בלי מכונית עם ילדים

אנונימי

_{ראו גם: נסיעה עם פעוט בתחבורה ציבורית / תחבורה ציבורית בכיף}

דיון שהתחיל בדף פשטות מרצון @}

חיפשתי כאן דף שעוסק בחיים ללא רכב, האם יש כזה?

כרגע שוקלים להפרד מהרכב ולכסות במעט כסף שיתפנה את המינוס ולהפחית משמעותית את הנטל החודשי (דלק, ביטוח, קנסות, דו"חות ושאר הפתעות)

אלמלא הילד הייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים, אבל בכל זאת, אם צריך להסיע לרופא או קפיצה קטנה לסבא-סבתא הכל נראה לי מאוד מסורבל.

מישהו רוצה לשתף אותי מנסיונו, איך נראים החיים ללא רכב עם ילדים?

יש מדור תחבורה ובתוכו הדפים
רכיבה על אופניים,
נסיעה באופניים עם פעוט,
לחלוק שימוש במכונית,
דף טרמפים,
תחבורה ציבורית בכיף.

אבל אני חושבת שבהחלט יש הצדקה לפתיחת דף בנושא חיים בלי מכונית עם ילדים

ממונעת,
אתם גרים ביישוב מרוחק או בעיר? זה מאוד משמעותי בניסיון להסתדר בלי רכב...
אנחנו בלי רכב ועם ילד כבר שנה+, ובהחלט מסתדרים מעולה, אבל - אנחנו במרכז.

איך נראים החיים ללא רכב עם ילדים?
כמו שכתבו, תלוי איפה את גרה. אנחנו בלב העיר, וכמעט הכל נמצא במרחק הליכה, או מקסימום 4-5 תחנות אוטובוס.

אם צריך להסיע לרופא או קפיצה קטנה לסבא-סבתא
בימים טובים ועליזים: אוטובוס (הסבים גרים בעיר מאוד סמוכה). כרגע זה נראה כך: ילד הולך, תינוק במנשא, עגלה שעליה מועמסים כל התיקים. כך אפשר ללכת לתחנה בשלווה, לעלות לאוטובוס כמעט בלי תקלות

ואם יש לך רק ילד אחד זה קלי קלות... יחסית. הכל יחסי. יושבים במושב הגבוה באוטובוס ונהנים מלהסתכל על הנוף. זו חוויה בשבילם.

כשממהרים או כשיש בלת"מ (גשם/ ילד חולה/ אמא שחוקה/ מאוחר בערב): מונית. בשבילי זו הוצאה מוכרת (עצמאית), אבל גם אם לא - כל מחיר שתשלמי על מונית יהיה זול יותר מאחזקת הרכב שהיית משלמת בשביל אותה נסיעה. אם רכב עולה 1,500 שקל בחודש בערך, את יכולה לנסוע בסכום הזה 30 נסיעות בין עירוניות וגם לא לקבל דו"חות חניה. וכמובן לא לנהוג בעצמך ולהיכנס ללחץ כשמאוחר ורעבים וכולי, אלא להיות צמודה ולהרגיע את הילדים.
כמובן החסרונות של מונית ברורים (לא תמיד זמינים, מעצבן לחכות כשעייפים, לפעמים הנהג נודניק, צריך לסחוב דברים ואי אפשר להשאיר אותם באוטו, צריך להיסחב עם סלקל/בוסטר וכולי. כרגע זה נסבל מבחינתי. יש לי בזיכרון הטלפון את מספריהן של 2 התחנות הגדולות הקרובות, הם מגיעים כמעט לכל מקום באזור.
זכור לטובה(?) המקרה שבו הורים של השכנה נתנו לנו טרמפ, והילד ביקש מהם בסוף הנסיעה "אפשר קבלה"?

נקודת תורפה לא מבוטלת של החיים בלי רכב היא טיולי הפריחה בשבתות אביביות. כל עם ישראל נוסע. אנחנו - לא.

מנסים לפצות בנסיעות לפארקים סמוכים, לנמל וכולי.

אני חושבת שבהחלט יש הצדקה לפתיחת דף בנושא חיים בלי מכונית עם ילדים?
למה רק דף? קבוצת תמיכה!

<אשמח אם זה יועבר לשם, אם וכאשר>

תודה על התגובות!
אני גם אשמח אם ייפתח דף ונדון בנושא בהרחבה, רק שאני מאוד לא מיומנת בעריכה באתר, יש מתנדב בקהל?

אנחנו גרים בעיר גדולה, אך הררית מאוד (בקיצור, חיפה) נמצאים באיזור יחסית נגיש וליד כביש מרכזי, אבל אין כאן מכולת קרובה ושאר פינוקים של עיר גדולה. עד עכשיו כל הסידורים והקניות שלנו דרשו רכב.
הגן של הילד והעבודה שלי כרגע במרחק הליכה מהבית, והאיש עובד מהבית. אז האוטו יכול גם לעמוד יומיים ושלושה בחניה לפעמים.
עם זאת, אני עומדת לסיים את תקופת ההעסקה וכרגע הולכת אל הלא נודע...

המרחק לסבים הוא 5 דקות באוטו, או נסיעה של 15 דק באוטובוס פלוס הליכה של עוד 5 דקות. הבדל די משמעותי (כרגע אנחנו מבלים שם לא מעט) אבל במידה ולא יהיה רכב הם בטח יקפיצו אותנו במידת האפשר.
לנסיעות מחוץ לעיר נוכל להשאיל רכב מההורים מדי פעם.
ומוניות בטוח יצאו יותר זולות מאחזקת רכב, אבל עם הילד זה די סיפור להסחב עם הכסא, לא?

מכירת האוטו תכסה לנו את המינוס המציק, ותחסוך לנו קרוב ל-2000 ש"ח בחודש, ובהתחשב בכך שאני כנראה אספוג ירידה חדה בשכרי (אם בכלל יהיה כזה בחודשים הקרובים) כנראה שאין מנוס מלמכור.

ועוד פרט חשוב, יש לאיש קטנוע, כך שלא נהיה לגמרי בלתי ממונעים,ועדיין נשלם סכומי עתק לסוכנות הביטוח.

ועניין הבטיחות באוטובוס, לא מפחיד קצת? לקח לי בערך חצי שנה לאפשר למישהו חוץ ממני לנסוע באוטו עם הילד שלא בנוכחותי. אז לסמוך על נהגי אגד ומוניות?

הורים של השכנה נתנו לנו טרמפ, והילד ביקש מהם בסוף הנסיעה "אפשר קבלה"?

גדול!!!!!!!!!! מה הם ענו לו?

הורים של השכנה נתנו לנו טרמפ, והילד ביקש מהם בסוף הנסיעה "אפשר קבלה"?
כן, גם אצלנו - החבר של אמא שלי הסיע אותנו אחרי שבוע עמוס במוניות, ובסוף הנסיעה הקטן שאל אותו "כמה זה?"

מבחינת הקניות - דווקא יכול לחסוך לכם כסף וזמן בטווח הארוך. קנייה גדולה של מוצרים יבשים פעם בחודש עם משלוח, וקניות שבועיות באוטובוס או עם הקטנוע. ייאלץ אתכם להיות מתוכננים ומחושבים, שזה קצת קשה בהתחלה אבל שווה את זה...

