רשימות בנושא חינוך

חרוזונים קצרים בנושא ילדים ולמידה 16 בינואר, 2013
4 תגובות

עזרה בלימודים

את מנסה להסביר לי את מה שכּתוב,
אני לא יכול להקשיב, ואת מנסה שוב ושוב,
אבל למה טל הרביצה לי ולמה הרבצתי חזרה,
בזה אני מרגיש, שהייתי רוצה עזרה.

6 בנובמבר, 2012
8 תגובות

האומץ להאמין

  1. אחרי שנים של עבודה עם ילדים, מה שנותר לי בעיקר במפגשים איתם זה האומץ לא לדעת. לא לדעת יותר מדי. שזה בו זמנית גם האומץ להאמין וגם לצאת למפגש בידיים פתוחות. המשך »
23 באוקטובר, 2012
אין עדיין תגובות

הורות עם נכונות

הורות עם נכונות.

כבר במילה "נכונות" יש כל כך הרבה…

נכונות לשחרר, נכונות להקשיב, נכונות לעשות, נכונות להתכופף והרשימה לא נגמרת. אני בטוחה שכול אחד ואחת
יכולים להוסיף את המקומות שבהם חוסר הנכונות פוגש אותם.

איפה בחיי היומיום זה פוגש אותנו? הצורך ביכולת לצאת מעצמנו ולהיות נכונים להתמסר לצד השני, היכולת לשחרר את כל הידע שאנחנו חושבים שצברנו עד כה ובאמת להקשיב למה שהיצור הקטן הזה אומר לנו, למה הוא מתכוון?

המשך »

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 7 באוקטובר, 2012
4 תגובות

לתקן שגיאות

(מתוך הספר בלמידה מתמדת מאת ג'ון הולט)

כשילדים מתחילים ללמוד לדבר, הם משתמשים לעתים קרובות בשם-עצם אחד כדי לציין משפחה שלמה של עצמים. בספר "כיצד לומדים ילדים" סיפרתי על ילד שקרא לכל חיות-השדה "פרות", אפילו לסוסים ולכבשים. מספר סיבות חשובות שכנעו אותי כי ראוי להימנע מתיקון שגיאות מסוג זה:

  1. נימוס: אם היינו מארחים איש חשוב מארץ זרה, לא היינו מתקנים כל טעות שלו באנגלית, גם אם הוא היה מעוניין מאוד ללמוד את השפה, כי זו גסות-רוח. אנחנו לא רגילים לבחון את התנהגותנו לילדים במושגים של נימוס וגסוּת אבל מן הראוי לעשות זאת.

  2. המשך »

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 23 בספטמבר, 2012
9 תגובות

קוים דקים: הקו הדק שבין מתן חופש להזנחה

בקרקס הגדול של החיים, משול בעיני מעשה ההורות לאמנות ההליכה על חבל. חבלים רבים ושונים מתוחים להם שם מתחת לרגלינו הרועדות, אבל אחד מהדקים והגמישים ביותר מביניהם הוא אותו כור דקיק וחמקמק אשר מגדיר את ההבדל בין מתן חופש לבין הזנחה. איכשהו לא מרבים לעסוק בו בגלוי. בדיונים על הורות ועל חינוך מקובל הרבה יותר לדבר על "גבולות" שעיקר עניינם הוא בין מתן חופש להגבלתו (גבולות בין "מותר" ל"אסור"). אולם בעוד שמעברה האחד של "ארץ מותר" שוכנת לה "ארץ אסור", הרי שסביב לשתיהן מתפרשים מרחביו האינסופיים של ה"מותר הכל". לכאורה אלה הם מרחבי החופש המוחלט שרבים כמהים אליו בסתר ליבם, ושיש נטיה לחשוב שגם ילדים נוהים אחריו. אולם למעשה המרחבים האינסופיים של ה"מותר הכל", הרומזים לנו מרחוק בזהרורי אור מסנוור של חופש מוחלט, אינם אלא תחפושת מלבבת של ישימון צחיח ואכזר, הלא הוא ישימון ה"לא איכפת לי ממך", או במילים אחרות "מרחב ההזנחה".

