספקת גרמו לתחושות לא נעימות של "מריטה".
• לעשות הרפייה: לילה מקוטע לא חייב להיות מעייף -- זה עניין של גישה. העצה שלי: ברגע שהתינוקת תופסת את הפטמה, להתחיל לעשות הרפיה. נשימות, שחרור שרירים, כל העסק. גם אם האמא לא תצליח להירדם מיד, היא תהיה נינוחה יותר וכך תזכה ליותר מנוחה. ובסופו של דבר מה שחסר לה זה המנוחה, לא השינה. ויכול להיות שאחרי שהיא תצליח להתגבר על המתח מההתעוררות, יהיה לה קל יותר להרדם מיד חזרה. ואז אולי היא לא תזכור בכלל כמה פעמים הילדה ינקה בלילה, ובטח לא באיזה שעות. (מי בכלל רוצה להסתכל על שעון באמצע הלילה!?) (יונת שרון)

עוד דברים שכדאי לבדוק:

• האם הוא אוכל מזון מוצק במשך היום? האם המזון הזה דיאטתי (פירות וירקות, מרק) כך שהוא ממלא את הבטן במזון דל יחסית לחלב, ובלילה זקוק להשלים תזונה?
• האם משהו מציק לו בלילה, כגון: שיניים, וירוס שעובר עליו חלש בזכות ההנקה, חם לו מדי, קר לו מדי (הוא זורק את השמיכה?), יבש לו מדי עם החימום בלילה בחורף, משהו בבגד מגרד לו? כל אלה מציקים לתינוקות יותר בלילה מאשר ביום.
• האם את עובדת, או נפרדת ממנו במשך היום? אם כן, זה גורם להיצמדות גדולה בלילה.
• יכול להיות יותר מגורם אחד... (בשבוע שעבר וירוס, השבוע שיניים...)
• רגשות מתח, לחץ, עייפות ומצוקה שלך נוטים לגרום לאי שקט אצל התינוק.

---

הגישה האנתרוסופית:

(נועה ברקת)
חלב אם הוא מזון יותר שמיימי ולכן פרידה ממנו היא פרידה מסוג הזנה שמיימי יותר.
מחלות חום מסייעות להתגשמות דרך אלמנט החום. כלומר, החום מסייע לישות המתגשמת ל"הכנס" טוב יותר אל גופה ואל הקיום הארצי.
הקשר בין שתי עובדות אלו אינו הכרחי כלל ואינו מחויב המציאות, תינוקות מסויימים נגמלים בלי חום ותינוקות אחרים חולים ללא קשר לגמילה. ישנם תינוקות שמתקשים להתגשם וישנם כאלו שממהרים... הכל לפי המקרה.

יו!!
מרשים ביותר!
יוחנני ת, זו את ערכת? למה לא נתת לעצמך קרדיט?

עשיתי עוד כמה שינויים קטנים והוספתי כמה מילים חשובות לפני מתן ה"שיטות".
והפעם נתתי לעצמי קרדיט

יופי של עריכה, תודה! סופסוף הספקתי לקרוא את הכל בזכותך.

<דקל מבינה שכדאי לחכות עוד קצת>

<דקל מבינה שכדאי לחכות עוד קצת>
זאת גם ההחלטה שאני הגעתי אליה

יוחננית. יישר כח ותודה על העריכה!

מאמר על הפסקת הנקה לילית

קראתי ואני מתקצרת מהזיכרון עם כמה הערות ברוח הדברים:
בפתח המאמר ד"ר גורדון מכריז שהוא תומך נלהב במיטה המשפחתית ובהנקה לטווח ארוך, ולא רואה שום נזק פוטנציאלי בסיטואציה שבה פעוט רגיל להירדם עם ציצי. אבל, מאחר שהוא מכיר בכך שלעתים נוצר מצב שהוא בלתי נסבל עבור ההורים (עשרות התעוררויות בלילה), הוא מציע תוכנית לגמילת לילה שנראית, מניסיונו, סבירה והומנית.

• התוכנית מיועדת לתינוקות בני שנה ומעלה בלבד.
• הדימוי המנחה: התינוק רגיל לכך שהוא ישן במרחק 30 ס"מ מהמסעדה הכי טובה בעיר, והמסעדה הזו פתוחה 24 שעות ביממה. מטרת התוכנית היא להבהיר לתינוק שהמסעדה פתוחה רק כמעט תמיד - נגיד, 17 שעות ביממה.
• למרות שיישום התוכנית לא צפוי לגרום כל נזק נפשי לתינוק, בכל זאת מדובר בתוכנית שיישומה כרוך בכמה וכמה לילות של בכי on and off (גורדון מדגיש - בכי של כעס ותסכול, לא של חרדה). לפיכך - זה לא הולך להיות קל, ואם אתם יודעים שזה לא בשבילכם עדיף שלא תתחילו.
• גורדון מדגיש כי בכל שלב של התוכנית, אם לבכם אומר לכם שהיא לא מתאימה לכם - שִמעו ללבכם.

התוכנית בנויה על שני עקרונות פשוטים:
1) הדרגתיות - הכנסת שינויים הדרגתיים ב"מדיניות הבית", כדי לרכך את השינוי ולהקל על התינוק.
2) עקביות - בכל שלב בתוכנית נחוצה עמידה עקבית במדיניות החדשה שלכם. חוסר עקביות יביא לכישלון התוכנית.
אבל - וזה אבל חשוב - עדיף שתוכנית תיכשל מאשר שאתם תרגישו שנהגתם בניגוד לצו לבכם ו/או פגעתם ביחסי האמון עם התינוק. לכן, אם התינוק שלכם בוכה פרק זמן שנראה לכם בלתי סביר, אל תתעקשו על יישום התוכנית ודחו אותה בכמה שבועות או חודשים.

גורדון מציע להגדיר חלון זמן שבו אתם מבקשים להגיע לשינה רצופה, נגיד מ-11 בלילה עד 6 בבוקר, וליישם את התוכנית החדשה רק בתוך חלון הזמן הזה. (כלומר - בכל שלבי התוכנית וגם אחריה, אם התינוק מתעורר בעשר חמישים ושמונה, תמשיכו להציע לו לינוק, כרגיל).
בגדול, התוכנית היא -
בשלושת הלילות הראשונים, להמשיך להציע ציצי בכל התעוררות, אבל להפסיק בעדינות את ההנקה לפני שהתינוק נרדם לגמרי, ולעזור לו להירדם בלי ציצי. בין הנקה להנקה צריכה להיות שינה של 15 דקות לפחות.
בשלושת הלילות שלאחר מכן - להרים, לחבק, ללטף, לערסל, לנחם - הכל חוץ מציצי.
בהמשך - לעזור לתינוק לחזור לישון בליטוף, שירה וכו', אבל בלי להרים אותו.

גורדון גם מציע להסביר לתינוק שאתם נוקטים בשיטה זו כדי להיות עירניים יותר ביום, וגם לאפשר לו להנות מפירות השינה הטובה שלכם. כלומר, אם בחודשים האחרונים אמרתם לעצמכם "אם לא היינו גמורים מעייפות, היינו הולכים היום לפארק", אז כשמתחילים לישון יותר טוב - ללכת לפארק.

נדמה לי שזהו, פחות או יותר (קוראים אחרים מוזמנים לתקן ולהרחיב).

שלום לכן.
בני בן השבעה חודשים מתעורר הרבה בלילות ואני מניקה אותו לילה אחד אחריי שהפיטמה שלי ממש כאבה ניסיתי לתת לו מים בבקבוק למרבה הפלא הוא הסכים ואף נירדם כך ככה ניסינו באותו לילה וזה עבד כל פעם שתה ונירדם?? האמת היא שהיה משהוא מקל בלילה הזה מצד אחד אך מצד שני זה העלה בי הרבה שאלות? אולי הוא מתעורר כי הוא צמא למים אולי הוא לאחייב את הציצי בלילה?
מה יקרה ליצור החלב שלי אם אני אתן לו מים בלילה ( הכל במידה והוא מסכים וטוב לו עם זה)
הלילה הזה בילבל אותי, במיוחד שהאבא ניכנס גם לתמונה והילד שלי מגיב לכך בנעימות שותה ונירדם
לא הייתה לי כל כוונה להפסיק יניקה בלילה למעט הרצון לישון יותר ( שתיית המים וההרדמות עורכת מספר קצר של דקות לעומת היניקה שלוקחת זמן) אשמח לתגובות

שולילול,

שימי לב למה שנכתב בראש הדף!
חלב אם היא שתיה מזינה - בניגוד למים ושאר מיני ירקות.

אחרי קריאה שניה של המאמר של ד"ר גורדון הבנתי מה הפריע לי בו - הלוח זמנים. הרי לכל תינוק יש את הקצב שלו ולפעמים יש אילוצים (למשל חום וכדו') ועם כל הכבוד ילד בן שנה לא ממש יודע להגיד "יש לי סטרפטקוקוס בגרון....". אני אישית הייתי מסייגת את השיטה לגיל שנתיים ומעלה ומתווה סימנים שניתן לזהות כי השלב הופנם וניתן להמשיך הלאה.

הקטנה בת שנה ורבע וינקה כל שעתיים כמעט בלילה. הרבה יותר ממה שינקה כשרק נולדה או כשהיתה קטנה יותר. בכל אופן נשברתי לפני 3 שבועות והחלטתי שמגיע לי להיזכר איך זה לישון בלילה. זה לא קל אבל אנחנו ישנים לפעמים עד חמש בבוקר בלי להתעורר!!! וזה שווה את כל המאמץ. אז אני באה לעודד את כל המניקות העיפות- זה אפשרי וניתן. היו כמה לילות שכמעט נשברתי אבל מתחילים לראות את השיפור והאור בקצה המינהרה (האור של חמש בבוקר).
מה עשינו- פשוט הסברנו לאינטלגנטית שמהיום לא יונקים מהציצי בלילה עד הבוקר. כשהתעוררה הסברנו זאת שוב ושוב ולא נשברנו גם כשהיא בכתה ומחתה בקול רם (בלי אבא הייתי נישברת בטוח) ואחרי כמה ימים זה הופנם.
אתמול היה קטע שהיא התעוררה והתחילה לבכות לציצי. התסכלתי בחלון וראיתי חושך ולא היה לי כוח לבדוק מה השעה בשעון. אמרתי לה שעכשיו ישנים ואת כל הנאום הרגיל ולא הבנתי למה היא לא מוותרת וממשיכה להתעקש. כבר נכנסתי לפראנויות שאני עושה לילדה נזק בלתי הפיך עם טראומות מגמילה מהנקה ושהיא לא מצליחה להיגמל ולא מפסיקה לרצות לינוק...
בסוף הסתבר שפשוט היה כבר חמש בבוקר.
איזה ילדה גאון!
ואמא עם יסורי מצפון... כמובן שהיא מיד קיבלה ציצי עם התנצלות עמוקה.

סיגל,

לי קצת עצוב לקרוא את הקטע שלך משום שמתוך נקודת המבט שלי, המאמינה כי צורכיו של הילד הם אמתיים ניתן לראות את הדברים בצורה שונה:
שלמרות שהאינסטניקט הבסיסי שלך היה שאת עושה דבר לא נכון את המשכת במלחמה. שאת גאה בנצחון של הכנעת הסוררת ולימודה לישון רצוף (שזה ניצחון על ילדה בת שנה וקצת שלא היה לה שום ברירה שום דרך אחרת אלא כניעה). שילדתך הקטנה צריכה ללמוד מושג של זמן (שמאוד זר לגילה) על מנת שתקבל מה שמגיע לה, זה כנראה לא קשור לגאוניות זה קשור להשרדות...

מסכימה עם כמה עצוב ורוצה להוסיף -
בעיני, הרבה יותר קל להניק בלילה (אפילו לא חייבים ממש להתעורר בשביל זה) מאשר לקום ולפצוח בנאומים ונימוקים והסברים מלומדים.

