אבא שלי משחד את הילדים שלי

אני מוצאת את עצמי חסרת אונים מול אבא.
כמה מילים על אבא שלי: הוא בנאדם שתלטן (לדוג' כשביקשתי ממנו לא לבוא אלינו בהפתעה אלא להתקשר קודם
הוא אמר שזה יהיה בתנאים שלו הווה אומר או שהוא לא יבוא בכלל או שהוא יבוא מתי שבא לו)
הוא סוג של מתעלל רגשית (שבני חגג את יומולדתו ה-5 אחיין שלו היה אמור להישאר אצלנו כמה ימים והוא מאוד חיכה לזה
ואז אבא שלי באמצע היומולדת התחיל לומר לו שאבירם (האחיין) לא נשאר אצלנו אלא הולך לישון עם אבא שלי,
והילד שלי ממש בכה אך אבא שלי לא הפסיק. בסופו של דבר הוא אמר לו שהוא סתם צחק)
אבא שלי ילדותי (לדוג' עם הבן שלי מראה לו איזה קסם אז אבא שלי אומר לו זה בכלל לא קסם אני יודע איך עשית את זה ומצד שני
הוא הולך וקונה אביזרי קסם בחנות מקצועית)

אבא שלי כל הזמן מנסה לשחד את הילדים שלי שיבואו לישון אצלו ואומר להם שיהיה להם כיף, שהוא ייקח אותם לים
ייקח אותם לסרט, ייקנה להם גלידה וכו'.
אני לא מסכימה שהם ילכו לישון אצלו כי אני לא סומכת עליו, ואני כל הזמן מבקשת שיפסיק "לשחד" אותם ושאני לא מסכימה שהם יילכו אליו.
(אפרט עוד דוגמאות וסיבות בהשך בתגובה "ללמה אני לא מוכנה")
גם אינספור פעמים הוא אמר להם תתנו לסבא נשיקה, סבא ייתן לכם 10 שקל (ואני יודעת בוודאות שאין כאן עניין מיני) וכשביקשתי ממנו
שיפסיק לעשות זאת כי מחר מחרתיים עלול לבוא אליהם מישהוא ולהגיד להם בואי איתי ואני אתן לכם כסף אז הם יילכו אחריו.
ניסיתי להסביר לו שמבחינתי מכאן מתחיל החינוך המיני וכו' אך הוא לא מכבד ולא מפסיק ובכל הזדמנות עושה זאת.

היום בני כבר בן שבע ומביע את רצונו ללכת לישון אצל אבי.
אבי היה אצלנו בחג וסיפר לבני שאבירם היה אצלו חמישה ימים והוא לקח אותו לסרט,
והלך איתו לחוף הים ואף הראה לבני תמונות וסרטונים שהוא הסריט מחוויתם המשותפת של אבי והנכד אבירם.
הבן שלי ממש כעס עליי היום עדי כדי סוג של אלימות כלפי על כך שלא הרשיתי לו ללכת לישון אצל אבי.

זה משהו שאני מתמודדת איתו כבר כמה שנים.

חייבת לסיים אשמח לקבל כל תגובה שהיא. (לא הספקתי לעבור ולראות אם יש שגיאות כתיב אז אם יש איתכם הסליחה)

למה זה בתנאים שלו או בכלל לא ולא בתנאים שלך או בכלל לא?

כי זה אבא שלי...
בגלל זה הקשר בינינו צולע.
סתם דוג' שלא קשורה לילדים לפני שנה-שנתיים ביקשתי ממנו כסף כדי ללמוד "מח אחד"
והוא לא הסכים מכל מיני סיבות שהעיקרית ביניהם היתה שזה לא תואר - אז הוא לא מסכים לשלם.
לפני 15 שנה רציתי ללמוד עבודה סוציאלית שזה כן תואר אבל "אין בזה כסף" לטענתו וגם על זה הוא לא הסכים לשלם.. )-:

אני יודעת ומרגישה שהוא פשוט רוצה לבלות עם הנכד שלו.
אבל הלב שלי לא שלם עם זה.

אתמול כשהוא היה כאן בני ביקש ממנו לקנות לו צ'ינצ'ילה ואבא שלי אמר לו "יותר טוב שאני אקנה לך צ'ינצ'ולינה"
לא משנה שבני לא מבין את הפירוש אבל כשאמרתי לאבא שלי הגזמת תפסיק הוא שוב פעם חזר על אותו המשפט.

כעיקרון מצבנו הכלכלי לא טוב ורוב הזמן אבא שלי לא עוזר לנו למרות שיש באפשרותו הכלכלית לעשות זאת
(והוא לא עושה זאת כי אני לא מוכנה לרקוד לפי החליל שלו)
לאחרונה הוא עזר לנו פה ושם בקטנה (בלי שביקשנו, אני מאוד מקפידה לא לבקש ממנו אגורה אחת שחוקה
אם כי כבר היו לי פה ושם מצבים קשים שלא היתה לי ברירה וביקשתי וזה באמת היה אסון כבד)
וכשהוא עוזר אז פתאום יש מן תחושה של מחויבות כזו כלפיו.
וכשאני עונה לכל טלפון שהוא מתקשר או כשהוא נמצא כאן יותר אז גם אני מקבלת יותר עזרה כלכלית.

אני חייבת לציין שעד היום לא הייתי מוכנה להיות איתו בקשר הדוק ואכן קיבלתי הרבה פחות מאחיותי וזה לא הזיז לי,
כי הגבולות שלי והחיים שלי יותר חשובים לי מזה. ואין לי בעיה להמשיך עם הריחוק הזה גם היום ולוותר על העזרה הכלכלית הזו.
ואני לא מתכוונת לסכומים אסטרונומים אלא ממש בקטנה כמו שהוא קונה לי עוף, או כמו שהוא נתן לי חצי מהתשלום
של המכונת כביסה שהייתי חייבת לקנות.
אנחנו בחנ"ב ובעלי משתכר 5,500 ש"ח, אני עובדת בפעם בשבוע במשק בית ומביאה עוד 800 ש"ח בחודש ומזה אנחנו חיים.

בקיצור נכנסתי ללופ כזה (שקורה לי אחת ל..) של מחוייבות כלפיו, שלי אי נוחות מזה כשכבר שנים אני מסרבת להפקיד את ילדיי
בידיו (להבדיל מאחותי הגדולה שמשאירה אצלו ימים את ילדיה אבל היא מאוד קרובה אליו ואני והיא מאוד שונות)
כאילו אני איזה "יצורצר" מוזר שכזה.
וכשזה קורה אני מפסיקה להיות נאמנה לעצמי ולתחושתיי והופכת למבולבלת, לא בטוחה בעצמה ובדרכה ואפילו מרגישה רע
עם עצמי על היותי כזו קשוחה, "לא משחררת" וכו'.

נשמע קשה מאוד!
אני ממש לא יודעת אם טיפוס כזה כמו שאת מתארת הוא לא באיזה שלב כן פדופיל.נדלקו אצלי כמה נורות אדומות, רק מלקרוא את הדברים.
פדופילים יכולים להיות מאוד מתוחכמים והם מקצועיים בלסתום לילדים את הפה עם הבטחות לכל סוגי הכייף שאפשר לקנות בכסף.

מציעה לך להתבונן בתחושות של הגוף שלך ולראות אם את רוצה שאבא שלך בכלל יציג את כף רגלו בביתך/יתקשר/יפגש עם הילדים וכ'
אני למדתי לתקשר דברים מהסוג הזה , אם את רוצה אפשר שנדבר באופן אישי.

אני לא חושבת שמענקים כספיים מכזה אבא עדיפים על פני הלוואה מהבנק!
אם זה עולה לך בשקט הנפשי שלך ומערער את כל היסודות שעליהם מושתת החינוך של הילדים שלך- למה זה בדיוק טוב?!

אני חושבת שישנם בעלי מזל מבין יושבי האתר הזה שחיים עם המשפחות המורחבות שלהם בשלום.
ואלו שלא שפר עליהם גורלם, שצריכים להתמודד עם הורים מרעילים(אה , נכון, הספר הזה ), שעכשיו הם סבים מרעילים.
אז עכשיו אנחנו בגיל שנהינו הורים ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו לעשות משהו יותר טוב מזה לילדים שלנו.יש לנו מחויבות חשובה מזו?

שליחה על ידי בלה* » 19 אפריל 2011, 22:37

גם אני חושבת שהעניין הוא לא שאבא שלך משחד את הילדים שלך אלא התחושות שיש לך ביחס אליו. זה מקור העניין.
נשמע לי שקשה לך לוותר על כל החבילה המכונה 'אבא שלך', למרות שהיא קצת רעילה ומרעילה. אני מבינה אותך לגמרי. קשר עם ההורים הוא חשוב ומשמעותי מאוד, גם אם הוא לא קל. אני לא רוצה לעודד אותך לנתק את הקשר חלילה, אבל כרגע ממה שאת כותבת נשמע שגם את מה שאת לוקחת ממנו את לוקחת בקושי ואחר כך זה מסתיים ממש לא טוב כהגדרתך. כלומר נשמע שיוצא שכרך בהפסדך. אולי כגודל הציפייה כך גודל האכזבה.
ברמה הפרקטית: בהנחה שאבא שלך פשוט רוצה לבלות עם נכדיו, ולכן מזמין לישון אצלו, את יכולה להציע לו הרבה צורות בילוי אחרות שלינה אצלו לא נכללת בהן. נכון, זה יכול להיות יותר מסובך לוגיסטית אבל אם הוא רוצה - בבקשה, בתנאים שלך!

יקרה, קחי אוויר ותתחילי לעשות עבודה עם עצמך. את אביך כבר לא תשני. והוא בטח איש מקסים למרות הדברים המכעיסים.
נשמע לי שאת יושבת על פצצה בקשר שלך עם אביך. את צריכה לחפור , למצוא להתבונן להבין ולסלוח . זאת עבודה לא פשוטה , ויש את כל הסיבות בעולם להימנע ממנה,
אבל יש עוד הרבה יותר סיבות למה לעשותה . ב ה צ ל חה .

שליחה על ידי אחת* » 20 אפריל 2011, 00:07

נשמע שאבא שלך בעצמו סוג של ילד. בודד. שמנסה למצוא ולייצר תשומת לב בכל דרך אפשרית, ממך ומהילד שלך. והוא באמת הולך עם זה עד הסוף ובלבד שלא ישיארו אדישים אליו, הוא גורם לילד שלך לבכות, להתאכזב, לשמוח, לצפות, להסתקרן - העיקר שיש לו פידבק.
ויש הרבה מין הצדק בזה שאת לא וסמכת עליו. מילא שהם ביחד שעתייםב בנוכחותך, אבל ימים שלמים... זה ממש לא מתאים, וגם כרגע מה שקורה נשמע בלתי נסבל.

מורכ במדי ואין לי פתרון להציע כרגע, אבל אולי כדאי לבדוק כיוונים לפתרון בתשובות לשאלות כמו:
מה דעתם של ההורים של אבירם על זה? איתו הוא מתנהג אותו הדבר?

אם אביך מתנהל שונה מול הילד שלך ומול אבירם, יכול להיות שמדובר במשהו שנוגע לקשר שלו איתך יותר מאשר לנכד?

האם ניסית לדבר איתו על קפה, בנפרד לא בזמן אמתשל כעס ונסיון שלו לעשות דווקא, על הנושא? לא כהאשמה, אלא ממקום שאומר אני כל כך רוצה שתבלה יותר עם הילד אבל איקס וואי בדינמיקה ביניכם לא עושים לי טוב, גורמים לי למצוקה. סוג של ניסיון לראות איך תוכלי לספק לו מה שהוא צריך בלי שזה יעבור רע כל כך בדינמיקה עם הילד.
אולי הלגדיל זמן אכות שלך עם האבא? נשמע מוזר, אבל זה מה שעולה לי בלי לחשוב הרבה. כתחושה.
אולי אם תתקרבי אליו, כשאת צריכה ממנו משהו ולא כסף, ייעוץ, עזרה טכנית, משהו שייתן לו תחושה שצריכיםא ותו, אולי לקפוץ אליו לבית רק את והוא קבוע אחת ל... אולי זה יעניק לו תחושת קירבה שלא ייצטרך להשיג בגימיקים נבזיים ממך.

בכל מקרה, אלו שאלותש עולות לי ואולי שווה לראות למה את מתחברת מזה, בכל מקרה נשמע שיש כאן שני קטבים של אותה בעיה - מצד אחד הוא מאוד רוצה בקירבה של הבן ושלך ומצד שני לא משיג אותה בדרכים שפויות. נשמע שצריך לקרב יותר ובחכמה מאשר להרחיק אותו אם אם האינסטינקט אומר כביכול הפוך - וודווקא בינך לבינו ופחות לחשוף את הבן במצב הזה לריקושטים של ההתנהלות של אביך. לפעמים בגלל שהמצב כל כך קיצוני דווקא שינוי קטן אבל מדויק יכול לחולל פלאים.

אילה בשדה הדגן
_מציעה לך להתבונן בתחושות של הגוף שלך ולראות אם את רוצה שאבא שלך בכלל יציג את כף רגלו בביתך/יתקשר/יפגש עם הילדים וכ'
אני למדתי לתקשר דברים מהסוג הזה , אם את רוצה אפשר שנדבר באופן אישי._

אילה אשמח מאוד מאוד לדבר איתך באופן אישי. איך אנחנו יכולות לעשות את זה?
תודה בכל אופן.

תהילה
_יקרה, קחי אוויר ותתחילי לעשות עבודה עם עצמך. את אביך כבר לא תשני. והוא בטח איש מקסים למרות הדברים המכעיסים.
נשמע לי שאת יושבת על פצצה בקשר שלך עם אביך. את צריכה לחפור , למצוא להתבונן להבין ולסלוח ._

תהילה, אני חושבת שעשיתי הרבה עבודה עם עצמי. סלחתי לו על הרבה דברים
(כולל זה שהוא היה מכה אותי עד שבסופו של דבר הגשתי נגדו תלונה כשהייתי בת 18)
ואני דווקא במקום שברור לי שאני לא אשנה אותו, אבל השאלה היא איך אני מקבלת אותו כמו שהוא בלי לוותר על עצמי, על הגבולות שלי?
יש לו גם המון צדדים טובים, באמת, יש לו לב רך ורחום (תמיד אחרי שהוא הרביץ לי הוא היה מצטער ומנסה לקרב אותו אליי לדוג')
הוא יעזור למי שזקוק ועד דברים.
הקשר בינינו מעולם לא היה אידיאלי אך אין לי כוונה לעשותו כזה.
ארחיב בהמשך.

בלה
ברמה הפרקטית: בהנחה שאבא שלך פשוט רוצה לבלות עם נכדיו, ולכן מזמין לישון אצלו, את יכולה להציע לו הרבה צורות בילוי אחרות שלינה אצלו לא נכללת בהן. נכון, זה יכול להיות יותר מסובך לוגיסטית אבל אם הוא רוצה - בבקשה, בתנאים שלך!
כן גם אני חשבתי על הכיוון הזה אם כי כשקראתי את דבריה של אילה בשדה הדגן קצת נלחצתי.. אחיינים שלי בגילאים 13,9,3.5 הולכים אליו על בסיס קבוע והם מאוד מאוד אוהבים אותו.

