טיילתי עם אפי, הצלם שלימד אותי, בקיבוץ שמיר. יש אזור בקיבוץ בו יש תמיד שפני סלע. הלכנו לשם. כל פעם התקדמנו צעד ולא זזנו כמה שניות. הצלחנו ממש להתקרב. זה הצילום הכי קרוב שיצא.
אפשר לראות שהם חשו בקיומנו – בצעד הבא הם כבר נכנסו בין הסלעים.

טיילתי עם חברה של אמא שלי, ששמה יפעת באחד הבוסתנים. קילפנו תפוז, ויפעת האכילה את אדוה, הבת שלה, בפלח.

תמונה שלי שצילם אפי שריר, הצלם שאני לומד איתו.

אפי בא אלינו. הוא תלה בד שחור על איזה קיר ואמר לי איך לעמוד, לאיזה כיוון להסתכל ועוד דברים. בעצם הוא אילתר סטודיו בביתי. הוא צילם המון תמונות וזו לפי דעתי הכי יפה.

טיילתי עם אפי ביער האיילים שבהר אודם. בתמונה רואים את כתבת הצפון של ידיעות אחרונות אשרת נגר לויט מאכילה אייל. באמצע התמונה יש אייל שכל הזמן רצה לאכול. אולי הוא בעצם רצה להצטלם… בחרתי להתמקד בו ולא בשאר הדברים.

בתמונה צילמתי ילדים משחקים בשלג.
הם הצטלמו אחרי שהכינו את איש השלג שלהם.
רציתי שיראו את השלג יורד ואת הגושים הגדולים, אז צילמתי על חשיפה ארוכה שזה במקרה הזה 1/39 של שניה. זה נשמע מעט אבל בצילום זה הרבה. נסעתי לשם עם אפי שריר – הצלם שעובד איתי על הצילום שלי. כל פעם הייתי צריך להכנס לרכב לנגב את החריצים של המצלמה מהשלג שהופך למים.

נסענו לחופשה משפחתית באילת, וישנו בבית ספר שדה אילת. מאחוריו יש הר שנקרא הר צפחות. עלינו על ההר לראות את הזריחה. אמא הלכה לבדוק מסלול אחר. היא היתה בדיוק מול הים, ולכן היא יצאה כצללית. בצד שני של הים יש את עקבה, אבל לא רואים אותה.