המשך »

4 בספטמבר, 2012
6 תגובות

תקשורת: גבולות

עכשיו היא כבר לא כל-כך כועסת. משהו רך יותר זורם בתוכה. היא מרגישה שיש עוד דרך. עדין לא ממש מזהה אותה אבל כבר חשה את גופה נינוח יותר.

כבר לא ממש חשוב לה שהוא פנה אליה בטון מצווה ושלהגיד תודה הוא שכח כבר מזמן. הוא כל-כך חשוב לה. היא כל כך רוצה שיהיה לו טוב. היא לא רוצה לריב. רוצה שהוא יהיה שמח. היא רוצה לשמח אותו, לחסוך לו את הקשיים של החיים.

אבל איך תוכל לחשוף כך את חולשותיה. תמיד אמרו לה שהיא צריכה להיות חזקה מולו, לשים לו גבולות, לא לתת לה לטפס עליה.

המשך »

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 22 באוגוסט, 2012
אין עדיין תגובות

גודל הכלוב

לעתים קרובות אנשים חושבים שחופש מוגדר על ידי גודל הכלוב בו אתם נמצאים, שאם יש לכם כלוב גדול יותר אז אתם יותר חופשיים. אבל חופש לא קשור לגודל הכלוב, אלא ליד המחזיקה במפתח – המפתח לחייכם!

— שרה לורנס, הילד העצמאי

17 ביוני, 2012
13 תגובות

מחשבות על הנקה

שלום, קוראים לי נגה ואני מיניקה.
בתור אמא לתינוק שחיה במדינת ישראל, אני נוחה לביקורת מצד כל אחד שעובר ברחוב.
בתור אמא לתינוק שבוחרת ביום אלפי בחירות, אני נוחה לחוש אשמה, בקשר לחלקן.
בהתנהלות יום יומית כאמא, מוטל עלי לבחור המון בחירות, ולפעמים אני לא שלמה עם בחירה כזו או אחרת.
בתור אמא לתינוק שבוחרת בעבורו בחירות שאני לא שלמה איתן, אני מרגישה אשמה. האשמה הזו היא שלי, ואפילו שמבט אחד מלא תוכחה יכול לעורר אותה, אם היא לא היתה שם, דבר לא היה מתעורר. אומרים "אל תעורר את הדב מרבצו", ובכן, רק אם יש דב אפשר להעיר אותו. לכל אמא יש דובים. בין אם היא מיניקה ובין אם היא איננה מיניקה. בין אם היא בחרה שלא להיניק כי היא לא רוצה, ובין אם היא ממשיכה להיניק כשהדרך הזו כבר לא מתאימה לה. לכולנו יש דובים. העבודה לשחרר אותם אל החופשי, היא שלנו. אף אחד לא יוכל לקחת ממני את הדובים שלי. לשחרר אותם, זה חלק מהעבודה שלי בתור אמא.

המשך »

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 22 במאי, 2012
6 תגובות

בשבח הבטלה

בהשראתו של מאמר של ברטראנד ראסל "בשבח הבטלה" אני מבקש לכתוב את הדברים הבאים שנעשו אף רלוונטים יותר בימנו.

אלה הטיעונים העיקריים:

  1. קימת בתרבות נטייה להטיף לעבודה עד כי כל אדם "מוסרי" רואה פגם בבטלה. זו התניה עמוקה הפועלת עלינו ברמה בלתי מודעת ומקשה עלינו לבחון את הדברים בתבונה.
  2. המשך »

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 19 באפריל, 2012
תגובה אחת

עבודת הילדים

משחק הוא העבודה של הילדים.

— מריה מונטסורי