ואם היא היתה מתעוררת "סתם" כי היא לא הרגישה טוב אבל לצערה היה לפני 5 בבוקר - היית נותנת לה לבכות עד חמש? הבעיה בגמילה בכפייה בגיל שאין תקשורת מילולית היא שאת אינך יכולה לוודא כי באמת היא רק "רוצה להתפנק"

טוב טוב...
קודם כל אני מוצפת מיד רגשות אשם גם אם זה לא מה שניסיתם ליצור (סביר להניח).
שנית- חזרתי לכאן כי אני באמת לא ממש שלמה עם מה שאני עושה.
עם הגדולה לא היו בעיות- בגיל שנה וחצי או שנה ו 8 אני כבר לא זוכרת, הפסקנו הנקה בלילה ואחרי שני לילות היא התרגלה למצב והחיים חזרו למסלולם. עם הקטנה (שאני לא רוצה להגדיר אותה כיותר בעייתית אז אומר שהיא מלמדת אותנו שיעורים יותר מורכבים על הורות והחיים בכלל) זה בעצם לא ממש מצליח כמו שניסיתי לשכנע אותכם ואת עצמי לפני כמה ימים שכתבתי פה. אתמול בלילה למשל היא קמה כמה פעמים וביקשה ציצי בבכי. אחרי קצת נישוקים, חיבוקים והסברים היא חוזרת לישון. אבל הלב שלי נישבר אפילו במעט זמן שזה לוקח לה לבכות עד שהיא חוזרת לישון. התחושה שאני מונעת ממנה משהו שאני יכולה לתת לה היא מאוד קשה עבורי.
מצד שני-
בעיני, הרבה יותר קל להניק בלילה (אפילו לא חייבים ממש להתעורר בשביל זה- זה ממש לא נכון בעיני. כי לפעמים ילד כן מוכן להיגמל מהנקה והוא פשוט מתחיל לישון יותר טוב. עובדה שבכמה לילות שהעניין הזה כן הצליח היא פתאום ישנה עד 5 בבוקר. מה שלפני זה לא קרה אפילו לא בטעות. וזה גם מתחבר לי כתשובה ל :

_שילדתך הקטנה צריכה ללמוד מושג של זמן (שמאוד זר לגילה) - ממש לא נכון לדעתי. לילדים אולי אין מושג של זמן כמו למבוגרים אבל הם מאוד מחוברים לשעון הביולוגי ולשעון של שמש וחושך. יש לה שעות מאוד ברורות של שינה גם במשך היום וגם בלילה וזה בלי שום ניסיון שלי לסדר לה סדר יום.
אז בקיצור- מה הפיתרון? אני מאמינה מאוד בעקרון הרצף, לזרום עם הילד, הנקה עד גיל מאוחר וכל השאר... אבל- לא כשזה בא על חשבון ההורים כי אז זה בא ממקום לא טוב של חוסר סבלנות ועצבים והכל עובר עם החלב בהנקה ישר לילד. אני מרגישה שזה כבר גדול עלי הלילות האלו ללא שינה. ואני לא מדברת בכלל על בעלי שקם לעבודה בבוקר אחרי הלילות הלבנים האלו. יש ימים שהיא מחוברת לי לציצי רב היום שזה בכלל נראה לי לא נורמלי ומרגיש לי שזה מנטרל אותי מכל עשייה שהיא. כאילו אני מוצץ גדול שרק אמור כל היום לשבת ולהניק אותה. והרבה זמן- לא סתם כמה רגעים תידלוק וגמרנו.
לרב היא מתנהגת ככה כשהיא מרגישה לא טוב ובאמת שתינו היינו חולות עכשיו תקופה... עדיין.
ליתר דיוק אני אתחיל את הסיפור מהתחלה. הפסקתי את ההנקת לילה וזה הלך פחות או יותר בסדר עד ששבוע אח"כ היו לי יומיים של לימודים כל היום. כל היום היא היתה אצל אחותי בלי ציצי והסתדרה מצויין אבל רצתה פיצוי בלילה וגם אני כמובן רציתי להניק כדי שלא יגמר לי החלב בגלל הפסקה של יומיים. אז ביומיים האלו לא התעקשתי איתה וכן נתתי לה ציצי בלילה. אח"כ חזרנו למתכונת הרגילה של בלי ציצי ושוב היה לילה בסדר לילה פחות- לא משהו קבוע וברור. כעבור שבוע שוב היו לי יומיים לימודים מלאים והריטואל חזר על עצמו ומיד אחרי הלימודים שתינו נהינו חולות. עכשיו כשאני כותבת את כל זה אז זה די ברור למה נהינו חולות . רק מכל הסיפור הזה אפשר לחלות. אז מה עכשיו- לעשות פוס... מפסיקים ומנסים שוב עוד חודשיים? ממשיכים להתעקש?(הכנסתי את זה רק בשביל שתהיה עוד אופציה- ברור לי שזאת לא). לא יודעת מה לעשות. מחכה לתשובות. תודה

לסיגל - זה הרי ברור שאם את לומדת יומיים בשבוע, והילדה לא איתך, היא צריכה אותך קרוב וזה מתבטא ברצון לינוק בלילה. עצם זה שאת נותנת לה אחרי היומיים האלו - לדעתי זה רק מבלבל אותה יותר. גם העובדה שאתן חולות - ההבנה של תינוקת חולה שמתעוררת בלילה, לא יכולה, לפי הבנתי, לתפוס מה זה שאין ציצי. אצלנו לאחר גמילה מהנקה לילה הפעם היחידה שהוא ביקש והנקתי בלילה הייתה בזמן מחלה.

אז מה עושים? עד מתי את אמורה להמשיך עם הלימודיים האינטנסיביים האלו? אולי כדי לחכות לגמילה מהנקת לילה לתקופה יותר רגועה, שבה תוכלי להיות איתה יותר במשך השבוע, עד שתרגישי שהעניין הושרש יותר לעומק. אם התקופה הזו היא זמנית, לדעתי שווה לחכות עד שתסתיים ואח"כ לנסות שוב. ואם היא לא זמנית - גם אז, לדעתי, שווה לחכות ולנסות שוב בגיל מאוחר יותר. כתבת עם הגדולה לא היו בעיות- בגיל שנה וחצי או שנה ו 8 - לדעתי, הבדל של 3 או 5 חודשים בגיל זה הוא הבדל עצום, לכן, לסיכום, אני הייתי מחכה.

אצלנו זה לקח 3 לילות עד שנגמל מהנקת לילה, וזהו. לדעתי זה היה עניין של תזמון מתאים עבורו (היה בן שנה ו5, סתם לידיעה) והרגשה נכונה שלי (שזה מה שאני צריכה עכשיו). ממה שאני קראתי פה בדף, כשהתנאים הנכונים מתקיימים זה הולך בקלות יחסית.

קודם כל תודה על התגובה המהירה כי נכנסתי לקרוא אם יש משהו לפני השינה. הלימודים נגמרו - זה היה רק לשבועיים שעברו. וזה גם לא היה כ"כ אינטנסיבי- בסה"כ יומיים בשבוע למשך שבועיים. אחרי שגמרתי לכתוב את מה שכתבתי למעלה כבר היה די ברור לי שאי אפשר להמשיך ככה ושהלילה אני בטח אניק אותה. מצד שני
והרגשה נכונה שלי (שזה מה שאני צריכה עכשיו) זה בדיוק מה שאני מרגישה. .. שמתאים לי להמשיך להניק אבל לא בכזאת אינטנסיביות ולא עם כזאת תלות שלה בי. שיהיה בכייף... אבל זה קשור גם לדברים אחרים כמו זה שבמשך היום כשאני בסביבה היא כמעט לא אוכלת מוצק ומעדיפה ציצי. והיא מסוגלת לשכב עליי חצי שעה ולמצוץ אותי לגמרי תרתיי משמע ועוד לשחק לי באובססיביות בפופיק למרות שאני חוזרת ומסבירה לה שוב ושוב שזה לא נעים לי (זה מטריף אותי) וגם מזיזה לה את היד כל פעם והיא כל פעם מחזירה אותה. בקיצור... אינטראקציה ממש לא נעימה מבחינתי.
אני לא רוצה לגמול אותה לחלוטין כי בעיקרון אני אוהבת להניק וברור שהיא עוד צריכה את זה אבל זה הופך להיות חוויה מאוד לא נעימה. אולי זה שוב בגלל שהיא לא היתה במיטבה לאחרונה אבל הלא במיטבה הזה נמשך כבר המון זמן.
כשהיא בריאה לחלוטין היא משחקת מקסים ולא תלותית ורק מידי פעם באה לינוק קצת- לתדלק וממשיכה בעיסוקיה. ואז אני תמיד אומרת לעצמי- את רואה זאת סתם היתה תקופה קשה שלה ותנסי להכיל אותה עם כל הקושי שלך גם כשהיא בתקופות קשות. אבל כשהתקופות הקשות נמשכות שבועות וכל פעם זה משהו אחר- שיניים, אוזניים, וירוס, אנגינה וכו'- פשוט נגמר לי הכוח להכיל אותה כ"כ הרבה זמן בצורה כ"כ אינטסיבית. עכשיו אני מרגישה כמו אמא איומה ונוראית. קצת גלשתי מנושא הדף גם מפה לשם. נראה לי שבאופן כללי אין לזה ממש פיתרון מלבד להמשיך לנסות ולהכיל אותה ככל יכולתי אבל כשזה ממש קשה לי כבר אני תוהה מה היא מרויחה מזה שיש לה אמא חסרת סבלנות ועצבנית שמניקה אותה...
בנימה פסימית זו...

זה הופך להיות קצת בלוג אישי אבל מילא-
אז אתמול בלילה נתתי לה ציצי ע"פ החלטה מראש. ו... היה סיוט מתמשך! לילה לבן שממנו קמים עצבניים, עם גב תפוס ועייפים מאוד. פשוט היתה על הציצי כל הלילה, התעוררה המון פעמים ויקה המון זמן כל פעם. כבר הצטערתי שחזרתי בי כי זה היה יותר גרוע ממקודם.
לעומת זאת היום היה ממש כיייף: ינקה מעט, אכלה יפה מזון מוצק, שיחקה יפה ולא נידנדה וניתלתה. כך שההנקות היו כייף גם בשבילי במשך היום.

הי סיגל
כל כך מזכיר לי את מי-אור מה שאת מספרת.
תשמעי, לי נשמע שאתן פשוט במלחמה. כמה שאת רוצה יותר להפסיק את ההנקה הלילית, ככה היא רוצה יותר להמשיך לינוק ודואגת יותר מאיבוד המשאבים שחיוניים לה
לא חיוניים פיזית כאוכל (אולי גם), אלא נפשית.
קודם כל את צריכה לזכור, ולא עכשיו אלא גם כשקשה, שילד, אם הוא צריך משהו, הוא מקבל אותו. בדרך זאת או אחרת. היא את שלה תשיג. אם לא דרך הנקה, אז זה יבוא לידי ביטוי במשהו אחר, אבל להפסקת הנקה כזאת יהיו תוצאות.
למה בעצם היא מתעוררת לינוק כל שעתיים? מה מעיר אותה? היא רעבה? אולי היא אוכלת ארוחת ערב מוקדם מידי?
אולי מים יכולים לפתור את הבעיה לפחות חלקית?
זה גיל שאני זוכרת ממש כמו שאת מתארת עם שתי הבנות, ותשמעי - זה פשוט עובר !!! היא נפרדת עכשיו מהתינוקות שלה, נפתחת לעולם יותר ויותר.
היניקה היא כלי עזר חשוב בתהליך, היא בטחון.
תחשבי על המשמעות שיש למעבר לאוכל מוצק -
לאכול את החיים, לעכל את החוויות, להפתח לחוות את העולם שמסביב.

יחד עם הידיעה שזה רק שלב (הם בכל זאת לא יונקים לנצח בלילה, זה רק נראה ככה), אולי יעזור לך להכין את עצמך מראש.
לדעת שאת הולכת לישון מתוך רצון שלך להתעורר כל שעתיים ולהניק את הילדה שלך שזקוקה לזה, ובהתאם לכך להתארגן על עזרה כדי שתוכלי להשלים מידי פעם שעות שינה.
עצם הידיעה הזאת גם יכולה לדרבן אותך לקום להניק, ולא בשכיבה על מנת שלא יכאב לך הגב.


שבמשך היום כשאני בסביבה היא כמעט לא אוכלת מוצק ומעדיפה ציצי.
מאוד כיף "להשתעמם" על הציצי. ואז גם לא רעבים. כולם מתחילים בסוף לאכול מוצקים. זה מתאזן.

והיא מסוגלת לשכב עליי חצי שעה ולמצוץ אותי לגמרי תרתיי משמע ועוד לשחק לי באובססיביות בפופיק למרות שאני חוזרת ומסבירה לה שוב ושוב שזה לא נעים לי (זה מטריף אותי)
תורידי אותה פעם פעמיים באופן החלטי אם היא לא מסכימה להפסיק כשאת מבקשת ומזיזה את היד שלה. מנסיון אחרי פעמיים החלטיות זה מפסיק.
אבל איזה חיבור יפה זה של תינוקת לאמא שלה - הציצי בפה והיד על הפופיק!!! וכמה חוסר הנעימות שלך מביעה את
פשוט נגמר לי הכוח להכיל אותה כ"כ הרבה זמן בצורה כ"כ אינטסיבית

אני יודעת שיש ילדים שמצליחים מאוד בקלות עם הגמילת לילה הזאת. אני חושבת שיש ילדים שזה פשוט לא יעבוד איתם, שזאת ממש התעללות לעשות להם את זה.
תבדקי אם היא לא כזאת.

תודה על הדף המענין והחשוב.
רוצה לספר ולשאול על בתי איה בת ה11 חודש כמעט..
מזה כחודש ככה, היא מתעוררת אחרי שהורדמה בערב עלי, או בהנקה- כל שעה. או אפילו 45 דקות.
אני קצת מתחרפנת מזה בערב כשאני הרוסה ועייפה, אני מבלה את זמני במעבר מחדר שינה חזרה לסלון, וחוזר חלילה.. חשבתי לנסות לגמול מהנקה לילית ואני בהתלבטות קשה. לא בטוחה מה עלי לעשות. מנסה להקשיב לעצמי, ושומעת הרבה רעש...
ניסיתי לחשוב עם חברה למה זה כך. היא אוכלת מוצקים במשך היום, אבל לא המון ולא דברים כבדים כמו בשר, ולא בצורה מסודרת. כלומר חברתי טוענת שעליה לאכול ארוחת ערב כמו דיסה ואז תישן ליותר זמן. בכלל לא רציתי להפסיק הנקה לילית אבל המצב התחיל להיות קשה לי. היא היתה חולה אמנם. אך נדמה לי שזה התחיל כבר לפני מחלתה. וכן, היתה לה כבר תקופה טובה בה ישנה איזה 3 או 4 שעות לפני ההתעוררות הראשונה.
אישי ואני ישנים במיטות נפרדות והיינו רוצים לחזור לישון כולנו יחד. נראה שהמצב ישתנה אם נמצא דרך בה איה תינק פחות..
אשמח מאוד לרעיונות ועצות.. ותודה.