לי נשמע שתסדרו יפה בלי מכונית! בייחוד שיש קטנוע למקרים דחופים, למרות שכמו שקרוטונית אמרה - מונית פעם בכמה ימים עדיין ייצא הרבה יותר זול מאחזקת והחזקת מכונית.

תיכף אפרט יותר, קוראים לי @}

כיום אנחנו עם מכונית (אפילו שתיים! שעולות ים!)
אבל היינו עם 2 ילדים (עד שהקטן היה בן שנה) בלי מכונית מאז שנישאנו.
גרנו במרכז העיר, ליד השוק- אין בעיית קניות, לעבודה ברגל ובאוטובוס- אני. ועבודה ולימודים ברגל ואופניים - בעלי.
כשהיה צריך, למשל כשהילד חלה ומשלב מסויים בהריון השני אז מוניות בלי לחשוב כמעט.
ההורים של בעלי גרים באותה העיר והשאילו לנו את הרכב כמעט לכול נסיעה מחוץ לעיר וכו'.
אין ספק שהיו תקופות לא פשוטות, חול המועד פסח , אנחנו סוף סוף בחופש ולא יכולים כמעט לזוז וגם לא נעים לבקש כול הזמן.
ואז עזבנו את מרכז העיר שנה היינו בלי רכב ואני הייתי מנוטרלת למדי, אומנם לעבודה היה אוטובוס ליד הבית אבל כול דבר אחר היה לוגיסטיקה מטורפת.
נישברנו וקנינו רכב וכעבור 3 חודשים בעלי קיבל רכב מהעבודה..
אבל לא היה טעם למכור את הרכב כי בעלי עובד מחוץ לעיר וחוץ מבסופי שבוע אני לא זוכה לראות את הרכב שלו .
וכך ברגע אחד הפכנו להיות משפחה בורגנית ממוצעת!
במקומך הייתי מוכרת את הרכב, לפחות לתק' חיסכון מסויימת,
ברור לי שחסכנו המון כשלא היה לנו רכב (והרווחנו פחות בהרבה!) והיום מצבנו הכלכלי מורכב יותר.

המרחק לסבים הוא 5 דקות באוטו, או נסיעה של 15 דק באוטובוס פלוס הליכה של עוד 5 דקות. הבדל די משמעות
באמת שלא מתוך כוונה לבקר
פשוט מנסה לשים דברים בפרופורציות (שלי)
זה סה"כ אוטובוס של רבע שעה... כשכתבת את ההודעה המקורית חשבתי שאת גרה באיזה מושב מבודד או משהו

שליחה על ידי נגה* » 03 דצמבר 2009, 18:28

יש הבדל בין לעלות לבד לאוטובוס לבין לעלות עם ילד. ואם זה כולל סידורים, הרבה יותר נוח לזרוק את השקיות (הממוחזרות) לבגאז' ואת הילד למושב האחורי מאשר לנווט לקום רגע לפני התחנה עם ילד ושקיות ואז להיגרר הביתה עם ילד ושקיות. ואם חם נורא, ואם יורד גשם. נכון, זה אפשרי, אבל זה לא כיף.

נגה
הייתי עונה לך
אבל אני חושש ממטר תגובות עוינות מאמהות ואבות שיגידו שכל עוד אין לי ילדים אין לי מושג מהחיים שלי
את מוזמנת לשוחח איתי באופן פרטי אם מעניינת אותך תגובתי בכל זאת
(אימייל בראש דף הבית שלי)

הרבה יותר נוח לזרוק את השקיות (הממוחזרות) לבגאז' ואת הילד למושב האחורי
נכון. כך זה לרוב נראה גם לי. אבל את שוכחת יש לזה צד שני - באוטו הילד יושב מאחור, את צריכה לבדר אותו ללא הפסק (או להעביר לו כל מיני נשנושים), כל קשר עין מתבצע דרך המראה, שזה נראה לי מנוכר לגמרי במיוחד כשמדובר בילד.
אם הוא צורח או רוטן או בוכה או עייף, צריך להתחיל לחשב איך ומתי לעצור בצד, זה מפסיק את הנסיעה ומעכב עוד יותר.

ואם אין לך חניה צמודה ליד הבית את צריכה לחפש חניה - במרכז העיר זה יכול להיות רבע שעה (באזור שלנו גם יותר) - לצלילי הנדנודים שלו. כנ"ל כשיורד גשם זלעפות, נגיד שמצאת חניה 3 דקות הליכה מהבית, שניכם מגיעים הביתה רטובים לגמרי. ומה עם השקיות?
במונית הנהג עוצר לך פונקט מול הבית, פורקים הכל מהר מהר, סופרים שהכל שם כולל הילדים

ועולים הביתה.

אם הוא צורח או רוטן או בוכה או עייף
זה גם פורט על הנימים שלך, ולכן מסכן את הנהיגה שלך, הרבה יותר מאשר על הנימים של נהג המונית המתורגל.

_הורים של השכנה נתנו לנו טרמפ, והילד ביקש מהם בסוף הנסיעה "אפשר קבלה"?
גדול!!!!!!!!!! מה הם ענו לו?_
השתנקו...

נכון שזה לא פשוט, אבל אני מאמינה שלא חייבים כל הזמן שיהיה נוח ופשוט. דברים שמתאמצים בשבילם מקבלים טעם הרבה יותר טוב

לא להיסחב עם שקיות זה עוד אתגר. פיתח מאוד את יכולותי לארוז בדיוק את מה שצריך ולא את כל הנו-שיהיה. ולסידורים היותר מסובכים אנחנו נוסעים כל המשפחה, וככה מרוויחים גם זמן איכות משפחתי!

מצחיק לחשוב כמה תמיד שנאתי לנסוע באוטובוס, והיום אני ממש אוהבת את זה. תחשבו על זה - רק את/ה והילד! אנחנו מנהלים שיחות נפש באוטובוס, שרים, מספרים סיפורים, מסתכלים ומדברים על כל הדברים המעניינים בחוץ... שלא לדבר על זה שפוגשים המון אנשים חדשים באוטובוס. בשביל קטני שלי יום שבו אני אומרת לו "נוסעים באוטובוס" הוא יום מיוחד, העיניים שלו ממש נדלקות! (שלא לדבר על רכבת, זה כמו לונה פארק בשבילו)

ועניין הבטיחות באוטובוס, לא מפחיד קצת? למה? אוטובוס הרבה יותר מסיבי מכל מכונית ולכן יספוג פחות נזק במקרה של תאונה. אני לא שמעתי על תאונות שהיה מעורב בהן אוטובוס ונפגעו נוסעים (מישהו זוכר משהו כזה?), כמובן לא תאונות שבהן אוטובוס התדרדר לתהום או משהו כזה S-:

המרחק לסבים הוא 5 דקות באוטו, או נסיעה של 15 דק באוטובוס פלוס הליכה של עוד 5 דקות. הבדל די משמעות
אני גם חושבת כמו אורי - לדעתי זה ממש לא הבדל רציני, וכשאת לוקחת בחשבון שאת לא צריכה לנהוג ולמצוא חנייה, ואת יכולה להינות מזמן אחד-על-אחד עם הילד שלך, הבחירה קלה מאוד.