אמשיך בקרוב

עשה לי צמרמורת לקרוא את התיאורים שלך.
אני מאמינה שכדאי לקחת ברצינות את התחושות שעולות בכל הקשור לילדים.
אם הקשר עם אביך מבלבל אותך, אולי כדאי להתרחק לזמן מה, כדי לבחון את הקשר. אין צורך בניתוק קשרים או משהו דרמטי, פשוט להתרחק לזמן מה, להקשיב לתחושות בטן, לחשוב בלי לחץ, להחליט איפה הקווים האדומים שלך, מה את מוכנה לאפשר ומה לא וכו'.
כשאת תהיי חזקה ובטוחה בעצמך מולו- תוכלי להיות בקשר בריא שלא יזיק לך או לילדייך.
מה שבטוח- דברים שמערערים אותך, לא עושים טוב גם לילדייך.
תהיי חזקה ותקשיבי לעצמך.

פלוני אלמונית
תהיי חזקה ותקשיבי לעצמך.

תודה

אחת

מה דעתם של ההורים של אבירם על זה? איתו הוא מתנהג אותו הדבר?
כן. איתו ועם אחיו ואחותו הוא מתנהג אותו הדבר.
לאחותי אין בעיה עם זה היא מתייחסת לזה בסבלנות ואפילו צוחקת כשהוא מצליח לגרום לילדיה לבכות (כאילו בצחוק. לדוג' קנה לקטן בן השלוש וחצי מצעים
של ספיידרמן ונתן אותם לאבירם בכאילו והקטן התחיל לבכות אבל היא צחקה היא אמרה שזה היה בכי של פינוק...)

אבירם היה אצל אבא שלי חמישה ימים עכשיו וכשאמא שלי שאלה אותו איך היה לו (הוריי גרושים)
אז הוא אמר שככה ככה חלק מהזמן היה לו כיף וחלק מהזמן אבא שלי שיגע אותו..
היו פעמים שהילדים של אחותי היו אצל אבא שלי והם היו מתקשרים אליה בוכים ומבקשים שהיא תבוא לקחת אותם
אבל אח"כ אבא שלי היה מרגיע אותם, מצחיק, מחבק ואז הם כבר לא רצו לחזור הביתה..

האם ניסית לדבר איתו על קפה, בנפרד לא בזמן אמתשל כעס ונסיון שלו לעשות דווקא, על הנושא? לא כהאשמה, אלא ממקום שאומר אני כל כך רוצה שתבלה יותר עם הילד אבל איקס וואי בדינמיקה ביניכם לא עושים לי טוב, גורמים לי למצוקה.
כן ניסיתי. אמנם לא בבית קפה כי אבא שלי הוא דיי מהפרימיטיבים שלא יודעים כל כך לשבת בבית קפה.
אבל הוא טוען שהבעיה היא אצלי, ושאני מרחיקה אותו מהם.
הבת שלי הקטנה ממש לא אוהבת אותו עד כדי כך שלא מזמן כשחגגנו לה יומולדת ואמרתי לה סבתא תבוא וזה יבוא וכו' כשהגעתי לאבא שלי
אז היא אמרה שהיא לא רוצה שהוא יבוא ושהיא לא אוהבת אותו. והייתי במצב לא נעים וכשהוא בא ליומולדת היא גירשה אותו ואז הרגעתי אותה
והיא הסכימה שהוא ייכנס אבל כמעט כל היומולדת היא בכתה.
להבדיל מאבא שלי, בעלי הבית שלנו גרים מעלינו וכשעברנו לכאן כל פעם שהיא ראתה את בעל הבית היא בכתה אבל הוא תמיד עשה לי סימן
שזה בסדר והוא נתן לה את הזמן שלה ואת הספייס שלה והיום כל פעם שהיא רואה אותו היא רצה אליו וקופצת עליו. היא פשוט מתה עליו..

אולי אם תתקרבי אליו, כשאת צריכה ממנו משהו ולא כסף, ייעוץ, עזרה טכנית, משהו שייתן לו תחושה שצריכיםא ותו, אולי לקפוץ אליו לבית רק את והוא קבוע אחת ל... אולי זה יעניק לו תחושת קירבה שלא ייצטרך להשיג בגימיקים נבזיים ממך.
אני בספק... כשאני מתקשרת לייעוץ אז תמיד נותן תחושה שאנחנו מטומטמים ושהוא יודע הכי טוב מכולם.
וכשמתייעצים איתו אז חייבים לעשות את הדברים אך ורק בדרך שלו. אי אפשר רק להתייעץ איתו, ברגע שאתה מתייעץ אתה כבר חייב ללכת על פי דרכו עד הסוף.

משהו קטן למחשבה והבהרת התמונה לסיום:
אבא שלי הוא בן בכור למשפחה ספרדית פרימטיבית.
כבן זכר בכור העריצו אותו, סגדו לו והוא היה בביתו שלו עריץ.
כולם שקשקו ממנו (אחיו ואחיותיו) רק את אביו הוא כיבד.
אני זוכרת מספר סיטואציות מילדותי כרגע אתמקד במצמררת מכל: הוא לא סבל את אמא שלו, וכל פעם שהיינו באים הוא היה צועק
עליה ונועל אותה בחדר שלה כי הוא לא רצה לראות אותה. ורק כשהלכנו היו פותחים לה את הדלת (לא, אף אחד לא התנגד לו
כולם פחדו ממנו..)
כמובן שזה היה בכל הפעמים. אבל היו אינספור מקרים כאלה. לקראת זקנה משהו כמו בחמש שנים האחרונות הוא שינה את יחסו כלפיה.
היא כבר נפטרה.

תודה לכל המגיבות עד כה

אוי רולילי.
נשמע מאוד קשה כל העניין הזה...

קוסמת יקרה, שלא תחשבי לרגע ששכחתי אותך..

השאלה שלי היא איך אני מסבירה או מה אני אומרת לילד שלי על כך שאני לא מסכימה שהוא יילך לסבא?
וגם איך אני אומרת לאבא שלי בצורה חד משמעית שילדי לא יכולים לבוא אליו?
אני חייבת לציין שגם כשהם לא רוצים לתת לו חיבוק או נשיקה או מביא להם את הכסף או המתנה שהוא קנה.
אני מאמינה שהוא רק רוצה להתקרב אליהם אבל אין ספק שיש לו בעיה בגבולות.
אני מקווה שלאט לאט אתן לכם תמונה מדויקת של אבא שלי ואני גם מקווה שאני "נקיה" בהעברת הדברים אליכם
ושאני לא מגזימה או מוסיפה. חשוב לי להיות מדויקת.
בעלי קרא מה שכתבתי ואמר שלא הגזמתי ושלא כתבתי הכל ושיש עוד דברים חשובים מאוד שלא כתבתי.

בתחושת בטן שלי, כשקראתי את הדברים הראשונים שכתבת הרגשתי שאת צריכה להתרחק ממנו כמה שיותר.
אני הייתי מתרחקת ברמה של ניתוק מוחלט מטלפונים, ביקורים וכו'.
אחרי שהמשכת לכתוב, המצב נראה לי אפילו יותר גרוע.
למה להיות בקשר עם אדם גס ומתעלל שמערער אותך לגמרי ומנסה לערער גם את הילדים שלך?
תאמיני לי שאני נושאת הדגל של הקשר המשפחתי הבין דורי. מאוד מאוד חשובה לי הנוכחות של סבא, סבתא, דודים ובני דודים בחיים של הילדים שלי. עם זה, המצב שאת מתארת בלתי נסבל מבחינתי.

מאוד מתחברת למה שאמא בבית כתבה.
אני מאמינה בקשרים מאוד - אבל לא בכל מחיר...
לדעתי את יכולה להגיד לבן שלך את האמת. את לא רוצה שהוא יילך לישון אצל סבא כי את לא סומכת עליו.

_מאוד מתחברת למה שאמא בבית כתבה.
אני מאמינה בקשרים מאוד - אבל לא בכל מחיר..._
גם אני.

אני חושבת שזה יכול להיות מאוד מבלבל לגדול עם הורה כזה (מכה, מזלזל ברגשותייך, מזלזל בזכותך לקבוע את גבולותייך ולשמור עליהם), לכן חשוב לי להגיד באופן ברור - ככל שאת כותבת יותר כך זה נקרא יותר כהתעללות.
בין הילד הפנימי של אביך ובין הילד שהוא בנך - מי הוא זה שאת רוצה לשמור עליו ולהכיל אותו?

אני מניחה שקראת את הדפים על התעללות באתר?

רולילולי, אני חוזרת בי בגלל התיאורים שתיארת אחרי מה שכתבתי. לי נראה (לי) שהוא רוצה את תשומת לבך בכל מחיר. ועושה הכול בכדי לזכות בה.
מצב לא פשוט.
אני מכירה מקרוב יחסים מתוחים עם האב , כאשר האב נמשך מינית אל בתו. הבת מרגישה את זה.. והכל במישור הסמוי כמובן. אף אחד בסביבה לא יכול לדעת, אלא אם כן מישהו רגיש מאד.
ככל שהיא מרגישה לא נוח בחברתו , כך הוא נעשה יותר נודניק ויותר מציק, ולא אחת עושה זאת דרך ילדיה.. אם זה בתשומת לב מוגזמת מידי , או התעלמות גמורה.

האם זה מדבר אליך ?

לא היה לי זמן להגיב היום...

הקוסמת מארץ עוץ
לדעתי את יכולה להגיד לבן שלך את האמת. את לא רוצה שהוא יילך לישון אצל סבא כי את לא סומכת עליו.
כן זה מה אמרתי אבל הוא לא מצליח להבין למה אני לא סומכת על אבא שלי.
היום אמרתי לו שאני לא אוהבת שסבא מנסה לשחד אותו והוא אמר לי שהוא רוצה ללכת לסבא כי הוא אוהב אותו
ולא כי הוא רוצה שסבא ייקח אותו לכל מיני מקומות או יקנה לו כל מיני דברים. ולא כל כך ידעתי איך להגיב לזה.

נורמה טבעית
בין הילד הפנימי של אביך ובין הילד שהוא בנך - מי הוא זה שאת רוצה לשמור עליו ולהכיל אותו?
אני משערת שזה ברור שזה שעל מי שאני רוצה לשמור ולהכיל זה בני. מבחינתי זו לא שאלה בכלל, זה ברור מאליו.
פשוט אני מקבלת כל כך הרבה פעמים תחושה מהסביבה אפילו במילים שהגיע הזמן שאני אשחרר.
ולפעמים נדמה לי שאולי באמת אני "חונקת" אותם ולא נותנת להם לנשום. אני משתדלת להיות מודעת לכך אבל לפעמים
אני מבולבלת. אני כל כך שונה מהרבה אמהות. אני מכירה פחות או יותר רק עוד אמא אחת או אולי שתיים שהן כמוני.
למשל, כשאנחנו הולכים למפגשים בגן חיות אין מצב שאני אשב עם שאר האמהות ואתן לבתי בת השלוש להיות לבד בגן משחקים שממול,
אלא אם כן היא ממש בטווח הראיה שלי כל הזמן, נניח סתם יושבת בארגז חול ומשחקת.
ואני רואה הרבה אמהות שיושבות בסתלבט, אני פשוט לא מסוגלת.
נדמה לי שמהרגע שבני הגיע לגיל חמש אולי שש לא "קירקרתי" אחריו בגן שעשועים, ידעתי שהוא עם עוד חברים וסמכתי עליו.
זה נורמלי?..

אני מניחה שקראת את הדפים על התעללות באתר?
אני לא בטוחה שקראתי בפורטרוט כי אף פעם לא חשבתי על זה כהתעללות אלא היה נדמה לי שזה דיי טריוויאלי והרבה חוו את זה בצורה כזו או אחרת.

עוד דבר שמבלבל אותי מאוד היה שאמא שלי לאורך כל הדרך שידרה לנו כל מיני מסרים בקשר לאבא שלי.
היא לא אהבה שאנחנו הולכות לישון איתו במיטה כשהיינו בגילאים מבוגרים כמו גילאי 8 ואילך נראה לי,
היא לא אהבה שאנחנו יושבות עליו. זה תמיד היה נראה לה מיני מדיי. (למרות שהיא אף פעם לא אמרה את זה בצורה מפורשת)
והוא היה אוהב "לשגע" את אמא שלי ולפעמים כשנכנסנו להתקלח הוא היה כאילו פותח את הדלת (ויש מצב שלפעמים באמת פתח כי זה מה שאני זוכרת
אבל אולי אני מדמיינת) רק כי הוא ידע שהיא בלחץ והוא אהב להטריף אותה.
ועד היום אני לא בטוחה אם באמת היה משהו באויר הוא שזה היה סתם החרדות והפחדים של אמא שלי שאולי מלווים אותי עד היום.
אחיינית שלי שהיום בת 13 היתה עד לפני שנה (ואני לא יודעת עם גם היום) שוכבת עליו או לידו בספה בסלון או יושבת עליו ולי זה תמיד היה נראה סוטה.

בפעם הראשונה שהלכתי לטיפול פסיכולוגי (ובחרתי במטפל ממין זכר והרי ידוע שלא סתם אתה בוחר את מין המטפל מאז הייתי בטיפולים רק אצל נשים)
דיברתי על כל העניין הזה עם אבא שלי כי לא הייתי בטוחה אם הוא התעסק איתי או לא. לא ידעתי מה מציאות או מה דימיון (בעקבות השפעתה של אמי) והוא
אמר שהוא לא חושב שאבא שלי התעסק איתנו אי פעם אך שהייתה בעייתיות בגבולות בפן המיני.

כן. לא הייתי רחוקה. את מפחדת מקירבה לאביך בגלל המתח המיני באוויר. וברור שהוא מתגרה בך ומרגיז אותך בשביל שלא תהיי אדישה אליו.
אלו יחסי אהבה שנאה .
מתוקה. המצב לא פשוט. כרגע לא מצליחה לחשוב על עצה. טוב בשבילך להוציא החוצה כאן ולקבל עוד תגובות. יום טוב

שליחה על ידי ממ* » 21 אפריל 2011, 11:55

פשוט אני מקבלת כל כך הרבה פעמים תחושה מהסביבה אפילו במילים שהגיע הזמן שאני אשחרר.
הסביבה לא צריכה לעניין אותך!! רק את יודעת איך לגדל את הילדים שלך, וזו האחריות שלך ושל בן זוגך בלבד.
מהיום שבתי נולדה, אומרים לי לשחרר אותה. ואני מסרבת! זה ממש לא אכפת לי מה האחרים אומרים, וזה גם לא עניינם. שכל אחד יגדל את הילדים שלו!
(מה שמצחיק הוא שיש כאלה שאומרים לי שהבת שלי מאוד בטוחה ושלווה ונעימה, ועדיין אומרים לי לשחרר אותה. אני תמיד חושבת "אם היא כזאת, אז סימן שגידלתי אותה כמו שצריך ושטוב שלא שחררתי אותה").