באין תגובות פיתחתי לי לבד משהו שחשבתי עליו ומרגיש לי הכי נכון. אז לקוראות העתידיות:
החלטתי לעזור לאיה להתגבר על ההתעוררויות כל 20 דקות (ירד מחצי שעה..P-:), בערבים ע"י כמה סדרים חדשים-
קודם כל תזונה- נראה לי נכון שתאכל די מסודר בוקר צהרים וערב. לא על השעון אבל שיהיה מין הרגל שכזה שנתון לשינויים אבל בבסיס איתן.
ארוחת ערב אמורה להיות טובה ומזינה- משהו כמו דיסה שתחסום רעב לכמה זמן.
אחרי ארוחת הערב והאמבט וההלבשה והכל (ריטואל שינה), מרדימים בהנקה כמה שיקח יקח. הנקה טובה וארוכה,
אחר כך כל התעוררות שלאחריה לא נותנת ציצי. שרה, מנדנדת, מערסלת (בוכה קצת בעצמי.. בלב..), ה-כל אבל בלי ציצי. אני נתתי עכשיו גם מים.
ואז- כשאני הולכת לישון או לחילופין בסביבות 23 או 24 בלילה אני נותנת לה לינוק במיטה. ואז מתי שהיא רוצה עד הבוקר.
היום היום השני. מקוה לבשורות טובות בקרוב. בנתיים הייתי כבר ארבע פעמים אצלה וכל זה בתוך כמעט 3 שעות. כל פעם לוקחת איזה חצי שעה..
אני די שלימה עם עצמי. בכל זאת אשמח לתגובות, אבל אני לא בונה עליהן.. תודה על השעור.

גמדונת,
נראה לי שבחרת לך דרך נכונה ויפה.לא לתת ציצי בשלב הזה של עד שאת הולכת לישון כדי להחזיר לה את ההרגל לישון את הזמן הזה רצוף. מצד שני מעניין למה היא מתעוררת פתאם בכזאת אינטנסיביות. כל ההורות הזאת היא פשוט תעלומה בעיני איך יודעים מה הדבר שבאמת נכון לעשות מה נכון להם, מה נכון לנו. כנראה הפתרונות נמצאים אצלינו באינסטינקטים הבסיסיים אבל כלכך הרבה דברים יושבים עליהם ומסתירים לנו אותם. באופן כללי אני חושבת שאי אפשר להיות קשובים רק לצרכים שלהם אלא אנחנו חייבות לשים לב גם לצרכים שלנו ולשים גבולות איפה שאנחנו לא יכולים ותר.

סיגל,
אני מאד מזדהה עם הסיפור שלך. יש לי בת בת שנה וחמש שגם מתעוררת כמעט כל שעתיים ומאד קשה לי עם זה וכבר כמה חודשים אני מתעסקת ביני לבין עצמי, ביני לבין בעלי, וגם ביני לבינה בגמילה מהנקת לילה כן/לא.
בתחושה שלי שנת לילה טובה כנראה תהיה לכולנו יותר בריאה וממלאה מהנקות הלילה אבל היה לנו נסיון שלא הצליח ובינתיים דחיתי נסיון נוסף. אבל די מיואשת כשאני צריכה לקום שוב ושוב ולא יודעת מה הפתרון.

_אחרי ארוחת הערב והאמבט וההלבשה והכל (ריטואל שינה), מרדימים בהנקה כמה שיקח יקח. הנקה טובה וארוכה,
אחר כך כל התעוררות שלאחריה לא נותנת ציצי. שרה, מנדנדת, מערסלת (בוכה קצת בעצמי.. בלב..), ה-כל אבל בלי ציצי. אני נתתי עכשיו גם מים.
ואז- כשאני הולכת לישון או לחילופין בסביבות 23 או 24 בלילה אני נותנת לה לינוק במיטה. ואז מתי שהיא רוצה עד הבוקר._
הגמד חיוכון - איזו שיטה חכמה! את הקטע של להחזיק על הידיים וכו' את עושה כשאת עירנית ועם סבלנות ויכולה להכיל אותה (שאז תמיד יותר פשוט להניק) ואז כשאת עייפה ואין לך כוחות להתמודדויות את מניקה. כל כך חכם ! איך לא חשבו על זה קודם? אני עכשיו קצרת רוח לשמוע איך הגישה הזו עובדת.
אני עוד לא במקום של לגמול בלילה, אבל מתחילה לחשוב על זה. הגוזלה בת 10 חודשים (וקצת) ויונקת בלילה בטירוף. הלילה הלכתי לישון מאוחר (מסיבותי, ללא קשר אליה) ואחר כך היא קמה לינוק ויצא שמכל הלילה הזה ישנתי בערך שעה. וזה מעייף נורא. את הגדולים שלי לא גמלתי מיניקת לילה. חוץ מהשנייה שהפסקתי לה את ההנקה מיוזמתי, הגמילה מהנקת הלילה באה מהם. (אחד ב-4 חודשים והשלישית ב- 11 חודש). ואני חושבת שהינוקר הנוכחית לא תגמול את עצמה לעולם מהלילה (עד הצבא או משהו כזה (-;). ההתעוררויות כל 20 דקות (ירד מחצי שעה.. מייאשות לאללה, כך שאני ממש אשמח שכשאגש למלאכת הגמילה בלילה אוכל להסתמך על הרעיון המקורי והמיוחד שלך.

בעיני, הרבה יותר קל להניק בלילה (אפילו לא חייבים ממש להתעורר בשביל זה- זה ממש לא נכון בעיני
גם בעיני זה לא נכון. אני חושבת שזה משהו סובייקטיבי. כשהיא הייתה יותר קטנה ישנתי כשהנקתי. היום אני מנמנת, אבל זה נראה לי אפילו יותר מעייף משינה. (משהו כמו לא זה ולא זה).

היי מעדכנת כאן התפתחות למרות שזה יותר מתאים לבלוג, אז בקצרה, כי יש כאן בלת"מ קטן:
לנוני שלי יש היום עצירות. בכתה כל היום וניסתה להוציא בקשיים... היא שותה תה שומר.
ולכן שוב התעוררויות תכופות של 20 דקות, לאחר שיפור מאתמול הרבה פחות בכי ופחות התעוררויויות..
ולכן בגלל העצירות, ולמרות ההתלבטויות שאני הורסת את התהליך- נתתי לה היום ציצי. אחרי קבלת הציצי יש רגיעה, כלומר לא התעוררה כבר שעה מאז..
אז אני מתחזקת בדעה שהתהליך עדין לא נהרס.. פרטים נוספים בקרוב
תודה לתומכות!

הי גמד, החזיקי מעמד.

אני רק רוצה לספר, שעד לא מזמן גם בני היה מתעורר המון המון המון בלילה ולא נותן לי מנוח (עד סביב גיל שנה, אולי קצת יותר)וכמעט כל התעוררות היתה כרוכה בהנקה. זה התיש אותי והטריף אותי. הייתי עייפה-עייפה-עייפה.
לא הייתי בטוחה שנכון לי להפסיק להניק בלילה אז פשוט עשיתי לעצמי שיחה: "חן, ככה זה עכשיו. הוא צריך אותך גם בלילה, משהו מציק לו. קבלי את זה באהבה. זה יעבור." ואת השיחה הזאת הייתי עושה לעצמי מדי ערב לפני השינה. זה עזר לי מאד לקבל את זה.
באמת האמנתי שזה מצב שיש לו סיבה, ושאין ספק שזה יעבור. לקח כמה חודשים - קשים, מתישים ומורטי עצבים. והנה וואלה, זה עבר. פשוט עבר. היום הוא בן שנה ותשעה חודשים, ישן סבבה, התעוררות אחת, לעיתים שתיים.

מעניין שדווקא עכשיו אני חושבת על גמילת לילה... הספיק לי.

ואפרופו העצירות של הקטנה שלך - אני חושבת שאם תרצי שהתהליך שהתחלת ימשיך, אז הוא ימשיך למרות תקלת העצירות.

אם זה חשוב לך ואת שלמה עם זה, אז אל תתייאשי ואל תדאגי. את בטוח בדרך הנכונה.
בהצלחה!

. גמד - קוראת אותך.

הו... תודות על התמיכה! והחיבוק!
אני אנסה לכתוב הערב בבלוג שלי(בלוג גמד במרחקים) את המשך העלילה, כי לא רוצה להכביד על הדף הזה בהגיגי הפרטיים. אך לצורך הדיון בדף זה-
יש כאן עצירות קשה וכואבת ולצורך הענין התהליך נקטע, אך עדיין יש הפחתה בהתעוררויות טפוטפוטפו. כלומר שיש כאן שיפור למרות הרגשה כללית לא טובה.
אז אני עדיין בענין. המשך בקרוב (בתקוה שיהיה שינוי והתהליך המבורך ימשיך).

גמד -
שיהיה בהצלחה. יכול להיות שהעצירות נובעת מזה שעלית בכמות המוצקים , שזה דבר נכון - לתת ארוחות מסודרות ומשביעות, אבל רק תשימי לב אם יש משהו שעושה לה במיוחד עצירות (לפעמים הגזר, תפ"א) נסי לתת שזיפים (עכשיו לא העונה, אפשר כפית של גרבר שזיפים) או עגבניה.
קצת לעודד - בני בן שנה וגם היו תקופות כאלו ועכשיו יש קצת שיפור... לא רוצה להרוס אבל אל תבני המון צפיות על השיטה שלך, בסה"כ זו קצת שיטתיות שהקטנה לא תתפוס (השעה שבה את הולכת לישון...) אבל תנסי מי יודע? בהצלחה ולילה טוב לכל האמהות העייפות.

תודה לך אורחת. את מוזמנת להישאר...
עידכון: דוקא השיטה כבר החלה להניב פירות היא איכשהוא קלטה שלהתעורר כל 20 דקות זה לא הולך טוב אבל כל שעתיים זה מתקבל טוב מאוד..
אבל בימים האחרונים עם העצירות התחלתי לשים לב שזה לא רק זה. משהו מפריע כאן. באמת צעקות כאב וסבל נשמעו מרחובינו...
למרות הטיפול בשזיפים יבשים ומסאג"ים. והרבה הנקת יום, ופחות מוצקים.
וכאן התגלתה התעלומה: יוצאות שיניים קדמיות... היום היום ראיתיהן לראשונה. מיד הופסק התהליך והופעלה מערכת רגשות האשמה במלוא העוז.
כרגע אני נותנת לה כמה שהיא רוצה וצריכה. אבל באמת שלמרות הכל נעשה כאן שיפור. היא ישנה יותר טוב יותר עמוק. למרות ההתחלה המינורית.
(שתי לילות של הרמה והחזקה לשעתיים שלוש במקום הנקה).
מסקנה באיחור: לא מצטערת על הניסיון הזה. כרגע אני לומדת שבאמת לכל דבר יש סיבה שנסתרת מעיני.
עוד אחזור לדף הזה בהמשך. תודה!

וכאן התגלתה התעלומה: יוצאות שיניים קדמיות...

אני לומדת שבאמת לכל דבר יש סיבה שנסתרת מעיני.

זיכרי את המסקנה הזאת לאורך כל האמהות שלך!
לכל דבר יש סיבה !

תגידו, יש תינוקות מעל גיל שנה שיונקים אבל גם ישנים נורמלי? אשמח לדעת. אין לי זמן לכתוב את כל הבעיות שלי עכשיו אבל זה פחות או יותר כמו שאתן מתארות. בן שנה. יכול להתעורר כל שעה בין 8 בערב ל7 בבוקר או בכל פעם שמניחים אותו. כבר לא אכפת לי לישון בישיבה כל הלילה, אבל לא מ8 בערב.אולי באמת אחכה שיגמר החורף ואיתו הוירוסים למרות שתכננתי לנצל את חופשת חנוכה לגמילה. זה לא הולך.

שלום גמד, רציתי לשאול, מה בדיוק עשית איתה בשעות שמחוץ לתחום? ניסית להרדים אותה או שהסחת את דעתה? ואם הסחת את דעתה, איך היא תפסה שבעצם זה זמן לשינה? ומה קורה עכשיו אצלכם? תודה מראש!

את השאלה לגמד, אולי תרצי לשאול אותה בדף הבית שלה.
ייתכן ולא תראה את זה כאן.

אני רוצה לשתף שהלילה פצחנו בגמילת לילה...
לא היה קל אבל גם לא קטסטרופה כמו שחששתי. שתי התעוררויות - הראשונה ארכה כ - 40 דקות בהן הוא היה על הידיים שלי, בוכה-כועס-זועם-מתאבל ונרגע לסירוגין. הלב נשבר אבל אני כבר כל כך רוצה בזה...
היה לי הרבה מקום להכיל את זה, נתתי כל מה שיכולתי מלבד ציצי, פשוט רוך וחום והבנה וסבלנות וקבלה. בסוף הוא נרדם לי על הידיים.
ההתעוררות השניה ארכה כרבע שעה והיתה מאד דומה - גלים של בכי ורגיעה.

קשה לגזול ממנו את הדבר שנעים לו כל כך.
הסברתי לו כמה שיכולתי.
עבר לילה ראשון.
הטיפים שיכולתי לחשוב עליהם הם:

1. רק אם את לגמרי לגמרי לגמרי שלמה עם העניין!
2. בעיני לא נכון להעביר אותו לאבא ולהיעלם. אבא היה לידנו אבל בן העדיף להיות עלי.
3. לגזור להם ציפורניים. הוא כל כך כעס והשתולל ושרט אותי בטעות.
4. המון סבלנות, לא לנסות להפסיק את הבכי או להסיח. פשוט להיות שם. לנחם. להקשיב.(הוא עוד לא מדבר אבל הקשבתי לבכי שלו וכיבדתי אותו).
5. לא לשכוח לנשום.

