בורות בחינוך הביתי

[אנונימי]

ראו גם: חינוך ביתי, מדור לימודים, שאלות של ילדים.

[אורנה_שפרון*]

ענת,
אני יכולה להרגיע אותך ולומר לך שהבורות שלך רק תלך ותגדל ככל שהילדים יגדלו, ויתעסקו עם מליון דברים שבחיים שלך לא חשבת עליהם.
אז אם זה ממש מעניין אותך איך הכינו את העולם - תלמדי בשמחה,
אבל אם לא, אל תדאגי, חכי קצת בסבלנות וגאיה כבר תלמד אותך.
ואז זה כיף אמיתי, וכל דבר נעשה באמת נורא נורא מעניין.

[יונת_שרון*]

יש ספר נפלא שנקרא "סקליג", ואחת הדמויות שם היא ילדה בחינוך ביתי. יש שם קטע שאמא שלה מספרת לה ולילד נוסף על האביב: היא מספרת על פרספונה, ואיך שהיא עולה ומכניסה חיים בכל הפרחים ובאויר ואיך שהכל מתעורר מחדש. אז אמנם זה לא "ההסבר הרשמי", אבל זה סיפור עם משמעות. וסיפורים עם משמעות אני בטוחה שאת מכירה. ואם לא, תמיד אפשר להמציא יחד. אני חושבת שבגיל הזה, זה לרוב מה שמעניין אותם: סיפורים עם משמעות, ולאו דווקא "האמת".

וחוץ מזה, אלה הזדמנויות נפלאות לתרגל את שרירי ה"לא יודעת", ולעשות מתיחות גם ל"מעניין, בואי נבדוק/נשאל". והכי כיף זה להרפות לתוך "איך את חושבת?" ולהמשיך בדמיון לא מודרך בין כל הרעיונות שעולים בדעתכן. ואז, כאשר (או אם) תגיעו אח"כ לגירסות הרשמיות, יהיה לכן בסיס הרבה יותר טוב להבין אותן.

[בשמת_א*]

אכן, בתור אחת שנחשבת לא בורה (בטעות, בטעות) אני מוכרחה להגיד לך, ענת, שאני ממש לא מאמינה בקטע הזה של "בורות בחינוך הביתי".
הנחת היסוד שלך היא, שאת צריכה "לדעת" כדי להיות מסוגלת "לגדל את בתך בחינוך ביתי". זו הנחת יסוד שהיתה גורמת לכל אחד רגשי נחיתות איומים.
ממש לא כדאי להחזיק בה.
מה שאת צריכה הוא רק לאהוב, להקשיב ולהתעניין, וכמו שיונת אומרת - להדריך בכל מיני צורות לחפש את התשובה.
אני לא מרגישה שום רגשי נחיתות או בושה כשהילדה שלי שואלת אותי למה העננים לבנים ואני ממש לא יודעת את התשובה. אני אומרת לה, שנלך לספרייה, או נחפש באנציקלופדיות בבית הורי, ושם בערך "עננים" נמצא בוודאי את התשובה לשאלה. מחכות אצלנו בתור גם השאלות, איך מבדילים בין חילזון לחלזונה, ואיך נולדים לחלזונות ילדים (וואללה! אין לי מושג! ואף פעם גם לא ידעתי שאני לא יודעת עד שבתי שאלה אותי), ועוד כל מיני.

[אריאלה*]

קרן ואני למדנו כל כך הרבה מאז שהיא בחינוך ביתי. כי כמו שנאמר פה כבר אנחנו הולכים בעקבות השאלות שלה והעולם שלה ולכן עולים דברים שמעולם קודם לא חשבתי עליהם.
כל דבר כזה וכל שאלה, כל עוד היא מגלה עניין, אנחנו, או היא בכוחות עצמה בודקים בכל הרצינות שהיינו משקיעם במקום אחר באיזה שיעור הסטוריה או הס מלהזכיר, מתמטיקה
הדוגמא האחרונה היה נושא הזהב שהיא חשבה שמצאה בחצר. זה הביא אותנו גם קצת להיסטוריה - הבהלה לזהב, וגם לנושא של התכת מתכות ואיך מבחינים בין זהב אמיתי לפיריט
שיש פה הרבה ממנו ולמיקה שגם זה יש פה הרבה ולסתם כסף שיש פה מכרות באזור.
עכשיו שנרגענו שאנחנו לא יושבים על מכרה זהב, עברנו לדברים אחרים. כמו בייסבול וזיקוקים...

[עדי_יותם*]

הילדה שלי (5) הולכת לגן עירוני, אבל בכל זאת יש לה כל מיני שאלות אליי, והרבה פעמים אני לא יודעת את התשובה. בדרך כלל השאלות האלה עולות לפני השינה, ואני אומרת לה, "תזכירי לי מחר, נחפש באינטרנט". ואיכשהו מחר תמיד שתינו שוכחות - גם עכשיו אני לא יכולה להיזכר בשאלה כזאת.
אגב, אתמול היא אמרה לי, "אלוהים מת, נכון?" (-;
ענת, ואם היא היתה שואלת את הגננת, או בשלב מאוחר את המורה - הרי גם שם פעמים רבות אין תשובות, או ששומעים תשובות מופרכות.
בעידן הנוכחי הרבה יותר חשוב ללמד ילדים איך להגיע לתשובות מאשר לתת להן אותן. בעצם, זה תמיד נכון. פשוט היום כ"כ קל להגיע למידע.
והרבה פעמים התשובה שלי היא "מה את חושבת?" גם אם אני יודעת את התשובה.
ולפעמים המטרה בשאלה היא לא קבלת התשובה אלא משהו אחר. ניסיון לפתח שיחה, רצון לשתף בתשובה שהיא כבר חשבה עליה בעצמה.
איזה נושא נעים. מזכיר למה כיף לגדל ילדים, לפעמים.

[יונת_שרון*]

ואגב, אני מפנה את תשומת לבכם גם למחקר שכתבתי עליו בדף חינוך ביתי ואליטיזם, שמצא שבחינוך ביתי אין קשר בין רמת ההשכלה של ההורים לבין מידת ההצלחה של ילדים במבחנים (להבדיל מהמצב בבי"ס).

[מיכל_דנקנר*]

בדיון ליד שולחן יום השישי אבי שאל אותי מה הייתי רוצה שילדיי יהיו (אפרופו בורות). אמרתי: שום דבר פרט למנקי רחובות . אחי העיר שיהיה להם קצת קשה להגיע לזה מאחר שרובם פרופסורים למדעי הגרעין מברית המועצות לשעבר
יונתן מתעניין בדינוזאורים. ואנחנו אחריו. פותחים אנציקלופדיות, מדריכי טיולים, מפות, ולומדים.
שמעתם שבבית זית (לפני ירושליים) נמצאו 200 עקבות של דינוזאור? אנחנו נוסעים לשם השבת... התירוץ הוא כמובן למצוא תעסוקה לילדים .
מצד אחד אנחנו לא מתכנים להתעסק בלימוד ומצד שני אנחנו מוצאים את עצמינו כל הזמן עונים לשאלות שלהם, לומדים ומלמדים. כיף אמיתי.
אז מה אם אבא שלי חושב שזוהי רק העשרה ולא לימוד ממש? לימוד לשיטתו זה מתמטיקה, קריאה וכתיבה בכיתה, היסטוריה מתוך ספרים ומחברות, וטבע בתוך חדר הטבע בבית הספר
.

[חגית_ל*]

הבת שלי עסוקה רק בתהיות לנעשה בקטנטנות ותסרוקות לברביות שלה. וגם שמלות ומי מהן יותר יפה. סבתא שלה מיואשת - 'זה כל מה שמעניין אותה?!!' ואני מאשרת בהתלהבות. גם מזה אפשר ללמוד המון.
אני משוכנעת שבסוף היא תגיע בעצמה למדעים מדוייקים - או שלא. מה שהיא תעשה היא תעשה בלב שלם. אולי תהיה מעצבת אופנה?! בכל אופן ההבדל בינה ובין הילדים שהולכים לגן הוא עצום - כי הם צריכים כל הזמן שיגידו להם מה לעשות עכשיו, שהם בדיוק סיימו את הזהו ועכשיו מה וכו' וצריכים אישור ממני כל הזמן - והיא לא! סליחה על ההכללה. יש כאלה שלא. אחותי לעומת זאת לוקחת את הילדים למוזיאונים וחושפת אותם להמון תרבות והשכלה ותמיד בודקים בספרים הכל - והם מה זה יודעים המון! אבל בשביל זה צריך הרבה אנרגיות.

[אורנה_שפרון*]

להיות "לא יודע" זו גם אומנות. זה לא פשוט. אנחנו משתדלים לברוח מזה שוב ושוב לעוד ועוד מידע. לפעמים נדמה לי שחלק מהסקרנות זה הפחד להיות "לא יודע".
להיות "לא יודע" פירושו (בשבילי) להרגע, להניח, להיות שקטים. להקשיב, להתבונן. להיות פסיבים. (חטא גדול בימינו).
ושוב, כמו תמיד,
אם אנחנו נדע להיות "לא יודעים", גם הילדים שלנו ילמדו שאפשר להיות גם במצב כזה, של חוסר וודאות, חוסר ידיעה, חוסר דעה, רחמנא ליצלן.

הרבה פעמים משם עולות התובנות הכי גדולות.
אבל החוכמה היא לא להיות שם ולצפות.
פשוט להיות.