הקדמת אותי בפתיחת הדף קרוטונית

אני שמחה שהדף נקרא בלי מכונית ולא בלי רכב, כי לנו יש אופניים (שהם כלי רכב מצויין) שבלעדיהם הכל היה הרבה יותר קשה!

עם הילד זה די סיפור להסחב עם הכסא, לא?
תלוי בן כמה הוא. עם סלקל לא נורא להיסחב (כבד אבל העגלה סוחבת הכל).
כיסא בטיחות זו כבר "מפלצת" איומה שבלתי אפשרי להרים ולנייד. חייבים שמישהו יגלה בסוף שזו היתה קונספירציה מטופשת ושבכלל אפשר להסתדר באותה רמת בטיחות עם גופייה ושני אטבים. או משהו.
בוסטר - שוב הקלה. לא הייתי סוחבת אותו 10 דקות ביד, אבל כאמור אני לוקחת עגלה ומעמיסה.

בד"כ כשאנחנו עומדים בפני החלטה - נוחות או איכות הסביבה - אנחנו נדרשים לכמת את כל אחד מהצדדים. כלומר, לבדוק עד כמה הפגיעה בנוחות גדולה, ועד כמה הפגיעה בסביבה גדולה.
אחת הדילמות הנפוצות היא השאלה של מכונית או לא.
במקרה של אדם שגר במושב מבודד שחברת אגד החליטה לא להתחשב בו במיוחד, השאלה היא אוטובוס של 50 דקות שמגיע 5 פעמים ביום במקרה הטוב, מול הנזק הסביבתי של ייצור, טיפול ושימוש ברכב.

אבל כשמדובר בתושב אחת הערים הגדולות (חיפה) ובאוטובוס של רבע שעה
אז אני אומר - רבאק, זה סה"כ אוטובוס של רבע שעה.
מצטער על השיפוטיות הבוטה. יצא לי ככה מהבטן

בנוסף, כשמתחילים להכיר את דפוסי התנועה והאוטובוסים, אפשר לתזמן את זה נהדר, ככה שלא צריך לחכות. יש אתר מצוין שנקרא "אוטובוסים-מודיעין לתחבורה ציבורית" , ואפשר לתזמן שם אוטובוסים ממש על הדקה, לרוב זה מאוד מדויק.

אני אמנם עם רכב, אבל לפעמים נוסעים גם באוטובוס (אני ושני הילדים). בפרט כשהנסיעה היא למרכז ת"א, המחשבה על חניה, פקקים.....גורמת לי להעדיף אוטובוס.
אנחנו מאוד נהנים מהביחד, הבחוץ, השלטים ועוד כל מיני שרואים מאוטובוס. אנחנו מאוד נהנים.

גם לי נסיעה של 15 ד' לא נראית משמעותית כ"כ. מה גם שזה נשמע כמו מרחק הליכה(??).
יש מקומות שאנחנו הולכים אליהם ברגל, אם זה רבע שעה בערך זה אחלה טיול בשבילנו.

יש לי עגלת שוק, שאפשר להעמיס עליה הכל (בניגוד לעגלת תינוק עליה לא משלמים כרטיס).

אני מודה שיש מקומות שלא הייתי מגיעה אליהם ללא רכב. כל מיני מפגשי חינוך ביתי, סיורים....אני מכירה מישהי שכן עושה זאת, הבנות שלה גדולות כבר וזו אופרציה לא פשוטה.

וכמובן, זה עניין של איך תופסים את זה. אם זה נראה כמו קטסטרופה, כדאי להחליף את המחשבה למשהו אופטימי יותר

אורי יקר,
בהחלט לא חושבת שאתה שופט, כל מה שכתבת התקבל בהבנה ולכן פתחתי את הדיון.
בדיוק כדי לשמוע את הצד השני ("הבאופני") של המטבע, כי הרבה אנשים אמרו לי- איך תסתדרו בלי רכב עם ילד?

מה שכן, מי שלא גר בחיפה כנראה לא מבין עד כמה העיר הזו ממונעת, כל העליות והירידות האלו ואין "מרכז" של העיר שבו אפשר לעשות את כל הסידורים (בניגוד לירושלים שטופוגרפית היא יותר מאתגרת אבל יש לה מצרכז מאוד נגיש) כך שהנסעיה של 15 דקות באוטובוס היא משהו שהיה לוקח לי קרוב לשעה ברגל בהלוך, והחזור הוא די בלתי אפשרי במצב הכושר הנוכחי שלי (עלייה תלולה למדי), אבל מה שבטוח בלי רכב אני כנראה אפתח כמה שרירים חדשים.
אתמול רציתי לגוון אחה"צ, אז נסענו לגינה נעימה ומשופצת שאין שום סיכוי שהיינו מגיעים אליה בתחבורה ציבורית.
בקיץ כבר לא נוכל לזרוק לאוטו מגבת בשבת ולנסוע לים.
והתחושה האיומה הזו שמחכים לאוטובוס שבמושש לבוא, משהו שמאוד לא חסר לי בשנים האחרונות.
נסיעה באוטובוס עם ילד במנשא נשמעת בהחלט נעימה כמו שתיארתם, אבל כל התכנון והסחיבות שכרוכים בזה....
יהיה קשה להתרגל.

ובנוסף, חוסר הבהירות לגבי מיקום העבודה הבאה שלי...מראש מכוונת למשהו נגיש ונוח גם במחיר של ירידה בשכר, ולכן בכלל עלה נושא מכירת האוטו.

בגדול, נטיית הלב היא למכור, אבל כמו בכל שינוי, החששות קיימים.

ושוב תודה על השיתוף!

שליחה על ידי נגה* » 04 דצמבר 2009, 13:49

קרוטונית, לנו יש חניה ליד הבית אבל נכון שבמרכז תל אביב לחנות זה סיוט ולשם אני מגיעה ברכבת.
ולא מזמן עליתי על האוטובוס עם הגדול והתינוק - היה קשה, חיכינו בתחנה בשמש ומזל שזקן אחד עזר לנו לרדת כי אחרת הייתי מוצאת את עצמי על הריצפה.
אולי אוטובוס עם אחד זה כיף. עם שניים זה לא משהו. ומה אם האוטובוס מלא?
ואתה צודק אורי, סביר להניח שיעירו לך שצריך ילדים כדי לחוות את חווית הבלי אוטו במלואה. אבל אוטו או לא הוא שיקול שיש בו כל כך הרבה משתנים, אין תשובה אחת.

עם ילד ותינוק אכן יותר בעייתי, זה בטוח. אבל מצד שני כל דבר עם ילד ותינוק זה יותר מסובך, אני מאמינה שגם נסיעה באוטו יותר מסובכת עם שניים.
בונוס נוסף בנסיעה באוטובוס עם ילד - תמיד יהיה לכם מקום! אפילו שעליתי לאוטובוסים מפוצצים ישר קמו כדי שאני אשב איתו.

בקיץ כבר לא נוכל לזרוק לאוטו מגבת בשבת ולנסוע לים מונית!

