^{דף מומלץ}

מהו חום?

• המשמעות של חום היא שהגוף "עובד"... ברובד הנפשי חום בא בעקבות תסכול מתמשך או כעס שצריך לצאת. אלה, הכעס, התסכול ואף בהלה כזו או אחרת (פחדים) מחלישים את הילדה ברמה הנפשית - מכך ברמה הפיזית. אז הגוף נחשף לאלימות של וירוס או חיידק מה שמחייב אותו להגיב. תגובה זו עולה כחום, או כסימפטום פיזי אחר. (צפריר שפרון)
• חום זה לא דבר שיש להיפטר ממנו. זהו מנגנון של הגוף שמסייע לניקוי הגוף מפסולת לא נחוצה, גם בהיבט הפיזי וגם בהיבטים הנרגשיים נפשיים. במידה ואת "נפטרת" מהחום באמצעים אלימים (כימיים), הניקוי יצטרך להתבצע דרך ערוץ אחר. היופי בחום הוא שהניקוי הזה יכול להתרחש מבלי שאנחנו אפילו נדע שהוא נחוץ. זאת החכמה של הגוף. לכן, אולי תנסי להתידד עם החום, לקבל אותו בברכה, להודות על המנגנון הנפלא הזה שמאפשר החום וחכי בסבלנות, בסוף הוא יורד והילד מחלים. (אורנה שפרון)

מה ה'באופנים' עושים?

כלום! על כלום שהוא יותר מהמון...

• חום גבוה אצל תינוקות איננו עשוי לפגוע במוח אלא אם יגיע ל- 43 מעלות. אין צורך להבהל מחום גבוה ואין צורך להוריד חום גבוה גם במצבים של פרכוסי חום. אלא שהבהלה והדאגה לילד בהחלט עשויה להעלות חששות (צפריר שפרון)
• לא מטפלים, רק מחבקים הרבה (כשלילד יש חום הוא צריך... חום) (חבצלת)

לטעם העורכת חיבוק הוא יופי של טיפול!
כמו גם: הנקה, חיבוקים וצחוק (בשמת א)

• התבונות ושוב התבוננות - עם דרגות עומק שונות. - מעקב אחרי המחלה , הכרות עם אופני ההתמודדות של הילד, איך החום או כל סמפטום מתנהג איתו ואיך הילד עם הסמפטום, מערכות הרחבות אני והילד, המשפחה והילד. ... מה המחלה באה לספר לנו או - ו לבקש שנשים לב(לשים את הלב במקום מסוים). (יעל זלאיט)

וגם: התבוננות בהתנהגות של החום יכולה לעזור לך - על-פי-רוב החום מופיע בגלים קבועים למדי. בדרך כלל בשעות הבוקר החום נמוך יותר לקראת ערב הוא מתחיל לעלות, עד שהוא מגיע לשיא בשעות הלילה. לפנות בוקר הוא מתחיל לרדת וחוזר חלילה. יתכן שהגלים יהיו הפוכים - בשעות הבוקר החום יהיה גבוה יותר ובלילה נמוך, זה כבר תלוי באישיות של הילד. במידה והמחזוריות הזאת מתרחשת, יש לשער שהחום הוא "טוב" ועתיד לרדת תוך שלושה עד חמישה ימים ללא כל התערבות כימית. עניין נוסף - יש קשר בין התנהגות החום לאישיות הילד. נסי לבדוק כיצד זה מתאים אצלך. ילדים מאד אנרגטיים מעלים חום גבוה הרבה פעמים, ואילו אצל ילדים רגועים יותר החום לא מגיע לשיאים כאלה. (אורנה שפרון).

• לא להכביד עליו תזונה. כשהגוף נלחם במחלה/זיהום הוא לא זקוק לאוכל שמכביד על מערכת העיכול. מרק עוף צח מאד יכול לעזור. מעט יוגורט מחלב עיזים. מזונות נוזליים וקלים לעיכול.
• חום זה תהלך חשוב בהתפתחות המחלה והילד. הוא דורש שתהיי שם בערנות, גם אם אמצע הלילה... זה קשה אבל אפשרי. (נועה ברקת)
• לסיום, עצת העצות: תקשיבי לעצמך, לאמהות יש אינטואיציה טובה לדעת אם משהו ממש לא בסדר (אמבט ים)

לחילופין...

להחמיץ!

• טובלת גרבים יבשות בחומץ, מלבישה על רגלי התינוק ועליהם עוד זוג יבש. עובד טוב, מתאים לשעות הלילה בהן החום בדרך כלל גבוהה, ולא מטריד את התינוק כמו אמבטיה למשל. (אורנה שפרון)
• לדלל החומץ מאוד - כמה כפות חומץ לסיר מים. (תבשיל קדרה).
• תימצות שיטת הגרביים...: לשים בקערה מים וחומץ בכמות קטנה ושווה ביחס של 1:1, אולי אפילו פחות חומץ, כדאי אולי לחקור יותר לעומק את זה. לטבול גרביים. לסחוט אבל לא היטב כך שהגרביים יישארו רטובים אך לא נוטפים. לשים על הילד. אחרי חצי שעה - שעה אני חושבת שאפשר כבר לראות ירידה בחום. אולי לא תמיד לגמרי, אבל זה יכול להוריד ולו במעלה אחת, ולפעמים זה עושה את כל ההבדל והילד חוזר לעצמו (פלונית)
• מסלול החום הוא מהראש כלפי מטה לרגליים. כל עוד החום נמצא באזור הראש הילד יהיה חסר שקט, עצבני ויבבני. המטרה - לעזור לחום לרדת לרגליים. האמצעי- בעיקר סבלנות וזמן. כרגע עד שהרגליים מרגישות רותחות אין הרבה מה לעשות - הרבה אהבה וסבלנות.כשהרגליים רותחות - לקחת סמרטוטים ולטבול במים עם חומץ ולעטוף את הרגליים עד הברך. זה שואב את החום מהגוף ומרגיע בבת אחת. אין ילד שלי שלא נרדם מיד אחרי טיפול כזה, כשהוא נעשה ברגע המתאים. (נועה ברקת)

אזהרות** : לגבי חומץ, צריך להזהר. יכול לגרום לכוויה (אמנם נדיר אבל כבר קרה).http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript ... 2&id=68727 (באדיבות פלוני אלמונית)

להשרות...

• אמבטיה חמימה על גבול פושרת, רטיות קרירות, עיסוי נקודת מקלעת השמש (הX) בכף הרגל, עיסוי הגוף מלמעלה למטה (אפשר על ידי טוש, באמבטיה). (חבצלת)
• הרבה מקלחות קצרות. רצוי במים קרירים. או פשוט להרטיב לו את הישבן (איזור עם הרבה עצבים) תחת זרם מים קרים למשך כמה דקות. הרבה קומפרסים קרים- חיתול בד ספוג במים קרים קרים על המצח או כפות הרגליים. (בת הרים). שרון ג, רופאת הבית (מיל.) של האתר, מסייגת: בחום מאד גבוה, מים קרים הם דבר מאד מאד לא נעים. גם שהיה במים שנעימים לך עדיין יורידו את החום של הילד, והוא יישב בהם יותר ברצון.
• אמבטיה עם שמנים - על כפית מלח, לשים 5 טיפות לבנדר, 2 טיפות מנטה, 3 טיפות פלפל שחור. לערבב במים ולהיות 20 דקות (אפשר להיכנס עם התינוק). באמבטיה של תינוקות - חצי כפית מלח, 3 טיפות לבנדר, 2 טיפות פלפל שחור וטיפה אחת של מנטה. חשוב שהשמנים יהיו איכותיים! הבדיקה היא לפי המחיר ולפי ריבוי הפרטים על התוית. (רויטל לב ארי)

[h=3]

פרחי באך[/h]

• יהיה יעיל ביותר להשתמש ב"רסקיו רמדי" של באך (צפריר שפרון)

טיפולים אלטרנטיבים נוספים

שיאצו, הומאופטיה, שיטת ביקום (בשמת א, בת ההרים)
הומאופתיה: לתינוקות אפשר לתת טיפות של בלה-דונה (Belladona). מבקשים טיפות אלכוהול נמוך בריכוז 30C ונותנים חמש טיפות. אפשר לחזור. הרבה פעמים עוזר מאוד (אנדלוסיה)

וכשנשברים?

הולכים לראות מה אומרים הרופאים. להלן.
בשלב כזה או אחר אני לוקחת את הילדים לאבחון קונבנציונלי - איסוף מידע רחב ככל הניתן...מחליטה על טיפול או לרוב " אי טיפול". (יעל זלאיט)

מה הרופאים אומרים? תתפלאו!

לעשות כלום! באמת! הנה:

• אני מאד מסכימה עם הגישה שאומרת שלא צריך "להלחם" בחום גבוה. יש דיעות סותרות בנושא בעולם הרפואה, ויש הטוענים שהחום עוזר למלחמת הגוף בפולשים. אממה, כשהילד שפוך ויש לו 40 מעלות צלזיוס, קצת קשה לנו להתאפק ולא להוריד לו את החום. (שרון ג) . וגם: אין מה להבהל [מחום 40-העורכת]. צריך להסתכל על הילד ולא על המדחום. אם לילד 40 מעלות והוא סימפטי - אין לך מה להלחץ. 40 זה רק מספר. (שרון ג)

ועוד: אין נזק בחום גבוה עד רמה של 41. (לא להתבלבל עם 40.1. הורים לילדים חולים לעיתים לחוצים מכדי להתייחס לניואנסים כאלה) (שרון ג, מתוך שאלות לשרון ג)

• לילד עם 40 חום שמשחק עליז וערני ושותה לא צריך להוריד חום. חום אינו מחלה, החום הוא תגובה טבעית של הגוף למחלה ועוזר לגוף להתמודד עם המחלה, הוא אינו מסוכן ואין חובה להורידו למעט במקרים שציינתי. (רופא ילדים)

וגם: המלצה להוריד חום החל מ-39 מעלות? אין באמת המלצה כזו! הגישה שלי טוענת שאם הילד עם חום גבוה מתנהג רגיל (בהתחשב בכך שהוא חולה), שותה טוב ולא נראה סובל אז אין חובה להוריד את החום. כמובן שמרבית ההורים אינם מוכנים לסבול תזוזה של המדחום מעבר לקו האדום... ומתעקשים להוריד את החום מיד מחשש שמא החום מזיק. אני בדר"כ מנסה להסביר להורים כי החום הוא תגובת הגוף למחלה ואף עוזר לגוף להתמודד, מעטים ההורים שמוכנים לקבל זאת...(רופא ילדים, מתוך שאלות לשרון ג)

מתי כן להוריד חום?

