האם מוצץ יכול לפגוע בהנקה

לפני שבועיים בשעה טובה נולדה בתי היקרה . להיות אמא עד כמה שציפיתי לזה המם אותי בעוצמת הרגשות לכל הכיוונים . מגיל שלושה ימים בערך הפשוש הקטן בוכה והרבה. דיברנו עם איילת שבהתחלה לא ידעה אם זה גזים ולאחר מספר ימים כבר אמרה שכן, נפגשנו איתה ואני בדיאטה די קפדנית - הכל כדי לעזור לקטנה המתוקה . אבל הבכי נמשך ונמשך זה קורע לב. היום בבוקר 4 שעות ועכשיו מתחיל עוד סשן - כרגע עם אבא שלה. כל הנשמות מסביב מציעות מוצץ ומהר ואני שמלכתחילה חשתי שזה לא טוב לה מתחילה לשנות את דעתי כי אולי זה יקל עליה. אני בעיקר חוששת שזה עלול לפגוע בהנקה - כרגע כדי להירגע היא מוצצת את האצבע שלנו שזה לא רחוק ממוצץ אבל עדיין טבעי ואנחנו ומרגיש אחרת . אשמח לשמוע סיפורים שלכן ועצות כי אני מתלבטת ורוצה ללמוד מהניסיון . בתחושה שלי הגזים מתחילים כל פעם מאיזה לחץ נפשי . עזרה !

האם מוצץ יכול לפגוע בהנקה? ב-6 שבועות הראשונים, בהחלט כן.

בלבול פטמות

(נכנסתי עכשיו לדף וראיתי שלא כתוב בו הרבה ולא מוסבר אפילו מה זה. אז נותנת למומחיות ממני להסביר, אבל מציעה לאחד אח"כ את הדפים)

אגב, אולי כדאי לך להציץ גם ב גזים אצל תינוקות קוליק

כיוון אחר, עודף חלב גם יכול לגרום לתופעות דומות.

כן, מוצץ עלול לפגוע, בטח בשלב כ"כ מוקדם וכשיש בעיות.
גם בגלל בלבול פטמות, וגם כי יכול להיות מצב שילד רעב ועייף, ומסתפק במוצץ (מה "יכול להיות?" קרה לנו.)

מה אני מציעה?

להרגע (עצה מטומטמת, אני יודעת, אבל את אמרת בעצמך)
לשלול בעיות של ניהול הנקה (עודף חלב, החלפה תדירה מדי של צדדים) - זה כדאי לעשות בעזרת יועצת הנקה.
לגבי הדיאטה שלך: מתי התחלת אותה? וגם - ייתכן שיש דברים שאסור לך ומסתתרים במאכלים אחרים (שתי דוגמאות: הי הלי מותר מרגרינה, אבל כזו שהיהת מיוצרת מסויה לא היהת טובה לבת שלי. אילת סיפרה לי על אמא שאמה בישלה לה מרק, והוציאה את הירקות האסורים. הילדה הרגישה...)

הי הולכת בשדות,
קודם כל מזל טוב

גם אנחנו עברנו תקופת גזים ונעזרנו באיילת. היה שיפור מיידי ביציאות (אלו היו גזים+עצירות) וכעבור שבוע היה השיפור המשמעותי באמת -החזיקי מעמד

השתמשנו גם בפרחי באך בהמלצת איילת.
באמת כדאי להקפיד לגמרי על התפריט. שמתי לב שאפילו סטיות קטנטנות משפיעות בגדול.

עוד כמה דברים שיכולים לעזור:
לשאת הקטנה כמה שיותר במנשא בתנוחת ערסול. זו תנוחה שעוזרת לבטן להשאר רפויה ומקלה על העיכול. נשיאה בצורה זו גם משאירה אותה קרוב לקולות ליבך ושאר רחשי הגוף המרגיעים המוכרים לה מהרחם. אם זה מנשא בד ארוך תני לו לכסות את פניה ולמנוע את עודף הגירויים שגם הם יכולים להוסיף למתח
בקיצור -כמה שיותר דומה לרחם.

כדור פיזיו - תרופת פלא מומלץ בחום. אצלנו עוזר עד היום בלילות של שיניים ושאר מיחושים.

עיסוי לשתיכן!! למשל מישהי שעושה עיסוי הודי שתבוא אליך גם תעשה לך וגם תלמד אותך לעסות את הקטנטונת,שווה זהב.
אני בטח אזכר בעוד כמה רעיונות בהמשך בינתיים תנשמי עמוק, ותזכרי שזה אוטוטו עובר.

זה ממש לא מוצלח שכל מקורות הרגיעה יבואו מההורים.
באמת לא מוצלח. רעיון ממש גרוע.
אולי באמת כדאי שההורים לא יהיו הורים 100% מהזמן. נגיד 50% מהזמן מספיק, לא? כדי שלא יהיה יותר מדי לחץ על המערכת.
אז שיהיה מישהו אחר שיטפל בתינוק.
גורמים מקצועיים מה שנקרא.
אצלם אין לחץ על המערכת.
איך קוראים לזה... משפחתון? מעון?

<תפלק לי. לא מתאפקת. קיצונית תמיד תשאר קיצונית>
<לא עדיף פשוט לקנות טאמגוצ'י?>

אסור להיות קיצוניים בנוגע לשום דבר.
למה?

אפרסקים, היא הציעה לתת מוצץ, לא הציעה לתת את הילד לאימוץ..... .

מציעה להרגע .

רוצה להזכיר ש הולכת בשדות לא שאלה סתם כן או לא מוצץ טוב או רע, אלא ספציפית האם מוצץ יכול לפגוע בהנקה. ובגיל שבועיים, התשובה חד משמעית כן, ונדמה לי שאי אפשר להתווכח עם העובדה הזאת.

מדוע לא להיות קיצוניים? כי פעמים רבות זה מטשטש את שיקול הדעת שמתאים לכל סיטואציה ספציפית נפרדת שיש לה מאפיינים משלה. לפעמים אידיאולוגיה לא מאפשרת לראות מורכבות של סיטואציה והתינוקת או התינוק משלמים את המחיר.
ככלל, המשפט:
אסור להיות קיצוניים בנוגע לשום דבר.
מצחיק אותי.
כי דווקא אלה שאומרים אותו, מאמינים בו בקיצוניות מוחלטת.
תראי מה זה, אפשר גם לתמוך בדרך-של-אמצע בצורה קיצונית.
מעבר לזה, אני מבטיחה לך שגם את קיצונית בנושאים מסוימים בחייך, ולכן אמירה כזו היא ריקה מתוכן. (רוצה לדעת במה? אני בטוחה למשל שאת חושבת שאסור אף-פעם אף-פעם אף-פעם להשתמש בהירואין...).

אין כל קשר בין מה שאמרתי לבין לתת למישהו אחר לטפל בתינוק. מה הקשר???????????
הקשר הוא ברור בעיניי.
את אומרת:
זה ממש לא מוצלח שכל מקורות הרגיעה יבואו מההורים.
ואני שואלת בציניות:
אולי באמת כדאי שההורים לא יהיו הורים 100% מהזמן. נגיד 50% מהזמן מספיק, לא?
כי מה זאת אומרת, שלא כל מקורות הרגיעה יבואו מההורים?
זה אומר תחליפים. ומה המרחק בין זה לבין מישהו אחר שמטפל בתינוק? קצרצר.
וזה לא שאני אומרת שלתת מוצץ הוא שווה ערך ללשים את התינוק במעון.
אני כן אומרת שהמשפט שלך: זה ממש לא מוצלח שכל מקורות הרגיעה יבואו מההורים._, מוביל תוך זמן קצר ל- _מישהו אחר שמטפל בתינוק.

בכלל אני חושבת שלבוא ולהמליץ לתת מוצץ כחלק מאידאולוגיה (אידאולוגיה שלך, הנה גם לך יש) שאומרת ש- לא מוצלח שכל מקורות הרגיעה יבואו מההורים, זה מוזר.
אני לא מבינה את העקרון הזה, ולא מבינה את ההצדקה בשמו להמליץ על מוצץ.

כשכל מקורות הרגיעה נמצאים אצל ההורים זה לפעמים בעייתי כאשר: יש יותר מילד אחד ושניהם מאוד זקוקים להורה בדחיפות במקרה מסוים.
יש פתרון שטוב לכל הצדדים למצבים כמו שאת מתארת. קוראים לו מנשא. במנשא אגב, אפשר גם להניק תוך כדי שאת עושה דברים אחרים.

וזה לא שאני חושבת שלתת מוצץ זה נורא ואיום. אישית אני לא אוהבת מוצץ, אבל שכל אחד יעשה כרצונו.
רק בל נשכח שמוצץ זה תחליף. במקור, ההרגעה והניחומים אמורים לבוא מהנקה, וכל דבר אחר הוא תחליף לדבר האמיתי.

מוצץ זה דבר נעים ומנחם. זה לא סותר את האצבע שלך, הפיטמה, או כל דבר אחר.
מוצץ סותר ועוד איך הנקה. ואני לא מדברת על בלבול פטמות.
גם בשלב שההנקה מבוססת, מוצץ סותר הנקה.
כי מוצץ, בניגוד ל- פטמה_ (וסליחה, לקרוא לזה פטמה רק מגמד את מה שזה, שזה אמא חיה ונושמת שנמצאת בהמשך ל- _פטמה_), מוצץ הוא בסה"כ חתיכת גומי קרה. וכשילד זקוק למציצה שלא לצורך אכילה (לא שאני יודעת איך מבדילים, אבל נגיד), אז הוא זקוק לכל מה שבא עם אותה _פטמה. הוא זקוק לאמא שלו חמה וקרובה, מנחמת ומרגיעה.
כל דבר שאינו הנקה כמו מוצץ (גם אם הוא לא נורא, שוב), זה פחות ממה שהתינוק צריך. לדעתי.
האם התינוק יסתפק בזה? עובדה, יש מיליוני תינוקות בעולם שמסתפקים בזה (ויש אגב, שלא!).
האם זה הטיפול המיטבי? לדעתי לא.

_אפרסקים, היא הציעה לתת מוצץ, לא הציעה לתת את הילד לאימוץ..... .
מציעה להרגע ._

א. כיף ומותר להתחמם לפעמים. לא חייבים להתרגש מזה. מציעה להרגע.
ב. דבריי נאמרו לא בגלל ההצעה למוצץ. זה היה בתגובה לעקרון שהוצג כאן: זה ממש לא מוצלח שכל מקורות הרגיעה יבואו מההורים.

התשובה חד משמעית כן, ונדמה לי שאי אפשר להתווכח עם העובדה הזאת.
בהחלט לא חד משמעית! מוצץ לא פוגע בהנקה בששת השבועות הראשונים, אלא אף עשוי לעזור להנקה.
קראתי את כל הדף, והרגשתי לא נוח עם כמה מהתשובות הנחרצות. שאלתי את יועצת ההנקה שאליה פניתי לאחר שילדתי את בני הראשון (--יועצת מופלאה, מנוסה, שהמליצו לי עליה בחום, והיא גם מאוד טבעית ואמא אדמה בעצמה שהיניקה את ילדיה במשך זמן רב), והיא אמרה לי שזה ממש ממש לא מזיק להנקה, ובמקרים רבים יכול לעזור לפצפונים להיות נינוחים, ואז הם גם יונקים יותר בקלות. היא אמרה לי שהטענות נגד שימוש בבקבוק או מוצץ או אפילו תחליפי חלב כמזיקות להנקה הן לא יותר מאשר מיתוסים. לטענתה, דווקא העזרים הללו שנראים לא טבעיים מורידים את ההיסטריה מהאם ומהפצפון ועשויים מאוד לעזור להנקה מוצלחת שתימשך זמן רב.
לידיעתכן

כיף ומותר להתחמם לפעמים. לא חייבים להתרגש מזה. מציעה להרגע. אני רגועה לגמרי, תודה.