_אמא שלי לאורך כל הדרך שידרה לנו כל מיני מסרים בקשר לאבא שלי.
היא לא אהבה שאנחנו הולכות לישון איתו במיטה כשהיינו בגילאים מבוגרים כמו גילאי 8 ואילך נראה לי,
היא לא אהבה שאנחנו יושבות עליו. זה תמיד היה נראה לה מיני מדיי. (למרות שהיא אף פעם לא אמרה את זה בצורה מפורשת)
והוא היה אוהב "לשגע" את אמא שלי ולפעמים כשנכנסנו להתקלח הוא היה כאילו פותח את הדלת_
חמור מאוד מאוד! ללא ספק יש לאבא שלך בעיית גבולות רצינית וחוסר הבנה בסיסית של "טוב ורע". לשגע את אמא שלך על ידי כך שהוא כאילו מציץ לכן במקלחת? חמור מאוד מאוד!

שליחה על ידי ממ* » 21 אפריל 2011, 12:14

רולילולי,
משום מה, הדברים שכתבתי אתמול (וגם של אחרות אני חושבת) נמחקו.
אכתוב בקצרה:
לפני הכול, כל הכבוד שפתחת את הדף ושאת מודעת לעניינים ומתמודדת!!!

אבא שלך אדם מתעלל, פוגע ופוגעני. הדברים שהוא עושה הם חמורים מאוד מאוד מאוד!!! הוא עלול לגרום נזקים נפשיים (ואולי אחרים) בלתי הפיכים לילדייך.
אישיות מתעללת לא משתנה! מי שחושב אחרת, לא מבין במתעללים
אחד הנזקים החמורים שהוא כבר גרם לך זה לחשוב שזה סביר להיות בנוכחותו של אבא מתעלל. זה לא סביר!
שימי לב מה קרה עם הבת שלך:

יא אמרה שהיא לא רוצה שהוא יבוא ושהיא לא אוהבת אותו. והייתי במצב לא נעים וכשהוא בא ליומולדת היא גירשה אותו ואז הרגעתי אותה והיא הסכימה שהוא ייכנס אבל כמעט כל היומולדת היא בכתה
לבת שלך יש חושים מצוינים ולא מקולקלים--היא קולטת שהוא מתעלל ואלים ושאסור להיות בנוכחותו. אבל את פחות או יותר "הכרחת" אותה לסבול את נוכחותו, ועוד ביום ההולדת שלה! בגלל שאת מנסה לא לפגוע במי שהתעלל בך, לא הגנת עליה.
את עלולה לקלקל לבת שלך את האינטואציות הבריאות שלה, וללמד את הבת שלך שזה נורמלי להיות בקשר עם מתעלל.
התפקיד שלנו הוא להרחיק את ילדינו ממתעללים וללמד אותם שזה לא נורמלי להיות איתם בקשר.

אני הייתי מנתקת איתו את הקשר. מקסימום רואה אותו לפעמים לבד.
ואת יודעת מה? את לא צריכה הסברים. לא הכול צריך להסביר. בטח שלא צריך להסביר לאבא שלך. אפשר להגיד לו "אתה יודע בדיוק למה. ואם אתה לא יודע, אז זה עוד יותר גרוע."

חזקי ואמצי, רולילולי. את גיבורה!!

שליחה על ידי ממ* » 21 אפריל 2011, 12:21

_הוא לא סבל את אמא שלו, וכל פעם שהיינו באים הוא היה צועק
עליה ונועל אותה בחדר שלה כי הוא לא רצה לראות אותה. ורק כשהלכנו היו פותחים לה את הדלת (לא, אף אחד לא התנגד לו
כולם פחדו ממנו..)_
מזעזע. מזעזע. מזעזע. הוא אדם אלים ומסוכן.
שוב, הקשיבי לאינטואציות החכמות שלך.
מתעללים לא משתנים!!!
אל תתני לילדים שלך להסתובב עם מישהו שנעל את אמו בחדר! זאת חובתך לילדייך.

יש את הפרטים שלי בדף בית שלי

וואו..
אני ממש מתוחה ממה שקראתי.
א. מחבקת אותך מאוד..
ב. מסכימה מאוד עם ממ ואמא בבית.. שמרי נפשך והתרחקי..
מרגישה שכל מה שאוסיף יגרע כאן, את באמת אמיצה.
חיבוק גדול

אישיות מתעללת לא משתנה! מי שחושב אחרת, לא מבין במתעללים
נכון נכון.

לדעתי, מה ש-אא כתבה הוא מסוכן ולא אחראי!

קודם כל, מה היה קורה אם הבת שלך, אא , היתה יותר חלשה ונוטה לרצות? הוא היה ממשיך להתנהג אליה כך! כמה אנשים מסוגלים לעמוד מול מישהו מתעלל? כמעט אף אחד.
אז צריך לקחת את הסיכון? למה? חיים רק פעם אחת. כל שעה יקרה. אסור לבזבז אותה על מתעלל. מה, אנחנו במחנה הישרדות? למה?

וחוץ מזה, את בעצמך מראה שהוא לא השתנה:
הוא עדיין מתנהל בצורה גסה ומשפילה בבית
כלומר, הוא עדיין מתעלל. פשוט, למרבה השמחה, לא בבת שלך. הוא לא הפסיק להיות אישיות מתעללת, הוא פשוט לא מעז להתעלל במי שחזקה ממנו.
ומי שמכירה מתעללים יודעת שזה בדיוק מה שהם עושים (זוכרות את גרושה של מתחילה להיבנות שמתחנף לחזקים ממנו?)

ולמה לתת לבת שלך להיות בסביבה של מישהו שמתעלל בסבתא שלה?
אני בתור חד הורית עם מעט מאוד תמיכה הייתי מעדיפה הלוואה לשכירת שמרטפית מאשר לתת לאבא כזה להתקרב לבת שלי.

אא רק שיהיה ברור, לבי איתך וחלילה לא התכוונתי לתקוף אותך! אני מדברת על הנושא לא עלייך.

, נשמע קשה מנשוא ומסובך נורא ואיך חיים עם זה בכלל?

נשמע שאבא שלך איש מאוד אלים. "מילא" פיסית, אבל האלימות הנפשית מנטלית שלו היא היא המסוכנת.
הוא מציב לך תנאים איך לבוא אלייך ואיך להתנהג איתו?
שיישא ברכה וילך לחפש מקום אחר להטיל אימה והפחדות.
נשמע שהוא ממש מבקש גבול. הוא לא יודע לשים אותו בעצמו ואת לא עוזרת לו גם.
את מקבלת את האלימות שלו ולא רק שאת סובלת מזה, את מנציחה מערכת יחסים חולנית ומלמדת דרך זה משהו מאוד לא טוב את ילדייך.
אני במקומך הייתי אומרת לו שאם הוא לא מוכן להקשיב לבקשותייך, מוטב שלא יבוא. אין לך אפשרות לקבל אדם שלא מכבד אותך גם אם זה אבא שלך.

לגבי הבן שלך - אני לא חושבת שהוא מבין לעומק את הבעיה ואני לא הייתי חוסכת ומסבירה לו שאבא בשנות ילדותך התנהג בצורה לא ראויה והיום בתור בוגרת את רואה זאת וביתר שאת כי הוא ממשיך בכך. אם בנך ימשיך לא להבין תני לו דוגמאות. תבחרי אולי את אלה שיותר קל להעלות אבל הוא חייב להבין.
אני לא בטוחה שאבא שלך לא הבטיח לו דברים (מאחורי הגב שלך)והוא נורא רוצה ללכת כדי לקבלם.
זה בטח נורא מבלבל אותם שמצד אחד את מקבלת אותו ואפילו נכנעת לו ומנסה להכיל אותו ומצד שני דוחה וכועסת עליו. הם לא מסוגלים עוד לעשות את ההפרדה, להבין את המורכבות של כל זה.
אני לגמרי מסכימה איתך שאת לא מאפשרת להם לישון אצלו.

גם אצלנו במשפחה בשלב זה או אחר, אמא שלי הודיעה לי שאני לא מסתובבת בבית רק עם תחתונים, או עם תחתונים וחזיה...
הרבה פעמים האישה היא זו ששמה את הגבול ביחסי אב וביתו. על גברים קשה לפעמים לסמוך בעניין הגבולות (טוב, תלוי איזה סוג של גבר זה).

גם אני שמתי גבול לאבי ילדיי (אנחנו לא ביחד):
אין אמבטיה איתם, לא צריך לשון איתם באותה מיטה, וכשהם יושבים עליו שידאג שלא יעמוד לו. אמרתי לו שהוא ממש לא רוצה שכשהם יתבגרו הם ייזכרו וירגישו רגשות בעייתיים עם זה.
הוא הבין על מה אני מדברת.
לא המשכתי להגיד לו שאם יהיה לי החשד הקל שבקלים אני אבדוק זאת עד תום ואם תהיה סיבה אני אהרוס לו את החיים.
אני חושבת שבימנו צריך לדאוג שהילדים יבינו מגיל די צעיר, שיש אנשים רעים בעולם וצריך להיזהר מהם. וממש לפרוט את זה ולתת דוגמאות:

לא הולכים עם אף אחד שלא היה אצלכם בבית , או שאת היית אצלו בבית.
לא מאמינים לו גם אם הוא אומר שאמא אמרה לו לקחת אותם.
אם הוא אומר לא לגלות לאמא - זה סימן אזהרה וממש צריך להגיד לאמא בלי שההוא ידע.

אבל אצלך זה לא רק עניין מיני. יש פה אבא פגוע נפשית, שללא מודעות כלל יכול לפגוע באנשים גדולים על אחת כמה וכמה ילדים קטנים חסרי כלים להתמודד.
תהיי חזקה

כותבות יקרות תודה על מילותיכן, הן כל כך מחזקות אותי.
תודה שהקדשתן לי מזמנכן היקר, אני מאוד מעריכה זאת

ממ
הסביבה לא צריכה לעניין אותך!! רק את יודעת איך לגדל את הילדים שלך, וזו האחריות שלך ושל בן זוגך בלבד.
אכן את צודקת במאה אחוז. לא ברור לי למה עד היום כשאני כבר כמעט בת 37 וכבר לא ילדה אני עדיין נופלת בפח הזה.
זה משגע אותי!!

_לבת שלך יש חושים מצוינים ולא מקולקלים--היא קולטת שהוא מתעלל ואלים ושאסור להיות בנוכחותו. אבל את פחות או יותר "הכרחת" אותה לסבול את נוכחותו, ועוד ביום ההולדת שלה! בגלל שאת מנסה לא לפגוע במי שהתעלל בך, לא הגנת עליה.
את עלולה לקלקל לבת שלך את האינטואציות הבריאות שלה, וללמד את הבת שלך שזה נורמלי להיות בקשר עם מתעלל._
מה הרגשתי חרא כשקראתי את זה.. )-:
אבל את כל כך צודקת. לפעמים אני ממש מתבאסת שמאז שהקטנה המתוקה שלי נולדה אני יותר ויותר דופקת חשבון למה יגידו.
כשהגדול שלי נולד לא ראיתי אף אחד ממטר אבל איתה אני מרגישה שאני כל הזמן מפשלת ומשום מה אני לא מתקנת.
אני רק מדברת על זה אבל עדיין ממשיכה לדפוק חשבון. אוףףףףףףףףףףףףף

אל תתני לילדים שלך להסתובב עם מישהו שנעל את אמו בחדר! זאת חובתך לילדייך.
זה מה שעשיתי עד היום. הבן שלי כבר בן שבע וחצי ופעם אחרונה שאבא שלי היה כאן הוא אמר לי מה תעשי? שנה הבאה כבר לא תוכלי עליו.
יענו שנה הבאה ביי הוק וביי קוק הבן שלי יתעקש ללכת לאבי ויעשה לי את המוות.
ויש בזה משהו כי יש גיל שדי אתה כבר לא יכול להחזיק את הילד שלך "צמוד" אליך..

קוראת
לדעתי, מה ש-אא כתבה הוא מסוכן ולא אחראי!
גם לדעתי ושוב אני מצטטת אותך
אא רק שיהיה ברור, לבי איתך וחלילה לא התכוונתי לתקוף אותך! אני מדברת על הנושא לא עלייך.

אא

לוותר על אבא, רק כי יש בו צד מתעלל, התעלל, יתעלל זה לא תמיד הפיתרון שבאמת הכי טוב....
היה לי חשוב להוסיף כאן נקודת מבט כזו בעיקר כי מי שמגיעה מבית כזה- יודעת כמה שהעניינים מורכבים ובכלל לא חד משמעותיים ואם היא שומעת: "תנתקי איתו את הקשר" היא יודעת, בד"כ שזה גם לא אפשרי. לא באמת._
מצד אחד אני בטוחה שלוותר על אבא מתעלל זה הפתרון הכי טוב שייש.
מצד שני תנתקי את איתו את הקשר זה באמת לא לגמרי אפשרי.
גם קשה לי לוותר על חלקים טובים מסוימים שיש בו אבל באמת שאין לי בעיה לא להיות איתו בקשר אינטנסיבי.
לראות אותו פעם בכמה חודשים וסטו. זה לא מפריע לי בכלל ואני חושבת שאני שוב יחזור לדפוס הזה שבתקופות מסוימות היה קיים.

ובהזדמנות זו אוסיף ואבקש לא למחוק את הדף הזה. הוא מאוד חשוב לי והייתי רוצה שבפעם הבאה שאפול שוב למקום הזה אוכל להיכנס לדף הזה, להיזכר ולהתחזק - תודה!

ענבל
אני במקומך הייתי אומרת לו שאם הוא לא מוכן להקשיב לבקשותייך, מוטב שלא יבוא. אין לך אפשרות לקבל אדם שלא מכבד אותך גם אם זה אבא שלך.
צודקת, צודקת ושוב צודקת! נראה לי שאעזור אומץ ואעשה זאת.
זאת אומרת זה לא שלא אמרת לו את זה בעבר אבל הוא פשוט היה שם על זה פס...

זה בטח נורא מבלבל אותם שמצד אחד את מקבלת אותו ואפילו נכנעת לו ומנסה להכיל אותו ומצד שני דוחה וכועסת עליו. הם לא מסוגלים עוד לעשות את ההפרדה, להבין את המורכבות של כל זה.
נכון. אם כי אני בעצמי מבולבלת... כי כמו שכבר כתבתי יש בו גם צדדים טובים.
אני בקשר טוב עם אחותי הגדולה וילדיי בקשר טוב עם הילדים שלה ואז הם כל הזמן רואים/שומעים
על כך שהילדים של אחותי הולכים כל הזמן לסבא וסבא כל הזמן בא לאחותי.
ואני חושבת שלפחות הבן שלי לא מבין למה אחותי מרשה להם ללכת חופשי לאבא שלי ונראה לי שהוא אפילו מקנא והיה רוצה גם.
וגם הילדים של אחותי שמודעים לכך שאני לא מרשה לבן שלי ללכת לסבא, לא מבינים מה הקטע שלי.
הבת של אחותי אמרה לי באחת הפעמים האחרונות שהיא הייתה אצלי שאני יותר מדי מגוננת על הילדים שלי ולא נותנת להם להתמודד לבד.
ושאמא שלה מאפשרת לה את זה ושהיא יודעת איך להתנהג עם סבא ושהיא לו נותנת לא לשגע אותה (הילדה בת 13.. למרות מה שהיא אמרה,
והיא גם אמרה שסבא מאוד אוהב את הילדים שלי אבל אני לא נותנת לא את האפשרות להתקרב אליהם, אמרתי לה שיכול להיות שהיא צודקת
אבל שזה מה שמתאים לי)

איך זה שאחותי רואה את כל הדברים הללו וזה לא מפריע לה?
איך זה שהיא לרגע לא חושבת ולא נראה לה שהילדים שלה עלולים להיפגע?
היא יודעת שיש לאבא שלי צד כזה אבל היא כל הזמן אומרת שבסה"כ הוא מאוד אוהב אותם ושהם רוצים ללכת אליו

הקטנה התעוררה.

