על ידי פלוני_אלמוני* » 13 אוקטובר 2022, 12:20
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
סיפור ההפלה שלי_ שבוע 10
כל כך רציתי לכתוב סיפור הלידה שלי אבל כרגע זה מה שיש.
ההפלה שלי הייתה ברכה עצומה בפני עצמה. מתנה. מיד תבינו למה.
להריון הזה חיכיתי שנה וחצי, אבל את האמת, נראה לי שחיכיתי לו הרבה יותר שנים. משהו שם לקראת גיל 30 מבעבע בך חזק כאישה, לקדם את זה, ליצור, להביא חיים לעולם.
2 פסים על המקלון עשו אותי למאושרת וזורחת עד לבדיקת האולטראסאונד הראשונה שהייתה בשבוע 5 (טעות מספר 1).
בבדיקה נאמר שלא רואים כלום ושנחזור עוד שבועיים.
קצת ירדה ההתלהבות (בכל זאת רופא חסר חיות / שמחה) אבל הכל טוב.
חזרנו. מאושרים ונרגשים.
בבדיקת אולטראסאונד כבר רואים אותו דבר.
שק ריק. אין שק חלמון, אין עובר, אין דופק. נאדה. דממה.
יצאתי נסערת מהקליניקה ונעצבתי. הדמעות עוד לא ירדו.
שיטוטי אינסוף בגוגל.
מליוני סיפורים מאתרים ופורומים שונים על כך ששבוע 7 זה מוקדם מידי ולא אומר כלום.
״לבת דודה שלי אמרו להפיל בשבוע 7, היום היא בת 3״, ״היה טעות בחישוב הביוץ ולכן לא היה לנו דופק כביכול בשבוע 8, מסבתר שהיינו בשבוע 6״…עוד ועוד סיפורים גורמים לי להמתין ולקוות לתוצאה אחרת.
כמובן שלא אלך אל הרופא הזה, פשוט מנחוס.
עוברים שבועיים, אנחנו בצפון אצל אמא.
היא כבר יודעת. והבטן אחרי האוכל מתחילה לצאת. ברור לכולנו שזה רק אויר. אבל עדיין, בשילוב של הציצי שקצת גדל, כולנו בעננים…
אני קובעת תור לרופא ויוצא שהבדיקה תהיה כבר בשבוע 10! כ״כ מצפה לתוצאות חיוביות. בכל זאת, הבטן והחזה קצת מתנפחים. ראיתי באחת הקבוצות המלצה על רופא שהוא יחסית בסדר עם לידות טבעיות, הרגיש לי נכון, מיד סגרתי אצלו תור.
יומיים לפני הבדיקה אני רואה קריש דם עדין…ויום אחרי עוד אחד.
מספרת לעצמי שהכל בסדר.
עם התקרבותנו למועד יש עוד קרישיות, דימום קליל מאוד מאוד מאוד.
יום רביעי 16:00, בדיקה.
אני מספרת לרופא הנחמד מה קרה עד כה והוא מזמין אותי לעלות למיטה.
אולטראסאונד בטני, שק הריון ריק. הוא מציע בדיקה נרתיקית כדי שנוודא.
ושוב…
שק ריק.
שק ריק. אין שק חלמון, אין עובר, אין דופק. נאדה. דממה.
שק ריק, שבוע 10.
אני רואה את החצי שלי עם דמעות בעיניים ומנסה להיות החזקה לרגע.
האמת שהתכוננתי גם לרגע הזה, הגוף עזר לי להבין.
אנחנו מספרים לו שיש לנו כרטיס טיסה וטיול לעוד כמה ימים והוא מציע גרידה או ציטוטק. הוא אפילו עוזר לנו לקבוע תור במיון כדי לזרז את הנושא. הוא מעדכן שאם יש הפלה עם דימום רב עלינו להגיע מיד לבית החולים.
אנחנו חוזרים לתל אביב ומחליטים לעשות סעודת הודיה.