• אם הילד שפוך ולא מגיב, אם הוא מסרב בכל תוקף לשתות והורדת החום תשפר את מצבו הכללי (רופא ילדים)

ובניסוח אחר: בילד אפטי, שאינו שותה אני תמיד ממליץ להוריד את החום ולראות אם יש שיפור (יש ילדים שמגיבים כך לחום, אפילו לא מאוד גבוה), ואם אין שיפור יש לפנות מידית לרופא. (רופא ילדים מתוך שאלות לשרון ג)

• ילד הנוטה ל{{}}פרכוסי חום, במקרים אלו יש להיות אגרסיביים יותר ולהוריד חום מיד עם התחלת עלייתו. (רופא ילדים). מאחר שהפרכוס מופיע בזמן עלית החום (משהו שקצת קשה לצפות) ההמלצה היא להתחיל להוריד חום כבר מחום נמוך 37.8-38 כדי לנסות להימנע מההעליה הדרמטית בחום שמובילה לפרכוס. (רופא ילדים מתוך שאלות לשרון ג)
• לעיתים חשוב להוריד את החום - רק כדי לראות שכשהחום יורד הילד נראה בסדר גמור...אם הילד נראה על הפנים ויש לו 40 מעלות חום, אבל כשהחום יורד (אפילו במעלה - מעלה וחצי) אז הוא חביב ומשחק - אני רגועה. אם לילד יש 38.5 מעלות והוא אפאתי - אני מאד לא רגועה. (שרון ג)

תרופות קונבנציונליות להורדת חום - מינונים ושונות

אקמול**

• אקמול נוזלי ניתן לתת מכל גיל (רופא ילדים)
• מינון: 10-15 מ"ג לק"ג למנה. זה יוצא 0.4-0.6 מ"ל לק"ג למנה. כל 4 שעות. סה"כ 5 פעמים ביממה לכל היותר. (שרון ג מתוך ארכיון שאלות לשרון ג)
• נר אקמול ? מתאים לתינוקות ממשקל 10 ק"ג בלבד! נר מכניסים לטוסיק כשהוא מרוח בשכבה נדיבה מוד של וזלין, מכניסים עד הסוף ודואגים שישאר בפנים. (רופא ילדים). לא מומלץ לחצות נר! הנר מורכב מוזלין. היכנשהו בתוך הנר מפוזר האקמול. לא בצורה הומוגנית. אי אפשר לדעת בוודאות כמה אקמול נתת במתן חצי נר. לכן לא מומלץ לתת חצי נר. לא לאורך, לא לרוחב, ולא באלכסון (שרון ג).

טיפטיפות של אדלולור* המכיל אקמול מרוכז יותר וכל 1 מ"ל מכיל 100 מ"ג. (רופא ילדים). המינון המקובל הוא 3 טיפות לק"ג משקל גוף (שרון ג).
אדויל או נורופן*
מעל גיל חצי שנה ניתן לתת אדויל או נורופן במינון של 5-10 מ"ג לק"ג (כל 5 מ"ל מכילים 100 מ"ג) עד כל 8 שעות. (רופא ילדים)
רבע עד חצי מ"ל לכל ק"ג משקל גוף למנה. בהפרש 6 שעות לפחות. עד 3 פעמים ביממה. (שרון ג, מתוך ארכיון שאלות לשרון ג)
שילובים? העמדות חלוקות:*

• למיטב ידיעתי, לא מומלץ לשלב בין אקמול ונורופן לסירוגין. הם מעלים את הטוקסיות אחד של השני (נדמה לי שלגבי הטוקסיות הכלייתית) (שרון ג מתוך ארכיון שאלות לשרון ג)
• מאידך: אני נוהג להמליץ לא לעבור שתי מנות ולשלב בין אקמול ונורופן, אמבטיות קרות ובמקרים קיצוניים אפילו אופטלגין...אכן היו מחקרים שרמזו על בעיה בשילוב התרופות הנ"ל אך לא היתה תוצאה חד משמעית. במקום בו אני עובד מעדיפים כן לשלב (עם הפרש של לפחות שעתיים בין תרופה אחת לשניה) כדי למנוע מינון יתר של כל אחת מהן. (רופא ילדים, מתוך ארכיון שאלות לשרון ג)

מה עוד?

• שתיה מרובה

הכי חשוב - שתיה מרובה!!! ילד עם חום מאבד הרבה נוזלים וחשוב לדאוג שישתה כדי שלא יתייבש. אם אינו רוצה לאכול זו לא חובה, פשוט תדאגי שיהיה קצת סוכר בשתיה (תה או מיצים טבעיים). (רופא ילדים)

• הורדת בגדים, אמבטיות פושרות. (רופא ילדים)

עוד נושאים שנדונים בדף:

• על זיהומים ואנטיביוטיקה. מן הטבע וגם שלא מן הטבע.
• על רפואת שיניים.
• אקמולי מול 'תרופות' טבעיות. ראו גם: למה דווקא תרופה טבעית
• הויכוח הניצחי: בקיעת השיניים ? גורמת לחום? אמהות ורופאים חלוקים בדעתם...
• ראו גם: חינוך ובריאות, מחלות ואתגרים בריאותיים, מדור ריפוי אלטרנטיבי, מדור בריאות התינוק.

עשרים טיפים להורדת חום - סבתות ממליצות


עורכת: מ י כ ל [15.3.2005]

---

מהי המשמעות של חום בחלק גוף עליון - מצח, ידיים, וחזה, לפעוטה בת שנתיים וחצי פתאום באמצע הלילה?

המשמעות של חום היא שהגוף "עובד", אנו טועים לחוש חום גוף ולעתים "נראה" לנו שהראש חם והרגליים קרות, מטבע הדברים כאשר יש חום גבוה יש חום גבוה וכשאין- אין. עם זאת כאשר יש חום גבוה מאוד, כזה ש"מלחיץ" אותנו, ומעלה אצלנו פחדים וראיית שחורות ראוי לטפל בחום הראש בעיקר. זאת על ידי הנחת חיתול לח והחלפתו.
במקרים כאלה יהיה יעיל להשתמש בגרביים (או בד כלשהו) טבולים בחומץ על כפות הרגליים. אז החום ירד לרמה יותר "סבירה".
ברובד הנפשי חום בא בעקבות תסכול מתמשך או כעס שצריך לצאת. אלה, הכעס, התסכול ואף בהלה כזו או אחרת (פחדים) מחלישים את הילדה ברמה הנפשית - מכך ברמה הפיזית.
אז הגוף נחשף לאלימות של וירוס או חיידק מה שמחייב אותו להגיב. תגובה זו עולה כחום, או כסימפטום פיזי אחר. לרוב, ילדה בת שנתיים וחצי בדרך כלל "תוציא" כעסים ותסכולים שאינם בהכרח שלה. כאן, כאשר החום יעלה דאגנות ויטופל סימפטומטית (אקמול וכד') אותם רגשות יונצחו ובדרך כלל יחפשו דרך אחרת לצאת. אז יחזור החום או תופיע מחלה אחרת.
במקרים רבים מחלת חום מופיעה לכמה שעות ונעלמת, לעתים זו תגובה של הילד המתבהל מכך שיוצאת לו שן, או שהחום מצביע על צורך של הגוף והנפש לנקות "הרעלות" נפשיות או פיזיות.
באופן מעשי יהיה יעיל ביותר להשתמש ב"רסקיו רמדי" של באך, ראי ב- פרחי באך (אני רץ לכתוב על הרסקיו ממש עכשיו), בנוסף כדאי להכנס ל- חינוך ובריאות לקרוא את דברי אורנה בקשר למחלות חום ומחלות בכלל.
צפריר.

לבתי, 9 חודשים, יש חום (עד 40) כבר 3 ימים.
רופאה לא מצאה כלום, אמרה שזה כנראה ויראלי, ולחזור אליה אם זה ממשיך גם מחר.
במשך היום היא ישנה הרבה, מנומנמת, נחה, בוהה. בלילה היא מתעוררת יותר מכרגיל. יונקת הרבה יותר מכרגיל.

אנחנו מורידים לה את החום פעם-פעמיים ביום עם אמבטיה. אתמול בערב נתנו לה נר אקמול, והיא חזרה לפעילות. חששנו שאולי היא הוציאה מרץ שלא היה לה. השאלה - האם להוריד חום? יש דרך אחרת להקל עליה?

גילה שלום,
קשה לי לתת עצות מרחוק, ואינטרנט זה רחוווק, אז אספר עלינו.
אנחנו לא מורידים חום גם כשהוא מגיע לערכים גבוהים כמו אלה שציינת. אם אני ממש לחוצה אז טובלת גרבים יבשות בחומץ, מלבישה על רגלי התינוק ועליהם עוד זוג יבש. עובד טוב, מתאים לשעות הלילה בהן החום בדרך כלל גבוהה, ולא מטריד את התינוק כמו אמבטיה למשל. מנסיוני, מחלות חום אצל תינוקות קטנים עוברות תוך שלושה עד חמישה ימים, כשלא משתמשים במורידי חום כימיים למיניהם.

תודה אורנה.
אולי ננסה לשחק בחומץ בפעם הבאה.
4 ימים עברו, והילדה נמה כעת את שנת הבריאות שלה, ללא חום.

לגבי חומץ, צריך להזהר. יכול לגרום לכוויה (אמנם נדיר אבל כבר קרה).
http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript ... 2&id=68727
גם אלכוהול לא כדאי. יצא לי לנסות ועזר, אבל אחר כך קראתי שזה נספג לגוף דרך העור ועלול ליצור מצב של תרדמת.

לגבי חומץ - אמרו לי לדלל אותו מאוד (כמה כפות חומץ לסיר מים).

ולגבי הדס - עכשיו הגענו לשלב ב' - הפריחה שאחרי החום.
מישהו יודע אם יש דרכים להקל? האם זה בכלל מציק לה? (היא קווצ'ית לחלוטין, כמעט רק יונקת וישנה, אין לי מושג אם הפריחה עצמה מגרדת/כואבת/שורפת או משהו).

אם היא לא מראה סימנים שמפריע - הניחי לזה
ייתכן שברגע שהיא תתאושש, גם הפריחה תיעלם
פריחה מופיעה כשלב אחרון לריפוי אמיתי של בעיות ריאות / דרכי נשימה עליונות

תודה רבה, קצת מאוחרת, לכל הממליצים. לקחתי את העצה על האסידופיליס מאד ברצינות.

