הרדמת פעוטות באמצעות הנקה

אנונימי

הילד שלי בן שנתיים. הוא נמצא בגיל כזה "נורא" (כמו גיל ההתבגרות), אסרטיבי, דעתן ועקשן.אני מרדימה אותו עם ציצי, אבל לאחרונה הוא רוצה רק ציצי בצד אחד ומסרב להירדם עם השני. כשהציצי הראשון מתחיל כבר לכאוב אני לא נותנת לו להמשיך ומציעה לו את השני ואז מתחילה מסכת בכי, צעקות, זעם, יכול להימשך גם חצי שעה ואז או שהוא נירדם מהיאוש (בלי ציצי) או שהוא פשוט מתעורר מחדש (אם זה בצהריים זה ממש מעצבן), רץ לשחק בסלון, שפוך מעייפות אבל עם הרגשת ניצחון. (לא ויתרתי ונירדמתי...). אני לא יודעת, אולי זה סימן שהוא מוכן להיגמל, אולי זו סתם תקופה וזה יעבור, אבל הסידור הנוכחי של מלחמה סביב איזה ציצי הוא יונק פשוט מתישה אותי.........
אשמח לעצות חוויות או תגובות בנושא.
נ.ב: בלילה כשהוא מתעורר ליניקה הוא לא בררן גדול ומסכים לאיזה צד של ציץ שאני נותנת...

למה כואב?
אולי אפשר לשפר את תנוחת היניקה?
אולי אפשר להציע מים?
אולי אפשר להסיח את דעתו, ולהציע ציצי להרדמות מאוחר יותר, באופן יחסי?

האם יש עוד סימפטומים בגללם את מתיגת את בנך כ"גיל משהו הנורא", או שזה רק ענין ההנקה/שינה?

לא יודעת אם זה עוזר, אבל חברתי שהיא אם לבת 7 חודשים אמרה לי לפני יומיים בדיוק שבתה החלה לינוק בעיקר מציצי אחד. כך היא מעדיפה. היא לא ממש מוכנה מהציצי השני. כמובן ששאלתי אם זה לא מטריף לה את הציצ השני והיא אמרה שלא ממש, כי הם איכשהו התרגלו לדרישה הזו.

קראתי פעם שזה יכול להעיד על התפתחות דלקת באחת האוזניים (ובגלל הכאב הילד לא מוכן לשכב על צד זה).

שנטי,
בתי בת השנתיים וארבעה חודשים נמצאת גם בגיל הנוראי הזה ואני ממש מבינה ללבך. זה מתיש ומעייף וגורם להרבה מחשבות של מה אני עושה לא נכון. בקשר להנקה, בתי מעולם לא ינקה משני הציצים ותמיד העדיפה רק אחד, לא משנה מה עשיתי (ולא הייתה לה שום בעיית אוזניים), פשוט כך היא העדיפה (מגיל יום הייתה עקשנית ומתבגרת , עכשיו זה רק מחריף...) והחלטתי ללכת על זה איתה כדי שהיא תמשיך לינוק ולא תפסיק. היא הפסיקה באופן עצמאי לינוק בסביבות גיל השנתיים. אולי הוא באמת מוכן להפסיק ואולי הוא פשוט מוצא מקום שבו יותר קשה לך להתמודד איתו ולמולו אז את יודעת - למה לא? מבחינתו. אני חושבת שמה שחשוב (מלבד מה שהציעו לבדוק אם אין בעיות אובייקטיביות) זה שכמו בכל דבר אחר תחליטי מה נכון ומתאים לך ועד כמה את מוכנה ללכת עם זה. בסופו של דבר הוא גם יתרצה (הרי הם לא יישארו לנצח בני שנתיים לא?!)

חצי שעה זה יותר מידי על השד. בלי קשר להתעקשויות של גיל שנתיים יש למצוא פתרון אחר להרדמות. אפשר למשוך עוד שעה את זמן ההרדמות עד שיהיה עיייף או להרדימו בעגלה. מלחמות- לא על השד בבקשה.

אני לא אוהבת את הבטוי הזה גיל שנתיים הנורא.
כי אז הילד פתאום בן שנתיים ועושה משהו שההורים לא אוהבים ואופס זה ישר מקוטלג כמשהו נורא.
אני החלטתי מראש שגיל שנתיים לא יהיה נורא. והוא באמת לא היה.
גיל שנתיים הוא גיל מקסים, מרגש ועם המון חידושים.

הילד מוצא דרכים חדשות להביע את דעתו, יש לו דעות מוצקות יותר ועל יותר דברים וזה נפלא.
זה מתיש אבל נפלא.

ילד אסרטיבי, דעתן ועקשן זה מצוין.
זה קשה אבל מצוין. ילד צריך לדעת לעמוד על שלו. להביע מה הוא רוצה, לנסות להשיג את מה שהוא רוצה.
אלו תכונות נפלאות לגדול איתן.

לגבי ההנקה -
אני לא בטוחה שזה סימן שהוא רוצה להגמל, כי עובדה שהוא יונק יופי מהצד השני.
ואם לך עוד בסדר עם ההנקה ויש לך כח - אל תגמלי.
שווה להתייעץ עםן יועצת הנקה אולי אפשר לגמול אותו סופית רק מהצד ה"שני".
ותמשיכי להניק מצד אחד. אני מניחה שזה כבר לא כמויות חלב כל כך גדולות....

לגבי ההרדמות - אולי זה זמן נפלא למצוא דרך חדשה להרדם.
בני בגיל הזה היה נרדם לפעמים עם ציצי. ולפעמים היה נשאר ער אחרי ההנקה ונרדם כשאני לצידו.
מאז הגמילה הוא נרדם כשאני לצידו, והוא מלטף לי את השער.

בהצלחה.

א.ילת, חצי שעה על השד הם יותר מדי בשבילך.
לא בשביל כל אחת, אנא אל תכלילי.
שלי היתה נרדמת בשעה, שעה וחצי על השד.
זה לא הפריע לי. קיבלתי את זה בתור משהו שלה.
עכשיו, שיש לי קטן יונק שלא משתמש בשד בתור מוצץ - מה אני אגיד, החיים קשים! קשה מאוד להרגיע אותו. הוא יונק, גומר, ורוצה לישון, וצריך להסתובב איתו ולהרדים אותו בהלוך ושוב. אני מותשת. מתי הוא כבר ישתמש בשד כמוצץ!

חצי שעה על השד בגיל שנתיים כדי להרדם הוא יותר מידי אליבא דמדריכת ללל.
מלבד זאת, אם הסידור נוח לשני הצדדים אז טוב ויפה.
אבל לפנינו סיפור שלא טוב ולא נוח לשני הצדדים.

בשמת (ויונת - את קוראת פה?) - מה זה? לשתיכן יש אותו ילד? אצל שתיכן הם (לראשונה במשפחה?) לא מוכנים לקחת שד בתור מוצץ. יש לכן אולי מושג למה? (יש הרבה קווי דמיון בהורות שלכן - זה קשור?)

חגית - אני מסכימה אתך מאוד מאוד בענין ההכללה הזאת. גם לי זה עושה רע.
לגבי חצי שעה (אמיתית) של יניקה - אצלינו זה קורה בהנקת התעוררות בבוקר. וזה מה שמעיר אותי!

גילה, אני תוהה אם זה קשור לעניין של בלי חיתולים. היום אני יודעת שתנועות היניקה עוזרות לקדם יציאות, ולכן אני תוהה אם לפעמים ילדים יונקים כשהם בעצם צריכים לשירותים.

> ליונת אין בעיה להמציא תיאוריות לפני שיש מספיק נתונים בשביל לבדוק אותן. <

א.ילת,
כבר שמעתי שטויות מרופאים, מהומאופטים, מרופאים אנתרופוסופים ומעוד הרבה "אוטוריטות".
עכשיו אני שומעת שטות ממדריכת ללל (ולא הראשונה, לצערי).
לכל ילד+אמא יש הרגלים משלהם, של הרדמות, שינה, משחק, תקשורת וכו' ומה שמתאים לי לא מתאים לך ולהפך.
בתי בת שנתיים, נרדמת רק על הציצי וזה לוקח בין חמש דקות לשעה.
וכל האופציות לחלוטין לגיטימיות בעיני.
ובאשר לרופא האנתרופוסוף, גם כן בעניניינו: ציקצק בלשונו כששמע שהילדה "עדיין" יונקת (בגיל שנה ושלושה חודשים), כי שטיינר המליץ (כלומר ציווה) לגמול בתשעה חודשים.

בללל אמורים לתת מידע לפי החומרים הכתובים והמאושרים של ללל. מי שמאשר הוא הוועד המקצועי הרפואי. ככל הידוע לי, אין שום הוכחה מחקרית לכך שהירדמות בהנקה אמורה לקחת זמן כזה או אחר...
כנראה שכמו עם כל איש מקצוע, לפעמים מתערבבות הדעות והניסיון האישי לתוך המידע/המלצות/הצעות.
יש אמהות שבשבילן גם רבע שעה בשביל להרדים על השד זה יותר מדי ומעצבן, ויש אמהות שמרדימות בהנקה ונרדמות עוד לפני הילד (-: וככה זה נמשך חצי או כל הלילה.

שנטי, מצטערת, אין לי מה להציע לך לגבי הצהריים - זו באמת דילמה קשה - לסבול ולישון או להפסיד את השינה... לגבי הלילה, אני מניחה שאם תמשיכי להיות אסרטיבית תוך שבוע גג העסק יהיה הרבה יותר קל.