[בשמת_א*]

אורנה, אני כל כך מסכימה איתך.
בשנים האחרונות גיליתי שיש מצב שאני מסתדרת איתו, אבל הסתבר לי שהוא מאוד מפחיד אנשים אחרים:
לא רק לא לדעת, אלא לקבל שאין הכרעה, שיש כמה אפשרויות ואולי כולן נכונות בעת ובעונה אחת אף על פי שהן סותרות. שאין "אמת", "תשובה אולטימטיבית", "פיתרון".
למשל, דיברתי עם מישהו על המשפט ביהדות "הכל צפוי והרשות נתונה".
הוא ניסה להכריע ולהוציא מזה "שורה תחתונה". אז "מה באמת".
אמרתי לו: לא, מוכרח להישאר הפרדוקס, זה הדבר הכי חשוב במשפט הזה. אם אתה מקבל אותו, אז הוא מכריח אותך לחיות עם שתי האפשרויות הסותרות בעת ובעונה אחת: כן, הכל צפוי, אלוהים יודע כל מה שיקרה - וכן, הרשות נתונה, אתה אחראי, אתה צריך להחליט, אתה צריך לקבוע את גורלך בעצמך ומותר לך גם לטעות והכל. אלוהים באמת נותן לך רשות.
איך אפשר לחיות עם הסתירה?
עניין של יכולת לקבל אותה, בלי לרדד, בלי לפשט, בלי לוותר על אף חלק.

[אביב_חדש*]

אורנה, אני מסכימה איתך, וגם אריאלה. אני לומדת מהילדים שלי המון, מכיוון שדברים שלא עניינו אותי בעבר, מעניינים אותי עכשיו כשזה מעניין אותם. דינוזאורים, חיות וטבע בכלל, כוכבים, ציפורים. לשמחתי, בינתיים בן זוגי יכול לענות על חלק מן השאלות ואני לומדת ממנו, אבל אני מחכה לרגע שנוכל ללמוד ממש מתוך ספרים. גם עכשיו אנחנו לומדים מספרים, למשל ספר מצויין, אם כי ישן, מסדרת "פלאי הטבע" על הזוחלים (התעניינות מוגברת של אגם בזוחלים בכלל ובנחשים בפרט), הרבה תמונות, מעט טקסט, ומקיף הרבה נקודות בנושא, וככה אנחנו לומדים. כיף ללמוד ככה.
פרט לכך, שבלי בושה אני אומרת שאני לא יודעת, גם לאגם ומור. לפעמים אגם שואל אותי אם כשהוא יהיה גדול הוא יידע ה כל, וצריך לאכזב אותו קצת בתשובה שהוא יידע יותר ממה שהוא יודע כיום, אבל לא הכל. תמיד אפשר ללמוד עוד.

[עדי_רן*]

בהמשך לדברי בשמת ואורנה (|Y| )...

• לשאלה "למה אין יותר דינוזאורים" מישהו יכול לתת תשובה נכונה?
• לפני לא הרבה שנים היה "ידוע" שצרבת נגרמת כתוצאה מלחץ נפשי, או אכילת מאכלים חריפים. היום "ידוע" שיש נגיף בקיבה שאחראי לכך. ומה יהיה "ידוע" מחר?
• בדפים אחרים כאן מתנהל דיון על הנקה לילית והאם היא גורמת לעששת. לשאלה הזו אנשים שונים נותנים תשובות שונות, מנומקות לגמרי, ומשכנעות. כנראה שהם משוכנעים. בעוד כמה שנים, בטח מישהו ייתן את התשובה הנכונה. ובעוד עוד כמה שנים, מישהו אחר יוכיח שההוא מקודם טעה, ובעצם התשובה הנכונה היא להיפך.

תיזהרו מאנשים שנותנים תשובות לכל דבר. לעיתים קרובות אנשים מדברים בצורה מאוד משכנעת (כי הם משוכנעים בעצמם - או כי הם יודעים לשכנע) בלי קשר למידת האמת בדבריהם.

דוגמאות טריביאליות: מטיפים דתיים (יהודים, ונוצרים וגם דתות אחרות). פוליטיקאים. מורים בבתי ספר. קרייני חדשות בטלויזיה... לפעמים אפילו אני תופס את עצמי מדבר מתוך כוונה לשכנע (משתדל להפסיק, אבל לרוב זה כבר מאוחר מדי...)

מה שהייתי מעוניין שילדי ילמדו הוא לקחת כל תשובה "עם גרגר מלח" ולהחליט בעצמם מה התשובה שלהם. התשובה לא חייבת להיות "נכונה" (אם יש דבר כזה בכלל). הם צריכים גם לדעת לשנות את החלטתם כשהיא לא מתיישבת עם נתונים חדשים. אבל התהליך הנכון הוא שיחליטו לפי מה שעומד לפניהם.

אחרת - איך נימלט מ"ימי ביניים" חדשים, שבהם מלמדים הכל מתוך ספרים (או אינטרנט, גברת אחרת באדרת אחרת, אבל עם אותם צרות)? הרי כך לימדה גם הכנסיה (ומה שלא נראה לך, כנראה שאתה לא מבין כי אתה טיפש או רשע).

בסופו של דבר - אנחנו רוצים לדעת, לפעמים חושבים שאנחנו יודעים, לעיתים רחוקות מודים שאנחנו (תמיד) לא יודעים.

[מיכל_מ*]

וסוף סוף יש לי דף מתאים לקטע משיר נהדר של עמיחי...(מתוך "פתוח סגור פתוח", "טיול ישראלי/ האחרות היא הכל האחרות היא אהבה", ע"מ 72) -

עברתי ליד בית-הספר שבו למדתי בנעוריי
ואמרתי אל ליבי, כאן למדתי דברים אחדים
ולא למדתי דברים אחרים. כל חיי אני אוהב אהבת חינם
את הדברים שלא למדתי. אני מלא דעת, אני מומחה
בוטניקה של עץ הדעת טוב ורע, אני יודע על פריחתו
ועל צורת עליו ופעולת שורשיו, על מזיקיו ועל טפיליו,
אני עדיין חוקר את הטוב והרע ואחקור עד יום מותי.
..."

[עמליה_ז*]

אני לא צעירה טוב אני גם לא ממש מבוגרת, שנים שאני נרשמת ללימודים ולא מסיימת אותם.
גם שנים שאני חולמת לסיים BA
. טוב לפני שלוש שנים אובחנתי כדיסלקטית , מה שגם מסביר ר למה לא סיימתי את מה שהתחלטתי.

לפני שנה בתי נולדה מפריע לי המחשבה שבתי תיהיה צריכה עזרה אני לא אוכל להיות שם בשבילה, נכון שיש מורים פרטיים אבל גם אני רוצה להיות שם לעזר.

יש לי עכבות מהחוסר הצלחה שלי בשנים שחלפו , אני מפחדת לנסות שוב.
אני ולימודים זה כמו להכניס את הראש לקיר חוץ מכאבי ראש לא יוצא מיזה כלום.


תמיד חשבתי שאני שלמה עם זה שלא למדתי בדיעבד אני מאוד לא שלמה עם זה.
אוף דיי יצא מבולבל מה בעצם אני רוצה?

אולי אני רוצה עזרה? עידוד?
לשמוע אנשים שנמצאים באותו מצב, או שלאנשים יש רעיונות?

טוב לא יודעת או שכן no more מחשבות מסתכלות על לימודים???

[איתי_שרון*]

לפני שנה בתי נולדה מפריע לי המחשבה שבתי תיהיה צריכה עזרה אני לא אוכל להיות שם בשבילה
הרשי לי להרגיע אותך (על דרך השלילה): אלא אם כן את הולכת ללמוד הוראה, לכל BA שתעשי תהיה רק חפיפה מעטה למה שלומדים בבית הספר (אני מניח שלזה התכוונת). כך שבכל מקרה אם זו הסיבה, הנה קיבלת פטור מלימודים
ובכל מקרה - למה שלא תוכלי להיות שם בשבילה?

[מייק_בר_רב_אשי*]

מסכים עם איתי בכל לב!
יש מאות נושאים שונים ל-BA, ולימודים בכל אחד מהם לא ישפרו את כושרך להועיל לבתך בכל יתר המאות.
יש המון סיבות טובות מדוע ללמוד לימודים אקדמיים, אבל יכולתך לעזור לבתך איננה אחת מהן.
אם זה מה שבראש מעייניך - צריך לומר הכי ברור שאפשר: אל תלמדי לתואר אקדמאי!

[שמיכת_טלאים*]

שאלות שילדים שואלים הועברו לדף שאלות מחפשות תשובות

[פלוניתי*]

לשמיכת טלאים שלום , כתבת זאת מיזמן אין מושג מה מצבך , התחלת ללמוד ?
אני רוצה לעודד אותך מאוד , תוך כדי סיפורי האישי אני בת 35 אמא ל 2 , בקרוב מסיימת תואר ראשון ובשבוע הבא מתחילה ללמוד כשנה וחצי חינוך מיוחד . אני מאוד מבינה את החששות שלך , כיוון זשה מזכיר לי את עצמי בתחילת הדרך , הייתי חסרת ביטחון , פיקפקתי ביכולת שלי להצליח , והיום אני מסיימת את התואר בהצטיינות ! ! ! ובדרך גידלתי ילדים , לא ויתרתי על הנקה , קמתי מאבל לא עלייך ישר לבחינה , לאחת בחינות הגמר הלכתי עם תיק לידה , וכך החיים ממשיכים ובסוף הלימודים באו לקיצם . המסר שלי הוא אנא האמיני בעצמך , אל תעצרי את עצמך ביגלל הילדים , להיפך הוא הנכון כי גם למענם הינך לומדת ! מה חששותיך לגבי ילדתך ? למה שלא תהיי תמיד למענה ? אגב , למדתי באוניברסיטה הפתוחה ולכן יכולתי לשלב את הבית עם הלימודים , ואם תעדרי קצת מה יקרה ? שום דבר להיפך כיוון שתהיי אמא יותר שלמה , הבית והטיפול בילדה לא יבואו על חשבונך , גם ככה כל החיים ההשקעה לא ניגמרת ,
אז קומי קבלי החלטה וצאי ללימודים . בהצלחה , ילדיך יהיו גאים בך ! ! !