בהצלחה לי בלילה הבא. ובהצלחה בכלל.

שאלה לי, למה לא להסיח את דעתו? את לא חושבת שכך הוא יהיה אומלל קצת פחות? וגם- בן כמה בן?

היי פלונית,
בתשובה ל- מה בדיוק עשית איתה בשעות שמחוץ לתחום?
אני מניחה שאת מתכונת לשעות הערב, כשנגמר היום ומתחיל זמן שינה. אז אצלינו לפני עיניני השיניים וההתעוררויות התכופות- היא רצתה להרדם תמיד בין שש לשמונה בערב. והיא גם נראית מאוד עייפה. יש לנו טקס קבוע של לפני השינה. זה חשוב בעיני כהכנה להרדמות.
הבית וחדר האמבטיה מוארים קלות באור רך, אמבטיה רגועה, התנגבות, התלבשות בפיזמה- לוקחים את הזמן עם זה אלא אם כן היא כבר מתה לינוק ולהרדם שאז היא בוכה מרות וכל הענין קורה מהר.
ואז הנקה, נידנודים, הרדמות. לוקח לפעמים שעה.
אחרי שהיא התעוררה לרגע לא הסחתי את דעתה.
אני מסכימה מאוד עם חן נושי: חשוב בעיני להכיל את הבכי להיות שם ולקבל בהבנה, להקשיב לבכי. לתת לה להוציא.
ולתת מסר: כרגע לילה. לא זמן למשחקים. אנחנו איתך עד שתרדמי לך. לפעמים החזקתי אותה המון זמן על הידיים,
הורדתי אותה למזרון והיא התעוררה. אבל כל הזמן הזה היא ישנונית כי היא עייפה מאוד. עד לרגע שיכלה להרדם בבטחה. יודעת שהיא נאהבת ועטופה.
וחוזר חלילה. לאט לאט המרוחים בין ההתעוררויות גדלו. אבל כאמור התהליך הופסק עד שהשיניים תצאנה. אז די חזרנו להתחלה P-:...

חן נושי בהצלחה רבה!

תודה!

למה לא להסיח את דעתו? את לא חושבת שכך הוא יהיה אומלל קצת פחות? וגם- בן כמה בן?

בן בן שנה ותשעה חודשים.
אני חושבת שלהסיח את דעתו לא רעיון טוב כי חשוב לתת מקום לכאב שלו ולאבל שלו ולתסכול שלו. תתארי לעצמך שאת נורא נורא מתוסכלת ממשהו , בוכה וצועקת, ומי שנמצא לידך רק מנסה להסיח את דעתך למשהו אחר... כמה זה מקומם, כמה זה מעליב.
אני מרגישה שהתמיכה הנכונה היא לתת לכאב הזה להיות ולתת לו להתבטא (גם אם זה לא נעים לנו או קשה לנו, או מחריש אזניים או מעצבן).

הוא אומלל בכל מקרה. אני לא מעוניינת שהוא יפנים את האומללות הזאת, אלא יחצין אותה.

אולי זה לא המקום, או שאולי כן?
בכל מקרה אני רוצה לספר שהלילה בן התעורר פעמיים - פעם ראשונה חמש דקות של בכי. בעיקר עצוב (פחות כועס). ואז הוא לקח מוצץ ונרדם. בפעם השניה זה לקח ממש דקה. הוא טיפה בכה, לקח כמה שלוקים של מים ואז נשכב לידי ונרדם.
אני מלאת הערכה אליו. זה עצוב לי וגם שמח. יש לי הקלה גדולה.
כל זה נכתב כדי לעודד אמהות חוששות - אני חושבת שאם את לגמרי בשלה לזה, זה קורה קשה פחות מהמצופה.
זהו.

נטע לא נהגה לינוק בלילה, מקסימום קצת לפנות בוקר אם משהו העיר אותה (ולחזור לישון).

בשבועיים האחרונים אנחנו במקום חדש, מצב חדש, תנאים חדשים וקצת מחלה (שן אחת קשה במיוחד). לא תנאים לגמילת לילה.
מצד שני התנאים האלה פשוט לא מאפשרים לי להניק אותה כשהיא מתעוררת בלילה.
ודווקא עכשיו היא התחילה להתעורר כל הזמן.

היה לנו ברור שהיניקה זה רק לצורך נחמה ולא מרעב.
החלטנו להחליף ילדות (אנחנו ישנים בצמדים הורה-ילדה על מזרונים צמודים אבל בנפרד. השמיכות נפרדות).
קיבלתי את הגדולה.

בלילה הראשון היה הרבה בכי והיו הרבה חיבוקים ודיבורי נחמה מצד אבא. המון.
היא לא רגילה להתנחם עם אבא. בשום מצב. תמיד זאת אמא, אפילו אם לא מעורב בזה ציצי.
הלילה הראשון היה קשה מאוד אבל החלטנו מראש שזה מה שאנחנו רוצים ולכן אמא נשארה תחת השמיכה שלה.

השינה שלה קלה למדי. לפעמים מתוך שינה היא שולחת יד, ממששת את האף של אבא וחוזרת לישון.
לפעמים יש בכי קטן או בינוני ואבא פותר אותו בחיבוקים ודיבורים. אמא נמצאת 10 ס"מ משם אבל מחוץ לתמונה. מאמא היא לא היתה מסכימה לקבל חיבוקים בלבד.
זה שיעור נהדר בשביל אבא ונטע - ללמוד להתנחם אחד עם השני.

ובשמונה בבוקר, כשהשמש עומדת בדיוק מול החור בוילון ופוגעת בפנים של נטע ושל אמא שלה, נטע מתעוררת, יוצאת מהשמיכה שלה ועוברת לזו של אמא ולהנקת בוקר וחיבוק.

עוגיה, זה נשמע מאוד מבורך ובריא.
אני מאמינה באינטואיציה האישית. למרות שנראה שעל פניו זה כביכול זמן קשה לגמול, הצלחתם ואתם יותר רגועים.
אני לכשלעצמי חווה משהו דומה- התחלתי תהליך שנראה לי בריא, היה שינוי מנהגים להרבה יותר יניקות, עמדתי בבכי שתי לילות ואחכ התחיל להיות יותר קל.
פתאום הגיעה ה"סיבה" לבכי, בצבצו פתאום שתי שיניים קדמיות. הפסקתי את כל התהליך. מרעיפה עכשיו המון אהבה חיבוקים נידנודים וחלב... המון חלב...
הכל חזר להתחלה, ואין לי ממש רגע שקט לעצמי בערבים. אבל משהו בי אומר לי להמשיך להניק ערב.
מצד שני משהו שכלתני (ועצבני...) לוחץ לי על נקודת רתיחה כל פעם שאני הולכת שוב להרגיע. אחרי 20 דקות...
אני עושה לעצמי רגע מדיטציה קטנטן ונכנסת לחדר באהבה. רגועה ומקבלת. עדין אומרים לי שחבל שהפסקתי. זה מבלבל מאוד. איה בת 11 חודש.
אני מקוה שהתקופה הזו תעבור במינימום נוירוטיות... ומקסימום הבנה והכלה ורגיעה..אמן.

שלום לכולנן!
הבת שלי בת שבע וחצי חודשים ומאז הלידה היא ישנה איתנו במיטה. כלומר לא ממש במיטה, אלא שבנינו לה מעין מיטה משלה ש"מתלבשת" על הקאנט של המיטה שלנו. אז בעצם היא במיטה משלה אבל במיטה שלנו. עד גיל חמישה וחצי חודשים היא הייתה מלאך בלילות. היא לא התעוררה כמעט, מקסימום פעם עד פעמיים. אך בגיל חמישה וחצי חודשים, היא פתאום התחילה להתעורר כל לילה וכל הלילה בבכי ובגירודים של האזניים. התברר לי שהיא סובלת בדלקות אזניים חמורה (חיידק בשם פסידומונס), וזה הלך וחזר אליה חמיש פעמים רצוף (ואף פיתח לה פיטריה כתוצאה מאנטיביוטיקה). חודש וחצי שלמים היא היתה חולה, עד שהלכתי איתה לטיפול אצל מטפל רפואה סינית. זה עשה פלאים. אבל כעת, אחרי שנפטרתי מדלקות האזניים, פתאום החלו לצאת לה השיניים הקדמיות. גם היא יונקת בין שש לשבע פעמים בלילה (ולפעמים אף יותר, ואני פשוט הפסקתי לספור). אני ממש השתגעתי. ניסיתי במשך שבועיים לתת לה מים בלילה במקום ציצי, בתקווה שהיא תוותר על ההתעוררויות הללו. בלילה הראשון זה עבד מצויין. היא שתתה את כל הבקבוק. אך בלילה השני והלאה, היא קלטה את העניין ובכתה בכי תמרורים. בעלי ממש לא בעניין של הפסקת הנקה בלילה והוא נורא ריחם עליה. כמובן שאני הייתי כולי רגשות אשם.
לאחר התייעצות עם אחת מיועצות ההנקה של "לה לצ'ה", שבה היא אמרה לי שתינוקות רוצים לינוק בלילה בגלל סיבה כלשהיא (ולאו דווקא מפינוק או הרגל)- שיניים, כאב שמציק לו באיזה מקום, או סתם כי הוא רוצה להגרגיש את אמא ובכך לקבל את הבטחון שלו, החלטתי להפסיק את נסיונות הגמילה. היא אמרה לי שתינוקות לא יונקים כי סתם בא להם. יש להם צורך בכך, אם זה מה שהם רוצים. היא אמרה שאם זה מה שהתינוק מבקש, אז לתת לו ולא למנוע ממנו. ציצי זה לא רק סיפוק פיזי. זה לא רק אוכל- זה גם בטחון. היא גם אמרה שתינוקות שלא מנעו מהם הנקה, גדלים להיות יותר רגועים וגם נגמלים בסופו של דבר יותר בקלות ואף מיוזמתם. בסופו של זה עובר. והאמת, אני הרבה יותר שלמה עם זה עכשיו שאני ממשיכה להניק גם בלילה.
בכל מקרה, בהצלחה לכולן בכל מה שיחליטו. לכו בעקבות האינסטינקט שלכן.

שלום אמא שלי אילי, ברוכה הבאה לדף.
נשמע שעברת תהליך חשוב. באמת אחרי שמתרגלים ללילה שלם כמעט בלי התעוררויות, קצת קשה יותר לקבל בכי והתעוררות לילית תכופה.
יונקת בין שש לשבע פעמים בלילה (ולפעמים אף יותר, ואני פשוט הפסקתי לספור). הכל תלוי מאיזה צד מתבוננים...
זה רגיל אצלי כך מיום שבתי נולדה, יש תקופות יותר טובות ותקופות פחות. תקופות שהם צריכים אותנו יותר, ותקופות בהן הם מרגישים בטוחים גם בלעדינו.
טוב שדיברת עם יועצת ללל. בתך עדיין קטנטנה, אם תקראי היטב בתחילת הדף, תביני את כל הדרכים וההמלצות לתהליך ומתי כדאי להתחיל.
ממליצים לא לפני גיל שנה. אני כרגע למדתי על בשרי שלכל דבר יש סיבה. לא רציתי להפסיק להניק רק לנוח קצת בערב... והנה השיניים מופיעות.
זה זמן חשוב בעיניי לתת לקטנים תמיכה כעת. בהצלחה.

שלום גמד ותודה. גם אני שמחה שעברתי תהליך מסויים עד שהגעתי למסקנה שאני אניק כמה פעמים שהבת שלי מבקשת בלילה. אני עכשיו מתעוררת בלילה להניק ללא שום כעס או תיסכול. לפני כן הייתי תמוסכלת מרוב הפעמים שהיה עלי להתעורר (למרות שאצלי הנקה זה בסך הכל להסתובב לצד ולשלוף את הציצי ולהמשיך לישון). אך מספיק כמה פעמים בלילה להתעורר "רק לדקה", וכל השינה שלך הלכה. אני אף מנסה להשלים את שעות השינה שלי בצהריים, כשהבת שלי נרדמת. גיליתי גם, שאם אני הולכת לישון בצהריים ביחד איתה, אז היא יכולה לישון יחד איתי אפילו כשעתיים ויותר (לעומת כשהיא ישנה לבדה והשינה שלה עורכת מקסימום חצי שעה עד שעה). חוץ מזה, אני מבינה אותה כעת, כשהשיניים שלה בוקעות. זה בטח מאוד כואב ומציק. לכן אני מרגישה שהדבר הנכון ביותר הוא להמשיך להניק בלילות.

אני רוצה להפסיק אבל שלם עוד לא בן שנה ולי אין כוח להתמודדויות. הוא עקשן מתוק ולא לוקח מוצץ.
ניסינו עם בקבוק אבל אמא זה אחרת.. והוא לא מוותר..

יש עצות? אגב, הוא כבר כמעט לא יונק ביום ואוכל טוב ברוך ה.

טוב, אנחנו נשברנו כמעט מיד ומאז המצב יותר טוב או יותר גרוע- תלוי מאיפה מסתכלים על זה. חזרנו לישון באותה מיטה, והוא תלוי בשעות השנה שלי, אבל מצד שני ישן הרבה יותר טוב וגם בערב יש שיפור.
ניסינו לגמול מיניקה בערב 8-11 ולא הלך. בכה ובכה עם עיניים עצומות. הוא לא נרדם בלעדי בשום אופן. ב10 וחצי נשברתי (גם לאבא יש חלק בזה) והחלטנו שעכשיו שבועיים לוקחים פסק זמן ואפילו לא חושבים מה הלאה.צריך להתאושש מהטראומה. כרגע נראה לי שפשוט נחכה שיגדל. רק נקוה שאיכשהו ילמד לישון בלעדי, לפעמים הוא סהרורי לגמרי, החמודי. נרדם ל-5 דקות כדי לסחוב עוד שעה וכו' (בבקרים שאני עובדת).
בכולופן, תודה לכולכן על התיאורים הנרחבים, התשובות והמחשבות שאתן חולקות עם אם טרוטה ומרוטה אך רגועה על שאינה צריכה להחליט לגמול את הפינוקיו שלה.