שליחה על ידי אא* » 22 אפריל 2011, 08:24

אני מחקתי.

אא
אני מחקתי.
את מתוקה... זה בסדר.
יצא לי מרגיעון כולנו משפחה אחת... (-:

אא יקרה, אני ממש מצטערת אם נפגעת חלילה. את נשמעת לי אמא קשובה וטובה, ואני מתנצלת מעומק לבי.

רולילולי, נשמע שאת בלבך יודעת בדיוק מה את צריכה לעשות. את חכמה ויש לך אינטואיציות טובות מאוד!!

_הבת של אחותי אמרה לי באחת הפעמים האחרונות שהיא הייתה אצלי שאני יותר מדי מגוננת על הילדים שלי ולא נותנת להם להתמודד לבד.
ושאמא שלה מאפשרת לה את זה ושהיא יודעת איך להתנהג עם סבא ושהיא לו נותנת לא לשגע אותה (הילדה בת 13.._
זה מה ששיננו לאחיינית שלך. זאת התדמית שלך במשפחה. אבל (כמו הרבה תדמיות משפחתיות) זה לא אומר שזה נכון.
מה שנכון הוא שאחותך, כמו הורים רבים אחרים, לא מוכנה להתמודד עם המציאות, מעלימה עין, ועל כן לא מגינה מספיק על הילדים שלה.
נערה בת 13 לא יודעת עד הסוף אם סבא שלה באמת לא משגע אותה ומפעיל עליה מניפולציות. ובכלל, למה היא בכלל צריכה להתמודד עם זה?

רולילולי, ברור שאת בעלת האינטואיציות במשפחה.

_איך זה שאחותי רואה את כל הדברים הללו וזה לא מפריע לה?
איך זה שהיא לרגע לא חושבת ולא נראה לה שהילדים שלה עלולים להיפגע?_
יש כל כך הרבה הורים שמעלימים עין ולא מגינים על הילדים שלהם. אני רואה את זה כל הזמן. לדוגמה, ידיד טוב שלי, בעל לב זהב, השאיר את הילדה הענוגה והעדינה שלו בגן עם גננת ממש מרושעת, שהילדה פחדה ממנה. הוא איש משכיל מאוד. זה הרג אותי שהוא לא הוציא את הילדה שלו משם! ומה עם אלה שמשאירים כל בוקר תינוק בוכה במשפחתון והולכים וחושבים שזה לטובתו ושהוא יתרגל?
הורים עושים כל כך הרבה טעויות.
אבל, את לא צריכה שזה יערער לך את הביטחון.
יכול להיות שאחותך לוחצת עלייך כדי להרגיש טוב עם עצמה.

אני לא בטוחה שאבא שלך לא הבטיח לו דברים (מאחורי הגב שלך)והוא נורא רוצה ללכת כדי לקבלם.
וככל שהילד יגדל הוא עלול להסית אותו נגדך. היזהרי. זה אדם שהיה מסוגל לנעול אישה מבוגרת חסרת ישע בחדר!
אחותך לא מבינה שאם היא היתה נראית לו בלתי נסבלת, הוא היה גם נועל אותה.

רולילי
גם בגיל 8 את תגידי לילד שלך מה לעשות.
אי אפשר להשאיר "צמוד" אבל כן אפשר להורות לאן ללכת ולאן לא.
אולי זה באמת רעיון טוב לספר לבנך את מקור חששותיך.וגם לספר על הסבתא הכלואה!!

שליחה על ידי ממ* » 22 אפריל 2011, 14:12

מה הרגשתי חרא כשקראתי את זה..
רולילולי, אני מקווה שברור שזאת לא היתה כוונתי. אלא רק לשקף לך מה שאת בעצמך תיארת.
אני סבורה שהעובדה שפתחת את הדף הזה, שאת מודעת, שאת מוכנה להקשיב, שאת עומדת בלחץ הכבד של המשפחה, מעידה על כך שאת מדהימה וחדת אבחנה ודואגת לילדייך!

ופעם אחרונה שאבא שלי היה כאן הוא אמר לי מה תעשי? שנה הבאה כבר לא תוכלי עליו.
שימי לב: זה המודל שאבא שלך מביא איתו "מי יכול על מי". זהו מודל כוחני, שאוי ואבוי אם יוחדר למשפחה שלך. מבחינתו, ככל שהילד שלך יגדל ויהיה גבר עם כוח פיזי, הוא כבר לא ישים עלייך. כשהילד שלך יהיה בגיל ההתבגרות, על הכעסים וההסתבכויות שלו, אוי ואבוי אם עד אז הוא יפנים את הערכים שסבא שלו מנסה להכניס לו.

רולילולי, סבלת מספיק. מגיע לך ליהנות מהילדים שלך במערכת הערכים שאת מאמינה בה!

שליחה על ידי ממ* » 22 אפריל 2011, 14:33

_לא ברור לי למה עד היום כשאני כבר כמעט בת 37 וכבר לא ילדה אני עדיין נופלת בפח הזה.
זה משגע אותי!!_
רולילולי, כולנו נופלות בזה. ואבא שלך הרביץ לך כשהיית קטנה. בטח שזה שיבש את ביטחונך העצמי. ובכל זאת, יש לך הבנה פנימית של מה נכון!

אני רוצה להציע לך ניסוי מחשבתי:
בהרבה משפחות יש כאלה שתופסים את הצד המבקר שגורם לשני לפקפק בעצמו, וכאלה שתופסים את הצד שמבקרים אותו וכל הזמן צריך להצטדק. פה אחותך וילדיה בצד הראשון ואת בצד השני.
זה לא אומר שזה צודק! זה אומר רק שמתערבים לך בחיים ומנסים להחליש אותך. ואת? כל הזמן מנסה להצטדק--אפילו בפני ילדה בת 13, שמעיזה להתערב לך בחיים!

עכשיו, את יודעת שזה יכול היה להיות הפוך?
נגיד שאת היית החזקה. נגיד שאת זאת שהיית בונה את המצב המשפחתי כך שברור שאת נוהגת נכון ואחותך טועה.
נגיד שאת היית גורמת לאחותך כל הזמן להצטדק על זה שהיא שולחת את הילדים שלה לגבר אלים שהרביץ לך, שמתנהג באופן מיני מידי עם ילדים, ושנעל את אמא שלו בחדר באופן קבוע. כל פעם היית אומרת לה "כן, את אחת כזאת שלא מגינה על הילדים שלה, שלוקחת סיכון." נגיד שהבן שלך כשהיה גדל קצת היה אומר לה "זה מזעזע שאת מסוגלת לשלוח את הילדים שלך לסבא שהרביץ לאחותך!"
את מבינה שאפשר להפוך את הסיטואציה? את מבינה שאת לא חייבת להיות במקום המצטדק תמיד?

חזקי ואמצי.
וספרי עוד על ילדותך והתבגרותך ועל דברים שעשה. זה יבהיר לך עוד יותר שאת צודקת.

לאחותי אין בעיה עם זה היא מתייחסת לזה בסבלנות ואפילו צוחקת כשהוא מצליח לגרום לילדיה לבכות
את כתבת את זה בעצמך ואת לא רואה כמה שזה חולני? כמה שזה סוטה? כמה שזה הזוי ומטורף?
את רואה שאחותך חולה?
את רואה שאחותך קורבן?
את נופלת בפח בגיל 37 וזו אחותך הגדולה, נכון? היא לגמרי נפלה. היא לגמרי למטה. היא מקריבה את עצמה, את הילדים שלה, היא לא רואה מה קורה, לא רואה ממטר עד היום. ההבדל בינה לבינך הוא שגם כשאת נכנעת לו כמו כל ילדה מוכה, את לפחות רואה את זה והיית רוצה להיות מסוגלת לעמוד מול - והיא לא. היא ויתרה על עצמה ועל ילדיה.
זה שהיא עיוורת, לא אומר שמה שהיא לא מוכנה לראות לא קיים.
קיים ומפחיד וכואב.
יכול להיות שאת צריכה גם להיזהר מאחותך כרגע. בעיקר מפני שהדוגמא שהיא נותנת משפיעה לרעה על ילדייך, מפני שהביקורת הלא מוצדקת שלה מחלישה אותך ואת העמדה שלך, ומפני שאת צריכה סביבך אנשים שמסוגלים לראות את האמת ויפסיקו להזין את השקר הגדול בחייך.

ומה שבטוח, שאת חייבת לחזק את עצמך.

שאחותך, כמו הורים רבים אחרים, לא מוכנה להתמודד עם המציאות, מעלימה עין, ועל כן לא מגינה מספיק על הילדים שלה.
זהו.

וכל מה שכתבה ממ.

תשמעי, יש לך תחושות טובות ונכונות.
את יודעת מה טוב ומה רע.
את יודעת מה נכון ולא נכון.
אני מציעה לך קודם כל לקרוא באתר את כל דפי ההתעללות, החל מ-סימני התעללות בזוגיות, מלים הורגות יומן קריאה, עזרה בזוגיות בעייתית ואני לא זוכרת כרגע מה עוד (יהיו שם לינקים לדפים אחרים). לא חשוב שהם על זוגיות, התעללות היא התעללות, את תראי שם הרבה דברים מוכרים.

בהמשך, אני מציעה לך לעזור לעצמך ע"י תהליך העצמה בעזרת מישהי (לדעתי חשוב שזו תהיה אשה, במקרה שלך). כמו עירית לוי למשל (אבל יש עוד גם פה באתר. אוף צריך כבר איזה דף קבוע שאפשר להפנות אליו, שבראשו רשימת אלה שמתמחים בתהליכים כאלה כאן באתר...).
למה זה חשוב?
כי מי שבתוכך שיש לה אינטואיציות נכונות, היא עדיין קטנה. היא עדיין ילדה. אין לה מספיק כוחות, ואין לה מספיק טכניקות לעמוד מול אבא מתעלל ולעצור אותו בצורה שלווה ורגועה בלי ליפול באף פח שלו.
וכשתהיי במקום הזה, החזק, הבוטח, השליו, הרגוע, שמזהה תיכף ומייד כשמי שמולך עובר את הגבול ויודע ומסוגל לעצור אותו על המקום,
תהיי גם במקום שיכול לדבר גלויות עם אחותך ולהגיד לה בדיוק מה יש לכן במשפחה.
אבא מתעלל. אלים. גס. כוחני. שפוגע בנכדים גם אם זה לא נראה לעין.
את תוכלי להגיד לה שאת מסרבת לשתף עם זה פעולה ולהקריב את ילדייך לאותו דבר.
שאת לא מוכנה לעצום עין ולהרשות שיפחידו את ילדייך (את יכולה לתת את הדוגמא של הבן שלה, שלגישתך פשוט לא עושים דבר כזה לילד, וכאמא את לא מוכנה לשתף פעולה כמו שלא תשתפי פעולה עם מישהו שירצה לאנוס את הבת שלך!).
שיש לך סיבות כבדות משקל לא לסמוך עליו, ואת מתפלאת עליה שאחרי כל מה שהיא יודעת היא מפקירה את הילדים שלה לחסדיו.
זה שיש לו צדדים טובים לא אומר שהוא אדם חיובי, או לא מסוכן, או ראוי לילדים.

קראתי רק את ההודעה הפותחת את הדף, ואני רואה ה שני נוסאים נפרדים:
אחד - מערכת היחסים שלך עם אביך.
שני - מערכת היחסים של בנך עם אביך.

לגביך, אני מבינה שקל לך יותר כשאת מעט רחוקה יותר מאביך, וכמו שכתבת - "לא רוקדת לפי החליל שלו". זו נראית לי בחירה בריאה, באמת. חבל שאת נזקקת לעיתים לעזרה כלכלית ממנו. הייתי עושה מאמצים גדולים לא להזדקק לו בשום מובן. סביר שאת עד צריכה להשלים איזשהו תהליך פרידה ריגשית.

לגבי בנך - הילד בן שבע. אני חושבת שאם התקשורת ביניכם פתוחה וגלויה, והוא כבר מנוסה במצבים בהם סבא מתעלל בו ואת חוצצת, אז הוא גם מסוגל להבין ממה את חוששת לקראת ביקור אצל סבא, והוא גם יודע לזהות מצבים בהם הוא רוצה לחתוך. הייתי מאפשרת לו להפגש עם סבא לבד, עם הכנה ועם הזמנה להתקשר הביתה שתקחו אותו בכל רגע שיבחר. אולי דרושה הדרגה: חצי יום, יום, לילה אחד וכו'.

מבהירה - אני מאמינה שבנך ידע בעצמו אם טוב או לא טוב לו עם אבא שלך,
וגם מאמינה שאם תרגישי שזו החלטה של בנך, וגם תסבירי לו ממה את מפחדת, בנך יקשיב לך.

שליחה על ידי ממ* » 22 אפריל 2011, 20:58

קראתי רק את ההודעה הפותחת את הדף,
תבשיל קדרה, אני מפצירה בך, לאור העובדה שקראת רק מעט מאוד ממה שרולילולי סיפרה פה, להימנע מעצות כאלה.
רולילולי סיפרה דברים חמורים בצורה בלתי רגילה--היא ובני משפחתה הם קורבן להתעללות איומה.
עצות כמו שלך עלולות לגרום לקורבנות שיקראו פה לחשוב שזה סביר להפקיר הילדים שלהם למתעללים.

אני מאמינה שבנך ידע בעצמו אם טוב או לא טוב לו עם אבא שלך,
זה מראה שאת, למרבה המזל, לא מכירה מתעללים כלל וכלל. ילד בן 7 יכול לדעת מתי מתעללים בו? אנשים מבוגרים ומנוסים לא מצליחים לקלוט התעללויות הרבה יותר מינוריות מאלה שצוינו פה.

אני חושבת כמה סבתא שלי התעללה בי, בלי שום אלימות פיזית, רק החלשה קבועה, הקטנה ורמיסת הביטחון שלי. הייתי ילדה מבריקה, בטוחה בעצמי ומפותחת. את חושבת שהיה לי מושג שהיא מתעללת בי? שום מושג. אהבתי אותה ורציתי ללכת אליה. ולא הגנו עלי. היא תמיד התעללה באמא שלי, אז זה היה נראה סביר לסבול את ההרעלה הזאת.
אני זוכרת שקצת לפני גיל 30 פתאום קלטתי שהיא מתעללת. גם אז לקח לי שנים להפסיק את ההתעללות שלה. ולקח לי עוד כמה שנים להבין שאני לא חייבת לסבול את זה!!!

אז ילד בן 7? בשום אופן!!

כל מילה של קוראת והקוסמת!
עם הסתייגות אחת: לא נראה לי שזה כל כך טוב לספר לבן השבע את האמת, ומלוא האמת המרה, אולי רק אם אין ברירה.
הסיפור על הסבתא מצמרר אותי, ונראה לי נורא..