גילה, מובן שלי וליונת יש אותו הילד! וגם שלם, וגם דומה במראה שלו - אותו טיפוס גנטי (בגדול) !
וגם יש להם אותו סבא שנולד באותה ארץ באותו תאריך בדיוק!
אבל מה - ללא כל ספק אין לילד המשותף שלנו אותו אבא או אותה אמא...
D-:
כמו שבתי הסבירה פעם מיהו בן-דודה: "הוא אח שלי, אבל לא מאותה אמא"... (למען הסר ספק, גם לא מאותו אבא, אבל זה היה בתקופה שבה אבא לא נחשב, או שלא היתה ברורה תרומתו להבאת אחים לעולם...)

יונת, גם לי אין בעיה להמציא תיאוריות כנ"ל. אבל כידוע לך, ככה זה עובד: יש אינטואיציה על סמך התרשמות מתצפיות לא שיטתיות, ממציאים תיאוריה, ואז הולכים לערוך תצפיות שיטתיות, שכמובן תמיד מגלות ש"זה לא בדיוק ככה" אבל בכל זאת זה הוביל אותנו לגלות ולראות דברים על הדרך שבה העולם שלנו פועל.

אני מסכימה איתך שפעמים רבות התינוקות יונקים כדי לאפשר יציאות (מכל הסוגים) וגם כתגובה לאי נוחות בבטן שהם עדיין לא בטוחים מהי (אולי לא לגמרי מבדילים בין רעב לבין שלפוחית מלאה, למשל). את זה כבר מלמדת אותנו שיטת פאולה, אם חושבים עליה. לכן לזה כבר הייתי מודעת עם הבכורה: ראיתי שהיא יונקת "כדי" לעשות קקי. והיה ברור שתנועות היניקה מוציאות אותו. אפילו בגיל הרבה יותר מבוגר (4, למשל) היא ינקה לא אחת באותו הקשר. וגם הוא יונק בשביל זה.

עם זאת, ההנקה לצורך הירדמות היא מקרה נפרד. שמתי לב שכשהוא בתהליך הירדמות הוא לא רוצה פיפי או קקי, ואם הוא רוצה - זה מעיר אותו.

וגם - אני אישית מכירה עוד אמהות שאחרי כמה ילדים צמודים הופתעו ע"י תינוק שרוצה לינוק רק כדי לאכול, והם בהחלט גדלו בחיתולים, ואפילו חד פעמיים.
לדעתי, יש תינוקות שנולדים ככה.
אם כי, אחת שנולדה ככה והכרתי אותה לאורך זמן - שינתה במשך הזמן את הרגליה, ודווקא בגיל מאוחר יותר (אחרי גיל שנה, דומני) כן התחילה להשתמש בשד כמוצץ וכעזר להרדמה.
אז בשורה התחתונה - לדעתי זה אופי ולא קשור כלל לסגנון ההורות. שלי, בבירור, ממש נולד ככה. כבר ביממה הראשונה לחייו התבררה התכונה הזאת, להפתעתי כי רבה.

בסדר. חוזרת בי.
לי זה יותר מידי.
וגם לאמא שפתחה את הבעיה זה יותר מידי.
וגם כשאומרים שמניקים תינוקות צעירים לא להסתכל על השעון אז שעה של הנקה (נגיד, כל שעתיים וחצי)- זה יותר מידי. ואם קשה לכם עם ההגדרה של זה יותר מידי- אני אחדד: כדי לקבל את מנת האוכל הדרושה לא צריך לינוק כ"כ הרבה זמן. אם הוא יונק כ"כ הרבה זמן כנראה שהאחיזה אינה נכונה. אפשרות נוספת הוא שהתינוק מזמן גמר לינוק והוא משתמש בציצי כמוצץ. טוב ויפה כל עוד הפטמה אינה מדממת.
ואעלה רעיונות שונים:
הילד עייף, רוצה לישון.
איך הוא הולך לישון?
נגיד, מבקש סיפור. ועוד סיפור. ועוד סיפור. מתי תגידו- די, מספיק? אחרי חצי שעה?
או- הילד נרדם רק בעגלה. הולכים בעגלה. והולכים והולכים. מתי תפסיקו לטייל? אחרי שעה?
חוץ מזה, זה לא דיון תאורטי. לשנטי יש בעיה. אני לא הולכת לפתור לשנטי את הבעיות (או למישהו אחר) אבל לפי התיאור- הילד לא צריך חצי שעה על השד. אם הוא היה רוצה לישון- הוא היה נרדם קודם. ולא היה מתחיל להלחם.
לעיתים אני מניקה את הילדים שלי יותר מחצי שעה. אם הם זקוקים ליותר זמן כדי להרדם- בבקשה. אבל ציצי זה לא משחק. אם לא רוצים לישון אפשר לעשות עוד דברים.

אם לא רוצים לישון אפשר לעשות עוד דברים- נכון.
ציצי זה לא משחק- למה לא? (בהנחה שאף אחד לא מדמם),
אני מתכוונת, זה דבר שנעים לעשות אותו (אם נעים לכולם) ומה בדיוק ההגדרה של משחק?
אולי: פעילות מהנה. אולי, לפעמים: פעילות אינטראקטיבית. שתי הגדרות שמתאימות להנקה (כשהיא זורמת).
בכל מקרה, אצל שנטי, נראה שהבעיה היא לא ה-עייפות, או לא עייפות,
אלא מאבק כוחות שמתמקד "בנקודה החלשה" שלה.
קשה להגיד "לא" על ציצי, כשמחליטים מראש לא להגביל.
אצלנו היו תקופות של העדפת צד אחד באופן גורף ומכאיב.
לפני חודשיים בערך (בגיל שנה ועשר) אמרתי לה שמהצד הזה לא יונקים היום כי הוא כואב והיא הבינה, וזכרה גם למחרת ושאלה: "כואב לך?" אז אמרתי שעוד כן, ולמחרת כבר לא.
שנטי, תנסי לדבר ולהסביר. הרבה פעולות שהיא מתנגדת להן הופכות לקלילות אחרי הסבר ענייני.
בהצלחה.

תודה לכולם על התשובות בדיון. בנתיים המצב משתפר, אבל לא לגמרי. אני מסבירה באסרטיביות (אך בנועם כמובן) שלא יונקים כשהציצי כואב ויש ציצי אחד שלא כואב ואפשר ממנו. אם מתקבל בהבנה - מה טוב, אם לא, אז לא. אני לא מוכנה לדמם כדי שהילד שלי ירדם. גם אני פה בתמונה.
אני חייבת לשתף אתכן(ם) בעוד בעיה שלי: גמלתי את בני מיניקה חופשית לאורך היום בגיל שנה ו3 חודשים בערך ועברנו ליניקה לפני השינה, אחרי השינה ובמהלך השינה בלבד. כבר זמן מה שאני מרגישה אמביוולנטיות לגבי המשך ההנקה. מצד אחד, אני נהנית מאוד מההנקה כאשר הכל הולך חלק, בלי ויכוחים, ההירדמות מהירה, כשבני מרגיש טוב (ולא חולה חלילה , ואז אני הופכת לניפ). ברגעי משבר , כשקשה לי להפוך למוצץ, כשקשה לי להתמודד עם הוויכוחים על הציצי, כשהוא לא נירדם גם אחרי שעה, אני פשוט נישבעת שאני מפסיקה להניק. אני באמת לא יודעת מה לעשות. מצד אחד הוא נראה לי גוזל, אפרוח קטנטן, תינוק. מצד שני הוא כבר ילד, עומד על שלו, יודע מה הוא רוצה,מבטא את עצמו וכו'. כשאני רק מתחילה לחשוב עד כמה תהיה הגמילה קשה, אני דוחה ומוותרת. (דוחה את הקץ). קשה יהיה לי מאוד לעמוד בבכי שלו. רק המחשבה על גודש בשד (שכנראה גם ישוחרר באופן טבעי לנוכח הבכי) גורמת לי תחושה קשה ביותר. קשה לי לחשוב על פרידה מההנקה כי בחלק מהזמן אני כן נהנית להניק.
רגשות מעורבים. מה עושים???

שנטי, אני ממש לא יודעת "מה עושים", אבל רק תרומה קטנה:
במהלך ההריון שלי, הבכורה הלכה וגמלה את עצמה (לפי מה שראיתי, זה היה התהליך הטבעי בגלל הגיל והתהליכים שלה, לא קשור להריון). למשל, בהרבה מאוד לילות היא פשוט סירבה לינוק כדי להירדם (דווקא ההנקה שהייתי בטוחה שתהיה האחרונה שתישאר). "לא, אמא, לא רוצה לינוק". או, שינקה חלקיק שניה סמלי ו"זהו, גמרתי".
אז קודם כל, המאמץ שנאלצתי להשקיע בהרדמה שלה לא פחת - רק השתנה.
אם כשינקה הייתי משקיעה את הזמן הזה בילדה שהיתה יונקת וממשיכה לינוק/למצוץ גם מתוך שינה, כך שהרדמה ארכה בין שעה לשעתיים, ולרוב שעה וחצי - עכשיו ארכה ההרדמה - נחשו כמה זמן?
בדיוק: בין שעה לשעתיים, ולרוב שעה וחצי... אבל בהשוואה אפילו ללילות הקשים, שבהם היתה יונקת צד ראשון, צד שני, צד ראשון, צד שני, מחליפה בקצב הזיפזופ של בעלי על השלט, מפסיקה, מתחילה, נזכרת לספר לי משהו וכן הלאה - פה הייתי צריכה להקריא ספרים, לדבר, לשיר שירי ערש, לענות על שאלות, פיפי, מים, עוד סיפור, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם.
לסיכום:
ההנקה, גם במשברים, היתה הרבה הרבה הרבה יותר קלה.
וכשיש הנקה, אפשר להרגיע גם במחלה וגם בכל מיני טראומות אחרות, שבהן אנחנו כל כך שמחות על הכלי הזה, ששווים גם הימים הקשים שבהם מתחשק להעיף את היונקים הקטנים מהשד ישר החוצה דרך החלון מרוב עצבים ו"נמאס לי".
וגם השלווה הנפשית, שלא משנה מה הוא או היא אוכלים, יש המולטיויטמין הזה שנקרא הנקה,
ולא משנה לכמה חיידקים ווירוסים הם נחשפים, יש המולטיחיסון הזה שנקרא הנקה,
ולא משנה מה הכאיב להם, יש המולטימרגיעון הזה שנקרא הנקה.