תראי, גם אנחנו חששנו מאוד. היינו נוסעים לכל מקום באוטו. אצלנו הקניות הן גם מאוד מפוזרות ולא במרכז כלשהו, ויש לנו משפחה בצפון הרחוק שלא ידענו איך נגיע לשם בלי אוטו.
ברור שנדרש קצת זמן להסתגלות. גם לומדים הרבה קיצורי דרך, ובעיקר לומדים עם הזמן להתייחס לעניין כאל חלק לגיטימי מהחיים - להוסיף עוד מרווח זמן כשמתכננים לנסוע לאנשהוא, לבדוק לוחות זמנים ומסלולים וכו'.

העליתי מקודם את עניין האופניים, ש מאוד עוזרות לנו על בסיס יומיומי, אבל אני מבינה שבחיפה אין אפשרות כזו (לא מכירה את חיפה בכלל...). לסידורים קרובים (עד מרחק של 2 ק"מ נניח) זה פיתרון מושלם. האיש שלי לוקח את הקטן (כמעט 3) על הגב עם היאמו, זה נוח מאוד וגם יותר בטיחותי ממושב.

אני מודה שיש מקומות שלא הייתי מגיעה אליהם ללא רכב. כל מיני מפגשי חינוך ביתי, סיורים.
המפגש הכי קרוב אלינו הוא במרחק 2 אוטובוסים, ולוקח לנו שעה וחצי להגיע אליו. אני לא אשקר ואומר שזה נעים וכיף כל הזמן, זה ממש לא במקרה הזה, אבל לכל דבר יש את המחיר שלו.
מצד שני כשהייתה לי מכונית היינו נוסעים לספרייה הציבורית שלנו ( 5 דקות), ובדרך חזרה נתקעים בפקק של חצי שעה. כל פעם. היום אנחנו נוסעים לשם באופניים (10 דקות), ובדרך חזרה עוקפים את כל המכוניות שתקועות בפקק

האיש שלי לוקח את הקטן (כמעט 3) על הגב עם היאמו, זה נוח מאוד וגם יותר בטיחותי ממושב.

נוח? בטח. אבל זה לא יותר בטיחותי ממושב.
חוקי הפיזיקה אומרים את ההפך (ד"א, הוא עם קסדה ?)

מהניסיון שלנו, בכל נפילה מהאופניים (לא היו הרבה, לא לדאוג) לקטן היו אפס פגיעות ואפילו שריטות - הנפילה היא אף פעם לא אחורה, ועצם העובדה שהילד נמצא על גוף אנושי שהאינסטינקט הראשוני שלו הוא להגן על הילד עוזרת הרבה מאוד. בשתי הנפילות שהיו אם הוא היה במושב הוא היה נחבל. ולא, הוא לא עם קסדה.
אשמח אם תסביר לי מה אומרים חוקי הפיזיקה

מה שכן, מי שלא גר בחיפה כנראה לא מבין עד כמה העיר הזו ממונעת, כל העליות והירידות האלו ואין "מרכז" של העיר שבו אפשר לעשות את כל הסידורים (בניגוד לירושלים שטופוגרפית היא יותר מאתגרת אבל יש לה מצרכז מאוד נגיש) בקיץ כבר לא נוכל לזרוק לאוטו מגבת בשבת ולנסוע לים
גם אני בחיפה, אבל בלי ילדים. בימי חול מאד קל להגיע לים באוטובוס (הרי יש שם תחנה מרכזית). לא הבנתי איפה מפוזרים הסידורים.

יצא לך לנסות ליסוע באוטובוס עם הילד? (אולי כתבת ולא שמתי לב) אפשר לפני שמוכרים לנסות במשך שבוע להסתדר בלי הרכב ולראות איך זה הולך לכם.
בקשר לעליות - אני מטפסת כל יום 200 מדרגות (ספרנו), זה קשה אבל בהחלט מתרגלים ומפתחים את השרירים המתאימים - כשאני הולכת שם עם חבר שלא רגיל אני מרגישה איך הוא מתנשף יותר ממני. כדי לשפר את הרגשתי אני אומרת לעצמי שזה במקום חדר כושר.

בשתי הנפילות שהיו אם הוא היה במושב הוא היה נחבל
למה?

הנה הסבר טוב על שיטות לנשיאת ילדים קטנים באופניים עם יתרונות וחסרונות של כל שיטה
http://www.ibike.org/education/infant.htm

בגדול, ככל שהילד נמצא גבוה יותר כך מרכז הכובד גבוה יותר והאופניים פחות יציבות.
מבחינת יציבות טריילר הכי בטוח (אבל לא מבחינת מכוניות בכביש

)
כסא אחורי איכותי הוא פתרון טוב לרכיבה עירונית. בנפילה המבוגר לא יפול על הילד, והילד מוגן ע"י גב הכסא והצדדים (כמובן שהילד צריך להיות נמוך מגב הכסא, וחגור עם רצועות מהודקות, וחובש קסדה)
כסא קדמי נותן תחושת ביטחון, אבל הוא לא יציב, מפריע לרכיבה, ומסוכן במקרה של נפילה (כמעט תמיד המבוגר יפול על הילד, ובמהירות לא הכי איטית או בנפילה פתאומית כמו החלקה, הילד יספוג אחוז גדול מהמכה)
מנשא נותן הכי פחות הגנה (אין שום דבר שיכול לספוג את האנרגיה במקרה של מכה), הכי פחות יציב מבחינת מרכז כובד, והראש של הילד לא מוגן בכלל. בנפילה האינסטינקט לא תמיד מהיר מספיק כדי להגן על הילד בזמן.

מנשא נותן הכי פחות הגנה (אין שום דבר שיכול לספוג את האנרגיה במקרה של מכה), הכי פחות יציב מבחינת מרכז כובד, והראש של הילד לא מוגן בכלל. בנפילה האינסטינקט לא תמיד מהיר מספיק כדי להגן על הילד בזמן.
זה נכון שאין הגנה במנשא, אבל עצם היותו של הילד מחובר לאדם שהאינסטינקט הראשוני שלו הוא להגן על עצמו ושרואה מה קורה שניה לפני זה שיושב במושב האחורי (מה שנכון, אגב, גם לגבי אופנועים) מקטין את חומרת הפגיעה בצורה ניכרת.
מנסיון, לצערי, של הצד השני.
למרות שזה תלוי גם בסוג המנשא, בגיל, משקל וגובה הילד וכו'.
אני בטח לא אשת מקצוע אבל אישית, מרגיש לי יותר בטוח לשים ילד ביאמו על הגב (ואם הוא נרדם והראש שלו צמוד לראש של הרוכב - יותר טוב), מאשר לשים אותו בכיסא מקדימה או מאחורה. אני חוששת שהוא יתברר כמלכודת במקרה של תאונה סמי-רצינית ומעלה.