אני לא בטוחה שאתן צודקות בקשר ל"לתת להם להוציא את זה". אני חושבת שאחרי שהיו מקשיבים לצרות שלי באמפתיה הייתי שמחה אם היה לי איזה ספר טוב שיעזור לי לשכוח מהעולם... זה לא חוסר כבוד או משהו כזה. אני עוד צריכה לחשוב על זה.

• סיגל (07.12.2005 12:33):

טוב טוב...
קודם כל אני מוצפת מיד רגשות אשם גם אם זה לא מה שניסיתם ליצור (סביר להניח).
שנית- חזרתי לכאן כי אני באמת לא ממש שלמה עם מה שאני עושה.*

אני מאמינה מאוד בעקרון הרצף, לזרום עם הילד, הנקה עד גיל מאוחר וכל השאר...

יש ספר שאני צריכה לברר עדיין את שם הסופרת אבל הוא נקרא "ילדי גינאה החדשה" שכתבה אותו אנתרופולוגית שהתחתנה עם ראש השבט. בנוסף יצא לי לראות כמה סרטים במהלך חיי על חיי שבטים בכל מיני מקומות בעולם.
הדברים נראים ונשמעים קצת אחרת ממה שכתבה הדוגמנית האמריקאית שחוותה את אמהותה עם קופים,
שם לדוגמא, נראו תינוקות בוכים (לא מרעב) כשאף אחד לא ניגש אליהם אז הם הפסיקו, כך הם מבינים בעצם את הגבולות של אנשי השבט ואת ההתנהגות הנצפית מהם ונותנים להם לבכות... או שמראים באמצע הלילה את התינוק שוכב ליד אמו (כשהראו אותו ביום - ראו שהוא עדיין זוחל אחורה- סביר להניח שגילו צעיר משנה), רוצה לינוק והיא דוחפת אותו עם היד, משהו כמו "תן לישון".... הוא מנסה קצת, מקטר קצת, כנראה שלבכי היסטרי הוא לא מגיע כי אמא שלו לא משדרת לו מסרים כפולים (אני רוצה לישון אבל מרגישה אשמה) ואז הוא מפסיק לקטר ונרדם. בבוקר הוא מאושר ומשחק ואין לו שום טראומה מזה שלציצי שלו מחובר בן אדם וכן, גם בגילו הזעיר, הוא כבר מבין זאת. למרות שאמא וציצי הם חלק מגופו. לאט לאט הוא לומד להיפרד וזה הכי טבעי בעולם. זה קורה באופן טבעי עם האוכל המוצק ותחילת העצמאות. וזה מפחיד אותם זה נכון, אבל את בטוחה בעצמך, אז גם הילד בטוח.
בעיני ורק בעיני, (וגם מתוך מה שראיתי בסרטים אלה)
הנקה טבעית - היא הנקה עד שלאמא נמאס להניק. ואני לא מדברת על מצב שבו כמובן מרעיבים את הילד. אלא, ברגע שאוכלים אוכל מוצק, ובעיקר אם יש שיניים, ההנקה באופן טבעי, אמורה להצטמצם ולהסתיים. כשאני שומעת על אמהות שמניקות עד גלאים מופלגים כגון 4 או 5, זה די ברור שהאמא לא משחררת ולא הילד. אין בזה שום דבר טבעי. תינוק לא אמור לרצות זאת כשכל מה שהוא רוצה זה לפתח עצמאות וכמה שיותר מהר, למרות שאנחנו בעל החיים שהגור שלו יוצא הכי מאוחר לעצמאות בטבע מכל החיות. עדיין יש גבול בעיני... פינוק והרגעה - מתחלפים באופן טבעי - מציצי - לליטוף, חיבוק, שירה, סיפור, נישוקים, וכו'....
באופן כללי אני גם בעד האמא.
עכשיו אני מרגישה כמו אמא איומה ונוראית. - את לא חמודה! את נורמלית לחלוטין. מיליון ואחת אמהות מניקות ולכל אחת יש את הגבול שלה, אחת מסוגלת להניק חצי שנה, אחת שנה וחצי ואחת 10 חודשים. זה בסדר גמור. את לא עושה שום טראומה. הטראומה - וגם לא טראומה, האי נעימות היחידה שיש היא לגדול עם אמא שלא שלימה עם מה שהיא עושה ולא מאפשרת לעצמה את הגבול שלה - שזה הדבר הכי טבעי והכי נכון לאמא ולתינוק/ת בעיני. ואז יום כן יום לא - זה הכי קשה לילד. הילד צריך להרגיש בטוח. ושלימות ושלווה הם שיקנו לו בטחון זה בעיני.

• יחד עם הידיעה שזה רק שלב (הם בכל זאת לא יונקים לנצח בלילה, זה רק נראה ככה), אולי יעזור לך להכין את עצמך מראש.

לדעת שאת הולכת לישון מתוך רצון שלך להתעורר כל שעתיים ולהניק את הילדה שלך שזקוקה לזה, ובהתאם לכך להתארגן על עזרה כדי שתוכלי להשלים מידי פעם שעות שינה.
עצם הידיעה הזאת גם יכולה לדרבן אותך לקום להניק, ולא בשכיבה על מנת שלא יכאב לך הגב*

אני גם מאמינה שלא כל מה שהילד/תינוק רוצה, זה מה שהוא צריך, יש הבדל בין רצון לצורך, הבן שלי רצה לינוק כל שעתיים, אבל הצורך שלו הוא לישון, וגם אם זה בשכיבה, הוא היה מתעורר מלינוק, וזה גם מעייף מאד מאד - לינוק
דבר שני, נצח זה דבר יחסי. לאחת נצח, זה חצי שנה ולאחרת שנה. וזה בסדר גמור.
לא יודעת אם יש לך עזרה או לא, סיגל, אבל לי למשל אין עזרה ואני עם הילד כל היום עד שבעלי חוזר ב17:00 מהעבודה ולכן אני חייבת לישון וזה הצורך הכי בסיסי בעולם שיש. לישון. מגיע לך ואני מקווה שלמרות הפחדים מ"טראומה" ורגשות האשם תאפשרי זאת לעצמך.
אני איתך. גם אני גמלתי מהנקת לילה (עדיין גומלת) זה לוקח קצת זמן. גם אני עדיין רוצה להניק. הילד שלי בן 10 חודשים, לפני חודש הגענו למצב שהוא ינק כל שעתיים-שעה-שעה וחצי, מרווחים כאלה, אני נטרפתי והבנתי שזה הגבול שלי, ירדנו מ12-14 הנקות ביום ל-5-6. ועכשיו כייף לי להניק ומבחינתי שינק עוד חצי שנה, אבל בלילה אני רוצה לישון! וזה בסדר גמור. את לא עושה לילדה נזק, היא כבר אוכלת אוכל מוצק ועדיין יונקת במשך היום, זה בסדר.
ציצי כצורך נפשי, זה כבר פרשנות שלנו, לדעתי הדבר הטוב ביותר, הוא להיות כמה שיותר שלימה (לפחות ב80%.....גם פה אין מושלם) ועקבית, תוך כיבוד והקשבה לילדה. אבל מותר לך להציב גבול. הילדה כן תבין. הילד שלי הבין ולא סבל ולא "נכנע" כי הוא "שורד" זו פרשנות! אני ראיתי את הילד שלי אחרי לילות של שינה עם רק פעם אחת הנקה בלילה - מאושר יותר, עם הרבה יותר מרץ ועם אמא הרבה יותר רגועה ושפויה.
(אגב, כדאי רק לתת משהו משביע לפני השינה אם לא מניקים כל הלילה, כגון דיסה - סולת,קווקר, או תחליף חלב)
בהצלחה!
(סליחה שיצא ארוך, אבל לבי יצא אלייך ורציתי להראות לך גם עוד דעה, בה את לא עושה נזק לאף אחד בשינה בלילה ולא טראומה)

קוראת וזולגות לי דמעות.
רוצה לחדול מהנקות לילה ולא מצליחה.
אין לי כבר כוח. אני לא ישנה כבר המוןןןןן זמן מאז שהמתוקי נולד (הוא כבר בן שנה וחודש). כלומר לא ישנה כמו שצריך.
מדברת איתו ומסבירה אבל הוא לא מסוגל להרפות. ואני עייפתי.
והוא לא אוכל מוצקים כמו שצריך. ולא סובל דייסות.
)-:
<היה לי צורך להוציא קיטור. נמשיך לנסות>

לנבט חיטה
תשמעי, אני מבינה אותך לגמרי, זה קשה וכמעט בלתי אפשרי לא לישון כל כך הרבה זמן. אצלי בכל אופן זה כבר היה בלתי אפשרי והביא אותי למצבים פסיכוטיים לחלוטין
הדברים שאומר לך הם רק דעתי אבל אני מכירה עוד אמהות שמבינות לליבך, ולכל דבר שמתאים לאדם, יש גם תמיכה של מחקרים,
בדיוק כמו שיש אמהות שמתאים להן להניק עד גיל 4 - ימצאו את המחקר שמוכיח שזה הכי נכון ובריא לילד....
ולכן, מה שהכי מתאים לילד, זה מה שמתאים לכולם, כלומר, לו, ולמשפחה שלו, צריך למצוא דרך אמצע, אין מושלם, שתהיה טובה גם לך וגם לו.
וזה אומר שלא משנה בשיטה שתבחרי לגמול אותו, כל עוד עד איתנה ברצונך הלגיטימי לישון, זה יעבוד!
זה יכול לקחת 3 ימים וזה יכול לקחת חודשיים, אבל אם בהדרגה ואם לא - את מיד תראי שיפור.
תוציאי לך מהראש עד כמה שאפשר, את כל הדיבורים על טראומה לילד(אם יש לך מחשבות כאלה בכלל), שאת אמא גרועה ולא בסדר ואת רגשות האשם.
כשילד מתחיל להגביר את כמות ההנקות שלו, זה סימן מובהק לכך שהחלב כבר לא מספק אותו, הוא זקוק לאוכל מוצק.
אני מאמינה (ואצלי זה גם עבד, למרות שכל ילד וכל אמא זה צוות אחר! ולכן מתאימים לו דברים אחרים!) שכשלא תניקי מתי שלא תרצי להניק, הוא יאכל מוצקים ברצון.....
אשמח לשמוע עוד....

שכשלא תניקי מתי שלא תרצי להניק, הוא יאכל מוצקים ברצון.....
זה ממש לא ככה.
אבל תודה.
(-:

לנבט חיטה

ניסית? איזה מאכלים ניסית לתת?

איזה דף מרתק, קראתי וקראתי , וקצת התבלבלתי.
אם יש משהו שהייתי שלמה איתו מרגע הלידה זה הודאות שההנקה היא הדבר הכי טוב שאני יכולה לתת לבת שלי,
ועכשיו בגיל שנה וחמישה חודשים אני מוצאת את עצמי מניקה את גלי כל שעתיים וחצי בלילה, כמו שעון, שואלת את עצמי אם יש סיבה שזה יפסק אי פעם,
אם זה בכלל טוב בשבילה כל הזמן להתעורר, אולי אם הייתי גומלת אותה היא היתה ישנה לילה רצוף ורגוע יותר?
וגם לא ממש מוצאת את עצמי בכל הסיפור הזה, אני כבר לא סבלנית כמו בעבר, אני לא יודעת אם אני צריכה ליזום משהו בשביל לשנות את המצב.
זה הפך להיות שגרה, למה שזה לא ימשך עד גיל עשר?
אם אני אגמול אותה עכשיו באופן יזום, אולי אני אצור לה כזאת טראומה שתגמד את כל הרווח מההנקה עד עכשיו?
ובעיה נוספת , אני אם חד הורית והתחלתי סוף סוף לצאת עם בחור, איך בכלל אפשר ליצור זוגיות במצב כזה? הלילות הם של גלי עכשיו.
כל עצה/הארה תתקבל בשמחה...

בגיל שנה וחמישה חודשים למיטב ידיעתי וניסיוני לחלוטין תקין לגמול מלילה.
אני גמלתי בגיל שנה ושלושה חודשים מ20 פעם בלילה ל3 פעמים בלילה ובגיל שנה וחצי לפעם אחת בלילה והיום (בת שנתיים וארבע) יונקת רק "כשיש אור"

אולי אני אצור לה כזאת טראומה שתגמד את כל הרווח מההנקה עד עכשיו?
ממש לא נראה לי - השאלה כמובן זה איך לעשות את זה (שאלת השאלות...)
נראה לי שיותר נזק ייגרם אם את תחיי בתחושה שאת מוותרת על חייך למענה.

