משתתפים באתר שהפסיקו לכתוב

אנונימי

_{ראו גם: לאן ולמה נעלמים אנשים מהאתר}

דף נבירה עצמית
דיון שהחל בדף: פעוט מבקש עצמאות.

יוצא, בשמת, שכל מי שנכנס לפה עובר תהליך. ויוצא שאת מהווה קול, בהתחלה חיצוני, אחר כך גם יותר פנימי, בתהליך.
כל הכבוד לך על אורך הרוח להיות כל הזמן בכל שלבי התהליך של כולם. באמת!

יוצא , בשמת , שכל מי שנכנס לפה עובר תהליך
בתחילת קיום האתר, היתה תופעה בולטת (לעיני) של אמהות שבאו, חלקו, שיתפו, התלבטו, עברו תהליכי שינוי, והלכו לדרכן - כלומר הפסיקו לכתוב פה, או הפחיתו מאוד את כמות הכתיבה פה.

לדעתי גילה התכוונה שאנשים נכנסים לכאן כשהם עוברים תהליך מסוים הקשור בעיקר להורות בשלביה הראשונים. רובם נעזרים במידה שצריכים וממשיכים הלאה, חלקם נשארים.
לדוגמא אישה שעסוקה בסוגיה האם להמשיך להניק או לעבור לתמ"ל, נכנסת נעזרת, בוחרת מה שבוחרת ולאחר מכן מאבדת עניין.
הנשארים הם אלה שמחפשים אלטרנטיבה יותר מקיפה, כמו חינוך ביתי ואז האתר ממשיך למלא עבורם פונקציה חברתית תומכת.
או כמובן, אלה שמעבר לאתר מחוברים גם לקהילה והאנשים פה הם החברים הישירים שלהם, ולא רק וירטואליים.

מעניין, אני לא שמתי לב. אולי אלה כאלה ששינו את הניק שלהם? או בעצם גילו שההתמכרות ל מה חדש קשה מדי, ולכן נגמלו...

לגבי התהליך:
אני כרגע נמצאת במקום שהשינויים שעשיתי בעקבות עקרון הרצף / האתר הם בעיקר בתחום הנשיאה, למרות שבתי כבר די גדולה.
(עד גיל 8 חודשים היא ינקה חלקית בעקבות פגות והייתה במנשא, אחר כך ועד שהכרתי את האתר העדפתי שתלך במקום להיות על הידיים. כיום היא עלי כמה שרוצה ויש לזה השפעה מאוד מרגיעה עליה.)
אני בהחלט מרגישה שנכון לי לחיות בחוץ, בטבע, ללא רכוש שמסוכן / מתקלקל / מתלכלך וצריך לשמור עליו מילדים. ובשבט רב גילאי.

אני משתדלת לחיות ככה ככל הניתן ומתכננת שינוי משמעותי כדי להתקרב לאידיאל שלי. זה יבוא, אני מקווה שבקרוב.
כרגע בתחום התזונה אין לי צורך בשינוי למרות שהתזונה שלנו ממש לא משהו . מאמינה שגם זה יבוא .

אמהות שבאו, חלקו, שיתפו, התלבטו, עברו תהליכי שינוי, והלכו לדרכן.
רגע, אני לא הלכתי לדרכי! גילה, לשיטתך אני אמורה?:-D

מעניין, לא חשבתי על זה, אבל אני בעצם התלבטתי בכל הסוגיות המדוברות כאן (טוב, אולי מלבד ברית מילה;-)) ולרוב החלטתי להישאר עם המיינסטרים. לא ילדתי בבית, אני מחתלת, לרוב, בחד-פעמי, איני מתכוונת להניק עד גיל 6, לא העברנו את כולם לחינוך הביתי ולא למיטה המשפחתית, ואני מחסנת אותם את רוב חיסונים. אמנם ילדתי (סוף סוף:-))לידה טבעית, אני נושאת את התינוקות שלי, מניקה אותם וישנה אתם במיטה ולא מחסנת בזמן שנאמר לי בטיפת חלב (האדון בן 14 חוד' אמור בקרוב לקבל את החלק השני של המחומשת בלבד), אבל נהגתי כך גם קודם (או לפחות רציתי מאוד), אולי עם פחות ביטחון עצמי ועם יותר התלבטויות, אבל בכל זאת. איני חושבת שמה שהפורום הזה שינה בי הוא בתחום ה"כן או לא עיקרון הרצף בחיי היומיום". זה יותר הקטע של מודעות, של מה אני רוצה, של להיות קשובה לצרכיי ולתחושותיי, כמו גם לאלה של בני המשפחה, של המון המון דברים קטנים ונעלמים לעין שאפשר להגיד שהם אלה שמחברים אותנו לחיינו ולחיי ילדינו וגורמים לנו לכל-כך הרבה עוצמה, הנאה ואמת...
אני מסבירה את זה ממש גרוע, כנראה שעוד לא חשבתי על זה מספיק.

