לאין חופש תלדו

"משרד הבריאות שלל לחצי שנה את רישיונה של מיילדת בית, שרה וינקלר, שהורשעה ברשלנות חמורה ובהתנהגות בלתי הולמת משום שביצעה לידת בית לאשה שעברה בעבר ניתוח קיסרי. מדובר בלידה שיש בה סיכון מיוחד, ושעלולה לגרום לקרע ברחם.
השופט בדימוס ורדי זילר, שממונה על קובלנות משמעתיות במשרד הבריאות, קבע שאסור היה למיילדת ליילד בבית בנסיבות אלו." (31.5.11 מיטל יסעור בית-אור ב – ynet)

מתוך הנימוקים להרשעתה של המיילדת עולה כי הממסד, החל ממשרד הבריאות וכלה בשופט בדימוס זילר חרדים לבריאותן של הנשים. לכאורה מתקיים כאן מאבק בין הממסד הרפואי לבין מיילדת הבית שמסכנת אזרחיות תמימות, אולם למעשה המאבק מתקיים בין המערכת הרפואית לבין נשים הרוצות ללדת בדרך אחרת מזו שמציעה מערכת הבריאות. זהו מאבק בין אזרחיות הרוצות לשמור על חרותן לבין הממסד המנסה להצר את צעדיהן ככל שניתן.

Continue reading

מיילדות במלכודת

לידה קורית לנו רק פעם אחת בחיים. אי אז בראשית חיינו נולדנו, ודי. זה נגמר. עבר. רובנו איננו זוכרים את הלידה. אם נרצה לחזור אליה או להיזכר בה, נצטרך לעשות מאמץ מיוחד. אבל למרות השכחה שכולנו לוקים בה באשר ללידה, הרגע הזה נותן בנו את אותותיו, והם מלווים אותנו במהלך חיינו. אינני חושבת שבלידה נגזר גורלנו, שהרי בכל רגע נתונה לנו הרשות להתעלות מעליו, אולם אם נסתכל על החברה ככלל, נוכל להבחין איך אותות הלידה של בניה, ניכרים  באופיה.

Continue reading