אבל אתם יודעים איך זה שכשבאות צרות גדולות שוכחים את הקטנות? אז אחרי שבשבוע שעבר ביתי התינוקת (9 חדשים ) פירכסה כתוצאה מעליית חום (אפילו לא במיוחד גבוה) מחלתי נדחקה לקרן זוית. זו היתה החויה המפחידה בחיי, ולאחריה יום שלם במיון כדי להמשיך ולטלטל את נפשותינו מעט בעינויים לקטנטונת שדקרו אותה מכל כוון - כולל הוצאת נוזל שדרה, דם, אינפוזיה ו.. הבדיקות כולן היו בסדר, כנראה "רק" כתוצאה מעלייה מהירה בחום (מסתבר שלא רק חום גבוה מאד גורם לפירכוסים אצל ילדים, גם קצב מהיר מדי של עליית חום). אז רצתי בבית עם תינוקת בידיים שאני כמעט בטוחה שהיא עומדת למות לי בידיים ועם ילד בן ארבע ששומע את אמא שלו מתפרקת לגמרי..פחד מוות !!! חברים - רק בריאות ! (מיותר לציין שכל הגישה הרגועה והשקולה שלי לגבי חום ומחלות ילדים התחלפה בחרדה עצומה ובבדיקה אובססיוית של החום שלה - ביום ובלילה..)

חום שעולה במהירות הוא הגורם לפירכוסים כנראה, אז אין כל כך טעם לבדוק כל הזמן חום - כי את העליה המהירה את לא יכולה לחזות. יש שמפרכסים מעליה מחום נורמלי - ל38 מעלות, ולכן עדיף לעשות טיפול הומאופתי, כדי שהגוף ילמד לשלוט בעליה הזו.
ראיתי מקרה כזה ממש שהצליח, האם אפילו לא נותנת אקמול לחום אח"כ!

יפעת,

מיותר לציין שכל הגישה הרגועה והשקולה שלי לגבי חום ומחלות ילדים התחלפה בחרדה עצומה ובבדיקה אובססיוית של החום שלה - ביום ובלילה

ולכן כל כך יעיל להשתמש ברסקיו. גם את או יותר נכון במיוחד את וגם הילד. ואם הרסקיו לא עוזר אז יש פתרונות נוספים.

הבת שלי, בת שנתיים ושבעה חודשים, עם חום מאוד גבוה (40+) ומשתעלת מאוד. השיעול, ללא ליחה, נמשך כבר יומיים וביום השלישי התחילה גם הליחה. היא מעולם לא קיבלה אנטיביוטיקה, מקסימום תרופות הומיאופתיות. בעיה: יום ששי בערב חלה ההדרדרות, ואין למי לפנות מלבד הרפואה הקונבנציונלית...
עשיתי לה אמבטיה שהורידה במקצת את החום (39) והרבה טיפולי הילינג (שהורידו את החום עד 38 ואף הפחיתו בצורה משמעותית את היתקפי השיעול והנזלת אבל...).
קראתי בעלון האחרון של באופן את הזנגויל והיין אבל לא ברור כיצד להכין אותו בדיוק ואין לי מושג אם הכנתי אותו נכון.
אם יש לכם תשובה, רעיונות ופתרונות אשמח לקבל. ניתן לדוא"ל שלי: ilanit hershkovich.co.il או ישירות לטלפון: 03-9214965
תודה.

אילנית,
ראשית, למרות המצב הקיצוני, יש להרגע. דבר ראשון רכשי רסקיו רמדי בכל בית מרקחת ובית טבע צריך להיות להם. קחי את בעצמך ותני לילדה.
בתוך אמונותייך "לא תהיה ברירה ותצטרכי לפנות לקונבנציונאלי" - לכן, גשי לשם לפחות על מנת לקבל אבחון. הקשיבי לרופא והעזי לשאול את שאלותייך.
לאחר שתקבלי תשובה חלק ניכר מבהלתך ירגע - שכן תדעי ש"יודעים מה יש לה". וגם אם לא, תוכלי לדעת שלפחות בדקת גם את מה שהרופאים אומרים.
רק, בסבלנות, ברגיעה וביעילות.

בדיוק עכשיו אני לומדת למבחן ב"פסיכולוגיה רפואית", ובפרק שמדבר על דחק (Stress), מודגש שכשיש מצב שאין לנו בו שליטה, בעיקר אם הוא מצב שלילי (מחלה היא מצב שלילי לעומת מסיבת הפתעה שהיא מצב חיובי) אנחנו נתונים לדחק גדול יותר, שיכול להשפיע על המערכת החיסונית והתפתחות מחלות. במצב ה"קל" יותר של דחק, יש השפעה על ביצוע משימות יומיומיות פשוטות.
לכן, כמו שצפריר אמר, גשי לקבל אבחון. העננות תתפזר, תרגישי שיש לך שליטה (את יודעת מה קורה עם הבת שלך) ותוכלי להיות יעילה יותר!

צפריר- מחשבות שלי...
לפעמים האבחנה של רופא בעצמה מחמירה את יכולת הריפוי של הילד את עצמו, כי ההורים כבר מאוד בלחץ. לדוגמא: האם אפשר לרפא דלקת ריאות ללא אנטיביוטיקה? התשובה (לדעתי) היא "כן" . אבל הורה שלחוץ ממצב הילד, וילך לשמוע אבחנה לגבי מצב החום הגבוה של ילדו - אם יטפל בדרך אחרת (כמו שאילנית הורידה חום בדרכים שונות, למרות שהחום אינו הבעיה בכלל, אלא מלמד על הבעיה) אין משמעות לאבחנה הרי. אם מהלחץ ירוץ לאנטיביוטיקה כי זה "דלקת ריאות", ופעם מתו מזה - אז בוודאי שהאבחנה הקונבנציונלית לא מועילה (ובסוף, איך לא, זה ויראלי...)
אולי כדאי לאבחן אצל מי שרוצים לטפל. אבחנה קונבנציולית תעזור לטיפול הקונבנציונלי, ואבחנה אלרנטיבית - תעזור לטיפול בסגנון זה.
האבחנות בהומאופתיה או ברפואה סינית, שונות לגמרי מאבחנה של רופא על מה שנראה כמו דלקת ריאות.

צפריר, שאלה לי לגבי רסקיו רמדי.
אני יודעת על קיומם של טיפות ומישחה. מתי משתמשים בכל אחד מהם? ומה עושים עם פעוטה שמסרבת בתוקף לסירופ בכפית? אפשר לדלל??
תודה

חגית,
הכנסי ל רסקיו רמדי.

אמא-שכבר-ראתה-ילדים-חולים
היטבת לתאר את אמונותייך, אלא שאמונות אלה אינן רלוונטיות כלל ועיקר לאמונות של אילנית. למשל, חום גבוה נתפס אצל רוב האנשים כמצב רדיקלי. למעשה, חום גבוה הוא ביטוי קיצוני של הגוף בעת התחסנותו. אבל הבהלה הנלווית אליו, היא בהלה תרבותית מושרשת היטב כתגובה ראויה לאם - דאגה לגורלו. שינוי אמונה או עמדה מחייב תהליך בו לומדת הנפש להכיל גישות שונות. בדרך נדרשים שלבים מסוימים. שלב ראשון לשינוי הוא הצורך בשינוי. שינוי הנובע מאירועי החיים - לכאורה צורך שנכפה עקב הנסיבות, או שינוי העולה מתוך שעמום, או לעתים שינוי שעולה מתוך הרצון לשפר. במקרה זה הרי עצם הפניה כאן באתר, שאיננו מגובה על ידי רופאים, מגששת אילנית אחר גישה שונה תוך שהיא "מריחה" משהו מוכר, משהו שמתחבר לה לאיזה מקום בסיסי. ליד רגש זה של הזדהות ומשיכה עולה גם הפחד. הפחד מחציית גבול - הפחד לעבור את הקו האדום. שם, בהיבטים רגשיים שעדיין לא אוזנו, חום גבוה = אזעקה.

לכן, הדרך הנכונה לטיפול באדם תהיה לעולם מונחית באמצעות כיווני אמונותיו. כאשר בתוך מגוון האמונות כלולה הרפואה הקונבנציונלית, יהיה זה נכון לקבל אבחון ממי שמייצג את אותה רפואה. בבואך לרופא מתוך מטרה לקבל אבחון ועצה, אינך מניחה את הטיפול בידי אותו רופא. את שומרת לעצמך את זכות הבחירה. כאן, הלחץ שיעלה או לא יעלה בעקבות הפגישה עם הרופא, בכל מקרה מבעבע מהתמודדות עם פחד קמאי ניתן לומר.

אולי כדאי לאבחן אצל מי שרוצים לטפל.
לעתים קרובות היינו רוצים לשמוע את דעתו של מישהו, אבל לא היינו רוצים להניח בידיו את בריאותנו. עם זאת, חשוב שהאדם ילך לקבל מידע דרך מי שמייצג את אמונותיו, על כל מגוון אפשרויותיהן. ככל שהאדם פתוח יותר ומוכן להרחיב את גבולותיו, יוכל להחליט על דרך פעולתו גם מתוך שינוי עמדה, בנסיבות בהן הוא נדרש לעמוד מול מציאות. תיאוריות רבות שקנו להן אחיזה בתוך דעתנו, מתגלות כדעות "יד שניה", דעות שאינן שלנו.

האבחנות בהומאופתיה או ברפואה סינית, שונות לגמרי מאבחנה של רופא על מה שנראה כמו דלקת ריאות.
וזה כל היופי. דמייני מגן דוד תלת מימדי: שמונה קודקודים אשר "מתבוננים" למרכז המבנה כולו, והנה מתקבלות שמונה זוויות הסתכלות, המקיפות את האדם מהמרחב העוטף אותו. כך מקבל האדם מידע על העניין שברצונו לברר, מכמה נקודות מבט, כמה שהוא בוחר מתוך אמונותיו. מכאן יוכל לבחור דרך טיפול העונה על צרכיו, הגופניים והנפשיים רגשיים.

שגית,
בדיוק עכשיו אני לומדת למבחן ב"פסיכולוגיה רפואית", ובפרק שמדבר על דחק (Stress), מודגש שכשיש מצב שאין לנו בו שליטה, בעיקר אם הוא מצב שלילי (מחלה היא מצב שלילי לעומת מסיבת הפתעה שהיא מצב חיובי) אנחנו נתונים לדחק גדול יותר, שיכול להשפיע על המערכת החיסונית והתפתחות מחלות.

מחלה איננה מצב שלילי ומסיבת הפתעה איננה מצב חיובי. מחלה היא אותו מקום בו המערכת החיסונית נדרשת להתחזק ולהתרחב. מחלה היא מעבר של הגוף למצב של התקשרות עם הסביבה ונטרול גורמים מזיקים, מכאן התחסנות. אותו דחק, לכשהוא מוגזם בהחלט עשוי לזרז את הופעת המחלה ואף את עוצמתה, אך מצד שני הוא מהווה ערוץ יעיל לריפוי והבראה. שכן הרגעת הדחק בהחלט תפתור את הבעיה. נטרול הגורם מסיר את הצורך במחלה.