אני רוצה לנסות ולהסביר, למה כל כך קשה לי לגבש החלטה.
אני מרגישה שדוקא פה ב"באופן" אני יכולה להסביר.
מאז שילדתי את גלי , התחברתי לאתר הזה יותר ויותר, שני הדברים שאמצתי פה בחום הם הנקה ולינה משפחתית.
אין אף אחד בסביבה שיכולתי לשתף אותו בזה או לקבל תמיכה ממנו.
כשכל החברות שלי העבירו את הילדים לחדר אחר, בגיל שלושה חודשים, כי ככה מקובל ומומלץ, מצאתי את עצמי שותקת בכל הדיונים על הנושא,
כולן דווחו שהן חשות משבר אבל הן יודעות לטווח ארוך שהן עושות את ההחלטה הנכונה.
אותו דבר לגבי ההנקה, כשכולן עברו לתחליפי חלב, כי אחרי גיל חצי שנה לפי טיפת חלב כבר ההנקה פחות חיונית, אני המשכתי להניק, וכשהן גמלו את הילדים שלהם לגמרי, הן גם אמרו לי שלטוח ארוך הן עושות את ההחלטה הנכונה, כי ככל שגיל התינוק עולה, יותר ויותר קשה לגמול.
הרגשתי מאוד "טבעית" הרגשתי שאני "פועלת לפי האינסטינקטים שלי" , שמחתי בהחלטות שלי.
ועכשיו אני מרגישה שאני עומדת לפני שוקת שבורה, שהרגלתי את גלי לסטנדרטים שאני כבר לא יכולה לעמוד בהם, והם גם לא טובים בשבילה.
נראה לי שיותר נזק ייגרם אם את תחיי בתחושה שאת מוותרת על חייך למענה.


אם הייתי מגדלת אותה כמו ההמלצות מסביב, היתה לי ילדה היום שישנה לילה שלם, לא צריכה לחוות תסכול שנמנע ממנה משהו שהיא מאוד רוצה.
ולא הייתי עכשיו צריכה להתחיל איתה בקרב, כי מבחינתי כל לילה לנסות להסביר לה שהציצי ישן, שהיא צריכה לחזור לישון בלי לינוק זה סוג של קרב.
בנסיונות שכבר עשיתי, זה גרם לה מיד לעצב ולבכי, ולי זה גרם מיד לתת לה לינוק, לשתינו היה יותר קל.
אני מקוה שאני מצליחה להסביר את הקושי שלי.

כולן דווחו שהן חשות משבר אבל הן יודעות לטווח ארוך שהן עושות את ההחלטה הנכונה
לדעתי, זה הלקח שאת צריכה לקחת מהחברות שלך - לא את מה שהן עשו, אלא את איך שהן עשו @}
גמילה, גם חלקית, צריך לבצע "ברגישות ובנחישות" כל פעם על גבול אחד שלך, שאת בטוחה בו. לא להציב יעדים מעל הפופיק.
אני עדיין רחוקה מלגמול, אבל מדללת הנקות במשך היום (לטובת מוצקים), ואי אפשר לעשות את זה ללא ביטחון שזה מה שרוצים באמת.

גמילה, גם חלקית, צריך לבצע "ברגישות ובנחישות" כל פעם על גבול אחד שלך, שאת בטוחה בו. לא להציב יעדים מעל הפופיק.


מעל לפופיק ! דימוי מצויין לגמילה מהנקה (-:
אני חוזרת ומקשה, איך אני יכולה להיות בטוחה?
זאת הילדה הראשונה שלי, כך שאין לי נסיון קודם.
אמא שלי כלל לא הניקה אותי, וחושבת שכבר מזמן הייתי צריכה לגמול.
עדין לא מצאתי את עצמי בסיטואציה עם גלי שהייתי צריכה ממש להתעקש איתה על משהו, היא כל כך חיובית וטובת לב, תמיד אפשר למצוא פתרון , או להציע לה משהו אחר, אם מה שהיא רוצה לא אפשרי.
זאת הפעם הראשונה מאז שהיא נולדה שאני יודעת שאני הולכת ממש להתמודד מולה.
מאיפה מגייסים את הנחישות ?

מאיפה מגייסים את הנחישות ?
לא יודעת S-: אני עוד לא שם (שלי בת חצי שנה) אבל מאד מזדהה עם ההתלבטות הזו
אני גם מאד מסכימה עם קומה ג שצריך לקחת את זה צעד צעד. זה לא שהיום היא יונקת כל שעתיים ומחר היא תישן לילה שלם (אלא אם את הולכת על שיטת ה5 דקות או משהו דומה ואני מניחה שזה לא הכיוון שלך...). תציבי לעצמך בהתחלה יעדים יותר פשוטים שאת מרגישה שאת יכולה להיות נחושה בהם.
לדעתי, וזו דעתי בלבד, באמת שאין לי מושג ולא נסיון - לא זה ולא זה יגרמו לטראומה. נשמע שיש לבתך אמא אוהבת ומסורה, וזה לא ישתנה רק כי שמת גבול.
נראה לי שזו הנקודה - איפה את שמה את הגבול שלך? עד עכשו זה נראה לך טוב, וטבעי ונכון, ועכשו זה כבר מתחיל להיות מעמסה ומקשה על חייך. וזה לגיטימי בעיני (ואפילו הכרחי) לרצות גם בחיים משלך שהם קצת יותר בנפרדות מבתך. רגעים שבהם את לא רק אמא, אלא גם אשה, אדם וכו'...
עדין לא מצאתי את עצמי בסיטואציה עם גלי שהייתי צריכה ממש להתעקש איתה על משהו
כן, כך גם אצלי (חוץ ממאבקים בנסיעות בסלקל) - אבל ככל שהם גדלים, ונהיים יותר בני אדם, יהיו להם יותר רצונות ותביעות וזה נפלא, אבל באותה הזדמנות אנחנו נצטרך ללמוד להגיד לא לפעמים, גם כשזה יהיה מאד קשה. כי חוץ מחום ואהבה ורגישות וכו', הם זקוקים גם לגבולות ברורים כדי להרגיש מוגנים ובטוחים (את זה אני אומרת כמי שגדלה בבית ללא גבולות).
ככל שגיל התינוק עולה, יותר ויותר קשה לגמול.
אני מניחה שזה נכון, אבל זה שזה יותר קשה זה לא אומר שזו לא נכון.

ככל שגיל התינוק עולה, יותר ויותר קשה לגמול.
כן, על זה שכחתי להגיב - זה אולי נכון, אבל רק מפני שקל להתעלם ממסרים לא מילוליים של תינוקות רכים, או לפרש אותם בדרכים אחרות. מול הדרישה המילולית והרמת החולצה של הפעוטות, כבר אין לנו שום רציונליזציות ותירוצים.

מסכימה גם ש _נשמע שיש לבתך אמא אוהבת ומסורה, וזה לא ישתנה רק כי שמת גבול.
נראה לי שזו הנקודה - איפה את שמה את הגבול שלך?_
את יכולה גם להתלבט בקול רם ולחשוב כמה זמן, עד שיהיה לך ברור איפה הגבול שלך. היא תחכה.

מעל לפופיק ! דימוי מצויין לגמילה מהנקה
לא חשבתי על זה ..

את יכולה גם להתלבט בקול רם ולחשוב כמה זמן, עד שיהיה לך ברור איפה הגבול שלך. היא תחכה.

מאמצת בחום את ההצעה, כי ברור לי שאני צריכה להית שלמה עם ההחלטה,
במיוחד אחרי לילה קשה במיוחד, שגלי לא הרגישה בו טוב, כנראה תגובת לואי לחיסון שהיא קיבלה בתחילת השבוע.
(אני מחסנת סלקטיבית לפי יעוץ שקיבלתי אצל ד"ר נעה פרנקל.)
בלילה כזה אני כל כך שמחה שאני עוד מניקה, ויש לי אייך לנחם אותה.


הם זקוקים גם לגבולות ברורים כדי להרגיש מוגנים ובטוחים

אני עוד מנסה לפצח את ענין הגבולות, אצלי בבית היו הרבה גבולות ומעט אהבה, אני רוצה ללמוד אייך לשלב..

דימוי טוב שעוזר לי לחשוב על עניין הגבולות, זה החיבוק, או המנשא. יש בזה את שני הדברים גם יחד - גם קרבה, חום ואהבה, וגם הרגשה מאד ברורה של גבול והגנה. שמתי לב שהרבה פעמים כשהבונבונית שלי מנסה להרדם והיא על הידיים שלי, היא דוחפת אותי עם הידיים, ודווקא כשאני מחזיקה חזק ולא נותנת לה לדחוף את עצמה עד הסוף, היא קצת נרגעת. טוב, אצלך כמובן זה גיל אחר, אבל זה עוזר לחשוב על השילוב הזה של גבולות יחד עם חום ואהבה. זה לא חייב להיות סותר

נקרע לי הלב מבכיו כשאמרתי לו שהציצי הלך לישון והיום הוא ירדם בלי ציצי.
בן שנה ושמונה חודשים קם כמה פעמים בלילה לינוק. ואני החלטתי היום שדי, ממספר סיבות, וכל כך קשה לי...
להפתעתי אחרי שני שירים וחיבוק צמוד הוא נרדם אבל מפחדת כל כך מהלילה ועוד לא החלטתי אם הציצי יישן עד הבוקר או שהוא יקום אליו בלילה

דניאלה בת 11 חודש, ואנחנו עכשיו ממש בעיצומה של גמילה לילית, וניסיון לעבור ל-2 הנקות ביום בוקר וערב, ובקבוק שאוב, זה עכשיו היום השלישי. ההתעוררויות כל שעה וצי בלילה שברו אותי, והביאו אותי לבשלות הרגשית שלא הייתה קודם. ביום יותר קשה לי, וגם עצוב לי, אני מרגישה שזו התחלה של הסוף, ולמרות שאני באמת כבר רוצה בעיקר בגלל שהיא מסרבת למוצקים ואמרו לי שהגבלת הנקה תעזור, אני מוצאת את עצמי דומעת כמה פעמים ביום. כרגע היא עדיין בקושי אוכלת, זה מלחיץ משהו ואני מקווה שאני אוכל לדווח על התפתחויות חיוביות בזמן הקרוב.
לגבי הלילה- אני לא מסוגלת לעשות את שיטת חמש הדקות, וכרגע אני פשוט משכיבה אותה ומלטפת בכל פעם שהיא קמה ומציעה לה בקבוק מים- לא מרימה על הידיים ולא מוציאה מהמיטה. הבכי שלה קורע את הלב אבל לשמחתי הוא לרוב לא נמשך הרבה זמן, דניאלה גם הייתה רגילה להרדם על הציצי, ובמסגרת הרפורמה גם זה נגמר (באותה שיטה של ה"לוחשת", השכבה וליטוף), להפתעתי היא תוך 20 דק' ישנה. לאלו שמתלבטות אם לעשות את זה אני רק אומר שבעבר ניסיתי ובילינו 3 -4 שעות בשירה/בכי/סיפורים וכו' עד שבסוף נרדמה על הציצי וכנראה שהיא פשוט הרגישה ההפעם זה על אמת. אז בקטע הזה באמת חשובה הנחישות הפנימית, כי הם פשוט קולטים. אני יכולה לומר שיש השתפרות מסויימת. מ-8 התעוררויות בלילה הראשון ירדנו ל-5 והלילה היא ישנה 3 שעות רצוף, נראה מה יהיה בהמשך.
אני אדווח תוצאות ושמח לקבל חיזוקים, רעיונות וסיפורים על התנסויות דומות

אום דניאל היקרה,
חזקי ואמצי! עברתי את אותו תהליך עם אותם סימפטומים.
וכן גם אני הרגשתי שזה לטובתה (היא התעוררה כל שעה וחצי לחפש ציצי והשינה שלה הייתה מאוד לא רגועה)
גם לי היתה בימים הראשונים מין מועקה שלוויתה אותי, אפילו הזלתי דמעות
היום 3 חודשים אחרי (והיא בת שנה וחודשיים) היא ניכנסת לישון בסביבות 20:30, מתעוררת לפעמים ב-3 שותה מים
וממשיכה לישון עד 4.5 - 5 ואז היא כבר לא מוותרת על הציצי וישנה עליי עד 7.
זה הציצי היחיד שהיא מקבלת עד למחרת!
אני מרגישה שגם אם השבועיים שלושה של הגמילה היו לא נעימים הם היו "שווים" את זה,
היא ישנה טוב יותר בלילה, ישנה ביום בצהריים שעה וחצי עד שעתיים, אוכלת טוב שמחה ומתפתחת יפה.
כך שהחזיקי מעמד עוד קצת אם את שלמה עם החלטתך זה יסתדר

אמא גל. איזה כיף לקבל תגובה. זה מחזק ומעודד. תודה לך.
אני מחכה להגיע כבר לאיזו שגרה, כך שלפחות אפשר יהיה באמת לצפות מה יקרה, כי אחד הקטעים הקשים באמת, זה ללכת לישון ולא לדעת אם זה לחצי שעה, שעה או שעתיים (יותר מזה זה לא היה גם ככה). בנתיים הלילות כבר יותר רגועים והלילה היא אפילו נרדמה במיטה שלה בלי בכי, תוך 30 דק' שזה ממש נס (כשאני ליד משכיבה אותה ומרגיעה בכל פעם שהיא נעמדת). רק כשיצטברו מספיק ימים כאלה אני אכריז כאן על הצלחה, בנתיים אני מרגישה כאילו אני עוצרת את הנשימה.

שירי, אני מציעה לך לקחת את הספר הזה בעירבון מוגבל, כי הלוחשת לא מבינה כלום בהנקה. העצות האלה פשוט לא נכונות. צריך להניק לפי דרישה, במיוחד בגיל כל-כך קטן, ולא משנה אם זה יום או לילה.

אני כן מתחברת לרעיון לנסות לסדר להם את היום כך שלא יישנו בערב אלא יהיו "עסוקים".