אז אין לי תשובה ל"מה עושים", באמת אני מבינה אותך ואני אפילו לא צריכה להיזכר ברגעים הקשים, כי עכשיו אני מיניקה איזה אחד בן חודשיים וקצת, שצורת היניקה שלו מוציאה אותי מדעתי (מכניס-מוציא-מכניס-לוקח שלוק-מוציא בסחיבה מותחת ומכאיבה-מכניס כאילו אני ספגטי וחוזר חלילה).
אבל אצלי, באופן אישי, ברור לגמרי, שהרווחים בהנקה ממושכת - מכל הסוגים - עולים בהרבה על הקשיים.
ושוב אני מזכירה: קחי מדברי רק את מה שעוזר לך, ותזרקי את כל היתר.

שנטי
אני אהיה הפעם הסוררת.
אני הנקתי את בני הקטן עד גיל שנה ושמונה חודשים. בשלב כלשהו ההנקה הפסיקה להיות הנאה גדולה בשבילי ונראה היה שהוא יונק מתוך הרגל ולא תמיד מתוך הנאה.
בקיצור, לאט לאט ובעדינות ניפרדנו.
לא חייבים להניק.

ולבשמת - שעה וחצי להירדמות? זה המון זמן.
אצלנו יש טקס שינה שכולל ציחצוח שיניים, קריאת סיפור נשיקה ו הופ למיטה. וזהו. פה נגמר התפקיד שלנו. אם למישהו קשה להרדם אפשר לשכב במיטה ולעיין בספר או לחשוב מחשבות אבל בשקט ולבד.
ככה נראה לנו נכון להרדם, בשקט וללמוד למצוא לבד את הדרך להרגיע את הראש והגוף לקראת השינה.
טקס של שעה וחצי כל ערב נשמע לי מעייף ומחייב מאד לשני הצדדים.
אבל אולי נוח לכם עם זה.
סתם תהיה שלי ובכלל לא ביקורת.

ככה נראה לנו נכון להרדם
כן, גם לי זה נראה הכי נכון, ועוד יותר מזה - הכי נוח לי...

אבל שני הילדים שלי דומים לאבא שלהם, וגם לאמא שלו, ולא עוזר מה שאני רוצה...
אגב, אין טקס.
יש רק בקשת עזרה מההורים עם הקושי להירדם.

בשמת - לא שאלת ובכ"ז - "תופסת-עוזבת" יכול להעיד על גרפס. וגם - את בטוחה שהוא בכלל רוצה להמשיך לינוק? מאותו צד? יש לך יועצת בהישג יד?
דולב ינק בצורה כזו, אבל די ברור לי שמשהו היה לא בסדר, שלא הצלחנו (גם לא ניסינו, למעשה) לשים עליו את האצבע.

אגב, הנקה במשך שעה וחצי לא עייפה אותי בכלל. זה בדיוק העניין, שההנקה היתה לי נוחה:
או שהלכתי לישון יחד איתה ונרדמנו יחד (ואז מה איכפת לי כמה זמן זה לוקח לה), או שישבתי על הספה וקראתי או ראיתי טלביזיה בזמן שכירבלתי אותה בזרועותי והנקתי אותה (שיא הכיף לי ולה), או שישבתי מול המחשב ועבדתי כשהיא מכורבלת בזרועותי ויונקת.
שוב, כיף, שקט ותענוג. מה יותר נעים מלחבק את בתי הנרדמת עלי, מתוקה, חמימה ויונקת?

בקי, גם אני חושבת שלעשות טקס שינה קצר וללכת לישון זו דרך נפלאה שילדים ילכו לישון בה. אבל יש ילדים שאיתם זה פשוט לא עובד. אולי גם הורים. אולי קשה לשים את האצבע בדיוק, אולי זה באינטראקציה. נראה לך שאם היית לוקחת את הילד שלי לשבוע היית מחזירה אותו "מתוקן"?

אני מסכימה לחלוטין עם ענת. גם לי שעה , שעה וחצי של טקס, דיונים וכו' לגבי השינה נראים מעייפים והרבה פעמים מוגזמים אבל, מה לעשות , זאת רוני. אז בפעמים שאני כבר ממש מותשת ועייפה ונגמר לי הסוס אני מאבדת סבלנות והכל נגמר בבכי קורע לב הירדמות היסטרית וייסורי מצפון לשבועיים (שלי) ולעיתים זה עם המון הכלה והכל יופי טופי. אבל אותה שאלה, את חושבת שאת יכולה לקחת את הילדים לסדנה כזאת? כיצד להירדם בכייף בלי / עם ההורים בלי להתיש אותם לחלוטין?
שנטי -
שוב אני מאוד מזדהה איתך, לפני שרוני גמלה את עצמה אני התחלתי להרגיש את אותן תחושות - אי נוחות אבל גם חוסר רצון להפסיק את ההנקה ולהיפרד ממנה. אני חושבת שבאיזה מקום היא הרגישה את האמביוולנטיות שלי לגבי העניין וכנראה גם לה זה כבר היה פחות נוח כך שהיא החלה לגמול את עצמה בצורה שהתבטאה בכך שפחות ופחות היא באה לבקש ציצי וגם אני התחלתי להציע יותר אפשרויות אחרות אם זה רעב או צמא לספק את הצורך הזה (שלא בהנקה) ואם זה בקרבה ובמגע - להיות שם בשבילה ולגלות שאפשר לשמר את ההתכרבלות והמגע והמשחק גם בלי הנקה. הכל לדעתי שאלה של עד כמה את מוכנה להפסיק. ואם את עדיין לא, תהיי עם ההתלבטות ותראי לאן אתם זורמים משם.
אגב - היום (סה"כ ארבעה חודשים בלי) יש רגעים שבהם אני ממש מתגעגעת לזה (כמו בהרדמה מהירה עם הציצי...).

גיליתי שניתן לקצר את זמן ההרדמות אם "תופסים" את הילד ברגע הנכון (דומה קצת ל"לגדל ילדים בלי חיתולים") כשהוא בדיוק "חושב": "ואללה, אני די עייף..." זה מתבטא בשיפשוף עיניים, פיהוק, התרפקות קצרה, הנחת ראש, שאיפה למציצה, כל מיני כאלה. אני מניחה שכל ילד וסימני העייפות שלו. אם תופסים את משה (בן שנה ועשר כמעט) בשלב כזה- הוא נשכב בלי ציוץ ונרדם תוך מס' דקות עד מס' שניות (!). יש לציין שהוא "עוף לילה" מטבעו ואנחנו לא מנסים להלחם בזה, כלומר אין מה לדבר על להשכיב אותו לפני 9 והתרגלנו לזה. ואם משכיבים אותו לא "ברגע הנכון" (לפני או אחרי, לא משנה, וגם אל משנה כמה הוא עייף) זה בהחלט יכול לקחת שעה, וזה עוד טוב. בזמן האחרון די השתכללתי בלתפוס את הרגע אז ההשכבות הפכו להיות נעימות הרבה יותר, בלי שום שיטות אכזריות כמו 5 דקות וכאלה.

חבצלת צודקת, שמתי לב שאם היינו מפספסים, זה היה עולה לנו בהרדמה מעצבנת.
בעניין ההנקה של שעה וחצי: היא היתה יונקת בשקט ונרדמת תוך דקות עד שניות, כמו שחבצלת מתארת, אבל פשוט ממשיכה לינוק מתוך שינה, בצורה כזאת שאם הייתי מפרידה ומורידה אותה - היא היתה מתעוררת.
ההרדמה המעצבנת היתה עם הפסקות, קשיים, דיבורים, נידנודים. זה בגלל שהיא "עברה את השעה שלה", מה שאנחנו קוראים.
גילה,
לרוב זה לא גרעפס, אצלו. אבל: לפעמים גרעפס, לפעמים כי הוא רוצה פיפי/קקי, לפעמים כי הוא בעצם עייף ורוצה לישון, לא לינוק, רק שהסימנים דומים ואני מבינה שזו עייפות רק אחרי שההנקה לא הולכת, וגם - יש המון פעמים שפשוט ככה מתחשק לו לינוק! ויש, תודה לאל, גם הנקות נעימות...

ענת
כמו אצל כולם פה גם אצלנו זה היה טקס שלם וארווווווווך.
עד ש....... ניכנסתי להריון עם נבו והייתי עצבנית ועייפה וכבר לא התאים לי המשחק הזה. אני לא זוכרת משהו מסויים שעשינו אבל מתוך העובדה שזה לא התאים יותר כנראה שידרנו משהו שהבהיר לאיתמר ש"זהו זה" נגמרה החגיגה.
עם נבו אנחנו מראש לא נכנסים למלכודות האלה. אנחנו עוקפים אותן.