לדעתי היא הסבירה אחר כך יפה מאוד למה היא התכוונה ב"שלא כל מקורות הרגיעה יגיעו מההורים". קראת?
ובטח שמותר להתרגז לפעמים, אפילו חובה...

קראת?
וודאי.
ודווקא נדמה לי שהתייחסתי לזה.

היא הסבירה אחר כך יפה מאוד
אכן הסבר מנומק. כאמור, אני חולקת עליו.

_התשובה חד משמעית כן, ונדמה לי שאי אפשר להתווכח עם העובדה הזאת.
בהחלט לא חד משמעית! מוצץ לא פוגע בהנקה בששת השבועות הראשונים, אלא אף עשוי לעזור להנקה._

לא טענתי שמוצץ תמיד פוגע בהנקה, אלא שהוא יכול. זו כן עובדה. הולכת בשדות שאלה אם יש ביסוס לתחושה שלה שמוצץ יכול לפגוע בהנקה. התשובה היא כן. מה כ"כ מסובך פה? מסכימה שיש עוד צדדים לעניין ושנהדר לתת עוד אינפטרמציה ולנהל דיון, אבל מצחיק אותי שישר מתחילים להתווכח בלי לשים לב שאין על מה...

_וכשילד זקוק למציצה שלא לצורך אכילה (לא שאני יודעת איך מבדילים, אבל נגיד), אז הוא זקוק לכל מה שבא עם אותה פטמה. הוא זקוק לאמא שלו חמה וקרובה, מנחמת ומרגיעה.
כל דבר שאינו הנקה כמו מוצץ (גם אם הוא לא נורא, שוב), זה פחות ממה שהתינוק צריך._
אפרסקים, מסכימה עם כל מילה.
מודה ומתוודה, לפעמים אני מאוד מאוד מתבאסת שהיום התינוק שלי לא לוקח מוצץ, אבל לרגע לא מתחרטת על שלא נתתי לו מוצץ בשבועות הראשונים. ובלי קשר לכל מה שנאמר על מוצץ, אני חושבת שהחיבור הרצוף שלי עם אוריה בשבועות הקשים של ההסתגלות לעולם, הגזים, הצרחות, הלילות וכו', תרמו לבנייה שלי את המקום שלי כאמא.

אבל לעתים התינוק זקוק רק, ואך ורק, לפטמה

כאן בדיוק אני לא מסכימה איתך.
אני מקווה שאני לא טועה, אבל נדמה לי שבמשך 3 מיליון שנה חי לו האדם בלי מוצץ. התינוק האנושי יכול היה להירגע אך ורק עם הנקה (או חיבוק, ריקוד או אמבטיה בנהר... וכו') אבל מוצץ לא היה.
ובגלל שהמוצץ הוא המצאה חדשה בקנה מידה אבולוציוני (עשרות שנות מוצץ לא נכנסו עדיין לקוד הגנטי שלנו), נדמה לי שהתינוק האנושי לא הספיק להתרגל למוצץ ולהזדקק לו.
ייתכן שאם עוד מיליון שנה מהיום ניתן מוצצים לתינוקות, יגיע היום שבו הם אפילו יזדקקו לו.

כך שכרגע בכל אופן,
תינוקות לא זקוקים למוצץ. יש תינוקות שמסתפקים במוצץ (במקום הדבר האמיתי).
לדעתי.

ובעניין מה שסיפרת,
אני חושבת שזה נפלא להיות קשוב לתינוק ולראות למה הוא זקוק, וכן לפעמים תינוקות זקוקים לאבא שלהם, או להתאוורר אנרגטית או לא חשוב מה, העיקר שמנסים ובודקים ורואים מה עושה להם טוב.
אך אני לא רואה את הקשר בין מה שתארת, לבין הזדקקות של תינוק רק, ואך ורק, לפטמה.

היא ילדה מאוד בטוחה ומאושרת.
כיף לה ולכם.

אבל מוצץ לא היה. אולי לא בצורתו הסיליקונית המוכרת לנו היום, אבל "מוצץ" תמיד היה. תינוקות מצצו חתיכת עור, בד וכו'. תמיד (ויש לך עדויות היסטוריות וארכיאולוגיות) היה אביזר לתינוקות שנועד למציצה.

התשובה חד משמעית כן, ונדמה לי שאי אפשר להתווכח עם העובדה הזאת. זה משפט דמגוגי לחלוטין. אפשר להגיד בוודאות שמחר תזרח השמש או שלא.

וכשילד זקוק למציצה שלא לצורך אכילה (לא שאני יודעת איך מבדילים, אבל נגיד) אני יודעת איך מבדילים. כשהתינוק מקיא עודפים אחרי הנקה, זה סימן שהוא רק היה צריך למצוץ, ולא לאכול. אחרי כמה פעמים שזה קורה, את כבר יודעת יפה מאד איזו הנקה הולכת להיגמר בהתזות בקשת..
אני יכולה רק לספר מהניסיון האישי שלי, שבשלושת השבועות הראשונים לחייה, תמר היתה מקיאה כמעט לאחר כל הנקה. במקיאה, אני מתכוונת בקשת וכמויות . לא פליטה נורמלית. כמובן שהיינו במודאגים מאד שיש לה בעיית ריפלוקס או אפילו גרוע מזה, אבל פגישה אחת עם יועצת הנקה פתרה את העניין. היא אמרה לתת לה מוצץ.
הסתבר שיש לי עודף חלב, והוא זורם בחופשיות גם כשהקטנה מוצצת בצורה עדינה מאד, מה שגרם להאכלת יתר. מוצץ בסיום ההנקה (אחרי שהיא משחררת לבד) מילא לה את הצורך במציצה ללא אוכל.
האמת, אחרי שנתנו לה מוצץ, הצטערנו שבכלל היינו נגד בהתחלה. זה כל כך הרגיע אותה! בכאבי גזים, בנסיעות באוטו, להרדמה וכו'.
אני לא ממליצה על מוצץ באופן גורף (אני בכלל בעד אצבע). אולי במקרה כמו שלנו זה היה הפתרון הטוב ביותר, ובמקרים אחרים זה יכול לפגוע בהנקה. אני ממליצה להתיעץ עם יועצת הנקה.

_העיקר שמנסים ובודקים ורואים מה עושה להם טוב.
את צודקת. זהו הכלל המנחה בהורות. הכי בסיסי ופשוט._

אולי במקרה כמו שלנו זה היה הפתרון הטוב ביותר, ובמקרים אחרים זה יכול לפגוע בהנקה.
תמר מתחילה, אנחנו מסכימות בינינו לחלוטין. בשביל מה היית צריכה לכתוב ש זה משפט דמגוגי לחלוטין. אפשר להגיד בוודאות שמחר תזרח השמש או שלא.?
(לא יודעת להבדיל בין משפטים דמגוגיים ללא, לא כתבתי אותו לצורך דמגוגיה. אבל אם את לא חולקת על הקביעה שמוצץ יכול לפגוע בהנקה, אז... לא הבנתי אותך...?)

זה דמגוגי כי אם הכותרת היתה האם מוצץ יכול שלא לפגוע בהנקה , גם אז התשובה היתה חד משמעית כן_. וגם אז _אי אפשר להתווכח עם העובדה הזאת. פשוט כי זו עובדה ריקה מתוכן.
השאלה שבכותרת לא מכוונת לתשובה חד משמעית של מילה אחת. היא מכוונת לעצות , לדעות, לנסיון של אחרים. אם השואלת לא היתה מודעת לאפשרות שזה יכול לפגוע, היא לא היתה מטרידה את עצמה בשאלה. זה היה נראה לי קצת כמו הפחדה בנוסח- זה ישים סוף להנקה. אני מבינה שזו לא הכוונה, אבל אני בן אדם קטנוני... סליחה @}

זו עובדה ריקה מתוכן.
אני מבינה למה את מתכוונת, אבל אני חושבת שאת מגדירה את זה בצורה קצת מוגזמת.
השאלה שבכותרת לא מכוונת לתשובה חד משמעית של מילה אחת. היא מכוונת לעצות , לדעות, לנסיון של אחרים
נכון, ברור, אחלה, זה מה שנהיה

אם השואלת לא היתה מודעת לאפשרות שזה יכול לפגוע, היא לא היתה מטרידה את עצמה בשאלה
אני חושבת שהיא ניסתה לברר אם התחושה שלה מבוססת על משהו אמיתי, אולי גם כדי שיהיה לה מה לענות לאחרים ששואלים אותה למה היא לא נותנת מוצץ. הולכת בשדות, את עוד איתנו בכלל?
קצת כמו הפחדה בנוסח- זה ישים סוף להנקה. אני מבינה שזו לא הכוונה
ממש לא הכוונה
אני בן אדם קטנוני... סליחה
כמו ששמת לב, גם אני D-:
@} @} @}

תינוקות מצצו חתיכת עור, בד וכו'. תמיד (ויש לך עדויות היסטוריות וארכיאולוגיות) היה אביזר לתינוקות שנועד למציצה.

תמר (אוף זה תמיד מוזר לי לקרוא לך תמר

),
מצטערת, לא מכירה חומר כזה, אשמח אם תפני אותי למקורות מידע.

דר' ליבוביץ בזמנו אמרה לנו שאין לה התנגדות למוצץ (אם כי אני לא בטוחה לגבי גיל התינוקת - שלנו היתה קצת יותר גדולה וכבר הוכיחה ששותה גם מבקבוק)

תהייה כללית: עד כמה נפוצה הבעיה הזו של בלבול פטמות? אני שואלת ברצינות - חברות רבות שלי גם מניקות וגם נותנות מוצצים / בקבוק (שאוב, או תמ"ל - רחמנה לצלן) ומעולם לא שמעתי (עד הדיונים הלוהטים בבאופן) על בעיה בהנקה כתוצאה מכך - חברותי כולן מניקות לטווחים ארוכים (בשונה מבנות משפחתי P-:)

הולכת בשדות - מזל טוב ואיחולים לזמנים שקטים ורגועים!

ממ - מסכימה איתך לגבי: זה ממש לא מוצלח שכל מקורות הרגיעה יבואו מההורים. זה יוצר יותר מדי לחץ על המערכת. ההורים צריכים להיות תמיד מעניקים ונגישים, אבל לפעמים תוספות כאלה דווקא עוזרות להרמוניה של כל המערכת.
לוקחת את זה למקום אחר שלא קשור בעניין הנקה תודה.

ולגבי : אסור להיות קיצוניים בנוגע לשום דבר_ וזה גם אולי לאפרסקים שמניחה ש _כי דווקא אלה שאומרים אותו, מאמינים בו בקיצוניות מוחלטת אזהו ש... לא! אפשר לחשוב שראוי לא להיות קיצוני ובו בזמן להבין שלעיתים קיצוניות דווקא נחוצה / מועילה.
וכך אני יכולה לחשוב כמו ממ ויחד עם זאת לסכור משפט חכם "היה מתון בכל, גם במתינות" (לצערי לא זוכרת מקורו).