[אלמונית*]

פלוניתי, ההודעה שכתבת כאן ב 14:47 צריכה להיות מופנית בעצם אל עמליה ז שכתבה אותה.
שמיכת טלאים רק ציטטה אותה. בכל אופן, זה לא גורע מהדברים היפים שכתבת. @}

[א_ל_א_ן*]

עמליה ז. תסבירי קצת יותר איך בעצם אובחנת כדיסלקטית ונומר שהיית יודעת את זה 10 שנים אחורה, מה היית משנה.
זאת אומרת אולי לימודים אחרים.
תמיד נראה לי שאם אני הייתי בודקת את זה אז היה מתברר לי שגם אני קצת דיסלקטית. במה מועיל לדעת בגיל שלנו, או שלי בת 38

[רסיסים_של_אור*]

ישבתי עם חוברת התשבצים המהוללה שלי. עדו (4:8 ש') מאד אוהב לפתור איתי חידות בציורים (רבוס), ניסינו לפתור אחד ונתקלנו בתמונה של צמח או חיה ימיים אך לא הצלחנו להחליט מה זה. הוא ישר רץ וטען: "אני מכיר את זה, יש לנו את זה באינציקלופדיה" הוא ונועם (3:4 ש') רצו לסלון, שלפו שני כרכים והתחילו לדפדף בהן בקדחתנות (אינציקלופדיה לילדים של טיים לייף). הם כבר הודיעו לי שאם זה לא בשני הכרכים האלה, הם ילכו לחפש באחרים. אבל הם קלעו בול. מצאנו את זה בכרך של נועם והייתי המומה מהרצון והיכולת.

תמיד כשאני בעצמי נתקלת בכל מיני סימיני שאלה (כמו מהי בירתה של אוזבקיסטאן וכו') אני יודעת שהתשובה מונחת באטלס שבמדף העליון אבל אף פעם לא קמה לבדוק...

ומה אני לומדת מזה? שלא יכולה להיות בורות איפה שעוד לא הרגו את הסקרנות

[יעל_צ*]

ומה אני לומדת מזה? שלא יכולה להיות בורות איפה שעוד לא הרגו את הסקרנות. נכון.
בכל מקרה הרבה מאוד תלוי בהורים ובבית..
אני רואה גם בין ילדים שנמצאים במערכת החינוך הבדלים עצומים בידע על העולם, בסקרנות, ביכולת וברצון להשיג מידע.
ואכן, מי שאין לו את זה בבית מעטים הסיכויים שדווקא בבית ספר סקרנותו תתחיל להתעורר. אלא אם כן יתמזל מזלו ויפגוש איזו מורה מיוחדת במינה, ואין הרבה כאלה.

תמיד כשאני בעצמי נתקלת בכל מיני סימני שאלה (כמו מהי בירתה של אוזבקיסטאן וכו') אני יודעת שהתשובה מונחת באטלס שבמדף העליון אבל אף פעם לא קמה לבדוק... נו, בשביל זה יש מחשב היום..... אפילו לא צריך לקום...
<אגב, התשובה היא טשקנט....>

<אפרופו אנציקלופדיות: נזכרתי במשהו מצחיק שראיתי - מודעה למכירת אנציקלופדיה בריטניקה יד שניה, והמוכר מבטיח לנו: "במצב חדש לגמרי, אף פעם לא הייתה בשימוש"......>

[פלוני_אלמוני*]

"במצב חדש לגמרי, אף פעם לא הייתה בשימוש"......>

[רני_כשר*]

אני יכולה להרגיע אותך ולומר לך שהבורות שלך רק תלך ותגדל ככל שהילדים יגדלו, ויתעסקו עם מליון דברים שבחיים שלך לא חשבת עליהם.
הדיון על ה"בורות" שלנו שעלולה להביא בורות על ילדינו (חס-ושלום, חס-וחלילה, חמסה-חמסה-חמסה) מזכירה לי את ימיי כרכז הדרכה בבי"ס שדה חרמון. המדריכות הצעירות שהכשרנו להדרכה לא ידעו הרבה, וקיבלנו לעתים ריקושטים מהמורים או מהמלווים שהם מדברים שטויות בטיול.
ברור שללמוד הכל אי אפשר, ואפילו מדריך ותיק (כמוני) נתקל מדי פעם בשאלות שהוא לא יודע את התשובה עליהן, ובשטח אין ספר או אינטרנט כדי למצוא את התשובה ה"אמיתית" (אם יש כזו).
הפתרון שהצענו לבנות הוא לא להשיב תשובות לא נכונות, אלא להודות שהן לא יודעות ולצאת מתוך כך אל דברים מעניינים שהן כן יודעות.

בכל מקרה, הורה בחינוך ביתי אינו עומד למבחן ידע כפי שעומדת מדריכה בטיול מול המטיילים, הדורשים (ובצדק) שתדע להשיב תשובות שקשורות בטיול, ולפחות שתדע יותר מהן. הורה לא יכול לדעת הכל, לא אמור לדעת הכל, וטוב גם שלא ידע הכל. התשובות המיידיות אמנם נוחות ומספקות, אבל גם ה"אי-ידיעה" חשוב, גם הרצון לחפש תשובות, גם התהליך לחפש תשובות, וגם ההכרה שאפשר להסתדר עם העובדה שלא הכל ידוע.
העניין אינו "מה אני יודע" או "מה הילד יודע" אלא איך הוא תופש את העולם בגדול, ואילו כישורי חיים יש לו (בהנחה שהוא הולך לשיעורי עזר ב"כישורי חיים" אצל מדריך צעיר שיעזור לו לעבור את המבחן בכיתה בסוף השליש ). הצורך בידע הוא תמיד נקודתי, ולעתים קרובות רלוונטי לזמן מסויים בלבד. הידע האמיתי הוא לא בסגנון של שאלה-תשובה אלא בשימוש בו בעת הצורך.
ואת זה בכל מקרה אי אפשר ללמוד בלימודים כאלו או אחרים, אלא רק מתוך החיים.

[אם_במדבר*]

<אפרופו אנציקלופדיות: נזכרתי במשהו מצחיק שראיתי - מודעה למכירת אנציקלופדיה בריטניקה יד שניה, והמוכר מבטיח לנו: "במצב חדש לגמרי, אף פעם לא הייתה בשימוש"......> נהדר...צחקתי (לא שומעים כלום בעולם הוירטואלי הזה).
מישהו שמע אולי על המושג "אבולוציה תרבותית"? חשבתי פעם שהמצאתי את המושג הזה,כדרך להסביר לעצמי למה לא צריך בתי ספר. אבל שמעתי שאולי המושג הזה קיים כבר איפשהו..בכל אופן,עצם המחשבה בכיוון , וההתבוננות בילדי , ותשומת הלב אליהם- מעשירה יומיום לשני הכיוונים (שלהם ושלי). הכרתי כמה בעלי ידע ותארים שהיו בורים לגמרי בתחומי דעת ש"בין אדם לחברו" ובין אדם לעצמו. בורות לטעמי הינה - חוסר ידיעה שאינך יודע, ולא חוסר ידע לעצמו.

[אביב_חדש*]

<אפרופו אנציקלופדיות: נזכרתי במשהו מצחיק שראיתי - מודעה למכירת אנציקלופדיה בריטניקה יד שניה, והמוכר מבטיח לנו: "במצב חדש לגמרי, אף פעם לא הייתה בשימוש"......>
ואני מכירה את הגרסה הזו: לא היתה בשימוש מאז שהתחתנתי עם אשתי. היא יודעת הכל.

[שרית_אמיר*]

כאם צעירה לבכורי (שכיום בן כמעט 27) נבהלתי מזה שהוא שאל ולא ידעתי.
ולא היינו אז בחינוך ביתי. אלא בחינוך קיבוצי.
אחרי מספר פעמים ששאל ולא ידעתי הפסקתי להבהל
וכמו שכתבו כאן, מה שבאמת ענין אותו עזרתי לו ויחד או לחוד חיפשנו תשובות
וכן בלא מעט תחומים במהלך הזמן הוא לימד אותי דברים שלא ידעתי וזו היתה חוויה מדהימה ללמוד ממנו ( כמובן אחרי הבהלה הראשונה).
כיום כאם לשניים בחינוך הביתי לא אחת קורה ששאלות נשאלות וכמו אז כנ"ל היום רק שכיום יש גם את האינטרנט.
זו זכות מדהימה ללמוד דברים חדשים מילדנו.
ששואלים אותי את מלמדת את ילדיך?
אני עונה אנחנו לומדים יחד כל הזמן.

[רויטל*]

עמליה ז אולי כבר לא מסתכלת על הדף הזה אבל אני חייבת להוסיף שלמרות התואר המכובד שיש לי, ברור לי שלא בהכרך הפכתי לבת אדם מלומדת יותר או יודעת יותר. בכלל ניראה לי שמה שקורה שעולים בסולם האקדמי למעלה למעלה (אני כבר בפוסט-דוקטורט) מאבדים כל כך הרבה מהראייה הרחבה. ההתמקצעות בעוכרינו.
אם יום אחד נהיה בחינוך ביתי (אנחנו כבר בחינוך ביתי, אבל בגיל שנה זה לא נחשב ), מה שלמדתי בעשר שנים האחרונות יהיה רק חלק מאד קטן אם לא קטנטן ממה שאני ירצה ויוכל להעניק לביתי. ודי בטוח שאני ישמח לחזור ללמוד כדי לעזור לה לענות על שאלות שתשאל.