למשל נבו, שנמצא היום בגיל ההתבגרות הראשון המכונה גם גיל שנתיים, מכור למוצצים שלו ומסרב להיפרד מהם גם כשיוצאים מהבית. הוא יודע שאנחנו לא מרשים למצוץ מוצץ סתם ככה, לכן הוא מחזיק את המוצץ ביד והוא נוהג לאבד אותם על בסיס יומי. ואני פשוט קונה אותם על המישקל..
היום הוא צרח כמו משוגע בסופר כשהצעתי לו לשמור בתיק שלי את המוצץ וכמובן שבסוף הוא איבד אותו. פתאום שמעתי את עצמי אומרת "זהו! מספיק! נמאס לי מהמריבות האלו על המוצצים ונמאס לי לחפש אותם כל הזמן. אני לא קונה יותר מוצצים. כשיאבד המוצץ האחרון אתה תיאלץ להיגמל"
לא יודעת מאיפה זה בא לי אבל פתאום הבנתי שזה הדבר הנכון בשבילנו. המוצצים האלה משעבדים אותו ואתנו. אז די!
אני בטוחה שכשנצטרך להתמודד עם זה, השיכנוע העמוק שאני מרגישה כלפי הנושא ימנע ממנו להילחם בי. הוא ידע שאלו החוקים החדשים וישקיע את מירב המאמצים להסתגל למציאות החדשה.
ככה זה עובד אצלנו. ברגע שאנחנו מגיעים להכרה לגבי משהו ואנחנו משוכנעים בלב ולאו דווקא בראש במשהו, הילדים לא נלחמים בהחלטה אלה מפנים את האנרגיות להתמודדות עם המציאות החדשה.

ברור שכשמגיעים לגבול אז מבססים אותו. אבל עובדה שלא הגעת לגבול לפני שהגעת אליו...
מן הסתם יש ילדים שדורשים הרבה יותר יצירתיות ב"להכניס אותם למסגרת".
שמעתי על אשה שהילדה הראשונה שלה היתה נרדמת ברגע שמניחים אותה, והילד השני היה לוקח לו שעות להרדם. האשה הזאת כתבה ספר שנקרא RAISING YOUR SPIRITED CHILD, והיא מביאה שם מחקרים שמוכיחים שטבע האדם והטמפרמנט שלו שונים אצל כל אחד ואחד מבטן ומלידה. ועובדה - יש ילדים שיותר קשה להם להרדם מאחרים. וגם יותר קשה להלביש אותם, ויותר קשה להאכיל אותם ויותר קשה לצאת איתם מהבית ויותר קשה להם להסתגל למצבים חדשים. יש איזה 15% ילדים כאלו.

אני חושבת שילדים מדברים ב"שפת הילדים" ורוב המבוגרים מדברים ב"שפת המבוגרים" ולכן יש קצרים בתיקשורת. הדרך להתמודד עם זה היא כמובן להשתיק בתוכנו את "שפת המבוגרים" ולחזור לדבר ב"שפת הילדים" אבל רוב המבוגרים לא מסוגלים לכן אנחנו מצפים מהילדים שילמדו ויתאימו את עצמם לשפה שלנו.
אני חושבת שלי קצת יותר קל כי אני שייכת ל10% ברי המזל שנולדו עם "דיסלקציה" והצד הוורבלי שלי חלש מאד.
לעומת זאת אין לי בעיה להבין ילדים. אני מסבירה להורים אחרים מה הילדים שלהם (שליפעמים אני לא מכירה) אומרים בעצם.
לכן
יש ילדים שיותר קשה להם להרדם מאחרים. וגם יותר קשה להלביש אותם, ויותר קשה להאכיל אותם ויותר קשה לצאת איתם מהבית ויותר קשה להם להסתגל למצבים חדשים. יש איזה 15% ילדים כאלו.

אני חושבת שאלו הילדים הדיסלקטים שלא מסוגלים להתאים את עצמם לשפת המבוגרים ואז הקשיים עוד יותר גדולים.
אם יש לך ילד כזה תנסי במקום לאמר מה את רוצה להכין ספר עם ציורים שמתארים סיטואציות מהחיים כפי שאת רואה אותם (למשל ילד יושב ליד שולחן ואוכל יפה) ובמקום להגיד "שב יפה ותאכל כמו בן אדם" תראי את הציור ותגידי "בא נאכל ככה"
לא תאמיני כמה שזה יכול לעבוד.
ילדים ואנשים דיסלקטים חושבים בתמונות ולא במילים. אם תדברי איתם בשפה שהם מבינים תשיגי תוצאות נפלאות.

בקי, רעיון יפה, רק שעם הילד שלי, נצטרך כל יום להכין ספר חדש... כי פעולת עשיית הספר תעניין אותו יותר מכל פעולה שצויירה אתמול, ושהוא כבר ביצע אתמול "לפי הספר".
אני חושבת שאם דיסלקציה היתה מכנה משותף לילדי הטמפרמנט הגבוה אז המחברת של הספר היתה עולה על זה. היא מתייחסת שם להרבה סוגים של "הפרעות".
אבל עוד לא גמרתי את הספר, אז אולי צפויות עוד הפתעות...

צריכה עזרה.
אני מניקה כבר מעל שנה (לא מלא) וביתי נרדמת רק עם הציצי או בנסיעה באוטו.
בימים האחרונים אני מרגישה חוסר סבלנות כאשר אני מניקה אותה ומצפה ממנה להירדם

.
אין לי בעיה בהנקות סתם במשך היום (אלא עם כן ממהרת אבל זה ממש כמעט ולא קורה) אבל לקראת השינה - בוקר, צהריים או לילה, ובעיקר באמצא הלילה זה נהיה פתאום קשה.
אני כמובן לא רוצה להפסיק להניק (למרות שמסביב אומרים שכבר די) ולא רוצה תחושות כאלה בזמן הנקה של לחץ או כפיה שכבר תירדם. ובכל זאת לא מצליחה "להיתגבר" עליהן.
אני מבינה שהלחץ הוא שהיא תירדם. לפעמים שעות השינה שלה ביום מתאחרות וזה משפיע על השינה הבאה. ואני יודעת שזה לא מתפקידי להתערב לה בשינה אבל זה יכול די לשבש את היום ובעיקר את הלילה.
למישהו יש רעיון מה לעשות? תודה.

אולי זה הזמן להתחיל ללמד אותה לישון בלי ציצי. זו הטעות שלי , היא התרגלה להרדם עם ציצי ועכשיו בגמילה זה לא קל בשעות השינה.
קרבי את מועד ההנקה לזמן שהיא עייפה וסביר להניח שתרדם בהנקה, דברי עימה הרבה "עכשיו הולכים לישון ...."
נתקי אותה מהציצי לפני שהיא נרדמת ותהיי קרובה אליה לפי מה שהיא אוהבת ליטוף נענוע שיר זמזום וכו' - הבת שלי לא אוהבת אף אחד מאלה וגם ציינה "אמא לא ממממם" היא מסתובבת ונרדמת או לוקחת בקבוק קטן של מים שותה קצת ונרדמת.
שווה לקרוא ספר על שינת תינוקות בלילה של סירס וספרים שעוסקים בנושא ולאט לאט עם הרבה סבלנות זה עובד. אם אני הצלחתי עכשיו - עוד לא לגמרי... את תצליחי.
יש גם אפשרות להרדים על הידים , כסא אחורי של אופניים וכו.

תודה עידית על ההתייחסות, כבר הלילה התחלנו.

קרבי את מועד ההנקה לזמן שהיא עייפה וסביר להניח שתרדם בהנקה
זה מה שהיה קורה עד עכשיו ובאמת תמיד נרדמה, לנתק לפני שנרדמת מרגיש לי קצת אכזרי, מה שכן הייתי עושה כשהגיעו מציצות לא של אוכל הייתי נותנת לה מוצץ והיא היתה ממשיכה לישון עלי.

איך מפסיקים הנקה לילית

בימים האחרונים אני מרגישה חוסר סבלנות כאשר אני מניקה אותה ומצפה ממנה להירדם
הו, כמה מוכר.
אצלנו בעיקר חל שיפור כשהתחלתי לשפר את התנאים שלי בהרדמת הלילה. הייתי לוקחת איתי את הטלפון, וספר, ומדליקה אור קטן, ומארגנת לי כריות - ואז השעה הזו היתה הופכת לדי כיפית, ומאחר שאני הייתי שקועה בענייניי - קריאה, שיחה בטלפון - הם לא היו מרגישים את רוצה תחושות כאלה בזמן הנקה של לחץ או כפיה שכבר תירדם ונרדמים הרבה יותר מהר.
ולפעמים גם היו נרדמים מול הטלוויזיה.
אני מודה שאין ולא היו לי הרבה סבלנות וכוחות לפתוח בתוכנית הפרדת ההרדמה מן ההנקה וכל זה. היום הבת נרדמת בצ'יק, אם כי עדיף שאהיה בחדר, והבן מסתפק בזה שאשב לידו עד שיירדם (שוב, אני עם טלפון וספר או תפירת שמיכות טלאים). אם הוא עייף מאוד הוא ילך לשכב איפשהו ויירדם גם בלעדיי.

אני חייבת להוסיף, יש אצלנו התפתחות יומיומית... כמו אצל עדי יותם לפעמים היא נרדמת על השטיח תוך כדי משחק וזה נחמד. אתמול היא ינקה וינקה ואני מדברת אליה ואומרת "עוד פעם ציצי?" "אולי מספיק?" (נגמרה לי הסבלנות) ינקה עוד קצת ולפתע עזבה ואמרה "אפיק ציצי" מספיק ציצי... והלכה לישון. גם קרה שנתנה לי נשיקה בציצי והלכה לישון . זה ממש עושה כייף.