תמר מתחילה , תודה שהעלית את נושא עודף החלב. התלבטתי אם לכתוב על זה. גם אצלי יש בעיה של עודף חלב, ולכן למרות רצוני שלא להשתמש במוצץ, אני משתמשת בו, כי הנקה היא פשוט לא דבר מרגיע, להיפך. היניקה קשה מאוד לאלון, וגורמת לו לפלוט המון ולגזים ובכי, אם אני אניק כל פעם שהוא בוכה, אני למעשה גורמת לו לעוד סיבה לבכות. גם ככה הוא משתנק ומתפתל כל ארוחה (בלי קשר לכמה זמן עבר מהארוחה הקודמת)

ההסתייגות שלי בנושא, היא שאני כבר מספיק מבינה בהנקה כדי לדעת אם הוא תופס נכון ואם הוא אוכל מספיק. למישהי שאין את הידע הזה ולא נפגשת עם יועצת הנקה, מוצץ אכן יכול לפגוע בהנקה.

תהיה כללית: עד כמה נפוצה הבעיה הזו של בלבול פטמות?
לא יודעת. אני מתייחסת להמלצות בנושא הזה כמו שמתייחסת להמלצות בנושא חשיפה למזון מוצק - יש אלרגיות, אם כי לא בטוח כמה תינוקות אלרגיים לבטטה, גזר או בננה, ובכ"ז ההורים הולכים "לפי הספר", כי בשביל מה לקחת סיכון מיותר. עדיין יש הורים שנותנים מזונות בשלב מוקדם יותר ממה שמומלץ (אני למשל נתתי טחינה כבר בגיל 8 חודשים), וזה "על אחריותם". אבל חשוב לדעת מה הגבולות הכלליים או הממוצעים כדי שנדע ממה לסטות

אישית הרגשתי בלבול פטמות קל אחרי שנתתי לו מוצץ פעם-פעמיים, בגיל חודשיים או שלושה: פתאום ראיתי שהוא מוצץ את הפטמה במקום לינוק. לקח 2-3 הנקות של תיקון תפיסה כדי "להחזיר אותו למוטב", והפסקתי לתת מוצץ (ממילא הוא לקח רק באופן סלקטיבי, וכבר חודשים שהוא לא נוגע בו בכלל). אני גם מכירה תינוקת שקיבלה בקבוק כל לילה בבי"ח, משך ארבעה לילות, ולאחר מכן לא הצליחה לינוק יותר (גם לא אחרי 2 ביקורים אצל ד"ר ליבוביץ'). עד כמה זה שכיח? לא יודעת, אבל כאמור צריך להיות מודעים להשלכות אפשריות של הנושא ולפקוח עין.

רגע לפני המוצץ
מוצץ או אצבע
כתבתי את זה כבר איפושהו שמוצץ הוא סתם חפץ . מה שחשוב זה איזה שימוש עושים בו.
בעיני למשל(וזה מתאים לי ולילדי) מצויין להשתמש במוצץ כשתינוק בוכה תוך כדי נסיעה , פחות טוב עם תינוק רך שלא עולה במשקל כראוי . לאחרונה כן יש המלצה להשתמש במוצץ , אבל יש להפעיל שיקול דעת
עדי פעם קישרה למאמר שהלינק מת משום מה מקווה שהוא יחזור בקרוב

ובשמת נתנה את הקישור הזה

Pacifier use is best avoided during the initiation of breastfeeding and used only after breastfeeding is well established.166–168
In some infants early pacifier use may interfere with establishment of good breastfeeding practices, whereas in others it may indicate the presence of a breastfeeding problem that requires intervention.169

This recommendation does not contraindicate pacifier use for nonnutritive sucking and oral training of premature infants and other special care infants.

אחרי מחשבה בכל זאת החלטתי להוסיף משהו לדף הזה, כמי שהיתה נתונה ב"לחצי מוצץ" אדירים בחודשי החיים הראשונים של תינוקה.
ההולכת בשדות, כמובן, בדקי כל פריט אינפורמציה שניתן לך, ועשי את הטוב ביותר לדעתך ולתפיסתך.
אישית, אחרי גיל ארבעה-חמישה חודשים הפסיקו להציק לי, ולא משום שהתייאשו ממני, או שינו את דעתם, או התרגלו -- התינוק פשוט נרגע, ולא היו יותר סיבות להעלות את הנושא הזה. כיום הוא בן 11 חודשים, רגוע מאד, ויודע להעסיק את עצמו יפה כשאני לידו, ולפרקי זמן ארוכים.

אחרי כל הבדיקות והבירורים, עם המדע, עם עצמך -- מה שלקחתי איתי הוא מה שאמרה טובי גיש, יועצת ההנקה, באחד ממפגשי לה לצ'ה: הכל עובר.

Pלונית אחרת,
ברוכה השבה! @}

אשר לדברייך, המשפט אסור להיות קיצוניים בנוגע לשום דבר_, אינו דומה למה שאת כותבת: _אפשר לחשוב שראוי לא להיות קיצוני ובו בזמן להבין שלעיתים קיצוניות דווקא נחוצה / מועילה.
הגישה שעולה מהמשפט שלך היא מסויגת יותר.

מעבר לכך, מעניין אותי להבין, את כותבת: ראוי לא להיות קיצוני. רציתי לשאול:
למה?
למה בעינייך (בהנחה שזו דעתך, ומוזמן לענות כל מי שחושב כך) ראוי לא להיות קיצוני?

את המשפט שאומר שאסור להיות קיצוניים בנוגע לשום דבר אני שומעת לעיתים תכופות. גם כאן באתר, אבל גם הרבה מחוצה לו.
ואני חייבת להודות שאני לא כל כך מבינה את הרציונל שמאחוריו.
מה זה משנה לנו אם בנושא מסוים נבחר ב- X הממוקם במקום א' על הסקאלה, או ב- Y הממוקם במקום ב'?
למה זה חשוב לנו להבין איפה הבחירה ממוקמת על הסקאלה?
האם על פי זה אנחנו קובעים מה מתאים לנו?
האם לא עדיף לנו לבחור פשוט על פי מאפייניה של הבחירה וזהו?

נדמה לי שבחיי אני נוטה לבחור בכל מקרה - לגופו של עניין, על פי מידת התאמתה של הבחירה אלי, וללא התייחסות למיקומה של הבחירה על סקאלה זו או אחרת. מעניין אותי לשמוע אם יש מי שבוחר אחרת.

<ממהרת, לא עורכת>

כמו ששמת לב, גם אני

ברור ששמתי לב:-D
אני מבינה למה את מתכוונת, אבל אני חושבת שאת מגדירה את זה בצורה קצת מוגזמת אני מסכימה .

מצטערת, לא מכירה חומר כזה, אשמח אם תפני אותי למקורות מידע. אני אחפש. אולי בשמת מכירה משהו?!

תהיה כללית: עד כמה נפוצה הבעיה הזו של בלבול פטמות? מדריכת הנקה, שהיא גם מילדת, נטורופטית ובעלת תואר ברפואה (או בקיצור מישהי עם ידע רחב וקבלות), אמרה לי פעם שכל הנושא של בלבול פטמות הוא המצאה אמריקאית, שבאירופה לא שמעו עליה בכלל (היא אירופאית במקור- המדריכה). לטענתה בגלל שכל יועצות ההנקה בארץ למדו בארה"ב או נסמכות על ידע אמריקאי, הקביעה הזאת היא כל כך בקונצנזוס פה בארץ. אני לא יודעת אם אפשר לבטל את האפשרות לבלבול פטמות לחלוטין, אבל שווה להסתכל על זה בעין יותר ביקורתית.

לגבי בלבול פטמות. אחת מיועצות ההנקה הידועות בעולם היא קלואי פישר הבריטית, שאכן אומרת שאין דבר כזה בלבול פטמות, ואכן, יש גם בארץ יועצות ומדריכות הנקה, שנכחו בכנס ליגת לה לצ'ה שבו התארחה פישר לפני כמה שנים, או שאף נסעו ללמוד אצלה בקליניקה באוקספורד, שמצטטות אותה. קטונתי מלחלוק עליה, אבל אין לי שם אחר לכנות בו את התופעה שבה תינוק נולד, ינק כמה פעמים מצוין, פתח פה לרווחה והכל היה בסדר, ואז קיבל מוצץ או בקבוק או שניהם, והתחיל פתאום לסרב לשד או להתביית על הפטמה בלבד תוך גרימת כאבים נוראיים לאמא... ברור, זה לא יקרה לכל התינוקות. אחד הדברים שימנעו את זה זו תפיסה מושלמת של התינוק מלכתחילה. מה שדי נדיר שקורה כאן בארץ. יכול להיות שזה קשור לאופי השונה של הלידות באירופה. בבריטניה יש גם ליווי צמוד של המיילדת בשבועות לאחר הלידה, והרבה מיילדות שם עוברות הכשרה טובה בהנקה, מה שבטח לא מזיק.

שליחה על ידי ממ* » 21 פברואר 2006, 20:40

_ממ - מסכימה איתך לגבי: זה ממש לא מוצלח שכל מקורות הרגיעה יבואו מההורים. זה יוצר יותר מדי לחץ על המערכת. ההורים צריכים להיות תמיד מעניקים ונגישים, אבל לפעמים תוספות כאלה דווקא עוזרות להרמוניה של כל המערכת.
לוקחת את זה למקום אחר שלא קשור בעניין הנקה תודה._
תודה בחזרה Pלונית אחרת. אם תרצי לחלוק לאן את לוקחת את זה (רק אם תרצי) אשמח לשמוע

ולגבי : אסור להיות קיצוניים בנוגע לשום דבר וזה גם אולי לאפרסקים שמניחה ש כי דווקא אלה שאומרים אותו, מאמינים בו בקיצוניות מוחלטת אזהו ש... לא! אפשר לחשוב שראוי לא להיות קיצוני ובו בזמן להבין שלעיתים קיצוניות דווקא נחוצה / מועילה.
שוב תודה, Pלונית אחרת, אני מאמצת את גרסתך המנוסחת בצורה הרבה יותר מוצלחת משלי.

חייבת לאמר שהפתעתן אותי בשפע התגובות ובדיון הער שהתעורר. עברו עליי יומיים מאוד אינטנסיביים אתמול עם שעות של בכי - ממש הרוב של הילדה שלי והיום עדיין היו אבל פחות . באמת התחלנו לנסות עוד דברים - כמו לשים את הקטנה במנשא ולדהור בבית - יוזמה של האיש שהיא די אהבה וזה חדש כי לפני כן לא הסכימה להיכנס למנשא עירנית ואנחנו שיתפנו פעולה והיוזמה החדשה עזרה מאוד בעיקר אחרי שכדור הפיזיו ששימש אותנו המון בשנים האחרונות ובעיקר בלידה ומאז הלידה - להרגיע את הילדונת - התפוצץ בעודו ממלא את תפקידו כמרגיע , למקפצים שלום.
גם התחלנו לצאת מהבית לזמן נסיעה באוטו שמרגיעה אותה ומשם ליער שמרגיע את אמא שלה.
שורדים. עכשיו היא כזו מתוקה כשהיא ישנה. אני מתאהבת מחדש.
בקיצור לא קל אבל בסוף היום נראה אחרת.

בקשר לעודף חלב - האם זה יכול להיות זה למרות שבלילה וכשהיא רגועה ביום היניקות הן טובות ורגועות וכשלא רגועה אז היא בוכה על השד ? שעד כמה שידוע לי זה סימן של גזים

תודה לכולכן על התגובות בעיקר מחמם ועושה טוב לראות שאני לא לבד . בקשר למוצץ אני עוד ממתינה היום שוב זה היה קרוב אחרי זמני בכי ולחצים חיצונים - ל משל חמות שפרצה בקריאות נרגשות למוצץ ברגע שהקטנה היתה עליה ובכתה. החלטתי לחכות עוד שבוע אבל אשתדל להיות גמישה ובעיקר קשובה לי ולה.
תבשיל קדרה דווקא טובה לי העצה להרגע קשה קשה אבל אני אשתדל. כמו שסבתא שלי אומרת אם את תהיי רגועה גם היא תהיה רגועה. ומאוד מוצא חן בעיני רעיון המסאג המשולב ..
אגב את הדיאטה התחלתי לפני שבוע ויום .
לילה טוב ושקט שמחזיר כוחות לכולן . מקווה שישתפר.