היה אמור להיות כתוב משהו אחר כמו: פרידה מבן זוג או מוות של אדם קרוב. המשותף למקרים הוא חוסר השליטה. מכיוון שאין שליטה, האדם הנתון לדחק מתפתחות אצלו מחלות שהדחק קשור בהן (מחלות לב, שבץ מוחי, הסתיידות עורקים). יותר נכון - הדחק מאיץ את התפתחותן.

תודה לכולם על העצות וההנחיות. אולי נראיתי בלחץ אטומי, אבל לא הייתי בכזה לחץ.

רוני מטופלת ברמת העקרון אצל הומיאופת, ולכן לוקחת רק תרופות הומיאופתיות.
צפריר, תודה לגבי הרסקיו - יש לי אותו באופן טבעי בתיק של רוני, ואפילו אני רוקחת לה לי מדי פעם תרופה כזו או אחרת (בעיקר בשבילי). כל עוד היא בטיפול הומיאופתי, ההומאופט מתנגד לערבב גם פרחי באך (למרות שלדעתי זה לא משמעותי). אני מכבדת את בקשתו. הלחץ היה יותר ממשפחתי הצרה והמורחבת, והשאלה הייתה יותר לגבי ה"תרופה" נגד שיעול, שלא ממש ידעתי מה לעשות איתה בשלבי ההכנה.

הייתי היום גם אצל הרופאה שלה, כדי לקבל איבחון, וכמו שידעתי (תודה שגית) "זה משהו ויראלי, כנראה". רוני קמה היום כמו חדשה, כמו שקורה כל פעם שאני לא נכנעת לכל הקולות סביבי (עד כמה אני חסרת אחריות בכך שאני לא נותנת לה אקמול, ושהחום נורא מסוכן). אני מסכימה שהוא לא הבעיה אלא מעיד על בעיה, ואותה אני יודעת ברמת הפיסיות - השיעול והליחה.

אתמול (או היום) לפנות בוקר היו לה פירכוסים מהחום, למרות שהוא כבר היה בירידה. כאן היה לחץ, דחק, וכל מה שאתם רוצים. את זה עוד לא ראיתי, וגם האמונות החזקות מאוד שלי ברפואה אלטרנטיבית (שכן אני בעצמי מטפלת בזה ולמדתי ויישמתי גם פרחי באך) התערערו לחלוטין, וכל הפחדים והאשמות עלו וצפו. ויחד עם "טוב אני נותן לה עכשיו אקמול" היה לי ממש קשה להתווכח, למרות שעוד עניתי בקול ענות חלושות - אין טעם, זה רק יפריע להחלמה שלה, והחום גם ככה במגמת ירידה, היא גם נורא מזיעה. אבל... לפנות בוקר, אני שבורה פיסית ונפשית, אז כן - חטא כבד וכמובן היום רגשות אשם על כך היא קיבלה בשלב זה אקמול. אבל, מהכל לומדים לא?

בכל מקרה היום היא בלי חום, וכבר ממש בסדר. אני מאמינה שכמו תמיד הטיפולים (בהילינג), והגוף והנפש החזקה של רוני התגברו על הבעיה והיא כבר מאחורינו...

תודה על הכל וביי.
מאוד כייף שיש אתר שאפשר לקבל תמיכה באמונות שלך, גם במצבים פחות סימפטיים, במיוחד כשכל הסביבה שלך חושבת שאת פסיכית לגמרי ומסכנת את חיי ילדתך....
אז שוב תודה.

אילניתי, חיבוק לך ולרוני.
אז אולי ניפגש השבוע??

לשגית: בשבילי מסיבת הפתעה היא דבר נורא. בכלל לא חיובי.

לגבי רפואה קונבנציונלית:
אני החלמתי מדלקת ריאות בלי אנטיביוטיקה (עם שיאצו ודיקור) בגיבוי מלא של רופא קופ"ח. הוא אמר שאין בעיה, זה רק ייקח יותר זמן.
את בתי לקחתי חלק מהפעמים לאיבחון . תמיד אמרו לי במרפאת הילדים : וירוס, לא צריך לעשות כלום.
בפעם האחרונה אמר הרופא: כן, היתה דלקת אוזניים ויש עוד נוזלים באוזן. לא נורא, זה בטח ייספג מעצמו. לא צריך לעשות כלום.

מה שכן, כשכאב לה והיא כבר לא הסכימה לטיפות מיץ בצל באוזן (שעזרו אבל דיגדגו נורא), מרחתי רסקיו או תמצית cool של צפריר וזה עזר.
בשבוע שעבר פתאום הקיאה קשה באמצע הלילה. מרחתי לה טיפות "cool" מאחורי האוזניים ועל העורף והיא קמה כמו חדשה.

מאוד אהבתי את התשובה שלך, צפריר.

לגבי מה שקרה לך אילנית, אני מכירה הרבה אמהות שהאינטואיציה שלהן מכוונת אותן למקום בו נמצאים ילדיהן ואחרים מזיזים אחרת. זה באמת קשה כשבן הזוג אינו ב"ראש" שלך.
כדאי אולי לדבר על כל הגישה באופן גלוי, בשיחה ערה ביניכם, דווקא על רקע של בריאות במשפחה ולא בזמן חולי ודחק.
ליבי אליך הזמן הפירכוסים והחרדה שלך. כל הזמן אנחנו חושבים - האם באמת עשינו נכון?
יש בי לעיתים קמצוץ קנאה (אבל זה עובר מיד) באותם הורים שעושים כל מיני דברים ונותנים כל מיני חומרים כימיים שונים לילדיהם - בלי כל יסורי מצפון. כי הרופא אמר.

אנחנו כל הזמן בעמדת מבחן לאופן הבריאות של המשפחה שלנו, כבר הרבה שנים, וזה לא קל.
אבל יש הרבה סיפוק בדרך טיפול אלטרנטיבית: למדנו להכיר את ילדנו בכל מיני מצבים ולזהות סוגי חום, תגובות נפשיות וכו', וזה מרחיב את הלב שלנו, כשמה שאנחנו מרגישים שאיבחנו - מוכיח עצמו בטיפול.
הרבה כוחות בהמשך!

לבשמת - או שנפלת על רופא מעולה או בטלן - איך לא איבחן אף פעם חיידק? גם בתור מי שלא מתעניינת כל כך אם יש לילדים שלי חיידק או וירוס, אלא למה יש להם חולשה במשהו, זה מתמיה אותי.
ואגב, אני לא יודעת אם על הקאה חד פעמית צריך בכלל להגיב במתן משהו - צפריר מה דעתך? ההרגשה שלי שמתי שאפשר צריך לתת לגוף ל"אכול" את הבעיה ולצמוח מזה . הבעיה הרי בהקאה עלולה להיות התייבשות, אבל מפעם אחת? לא יודעת...

אמא שכבר (שם בקיצור),
ראשית תודה.
את מבקשת לדעתי בענין:
אני לא יודעת אם על הקאה חד פעמית צריך בכלל להגיב במתן משהו

אינני יודע, אין תשובה נכונה. במקרה הזה, בו מדובר בילד שזה עתה נולד, הרי מי שמכוון את הטיפול בו היא אימו. כאשר אימו חושבת שהקאה זה סימפטום שמחייב טיפול - הרי שהוא יקבל טיפול. אין מי שיעמוד מהצד ויוכל לומר לה כי תחושותיה נכונות או לא נכונות. לכן, כמו שהילד מוביל את לימודיו, וכמו שהאדם בוחר את בחירותיו, כך האם נושאת באחריות "להרגיש" את ילדה ולנהוג על פי מיטב הבנתה את צרכיה וצרכי הילד, על פי מערכת האמונות שלה.
למשל, אמונת ה"צריך לטפל" (שאת נאמר הרחבת את גבולותיו) עשויה לעבור גם תוך כדי שינוי גישה של איך לטפל. כך עשוי אדם לעבור בתפישת עולמו מהטיפול הקונבנציונלי אל זה האלטרנטיבי ולשמור את אמונתו כי "צריך לטפל". סוגיה זו שוב מחזירה אותנו לשאלת אמונות האדם. ברור שבאופן הרגיל את לא היית נותנת דבר להקאה חד פעמית. זו אמונתך.

בריאות בריאה

נדמה לי שלא מדובר בתינוק מקיא, אלא ילדה בת מס' שנים. עדיין זה נכון שהאם תלך לפי תחושותיה, אולם - כמו שאנשים לא נותנים אקמול אלא מחום מסויים, האם אין אנו, שמשתמשים באלטרנטיבות, יכולים להשתמש גם באלטרנטיבת "הגוף יודע".

שאלת ההקאה היא מענינת (כמו השלשול). אנחנו ניסינו כשזה קרה להיות שמחים ולעזור לילדנו לתפוס כך את העניין. כי הגוף מוציא.

אמא שכבר ראתה ילדים חולים,
תודה לך על התגובה.

בקשר לבן זוג, הוא דווקא מאוד הולך איתי, ובעצמו לא לוקח כל מיני תרופות, ובהחלט רגוע גם לגבי חום. אבל, שנינו מודעים (ראינו ושמענו) מה חום גבוה מאוד עושה ועלול לעשות. המוח הוא חלבון, וחום גבוה מאוד עלול להזיק. כמו שאורנה (אני חושבת) כתבה פה למעלה, צריך אינטואיציה מתי להתערב בחום גבוה. לא תמיד אנו נמצאים במקום שבו אנו פנויים להקשיב לעצמנו ולאינטואיציה שלנו. זאת הלמידה.

המקרה כאן היה לאחר יממה שבה החום לא ירד בכלל, ובלילה זה כבר נעשה באמת מפחיד. לצערי, כבר לא סמכתי על עצמי, והוא כבר היה מאוד לחוץ. הלחץ היה לגבי כל אותה יממה מהמשפחה המורחבת, שגם ככה חושבים שאיבדתי את שפיות דעתי (עם כל השטויות שאת לומדת...). החינוך הביתי בכלל מטריף אותם, הם בטוחים שאני מתעללת בילדה (פלא שהם עוד לא פנו לעובד סוציאלי...).

רוני לא חולה הרבה, ובמעט שהיא כן, אני ממש לא נלחצת ולא מודאגת לא מחום ולא מחיידק או וירוס. המקסימום שאני עושה, אם זה נמשך על פני מספר ימים, זה ללכת לרופאה כדי לקבל איבחון (השליטה, השליטה, מתי אלמד לשחרר גם אותה?!...). כשהיא בסבל אני מוסיפה טיפולים (הילינג בעיקר), כדי להקל עליה את הסבל. אני מאוד מאמינה בכך שהגוף יכול וצריך להתגבר לבד. אם יש משהו יותר אקוטי ההומיאופת שלה מתערב.

אני כנראה עוד לא ראיתי מספיק ילדים חולים.. כשזה מגיע לילדה שלי, הדברים מקבלים קנה מידה אחר. האמונה ושינוי הדרך נבחנים חזק יותר. מהרגלים, קלוקלים ככל שיהיו, קשה להיפרד (מסתבר). זו העבודה, הלמידה, ומכאן אני ובני משפחתי (לפחות הקרובים) גדלים וצומחים אז...