אני קבוע נכנסת איתה למיטה עם ספר ולפעמים עם טלפון.
היא כבר יודעת שה"סימיָה" (סימניה) זה החלק שלה בסיפור ומשחקת איתה עד שהיא נרדמת. לפעמים היא נרדמת עם הטלפון ביד. זה התחיל כשקראתי בשקיקה את "חולית" על כל גלגוליה וממש לא יכולתי לעזוב את הספרים. אפילו בזמנים שהיא מטורפת מעייפות הייתי אומרת לה "את יכולה לחכות רגע שאמא תביא את הספר שלה?" והיא הנהנה בהסכמה כאילו ברור שזה סדר הדברים

בתי בת ה4 חודשים, צמודה לאימא (חובבת עקרון הרצף) כמעט בכל שעות היממה, היא נרדמת בד"כ אחרי האוכל כשהיא ממשיכה להחזיק את השד פה זמן ממושך אח"כ (לא רוצה מוצץ).
אני חייבת להודות שאני נהנת להניק אותה (כמה שהיא רוצה) ולישון איתה בלילה אבל העובדה שהיא צמודה לי לציצי כשעתיים ולפעמים יותר לפני השינה בלילה מתחילה להפריע לי. אני זקוקה לשינה ועד שהיא הולכת לישון אני לא מספיקה לעשות כלום. אני מנוטרלת מהשעה 21:00 לפעמים עד 1:00 (נרדמת - מתעוררת - ציצי - נרדמת.....).
יוצא שאני מתקלחת ומתארגנת למחר מאד מאד מאוחר ועל הפגיעה באינטימיות הזוגית אין מה לדבר.
איך מרגילים אותה ללכת לישון בשעה נורמלית בלי ציצי בפה? בבקשה אל תציעו לי לתת לה לבכות עד שתירדם, אני לא אעשה את זה.

תנסי לתת לה לעשות את צרכיה לפני ההרדמה, לפי ההסברים בדף לגדל ילדים בלי חיתולים. גם אם תשאירי אותה כל היום בחיתול, יכול להיות שבערב היא יונקת הרבה כי זה מפריע לה.

אולי תוכלי לפרט קצת על
לתת לה לעשות את צרכיה לפני ההרדמה.
אני נתקלת באותה בעיה ובאמת הרבה פעמים אחרי הקקי באה הישועה אבל אייך מכוונים דבר כזה.

בבקשה אל תציעו לי לתת לה לבכות עד שתירדם,
בבאופן? אין סיכוי

איך מרגילים אותה ללכת לישון בשעה נורמלית בלי ציצי בפה?
האם את יכולה להרדים אותה על הציצי וכשהיא ישנה חזק לנתק אותה (להכניס אצבע לפה שלה כדי לבטל את הואקום)? ככה היא תוכל לינוק ולהרדם עליך כמו שהיא אוהבת, ואז כשהיא ישנה לנתק אותה ולהעביר אותה למיטה.

תקראי גם בדף שינה של תינוקות.

רזית, תסתכלי בדף לגדל ילדים בלי חיתולים -- יש שם המון הסברים ופרטים.

אצלינו עזר מאד לעטוף את הקטן בחיתול שקיבל את חום הגוף והריח במהלך ההנקה ונשאר איתו אחרי ההנקה.

גם אם היא כבר נרדמת, אני מנתקת אותה, לפעמים אני אפילו לא מצליחה להגיע איתה למיטה שלה והיא מיד מתעוררת ומחפשת ציצי ולא מסתפקת בפחות.
הבעיה היא שהיא נרדמת תוך כדי ארוחה ואז מנשנשת....בכל פעם שאני מנסה לנתק אותה, וזה לוקח פשוט שעות!!

במצב כזה אני נותנת לה את הציצי השני ולפעמים יש ישועה אחרי שהיא יונקת ממנו.
אני לא מטלטלת אותה כשהיא נרדמת, אני מניקה אותה בשכיבה במיטה שלנו ואנחנו ישנות ביחד. את מתארת מצב שהיה לי עם הגדולה וככה היה כמה שנים טובות.
עם הקטנה זה אחרת. כשהיא נירדמת בשכיבה במיטה אני מרגישה מתי היא ישנה חזק ואז עם האצבע מושכת לאט לאט את הציץ החוצה.
באמת, יש ימים שהיא פשוט לא נותנת ואז זה כנראה ליחה או שיניים ואפשר לצאת מהדעת כי היא כאילו מנמנמת על הציצי ולא מוותרת עליו. אבל זה עובר אחרי יום או יומיים.
תבדקי רמת ברזל שלך.

כמובן יש גם את העניין של קפיצת גדילה.

מניסיוני וממדגם לא מייצג של סביבתי הקרובה דפוסי הנקה, בפרט בחודשים הראשונים, משתנים כל הזמן. ניסיונות "להילחם" (אפילו "מלחמה" מנטאלית) בדפוסים מסויימים עשויים להביא לדבר ההפוך - קיבוע התופעה הבלתי רצויה. לכן אני מציעה לך לזרום עם זה. זה עוד ישתנה.

לא קיבלתי תגובה בדף אחר אז אני מנסה פה:
בתקופה האחרונה הבונבונה לא נרדמת על הציצי בערב. היא מסיימת לינוק ואז לא יודעת מה לעשות עם עצמה. מתחיל סשן של הקראת סיפור, החשכה, מוצץ (לא ככ יודעת מה עושים איתו), שירי ערש. היא מנסה להרדם אבל קשה לה. מתפתלת, שוב קצת ציצי עצבני (כמה שלוקים תוך שהיא מושכת לי בשיער ומנופפת בידה), מייבבת קצת בוכה, ידיים, לא עוזר, בסוף לאחר ששתינו מותשות היא בדכ חוזרת לציצי והפעם נרדמת. הסיפור לוקח כשעה.
זה לא נראה לי טוב בכלל. היא ממש מתענה.
מה עושים?
יש עצות?

ירח, אולי תשימי אותה במנשא ותעברי לעשות משהו בבית ותוך כדי היא תרדם.

כן, המנשא תמיד עובד, ככה אני מרדימה אותה לפעמים בבקר או בצהריים כשהיא עייפה (בעיקר על הגב).
אבל איכשהו בלילה זה לא נראה לי נכון.
לא ציינתי אבל היא כבר בת 7 חודשים מה שאומר משקל לא קטן, מה גם שבמשך היום היא הרבה במנשא ועל הידיים, ובלילה אני גם כבר מותשת ואין לי כוח לעשות משהו בבית.
אבל יותר מזה, נראה לי שיש בזה משהו שמנוגד לרעיון של מעבר מהיום ללילה. נראה לי כאילו היא רוצה להירדם והיא חושבת שכדי לעשות את זה צריך להתאמץ, במקום להרפות. אני רוצה לעזור לה בזה אבל לא יודעת איך. לא רק הלילה הזה, אלא בכלל.

נראה לי שיש בזה משהו שמנוגד לרעיון של מעבר מהיום ללילה.
למה? <מתעניינת>

אם את שואלת אותי - אדם בוגר שכבר יודע להרדם לבד - הייתי מעדיפה בכל ערב נתון שבעלי יישא אותי במנשא, וירדים אותי כשראשי נשען על כתפו החמה...
רוצה לומר -
זה נעים...

נראה לי כאילו היא רוצה להירדם והיא חושבת שכדי לעשות את זה צריך להתאמץ, במקום להרפות.
נדמה לי שהרפיה כזו באה להם באופן טבעי כשהם יונקים או עלינו במנשא.
בגיל הזה הם לא יודעים לבד ולדעתי גם אין מה "ללמד" אותם. זה יבוא לבד. באופן טבעי, עם הזמן.

אגב, שלי בת שנתיים ועדיין נרדמת בהנקה בד"כ. לעיתים רחוקות גם במנשא.

מה אם אבא יסתובב איתה במנשא להרדמת-הלילה, ולא את?
אגב, אני לא יודעת מה את עושה בלילה, אבל אם את נניח צופה בטלוויזיה חלק מהזמן, את יכולה לעמוד מול הטלוויזיה במנשא ולנוע מעדנות מצד לצד, או לקפץ על כדור הפיזיו קפיצות רכות. אנחנו עשינו את במשך חודשים (אבל אצלנו היה מדובר בתנועות חזקות, זה מה שקטננו אהב

).

גם אני כמו אפרסקים, חושבת שהרפיה כזו באה להם בקלות כשהם נישאים. למה זה בסדר בעיניך להרדים על הציצי, ולא בסדר במנשא? כלומר, איפה הניגוד פה במעבר מהיום ללילה בעיניך?

איפה הניגוד פה במעבר מהיום ללילה בעיניך?
ככה אנחנו שתינו בפיג'מה, במיטה, מתנמנמות לנו, ואילו עם המנשא אני בפעילות ערה. בסהכ זה באמת יותר שלי משלה כאן, אבל לי קשה לעשות דברים בבית בשעות כאלה
מה אם אבא יסתובב איתה במנשא להרדמת-הלילה, ולא את?
כן, החלטנו שזה הנסיון הבא
אם את נניח צופה בטלוויזיה חלק מהזמן
S-: חס וחלילה. העפנו את הטלוויזיה ומאז איכות החיים שלנו עלתה פלאים.