הולכת בשדות ,יופי שחזרת לעדכן. מצטרפת אלייך ל לילה טוב ושקט שמחזיר כוחות לכולן . מקווה שישתפר.
zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz zzz

קטונתי מלחלוק עליה, אבל אין לי שם אחר לכנות בו את התופעה שבה תינוק נולד, ינק כמה פעמים מצוין, פתח פה לרווחה והכל היה בסדר, ואז קיבל מוצץ או בקבוק או שניהם, והתחיל פתאום לסרב לשד
כשילדתי את בכורי, לא היה לי מושג ירוק מה זה בלבול פטמות, אבל היה לי מאד ברור שאני רוצה להיניק. בגלל צהבת יילודים, נתבקשתי לתת לו לסירוגין ארוחת-הנקה וארוחת-סימילאק. אחרי ארוחה אחת כזו, מצד אחד עלה הבילירובין ולא נזקקנו יותר לפורמולה, ומצד שני, לקח לי יומיים ללמד אותו לתפוס שוב את השד (אחרי שבמשך חמשת הימים הראשונים לחייו, קיבל חלב סחוט בכפית כי לא הצליח לינוק).

אז אני ממש לא מומחית ובטח לא יועצת הנקה, אבל אני בטוחה שיש דבר כזה בלבול פטמות

.

וכשלא רגועה אז היא בוכה על השד ? שעד כמה שידוע לי זה סימן של גזים
הולכת בשדות, האמת שאני תמיד חשבתי שהסימן לגזים הוא כשהתינוק מפליץ... (-:
למצב שבו היילוד הקטן לא רגוע ובוכה יש מיליון סיבות (מן הסתם מיליון ועשר, אבל אני מקווה שתסלחי לי על אי הדיוק).
למשל, משהו באוויר, ביובש, בלחות, בחום, בקור, ברוח, ברעש, באמו לא מתאים לו.
למשל, הוא צריך פיפי או קקי ואבא ואמא בכלל לא מבינים ולא לוקחים אותו לעשות בבית שימוש (-; (כיור, סיר, לא משנה למה קוראים "בית שימוש" אבל הכוונה - עוזרים לו להתפנות בלי שהוא יצטרך לעשות על עצמו).
למשל, בדיוק עכשיו הוא צריך תנועה, או אוויר צח, או קפיצות, או התוית של הבגד מפריעה לו, או טון הדיבור של הסבתא מציק לו באוזן כי הוא מרגיש אנרגיות שליליות מתעופפות להן אי שם בחלל החדר והן פוגעות בדיוק בו (כי הן מכוונות לאמא שלו אבל הוא עליה בדיוק?) P-:
ובכלל, מה זה המקום המוזר והקשה הזה שהוא צנח אליו? היה לה כל כך טוב ברחם, שקט ואפלולי ונעים ורק בתוך אמא, ופתאום היא במקום כל כך... אחר !

לגבי מוצץ והסכנה בשבועות הראשונים - מונו נוקי כבר ציטטה יפה. ואני מסכימה עם עדי.

כמובן מצטרפת לגמרי לתבשיל קדירה עם ה"להירגע" וגם אפשר פשוט להגיד את זה לכל האורחים עם העצות שלהם:
"תירגעו, אתם בטח כבר שכחתם איך זה תינוקות קטנים, אז הנה אנחנו מזכירים לכם: תינוקות בוכים! ככה זה! ואם לא עושים מזה עניין ומנחמים אותם אז הם יירגעו! אז תירגעו, סבתא וסבא היקרים, ותחזירו לנו את התינוק אם קשה לכם מדי להחזיק תינוק בוכה".

ואסיים באיזכור מחקרים שמרדית סמול מציינת בספרה Our Babies, Ourselves. לפי מחקרים אלה נמצא, שתינוקות בשבועות הראשונים לחייהם מתחילים לבכות אותו מספר פעמים בכל העולם! שכחתי את המספר, ותסלחו לי שלא אלך לחפש, אבל אם נגיד כל התינוקות בני השבועיים מתחילים לבכות 54 פעמים ביממה - אז זה כל התינוקות, בכל מקום בעולם.
הפואנטה שלה היתה שמה שהתברר היה, שהתינוקות שנענו להם מייד, הפסיקו בהדרגה לבכות, וכעבור חודשים ספורים נרשמו אצלם הרבה פחות "התחלות בכי", ומשך זמן הבכי ביממה היה תמיד קצר יותר. לעומת זאת, אלה שהוריהם דגלו ב"לא להגיב מייד לבכי" הגבירו את כמויות הבכי ביממה, ולא הפחיתו את כמות התחלות הבכי.
למה זה חשוב לך? פשוט, בגלל הרישא - ש כל התינוקות בכל העולם מתחילים לבכות הרבה פעמים ביממה .
ככה זה.
תינוקות בוכים.
השאלה היא רק, מה עושים עם זה.
אנחנו לא יכולים לבחור כמה בכי יהיה, רק מה נעשה.
את מקבלת פה תמיכה ועצות טובות מכולם, והכי אהבתי את העצה של טובי גיש: "הכל עובר"...

בתשובה תמציתית לחלוטין לשאלה המקורית, שקצת נשכחה: בני קיבל מוצץ מהערב הראשון שלו בתינוקייה בבית החולים, וינק נפלא מהפעם הראשונה! בתי קיבלה מוצץ מס' שעות לאחר הלידה וינקה מצוין ללא שום בעיות. כפי שכתבה מישהי למעלה (לא זוכרת מי), גם כל הנשים בסביבתי הקרובה היניקו/מיניקות וגם נותנות מוצץ ולאף אחת אין ולא היתה בעיה עם זה.

ממש לא חושבת שיש לחשוש ממוצץ כפוגע בהנקה. לא רואה שום קשר.

ממש לא חושבת שיש לחשוש ממוצץ כפוגע בהנקה. לא רואה שום קשר.
היה לכן מזל.
ליועצות הנקה ולמדריכות הנקה, שיש בידיהן סטאטיסטיקות של אלפים מנסיון קליני וממחקרים - התמונה אחרת.

בקשר למוצץ- אין לי ממש מקורות מידע ספציפיים לנושא. זה יותר COMMON KNOWLEDGE בסגנון שמעתי/ ראיתי בטלוויזיה/ קראתי איפשהו. האמת שבזמנו ניסיתי לעשות איזה חיפוש אחרי משהו יותר קונקרטי, אבל לא הצלחתי למצוא קצה חוט. אני ממש גרועה בדברים האלו, זה בגלל שאף פעם לא השקעתי בבית ספר

וחוץ מזה, אני נמנעת אוטומטית מחומר באנגלית, כך שנראה לי שכל נסיון שלך לחפש אסמכתות יהיה טוב משלי.
מה שכן, אותה מדריכת הנקה שציטטתי באותו דיון, טוענת את אותו דבר. אם זה באמת מעניין אותך, אני חוזרת על הצעתי מאז- אולי בשמת יכולה לעזור (אם כי היא לא ממש הרימה את הכפפה קודם...). בקיצור, אם תעלי על משהו מעניין, אני אשמח אם תשתפי אותי (בעברית, בעברית ...).
חג שמח @}

מצאתי חומר במקור שוודאי יהיה מקובל עלייך - האתר של האגיס

- שאומר שגם במצרים העתיקה היו נותנים לתינוקות כל מיני חפצים למציצה. הייתי מתרגמת יותר בפירוט לטובת תמר מתחילה אבל אני בין לבין...
http://www.huggieshappybaby.com/info/li ... po]article id[/po]=4§ion=library&nc=632805884262562162&nockcheck=true

בוויקיפדיה מפרטים יפה, אבל רק החל מהמאה ה-15 (נאמר שאז הורים היו משתמשים ב"מקל" עשוי ממתק להרגעת הילד במציצה): http://en.wikipedia.org/wiki/Pacifier

קומה ג' יקירתי,
את מעולה. סחתיין עליך.
תודה.

א-ממה, לא מסופקת.
ואני אבהיר.

זה בהחלט לא מפתיע אותי שבמאות קודמות היו ווריאציות שונות של מוצצים.
אפילו נלך עד מצרים העתיקה 3000 שנה אחורה (אם אנחנו אמנם מאמינים למילה שיוצאת מהפה של האגיס...) - וואלה, לא ממש מפיל אותי אם היו שם איזה סוג של מוצצים.

מה שאותי מעניין, אם לפני עשרת אלפים שנה (או 12 ליתר הדיוק) בטרם ישובי הקבע והמהפכה החלקאית, מעניין אות אם במשך 3 מיליון שנה השתמשו במוצצים, ואם יש לזה עדויות ארכיאולוגיות.
מעניין אותי למשל אם אצל היקואנה יש איזה סוג של מוצץ. או לפחוות היה כשלידלוף ביקרה אותם לפני 30 שנה.

כי ההיגיון שלי אומר שכל מה שצריך תינוק - יש בגוף של אמא שלו.
(אפשר גם להרחיב לגוף שלו - לעניין מציצת אצבע, שכן יש תינוקות שמוצצים אצבע עוד ברחם. אם כי אני לא מכירה - ומודה שזה לא מחקר מדעי - לא מכירה אף ילד שגדל לפני עקרון הרצף: צמוד לאמו, יונק וכו', שהוא מוצץ אצבע).
וזה פשוט לא נשמע לי הגיוני שהטבע הכל כך גאוני ומדויק, "ייצר" בני אדם שזקוקים למשהו חיצוני, שאינו אורגני, שאינו חי.

ואם אני צריכה להמציא ברגע תיאוריה שמסבירה את המצאתו של המוצץ - אפילו אלפי שנה אחורה (יאללה, ניתן לחוקרי האגיס המדופלמים לחגוג) - אז יש לי יש לי יש לי:
עד המהפכה החקלאית וישובי הקבע, התינוקות צמודים לאמהות, לא צריך מוצץ.
מהפכה חקלאית - יש שדות לעבד, יש בית לטפל, מנשא מנשא - זה כבר לא כל כך פשוט לעצור על כל פיפס ולהניק באמצע השדה. בכל זאת צריך לעבד את האדמה ותיכף ירד גשם וכו'. אז הלכו המצרים ומצאו תחליף שיעזור לתינוק להעביר ת'זמן על הגב של אמא שלו (נגיד) עד שהיא תתפנה.
בקיצור, מאז שהתחילו לעבוד - צץ הצורך בתחליפים לדבר האמיתי (והעובד).

זו התיאוריה הזמנית שלי ולכן, אני אשמח אם למישהו יש עדויות על מוצצים או חפצי מציצה קדומים מהתקופות שלפני המהפכה החקלאית.