לפי הניסיון שלי העצות שלה מצויינות
שירי, ילדת? מזל טוב! @}

ונוצר תינוק ש"מנשנש" לאורך כל היממה כי הוא לא שבע לאורך זמן
בעיניי זה בדיוק הפוך: בהנקה לפי דרישה לעתים התינוק יונק ארוחות גדולות וממושכות, לעתים יונק מעט. זה מה שנקרא להיניק לפי דרישה, תוך מתן אמון במנגנון הרעב והשובע הטבעי והמולד של תינוקות. תוך כשלושה חודשים מהלידה התינוק גם מתחיל לפתוח מרווחים גדולים יותר באופן טבעי (אם מאפשרים לו...) וגם היניקות עצמן מתקצרות לדקות ספורות.

אבל אם מרגילים את התינוק להרגל אכילה אחר- לינוק הרבה כל פעם(קרוב לוודאי שזמן ההנקה מיתארך), הוא ידרוש לינוק במירווחים יותר גדולים.
ההרגל ה"אחר" הזה הוא בעיניי הרעבה זמנית מכוונת, ואחריה עידוד לאכילת בולמוס. זה גורם להגדלת קיבתו הזעירה של התינוק ללא צורך, ולכן גם יוצר תחושת רעב וריקנות בבטן, זמן קצר יותר אחר כך. כלומר, בעצם משיגים את ההפך מן המתוכנן.

דרישה לינוק כל ארבע שעות.
אם כך, איך מזהים קפיצת גדילה כשזו תתרחש, אם מונעים מהילד אוכל על פי צרכו באופן קבוע? איך מזהים מתי הוא זקוק ליותר חלב?
צר לי, ההמלצה של הלוחשת נשמעת לי כמו נסיעה במסלול הבטוח לבעיות הנקה. פתיחת מרווחים כפויה היא דפוס ההנקה המסורתי של שנות הששים והשבעים, שבין היתר בגללו דור האמהות שלנו הפסיק להיניק בגיל מספר שבועות (מי שבכלל התחילה להיניק) "כי אין חלב". פספסו קפיצות גדילה, התינוקות נותרו רעבים ולבסוף לא היה מנוס מתוספת פורמולה.

אצלי זה עובד מצויין.
טוב לשמוע. עם זאת, המלצות משרד הבריאות הן להיניק לפי דרישה. בנוסף, אני לא יודעת כמה זמן את מהלידה, אבל על פי הידע המוגבל שלי, השבועיים הראשונים של ההנקה הם קריטיים ליצירת קולטנים שקשורים בייצור החלב. אם לא מיניקים בצורה אינטנסיבית בזמן זה, עלולים להתפתח פחות קולטנים, מה שיביא גם כן לבעיה בייצור כמויות מספיקות של חלב בהמשך.

... ומעבר לכל מה שכתבתי - ציצי זה לא רק אוכל תינוק רך זקוק באופן חיוני (פיזית, נפשית וקוגניטיבית), לשהות ממושכת על השד.

ובאמת גם אני הייתי רוצה להדגיש שהלוחשת אינה מבינה דבר בהנקה...
היא למשל ממליצה להניק משד אחד בלבד בכל פעם, כאשר ברור היום שזו הדרך לייצר פחות חלב.
יועצות הנקה ממליצות על הנקה מצד אחד רק לנשים עם עודפי חלב וגם זה רק עד ההתאזנות בכמויות.
היא מדברת על חלב קדמי ואחורי, כאשר היום ידוע שהחלב בא בגלים ואין דבר כזה באמת, חלב קדמי ואחורי.
ובאופן כללי היא חושבת שהתינוק צריך להתאים את עצמו להרגלי הבית ולא להיפך...קצת בעייתי בעיני לתינוק שאך נולד וגם בגילאים מתקדמים יותר...
בכל מקרה גם תינוקות שאוכלים תמ"ל נזקקים לבקבוק לפחות כל ארבע שעות ולפעמים פחות.חלב אם מתעכל בתוך שעתיים ולכן הנקה כל שעתיים, בטח בחודשים הראשונים זה סביר ביותר.
היום ממליצים בחום שלא לגמול מהנקות לילה עד גיל שנה.התינוקות זקוקים לכך.
צר לי, ההמלצה של הלוחשת נשמעת לי כמו נסיעה במסלול הבטוח לבעיות הנקה
אכן כך.
מזמינה את כולכם לבקר כאן
www.menikot.com
כדי לדעת עוד על הנקה, אוכל ובכלל...

לי אין בכלל בעיות הנקה.
אשרייך. לא התכוונתי לסדקים ולפצעים אלא לכמות הייצור ולמשק החלב. אני מניחה שהתינוקת שלך עולה יפה במשקל, ושוב - אשרייך. כל זה קורה למרות ניהול ההנקה השגוי שלך ולא בזכותו.

אם לאמא נח להניק כל היממה כל שעה וחצי והיא ותינוקה מרוצים אז הכל בסדר אבל אם לאמא לא נח או אם לתינוק יש גזים אז זה הפיתרון שאני מכירה.
המקרה הפרטי שלך עלה יפה. אך ההצגה שלך את פני הדברים, את עצותיה הלוחשת בנושא, כאילו הם המלצה לאחרים עלולה להציב בפניהם מכשול.

היכולת שלי לפרש נכון את הבכי של התינוקת שלי ולהיענות לדרישות שלה בצורה כמה שיותר מדוייקת (אם זה דרישה לחום, למזון.
...אבל הרגע הסברת שהדרישות של כל תינוק בענייני מזון "לא נכונות" ושיש לשנות אותן, לא? שיטת פתיחת המרווחים אינה היענות לדרישת התינוק. הנקה לפי דרישה, כשמה כן היא, היענות לדרישת התינוק.

הרבה פעמים אימהות בראשית דרכן מפרשות כל בכי כדרישה ליניקה ומגישות ציצ-
יש בזה משהו. מצד שני, אמהות בראשית דרכן עושות הרבה טעויות. אני במשך שבוע נתתי לתינוקי גליכל נגד גזים בשעה שמונה בערב, בזמן שהוא בכה פשוט מעייפות, לא מגזים. לקח לי שבוע לעלות על זה. כלומר, הטעויות קורות בכל הכיוונים ולא רק "בכיוון ההנקה". זה נכון שיש להיות קשובים לתינוק ולסימנים שלו (אם כי שוב, זה לא מסתדר לי עם העצה לא להקשיב לו בענייני רעב. איך שלא תתארי את פני הדברים, מושכים אותו מארוחה לארוחה, לא סומכים על היכולת שלו לומר בדיוק מתי וכמה הוא רוצה לאכול, או סתם להיות צמוד לאמא).


רוב האנשים אפילו סופר אמהות שלא ישנות התיפקוד שלהם יורד, המצב רוח היכולות הפיזיות והקוגניטיביות יורדות ואז גם מסוכן לטפל בתינוק וגם הופך ללא נעים (כי ההורה נירגן ומותש)
מסכימה מאוד מאוד מאוד. אבל מה הפתרון? "להנדס" את התינוק? (מה גם אם אינני טועה, עצות הלוחשת כלל לא מתייחסות לבני חודש וחצי, אלא לגדולים יותר - חצי שנה ומעלה אולי?) הפתרון הריאלי יותר לבעיית השינה הטרופה בראשית הדרך, הוא לקבל עזרה מבן הזוג, להיניק בשכיבה במיטה משפחתית, לישון יחד עם התינוק במשך היום, לדחות מטלות פחות דחופות ולנוח כמה שאפשר.

זה מה שיש לי להוסיף לדיון מתוך אופיי וצורת המחשבה שלי וב"מרום" ניסיוני בן החודש וחצי
רק לאחל לך שזה ימשך כך.
@}

שלום לכן!

הקטן עכשיו בן שנה וחודשיים, ונגמל לפני חודש וחצי מיניקת לילה. וכך זה היה:

קודם כל החלטתי להניק לפי דרישה (ומגיל חצי שנה נכנס בהדרגה אוכל בנוסף לחלב אם). באיזשהו שלב (10 ח'~) התחלתי להתעייף גם מנטלית מ-2 עד המון התעוררויות בלילה להנקה (שהתרבו כאשר הוא ישן איתנו), והחלטתי לגמול אחרי גיל שנה.
יש לציין שבמשפחתו של בן זוגי גומלים מיניקת לילה בגיל שבועיים! והיה לחץ לגמול במיוחד כשנחלשתי וחליתי מתשישות (צינונים קשים שלא הסתיימו).
בגיל שנה ושבועיים החלטתי שדי: (1)אני לא רוצה יותר לקום להניק בלילה כי זה מזיק לי, (2)אני בטוחה ששינה רצופה בלילה טובה בשלב זה לקטן יותר מהתעוררויות נישנוש.
הוא כבר הכיר את המילים אור וחושך, ואת רוטינת ההליכה לישון ("לילה, חושך, הולכים לישון") עם הנקה.
אז במשך אותו יום חזרתי המון על "עכשיו יום ואור ואפשר לאכול , ובלילה חושך וישנים", ואז גם החלטתי שאני אעבור יחד איתו את התהליך ולא אמסור אותו לאבא שלו בלילה כפי שסיכמנו קודם, כי אני שלמה עם הצעד הזה לחלוטין, ויש לי את הכוחות לעזור לו לעשות את השינוי עם אהבה ותמיכה. וכך היה.
בלילה הראשון הוא אכל דייסה, אמבטיה, הנקה ("עכשיו הולכים לישון כל הלילה ובבוקר, אור תוכל לינוק") הוא התעורר פעמיים, כל פעם לשעה, וביקש ציצי, וקצת בכה, ואז הסברתי שחושך, לילה וכולם ישנים, גם החתולים והכלבים והמכוניות, וגם הציצי. והלכנו לראות דרך החלון שזה אמנם כך, וראינו שגם אבא ישן, הוא הקשיב ומידי פעם חזר לבקש, ולבסוף הוא הסכים ללגום מעט מים, ונרדם.
למחרת התהליך חזר בהבדל קטן: בפעם הראשונה 20 ד' , ובפעם השניה 10 ד' עד להירדמות, ופחות בכי. היה ברור שהוא מקשיב ומפנים. הוא אפילו הצביע החוצה ואמר "ללה"=לילה
למחרת היה לו סיוט והוא צעק ובכה ולא התעורר, ולמחרת ישן לילה שלם! איזה אושר, הייתי כל כך זקוקה לזה! +\- 9 בערב עד הזריחה!!!
האמת היא שלי לקח הרבה יותר זמן להתרגל לישון רצוף, וכמה ימים עוד המשכתי להתעורר כל כמה שעות, עד שהגוף התרגל. גם ליצר פחות חלב בלילה, וגם לישון. היה לי גם פחות צורך מטורף באוכל: המשכתי לאכול הרבה,אבל לא המון.

מה שהיה הכי חשוב בשבילי זה כמה דברים:
א. להחליט (מה, איך, מתי ,ממתי וכו')
ב. להיות עקבית (אחרת זה עינוי לכולם ובעיקר לתינוק שלא מבין למה לפעמים כן ולפעמים לא, ועלול גם ללמוד שצרחות ובכי הם מתכון לשיכנוע)
ג. להיות ברורה (גבולות אור חושך הם ברורים גם לקטנים, להבדיל משעות שרירותיות בשעון שהם אינם יכולים לקרוא עדיין, וכן ההבדל בין ציצי= אוכל לבין מים)

עוד משהו שעזר במקרה שלנו - לא להשכיב לישון מוקדם מדי.

וזה הצליח וזה טוב לכולנו

הוא מתעורר מוקדם ואני מניקה באהבה (נו מה לעשות, כבר יש אור ) ויש לי הרבה יותר כח.
יש לנו מזל שהוא כזה מתוק, ושהיה קל יחסית לסיפורים אחרים שקראתי פה
חיבוק גדול לכל אלו מביניכן שעוברות או רוצות לעבור את התהליך הזה של גמילה מהנקת לילה
ולכל אלו שנסיונן ,עצותיהן ותמיכתן עזרו לי
תודה ולילה טוב

הלילות שלי די שקטים כי היא מגיעה שבעה ללילה.
זהו, שתינוקות לא פועלים לפי חוקים והגיון...
כל הענין של להתעורר או לא להתעורר בלילה לא תלוי במה וכמה ומתי התינוק אוכל אלא בעיקר בתינוק (ובמידה מסוימת גם בסידורי הלינה). את הגרלת תינוקת שישנה טוב בלילה ולא טורחת להתעורר. אשרייך

<היתה תקופה ששלי היה יונק כל שעה ביום ובלילה כל שעה וחצי. עכשיו הוא יונק כל שעה עד שלוש שעות ביום ובלילה ישן 4-5 שעות רצוף. לכי תביני תינוקות...>

ביתי באמת רק בת חודשיים ואולי דפוסי האכילה והשינה שלה ישתנו.
את יכולה להיות בטוחה שכן.

ולמה את חושבת שעצתך טובה משל הלוחשת לתינוקות שלה ניסיון רב שנים?
יש באתר הזה לא מעט יועצות ומדריכות הנקה וכולן (כך התרשמתי) מסכימות שהלוחשת לא מבינה בהנקה והעצות שלה עלולות לפגוע בהנקה. ראי הלוחשת לתינוקות ועקרון הרצף.

אבל אני לא פוסלת הנקה לילית אם זה מתאים ונח לאם ולתינוקה.
אבל הנקה לילית, לפחות עד גיל שנה פלוס-מינוס, זה לא משהו שנתון לבחירה של האם "אם זה מתאים לה". אם לא התמזל מזלה להגריל תינוק מהסוג שישן רצוף מגיל צעיר, אפשר לתת חלב שאוב או פורמולה בלילה, אם האמא לא רוצה להניק (וגם זה עלול לסכן את ההנקה), אבל אי אפשר לגרום לתינוק שזקוק לכך לא להתעורר בלילה (אפשר כמובן לא להענות לו בלילה או לתת לו רק מים ולהשאיר אותו רעב עד שהוא יתיאש ויפסיק להתעורר ולקרוא לזה "להרגיל", אבל אני מעדיפה לא להגיד מה אני חושבת על זה).