אנחנו כרגע עם תינוק אחד, בלי מכונית.
קל לי באופן יחסי, אבל אני משייכת את זה לעובדה שאני גרה קרוב לתחנה המרכזית בת"א ולרכבת ההגנה, כך שקל ומהיר לי להתנייד.
לרוב מנשא ותיק מספיקים לי לכל נסיעה, לא צריך להסחב עם עגלה או סלקל. ואם צריך - הוא עדיין בגיל שאפשר פשוט לשכוח ממנו במנשא וללכת כמה קילומטרים שצריך.
אבל אולי אני אדבר אחרת כשהילד יתחיל ללכת בעצמו ויהיה בכמה קילואים יותר כבד.

גם אני בלי אוטו אבל עם ילדה וכלבה ואני מודה שיש נסיעות שאני מוותרת עליהם או לא מצליחה להתארגן עליהם
דברים מחוץ לעיר כמו שומרי הגן או מפגשים רחוקים שהם כמעט שעה באוטובוס ואחריה הליכה של עשר דקות עם מנשא
אבל בתל אביב יש את WWW.car2go.co.il ועוד כמה חודשים שיהיה לי רשיון שנתיים נראה לי שחלק גדול מהבעיה יפתר
אני מניחה שיש אותם גם בערים אחרות ואז זה יכול להיות פתרון משולב ליום יום אוטובוס אופניים רגל ומונית לדברים רחוקים וחגיגים כמו נגיד לבקר חברה ברמת שרון אוטו שתיים ללכת

car2go
וואו מגניב.

תודה על הלינק, קראתי רק חלק ואשלים עכשיו

בעניין מרכז הכובד - לא ממש מסתדר לי, כי הרי הילד והמנשא הופכים להיות חלק מהגוף הנוסע על האופניים. ככה זה גם מרגיש, לפחות לנו. כשהילד מאחורה על כיסא בעצם אין שליטה על מה שקורה במהלך נפילה, ובנסיעה יש בעצם שני ריכוזים של כובד שיש להתייחס אליהם (אני משערת שמתרגלים לזה).

_בשתי הנפילות שהיו אם הוא היה במושב הוא היה נחבל
למה?_
אצטרך להביא לפה את האיש לכתוב על מה שקרה, אבל אני יודעת שהוא הסיק מהזוית שהם נפלו בה שהוא היה מקבל לפחות מכה אם לא יותר גרוע, כי הם נפלו על הצד והוא סובב את עצמו איכשהוא כך שרוב הנפילה הייתה על הצד הקדמי של הגוף שלו.
בכל מקרה הוא נהיה כבד ליאמו אז נצטרך כיסא בקרוב בכל זאת...

דיברו על זה פעם ב נסיעה באופניים עם פעוט

מה שכן, מי שלא גר בחיפה כנראה לא מבין עד כמה העיר הזו ממונעת,
אולי כדאי לעבור ממנה לעיר גדולה בארה"ב כדי להבין כמה היא לא... כאן מרחק נסיעה של 20 דקות ברכב הופך במחי אוטובוס לשעתיים ויותר. קווי ה"שכונתית" למיניהם, "כרטיס מעבר" וכל מיני כאלה הפכו לחלום רחוק ומתוק... בלי להקל ראש בקושי, אין כמו פרופורציות.
>סמדר מתגעגעת לעיר הקטנה והמתוחב"צת להפליא שלה<

והשורה התחתונה: כל הכבוד לכם על האומץ ועל ראיית המציאות הנכוחה, ובהצלחה.

נכון שלא הכל נגיש בחיפה, אבל התחבורה הציבורית, כשמתרגלים אליה, היא מאוד נוחה.
נסענו (אני והבכור, כשעוד היה יחיד...) רבות, למפגשים, לחברים, לים (חיפה! יש לשם אוטובוסים בשבת!)
כשהיה גשם או קר או סתם התפנקנו -- מונית.
מודה שלקניות נעזרנו ברכב. זה היה לי כבד מדי. אבל אפשר להזמין בנט-סל או משהו את הרוב.

למה? אוטובוס הרבה יותר מסיבי מכל מכונית ולכן יספוג פחות נזק במקרה של תאונה
אני מתארת לעצמי שחששותייך לא היו לגבי תאונות דרכים אלא לגבי פיגועים. נכון, זה מפחיד, אבל נסי לזכור שמספר ההרוגים בתאונות דרכים בשנים האחרונות עולה עשרות מונים על מספר ההרוגים בפיגועי אוטובוס.
הקוים השכונתיים וכרטיסי המעבר הם באמת משו-משו.
מה דעתך לנסות את העניין לכמה שבועות ולהחליט?

סמדר מתגעגעת לעיר הקטנה והמתוחב"צת להפליא שלה.
והעיר מתגעגעת אליה

ועניין הבטיחות באוטובוס, לא מפחיד קצת? למה? אוטובוס הרבה יותר מסיבי מכל מכונית ולכן יספוג פחות נזק במקרה של תאונה. אני לא שמעתי על תאונות שהיה מעורב בהן אוטובוס ונפגעו נוסעים (מישהו זוכר משהו כזה?), כמובן לא תאונות שבהן אוטובוס התדרדר לתהום או משהו כזה
חמותי, שהיא במקרה מומחית לנושא תאונות דרכים, סיפרה לי שבשיחות עם נהגי אוטובוסים, הם סיפרו שהם מונחים להגן על בטחון הנוסעים שלהם בכל מחיר, גם במחיר פגיעה ברכב פרטי או הולך רגל.
והיא אכן מאשרת את השכיחות הנמוכה של פגיעות קטלניות בנוסעי אוטובוסים.

ובאשר אלינו-

הרכב עוד לא נמכר, אבל נמצאה לי עבודה חדשה באיזור נטול חניה ומרוחק 2 ק"מ מהבית, כך שאין לי צורך בו כדי להגיע לעבודה.
בתקופה האחרונה גם היו לנו יותר נסיעות מהרגיל מחוץ לעיר (אחת הסיבות שדחינו את המכירה), שתיים מהן נסעתי ברכבת- אחת עם הילד ואחת בלי, והופתעתי מכמה שהיה נוח.
בהחלט לוקח יותר זמן ממקום למקום, אבל זה שאפשר לקרוא, לנמנם או להתחבק תוך כדי נסיעה, זו חוויה לא רעה בכלל.

נמצאה לי עבודה חדשה באיזור נטול חניה ומרוחק 2 ק"מ מהבית
טולולולולולולו!
(קריאת שמחה אוריינטלית)

זה שאפשר לקרוא, לנמנם או להתחבק תוך כדי נסיעה, זו חוויה לא רעה בכלל.
זה גם מה שמושך אותי בכל העניין- לנהוג עם 3 צורחים מאחורה, לא כיף בכלל- הם שונאים חגורות, רבים אחד עם השני, וכל כמה דקות צריך לעצור...
גמני מוכרת את האוטו בקרוב, עם שלושה ילדים- בעוד חצי שנה אעבור לדירה שהיא במרחק הליכה מכל מה שצריך בעיר (בנק, דואר, קניון, גני שעשועים... ה-כל)

תודה לאורי ולכל המעודדים,
ושוב מעדכנת-
הרכב פורסם, ובתקווה שבימים הקרובים ימכר.
אני בנתיים צועדת לעבודה ובחזרה ברגל, ואפילו בדקנו את הנסיעה באוטובוס עם הקטן במנשא וראינו שהשד לא נורא כ"כ.