חבצלת - לא רק שהסברת נהדר, אלא ש(בלי להתכוון) הסברת גם בשמי!

חבצלת -
קודם כל, לא טענתי שכל מי שעבר תהליך הלך, הולך, או אמור לעשות כן.
ספציפית לגביך - אין לי שום תכניות שתעלמי.

חוצמזה, מעולם הגדרתי את "באופן" כאנשים שמעבירים את ההורות ואת החיים שלהם דרך מסננת של המחשבה שלהם, וגם אם הם בוחרים לעשות "כמו כולם", זו בחירה, ולא היסחפות עם הזרם.

אוי, איזה קטע, גם אני הייתי פה פעם ונעלמתי.
האמת, יש לי אחלה תירוץ: הלך לי המחשב! ויש עוד אחד: נולד לי עוד ילד. האמת, נעשה סדר. לפני קצת יותר משנה וחצי נולד לי עוד ילד. לפני שנה בערך הלך לי המחשב. עכשיו יש לנו מחשב חדש, אינטרנט מהיר, מקלדת נעימה ורכה - אבל אין זמן. בשעות האלו אני כבר בד"כ חולמת, או עושה ספונג'ה. האמת אני חולמת הרבה בזמן שאני עושה ספונג'ה.
ואולי גם פחות דחוף לי לכתוב כל-כך הרבה כמו פעם כי יש לי קצת יותר בטחון באינסטינקטים שלי. זה לא שאין שאלות, תהיות, צרות, בעיות וכו'.

לגבי מי שנכנס לפה, עבר תהליך ויצא - אני מהווה דוגמא (לדעתי אחת מרבות) של מי שהתעניינה מאוד ורצתה לשתף ולהשתתף, אבל בהחלט לא הייתי מוכנה לקבל את הסמכויות הדומיננטיות השולטות באתר ואת אופן ההתייחסות הלא-מכבד שלהן. כתוצאה, אני ממשיכה ליהנות לקרוא באתר - ואיבדתי את הרצון לשתף את הנוכחים במחשבותיי (וזה בהחלט הפסד גם לאתר).

כן, אין ספק שאנחנו לא מתאימים לכל אחד, או אפילו לרוב האנשים. מזל שיש עוד כל כך הרבה פורומים אחרים! אני מקווה שתמצאי את מקומך, ואולי גם תחזרי אלינו מדי פעם לבקר.

שרון - אני מבינה אותך לגמרי, זה עלול לקרות לי בקרוב.

שרון, גם לי היו תקופות של היסגרות, זה בא והולך, אני מייחסת את זה לרגישויות שלי, לתהליך שלי, וכמו שיונת ציינה באמת לכל אחד הדיאלוג המתאים לו, וחוץ מזה גם רק לקרוא זו דרך להשתתף, אז אם זו הבחירה שלך היא לגיטימית כמו כל בחירה אחרת, ואני חושבת שהדיאלוג כמה אני מוכנה לחשוף וכלפי מי הוא דיאלוג שלכל בריא ונכון .

מאוד קשה לי לאבחן אם ה"הזמנה" למצוא את מקומי במקום אחר היא ידידותית או עוינת - הבדלנות עטופה בכל כך הרבה חיוכים! ובכל זאת, אי אפשר לגייס מעט שבמעט של סובלנות ולהתעניין באמת במה שמהווה גורם דוחה לכוחות פוטנציאליים שהיו יכולים לתרום לכן משהו? ולו קטן שבקטנים? נו טוב, למה לי בעצם. שיהיה לכן המשך דיון מהנה.

שרון, אשמח אם תכתבי מה דחה אותך, ואולי אלמד מזה משהו לעתיד. את מוזמנת לעשות את זה כאן, או בדף האישי שלי, או בדף חדש, או בכל דף שנראה לך מתאים. אני מבטיחה להקשיב.

