שמיכת, מה,יש באמת "אגודת טלאים"?? איזה קטע. לא העליתי על דעתי
הבעיה היא שאני לא ממש פנויה לזה, למרות שיכול להיות נחמד. אני אוהבת לתפור ולעשות עבודות יד,אבל קשה לי להאמין שאפשר לבוא עם ילדים... בכל מקרה, אכנס ואבדוק. תודה לך. זה כיוון שלא העליתי על דעתי...
ואם כבר בעבודות יד עסקינן, אז הבוקר ישבתי עם גאיה, ולפי הוראותיה הכנתי בובות של מלך ומלכה (כמובן...) מגלילי נייר טואלט ובדים וצמר. יצא מקסים.
בנותיי מוציאות ממני יצירתיות שלא האמנתי שחבויה בי. הן "מכריחות" אותי לשבת וליצור עימן, ועבורי זה ממש מאמץ, אבל יוצאים דברים ניפלאים. מודה לכן, בנותיי.
אור התעוררה הבוקר מוקדם והודיע שהיא רוצה ללכת לבית הספר. בדרך כלל היתה הולכת בימי שני באמצע היום לשלושה שיעורים, אבל הבוקר רצתה ללכת יותר מוקדם, כמו בימים שגאיה באה לגן.
שאלתי אותה "למה את רוצה ללכת מוקדם יותר" ? "כי אני רוצה לדעת מה הם עושים שם ", היא ענתה.
"אז תישאלי את הילדים", עניתי.
"אבל אני רוצה ליראות" היא ענתה. "ואני רוצה ללכת כל יום".
"זה אנחנו לא עושים". עניתי. "אם תלכי כל יום כל היום לבית הספר, לא תישאר לנו אורציק. אני חושבת שחשוב שיהיה לך גם זמן בית, שבו תוכלי להיות את ולעשות דברים שלך שלא קשורים לבית ספר,ולהיות עם אחיותיך, כמו שכיף לך עכשיו עם תומר (הן שיחקו ביחד הבוקר והיה לאור מאוד כיף). "(מבט חושב ומבין בעיניה של אור)
"אבל פה אפשר לפגוש ילדים רק בבית הספר" היא ענתה.
"נכון, ובגלל זה אתן כן מבקרות בו, אבל מאוד חשוב בעיני להשאיר מספיק זמן שבו אנחנו בלי בית ספר."
"או קיי".היא ענתה.
את מבינה על מה אני מדבר"? שאלתי.
"כן". היא ענתה.
השיחה היתה נעימה ונינוחה. ללא כעס כלל. רק הבהרת עמדות. (חבל שאי אפשר להעביר אינטונציה דרך המחשב
).
אני שמחה שהיא התקיימה.
בנתיים כך עומדים הדברים. ניראה מה יהיה.
אני מרגישה שאני מתחילה להרגע. הדברים שכתבתם לי והתמיכה של כולכם מאוד עזרו. א
אמא של יונת, דברייך שמורים בליבי, ועזרו לי להבין איך להתמודד ומה קורה.
שרה לה, תודה שהיזכרת לי שאצלך יש אחת בבית ספר מבחירה ושניים בבית. זה מראה לי שאפשר.
ולכל השאר, ענת המקסימה על התמיכה לאורך כל הזמן, בקי שלא חוששת להגיד הכל בפנים, ליזה שעוקבת בהתמדה,טרה,נמושית שהופיע פתאום בדף.תודה לכולכן שהייתן שם. (אם שכחתי שם כלשהו, סליחה. זה כמו בתודות של בר מיצוה
)
הדרך עוד ארוכה ולא יודעת לאן תוביל, אבל עם תמיכה כזאת, אשמח להמשיך.
>אורית מתחילה לצאת מתוך הרחמים העצמיים בהם שקעה לאחרונה<
כן, כן.). עכשיו נישאר שם האח הצעיר והוא מקוה שהכל יהיה בסדר.