הולכים לאכול עסאי בבן גוריון.
האמת, הכי טעים שאכלתי. מנה משובחת ואני נהנית מכל ביס.
בלי החצי, זה לא היה אותו דבר.
מרגע שאני מגיעה הבייתה אני מתחילה לקרוא בלי הפסקה על הפלות טבעיות.
אני מגלה שאפשר לקדם באמצעות דיקור ואפילו מנסה לקבוע תור עם מדקר אחד.
אני קוראת לא מעט על תהליך פרידה רגשי מהעובר.
ומיד מחליטה לפעול.
2 ידיים על הרחם.
מילים.. משפטים… בכי.
יומיים שאני בתהליך הרגשי הזה, מרשה לעצמי להיות בעצב.
אני כותבת מכתב לעוברית/ נשמה ומסיימת במשפט הבא: אם הגיע זמנך ללכת, אני משחררת אותך באהבה שלמה.
שום דבר לא קורה. אני מזכירה לרחם שאני סומכת עליה, ושהיא יודעת הכי טוב מה לעשות. שאני פה איתה.
בוקר יום שישי.
אני פותחת בתרגול יוגה, וזוכרת שהפעם אני לא צריכה להיזהר.
אני מחליטה ללכת על כמה נשימות קפלאבאטי, נשימות שמערבות את הבטן התחתונה ומפיחות תנועה ואנרגיה.
דימום קל מתחיל לצאת ממני. אני מרגישה שזה יקרה בקרוב, יש התכווצויוית ממש עדינות. אני מעדכנת את החצי שישאר זמין, ולא יעדר לזמן רב, כדי שאם יקרה משהו, חלילה לא אאבד דם רב מידי.
שום דבר מיוחד לא קורה, הולכים לישון.
בוקר יום שבת.
ממשיכה בתרגול יוגה, והפעם הולכת עוד כמה צעדים קדימה עם הנשימות, קצת אודיאנה, קצת בסטריקה…
10 בבוקר, אני מרגישה התכווצויות חזקות וקרישי דם קצת מתגברים.
אני עורכת את השולחן לארוחת בוקר צהריים. עוד סלט ועוד סלט.
משהו בי מחכה.
החצי נכנס הביתה ואני מרגישה שהכל קורה עכשיו. ההתכווציויות מתגברות לכאבים קשים ואני מרגישה שאני לא כל כך יכולה לדבר. הולכת לשירותים ודם מתחיל לזרום. הרבה.
יוצאת ונכנסת לשירותים בלי הפסקה. לאט לאט יוצאת חתיכה די גדולה של דם.
אני נשטפת במקלחת במים החמים ומחכה שהכאבים ירגעו. נושמת ומזכירה לעצמי שאני סומכת על הגוף שלי. שהוא יודע. עוד כאב חד ועוצמתי. אני רצה לשירותים ונופל לו שק דם לאסלה.
זה יצא!
יוצאת החוצה חצי ממוטטת, מתיישבת על הרצפה ואומרת תודה לקב״ה בלי הפסקה.
תודה להשם
תודה תודה תודה.
תודה שזה יצא טבעי
תודה שלא הייתי בניתוח פולשני
תודה שלא עברתי גרידה
תודה שהגוף הקשיב לי
תודה שהוא יודע מה לעשות
תודה שאני בריאה ולא בעלפון או בבית חולים
תודה שהכל בסדר
לימים… אני יודעת שזה לא רק תודה שנחסך ממני הליך רפואי.
זה בעיקר …
תודה על הבריאות של הגוף
תודה על ההתחדשות האלוקית היומיומית
תודה שהייתה לי הזדמנות לסמוך על הגוף שלי ולהאמין בו
תודה שראיתי את הטוב בזה
תודה שבחרתי בעצמי
תודה שהקשבתי והייתי נאמנה לעצמי
תודה להשם.