אני מאמינה שבנך ידע בעצמו אם טוב או לא טוב לו עם אבא שלך
יקירתי, זה לא עובד ככה )-:
זה לא עובד ככה. זה לא עובד ככה. זה לא עובד ככה. זה לא עובד ככה.

וילדים להורים שחוו התעללות בילדותם ועדיין נושאים בנפשם ובהתנהגותם את חותם הפגיעה, פגיעים יותר מעצם העובדה שההורים שגידלו אותם אינם "שלמים" עם עצמם, אינם "בעלי הבית של עצמם" (ביטוי יפה שקראתי כאן ).

ותקראי את כל הדף. כמו במקרים רבים כאלה, התחלת הדף מגלה רק טפח, אבל מכסה טפחיים.

עם הסתייגות אחת: לא נראה לי שזה כל כך טוב לספר לבן השבע את האמת
גם לדעתי.
צריך מאוד להיזהר במה שאומרים לו.
אבל מה שהכי חשוב זה לדעת שאת עומדת לגמרי מאחורי ההחלטה השלמה לא להרשות דברים מסוימים. למשל, לא לישון אצל סבא. נקודה. אין ויכוח על זה, כי את האמא ואת יודעת דברים שילד בגילו לא יודע ולא אמור לדעת, ואת אומרת לו: "אנחנו ההורים שלך, אנחנו שומרים עליך, אנחנו יודעים דברים שאתה לא יודע, ולכן זה מה שהחלטנו. ויש דברים שנסביר לך רק כשתהיה יותר גדול. ככה זה".
לא צריך להפחיד את הילד.
ולא צריך להסית אותו נגד הסבא.
ולא צריך להזין דימיון של ילד בן 7 בדברים שמי יודע לאן הוא ייקח אותם.
עדיף להגיד את המינימום, אבל להגן - מקסימום.
ואם הוא נתקל ישירות בהתנהגות מרעילה כלפיו: אז, ורק אז, לדבר על זה ולהסביר, שזאת התנהגות לא ראויה. שזה לא היה בסדר מה שעשו לו. או לבן דוד שלו אם הוא שמע או היה עד. יש לחשוף את המנגנון שמאחורי ההתנהגויות המרעילות, זה כן. אבל בלי כעס, ובלי לגלות לו דברים שהוא לא שמע (מבני הדודים למשל) או ראה בעצמו.

בקשר לילדים, גבולות לילדים יכולים להיות גם שרירותיים.
לא להסביר יותר מדי. אני ההורה ואני מחליטה עליך, כשתהיה מבוגר תחליט לאן ללכת בעצמך. אבל בשביל זה צריך עמדה פנימית חזקה ולא לחשוב שצריך לשכנע ילד בן 7 אם כן או לא. אפשר כמובן להוסיף מילות הסבר כמו "אני לא סומכת על סבא" אבל לא צריך להיכנס לדיונים ארוכים, זה לא עניין של הילד המכות שחטפת כשהית ילדה, לא בשלב זה. אני מדברת מניסיון אגב, לא של סיפור דומה אבל כן שלאחרים מרשים משהו ואני לא וכועסים עלי, זה מה יש, מסבירה בקצרה את דאגתי וזהו, אין דיון. בשלב זה זה פשוט כי אתם ההורים שלו ואתם חושבים שזה מה שנכון עבורו. ועדיין לא תיארת היכן בן זוגך בהקשר הזה, האם הוא תומך בך ומה הוא חושב על כל הנושא.

לא קראתי את כל התגובות ואני מתנצלת אם אני חוזרת על דברים שכבר נאמרו .
אבא שלי הוא בדיוק כזה - במילה אחת מעצבן , בשתי מילים - מעצבן מאוד !
אבל עם ההתבגרות שלי הבנתי שזה גם סוג של חסך שלו - חוסר בתשומת לב , חוסר בחינוך ראוי יותר , ועוד ועוד , ברגע שהתחלתי לקבל את העובדה שכזה הוא ככה החיים נהיו קלים יותר , הסליחה שלי וההבנה שלי עשו את מעשיו לנסבלים ופתאום אפילו התחלתי לראות את הדברים הטובים שבו (ותאמינו לי זה אחד הדברים שהיה לי הכי קשה למצוא בו אם לא ה...)
אני מאחלת לך לסגור את הדברים עם עצמך , להגיע למקום של מחילה כלפיו ולהגיע לחיים טובים ושלווים יותר מולו . אין לי ספק שכל מה שאת מתארת באים להראות על קושי שלך איתו ,אבל אותו אין כבר הרבה במה לשנות .
השינוי יכול לבוא רק ממך .
בהצלחה יקירה , שולחת גם חיבוק חם במיוחד ושולחת כוחות עילאיים ממני אלייך . זה שווה את זה !!

איזו התעללות מתמשכת... מסכימה ומזדהה עם דבריהן של ממ של בשמת א
רולילולי, קבלי חיבוק גם ממני
וכוחות להגן על עצמך ועל ילדייך

ועדיין לא תיארת היכן בן זוגך בהקשר הזה, האם הוא תומך בך ומה הוא חושב על כל הנושא.
בן זוגה תומך בה מאוד אבל אני חושב שיש לנו בעיה בהתנסחות מול אבא שלה
עד לפני כחצי שנה גרנו ביישוב יחסית מרוחק ממנו והצלחנו לשלוט על כמות הביקורים שלו אצלנו
ואז התקרבנו אליו גיאוגרפית בשבת הקודמת הוא פשוט קפץ לבקר בלי להודיע מראש ועוד הביא איתו את בן הדוד
וכשביקשנו ממנו להתקשר לפני אז הוא אומר לנו שהוא ניסה אבל לא ענינו
אז אמרנו לו שאם לא ענינו כנראה שאנחנו לא יכולים ושיסיק מסקנות לבד(רק בשביל הפרוטוקול אמנם אנחנו לא דתיים אבל אנחנו אוהבים את חג פסח ושומרים קצת ובדיוק התכוונו להחליף כלים ולסדר את הבית ולשטוף יסודי)
כשהוא נכנס אלינו בהפתעה כשהערנו לו הוא נעלב ובכן מצידי שיעלב אבל הוא לא אבא שלי
איך דוחים בלי להעליב איך אומרים לו אנחנו לא מעונינים שבננו יבוא לישון אצלך וגם אם תתפוצץ זה לא יעזור לך בלי לפגוע אנושות ביחסים שעוד נותרו

_אני מאמינה שבנך ידע בעצמו אם טוב או לא טוב לו עם אבא שלך
יקירתי, זה לא עובד ככה sad_
ראי מה כתבתי:
שאם התקשורת ביניכם פתוחה וגלויה, והוא כבר מנוסה במצבים בהם סבא מתעלל בו ואת חוצצת, אז הוא גם מסוגל להבין ממה את חוששת לקראת ביקור אצל סבא
כלומר, אני מניחה שהילד חווה אי אילו אי נעימויות מול סבא שלו, ומניחה שאמא חוצצת ומתרגמת.
אם לא - אז לא. ברור. איך יבחין אם אמא לא לימדה אותו?

שליחה על ידי ממ* » 23 אפריל 2011, 09:41

_כלומר, אני מניחה שהילד חווה אי אילו אי נעימויות מול סבא שלו, ומניחה שאמא חוצצת ומתרגמת.
אם לא - אז לא. ברור. איך יבחין אם אמא לא לימדה אותו?_
תבשיל, את חייבת לקרוא את המשך הדף. מדובר פה בסבא שהרביץ לרולילולי, שנעל את אמא שלו באופן קבוע בחדר שלה, ושהטיל טרור על המשפחה.
איזו סיבה בעולם יכולה להצדיק הפקרה של ילד בן 7 בידיו. כל המשפחה לא הצליחה להתמודד מולו (ואפילו לזהות שהוא מתעלל), וילד בן 7 יוכל?
לא לא לא!!
יש להתרחק ממנו.

שליחה על ידי ממ* » 23 אפריל 2011, 10:30

איך דוחים בלי להעליב איך אומרים לו אנחנו לא מעונינים שבננו יבוא לישון אצלך וגם אם תתפוצץ זה לא יעזור לך בלי לפגוע אנושות ביחסים שעוד נותרו
רולילולי,
יש סיכוי שלא תוכלי להימנע מפגיעה ביחסים. עלייך להביא זאת בחשבון, ולהיות ערוכה לכך ולהסכים לכך בתוך הלב שלך.
במצב כזה יש סדר עדיפויות ברור:

להגן על הילדים ולמנוע מהם צלקות ותפיסה שהתעללות זה נורמלי.
להגן על עצמך (גם את עדיין סובלת מההתעללות! מה זה לנחות עלייך כשהודעת שאת לא מעוניינת בזה? זאת התייחסות אלייך כלא שווה, כלא-בנאדם, כאחת שהרצונות שלה שווים כקליפת השום).
לשמור איכשהו על היחסים.

אם 3 לא יצליח, זה מחיר שאת חייבת להסכים לשלם. לדעתי, ברגע שתביני את זה ותשלימי עם זה, תרגישי שחרור עצום! הרצון לשמור על יחסים כלשהם עם מישהו שלא מכבד אף אחד, כובל אותך ומכריח אותך להסכים לדברים שהנפש שלך צועקת בקשר אליהם "אסור! זה לא נכון!"

ולאחותך? כל פעם שהיא מעלה את זה. או שתגידי שאת לא מעוניינת להסביר ושהיא יודעת בדיוק למה. או שתגידי "אני רוצה לישון טוב בלילה." וגם... מותר לך לא להגיד דבר.

וואוו, לא ציפיתי שהדף הזה יעורר כאלה הדים..
זה אפילו קצת מביך אותי. אולי הגזמתי קצת?

_עם הסתייגות אחת: לא נראה לי שזה כל כך טוב לספר לבן השבע את האמת
גם לדעתי.
צריך מאוד להיזהר במה שאומרים לו._
כבר אתמול אמרתי לו משהו אחרי שקראתי את העצה שאולי כדא להגיד לו משהו.. (חבל שלא עצרתי לחשוב רגע)

בשמת א
_את נופלת בפח בגיל 37 וזו אחותך הגדולה, נכון? היא לגמרי נפלה. היא לגמרי למטה. היא מקריבה את עצמה, את הילדים שלה, היא לא רואה מה קורה, לא רואה ממטר עד היום. ההבדל בינה לבינך הוא שגם כשאת נכנעת לו כמו כל ילדה מוכה, את לפחות רואה את זה והיית רוצה להיות מסוגלת לעמוד מול - והיא לא. היא ויתרה על עצמה ועל ילדיה.
זה שהיא עיוורת, לא אומר שמה שהיא לא מוכנה לראות לא קיים._
צודקת! באמת אני יודעת שיש לה בעיה של גבולות איתו (יש לאבא שלי מפתח לבית שלה והוא בא מתי שבא לו בלי להודיע מראש)
אבל טוב אצלה אמא שלי נתפסת השטן ואבא שלי נתפס המושיע.
אצלי אמא שלי לא נתפסת המלאך כי גם לה לא חסר אבל אין ספק שאבא שלי גם מעולם לא נתפס המלאך.

יש לי כל כך הרבה מה לספר ולהוסיף אך אנחנו צריכים לנסוע עוד מעט.
אנסה להכנס בשעות הלילה המאוחרות ולהגיב כמו שצריך.
ושתדעו לכם שגם בתוכי יש חלקים מפלצתיים בדיוק כמו באבא שלי רק שאני עובדת על זה כל הזמן, מודעת להם וברור לי שהם לא טובים.

נשיקות וחיבוקים לכולכם, עוד אשוב...

טוב, קראתי עוד קטעים מהדף.
אני נאלצת להסכים עם חברותי המלומדות ממ ובשמת.
אני עדיין חושבת שאישית היית עושה מאמץ להסביר לילד שלי למה אני לא מסכימה שיהיה לבד עם סבא, אבל לא הייתי מאפשרת לזה לקרות.
משפט כמו "יש דברים שאני לא רוצה לספר לך, מבטיחה לספר כשתגדל" בהחלט מתקבל כנימוק אצל הילדים שלי.
אגב, מי זה שאמר לך "בגיל שמונה לא תוכלי עליו"? מה זה זה? בני ה 10 שלי לא נוסעים לשום מקום בלי רשות שלנו, ההורים. וכל תכנית שיש לסבתות הנפלאות שלהם בשבילם (של סוגים של בילויים/תרבות) עוברת דרכנו לפני ביצוע (ולו רק בשביל דברים טכניים כמו נעליים מתאימות, או תיאום לו"ז).

מי זה שאמר לך "בגיל שמונה לא תוכלי עליו"?
הסבא הנ"ל )-:

שליחה על ידי ממ* » 23 אפריל 2011, 20:23

יש לי כל כך הרבה מה לספר ולהוסיף
מחכות לך

תבשיל

מחזקת אותך בדרכך רולילולי, מסכימה עם כל מילה של ממ ובשמת!

אני גם היית עושה מאמץ להסביר לילד שלי למה אני לא מסכימה שיהיה לבד עם סבא
בעיני זה ממש בסדר לספר! בשפה שהוא יכול להבין... אני מאמינה שבמצב שתיארת הילד אכן עלול להרגיש מאוד מבולבל וקרוע בין הרצון שלך לפיתויים של הסבא, ולדעתי האישית לא מספיקה פה רק הסמכות שלך כאמא, אלא הוא חייב להבין לעומק שאת מגוננת עליו בפני סכנה משמעותית, וגם להבין מהי הסכנה (ואני לא מדברת על הסכנות שבדמיון שלנו, אלא על אלה שמוכחות ומהוות עובדה מוצקה ויומיומית).
בעיני ילד שמקבל הסבר הוא ילד שלומד לפתח בטחון עצמי ואמון בחוש הריח שלו (והם הרי יודעים את האמת רק לא יודעים לתמלל אותה, אז מה אנחנו מסתירים מהם בעצם? ואיזו חוויה אנחנו מעודדים בנתק הזה בין תחושת בטן לבין הסיפור והדיבור? חוצמזה, אני זוכרת את עצמי בגיל 7... ילדים מבינים ויכולים להתמודד עם יותר ממה שנדמה לנו)

חזקי ואמצי, ושיהיה הפסח הזה בסימן של שחרור מעבדות לקשר הלא בריא הזה...

חזקי ואמצי, ושיהיה הפסח הזה בסימן של שחרור מעבדות לקשר הלא בריא הזה...
אמן...

אני באמת מאוד מבולבלת.
לדוג' הבת שלי מאוד אוהבת את דורה ואבא שלי יודע את זה.
הוא הלך וקנה לה בחג בובה של דורה בטויס אר אס.
עכשיו ברור לי שהוא יבוא בהזדמנות ראשונה לתת לה את זה כי הוא כמו ילד קטן כל כך מתרגש ורוצה לראות את התגובה שלה כשהיא תקבל את זה.
ואני מרגישה רע עם זה כאילו מצד אחד הוא עשה משהו נחמד מצד שני לא בא לי על הדברים הנחמדים האלה כי מה שזה אומר עכשיו
זה ששוב הוא יבוא אלינו ואני לא יכולה להגיד לו אל תבוא.. הוא בסך הכל רוצה לתת לה את המתנה שלה.
אני לא רוצה שהוא יבוא בזמן האחרון אני רואה אותו יותר מדיי, הרבה יותר מדיי לטעמי.