הרבה בריאות ותודה על הכל.

אילנית,
אבל, שנינו מודעים (ראינו ושמענו) מה חום גבוה מאוד עושה ועלול לעשות. המוח הוא חלבון וחום גבוה מאוד עלול להזיק.

שוב, זוהי אמונה שאין בבסיסה אלא הצדקת הבהלה. חום גבוה אצל תינוקות איננו עשוי לפגוע במוח, אלא אם יגיע ל- 43 מעלות. אין צורך להבהל מחום גבוה, ואין צורך להוריד חום גבוה, גם במצבים של פרכוסים. הבהלה והדאגה לילד בהחלט עשויה להעלות חששות כמו אמונה זו.
ניתן להוריד חום ללא אקמול, וכבר דובר בכך, בהחלט רצוי "להפשיר" את אזור הראש.

ראי, כאשר מדובר בילדתך, עולות האמונות הבסיסיות שלך אל פני השטח. בתוך אמונות אלה לרופא או לרפואה הקונבנציונלית יש מקום של כבוד. זה בסדר. אכן רפואה זו נדרשת לעתים בחייו של אדם.
את נוהגת נכון, אתם נוהגים נכון, וילדתכם, כשהיא רותחת מחום, סבלנות ,ובשאר הימים - סבלנות כפולה.

עברנו לפני כשבועיים מחלת חום אצל בננו בן השנתיים, השלישית מאז לידת האח הקטן:-( אנו בדרך לפרחי בך...מה שרציתי לציין זה שאנו מטפלים בחום בשלוש רמות:

1. לא מטפלים, רק מחבקים הרבה (כשלילד יש חום הוא צריך... חום)
2. אמבטיה חמימה על גבול פושרת, רטיות קרירות, עיסוי נקודת מקלעת השמש (הX) בכף הרגל, עיסוי הגוף מלמעלה למטה (אפשר על ידי טוש, באמבטיה).
3. לעתים רחוקות מגיעים גם למצב של אקמול. לילד הגדול לא יצא לנו כמעט אף פעם לתת, לאחרים- כן קרה כמה פעמים. את תרגישי כשאת כבר באמת מתמוטטת והילד ממש זקוק ל"הקלה" מיידית.

הפעם כלום לא עבד, ואז הבנו שמשהו כאן מוגזם, ואכן זו היתה דלקת ריאות. אז בקיצור אם זה יהיה חלילה רציני- את תדעי.

אם על הקאה חד פעמית צריך בכלל להגיב במתן משהו-
אה, לא אמרתי דבר כזה.
מדובר בבתי, בת החמש וחצי כמעט.
אצלה הקאה היא תמיד סימפטום לוירוס, וזה תמיד בא עם חום.
פשוט קיפדתי לוירוס את הראש בעזרת ה"הצילו", והמחלה התקצרה. רק עוד שני ימי חולשה וזהו.
כמו שצפריר אומר, זו בתי ואני מכירה אותה ומרגישה אותה. לא יודעת על ילדים אחרים או על כללים. אבל אולי נתתי רעיון למישהו לנסות גם אצלו.

לגבי הרופאים: נפלתי על רופאים מעולים, והאמת שאין לי פחד מחיידקים. הכל טמון בריפוי של הגוף. לפי זה אני מטפלת בילדי. אפשר לתת לגוף עזרה. לפי זה, אנטיביוטיקה איננה עזרה. דיקור או שיאצו - כן. הצילו - כן. הנקה - כן. חיבוקים - כן. צחוק - כן.

צפריר תודה
חבצלת נתת לי כמה רעיונות נפלאים להורדת חום כשצריך. תודה.

בשמת -
זיהום חיידקי סטרפטוקוקלי הוא סכנה חמורה מאד.
יש את הנזק המיידי - המחלה עצמה.
אח"כ יש נזקים ארוכי טווח באחוז לא מבוטל של האנשים בגלל Antigenic mimicry (אם זה מעניין אותך אני יכולה לפרט) : דלקות פרקים ועד למחלות לב ראומטיות.
יש דברים רבים שתלויום בריפוי של הגוף, אבל לפעמים לא שווה לקחת את הסיכון.

יעל, אמנם יש אחוז לא מבוטל של סיבוכים, אבל נדמה לי שיש אחוז גדול יותר שמבריא בלי סיבוכים. לפי הגישה שבשמת מציגה כאן ("הריפוי של הגוף") יש סיבות לכך שאצל אנשים מסויימים המחלה מסתבכת ואצל אחרים לא, והיא מנסה לטפל בסיבות האלה.

יעל,
אם את חוזרת לדף הזה - ברוכה הבאה!

רוב האנשים גם מבריאים מרוב המחלות (גם מSARS). אני מסכימה ומקבלת. אבל אני חושבת שבכל מחלה או חיסון צריך לעשות Risk assessment. לחשוב בצורה מושכלת ובמקרים כאלו גם Evidence based.
כתוצאה מזיהום סטרפטוקוקלי ישנה מחלה שיירית (sequela) שקראת Acute rheumatic fever - RF. המחלה קורית בכ - 0.3-3 אחוז מהנדבקים (תלוי בזן התוקף). בדרך כלל זוהי מחלת ילדות (לפני גיל 20). RF והסיבוכים שלה אחראים על 95% ממחלות הלב בילדים. בארצות מתפתחות (גם כאן במזרח התיכון) זהו גורם התמותה העיקרי לפני גיל 50 (נראה עכשיו עם הSARS איך תשתנה הסטטיסטיקה...).
מאז 1950 חלה ירידה של כ - 87% ממקרי המוות כתוצאה מ RF בזכות האנטיביוטיקה. גם בדלקות במסתמי הלב, שזהו סיבוך של RF חלה ירידה משמעותית. לכן בניגוד מוחלט למה שאמרה בשמת - האנטיביוטיקה היא לא רק עזרה היא מצילת נפשות !!! לדעתי זה גובל בחוסר אחריות לא לתת אנטיביוטיקה למחלה חיידקית סימפטומטית (חום, דלקת גרון...). רופאים רבים גם יתנו לאמא ולאחים של ילד חולה בזיהום סטרפטוקוקלי אנטיביוטיקה מניעתית. על זה יש עוד וויכוחים בספרות.
הנקה, לצורך הדיון, היא עזרה מצויינת, כי רובנו נחשפנו בשלב זה או אחר לזיהום סטרפטקוקלי ויש לנו נוגדנים לזנים שונים שלו.

אני משתמשת יותר מדי ב SARS בדוגמאות, פשוט כל מי שסביבי מתעניין רק בה, מדבר רק עליה ואני לא מצליחה להתחמק מזה - אז כנראה שנדבקתי ב"לדבר יותר מדי על ולהזכיר יותר מדי את SARS".

אכן. אבל מי הם אותם 3%? מה מאפיין אותם? מה אפשר לעשות כדי להמנע מלהיות חלק מהם?
הטענה של בשמת (כפי שאני מבינה אותה) היא שבמקום לתת אנטיביוטיקה, היא עושה דברים אחרים שמקטינים את הסיכוי שבתה תהיה באותם 3% שאצלם המחלה מסתבכת.

אכן, יונת מייצגת אותי ואת שאלותי נאמנה.

יונת - אנחנו למעשה לא אומרות דברים סותרים.
אין מדגם אפידמיולוגי מייצג לאותם 3% (בכל המחלות האחרות מדובר ביהודים אשכנים...). כנראה שישנו רכיב גנטי.
אני בעד להקטין סיכויים - למנוע הדבקות (ילדים שב home schooling יהיו פחות חשופים), לחזק מערכת חיסונית (תזונה) וכו'
אבל ברגע שנדבקים בזיהום חיידקי - לקחת אנטיביוטיקה.

יעל, לצורך חידוד העניין - את מדברת על זיהום חיידקי סטרפטוקוקלי, או כל זיהום חיידקי?
ומה זה בכלל הסטרפ הזה - אני שמעתי את זה בהקשר של דלקת בגרון בעיקר - יש עוד דוגמאות?
ומה עם העניין שלפעמים לא יודעים אם זה חיידקי או ויראלי עד שלא עושים בדיקה (משטח, תרבית - לא מתמצאת בזה).

יעל,

1. לאו דווקא אנטיביוטיקה כפי שהיא קיימת ברפואה הקונבנציונלית, פרופוליס, אכינציאה (לא של הדס - מיצוי ממש), סוודיש ביטר, אלוורה (ניתן לשתות).
2. הסתבכויות רבות מתרחשות בעקבות האנטיביוטיקה דווקא. בשל מינון לא נכון (ברוב הפעמים). בשל הפגיעה בקיבה ובמערכת העיכול וכדו'. יש לזכור שגם כאן, במקרה של חיידקים - הרוב המוחלט אינו נדרש לאנטיביוטיקה.
3. עדיין, עניין של אמונה. כאן ארחיב מעט - אני למשל שאיני מאמין בנתינת אנטיביוטיקה אלא אם עולה סכנת חיים (כלומר לאחר הסתבכות) לא מעיף אפילו מבט על כל המחקרים והסטטיסטיקה ולא מוכן לקבל את החלת התוצאות הסטטיסטיות על המקרה הפרטי שלי או של כל אחד. לעומת זאת יש מי שמאמין ב"תורת הגוף - ההתייחסות החומרית" אשר בחלק מהמקרים ימצא את ההצדקות במחקרים ובסטטיסטיקה. כלומר, על פי האמונה הבסיסית תשק תרופה.

בריאות בריאה

עדי,
לסטרפטוקוקוס יש כמה זנים. אחד מהם (אם אני זוכרת נכון) הוא החיידק הגורם לשחפת. אחד מתיישב לו בגרון, גורם לדלקות גרון חוזרות ונשנות, ולעתים לסיבוכים שונים - כולל דלקת פרקים. איכס!

עדי -
רציתי קודם כל לאמר לך שקראתי מה שכתבת בחודש מרץ על "סוגי" אמהות והנקה, וזה מאד דיבר אלי. אני חושבת שצריך לבצע רפורמה בבתי החולים בנושא חינוך האחיות. אצלי כבר עברו כמה חודשים ואני עדיין המומה מהשטויות שאמרו לי.

