לחיים אין כל הפך

כאשר תעברו ביער שצמח וגדל ללא הגבלה והפרעה מצד בני האדם, תראו לא רק שפע של חיים סביבכם, אלא גם עצים שנפלו וגזעים מתפוררים, עלים נרקבים וחומרים מתפרקים, על כל צעד ושעל. תראו מוות בכל מקום באותה מידה שתראו חיים.

אך בבדיקה קפדנית יותר, תגלו שהגזעים המתפוררים והעלים הנרקבים מאפשרים לא רק הולדת חיים חדשים, אלא שהם גם מלאי חיים בעצמם. פועלים בהם מיקרואורגניזמים. מולקולות מארגנות את עצמן מחדש. אם כן, המוות אינו נמצא בשום מקום, יש רק שינוי צורה של צורות חיים. מה תוכלו ללמוד מכך?

המוות אינו ההפך מהחיים. לחיים אין כל הפך. ההפך של מוות הוא לידה. החיים הם נצחיים.

                                                                                                אקהרט טול "דממה מדברת"

הליכה מעבר למגבלות

בסוף שנות ה-70 נהגתי מדי יום לאכול ארוחת צהריים עם חבר או שניים בקפיטריה באוניברסיטת קיימברידג' שבה למדתי. לפעמים בשולחן הסמוך אליי ישב גבר בכיסא גלגלים, שבדרך-כלל התלוו אליו שלושה או ארבעה אנשים. יום אחד, כשישב בדיוק מולי, לא יכולתי שלא להתעכב עליו במבטי, והזדעזעתי. הוא נראה משותק כמעט לחלוטין. גופו היה מצומק, ראשו היה שמוט. אחד ממלוויו האכיל אותו, והשני החזיק צלחת תחת סנטרו כדי לאסוף את המזון שנשפך מפיו. מפעם לפעם האיש פלט מפיו צלילים לא מובנים, ואחד ממלוויו קירב את אוזנו לפיו, ולתדהמתי הרבה, פירש את מה שהאיש ניסה לומר.

שאלתי את חברי אם ידע מי האיש הזה. "כמובן", ענה לי, "הוא פרופסור למתמטיקה, והאנשים שנמצאים איתו הם הסטודנטים שלו. יש לו מחלה ניוונית עצבית מוטורית, שמשתקת בהדרגה עוד ועוד חלקים בגופו. נתנו לו עוד חמש שנים לכל היותר. זה הגורל האיום ביותר שיכול ליפול בחלקו של אדם".

כעבור כמה שבועות, כשיצאתי מן הבניין, הוא נכנס לתוכו. בעודי מחזיק את הדלת פתוחה כדי שיוכל להכנס עם כיסא הגלגלים, נפגשו עינינו. הופתעתי לראות שעיניו צלולות. לא היה בהן זכר לאומללות. מיד ידעתי שהוא ויתר על ההתנגדות; הוא חי מתוך כניעה וקבלה.

כעבור כמה שנים, כשקניתי עיתון בקיוסק, הופתעתי לראות את תמונתו מתנוססת בשער של ירחון בינלאומי פופולרי. לא רק שהוא עדיין חי, הוא גם הפך לפיזיקאי התיאורטיקן המפורסם בעולם, סטיבן הוקינג. הייתה במאמר שורה יפהפייה שאישרה את תחושתי כאשר הבטתי לתוך עיניו שנים רבות קודם לכן. בדברו על חייו, הוא אמר (בעזרת סינתיסייזר קולי): "מי היה יכול לבקש יותר מזה?"

(אקהרט טולה, מתוך הספר: ארץ חדשה)

להקשיב לשקט

רעש חיצוני שווה ערך לרעש הפנימי של החשיבה. שקט חיצוני שווה ערך לדממה הפנימית.

בכל פעם שתחושו שקט סביבכם – הקשיבו לו; הבחינו בו; הקדישו לו תשומת-לב. הקשבה לשקט מעוררת את ממד הדממה שבתוככם, מאחר שרק באמצעות הדממה תוכלו להיות מודעים לשקט.

ראו איך ברגע שבו את מבחינים בשקט שסביבכם, אינכם חושבים. אתם מודעים, אך לא חושבים.

כאשר אתם נעשים מודעים לשקט, מיד מתקיים מצב של עירנות פנימית דוממת. אתם נוכחים. הותרתם מאחוריכם אלפי שנים של התניה אנושית קולקטיבית.

(אקהרט טול. מתוך: דממה מדברת)

ללמוד דממה

הביטו בעץ, בפרח, בצמח. הניחו למודעות שלכם לשהות עליהם. כמה הם דוממים, כמה עמוק הם נטועים בהוויה. אפשרו לטבע ללמד אתכם דממה.

כאשר אתם מביטים בעץ ורואים את הדממה שבו, אתם נעשים דוממים בעצמכם. אתם יוצרים איתו קשר ברמה עמוקה מאוד. אתם חשים אחדות עם מה שאתם חווים מהדממה ובאמצעותה. תחושת האחדות שלכם עם כל הדברים – היא אהבה.

(אקהרט טול. מתוך: דממה מדברת)