אנחנו מוזמנים לאחותי לחג שני, ואמרתי לה שאם אבא שלי בא אנחנו לא באים והיא מאוד התעצבנה.
אתמול הסברתי לה למה אני לא רוצה לראות אותו והיא אמרה לי שאני צריכה לשבת איתו בבית קפה ולהסביר לו.
ושאם הוא רוצה לראות את הילדים שלי ולהיות איתם בקשר טוב אז הוא צריך לעשות איקס דברים.
זו אותה אחות שבקשר טוב איתו.
ואז הבנתי שבעצם גם לה יש קושי מולו אבל היא תלויה בו כלכלית במידה מסוימת והיא זקוקה לשמרטפות שלו.
יש לה קושי להציב לו גבולות והיא שותקת ונותנת לו לעשות מה שהוא רוצה.
נזכרתי שפעם הבת שלה אמרה לה אמא כשסבא כאן אז הוא זה שקובע ולך אין מילה בבית.
אחותי "התפרקה" כשהיא שמעה את זה אבל זה "עבר" לה והיא לא עשתה עם זה כלום.
עדיין כשהוא בא אליה הוא מתנהג כאילו זה הבית שלו.

אני רגילה לנעול את הבית ובאחת הפעמים שהוא בא הוא חטף עליי קריזה "למה אתם נועלים את הדלת? כשאני כאן אל תנעלו".
אז אמרתי לו שזה הבית שלי ואני רגילה לנעול את הדלת ושזו זכותי. פתאום שמתי לב שכשהוא בא אני מקפידה לא לנעול... )-:
יאללה אני לא מאמינה שהפכתי לכזאת..
מה קורה לי??
אני כותבת ומבינה כמה הלכתי לאיבוד. הייתי חזקה ונחלשתי.
לאבא שלי יש אח שניתק איתו את הקשר לגמריי. הלוואי שהייתי יכולה לעשות זאת, כי אני לא יודעת איך אני יכולה להיות איתו בקשר ולהמשיך לעמוד על שלי לאורך זמן.
אני בכלל לא בטוחה שאפשר להיות איתו בקשר מהסוג שאני רוצה.

בזמנים שלא ויתרתי אז הוא פשוט לא היה בקשר.
יש לו גם בעיה עם זה שאנחנו לא תמיד עונים לטלפונים שלו (בכלל למען האמת אני בנאדם שמסנן הרבה מאוד שיחות והרבה אנשים מעירים לי על זה...)
פעם כשהוא התקשר אז אמרתי אני אראה לו שאני הולכת לקראתו ועונה אבל לא יכולתי לדבר אז אמרתי לעצמי שאני רק אענה כדי להראות לו נכונות
ועם זאת אגיד לו שאני לא יכולה לדבר כרגע ושאתקשר אחר כך. כשעשיתי זאת הוא אמר לי משהוא בנוסח "כשאני מתקשר את תקשיבי למה שיש לי להגיד לך"
אז אמרתי לו "למה מה קרה? מה זאת השתלטנות הזאת שלך? נראה לך באמת שאני אעמוד דום לכל פקודה שלך? לא מתאים לי"
ואז כמובן שהוא חוטף קריזה ומנתק קשר הוא אומר לי "אל תתקשרי אליי יותר"

לא מזמן הוא אמר לי (ואני נשבעת לכם שאני באמת מאמינה שהוא מתכוון לזה) שכשהוא ימות הוא דאג לכך שאף אחד לא יודיע לי ושאני אדע רק אחרי ההלוויה.
(כעונש על כך שאני אף פעם לא עונה לטלפונים שלו) וכשאמרתי לו איזה שטויות אחותי תגיד לי אז הוא אמר שהוא כבר דאג לכך שאחיותיי ידעו בדקה ה-99
ושהם יספיקו להגיע (כי הם גרות באזור המרכז ואילו אני בסביבות ירושלים-בית שמש).
ואתם צריכים להכיר את אבא שלי כדי להבין שזה לגמרי לא מופרך מה שהוא אמר והוא חזר על כך בכמה וכמה הזדמנויות.
בסופו של דבר אמרתי לו "סבבה, יותר טוב" (לא בכעס)

והנה עכשיו הוא התקשר ורצה לדבר עם בתי והיא לא רצתה ולא ללחצתי ואז הוא אמר לי טוב תגידי לה שסבא יישן עם דורה.
הבת שלי יותר אוהבת את דייגו מאשר את דורה והוא חיפש בכל האינטרנט איפה הוא יכול לקנות לה את דייגו.
את מבינים את הפרדוקס?.. אני ממש נקרעת הוא באמת אוהב אותם ואם הוא יודע שיש משהו שהם אוהבים לאכול אז מייד הוא יבשל להם.
ואם יש משהו שהם רוצים אז הוא יקנה להם. ואני מאמינה באמת ובתמים שהוא אוהב אותם ואני כל כך נקרעת מזה. כל כך מרגישה מפלצת.

בכלל למען האמת אני בנאדם שמסנן הרבה מאוד שיחות והרבה אנשים מעירים לי על זה...)
יש לי הצעה בשבילך:
אנשים שמעירים לך על זה שאת מסננת שיחות, כדאי לסנן החוצה מהחיים בכלל.
כל מי שרוצה להידחף לך בכוח לחיים ולא מכבד את הכוחות שלך, את הצורך שלך בשקט נפשי, את הצורך שלך לא להיות זמינה בטלפון לכל גחמה של כל אחד בכל שנייה - כדאי להמעיט את נוכחותו בחיים.

_הבת שלי יותר אוהבת את דייגו מאשר את דורה והוא חיפש בכל האינטרנט איפה הוא יכול לקנות לה את דייגו.
את מבינים את הפרדוקס?.. אני ממש נקרעת הוא באמת אוהב אותם ואם הוא יודע שיש משהו שהם אוהבים לאכול אז מייד הוא יבשל להם_
האם את בטוחה שקוראים לזה אהבה?
כי אני לא.
חשבתי על זה הרבה. ואני בכלל לא בטוחה.
אני לא בטוחה שזו לא הטכניקה שהוא מכיר כדי להשתלט בה על נשמות רכות.
שימי לב:
אהבה, זה לכבד את זה שהנכדה שלו בוכה ולא רוצה שהוא יהיה ביום ההולדת שלה. זה אומר, לא לבוא ליום ההולדת שלה ולא להגיב מהאגו והשתלטנות ולהתעקש להיות שם. זה להבין אותה, זה ללכת לקראתה.
האהבה היא רוך. מתיקות. כבוד. רצון להיטיב.

מה שאת מתארת, מתחפש לאהבה. אבל זו נתינה שיש לה תג מחיר. ותג המחיר הוא שהנכדים ימכרו את הנשמה לסבא תמורת ה"פינוקים" האלה.

את בקשר עם דוד שלך?

_תמול הסברתי לה למה אני לא רוצה לראות אותו והיא אמרה לי שאני צריכה לשבת איתו בבית קפה ולהסביר לו.
ושאם הוא רוצה לראות את הילדים שלי ולהיות איתם בקשר טוב אז הוא צריך לעשות איקס דברים._
אחותך, וסליחה על הביקורת, היא בת יענה. היא הרי לא באמת מאמינה שהוא יתייחס למה שאת אומרת. הוא הרי גם לא מסוגל. יש לו נפש של מתעלל והוא אפילו לא מודע לזה.

הרי זה מה שהוא עושה לך:
אני כותבת ומבינה כמה הלכתי לאיבוד. הייתי חזקה ונחלשתי.
הוא תמיד יגרום לך ללכת לאיבוד! ועל כן, כל המתנות וכל הדורות לא שוות את זה!
אני הייתי מוותרת על כל המתנות והתבשילים. זה ממש ממש ממש לא שווה את זה. שום דורה לא שווה פעם אחת שהבת שלך תראה שהוא מנחית עלייך פקודה אגרסיבית.

היה לי בעל מתעלל רגשי. זה מדהים: הוא גם היה מעולה במתנות ובהפתעות. מדהים. וגם רומנטי ו(כאילו) מאוד אוהב וחם. גם אותי זה בלבל. היום ברור לי שכל המתנות המדהימות וההפתעות הרומנטיות לא שוות פעם אחת (מתוך המון) שהוא דרך לי על הנפש.

כי אני לא יודעת איך אני יכולה להיות איתו בקשר ולהמשיך לעמוד על שלי לאורך זמן.
רולילולי, יש כמות אנרגיה סופית. במה את רוצה להשקיע אותה? בילדים ובבן זוג, או בלהתמודד עם איומים?
מנסיוני, התמודדות עם מתעלל דורשת את כל הכוחות. חיים רק פעם אחת. כל דקה שאת מקדישה לזה מיותרת.

לאבא שלי יש אח שניתק איתו את הקשר לגמריי.
למה הוא ניתק איתו את הקשר? אולי כדאי לך להיפגש איתו? אולי הוא יעזור לך בלהחזיק את הפוקוס ולהיות שוב חזקה?

רולילולי יקרה,
ראשית

טוב שאת נותנת ביטוי לקולות הפנימיים שמלווים אותך ויש לי הצעה בשבילך,תבדקי אם היא עוזרת לך:
לומר לעצמך את 3 המשפטים הבאים. (אם את מסכימה איתם)
האחד: שיש לך סיבה מצוינת להיות במקום מבולבל.
השני: שלאבא שלך יש את הדרך שלו לבטא אהבה כלפי ילדייך
השלישי: שאת עושה הכי טוב שאת יכולה
מוזמנת לכתוב לי למייל
haniemf וואלהנקודה קום
באהבה

רולילי,
אני חושבת שאת צריכה לחשוב על עצמך ובני ביתך. את כבר לא אותה ילדה הנתונה למרותו ולחסדיו של האב. מנסיוני למדתי שזו טעות לנסות ולרצות את ה"נעלב-כוחני-מניפולטיבי" כי הרי זה הלך רוח והוא תמיד ימצא ממה להעלב וממה לא להיות מרוצה. אני לא מאמינה שיש משהו שאת יכולה לעשות ואז תנוח דעתו והעניינים יסתדרו. זה לא קשור אלייך. זה באמת מבלבל כי זה לא אמור להיות ככה.
הקטע עם המפתח הזכיר לי שאחרי הלידה הראשונה שלי אמי נתקפה ביצר שתלטנות. עד אז לא היה צורך כי הייתי אך ורק למענה. ואחת מהגחמות הייתה לדרוש שלא יהיה מפתח בדלת והיא תוכל להגיע מתי שהיא רוצה. וניסיתי לרצות אותה ולהגיע להסכמה שתודיע לי לפני שהיא יוצאת, הסברתי למה זה חשוב לי לא להיות במצב שבו פתאום הדלת נפתחת והקפדתי שלא יהיה מפתח בדלת ושתרגיש בנוח. ואז יום אחד, המקרר התקלקל והגיע טכנאי וכשהוא עזב נעלתי את הדלת באוטומט ולא הוצאתי את המפתח ע"מ שתוכל להיכנס. היא הייתה אמורה להגיע, והיא לא דפקה, לא צלצלה, לא התקשרה, אלא עמדה מול הדלת הנעולה מספר דקות וחיכתה ואז עזבה. כשנזכרתי והתקשרתי היא ענתה מתוך עלבון מאוד גדול והאשימה אותי . אני הייתי בתוך זה ולא הבנתי כמה זה לא סביר. מזל שבן זוגי איפס אותי. לקח לי זמן להבין שלא הכול תלוי בי. למדתי שיש סיטואציות שבהן חייבים לבחור, אין אפשרות לגם וגם ואני בחרתי בעצמי ובמשפחתי הגרעינית. גם במחיר של אי קבלת עזרה במופגן, התעלמות מבן הזוג שלי ועוד מיני הפתעות. באופן מוזר, רק כשהעמדתי גבול ברור העניינים הסתדרו מעט. מודה שקשה לילדה שבי וגם לבוגרת לוותר על אמא עוזרת, אוהבת, מחמיאה, במיוחד שאני רואה את אותה אם נוהגת באופן הפוך לגמרי עם אחיותיי. מה שעזר לי להעמיד את הגבול זה להתרחק גיאוגרפית וכשראיתי שהיא מחילה את אותו היחס על בנותיי. לא מכבדת אותן ואת הגבולות שלהן, וגם מתנקמת בי דרכן. הן לא הולכות אליה לבד, ולא ישנות אצלה. היו ניסיונות ובד"כ אח"כ בבית אני מגלה שהיא נהגה בהן לא בכבוד. לדוג' הכריחה לחפוף ראש בניגוד לרצונן וכול מיני כאלה. הן אוהבות אותה ואם היא תזמין הן יבקשו ללכת וגם להישאר לבד. זו האחריות שלי לא ליפול בפח, לא להתפתות לעזרה ולהציע חלופות אחרות כמו להזמין אותה אלינו.
אני הבנתי שקשה לה לקבל את השינוי שעשיתי שהוביל לשינוי ביחסים ביננו. היא בעצמה פגועה מילדות ואני איכשהו פיציתי אותה מתוך בחירה מאולצת אבל בעצם הבחירה הזו הייתה על חשבון התפתחותי האישית. מעין היפוך תפקידים. וכשיצאתי מהתפקיד אותו מילאתי שנים רבות הכול התערער וקשה להתוות ולהמציא דרך אחרת. הכול טעון. רואה על עצמי שהיחס הלא מכבד כלפי מקשה עלי לכבד אותה. נוצרו משקעים ואז זה מעין מעגל סגור. אני עובדת על עצמי לשחרר את הציפיות ממנה ואת הצער על כך שזוהי המציאות שלי, לעמוד מאחורי הבחירות שלי בשמחה ולא להתאכזב, ולראות את המקומות האוהבים והטובים, לקבל בשמחה את מה שמוכנה לתת תוך שמירה עלי ועל בני ביתי. שולחת לך כוחות בדרך האמיצה שאת עושה.

@}

זה ששוב הוא יבוא אלינו ואני לא יכולה להגיד לו אל תבוא..
למה לא בעצם?
כי "לא נעים" לך?
את יכולה להתחיל להתאמן. לא מתאים לך - תגידי לו, בצורה החלטית ורגועה.
אל תשאירי פתח לוויכוח.
שיהיה ברור שזו זכותך.
תהיי מוכנה לזה שהוא יעלב או יעשה סצינה או לא יודעת מה.
את תציבי את הגבול שלך.
בהצלחה

יש לך התלבטות גדולה ואני מאוד מבינה אותה.
אני מהצד רואה מאוד ברור את המוצא.
את כותבת:
זה ששוב הוא יבוא אלינו ואני לא יכולה להגיד לו אל תבוא..
ואז ממשיכה:
בזמנים שלא ויתרתי אז הוא פשוט לא היה בקשר.
אני חושבת שהעצות שכולנו נותנות לך פה מסתכמות ב: אל תוותרי!
אם הדרך שלו כשאת לא מוותרת היא לנתק קשר, הקשר ינותק מאליו ולא תצטרכי לומר לו לא לבוא.
אם הקשר לא ינותק, הוא יצטרך לקבל את הגבולות שלך ואז ממילא הכל ישתנה.
אל תוותרי! אל תהססי להתעמת איתו בבית שלך, אל תהססי לומר לו מה את חושבת על דברים, אל תתנהגי אחרת כשהוא באזור.
הוא אלים גם פיזית?
אם את מרגישה שאת לא יכולה לעשות את הדברים האלה (למשל לנעול את הבית כשהוא נמצא וכו') כי הוא יהיה אלים פיזית או מילולית, אני חוזרת ואומרת שאני הייתי מנתקת קשר לגמרי.
אני מסכימה עם בשמת שזו לא אהבה. אדם שאם עושים מה שהוא רוצה, הוא קונה מתנות ואם לא מוותרים, הוא מנתק קשר, לא מביע אהבה אלא מקבע יחסי שליטה לא בריאים.