[אילה*]

עכשיו אנחנו מחפשים תשובה לשאלה : איך אוכלת הזבובה ?
לא לדאוג , אנחנו נמצא את התשובה .אם למשהו יש רעיונות , כמובן שנשמח לשמוע .לעומרי(עוד מעט 4) יש קצת חום , כשיבריא נלך לסיפריה ואולי לא , אולי נעבור למשהו אחר ..או נשאר לא יודעים ..

רציתי לכתוב כאן ,על הסבר משלי לתופעה של השאלות . עומרי שאל למה ומה מיד שכלמד לדבר .
זה כייף ,אבל מעייף.
ואז הבנתי . כל מה שהוא שואל הוא בעצם אומר , ורק מוסיף את מילת השאלה , ליתר ביטחון , הוא יודע שנקשיב ברוב קשב וגם שהדיון ימשך.
למשל , השאלה על הזבובה , נובעת מזה שהוא שם לב לזבובה שנחתה על צלחת האוכל.
אם הייתי אומרת לו 'תגרש אותה ', או מגרשת אותה בעצמי , או ממשיכה לאכול בלי בכלל להתיחס - לא היה לי מושג מה קורה אצלו : הוא הפסיק לאכול , הוא מסתכל על החרק , הוא אולי רוצה לדעת מה יקרה לאוכל שלו וכ' וישנה גם האפשרות כמובן שזה ניצן לסקרנות טיבעית של ילד בעולם החי .

לדעתי , 'להיות שם ' , בשביל ילד , זה לא לענות .
לא להעמיס במילים חדשות ולפתח את עולמם .
לא להיות טרוד בשל ציון הפסיכומטרי ("771,פשוט נהנה לומר את זה" ,ולמי שאין TV , מהפירסומת הדבילית של בי"ס להכנה למבחן , רק מראה שאלה שקיבלו ציון בכלל לא רע , הם יורמים חסרי תקנה ).

בקיצור , קורה לי לא אחת , כשאני מספיק בפוקוס על מה שבאמת חשוב בחיים , שאני אומרת : ראית שהזבובה אוכלת ?,
הבחנת בזה ?
נראה לך ש...?

[נאוה_פרנס*]

ואולי זה היה זבוב? איך הבחנת שזו זבובה?

[אילה*]

צר לי , עדין לא הגענו לסיפריה , כך שגם לא הספקתי ללמוד מה לבדוק בין הרגליים של המעופף הזה .
עומרי כנראה למד שב50% ,פחות או יותר ,מהמפגשים שלו עם יצורים חיים יהיו עם נקבה .
זה עוד משהו מאוד יפה שהוא הגיע אליו בעצמו לגמרי. וגם יש את השיר הנחמד של נורית גלרון ויוסי בנאי : כשהזבוב פוגש את הזבובה , מה הוא אומר לה מה הוא לוחש לה ?

[לוטם_מרווני*]

לזבוב הזכר יש שני צרצי בקצה הבטן. לנקבה יש צינור הטלה. למעשה לנקבות החרקים יש הרבה פעמים צינור יחיד מקצה הבטן, ולרוב הזכרים יש מין כמו שתי צבתות זעירות בקצה הבטן.
הצבתות (=צרצי בשמן המדעי) מאפשרות לזכר לאחוז את קצה בטנה של הנקבה ולכוון את הזרע לתוכה. אין איבר כמו פין אז ההצמדות היא החשובה. המצאת הפין מיוחסת ליונקים למרות שגם לכריש, דג סחוס קדום, יש מין פינס, זוגי, שמאפשר לו להפרות את הנקבה בשחייה מימינה וגם בשחייה משמאלה. הכרישים חייבים לשחות ללא הרף בכדי לחמצן את דמם. אין עצירה, גם לא לצורך הזדווגות.
ואלו היו 30 שניות על זבובים זבובות ואיברי מין בעולם החי
<לוטם שמחה לשתף בידע שלמדה אצל פרופסור מאיר ברוזה ואצל פרופסור גדי קציר)

[לוטם_מרווני*]

אה, יש הבדלים גם במחושים של זכר ונקבה אבל צריך בינוקולר כדי לראותותם.

[נאוה_פרנס*]

תודה שהארת את בורותנו בנושא
עכשיו אנחנו כשרים לחינוך ביתי

[אילה*]

הייתי כבר בדרך החוצה מהסיפריה ואז נזכרתי בזה . הלכנו לחדר עיון והספרנית מיד מצאה לנו בכרך אינציקלופדיה את מה שביקשתי .פעם הספרניות היו מעודדות חיפוש עצמי , או שנדמה לי ?
ראינו תמונה והקראתי לו קצת שהזבוב בעצם מערבב רוק במזון ואת מוצץ אותו לתוך צינור , שזה הפה שלו בעצם.
אחר כך נתקלתי שם בנשיונל גאוגרפיק בנושא משפחת היונקים וקראתי לעצמי בעוד הוא מטפס על המעקה ...

תודה לוטם על ההארה בעינין הזכרים והנקבות , באמת .

[אילה*]

רציתי לכתוב פה על עינין ששמתי לב אליו בסיור שנערך לגן הבוטאני לקב' חינוך ביתי. אנחנו לא חלק מהקבוצה , רק התארחנו לרגל ט"ו בשבט.
שמתי לב שכשהמדריך שאל את הילדים וביקש שיזהו עץ זית שהיה גבהה צמרת באופן לא רגיל , הם הצליחו להרים עיניים למעלה וזיהו את צורת העלים. המדריך אמר שכבר מזמן לא היתה לו קבוצה שהשיבה על השאלה.

ולעומת זאת , הוא החביא להם פסלון פיל קטן , בתור משחק . הילדים התרוצצו וחיפשו , אבל לא מצאו. לפי דעתי הפיל לא היה מוחבא היטב ויתכן שכמדריך מנוסה הוא ידע איפה להחביא את זה כך שזה לא יהיה קשה מדי.

וטוב , מה זה אומר ?
אני ממש מאמינה שילדים בחינוך ביתי יכולים להיות נבונים ושנונים.טוב , פה לא צריך לשכנע את המשוכנעים.
והעינין עם החיפוש ואי המציאה , שלפי דעתי , ברוב הבתים של חינוך ביתי שראיתי , הילדים לא עסוקים בלחפש דברים.
זכור לי מילדותי שלי כמה חיפשתי את הספר ת"נך , או דף העבודה באנגלית שצריך מחר להגיש, גם היתי מחפשת ומוצאת לאמא שלי את המפתחות /משקפיים , כי היא איחרה לצאת ורציתי שכבר תצא ותעזוב אותי בשקט...

ואולי כשאין שום סיבה למצוא משהו שאין לך שום חשק למצוא(דף עבודה משמים), ולפניך כל כך הרבה דברים באפשר לעסוק בהם במלו ההנאה : ספרים , תמונות ,לגו , כדור , צבעים... אתה פשוט לא חושב על מה שאין , אלא עסוק יום שלם עם מה שיש.

מה אתן/ם חושבות /ים?

[שרית_אמיר*]

אני ממש מאמינה שילדים בחינוך ביתי יכולים להיות נבונים ושנונים.טוב
וואלה ואני לתומי חשבתי.....שילדי חינוך ביתי.....
משפט- בלשון המעטה-קצת קומם אותי.
ילדי החינוך הביתי ככל הילדם יש ילדים מחוננים ויש פחות ויש נבונים מאוד ויש נבונים פחות
פשוט ילדים ילד ילד וכישוריו ילד ילד ועולמו ילד ילד ויחודו.

הילדים לא עסוקים בלחפש דברים.

ומה אם לחפש חתיכת לגו שרק אמש היתה כאן...ובלעדיה לא תוכל להמשיך את המבנה שלך.
או את הפנס כי עכשיו יוצאים לטייל במעאה.... או...או...
ברצינות ילדי חינוך ביתי לא עסוקים בלחפש....אולי לא עסוקים בלחפש דפי עבודה, אך עסוקים בלחפש ולמצוא את הדברים שמרכיבים את עולמם.

יש כאן קצת יותר מדי סטיגות על ילדי החינוך הביתי- לטעמי.
הם יודעים לזהו עלים- הם אולי אפילו נבונים, אך מצד שני לא יודעים למוא דברים(-:

ברצינות.

[תבשיל_קדרה*]

הילדים לא עסוקים בלחפש דברים.
כנראה הבית שלך מסודר יותר משלי.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

כנראה הבית שלך מסודר יותר משלי.
השניה שלי כל יומיים בערך מאבדת משהו בנבכי הבית... ואוי ואבוי אם לא נעזור לה למצוא אותו...
מסכימה עם שרית אמיר שילדים הם ילדים הם ילדים. כל אחד הוא מיוחד.
למרות שייתכן שקבוצה של ילדי חינוך ביתי יתנהגו כקבוצה מעט שונה מקבוצה של ילדי בית ספר.
אבל ההכללות הנ"ל צרמו קצת גם לי.

[חגית_פ*]

אלה מתענינת בחשמל סטטי.
עשינו את הניסוי עם הבלון שמשפשים בשיער והוא "נדבק" וזה גרר מבול של שאלות: איך זה קרה, מה זה בדיוק ואיזה עוד ניסויים אפשר לעשות.

ניסיתי לגגל ולא מצאתי שום דבר מתאים.

יהודים טובים, הצילו !!

[רינ_צ'י*]

חגית - יש משהו דומה עם מלח ופלפל: מפזרים בצלחת שטוחה מלח ופלפל.
משפשפים כפית פלסטית (למשל) בצמר (למשל) כדי ליצור חשמל סטטי.
מניעים את הכפית באיטיות מעל הצלחת, בלי שתיגע בתבלינים, ורואים איך אחד מהם (בטח הפלפל) שהוא קל יותר, מתרומם ונדבק אל הכפית.
שיטה מעולה להפריד מלח ופלפל שהתערבבו במקרה.