זו התיאוריה הזמנית שלי ולכן, אני אשמח אם למישהו יש עדויות על מוצצים או חפצי מציצה קדומים מהתקופות שלפני המהפכה החקלאית.
אין לי עדויות פרהסטוריות, אבל אני יכולה לספר לך שהתינוק שלי מעדיף מוצץ בסיטואציות מסוימות, כשהוא לא רעב והחלב שלא מפסיק לזרום מהציצי בכמויות (טפו טפו טפו) רק מפריע לו. ותאמיני לי שאני לא העליתי על דעתי לתת לו מוצץ לפני הלידה. היה לי ברור שאני אהיה המוצץ שלו. לא העליתי על דעתי שיכול להיות שתינוק עייף ושבע שרק רוצה להרדם יכול לסרב לציצי. אבל ככה זה. לפעמים הציצי רק מעצבן אותו, אבל הוא מאד אוהב להרדם או להרגע תוך כדי מציצה. מענין באמת מה היה קורה לתינוק כזה בתקופות קדומות. אולי היה לו פחות צורך להרגע באמצעות מציצה; אני מניחה שהחיים אז היו הרבה פחות מתסכלים עבור תינוקות (אפילו יחסית לתינוק צמוד אמא כמו שלי, שבכל זאת חי בעידן מאד לא ידידותי לאדם).
בכל אופן לא מאמינה שחפצי מציצה הם חפצים שיכלו להשתמר מתקופות קדומות- הם היו עשויים מן הסתם מחומרים מתכלים, בד או עור.

ערב טוב!

קודם כל- תודה לקומ"ג שעושה את העבודה השחורה שלי... אולי אני אצליח להחלץ מעצלותי ולקרוא באנגלית אחרי שהגישו לי ככה יפה בכפית

.

שנית,

על כל מילה של תזמורת הים. תמר היום בת שנה וחודש. עד לפני כחודשיים היתה צמודה אלי 24 שעות ביממה (היום אנחנו נפרדות לכמה שעות בשבוע), עם גישה חופשית לציצי. היא משתמשת במוצץ דקות ספורות ביום- ובעצמה מפחיתה את השימוש בו מהיום שנולדה.
אני לא מבינה בגרוש במהפכה החקלאית ובישובי קבע, מתי הם היו ומה השלכותיהם (פרט הסבר ונמק) , אבל נראה לי שעם כל הרצון הטוב וכמה שננסה, החיים שלנו היום שונים בתכלית מהחיים אז. ככה שגם אם מוצץ הוא המצאה מודרנית לחלוטין שבאה לעולם במאה העשרים, אני לא רואה בטיעון הזה הצדקה לפסול אותו.
כשיועצת ההנקה אמרה לי לתת מוצץ, אני, שגם ההגיון שלי אמר שכל מה שצריך תינוק - יש בגוף של אמא שלו. שאלתי אם לא עדיף שתמצוץ אצבע. היא אמרה- ועד שהיא תמצא את האצבע, אם בכלל? הממ... אני מניחה שאני מעדיפה שהיא תמצוץ מוצץ מאשר שתמשיך להקיא בגלל האכלת יתר.
מענין באמת מה היה קורה לתינוק כזה בתקופות קדומות. אני יכולה רק לנחש שהוא היה בוכה הרבה יותר משאר התינוקות, ושמכשפת השבט היתה טוענת שהוא רדוף ע"י שד, ומבצעת בו טקסים שונים ומשונים כדי להפטר ממנו... או תרחיש נוסף- מכשפת השבט היתה מחליטה שהחלב של אימו מקולל והיתה מורה למניקה אחרת (שאולי אין לה עודף חלב) להניק אותו, ובאמת ממניקה אחרת הוא יכול היה למצוץ "על יבש" ולהרגע.
<איפה האייקון |בדיחה| שביקשתי כבר ממזמן?!>

דבר נוסף- מה למשל עם נגישות לפטמה? פעם האדם גם לא היה לבוש, ולא היה דבר שחצץ בין השד לתינוק. זה כבר די הרבה זמן לא ככה, נכון? ואפרופו- זכור לי מאיפשהו (אל תבקשו ממני הוכחות, לא נעים לי מקומ"ג

), שתינוקות של אסקימואים היו מוצצים עצמות של כלבי ים- אולי זה קשור ללבוש הכבד שהקשה על חליצת שד בכל הזדמנות? (לא שאני מציעה לקחת דוגמא מתרבות שקושרת תינוקות רכים לסד וקוראת לזה מנשא)

החיים שלנו היום שונים בתכלית מהחיים אז. ככה שגם אם מוצץ הוא המצאה מודרנית לחלוטין שבאה לעולם במאה העשרים, אני לא רואה בטיעון הזה הצדקה לפסול אותו.
יקירתי,
אני לא פוסלת אותו.
אני רק לא אוהבת אותו.
אני בסה"כ אומרת שהוא תחליף לציצי, ושיש לי הרגשה, שבתקופות שקדמו ליישובי הקבע, לא היה מוצץ.
מה המשמעות של זה?
המשמעות של זה היא שאם אני צודקת, אזי במשך שלושה מיליון שנה חי לו התינוק האנושי ללא מוצץ, ובאלפי השנים האחרונות משהו התחיל להשתנות.
רוצה לומר - אנחנו לא בנויים לזה אבלוציונית. כי מה זה כמה אלפי שנה - שוב בהנחה שאמנם זה סיפור של כמה אלפי שנה, אולי זה פחות - לעומת 3-מיליון-שנות-ציצי ללא הפסקה.

האם זה חשוב?
לא יודעת. יש טענות על כך שמוצצים מביאים לבעיות בגדילת השיניים - לא יודעת עד כמה המידע הזה מדויק ועדכני.

ברמה הרגשית, אני חושבת שתינוק שמקבל מוצץ, משהו חסר לו, כי זה היה אמור להיות במקור ציץ חי וחם שמאחוריו אמא.
האם יש לזה משמעות? לא יודעת.
האם זה ביגי? לא יודעת.

ומה עם התינוקות שסובלים מעודף חלב בציץ?
וואלה לא יודעת לענות, לא מבינה בזה.

אבל עדיין, בלי להסתכל על מקרים חריגים, נראה לי שבנורמלי התינוק מצפה למצוץ את שד אמו, גם כשזה לא לצורך ארוחה.

מעבר לזה, הוא מקבל משהו -רגשי, אנרגטי - מכל יניקה. כשהוא מקבל מוצץ במקום - הוא חסר את אותו משהו.
שוב, האם זה ביגי? לא יודעת. באמת שאין לי מושג.
אבל ההיגיון שלי.

וואו! ככה זה כשאת

?! לי לקח בערך שעה להוציא מתחת ידי את ההודעה הקודמת, וזה שהקטנה כבר ישנה! (טוב, אני צריכה לרוץ כל 5 דק' להחזיר לה את המוצץ לפה

)
אני מסכימה איתך בהכל לגבי משמעות היניקה לתינוק, ורק רוצה להוסיף (והרגע ערכתי את זה לתוך הדףבית שלי, כי זה נוחת עלי כבר מזה זמן): כל מקרה לגופו.

ורק דבר אחרון- בקשר לצמיחת השיניים: אם היה לתינוק ציצי תקוע בפה תשעים אחוז מהזמן, זה גם היה מפריע לצמיחה. כל החכמה במוצץ היא שימוש מושכל- וזו בעיה שקיימת גם עם אצבע, ובחומרה רבה יותר, כי הגמילה היא בדרך כלל יותר מאוחרת, האצבע היא יותר גדולה ממוצץ וכו'. והפעם בציטוט מפי אוטוריטה בתחום, שהיא גם סבתא של תמר, "שיניים זה גנטיקה! זה לא קשור בכלום למוצץ או לאצבע! בין כה כולם מגיעים בסוף לאורתודנט". אנחנו כבר התחלנו לחסוך...
ליל מנוחה @}.

אבל מוצץ לא היה. אולי לא בצורתו הסיליקונית המוכרת לנו היום, אבל "מוצץ" תמיד היה. תינוקות מצצו חתיכת עור, בד וכו'. תמיד (ויש לך עדויות היסטוריות וארכיאולוגיות) היה אביזר לתינוקות שנועד למציצה. [תמר מתחילה]

מצטערת, לא מכירה חומר כזה, אשמח אם תפני אותי למקורות מידע. [סיגל ב]

{רצ"ב המשך דיון מתוך דף הבית של סיגל ב:}

לא מכירה אף ילד שגדל לפני עקרון הרצף: צמוד לאמו, יונק וכו', שהוא מוצץ אצבע
אני מכירה שניים.
שניהם בנים, אבל אין ביניהם שום קשר.
מדהים לראות איך שניהם על אמא, על הידיים או במנשא (באופן קבוע...), יונקים, גומרים לינוק, נצמדים לאמא, מניחים את הראש הקטן עליה, מחובקים ונעים להם, ומכניסים את האצבע לפה כדי להירדם או סתם כדי להסתכל סביב בעניין.
אצל הגדול מביניהם, שהוא כבר בן שנתיים (ועדיין יונק, ועדיין שעות על שעות על אמא), אני רואה שהוא כבר הרבה פחות מוצץ אצבע.
לכן, זאת כנראה נטייה טבעית של כמה תינוקות שמעדיפים את האצבע שלהם להרגעה (שניהם גם מאוד ויזואליים, כך שאולי זה קשור לעובדה שיותר נוח להם להתבונן סביב בשתי העיניים כשהאצבע בפה, לעומת שד בפה) בתקופת הינקות, וככל שהם גדלים, הם זונחים את זה.

זה לא דומה למציצת האצבע אצל ילדים גדולים יותר שקשורה לחסך ביניקה ובאמא.

"ייצר" בני אדם שזקוקים למשהו חיצוני, שאינו אורגני, שאינו חי
טוב, האצבע של התינוק עצמו, שהוא בעצמו בחר בה להתעסקות, היא כמובן לא חיצונית, חיה ומאוד מאוד אורגנית (-:
להבדיל ממוצץ.

אם היה לתינוק ציצי תקוע בפה תשעים אחוז מהזמן, זה גם היה מפריע לצמיחה
לא, זה במקרה לא נכון, בגלל ההבדל בין מבנה השד וחומריו למבנה המוצץ. באתר של רופא השיניים בריאן פאלמר יש הסברים מדוייקים למה. והרבה חומר על איך הנקה מגדלת לסת ושיניים ומנשך בריאים, ומוצץ ובקבוק - פוגעים בהם, ולמה.

"שיניים זה גנטיקה! זה לא קשור בכלום למוצץ או לאצבע! בין כה כולם מגיעים בסוף לאורתודנט".
לא נכון, חד משמעית.
שלושה גורמים משפיעים על מבנה השיניים:

אולי הכי חשוב - תזונת האם לפני ההריון ובזמן ההריון ( )-: )-: ועוד פעם )-: ) . לאיזה מין תזונה הכוונה - תציצי בזהירות בדף תזונה ללידת תינוק בריא ובדף על הקשר בין תזונה לניוון הפנים והגוף (בזהירות, כי זה גורם צער ולחץ, אלא אם כן את מתכננת עוד הריונות, ואז בהחלט כדאי להתעדכן).

הנקה ממושכת, המנעות ממוצצים ובקבוקים - ההשפעה רב צדדית: א. פעולת ההנקה בונה הפעלה נכונה וגדילה נכונה של לסת ומנשך בריאים, ב. חלב האם הוא מזון חי, טרי, אורגני, לא מפוסטר ומותאם בדיוק לתינוק, ולפיכך החומר התזונתי המתאים ביותר לגידול שיניים בריאות, כי תזונה חסרה פוגעת קודם כל בעצמות הכי פחות חיוניות (לסת, אף), ג. בחלב אם יש חומרים מעכבי עששת, ד. המנעות ממוצץ ובקבוק מונעת נזקים.

זה חשוב במיוחד ליצירת מנשך רחב, לסת רחבה עד כמה שאפשר. עוד סיבה להקפיד בהנקה על "פה גדול".

תזונה נכונה של האם בתקופת ההנקה ותזונה נכונה לתינוק ולילד בתקופת הגדילה. בעזרת תזונה חיונית ובריאה לילד אפשר להציל קצת גם נזקים מהרחם.