מה שכן, בגשמים של שבוע שעבר האוטו די הציל אותנו כשעמדנו לצאת לגן ולעבודה ובאותו רגע התחיל מבול...
אז אתגרים וקשיים בטח עוד יהיו, אבל אני מקווה שנגבור עליהם.

בהצלחה במכירה! גם אנחנו בלי מכונית, בת"א, כבר יותר משנה, אחרי שהאוטו בעיקר חנה ליד הבית. אנחנו הולכים הרבה ברגל, נוסעים באוטובוס, במונית דווקא לא משתמשים (בעיקר בגלל שחלק מהנסיעות כוללות שני ילדים שעדיין יושבים בכסאות בטיחות) ולפעמים גם מקבלים את הרכב של סבא וסבתא או לחלופין הם מביאים/מקפיצים אותנו. את car2go ניסינו פעם אחת והיה סבבה. בקיצור- אנחנו מאד מרוצים מההחלטה לחיות בלי מכונית.

מעדכנת בדף הזה, שאני כה גאה שנפתח בגללי,
האוטו נמכר היום, בהרבה פחות ממה שצריך כדי לכסות את המינוס שטפח לו בנתייים.
היום עבר עליי בנעימים, בצעד אנטי-פשטות-מרצון, נסעתי באוטובוס לקניון כדי לקנות מתנת חתונה, ואח"כ נסעתי עם הבעל באופנוע לבית קפה.
מחר מתחילה לה דרך חדשה, בתקווה שאיכות החיים תשתפר, ולא נרגיש בחוסר.

כל הכבוד
אני מתביישת להודות שמאז שפיצית נולדה אני די זרה לאוטובוסים...
אבל קודם חרשתי עליהם... נחשב ?

כל הכבוד! @}
הימור שלי - עוד חודשיים את לא מבינה למה הייתם צריכים מכונית בכלל...

איזה יופי, שיהיה לכם בהצלחה.
וגם אני מתביישת להודות שאפילו בלי ילדים ורק 10 דקות הליכה מפרידות בין הדירה לפקולטה, העליות של חיפה כבר מחרפנות אותי וגורמות ליותר הברזות מדברים (וגם התחבורה העוד יותר מעפנה של נשר). נראה לי שבעיר הררית עדיף לא לגור קרוב לעבודה אלא קרוב לאוטובוס שייקח אותך לשם

אני ממונעת וגרה במקום שכמעט אין דרך להסתדר בו בלי רכב. בכל זאת גרתי בו שנה בלי רכב, אבל בלי ילדה, וכן השאלתי פה ושם מההורים. כשהתחיל הדיון חשבתי לעצמי: חיפה, עיר קשה . ואז, חשבתי שוב. לאביה של בתי אין רכב. לאחרונה, בערך אחת לשבוע הוא לוקח אותה באוטובוסים לחיפה (סבא וסבתא) ומחזיר אותה, בדרך כלל באותו יום. בדרך כלל מקפיצים אותם בחזור לצ'ק פוסט. נראה שזה די בסדר. לוקח לא מעט זמן אבל מסתדרים ויש גם את הדרך להיות יחד, שבניגוד אלי בזמן נהיגה, אני לא תמיד פנויה, אם יש פקק או עומס בכביש אני לא ממש קשובה.
בעייני יש הרבה יתרונות ללהיות לא ממונעים. כשאני נוסעת לתל אביב (לא קרה מזמן) אני לוקחת את האוטובוס הקרוב למקום מגוריי.

ואם כבר מדברים על זה אני רוצה להשמיע בקול רם מחאה שלא קשורה ישירות לנושא, אבל נושא קרוב וחשוב לי שאנשים ידעו ממנו: איך קורה שאם אני רוצה לנסוע מהישוב שלי לתל אביב, אני יכולה ממש ממש בקלות לעלות על אוטובוס ש"מחבר את הפריפריה עם המרכז" אבל אם אני רוצה להגיע לעבודה בבוקר ללא רכב, (50 דקות נסיעה ברכב) יקח לי כ 3-4 קוים וכנ"ל מספר השעות. לישוב הסמוך אלי (יצא לי לעבוד בו, בלי רכב) אפשר להגיע ברגל בחצי שעה או אולי שעה, 10 דקות ברכב אבל כשרציתי להגיע לשם בבוקר, בזמן, הייתי צריכה לקחת 3-2 טרמפים (1 מהם היה ניתן להחליף בנסיעה תחנה אחת באוטובוס, או הליכה רגלית) והיה ממש מורכב להגיע.
אני הייתי רוצה שגם הפריפריה תחובר עם הפריפריה ולא רק המרכז.

גילוי נאות: לא קראתי את כל הדף. מתנצלת אם אני חוזרת. אפשר למחוק.

אנחנו (שני הורים ושני ילדים) כמעט שנתיים בלי מכונית. עכשיו בכרמיאל.
בתוך העיר - הולכים הרבה ברגל, פה ושם אוטובוס. אם זה כל המשפחה ומזג אויר גרוע/ממהרים - מונית (משתלם יותר מאוטובוס מ-3 נוסעות ומעלה).
מחוץ לעיר - אוטובוסים וטרמפים.
בגליל, על פי רב, טרמפים האם אמצעי יחסית נוח, לפעמים מהיר יותר מאוטובוס וגם מרגיש מאוד בטוח (אבל אני טיפוס חסר אחריות באופן כללי...). זול מאוד.
אם מעניין מישהי לדבר יותר על טרמפים, אני אשמח.
ליאת טאוב

אם מעניין מישהי לדבר יותר על טרמפים, אני אשמח.
אמנם חורג מנושא הדף (אולי אפשר להעביר למקום אחר?), אבל זה מעסיק אותי לפעמים העניין הזה, כי גדלתי עם הורים דאגנים ולכן לא העזתי לתפוס טרמפים גם כשגרתי ביישוב אז, ואני שומעת הרבה פעמים על אנשים שתופסים טרמפים בשבתות בשביל ללכת לטייל, או סתם בשביל להגיע מעיר לעיר, ולמרות הסכנות שעדין כרוכות בזה (במיוחד אם את בחורה לבד) לפעמים יש לי משאלה להיות מסוגלת גם לתפוס טרמפים בלי לראות בכל גבר שנוהג לבד אנס פוטנציאלי ובלי להיות נבוכה מלחכות לטרמפ במקום לעלות לאוטובוס, נניח. אבל ה"אמרנו לך" מהדהד תמיד בראש.

אני הייתי רוצה שגם הפריפריה תחובר עם הפריפריה ולא רק המרכז.

איזה יופי של דף!
אנחנו חסרי מכונית מאז ומתמיד, ככה גדלנו שנינו וככה היה ברור לנו שנחיה. מהצד, בתור מישהי שקצת זרה לתרבות המכוניות, אני חייבת לציין שזה נראה לי מאד לא מושך. תמיד נראה שאוטו הוא ממש כמו ילד נוסף במשפחה, או לפחות איזה כלב, מבחינת ההשקעה שהוא דורש בזמן ובכסף.