*** אני משתפת פה כי האתר הזה עזר לי מאוד מאוד מאוד לפני
תודה רבה רבה
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]
סיפור ההפלה שלי_ שבוע 10
כל כך רציתי לכתוב סיפור הלידה שלי אבל כרגע זה מה שיש.
ההפלה שלי הייתה ברכה עצומה בפני עצמה. מתנה. מיד תבינו למה.
להריון הזה חיכיתי שנה וחצי, אבל את האמת, נראה לי שחיכיתי לו הרבה יותר שנים. משהו שם לקראת גיל 30 מבעבע בך חזק כאישה, לקדם את זה, ליצור, להביא חיים לעולם.
2 פסים על המקלון עשו אותי למאושרת וזורחת עד לבדיקת האולטראסאונד הראשונה שהייתה בשבוע 5 (טעות מספר 1).
בבדיקה נאמר שלא רואים כלום ושנחזור עוד שבועיים.
קצת ירדה ההתלהבות (בכל זאת רופא חסר חיות / שמחה) אבל הכל טוב.
חזרנו. מאושרים ונרגשים.
בבדיקת אולטראסאונד כבר רואים אותו דבר.
שק ריק. אין שק חלמון, אין עובר, אין דופק. נאדה. דממה.
יצאתי נסערת מהקליניקה ונעצבתי. הדמעות עוד לא ירדו.
שיטוטי אינסוף בגוגל.
מליוני סיפורים מאתרים ופורומים שונים על כך ששבוע 7 זה מוקדם מידי ולא אומר כלום.
״לבת דודה שלי אמרו להפיל בשבוע 7, היום היא בת 3״, ״היה טעות בחישוב הביוץ ולכן לא היה לנו דופק כביכול בשבוע 8, מסבתר שהיינו בשבוע 6״…עוד ועוד סיפורים גורמים לי להמתין ולקוות לתוצאה אחרת.
כמובן שלא אלך אל הרופא הזה, פשוט מנחוס.
עוברים שבועיים, אנחנו בצפון אצל אמא.
היא כבר יודעת. והבטן אחרי האוכל מתחילה לצאת. ברור לכולנו שזה רק אויר. אבל עדיין, בשילוב של הציצי שקצת גדל, כולנו בעננים…
אני קובעת תור לרופא ויוצא שהבדיקה תהיה כבר בשבוע 10! כ״כ מצפה לתוצאות חיוביות. בכל זאת, הבטן והחזה קצת מתנפחים. ראיתי באחת הקבוצות המלצה על רופא שהוא יחסית בסדר עם לידות טבעיות, הרגיש לי נכון, מיד סגרתי אצלו תור.
יומיים לפני הבדיקה אני רואה קריש דם עדין…ויום אחרי עוד אחד.
מספרת לעצמי שהכל בסדר.
עם התקרבותנו למועד יש עוד קרישיות, דימום קליל מאוד מאוד מאוד.
יום רביעי 16:00, בדיקה.
אני מספרת לרופא הנחמד מה קרה עד כה והוא מזמין אותי לעלות למיטה.
אולטראסאונד בטני, שק הריון ריק. הוא מציע בדיקה נרתיקית כדי שנוודא.
ושוב…
שק ריק.
שק ריק. אין שק חלמון, אין עובר, אין דופק. נאדה. דממה.
שק ריק, שבוע 10.
אני רואה את החצי שלי עם דמעות בעיניים ומנסה להיות החזקה לרגע.
האמת שהתכוננתי גם לרגע הזה, הגוף עזר לי להבין.
אנחנו מספרים לו שיש לנו כרטיס טיסה וטיול לעוד כמה ימים והוא מציע גרידה או ציטוטק. הוא אפילו עוזר לנו לקבוע תור במיון כדי לזרז את הנושא. הוא מעדכן שאם יש הפלה עם דימום רב עלינו להגיע מיד לבית החולים.
אנחנו חוזרים לתל אביב ומחליטים לעשות סעודת הודיה.
הולכים לאכול עסאי בבן גוריון.