ירח לבן, אני כלכך מזדהה עם דבריך! למעשה נכנסתי לפה עכשיו כדי לשאול את אותה השאלה.
עד לפני כחודש כשהוא היה עייף פשוט לקחתי אותו למיטה, והוא ינק עד שנרדם, אבל לאחרונה הוא פתאום קם, יורד מהמיטה והולך לשחק.
מעניין שאם אמא שלי מרדימה אותו, הוא נרדם אצלה תוך דקות ספורות(ואצלה אין ציצי עם חלב) אצלה הוא על הידיים והיא או בהליכה או בישיבה-קפיצה על כדור פיסיו, שרה לו שיר ערש והוא צונח...
ניסיתי את השיטה ולפעמים זה אכן עובד, אבל מה? אני קטנטונת, והוא ,בלי עין הרע ,בריון בן שנה ו3 חדשים, אז לא תמיד זה כלכך פשוט לי.
מה עושים?
ועוד דבר, הלילות עצמם.....
הוא התחיל לישון מחובר לציצי.
ולא מרשה לי להסתובב לצד השני, הוא ישר מגלה את העניין שמולו יש גב ולא ציצי ומוחה בכל תוקף.
הקטע הוא שהוא באמת ממש יונק כל הלילה ולא רק משתמש כמוצץ.
האם הוא כלכך רעב בלילה?
במשך היום הוא גם יונק הרבה וגם אוכל אוכל .
למישהו יש עצה?

הוא התחיל לישון מחובר לציצי
האם חל איזה שינוי בסדר היום שלו? בדפוסי השהות איתך?

לא.ממש לא. והעניין נהפך אצלו להרגל.
בדרך כלל זה אמור להיות פחות ופחות יניקות ליליות , לא?

אולי היריון?

אין סיכוי! הלוואי ויכול היה להיות כזה... אבל אין בן זוג

מה שכן, התחדש לי לאחרונה הביוץ.יכול להיות שזה קשור?
ומאז משהו בגוף השתנה לי. אני הרבה פחות רעבה ממה שהייתי קודם, אבל יצור החלב גובר עד כדי כך שהיום התחלתי לטפטף(?!). החזה מתחיל להיות לי מאד כבד והפיטמות כואבות במיוחד כשהוא יונק.
וכן! אני משוכנעת שאין שום סיכוי להריון.
מה עובר על הגוף שלי? זה נורמלי?
אמרתי כבר שהגוזל בן שנה ושלושה חודשים, נכון?

קשת, אין לי ידע מקצועי בעניין, אבל אולי זה באמת קשור.
שווה לבקש מ- עדי יותם, בשמת א או ורד לב להכינס ולחוות דעה.
@}

תודה.כלכך כיף לדעת שיש אנשים שאכפת להם ושרוצים באמת לעזור.
עדי יותם ובשמת הכריזו על צמצום פעילותם מול המחשב, כך שאני לא רוצה להפריע להן .
ובנתיים הבריק לי רעיון, אולי באמת הוא רעב בלילה מכיוון שבמשך היום הוא אוכל בעיקר פירות, ירקות וקצת אוכל שהוא לועס ויורק?!
אני הולכת לנסות יותר אוכל עשיר בסיגנון דייסות במשך היום ונראה מה יקרה.
הגודש קצת נרגע, הרשיתי לעצמי לשתות קצת חליטת מרווה, אחרי שנתיים קשות של התנזרות מהצמח המופלא!

אני הולכת לנסות יותר אוכל עשיר בסיגנון דייסות במשך היום ונראה מה יקרה.
אוכל עשיר יותר זה רעיון טוב.
קינואה יכולה מאוד להתאים.
ורד לב מעולה לצורך התייעצות בתחום הזה (אם את צריכה

).

תודה! כן, חשבתי באמת גם על קינואה.
אני דווקא בעניינים, אז זה בסדר.
שלחתי גם שאלה לאסתר גרוניס בפורום של תפוז. ואני מתכוונת ללכת לכנס ההנקה ביום שישי הבא, בטח יהיה עם מי לדבר שם.

בהצלחה!

_אני קטנטונת, והוא ,בלי עין הרע ,בריון בן שנה ו3 חדשים, אז לא תמיד זה כלכך פשוט לי.
מה עושים?
ועוד דבר, הלילות עצמם.....
הוא התחיל לישון מחובר לציצי.
ולא מרשה לי להסתובב לצד השני, הוא ישר מגלה את העניין שמולו יש גב ולא ציצי ומוחה בכל תוקף.
הקטע הוא שהוא באמת ממש יונק כל הלילה ולא רק משתמש כמוצץ.
האם הוא כלכך רעב בלילה?
במשך היום הוא גם יונק הרבה וגם אוכל אוכל .
למישהו יש עצה?_
היי קשת,
גם שלי באותו גיל. התחיל להתביית על הציצי בכל מהלך הלילה. מטפס עליי וככה ממשיך לישון כשמחובר לציצי. יונק ומוצץ כאחד.
כשאני מסובתת את הגב הוא מחפש ציצי על הגב ובסוף מודיע להסתובב. לא נלחמת איתו.
שגרת היום לא השתנתה מלבד זאת שהוא הפך להיות ילד ולא עוד תינוק. במשך היום הוא פעיל מאוד אך לא אכלן גדול.
אוכל בדרכו מוצקים אבל לא ארוחות דשנות.
ואגב קשת, איך את יודעת שהתחדש לך הביוץ לאחרונה? <נבט מרשה לעצמה לשאול שאלה חודרנית ולתהות האם לה התחדש גם?>

שמתי לב שלקראת קבלת המחזור הקטנה, עוד חודש בת 3, לא יורדת מהציצי.
היום היא התפתלה והתפתלה וניסתה לישון בלי ובסוף ויתרה.

נבט, הרשי לעצמך. אחרת לא הייתי מעלה פה את הנושא.
אז קודם כל קיבלתי מחזור, רמז פשוט מאד.
ודבר שני , בד"כ אני מרגישה את הביוץ לפי כאב באחד הצדדים באזור השחלות. וגם כדאי לעקוב אחר שינוי בהפרשות.
ויש גם איזושהי שיטה שמסתובבת פה לגבי זיהוי הביוץ. לא חקרתי בעניין, אבל אם מעניין אותך את יכולה למצוא מידע לגבי
זה פה באתר.
מה את עושה לגבי היניקות הליליות, או כמוני, לא עושה כלום?
החלטתי לוותר לעת עתה. גם בוקעות לו הטוחנות כך שהוא כנראה יודע בדיוק למה הוא זקוק.

אז קודם כל קיבלתי מחזור, רמז פשוט מאד
כיף לך (-: תיארתי לעצמי שזה העניין.. אבל חשבתי שאולי יש סיכוי גם בלי מחזור.
קיבלת מחזור ככה סתם או שהפחתת הנקות?
אצלנו היניקות הליליות נמשכות להן. ממש לא בא לי עדיין להאבק איתו מה גם שאלו כמעט הנוזלים היחידים שנכנסים
אליו כי מים הוא ממעט לשתות. וגם לאכול הוא לא ממש אוכל. הוא זקוק ליניקות הללו. ואכן הוא כנראה יודע בדיוק למה הוא זקוק.

נשמע שאת די נלהבת לקבל את המחזור בחזרה(?!)אני דווקא הייתי מופתעת מאד. לא ציפיתי לכך כי באמת לא הפחתתי הנקות, להיפך- ההנקות הליליות רק הפכו אינטנסיביות יותר. אבל מה? זה קרה בסמוך לכך שהגוזל התחיל ללכת ומשהו בתוכי הרגיש מן תחושה של מעבר לשלב אחר, לא יודעת איך להסביר, אבל נראה לי שהגוף שלי הבין שרק עכשיו הוא מסוגל להתפנות ולהתמודד עם עוד הריון(רק בפוטנציאל כמובן)אני מצליחה להסביר את עצמי?
זה מרגיש לך בסדר הרגלי האכילה שלו? כי אני הייתי די מוטרדת כשבגיל שנה הוא לא ממש התעניין באוכל, הוא גם היה די אלרגי לכל מני דברים,(מה שכנראה מסביר את ההמנעות שלו מאוכל)
אז הייתי אתו בטיפול הומאופטי ותודה לאל מאז, נגמרו האלרגיות ונפתח התאבון.(אבל עדיין חלב אם הוא מזונו העיקרי לדעתי, וסבבה לנו עם זה)

שליחה על ידי מיטל* » 19 מאי 2006, 20:00

היי לכם אני חדשה בפורום. יש לי ילדה בת 9 חודשים שנרדמת רק עם ציצי וכל הלילה מחפשת אותו אני כבר הרוסה איך מפסיקים את זה ?

הי מיטל, ברוכה הבאה

נשמע שעוברת עליך תקופה לא קלה!

אני כבר הרוסה
אולי תספרי קצת איך נראים הלילות שלכם?
האם אתם ישנים יחד באותה מיטה עם הילדה?
האם את מיניקה בשכיבה?
האם היא כבר אוכלת במשך היום?

שליחה על ידי מיטל* » 20 מאי 2006, 11:38

ראשית, אורלי תודה על התייחסותך לבעייתי. אגם אינה מוצצת מוצץ או אוכלת מבקבוק. במהלך היום אגם אוכלת אוכל מוצק ובין לבין הנקה. נרדמת עם הציצי כמובן ונרגעת איתו ברגעי הבכי. היום לא מהווה קושי מה שכן זה הלילה אגם ישנה איתנו במיטה ויונקת בשכיבה 4-5 פעמים בלילה מתוך שינה. אינני יודעת אם היא יונקת כי היא רעבה או מוצצת כמוצץ מתוך הרגל. אני ובעלי מנסים בימים האחרונים להרגילה למיטתה שנמצאת בחדרנו אך ללא הצלחה מרובה היא רוצה להירדם שריח החלב באפה.מיום היוולדה לא ישנתי יותר משעתיים רצופות זה קשה ומתיש. אני מאמינה שישנן עוד נשים במצבי אך ישנן נשים שעברו זאת אני פתוחה לרעיונות ופתרונות. מיטל

אוי, זה נשמע ממש מתיש!