את מדברת על זיהום חיידקי סטרפטוקוקלי, או כל זיהום חיידקי?
אני מייחסת לזיהום הסטרפטוקוקלי, שגורם לרוב דלקות הגרון

ומה זה בכלל הסטרפ הזה
סטרפטוקוקים הם משפחה של חיידקים (genus). הנפוצים ביניהם :
S.Pneumonia : גורם לדלקת ריאות, סינוסיטיס ועוד
S. Pyogenes (נקראים גם קבוצה A) : קבוצה של חיידקים אשר גורמים לדלקת גרון, חום גבוה, שוק טוקסי, פצעים אופייניים , מחלת חום ראומטית, דלקת כליות...
קבוצת החיידקים הזו (A) משחררת אנזימים (חלבונים) וטוקסינים (רעלנים) מסוגים שונים. היא תוקפת אנשים בריאים (לעומת חיידקים אחרים ש"נטפלים" למדוכאי חיסון). הזיהום הוא לרוב חולף. הזיהום מתפתח 2-4 ימים אחרי החשיפה וכולל חום, כאב גרון, הרגשה כללית רעה וכאב ראש. איזור הלע נראה אדום (ולעיתים רחוקות איזורי הפרשה), ויש לעיתים הגדלה של בלוטות לימפה. החיידקים מקבוצה זו מאד רגישים לאנטיביוטיקה מסוג פנצילין (כמו למשל Moxypen).
ועוד... לקיחה של אנטיביוטיקה מקצרת את משך המחלה ומונעת התפתחות מחלת לב ראומטית.
בדיקות המעבדה עדיין לוקחות יותר מדי זמן. אם התוצאה חיובית, הדבר משפיע בעיקר על ההחלטה לתת אנטיביוטיקה גם לשאר האחים ולהורים.

צפריר

לגבי 1 - מתי אתה נותן את התערובת הזו? בזמן הזיהום מיד? האם זה יעיל גם להורדת חום? מה עושה הסוודיש ביטר?
לגבי סיבוכים מאנטיביוטיקה : גם לי יש עם זה בעיה קשה. אני מחוייבת לתת לכל אדם עם אוושה פתלוגית בלב אנטיביוטיקה פרופילקטית (מניעתית) לפני טיפול, כשיש יותר מקרים של תגובה אלרגית לאנטיביוטיקה מאשר זיהומים של מסתמי הלב... הדבר המעודד הוא שיש משפחות שונות של אנטיביוטיקות ובד"כ לא אלרגים לכולם.
במקרה של זיהום סטרפטוקוקלי אין משמעות לנתינת אנטיביוטיקה אחרי ההסתבכות, כי אז הפגיעה היא לא של החיידק עצמו (שהאנטיביוטיקה בעצם פועלת נגדו) אלא של המערכת החיסונית שלנו ש"התבלבלה" ותוקפת עכשיו את הפרקים/מסתמי הלב וכו, ואז הטיפול הוא אגרסיבי נגד מערכת החיסון שלנו (סטרואידים ותרופות כימוטרפיות) וחבל.

יעל,

1. זו לא תערובת אלא "תחליפי אנטיביוטיקה" (או אם תרצי - אנטיביוטיקה טבעית).
2. אין כל סבה להורדת חום.
3. ראי סווידיש ביטר.

סיבוכים מאנטיביוטיקה - ראי, אנחנו משני צידי המטבע - המטבע הוא בריאות ואיזון. לתפישתי - סיבוכים מאנטיביוטיקה אינם עקב אלרגיה לאנטיביוטיקה (כאן הייתי מכנה זאת - נזקים של אנטיביוטיקה), אלא מתוך התגובה הכללית של הגוף לאנטיביוטיקה.
כאן חשוב להבהיר כי מהבחינה האנרגטית הטהורה - אנטיביוטיקה מהווה מנוף להעלאת אנרגיה מהשורש אל החזה. שוב, מבחינת תפישתי (וזוהי תפישה אישית לחלוטין אשר ניתן לבטל אותה בתנועת יד מבטלת וזה בסדר מבחינתי) חשיבות האנטיביוטיקה באה לידי ביטוי דווקא לאחר הסתבכות באותם מקרים בהם נראה שהאדם לא מצליח למשוך אנרגיה ולנתב אותה נכון באזורי הגוף הדורשים אנרגיה. לפיכך - כל עניין הרג החיידק וכדו' - פחות רלוונטי.
היות וכך אני רואה את פני הדברים - הרי שנתינת אנטיביוטיקה גורפת תהא פסולה בעיני (שוב, בעיניים שלי בלבד).

לגבי המערכת החיסונית וכו'... שוב, האמצעים לאיזון של המערכת החיסונית עשויים להיות יעילים בהרבה אם נפנה לעולם הצמחים ונבחר מתוכם את המתאימים ביותר. למשל (רשימה חלקית):
הדס. צפורני חתול. עדעד תכול. בוגנויליה (שורש). זעפרן (כרכום). קנה מצוי. חרצית.

היות ולא כל הצמחים הרשומים כאן ממורשים על ידי הרשויות כתוספי תזונה - כל מי שיעשה שימוש במידע זה - עושה זאת על אחריותו הבלבדית.

אנטיביוטיקה מהווה מנוף להעלאת אנרגיה מהשורש אל החזה
איפה נמצא השורש שלנו ? מה זאת אומרת? איך האדם "יודע" שהוא ניתב נכון את האנרגיה ומתי הוא צריך לדעתך את תוספת האנטיביוטיקה? למה אין סיבה להורדת חום?

[ יש לך אחריות מדיקולגאלית על מה שאתה אומר לפציינטים שלך? ]

יעל, תודה על ההסבר, ועל הפידבק. אני לא זוכרת למה את מתכוונת בסוגי אמהות, וזה מעניין אותי... את זוכרת אולי את שם הדף, או איזשהו צירוף מילים ממה שאמרתי, כדי שאצליח למצוא בחיפוש?

יעל,
נתחיל בשאלתך האחרונה -
לא. אין לי אחריות מדיקולגאלית. אינני רופא, איני מתעסק בתרופות ואני מדגיש בפני אותם שפונים אלי כי הנני הדיוט מוחלט מבחינת ההסמכה וההכרה המדעית/רפואית שלי.

השורש - צ'אקרת השורש, עצם הזנב, פי הטבעת, החלק התחתון של הגוף. העלאת אנרגיה אל המקוםאליו היא נדרשת מתבצעת באופן ספונטני באיזון מלא ברגיל. בעת מחלה או נכון יותר בעת מצב אקוטי אין אנרגיה מספקת להעלאת אותה אנרגיה מלמטה למעלה - את זה האנטיביוטיקה עושה (שוב, מהבחינה האנרגטית).

למה אין סיבה להורדת חום?
ראי כאן בדף הזה למעלה - בכמה הזדמנויות דובר על כך.

יש לך אחריות מדיקולגאלית על מה שאתה אומר לפציינטים שלך?
בינינו, זה ממש עניין של אמונה.
אם אדם מאמין שהרפואה שאת מייצגת היא סוג של רפואת אליל,
שרואה את ה"בריאות" כמצב קיים בסיסי, את ה"מחלה" כחריגה ממנו כתוצאה מגורמים חיצוניים שפלשו לגוף (חיידקים, וירוסים), את התרופות כ"נשק" שנלחם בתוקפים, מחסל את המחלה ומשיב את הבריאות על כנה, את כל האנשים כשווים בהגרלה הסטאטיסטית שבה "אחוז מסויים" (סתמי, מקרי) ילקה בסיבוך קשה -
אז הוא לא יאמין ש לך (לא לך אישית, אלא לך כמייצגת אותה מדיצינה) יש
"אחריות" מדיקו-לגאלית
על מה ש את אומרת לפציינטים שלך.
למשל, נסיוני האישי עתיר השנים עם סוג המדיצינה שאת דוגלת בה הביא אותי למסקנה, שבעיקרון כדאי לי לבחור לא להאמין למה שאומרים לי הרופאים. תמיד כדאי לשמוע, ואז לחשוב, לבדוק, להטיל ספק, וללכת למישהו אחר שיעזור לי בטיפול .
עד שהגעתי למסקנות אלה גדלתי בבית "טוב" והאמנתי ב"רופאים".
אמונה זו הסבה לי נזקים קשים ביותר, ובלתי הפיכים, לצערי.
אז שוב:
עניין של אמונה.
יש שמאמינים באמנות הרפואה ה"מערבית", ויש שלא מאמינים בה, ויש להם תפיסות אחרות.
כולן מושכלות (את לא חייבת להאמין לי, כמובן, יש הרבה חומר על זה).
לכולן הגיון רציונאלי והוכחות ריפוי.
כולן גם עושות טעויות (כלומר, הרופא עשה טעות, שהרי הרפואה היא אומנות), ואצל כולן יש אנשים שלא מבריאים בעזרתן (או פשוט, יש אנשים שלא מבריאים. מעניין לשאול למה. גם לכך יש לכל אחת מהרפואות אמונה שונה לגבי הסיבות).
אבל שוב, אני חוזרת ומדגישה, שהרפואה שאת מייצגת דורשת גם היא אמונה, לא פחות - ואולי יותר! - מסוגי רפואה אחרים. נכון שזו לא עמדה מקובלת (עדיין, אם כי מעשית מסתבר שרבים רבים מצביעים ברגליים), אבל האתר הזה לא בהכרח יציג תמיד את "העמדה המקובלת".
איחולי בריאות תמיד!

נכון שזו לא עמדה מקובלת (עדיין, אם כי מעשית מסתבר שרבים רבים מצביעים ברגליים)

שמעתי איזה נתון שאינני בטוח מהיכן הגיע ואם יש להסתמך עליו לפיו בארה"ב יותר ממחצית מהאנשים נגשים קודם כל ל"אלטרנטיבית". אחד ההסברים היה שהקונבנציונלית הרבה יותר יקרה שם. אני מאמין שכל אדם מרגיש מה נכון לו ולפי הרגשה זו הוא בוחר.

מצד שני אסור לזלזל ולו לרגע שעמדות שונות משלנו. דהיינו, הגישה הקונבנציונלית מייצגת פלח נכבד מאוד מהאוכלוסייה ולכן למרות הראייה האישית המסווגת רפואה זו תחת כותרת - להמנע ככל האפשר - יש לתת לה מקום של כבוד.

כבוד, כן, אבל לא יותר כבוד מאשר לרפואות אחרות (למשל, רפואה סינית).

וצפריר, לא נראה לך שאני נשמעת יותר מדי כמו צפריר בקטע שלעיל? (קראתי שוב ונדמה היה לי שזה בכלל לא אני כתבתי...)