שליחה על ידי ממ* » 24 אפריל 2011, 20:49

בשמת, אני מסכימה עם כל מילה. ממש הרגשתי שהמלים יצאו מהמחשב שלי.

_האהבה היא רוך. מתיקות. כבוד. רצון להיטיב.
מה שאת מתארת, מתחפש לאהבה. אבל זו נתינה שיש לה תג מחיר. ותג המחיר הוא שהנכדים ימכרו את הנשמה לסבא תמורת ה"פינוקים" האלה._

לבת שלי יש סבתא אחת שכל הזמן מחפשת לה מתנות ומתעסקת בזה, אבל לא מכבדת לא אותה ולא אותי (כמה נזקים שהיא גרמה

). לרגע לא חשבתי שהמתנות האלה וכל העיסוק הוא אהבה. זה בדיוק כמו שכתבת בתחילת הדף: "שוחד". אני בכלל לא יכולה לסבול את החיפוש אחרי איזו בובה. זאת הסתרה של האמת.
לחפש מתנות זה הדבר הכי קל שיש! לתת מתנות זה הדבר הכי קל שיש--הילד קופץ ומסתחרר, הסיפוק מיידי. לכבד? לוותר על האגו? לתת מרחב? זה קשה. לכבד אותי בלי מניפולציות על הנכדה? זה מה שחשוב.

יש לה חצי סבתא אחרת שכמעט לא קונה לה מתנות. אבל, מתנהגת איתה בעדינות, בכבוד ובנעימות. בחיים לא תכפה עליה דבר. הן עושות יצירות יחד, עובדות במטבח, היא גם תמיד נותנת לה לעשות לבד כל מה שרק אפשר. היא בחיים לא תעשה משהו שלא על דעתי.

את הסבתא הראשונה (שהיא לא אמא שלי, וזה יותר קל) העפתי מהחיים שלנו. הילדה שאלה עליה המון בהתחלה, כי המתנות והרעש סיחררו אותה. כל הסביבה יורדת עלי על זה ("היא צריכה את סבתא שלה", "זאת סבתא", וכו' וכו' וכו'). בהתחלה עוד הייתי מסבירה. היום זה לא מעניין אותי. היא מדברת איתה מדי פעם בטלפון.
כל כך הרבה מתח יצא לנו מהחיים.

אני תמיד טענתי שהסבתא ההיא היא טיפוס מתעלל. ומה שמדהים הוא שהיא עשתה בדיוק מה שאבא שלך מנסה לעשות--לעקוף אותי, לתת לילדה תחושה ש"יש לה כוח עלי", כל הזמן לכפות את דרכה, לשרוץ אצלינו ימים בלי שזה מתאים, לא לכבד אותי, תמיד לשכנע את הילדה לבוא איתה גם כשזה לא היה לעניין, להפר לי את שגרת היום איתה. והיא הרבה יותר מניפולטיבית ומתוחכמת מאבא שלך. הכול מתחת לפני השטח. קשה היה להבחין בזה בהתחלה. סליחה על המילה: איכס.

רולילולי--חוזק, מרכז פנימי, אינטואיציות, האמהות שלך. התמקדי באלה.

כל כך הרבה נשים חכמות יש פה...וזה ממש לא בצניות.
אני זו שהייתי בעד לדבר ולהסביר דברים לבנך, דברים שיותר קל לך להסביר ולדבר עליהם. את קצת הצטערת שדיברת איתו והרגשתי פתאום קצת אשמה...
אבל עכשיו כשאני קוראת את דבריה של ההולכת בדרכים, אני שוב מתחזקת.
בעיני ילד שמקבל הסבר הוא ילד שלומד לפתח בטחון עצמי ואמון בחוש הריח שלו (והם הרי יודעים את האמת רק לא יודעים לתמלל אותה, אז מה אנחנו מסתירים מהם בעצם? ואיזו חוויה אנחנו מעודדים בנתק הזה בין תחושת בטן לבין הסיפור והדיבור? חוצמזה, אני זוכרת את עצמי בגיל 7... ילדים מבינים ויכולים להתמודד עם יותר ממה שנדמה לנו)

וגם אני מנסה לשחזר את עצמי בגיל 7, כבר ראיתי בערב קו אונידין ופולדארק (יש מישהי שיודעת על מה אני מדברת?). אני חושבת שילד יודע להפנים מידע בדרכו ולסנן את מה שהוא צריך. בכל מקרה כמו שכתבו פה: ילדים מרגישים הכל וזה כל כך נכון.
סבתא שלי, לא אהבה את אמא שלי והייתה שואלת כל מיני שאלות מאחורי הגב שלה , כשהיינו באים לבד לחופשות אליה. בתורי ילדה הרגשתי שמשהו פה מסריח אבל די שיתפתי פעולה. בתור בוגרת - אם הייתי יכולה הייתי מראה לה עד כמה אני ניגעלת מההתנהגות השפלה הזו. (זו הייתה הסתה עדינה וארסית).

מה שבשמת אמרה לך על אהבה - כל מילה! מה שחלוקית, מה אמא בבית כולן. פשוט דברי חוכמה. אבא שלך בחוסר מודעות מטורף. שיחה בבית קפה זה ממש כמו לתת כוס רוח למת...
הוא דורש טיפול עמוק וארוך שכמובן יבוא מרצונו ומתודעתו ועד אז - לא שפר גורלך...וגם לא גורלו.
לפחות את תציבי מראה, שימי גבולות ותדאגי לחיים שלך ושל יקירייך. זה מאוד מבלבל כי גם הוא יקירך, בכל זאת אבא ולכן לא הייתי טורקת דלת, אבל בהחלט מציבה גבולות ברורים ונותנת לו לקחת או לעזוב.

טוב , עכשיו אני רואה שלא התנסחתי כראוי כשאמרתי לא להסביר לילד. יותר התכוונתי: את מחליטה. לא ילד בן 7 או 8 מחליט אם ללכת לסבא או לא, א מחליטה. אין דיון לא במובן של לא להיכנס איתו ללמה, אלא במובן שאת לא מתנצלת על ההחלטה שלך, ההחלטה היא שלך והילד יכול לשאול, או לתהות או להרהר, זו את שמחליטה. לסבא אין גבולות אבל מול הילדים שלך גם צריך להיות מי מחליט וזה המבוגר, שיש לו יותר ניסיון, שזו את.

חוץ מזה אני מסכימה עם אחרות. לאבא שלך אין גבולות ויש צורך ברור להעמיד לו כאלה. אם זנ יגרום לו לנתק קשר, מה חבל. האם כשהוא לא בקשר הוא חסר לך? אני מתכוונת, לא הפנטזיה שלך על הקשר איתו ומה שהיית רוצה שיהיה שם, אלא הוא ומה שהוא מביא איתו? כי תראי, סיפרת המון על מה שקשה, אבל מניסיוני הרב אני יודעת שלאנשים יש כל מיני צדדים ואם הורה כזה הוא קשה וחסר גבולות אבל גם (למשל) נדיב ומלא הומור נניח, אז הרבה יותר קשה לוותר עליו. בכל זאת, תלוי מה המחיר וכאן המחיר נשמע לי גבוה ביותר.

לפי מה שאת כותבת אני לא מאמינה שיש סיכוי שהוא לא יעלב.
הוא יעלב. וזה בסדר. באמת.
השאלה היחידה כאן לדעתי היא אם את מוכנה ויכולה לראות את עצמך בלי קשר אליו...
זו בעיה גדולה התלות הכלכלית במישהו כל כך אלים ומזלזל.
אולי לשם כדאי לכוון כרגע את האנרגיה.

יש לו לב רך ורחום (תמיד אחרי שהוא הרביץ לי הוא היה מצטער ומנסה לקרב אותו אליי לדוג')
תקשיבי למה שאת כותבת! את לא רואה שזה הזוי???
לדעתי אבא שלך כפי שאת רשמת שתלטן ואלים ואת העזרה שלו בחצי מכונת כביסה את לא צריכה (תקחי משומשת בחינם מאגורה או תקני ב 200 מתפוז)
בשביל מעט הג'ובות שהוא זורק לך את מרשה לעצמך להיות מחויבת אליו??????
את לא קורבן ואל תתנהגי כמו קורבן, והכי חשוב, אם הוא לא טוב לילדים שלך אז למה זה טוב?
הוא מרשה לעצמו כי את מרשה לו, אל תרשי

_היו פעמים שהילדים של אחותי היו אצל אבא שלי והם היו מתקשרים אליה בוכים ומבקשים שהיא תבוא לקחת אותם
אבל אח"כ אבא שלי היה מרגיע אותם, מצחיק, מחבק ואז הם כבר לא רצו לחזור הביתה.._
כלומר האבא הזה נהנה לפגוע, לגרום לבכי ואז לשחק אותה מתחשב. אני חושבת שכל כך התרגלת להתנהגות הזו שאת לא מבחינה עד כמה זה מזעזע
יש פה בפירוש אב וסבא מתעלל

כמעט כל היומולדת היא בכתה

_כל פעם שהיינו באים הוא היה צועק
עליה ונועל אותה בחדר שלה כי הוא לא רצה לראות אותה. ורק כשהלכנו היו פותחים לה את הדלת (לא, אף אחד לא התנגד לו
כולם פחדו ממנו..)_

אף פעם לא חשבתי על זה כהתעללות

תקשיבי! הרבה פעמים הקורבן לא מודע לזה שהוא קורבן, בעיקר כשמדובר בילד שגדל לתוך מציאות שכזאת. אני יודעת על מה אני מדברת משום שגם לי היה אבא עם כל מיני התנהגויות לא בריאות (נגדיר את זה כך) ואני כילדה לא הבנתי שמשהו לא תקין וחשבתי שכך זה אצל כולם.
מה שאת מתארת זו התעללות. זה חריג.
מדובר באדם שנהנה לפגוע בסביבה (וזה שהאחיות שלך צוחקות כאשר הילדים שלהם בוכים בגללו ונותנות לו לפגוע בילדים שלהם מול העיניים שלהם זה פשוט רע)
זה אדם שקשר איתו זה דבר מ-ז-י-ק לך והכי חשוב לילדים שלך.

כשהוא בא אליה הוא מתנהג כאילו זה הבית שלו.

_אני רגילה לנעול את הבית ובאחת הפעמים שהוא בא הוא חטף עליי קריזה "למה אתם נועלים את הדלת? כשאני כאן אל תנעלו".
אז אמרתי לו שזה הבית שלי ואני רגילה לנעול את הדלת ושזו זכותי. פתאום שמתי לב שכשהוא בא אני מקפידה לא לנעול..._

סליחחחחחחחחהההההה?!? ?!?!?!?!?!!!!?!!.!!?!!?!.!!?!.!!?!!!?!.!?!?!?!!?!?!??!
מה קורה פה? את ממש שבויה רגשית שלו, את שבויה שלו
את מבינה שאת מכחישה את המצב? את חייבת דין וחשבון בביתך???
הוא שולט עליך רגשית.

_"כשאני מתקשר את תקשיבי למה שיש לי להגיד לך"
אז אמרתי לו "למה מה קרה? מה זאת השתלטנות הזאת שלך? נראה לך באמת שאני אעמוד דום לכל פקודה שלך? לא מתאים לי"
ואז כמובן שהוא חוטף קריזה ומנתק קשר הוא אומר לי "אל תתקשרי אליי יותר"_

הינה בדיוק הדלת לחיים טובים יותר! ומסתבר שזה לא כזה קשה.
אל תעני לו, תנעלי את הדלת ותעשי כל דבר שמעלה לו את הכריז והוא לא יופיע יותר.
ואת תחושת המשפה והחום תחפשי בילדיך ובבעלך ולא באבא שלך שלא יודע לתת אהבה.
נראה לי שאת כל כך היית רוצה שהקשר איתו יתפתח למשהו סביר אבל לא נראה לי שעם אדם כזה ובגילו זה אפשרי.
הוא תמיד יאכזב אותך ויגרום לך להרגיש חסרת ערך.
שתדעי שאת לא תפסידי שום דבר אם תנתקי את הקשר, רק תרוויחי.
ולילדים שלך לא תהיה את ההשפעה השלילית שהוא מפיץ לכל עבר וזה הכי חשוב

שכשהוא ימות הוא דאג לכך שאף אחד לא יודיע לי ושאני אדע רק אחרי ההלוויה.
לאאאאאאא אל תעשה את זה!
איזה סחיטה רגשית נבזית ובתחתית של התחתית מכל בחינה אפשרית
זה עובד על מישהו אצלכם? אתם לא צוחקים על זה? אתם לא צוחקים עליו?

תסלחי לי על התגובות הכועסות שלי אני איתך לגמרי, אני פשוט חושבת שאת פשוט מרחמת על אבא שלך כאשר הוא מתעלל בך ובסביבה שלו.
זוהי תסמונת סטוקהולם (מויקפדיה) תופעה שבה אדם המוחזק בכפייה בידי אנשים זרים, מפתח אמפתיה והזדהות נפשית עם האידאולוגיה והמעשים של האנשים המחזיקים בו. תסמונת זו נובעת מהרצון להזדהות עם החזק והשולט.
זה קורה גם לילדים שגדלים בבית מתעלל ומכה או בבית עם התעללות רגשית. ובלי ליפות את מה שאני רושמת באופן ישיר אני אומרת לך שזה מה שאת חווית בין אם את מאמינה או מעדיפה להכחיש זה לחלוטין התעללות.
לעצום עיניים ולתת לאדם כזה להשפיע על הילדים שלך לדעתי זה שגוי ביותר.
סליחה אם המילים שלי מכעיסות או פוגעות אבל אני לא כותבת כדי למצוא חן, אני כותבת כי הסיפור הזה חמור
את חזקה ולא קורבן של אף אחד.
חיבוקים רבים ובהצלחה בכל מה שתבחרי לעשות

יש לי הרגשה שהגיע לכאן אדון (אונ גב') טרול.

לא היינו בבית בחג שני אז רק עכשיו נכנסתי.. דרך אגב היינו אצל אותה אחות שבקשר מעולה איתו... גם איתה יש לי עניינים אני כל הזמן מנסה לדלל את הקשר וזה לא הולך.
אבל זה לפעם אחרת וגם היא לא כזאת גרועה, היא ממש לא שתלטנית אלא דווקא מהצד השני של המתרס..