מדברייך אני מבינה שאתן בבית יחד.
אול יעזור לך לישון במהלך יום איתה בכל פעם שהיא נרדמת ובסופי שבוע כשבן הזוג בבית אתכן?
האם זה תמיד היה כך? האם חלה החמרה לאחרונה? - אם כן, האם משהו השתנה לאחרונה? (היריון?)
אולי השיניים מציקות לה?

זה נשמע שהיא זקוקה לזה - בין אם זה רעב, צורך פיזי בהרגעה (בגלל שיניים למשל) או צורך רגשי.
אולי במשך היום יש המון גירויים והיא לא מספיקה לאכול את מה שהיא צריכה ובלילה היא צריכה להשלים?
אולי יש המון פעילות אצלכם ביום והיא זקוקה לזמן אמא בשקט בלילה?
קשה לדעת מכאן, אני זורקת רעיונות, אולי משהו מהם ידבר אליך.

ברוב המקרים, זה שלב וזה עובר.
אני לא יודעת אם אצלך יש ציפייה כזו, אבל יש משהו בציפייה שלנו ללילות יותר רצופים, שמעמיס בעיקר עלינו. כי אנחנו רוצים שיקרה כך וכך, ואז זה לא קורה, ואז יש אכזבה ותסכול.
לפעמים מעצם ההרפייה מהציפייה, דברים מרגישים פתאום קל יותר. אפילו ששום דבר בתנאים בשטח לא השתנה.
את מבינה למה אני מתכוונת?
(שוב, לא בטוח שזה רלוונטי לך בכלל).

אני חושבת שחשוב למצוא דרך להקל עליך מבחינת עייפות (כמו שינה במהלך היום) יחד עם איזושהי קלילות בתפיסת המצב (הלא פשוט בכלל

).
אני לא יודעת אם משהו מכל זה מדבר עליך, את יכולה למצוא עוד רעיונות ב-
הנקה בלילה
הנקה כל שעה
יונק כל הזמן

@}

מיטל, דברים שעזרו לי:
1 - הילדים נרדמים ב 9 בערב? אני במיטה ב9 ודקה.
השתדלתי להתארגן לשינה לפני הנקת ההרדמה.
בד"כ בהתלחת הלילה יש לתינוקות 3-5 שעות רצופות, וזה הרבה יותר משעתייים...
2 - אותו נוהל בצהריים.
3 - לפעמים הלכתי לישון לפני היונק, אבא מרדים אותו במנשא, ואם צריך (מתעורר בהורדה למיטה), אני מיניקה מתוך שינה.
4 - השלמת שינה בסופ"ש.

להוסיף לכל העצות החכמות, אכן בגיל 9 חודשים רוב התינוקות זקוקים להנקה בלילה.
כיוון שאנחנו לא רוצות להרעיב אותם, כמובן, אז מה שנשאר הוא לסדר לעצמנו מקסימום שעות שינה שאפשר, בתקופה הזאת.
עוד שני דברים:

תבדקי את המזון המוצק. אם הוא דיאטתי יחסית לחלב שלך (פחות מ-70 קלוריות למאה מ"ל, וזה למשל: ירקות, פירות, מרק ירקות, וכדומה) אז בעצם היא מקבלת פחות מדי קלוריות במשך היום, לעומת הנקה מלאה, ולכן צריכה להשלים הרבה בלילה.
האם היא הגיעה כבר ל-9 ק"ג? שמתי לב שאמהות רבות מדווחות על שיפור גדול בהנקות הלילה כשהתינוק עובר את ה-9 ק"ג. כנראה שזה קשור לדברים כמו גודל הקיבה (שמאפשר כבר מילוי ביותר אוכל, והפסקה ארוכה יותר בין הארוחות) או בשלות אחרת.

שליחה על ידי מיטל* » 20 מאי 2006, 19:46

אגם היא תינוקת עירנית מיום היוולדה היא היתה ממעטת לישון ובמשך הזמן פחתו שעות השינה עד שכיום היא ישנה מקסימום שעתיים בצהריים ובלבד ובתנאי שהציצי מחובר לה לפה. אגם נרדמת כל יום לא לפני 11 בלילה (במקרה הטוב) ולא בגלל שהיא ישנה בערב, אז כך שאין לי זמן למנוחה בכלל. לדעתי, שינה שמקיצים בה כמה פעמים גורמת לכך שאני מתעוררת עייפה יותר ואילו הילדה מתעוררת עם מרץ ומוכנה לעייף אותי שוב פעם עד השעות הקטנות. כמו כן, בעלי חוזר בשעות הערב המאוחרות ועוזר כמה שאפשר אך זה לא מספיק. התלות של אגם בי הן מבחינת אוכל והן מבחינת שינה מגביל את חיי היומיום שלי .כיום היא מתעוררת לעיתים קרובות יותר בתחילת הלילה לדעתי מהסיבה שאין לה מקום להסתובב במיטה.מתי מגיע הסוף ? אני קוראת שאמהות לילדים בני שנה + במצב הזה. איך גומלים מהנקה? אולי זה יפתור את הבעיה אחת ולתמיד.
לבשמת, אגם שוקלת 9 ק"ג. לאחרונה היא מוציאה שיניים ומסרבת לאכול אוכל ביתי במהלך היום ואני מוצאת את עצמי מחוברת כל היום אליה. אגם לא לוקחת בקבוק ולכן היא גם לא אוכלת דייסה מה שיכל לגרום לה לתחושת שובע לכמה שעות בלילה. מה אפשר לתת לפני השינה לאכול על מנת שתשבע יותר? ואם אחת מכן יכולה להאיר את קצה המנהרה ולומר לי מתי זה משתפר/מפסיק אשמח לשמוע ולצפות לרגע זה. בשמת, אחות טיפת חלב טוענת שהיא לא אמורה לרצות לאכול בלילה וזהו רק פינוק. התיאוריות הן רבות ומגוונות אך התשובה נמצאת אצלכן המנוסות. תודה לכן על התייחסותכן.

למיטל השאלה היא אם אגם ילדה רגועה שמחה ומאושרת או שבאמת חסרות לה שעות שינה והיא עייפה ועצבנית . אם נראה לך שהיא ישנה מספיק אז פשוט תקבלי את זה והיי שמחה שהיא ילדה עירנית ונמרצת למרות העייפות שלך אני מאמינה שזה הולך ומשתפר וקשה להאמין כמה מהר זה עובר (יותר מדי מהר) בתי הפסיקה לינוק בגיל שנתיים וחצי והיתה יונקת כל שעתיים בערך ואני זוכרת את שהלילה הראשון אחרי שהיא נגמלה היה בעצם הלילה הראשון שבו ישנתי 8 שעות רצופות וכל כך הערכתי את זה. אבל אם אגם מראה סימני עייפות או אינה רגועה באופן חריג אולי כדאי לטפל בזה ולעזור לה (אני מתכוונת לטיפול אלטרנטיבי אולי אייפק וכול לעזור) ובקשר לאחות טיפת חלב..... כתבתי משהו ומחקתי אני בטוחה שאת תדעי לסנן את עצותיה הטובות.

כיום היא מתעוררת לעיתים קרובות יותר בתחילת הלילה לדעתי מהסיבה שאין לה מקום להסתובב במיטה
אולי כדאי להוסיף מזרון? אצלנו השינה של כולם השתפרה פלאים מרגע שהוספנו מזרון ולכולם היה מקום.

לאחרונה היא מוציאה שיניים ומסרבת לאכול אוכל ביתי
אם כך, אולי היא מגיעה ללילה פשוט רעבה?
שיניים זה באמת תקופה קשה - אבל היא עוברת.

על שאר הנושאים בשמת ותבשיל ידעו להשיב טוב ממני.

הי מיטל
אין לי פתרון, אבל אני יכולה לספר לך מה קורה אצלנו עם הבונבון בת ה9 חודשים.
היא ישנה בעבר במיטה שלה, אצלנו בחדר. בשלב מסויים (כשהתחילה לעמוד) הסורגים היו על הכי גבוה, והיא התחילה להתעורר מליון פעם בלילה, ואני רציתי לקפוץ מהחלון. בסוף, העפנו את המיטה שלנו ושלה, והורדנו את המזרונים למיטה. היא עדיין קמה יותר ממה שהייתי רוצה (ולי קשה להשלים עם זה בניגוד לאחרות כאן באתר

, וגם ממש לא נוח לי להניק בשכיבה), אבל זה הרבה יותר קל לי מאשר קודם, ונדמה לי שגם לה. ככה המעברים קצרים, לא צריך לקום, להתיישב,להרים אותה ולהוריד אותה...הכל נעשה מתוך חצי שינה, ולפעמים אני כבר בכלל לא זוכרת קמה קמתי.
גם היא קצת יותר רגועה, לפעמים מתעוררת ורק רואה אותי או שאני מלטפת אותה ומיד היא נרדמת בחזרה, בלי ציצי! אם כי יכול להיות שזה בכלל לא קשור.
מהסיבה שאין לה מקום להסתובב במיטה
ואכן, עם המעבר לרצפה, היא התחילה לגמוע מרחקים מתוך שינה, עד שנאלצתי כפתרון ביניים להניח שתי כריות גדולות ליד המזרון שלה, כדי שלא תישן על הרצפה!
אגם נרדמת כל יום לא לפני 11 בלילה (במקרה הטוב)
זה נשמע ממש קשה. מתי היא מתעוררת בבקר? האם ההרדמה הולכת בקלות, או בייסורים

בעצם היא מקבלת פחות מדי קלוריות במשך היום
בשמת, אז איך אפשר להגדיל את כמות הקלוריות? מה כדאי להוסיף לתפריט?

