רשימות בנושא אהבה

8 בינואר, 2013
14 תגובות

אמא לביאה

הגענו לבית חולים כי כבר לא היתה ברירה.  הצירים, שהתחילו לפני כמה ימים, כבר לא אפקטיבים, נעמה עייפה רצח, והמים שירדו – מקוניאלים, מה שיכול להעיד על כך שהתינוק לא מרוצה.

בחדר לידה – נעמה התשושה שוכבת כמו פרח בתוך המסגרת של המיטה הגדולה באמצע החדר. הכל כל-כך שונה מהאוירה שהיתה בבית. היא מנסה להסתגל לנוכחות המיכשור, האנשים, המוניטור, הרעשים שמסביב. האפידורל נותן לה קצת מנוחה. שקט. עכשיו מחכים שהלידה תתקדם.

המשך »

13 במאי, 2012
4 תגובות

אהבה טהורה

הבן שלי בן שלוש. הוא חי בשתי שפות ואין דבר מקסים יותר מלשמוע אותו מערבב אותן יחד ואז עוד מבלבל את הזכר עם הנקבה. אבל זה בעיקר מקסים שזה מגיע במשפט האולטמטיבי, שבו לא חשוב כמה שגיאות לשוניות ייאמרו, זה עדיין המשפט הכי טוב בעולם, בעיקר שבן שלוש אומר אותו.

המשך »

ספרים, סרטים, ומוזיקה שאהבנו 8 במאי, 2012
5 תגובות

אם אמא שלי לא – ספר למבוגרים

"אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי – מי כבר בעולם כולו יצליח בזה?" מאת נורית זרחי

פטוניה החתלתולה הקטנה אבדה את אמא שלה בחושך. היא בוכה, אמא לא שומעת אותה ופטוניה חושבת שאולי היא כבר מתה –

"כי אם אמא שלי שילדה אותי לא יכולה לשמור עלי – מי כבר בעולם כולו יצליח בזה?".

פטוניה פוגשת את חתול-יועץ שמנסה לעזור לה לפתור את הבעיות שלה.

"מה את בוכה?! לא צריך לוותר על אהבה כל כך מהר!"….

"כדי שישמרו עליך, את צריכה להיות גדולה" אמר חתול-יועץ "כי קל לאהוב את מי שרואים אותו ברור".

המשך »

3 באפריל, 2012
4 תגובות

אמהות גלויה ונסתרת

אָז תָּבֹאנָה שְתַּיִם נָשִים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ, וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו. וַתֹּאמֶר הָאִשָה הָאַחַת: בִּי אֲדֹנִי, אֲנִי וְהָאִשָה הַזֹּאת יֹשְבֹת בְּבַיִת אֶחָד, וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְלִישִי לְלִדְתִּי, וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָה הַזֹּאת; וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו, אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְתַּיִם-אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת. וַיָּמָת בֶּן הָאִשָה הַזֹּאת, לָיְלָה, אֲשֶר שָכְבָה עָלָיו. וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי, וַאֲמָתְךָ יְשֵנָה, וַתַּשְכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ; וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְכִּיבָה בְחֵיקִי. וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי, וְהִנֵּה מֵת; וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר, וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶר יָלָדְתִּי. וַתֹּאמֶר הָאִשָה הָאַחֶרֶת: לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת; וְזֹאת אֹמֶרֶת: לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי; וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: זֹאת אֹמֶרֶת, זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת, וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי‏‏.

המשך »

15 בינואר, 2012
2 תגובות

היום הראשון של שארית חיי – תקופת ההסתגלות לאמהות

האימהות נושאת אותך הרחק הרחק למחוזות מופלאים בנפש, מגלה לך מקומות בתוכך בהם איש עדיין לא ביקר, ולמרות שאימהות היא אולי הדרך בה נשים צעדו יותר מכול דרך אחרת, בשבילך לראשונה היא כמו יבשת חדשה ולא מוכרת – את מגיעה אליה עייפה ממסע וציפייה של תשעה חודשים, לא דוברת את השפה המקומית, מנסה לקרוא התנהגויות והבעות פנים ולתקשר לבסוף בקוד הייחודי לדינאמיקה הנוצרת בינך ובין הרך שזה עתה נולד. כחלוצה מתחילה, את מוצאת עצמך מפלסת לך דרך בארץ לא זרועה ובדרכים עקלקלות, מניחה לחושייך להוביל אותך, כשרגש האהבה הוא לעיתים כול שתוכלי להיאחז בו, כסלע איתן ברגעי סערה, רגעים בהם נפשך תהיה צמאה ובודדה, כשתתגעגעי לשפה אותה דיברת בארץ בה חיית רוב שנותייך, זוהי ארץ ה"עצמי" שלך.