יחד עם זאת, הרבה מהדעות והמעשים כאן הם קיצוניים ביחס לנורמה בתרבות שלנו וזה כנראה לא ישתנה. בנוסף, כדאי לשים לב שזה שאנחנו עושים דברים שונים מאחרים עדיין לא אומר שאנחנו פתוחים יותר או מקבלים יותר או נחמדים יותר או תומכים יותר או סובלניים יותר. אנחנו אנושיים. אם את מחפשת מקום "טוב" יותר מאחרים -- זה לא כאן. אם את מחפשת מקום לדבר על הנקה, לידה טבעית, מדור חינוך ביתי, מדור אקולוגיה ושאר דברים באופן טבעי -- נשמח!

הרבה מהדיבורים על לידה טבעית, הנקה ארוכה ו לינה משפחתית לוו בתיאורים של פתיחות, סבלנות ורגישות לילדים שלנו, לגופנו, לנפשנו ולמשפחתנו.
לכן טבעי שיש ציפייה לפתיחות, סבלנות ורגישות כלפי ה"משפחה" המורחבת של הקהילה ואורחיה, כעוד פן ביחסים של שמירה על הסביבה...
זה לא קשור למקום "טוב" יותר או פחות, אלא לאיזו תחושת הבטחה שעולה מתוך הרגישות הגדולה שמאפיינת חלקים נרחבים של האתר.
כשתחושת ההבטחה מתנפצת לה, יכולה להיווצר תחושת החמצה ואכזבה.

שרון , הכוונה שלי הייתה ידידותית ובשום אופן לא עוינת, גם אני אשמח להמשיך ולקרא מה יש לך לומר בעניין .

תודה לכן, אני בהחלט מרגישה מוזמנת לנסות שוב את מזלי באתר. צודקת יולי, שההשקעה המרובה שלנו בהכרת הדקויות והרגישויות של הצרכים הפיזיים והרגשיים שלנו ושל האהובים עלינו ביותר אמורה, לפחות בעיני, לתת פירות גם ביחסינו עם האחר הלא-מוכר, לפחות בדרך כלל וודאי כהעדפה מוצהרת. כמובן שכולנו אנושיים. אני אנסה להסביר מה הפריע לי וגם לדבר על דברים אחרים בדף בית שאפתח על שמי.

אני לא מבינה איך הדף הזה הגיע ל מה חדש אם אף אחד לא הוסיף כלום מאז פברואר שעבר , אבל מאחר שנתקלתי בו , אני רואה על עצמי שגם אם בחצי השנה האחרונה נעלמתי , וכשחזרתי אני כמעט רק קוראת (ולא מכורה , יכולה להכנס פעם בעשרה ימים , לעומת הפעמיים ביום של פעם )
בכל אופן התהליך לא הפסיק , אני משווה למה שכתבתי שנה שעברה ורואה שהשנה עשיתי תהליך אפילו עוד יותר משמעותי מבחינת תזונה , הרפייה , הקשר עם ילדתי ועם העולם

וכל זאת תודות לכם , ואגב "רשויות האתר " האם הכוונה ליונת ובשמת ?? -
המילים שלכן כל כך מחלחלות , קראתי את בשמת היום בדף לגבי לידת בית של מונו נוקי , בכל אתר צריך שיהיו צדיקים שיביעו דעות גם אם הן פורצות קונצנזוס , כנקודות התייחסות לדיונים עתידיים .

אני לא מבינה איך הדף הזה הגיע ל מה חדש אם אף אחד לא הוסיף כלום מאז פברואר שעבר
הדיון הזה היה חלק מדיון בדף אחר, והופרד עכשיו לדף משלו.
ב-מה חדש לא הופיעה "הוספה", אלא "(דף) חדש".

יש לי רעיון בקשר למשתתפים אהובם שהפסיקו לכתוב.
יונת, אני יודעת שבמיוחד לך חסרים כמה כותבים (או יותר נכון כותבות). מדוע שלא תפני אליהם באופן אישי, ותציעי להם לפתוח _דף בלוג. ייתכן שכבר לא מתאים להם לבקר כאן באופן יומיומי או לכתוב בכל מני דפים מסיבות שונות, אבל אם יציעו להם לכתוב "יומן אישי" ייתכן שההצעה תקסום להם, וכולנו נרוויח מכך.

טרה, זה רעיון לא רע. אבל עדיין מעניין אותי להבין מה מביא אנשים להשתתף או להפסיק להשתתף. ההבנות האלה יכולות להשפיע גם על מוסכמות התנהגות שכדאי לאמץ וגם על פיצ'רים של צ'יק צ'ק שכדאי לפתח.