אפשר לתת דייסה סמיכה בכפית, אני לא בטוחה שזה יותר משביע מחלב אם אבל את יכולה לנסות. אנחנו נותנים לה דייסת מטרנה על בסיס מים והיא אוכלת בכפית או עם הידיים.
האם היא בוכה בלילה לפני שהיא מקבלת ציצי?, אולי היא רגישה לאוכל או למשהו בסביבה?
אני הולכת עם הבת שלי לטיפול אייפק והמטפלת איבחנה לאיזה מזונות היא רגישה. בימים שאנחנו לא מקפידים והיא אוכלת דברים שלא טובים לה היא ישנה פחות טוב,צ בוכה מתוך שינה ורוצה לינוק יותר.

כמו כן אני יודעת מניסיון שגם אם מתעוררים כמה פעמים בלילה אפשר לישון מספיק טוב ולא להיות עייפים: גם לבת שלי יש תקופות בהן היא מתעוררת פעמים רבות בלילה אבל אני לא מרגישה עייפה. אני חושבת שזה בגלל שברגע שאני מחברת אותה אלי אני נרדמת שוב. זה לא תמיד היה ככה, בחודשים הראשונים שלה לא ישנתי טוב, אבחון אייפק העלה שיש לי בעיה במלטונין אחרי שטיפלנו בבעיה זו התחלתי לישון טוב. כמו כן היה לי לא נוח לישון בתנוחה שאני מניקה אותה ובזה טיפלתי על ידי כמה שעורי פלדנקרייז. אנחנו ישנים עם מזרון על הרצפה כשהמזרון שלה צמוד לשלי. מסביב למיטה יש שמיכות על הרצפה למקרה שתגיע לשם בלילה. אם מתוך שינה היא מתקרבת אלי כך שאין לי מקום לזוז אני מעבירה אותה למזרון שלה.
אם יש לך אפשרות כלכלית אני ממש ממליצה על אייפק ופלדנקרייז ואם לא לפחות נסי לבדוק איך לסדר את המיטה והכריות כך שיהיה לך הכי נוח להרדם תוך כדי ההנקה. אולי פרחי באך או עיסוי שמנים מרגיעים יכולים לעזור?

שליחה על ידי מיטל* » 22 מאי 2006, 20:49

בהמשך להתייחסותיכן,אין לי את היכולת לספור לה קלוריות במהלך היום אך אני מאמינה שהיא אוכלת היטב. האוכל של אגם במהלך היום מגוון, כגון: גרבר, מעדנים, אוכל ביתי נשנושים בין הארוחות וכמובן, הנקה. אז אני לא חושבת שהיא רעבה יותר לקראת הלילה. .אגם ישנה פעם ביום רק את שנת הצהריים וישנה מאוחר בלילה לא בקלות ומתעוררת ב7, 8 בבוקר. תאמינו לי זה מעט מאוד שעות שינה בטח בשבילי.אך לא נראה שזה גורם לה לעצבנות או לאי שקט נהפוך הוא אגם היא ילדה חייכנית ונמרצת. בכל לילה אני מנסה להעבירה למיטתה ואני נתקלת בסירוב מצידה אפילו באמצע הלילה אני מנסה ואם אני לא "שולפת" את הציצי במהרה אז אנחנו חוגגות עד הבוקר.
לירח לבן נעים מאוד, הצעתך היא פיתרון זמני נהדר אך אני יודעת שבעלי יתנגד למעבר של שינה על מזרונים ברצפה.
מתי תימאס עליה ההנקה? אני מקווה שלא עד גיל שנתיים וחצי. האם לוותר על "מלחמת הדייסה"? יש סיכוי שהיא תאכל דייסה או תיקח מוצץ? או שאני מבזבזת את כוחותיי?

_

בכל לילה אני מנסה להעבירה למיטתה ואני נתקלת בסירוב מצידה
אם אני מבינה נכון, את רוצה שהיא תישן במיטה שלה ולא תתעורר, וכל פעם שהיא מתעוררת ומתעקשת לקבל ציצי זה מעצבן אותך ואת חושבת מתי תימאס עליה ההנקה.
אני בכיוון? אם זה המצב, ו- 4,5 פעמים בלילה את מתעוררת וחושבת כמה מעצבן שהקטנה שוב מתעוררת ושוב רוצה ציצי, אולי מה שמתיש אותך הוא לא ההנקה עצמה אלא הציפיה שלך לישון לילה שלם בנפרד ממנה שמתבדה כל לילה מחדש. ולמה אני כותבת את זה? כי גם אני מניקה בלילה את היונק הפרטי כל שעתיים בערך מזה שלושה חודשים, ואני דווקא קמה רעננה (חוץ מלילות קשים במיוחד, למשל כשהיה מצונן וישן גרוע), ולא הבנתי למה את קמה מותשת. עכשיו עלה בדעתי שאולי את, בניגוד אלי, מצפה לישון לילה שלם, וכל פעם שאת מתעוררת להניק את מרגישה עצבנות ותסכול, שמקשים עליך לחזור להרדם וגורמים לשינה שלך להיות מקוטעת (על אחת כמה וכמה אם את גם מנסה להחזיר אותה למיטה והיא מתעוררת ובוכה ואתן חוגגות עד הבוקר), ואילו אני מצפה להתעורר ולא מתעצבנת מזה, ונרדמת מחדש מיד אחרי ההנקה אם לא תוך כדי, כך שהשינה שלי לא באמת נקטעת.
מה שאני מנסה לומר לך זה שאם תצליחי פשוט להרפות ולהשלים עם זה שאלה הרגלי השינה שלה עד להודעה חדשה (אתך במיטה ועם הפסקות הנקה תכופות) אז אולי א. את תשני טוב יותר, פשוט כי זה כבר לא יעצבן אותך וב. היא תרפה ולא תתעורר לינוק כל כך הרבה כשהיא תרגיש שאת כבר לא מנסה להחזיר אותה למיטה שלה כל לילה.
מקווה שזה עוזר.

שליחה על ידי @}* » 22 מאי 2006, 23:32

אנחנו נותנים לה דייסת מטרנה על בסיס מים והיא אוכלת בכפית או עם הידיים.
יש דייסות טבעיות ומזינות הרבה יותר מדייסות מטרנה.

<לא קשור אבל גם חשוב>

פרח, אני מסכימה איתך מאוד. אני גם כן חושבת שדייסת מטרנה לא ממש מוצלחת אבל אכשהו הייתה תקופה שסרבה לכל דייסה אחרת וזה הפך להרגל והחלטתי שמזה אני לא עושה עניין (לפעמים אנחנו צריכים משהו מהיר הכנה, אינסטנט ואני מעדיפה שזה יהיה הממתק שלה מחוץ לבית כשאין לי תנאים לבשל מאשר ממתקים אחרים שמציעים לה). אשמח לקבל רעיונות לדייסות טובות יותר בדף שלי.

גם פיצקית לא ישנה כמעט במהלך היום ויש לה תקופות שהולכת לישון בסביבות 23:00.

כתבת שאגם ישנה שנת צהריים? כמה זמן היא ישנה מתי בדרך כלל היא מתעוררת משנת הצהריים?
אולי היא מתעוררת מאוחר ואז לוקח זמן עד שהיא מתעייפת? שוווה לנסות להעיר אותה מוקדם יותר, לתת לה לישון פחות זמן בצהריים כדי שתרדם מוקדם יותר בערב.

וגם מתי בן זוגך חוזר מהעבודה?
מניסיוננו בתקופות שבעלי חוזר מאוחר מהעבודה (אחרי 8 בערב ולפעמים הרבה יותר מאוחר) היא לא רוצה לוותר על זמן איתו ונרדמת מאוחר. בתקופות שהוא מצליח לחזור מוקדם יותר קל לנו יותר להשכיב אותה מוקדם לישון. כשהיא מתחילה שוב ללכת לישון מאוחר הדרך שלנו להחזיר אותה לשגרה זה פשוט ללכת לישון איתה כשאנחנו כבר עייפים. כשהאורות סגורים ואנחנו במיטה אין לא מה לעשות אז אחרי קצת קיטורים והנקה היא נרדמת גם. אחרי כמה ימים כאלו בכל פעם היא חוזרת לישון בשעה סבירה.

שליחה על ידי גלית* » 23 מאי 2006, 15:59

אשמח לקבל רעיונות לדייסות טובות יותר בדף שלי.
את יכולה לחפש ב- מדור תזונה טבעית דפים רלוונטיים (מעבר לאוכל מוצק, ילדים ואוכל בריא) או פשוט לעשות חיפוש על "דייסה".
ככלל,
מקסימום חומרי גלם ללא שום דבר מעובד.
(קינואה, או דוחן, - לא זוכרת אם זה בסדר כבר בגילה, שיבולת שועל, דברים עם שקדיה, חלב אורז וכו'.)

אשמח לקבל רעיונות לדייסות
בדף תחליפי חלב טבעיים יש כמה מתכונים.
למשל:

המתכון של שרה ק ב-26.09.2003
המתכון של ליאת טאוב ב-15.09.2004
המתכון של בשמת א ב-15.12.2005

ויש את הכל על דייסות.