(ניסוי שאני זוכרת מילדותי מ"נסה ודע שעשועי מדע", ובכלל שווה לך להשיג את הספר הזה ולחפש שם)

[חגית_פ*]

וואו תודה, אנחנו ננסה!

ולמי שיש הסבר ברור ופשוט על איך זה עובד, אני אשמח...

[אבישלום_שליט*]

חגית,
מה שקורה הוא שהאלקטרונים בשכבות האחרונות של האטומים בשיער מתנגבים על הבלון ונשארים בו. ואז הבלון מקבל מטען חשמלי לא מאוזן. בגלל שהבלון לא מוליך, אז המטען נשאר עליו.

אח"כ
כשהוא מתקרב לקיר, המטען השלילי בבלון מרחיק מטענים שלילים משכבת הקיר הקרובה לבלון, ואז השלילי והחיובי נמשך.

הנה
http://www.enchantedlearning.com/physic ... city.shtml

[ארץ_קסם*]

ואחרי ההסבר הנפלא על מסתורי הזבוביות...נראה לי שהכי חשוב הוא המחקר עצמו , וכדי ללמד מישהו להיות חקרני ...הכי טוב שנלמד להיות חקרניים בעצמנו ואת כל מה שאנחנו לא יודעים , נצא ונלמד ! והיה והילדים שואלים שאלות נצא ללמוד איתם ולחפש תשובות ! עצם המחקר הוא מה שעלול להפוך אותנו לאנשים שעלולים להבין יותר ופחות 'להניח' וחשוב לזכור שתמיד אפשר להיות כנים בפני עצמנו ובפני הילדים ולהודות ולומר שאנחנו פשוט 'לא יודעים' ולצאת איתם יחד למסע של גילויים ומחשבות משותפות
אגב : בנושא של כיצד נברא העולם ...אפשר פשוט ללמד את הסיפור הבראשיתי ולתת גם את הרעיונות האישיים שלנו...כמו למשל שהרעיון של הימים זה לא אומר שכל דבר לקח יום אחד , והרעיון של הבדלי הימים מצביע על כך שלכל יום יש השפעה שונה ואיכות שונה וסגנון שונה וגוון שונה וכל יום הוא יחיד ומיוחד בפני עצמו כמו שכל אדם הוא יחיד ומיוחד בפני עצמו .אפשר פשוט לספר שהעולם נברא בידי משהו שבני האדם נוטים לקרוא לו 'אלוהים' והאלוהים ברא כאן את כל מה שיש , ואז אפשר לפרט או לא לפרט את פרטי העלילה ומה שלא נבחר לומר או לתאר מתוך בריאתו . לילדים צעירים יש מודעות לכך שהמורכבות המיוחדת שבתוכה הם נמצאים נוצרה למעשה על ידי מה שנקרא 'כוח עליון' הם חשים בנוכחות הגבוהה של הדברים בצורה הרבה יותר מודעת מאיתנו ...בעיקר מכיוון שעדיין אינם טרודים בטרדות היומיום המאפילות על המגע עם איכויות עדינות וגבוהות ועדיין ניתן לומר שהם 'מחוברים' בדרך זאת או אחרת לכור מחצבתם .

[אמיר_ד*]

הדף צץ לי בציטוטים למעלה, ואיזה כיף שראיתי את זה.
אני מאד מסכים עם מה שבשמת ואורנה רשמו בהתחלה. האמת שלא פעם עולה השאלה של "איך ניתן ללמד את הילד אם אנחנו לא יודעים". השאלה עולה כאשר דנים בחינוך ביתי, ואני חושב שחבויה מאחוריה הנחת היסוד של בית הספר: ידע הוא חפץ שצריך להעביר ממקור הידע (המורה) אל התלמיד. ואז אם אנחנו ההורים לוקחים את אחריות המורה על עצמנו, הרי שאנחנו צריכים להיות מקור הידע הכללי.
וזה כל כך לא נכון.
אם אני מסתכל על עצמי בעבודה (ובעצם בכלל בחיים), היתרון הגדול שיש לי הוא לא מה שאני עכשיו יודע, אלא היכולת שלי ללמוד מהר משהו חדש.
ואני אישית חושב שהיתרון הגדול שיש לחינוך הביתי על בי"ס הוא לימוד הילד ללמוד לבד, כי זו התכונה החשובה יותר בעולמנו.
גם אני חושב שלהגיד "לא יודע" זה כבוד ולא בושה. מותר לי לא לדעת תשובה לשאלה (למשל איך מטוס טס), אבל כדאי שאחפש את התשובה ואלמד. כך עומרי גם לומד איך מטוס טס, אבל גם מבין שאי ידיעה כרגע אינה סופית ותמיד ניתן ללמוד.

אז אם אנסה לתמצת למשפט אחד, אני חושב שמה שחשוב זה לא כמה אתה יודע, אלא כמה אתה מוכן ורוצה ללמוד, ומכאן בעצם הילדים ילמדו ללמוד, עד שיום אחד ילמד המלפפון את הגנן

[אילה_בשדה_הדגן*]

איזה כייף לקרוא את אמיר ד...

ובהזדמנות זו , גם רציתי לברר : למי יש המלצות על אינציקלופדיה אינטרנטית ואטלס אינטרנטי ?
תודה

[צל_הימים*]

בורות בחינוך הביתי... ומה עם בורות בחינוך ביה"ס? תקשיבו מדי פעם לילד נורמטיבי... ולהוריו.
הרושם שלי הוא שילדי הבית והוריהם הרבה יותר סקרנים לגבי העולם מאשר מקביליהם הנורמטיביים.
ואותם הורים גם רואים חשיבות רבה יותר בללמד את ילדיהם. ולו רק במענה ענייני לשאלות ילדיהם.
כמה פעמים שמעתי ברחוב דיאלוג כזה:
ילד: "אבא, למה ה... עושה ככה..."
אבא: "מה אתה מתעסק עם זה??? עזוב את זה, אל תתעסק !!!"

[אילה_בשדה_הדגן*]

השם של הדף מטריד גם אותי.
אף על פי ,שאני שמחה לומר שאני בורה בחינוך ביתי .
זאת אומרת , שאני יודעת מה שאני יודעת ,אני גם מודעת לזה שאני שוכחת דברים שידעתי ,היות והרבה זמן אני לא עוסקת בהם ,אלא בלעשות קניות ניקיונות ובישולים,אני לומדת לבשל ,לקנות ולנקות..
ואני גם מודעת למרחבי המידע שנמצאים ממש מעבר לאף שלי ואין שום סיכוי שבעולם שאני אשוטט בהם כבביתי.

אנשים שולחים את ילדיהם לבית הספר כדי לקוות ששם הילדים יזכו לשוטט במרחבי המידע והתובנות בחברת מבין דבר.
נניח ,באופן שבו אבישלום מלווה אותנו בהסבריו על פיזיקה.
אולי כל אחד מאיתנו זכה במורה אחד או יותר שאהבתו וכישרונו בתחום שלימד היו כאלה.

בעצם , הורים רוצים להעניק לילדיהם את הסיכוי .(הסיכוי ללמוד ולהיות מומחה ,זה גם קופץ אצל הורים ישר לפנטזיה על ילד שמצליח ועולה מבחינה פיננסית ומבחינת המעמד והיוקרה .החלום של האמא היהודיה ..)
אני חושבת שהסיכוי קיים . זו האמונה שלי.
הקלות שבה מושגים הלימודים ,היא עינין אחר .
לחפש מידע ולקבל אותו בכפית של זהב ,הם שני דברים שונים.

אולי זה קל יותר ללמוד ממורה (נניח מורה טוב ), אבל אין שום הבטחה שהיא שזה יותר טוב.
לי זה נראה ,שיש תחומים שבהם טוב לקבל איזה מבוא ממורה .ולהמשיך בכל מקרה בלמידה עצמית,בתרגול עצמי ובחקירה .

לי זה נראה שיש לי צורך ואולי גם לאנשים אחרים להעלות שאלות ,התחיל למשוך קצה של חוט מהפקעת.אולי להתחיל ללכת בעקבותיו של מישהו מנוסה באיזה תחום של עינין ,מה יהיה ההמשך ?-אין לדעת.
ישנו הדף :"פיזיקה ,זבובים ומכונית ",אני לא יודעת אם זה מספיק ,אולי כדאי לפתוח עוד דף , שפותח ומזמין אנשים לדיון על מגוון תחומים.
משהו בסגנון חורשת הזיתים שבה התהלכו להם בשלווה ושמחה סוקרטס וחבר מרעיו ,שאלו שאלות וענו בשאלות ,חקרו והתבוננו.

פעם היה דף במדור של חינוך ביתי שנקרא כיכר השוק של חינוך ביתי ,אבל לא מצאתי אותו .בכל אופן , נראה לי ששאלות ותשובות יכולות להיות לפעמים יותר נינוחות ומפורטות מאשר בשוק .