בשמת
קודם כל הצטערתי לשמוע שגרמו לך לנזקים בלתי הפיכים. התעצבתי לשמוע .
אני מאמינה שלרפואה יש לתת מקום של כבוד רק במצבים בהם היא הוכחה יעילה. ובכל מצב אחר - להמנע ממנה. אי אפשר להתווכח עם הנתון הפשוט שתוחלת החיים שלנו עלתה מאז שהחלו לתת חיסוים ולטפל באנטיביוטיקה. אנטיביוטיקה דרך אגב היא סופר טבעית - היא בסה"כ חומר שמפרישה פטריה.
אני לחלוטין מסכימה עם הצורך לבקר את הרופאים ואת הרפואה (כמו גם כל דבר אחר בחיים). צר לי לשמוע שאין לך אמון ברופאים. אני כל כך משתדלת לכן לתת לכל מטופל את מגוון האפשרויות שאני מכירה שעומדות לרשותו (כמובן בגלל שאני ברפואת שיניים, אין לי הרבה מבחר להציע חוץ מאולי במשחות). אני מכירה עוד הרבה רופאים שעושים כך. אולי בחירת הרופאים הקונבנציונלים שלך לא כל כך מוצלחת. היום יש כמה רופאים שמשלבים טיפול ברפואה סינית. אני מכירה רק רופא שיניים אחד כזה והוא דווקא אורטודונט (מיישר שיניים ).
לדעתי כל רפואה, כמו גם כל דבר בחיים דורש אמונה. יש מחקרים שמראים שמידת הריפוי בהשתלת מח עצם (שלא נדע) נמצאת בקואורלציה מפתיעה עם אמונתו של האדם בטיפול ובמטפל!!!
לגבי רופאות אחרות : אם לא הייתי מאמינה בהן באיזושהי מידה , לא הייתי כותבת כאן אלא בפורום של שילב, נכון?

לדעתי כל רפואה, כמו גם כל דבר בחיים דורש אמונה.
בדיוק! זו תמצית טענתי. מסכימה איתך לחלוטין.
תוחלת החיים עלתה אולי בגלל הגיינה ותזונה?

דווקא שמעתי על רופאי שיניים שעובדים, או מנסים לעבוד בשיטות טבעיות, עם סתימות מיוחדות ללא אמלגם, או איך שקוראים לחומר הזה המבאס. שגם משלבים שיטות אחרות להתמודדות עם הכאבים.

יעל,
אי אפשר להתווכח עם הנתון הפשוט שתוחלת החיים שלנו עלתה מאז שהחלו לתת חיסונים ולטפל באנטיביוטיקה.
נכון, אבל במקביל גם התפתחה התחבורה, והטכנולוגייה הכללית.
חוצמזה - כדור הארץ סובל היום מעודף בבני אנוש.
מה שבהכרח יביא לתופעות כגון הסארס (אשר רק התחילה), או האיידס.
כלומר, האנטיביוטיקה היא רק "הצלה" זמנית למין האנושי. וככל שנהיה חכמים ונפתח עוד ועוד תרופות ברמת החומר, ונתעלם מההיבטים הרוחניים של ההוויה האנושית הכללית, המורכבת מעשה פסיפס אינסופי ממליוני בני אדם - ייחודיים ומיוחדים, ך נייצר את המגפות הנדרשות על מנת לאזן את הטירוף האנושי - המחשבה שהאדם יכול לשלוט בעולם החומר.

בשמת -
אני ממש מתרגשת. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאנחנו מסכימות (אולי על הנקה?). לדעתי התזונה שלנו תוריד לנו את תוחלת החיים (אני ממש מתביישת לספר איזה שטויות אני מכניסה לפה בהנאה באשמת "עלית").
ורד -
היום יש תחליפים לאמלגם (בגרמניה אסרו לחלוטין על השימוש באמלגם). אלו לא חומרים טבעיים אלא פולימרים על בסיס רזין שיוצרים סתימות לבנות ("סתימות קומפוזיט"). הזמן עשה את שלו ויצאו מחקרים גם עליהן, ומסתבר שגם לחומרים אלו יש בעיות ומתפתחת נגדם רגישות, בעיות באיטום הסתימה ועוד. כיום בארץ ובשאר העולם משתמשים באמלגם בגלל היעילות הרבה שלו וקלות העבודה איתו. הבעיה החמורה באמלגם דרך אגב היא יותר לצוות הרפואי ובהוצאתו ופחות לפציינטים (אפילו אלו מלאי הסתימות).
שיטות להתמודדות עם כאבים הן באמת נושא מאד "חם" אצל אנשם שמנסים להמנע ממתן ולקיחת תרופות. במיוחד אצל ילדים חולים סיסטמיים ונשים בהריון.
צפריר -
העמדת אותי בנקודה החשובה ביותר בכל דיון בה פשוט אין לי תשובה. אבל גריינתי את המשפט כדור הארץ סובל היום מעודף בבני אנוש. מלא מחשבה

יעל, אני חושבת שלא מדובר בסתימות הלבנות ה"רגילות" אלא משהו אחר.

עד כמה שאני יודעת (ואני מאד אשמח אם תתקני אותי או שתפני אותי למשהו שיודע) ישנם 4 סוגי חומרים ברפואת שיניים:

1. מתכות
2. חרסינות
3. פולימרים (פלסטיקים)
4. קומפוזיטים (תערובת של חרסינה + פולימר).

ישנה גם קבותה של סתימות זמניות (ממתכת מחומצנת וכל מיני דברים אחרים).
לאיזה קבוצה שייך החומר שאת מדברת עליו?

קטונתי, אבל זכור לי שפעם הייתה לי שיחה עם מישהי שלמדה איתי והיא סיפרה לי שהיא הולכת לרופאת שיניים טבעית שכזו.
אין לי ממש פרטים מעבר לזה. אני יכולה לנסות ולהשיג מידע, אם את רוצה.

אשמח מאד מאד. חיפשתי וחיפשתי במקורות המידע שאני נעזרת בהם ולא מצאתי

אנסה. אנחנו כבר לא ממש בקשר, אבל אולי זו הזדמנות טובה להתקשר ולומר שלום

שלום, וברכותי לעצמי שסוף סוף אני כאן, אחרי 3 ימים של "חום גבוה," ליד ה3 ,

1. התבונות ושוב התבוננות - עם דרגות עומק שונות.

• מעקב אחרי המחלה, הכרות עם אופני ההתמודדות של הילד, איך החום או כל סמפטום מתנהג איתו ואיך הילד עם הסמפטום, המערכות הרחבות (אני והילד, המשפחה והילד).

מה המחלה באה לספר לנו או - ו לבקש שנשים לב (לשים את הלב במקום מסוים).

1. בשלב כזה או אחר אני לוקחת את הילדים לאבחון קונבנציונלי - איסוף מידע רחב ככל הניתן.
2. מחליטה על טיפול או לרוב "אי טיפול".
3. בד"כ מנסה עד כמה שאפשר "להכנע", להתמסר, הקירבה שבונה את החיבור - ההכרות, ואת האמון, היא בעיני מתנה שהמחלה נותנת לנו מעבר לטיפול נקודתי.

לעיתים מחלה באה למנוחה או לתיקון חלק חסר בפנימי או במשפחתי, לניקוי והחלפת עונה - כמו סידור ארונות באביב..
... אני נפרדת מכם ועוד אשוב

שאלתי אתכל מי שאני מכירה ועשוי לדעת - חומר השחזור הטבעי היחיד הוא זהב

לתינוקת שלי, בת 4 חודשים, כבר יומיים בלילה יש חום. חוץ מזה הכל כרגיל, רק שהיא
רגישה יותר במשך היום, ויכול להיות שהיא גם ישנה יותר במשך היום. האם יש לכם
רעיון מה זה יכול להיות?

זה נשמע כמו וירוס, שבזכות היותה יונקת (מקבלת נוגדנים ממך) וחזקה היא עוברת אותו מאוד קל.
אבל בכל מקרה כדאי לשאול רופא, אם את מודאגת.

יש לה סימפטומים נוספים? כמה חום? מסתןב עכשיו וירוס מדבק, עם הקאות וכו.

לטיאן (כמעט 7 ח') יש חום, בינתיים 38.2.
אני יודעת שזה לא נחשב לחום גבוה, אבל בגלל שהיא בכלל לא מחוסנת, התגנבה דאגה אל לבי.
אין שום סימפטומים נלווים מלבד ישנונויות ו"קוטריות" וגם תיאבון ירוד (תמ"ל).

לפני כששה שבועות היו לה שלשולים, ולפני כשבועיים-שלושה היתה מאד מנוזלת, עם חום במשך לילה אחד בלבד.
בשתי הפעמים אלה היו מחלות של "חום פנימי" לפי הראיה הסינית.
בשתי הפעמים טיפלתי בה בעצמי בדיקור סיני (זה מה שאני עושה בחיים, רק שבדרך כלל עם מבוגרים).

סמיכות המחלות לא קצת מדאיגה?
כאילו משהו מנסה להיפתר ולא מצליח.
יש רעיונות?
הרגעות?
דברים שכדאי לשים לב אליהם במיוחד?

מעניין, גם על התינוק שלי (11 ח' ובדרך כלל בריא מאוד, חוץ מהאלרגיות שלו) עבר משהו דומה בשבועות האחרונים.
אולי זה פשוט יולי-אוגוסט הישראלי המזעזע? ומגיפת הוירוסים שמתרחשת מסביב? ילדים ומבוגרים סביבנו חולים נון סטופ.

דווקא נשמע לי הגיוני, סמיכות המחלות. הגוף עדיין לא התחזק ולכן "חטף" עוד משהו.

בשמת ואביב - תודה.
יצאנו לא מזמן מאמבטיה פושרת, היא יצאה ממנה קצת יותר מחייכת ורעבה,
אכלה ונרדמה.

שמחה לשמוע שטיאן הרגישה קצת יותר טוב.
אל תהססי להתקשר בכל שאלה במשך הזמן שנותר.

תודה אורית,
השיחה איתך אתמול בערב מאד הרגיעה ועזרה
החום טיפס לה למעל 39, והלילה היה מלא התעוררויות לשתיית מים.
הבוקר טיאן התעוררה עם 38.3, ובינתיים אין לה חשק לאכול, רק לשתות המון מים.

גם הבן שלי היה חולה (בלי חום) אבל נזלת ושיעולים, והתעורר בלילה עצבני.
גם אני חולה כבר שבועיים וזה לא עובר.
כנראה וירוס.

טיאן נכנסת ליממה החמישית שלה עם חום גבוה, בסביבות 39.5.
היא מאד אומללה
והאמת היא שגם אני.

מלבד תיאבון ירוד, עדיין אין סימפטומים נוספים.
למישהו יש רעיון מה קורה לה?
התחלתי להתלבט אולי בכל זאת רופא........

אני משערת שזה וירוס. לרוב מופיעה פריחה בסוף המחלה, וזה אכן יכול להמשל 4-5 ימים. הבת שלי בדיוק עברה כזאת מחלה השבוע.
אבל - אחרי ארבעה ימים עם חום כזה גבוה הייתי בכל זאת שוקלת בדיקת רופא, כי יש דברים כמו דלקת בדרכי השתן, שלא נותנים סימנים, ובהחלט דורשים טיפול.
אני למזלי רופאה, אז אני מרשה לעצמי לחכות קצת יותר עם הילדים הפרטים שלי, וכל עוד המצב הכללי סביר אני לא בודקת. אבל קשה לי להמליץ לאחרים לחכות יותר משלושה ארבעה ימים.
תהיו בריאים!