כשנולדה הילדה (אוטוטו בת שנתיים) שום דבר בעצם לא השתנה, חוץ מזה שעכשיו אנחנו נמנעים ממכוניות גם בתור נוסעים, אז אין יותר טרמפים. אנחנו מתניידים ברגל, באופניים ובתחבורה ציבורית. זה מסובך כשצריך כל הזמן ליסוע "לעשות סידורים", אבל מה שגיליתי הוא שככל שאני הופכת את החיים שלי ליותר קהילתיים ומקומיים מצד אחד, ומשתמשת בטכנולוגיה בצורה חכמה מצד שני, פוחת הצורך בנסיעות. פתאום המרכז האיזורי שנמצא 15 דקות באופניים מכאן הוא רחוק, ובמרכז העיר (חצי שעה במטרו) לא הייתי כבר חודשים. בשביל מה? הבנקאות שלי נעשית באינטרנט, החברים שלי גרים איתי בקהילה ואפשר פשוט לדפוק בדלת, הקניות הגדולות - באינטרנט, ומאז שהתחלנו קואופ אורגני גם הקניות היומיומיות מגיעות עד הדלת (של הקהילה, בכל אופן). אם אני צריכה השלמות, יש לי שלושה-ארבעה סופרים במרחק הליכה או אופניים, וגם שני ירקנים, שלוש מאפיות, דוכן דגים טריים ועוד ועוד. יש לי פה מבחר של גני משחקים, פארקים, ואגם במרחק 5 דקות הליכה. הילדה בבית, אז לא צריך להיסחב לאיזה גן או מעון. רק האיש צריך ליסוע רחוק לעבודה, וזה באמת דורש שינוי ונמצא בראש סדר העדיפויות שלנו כרגע.

כשחיינו בישראל היה לנו קצת יותר קשה, בעיקר בגלל שלא היתה תחבורה ציבורית בשבתות, וכי גרנו בירושלים אז אופניים לא היו אופציה פשוטה. אבל הלכנו הרבה (צודקת הרגע שלפני כשהיא אומרת שלעליות מתרגלים), לקחנו מוניות בשבת (הולכים לצומת, מוצאים נוסע שלישי שמנסה לתפוס מונית, והופ, זה עולה כמו אוטובוס), וזה היה בסדר גמור. ההורים שלי גידלו ככה חמישה ילדים (בלי המוניות בשבת, הם היו דתיים).

בקשר ללהיסחב עם ילד/ים ושקיות בתחבורה ציבורית - ניסיתי את זה משום מה היום, ובאמת זה מטורף. לא ברור לי מה עבר עלי, ואני לא ממליצה. אבל יש המון אפשרויות אחרות, בקונסטלציות אלו ואחרות של מנשא/עגלה/עגלת קניות/תיק גב/ מזוודה מתגלגלת.

בקשר ללהיסחב עם ילד/ים ושקיות בתחבורה ציבורית
לנו יש שני תיקי גב, אחד בינוני ואחד גדול מאוד, שאנחנו לוקחים איתנו בכל יציאה. אם יודעים שהולכים לקנות כמה דברים - אז את הגדול בטוח. הרבה הרבה יותר נוח לסחוב על הגב, וגם לא צריך לקחת עוד שקיות פלסטיק מיותרות

רחל - אפשר להצטרף אליכם לקהילה?? נשמע חלומי... מתי תפתחי בלוג שנבין איך שפר עליך גורלך לחיות במקום כזה מדהים? (לפחות כך זה נקרא מפה)

אני הייתי רוצה שגם הפריפריה תחובר עם הפריפריה ולא רק המרכז.
חוויתי את זה כשגרתי במושב בשרון. אז עוד היה לנו רכב ולכן אפילו לא עלה על דעתנו ללכת ברגל למושבים הסמוכים. עד כמה שזכור לי היה אוטובוס פעמיים ביום, שעשה סיבוב בכל המושבים בסביבה לפני שהגיע אל העיר "הגדולה". זה לקח לו שעה+. ממש סיוט.

ש י ר י, בלוג לא יהיה כרגע - אין לי זמן, אני מגיחה לכאן פחות ופחות. אבל אם את רוצה להצטרף, בואי. רק קחי בחשבון שמדיניות ההגירה של הולנד מציבה קשיים יותר רציניים מאשר ועדת הקבלה הדי סמלית שלנו...
וגם, קחי בחשבון שקהילה עשויה מאנשים, וכשיש אנשים יש בעיות. לדעתי, הרבה יותר בריא וטוב לחיות עם האנשים ועם הבעיות מאשר להיות מבודדים, אבל אידיליה זה לא.
(אפשר להמשיך את הדיון באחד מהדפים הרבים באתר שעוסקים בקהילות. קהילה לא וירטואלית, למשל)

אפשר להחיות את הדיון שם. יהיה מעניין.
לדעתי, הרבה יותר בריא וטוב לחיות עם האנשים ועם הבעיות מאשר להיות מבודדים

כבר 3 חודשים ללא רכב, והחיים יפים.
הולכים הרבה ברגל ובתחב"צ כשצריך עם הקטן, בגדול מסתדרים הרבה יותר בקלות ממה שחשבתי.
בבוקר בדרך לעבודה אני הולכת ברגל ובכל זאת עוקפות את המכונית המשתרכות בצומת הפקוקה.
עוד לא יצא לי אפילו לנסוע במונית...

גם אנחנו בלי רכב עם 3 ילדים
גרים בעיר קטנה שיש בה כמעט הכל, ולשמחתי הכל קרוב לנו
הכל הכוונה דברים בסיסיים של יומיום.
ירקן וסופר ליד הבית, גן-בי"ס, פארק חביב
לחנות-טבע צריך לנסוע, או שאישי עובר שם בדרך מהעבודה (טרמפים/אוטובוס/ברגל)
שאר החנויות/סידורים במרחק אוטובוס אחד.

לנסיעות ארוכות/מיוחדות (ארועים, שמחות, סבא-סבתא) - שוכרים רכב ליום אחד
בחול המועד שכרנו רכב ליומיים כי רצינו לטייל.
גם בקיץ בד"כ שוכרים רכב ליומיים-שלושה

בשבילי לצאת עם שלושתם לבד באוטובוס זה די סיוט,
במיוחד בשעות אחה"צ שיש עומס של ילדים ועגלות באוטובוסים, אז לא עושה את זה הרבה
(אולי בגלל שגדלתי ביישוב קטן, אני פשוט לא "עירניקית")
חברתי נוסעת כל הזמן עם ילדים באוטובוסים והם ממש רגילים לזה

מאוד נוח לאוטובוס עירוני - טיולון מטריה.
מעולה לילד שכבר קשה לשאת במנשא
קליל, מתקפל בשניה (כדי לא לשלם עוד כרטיס), סוחבים אותו ביד אחת בקלות
ומאוד קל לעלות ולרדת איתו מאוטובוסים.