[רחל*]

יש לי שאלה, אני לא יודעת אם היא מתאימה לכאן, אם לא אפשר להעביר אותה למקום אחר.. כשראיתי את שם הדף חשבתי שמדובר על הילדים וראיתי שכולם כתבו על ההורים. אני רוצה לשאול לגבי הילדים. אנחנו בחינוך ביתי באופן רשמי רק שנתיים (הגדולה בכיתה ב'), אני מאוד מסכימה עם מה שכתבו פה לגבי למידה טבעית וזורמת בלי "שיעורים", ובכל זאת, אני מתקשה "לשחרר " לגמרי וכן עושה קצת שיעורים לילדי.
מה שאני רוצה לשאול זה, האם אתם מאמינים שאת כל הנושאים אפשר ללמוד באופן עצמאי מסקרנות?
האם ילדים שלומדים בבית, ולא מתעניינים בנושא מסויים, לא יהיו בורים ביחס לילדים בגילם הלומדים בבי"ס?
למשל ביתי שבכיתה ב' (בבית) לא אוהבת בכלל חשבון ובבי"ס די טוחנים חשבון החל מכיתה א', אני מתקשה להאמין שהיא תגיע ל"רמה" של ילדים בגילה אם לא אשב איתה על הנושא באופן יזום. מצד שני היא ממש לא אוהבת את זה ואז אני שואלת את עצמי, בשביל מה אני עושה חינוך ביתי, בשביל שהיא תשנא חשבון כמו בבי"ס?
אשמח מאוד לתגובות,עצות ומחשבות

[רסיסים_של_אור*]

הי רחל, מבינה אותך מאד...

מעניין לשאות את עצמנו שאלות כמו: האם הילדים האלה, שטוחנים להם חשבון בבית הספר, האם הם באמת יודעים חשבון ?? איך הם מרגישים לגבי החשבון הזה ?

לי אישית נשארה תחושה נורא קשה לגבי כל הדברים האלה שהיה את מי ש"ידע" אותם והיה את מי ש"התקשה" בהם . והאם באמת צריך לדעת את כל הדברים האלה או שהם יותר מייצגים סמל סטאטוס או שבעל הידע הוא היותר נחשב ?

[תפוח_אדמה*]

אני חושבת שיש עניין של בשלות של המוח לקלוט כל מיני דברים. כמו שיש ילדים שילמדו לקרוא בגיל 3 ואחרים שיקלטו את העניין רק בגיל 7.
לגבי חשבון, אפשא ללמוד הרבה ממשחקים בעל פה. לספור ביחד כל מיני דברים, לחבר ולחסר דברים מוחשיים.
אני זוכרת ששמו קישור לא מזמן למחקר שהראה שילדים שלא למדו חשבון באופן קונוונציונלי בבית הספר (המורים עשו איתם פעילויו תחשבוניות "על הדרך"), הסתדרו יותר טוב כשהם התחילו ללמוד בכיתה ז חשבון "על הנייר".
יש לרון אהרוני ספר מאד מחכים על הנושא, והוא מדבר גם על בשלות של התלמידים לקליטה של מתימטיקה.

[ההולכת_באתרים*]

אני מתקשה "לשחרר " לגמרי וכן עושה קצת שיעורים לילדי.
לא רואה מה הבעיה בזה. נראה לי מצוין.

[תפוח_אדמה*]

לא רואה מה הבעיה בזה. נראה לי מצוין
גם אם האמא מרגישה שהילדה
ממש לא אוהבת את זה ואז אני שואלת את עצמי, בשביל מה אני עושה חינוך ביתי, בשביל שהיא תשנא חשבון כמו בבי"ס?
אין שום סיבה שהילדה תשנא חשבון. אפשר לחכות כמה חודשים ולנסות שוב. יש מספיק מה ללמוד.

[נתונים*]

במבחן השוואתי - ישראל במקום 40 מתוך 60
ואלו ילדי בית ספר.
בורות אפשר למצוא בכל חתך חברתי - לא משנה היכן הילד למד.

[אביבה*]

א) ואם יהיו בורים בכל מיני נושאים - אז מה?

ב) אספר לך משהו מעניין. אני ובעלי שנינו היינו תלמידים מעולים בתיכון. שנינו אנשים עם איי קיו גבוה. כשהכרנו, נדהמתי מהפער בינינו בידע הכללי ובתרבות. ושנינו למדנו במגמות יוקרתיות וכו'. אבל לי היו הורים סופר משכילים ויודעים, ולו היו הורים... טוב לא משנה... בקיצור, הבנתם לאן אני חותרת? היום אגב הוא כבר סופר משכיל - חינכתי אותו....

[אביבה*]

לא, לא את כל הנושאים אפשר ללמוד בגלל סקרנות. זה מה שיפה באנסקולינג, שאת מה שלא סקרניים לגביו לא לומדים.

[בשמת_א*]

למשל ביתי שבכיתה ב' (בבית) לא אוהבת בכלל חשבון ובבי"ס די טוחנים חשבון החל מכיתה א', אני מתקשה להאמין שהיא תגיע ל"רמה" של ילדים בגילה אם לא אשב איתה על הנושא באופן יזום. מצד שני היא ממש לא אוהבת את זה
את יודעת, מאוד תלוי מה בדיוק את עושה איתה.
אני אישית לא מכירה ילדים בחינוך ביתי ש"לא אוהבים בכלל חשבון".
אבל לנושא החשבון אני ממליצה המלצה חמה ביותר על הספרים של ג'ון הולט, הוגה החינוך הביתי החופשי. הוא היה מורה למתמטיקה ויש לו תובנות מדהימות בנושא.
לפני כל שיחה עם הילדה על חשבון, אני ממש ממליצה בכל פה לקרוא אותו.
יכול להיות שזה יהפוך לשתיכן את כל חוויית החשבון על פיה.

[מ_י*]

משל ביתי שבכיתה ב' (בבית) לא אוהבת בכלל חשבון ובבי"ס די טוחנים חשבון החל מכיתה א', אני מתקשה להאמין שהיא תגיע ל"רמה" של ילדים בגילה אם לא אשב איתה על הנושא באופן יזום. מצד שני היא ממש לא אוהבת את זה ואז אני שואלת את עצמי, בשביל מה אני עושה חינוך ביתי, בשביל שהיא תשנא חשבון כמו בבי"ס?
יכולה לספר על הבן שלי שהיה חמש שנים בבית, מד-ח, ונכנס ישר לטית בלי ללמוד חשבון בכלל בשנים האלה
הוא סגר את הפער בתוך חצי שנה ראשונה של כיתה ט' ובי' כבר ניגש לבגרות בשאלון של 3 יחידות והצליח יפה מאד. (שתי יחידות נוספות יעשה השנה)
כשחושבים על זה כל התירגול לא בהכרח הכרחי. עד כיתה ח' לומדים בבית הספר פחות או יותר את ארבע הפעולות, שברים פשוטים, שברים עשרוניים וקצת משוואות לא מסובכות, וזה בעצם חומר שאפשר להשתלט עליו בהגיון בריא די מהר...

[כינור_לשירייך*]

געגועיי לבולוש (-:

[נגה*]

גם אצלי לא אוהבים חשבון כלל, ואנחנו בחינוך ביתי- סליחה על הפגיעה בתאוריה, בשמת .
מנסים להבין שצריך איזה מידה של ידע בעניין , ולנסות ללמוד אותו מידי פעם, אבל תמיד נתקלת בהתנגדויות. ילדי לפעמים נדהמים מבורות של ילדים אשר נמצאים בבית הספר, ולא יודעים דברים שנראים להם בסיסיים, אבל אם תשוו לפי אמות מידה בית-ספריות, ובטח בחשבון, לא בטוח שאנחנו נצא כ"כ טוב

[רוני.של.4*]

רק על החשבון - אנחנו הוצאנו את הילדים מבית הספר והגן לפני כשנה וחצי. מיד כשיצאנו החלטתי שאני לא מלמדת שום דבר ונותנת לילדים מנוחה... אבל כן הצטרפנו כמובן לחוגים ופעילויות מהנות. יצא מזה שהם למדו הרבה יותר רק מלחוות ולהשתתף ולהנות מה שחיזק אצלי את ההחלטה שלא לבנות להם לו"ז "לימודי" כמו שחשבתי בהתחלה שאעשה. לימדתי רק מה שביקשו (כששאלו אותי שאלות, או ביקשו מפורשות למשל בת השש רצתה ללמוד קריאה וכתיבה). בערך חצי שנה לתוך החינוך הביתי, החלטתי ש"חשבון צריך בכל זאת" - כי אחרת אין דרך ללמוד אותו. רכשתי חוברות והחלטתי שאני יושבת עם כל אחת חצי שעה בשבוע (השתיים שבגיל בי"ס). בהתחלה היה מירמור, אח"כ זה דווקא הלך בכיף, ואח"כ שוב התחיל מרמור. אז בקיץ האחרון החלטתי שאני נוטשת את זה בינתיים. על הדרך יצא שהן מבינות חשבון מצויין, לפחות דברים בסיסיים, כי כל הזמן יוצא להן לספור ולמנות ולחשב מתוך משחק ומתוך החיים (בישול ואפיה עם מידות, קניות, שקילת ירקות, האם דמי הכיס שחסכתי יספיקו לי לקניית החפץ שרציתי, וכד'). הילדות מידי פעם זרקו לאויר אמירות סטייל "אני שונאת חשבון", "איכס, חשבון זה משעמם!" ועוד כהנה וכהנה פנינים. ופתאום, השבוע עלתה בקשה של הבנות (!!!!!!!) לחזור לעבוד בחוברות החשבון! לבד, הן בעצמן ביקשו! פתאום הן נזכרו בגעגוע כמה כיף היה לשבת עם אמא, חצי שעה לבד בלי שאף אח או אחות מפריעים (וזה לא מובן מאליו במשפחה של 4 ילדים, שרוב הזמן הילדים רק עם אמא), ופתאום הן נזכרו גם איזו גאווה וכיף עלו בהן כשפתרו תרגילים בהצלחה, או כש"נפל האסימון" והן הבינו תהליך חשבוני מסויים. הבוקר הוציאה בת מס' 2 את חוברת החשבון המאובקת מהמגירה שלה והושיטה לי אותה בנחרצות: אמא, בואי נשב!! וואלה, ישבנו הגדולה עוד ישנה, והצלחתי לשלוח את שני הקטנים לבשל לנו משהו במטבח המשחק... היה כיף!