ממה שאני שמעתי לפחות מחלק מהאנשים: הפחתת הכתיבה קשורה בחוסר זמן (נראה לי שככל שנכנסים יותר לחינוך הביתי, ובמיוחד עם עוד קטנצ'יקים במשפחה זה נעשה יותר מורכב מבחינת זמן) וכן בגלל שאם כבר יש זמן חשוב להם אולי לכתוב לעלון עצמו ופחות באתר.

עדיין מעניין אותי להבין מה מביא אנשים להשתתף או להפסיק

זמן.

התהליך שהם עוברים עם עצמם , לפעמים נזרקים לכיוון אחר או נכנסים לתקופת תרדמה ואז לא מתאים לשתף או להשתתף .

התחבטויות לגבי החשפות ברשת בעקבות כך שמישהו מוכר שאינו מהקהילה מוציא עליהם אימפורמציה מהאתר .

וגם , כן , הדיאלוג הזה לא מתאים לכולם , ולפעמים אנשים נפגעים מתגובות שקיבלו ופורשים כמו שרון שכתבה כאן . (מונו נוקי - אני מקוה שלא נפגעת ממני , ואני מביאה שוב את הדוגמא של דיאלוג שיכול להופיע למרות השוני שתפיסות העולם .)

יש קטע של חוסר זמן ויש קטע של תהליך. זה עובד יחד. כי אם מאוד רוצים מוצאים זמן, ואם פחות, אז מוותרים על מה שפחות חשוב, כשלחוצים בזמן. מקווה שלכם זה ברור, כי לי לא...
<מחבצלת שפעם כתבה הרבה ואחר-כך קצת ואחר-כך כלום ועכשיו קצת חזרה>

התחבטויות לגבי החשפות ברשת בעקבות כך שמישהו מוכר שאינו מהקהילה מוציא עליהם אימפורמציה מהאתר .
כדי למנוע את זה אפשר להשתמש בכינוי ואפילו בכינויים.

שליחה על ידי מ_י* » 19 יולי 2005, 18:11

אני מצטטת לפה את דבריה של רוזה מרציפן מן הדף מהו חינוך ביתי. יש אנשים שנעלמים פשוט מפני שנעלבו.

_מאז כתבתי את דברי אתמול ועד הבוקר קולטת התהליך שלי:

מעיזה לקחת סיכון ולהגיד. (לא עלתה בדעתי האפשרות שזה יפגע במישהו, אחרת מן הסתם שלב זה אפילו לא היה מתחיל )
נתקלת בתגובות לא נעימות.
מתחשק לי לשים מראה מולן. - הרצון "להוכיח". ברוך השם מתגברת על זה. זו תגובה שכלתנית
לפגיעה שלי.

לא מבינה מה הקשר להנקה (עכשיו מבינה, אני חושבת, למה היתה הכוונה) ורוצה להרים את דגלי הכשרות שלי : גם אני מניקה!, גם אני מיישמת דברים רבים שנחשבים לגידול באופן טבעי!
תעודות בפקס.

מתחשק לי לעוף מפה. למחוק כל מה שכתבתי פה אי פעם. ולמנוע מהאתר הזה אותי. עונש.

שלב קריטי ומאלף. במצבים לא מעטים בחיי הלכתי עליו. כמי שעובדת עם אנשים על תבניות התנהגות
אני איכשהו ממתינה עם הצעד הדרסטי הזה.

בודקת את עצמי. אז מה כתבתי שם שפגע? "לעשות לביתי". מבינה שיכול לפגוע. מצטערת.
כותבת אבל הפחד לפגוע בולם.
הבלימה הזאת. משתיקה._

אצלי, בכל אופן, זה בגלל שאין זמן - אני מנסה להקים עסק ולטפל בבת השנתיים שלי והגדולה שלי כבר די מוזנחת וחוץ מזה המחשב תפוס רוב שעות היום והלילה כך שאין הרבה צ'אנס לכתוב פה משהו.

אבל הרבה פעמים אני מתכננת להכנס וזה פשוט לא מגיע לזה.

אמנם אני לא אמא, אבל גם אני הפסקתי לכתוב לאיזה שנתיים ועכשיו חזרתי.
בעיקר עניין של זמן.
וגם קצת במובנים שמוצגים ב האתר לאן , מרגיש שהאתר נהיה קצת המוני, מאד נשי, וגם לפעמים קשה להוציא את המוץ מהתבן.