הבן שלי סובל מחום גבוה ואני פשוט לא יודעת מה לעשות. הוא לא מגיב לשום דבר, לא מדבר, ונרתע מאד כאשר אני נוגעת בו. בלילות הוא מתכווץ כמה וכמה פעמים, עד שזה ממש מפחיד, והגרוע מכל הוא שהוא מסרב לאכול דבר!

הלכתי איתו לבדיקות, תוצאות הבדיקות לא טובות. היום, לאחר שינה ממושכת, הוא התאושש קצת, והתחיל קצת לדבר, ואפילו אכל כמה כפות (אם לזה זה נקרא שיפור). הוא עדיין כבד, חלש, תשוש, ובעיקר, חום גבוה, הוא פשוט רותח! הייתי רוצה שתייעצו לי {משהו שעוזר} כיצד אני יכולה להיפטר מהחום? או לפחות להקל עליו?

חסרים נתונים - מה הראו הבדיקות? ממה נובע החום? זיהום? ווירוס? מחלת ילדות?
כמה זמן הוא כבר עם חום גבוה?

להקלת החום:
הרבה מקלחות קצרות. רצוי במים קרירים. או להרטיב לו את הישבן (איזור עם הרבה עצבים) תחת זרם מים קרים למשך כמה דקות.
הרבה קומפרסים קרים - חיתול בד ספוג במים קרים קרים על המצח או כפות הרגליים.
לא להכביד עליו עם תזונה. כשהגוף נלחם במחלה/זיהום הוא לא זקוק לאוכל (שמכביד על מערכת העיכול). מרק עוף צח מאד יכול לעזור. מעט יוגורט מחלב עיזים. מזונות נוזליים וקלים לעיכול.

להומאופתיה יש פתרונות טובים. הייתי במקומך מבקשת המלצה להומאופת טוב.גם טיפול בשיטת ביקום מאד עוזר.
רפואה שלמה.

תחת זרם מים קרים
בחום מאד גבוה, מים קרים הם דבר מאד מאד לא נעים.
גם שהיה במים שנעימים לך עדיין יורידו את החום של הילד, והוא יישב בהם יותר ברצון.

תחת זרם מים קרים

לא מתכוונת לקפואים.
לא מתכוונת לשהייה/ישיבה במים קרים אלא שטיפת הישבן במים קרים. חמימים לא יעזרו כאן.
מסכימה עם ההבחנה שישיבה במים נעימים מתאימה יותר לילד.

ליטל,

כיצד אני יכולה להיפטר מהחום

אציע גישה אחרת לחום,
חום זה לא דבר שיש להיפטר ממנו. זהו מנגנון של הגוף שמסייע לניקוי הגוף מפסולת לא נחוצה, גם בהיבט הפיזי וגם בהיבטים הנרגשיים נפשיים. במידה ואת "נפטרת" מהחום באמצעים אלימים (כימיים), הניקוי יצטרך להתבצע דרך ערוץ אחר.

היופי בחום הוא שהניקוי הזה יכול להתרחש מבלי שאנחנו אפילו נדע שהוא נחוץ. זאת החכמה של הגוף.

לכן,
אולי תנסי להתידד עם החום, לקבל אותו בברכה, להודות על המנגנון הנפלא הזה שמאפשר החום וחכי בסבלנות, בסוף הוא יורד והילד מחלים.

התבוננות בהתנהגות של החום יכולה לעזור לך -
על-פי-רוב החום מופיע בגלים קבועים למדי. בדרך כלל בשעות הבוקר החום נמוך יותר לקראת ערב הוא מתחיל לעלות, עד שהוא מגיע לשיא בשעות הלילה. לפנות בוקר הוא מתחיל לרדת וחוזר חלילה.
יתכן שהגלים יהיו הפוכים - בשעות הבוקר החום יהיה גבוה יותר ובלילה נמוך, זה כבר תלוי באישיות של הילד.
במידה והמחזוריות הזאת מתרחשת, יש לשער שהחום הוא "טוב" ועתיד לרדת תוך שלושה עד חמישה ימים ללא כל התערבות כימית.
עניין נוסף - יש קשר בין התנהגות החום לאישיות הילד. נסי לבדוק כיצד זה מתאים אצלך. ילדים מאד אנרגטיים מעלים חום גבוה הרבה פעמים, ואילו אצל ילדים רגועים יותר החום לא מגיע לשיאים כאלה.

הקטן כבר כמעט יומיים עם חום גבוה , 40 מעלות.
החום הוא כנראה עקב הוצאת שיניים. היינו אצל הרופאה, והיא לא מצאה משהו אחר, כך שאני מרגישה רגועה.
אנחנו מתמודדים עם רסקיו וקומפרסים, אבל החלק הקשה הוא שמידי פעם הילד ממש סמרטוט: מיבב, בוכה,
לא נרגע לא על הידיים ולא במנשא. מה אתם עושים (כל מורידי החום ללא הכימיקלים) במקרה כזה?

אשמח לעצות.

אם זו הוצאת שיניים אז קמומילה הומאופתית יכולה לעזור מאד. בעיקר לכאבים וגם לחום. לא יודעת מהיכן את, אבל בהומגליל בת'א יש, ובכל בית מרקחת הומאופתי אמיתי (יש בגבעתיים, הרצליה פיתוח ועוד כמה...)

הוצאת שיניים לא אמורה לגרום לחום כזה גבוה.
חום גבוה בלי כלום לרוב מתברר בסוף כאדמדמת (כשמופיעה הפריחה אחרי שהחום יורד).
חוצמיזה, אני מאד מסכימה עם הגישה שאומרת שלא צריך "להלחם" בחום גבוה. יש דיעות סותרות בנושא בעולם הרפואה, ויש הטוענים שהחום עוזר למלחמת הגוף בפולשים.
אממה, כשהילד שפוך ויש לו 40 מעלות צלזיוס, קצת קשה לנו להתאפק ולא להוריד לו את החום.

רק לעדכן:

קמומילה והרבה סבלנות עשו את העבודה.

לפני חודשיים לבני היתה סקרלטינה והיה לו חום גבוה שאחריו הופיעה פריחה. ממש לא נתתי לו כלום נגד החום, חוץ מקומפרסים קרים פה ושם על המצח, ופעם אחת קמומילה להרגיע קצת.
לדעתי היו לו רעלים גם ככה, בלי האקמול. מספיקה תזונה לא מאוזנת לתקופת מה, או אפילו איזה כעס בריא כזה כדי להוציא ג'יפה.

אגליה- שמחה שעצתי עבדה.

קצת קשה לנו להתאפק ולא להוריד לו את החום.

אז זהו, שרון, שאנחנו כן מתאפקים. בעצם היום כבר לא. למדנו לבטוח בילד, בגוף, במחלה, בחיים.

ולמען האמת, לא נראה לי לתת אקמול לילד כי לנו קשה איתו כשהוא חולה.

מה עושים עם ילדה בת 3 וחצי שיש לה חום מלווה בכאבי ראש נוראיים מסטרפטוקוקוס? ביום השלישי היא כבר התחננה שיעבור לה כאב הראש, אז לצערנו נתנו לה כפיונת של אקמולי. כבמטה קסם, אחרי דקה ורבע, הילדה הבריאה. נדהמנו מההשפעה החזקה של התרופה ומאוד הצטערנו על ההתערבות במערכת החיסונית שלה. אבל אמרנו: קיבינימט! למה לתת לילדה לסבול כאב ראש נוראי שכזה כשיש בידינו את האפשרות לתת לה להרגיש אחרת?

למה לתת לילדה לסבול כאב ראש נוראי שכזה כשיש בידינו את האפשרות לתת לה להרגיש אחרת

גלי,
את יכולה להציץ בדיון הזה למה דווקא תרופה טבעית .

הייתי בודקת איפה היא מרגישה שהיא "מאבדת את עצמה", מאבדת שליטה? מה היא מנסה לעשות "כמו גדולה", אבל נתקלת בהתנגדות הסביבה ולכן לא יכולה? או איפה קיים פער גדול, שהיא לא מסוגלת להתמודד איתו, בין הרצון שלה להתנהג בצורה מסויימת, ליכולת שלה להתנהג באותה צורה, שעלולה להיות עדיין מוגבלת בגיל הזה?
ואז בודקת אם היא באמת מקבלת את החיזוקים המתאימים בכדי להתגבר על התסכול שיוצר הפער הזה.
כל זה בגלל השילוב בין הגרון לבין הראש .

ולגבי האקמולי:
ישנן שיטות טבעיות לעזרה במקרה של כאב ראש. אני מניחה שבימים רחוקים מאוד בעבר, לא היה אקמולי אבל חיי הקהילה היו מספקים לילדה עזרה וריפוי שכן היה, וטבעי.

היום הריפוי הטבעי דורש (אלא אם אתה מטפל / השכן / מישהו באמת קרוב) לצאת מתוך הבית - הבועה, ולפנות לעזרה למישהו שעדיין לא "נחשב" כמו הרפואה הקונבנציונלית. לצערי, הרבה יותר קל לתת אקמולי.

המלצה: תמצאי מטפל טוב (או מטפלת כמובן) שאליו תוכלי לפנות במקרה כזה בפעם הבאה אם את לא רוצה לתת אקמולי.
ותהיו בריאים.

תודה על ההארות.
נתנו לה קצת פרופוליס, וניסינו לתת כמה שיותר מים, אך הבנו שהכאב נבע מהחיידק שנמצא אצלה בגוף, וכל הסימפטומים הם הדרך של הגוף להילחם בחיידק. הצענו לה רק מזון חי, סלט או פרי (אורגנים).

קרן אור, לדעתך השילוב בין ראש לגרון מצביע על פער בין היכולת (עקב הגיל) לרצון. אנסה לבדוק את העניין, ולתת לה יותר חיזוקים לרצונות שלה, ויותר גיבוי לנסיונותיה להתנהג כמו גדולה.

שאלות של ירוקה
מאיזה גיל מומלץ לתת נר אקמולי?
ניסיתי לתת סירופ עם מזרק אך הוא פלט אותו. אני רוצה לתת לו נר בישבן.
מה השיטה להחדיר את הנר לישבן?
מה המינון הרצוי?

שלום שוסטר,

בכמה חום מדובר, מה גיל הילד/ה?
האם את/ה יודע/ת מדוע יש לילד חום (מחלה, שיניים, אין הסבר כרגע)?

כדאי לקרוא את כל הדף לפני שנותנים אקמול.

אחר-כך אם תרצי/ה אפשר לעדכן ולשאול עוד בדף הזה.

היי אגליה,
מדובר על 39 מעלות במדידה באוזן.