ועל הבורות באופן כללי - אני לא רואה בורות בקרב ילדי החינוך הביתי. לפחות לא אלו שאני מכירה. לרוב הילדים יש שפה עשירה, הם קוראים המון להנאתם, יש להם ידע כללי נרחב כי דברים מעניינים אותם והם לא מפחדים ללכת לחקור, ויש להם מי שיעזור להם ויפנה אותם למקורות המידע שהם מחפשים. או שהם יודעים לחפש לבד, שזה משהו שאני לא בטוחה שילדים אחרים יודעים כל כך בקלות... או שכן, אני לא סגורה על זה. יכול להיות שיש דברים שבבי"ס מלמדים את כולם, אז יש ידע משותף לכל הילדים שלילדי החינוך הביתי אין. או שיש ידע אחר, או שהוא בא בזמנים אחרים. אבל בורות?? בשום פנים ואופן לא רואה כזה דבר, ואם כבר אז ההיפך.

[תבשיל_קדרה*]

_גם אצלי לא אוהבים חשבון כלל, ואנחנו בחינוך ביתי- סליחה על הפגיעה בתאוריה, בשמת happy.
מנסים להבין שצריך איזה מידה של ידע בעניין , ולנסות ללמוד אותו מידי פעם, אבל תמיד נתקלת בהתנגדויות_

שניה, אני חייבת להבין.
יש אפשרות אחת - שילדים לא נמשכים לתחום של חשבון, וחיים טוב.
יש אפשרות אחרת, שיש לחץ/ציפיות, וילדים לא אוהבים את זה.

למה את (ורחל) מתכוונות?

האם לילדיכן אין משיכה לתחום, או יש להן התנגדות מול משהו?
כי התנגדות יכולה להיות רק מול כח אחר. (אני דוחף קיר, קיר דוחף אני. ככה ניסח מורה אחד לפיסיקה את החוק השלישי של ניוטון).
אפסו את הכח המופעל, וההתנגדות תתאפס מעצמה.

[ניצן_אמ*]

אני חושבת שהכל עניין של אוירה. אצלנו יש אהבה גדולה למתימטיקה בבית, ועם זאת, אנחנו לא מדברים עליה ולא מלמדים אותה. אבל בכל גילוי של חשיבה מתימטית, אנחנו מתפעמים ומתרגשים ונהנים, כי היא בדמנו. אני יכולה בקלות לדמיין ואף מכירה מצבים בבתים אחרים שבהם יחס לא-אוהב לנושא מסויים בבית, יהפוך אותו לטעון. "לא אוהב" זה לא רק לא מתפעם, זה גם לחוץ, מצפה, מפחד, נוקשה באיזשהי צורה.

לא יודעת אם זה מה שקורה פה, אבל גם אצלי עלתה התחושה - אפסו את הכח המופעל, וההתנגדות תתאפס מעצמה.

[אביבה*]

אני חושבת שבמערכת החינוך יש דגש רב מדיי (נניח פי 20 ממה שצריך) על מתמטיקה. בכמה מתמטיקה אתם משתמשים בחיי היום יום שלכם ב-10 השנים האחרונות כמבוגרים? שווה לעשות בדיקה ולראות. כנראה שזאת בדיוק רמת המתמטיקה שצריך... אני בנאדם שמבין מעולה מתמטיקה וללא שום חסם בנושא. אבל מעבר ללחשב איזה גודל שטיח צריך לקנות (אורך כפול רוחב של החדר), ועוד כמה חישובים קלילים של 4 פעולות חשבוניות ואחוזים כשאני מכינה חשבוניות ללקוחות שלי או כשאני מחשבת כמה הוצאנו החודש על אוכל (ברגע שזה עובר את רמת הקליל, אפילו אני שאוהבת מתמטיקה עוברת למחשבון), לא זכור לי שהשתמשתי יותר מדי במתמטיקה בעשר השנים האחרונות. אי לכך, אנחנו בבית לא לומדים מתמטיקה בצורה "מסודרת", אבל כשהם שואלים דברים, אני בהחלט מבקשת מהם שיחשבו את זה לבד. (בדיוק כמו שאני מבקשת מהם שיכינו לבד סנדביץ אם הם רעבים...) הבקשה להסתדר לבד היא בעיניי דרך חינוך מצוינת. מחייבת את הילד להתמודד ולשפר יכולות. לא רואה שום סיבה ללמד מתמטיקה מעבר לזה. לא רואה סיכוי אמיתי שמבוגר ממוצע שהיה בחינוך ביתי ולא למד מתמטיקה מסודרת לא ידע איך לחשב גודל שטיח או להוציא ללקוח חשבונית.

[בשמת_א*]

_גם אצלי לא אוהבים חשבון כלל, ואנחנו בחינוך ביתי- סליחה על הפגיעה בתאוריה, בשמת .
מנסים להבין שצריך איזה מידה של ידע בעניין , ולנסות ללמוד אותו מידי פעם, אבל תמיד נתקלת בהתנגדויות_
בהמשך למה שכתבה תבשיל קדירה, וגם ניצן אמ, אני לא חושבת שאנחנו מדברות על אותו דבר.
אם יש התנגדות - זה לא החשבון שאני מדברת עליו.

אני מדברת על משהו שאין לו שם.
כשהילדים שלי - ואחרים שאני מכירה בחינוך הביתי - עושים את ארבע הפעולות החשבוניות ומוצאים כל מיני חוקיויות במספרים בכיף אדיר, לא קוראים לזה "ללמוד חשבון". בכלל, בשנים הראשונות הם לא ידעו לדעתי שיש לזה שם, "חשבון". פשוט שיחקו במספרים ונהנו.
ברגע שבא מישהו מבוגר, עם איזו קונצפציה של "צריך ללמוד חשבון" - זה כבר לא התהליך הטבעי. זה קצת להכניס את בית הספר, ולא מפתיע שמקבלים תגובות של בית ספר... (-;

[תבשיל_קדרה*]

חשבון הוא רק חלק קטן מהמתמטיקה.
לדעתי ביצוע פעולות חשבון במספרים גדולים, או בשברים, הוא ענין של מיומנות, אימון, ואינו תנאי להבנה.

[תבשיל_קדרה*]

אה, שניה,
זה לא סותר את העובדה שאני מסכימה עם אביבית - משתמשים בחיי היומיום במעט מאוד מהמתמטיקה שלומדים בבית הספר. כן משתמשים, אגב, במתמטיקה שלא לומדים בבית ספר (וטועים...).

[רחל*]

שלום ותודה על כל התגובות,
החלטתי לספר קצת מה עברנו במסגרת ההתמודדות עם חשבון.
אז ככה- מצאתי לומדות מחשב של חשבון לכיתות יסודי, קניתי לכיתות א' ו ב'. החלטתי לנסות, ושהם יגידו אם מתאים להם.
מסתבר שהם ממש מתים על זה.. (יש תור מי ראשון, ואני מגבילה אותם בזמן, כך שזה ממש צ'ופר...)
יתכן שזה בגלל שאין לנו בבית טלויזיה ולא משחקי מחשב, אז הם ממש מתלהבים ממה שיש שם.
חוץ מזה הפסקתי לגמרי עם חוברות חשבון הרגילות של בי"ס. וקצת "עזבתי את הנושא" .
השבוע (בערך חודש מהשינוי) הם התחילו לדבר בינהם על חשבון ולשאול אחד את השני שאלות. וגם הגדולה, שממש היה לה אנטי, פתאום היה נראה שהיא נהנת מזה.
בקיצור הבנתי שהלחץ שלי כנראה עבר אליה והיא התנגדה (כמו שכתבה ניצן אמ: אפסו את הכוח המופעל וההתנגדות תתאפס מעצמה. תודה לך!),
ועכשיו אני מנסה יותר לזרום ופחות להעיק (תמיד טוב), ולא לדאוג שהיא לא תהיה ברמה של בי"ס. נראה אם זה ילך.

[סמדר_נ*]

בכמה מתמטיקה אתם משתמשים בחיי היום יום שלכם ב-10 השנים האחרונות כמבוגרים? שווה לעשות בדיקה ולראות. כנראה שזאת בדיוק רמת המתמטיקה שצריך
אישית, אני אף פעם לא זוכרת בע"פ את נוסחת ההמרה מפרנהייט לצלזיוס. אני מחשבת אותה עפ"י שתי נקודות שאותן אני משום מה כן יודעת בע"פ, בגלל התנור. מערכת משוואות בשני נעלמים.
למדנו את זה כשלמדנו פונקציות לינאריות, או אולי גיאומטריה אנליטית, נדמה לי, אי שם בכיתה ט' או י'. שימושי מאד. או קיי, מותר להכניס מתימטיקה תיכונית לרשימת "המתימטיקה שבאמת צריך?" באמת, תאמינו לי, אני זקוקה לפרוצדורה הזאת בערך פעם בשבוע. האמריקאים האלה מתעקשים להשתמש בכל מיני מידות ממש לא אינטואיטיביות (טוב, בינתיים כבר למדתי בע"פ את הנוסחה, אחרי שחישבתי אותה איזה שבע פעמים). אה, וקומבינטוריקה (בזמני -- כיתה י"א-י"ב, צ'ופר ל 5 יחידות בלבד) זה ממש חשוב כי אחרת אני לא אדע איך לשלב את התוספות על הפיצה (הביתית).
הנקודה שלי היא שזה לא חד כיווני -- עולה "בעיה" בחיים ואז לומדים את מה ש"צריך" כדי לפתור אותה. לפעמים זה עובד גם הפוך -- אנחנו משתמשים בכלים מסוימים לפתור בעיה משום שהם כבר ברשותנו, ואז אנחנו פתאום "צריכים" אותם. יותר מזה, לפעמים אנחנו מזהים "בעיה" ככזו רק משום שאנחנו כבר מצוידים בכלי לפתרון (כמו שמנסח אישי -- "פתרון שמחפש בעיה").
אני בטוחה שהאיש שלי, ד"ר למדעי המחשב, ללא ספק מתמטיקאי, שלא זוכר בעל פה כמעט כלום, גם לא את לוח הכפל -- משתמש בחיי היומיום גם בפרוצדורות מתימטיות מורכבות מאלה שתיארתי. ולא רק לצורכי עבודה. פשוט משום שהן ברשותו.