האמת, הכי טעים שאכלתי. מנה משובחת ואני נהנית מכל ביס.
בלי החצי, זה לא היה אותו דבר.
מרגע שאני מגיעה הבייתה אני מתחילה לקרוא בלי הפסקה על הפלות טבעיות.
אני מגלה שאפשר לקדם באמצעות דיקור ואפילו מנסה לקבוע תור עם מדקר אחד.
אני קוראת לא מעט על תהליך פרידה רגשי מהעובר.
ומיד מחליטה לפעול.
2 ידיים על הרחם.
מילים.. משפטים… בכי.
יומיים שאני בתהליך הרגשי הזה, מרשה לעצמי להיות בעצב.
אני כותבת מכתב לעוברית/ נשמה ומסיימת במשפט הבא: אם הגיע זמנך ללכת, אני משחררת אותך באהבה שלמה.
שום דבר לא קורה. אני מזכירה לרחם שאני סומכת עליה, ושהיא יודעת הכי טוב מה לעשות. שאני פה איתה.
בוקר יום שישי.
אני פותחת בתרגול יוגה, וזוכרת שהפעם אני לא צריכה להיזהר.
אני מחליטה ללכת על כמה נשימות קפלאבאטי, נשימות שמערבות את הבטן התחתונה ומפיחות תנועה ואנרגיה.
דימום קל מתחיל לצאת ממני. אני מרגישה שזה יקרה בקרוב, יש התכווצויוית ממש עדינות. אני מעדכנת את החצי שישאר זמין, ולא יעדר לזמן רב, כדי שאם יקרה משהו, חלילה לא אאבד דם רב מידי.
שום דבר מיוחד לא קורה, הולכים לישון.
בוקר יום שבת.
ממשיכה בתרגול יוגה, והפעם הולכת עוד כמה צעדים קדימה עם הנשימות, קצת אודיאנה, קצת בסטריקה…
10 בבוקר, אני מרגישה התכווצויות חזקות וקרישי דם קצת מתגברים.
אני עורכת את השולחן לארוחת בוקר צהריים. עוד סלט ועוד סלט.
משהו בי מחכה.
החצי נכנס הביתה ואני מרגישה שהכל קורה עכשיו. ההתכווציויות מתגברות לכאבים קשים ואני מרגישה שאני לא כל כך יכולה לדבר. הולכת לשירותים ודם מתחיל לזרום. הרבה.
יוצאת ונכנסת לשירותים בלי הפסקה. לאט לאט יוצאת חתיכה די גדולה של דם.
אני נשטפת במקלחת במים החמים ומחכה שהכאבים ירגעו. נושמת ומזכירה לעצמי שאני סומכת על הגוף שלי. שהוא יודע. עוד כאב חד ועוצמתי. אני רצה לשירותים ונופל לו שק דם לאסלה.
זה יצא!
יוצאת החוצה חצי ממוטטת, מתיישבת על הרצפה ואומרת תודה לקב״ה בלי הפסקה.
תודה להשם
תודה תודה תודה.
תודה שזה יצא טבעי
תודה שלא הייתי בניתוח פולשני
תודה שלא עברתי גרידה
תודה שהגוף הקשיב לי
תודה שהוא יודע מה לעשות
תודה שאני בריאה ולא בעלפון או בבית חולים
תודה שהכל בסדר
לימים… אני יודעת שזה לא רק תודה שנחסך ממני הליך רפואי.
זה בעיקר …
תודה על הבריאות של הגוף
תודה על ההתחדשות האלוקית היומיומית
תודה שהייתה לי הזדמנות לסמוך על הגוף שלי ולהאמין בו
תודה שראיתי את הטוב בזה
תודה שבחרתי בעצמי
תודה שהקשבתי והייתי נאמנה לעצמי
תודה להשם.
*** אני משתפת פה כי האתר הזה עזר לי מאוד מאוד מאוד לפני
תודה רבה רבה