מה שכן, נסיעות בינעירוניות באוטובוס זה מאוד לא נוח
כי הקטן שלנו לא כל כך אוהב לשבת
(מצד שני, גם לנסוע קשור בכיסא בטיחות הוא די שונא, אז לא יודעת אם רכב זה יתרון במקרה כזה)

גם אני מתפקדת

כתבתי כאן לפני כשנה, על הכוונות להיפטר מהאוטו... ועכשיו סוף- סוף זה קרה. קודם כל ניסיתי חודשיים בדירה החדשה בלי אוטו (המיקום נבחר כך שיש לי הכל במרחק הליכה- מכולות, סופר גדול, גני שעשועים, בנק, דואר, ההורים שלי... ממש הכל)
עם שלושה, הגדול בן 4 וחצי הקטנה בת שנה, חודשיים הסתדרתי מצויין, נגעתי באוטו אולי 3-4 פעמים, שבאותה מידה הייתי יכולה לקחת מונית או אוטובוס או סתם ללכת ברגל אבל התפנקתי... עכשיו בלי אוטו כבר שבוע, נהנית מהעול שהוסר (טיפולים במוסך, טלפונים לחברת ביטוח, לדאוג לטסט, לתידלוקים... ממש הקלה. שלא לדבר על הסכומים שאני חוסכת כאן- מעבר לדברים הברורים (טיפולים, דלק, ביטוח/ טסט)- הרכב אצלנו שנה וחצי בערך, והפסדנו עליו יותר מ-20,000 ש"ח (!!!) פשוט כתוצאה מירידת ערך

ממש בזבוז, הייתי צריכה להיפטר ממנו מזמן...

החג הזה מביא איתו הרהורי כפירה,
פתאום מרגיש לי משותק.
בבית, עם הילד האנרגטי, ואין איך לנסוע.
חושבת על כל הדברים שהייתי עושה אם רק היה לנו רכב כרגע.
מחר נקבל אוטו מההורים לחצי יום, מקווה שקצת ייקל על הבלוז.

_פתאום מרגיש לי משותק.
בבית, עם הילד האנרגטי, ואין איך לנסוע.
חושבת על כל הדברים שהייתי עושה אם רק היה לנו רכב כרגע._
זאת בדיוק הבעיה.

מה שאני לא מבין, זה איך נוסעים עם פעוט/ה מעל גיל שנה במונית. כל-כך קשה לסחוב כסא בטיחות, ונהגי המוניות כל-כך לא סבלניים, ועוד לא מצאתי נהג מונית אחד(!) שיש לו שירות של כסא בטיחות משלו. אתם/אתן באמת נוסעים בלי כסא בטיחות במונית ?!??

תמיד נראה שאוטו הוא ממש כמו ילד נוסף במשפחה, או לפחות איזה כלב, מבחינת ההשקעה שהוא דורש בזמן ובכסף.
אוטו מבחינת השקעה כספית (לא זמן) הוא הרבה יותר מגידול ילד.

אנחנו בלי רכב עם חמישה ילדים.
גרים בישוב, הכל היה מאוד קרוב עד שעברנו בית לפני ארבעה חודשים ועכשיו זה עשר דקות הליכה (עם עלייה תלולה).
לי ממש טוב עם זה, חוסך המון (התחלנו לחסוך מאז שהרכב הלך, לפני זה לא יכלנו לחסוך שקל) ולא ממש חסר רוב הזמן.
אנחנו שוכרים אחת לכמה זמן רכב ואז גם עושים איתו קנייה רצינית, כיף לי בישוב, כאן החברה שלי ושל הילדים כך שגם אין לנו צורך לנסוע החוצה לרוב. כשאני צריכה לנסוע החוצה אני עושה את זה בטרמפים, וגם אם היה לי אוטו אני חושבת שהייתי מעדיפה לנסוע בטרמפים (זול, לרוב מהיר והרבה יותר נינוח מאשר לנהוג, למצוא חנייה ולעצור לכל הטרמפיסטים שבדרך).
רק שלאחרונה, מאז שבעלי חזר למקום עבודתו (לפני זה הוא בנה את הבית שלנו לבד בעצמו במשך שנה וחודשיים), לוקח לו המון זמן לרדת מהגבעה לישוב, משהו כמו שעה וחצי, אין טרמפים בשעות שהוא יוצא והנסיעה ברכב הייתה לוקחת לו פחות מעשר דקות. זה מבאס וגורם למחשבה נוספת.

אנחנו עם ילד אחד (שנתיים וחצי) בלי אוטו. בינתיים מסתובבים עם כסא גדול, אבל ממש שלשום קניתי כסא בטיחות נייד לרכב כזה

trksid=p4340.m263&[/u]trkparms=algo%3DSIC.NPJS%252BSI%26its%3DI%26itu%3DUA%252BUCI%252BRTU%26otn%3D5%26pmod%3D360404062108%252B360404062108%26po%3D%26ps%3D63%26clkid%3D3913854303810933936]ועוד אחד

בהצלחה @}

עדיין לא קיבלתי אותו

אם וכאשר אני אחזור לספר התרשמויות.

דף מעניין.
בעלי התחיל לעבוד בעבודה רחוקה ממש חודש אחרי שהבוטן נולד. אז הוא לוקח את האוטו ואנחנו נשארנו בבית בלי אוטו. יש אוטובוס מהישוב כמה פעמים ביום, לקח לי זמן לעלות על הזמנים המדוייקים, ואז זה ממש כיף. הוא איתי במנשא באוטובוס שיוצא וחוזר ממש מתחת לבית שלנו. אם טרמפים - אז תמיד עוצרים לנו בשמחה. רכבת עד היום לא הייתה להיט איתו (עכשיו 4 חודשים), נראה לי שעמוס לו שם באנשים והקריזה של הרכבת גם מבהילה, אבל זה משתפר. גם אני בסך הכל מופתעת שזה לא כזה קשה בלי אוטו. קניות אני עושה בסופר מקומי. פעמיים יצא לי לקחת מונית לישוב. עדיין, כמו שנכתב פה, עם המוניות והאוטובוסים זה הרבה יותר זול מעוד אוטו, וגם לא מרגיש לי נוח 2 מכוניות. וגם אנחנו פוגשים אנשים, אנשים תמיד נחמדים ואדיבים כלפינו.
לעיתים זה חסר, אבל מוצאים פתרונות. בימי שישי אני עם האוטו או שכולנו ביחד יוצאים לקניות ולהתאוורר.

עם המוניות והאוטובוסים זה הרבה יותר זול מעוד אוטו,
גם שכירת רכב אחת לחודש יוצאת יותר זול מאחזקת רכב, כך אצלנו לפחות (אבל אנחנו גם בקושי משתמשים בתחבורה ציבורית)

מאז שבעלי חזר למקום עבודתו (לפני זה הוא בנה את הבית שלנו לבד בעצמו במשך שנה וחודשיים), לוקח לו המון זמן לרדת מהגבעה לישוב, משהו כמו שעה וחצי, אין טרמפים בשעות שהוא יוצא והנסיעה ברכב הייתה לוקחת לו פחות מעשר דקות. זה מבאס וגורם למחשבה נוספת.
אולי אם זו הבעיה היחידה, תקנו קטנוע? אם יש לו רישיון ...

היום זה יום עבודה אחרון שלו שם
תודה לאל (-:
מתחילים חיים חדשים (ומקווים להגשים בהם חלומות)
ואין לו רשיון לקטנוע, לפני שנים נתתי לו את שלי לסיבוב קטן והוא התהפך המוכשר