מה שכן נכון הוא, שמשפחה שכבר כמה דורות ניזונה מתזונה מערבית ריקה (קמח לבן, סוכר לבן, אורז לבן, מזונות מעובדים) מקבלת תינוקות יותר ויותר מנוונים מדור לדור. אפשר לעצור את התהליך הניווני בעזרת תזונת האם לפני ההריון ובהריון.

למצוא מוצץ שדומה לצורת השד של האם עוזר נגד בלבול פטמות,יש חברות שונות וסוגים שונים.

למצוא מוצץ שדומה לצורת השד של האם עוזר נגד בלבול פטמות
ראשית, ממש לא. מה שגורם לבלבול פטמות איננו הצורה, אלא דרך השימוש. את המוצץ מוצצים, כלומר מחזיקים בחלק של ה"פטמה" ומוצצים. בשד, צורת החזקה כזאת גורמת גם לכך שלא ייצא חלב, וגם לכאבים וסדקים.
בדיוק בגלל זה נוצר בלבול פטמות: התינוק תופס אחר כך את השד כאילו היה פטמת הסיליקון/הגומי, והתוצאה? תיסכול, חוסר יכולת לינוק/יניקה לא יעילה, נזק לפטמות של אמא (פצעים, סדקים, שלא נדע), פטרייה (השימוש בפטמות מלאכותיות הוא אחד הגורמים להיווצרות פטרייה, עוד שלא נדע אחד) )-:
שנית, איך איך איך למען השם את חושבת שתמצאי חתיכת פלסטיק עם סיליקון שתהיה אפילו קצת "דומה לצורת השד של האם"? פשוט אין דבר כזה.

שלושת ילדיי מצצו מוצץ מהיום הראשון וינקו ללא כל בעיות. מציצת המוצץ היא להירגעות! היניקה מהשד היא יניקה אחרת וכאשר התינוק רעב ניתן לראות אותו מוצץ את המוצץ ביתר שאתאו לחילופין מעיף אותו. מוציאים בעדינות את המוצץ ומניקים. ממש אין מה לפחד.

שלושת ילדיי מצצו מוצץ מהיום הראשון וינקו ללא כל בעיות.
לא ממש מדגם מייצג... נסיון עם 3 ילדים לא מוכיח שום דבר לכאן או לכאן.
(גם הילד שלי מצץ מוצץ וינק. זה לא אומר כלום על ילדים אחרים)

שלושת ילדיי מצצו מוצץ מהיום הראשון וינקו ללא כל בעיות
יופי. היה לך מזל.
מה שאת מספרת נקרא "עדות אנקדוטלית", ומובן שיש גם מקום לסיפורים כאלה.
המחקר הסטאטיסטי מגלה לנו, שיש סכנה גדולה יותר של בלבול פטמות מאשר מקרים שעוברים בשלום.
בחודשיים-שלושה הראשונים (ולפעמים גם אחרי זה) יש יותר תינוקות שנגרם להם בלבול פטמות מהשימוש בפטמה מלאכותית (מוצץ, בקבוק) מאשר כאלה שזה לא השפיע עליהם.
אף אמא לא יכולה לדעת באיזו קבוצה התינוק שלה.
לכן, אני לא מסכימה ש"אין מה לפחד".
יש ויש מה לפחד. או - לא "לפחד" אלא פשוט לנהוג בשכל ולהמנע מדברים שיכולים לגרום נזקים להנקה. הרי המוצץ איננו חיוני. זה בסך הכל תחליף-שד מלאכותי. הוא לא מגיע עם התינוק מהרחם, ולא מוכרחים בכלל להשתמש בו. חשוב להזהיר מפניו, כי אמהות רבות הגיעו לבלגנים של ירידה באספקת החלב, סדקים בפטמות ועוד ועוד, רק בגלל אי ידיעה. חבל.

ועוד משהו:
אצל תינוק קטן, בשבוע-שבועיים ראשונים, עלול להיות מצב שהוא יסתפק במוצץ במקום לאכול.

שלושת ילדיי מצצו מוצץ מהיום הראשון וינקו ללא כל בעיות
ממש אין מה לפחד.
זו עצה מסוכנת!
נפלת טוב בסטטיסטיקה, זו לא סיבה להמליץ לאחרות לעשות כך.

בנות יקרות,
כפי שנאמר, יש סטטיסטיקות ויש כל אחד בנפרד.
היום כבר ידוע שמוצץ חיוני גם למניעת אתן יודעות מה כך שאל תפסלו אותו כל כך מהר. וגם, אין שום מצב שתינוק יוותר על אוכל בעקבות מוצץ אלא אם כן יש בעיה כלשהי במערכת הרעב שלו. פשוט.
נכון אני לא אשת מקצוע אבל בכל זאת עבדתי עם ילדים ותינוקות שנים רבות וניסיון יש לי הרבה מעבר לילדיי שלי.
וזה שמוצץ איננו נחוץ זה גם לא נכון באופן גורף!! כבר ידוע שלפעמים דחף היניקה גדול בהרבה מהצורך בהזנה. ז"א שהתינוק ימשיך לינוק גם כאשר כבר איננו רעב פשוט כי זה מרגיע אותו. כך נולדו המוצצים. אז נכון שזה אביזר לא טבעי אך פותחת הדף ציינה שהיום היא מוצצת את האצבע שלהם וזו ההוכחה שיש לה דחף יניקה גדול יחסית. הייתי נותנת לה ושמה לב לאיך היא יונקת. הגזים יכולים להיות רגשיים או באמת רגישות למזון כלשהו ועל זה את כבר עובדת אז הייתי מנסה גם את העזרים הטבעיים שניתן לתת לפני או אחרי הנקה.

היום כבר ידוע שמוצץ חיוני גם למניעת אתן יודעות מה כך שאל תפסלו אותו כל כך מהר
מוצץ אכן נכלל בהמלצות הרשמיות כגורם שמוריד סיכון למוות בעריסה. להרגשתי זה סתם מפני שלא נוח/נעים להם להמליץ לאמהות להיניק בשכיבה בלילה.

אין שום מצב שתינוק יוותר על אוכל בעקבות מוצץ אלא אם כן יש בעיה כלשהי במערכת הרעב שלו
זהירות עם ההכרזה הזאת - זה נכון לילד בריא, גדול וחזק. ראיתי בעצמי תינוקות שנחלשו עקב הנקה לא מספקת ונחלשו עד כדי הסתפקות במוצץ במקום לינוק. לא יודעת באיזה גילאים טיפלת אבל אני מדגישה שמדובר בתינוקות רכים במיוחד ומן הסתם לא תינוקות בגיל של טיפול מטפלת/משפחתון/מעון/גן. אלו אותם תינוקות שמגיעים לאפאתטיות וישנים מחולשה שמקורה חוסר במזון. תינוקות שבגיל חודש ויותר עדיין לא חזרו למשקל הלידה אותו הם אמורים להחזיר עד גיל שבועיים!
כשהכל תקין אז האמירות 'אין מצב שאין מספיק חלב', 'ככל שהתינוק יינק יותר - יהיה יותר' ו'כל אחת יכולה להניק וכל תינוק יכול לינוק' - נכונות. כשיש בעיה באחד השלבים שבין "ייצור החלב > שיחרורו ע"י האם > העברתו לפה התינוק > והישארותו בגוף התינוק" - ההכרזות הללו יכולות הרסניות.
העובדה שברוב המקרים הכל תקין (פחות או יותר - לא מחשיבה בעיות תפיסה קלות וכד') לא אומרת שזה כך תמיד ולכן מחייבת מישנה זהירות.

יש לי איזה תחושה קצת קשה שאם אני לא אדבר את השפה של ההוליסטיות אז דעתי לא תתקבל.
שימו לב לדבריי, אמרתי שתינוק שהמערכות שלו תקינות לא יוותר על אוכל לטובת מוצץ. מה שאת מתארת זה תינוקות שבפרוש יש בעיה. בהחלט טיפלתי בתינוקות מגיל יום וגם באימהות של אותם קטנטנים וכל המשפטים על "אין כזה דבר שאין חלב" ודומיו מאוד מקפיצים אותי. לכל אישה יש רגישות כלשהי בתחום, אחת יולדת בקלות ומתקשה להניק, אחת חשבה שהלידה תהיה סיוט ובסוף מופתעת לטובה אבל העייפות מאוד קשה לה ואחת לא תישן לילות שלמים וזה לא יזיז לה ועוד דוגמאות לרב. אצלי ההנקות היו שונות, אחד ינק שנה, אחד חצי שנה והאחרון 8 חודשים. בכל פעם הסיבה להפסקת ההנקה היתה שונה אך יש לי הרגשה שהמוצץ כגורם מרגיע לא מקובל עליכן אז אתן תוקפות כל מילה שלי. תודה. אשב לי בשקט ולא אגיד כלום. אמא הורמונאלית..

היום כבר ידוע שמוצץ חיוני גם למניעת אתן יודעות מה כך שאל תפסלו אותו כל כך מהר
קישקוש מוחלט.
כמה רופאים מאגודת רופאי הילדים האמריקאית קיבלו תשלום מחברות שמייצרות מוצרי תינוקות, וכתבו המלצה שקרית וחסרת שחר, שהיא אפילו לא הגיונית במידה קיצונית (למשל, תינוקות בדרך כלל נעזרים במוצץ בזמן ההירדמות, ואז הוא נשמט להם מהפה. הם לא ישנים כל הזמן עם מוצץ. לעומת זאת, המוות בעריסה מתרחש בשעות אמצע הלילה).
ההמלצה הזאת כבר הופרכה שוב ושוב בעיתונות האמריקאית ובמקורות המקצועיים - אבל בישראל, מי שלא מתמצא בתחום, כמובן לא שמע על זה. קיבל מהעיתונות רק את הפרסום השטחי הראשוני, וגמרנו.

יש לי איזה תחושה קצת קשה שאם אני לא אדבר את השפה של ההוליסטיות אז דעתי לא תתקבל.
לא השפה של ההוליסטיות.
יש פה מדריכות הנקה וכיוצא באלה.
פשוט נפלת למקום של כאלה שמתמצאות בהנקה, במוצצים, ברפואת הנקה וברפואת תינוקות באופן מקצועי. זה הכל.
המוצץ לא פסול לשימוש כגורם מרגיע,
אבל יש בו סכנות למיניקות, ויש להזהיר מהשימוש בו בחודשיים הראשונים, ובכלל חשוב לדעת שמי שרוצה להשתמש בו צריכה לשים לב לסימני אזהרה מסוימים. זה לא משהו תמים, ולא אצל כל התינוקות הוא עובר חלק.

אצלי ההנקות היו שונות, אחד ינק שנה, אחד חצי שנה והאחרון 8 חודשים
ואת בטוחה שאלה שינקו רק חצי שנה ורק 8 חודשים לא הושפעו מהמוצץ לרעה? איך את יודעת שלא המוצץ השפיע לכיוון של גמילה מוקדמת?

בשמת, תגובותייך עצבניות ביותר וזה ממש לא נעים.
במקרה שלי, כל סיומי ההנקה היו בעקבות כך שהילדים החלו לאכול אוכל מוצק ובהדרגה ההנקה עברה להיות קינוח עד שנמאס להם ואז גם באמת ירדה כמות החלב. זה היה בהדרגה ולא הייתה לי בעיה עם זה. ההדגש הוא שלי לא היתה בעיה ואני ממליצה לך להרגע.

אנונימי

במקרה שלי, כל סיומי ההנקה היו בעקבות כך שהילדים החלו לאכול אוכל מוצק ובהדרגה ההנקה עברה להיות קינוח עד שנמאס להם ואז גם באמת ירדה כמות החלב.