זהירות חרצולים
תסלחי לי על התגובות הכועסות שלי אני איתך לגמרי, אני פשוט חושבת שאת פשוט מרחמת על אבא שלך כאשר הוא מתעלל בך ובסביבה שלו.
אני חושבת שכתבת אחלה. מה גם שאני מסכימה עם כל מילה שכתבת.
בהתחלה מאוד האמנתי בדרך שלי אחר כך התחלתי לחשוב שאולי אני מגזימה (אני גם ככה מאוד שונה מאחרים מהדרך בה בחרתי לעצמי בחיים)
ואחרי שכתבתי כאן כל כך חיזקתם אותי והבנתי שכל מה שהרגשתי תמיד כלפיו זה נכון, זאת האמת ואני לא מגזימה...

_הינה בדיוק הדלת לחיים טובים יותר! ומסתבר שזה לא כזה קשה.
אל תעני לו, תנעלי את הדלת ותעשי כל דבר שמעלה לו את הכריז והוא לא יופיע יותר._
וואלה! איך לא חשבתי על זה?... כל כך נכון, כל כך פשוט...
זה בהחלט מה שאעשה!

הוא שולט עליך רגשית.
אין ספק. ברור. אני במשך שנים הצלחתי לשמור על איזה דיסטנס ממנו ושוב אני חוזרת ואומרת נפלתי בפח. רציתי להראות לו שאני בנאדם טוב (הוא תמיד אומר שאני
נצלנית ואגואיסטית ורעה, שאני חושבת רק על עצמי וכו'). והשתגעתי מזה. אני שאני מחשיבה את עצמי לבנאדם טוב שיש לי כל הרבה חברים מוערכים ומעריכים,
אני שחומר וכסף לא מעניין אותה, שמשתדלת לחיות בפשטות ודווקא הוא מכל האנשים לא רואה את זה. זה היה לי מאוד עצוב.
אבל מהיום אין לי כוונה לרצות אותו. ממילא הוא לעולם לא ייראה את הטוב שבי. וזה בסדר. לא צריכה אישורים ממנו.

_כלומר האבא הזה נהנה לפגוע, לגרום לבכי ואז לשחק אותה מתחשב. אני חושבת שכל כך התרגלת להתנהגות הזו שאת לא מבחינה עד כמה זה מזעזע
יש פה בפירוש אב וסבא מתעלל_
אני חייבת לומר לזכותי שמעולם לא נתתי יד לאבא שלי כשראיתי אותו גורם לילדים שלי בכי. תמיד התייצבתי לצידם. תמיד "סתמתי" לא את הפה. (להבדיל מבעלי שהיה נוכח
בסיטואציה שאני לצערי לא הייתי, בדיוק יצאתי רגע החוצה, ואבי התעלל בבני וגרם לו לבכות באמצע יום ההולדת של בני היקר והאהוב, ובעלי שתק ולא התערב,
עד היום אני לא סולחת לבעלי על כך שהוא לא קם והגן על בנו. אני אמא נמרה ששולפת ציפורניים אם צריך, הוא יעמוד מהצד וישתוק וזה משגעעעע אותי!!!!!!!!)
מעולם לא נתתי לאבא שלי להיות לבד עם הילדים שלו.
היו פעמים שבעלי רב איתי על זה שאבא שלי לא בא לעשות לנו בייביסטר אבל לאחותי הוא רץ.. אז אמרתי לבעלי מה אתה משוגע?? אין סיכוי שהוא יעשה לי בייביסיטר
אני לא צריכה את הטובות שלו. אני רוצה שהוא יהיה רחוק, ככה טוב לי. בעלי הוא סוג של בנאדם שאני צריכה להראות לו את הדברים הלא טובים ולהעיר את תשומת
ליבו, הוא לא רואה את זה לבד.. נכון שעכשיו הוא איתי אבל הוא לא חשב על זה לבד, אני זו שהראיתי לו כמה שזה מעוות..

אמשיך עוד מעט.
נשיקות לכולם!

יש לי הרגשה שהגיע לכאן אדון (אונ גב') טרול.
אכן.

מי זה הטרול? ולמה זה צריך לעניין אותנו? שיהיה טרול/חייזר/או כל דבר אחר, למה צריך להיזהר ממנו?
מה טרולים נוטים לעשות?
אני עד עכשיו לא מבינה את כל עניין הטרולים האלה..

תדעו לכם שאני כל הזמן חושבת על כל מה שכתבתם לי פה.
אני צריכה לעכל את הכל.
אני דיי בהלם. אני מנסה לשחזר לי כל מיני דברים בראש.
אני רוצה ליצור קשר עם דוד שלי ובאמת לבדוק למה הוא לא בקשר עם אבא שלי.
(ומישהיא שאלה אם אני בקשר עם דוד שלי אז התשובה היא לא)
עד כמה שידוע לי דוד שלי לא בקשר עם אבא שלי משתי סיבות: אחת כי הוא לא רוצה שאבא שלי
יתעלל בילדים שלו ושתיים כי כשהוא היה קטן אבא שלי ביקש ממנו שיראה לו את אברו הפרטי והיה מקניט
אותו בשל כך.. )-:
אני אצור איתו קשר בקרוב מאוד.

_אני צריכה לעכל את הכל.
אני דיי בהלם. אני מנסה לשחזר לי כל מיני דברים בראש._
כל הכבוד לך על ההתמודדות. אנחנו פה להקשיב

אני רוצה ליצור קשר עם דוד שלי ובאמת לבדוק למה הוא לא בקשר עם אבא שלי.
כדאי בהחלט.

עדכני כשתוכלי. עם כל ההלם נשמע שאת מתחזקת ומתפקסת.

יתעלל בילדים שלו ושתיים כי כשהוא היה קטן אבא שלי ביקש ממנו שיראה לו את אברו הפרטי והיה מקניט
אוי ואבוי!!!

חזרתי עם קצת עדכונים..
דיברתי עם אח של אבא שלי אז קודם כל לגבי ה כשהוא היה קטן אבא שלי ביקש ממנו שיראה לו את אברו הפרטי והיה מקניט_
זה לא לגמרי מדויק אם כי גם האמת לא הרבה יותר טובה..
אבא שלי היה אומר לו שיש לו מצלמה מיוחדת שגם אם אתה מצטלם כשאתה לבוש אז בפיתוח האזור חלציים יוצא חשוף.
ואז אבא שלי עשה מונטאז' של אח שלו לבוש כשרואים רק את האבר שלו.
דוד שלי שהיה בן חמש בערך לא ידע מה זה מונטאז' והיה מאוד נבוך מכל העניין.

בקיצור הוא אמר שהוא לא שונא את אבא שלי.
הוא אמר שהוא בחיים לא היה משאיר את הילדים שלו עם אבא שלי ולא כי הוא חושב שאבא שלי יתעסק איתם מבחינה מינית,
הוא אומר שאין סיכוי שדבר כזה יקרה (להבדיל מאח אחר שהוא אמר עליו שלו אין בעיה להתעסק עם כל אחת כולל הבת שלו.. )-: )
אבל מכיוון ההתעללות הריגשית אין ספק שלאבא שלי יש את זה..
הוא סיפר לי דברים מזעזעים שאבא שלי עשה/אמר לו בילדות (הוא זוכר מגילאים מאוד צעירים, אפילו מגיל 4..)
הוא חושב שבאבא שלי יש שתי קצוות נוגדים בצורה קיצונית, מצד אחד בן אדם מתעלל ומצד שני אדם מאוד טוב עם יכולת נתינה גדולה.
(אבא שלי עזר להמון אנשים בהמון תחומים, היה מחליף לאנשים דודים, צובע את הבית, מצלם באירועים בחינם ללא תמורה. מה שנקרא חיניי חינם..)

זה כל כך מבלבל. לא מזמן נסענו למימדיון וכשעמדנו בקופה לאחד האנשים לא היה כסף מזומן והם לא הסכימו לקבל שקים (או משהו כזה)
ואבא שלי בלי להניד עפעף (ומיותר לציין שהוא לא מכיר אותו) שלף מאה ש"ח ונתן לאותו אדם. (אותו איש אכן החזיר לאבא שלי את הכסף עוד באותו היום)

עם זאת דוד שלי מאוד מבין את הדילמה בה אני נמצאת.
הוא אמר לי שעליי להגן על ילדיי בכל מחיר ושהם צריכים להיות הדבר הכי חשוב לי.
(הוא זוכר מילדותו שאף פעם אבל אף פעם לא היה שם מישהו שיגן עליו והוא נשבע שכשלו יהיו ילדים הוא תמיד יגן עליהם)
אחר כך הוא שלח לי אס.אם.אס וכתב לי "תזכרי תמיד שאין לך מה לפחד, לצד השני יש הרבה יותר מדיי מה לאבד"..

זה פחות או יותר, אני מתכוונת להיות איתו בקשר ולשאול עוד כמה שאלות וגם לקבל כמה עצות.

אמשיך לעדכן.

לא משמח לשמוע ובכל זאת, מלמד שאת לא חיה בהזיות (ולא שהיו לי תהיות).
יישר כוח

איזה יופי של תמיכה קיבלת מהדוד!

חזקי ואמצי!

שליחה על ידי ממ* » 30 אפריל 2011, 22:00

_איזה יופי של תמיכה קיבלת מהדוד!
חזקי ואמצי!_

רוצה להגיד לך משהו בקשר לבלבול:
הוא חושב שבאבא שלי יש שתי קצוות נוגדים בצורה קיצונית, מצד אחד בן אדם מתעלל ומצד שני אדם מאוד טוב עם יכולת נתינה גדולה....זה כל כך מבלבל.
אני חושבת שהעניין ברור. שום טוב לא שווה התעללות. יש פה סדר עדיפויות. ברגע שיש לך ילדים להגן עליהם (וזכרי מה דודך אמר לך--והוא ניתק את הקשר עם אביך)--רווחתם הנפשית ובריאותם הנפשית הם מעל הכול. שום מתנה או נדיבות לא שוות פעם אחת שיתעלל בהם ויגרום להם צלקת, או שיראו אותו נוהג באמא שלהם בתוקפנות.
גם עצם התעתוע הזה, שאי אפשר לדעת מה לצפות ממנו, גם הוא סוג של התעללות.

ודעי לך שמתעללים רבים ניחנים בקסם אישי ונדיבות. מכירה אישית כאלה

. זה לא שווה את זה. ממש לא שווה את זה.

בעיני הטוב והרע הזה הוא סוג של אותו מטבע משני צידיו: חוסר גבולות וחוסר בהירות לגבי איפה מתחיל האחר ונגמר אני.
לכן אפשר לעזור בצורה (אולי) מוגזמת לזר, ולהתעלל במי ששקרוב אליך.
יופי של תמיכה קיבלת מהדוד. נראה לי שלהיות איתו בקשר זה מצויין, ולשאוב ממנו עידוד. מעבר לזה באמת להגן על ילדייך זה הדבר הראשון.

יופי של תמיכה קיבלת מהדוד. נראה לי שלהיות איתו בקשר זה מצויין, ולשאוב ממנו עידוד. מעבר לזה באמת להגן על ילדייך זה הדבר הראשון.
ממש. בעיניי זה יותר מעידוד. זה ממש קבוצת תמיכה

תודה!
האמת היא שהרבה זמן לא דיברתי עם אבא שלי.
אני בטוחה שהוא ניסה להתקשר והתעצבן כשלא עניתי.
אני גם בטוחה שהוא מת כבר לבוא ולהביא לבת שלי את הבובה של דורה שהוא קנה לה...
עדיין מרגישה מאוד מבולבלת..
יש לי חברה שדוגלת בשיטה שהילד יודע להתמודד לבד ושלא צריך להגן עליו עד כדי כך,
שבעצם ברגע שאנחנו משחררים ומשדרים לילד ביטחון שאחנחנו סומכים עליו ובטוחים שהוא יצליח להתמודד אז אכן הוא יצליח.
גם זה מבלבל אותי קצת..
היא קראה כאן את הדף הזה (הפניתי אותה) והיא חשבה שהוא מחבק ועוטף אבל גם קצת דרמטי.. ומסכימה עם הבעייתיות בקשר
אך עדיין חושבת שלא צריך להיסחף עד כדי ניתוק הקשר ושגם אני צריכה לתת ליילדי להתמודד מולו. כלומר לא לשלוח אותם אליו לבד
אבל כשהוא בסביבה לא ממש להתערב.
אמשיך אח"כ.

יש לי חברה שדוגלת בשיטה שהילד יודע להתמודד לבד ושלא צריך להגן עליו עד כדי כך,
אנקדוטה - שמעתי יש תופעה שרואים בתאים שבגוף, בהם תא צעיר נצמד לתא בוגר, וכאילו "לומד" ממנו את העבודה.
ובעצם סיפרת שלבת שלך יש באמת אינסטינקטים טובים בכל מה שנוגע לאבא שלך, ושאת באמת יכולה לסמוך עליה... (אבל להגנתך בהתאם להרגשתה, היא עדיין זקוקה).
לדעתי, צריך להפריד בין "ידיעה" ובין "יכולת". בסך הכל, מהי תכלית הגדילה, אם לא למידה והתקדמות? למשל, במה שנוגע למזון. בהתחלה הוא מקבל ממך ישירות דם מוכן; בהמשך, מזון מעוכל שצריך רק עיבוד קל - חלב אם; בהמשך, את מגישה לו מזונות שונים; בשאיפה, בסביבות גיל 10 הוא כבר ידע להכין לעצמו חביתה. כמה שלא תסמכי על הילד, סביר שהוא לא יצליח להכין לעצמו חביתה בגיל שנה.

שליחה על ידי ממ* » 07 מאי 2011, 19:19

_יש לי חברה שדוגלת בשיטה שהילד יודע להתמודד לבד ושלא צריך להגן עליו עד כדי כך,
שבעצם ברגע שאנחנו משחררים ומשדרים לילד ביטחון שאחנחנו סומכים עליו ובטוחים שהוא יצליח להתמודד אז אכן הוא יצליח.
גם זה מבלבל אותי קצת.._
בכנות, לא הייתי רוצה להיות הבת של החברה שלך

על סמך מה חושבים שילד נולד עם כל המטען להתמודד עם סיטואציות מסובכות רגשית, שמכילות כל כך הרבה קונפליקטים?
אולי מי שמאמץ מחשבה כזאת לא רוצה להתמודד עם גידול ילדים ועם סיטואציות סבוכות.
ההורים שלי סמכו עלי שאתמודד עם אח שלי, שהיה מתוסכל ועצבני--וכמה הערות איומות שגרמו לי לצלקות הייתי צריכה לספוג ממנו. איך בדיוק הייתי צריכה לדעת איך להתמודד עם זה? מה זאת השטות הזאת? ועם סבתא שלי המתעללת? איך בדיוק ילדה צעירה, שרוצה להיות "ילדה טובה" ושסבתא תהיה מרוצה, יכולה להתמודד עם סיטואציה כזאת?
הרגשתי כל כך לא מוגנת!
אוי לנו מגישות כאלה.
הקשיבי לדוד שלך.
ועדכני אותנו.

יש לי חברה שדוגלת בשיטה שהילד יודע להתמודד לבד ושלא צריך להגן עליו עד כדי כך,
אולי מול ילדים וגם זה לא בטוח.
אבל מול מבוגרים???
ברור שאנחנו צריכים להגן עליהם.

כל מילה של קוסמת וממ.
מול ילדים אולי, אבל מול מישהו מבוגר? אבוי ואבוי.....
גם ההורים שלי בגישה הזו.
זה גרם לי לכל כך הרבה צלקות ורגשי נחיתות..