המשך »

20 בדצמבר, 2011
6 תגובות

האימהות כעבודה רוחנית – על "מורי-תינוקי" וקבלת עול האימהות

הקדמה: במאמר זה מדובר על תקופת האימהות הראשונית, התובענית והאינטנסיבית כול כך. הוא רק שני מתוך סדרת מאמרים העוסקים בשלבים שונים בהתפתחות נשית (כשהמאמר הבא למשל כבר עוסק בתהליך האינדיבידואציה והגשמה עצמית). כמו כן, אף על פי שישנו שימוש במושגים אלטרנטיביים לעולם הרוח, לכול מושג יש בסיס גם בפסיכולוגיה הקלאסית הפרוידיאנית וממשיכיה, כמו וויניקוט למשל, המדבר רבות על יחסי אם ותינוק ועל החשיבות העצומה של נוכחות האם ופניותה הרגשית בתקופה זו.

אימהות בריאה תלויה לא רק בנוכחות הפיזית שלך. זה באמת נפלא שהחלטת להתמסר לטיפול בתינוק שלך, אך אם את רוצה לחוות את האימהות כמסע צמיחה ולא לטבוע בגל התובענות האדירה שהיא מביאה איתה – עלייך באמת להיות שם. לכן כול כך חשוב, דווקא בתקופת האימהות הראשונית (וכמובן תמיד) לאפשר לעצמך דברים המעניקים לך כוח ומטעינים אותך, אפילו  גם מספר דקות ביום להתכווננות, כמו האזנה לשיר אהוב, או כמה דקות לעצמך נטו -לכתוב, לנשום עמוק, או כול דבר אחר שיכול להזין את הנשמה, כי בעבודת האימהות המודעת את צריכה להתעורר באמת, לבחור בכול בוקר מחדש להיות בנוכחות ואף להתבטל – לבטל את הצרכים שלך אל מול הצרכים הראשוניים והתובעניים של יצור קטן התלוי רק בך, כשם שאדם דתי ומאמין מתבטל אל מול מצוותיו וממלא אותן באמונה שלמה גם אם לא קל. זו עבודה ובחירה יומיומית. כן, גם להיות אימא נדרשת אמונה.

המשך »

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 10 בנובמבר, 2011
תגובה אחת

אהבה וזמן

(מתוך גיליון 53, נובמבר 2004)
מוקדש באהבה רבה לקלאילן.

זה קרה לי לפני חודשים ספורים. וכן…. צפריר יודע. התאהבתי.
איזו הרגשה נפלאה. כבר שכחתי כמה זה נעים, מרומם. הציפייה לפגישה, ההתרגשות המחודשת בכל פעם מהרגע המופלא של המפגש; השקיעה אל תוך עולם שכולו טוב המקרין את יופיו על רגעי היומיום הקטנים; המלאות ששורה על כל מעשי לאור האהבה הזאת הרעננה; הפנים הזורחות בלי שום סיבה נראית לעין; ההתלהבות שגואה בלב; ההתמסרות. מסתבר שזה קורה. גם לבאה בימים כמוני. כבר לא האמנתי שאי פעם אחווה זאת שוב בעוצמה כזאת. ככה זה עם אהבה – היא נוחתת עליך כך סתם ללא כל התראה מוקדמת.

המשך »

ספרים, סרטים, ומוזיקה שאהבנו 13 באוקטובר, 2011
8 תגובות

"דמדומים" מאת סטפאני מאייר – כסאגה על התבגרות ועוצמה נשית

זהירות, ספויילרים כבדים…

ספר ראשון

בלה היא כל-נערה אמריקאית פשוטה, כהת שיער וחומת עין, המחליטה לעזוב את החוף המזרחי המואר והחמים לטובת עיר צפונית גשומה וסגרירית.
הבוחרת להשאיר את אמה לנדוד עם בן זוגה הספורטאי בחייה החדשים, ולנסות לחיות עם אביה, שריף העיירה והרווק המזדקן, שאת ביתו עזבה כתינוקת.

לכאורה, שום דבר לא מיוחד.
אלא שאז היא מתאהבת בערפד.
כמובן, שום דבר כאן לא פשוט.

המשך »

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 11 בינואר, 2011
2 תגובות

ללמוד דממה

הביטו בעץ, בפרח, בצמח. הניחו למודעות שלכם לשהות עליהם. כמה הם דוממים, כמה עמוק הם נטועים בהוויה. אפשרו לטבע ללמד אתכם דממה.

כאשר אתם מביטים בעץ ורואים את הדממה שבו, אתם נעשים דוממים בעצמכם. אתם יוצרים איתו קשר ברמה עמוקה מאוד. אתם חשים אחדות עם מה שאתם חווים מהדממה ובאמצעותה. תחושת האחדות שלכם עם כל הדברים – היא אהבה.

(אקהרט טול. מתוך: דממה מדברת)

9 בינואר, 2011
9 תגובות

תודה

הילדים שלי הם הילדים הכי מדהימים בעולם.

באמת!  אני לא מתכוון כמו שכל אחד חושב על הילדים שלו שהם הכי הכי.  אצלנו זה באמת. באופן אובייקטיבי.

וזה לא רק שהם מוכשרים, יפים, חמודים, עצמאיים, חכמים, מצחיקים, והכל.  זה המהות שלהם.  הנשמה שלהם, הטהורה, הזכה, היפה.

המשך »