פעם ראשונה שאני שומעת דבר כזה, לא כמקרה בודד, אלא כדפוס, אצל ילדים שונים, לאותה אמא. ששלושה תינוקות יפסיקו לינוק בגלל מעבר למוצקים? זה לא נראה לך מוזר? לי זה נראה מוזר.

מודה שלא קראתי את כל הדף ובקושי את ההתנהלות האחרונה, להשקפתי ונסיוני מוצץ פוגע לא רק בהנקה, אלא בהרבה דברים אחרים.

כל ההתעסקות האוראלית הריקה הזו, שמרגילים לה את התינוק מגיל רך, בגיל שבו נבנית ה"גירסא דינקותא" שלו, נראית לי מיותרת ומזיקה. סתם למצוץ משהו, בלי תכלית, אין שם אוכל, אין שם חום גוף, אין שם אמא שאפשר להביט אליה, או להרגיש את נשימותיה. סתם. למצוץ כדי להרגע. אח"כ מוצצים סיגריות, אח"כ מוצצים ממתקים, או אוכלים, סתם. ממש סתם. כדי להרגע.

לא עצבניות בכלל, סתם על רגל אחת.
השאלות שלי היו רציניות ביותר. אבל התשובות שלך ברורות מאוד לכל מי שמבינה בהנקה. תודה.

בשמת - תודה על התשובות שלך. למדתי מהן!
מבינה את הקושי של אמא אבל לדעתי האמת חשובה ונראה שאת יודעת מה שרשמת.

כל ההתעסקות האוראלית הריקה הזו, שמרגילים לה את התינוק מגיל רך, בגיל שבו נבנית ה"גירסא דינקותא" שלו, נראית לי מיותרת ומזיקה. סתם למצוץ משהו, בלי תכלית, אין שם אוכל, אין שם חום גוף, אין שם אמא שאפשר להביט אליה, או להרגיש את נשימותיה. סתם. למצוץ כדי להרגע. אח"כ מוצצים סיגריות, אח"כ מוצצים ממתקים, או אוכלים, סתם. ממש סתם. כדי להרגע.
גם אני חשבתי כמוך לפני שהפכתי לאם ולכן החלטתי לא לתת מוצץ. אבל עם הזמן גיליתי שזה לא נכון. הילדה שלי אוהבת למצוץ. יועצת ההנקה שבקרה בביתי פסקה כך ראשונה והאירה את עיני וראיתי שהיא צודקת. היא צריכה את זה דורשת את זה. זקוקה לזה כדי להירדם. נכון, היא מסרבת לקחת מוצץ וגם אני לא ממש בעד, אז אני מרדימה אותה ביניקה (או ליתר דיוק מציצה של פיטמת השד) ולפעמים זה נורא קשה. היא כבר בת 4 חודשים. בצהריים היא מצליחה לפעמים להירדם ע"י מציצת האצבע שלי. בערב רק ציצי. הערב למשל היא מצצה פיטמה שלי על ריק, בלי לאכול, איזה שעה עד שנרדמה, ויש לי קונפליקט עם עצמי, אולי בכל זאת היה כדאי להרגיל אותה למוצץ. שתי בעיות מאוד גדולות שיש לי בגלל האין מוצץ:

עוד מעולם לא נהגתי איתה לבד באוטו כי היא שונאת את הכסא ומשתדלת לסיים את הסיוט בשינה אבל חייבת למצוץ כדי להירדם, כך שאני עוזרת לה או ע"י הנקה (כן, כשהיא קשורה לכסא. טריק בהשראת בשמת א מהאתר הזה) או נותנת לה אצבע שלי (את שלה לא לוקחת). בנסיעה האחרונה בן זוגי הצליח לתת לה מוצץ והשמחה היתה גדולה.
אנחנו מתים להעביר אותה לנשיאה על הגב (בינתיים ללא הצלחה מסיבות אחרות, אבל זה לא קשור לדף הזה) ואז מה? אין לי איך לתת לה למצוץ כדי לעזור לה להירדם.

אני עדיין לא אשתמש באופן גורף במוצץ לו תסכים לקחת אבל זה יפתור לי כמה בעיות.

כך שאם לחזור לציטוט, פעם גם אני חשבתי שהמציצה היא סתם. היום נראה לי שזה ממש צורך שלה (ואני מאוד מקפידה שזה לא פיצוי על מצוקות שאינן נענות. מאוד משתדלת לפתור לה בעיות). אולי לא של כל התינוקות אבל של התינוקת שלי בפירוש כן. מי יודע, אולי האנשים האוראלים בבגרותם (מעשנים, אכלנים אובססיבים) דוקא מפצים את עצמם על חסך מציצה מהינקות.
סליחה שיצא ארוך.

שימו לב לדבריי, אמרתי שתינוק שהמערכות שלו תקינות לא יוותר על אוכל לטובת מוצץ.
אני אתן עוד "עדות אנקדוטלית" - הבכור שלנו שנולד גדול והכל אצלו היה תקין (טפו טפו...), חווה בלבול פטמות עם המוצץ ולמשך יממה כמעט שלא ינק בכלל !!
אני חושבת שתינוקות בימיהם הראשונים עוד לא ממש יודעים על מה הם מוותרים ומנסים למצוץ ממה שנותנים להם ולכן אם ממש רוצים להכניס מוצץ לתמונה ובמקביל לא להרוג לגמרי את ההנקה, לפחות תנו להנקה קצת יותר זמן להתייצב.

אנונימי

גם אני חשבתי כמוך לפני שהפכתי לאם ולכן החלטתי לא לתת מוצץ. אבל עם הזמן גיליתי שזה לא נכון. הילדה שלי אוהבת למצוץ.

כל תינוק אוהב למצוץ. זה חלק מההנקה. ההנקה היא לא רק הפרשת אוקסיטוצין ותחושת עילאות, ההנקה גם תובענית. ההנקה גם מלמדת את האמא, את התינוק, על מערכת יחסים הדדית, על סבלנות.
במוצץ יש רק מציצה סתמית, לצורך המציצה. חסר לילות שמצצו אותי בהם כל הלילה? יש גם לילות/ימים כאלה. זה חלק מקומפלקס ההנקה. כשאני מרגישה שאני מוצץ אני מנסה להוציא בעדינות את הפטמה, זה לא הולך, מנסה שוב ועוד פעם ועוד פעם, כך התינוק לומד שלפעמים לא מתאים לאמא להמצץ והוא לומד על הדדיות וסבלנות ובעיקר להרגע לבד. לפעמים האמא מבינה שלא מתאים לו לשחרר והיא לומדת לשחרר את עצמה ולוותר וכן להיות שם עבורו.

מותר לתינוק להתלונן ולקטר, אפילו שזה לא נעים לנו ואני לא מאמינה שצריך לסתום לו את הפה עם מוצץ, במיוחד בכסא בטיחות שזה מקום שבהחלט הרבה פעמים, או תקופות שלא נעים להם בכלל לשבת בו. טוב, אולי אמשיך אח"כ, יש כאן ילדים לחוצים.

עוד עדות אנקדוטלית

:
עם הבכור, החלטתי מראש לא לתת מוצץ כי גדלתי עם אמא "אנטימוצץ" (היא קלינאית תקשורת ומייחסת לחפץ הרבה בעיות). בזמנו, לא חשבתי שייתכן ותינוק ירצה לבלות על הציצי כל כך הרבה שעות, ובכל זאת, הצורך במציצה היה בלתי ניתן להכחשה.
הפתרון שלי לעניין נתגלה במקרה והיה: נתינת השפה התחתונה שלי למציצה. הגדול שלי ממש גדל לי על השפה (שאחרי שקצת התנפחה והתאדמה, התרגלה לפיו)

. כשהוא רצה למצוץ לצורץ מציצה, הוא חיפש את שפתי. זה התחיל בערך בגיל חודשיים ונמשך עד שישה..? לא זוכרת בדיוק, אך זה לא הוחלף בכלום.
עם שלושת הבאים, לא טרחתי להתעקש והציצי חיי בפיהם רוב הזמן.

כל מה שאת אומרת נכון
לא מאמינה שצריך לסתום לו את הפה עם מוצץ, במיוחד בכסא בטיחות שזה מקום שבהחלט הרבה פעמים, או תקופות שלא נעים להם בכלל לשבת בו
קשה לי נורא לראות אותה סובלת בתוך הכסא אבל אני מקפידה לא לתת לה למצוץ אלא אם כן אני רואה בפירוש שהיא מבקשת. וכן, מסתבר שיש דבר כזה שמה שרוצים זה פשוט למצוץ. את עצמך טוענת ש:
כשאני מרגישה שאני מוצץ אני מנסה להוציא בעדינות את הפטמה,
מההתרשמות שלי, יש זמנים שמה שהיא רוצה זה למצוץ, וזה שזה מחובר לאמא זה לא הדבר החשוב מבחינתה (לפעמים אנחנו גם מפריזות בחשיבות שלנו כאמהות). היא מעדיפה ציצי עפ"נ מוצץ כי זה יותר רך ונעים, אבל מה שהיא צריכה זה למצוץ ולא את אמא. שוב, אני אומרת את כל זה למרות שהילדה שלי לא לוקחת מוצץ ואני המוצץ שלה. זו ההתרשמות שלי מתצפיותי על בתי, אבל יתכן שכשיעבור עוד זמן יסתבר שטעיתי לחלוטין ולא הבנתי אותה כל הזמן הזה. אבל גם לך אני מציעה להיזהר ולהבין שאת רק חושבת שאת יודעת מה נכון בסוגיה הזו (או בכל סוגיה אחרת שקשורה לתינוקות) ויתכן שאת טועה לחלוטין. אני מצטטת את עצמי מלמעלה: מי יודע, אולי האנשים האוראלים בבגרותם (מעשנים, אכלנים אובססיבים) דוקא מפצים את עצמם על חסך מציצה מהינקות.
<כל מה שאמרתי כמובן לא שייך לדיון בלבול הפטמות. אין לי עמדה בעניין>

אחרי שההנקה מתייצבת (אחרי חודשיים פחות או יותר, זה קצת שונה אצל כל אמא-ותינוק), אין שום בעיה לתת מוצץ בזמנים כמו כסא בטיחות באוטו או במנשא הגב.
שימוש מוגבל לעיתות מצוקה מהסוג הזה, אצל תינוק שממש ממש זקוק למציצה מאסיבית כדי להתגבר, ואי אפשר להניק אותו בנסיעה (כי אמא היא זו שנוהגת) - זה בטח לא מה שיהרוס לתינוק את הדיבור או השיניים או משהו.
לא כל תינוק מוכן או רוצה מוצץ, אבל אם זה מתאים וזה מציל את הנסיעות - למה לא?
שוב, לא מדובר בתינוק שרק נולד, לא מדובר במצבים שאמא יכולה למלא את צרכיו.
דרך אגב, אני מכירה אמהות שבמקום מוצץ באותם זמנים קשים, נתנו צעצוע בד רך (אחת אפילו הקפידה להשיג בד אורגני, שלא ימצוץ רעלים, אחרת - משהו ישן שכובס המון פעמים ובנוזל אקולוגי מועט, ככה שכבר יצאו ממנו רוב הרעלים) למצוץ. זה כנראה גורם פחות נזק לאיזור הפה והשיניים ממוצץ (אני לא בטוחה, כי בזה אני לא מספיק מבינה), וגם קל יותר להיגמל מזה.