אני מאמינה שאם הייתי מגישה לה ציצי גם אם זה לא בדיוק מה שהיא רצתה אז הייתי יוצרת אצלה תשוקה והיזדקקות לציצי כאמצעי להאכלה הירגעות חום קירבה היתנחמות,
אני מאמינה שלתינוקות יש הזדקקות בילט-אין לציצי כאמצעי להאכלה הירגעות חום קירבה היתנחמות גם בלי שניצור את זה אצלם.

אני לא מושכת מארוחה לארוחה בכלל. אני מניקה אותה מתי שהיא דורשת. גם אם זה כל שעה

זה בכלל-בכלל לא מה שכתבת קודם... בפירוש כתבת (וייעצת!):
אבל אם מרגילים את התינוק להרגל אכילה אחר- לינוק הרבה כל פעם
וגם: אם התינוקת שלכם גם ככה יונקת לעיתים מאוד תכופות ההמלצה היא להאריך את הזמן בין ההנקות ושזמן ההנקה יהיה ארוך יותר

בקצרה: ייעצת למשוך את התינוק מארוחה לארוחה. עכשיו את אומרת שאת עצמך לא מתנהלת כך.

וראוי שאת תכבדי את הדרך שלי לטפל בבתי.
לא מדברים פה על דרך אישית, אלא על השאת עצות שעלולות להרוס את משק החלב של אמהות אחרות.

מה את יודעת על ניהול הנקה ולמה את חושבת שעצתך טובה משל הלוחשת לתינוקות שלה ניסיון רב שנים?.
אני לא חושבת שאני נכנסת לתחרות מול הלוחשת על ותק או ניסיון (אני גם ממש לא אשת מקצוע בתחום ההנקה, וראו זה פלא - גם היא לא!). אני חושבת שיש כאן שתי גישות נבדלות להתייחסות לתינוק ולצרכיו.

אגב, היו המון פעמים שניסיתי לתת לתינוקי מוצץ באמצע הלילה, בתקווה שזה ירגיע אותו. אני לא ממליצה על זה לאף אחת, כי אני לא חושבת שזו דרך פעולה שראוי ללמוד ממנה (וממילא אצלנו זה גם לא עבד, הוא סתם התעצבן עוד יותר).

ומצד שני כבר נתנו לו ציצ- אז הוא לא יינק?
לא, לא אם הוא לא רוצה. שלי מסרב יפה מאד כשהוא לא רוצה לינוק (מסובב את הראש לצד השני עם הבעה של "אמא תסלקי את הציצי הזה ממני ועכשיו").

לא, לא אם הוא לא רוצה. שלי מסרב יפה מאד כשהוא לא רוצה לינוק (מסובב את הראש לצד השני עם הבעה של "אמא תסלקי את הציצי הזה ממני ועכשיו").

בטח, גם שלי. אם הם לא רוצים לינוק, הם לא יונקים. אם הם רוצים לשחק, או לא נוח להם, הם יבהירו לך את זה ולא יקחו את הציצי.

המרגיעון שלי: "קושי אינו בהכרח סבל".

לא, לא אם הוא לא רוצה. שלי מסרב יפה מאד כשהוא לא רוצה לינוק (מסובב את הראש לצד השני עם הבעה של "אמא תסלקי את הציצי הזה ממני ועכשיו").
בלי שום קשר לדעתי בדיון, הבת שלי מעולם לא סירבה לציצי, וגם הבן מסתמן ככזה, אם כי הוא לפעמים יונק בעצבים.

אני ממש לא חושבת שתינוקות רוצים שדווקא אדון ציצי יספק להם את זה
אני חושבת שבמקרים רבים דווקא כן. בהחלט! כמובן לא בכל פעם. (אני מתכוונת לפעמים כן ולפעמים לא אצל אותו ילד, לא שיש ילדים כאלה וכאלה)

גבר לא יכול להעניק חום ואהבה? ילד/ה או נער/ה לא יכולות להעניק חום ואהבה? אמא שלא מניקה למעשה לא מעניקה חום ואהבה? רק מי שיש לו ציצי יכול להעניק חום ואהבה לתינוק?_ יכולים יכולים, אבל זה אחרת. הסבר מייד: _את בטח חושבת [...] שרק אמא עם ציצי באמת יכולה להעניק לתינוק רוגע חום קירבה וניחומים. - אני חושבת שלאמא מיניקה יש את הזכות להיות קשובה ולהעניק את החום המדויק שהתינוק מבקש.
תינוקות מרגישים מייד כאשר אנו לא מדייקים כלפיהם.

אולי במקום הדחף המובנה להגיש ציצי כל בכי, לעמוד ולהיתבונן ולנסות להבין אולי התינוק מסמן לנו משהו אחר, או אולי להחליט שזמן ההנקה הוא יותר ארוך נגיד, שעה. כולל הפסקות לגרעפס, החלפת חיתול נימנום ויניקה חוזרת ולא להניח שאחרי כמה דקות התינוק סיים לינוק ולהניח אותו עד הפעם הבאה עוד שעה, שעה וחצי

המשפט הזה שלך בלבל והתמיה אותי. יש בו כמה וכמה נקודות שעוררו אצלי "מה????". למשל:
אולי במקום הדחף המובנה להגיש ציצי כל בכי האם בדף הזה (או באתר) הומלץ איפשהו לעשות זאת? נדמה לי שלא, תקני אותי אם אני טועה.
לעמוד ולהיתבונן ולנסות להבין אולי התינוק מסמן לנו משהו אחר באופן אישי, אם סיימתי להניק לא מזמן והילד שלי מתלונן על משהו, אבדוק קודם מה מציק לו. אם לא מצאתי, אתן לו לינוק. אם הוא ייקח, אניח שזה מה שהוא ביקש. אם זה לא מה שהוא ביקש, הוא לא ייקח. ככה זה אצלינו (היה; היום בגיל 10 חוד' יש בינינו תקשורת מעולה ללא טעויות בהבנה).
או אולי להחליט שזמן ההנקה הוא יותר ארוך נגיד, שעה. מה?????? איך אפשר לקבוע את משך ההנקה? לא הבנתי את זה בכלל בכלל. הרי לא מפסיקים תינוק יונק באמצע, ואי אפשר להכריח תינוק שבע לאכול. אני פשוט לא מבינה למה את מתכוונת.
כולל הפסקות לגרעפס, החלפת חיתול נימנום ויניקה חוזרת ולא להניח שאחרי כמה דקות התינוק סיים לינוק ולהניח אותו עד הפעם הבאה עוד שעה, שעה וחצי אני מניחה שאת מתכוונת שכשהתינוק עזב את הצד הראשון, לא לחשוב שזהו, נגמר הסשן. נו? כאילו, דה.

ו להניח אותו עד הפעם הבאה
את מתכוונת, לשאת אותו במנשא

אוף קומה, לא הבנת מה אמרתי. ניסיתי לומר שיניקה כל שעה וחצי במשך 24 ושעות לאורך שנה שלמה (או יותר) אינה בהכרח הדרך הטיבעית להניק, אינה בהכרח הדרישה הטיבעית של תינוק. ומה שהלוחשת אומרת שיכול להיות שדפוס כזה נוצר משום שאימהות לא פירשו בצורה מדוייקת את רצון התינוק והגישו ציצי כל בכי

אה, נו, על זה הוויכוח...
התזה שלה מעניינת, אבל אני דווקא היכרתי באופן אישי תינוקת או שתיים שינקו כך, ובחיי-בחיי שהאמהות המותשות שלהן לא הזדרזו להיניק על כל פיפס. אפילו ניסו לרווח הנקות ללא הצלחה (ההתעוררויות בלילה נמשכו). כפי שאני רואה את זה, הרגיעה הושגה בעקבות שני גורמים: א. זמן שעבר ובשלות מסוימת של התינוק, ב. הרפיה מסוימת של האמא, שזנחה את הציפיות שלה והתחילה לזרום, והורידה את הלחץ (עברה למיטה משפחתית, או אפילו ההפך, הפרידה מיטות, או הלכה לישון מוקדם יותר והתעוררה רגועה בלילה, וכולי).

יש בפורום אחד מישהי שטוענת בדבקות שכל הילדים שלה (שלושה או ארבעה) ישנו היטב בלילה מאז לידתם, כיוון שהיא העבירה להם מסר אסרטיבי ש"בלילה ישנים" (לא שיטת חמש הדקות ולא כלום, פשוט העבירה להם את התחושה הזו...). לדעתי זה קשקוש, וכפי שכתבה פעם פילונית אחרת שאיננה עוד עימנו - אם מישהו כבר מרגיל כאן מישהו, תינוקות מרגילים את ההורים.

אני באופן אישי מאמינה כי יניקה כל שעה וחצי , 24 שעות ביממה במשך חודשים על חודשים אינה דרך היתנהלות טיבעית.
אני מאמינה שזו דרך התנהלות קשה מאוד... מצד שני, לכי תדעי ממה היא נגרמה. התינוק משום מה דורש ציצי בתדירות כזאת. אבל על פי הלוחשת ממליצים לא רק למנוע ממנו את זה, אלא גם משתמשים בזה כלקח לכל מי שמיניקה לפי דרישה. החלק האחרון הוא הבעייתי בעיני, כי מי לידך יתקע שזו הסיבה וזו התוצאה? ואיזה עוד גורמים יש במשוואה שהלוחשת לא תדע לעולם, ואולי גם האמא לא תדע לעולם? עוד לא נולד הגאון שהצליח לפרש באופן מלא את כל מה שהתינוק רוצה להביע, ואפילו לא שמונים אחוז ממה שהוא רוצה להביע, ולא משנה כמה מילונים של סוגי בכי יכתבו (ואני מדברת כמי שהתינוק שלה ענה "כן" ו"לא" לשאלות אמריקאיות בגיל 4 חודשים ).

אני באופן אישי מאמינה כי יניקה כל שעה וחצי , 24 שעות ביממה במשך חודשים על חודשים אינה דרך היתנהלות טיבעית. אני חושבת שבאופן טיבעי זה לא כל כך הגיוני שלאם ולתינוק לא תיתאפשר שינה רצופה של כמה שעות.
מנסיוני, כשישנים עם התינוק ומניקים בשכיבה, בתכלס ישנים שינה רצופה למרות ההתעוררויות של התינוק. התינוק עצמו בכלל לא מתעורר ויונק מתוך שינה (חצי מתעורר, אבל לא פוקח עיניים) והאמא רק משנה תנוחה וחוזרת לישון בעצמה תוך כדי הנקה. ממליצה לך בחום לנסות.
אגב, בפועל אצל רוב התינוקות המרווחים באמת גדולים יותר, ואם הם כל כך קטנים מומלץ לבדוק עם יועצת הנקה אם יש בעיה כלשהי (ולא לרווח הנקות באופן מלאכותי, מה שעלול לפגוע במשק החלב).

במקרה של ההנקה, הגישה שלי הולכת יד ביד עם הגישה של הלוחשת
אצלך הגישה שלה עובדת, אבל אצל אמהות אחרות היא עלולה להרוס את ההנקה, לכן לא כדאי להמליץ עליה.

הבת שלי מעולם לא סירבה לציצי
אני מתרשמת שרוב הילדים כך, ולדעתי זה משום שעבור רוב הילדים ציצי נותן מענה לכל צורך- לא רק לרעב אלא גם לעיפות, עצבנות, כאבים וכדומה, ולכן כן, בחודשים הראשונים רק אמא מיניקה מסוגלת לתת מענה מדויק במאה אחוז (תודה יעלי) לצרכי התינוק. כל אדם אחר יכול לתת חום, אהבה ותשומת לב בשפע, אבל אם התינוק צריך ציצי זה לא תמיד יספיק.
התינוק שלי הוא לדעתי יוצא דופן, והסיבה לכך שהוא מסרב לציצי כשהוא לא רעב היא שיש לי עודף חלב והוא מקבל יותר מדי חלב אם הוא יונק על בטן מלאה. אבל זה מצב שנחשב חריג ודורש ניהול הנקה חריג. אם אשה עם משק חלב תקין תנהל את ההנקה שלה כמוני, החלב עלול להגמר לה מהר מאד.

אצלך הגישה שלה עובדת, אבל אצל אמהות אחרות היא עלולה להרוס את ההנקה, לכן לא כדאי להמליץ עליה.

אז יאללה תימחקי הצעות שניראות לך לא טובות.

אני באופן אישי מאמינה כי יניקה כל שעה וחצי , 24 שעות ביממה במשך חודשים על חודשים אינה דרך היתנהלות טיבעית.
הגדולה שלי ינקה כל שעתיים עד גיל שנה ו- 3 ואז תוך שבועיים גמלה את עצמה לגמרי. קודם מהנקות לילה אח"כ גם מיום.
עד שגמלה את עצמה הייתהמ בקשת כל שעתיים ציצי. אם לא הייתי בסביבה כמובן שהסתדרה בלי ורק עם מוצקים [היא לא לקחה בקבוק] אבל אם הייתי ביקשה וקיבלה ציצי. ויום אחד החליטה שמספיק לה והפסיקה.

הקטן יונק הרבה יותר...
יש ימים שכל חצי שעה - שעה.
שום דבר אחר לא מרגיע אותו...
זה לא טיבעי?
אז מה אני אמורה לעשות לפי הגישה שלך? פשוט לא לתת לו ציצי? לתת לו לצרוח כשזה הדבר היחיד שמרגיע אותו?