אגב, לא רק מתימטיקה. אני יכולה לתת דוגמאות לא מעטות לידע שאני אוחזת בו, אני נשבעת בזאת שהוא מאד נחוץ לי לחיי היומיום -- ובכל זאת רוב האנשים סביבי אינם אוחזים בו (ואוחזים, מן הסתם, בידע חיוני אחר). אני, למשל, ממש צריכה ומשתמשת בחיי היומיום בידע שרכשתי בדקדוק עברי. זה בעיני ידע חיוני. וגם לדעת להכין לחם שאור זה ממש חיוני, אני לא מבינה איך זה עדיין לא חלק מתוכנית הליבה. מה, כולם אוכלים ספוגי אמבטיה בתור לחם? אם תשאלו את בן הכמעט שש שלי, חיוני מאד לדעת את ההבדל בין כל סוגי תוכי הארה, כולל ארה יקינתונית וארה LEAR (מה זה בעברית בכלל?), שלי נראים זהים לחלוטין, כי אחרת איך הוא ידע לבנות את מופע התוכים שהוא יארגן כשיהיה גדול ויהיה מאלף תוכים.

טוב, ברור שלכל אחד יש "צריך" אחר. זה נאמר כאן בהזדמנויות רבות. אני אומרת יותר מזה: חלק גדול מהדברים שאני "צריכה" לדעת, לא ידעתי שאני "צריכה" לדעת עד שלא התוודעתי אליהם, בחשיפה מקרית או מכווונת (חשיפה מכווונת זה למשל, שיעורים). ומרגע שהם הפכו לנחלתי הפרטית, הם נהיו ידע מאד מאד חשוב, שימושי וחיוני, שקשה לי לתאר את חיי בלעדיו. והרבה פעמים, בשלב החשיפה הראשונית, ולפעמים גם אלה שאחריו, לא מזהים את הרלוונטיות. וכן מזהים/בונים אותה מאוחר יותר.

עכשיו, אני לא באה לדבר כאן בשבח הכפייה, בשבח ביה"ס, בשבח מט"ח (טוב, הם דווקא בסדר) ההלחצות הכללי. רחוק מזה. אני מאד בעד התיאור של מה שקורה בבית של בשמת, ומה שאומרת ניצן. אבל אני מסכימה עם ההולכת באתרים בכך שאין כל רע גם בלמידה פורמלית ומכווונת, מדי פעם. זה לא "חוסר שחרור". כשלעצמה, ובלי כל המטען הבית ספרי המתלווה, זו פשוט עוד דרך ללמוד משהו.
בעצם, כל מה שאני אומרת הוא שצריך להיזהר עם "צריך" בדיון. לשני הכיוונים. ולפעמים כדי לדעת אם "צריך" או "לא צריך" משהו, צריך להכיר אותו. אנחנו עוד עשויים להיות מופתעים.

[מצ'רה*]

אם תשאלו את בן הכמעט שש שלי, חיוני מאד לדעת את ההבדל בין כל סוגי תוכי הארה, כולל ארה יקינתונית וארה LEAR (מה זה בעברית בכלל?), שלי נראים זהים לחלוטין
D-: לגמרי חיוני!

[גברת_פלפלת*]

בתור מישהי שנחשבה לתלמידה טובה בבית הספר, וממוצע הבגרויות שלי הוא 100.6, אני יכולה בבטחון מלא לומר שאני לא זוכרת הרבה מכל מה שלמדתי ונבחנתי עליו, ושרוב השנים האלה היו מיותרות ומבוזבזות. אם הייתי גדלה בחינוך ביתי, הייתי יודעת הרבה יותר. אני אוטודידקטית, וכל מה שקראתי בעצמי, מתוך עניין- אני זוכרת עד היום (להבדיל משיעורים שטחנו לנו אותם במוח שוב ושוב). מה שכן, הרבה ידע חיוני אין לי, וגם קשה לי ללמוד אותו לבד: איך לנהל תקציב משפחתי, איך לנהל עסק פרטי, איך לשווק, איך לתלות מדף (אבא שלי, לחלוטין לא שוביניסט בדעותיו, פשוט מעולם לא חשב ללמד אותי ואת אחותי, אבל כן את האחים שלי. התוצאה: אני קודחת להם במוח שיבואו לקדוח לי ברגים בקירות (-:) ועוד כל מיני דברים חיוניים.
בבית הספר למדנו אנגלית- בזבוז זמן משווע. לא למדתי כלום בכל השנים האלה. איך למדתי אנגלית? מלראות סרטים באנגלית, לשמוע את המילים ולקרוא את התרגום (לא משהו מתוכנן, זה פשוט קרה). כמו שילדים לומדים היום ספרדית מצפייה בטלנובלות. הבן שלי (בן 3) כבר מדקלם משפטים באנגלית: אמא, look at him (כי כשהוא עושה משהו מתוק או מצחיק אני מפנה את תשומת הלב של מי שלידי- שיסתכל עליו, והוא פשוט קלט) וכשאני מנסה לומר משהו בדיסקרטיות לבן הזוג שלי על אבא שלו הוא ישר עולה עלי: אמא, FATHER זה אבא. לא צריך ללמד, זה בא לבד.

אגב: פאדיחה להודות, אבל עד היום אני לא יודעת לעשות חילוק ארוך. (קיבלתי 100 ב- 3 יחידות מתמטיקה). אז מערכת החינוך כביכול הצליחה איתי (שוב, תעודת בגרות מהממת) אבל אני לא יודעת לחלק!

אני לא חושבת שהבן שלי יהיה בחנ"ב כשיהיה בבית הספר (הוא, להבדיל ממני, היצור הכי חברתי שיש, וזו הסיבה היחידה שאשלח אותו- אני לא מספיק חברתית כדי לספק לו את הצורך הזה), אבל הוא בהחלט לא יהיה בבית ספר קונבנציונלי.
אני חושבת שצריך ללמד ילדים קריאה, באופן כזה שיחדיר בהם את האהבה למילה הכתובה- זה הדבר הכי חשוב- ומכאן הם יכולים ללמוד הכל לבד (פשוט לפתוח ספר, לגלוש...). גם חשבון זה חשוב, ומעבר לזה- הכל כבר בא מהם.

[תבשיל_קדרה*]

קיבלתי 100 ב- 3 יחידות מתמטיקה
סליחה, כן? אבל זה לא מעיד על כלום, אפילו לא על ידיעה טובה של החומר שנלמד בבית הספר היסודי.

אני חושבת שצריך ללמד ילדים קריאה, באופן כזה שיחדיר בהם את האהבה למילה הכתובה
כלומר להניח להם ללמוד בקצב שלהם וביוזמה שלהם

[מתמטיקה*]

אפרופו, מתמטיקה - יש את הספר "חשבון להורים" שכתב רוני אהרוני, מאוד מומלץ ויש ספרי לימוד ידידותיים לגילאי בית ספר היסודי - פשוט אין צורך לתרגל כל כך הרבה כשלומדים בחינוך ביתי כי פשוט לא חייבים...

[תבשיל_קדרה*]

חשבון להורים

[גברת_פלפלת*]

_קיבלתי 100 ב- 3 יחידות מתמטיקה
סליחה, כן? אבל זה לא מעיד על כלום, אפילו לא על ידיעה טובה של החומר שנלמד בבית הספר היסודי._
זו בדיוק הטענה שלי (-:
קיבלתי מאה בשלוש יחידות ואני לא יודעת לעשות חילוק ארוך!!

_אני חושבת שצריך ללמד ילדים קריאה, באופן כזה שיחדיר בהם את האהבה למילה הכתובה
כלומר להניח להם ללמוד בקצב שלהם וביוזמה שלהם_
אני מניחה שכן. מעשית אני לא יודעת איך הייתי עושה את זה, כי הבן שלי רק בן שלוש. אבל הוא כבר שואל: מה כתוב פה? ופה? ופה? זאת אומרת שיש להם את הרצון לידע, ולא חושבת שצריך לכפות עליהם שום דבר.
אני מספרת לו המון סיפורים, הוא שואל כל כך הרבה שאלות (קשות, שאני צריכה לעשות עליהן גוגל) אז למה צריך להכריח איזה 'למידה' מזוייפת כשזה כל הזמן קורה גם ככה?

[פלוני_אלמונית*]

ואו! איזה דף מרתק! (קראתי בינתיים את שמונה התגובות הראשונות ואני נלהבת לקרוא את כולו.) אני גם שוקלת לאמץ את הדרך של חינוך ביתי. כרגע הראשונה שלי היא עוד לא ממש בת שנה והבא\הבאה בדרך, אבל אני מרגישה שזה ממש בכלל לא מוקדם להתחיל לקרוא על זה, כי זה נושא כל כך חשוב ומהותי, ובאמת יש הרבה מה לדון בנושא הזה. אני מודה מקרב לב לכל הכותבים והכותבות!

[פלוני_אלמונית*]

חדשים באתר ובחינוך ביתי, נראה ומרגיש לי שחזרנו לבית שלא עזבנו.

[תמרוש_רוש]

ברוכים הבאים!