כשאני מרגישה שאני מוצץ אני מנסה להוציא בעדינות את הפטמה
לא הצלחתי למצוא מניין הציטוט הזה, אבל זה המקום להדגיש שוב: השד הוא (גם) בהחלט "מוצץ".
השד הוא האיבר המקורי שנועד למציצה ויניקה מכל סוג. בדיוק לזה הוא נועד. והוא לא שקוף, כדי שלא תוכלי לראות או להתערב בשאלה, בשביל מה התינוק שלי צריך "עכשיו" את השד. הוא צריך את אמא, וזה האיבר שדרכו הוא מתחבר לאמא בדרך כלל. מה זה חשוב לקבוע בדיוק למה? כי הוא אוהב להחזיק את הפטמה בפה ולהריח את הריח המתוק של אמא? כי הוא אוהב לינוק טיפות קטנות ובעיקר למצוץ? כי הוא אוהב לסרג בין יניקת חלב לבין מציצה? למה זה כל כך עקרוני?
המוצץ הוא תחליף מלאכותי לאחת הפונקציות של השד.

היא מעדיפה ציצי עפ"נ מוצץ כי זה יותר רך ונעים, אבל מה שהיא צריכה זה למצוץ ולא את אמא.
האם את בטוחה שהיא לא צריכה את אמא?
בכלל בכלל לא?
אפילו טיפ טיפה?
בנוסף למציצה, כוונתי.
למה את חושבת שהצורך במציצה לא קשור גם בצורך באמא?

(את יודעת, תינוקות לא נולדו עם מוצץ, ולפני המצאת המוצץ היה רק ציצי...)

יש לי איזה תחושה קצת קשה שאם אני לא אדבר את השפה של ההוליסטיות אז דעתי לא תתקבל.
שהמוצץ כגורם מרגיע לא מקובל עליכן אז אתן תוקפות כל מילה שלי

אני לא הוליסטית ואני אפילו לא שייכת לקהילה (אבל שילמתי:-D), לא אוכלת אורגני (אלא אם המחיר כמעט זהה), ילדתי בבתי חולים עם אפידורל (חוץ מהלידה האחרונה) והילדים שלי הולכים לבית ספר ואח"כ לצהרון - גם כשלא עבדתי (שומו שמיים). בעקבות בלגן שהיה אחרי הלידה הראשונה, הדבר הראשון שנכנס אצלי לתיק בי"ח היה מוצץ ואפילו עם הקטנה ביקשתי בלילה הראשון שייתנו לה פורמולה כדי שאשן. למרות זאת - היא ינקה למעלה משנתיים (לא שתכננתי - זה פשוט קרה).
היום אני יודעת שפשוט היה לי מזל ולא בטוח שהייתי חוזרת על זה אם הייתי יולדת עכשיו. בעצם, סביר להניח שלא הייתי לוקחת את הסיכון. אחרי ביסוס ההנקה אני מאוד בעד מוצץ כל עוד זה משרת מטרה מוגדרת ולא תלוי בזוית הפה באופן קבוע. מכירה מישהי שלקח לה חודש וחצי לתקן תפיסה שהתקלקלה בעכבות בקבוק בודד בבי"ח.
לכן היה לי חשוב להדגיש שאצל תינוקות קטנטנים חייבים להיות מאוד זהירים ומודעים לסכנות. just to be on the safe side.

מסכימה עם 'רסיסים של אור':
אני חושבת שתינוקות בימיהם הראשונים עוד לא ממש יודעים על מה הם מוותרים ומנסים למצוץ ממה שנותנים להם ולכן אם ממש רוצים להכניס מוצץ לתמונה ובמקביל לא להרוג לגמרי את ההנקה, לפחות תנו להנקה קצת יותר זמן להתייצב.

וגם עם 'בשמת':
אבל יש בו סכנות למיניקות, ויש להזהיר מהשימוש בו בחודשיים הראשונים, ובכלל חשוב לדעת שמי שרוצה להשתמש בו צריכה לשים לב לסימני אזהרה מסוימים. זה לא משהו תמים, ולא אצל כל התינוקות הוא עובר חלק.

כמו בכל דבר - אסור להיות קיצוני.

_האם את בטוחה שהיא לא צריכה את אמא?
בכלל בכלל לא?
אפילו טיפ טיפה?
בנוסף למציצה, כוונתי._
לא אני בכלל לא בטוחה. האם את בטוחה שכן?

השד הוא האיבר המקורי שנועד למציצה ויניקה מכל סוג. בדיוק לזה הוא נועד. והוא לא שקוף, כדי שלא תוכלי לראות או להתערב בשאלה, בשביל מה התינוק שלי צריך "עכשיו" את השד. כן, אבל מציצה של הפיטמה פוצעת אותה. הרבה פעמים בשביל שלא יצא חלב מוצצים רק את הפטמה, וזה מכאיב...

כן, אבל מציצה של הפיטמה פוצעת אותה
אם זו מציצה רק של הפטמה (אצל תינוק שיונק בד"כ טוב), זה באמת מצב להוריד את הילד מהשד, ולהציע לו משהו אחר - גרעפס, פיפי, קקי, טיול, משחק...

מתפרצת לשיחה לרגע, עם משפט ש- סמדר נ כתבה פעם בדף הנקה כל שעה:

"אני לא בטוחה שאני יודעת להבדיל בין יניקה לצורך אכילה ליניקה לצורך מציצה. בכלל, מוזר לי לחשוב על הדברים האלה כנפרדים. אני רואה את היניקה כמענה לצורך ב... יניקה".

mise אמרה: כל תינוק אוהב למצוץ. זה חלק מההנקה
אז אמא שמניקה ונותנת מוצץ לא באמת מניקה?

אז אמא שמניקה ונותנת מוצץ לא באמת מניקה?

- לא לענייני מניעת הריון. כאשר מדברים על הנקה כאמצעי מניעה מדובר על הנקה מלאה ללא מוצץ! (וגם עוד כמה תנאים). מעבר לזה, בעיני זה נחשב הנקה. גם הנקה בשאיבה זו הנקה ואפילו ראויה לערצה כי זה הרבה יותר קשה מהנקה ישירה.

אז אמא שמניקה ונותנת מוצץ לא באמת מניקה?
מה פתאום? מה הקשר?
בכלל, אני חושבת שאין פה איזו ועדת שיפוט, מה נחשב "הנקה" ומה לא.
יש פה דיון האם המוצץ עלול להיות בעייתי בהקשרים מסוימים, או לא.
אני לגמרי מסכימה עם
אסור להיות קיצוני
בהקשר הזה (בהקשרים אחרים, מממ, לא בטוחה... (-: ).
אין פה שחור-לבן. יש לכל דבר חסרונות ויתרונות, וצריך רק להיות מודעים להם. חשוב להמנע מסכנות ברורות שממש חבל להיכנס אליהן, וכדאי לדעת דברים מסוימים כדי למנוע בלגנים. זה הכל. זה לא "הכל או לא כלום".

אז אמא שמניקה ונותנת מוצץ לא באמת מניקה?
זו כמובן היתה שאלה רטורית

בעצם נדחפתי לדיון הזה שהנושא שלו הוא האם מוצץ יכול לפגוע בהנקה אחרי שלא מצאתי דף מתאים העוסק בסוגיה האם מוצץ יכול לעזור להנקה. לי יש פיטמות מאוד עדינות וגם ילדה שמאוד אוהבת למצוץ. בתחילת דרכי כמניקה כמעט ונשברתי כי בתי היתה משתמשת בפטמתי באופן מאוד אינטנסיבי גם לאכילה וגם למציצה. הפטמות הגיעו למצב של על סף שחיקה, כך שהמציצה כמעט וסיכנה את קיום ההזנה. יועצת הנקה מאוד עזרה לי לצאת מאותו משבר אבל גם המליצה שכשאני מרגישה שאני לא יכולה יותר אתן לה למצוץ. היא לימדה אותי את הטריק של לתת לה למצוץ את האצבע שלי, דבר שמשמש אותי ואת בן זוגי לעיתים. לכל אורך התקופה מאז הייתי קרועה בין הרצון לספק הכל מהפטמה שלי לבין הקושי הגדול שכרוך בכך לאור התנאים המיוחדים שלנו. בסופו של דבר, נכון להיום אני עדיין מספקת הכל ואין מוצץ אבל, יש דבר כזה: מוצץ יכול גם לעזור להנקה.

שליחה על ידי טלי* » 28 ינואר 2007, 02:05

שני ילדי קיבלו מוצץ בערך מגיל חודש. הגדולה ינקה עד גיל שנתיים, הקטן (בן שנה וחצי) עדיין יונק והציצי עדיין נטוי. המוצץ עזר להם ובעיקר עזר לי. קשה לי להיות זמינה עם ציצי, אצבע או שפה (מעניין לראות שעוד מישהו גילה את קסמה) 24 שעות, כולל בנסיעות - בעיקר כשיש עוד ילדים בבית. המוצץ אינו ניתן בכל שעות היום, אלא בגבולות ברורים - באוטו אם שום דבר אחר אינו מצליח להרגיע ובמיטה לשנת צהריים/לילה. לעיתים בזמן ההלבשה. המוצצים אינם מפוזרים בכל הבית בזמינות. הרעיון הוא להשתמש בטוב שבמוצץ, אך מצד שני לא "לסתום" את פיו, על מנת שיוכל לחקור את הסביבה (מזכירה לכולנו שזה השלב האוראלי), על מנת שיוכל להתבטא בחופשיות. הגדולה נגמלה גמילה יזומה, קלה ומדורגת בגיל 3.5 מהמוצץ. הנה שביל זהב לנשים שאינן סופר אמהות, המסוגלות לתת מענה לצורך במציצה 24 שעות, 7 ימים בשבוע, 365 ימים בשנה.

כל תינוק אוהב למצוץ. זה חלק מההנקה. ההנקה היא לא רק הפרשת אוקסיטוצין ותחושת עילאות, ההנקה גם תובענית. ההנקה גם מלמדת את האמא, את התינוק, על מערכת יחסים הדדית, על סבלנות.
MISE תודה על דברייך החכמים.

אום אל קיצקיצ, אני מאד מזדהה, לי יש פיטמות מאוד עדינות וגם ילדה שמאוד אוהבת למצוץ. ואני מודה בצער ובלא מעט כאב, שהילדה שלי כמעט אף פעם לא מתנתקת מהשד ביוזמתה

לא בערות ולא מתוך שינה. היא מופלאה, סרבנית מוצצים גדולה ומאושרת. היא היתה גם סרבנית נסיעות מאד נחושה (פעם אחת יצאתי מהאוטו איתה במנשא והלכתי שלושה ק"מ הביתה) בקיצור, הילדה יודעת מה היא רוצה וצריכה.
כשהיתה קטנה יותר מצצה אצבע (שלנו) בשקיקה, היום מסרבת.. רק ציצי.

במשך כמעט חצי שנה חיינו מהנקה להנקה. "עוד אחת ואז נראה מה עושים הלאה." לפיכך ניסיתי הכל. כמה יועצות הנקה, וגם כ 10 סוגי מוצצים שונים, את כולם היא ירקה בתיעוב. והיום, כשהיא בת 7.5 חודשים, אני יכולה סוף סוף להגיד שההנקה הולכת בסדר, עם כל הסייגים שמייז דיברה עליהם בכאלה דיוק ורגישות.

בגדול, אני מאמינה שמוצץ עשוי להיות פתרון טכנולוגי לבעיה אמיתית, אבל גם שמשתמשים בו ביתר קלות ראש גם כשאין כל בעיה ובכך יוצרים עוד הרבה מאד בעיות.
(כמו הרבה דברים אחרים. למשל תמ"ל... עגלה... חיתול... ^{נר בטוסיק}... כולם קריטיים וחשובים ואפילו מצילים. אבל אם אנחנו בריאות? והתינוקות בריאים? אז למה בעצם להסתבך עם גלגלי עזר וההשלכות שלהם?)